שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 158082

לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב, מהו אונאת דברים, ואיך נעשה האיסור?

תשובה

כל דיבור נגד אדם אחר שיש בו הקנטה, השפלה, בזיון, או דברים המצערים אותו הרי זה איסור תורה מפורש.

ובתלמוד [בבא מציעא נ"ח, ב] "תנו רבנן, לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים. הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה. אם היו יסורין באין עליו, אם היו חולאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים [עגלונים] מבקשין תבואה ממנו, לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. ורבי אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון, וזה לא ניתן להישבון".
וכתב הרב אורחות חיים [חלק א הלכות ברכות] "ולא יצער כל איש ישראל בין בדברים בין במעשה שנאמר ולא תונו ולשון אונאה הוא לשון צער שנא' והאכלתי את מוניך את בשרם, ואונאת דברים חמורה מאונאת ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון".

עוד כתב הרב קיצור שולחן ערוך [סימן סג, ב] "כיצד הוא אונאת דברים, לא יאמר לחברו, בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה, והוא אינו רוצה לקנותו. היה אחד מבקש לקנות תבואה, לא יאמר לו, לך אצל פלוני, והוא יודע שאין לו למכור, אם היה חברו בעל תשובה לא יאמרו לו, זכור מעשיך הראשונים. אם באו יסורים על חברו רחמנא ליצלן לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב, הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד (והם כמו שאמרו לו כן, מפני שהיה מעוות כלפי השגחת השם יתברך ומדותיו). אם שאלו מאתו איזה דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה, מה אתה תשיב בדבר הזה, וכן כל כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב. מי שיש לו כינוי לגנאי, אף על פי שהוא רגיל באותו כינוי, ואינו מתבייש בו, אם זה כוונתו לביישו, אסור לקרותו בכינוי זה משום אונאת דברים".
ורבנו יעקב אנטולי ז"ל שחי לפני 800 שנה בפרובנס שבצרפת כתב בספר מלמד התלמידים פרשת שלח לך "האומר לחברו דברי חלקות ופתוי ולבו בל עמו ושפתיו שפתי שקר וזהו אונאת דברים שהזהירה עליה תורה ואמרה ויראת מאלהיך ואמרו הם ז"ל שכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך לפי שהוא בוחן לבבות".
ובספר אורחות צדיקים [שער האכזריות] כתב "וכל המצער איש מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא כה יז): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך", וזה "לא תונו" באונאת דברים אמור (בבא מציעא נח ב). ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא נט א): כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. לכן ייזהר כל אדם שלא יצער את חבירו בשום דבר, לא במעשה ולא בדברים. הגוזל חבירו כאילו נוטל נשמתו, ואפילו אם גזל ממנו דבר מועט, כגון פרוטה, מתחייב מיתה. גם זה ממידת אכזריות: המוציא שם רע על חבירו, ובזה גורם לו צער ובושה. והמוציא שם רע בפגם המשפחה, אין לו כפרה עולמית".
ויש בזה אריכות גדולה בספרי הקדמונים, ואני קיצרתי לרגל המלאכה אשר לפני.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה