שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 291333

שלום למורנו הרב , התבקשתי מהציבור בו אני מוסר שיעור יומי לשאול את פיכם, מי שנתמך במילגה על ידי נדיב, האם נחסר מתורתו זכות? בזה שמקבל שכר.

תשובה

שאלה נכבדה זו התעסקתי בה קודם כמה שנים בס"ד, ואצטט לכבודו כמה שורות ממנה.
אמנם, הגם שמחזיק התורה מקבל שכר עצום על חלקו בשותפות עם העוסק בתורה, מכל מקום חקרו רבותינו ז"ל בדבר, האם מחמת שכרו של התומך בתורה נגרע משכרו של התלמיד-חכם. ומצאתי למרנא החיד"א ז"ל בספרו הבהיר ראש דוד [קדושים עמוד שלח] שכתב לדון בזה, וזה לשונו: "והנה לכאורה מקום לחקור, גבר חכם דלא מצא לפרנס עצמו, ועל כן הוצרך להשתתף בפריטי העשיר כיששכר וזבולון, ונמצא כי אין לו במה שלומד כי אם החצי, והחציו לנדיב המחזיק בידו. והחכם, הנה אשה לקראתו, באשתו אמרו דפלגא בהדיה [סוטה כא, א. ברכות יז, א. ועיין שם בפירוש ר"י פינטו ועץ יוסף], היכי לדיינו להאי דינא, או האשה לוקחת החצי והעשיר החצי והוא נשאר ריקם. ואם תמצא לומר לא מן השם הוא זה, דעיקר תורה זו החכם בחכמתו יום ולילה טרח ועסק בה, ואיך יתכן דבעל תורה מבחוץ, והעשיר ואשתו יציגו אותו כלי ריק. אם כן ניחזי אנן דהעשיר יש לו חצי תורתו, ולפי זה יהיה לו החצי מחלקו, והוא רביע. ולצד זה החכם והעשיר כל אחד רביע, ואשתו שני רבעים. או כלך לדרך זו, דהעשיר נוטל החצי והחכם ואשתו כל אחד רביע או ביניהם. אבל ראיתי להרב מהר"ש פרימו ז"ל [רמזים פרשת בהר], דבתוך דבריו לדרכו היה מהלך, וכתב מסברתו דהחצי שנוטלת אשת חבר, אין נגרע מחלקו, כי הוא אדעתא דידיה עביד ולא התנו על כך, רק שהקב"ה בחסדו נותן לה חצי מבעלה מאיתו יתברך. מה שאין כן בעשיר שהתנו על כך, אלו דבריו ז"ל". עכ"ל החיד"א.
ואחר כך פירש לפי זה דברי המשנה עוקצין [ג, יב] "אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר [משלי ח, כא] "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", ופירש דידוע דהם תרי"ג מצוות דאורייתא וז' דרבנן, והרי הם כת"ר מצוות, שני פעמים י"ש, וזהו "לכל צדיק וצדיק" התלמיד חכם והעשיר, שחולקים ביניהם בשווה. "ואוצרותיהם" הן הנשים שנקראות "אוצר", כמו שאמרו בעירובין [יח, ב]. "אמלא" היינו שהשם יתברך ממלא חלקה ממנו יתברך ואין נגרע חלקה כלל. ובספרו מדבר קדמות [מערכת מ, לו] כתב מעין זה "ואף-על-גב דאמרו רבותינו ז"ל דנשי התלמידי חכמים פלגן בהדייהו, ואם כן השתא יהיה הלב מהסס כיצד יהיה דין התלמיד-חכם, החצי לאשתו והחצי למחזיק, והוא יישאר נקי? ויש לצדד צדדים וכו'. אמנם אני בעניי מצאתי במפרשים, שהקב"ה נותן מתנת חינם לאשת תלמיד-חכם, שכר שיעור החצי מתורת התלמיד-חכם, ולא ינוכה מהתלמיד-חכם מאומה, ובזה יעלזו חסידים בכבוד תורה, ירננו על משכבותם". עכ"ל.
והן אמת שיש אומרים שנגרע מהתלמיד-חכם גם מחצית השכר שנוטלת אשתו, וכמו שכתב בספר דרשות לרבי שלמה מולכו [בהקדמת המו"ל], שהגאון רבי משה גלאנטי היה מצטער ואומר "אוי ואבוי לתלמידי חכמים שבזמן-הזה הנהנים מעמי הארץ לפרנסתם, שנמצא שבעת שנפטרים מהעולם-הזה מאומה אין בידם, לפי שמחצית שכרם נוטלות נשותיהם, ומחצית הנשאר לוקח המחזיק בידם, ותם לריק כוחם, כי לשליש ולרביע לא שמענו, והלואי שתהא יציאה כביאה". והחיד"א הזכיר מזה בספרו מדבר קדמות [מערכת מ אות לו]. אמנם דעת המפרשים הנזכרים אינה כן.
וגדולה מזו מצאנו במפרשים, שהתלמיד-חכם מקבל שכר שלם, ואין נגרע משכרו מאומה גם במה שהחזיק בידו העשיר, כי כן כתב מהר"א פלומבו בספר יד המלך [דרשות וישלח ד"י, ב] בשם מהרימ"ט, שפירש הפסוק [משלי יב, יד]: "מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו", דהיינו מה שהחכם לומד בעולם-הזה ופריו מתוק לחיכו, ישבע טוב בעולם-הבא. ומה שגמלו לו בני אדם להחזיק בידו, אין מנכים לו משכרו כלל, אלא גמול בני אדם ישיב לו הקב"ה למחזיק בפני עצמו, דאין מעצור להקב"ה לתת לו שכרו בפני עצמו. וכן כתב רבנו חיים אבן עטר זיע"א באור החיים [שמות ל, יג] "בשקל הקודש", על דרך אומרם ז"ל שקל הקודש כפול היה [בכורות מט, ב], בא להודיע כי מה שיטול מהקודש בעד מחצית כספו, לא יתנכה מחלק הלומד, ונמצא כל אחד אין בידו אלא מחצית שכר, לא כן הוא, כי שקל הקודש כפול היה ונמצא כל אחד בידו שקל שלם, והבן".
גם מרן זלה"ה בשו"ת יביע אומר [ח"ז יו"ד סימן יז, ב] האריך בזה, להוכיח שאין נגרע משכר הלומד מאומה, והעתיק לשון בעל ההפלאה בהקדמתו [פתחא זעירא אות מג] שכתב: "יש שחושבים שעל ידי החזקתם בתלמיד-חכם הם קונים ממנו חלק מתורתו כדרך שאר משא ומתן. אולם חלילה מחשוב כן, וכי ימכור תלמיד-חכם אפילו שעה אחת מחיי עולם-הבא, אשר היא יפה מכל חיי עולם-הזה? וכן אמרו חז"ל [יל"ש משלי חצ"ר] על פסוק [משלי ה, ו] "אורח חיים פן תפלס", שלא תהיה נושא ונותן בתורה ובמצוות. אלא העניין הוא שכל אחד מהם מקבל שכרו מושלם. משל למי שמדליק נר מנר, שאין מחסיר לאורו, כן המחזיק בתלמיד חכם נוטל שכרו מאת ה' יתברך, ואינו נוגע חס ושלום בחלקו של התלמיד חכם". עכ"ל. וכן הוא בשו"ת ציץ אליעזר [חלק כ סימן ל"ד].
ומור אבי ז"ל היה מחזק ידי התלמידי חכמים מאוד, ואומר להם כי אין מי שיודע להעריך גודל שכרם העצום שם בעולם העליון, במסירותם ללימוד התורה ובפרט בעיון נכון וקולע, משום שנשמתם זוכה להתענג באור העליון במחיצתו של השם יתברך, ובפרט אם יתעסקו בתורה לשמה, כדי להבין הסוגיא לאמיתה של תורה, וככל שיטרחו עליה, כך זוכים שם להתקרב לאור של מעלה במעלות נוראות ונשגבות, גבוה מאוד מאוד מעלה אחרי מעלה. וידוע הוא בפי כל הסובבים אותו שהיה מעודד את הגבירים והתומכים לעסוק בעצמם בתורה, והם מדמים בנפשם כי יעלו המה במעלות גן עדן העליון, והם אינם משתדלים להגות בתורה בעצמם, והיה אומר להם "אל קארי אחסן מינאכ" היינו אותו ההלך העני ששוכרים אותו לקרוא תהלים ואדרא לעילוי נשמת הנפטר, ונראה מסכן ונאלח, הוא במעלה גדולה ממך. ופירש להם כי לא ידמה בשום אופן הנותן זהב מכיסו, לבין העוסק בתורה בעצמו.
גם היה מוכיח ומזרז מאוד את בני הנפטר ונכדיו, כשיש אזכרה להוריהם, שיעסקו המה בעצמם בתורה, ולא יתעסקו בחלוקת מגדנות וקפה ותה ללומדים, אלא ימנו אחרים שיעסקו בזה, והם ישבו ללמוד תורה בעצמם, כי נשמת הנפטר נהנית מאוד כיוצאי חלציו עוסקים בתורה בעצמם, וגדולה מעלתו של הלומד בעצמו עשרת מונים על התומך והמסייע בלימוד התורה הקדושה.

נושאי השאלה

חיי היום-יום - לימוד תורה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה

לחצו כאן לחיפוש במאגר השאלות והתשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שלוש מאות תשובות אחרונות

תוכנת דורש ציון - מאגר התשובות של הרה"ג בן ציון מוצפי למחשב האישי ללא צורך באינטרנט

חזרה לדף הבית באתר דורש ציון - הרב בן ציון מוצפי שליט"א