שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 150554

לכבוד הרב שליט״א. שלום רב. האם יש בתורה התייחסות לפעילות גופנית באופן חיובי?

תשובה

בתלמוד [כתובות קי"א, א] "הזהר בשלשה דברים, אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות, ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב, ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים, אלא שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך". גם אמרו עוד בגמרא [שבת מ"א, א] "דתניא, אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים. אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת, וזהו תחילת ריח רע. הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו, וזהו תחילת ריח זוהמא. רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים, רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן. רחץ ולא סך דומה למים על גבי חבית".
ובמסכת גיטין [ס"ז עמוד ב] "רב יוסף איעסק בריחיא. רב ששת איעסק בכשורי, אמר: גדולה מלאכה שמחממת את בעליה". ופירש רש"י ז"ל "התעסק בריחיים כדי שיתחמם ויזיע, בכשורי, לשאת קורות ומשאות". ומרן ז"ל בכסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג כתב "וכבר נזהר רש"י ז"ל מזה וכתב דלרפואה היו עושים כן בימות השלג להתחמם ולהזיע. ואיני מבין כוונת רבינו הלא נערים בעץ כשלו אף כי סומים כי רב ששת סומא היה כנראה באותה סוגיא ואיך היה נושא קורות וא"כ ע"כ י"ל כרש"י שהיה נושא משא בתוך ביתו ממקום למקום".

וכתב הרמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה יד] "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים. הלכה טו וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהא נקביו, או מי שמעיו קשין, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש, ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות, והוא עיקר לכל החלאים, ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים, הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע ולשונו מלדבר אלא בצרכיו"
וכתב המפרש הרב שלמה הלוי ז"ל ב"ביאור חדש מספיק" "ועוד כלל כו' כ"ז שאדם וכו'. כבר כת' בהיל' ב' התועליות מתנועות הגוף שיתן חוזק לכל האברים ותאות המאכל ובפרט כאשר יהי' תנועה בינונית ושוה לכל הגוף וגם שתהי' בשמח' וטוב ל. [טו] וכל מי שהו' יושב לבטח וכו'. וכמו כן יקרה לבטלנים שגופיהם רך ועצלים בפעולותיהם ומלאים מותרות וליחות רעות קרות ואין מעכלים האוכל אפי' ממאכלים טובים: ורוב החלאים כו' או מפני שהוא ממלא כו'. חכמי הרופאי' כת' וז"ל, טוב לשמור באכילה ושתי' הטעם והתענוג במטעמי' טובים כי אז יותר מחבקו האיסטומכ' ומתבשלים ומתעכלים יותר היטב ובתנאי שלא ימלא כריסו מפני נעימותם ע"כ.

וכתב המפרש הרב יחזקאל פייבל מווילנא ז"ל בחיבורו מוסר השכל "התנועה היא אחת מדברים הצריכים אל שמירת הבריאות ואמרו הרופאים שג' טובות ותועליות יש לתנועה בגוף. אחד נותן קושי ועוצם לאברים. ב' מרבה חום הטבעי. ג' מניע הרוחות ומאלו ימשכו תועליות רבות אם שלא יוזקו האברים מאיזה שינוי זמן ודומה וכי יהיו האברים יותר קלים לפעולות ומרבוי החום הטבעי יולד יותר עיכול טוב ומתנועות רוחות והדם ימשך מירוק מותרות על ידי זיעה וכדומה. ובהפך יקרה לבטלנין שגופיהן רך ועצלי' בפעולותיהם ומלאי' מותרות ולחו' רעות וקרות ואין מעכלים האוכל. אמנם מיני תנועות הגוף רבות והיותר טוב הוא צחוק בכדור קטן וטיול במקום גלוי או בשמש בחורף ודומה המניע הגוף והאברים בשינוי ובקלו' אבל התעמלו' הכבד ותנועה יותר מן הראוי מאבד הרוחות ומייבש מאד הגוף ומקרר אותו ומתיש חוזק הגידין והקשורים ומחליש אומץ העורות ולפעמים משבר ורידין קטנים אבל התנועה בינונית שהוא כמ"ש רבינו עד שיתחיל גופו לחום וגו' ויהיה מראה פניו אדום או יתחיל להזיע מעט זיעה וישקוט מעט (כי אדום האברים מפני התנועה מוצצין הרבה ואם יאכל אז יהיה מאכל בלתי מבושל) אבל אחר שיתיישב מעט יהיה החום טוב ויעכל כראוי וגם ע"י התנועה יצאו המותרות מן הגוף ולא יצטרך לרפואות להוציאם ויתן חוזק לכל האברים ותאות המאכל ובפרט כאשר יהיה תנועה בינונית ושוה לכל הגוף וגם שתהיה בשמחה וטוב לב".

ומצאנו פן נוסף להתעסקות במלאכות כפי שכתב הרב מנורת המאור [פרק ה תלמוד תורה עמוד ש"ג] "וחסידים הראשונים היו משתדלים לעשות מלאכה, כדי שיתפרנסו ממנה, ולא היו חוששין למלאכה פחותה, ואף על פי שהיו מהם נשיאים וראשי ישיבות וגדולי הדור. כגון ר' יוסי, שהיתה מלאכתו שהיה נושא עצים על כתפו, והיה שמח בחלקו ומשתבח במלאכתו, ואומר גדולה מלאכה שמחממת את בעליה. ור' יהושע היה פחמי, ור' יצחק נפחא, ור' יוחנן סנדלר. אבא חלקיה, בן אחותו של הלל, היה נשכר לחפור השדות והכרמים. אבא שאול קובר את המתים. הלל הזקן חוטב עצים, ואף על פי שהיה נשיא ישראל וגדול הדור, ובן בנו של מלך יהודה היה, ואפי' הכי היה חוטב עצים. וגרסינן במ' נדרים ר' יהודה כדאזיל לבי מדרשא שקיל גולפא אכתפיה, פי' כלי חרס גדול, והיה אומר, גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה. ר' שמעון היה שקיל צנא אכתפיה, פי' סל גדול, והיה אומר, גדולה מלאכה שמכבדת בעליה. וחסידים אלו, שהיתה מלאכתן בצער והיו מתפרנסין ממלאכות אלו".

ועיין בספר חסידים [סימן תתקמ"ח] "מעשה באדם אחד היה בבית אחד שהיו שלשה אוכלים על שלחן אחד אמרו לו אכול עמנו ותשמע ברכת המזון בזימון אמר להם אתם מאריכים על השלחן ומדברים דברים בטלים ואני אוכל במהירות ומיד אני עוסק בתורה. מי שלומד ילך ארבע אמות אחר אכילתו מיד אפי' אם היה לומד שנאמר (ויקרא י"ח ה') וחי בהם ולא שימות בהם".

נושאי השאלה

שמירת הגוף ונפש - שונות

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א