שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 147768

שלום לכבוד הרב שליט"א, רציתי להבין ברשות כת"ר מה ההבדל בדבר המותר לנהוג בו חסידות לבין האיסור שלא לאסור את המותר? תודה.

תשובה

חילוק רב בין שני הכללים הללו בהלכה, והוא כי בדבר שהוא מותר מצד ההלכה רק שיש אוסרים, והוא חפץ להחמיר רשאי, וכן דבר שהוא משום חסידות ומנהג ורוצה להחמיר על עצמו, אך אינו מורה כן לרבים ודאי שנכון להחמיר. אך מה שאמרו על האוסר את המותר, מדובר הוא כשהדבר מותר לחלוטין והוא אוסרו ומפרסם ברבים שהוא אסור, או שאוסרו גם לאחרים לא נכון הוא עושה.
ולכן תמצא כי יש הרבה מנהגים שהם מנהגי חסידות שספרי ההלכה מלאים בתוכנם, וידוע המשפט "והמחמיר תבוא עליו ברכה". ומקורו בדברי התוספות בכמה מקומות, כגון במסכת גיטין [ע"ח, ב. ומסכת עבודה זרה נ"ז, ב. וע"ו, א. ובמסכת חולין קי"ג, א ועוד]. ומזכירים אות גם הרמב"ן והרשב"א הרא"ש והריטב"א ז"ל ועוד בדבריהם, והוא כאשר יש חילוקי דיעות בהלכה, הללו אוסרים והללו מתירים, או שיש ספק מסויים לא משמעותי שמבחינה הלכתית הענין נוטה לקולא, ואפשר להקל. בכל זאת יש מי שנוטה להחמיר בזה מותר לו ואדרבה תבוא עליו ברכה, וכפי שמצינו בהרבה מקומות שמשתמש במושג זה הגאון הבן איש חי ז"ל.

ויש ענין דומה לכך בהלכה שמקורו בדברי התלמוד [חולין ל"ז, ב] על הפסוק ביחזקאל [פרק ד, פסוק י"ד] "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי אלהים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה, ונבילה וטרפה לא אכלתי מנעורי שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם, [ופירש רש"י "שחוט שחוט שלא תמות לפי שמסוכנת היא נבילה ממש, ליכא למימר דאם לא כן מאי רבותיה"]. ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם". וכתב מרן בשולחן ערוך [יורה דעה סימן קט"ז, ז] "מסוכנת אף על פי שניתרת בשחיטה, המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה". וכתב עליו הרמ"א ז"ל בהגה |בהמה שהורה בה חכם מסברא, ולא נמצא הדין בפירוש שהיא מותרת, בעל נפש לא יאכל ממנה". ועיין בשו"ת הרדב"ז [יורה דעה חלק ח\ סימן קי"א] "אף על גב דמדינא מותר הוא, מכל מקום ישראל הקדושים ראוי שלא יכנסו לתוך גופם דבר שיש בו צד ספק איסור, והכי אמרינן [חולין ה' ע"ב] ומה בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה עליהם צדיקים עצמם לא כל שכן, ולא איירי אלא בענין מאכלות אסורות, והכי פרישו לה בהדיא".

וראה להגאון החיד"א ז"ל שכתב בספרו חומת אנך על ספר יחזקאל שם שכתב "ואפשר לומר דכתבו המקובלים דברית הלשון וברית המעור כחדא שריין, ומי שפוגם באחד קרוב לפגום בשני. וזה שאמר נפשי לא מטומאה שלא נטמא בלילה ובא לו זה מלבד שלא הרהר, כי שמר ברית הלשון מאד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם. ולכאורה קשה דאמרו בירושלמי לא אכל משמן של גויים שהתיר ר' יהודה נשיאה ואמר לו שמואל אכול, ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא. ומה כל החרדה הזו הרי יחזקאל הנביא עליו השלום לא אכל מבהמה שהורה בה חכם. ויש ליישב דהכיר שמואל שהיה לו איזה פקפוק, אבל אם היה אומר שהוא מותר גמור והוא רוצה להחמיר, אז לא היה אומר שמואל כן. ותו דהוא לא נהג מנהג זה כיחזקאל דלא אכל מבהמה שהורה בה חכם. והכא צריך שיאכל משום דאם הוא אינו אוכל, כל תלמידיו לא יאכלו ונפיק מינה חורבא ואין כאן מקום להאריך".
וכן מצינו לו שכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן כ"ב] "שאלת ממני ידידי שראית חכם אחד ששלחו לו על ידי גוי חתיכת בשר דרך מקום שהוא מעבר לרבים ולא רצה לאוכלו, ותמהת דדין מפורש הוא בסימן קי"ח סעיף ז' דשרי, כי תאוה נפשך למען דעת היש טעם בזה לאסור את המותר הרי אמרו לא דייך מה שאסרה תורה עליך ושכמ"ה.

תשובה לא מחכמה שאלת על זה, דהרי אמרו בחולין דף ל"ז דיחזקאל לא אכל מבהמה שהורה בה חכם. וכן העידו על הרב הגדול הנגיד מהר"ר יצחק שולל ז"ל שנת הרע"ג שקנה בשר והיה ספק בו והכשירוהו חכמים לפניו, ועם כל זה לא רצה לאכלו כיון שהורה בה חכם וכו' וההיא דאמרינן בירושלמי דרב לא אכל שמן של גוים, ואמר ליה שמואל אכול ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא, היינו דיחשבו דרב סבר דאסור מדינא, ומשום הכי אמר ליה שמואל הכי, אבל מי שמחמיר על עצמו ומודה דמדינא שרי והוא מונע עצמו על דרך קדש עצמך במותר לך שפיר עביד. ואם כן מאי תמיהא לך על החכם שהחמיר על עצמו ולא אכל ממנו. ודאי שהוא רצה להחמיר על עצמו דוקא, והראיה שלא אסרו רק שהוא לא רצה לאוכלו ואפיריין נמטייה. ועו"ד הן בה אשכילך ואורך דכל זה שכתבנו היינו כשההיתר מוסכם, והלכה זו יוצאה בהינומא ולא רבו עליה, רק שמחמיר על עצמו הואיל והיה הדבר צריך להוראה".

ומה שאמרו שאין לאסור את המותר, מקורו בדברי התוספות [מסכת עבודה זרה מ, א. דיבור המתחיל אמר רבא] בשם התלמוד ירושלמי, ואחר החיפוש מצאתיו בס"ד [תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב, הלכה ט] "נתן בר אבא אמר קומי שמואל ידע אנא מפרשה בין עוברי דגים טמאין לעוברין דגים טהורין, עוברי דגים טמאים עגולין, עוברי דגים טהורין ארוכין, אחוי ליה הדא סלפיתא א"ל כזה מהו, א"ל טמא א"ל לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך דאמר על טמא טהור". ומשמעותו שכשם שאין להתיר את האסור כך אין לאסור את המותר, וכן מפורש במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי [פרק כ"ג] כי השוחד יעור עיני חכמים אומרין על טמא טהור ועל טהור טמא. ויסלף דברי צדיקים אומר על אסור מותר ועל מותר אסור". וכמוהו בספרי [דברים פיסקא קפ"ח] "מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע, ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר, ולאומר על טמא טהור ועל טהור טמא, שהוא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך". וכן במדרש רבה [פרשה ג, ו] "כיון שראה משה שמן המשחה שירד על זקנו של אהרן היה שמח כאילו על זקנו הוא יורד. דכתיב תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור וגו' [מלאכי ב, ו]. תורת אמת היתה בפיהו, שלא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא. ועולה לא נמצא בשפתיו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור".
ובתנא דבי אליהו רבה [פרשה ג] אמר "אם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא ולמד מראשו של ענין. עתיד הקדוש ברוך הוא לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו, ונושאין ונותנים במקרא במשנה בהלכות ובאגדות, ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור, על טמא במקומו ועל טהור במקומו". וראה מה שכתב בפסיקתא זוטרתא [קהלת הקדמה] "שתהא תורתו מובחרת שלא יאמר על טמא טהור ועל טהור טמא על אסור היתר ועל היתר אסור. זו דעת את הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר [דברים ד, ט"ל] וידעת היום והשבות אל לבבך". וכתב רש"י [משלי כ"ד,ל"א] "וגדר אבניו נהרסה, כך מי שאינו חוזר על תלמודו, מתחילה משכח ראשי פרקים, וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה, שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולם".
נמצא הדבר ברור שמה שאסרו הוא ששואלים אותו דבר שהוא מותר והוא אוסרו כשאין ההלכה כך. והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לכווין אל האמת תמיד.

נושאי השאלה

ביאורי תורה - שונות, עניינים שונים

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א