שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 100020

אל מעלת עטרת ראשינו וצניף תפארתינו, מורה דרכינו ומנהיג חיינו שליט"א, המוסר נפשו בשביל ללמד תורה את ישראל.
נפשי בשאלתי האם גם אנחנו בני התורה צריכים לומר סליחות, או שאנחנו פטורים ? יורנו מורנו ושכמ"ה.

תשובה

גאון עוזנו הרב החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף [סימן תקפ"א, ו] "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים". וכן כתב הרב שערי תשובה [תקפ"א, א]. ועיין להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו רוח חיים [ח"א, או"ח סימן א, כ"ו]. גם כתב רבנו חיים בנבנישתי ז"ל בכנסת הגדולה [אורח חיים תרכ"א, ] בשם רבנו ישעיה אחרון ז"ל כי "אותם תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בבית הכנסת ביום הכיפורים בשעה שהציבור מתפללים ומשתמטים מלהתפלל אותם תפלות וסליחות ותחנונים עמהם לא יפה עושים". והביא דבריו בשו"ת מלאכת שלמה קמחי [אורח חיים סימן ו] גבי המנהג הקדום להתאסף ביום ראש השנה אחר סעודת שחרית ולקרוא תהלים בצוותא, והיה תלמיד חכם שרצה לפטור עצמו מלקרוא עמהם, וכתב כי אינו יכול לפטור את עצמו כי יש סגולה בקריאת התהלים להכרית כל החוחים והקוצים ונחשב כסליחות ותחנונים. ועיין במחזור בית אל [דמ"ג ע"ב].
ורבנו משה בן מכיר ז"ל בן דורם של מרן הבית יוסף ורבנו האריז"ל כתב בספרו סדר היום [סדר תפילת ערבית במוצאי שבת] "על כל ענין וענין שתקנו רבותינו ז"ל או גאונים אחרונים לתועלת רבים או יחיד, ישתדל האדם עליו לעשות כל מאמצי כחו ויכלתו לקיים אותו ענין, בין מתפלות בין מתחנונים בין מכל דבר שיהיה, ולא יתגדל בעיניו לומר אני תורתי אומנותי מה לי עם אלו הענינים כי לכל אחד יש לו ענין וסגולה בפני עצמה, מה שמועילה התפלה לא יועיל הלמוד, ומה שיועיל הלימוד לא תועיל התפלה, ושניהם כאחד טובים. וצריך לאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך, וכן הדין כשגוזרים תענית על איזה צרה שלא תבא על הציבור, צריך כל אדם להיות נמנה עמהם ראשון לכל ענין, בין להתאסף עמהם למקום הוועד, בין להתענות עמהם בתענית שגזרו, בין להתפלל עמהם בכל התפלות. ולא יאמר החכם והדיין למה אבטל למודי להתענות ולהתפלל עמהם, ותלמוד תורה כנגד כולם יתפללו המה ואני על משמרתי אעמודה, עוסק בלמודי והשם חפץ במעשי יותר ממעשיהם, חלילה לבעל נפש שיאמר כדברים האלה, כי לא כל העתים שוים הלימוד הוא טוב ויפה ואין למעלה ממנו והוא כנגד הכל, אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם בתפלה, וזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד [שבת י, ב] כשחס ושלום יש שום צרה לרבים צריך לבקש להם ישועה מאת השם יתברך בתפלות ובתחנונים, ויותר מוטל הדבר הזה לחכמים וליודעים לעתור ולרצות שיבקשו רחמים על עם השם, וכל שכן לזקני העם ושופטיו שהם מגינים על הדור, וצריכין הם להיות לפני העם לבקש מלפני השם בתענית ובדמעה ברנה ותחנה עד שירחמו מן השמים, ואין להם לעסוק בלמודם כי אם לפקח על עסקי רבים. ואין לך פקוח גדול מזה, ואל יאמר להקטין עצמו מה אני מה חיי, להתפלל על עצמי וכל שכן על אחרים, ובפרט על עם השם, כי זו אינה טענה ואין ראוי להמנע עצמו מפני כך, כי לו הונח שהוא אינו חשוב להתפלל הן אל כביר לא ימאס, וכיון שהוא משתתף עם הצבור על כל פנים לא תשוב תפלתו ריקם ובודאי תעשה פירות. ולא עוד אלא שהוא יזכה לראות בנחמת צבור, כדאמרו בגמרא [תענית י"א, א] תנו רבנן בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהם, באים שני מלאכי השרת שמלווין לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו, ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור, אל יראה בנחמת צבור. ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום דאמרו שם בגמרא [שם] שציער עצמו עם הצבור שנאמר [שמות י"ז, י"ב] וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו, וכי לא היה לו למשה כר אחד וכסת אחת, אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור, זוכה ורואה בנחמת צבור עד כאן בגמרא. ומי לנו גדול מיחידו של עולם השם יתברך דכתיב ביה [תהלים צ"א, ט"ו] עמו אנכי בצרה כביכול [ישעיה ס"ג, ט] בכל צרתם לו צר [ירמיה מ, א] והוא אסור בזיקים ואמרו ז"ל [מגילה כ"ט, א] בכל מקום שגלו שכינה עמהם, והאריכו בזה בספר הזוהר [שמות ה, א] איש וביתו באו וכו' ומעתה אין מקום להתנצל לפטור עצמן מצערן של צבור בשום טענה ותואנה כלל".
וכתב הרב חמדת ימים [ח"ד די"ד ע"ג] "וריב לי עם רבים מבעלי תורה שבדורינו אשר הורו היתר לעצמם לאמר שיותר טוב ללמוד תורה מלהרבות הרחמים והסליחות, ועל כן בחרו המה אפילו בימים האלה לפרוש עצמם מן הציבור לבלתי הבטל מלימודם לבוא ולומר התחנונים והסליחות, ואם כוונתם מפני כך, תעו במושכלם, וכבר אמרו [שבת י, א] זמן תורה לחוד, והא דקרי [שם] רבי זירא לרבי ירמיה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. וכתב הרי"ף ז"ל דהיינו דווקא למי שתורתו אומנותו, ובדורנו אין לנו מי שתורתו אומנותו [שיטה מקובצת ברכות י"ג, ב. בית יוסף או"ח סימן ע. שו"ת מהר"י מברונא סימן ק"ב], דהשתא רבי אמר על עצמו כגון אנו שאין תורתינו אומנותינו, אנחנו איזובי קיר לא כל שכן דפשיטא ופשיטא דמחוייבים אפילו אם עסוקים בתורה לבטל מתלמודם לבוא להצטרף עם הציבור לומר הרחמים והסליחות יחדיו יהיו תמים עם הציבור. וכבר אירע מעשה לתלמיד אחד מתלמידי הרמב"ן עליו השלום שנפשו חשקה בתורה בחשק נפלא, וכמעט לא נתן שינה לעיניו ותמיד עיניו ולבו אל הספר, ולא היה מתפלל מרוב אהבת התורה, והיה הרמב"ן מזהיר אותו תמיד לאמר לו אכול בשעת אכילה, ותישן בשעת השינה, ותתפלל תפלתך בשעת התפלה, וזכות התורה תהיה עמך ותשמרך, אך לא תפשע עמה כי התורה תתבע עלבונה לפני הקדוש ברוך הוא ותתענש על זה חס ושלום, על כן הזהר בתפלה, ולא השגיח התלמיד על דבריו ולא שם אל לבו. ולא היו ימים מועטים שהלך התלמיד אל השוק לקנות איזה דבר וכאשר שב אל ביתו מצא פרש אחד שוכב עם בתו הבתולה באונס על גבי אותו שולחן שהיה לומד תמיד עליו והתאבל עליה ימים רבים, ואמר לו רבו עליו השלום הלא אמרתי לך שתהיה זהיר בתפלה שתיקנו חז"ל שצריך האדם להתפלל בכל יום יהי רצון מלפניך השם אלהינו ואלהי אבותינו שתצילני היום מאדם רע מפגע רע, ואתה מדוע לא שמעת בקולי, על כן באה על בתך הצרה הזאת . ומשם והלאה הכיר התלמיד כי השגחה פרטית היתה בעון ביטול תפלה וישוב להתפלל בכוונה רצויה ובזהירות רב. והנה כן הדבר הזה בימים האלה ובזמן הזה כי הרחמים והסליחות הם לנו לעינים לכל השנה כולה".
ובספר חסידים [סימן רנ"ו] כתב "כשאומרים סליחות בהשכמה היה אחד מן הקהל לאחר שמסיים יוצא מבית הכנסת, וכשאומרים ברכות ושבחות לא היה אומר. אמר לו זקן אחד מה דעתך שהסליחות אתה אומר ובשבחות אינך חושש, אמר לפי שזה בכל יום, אמר לו מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה [משלי כ"ח, ט] כי השבחות ברוח הקודש נאמרו, והסליחות תקנו חכמים ונביאים. ושמע החכם שהיו סביביו אומרים הקרובץ במשך, והפסוקים היו ממהרים, אמר להם הפסוקים הם יסוד הקרובץ שמהם נתייסדו כשם שאתם מנגנים את הקרובץ במשך, כך תעשו להפסוקים שלא יהיו הפיוטים עיקר ואשר ברוח הקודש טפל, לא שימהרו פסוק כאשר קצים בו ולטורח עליהם וכתיב [משלי ג, י"א] ואל תקוץ בתוכחתו".
וכך היה מנהגו של רבנו האריז"ל לומר כל סדר הסליחות עם הציבור מלה במלה, וכנזכר בשער הכוונות [דפ"ט ע"ב] ובנגיד ומצוה [דכ"ח ע"ב] ובפרי עץ חיים [שער ראש השנה בהקדמה] ועוד. וכן ראינו בעיננו לגדולי הרבנים בירושלים שהיו משתתפים יום יום באשמורת ואומרים הסליחות עם הציבור מלה במלה מדי יום בחודש אלול, וכן ראיתי למורנו ראש הישיבה רבי עזרא עטיה, רבי יעקב עדס, רבי צדקה חוצין, רבי עובדיה הדאיה, רבי נסים כדורי, רבי סלמן חוגי, רבי בן ציון אטון, ומור אבי זכר צדיקים לברכה

נושאי השאלה

מועדים - ימים נוראים - סליחות

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א