שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 147265

לכבוד הרב שלום רב
מה עדיף לספרדי בשבת להתפלל בבית כנסת ספרדי שיש קצת דיבורים וקצת קלות ראש או להתפלל בבית כנסת אשכנזי קטן אבל ללא דיבוריםתודה לרבמאיר דיין ניו יורק

תשובה

כתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] ואכתוב לך לשונו בלשון הקודש "ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שעושה פירוד בין העולמות, אוי לו שפוגם בשכינה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, שמתנהג כאילו חס ושלום אין לו אלוה ולא נמצא שם, ואינו מפחד ממנו".
וכתב בספר חסידים סימן תשפו "במקום אחד היו עשרה והיה אחד מתפלל להם ויש מהם שהיו מדברים בבית הכנסת דברים בטלים ולא רצה להתפלל עד שקבלו עליהם שלא ידברו באותם דברים של קדושה שאין יכולים לומר אלא בעשרה. וכן לא רצה לברך ברכת המזון אלא א"כ שלא ידברו עד שיסיימו ברכת המזון".
ורבנו יעקב ז"ל בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] כתב "ולתתך עליון. רמז לטוטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמות רבה כ"א, ד] מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים [קהלת ז, ו].
ובחסד לאלפים (אות ו') כתב בשם מהר"א מגרמיזא, דאותם אנשים היושבים בעזרת בית כנסת ואין נכנסים לבית הכנסת, ואותם המדברים בבית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים, בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת.
ובספר דרך משה הביא בשם כתבי האר"י ז"ל, שעל ידי שמדברים בבית הכנסת ובבית המדרש נבראים מזה מלאכי חבלה שממיתים בשעת הדבר ב"מ, ולכן כתב מרן, שמי שמדבר בבית הכנסת ובבית המדרש גדול עוונו מנשוא כמו שנאמר אצל קין.

ובשער הכוונות (דף ד') כתב, ראיתי למורי ז"ל שנזהר בתכלית הזהירות מלדבר בבית הכנסת וכו'. וכתב מרן החיד"א בפתח עינים, המדבר שיחת חולין בבית הכנסת טוב לו שלא יבוא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא, והשטן מקטרג ואומר היום קצר לו לדבר עד שממתין שעת התפלה, ובכלל זה לומדי התורה המפלפלים בשעת התפלה, ומבלבלים את הקהל בצעקתם, דלא יאות עבדי, אף על פי דתלמוד תורה כנגד כולם, אמרו חכמים ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ועוד, דעמי ארצות יקחו קל וחומר בעצמם לזלזל בדבר זה, ולא יחושו גם הם לשמוע את התפלה מהשליח צבור. וכן כתב הפרי מגדים (אשל אברהם סק"א) שיש לגעור במי ששח שיחת חולין בבית הכנסת, דאף שלצורך פרנסה מותר לדבר שיחת חולין, מכל מקום בבית הכנסת גם זה אסור".
ומהר"ח פלאג'י בכף החיים (סימן כח אות נו) כתב: שיחת חולין בבית הכנסת ביום השבת, חמיר טפי מימות החול, וכאילו מחלל את השבת, וכאשר האריכו בספר דעת חכמה (שער השבת פרק ה'), ובספר שלמי צבור. ובספרו גנזי חיים (קונטרס תשובה מחיים דף קנ) כתב: הרגיל לדבר בבית הכנסת הנה כשבא לעשות תשובה ולהתחרט יקבל עליו שלא יפתח פיו בבית הכנסת אפילו בלשון הקודש, ואפילו לצורך גדול, כדי לתקן עונו יתענה ארבעים יום. ע"כ. ובספרו תוכחת חיים (פרשת תרומה) כתב, שהרד"ק בביאורו ליחזקאל (יא, טז) כתב, שעל ידי שנוהג קדושה בבית הכנסת הקדוש ברוך הוא שומע תפלתו ומצילו מן האויבים, מלבד מה שמצינו כמה תועליות בחיים חיותו לנזהר שלא לדבר בבית הכנסת שיחה בטלה, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, ולא ימות לשחת, ולא יחסר לחמו, עוד בה כי לאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון בטח, וגופו ועצמותיו אינם נרקבים, כמו שכתב בראשית חכמה (שער הענוה פרק ג'). ובספרו עיני כל חי (ברכות ח א) כתב עוד: כי קדושת בית הכנסת תוסיף תת כוחה לטהרו ולא לטמאו ח"ו, כאשר חכמים הגידו כח סגולת בית הכנסת להוסיף טהרה וקדושה שנאמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', למה נסמכו אהלים לנחלים, לומר לך מה נחלים הללו מעלים לאדם מטומאה לטהרה, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלים לאדם מטומאה לטהרה, ואם הם מוסיפים טהרה לאדם כל שכן שלא יוסיף בתוכה שום טומאה ח"ו, וכאשר ינהג עמהם בקדושתם כך ינהגו עמו, וכאשר עשה כן יעשה לו. וסיים שם: שכך מצא להדיא במדרש שוחר טוב (פרק ד'). ע"ש. ועיין בעדות ביהוסף ח"ב (סי' לא) בחומר איסור הדיבור בביהכ"נ ובפרט בשעת התפלה. ע"ש.
ובספר חסידים כתב, שראה לחסיד אחד במותו שפניו היו מוריקות, ואמר לו מפני שהיה מדבר בשעה שהצבור אומרים ויכולו.
וכתב השל"ה הקדוש, ראיתי מהחרדים לדבר ה' שמשימין הסידור בפניהם בשעת החזרה, ועיניהם ולבם שם שלא יראו חוצה, ואז מכוונים על כל מלה ומלה. גם בספר ראשית חכמה כתב, צריך ליזהר שלא לדבר בעת שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו כרויות למה שהש"צ מוציא מפיו.
והרב אליה רבה (סימן קכד) כתב בשם ספר ווי העמודים, דמן הראוי שכל קהלה וקהלה יעמידו אנשים שישגיחו בקביעות שהצבור לא ידברו, וכל מי שידבר יענישו אותו ויביישו אותו ברבים, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. וכן הביא במשנה ברורה (סימן קכד ס"ק כז) בשם האליה רבה הנ"ל שכתב בשם הכל בו, שאוי להם לאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ויש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה. ע"כ. וע"ש [בשי למורא] שתירץ, דמי שמדבר בבית הכנסת בשעת התפלה, מכניס את הצבור בסכנת נפשות, ולכן הותר לנו לביישו ברבים כדי להציל את הצבור מסכנה זו. אי נמי, דמי שמדבר בבית הכנסת באמצע החזרה, גורם לחילול ה', שהגויים אינם מדברים כך באמצע תפלתם בבית תפלתם, ועל כן לטובתו ולכפרת עוונו התירו לביישו ברבים, כדי לכפר על עון חילול ה' שגרם.

ועיין בעדות ביהוסף חלק ב (סימן לא) מה שהאריך בחומר איסור הדיבור בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפלה, ועונשו ומשפטו ותשובתו. והביאו הברכי יוסף (סק"ד). ע"ש. וכל שכן השח שיחת חולין באמצע לימודו, שאמרו בגמרא חגיגה (יב ב) א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר, הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. [וכתב הרוקח בתיקוני התשובה, שהרגיל לדבר דברים של חול בבית הכנסת, אפילו שלא בשעת התפלה, יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום, ומכאן ואילך ישב במורא גדול, ויתפלל בכוונה, ולא ידבר בבית הכנסת כלל, והביאו החס"ל (סק"א). ובמק"א כתבנו שהתיקון בדברים אלה, ולבעלי תשובה, הוא על ידי ההתחזקות בלימוד התורה בהתמדה. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק אורח חיים סימן מד). ע"ש. ובספר החרדים (דף יח א) כתב, להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו, ואמרו בתורת כהנים, את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', ועונש העובר על זה גדול מאד. והחכם השלם רבי משה קורדואירו, והחכם השלם רבי יצחק אשכנזי זצ"ל, פסקו לאסור הדיבור בבית הכנסת לגמרי, רק בדברי תורה ויראת השם. וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת תפלה, כי כן לשון הזוהר, מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו', מפני אימת השוכן בו יתברך. וכתב סמ"ק, דיש לאדם לדון קל וחומר מהגוים העומדים בבית תפלותיהם כאילמים. וכן כתב הכל בו, וכל שכן בעומד לפני מלך מלכי המלכים. וע"ע בשו"ת הלל אומר (סימן קא) שכתב דברים קשים כנגד אלה המדברים דברים בטלים בבית הכנסת, שהרי החמירו בזה בקריאת התורה אפילו בדברי תורה, והגאון המחבר תיקן במקומו, שאם ידברו דברים בטלים באמצע קריאת הספר תורה, ולא יועילו האזהרות בזה, שיחזירו הספר תורה למקומו באמצע הפרשה. ע"ש.

ובספר ראשית חכמה (שער היראה אות מג והלאה) כתב באורך בענין כבוד בית כנסת, שלא ירים קולו בבית הכנסת כדרך המלכים וכו'. ע"ש. ובשער הקדושה (פרק יד) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לשיח שיחה בטלה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (סימן קנא) וכו', וכיון שבית הכנסת הוא מקום מושב לשכינה, בודאי שאין לשיח שם שיחת חולין, או שיחה בטלה האסורה אפילו חוץ מבית הכנסת, כדכתיב, ודברת בם ולא בדברים בטלים. ע"ש. ובספר אור ישר (פרק ט) כתב, שמי שמגביה קולו בבית הכנסת בדברים שאינם מעניני התפלה, נוהג ביזיון בקדושתו יתברך, ומגרש השכינה משם, ועליו השכינה צועקת וקובלת, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואז נאמר עליה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי אין לה דירת מנוחה בעת גלותה כי אם בבית הכנסת שבישראל, אוי לו ואוי לנפשו, ועונשו שגם הוא יהיה בידי אכזרים אשר לא ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, לכן בעל נפש יחוש לעצמו ואז תאיר נשמתו באור החיים. ע"כ. ובספר פלא יועץ (מערכת בית הכנסת) כתב, תסמר שערות אנוש ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ, ואין נגרע, ששומעים חומר האיסור, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע, ועולם כמנהגו נוהג, אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה, וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל, ובחגים, וכל מי שיש בידו למחות ימחה על כבוד שמו, ויש שאינם רוצים לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליהם אחרים, נראה להם כיוהרא שלא להשיבו דברים בטלים בבית הכנסת, עד שנעשה לו כהיתר, והרי צריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול שלא לעבור שום עבירה ושלא להמנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו הוי עז כנמר, ומכלל מורא בית הכנסת שלא יתן שם בקולו עוז, אפילו לקרוא לאדם בשמו, או למחות באחרים, וידבר להם כעומד לפני מלך, וחובת גברא הוא למאמין באמונה שלימה במציאות ה' מלך נורא ואיום בכל מקום, וכל שכן בהיכל קדשו. עכת"ד. ובכף החיים (סימן קנא) כתב, שאף אסיפה של נכבדי העיר, לצורך תיקון עניני העיר, אין ראוי לעשותה בבית הכנסת, כי לא יפלא מלומר שם דברים בטלים וכו'. (ראה להלן). ע"ש. ובמשנה ברורה (שם סק"ב) כתב, דכל שכן שאסור לדבר דברים האסורים בבית הכנסת, כמו לשון הרע וליצנות ורכילות, כי אינו דומה מי שחוטא בינו לבין עצמו, לחוטא בפלטין של מלך, ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל את הרבים, שלבסוף יתחברו ויתלקטו חבורות חבורות לריב איש ברעהו, עד שנעשה כל בית הכנסת כמדורה גדולה, ובעונות הרבים באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים, והלבנת פנים ברבים. וגם פעמים רבות בפני ספר תורה, שזהו גם כן עון חמור, שהרי אפילו המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם, אמרו חז"ל (סנהדרין פרק חלק), שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא, וכל שכן למבזה את חבירו בפני ספר תורה. וכעין זה כתב בתשובת מהרי"ו (סימן קנב). ע"ש. וראה אריכות דברים בחומר האיסור לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, בספר מורא מקדש (עמוד יד והלאה). ע"ש. וכל שכן אלו המדברים דברים בטלים באמצע התפלה, בקריאת התורה, ובחזרת הש"צ, וכבר כתב האליה רבה, בשם הכל בו, כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ע"כ. ורבינו יונה באגרת התשובה (ליום ראשון) כותב, ולא ישעה בדברי חולין בבית כנסת, וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן שהשליח צבור מתפלל, יש לגעור בו מלחטוא להשי"ת, וכו'. ע"ש. ובספר ראשית חכמה (שם) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לדבר בעוד שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו למה שהשליח צבור מוציא מפיו, וכו'. ע"ש. ועיין בבית יוסף (סימן נו). ובשלחן ערוך התניא (שם סעיף א) כתב, צריך להזהר מאד בעניית הקדיש, והשומע שאינו עונה, הוא בנידוי מ' יום וכו'. ובסעיף ז' שם כתב, פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר ליה מה אלו טעונים, אמר ליה, אף וחמה, לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין קדושה לקדושה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך, וכל המדבר בהן עליו נאמר ולא אותי קראת וכו'. ובספר מטה משה (סימן תיא) הביא בשם מדרש, שחכם אחד נראה בחלום לתלמידו, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו, ואמר לו מפני מה אירע לך כך, אמר ליה, מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן אומר קדיש. ע"ש. ובספר ווי העמודים (פרק י) כתב, שמן הראוי שבכל קהלה וקהלה מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע, יעמדו אנשים על זה אשר ישגיחו וכו', וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויתנו במתג ורסן עדיו לבלום את פיהם בבית הכנסת, שלא לדבר דבר של חול ושיחה בטלה. וכן כתב בספר צוואה מחיים, שהזקן והחשוב ביותר שיש בבית הכנסת, ימנו אותו לסבב בבית הכנסת בחזרת העמידה, להשגיח שלא ידברו זה עם זה כלל, ויענו אמן, ויהיה סבלן ומוחה בכבוד וברמז, וכן בעת קריאת התורה, ישב בתיבה וישגיח מארבע פינות הקהלה הקדושה, שלא ידבר שום אדם. ע"כ.

ובספר הגן ודרך משה כתב " על כל קיטרוג שהשטן מקטרג, הקדוש ברוך הוא במידת רחמיו משתיקו, כשהשטן אומר ישראל חס ושלום גנבים או גזלנים הם, משיב לו, אומות העולם יותר גנבים וכן הלאה. אבל אם מקטרג ואומר שישראל אין להם יראה ומדברים בבית הכנסת, לזה אין להקדוש ברוך הוא כביכול תירוץ, כי עתה ראינו בעוונותינו הרבים שהאומות עומדים בבית "תיפלתם" באימה וביראה, ומיד חס ושלום יש רשות למשחית לחבל בעולם וזה מגיפות רחמנא ליצלן, והוא נקרא מכת דבר, לשון דיבור. שהמדבר בבית הכנסת בורא מלאכים משחיתים, והמה ממיתים אותו בשעת הדבר בר מינן".

לכן אתה ברח לך משם כי סכנה יש להתפלל שם, והשם יתברך ישפות שלום לנו ולכל ישראל, כתיבה וחתימה טובה, היום ערב ראש חודש אלול התשע"ז.

נושאי השאלה

תפילה וברכות - כללי - בית הכנסת

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א