שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 291179

לכבוד מורנו הרב, שמעתי כמה פעמים את הרב בשיעורים מכריז אני לא מקדיש את השיעור, זה לא שלי, זה של השם יתברך, מדוע אסור להקדיש?

תשובה

הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם ריווח כלשהו, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי אות יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה, לשם שמים.
והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" "לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.
ויש בזה עוד אריכות דברים.

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה