שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 151274

שלום לכת"ר
בדרך כלל הגבאי מעלה בעצמו לקריאה בתורה וכך, מקורבים, שאינם עניים, עולים יותר מאחרים שישי/שלישי.

תשובה

כתב בפירוש המשנה להרמב"ם [בבא קמא פרק ט, י"ג] "משמרות כהונה עשרים וארבע משמרות, עובדים לפי תור כל משמרת שבת אחת, ומכלל המשמרות יהויריב וידעיה". וראה מה שכתב רבה של ירושלים הגאון הפרי חדש [אורח חיים סימן קל"ה, ד] "הרא"ש כתב בפסקיו ואף אם בא הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בחכמה שיקרא ראשון בבית הכנסת בשבתות ויו"ט דשכיחי רבים בבית הכנסת, אין הרשות בידו דלא ליתו לאינצויי".

וכדי למנוע רינונים וחששות זה מאות רבות של שנים נהגו להכריז בבית הכנסת על העליות. וכתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו לדוד אמת סימן ב, א. "נהגו למכור המצוות בשבתות וימים טובים". וכן כתבו הרב הלבוש סימן קלו, והטור בסימן קמ"ז, שהיו מוכרים העליות וגם הגבהת ספר תורה. וכן זכורני שראיתי כן בספר שדי חמד שהתירו בשבת לעשות כן כדי למנוע מחלוקת. ואין הספר מצוי אצלי כרגע. וכן נפסק בשו"ת יחוה דעת חלק ב, סימן מ"א עיין שם באורך.

זאת ועוד גם כתב בזוהר הקדוש [פרשת תרומה דף קכ"ח ע"א] "ויקחו לי תרומה האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקנייא ובמגנא אלא אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה והא אוקימנא מלה בכמה אתרי וכו' ואי תימא הא כתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב דהאי איהו במגנא ואשתדלותא בלא כסף ואיהו אשתדלותא דקב"ה אלא אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלה ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים".

ובספר חיי אדם חלק א כלל סח כתב "שלא יעשה מצוה בחנם, אלא יקנה אותה בשכר שלם, כמו שכתוב [שמואל ב' כ"ד] ויאמר דוד לארונה כו' ולא אעלה עולות לה' חנם. ובזוהר מחמיר מאד בזה". וכן כתב בילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תרנח, יג. "על פי המקובלים אין ראוי לברך על האתרוג שלוקחו בחינם, דהקליפות יונקות מאותן מצוות הבאות לאדם בחינם". וכן כתב בשו"ת משנה הלכות [חלק טו סימן קנו] כשהאדם חייב במצוה כגון מצות ד' מינים שחייב לקנות או לקנות תפילין לעצמו להתפלל וצריך לקיימה אז אמרינן דחייב לקיימה ולהוציא ממון עליה ואדרבה מצוה דוקא להוציא ממון עליה ולא יקיים מצות בחנם ובגמ' (ב"ק) עד חומש ועיין זוה"ק תרומה (דף קכ"ח א') דאסור ליקח מצוה בחנם ועיין כף החיים סי' תנ"ד סקל"ט

והגאון רבנו שלמה לוריא ז"ל כתב בספרו ים של שלמה [מסכת ביצה פרק ה סימן ח] "ותמה הר"ן בפ' שואל (שבת ס"ד ע"א, בדפי הרי"ף) על פיסוק צדקה לעניים בשבת, דהא תנן אין מקדשין. ומצאתי בשם ר"ח, שלא אסרו, אלא להקדיש כלי ידוע, משום דמחזי כמקח וממכר. אבל לא אסרו לחייב [אדם] עצמו בדיבורו לגבוה, ועדיין אין נוח לי, דהא אין מעריכין לא כלי ידוע הוא, ואפ"ה אסור ע"כ. ואפשר לומר, דערכי עלי דומה למקח וממכר, לפי שצריך לחשוב שנותיו, ופיסוק דמים הראוים, כפי שקצבה התורה. וז"ל הכל בו (סימן נ"ח די"ח ע"ד) בשם גאון אחד, דדוקא הקדש מזבח, או דבדק הבית, אסור, שיוצא מרשות הדיוט לרשות גבוה, ודומה למו"מ. אבל עכשיו שנודרין להקדש, או ס"ת, או עטרה, או שמן למאור, וכיוצא בהן, מותר, לפי שעדיין אין מיחדים שום דבר שיוצא מרשותו, ואין דומה למו"מ ע"כ. ומ"מ אין טעם זה מספיק, אלא לקצוץ דמים לנדרים ולנדבות, וכאשר כתב הגהות מרדכי (שבת סימן תנ"ט) דאפי' לקצוץ דמים מותר לדבר מצוה, אבל הכרזת השמש בפיסוק דמים, מי שיתן יותר, יהיה המצוה שלו, כגון הוצאת הס"ת מן ההיכל, או עליית ס"ת, או גלילה, והדומה לו, שהוא כעין מקח וממכר ממש, וידוע שמו"מ אסור, אפילו לדבר מצוה, אם לא שיאמר דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה, כי אם בחפץ הנקנה, ובצירוף הטעם שכתוב הר"ן, (דאל"כ מ"ש מהא) [דהא] דאין מעריכין הוא, כאלו פדה את נפשו, וקנה את עצמו מן ההקדש, וכל זה אינו אלא ליישב המנהג בדוחק, ודוקא קניית המצוות".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה