שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 293840

לכבוד הרב היקר, מי שנפטר ביום שישי בערב שבת ולא נקבר רק ביום ראשון, לפי מה קובעים את הלימוד באזכרה, לפי יום הפטירה או יום הקבורה?

תשובה

בשו"ת תרומת הדשן [סימן רצ"ג] כתב "יראה דביום המיתה שפיר טפי, וכן הורה אחד מהגדולים ותלמידים שהיו גם מהגדולים הורו כך, וכמה גדולים גם כן שהורו ביום הקבורה. והיה נראה ראייה לדבריהם מהא דאמרינן פ"ק דסוטה [י"ג, א] גבי קבורת יעקב אבינו, דשקל חושים בן דן קולפיה ומחויי לעשו עד שנפל רישיה מיניה, וקאמר תלמודא כאן נתקיימה נבואתה של רבקה למה אשכל גם שניכם ביום אחד, ואף על גב דמיתתם לאו ביום אחד הוא, קבורתם מיהא ביום אחד הוא עכ"ל.
אלמא דיום הקבורה חשיב יום השכול ואנינות וצרת הלב האב והאם על הבן וכן איפכא. וכל מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו אינו אלא לזכרון יום אנינותו וצרתו, כדתניא בהדיא כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אמנם הא אדרבה משמע דיום המיתה עיקר, דבסתמא אמר כיום שמת בו אביו, ואין בלשון הזה בסתם אלא מיתה ולא קבורה. וההיא דסוטה פי' מדקא אמרינן ואף על גב דמיתתם כו', משמע דלא נתקיימה לגמרי אלא מעין זה, ולהכי קאמר התם קבורתם מיהא כו', וכן אני רגיל להורות ביום המיתה",
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [או"ח תקס"ח, ח] " מצאתי כתוב [שו"ת מהרי"ל סי' ז] מתענין יום המיתה כן כתב אגודה [שבועות פ"ג סי' ט] ועל המתענין יום הקבורה כתב הבל הוא וראייתו מדקאמר שמואל (שבועות כ.) יום שמת בו אביו". וכן הוא בהגה [יו"ד ת"ב, י"ב].
וכתב באורחות חיים [סימן יד, ל] ואין מתענה היארצייט אלא ביום המיתה, אם לא שלא היה בשעת מיתה, ובא אצלו בשעת הקבורה, אז מתענה לעולם ביום הקבורה, ואפילו יש הרבה אחים הדין כך, זה שהיה ביום המיתה מתענה ביום המיתה, וזה שהיה אצל הקבורה מתענה יום הקבורה. כ"כ בש"ע, אבל כמה גדולים פסקו בתשובות דלעולם מתענין יום המיתה.
וכן כתב המהרי"ל זלה"ה [הלכות שמחות ג] [ואמר דמתענין על האב ואם, יום המיתה ולא יום הקבורה. וראייה ממסכת שבועות, דקאמר יום שמת בו אבא יום שנהרג בו גדלי' בן אחיקם, ויום הקבורה לא מוזכר, וכן באגודה [שבועות סימן ט]". וכן כתבו במטה משה [סימן תשס"ה]. ודרך החיים [רס"ט, ג]. חכמת אדם [קע"א, י"א], הלבוש [תקס"ח, ח]
וכן כתב בשו"ת מהר"י ווייל [סימן קכ"א] "יש להתענות ביום שנהרג. וכן קבלתי ממורי ז"ל שיש להתענות יום המיתה ולא יום הקבורה וטעמ' דמסתבר הוא".
וכתב רבנו בחיי זיע"א [בראשית כ"ג, א] "וידוע כי מיתת הגוף סיבת החיים לנפש, על זה אמר שלמה עליו השלום [קהלת ז, א] ויום המות מיום הולדו, שיבח יום המיתה מיום הלידה בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. לעולם הבא הוא שאי אפשר לנפש להשיג מעלת האדם העליון כי אם במיתת הגוף, ובעולם הזה לפי שאין שבחיו של אדם ומעשיו הטובים ניכרים ומפורסמים כי אם ביום המיתה, שהרי ביום הלידה לא יכירו מי הוא, אבל ביום המיתה הכל מכירין אותו ומזכירין מעשיו הטובים וצדקותיו אשר עשה".

נושאי השאלה

שאלה הבאה

שאלה קודמת

דלג לשאלה אחרונה