שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 149940

שלום לרבנו הגדול
יש המון אירועים שונים שרשומים שיש סעודת מצווהבמחילה מכבוד הרב אםיוכל לרשום באיזה אירועים נחשבת הסעודה כמצווה ואילו סעודת רשות ה ישמור לנו את הרב

תשובה

צריכים זהירות גדולה בשימוש התיבות "סעודת מצווה". מפני שיכולים להיות טעויות חמורות נגד ההלכה בהגדרתם. והוא שכל מה שקראו חכמי התלמוד והראשונים בשם "סעודת מצווה", יש נפקא מינה להלכה בזה כגון אם מותר לקובעה בערב שבת בחצות היום, וכן בימי שמראש חודש אב עד ערב תשעה באב, וכן לענין פטור מתענית בכורות בערב פסח. ונתפלל לאבינו שבשמים שיורנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.

א, במקור מובא בתלמוד [פסחים קי"ג, ב] "שבעה מנודין לשמים, אלו הן: יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו. ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה". ופירש הרשב"ם ז"ל חבורה של מצווה כגון משתה "ברית מילה", או ["נישואי"] בת כהן לכהן". והתוספות [קי"ד, א כתבו "היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם". ועיין עוד בזה מה שכתבנו בס"ד בשו"ת מבשרת ציון מי פטור מלהשתתף.

ב, והרמב"ם ז"ל כתב [הלכות דעות פרק ה, הלכה ב] "כשהחכם אוכל וכו', ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין, והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם". וכתב מרן ז"ל בכסף משנה שם שזה מדרך המוסר, כי אמרו [פסחים מ"ט, א] "כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, דמשמע דוקא הני לפי שיורדים מגדולתם, אבל שוים שרי".
וכתב מרן בשלחן ערוך [יורה דעה סימן רס"ה, י"ב] "נוהגים לעשות סעודה ביום המילה". והגאון מווילנא ז"ל כתב בביאוריו הביא סמך לכך ממה שהביא בפרקי דרבי אליעזר [פרק כ"ח] "רבי אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו, שנאמר ובן שמנת ימים, וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגיש למילה שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים, מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה להמול את בנו כאברהם שמל את בנו, שנ' וימל אברהם את יצחק בנו".
והרמ"א בהגהת שולחן ערוך אורח חיים [סימן תקנ"א, י] כתב "ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין". ועיין מגן אברהם שם ל"ד, שהסתפק אם סעודת אירוסין היא סעודת מצוה. ועיין שו"ת חות יאיר סימן ע.

ד, פדיון הבן, כתב הרב כנסת הגדולה יורה דעה סימן ש"ה הגהות בית יוסף אות י"ג בשם המהרי"ל ז"ל כי היא סעודת מצוה. וכן כתבו הרמ"א, וחות יאיר ועוד. וכן הרב בן איש חי [ח"ב לך לך כ"א].

ה, סעודת אירוסין, כן כתבו הרמב"ם [דעות שם, יום טוב ז, ט"ז. חמץ ומצה ג, ט], הרמ"א ז"ל, החיד"א ז"ל בברכי יוסף [תקנ"א, ג] הרב בן איש חי שם.
ו, סעודת סבלונות, בתקופת התלמוד היו נוהגים לעשות סעודת אירוסין, היינו ביום שהיה החתן בא עם בני פמלייתו לבית הכלה ומקדש אותה, והיו עושים סעודה לכבודו. ולפני הנישואין באיזה ימים היה החתן שולח "סבלונות" היינו משאות של מתנות שונות לכלה, והיו עושים סעודה, וכנזכר במסכת [פסחים מ"ט, א. כתובות ע"ג, ב. קידושין נ, א] וכתבו בשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ס] בשו"ת מהר"ם מינץ [סימן ק"ט, הגהה אות מ"ג]. וכן כתבו הגאון הבית חדש ז"ל ואליה רבה תקנ"ח, א. שנקראת סעודת מצווה.
והן אמנם כתב בקיצור השל"ה [מסכת תענית] שאינה נקראת סעודת מצוה, גם הגאון המגן אברהם כתב [תקנ"ח, א] שאין נקראת סעודת מצווה מכיוון שאין אומרים בתוכה שהשמחה במעונו, אך עיין מה שכתב [סימן תר"מ, י"ג.] שהביא דברי מהר"ם מינץ ז"ל להלכה שכיוון ששולחים סבלונות הוי סעודת מצוה. וכתב עוד [תמ"ד, ט] "וסעודת סבלונות שהיא סעוד' שניה שאחר סעודת ארוסין היא ג"כ סעודת מצוה (ב"ח) וכ"מ בגמ' ורא"ש וטור וכ"כ הריב"ש סי' ר"ס דלא כב"י וכ' רמ"מ סי' ק"ט דסעודת סבלונות שעושין באשכנז בליל' שקודם החופ' שהחתן משלח סבלונות קודם אכיל' אף על פי שעדיין לא נתארס מקרי סעוד' מצוה עכ"ל ובמדינות אלו ששולחין סבלונות זמן רב קודם החתונ' ועושין סעוד' שקורין סעודת קנין צ"ע אי מקרי סעודת מצוה ונ"ל דמקרי סעודת מצוה".

ז, חנוכת בית בארץ ישראל, מקורו בדברי הרב באר שבע והובא במגן אברהם סימן תקס"ח, ח. ולגבי בית בחו"ל עיין בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד, סימן ז.
והרש"ל ז"ל בים של שלמה כתב "אבל סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך ריעות. בפרט בעוונותינו הרבים אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו, הוא קלון, ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר"ם. ומ"מ נראה, מי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות. וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו, ולשחוק בו, ולנהוג קלות ראש. אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו, ולומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע. שפיר הוא סעודת מצוה. ועליו נאמר המקרא (שה"ש ה, א), שתו ושכרו דודים, בימי המלואים"

ח, בר מצוה ביום שנכנס למצוות. ים של שלמה. וכתב בשו"ת חות יאיר סימן ע דווקא שדורד הבר מצוה שם בדברי תורה. והרב בן איש חי [ב לך לך כ"א] כתב אם הוא ממש באותו יום.

ט, יום בשנה שנעשה נס הצלת חיים ממש. דברי יציב ליקוטים סימן ס"ג.

י, סיום מסכת, שבת קי"ח, ב. דברי אביי. ועיין ים של שלמה בבא קמא, פרק מרובה סימן ל"ז. "וסיום הספר נמי נראה בעיני שהוא סעודת מצוה. וכן ראיה מפרק כל כתבי (שבת קי"ח ע"ב) דאמר אביי, תיתי לי, דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכת, עבידנא יומא טבא לרבנן. ובסוף פרק זה אאריך בו בעזרת השם יתברך לעד ע"ש. ומשום זה היה נראה לברך שהשמחה במעונו בסיום מסכת. דאין לך שמחה יותר לפני הקדוש ברוך הוא, אלא שמחה ורינה של תורה. דאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה (ברכות ח' ע"א). דלא גרע מפדיון הבן. דלפרסום מצוה בעלמא הוא. וכן הוריתי פעם אחת הלכה למעשה. ונתבלבלה השמחה במהומות גדולות, על ידי סיבות קשות. ותליתי הסרחון בי, שעברתי על דברי רבותיי, שלא שמעו מעולם דבר זה. על כן לא כתבו אלא בחתונה ובפדיון הבן. ובמילה ג"כ, לולי צערא דינוקא. אבל במצות אחרינא לא, ובוודאי כל דבריהם בקבלה,ובסודות פנימיות, על כל שיחה ומלה. ואיך נתקן דוקא לאותה מצוה, ולא לענין אחר. דהא בי"ט מחויב להרבות בסעודות, ולשמוח. ואפ"ה לא מברכינן. ומ"מ סיום הספר הוא סעודת מצוה לכולי עלמא".

נושאי השאלה

תפילה וברכות - ברכות - פת והבא מחמת הסעודה, עניינים שונים

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א