שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 221400

לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שמעתי מכבודו שאין לקחת שכר על מצווה ובעיקר גמילות חסדים, ורציתי ללמוד סוגיא חשובה זו, כי אני והאשה עוסקים בשידוכים?

תשובה

במשנה מסכת בכורות פרק ד, ו. "הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטלין, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. אם היה כהן וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל".

וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות סנהדרין פרק כג, הלכה ה] "כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר ה בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר".
ועיין הרמב"ם שבועות ו, ט. ושו"ת הרמב"ם סימן רעג.

ולענין שאלתך הנכבדה הנה בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תע"ב.נשאל אודות מוהל אשר כל ימיו מל בחינם ועתה אומר שלא ימול אלא בשכר, והשיב הרשב"א ז"ל "כמה נשתנה באומנותו מזרעו של אברהם אבינו. ובכל גלילותינו מוהל העני מחזר אחר אבי הבן להתחסד עמו שיתן לו בנו למולו בחנם ומרבה עליו רעים כדי להשתכר במצוה. וזה שאין אומן אחר בעיר אלא הוא מסרב למול עד שיחזור האב על הפתחים ויתן לו כמעט שמראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו. וצריך לגעור בו הרבה שאינו חפץ במצות. ועוד שהאיש הזה רוצה בדינר אחד ומניח עשרה זהובים על כל ברכה וברכה ששכר ברכה אחת עשרה זהובים. והיינו דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם [חולין פ"ז] וכן בפרק החובל [בבא קמא צ"א, ב] שכר מצוה עשרה זהובים.
אמור מעתה השידוך אשר נעשה, כמה וכמה פעמים מברכים שבע ברכות לחתן ולכלה, וכן ברכת אירוסין, וכל אלה נזקפין לזכותך השדכן, ואיך יש ממירים הברכות בכמה זוזים שאין בהם סימן ברכה כלל.
וכן כתב הרמ"א ז"ל בהגה שו"ע [יורה דעה רס"א א] בשם הרשב"א הנ"ל "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר, יש לבית דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן בית דין כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול".
וכן כתבו הלבוש שם, והגאון מווילנא ז"ל בביאוריו שם כתב "שכופין אותו כמו שמצינו בכתובות [פ"ו, א] "במה דברים אמורים, במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, כופין אותו עד שתצא נפשו". נמצא כי היודע שידוך מתאים לאיזה רווק או רווקה, ואינו משתדל בזה, עובר עבירה חמורה. ויש לבית דין לחייבו בכך.
וראה מה שכתבו האחרונים בזה, בהגהת יד שאול למהרי"ש נתנזון ז"ל על שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"א, ובנהר מצריים מילה אות ב. וערוך השלחן יורה דעה רס"ד, י"ד. שיש לקחת רק שכר בטלה או הוצאות.

וחמותי ראיתי אור בהקדמת הגאון החסיד הרב חתם סופר זיע"א לחלק יורה דעה שכתב "כל עוד שיחייני ה' ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד עם כל הבא לשמוע, לא אשקוט ולא אנוח כאשר ציווני ה' אלוקי, מה אני בחינם וכו', ולהשיב לכל שואל עד מקום שידי ושכלי מגיע באפס דמים. והנני כותב כל הספר בדיו כל מה שיחנני השם יתברך, הן בהלכה הן באגדה והמה מונחים הפקר כל מי שרוצה להעתיקם יבוא ויעתיקם. וכן עשו קדמונינו קודם הדפוס, יותר אינני מחוייב. ואם חס ושלום להגדיל שם חוששני מקללת חז"ל נגד שמא אבד שמיה, כאשר אירע לרוב מחברי ספרים, ומכל שכן להרוויח ממון ליטול חיים מן העולם, על כן לא עלה על ליבי". ישמע חכם ויוסיף לקח.
ולעניננו דעת רוב הפוסקים כפי שראינו במקורות, כי השדכן יכול לקחת דמי בטלה, היינו שעות ההשקעה כמקובל בממוצע במשק, וכן הוצאות שיש לו עבור הטלפונים והנסיעות אם ישנם, ותו לא מידי. ובוודאי שאותם הפוסקים שכר מראש אלפיים דולר מכל צד ועוד, הרי אלו עושקים את האומללים היושבים יחידים ביתה ודמעתם על לחייהם, ואין להם מושיע, ובא זה ומנצל את מצוקתם השם ירחם, ואין זו מידת ישראל שרחמנים הם, אלא חוששני שהם מגיזעא בישא חלילה.
ודע כי ראיתי רבים וטובים שלא לקחו שום שכר עבור טרחתם, ומצאו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ואתה לך בכוחך זה ותושיע את היושבים יחידים, והוא ישלם לך שכר פעולתך. החותם בברכה בן ציון.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה