שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 228908

לכבוד הרב שלום רב
במקרה שעולה לתורה אדם שהוא סגי נהור ומברך והוא לוי ואין עוד האם מותר לענות לברכתו?

תשובה

הפוסקים נחלקו האם סומא רשאי לעלות לתורה ולברך על קריאתה, דעת האגודה, והנימוקי יוסף בשם האשכול, המהרי"ל, והרב בנימין זאב, ושלטי הגיבורים ועוד, יכול סומא לעלות לתורה, ורבנו סעדיה גאון ז"ל כתב שאם כשמקרין אותו הוא אומר מילה במילה יעלה. וכן נראה סברת הזוהר הקדוש. אמנם דעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל, והרא"ש ורבנו ירוחם, הריב"ש ושבלי הלקט, רבנו יעקב בן חביב והבית יוסף שאינו עולה. ומכל מקום אם צריכים לו כגון שהוא כהן או לוי, או שיש לו אזכרה או שמחה וחפץ מאוד לעלות יעלוהו.
כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קמ"א] "ומה שכתב רבינו [הטור] ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו שפיר דמי. כן כתב הרא"ש בתשובה [כלל ג סימן י"ב] אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב. וכמו שכתב רבינו ירוחם [נ"ב ח"ג כ] בשם תשובת הרשב"א [חלק ז, סימן שס"א] וכן כתוב בשבלי הלקט [סימן ל"ו] וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"ב מהלכות תפילה [הלכה ח] שכתב שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת וכן נראה מלשון תשובת הרא"ש שכתבתי, וכן כתב הריב"ש בתשובה [סימן ר"ד] והביא ראיה לדבר וכן כתב מהר"י ן' חביב ז"ל". וכן כתב הרשב"ש ז"ל בתשובה [חלק ז, סימן שס"א]. והרב דוד אבודרהם ז"ל.
"ודלא כדכתב נמוקי יוסף (מגילה כד. ד"ה ר' יהודה) בשם ספר האשכול [חלק ב, עמוד ס"ט] דהא דתנן בפרק הקורא את המגילה עומד [מגילה כ"ד, א] סומא אינו קורא בתורה, היינו לומר דאינו קורא על פה, אבל אוקומי איניש אחרינא שפותח ורואה, והסומא מברך ועומד בצדו שפיר דמי. והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל. וכן מצאתי בשם ספר אגודה דסומא כהן קורא בתורה ,ואין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא. וכבר כתבתי בסימן קל"ט [דיבור המתחיל והרב רבנו דוד אבודרהם] בשם רבינו סעדיה שאם הם צריכים לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה שליח ציבור אם כשיקרא לו מילה במילה יכול לאמרה יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עד כאן".
ובשו"ת משאת בנימין [סימן ס"ב] לרבנו בנימין אהרן סלניק ז"ל [פולין ש"י – ש"פ] כתב "אם שלמים וכן רבים דרכו ועברו בתורה, ונכנסו בעובי הקורה. וכל אחד קולע השערה, סביבם מאוד נסערה. זה להתירא וזה לאיסורא, בענין אם סומא יכול לעלות ולקרות בתורה. והמאסף לכל המחנות דגלי אהבה לאורו יסעו כל עם קודש, הגאון והמופלג בדורו מוהר"ר יוסף קארו נ"ע [נוחו עדן] בספר הבית יוסף שלו. ליקט ואסף לכל הדעות ושקל וערך והעלה לאיסורא, שאינו רשאי לעלות בין המנויין. ואני אמרתי אף אם רוח המושל יעלה עליך, מקומך אל תנח. כי לעולם לא יזנח. ומימות אבי זנוח. התורה בקרן זויות מונח. כל הרוצה יבא ויטול. ומצוה אחת לא יבטל. כי זה עתה לעת זקנתי חשכו הרואות בארובות. ותכהנה עיני מראות. ולפי אשר עלתה במחשבה של הרב ז"ל יגרשני מלהסתפח בנחלת השם ותורת אמת חיי עולם. לבלתי אחשב במספר המנויין לעלות. ולכן אמרתי וגמרתי בלבי חלילה לי מלעזוב את דרך עץ החיים ומלאחוז בענפיה, אהבתי זאת התעודה, מימי קדם קדמתה. משפטה ודתה. וגם לעת זקנתי בל אשליכה. ובה אתהלכה. ואפתח בדבר הלכה. לראות על מה עשה לי הרב ככה. והנה אשא עיני אל ההרים הרמים - גבעות עולם, ואצא לעזרת השם בגבורים, אוכיחה ואערכה דברי, אברר דבריהם כשמלה, אתיצבה ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ובטרם כל אציע ואביא דעות המחברים, איש איש על דגלו באותות, כפי אשר מצאתי בחיבוריהם קמאי ובתראי, הללו אוסרין והללו מתירין. ואסדרם מערכה מול מערכה, ומתוך אלו שתי המערכות תסתיים שמעתתא, ויצא לנו הדין דין אמת בעזרת השם. ובתחלה אסדר דברי האוסרים ואחר כן דברי המתירים".
תחילה הביא דברי האשר"י ז"ל [מגילה שם] שכתב מכיוון שבימינו כל עולה מברך בתחילה ובסוף, אם לא יקרא התורה בפיו הויא ברכה לבטלה חס ושלום. והזכיר דברי הרא"ש שהבאנו לעיל שאסר, וכן הוא דעת בנו הטור ז"ל [סימן קמ"א], וכן שו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ד], ודברי הרב אבודרהם ז"ל שהביא מעשה דרבי עקיבא שנתנו לו לקרות ולא קרא מפני שלא הכין הפרשה, וקל וחומר לאותן שעולים ואינן יודעין אפילו אות אחת לקרות, וסיים בדברי רבי סעדיה גאון ז"ל שכתב שאם כשהשליח ציבור מקרא אותו תיבה בתיבה יודע לקרוא יעלה, ואם לאו לא יעלה.
וכאן הביא דברי המתירים, ובראש המחנה דברי הרב האגודה ז"ל [בבא קמא פרק ח, סימן ק"ד] שכתב במקום דליכא כהן בעיר אלא סומא מותר לקרותו לספר תורה, "כיוון דקריאת תורה מדרבנן יכול הסומא להוציאם, ואי משום ברכה לבטלה הלא גם הרואה פטור מלברך דהא בירך שחרית, אלא שמחייב את עצמו, הכי נמי לא שנא, ואי משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ לא, דבזה"ז אינו קורא אלא החזן וכן הוריתי לגולב"א פעם אחת". ודברי הרב נימוקי יוסף ז"ל שכתב בשם האשכול כי מה שאמרו סומא אינו קורא היינו בעל פה, אמנם להעמיד אחר לידו ויקרא מהכתב והוא יקרא אחריו שפיר דמי.
וכן כתבו המהרי"ל, ובשו"ת בנימין זאב [סימן רמ"ה], ושלטי הגיבורים [מגילה שם], וסיים את דברי המתירים במאמר הזוהר הקדוש [ויקהל ר"ד] שכתב שאחד קורא והשני שותק, כי אין לשמוע שני קולות בתורה, כי את שנים יקראו הא גורעים בסוד כבוד השכינה, וכבוד התורה. וכתב עוד הרב משאת בנימין כי מרן הבית יוסף ז"ל הוסיף לדברי האוסרים את דעת הר"ן ורבנו ירוחם ז"ל בשם שו"ת הרשב"א והרמב"ם, ושיבולי הלקט, ורבנו יעקב בן חביב ז"ל.
ובשלחן ערוך [קל"ט, ג] פסק מרן ז"ל "סומא אינו קורא לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב". אולם כתבו הגאון החיד"א ז"ל [ ... והחקרי לב [מהדורא תניינא חושן משפט סימן ד] כתב בשם מהר"י סוזאן ז"ל שנהגו בכל ארץ ישראל להעולת סומא לתורה. והגאון רבנו יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה סימן א] כי המנהג בארץ ישראל להעלות סומא לתורה שלא כדעת מרן השלחן ערוך.
וכתב הגאון הבית חדש ז"ל "וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על המהר"י מולין שפסק כך". והביאוהו הרב עולת תמיד [שם ד], והרב מגן אברהם ז"ל [שם ד], והמחצית השקל ז"ל [שם ד] כתב בשם הרב משאת בנימין שכיוון שבימינו השליח ציבור קורא אם כן סומא שומע ממנו והוי שומע כעונה, כי השליח ציבור קורא מתוך הכתב.
והלבוש ז"ל [קמ"א, ג] כתב "יש אומרים שאין קורין סומא לספר תורה לפי שלא יכול לקרות מתוך הכתב, ואני ראיתי נוהגין בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה, כיון שיכול לקרות מלה במלה עם הש"ץ, ואף על פי שקורין שלא מן הכתב, בשעת הדחק ולהפיס דעתו של סומא דלא ליתי לאינצויי, סומכים בזה על הזוהר [ח"ב רו ע"א] דסבירא ליה דאדרבא דאסור לקרות עם הש"ץ בתורה, כמו שהיה הענין בנתינתה שמשה ידבר וגו' וכל ישראל שותקין. ואף על פי שאומר הסומא הברכה אין זה ברכה לבטלה, כיון דקיי"ל שומע כעונה הרי הוא שומע הקריאה מן החזן הקורא מתוך הכתב ומכוין ליה מלה במלה".
וכתב הרב מטה משה ז"ל [עמוד העבודה סימן רמ"ד] "סומא אין לקרותו לספר תורה אפילו אין שם כהן אלא הוא, ואף על גב דעל שמע פורס, כן הוא דעת הפוסקים. אך האגודה פרק החובל (ב"ק סי' ק"ד) התיר אם אין שם כהן אלא הסומא. ומהרי"ל (מנהגים קריה"ת ג') כתב, דנוהגין לקרות סומא לספר תורה דלא כדעת הרא"ש. וכן הבנימין זאב האריך בראיות ברורות ובדברים נכוחים שיש לסומא לקרות בתורה עי' בתשובותיו סימן רמ"ה".
אולם הרב כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף קמ"א, ג] כתב שכן דעת הרשב"א בתשובה כמו שכתב הרב בית יוסף ז"ל [סימן קל"ה] שאין להעלותו לתורה, וסיים הכנסת הגדולה "ומנהגינו כמו שכתב המחבר ז"ל שלא להעלותו.
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [קל"ט, ג] "ומה שכתב סומא אינו קורא וכו'. כן עיקר וזו היא דעת היש מפרשים שהביא הרב רבינו יונה בפרק קמא דברכות [ד, א ד"ה רב] דהא דרב ששת מהדר אפיה וגריס, היינו לפי שהיה סגי נהור ולא היה מחויב לקרות בתורה, ואין לדקדק משאר הפוסקים מדלא משני הכי משמע דסבירא להו דסומא קורא בתורה, דהא הרא"ש [בתשובה שם] משמע מתוך דבריו שסומא אינו קורא בתורה וכמו שכתב הב"י בסימן קמ"א [ד"ה ומ"ש רבינו ומיהו], ואפילו הכי לא משני הכי". וכן דעת הרב ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד], והרב זרע אברהם [א"ה סימן י"ג] שבזמנם נהגו בירושלים היו נוהגים שלא להעלות סומא לתורה, וכן כתב הרב ארץ חיים ז"ל [שם] שכן היה מנהגם בצפת. אולם כתב לעיל מזה [סימן ו] "וכבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל שהש"צ מקרא בתורה לכל אפילו למי שאינו יודע אפילו אות אחת וסמכו על דברי בעל האשכול, שמותר להעלות סומא לס"ת כשעומד ש"צ בצדו וקורא מן הכתב. וכן כתבו הרב בנימין זאב והרב משאת בנימין, והאגודה, והלבוש, והב"ח. וכן נהגו העולם להקל בכל ענין בין בסומא בין בכל עם הארץ שאינו יודע לקרוא כלל. וכמ"ש הרמ"א בשם מהרי"ל. וכן הנהיג הרב בעל כנה"ג ע"פ הוראה זו". [ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט, אורח חיים סימן פ"ג, אות ז, מה שכתב בשם ברכות המים שאין פסק זה אלא במקומות שלא קיבלו הוראת מרן ז"ל].
והגאון רבי יצחק עטיה ז"ל בספרו רוב דגן [אות לטובה ל"א] כתב כי לפי דברי הטורי זהב, המגן אברהם, והכנסת הגדולה שכתבו שסומא עולה לתורה הכי נקטינן, וכתב עוד "וכן שמעתי מפי מגידי אמת שבכל ארץ ישראל נוהגים האידנא להעלות סומא לספר תורה אפילו לכתחילה, אף שהמקום הוא אתרא דמרן. ומעשה רב".
וכן כתב הגאון רבי רפאל אהרן בן שמעון ז"ל בספרו נהר מצרים [הלכות קריאת ספר תורה אות י"ג] "המנהג עתה במצרים להעלות סומא לס"ת, וכן ראיתי מיום בואי לשרת בקודש, שעולה סומא לס"ת, והוא כמנהג ירושלים, שלא קבלו עליהם סברת מרן הש"ע שפסק (בסי' קלט ס"ג) שאין הסומא עולה לס"ת, כי רבים חלקו על מרן בזה".
וכתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו ספר חיים [סימן י"א, אות ה] "מנהג עירנו [איזמיר] להעלות סומא לספר תורה". וכן כתב בספרו שו"ת לב חיים [חלק ב, סימן קע"ז] "המנהג בעירנו איזמיר לקרותו לספר תורה ומברך הברכה, וקורין לו בספר תורה כלכל אדם בכל זמן, וכן נוהגים גם כן למי שהוא חתן, עושים לו כסדר הזה".
וכן פסק בשו"ת ויען משה [דמ"ב, ג] שכתב, שאפילו שבכמה מדינות גדולות אשר שמענו שמעם, נהגו להעלות סומא לס"ת, וכן נהגו בצפת, זולת בבית מדרשו של מרן משום כבודו של מרן. וידוע שאין לבטל שום מנהג כשיש סברות פוסקים לקיימו, מכל מקום במקום שנהגו לפסוק כמרן, ואפילו במקום שלא נודע אם נהגו להעלות סומא לס"ת, או לא, ודאי שאין להעלותו לס"ת, שאיך נעשה מעשה לכתחלה נגד פסק מרן שקבלנו הוראותיו, ומה גם במקום חשש ברכות לבטלה, וכל שיש ספק במנהג מוקמינן ליה אדינא, וכיון שתורה יוצאת בהינומא שדעת מרן שקבלנו הוראותיו שאין להעלות סומא לס"ת, כן יש לפסוק לדינא".
ובשו"ת משה האיש (חאו"ח ס"ס יא) להגאון הרב משה הררי ז"ל, העתיק דברי הגאון הראשון לציון הרב יש"א [יעקב שאול אלישר] ברכה זצ"ל, שכתב בשו"ת שאל האיש (חאו"ח סי' ב), להחמיר בזה כדברי הרבנים האחרונים שהסכימו שלא להעלות סומא לספר תורה. וכתב הרב יביע אומר [חלק ט, אורח חיים סימן ח"פ] ממה "שלא העלה על דל שפתיו שהמנהג בירושלים להעלות סומא לס"ת, מוכח שלא היה בירושלים מנהג פשוט להעלות סומא לס"ת, שאם כן לא הוה שתיק מניה. ושכן מוכח מדברי בנו הרה"ג רב חמ"א בהערתו שם שהעלה גם כן לאסור".
גם הביא ראיה מדברי מורנו הגאון החיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ל"ח, אות ל"ו] שכתב גבי שם עזר בגט, "מעשה בא לידינו במגרש סגי נהור ששמו בפי הכל עזר וחקרנו הרבה עד מקום שידינו מגעת וקרוב לודאי כי פה מצרים לא איתי אינש ילד יולד לו זה שמו אשר יקראו עזר אלא קראו בשמו אלעזר ואח"כ קורין לו עזר. אמנם לא נתברר אצלנו בירור גמור רק דהשלוחי צבור אמרו דכשעולים לס"ת מי ששמו עזר קראוהו בשמו אלעזר אפילו העולה אומר ששמו עזר. והמגרש סגי נהור דאין מעלים אותו לס"ת ולא שייך גבי' חתימה".
וכתב עוד הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ט] "יש מי שמתיר לסומא עם הארץ להעלותו, ובמקום שנוהגים לפסוק כמרן, לא יעלו סומא אפילו תלמיד חכם, וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות, ואין לפרוץ גדר ועיין מטה יהודה. סומא שהיה חתן, הוה עובדא וגזר עליו רב אחד שיתפלל בביתו בעשרה, ולא יבא לבית הכנסת מחמת הבושה והמחלוקת, מטה יהודה".
ובשו"ת ויקרא אברהם [אורח חיים סימן ד] כתב באורך וברוחב דעת האוסרים והמתירים בזה, ובמסקנת דבריו העלה "ולדידן אין לזוז מדברי מרן שאסר להעלות סומא לס"ת, אפילו כשהש"צ קורא. וכן ראיתי פה עה"ק צפת, בת"ח כהן וזקן שנסתמא בסוף ימיו, ומיום שנסתמא לא קראוהו לס"ת, ומיהו אם כבר העלו סומא לס"ת בשבת ויו"ט יוסיפו עולים להשלים מנין שבעה, אבל אם קראוהו כבר בשני ובחמישי, מאי דהוה הוה, כי בספק ברכות אזלינן לקולא אפילו נגד מרן. ע"ש. ורק במקום שנהגו להעלות ע"ה גמור לס"ת, מאן פליג לן לאסור לסומא להעלותו לספר תורה".

למסקנא אם עולה יש לו על מה שיסמוך, ויענו אחריו אמן.

נושאי השאלה

תפילה וברכות - כללי - ספר תורה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א