שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 154603

הרב מורנו שליט"א,
יש לנו שמחה משפחתית ואנחנו מבקשים לערוך את הסעודה בבית הכנסת כשיש הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, ויש אנשים האומרים שאסור לנו, מה לעשות?

תשובה

התשובה אינה קשורה להפרדה בין גברים לנשים, כי בודאי היא מחייבת וגם מחיצה בהיות והנשים בנוסף על איסור ראיה בהן, בימינו מתלבשות בלבושים שונים והדבר חמור שבעתיים, ואסור להביט בהם כלל. אולם השאלה נוגעת לאכילה בבית הכנסת של אירוע פרטי.

הנה במסכת [מגילה כ"ח, א] אמרו "תנו רבנן בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש. אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהם, ואין מטיילין בהם, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד. אבל קורין בהן, ושונין בהן, ומספידין בהם הספד של רבים".
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק יא הלכה ו] "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק".
ובמסכת פסחים [ק"א, א] אמר שמואל שמקדשים קידוש של שבת בבית הכנסת כדי להוציא את האורחים ידי חובתם. והקשו התוספות [שם דאכלו] והרי אמרו במסכת מגילה שאסור לאכול בבית הכנסת, ושל מצוה מותר, כמו בקידוש החודש וכן שתית כוס של הבדלה ושל ברית מילה אך של רשות אסור. ותירצו שהיו מקדשים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת אבל בבית הכנסת עצמו אסור. וכן כתבו כמה מהראשונים. אמנם הסמ"ג והאור זרוע תירצו "מקדשים בבית הכנסת להוציא את האורחים ידי חובתם כשאוכלים שם בבית הכנסת, ואף על פי שאמרו שאין אוכלים בבית הכנסת, סעודת מצוה מותרת שם, וכמו שמבואר בירושלמי פסחים". והרב מגן אברהם [סימן קנ"א, ה] כתב "ובסמ"ק כתב דסעודת מצוה מותר, ופירש בהג"ה [לרבנו פרץ ז"ל] כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פירוש דאין עולין בה אלא בפת וקטניות". וכן דעת שו"ת שואל ומשיב [שתיתאה סימן ג], ושו"ת הרשב"ש [סימן עד"ר].

ומה שמצינו בתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק ח, הלכה ב] "רבי יוחנן הוה עליל לכנישתא בצפרא ומלקט פירורין ואכיל ואמר יהא חלקי עם מאן דקדש ירחא הכא רומשית". כלומר היה מלקט החתיכות מאכל שנשארו ואומר יהא חלקי עם מי שקידש החודש כאן אמש, הנה זה מדובר בסעודת מצוה השייכת לכלל, אך בסעודות של שמחה פרטית אינו דומה, כי אם באנו להקל בכך, לא יבחינו ההמונים בין סוגי הסעודות וכן מה שיש נוהגים לעשות סעודות ביום הייארצייט וקוראים אותה סעודת מצוה, אין לה מקור כלל. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן י"ד, ובשו"ת יחוה דעת [חלק ג, סימן י]. ולכן כל מה שהתירו היינו בסעודות צנועות של מצוה ממש כגון סעודות שבת אליבא דהמתירים, אכן סעודות משפחתיות או של שמחה שמתאספים אנשים ונשים וקטנים ובאים לידי קלות ראש אין להקל להם כלל, ומה גם שיש היום ברוך השם בנמצא אולמות וחדרים סמוכים שאפשר לעשות שם הסעודות, אך בסעודות גדולות לא התירו.

ובזוהר הקדוש החמיר מאוד בקדושת בית הכנסת וכתב [זוהר פקודי רנ"א, א] שבית הכנסת בארץ מכוון כנגד בית הכנסת העליון שברקיע.
ובספר שער הכוונות [ד"ד ע"א] "ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבה"כ אף שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול". וכתב עוד בספר הליקוטים להאר"י ז"ל [שופטים פרק ד] "וכבר ידעת, כי המלכות נקראת בית הכנסת, אשר היא כנופיא לכל הג' שמות עילאין, שהם, ע"ב ס"ג מ"ה, ושם ב"ן הוא במלכות, ויש בה עשר ספירות. והם י' פעמים ב"ן, כמנין כנס"ת עם עשרה כוללים. וכשנכנס האדם לבית הכנסת, יכוין בהם".

ובפרט ביום שבת קודש חמור שבעתיים, שכן כתב הרב תולעת יעקב [סדר תפלות שבת] "ואסור להתעסק אפילו בצורך בית הכנסת כי אם בדברי שירות ותשבחות ובתפלה ובדברי תורה. והמתעסק בדברים אחרים הרי הוא מחלל השבת הקדוש, שני מלאכים ממונים על ענין זה והם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים אוי לפלוני שאין לו חלק באלהי ישראל, לפיכך צריכין להתעסק וכו' בתפלה ושירות ותשבחות של ה' ולעסוק בתורה".
וזכור לטוב אדוני אבי שהגם שהיה לימודו כל היום וכל הלילה בבית הכנסת, היה מחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים בבית הכנסת, אלא היה יוצא לחצר ושם מברך ושותה, זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל אמן.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה