שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 149018

לכבוד הרב שלום רב
מה עיקר הדגש שצריכים לתת ביום הקדוש על התשובה ותיקון והחרטה ועוד? סליחה אם הקשיתי לשאול. גמר חתימה טובה לרב ולכולם.

תשובה

בתלמוד ובמדרשים, בדברי הרמב"ם ז"ל ובפוסקים, בספרי המוסר ועוד כתבו כי עיקר התשובה היום הזה היא תיקון המידות כגון הכעס, הגאווה, רדיפת הכבוד, והתענוגים, תאוות הממון והפירסום ועוד.
ובמשנה [אבות פרק ד, משנה כ"א] איתא "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".
ורבנו הגדול הרמב"ם ז"ל כתב [הלכות תשובה פרק ז, הלכה ג] "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע דרכו".

וראה נא מה שכתב רבינו בחיי ז"ל [במדבר פרק טז] "שידוע כי כאשר יקנא במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה עד שישיג כמוהו, ואם השיג יגיע מזה אל אהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העוה"ז, ומאהבת הכבוד יעלה אל השררה, ומהשררה יגיע מזה לעבוד ע"ז, ואם לא השיג יהיו כל ימיו מכאובים, וחיי צער יחיה, וסוף שימית את עצמו או את חבירו, את עצמו, שכן אמר שלמה: (משלי יד, ל) "ורקב עצמות קנאה", וכן אמר אליפז: (איוב ה, ב) "ופותה תמית קנאה", מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו, וכן דרשו רז"ל: (אבות ד, כא) הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, את חבירו, שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומן השנאה לידי רציחה, שכן כתיב: (דברים יט, יא) "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת", ומזה אמר שלמה ע"ה: (קהלת ד, ד) "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח", הזכיר "כל עמל" הם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, "כל כשרון המעשה" תורה ותשובה ומעשים טובים, "כי היא קנאת איש מרעהו" בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, "גם זה הבל" גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל חי, ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המדה הזו חורבן העולם".
ובספר העקידה [בראשית שער יא] כתב "ובמדרש [ויושע] שלשה הם שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא להם תועלת קין נח ועוזיהו. קין דכתיב וקין היה עובד אדמה. נח דכתיב ויחל נח איש האדמה. עוזיהו דכתיב כי אוהב אדמה היה (ד"ה ב' כ"ו): יראה שהמאמר הזה הוא מיוחד על מה שאמר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד) כי אלו השלש תכונות רעות נתיחדו לאלו השלשה אנשים. לקין הקנאה כמו שאמרנו. לנח התאוה הגשמית כמו שנאמר וישת מן היין וישכר ויתגל כו' (בראשית ט'). לעוזיהו הכבוד הבלתי נאות במה שבקש לכהן בבית ה' ונאמר לו ולא לך לכבוד מה' האלהים (ד"ה ב' כ"ו). ובהיות הצד השוה שבהם היותם עובדי אדמה יראה דבכל אחד מהם איתנהו לכלהו".
ובספר מרכבת המשנה לרבנו יוסף אלאשקר ז"ל על אבות שם כתב "ועל אלו השלשה מומין אמר מוציאין את האדם מן העולם, והוא שימות בלא עתו ויטרד מהמקום המוכן לו בגן עדן, ובערך זה אמר מוציאין את האדם מן העולם. ואלו הכל גדרים וסייגים לאדם באופן שישיג חיי העולם הבא. וכפי זה בא לחזק דברי הקבלה הא' שאמ' ועשו סייג לתורה".

וראיתי להעתיק לך ידידי דברי רבנו משה אלשיך ז"ל [ויקרא פרק כ"ה, י"ג] "הקנאה הוא כי הנה ראשית כל עון אשר חטא בין אדם לחבירו תלוי בה. כי מיד אחריה רעותיה שהיא שנאה ותחרות וגסות ורכילות ולשון הרע ונקמה ונטירה מובאות לו. וכן התאוה היא ראשית כל עבירות שבין אדם למקום. כי ממנה תוצאות מות, כי הלוך ילך בהלכות איסורי ביאה ומאכלות אסורות ואשם מעילות ואשם גזילות וכל דבר רע אשר שנא ה'. והנה שתי אלה המה כוללות אבדן האדם את עולמו. ועדיין אלהינו מרחם לא השבית לנו תיקון להעלות ארוכה ומרפא, כי יעזוב רשע דרכו כו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. אך אם זה האיש יתמוך כבוד אבדה תקותו כי אין ארוכה למחלתו. כי אם יאמרו לו לך התרפס ושאל מחילה מהאיש אשר חטאת לו, ואם לא יאבה האיש תשור על אנשים ולפניהם תאמר חטאתי וישר העויתי, הלא יענה עזות מי האיש הלזה נבזה כי אחלל כבודי, ומה גם במקום שיש אנשים. וההיקש בזה ובכיוצא בזה. וכן אשר חטא על הנפש במה שבין אדם למקום ככל הדברים הרעים שהזכרנו, ויאמר לו הסכת ושמע ישראל וצום ולן ושכב ארצה ואפר כלחם תאכל ובצום ובכי ומספד הלך תלך ובכה ללקות בבית דין, ואז טוב לך לכפרת עון כי טוב לך כי תבוש בעולם הזה מאשר תבוש בעולם הבא. כי הנה אם יחוש על דבר כבוד מדומה, הלא יענה הלהרגני אתה אומר שאחלל כבודי, ותהיה לי למחתה עוד לא ארים ראש כי אקל בעיני כל הרואים את כבודי שבקלון הומר. לכן קום ברח לך ולא תשנה באיוולת עצתך זאת, כי כה יעשה לי אלהים כי לולא נשאתי פניך אם אביט אליך ואם אראך. ונמצא במשא עונו על גבו, ולא ירחץ צואת אשמותיו, ומי רגלי עונותיו על פניו מפני הכבוד. כלל הדברים כי מעמד שלשת הדברים האלה הן הם בעוכריו של אדם להוציאו מן העולם". השם יצילנו מכולם.

נושאי השאלה

מועדים - יום הכיפורים - מחילה ותשובה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א