שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 212633

שלום לכבוד הרב
בפירוש הרמב"ן [ויקרא כ"ו] כתב "וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עוון ויחלו, לא ידרשו ברופאים רק בנביאים". ולמה כבודו אומר לעטות מסיכה?

תשובה

הוצאת הדברים בחלקם, כי למעלה מזה כתב "והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם, ולא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר [שמות ט"ו, כ"ו] כי אני השם רופאך". הרי שמדבר בצדיקים גמורים דווקא, ובזמן הנביאים. ולא על זמנינו זה.
וכמו כן כתב רבנו אברהם אבן עזרא ז"ל בפסוק [שמות כ"א, י"ט] "ורפא ירפא, לאות שניתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש [איוב ה, יח]. וכתוב באסא [דברי הימים ב' ט"ז, י"ב] גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים". אך רוב ככל הפוסקים חלקו על זאת.

וראה נא ידידי, מה שכתב אבנו בחיי ז"ל בספר חובות הלבבות [שער ד שער הביטחון פרק ד]
"כי אדם אף על פי שקיצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר לא תנסו את ה' אלהיכם וגו' כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים, או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה, כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו, שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו: לא תרצח, וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית, יהיה העונש יותר ראוי, כמ"ש: על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק, מפני שמשלו בזה כעבד, שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו, שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכיון שראה, שבושש השליח לבא, נפרד מן המקום קודם בואו, וקצף עליו אדוניו והענישו עונש גדול".

והבט וראה מה שכתב רבנו הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש המשניות [פסחים פרק ד], "שאם לא יתעסק החולה בדרכי הרפואה ע"פ דרך הטבע, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו באותו פרק שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי הנפתל והעיקש".

וכן פסק רבנו הגדול הרדב"ז ז"ל בשו"ת הרדב"ז [חלק ד סימן ס"ז] "שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו?
תשובה הרי זה חסיד שוטה והאלהי"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כולי עלמא מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל הגויים אבל בנ"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו. ותו דבשלמא התם הוא עובר העבירה אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא אוכל או מתרפא. ותו דבשלמא התם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה והוא כעין סייג למצות. ובזה הדרך אני מתרץ ההיא דאלישע בעל כנפים שאעפ"י שהיה שעת הגזרה למה יצא לשוק ותפילין בראשו אבל בנדון דידן אין שום גדר דהא כולי עלמא ידעי דניתנה שבת לידחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך".

ועיין בדברי שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן ט"ו, פרק ג. ובשו"ת יביע אומר חלק ד חושן משפט סימן ו, ד. ובשו"ת יחוה דעת חלק א סימן ס"א, ועוד.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה