שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 202690

הולכת ספר תורה מההיכל לתיבה בזמן הזה, עד שהנגיף יעבור, האם מותר לבקש מהמתפללים לנשק את ספר התורה באויר (לשלוח יד באוויר ולנשק) או שיש בזה חס וחלילה... כלשהו לספר תורה?

תשובה

מובא בפוסקים שכאשר לא ניתן לנשק הספר עצמו, מגישים את היד מהאוויר ומנשקים.

הנה מצינו במסכת עבודה זרה [י"א, א] "אונקלוס בר קלונימוס איגייר. שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי. כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו, אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? אמרי ליה לא. אמר להו הקדוש ברוך הוא נקט נורא קמי ישראל, דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור כולהו. הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תשתעו מידי בהדיה. כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה ואמר להו: מאי האי? אמרו ליה אימא לן את. אמר להו: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר השם ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, איגיור. תו לא שדר בתריה".
ובספר הכתב והקבלה להרב יעקב צבי מקלנבורג ז"ל תלמידו של רבנו עקיבא אייגר ז"ל [פרשת ואתחנן פרק ו] כתב "ולדכא תחת רגליו כל כחות התאווה ואורחותיה המתפרצים בנפש, ולתכלית הגדול הזה תיקנו קדמונינו להניח היד במזוזה בצאתם ובואם, כאמרם [עבודה זרה י"א] חזי מזוזתא אפתחא אותיב ידיה עלה והתפלל השם ישמור צאתי ובואי, ומן התימה שבתשובת רבנו עקיבא איגר ז"ל כתב שאין להנחת יד במזוזה מקור בש"ס שבכל תנועותינו נהיה שמורים בל יתחמץ הלב בשאור חמדת העולם. לכן נוסח הברכה גם כן לקבוע מזוזה, שהמכוון בו לעשות קביעות אל כל תנועותינו, והוא חיוב תמידי כפי המבואר. והכי איתא במאמר דרשב"י [זוהר הקדוש ואתחנן רס"ג, ב] פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה דלא ינשי בר נש דוכרנא דקב"ה לעלמין, ודא איהו כגוונא דציצית כמה דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמא בר נש האי דוכרנא אידכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה".
ובשו"ת רבי עקיבא אייגר ז"ל [סימן נ"ח] כתב "ראיתי כמה אנשים עושים שלא כדין, שנוהגים בצאתם מפתח ביתם להניח ידם על המזוזה ואינם מחלקים את המזוזה בתוך תיק או לא, ולהדיא כתבו התוספות [שבת י"ד, א] האוחז ספר תורה, דלאו דווקא ס"ת אלא כל כתבי הקודש וכו', והך מילתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס, רק בשלחן ערוך [יו"ד רפ"ה, ב] בהגה בשם מהרי"ל, אם כן פשיטא שלא לעשות כך אם יש בו חשש איסור שמקורו בש"ס, דהיינו דרבי פרנך והוי מצוה הבאה בעבירה, ולזה אם רצונו להניח ידו על המזוזה טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה, כן נראה לעניות דעתי".
והנה כתב הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך יורה דעה [סימן רפ"ה, ב] "יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה [מהרי"ל שם ומוכח בעבודה זרה דף י"א], ויאמר השם ישמר צאתי וכו' [במדרש]. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה". ועיין בדרכי משה [רפ"ה, ב] מקור דבריו במהרי"ל ז"ל בשם מדרש והביאם הדרכי משה שמפורש בתלמוד [עבודה זרה י"א, א] גבי אונקלוס הגר כפי שהבאנו לעיל.
וכן כתב רבנו אלעזר אזכרי ז"ל בספר חרדים [פרק ט"ז] "וישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא, ויזכור כי הוא יתברך בעל הבית, והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו אורחים, וכל נכסיו של הקב"ה, והוא השומר אותם בבית ובשדה, ועל ידי כך נחשבת לו מצוות מזוזה כל יום לפניו יתברך כמצוות ציצית ותפילין".
גם רבנו החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף יורה דעה [רפ"ה, ד] "והאר"י זצ"ל כתב יניח אצבעו הנקראת אמה על שדי וינשקהו, ויתפלל להשם שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ"ה שיצילנו מיצר הרע".
ובציפורן שמיר [סימן ב, אות י] כתב החיד"א ז"ל "כשיוצא מביתו מעוטף בטלית וכו' ינשק המזוזה, ויכווין בשם שד"י ואחריו בשם כה"ת, להכניע יצר הרע. ויכון כי יצר במילוי יו"ד צד"י רי"ש. סופי תיבות שד"י, ואמצע תיבות יו"ד, לבטל מחשבות רעות. ואני נהגתי לומר שד"י יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה יחל"ץ [ראשי תיבות, יצר, חטא, לה"ר, צרה] עני בעניו והיה שד"י בצריך. יכווין כי הוי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ דהוא בפנים דשם כה"ת. ויש מי שכתב דיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה ומועיל מאוד". וכך נהג מור אבי ז"ל כשהיה יוצא לדרך מחוץ לעיר להניח ידו הימנית על המזוזה ולומר פרשת שמע עד ובשעריך בכוונה.
וכן בספר נוהג בחכמה הביא דברי הרב זכר נתן [בהשמטות ערך מזוזה] שכתב "והמון העם מניחים ידיהם על המזוזה ומנשקים ידיהם, וכו כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה נושקים את ידיהם זה מנהג בורות ושטות, וכי פרחה הקדושה מהספר תורה או מהמזוזה, עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, הרי המצווה לנשק את ספר התורה ולא הידים. וכן מצינו שגדולי תלמידי חכמים היו מנשקים התפילין גופם ולא את הידים שנגעו בתפילין". ובספר שערי אפריים [שער י ס"ד] ועוד העירו מדברי הרב ברכי יוסף שכתב בשם רבנו האריז"ל שקיים המנהג.
והנה כתב בספר דברי מרדכי קריספין ז"ל [אורח חיים סימן ט] שיש שורש נכון למנהג זה של נישוק היד המראה על הספר תורה, והביא לו ראיה ממדרש רבה [במדבר פרשה ב, ג] "ודגלו עלי אהבה, רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף הגדול של יין זה סיני, ולימדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים [כמנין] ודגל"ו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע, אמר האלהים ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה". וכוונת המדרש הגם שלא נוהגים כך כלפי המלך, מכל מקום השם יתברך מדלג על כך ומוחל.
ועיין בשערי חיים שכתב בהיות וניכר הדבר שמנשק בעבור שמראה באצבע על הספר תורה, יש רושם קדושה בידו ומותר לנשק אצבעו. ועיין בקיצור השל"ה [הלכות ספר תורה דקל"ז], ובסידור בית מנוחה [עמוד קס"ג], ועוד ספרים.
ועטרת ראשינו הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר לב חיים [חלק א סימן קס"ז, ו] ובספרו על הלכות ספר תורה הנקרא ספר חיים [סימן ג, אות ו] כי יש יסוד למנהג לנשק היד הנוגעת בספר תורה או במזוזה, והביא המדרש הנזכר, וכתב "סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה, הוא מדאמרינן במדרש רבה על פסוק ודגלו עלי אהבה וכו', ונראה דלזה סמכו להראות, כן כתב הרב דברי מרדכי ז"ל [סימן ט], ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה סימן רפ"ה בסייעתא דשמיא. ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה. ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל, ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מהטעמים דהוא משום וראיתם אותו וזכרתם וגו', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזכרונו את כל מצוות השם הכתובים בספר התורה הזה".
ובספרו רוח חיים [יורה דעה סימן רפ"ה, ד] העתיק דברי הגאון הרב אליהו הכהן האיתמרי ז"ל בכתיבת יד דאסור להשים האגודל בשדי של מזוזה לנשק כמו שנוהגים דאיכא איסור משום שמורה למלך באצבע וכו', אמנם לעניות דעתי אחר המחילה רבה ליתא להא, דלגבי הקדוש ברוך הוא ארבה מצינו בגמרא [מסכת תענית ל"א, א] "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר [ישעיה כ"ה, א] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'שם קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". וכן אמרו עוד [שיר השירים רבה פרשה ב, ג. "רבי אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב [שמות י"ד] התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
וכן כתב בספר דרך אר"ץ [עמוד כ"א] על מנהג ארם צובא היא חלב, להראות באצבע עם הציציות על הספר תורה ולנשקן, כמו בתפילין ובמזוזה, שמשמשים בהן ומנשקים היד. וכן נהג הגאון רבנו שלמה זלמן אויירבך ז"ל כנזכר בהליכות שלמה [תפלה, פ"ז בהערה].
ועוד נתנו טעם בזה, על פי המבואר בגמרא חולין (מב.) וזאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר וזאת היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים וזאת התורה, מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), זה אלי ואנוהו, פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע". ועיין כל זה בילקוט יוסף [רפ"ב, ז], ובספרו שלחן המערכת [חלק ב, מערכת ה, עמוד רע"ו].

נושאי השאלה

תפילה וברכות - כללי - ספר תורה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א