שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 214372

שלום לכבוד הרב שליט"א,
משוגע אמר לי שהוא שמח שעבר עבירה חמורה, כיוון שלאחר העבירה זכה להתקרב לה' יתברך מאוד מאוד וגם למד מהטעות לא לחזור על זה. זה לא נשמע לי טוב. מה דעת הרב?

תשובה

האומר הדברים הללו שוטה גמור הוא וכופר בעיקרי האמונה. ואסוןר לשמוע דבריו כלל.

כתב רבנו סעדיה גאון ז"ל ספר האמונות והדעות מאמר ה.
"ואם יאמר אומר, שחובה אחת תפסיד זכיות רבות, איננה עושה זה, אלא שיש עמה חרטה, בעבור עלת החרטה לא בעבור עצמה. ושזכות אחת תתקן חובות רבות, איננה עושה זה כי אם עם התשובה, בעבור התשובה לא בעבור עצמה. - והוצרכתי לביאור הזה מפני שראיתי אנשים מזייפים הדברים, ואומרים אם יש בשיעור כפירה אחת, לאבד הרבה מן האמונה, לא יתכן להיות בשיעור אמונה אחת, מה שיאבד הרבה כפירות, ואם יש בכח אמונה אחת, מה שיסיר הרבה כפירות, לא יתכן להיות כפירה אחת, מה שיסיר הרבה מן האמונה, ויהיו המאמינים נבוכים בדברים האלה".
עוד כתב רבנו שלמה אבן גבירול ז"ל בספר תיקון מידות הנפש חלק ג שער ד
"המידה הזאת תהיה כשהאדם שב מחטאו כשיראה ממנו עניין החרטה, אז תהיה תשובתו שלימה עם הקדמת השלשה הדברים: שהם התשובה ובקשת המחילה, ושיקבל עליו שלא ישנה. וכמו שביאר אותו רבינו סעדיה ז"ל בכמה מקומות ואחד מן החסידים היה אומר: מי שמתחרט על מה שעבר, כאילו לא חטא. וזאת המדה משובחת על הדרך הזאת, אך העניין המגונה שבה, כגון שיאמר היום הן על שום דבר ואחר כך יתחרט, או יאמר וידור להתענות או לתת בצדקה, ויתחרט אחר כן, במדה הזאת היא מגונה. ודרך השכל בעיניי שיזהר האדם מהביא את עצמו בדבר שיתחרט בו, אעפ"י שאין בכח בני אדם למשול בנפשה מהגברת מדותם, אך צריך להם שישתדלו להרגיל עצמם לדלג מן המנהגים הרעים אל הטובים ומן המדות המגונות אל המשובחות. וזה תכלית הטוב שיוכל האדם למשול ברוחו ולבלום את נפשו ולהנהיגה המנהג הטוב, ומי שטבעו נמשך אחר שכלו גבר".
וכתב בחיבור התשובה למאירי - משיב נפש מאמר א פרק ד
וכן צריך שלא לבוז בקצת עברות מצד היותם קלות בעיניו, שכמו שאמרנו להזהר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, כך אין אדם יודע ענשן של עברות, ועוד שהקלות אין היצר מתעורר בתשובתן כמו שבארנו, והחמורות אין עברה מצויה בהן אלא מתוך תקף יצר ואחר שעה מתחרט ומתביש, ולפי גודל חטאו מתבייש מבוראו ומנפשו ומתחרט חרטה גמורה, מה שאין כן במי שמזלזל בקלות, ועל דרך הצחות דרשו בזה, אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון, אך אלים ימחץ ראש אויביו וגו', האויל הזה כשהוא נכשל בעברה אומר וכי מה אני חייב סקילה או שריפה כלום אני חייב אלא אשם והוא אינו יודע שעונו על קדקדו מעל לשערו, רצו בו שהדברים אשר לא יחשב לעצמו עון בהם ישקיעוהו ויכשילוהו בטבעו הרע עד שיאבד ברשעו, ומפני זה צריך לכל מתעורר לתשובה לחפש בדרכיו ולבער דעות רעות מקרבו לבלי יהיו סבה לעכב תשובתו".

ובספר אורחות צדיקים שער החרטה כתב "החרטה - הוא שעושה אדם דבר וחוזר בו ומתנחם על המעשה. היא דרך ישרה מאד לענין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט, כאילו לא חטא. ואי אפשר לשוב בלא חרטה, פירוש: לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולתי החרטה, כי איך יאמר "סלח לנו אבינו כי חטאנו", כשאינו מתחרט על חטאיו?

וכתב רש"י על אבות פרק ב
"ותפארת לו מן האדם. שלכל העולם היא ישרה דאין לך דבר עבירה שיעשה אדם שלא יתחרט בו ויאמר בלבו מה עשיתי ויש לו בושת מבני אדם".
ורבנו הגדול ר' בחיי אבן פקודה ז"ל כתב בספר חובות הלבבות שער ז - שער התשובה פרק ג
"הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשני, שידע אפן רוע מעשהו וגנותו, כי, אם לא יתברר אצלו, כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב, לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמ"ש: שגיאות מי יבין וגו'. והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי, אם לא ידע זה, אין הצורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו, כי הוא ענוש עליו, יתחרט אחר כך ויבקש המחילה, כמו שכתוב: כי אחרי שובי נחמתי וגו', ואמר: סמר מפחדך בשרי וגו'".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה