שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 147219

הוד כבוד מרן שליט"א,
אם יוכל לבאר לנו את מעלת הספדן, והאם צריך להקפיד שיהיה דוקא תלמיד חכם ירא שמים, או שכל אחד ראוי להספיד. תודה מראש, וסליחה אם אנו מפריעים ללימודו הקבוע.

תשובה

עיקר מלאכת הספדן שיהא איש תבונה, שיודע להרים קולו בהספדו לעורר את הציבור לבכות ולדעת שהחיים בעולם הזה זמניים, ויספר בעניני שכר ועונש, ועליו ליזהר מאוד שלא לומר דברים ושבחים על הנפטר שלא עשה אותם, כי נפרעים ממנו, מהנפטר, וגם מהשומעים. חס ושלום.

וכן כתב מרן ז"ל בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות [סימן שד"מ, א]

"מצוה גדולה להספיד על המת כראוי. ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב, כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו. ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי, אלא מזכירין מדות טובות שבו, ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג. ואם לא היו בו מדות טובות כלל, לא יזכיר עליו. וחכם וחסיד, מזכירים להם חכמתם וחסידותם. וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל, או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו, גורם רעה לעצמו ולמת".

וכתב הש"ך [שם א] "וכל המוריד דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחם בבית גנזיו וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקברו בחייו".

והרב בית יוסף [שם] כתב "מצוה גדולה להספיד על המת כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקברו בחייו. בפרק רבי אליעזר דאורג (שבת קה:):
ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב וכו'. בפרק קמא דברכות (ו:) אגרא דהספדא דלויי ופירש הרמב"ן (עמ' פ) דלויי שיגביה קולו בהספד על החכמים והכשרים כדאמרינן (שבת קנג.) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא: גרסינן בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) האנק דום (יחזקאל כד יז) מכאן שהוא צריך לצווח על המתים:
ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדותיו הטובות ומוסיפין בהן קצת וכו'. זה לשון הרמב"ן בתורת האדם (עמ' פב) תניא באבל רבתי (פ"ג ה"ה) אין מוסיפין בתחלה אבל מוסיפין על העיקר פירוש אין מספידין בכבוד מי שאינו ראוי לכך בשעת ההספד אבל אם היה ראוי בכבוד מועט מאריכין בכבוד ומוסיפין במקצת שבחיו והתם אמרינן אמר רבן שמעון בן גמליאל כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעים מן הספדנים ומן העונים אחריהם וחכם או חסיד תולין בחכמתו וביראת חטאו והתם אמרינן (סוטה מח:) כשמת הלל הזקן אמרו עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אהרן וכו' [עד כאן] וכן כתב הרא"ש בפרק אלו מגלחין (סי' סג): והא דכשם שנפרעים מן המתים כך נפרעין מן הספדנים איתא בסוף ברכות (סב.) ופירש הערוך (ערך ספד) כשם שנפרעים מן המת אם הוא חוטא כך נפרעין מן הספדנין שאומרים עליו שהוא צדיק נראה מדבריו דהאי שנפרעים מן המתים לא על שהספידוהו במה שאין בו נפרעין ממנו אבל הרא"ש כתב בפרק אלו מגלחין (שם) פירוש נפרעין מן המתים כשמספידים את המת דבר שאין בו כלל הוא לו למזכרת עון וכך הם דברי רבינו: כתב הרמב"ן בתורת האדם (שם) אסור לאפלוגי בהספדא ביקרא דשכבא טפי ממאי דחזי ליה אלא משבחין אותו לפי כבודו ויותר מכן כדרך המשבחין ולא בהפלגה יותר מדאי ואי לאו בר הכי הוא מספידין אותו כנשי דשכנציב (מו"ק כח:) דאמרן מותא כמותא ומרעא חביליא פירוש כמות העשיר כן מות העני אבל החולי הוא הצער והאבל ואומרות כן לפי שמת ביסורין ואינו ראוי להספד אחר עכ"ל ".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה