שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 145443

לכבוד מו"ר
"כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא.." ילמדנו רבנו
א. האם מדובר רק בענייני מצוות/תקנות דרבנן או גם במצוות מהתורה?ב. האם יש עוד חילוקים מתי כלל זה תקף ומתי לא

תשובה

בתלמוד [מסכת יבמות דף סה עמוד ב] "ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.
וכתב בחידושי הריטב"א ז"ל שם, "פירוש לרבים אבל לחבירו עד הכאה כדאמרינן בערכין (ט"ז ב'), והא דאמרינן בפ' במה בהמה יוצאה (נ"ה א') לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא א"ל לא שמעי מנאי א"ל אפ"ה לוכחינהו, התם כשלא הוכיחם כלל אלא שמכיר בהם שלא ישמעו כי אולי ישמעו ועוד כדי שלא יהא להם פתחון פה, אבל אחר שהוכיחם פעם אחת ולא שמעו ומכיר בהם שלא ישמעו עוד מצוה שלא לומר להם כלום".

ורבנו המהרש"א ז"ל שם כתב "פרש"י דכתיב הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל ממנו עכ"ל מלשון כפול דריש ליה ובעלמא דרשינן מיניה הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים ועוד יש לפרש הוכח תוכיח לעמיתך כדדרשינן בעלמא עמיתך עמיתך במצות שמקבל תוכחה ובהפך שאינו מקבל תוכחה ומ"ש רבי אבא אמר חובה שנאמר אל תוכח לץ פן גו' נראה דחובה דבר נוסף על המצוה דוגמא דמים ראשונים מצוה ואחרונים חובה משום סכנה דמלח סדומית וה"נ מדכתיב פן ישנאך היינו סכנה למוכיח שינטור עליו שנאה וכן בהיפך יאהבך ויגיע לו טובה ממנו".

ועיין בערוך לנר שם שכתב "כבר הקשו הראשונים מהא דאמרינן בערכין דצריך להוכיח עד הכאה, ותירצו בריטב"א ובנימוקי יוסף דהתם ביחיד והכא ברבים, ועפ"ז פסק ג"כ הכי הרמ"א בא"ח (סי' תר"ח ס"ב), אכן כבר כתב השל"ה בהקדמה שלו דזה דוחק ואם כי לא ביאר יותר מכ"מ לענ"ד יש משמעות בסוגין איפכא מתירוץ הראשונים דהא ר' אבא דקאי אדברי ר' אלעאי מייתי מקרא דאל תוכח לך דאיירי ביחיד וא"כ משמע דר' אלעאי ג"כ ביחיד איירי, ולכן יותר נראה מה שתירץ השל"ה דהוכחה עד הכאה היא בשהעובר יודע שעובר עבירה אבל בשמכחיש שאין זה עבירה כלל בזה מצוה שלא לומר דבר שאין נשמע".

וכתב בספר החינוך [מצוה רלט] "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לשתוק במקום שאין הדבר נשמע, לפי שיהיה בענין קלון למוכיח ולא תועלת לאשר הוכח.
מכל מקום יש להתיישב לכל בעל נפש ולהשגיח הרבה בענינים אלה, ולחשוב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו אל החוטא שיוכיחנו, ויבטח בשם כי הוא יעזרנו בהלחמו עם שונאיו, ואל ירך לבבו ולא יירא. כי יי שומר את כל אוהביו וכל הרשעים ישמיד, ואם ישוב החוטא מחטאו יהיה לו בזה שכר גדול. ומי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מיחה, הוא נתפש על חטאו, וזה דבר ברור מדברי רבותינו גם מן הכתוב.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ולא הוכיח בענין שאמרנו, ביטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושים כן".

והשל"ה [תולדות אדם פתיחה] כתב "היינו להוכיח לץ שמתלוצץ על דברי המוכיח וצוחק עליו, כי ישראל אף שהיו חוטאים ולא [היו] שומעים לקול נביאיהם, זה לא היה בכלל התלוצצות, רק נביאי שקר הטעום וסברו שדבריהם אמת. וכן המוכיח לחברו והוא משיב לו על (הוכחה) [תוכחתו] 'לא עשיתי כך', או אומר 'עשיתי וכדין עשיתי', אז מחוייב להוכיח עד הכאה, [למר כדאית ליה] ולמר כדאית ליה. אמנם אם צוחק לדברי המוכיח ומתלוצץ עליו, אז חובה על המוכיח שלא יאמר".

ורבנו הרמח"ל ז"ל כתב בספר מסילת ישרים [פרק כ] "ראה פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ורץ לדבר מצוה ולהשתדל להיות מן העוסקים בה, אך הנה לפעמים יכול להולד מזה מריבה שיותר תתבזה המצוה, ויתחלל בה שם שמים ממה שיתכבד, בכיוצא בזה ודאי שחייב החסיד להניח את המצוה ולא לרדוף אחריה".

נמצא לסיכום, דעת הריטב"א דוקא לרבים לא יוכיח אם לא ישמעו אך ליחיד יוכיח עד שיכנו. והמהרש"א ז"ל ביאר כי אם יש סכנה מפניו ישתוק. והרב ערוך לנר, והשל"ה, והרמח"ל הסכימו כי אם יתלוצצו ממנו ישתוק.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה