שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 143910

לכבוד הרב שלום רב
עוגה במשקל 400 גרם שמתוכם 150 גרם קמח,אם אוכלים חתיכה שמשקלה 40 גרם (15 גרם קמח) מה הברכה,ראשונה ואחרונה?
תודה רבה למו"ר

תשובה

אקדים ואבאר בס"ד שהמדובר בעיסה בלולה יחד כל התערובת, כגון עוגה או לחמניה האפויה מקשה אחת. ואין מדובר בציפוי או במילוי שאין הם מצטרפים לפי דעת רוב ככל הפוסקים.

א,דעת הרי"ף ז"ל ברכות כ"ד. שכל התערובת מצטרפת כגוש אחד, ומספיק לאכול מהמאפה כזית כדי לברך על המחיה.

ב, וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות ברכות פרק ג, הלכה ג]
"קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה, ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות". ולהלן [הלכה י"א] כתב "כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות, וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז"..

ג, וכן פסק הרא"ש ז"ל "כל שעיקרו מחמשת המינין אפילו רובו ממין אחר מברכין עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש".

ד, אך מרן השלחן ערוך פסק כדעת רבנו יונה ז"ל שחולק וסובר שצריך שיהיה במה שאכל מהעוגה כזית שהיא 27 גרם נטו דגן, ויאכל אותו בזמן של אכילת פרס שהם כשבע דקות. שכן כתב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ר"ח סעיף ט "עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה. ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון. ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים, אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה ואם בשלו בקדירה, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות".

ה, והגאון הרב משה פיינשטיין ז"ל בשו"ת אגרות משה חלק א סימן עא כתב
"בדבר פת כיסנין שמעורב בתבלין הרבה כגון צוקער לעקאך שכתב המשנה ברורה בסי' ר"ח מ"ח שנוהגין העולם לברך לבסוף על המחיה אף רק בשעור כזית אף שהדגן שבו אין בו כזית, הוא תמוה קצת דאיך יצטרפו לדגן. ומה שתירץ שטעמם מפני שהתבלין באו להכשיר את האוכל מצטרף עם האוכל לכשעור, והביא ראיה מהמגן אברהם סי' ר"י וכוונתו להא שכתב שם המגן אברהם בסעיף א דאוכל ושותה אין מצטרפין, ומה שאמר ביומא דף פ' ציר שעל גבי ירק מצטרף ולא אמרינן משקה הוא דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא, אין שייך לכאן. דהתם הוא רק שנתבטל שם משקה מינה כיון דאכשורי אוכלא הוא, וכן הא דפת השרוי במשקה או ביין שהביא המג"א שם מתוס' זבחים דף ק"ט ד"ה עולה בסופו דכתבו שם דדרך אכילה ששרה פתו ביין שעורו בכזית הוא גם כם מהאי טעמא שנתבטל שם משקה מיניה אבל אין ראיה משם דנחשב אותו האוכל דוקא באם היינו צריכין שיהיה דוקא אותו האוכל כגון הכא לענין ברכה דעל המחיה דצריך דוקא שיהיה דגן אין לנו ראיה משם דמצטרף.
לכן מוכרח לאכול עד שישער שיש שם כזית מהדגן".

נמצא למסקנא שיש צורך לאכול כמות של 27 גרם דגן תוך פרק זמן של 7 דקות ויברך על המחיה. וישער לפי משקל העוגה וגודל הפרוסה שאכל ממנה.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה