שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 147608

אם יוכל הרב להסביר חומרת הדבר שלא יהיה דיבורך בשבת כחול, להאיר עיננו בדבר זה שנעשה בו היתר ואף "עונג שבת" והאם קבלה בענין זה חשובה כדבר ראוי (להואיל) להועיל לנו בגזר הדין בראש השנה

תשובה

כתוב בנביא ישעיה נ"ח, י"ג] ממצוא חפצך ודבר דבר. ואמרו בתלמוד [שבת קי"ג, א] "וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה. מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. ממצוא חפצך חפציך אסורין, חפצי שמים מותרין. ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור אסור, הרהור מותר".
וכתב בזוהר הקדוש [בשלח מ"ז, ב] "ודבר דבר, מכיוון שאותם דיבורים עולים למעלה ומעוררים עניני חולין למעלה בעצם יום השבת, ומי שמזמין אורח אליו צריך להתעסק עם אורחו ולא עם אדם זר, בוא וראה כי אותם דיבורים היוצאים מפה האדם עולים ומעוררים את העולמות העליונים אם לטובה או להיפך, וכל מי שיושב בשבת בעונג שבת אסור לו לעורר דברי חול כי בזה פוגם ביום הקדוש. כי מי שיושב בחופה של המלך אסור לו לעזוב את המלך ולהתעסק עם אדם אחר. כי בשאר הימים יתעסק בעסקיו ועניניו הנחוצים, אך בשבת יתעסק בעניני שמים ובקדושת היום ולא בדברים אחרים"
ובפסיקתא רבתי [פיסקא כג י' הדברות פ' תליתאה] איתא "שבת להשם אלקיך רבי תנחומא ואמרי לה רבי אליעזר בשם רבי מאיר שבות כאלהיך, מה אלהיך שבת ממאמר אף אתה שבות מן המאמר, אמר רבי חייא בר אבא אימיה דרבי שמעון בן יוחי כד הוה משתעיא מותר מילייא בשבתא, הוה אמר, אמא שבתא, ושתקה, אמר רבי חנינה מדוחק התירו שאילת שלום בשבת, אמר רבי אייבו שבות מן המחשבה, אמר רבי ברכיא מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בתוך כרמו בשבת לידע מה צריך, וראה שם פירצה אחת וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת, אמר הואיל וחשבתי עליה בשבת איני גודרה עולמית, מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, אילן אחד של נצפה שגדל בתוכה וגדרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו". ובתלמוד בבלי מובא שצמח לו אילן צלף. ובחידושי הרשב"א [שבת שם[ כתב "פירש רש"י ז"ל כגון מקח וממכר וחשבונות, והקשו עליו דהיינו ממצוא חפצך, אבל בירושלמי אמרינן שאפילו דבור בעלמא לרבות בו כדרך שהוא מרבה לדבר בחול אסור דגרסינן התם (ה"ג) אמר ר' חנינא בדוחק התירו שאלת שלום בשבת".

והתוספות שם כתבו "שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול פי' בקונטרס כגון מקח וממכר ואין נראה לר"ת דהא כבר נפקא ממצוא חפצך אלא אומר ר"ת כדאמר בויקרא רבה (פ' לד) ר"ש בן יוחי הוה ליה אימא סבתא דהות מישתעיא סגיא אמר לה אימא שבתא הוא שתקה משמע שאין כל כך לדבר בשבת כמו בחול ובירושל' אמרי' בטורח התירו בשאלת שלום בשבת". וכן כתב הרב אור זרוע חלק ב, סימן פ"ט. ועיין בספר חסידים סימן ק"י.

וכתב הרד"ק ז"ל ישעיה שם, שכתב "אמרו דבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול, כלומר שידבר בשבת בנחת וימעט בדברים, ואמר דבר דבור אסור הרהור מותר ואעפ"כ החסידים נזהרים אפי' מהרהור חפצים אלא בחפצי שמים כמעשה החסיד ההוא שמספר במס' שבת, וי"ת ודבר דבר ומלמללא מלין דאונס, פי' דבר און כי כן מתרגם און אונס וזה אסור אפילו בחול". ורבנו אברהם אבן עזרא ז"ל כתב [ שמות פרק כ, ח] "והנה השבת ניתנה להבין מעשי השם ולהגות בתורתו. וככה כתוב, כי שמחתני השם בפעלך [תהלים צ"ב, ה], כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם, ולא יתעסק לשוא אפילו בצרכיו שעברו, או מה יועץ לעשות, וככה אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר [ישעיה נ"ח, י"ג]. ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביאים, כמו מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת [מלכים ב' ד, כ"ג]".

וכתב בספר עקידת יצחק להגאון הרב יצחק עראמה ז"ל [ספרד ק"פ - 1420] [שער נ"ה פרשת ויקהל] "ולא עוד אלא שלמדו מרבוי הכתובים שאפילו המחשבה בעסקיו אסורה (מכילתא פ' מ"ת פ"ז) והוא הדין בדברי הבאי וכל שכן שיהיה הדיבור חמור האיסור במה שיזיק וכבר אמרו (שבת ק"נ א) ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעי' נ"ח) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול וכל זה בכלל כל העושה בו מלאכה יומת כלומר העושה בו כל מלאכה. כמו שהורגל בכל מקום לומר לא תעשה בו כל מלאכה. והכונה לא מלאכה מעשיית ולא מחשביית. כי מציאות המלאכה ראשונ' הוא בנפש האומן ואחר מוציאה אל הפועל. והנה אם יטרד ביום זה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף או בכל מלאכת מחשבת או כי יפנה לבבו מהמלאכות המעשיות ויתעסק במשאות שוא ומדוחים אשר הורגלו בישיבת עמי הארץ. ודברי רכילות ולשון הרע המטילים שנאה וקנאה בין איש ובין אחיו ובין גרו וכ"ש אם הם מאזרי זיקות באפס עצים לחרחר ריב ומדון על מקומותיהם וישיבותיהם אשר בהם מטרידים את התפלה ומונעים את התורה אשר כל זה באמת הוא אסור לפי שגורם רעה ומיתה לאנשים החוטאים בו. וכל זה ראוי שיושכל מסמיכתו לשם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת".
והרב צרור המור ז"ל [פרשת בראשית] כתב "ואמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו. לרמוז שבשאר הימים היה גוזר ואומר יהי רקיע יהי מאורות אבל ביום השבת נח אפילו מהדיבור שהיה מדבר בשאר הימים. ומכאן אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר כי אפילו הדיבור אסור בשבת וזהו וישבות ביום השביעי ואפילו מהדבור ובזה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו שהפרישו בזה משאר הימים. וכן רמז בזה שקדשו בנפש יתירה משאר הימים כמאמרם ז"ל. ולכן אנו אומרים נשמת כל חי בשבת לרמוז שיש לנו נפש יתירה בשבת ובה אנו משיגים חכמה יתירה בשבת לפי שהוא יום מוכן לכל השגה ובפרט לצדיקים שהם חיים וזהו נשמת כל חי".
וראה בדברי הרב כלי יקר שמות פרק כ שכתב "זכור את יום השבת. כנגדו לא תענה, כי כל מחלל שבת מעיד שלא ברא הקדוש ברוך הוא עולמו בששה ימים ונח בשביעי. ולי נראה לפי שנאמר בשבת (ישעיה נח יג) ממצוא חפצך ודבר דבר ואמרו חז"ל (שבת קיג ב) שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, וטעמו של דבר הוא לפי שכל פעולות האדם הוא בכלי המעשה שלו אבל פעולת הקדוש ברוך הוא הוא בדיבור לבד כי בדבר ה' שמים נעשו והוא אמר ויהי (תהלים לג ו - ט), ולפי זה כשהאדם שובת בשבת ואינו עושה מלאכה בכלי המעשה שלו אין שביתה זו דומה לשביתת הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא שבת אפילו מדיבור פיו והאדם אינו שובת כי אם מפעולת כלי המעשה, על כן נאמר ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול לזכור שביתת הקדוש ברוך הוא אשר שבת מן הדיבור וממנו תראה וכן תעשה שלא לדבר בשבת מחפצך כי אם מחפצי שמים, ועל ידי שיזכור את יום השבת שהוא מחויב לקדש מוצא שפתיו שלא לדבר בדברי חול אז לפחות בשאר ימות השבוע אף על פי שכלי שנשתמש בו קודש בשבת ישתמש בו חול בימי השבוע מכל מקום לפחות יקדש דברי שפתיו שלא להוציא שקר מפיו ולענות סרה בחבירו".

והגאון בעל ההפלאה ז"ל כתב בפירושו לתורה פנים יפות במדבר פרק יט "וכן אמרו [שבת קיג ב] ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול, כי כשאדם מתקדש בנשמה יתירה כל הדיבור היוצא מפיו קדוש, והיינו דאמר קחו עמכם דברים וגו' ונשלמה פרים שפתינו, שיהיו הדיבורים כקרבנות העולים לריח ניחוח, וירמז בזה וכל כלי פתוח כל דיבור שיצא מפיו שלא בקדושה בדביקות השי"ת, וכמו שכתוב בזוהר [תקוני זוהר, תיקון י', כה ב] דכל מילי דלא מתאמרי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא, והיינו דאמר אשר אין בו צמיד פתיל, פירוש שאין בו דביקות וקישור לשם יתברך טמא הוא, דאינו עולה במקום טהרה, על זה אמר יטהר אותם ואז יעלה אותם למעלה".

ובספר חרדים פרק ד, מצוות לא תעשה אות כ"ו. הביא בשם הזוהר הקדוש כי המדבר דברים בטלים בשבת נקרא מחלל שבת. וכן כתב השל"ה ז"ל בשער האותיות קדושה כ"ג.
בעזר השם אלקי היום ו באלול התשע״ז.

נושאי השאלה

שבת - שבת – שמירתה - כבוד שבת

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א