ליחצו לשליחת שאלה לרב
הרצליה
בית כנסת חזון מרדכי
רחוב נורדאו 5
יום ג' ז' סיון 18/05/21 למניינם בשעה 20:30

שיעורים הבאים בימי שלישי 
No data to display
חפש בשו"ת
חפש שיעור
Doresh Tzion
     

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א 


ו'/סיון תשפ"א

           

נמצאו 400 שאלות / תשובות
שאלה - 226569
לרב מוצפי
האם זה נכון שאומרים שהיום אין לנו יותר זכות אבותמצד אחד אנו מתפללים ג' תפילות ביום ומזכירים את זכות אברהם אבינונאמר לי שמאז הושע בן בארי זצוק"ל נגמר זכות אבות?

תשובה
נושא זה נדון בארוכה במקורות ובמפרשים, ואין הדברים כפשוטם.
בתלמוד שבת נה, א. "שמואל אמר תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות".
"מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו'. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת וגומר".

ובזוהר רעיא מהימנא שלח קעד, א. "ויחל משה את פני יי' אלהיו (דברים ג) אדני ידוד אתה החלות להראות את עבדך ובה חלה זכות אבות, ובה תמה זכות אבות לרשעים דהוו מקבלים אגרייהו בהאי עלמא דמסטרא דימינא דתמן י' דאיהו חכמה שרותא דשמא דידוד דאיהו אחזי זכותא על בנהא מימינא דתמן רמ"ח פקודין דעשה מסטרא דאת ה' בתראה דאיהי לשמאלא דגבורה דתמן לא תעשה דאינון שס"ה דתמן נדונין רשעים גמורים תמה לון זכות אבות ואתהפך לון שם יהו"ה הוה"י ואוליפנא מהמן הרשע (אסתר ה) וכל זה איננו שוה לי".
ובתיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין נד, ב.
"ואמר קודשא בריך הוא לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעי רחמי על דריה בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו אתעביד חול בגינייהו מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא בכמה דוחקין דסביל עלייהו ובגיניה וינחם י"י על הרעה".

ורבינו בחיי שמות פרק לד כתב בענין י"ג מדות,
"שהיא מדת "אמת" והוא חסד של אמת שאינו מצפה לתגמול, ואם אינך מוחל להם בשביל מדה זו, הנה אתה "נוצר חסד לאלפים" ויש לך למחול להם בזכות האבות שאתה נוצר חסד לאלפים ויש לך לנצור לישראל חסד האבות וזכותם, ואם אתה אומר: תמה זכות אבות, עשה למען מדה זו שבך שאתה "נושא עון" והם הזדונות, "ופשע" והם המרדים, "וחטאה" והם השגגות, "ונקה" והם הנסתרות, והוא שכתוב: (תהלים יט, יג) "מנסתרות נקני", והיה ראוי להקדים "חטאה" ל"עון ופשע", שהרי אם הוא סולח הזדונות והמרדים אין צריך לומר השגגות, ודרשו רז"ל בזה: (יומא לו ב) כי משה התפלל שהזדונות יחשב לשגגות, ולפיכך הקדים זדונות לשגגות. ועוד לטעם אחר כי עון העגל היה תחלתו שוגג וסופו מזיד כמו שכתבתי למעלה, על כן לא רצה משה להקדים השגגות כי תהיה תפלתו מזכרת עון, ועל כן נכתבה מלת "וחטאה" באחרונה".
וכתב הרמב"ן דברים פרק לב,
"והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים".

הרי לך כי דבר זה אינו מוסכם בתלמוד, ובזוהר הקדוש כתב שהוא לבינונים, והמפרשים גדולי ישראל כתבו, כי גם אם מידת הד' תטען כי תמה זכות אבות, יש את י"ג מדות של רחמים שהבטיח לנו הבורא שאינם חוזרות ריקם, ובהזכירם מתעוררים הרחמים בשמים עלינו ועל כל ישראל.
שאלה - 226485
מובא בבא"ח ואחרונים שטוב שאדם יביט בתיבה המתחילה באות ראשונה של שמו בזמן הגבהת ס"ת האם צריך להסתכל במילה הכי ראשונה באות ראשונה של שמו או אפשר בכל מילה הנמצאת בדף בעת ההגבה
תשובה
מנהג טוב ונכון הוא, שכל אדם יחפש תיבה שהאות הראשונה שבה היא האות הראשונה שבשמו, כגון מי ששמו אברהם יביט בתיבה המתחילה באות א', כגון וזאת הברכה "אשר" בירך משה.
כתב הגאון רבנו אברהם בן רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספר פדה את אברהם [מערכת ה, אות ט] בשם הרב נאות דשא, שבשעת הגבהת ספר התורה צריך לפקוח את עיניו ולהביט באותיות שבו, עד שיראה תיבה המתחילה אות ראשונה של שמו, כגון ששמו אברהם, יהיה צופה ומביט בספר תורה עד שיראה תיבה המתחילה אות א', וכן כיוצא בזה. עיין שם. וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי [ש"ב תולדות ט"ז], וכן הוא בכף החיים [סימן קל"ד, י"ד]. ע"ש. ועיין בספר פרי האדמה [חלק א, הלכות תפלה פרק י"ב הלכה ה]. ובשער המפקד [נהר פקוד דף יז סע"ב], ובנהר מצרים [שלולית הנהר דף ח ע"א]. והביאם הגאון בשו"ת יביע אומר [חלק ז אורח חיים סימן ט"ז].
ואמר לי מור אבי ז"ל כי המדקדקים מכינים מראש אות המתחילה את התיבה שבה מתחיל שמם, ומביטים בה תיכף כאשר בעל ההקמה מגביה הספר וזריזים נשכרים.
שאלה - 226433
לכבוד הרב שליט"א, מה עושים כשיש אזעקה ומה לומר בלילה?
תשובה
תהלים פרק כ
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
(ב) יַעַנְךָ יְקֹוָק בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב:
(ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ:
(ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה:
(ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא:
(ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְקֹוָק כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ:
(ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְקֹוָק מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ:
(ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר:
(ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד:
(י) יְקֹוָק הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

תהלים פרק צא
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

תהלים פרק כט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיקֹוָק בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיקֹוָק כָּבוֹד וָעֹז:
(ב) הָבוּ לַיקֹוָק כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיקֹוָק בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:
(ג) קוֹל יְקֹוָק עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְקֹוָק עַל מַיִם רַבִּים:
(ד) קוֹל יְקֹוָק בַּכֹּחַ קוֹל יְקֹוָק בֶּהָדָר:
(ה) קוֹל יְקֹוָק שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְקֹוָק אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
(ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים:
(ז) קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:
(ח) קוֹל יְקֹוָק יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְקֹוָק מִדְבַּר קָדֵשׁ:
(ט) קוֹל יְקֹוָק יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד:
(י) יְקֹוָק לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְקֹוָק מֶלֶךְ לְעוֹלָם:
(יא) יְקֹוָק עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְקֹוָק יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה::
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַֹגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא::
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד, גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

ויחזרו אם אפשר שלש פעמים על הכל ויקובל ברצון.
שאלה - 226323
שלום לכבוד הרב, המצב בדרום קשה, אנחנו בתוך הבתים ורקטות מתעופפות בכל מקום.
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!


א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
תעלומות - יודע לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 226299
לרב שלום, מה לעשות שמדי שבת המצב בבית הכנסת מדרדר, אוכלים, שותים, מדברים, ולא באים להתפלל, יכתוב לנו הרב כמה עניני מוסר.
תשובה
אעתיק לך תשובה שסייעני השם יתברך לכתוב באתר כאן בנושא, ובודאי שדברים אלה צריכים מדי פעם חיזוק.
"דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חס ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תיפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונם "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".
שאלה - 226113
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. בברית מילה מי עדיף שיעשה קידוש, הסנדק או מישהו אחר?
תשובה
הסנדק אם הוא תלמיד חכם. כי מנהג הספרדים, כפי שהביא הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו [יורה דעה רסה, א] בשם הרב תורת חיים [סנהדרין פט, ב ד"ה אם], שכתב "וכיוון שהילד הנימול נחשב כקרבן, כך רגלי הסנדק שמלין עליהן חשוב כמזבח, כמו שכתב בהדיא מהרי"ל ז"ל בהלכות מילה. ונראה, דלכך נוהגין ליתן כוס יין של ברכה לשתות לסנדק, ואין נותנין אותו לתינוק כדרך שנוהגין בכוס יין של קידוש, לפי שהעולה טעונה נסכים, שהיו מנסכין יין על גבי המזבח בשעת ההקרבה, וכיון שהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח, לכך נותנין כוס יין של ברכה בגרונו של סנדק, דהוה ליה כמנסך יין על גבי המזבח". ובנהר מצרים [מילה כז] כתב שהמנהג פשוט שאם ימצא בעת המילה אב"ד של העיר הוא מברך הברכה. וכן כתב בספר שרביט הזהב "ובהיותי מיום עומדי על דעתי מוהל בעבודת ה', שמתי פני לדעת מה טעם יש לברכה זו שעשה בה מעלה יתירה שלא לאומרה כי אם אחד העם המיוחד שבעם. ויגעתי ומצאתי און לנפשי, וראיתי ממש בדברי חז"ל הראשונים, שברכה זו לא נאמרה כאשר היא נקראת, כי יש בה פנימיות וכו' ושם האריך לבאר ברכה זו.
שאלה - 225962
שלום לכבוד הרב שלום
אני אברך וותיק מהעיר אלעד,שמעתי מס פעמים שיעור מהגאון הרב אשר וייס שליטא שאמר בשם ספר צרור המור ובשם רבי יעקב עמדין שאומרים שיום לג בעומר הוא יום דין

תשובה
ידידי הנכבד, דע, כי רבנו האריז"ל ענק היה, ומן השמיים שלחו אותו לגלות סודות התורה, אשר לא נתגלו בעולם מזמן רבי שמעון בר יוחאי, ואין לנו פה ולא לשון לספר ולשבח גדלו ומעלתו הרמה והנשגבה, הבט וראה, כי גדולי עולם מדורו והלאה היו משתוממים לגודל חכמתו הנפלאה, אשר קצת מהקצת תוכל למצוא בספר שבחי האר"י ובספר עמק המלך לתלמידו רבי נפתלי הרץ. ומי יבוא אחרי האריז"ל.

גם דע כי כתביו וספרי הקבלה שכתב בשמו רבנו חיים ויטאל ז"ל עד לפני 200 שנה לא היו מפורסמים בעולם לסיבות מיוחדות, ורק העתקות שונות היו מפוזרים זעיר פה זעיר שם, ולכן תראה כי הרב באר היטב והרב מגן אברהם זיע"א מצטטים לפעמים בשמו דברים בפסקיהם, בשם "איתא בכתבים", כי היו להם מעט העתקות מכתביו.
ולעניננו, בספר שער הכוונות גילה כי יום ל"ג לעומר מתגלה שם קדוש [אכד"ט'] שהוא חילוף שם אלקים, והוא רחמים, ומיום ל"ג הוא מאיר בעולם, וכמה סודות נכתבו על שם קדוש זה. ורבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום ובסידור הכוונות בנה תלי תלים של סודות וכוונות בנושא. ודי למבין.
שאלה - 225909
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אולי הקב"ה רצה להראות לכל העולם מי הם אנשי יראי ד' ואיך מתנהגים שקורה דבר קשה. הקדושים קיבלו בתודה מיתתם והחיים סייעו סחבו הפצועים והמתים.

תשובה
לא ולא, זה נזק עצום, מכה אנושה, הפסד נורא, כאב בלתי נסבל. היהודים הללו יכלו לחיות עוד עשרות רבות של שנים, לקיים מצוות, להרבות זכויות, והיו מגינים במעשיהם הטובים, בלימוד התורה, בתפילתם עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו.

איבדנו את ההגנה שהיתה לנו מצד מעשיהם הטובים. איבדנו את השפע, הטובה, הברכה, ההצלחה, שהיתה מנת חלקינו בזכותם. איבדנו את חידושי התורה שהיו יכולים לחדש לנו כאן בעולם הזה התחתון.
כמה כאב יש למשפחות האבילות? כמה צער יש לקרובים? כמה דמעות הם יום ולילה שופכים? מי יכול לספור את דמעותיהם? מי יכול למדוד את צערם ויגונם?

כיצד ייראו מהיום השבתות בביתם? איך יקבלו את חג מתן תורה בלעדיהם? איך יוכלו לראות את הכסא הריק, המיטה העזובה, הארון עם חלל ללא בגדיהם, הספריה מתרוקנת מספריהם. הטלית והתפילים שלהם ללא בעליהם, אם היה להם פה וקול היינו שומעים את יללת הטלית, את קינת התפילין, את בכי הסידורים והמחזורים שנשארו יתומים, בימי החול, בשבתות ובמועדים.

אני נחרד מהמחשבה לקראת יום ראש השנה שבני המשפחה יתפללו ויסעדו בלעדיהם, את היום הקדוש והנורא יום הכיפורים בו אנחנו מתפללים לחתימה לחיים טובים. את הסוכה הריקה מהם ובלעדיהם, את יום הושענא רבה, ואת יום שמחת תורה בלי לשמוע את קולם בבית הכנסת, בבית המדרש, זה לא קל, זה לא פשוט. רק תקווה אחת יש בלבנו לראותם כולם בקרוב בתחיית המתים שתהיה במהרה בימינו ובחיי כל ישראל.
שאלה - 225899
לכבוד מרן הגאון שליט"א, אשר לעוון חילול השם שכת"ר הזכיר בהספד על מ"ה ההרוגים במירון ז"ל, אם אפשר ראשי פרקים בענין.
תשובה
זה שנים רבות נדרשתי לענין זה ונשאתי בס"ד שיעור מפורט בענין, וכבר נדפס תהלות לאל בשו"ת מבשרת ציון חלק ג סימן כ"ד. עיין שם. וכאן אזכיר ראשי פרקים בזה.
נאמר בתורה ויקרא כב, לב. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם: ודקשו חז"ל שבת לג. מכאן אזהרה על חילול השם. ויש בזה כמה כללים ואופנים.
א, בצינעא.
כתב בספר היראים סימן שמ, כל המבזה אפילו מצווה אחת ומיקל [בינו לבין עצמו] בכבוד שמים, הרי זה מחלל את השם". וכן הוא בספר החינוך מצוה רצו, ובדברי החסיד רבי יוסף יעבץ, נפש החיים, קב הישר ועוד.
ב, בפרהסייא.
כתב רש"י ע"ז כ"ב. ועוד, יש חילול השם, לפי שלמדים ממנו לחלל בקדושת השם וכן בשעת הגזירה יש כאן קידוש השם, ואנו קוראים בו ולא תחללו את שם קדשי שכשאומות העולם חושבים לבטל את ישראל מן המצוות, צריך לעשות חיזוק כנגדם שלא לקיים מחשבתם, ואם ישמע להם, אפילו בחדרי חדרים, הדבר מתפרסם, מפני שמצאו שהועילה גזירתם
ג, בשלש עבירות.
עבודה זרה, גילוי עריות בעיקר אשת איש, ושפיכות דמים. פסחים כ"ה. הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, ה"ב. ולדעת ספר החינוך מצוה רצ"ו ועוד שגם בצינעא הרי זה חילל את השם וביטל מצוות עשה של ונקדשתי.
ד, במזיד.
כל העובר עבירה בפרהסיא, אפילו לתיאבון, הרי זה מחלל את השם, לפי שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו רש"י סנהדרין, וכן אמרו נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, שנאמר כה אמר ה' איש גלוליו לכו עבדו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו[יחזקאל כ, ט"ל] וכתב רש"י ז"ל. שהרואה מזלזל בכבוד המקום, וכל החוטא ומחטיא אחרים הרי זה מחלל את השם.
ה, באדם חשוב.
כתב הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה, הלכה יא. "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין".
וכן מצינו שחכמים החמירו על עצמם גם בדברים המותרים ואסום עליהם פן ילמדו מהם ויבואו להקל יותר, ועיין קידושין ט, א. שבת קמב, ב.שבת נ"א, א. מועד קטן יא, ב. וכתב רש"י אדם חשוב אני ומחמיר על עצמי, שלא ילמדו ממני להקל באיסורים.
ו. כמה דוגמאות בעוד נושאים.
חכם הלובש בגדים בזויים, המחניך לרשעים, מדקדק באיזה מצוות ומזלזל באחרות. שבועת שוא הכוונה לחינם כגון נשבע ביום שהוא יום. וכן הוא בשאילתות ד. ועיין בפלא יועץ ערך חילול השם, שכתב שבמקום שיש חשש לחילול השם ישליך כספו וזהבו, שמוטה שימות ברעב ולא יחטה בזה.
וכן בענינים שבין אדם לחבירו, והמבטל תורה ומתחבר עם עמי הארץ, הגוזל את הגוי, הלוקח צדקה מגוי, המבריח את המכס, המדבר בשעת חזרת שליח ציבור. המברך בלי כוונה, המחטיא אחרים, העוסק ברכילחות, המספר עלמ רכילות ופרטיה, מורה הוראה בפני רבו. וכתב רבנו יונה ז"ל המזכיר שם שמים במקום לא נקי, וכן כשאין גופו נקי.
שאלה - 225644
שלום לכבוד הרב
אחי הולך... אני ואבא לבד במערכה האחים איתו והאימא לא מגבה את אבא. עושים ממני קיצוני כי לא מוכן לשבת איתו חג ביחד.
האם נכון שאמרתי את הדברים ישירות?

תשובה
אתם לא לבד, השם יתברך עם כל הצדיקים שבגן עדן עמכם, תעמדו כצוק איתן מול כל הטפשים כי הם שותפים לדבר עבירה.
עיין מדרש אגדה פינחס פרק כה
"להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים".
ועיין בתלמוד שבועות לט, א.
"כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא? והכתיב: ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו! ותניא, אמר ר"ש: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו! התם בדינא אחרינא, הכא בדינא דידיה; כדתניא, רבי אומר: והכרתי אותו - מה ת"ל? לפי שנאמר ושמתי אני את פני, יכול כל המשפחה כולה בהיכרת? ת"ל: אותו, אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו".
שאלה - 225626
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מחר אנכי מל את בני. הפציר בי חשוך בנים לקבל את העורלה לצורך סגולי בוענה שיש מתירים.
אמרתי לו שאחכה לשמוע דעת הרב מוצפי בעניין.מה לעשות איתו?

תשובה
תיזהר מאוד לא לתת לו הערלה, כי כאן המקום להוכיח תוכחה מגולה לאותם אנשים רפי הדעת שנותנים לנשים עקרות לבלוע את הערלה, ואומרים שהיא סגולה שיהיה להם בן זכר, והוא עוון גדול, שמלבד שאין בזה שום סגולה, עוד יש בזה נזק גדול לתינוק, שערלתו לא נקברה כראוי באדמה, וכמו כן עלול הבולע להינזק בגופו ובנפשו, שהנחש הוא ס"מ השורה על הערלה יוכל להזיקו חס-ושלום. גם יש בזה איסור תורה של אכילת בשר אדם, ואין לזה שום היתר [רמ"א יו"ד עט, א]. וכל הפוסקים אסרו דבר זה, עיין בשו"ת הרשב"ש [סימן תקיח], ובשלחן גבוה [סימן עט ס"ק ז], ולהגאון החיד"א ז"ל במחזיק ברכה [שם, ב], ובזבחי צדק [שם], ולרבנו יוסף חיים ז"ל בבן איש חי [שנה שניה אמור ה], ובכף החיים [סימן עט, יב]. לכן יזדרז האב להכין מבעוד מועד כלי עם עפר הארץ או חול הים, ובו יניח את הערלה מיד לאחר הברית, ויכסה אותה בעפר, וישגיח ששום אדם לא יטול את הערלה משם עד שיביאנה לקבורה.
ומוהל שמל ושכח להניח הערלה בעפר, אפילו אם נזכר לאחר כמה שבועות, והערלה בידו, ימהר יחיש לטומנה בעפר, ויפה שעה אחת קודם, שבזה מציל הילד מכמה פגעים רעים ויהיה שמור ובטוח. ואם אבדה לו הערלה, כתב בספר זכר דוד ["א פס"ה], שעליו להודיע על כך לתינוק לאחר שיגדל, מאחר שנתינת הערלה בעפר מבטלת את צער חיבוט הקבר, ואותו אדם שלא נהגו כך בערלתו, צריך לעשות חמשה תיקונים אחרים לבטל ממנו חיבוט הקבר, והם מנויים בברייתא במסכת גהינום [ספר חסידים סימן לב. ובראשית חכמה שער היראה פי"ב, פג]והם יהיה אוהב צדקות, אוהב תוכחות, ואוהב גמילות חסדים, ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפילתו בכוונה, ובזה ינצל מחיבוט הקבר.
שאלה - 225461
לכבוד הרב שלום רב
בעבר קיימתי כנסי חיזוק לנשים בתוך בתי כנסת- עם רבניות שיש להן קו ברור. בעקבות מה שהרב עורר הפסקתי. מבלי לפקפק נתבקשתי לשאול מה הסיבה ההלכתית/השקפתית.

תשובה
הלכתית אסור לערוך כנסי נשים בתוך בית הכנסת בו מתפללים, כי זה מוריד מקדושתו. זו הסיבה שרבותינו חכמי המשנה תיקנו עוד בבית המקדש "עזרת נשים". וכן בכל הדורות בבתי הכנסת.

וכתב הגאון רבנו שלמה קלוגר ז"ל ז"ל בספרו שו"ת האלף לך שלמה אורח חיים סימן ע"ו, "לעשות ממקום שמתפללין אנשים עזרת נשים הווי הורדה מקדושה ושינוי גמור, דבתפלת אנשים פורסים על שמע ואומרים קדושה וברכו ותפלה בקול רם, גם יש כמה מצוות כגון קריאת שמע שנשים פטורות וגדול המצווה ועושה וכו' וגם בערבית על פי רוב אין באות נשים, גם יש קריאת התורה וכמה אנשים מברכים עליו מה שאין כן בנשים וכו'. גם ידוע מה שאמרו ז"ל דלא המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את המקום. וראיה מהר סיני, ואם כן ודאי הזכרים עדיפא מנשים דהרי מברכין בכל יום שלא עשני אשה לכך פשוט דהוי הורדה". ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן יא שהביא דבריו להלכה. וכן הוא בפוסקים.
ועיין עוד בשו"ת דברי חיים מצנז חלק א אורח חיים סימן ג שדן בענין קדושת אויר בית הכנסת אם מותר לבנות שם עזרת נשים ובאיזה או]ן, וכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ז, סימן ח. ובשו"ת מנחת שלמה תניינא סימן קל"ח, ובשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן י"ח מה שהאריכו בזה. וכן בספר שדי חמד מערכת בית הכנסת.
שאלה - 225280
לכבוד הרב, מה דעת התורה הקדושה על ההתרמות בסרטים בידי אנשים לא מוכרים ומפוקפקים כביכול לכבוד "הרשב"י הקדוש". ? כשאין להם קדושה?
תשובה
הבוקר הראוני קטע אחד ונחרדתי והזעזעתי עד עמקי נפשי, אותו חלק פירסומת כולו פריצות איומה, חילול השם נורא, חוצפה גסה, ומראה מזעזע כל נימי הנפש, אנשים המוכנים לשווק ולמכור כל מה שיקר וקדוש לנו, ולעם ישראל כולו, ובעיקר להרשב"י, בעד איזה מעות שיכניסו לכיסם. כל מה שהוא אסר, הם פרצו. כל מה שהרשב"י זיע"א התריע והזהיר, המה רמסו ברגל גסה.

מחריד לראות את הנשים בלבוש פרוץ, ראשן מגולה בפריצות, מסתובבות עם מקרופונים בשטח ההר המקודש והנורא, מקום מנוחתו של הרשב"י עליו השלום, ובעד בצע כסף מופיעות נשים בלבוש נורא, כגרועים שבאומות, ומביעות דברי סרק על הנסים ועל הנפלאות אשר מחוללים אותם המופיעים שם, ומארגנים שם סעודות עם מלצרים נכרים גלויי ראש בלי פיקוח, ויושבים שם בתערובת גלויה, בהיכל הרשב"י, זוללים וסובאים.

ומה שמדהים ומזעזע, קבוצת אנשים שלכבוד ההצגה מתנועעים כענפי איזובי קיר, וכאילני סרק ברוח סערה, עטופי טליתות, שופרות בפיהם, ומופיעים כאילו הם שחקנים וליצנים, עם ספרים כבדים בידיהם, והגדילו לעשות שנגד דעתו של הרשב"י עליו השלום, הוציאו ספר תורה והציבוהו במרכז השלחן לצרכי תעמולה וחליבת כספים שאין על גבייתם וחלוקתם שום פיקוח הגון.

אוי לנו שכך עלתה בימינו, וכל האמצעים כשרים בידי אנשים חסרי אחריות, מבלי לחלוק כבוד למקום קדוש ונורא זה. אשר אבותינו הגיעו אליו חרדים ורועדים, בנמיכת ראש, ובנמיכת קומה, באימה וביראה, ברתת ובזיע.

כל מי שרוח השם בקרבו, ומאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה, יחרד ויזהר להתרחק מאנשים הללו, ולמזהיר ולנזהר יטה שלומם כנהר.
שאלה - 225273
לכבוד הרב שלום,
עד היום נהגתי ב"נ לתת צדקה בקופה/לעני לפני כל תפילה וגם לאחר ק"ש על המיטה.
נאמר לי כי לא נכון לתת צדקה בלילה כי זה זמן דין.
האם לתת רק לפני שחרית ומנחה?

תשובה
עיין להגאון רבנו החיד"א זיע"א בברכי יוסף אורח חיים רל"א, א. ויורה דעה רמ"ז, ב. בשם רבנו האריז"ל. ומקורו בתלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ד. גבי מעשה רבי חיננא בר פפא שהיה נותן צדקה בלילה ופגש בו שר של רוחות והוכיחו לא תשיג גבול רעך, שהוא זמן שליטתם.
ורבנו האר"י ז"ל כתב שלא לתת בלילה בשער הכוונות דרוש א מדרושי הלילה, ובנגיד ומצווה די"ט ע"ב, ופתח עיניים להגאון החיד"א זיע"א בבא קמא ט"ז, ב. ושו"ת יין הטוב אורח חיים סימן נ"ג. ובשו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן ט"ו. ושו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כ.

ומענין לענין ראיתי למור אבי זלה"ה שהיה נזהר מאוד לא לתת לקופה של צדקה רק אחרי חצות לילה. אך במוצאי שבת ויום טוב היה תיכף נותן המעות עבור המצוות שזכה היום בקריאת התורה, ונדב סכום מסויים, וזכרתי שראיתי מקור לזה בספרים ושכחתי היכן, ועתה תהלות לאל מצאתי מקורו בספר דרכי חיים ושלום אות תק"ו שכתה שכך היה מנהגו של המנחת אלעזר זיע"א לתת מיד במוצאי יום טוב מה שנדר היום בהזכרת נשמות. והגאון רבנו חיים מצאנז ז"ל כשהיה פוגש העני בלילה היה אומר לו קח לך להכנסת כלה או לדורון דרשה או על המשקה או על הוצאת הדרך וכיוצא בזה, כדי שלא יהא בתורת צדקה אלא בדרך מתנה.
שאלה - 225170
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
כשיש חתן/אבי הבן וכו ומעלים אותו
לתורה האם יש עניין לא להעלותו לקריאה שיש בה חטאים וכיוב או אין חשיבות בדבר
תודה לרב

תשובה
כתב בספר חסידים [סימן תשס"ח] "יזהר החזן שלא יקרא מי שסומא בעינו האחת בפרשת עורת או שבור, או מי שבראשו נתק לקרותו בפרשת נתקים והתגלח ואת הנתק וגו' מפני שמביישו ואם ידבר אדם עם חבירו אל יביט אליו במקום שיש בו מום, ולא ידבר לפניו מעין אותו מום שבחבירו בפני חבירו. ולא יתכן שחזן יקרא בפרשת עריות אדם שחשוד עליהם. ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו החזן, שאי אפשר שראובן יעמוד ויאמר ארור שוכב עם אשת אביו אם חטא, שמע מינה שלא חטא. ועוד שלא ילבין פניו".
ובענין זה כתב הרב כנסת הגדולה [הגהות טור סימן רפ"ב, ו] "מה שכתב שאין לקרות למי שחשוד על עריות בפרשת עריות, נ"ל דהיינו דוקא כשהוא חשוד אבל אין הדבר ברור, דאם הדבר ברור נראה דאדרבה שראוי לקראו כדי שיתביש ויפרוש מהם, וכן שידע ענשם ויפרוש מהם, דמהאי טעמא קרינן פרשת עריות במנחת יום הכפורים. ומיהו, דווקא אם עדין הוא רועה זונות, אבל אם פירש ועשה תשובה אין ראוי לקרותו".
וכן כתבו הרב חמדת ימים ז"ל [שבת קדש פרק י"ב] שכתב "וכן לא יקרא למי שחשוד על העריות בפרשת עריות, ודווקא חשוד. אבל ברור שבא על העריות אם לא שב בתשובה, ראוי לקוראו כדי שיתבייש ויתן לב לשוב". והרב אליה רבה [קל"ח, ג], בשמו שאם לא שב בתשובה, ראוי לקרותו כדי שיתבייש. ובאליה זוטא [שם ג], וכן כתבו הגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת [סימן ה, אות ג], והרב דרך החיים ז"ל [סימן ע"ז, ט"ז]. והרב סולת בלולה [אות ב], והרב פרי מגדים [אשל אברהם רפ"ב, ב], וערוך השלחן [קל"ח, ד].
שאלה - 224941
לכבוד הרב שליטא, יש תכנית לימודים בהקלטה, ושם יש המחשה, אם נכון להכניסה לת"ת שלנו, כי יש מתנגדים לכך, ולא אוכל לפרט כאן.
תשובה
עיין להגאון הצדיק והחסיד רבנו מנשה קליין זצוק"ל אב"א אונגוואר שזכיתי כמה פעמים להיות במחיצתן שכתב בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן קנד

"למה נקרא רבי מאיר, רבי נהוראי? כי ר"מ בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש והיה אורו גדול כל כך, ומבהיק עד שאפי' היושבים מאחוריו ראו האור הנמשך מאתו ומאורו היה מאיר גם על פניהם. ואילו ראו אותו בפניו והיה אור פניו מכה עליהן ודאי נתעלו יותר ויותר עד שנקלט האור עצמו גם על פניהם וזה חכמת אדם תאיר פניו. הנה למדנו דללמוד תורה הוא ענין דוקא לראות את פני הרב הלומד ולישב לפניו ולא לאחוריו אפילו כי הוא שומע מה שהוא אומר אבל ההסתכלות ברבו בשעת לימודו ממשיך עליו אור רבו וגם מבין בקריצות עינים וברמיזות שפתים שמראה לו פנים כדעת המהרש"א ז"ל וזה א"א רק ע"י ראיית הרב שלמדו ושילמדנו. ופשוט דהשומע מן הדומם מדבר אין בו שני דברים הללו ואינו אלא ככל פלאטא שדובר וכיוצא בזה שאין בזה לא טעם ולא ריח וכ"ש שאין בזה הטעם של והיו עיניך רואות את מוריך.

ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תעב. שכתב "כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' כענין שאמרו בנבואה".
ועוד יש להביא ראיה ממעשה דרבנו הקדוש ששלח לרבי חייא כשביקר במקום מסויים והיה שם תלמיד חכם סגי נהור, ואמר כשם זכיתם לראות פנים הנראים וכו'. חגיגה ה, ב. ותכלית דבריו שיש תועלת בהביט הרב אל פני התלמיד, וכן בהביט התלמיד אל פני הרב.
שאלה - 224939
לכבוד הרב שליט"א, האם אפשר בנושא שהרב כתב לנו על החזקת הכלב, לפי הקבלה מה נאמר?
תשובה
בזוהר הקדוש בשלח ס"ה, ב. כתב על הפסוק לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי למעלה יש קלי' קשה שהיא שור וחמור, והאותיות שבתוכם ו' משור, מ"ו מחמור, הם כמספר "כלב", והוא החצוף מכל הבריות, ככתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. וחזר ושנה בפרשת משפטים קכ"א, ב. על פסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, כי הוא דין קשה מאוד ויש בו זוהמא רוחנית קשה ביותר, ולכן נאמר [ישעיה נ"ו, יא] והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה. כי בו מתלבשים כוחות הסיטרא אחרא, ואילו אנחנו עם בני ישראל עם קדוש, ולכן הזהירה אותנו התורה לא לאכול נבילות ולא טריפות כי הם ראויים רק לכלבים.

עוד כתב בפרשת צו ל"ב, ב. כי כשהיו ישראל מקריבים קרבנות על גבי המזבח, היו רואים את האש בדמות אריה רובץ על המזבח, רמז לקדושה ולמלאך אוריא"ל שהיה יורד כדי להעלות הקרבן לפני אבינו שבשמיים והיה מתמלא ברחמים עלינו, אך בבית שני כשהיו ביניהם אנשים לא טובים, והיו מקריבים קרבן, היו רואים את האש בדמות כלב חוצפן רובץ על המזבח, והיו יודעים שלא עלה לרצון למעלה. השם ירחם עלינו.

וכתב רבנו מנחם מריקאנטי [שמות כב, ל] "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. כי דביקות ישראל הוא במקום הקודש כמה דאת אמר [דברים ל"ב, ט'] כי חלק י"י עמו. ובשר בשדה טרפה הנזכר הוא שדה של תפוחים, ואחרי שנטרפה ע"י חיות היער בשדה הנזכר, אין ראוי לישראל לאכלה, רק ליתן אותה לכלב הידוע שהלקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו ועולתה קפצה פיה, ולא יחרץ כלב לשונו. וזהו טעם או מכור לנכרי, כי משם כחו".

ורבינו בחיי [שמות יא] כתב "כידוע כי הכלב חיה גשמית (כוונת דבריו מגושמת) לא ישבע לעולם, וכן אמר הנביא (ישעיה נו, יא) "לא ידעו
שבעה", והכח המשחית לא ישבע לעולם לאמר (משלי ל, טו) "הב הב",
ובעבור כי הנבלה והטרפה לקו מצד כח המשחית, לכך צותה התורה להשליך הטרפה והנבלה לכלבים שנאמר (שמות כב, ל) "לכלב תשליכון אותו", לפי שהכלבים מאותו צד הם, וזהו שאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למדך כי הכלב חרוץ הלשון כענין שכתוב בנחש: (קהלת י, יא) "ואין יתרון לבעל הלשון". והנה אצילות הכח המשחית יבא אליו מכח מדת הדין המכה כל בכורי מצרים, ומדת הדין עצומה היא בחצי הלילה, ולפיכך חלה בהם ומתו כל בכוריהם, וגילה לך הכתוב כי בחצי משמרה שניה צעקו הכלבים במצרים, לפי שבא מלאך המות ביניהם, ובפירוש אמרו רז"ל: (ב"ק ס. ב) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר".
ויש עוד אריכות רבה בספרי הקבלה בגנות הכלב וחוצפתו, ולא מצאתי עוד יכולת להעתיקם כי רבים הם, ואזכיר דברי רבנו אליעזר פאפו ז"ל שכתב שלא יתנו לילד או לצעיר לשחק בכלב, כי בלי שירגיש כוחות שליליים
עוטפים אותו ומטמטמים את לבו, וכשיגדל יפריעו לו בלימוד התורה וביראת
שמים. ולכן אם הילד דווקא זקוק לבעלי חיים לתקשר עמם, יביאו לו בעלי חיים טהורים כמו יונה או תור וציפורים טהורים להשתעשע בהם.
שאלה - 224866
שלום לכבוד הרב, בקשר ליום שאנשי השלטון חוגגים, רציתי לשמוע דעת כת"ר בענין.
תשובה
א, הנס לא אירע ביום שקבעו, כי המלחמה פרצה אז במלוא עוזה ולא הסתיימה רק 9 חדשים אחר כך. ב, לא היו רוב ישראל בארץ. ג, לא היה נס גלוי כי היו הרבה הרוגים ופצועים השם ירחם. ד, לא היה נס שלא כדרך הטבע. ה, האוייבים עודם מאיימים ומתחמשים נגדינו והמלחמה לא פסקה.
ו, "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו, והרי כ' הרמב"ם (בפ"ט מה' תשובה ה"ב): לא נתאוו ישראל לימות המשיח אלא כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצות כראוי, ובימי המשיח תרבה האמונה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ומסיבות אלה הרבה משלומי אמוני ישראל אשר רואים שעדיין שכינתא בגלותא, נוהגים שלא לומר הלל בכלל ביום העצמאות, וטעמם ונימוקם עמם לרוב יגונם וצערם על מצבינו הרוחני אשר אנו נתונים בו כיום, ואין לזה כל דמיון לנס חנוכה שכל העם הכירו וידעו בהשגחת השי"ת עליהם, וכולם היו עובדי ה' באמת ובתמים".
עד כאן דבריו.
שאלה - 224859
לכבוד הרב שלום רב

הבת שנולדה עם תיסמונת נדירה אני נקרעת איך הגוף שלה ההפרשים גדלים והלב שלי בוכה היא הולכת ונופלת המון מאבדת שיווי משקל הרב איך מתחזקים איך מתעודדים קשה קשה

תשובה
מה שכתבתי היום לאמא אחת מתאים גם לך.
העורך, העתקתי לך בבקשת מורנו הרב שליט"א.
"שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמו".
שאלה - 224818
שלום לכבוד הרב. במחילה מכבודו אם אפשר כמה מקורות לאיסור גידול כלב בבית?
תשובה
מכמה בחינות הדבר אסור וגרוע מאוד למי שמגדלו,
א, האיסור שלדעת הרבה פוסקים הוא מהתורה ועובר על עשה ועל לא תעשה. ב, הטומאה שיש ממנו ושורה על הבית ויושביו.
א, בתלמוד שבת סג, א. "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב".
וכתב רבינו בחיי ז"ל דברים כב, ח. "השמר לך ושמור נפשך מאד", ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול".
ועיין למהרש"ל בים של שלמה שם, שכתב אפילו אינו רע, ואפילו קשור בשלשלת אסור מפני הפחד ממנו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות "ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק". ראה כמה רעה גרם לעצמו, שהמזוזה אינה מועילה לבית.
והרב שפת אמת ז"ל פירש "מה שנקרא כלב רע, הוא בעל מום ועקרו שיניו וצפרניו,ובכל זאת אסור להחזיקו".

ב, ובתלמוד בבא קמא פג, א. "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. ועיין בספר יראים סימן ר"י שכתב על פי הגמרא בבא קמא שהמגדלו בביתו הוא ארור. וכן כתב רבנו שניאור זלמן מלאדי ז"ל בשלחן ערוך שלו בחושן משפט הלכות שמירת הנפש. ועיין בדרך פיקודיך מ"ע א' כתב שהוא בנידוי. ובספר סודי רזייא חלק א בפתיחה כתב שהוא כעובד עבודה זרה, ויראת שדי יעזוב, שהוא מתפלל לאבינו שבשמיים, ובוטח בו שיצילנו מכל רע, ויברכהו בפריה ורביה, וישמרהו מהמזיקים, ומעלים עיניו מהעניים הרוצים להיכנס אליו ולהשביע רעבונם.

ג, ועיין בפתחי חושן חלק ו, פרק ה, הערה צו
שו"ע סימן תט, ג, ובשו"ע הרב ה' שמירת גוף ונפש, שמא תפיל אשה מיראתו, ולדבריו גם זה בכלל מכשול שיש בו משום סכנה, שיש בו משום עשה ול"ת (עי' פרק ב סעיף ג), וסיים שהמגדל כלב רע עומד בארור כמו המגדל חזירים (עי' שו"ע שם), ומשמע בשו"ע סימן שצה, א. שגם כלב שאינו נושך אלא על ידי שסוי הוא בכלל כלב רע שאסור להניחו.

ד, ועל פי הזוהר הקדוש וחכמי הקבלה יש בזה דברים חמורים ביותר, והמזיקים חס ושלום באים עמו.

נ"ב בלי נדר נמשיך בכך בבא העת.
שאלה - 224798
שלום לכבוד הרב. שמעתי את הרב אומר שהנותן צדקה הקב"ה זורע אותה וצומחת פי אלפי אלפים, היכן אני יכול למצוא את זה?
תשובה
עיין בספר חסידים [סימן שכא] "הנותן צדקה לשם שמים הקדוש ברוך הוא זורעה כיצד אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני והכל כנגד העוני הרי מעה לעני שקול כנגד הרבה לעשיר והקב"ה זורעה בגן עדן כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בג"ע וצומחים, בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר, וכן מיני מגדים, ונהנה מהם לעוה"ב שנאמר (ישעי' ס"א י"א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן אדני ה' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכתיב (תהלים צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק. וכתיב (שה"ש ז' י"ד) ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים, וכתיב (דברים ל"ב ל"ד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, [וכתיב] (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד".
ועיין בדברי הגאון החיד"א זיע"א, בברית עולם ושומר הברית סימן שכא
"אמרו רז"ל על המצות בשוחר טוב ע"פ בצאת ישראל ממצרים אמר רב פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקדוש ברוך הוא יזרע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות כמ"ש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הבהיר יקרא דשכבי דרוש י' דף י"א ע"ש".
שאלה - 224790
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יש לרב עיצה לעזור לי, אני לא מצליחה להתגבר על הקושי ואני לא מצליחה לקבל באהבה את המצב האישי שלי, כבר אין לי כח.

תשובה
שמעי בת והטי אזנך, השם יתברך נותן לנו מתנות, ויש לקבלם באהבה ובחיבה, אלו נשמות קדושות וטהורות. זכית במתנה מאוד יקרה, עתה את אינך רואה את היופי והמעלה שבה, אך עוד יבואו ימים ותראי את המעלה, היופי, ההוד, ההדר, התוכן הפנימי, האישיות המיוחדת, הנשמה הטהורה.
ואת שואלת, מה? דווקא אני? מדוע אצל אחרים הכל מסודר, ורק אצלי זה כך? התשובה, הכל חשבונות שמים, מי יודע איפה היינו בגילגולים קודמים? ומה באנו לתקן? אין לנו נביאים, אך יש לנו תורה, יש לנו יהדות נפלאה, רבון עולמים שמשגיח, בוחן לבות וכליות, ודווקא בך בחר שנשמה כזאת תרד אצלך, כי את בעלת מידות טובות, ענווה וצניעות, קדושה וטהרה, מעלות נדירות, התנהגות מדהימה, יושר וחכמה, אל תתני לרגשות לשלוט עלייך, יש בכוחך לשלוט עליהן, את כן יכולה, תחשבי לרגע שזה אירע אצל משפחה אחרת, אך קרובה ומוכרת, והן מבקשים ממך דברי חיזוק, תמיכה נפשית, ואת בטוב לבך נותנת להם תמיכה.
חזקי ואמצי, והשם יתברך יתן לכולנו כח ודעת לנהוג נכון ולשמוח.
שאלה - 224758
לכבוד הרב האם זה נכון שאומרים בשם הזוהר שביום השמיני כל רגע שהעורלהנמצאת על הוולד זה מוסיף לו טומאה?את הברית לבני עשיתי מייד אחרי תפילת הנץתודה רבה לכבוד הרב
ש"י מד"נ

תשובה
סמך לזה מצאנו גם בזוהר הקדוש [לך-לך פ"ט, א], "תא חזי, עד לא אתגזר בר נש לא אתאחיד בשמא דקודשא-בריך-הוא. כיון דאתגזר, עאל בשמיה ואתאחיד ביה [בא וראה, טרם שנימול האדם, לא נדבק בשמו של הקב"ה. כיון שנימול, נכנס בשמו ונדבק בו]". כלומר כל זמן שהתינוק אינו נימול, אין בו שייכות עם ייחוד שם ה'. ומכאן דקדקו המפרשים, שיש להקפיד על הקדמת הברית בשעה הראשונה של היום השמיני, בכדי שהנימול יעלה ויתאחד בשם ה' ובקדושה, שמאחר שהגיע זמן המילה אין להמתין עוד ולהשאיר הנולד בחסרון קדושה אפילו שעה אחת.
ובספר שפתי כהן על התורה [לך-לך, עמוד נד בנדפס מחדש] כתב על כך רמז נורא, שמנין השעות מזמן הלידה עד הגיע היום השמיני הוא מאה שישים ושמונה שעות, ובתוספת השעות של ליל המילה, עולים יחד מאה ושמונים שעות. זו הסיבה שיצחק אבינו שהיה הנימול הראשון ביום השמיני חי מאה ושמונים שנה בדיוק, כנגד אותם מאה ושמונים שעות שעברו עליו מזמן לידתו עד עת המילה, שאברהם אבינו לא השתהה ביום השמיני אפילו שעה אחת, אלא מיד שהאיר היום ערך בבנו יצחק את ברית המילה. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספר נחל קדומים [תזריע, וביום השמיני] בשם ספר קדמון כתב יד, והביאם הרב זכר דוד [מאמר א פס"ד]. וכן כתב מור אבי ז"ל בדרשתו על ענין המילה, וכתב שהוא גימטריא שמות הוי"ה במילוי [יוד קי ויו קי, יוד קי ואו קי, יוד קא ואו קא] ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גימטריא ק"פ. והם ק"פ שעות שעברו מלידתו. ולכן יש למולו מיד בסיום תפילת שחרית.
שאלה - 224650
שבוע טוב לכבוד מרן שליט"א
ילמדנו רבנו, מה הטעם שנוהגים לומר בזימון של יום טוב "ברשות אושפיזא קדישא". עד היום חשבנו שרק בסוכות יש אושפיזין. יורנו המורה ושכמ"ה.

תשובה
יפה דקדקת, וגם אנכי הצעיר באלפי ישראל הייתי מסופק בכך, עד שהאיר השם יתברך את עיני ומצאתי שבזוהר הקדוש אמור ק"ד, א. שכתב על היושב בסוכה כאילו יושב בצל השכינה הקדושה, וצריך לשמח העניים כי הם חלק האושפיזין קדישין, והאריך בזה מאוד. וכתב שם שכולם האבות והצדיקים מברכים אותו ברכות רבות ויקרות.
ואמנם הזוהר שם מדבר על שבעת ימי הסוכות, שבהם שבעה אושפיזין באים אלינו לסוכה. אך מהמשך לשונו שם ומהפסוקים שהביא ראיה, מוכח שמדבר בסתם החגים "חגיכם ולא חגי".
ופעם אחת שמעתי ממור אבי ז"ל, שהחילוק ברור בין שבת קודש לבין המועדים, כי בשבת קודש אנחנו אוכלים משלחן המלך, "א, סעודתא דחקל תפוחין קדישין, ב, סעודתא דעתיקא קדישא, ג, וסעודתא דמלכא קדישא". וזהו הטעם שבשבת אין מקפידים עליו אם אינו מזמין עניים. אך ביום טוב שעליו נאמר ושמחת בחגיך, ומוטלת עלינו חובה לעשות סעודה לכבוד יום טוב, והסעודה היא שלנו לכבוד המועד, חמור יותר להזמין עניים או לשלוח להם ממון או מיני סעודה שישמחו, כי אנחנו בעלי הסעודה.

ועיין בזוהר הקדוש יתרו פח, ב. שכתב שם בשם הרשב"י זיע"א "ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש למחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא, עליה כתיב (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואי איהו בשבתא חדי אף על גב דלא יהיב לאחרא לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין דכתיב פרש חגיכם, פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם, וכתיב (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואלו שבת לא קאמר, ובגיני כך כתיב ביני ובין בני ישראל". והגאון החיד"א זיע"א כתב שם בניצוצי אורות אות א' "משמע דאיזה עונש איכא, אך לא כמועד".

וכדברים הללו כתב הרמ"ק זיע"א [אור החמה חלק ב דק"ד, ע"ג] "הנה מענין זה ראיה להיות שבת, כל ישראל זוכים משלחן גבוה, ובשמחתו אנחנו שמחים, ובעל הסעודה והשמחה ישמיח בשמחתו לכל אשר יחפוץ, ואין אנחנו חייבים לשמח זולתינו, מה שאין כן בימים טובים שהם ימי שמחתינו, ואנחנו בעלי הסעודה, ואנחנו חייבים לשמח את כל הנמצא בלי שמחה. ולפיכך אי איהו חדי בלחודוי וכו', אמנם ביום שבת כתיב ביני ובין בני ישראל".

נמצינו למדים כי בשבת הסעודות הם משלחן מלך מלכי המלכים, ולכן אומרים "ברשות מלכא עילאה קדישא, וברשות שבת מלכתא קדישא".
בחג הסכות אומרים "ברשות יומא טבא אושפיזא קדישא". ובחג הסכות מוסיפים "וברשות שבעה אושפיזין עילאין קדישין".
שאלה - 224645
לכבוד הרב שלום רב זכה לשנים רבות נעימות וטובות!
אם עד לפני כמה מאות שנים לא היה דבר כזה בית הכנסת! האם זה אומר שבית כנסת זו המצאת חדשה ובעצם אסור בתי כנסת אלא אך ורק בית מקדש?

תשובה
מה אתה ממציא וקובע עובדות מוטעות ושגויות, עיין בתלמוד ובפוסקים, הנביא יחזקאל כבר בחורבן בית ראשון אומר [פרק יא, טז] לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם.
ובתלמוד מגילה כט , א. "ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב ה' מעון אתה היית לנו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך, - הואי גריסנא בבי כנישתא".

ועוד בתלמוד סוכה נא, ב.
"תניא, רבי יהודה אומר, מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו, כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה (ששים רבוא על ששים רבוא) כפלים כיוצאי מצרים +מסורת הש"ס: [פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים]+, והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן".
שאלה - 224468
לכבוד מורנו ורבנו שמעתי מכת"ר שהרבה ראשונים סוברים שמצוות ספירת העומר בימינו היא מהתורה. אפשר לזכור כמה מהם?
תשובה
עיין בביאור הלכה סימן תפט שכתב
"הנה דעת הרמב"ם והחינוך שהוא נוהג מן התורה גם עתה אכן דעת הטור ושו"ע וכמה פוסקים שאינה בזה"ז אלא זכר למקדש שהקריבו עומר וכן הוא סוגית הפוסקים בסימן זה אכן באמת הרמב"ם ג"כ לאו יחידאה הוא בדעתו שגם דעת רבינו ישעיה כן הוא עיין בשב"ל ריש סימן רל"ד וכן הוא ג"כ דעת ר' בנימין שם עיין שם בסוף הסימן וכן הוא ג"כ דעת ראבי"ה הובא באו"ז סי' שכ"ט ומשמע שם דגם האו"ז מודה ליה בדינו ע"ש. וכן מדברי רב יהודאי ורב עמרם ורי"ץ גיאות שהסכים לדבריהם והובא בעיטור שאם לא מנה מבערב שהפסיד דמקפידין אנו על תמימות משמע לכאורה שהוא מן התורה ולא לזכר בעלמא מדדחי העיטור לדבריהם מטעם דספירת העומר לדידן ליתא מדאורייתא דהשתא ליכא לא הבאה ולא קרבן וליכא לדקדוקי בתמימות משמע דלדידהו הוי דאורייתא [אמנם י"ל קצת דס"ל דאף שהוא רק זכר למקדש עשאוהו רבנן כעין דאורייתא דדוקא תמימות] ולפ"ז יש סעד גדול למנהגנו שאנו זהירים שלא לספור עד צאת הכוכבים אחרי דלדעת כמה רבוותא הוא דאורייתא אח"כ מצאתי כעין זה ג"כ בא"ר אלא שלא זכר כל הני גדולים שכתבנו".
שאלה - 224339
שלום לכבוד הרב, לומדים בספר דניאל, ופגשנו את הפסוק דניאל ד, י"ג
וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי, ונזכרתי ששמעתי מפי הרב פירוש על זה, היכן אמצא אותו?

תשובה
להקל עליך וגם על החברים באתר קדוש זה אתעסק בביאור ענין זה ואעתיק לך דברי רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספר חסד לאברהם מעין ה, נהר א.
"בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן.
א, הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת.
ב, השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעולם הזה ממש.
ג, השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי זרע לבטלה והקריין.
ד, הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף.
ה, החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה לכל אחד ואחד בפני עצמו.
ו, הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם.
ז, השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה".
והשם הטוב יכפר. ובלי נדר בזמן אחר אעתיק לך כמה מגדולי ישראל שציוו אין יתנהגו עמם אחר הפטירה, וכן סדר הקריאה בהלוויה, ולא כפי שההמון היום חושב שיש זכות להתברך מהנפטר, אלא הוא מבקש מאתנו עזרה וליווי ובזה עושים חסד גדול עמו.
שאלה - 224305
לכבוד הרב שלום רב
האם מותר לאבל בזמן השבעה להגביה ספר תורה?

תשובה
אבל תוך שבעה אינו עולה לתורה ולא נעשה חזן, אך מותר לו לפתוח ההיכל או להקים הספר תורה, ולקיים מצוות השייכות לספר תורה.
מנהג הספרדים ובני המזרח שאבל אינו עובר לפני התיבה להיות חזן, כי חזן צריך להתפלל בשמחה, והאבל תוך שנה אינו שרוי בשמחה. ובשבעה ימים ראשונים אינו נעשה חזן גם לא בביתו, וכנזכר בשלמי ציבור. וכך ראינו בירושלים קרתא דשופרייא, גדולי עולם רבני הספרדים שלא היו חזנים כלל כל הי"ב חודש, וביניהם היו מרן הראשון לציון מחבר יביע אומר ז"ל, והגאון רבנו בן ציון אבא שאול ז"ל, מור אבי ז"ל ועוד גדולי ארץ, שבפטירת הוריהם לא שימשו כחזנים כלל, לא בחול ולא בשבת קודש.
ומנהג זה יסודתו בקרב בני אשכנז, והטעם כי בארצותיהם היו מקפידים מאוד על כך שאדם אחד בלבד יאמר הקדישים, ולא שנים או יותר. ולכן הנהיגו שהאבל במשך י"ב חודש עובר לפני התיבה, חוץ משבתות וימים טובים שאינו עובר כלל. וכנזכר בפוסקים במפורש. אמנם אנחנו הספרדים נוהגים שכל מי שיש לו אזכרה או שהוא תוך י"ב חודש על אב ואם, אומר קדיש. לא נהגו בזה. ועיין מה שכתבו בזה הגאון רבי עקיבא אייגר ז"ל, והגאון החתם סופר ז"ל ועוד.
אך בתוך ימי השבעה מעיקר ההלכה הספרדים נמנעים מלהיות חזנים כלל. רק בקריאת התורה בשבת קודש, כשאין בקי בקריאה והקורא הוא בתוך שבעה התירו לו לקרוא לזכות את הציבור. וכמו שכתבו הגאונים הפרי חדש [בליקוטים[, והחיד"א בברכי יוסף [סימן ת, אות ח], ושו"ת הלק"ט [סימן רפ"ט], ושלחן גבוה [ת, ז] ועוד. וכן הוא בחזון עובדיה [אבילות חלק ב, עמוד רכ"ז].
והגאון הבית חדש ז"ל [יורה דעה סימן שפ"ד] כתב "מצאתי הר"ח היה אבל בזמן בה"ב והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה, והוא היה גולל ספר תורה, ואמר לנו שכן עשה מהר"ם שלא ביטל הסליחות שהוליכו ספר תורה אצלו וגללו וישב על גבי האצטבא, עד אחר שעמד החזן עד כאן. והובא ברש"ל בביאורו לטור".
וכתב הרב אמת ליעקב [מנהגי הוצאת ספר תורה אות י"ז] "נשאלתי על האבל שהיה בבית הכנסת בשני ובחמישי, ונתנו לו לעשות אחת מן המצוות פתיחת שערים או הולכת ספר תורה לתיבה לשאו'ל הגיע אי מותר לו לעשותן. ובהיותי שם בבית הכנסת השבתי מסברתי דמותר ומה בכך, דלא אשכחן דאסרו רבנן אלא קריאה בתורה לחוד, משום דכתיב [תהלים י"ט, ט] פיקודי השם ישרים משמחי לב, אבל עשיית מצוות דכבוד ספר תורה מנא לן לאסור, ושוב מצאתי כדברי להרב בית חדש ז"ל, והנאני כי לא מצאתי שום חולק בדבר".
שאלה - 223868
לכבוד הרב
גדלתי בבית חרדי.תמיד האמנתי בתורה בתמימות בזמן האחרון תוקפות אותי מחשבות אפקרסיות ככל שאני שואלת זה מתגבר מעציב אותי מאוד וירד לי החשק בעבודת ה אעך התגבר על זה?

תשובה
מה שעובר עלייך קורה עם רבים מבני ובנות גילך, וזה על פי רוב חולף והולך לו.
האם אי פעם הבטת סביבך? וראית את היקום כולו באופן גלובאלי? את בני האדם השונים, האומות, הגזעים, המדינות לשבטיהן וקבוצותיהן, השפות השונות, התרבויות, הלאומים, וכל סוגי בני האדם.
הביטי אל בעלי החיים השונים, הטורפים, היונקים, המהלכים על ארבע, הבייתיים והמדבריים, גדולים וגם קטנים, יש בעלי חטוטרת, ויש עם דבשת, יש בעלי הדק, ויש עם קרן, יש בעלי קרניים מפוצלות, ויש בעלי קרניים מעוגלות, יש בלי קרניים, ויש מגודלי אזניים, יש עם כיס בבטנם, בהם נושאים את תינוקם. יש עם פרסות שסועות, ויש עם פרסות הדוקות.

התבונני בכל האילנות וצמח האדמה, האילנות הפורחות מדי שנה, היערות העבותים, הצמחים הנפלאים, הפרחים הססגוניים, התבלינים לאלפים, המפיקים תרופות פלא לכל מיני תופעות וחוליים, אילני הפירות השונים, יש מהם כדבש מתוקים, ויש מהם חמוצים ומרים, יש חריפים, ויש מהם משביעים, יש המעוררים תיבון לחלשים, ויש המרגיעים הכואבים והדואבים. כמה הם שונים וכמה הם מיוחדים, בצבעים נאים, ובמראה מרהיבים.

והאדמה ממנה נוצר אבינו הראשון, כמה מופלאה ונסתרת היא מכל עין ואישון. יש שטחים הרריים, ויש שטחים מישוריים, יש אדמה רכה, ויש אדמה ממולאת בברכה, יש אדמת חול וכורכר, ויש אדמה מצופה בסלע ניכר. יש שטחים בעלי מערות, ויש כאלו דמויי מנהרות, יש שהם מלאי בורות, ויש המוליכים אל המדברות.

כך היא חכמת התורה, ככל שהיא רחבה כך גם נסתרה, כי רחבה היא גם ארוכה, ומאוד נפלאה ועמוקה, נאה היא ומדבש מתוקה, משביעה נפש שוקקה.

מציע לך כל יום, לקחת סידור תפלה לומר "עלינו לשבח" בקול שירה ורננה, דמי בנפשך שהנה את עומדת לבדך בחלל היקום מול מלך מלכי המלכים, הוא רואה אותך ואת אינך רואתו, כל המלאכים שותקים ודוממים, כי הם מרותקים ומקשיבים, ואת אומרת עלינו לשבח מילה אחר מילה, בנחת, בכוונה עמוקה בכל מילה ומילה, בשקט, אך בשפה רועמת, בתבונה, בהתבוננות, תעשי זאת עם עצמך ברוגע ובמנוחה, בלב נשבר מלא רגש ושופע כמיהה ואהבה לאל עליון ונורא, והוא ידריכך בדרך הישרה והנכונה.

אני לרשותך תמיד בכל הכוחות שיתן לי בוראי, באוזן קשבת ובלב אבהי.
שאלה - 223509
לכבוד רבנו שליט"א, ראיתי שכבודו כתב לא לבצוע על לחם משנה בחול המועד, אך מצאתי בספר אחד שכת לבצוע? ומה הטעם מחילה?
תשובה
כל דבר שאין לו מקור בדברי חז"ל, לא ננהג בו. בענין לחם משנה מצאנו כי ירד להם מן כפול ביום השישי, וכן בערב יום טוב, ובערב יום הכיפורים, כדאיתא במכילתא דרבי ישמעאל [בשלח, פרשה ד]
"ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו".
ודע, שזאת מצאתי לאותו גאון וקדוש האדמו"ר מאונגוואר זצ"ל שכתב בשו"ת משנה הלכות [חלק ח סימן קצז, אות ו "בענין מה שהביא לבצוע על לחם משנה בחוה"מ וציין מקורו מכהח"ס סי' תק"ל ונתן מקור לדבריו שגם בהל' ראש חדש כתב דיש לבצוע על לחם משנה כדי לחלק בין ר"ח לחול והכי נמי בחוה"מ ולפענ"ד יפה כיוון מעכ"ת וערבך ערבא צריך ומעולם לא ראיתי נוהגין כן וכמדומה לי שבשל"ה כתב להדליק נרות לכבוד ר"ח בסעודה אבל לחם משנה לא שמענו ולא בחוה"מ אלא יש להוסיף בסעודה שלא תהא כסעודת חול עיין רע"ב בפ"א על המשנה המבזה את המועדות פי' או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתיה ע"כ ע"ש (פ"ג מי"א) ברש"י וברבינו עובדיה מברטנורא ז"ל".
שאלה - 223400
לכבוד הרב הגאון, האם מניחים תפילין בחול המועד? ושמעתי שאסור ומדוע?
תשובה
מנהג עדות הספרדים ובני המזרח שלא להניח תפילין בחול המועד, אך האשכנזים בחו"ל יש המניחים, וכאן בארץ ישראל אינם מניחים, כפי שיתבאר בעזרת השם יתברך.

א, ענין זה הוא מחלוקת הראשונים יש שכתבו להתיר הנחת תפילין ויש שאסרו שאין להניחם. ועיין בתוספות מועד קטן [י"ט, ד"ה רבי יוסי] שכתבו דיעות לכאן ולכאן, שדעת רבי יצחק ברבי אברהם, בשם הירושלמי כותה אדם תפילין ומניחן, ואילו בהלכות גדולות פסק שאסור להניחן בחול המועד, ולמסקנתם הואיל ומותר במלאכה אין נקראים אות. וכן הסכימו האור זרוע [סימן תקפ"ט], ועוד ראשונים.
אולם בשו"ת הגאונים [שערי תשובה סימן רס"ז] כתב בשם רב ששנא גאון שאסור להניח תפילין בחול המועד. וכן כתבו בספר האשכול [ח"א עמוד רכ"ט, אות ט"ז], וספ]ר העיטור [חלק ו ד"ס ע"ד], וכן כתב בשו"ת הרשב"א החלק א סימן תרצ], ובעוד מקומות, ובדעת הרמב"ם ז"ל אין לנו דבר מבואר.

ב, כתב מרן בבית יוסף אורח חיים סימן לא
"ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש ואח"כ מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועדא וכן כתב מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שה"ש ח.) על פסוק (שיר השירים א ג) לריח שמניך טובים וזה לשונו רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש תפלה דרישא יום טוב תפלה דדרועא חולו של מועד ושפיר קאמר והכי איהו ועל דא חולו של מועד אינון לענין עבידתא בגוונא דיום טוב ואיצטריך חדוא בגוונא דיליה ובגיני כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אלין יומין דאינון תפילין עילאין שראן על רישיהון דישראל קדישין. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי תינח תפילין דרישא דשריין על רישיהון דישראל קדישין ביום טוב תפילין דדרועא דאיהו חולו של מועד היך אנן אחידן לה א"ל בגין דאנן אחידן לה ואיהי יד כהה אסור למיעבד עבידתא בסטרא דילה ואיצטריך למעבד חדוא בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחידן תפילין ושריא עלייהו ביום טוב ובחולו של מועד ואסיר לאעברא תפילין דמארי עלמא ולאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא. למלכא דבעי לנטרא לעבדיה א"ל עביד דיוקנא דחותמא דילי כל זימנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך כולי עלמא יזועון וידחלון מינך לבתר מגו רחימו עילאה דקא רחים ליה מלכא יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה שביק מיניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד אי ההוא עבדא דחי חותמא עילאה דמלכא בגין ההוא חותמא דאיהו עבד ודאי בר קטולא הוא ההוא עבדא בגין דאיהו עבד קלנא בחותמא דמלכא ולא חייש ליה ובגיני כך אסיר לעמא קדישא לדחיה חותמא דמלכא עילאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאנן עבדין האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת דכולא שרא עלן. ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן:".

וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים [סימן לא, ב] "בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות".

ג, ועיין בהלכות קטנות להרא"ש [מנחות הלכות תפילין] שכתב"ובפיסקא לגאון הלכה אסור להניח תפילין בשבתות וי"ט דכתיב ושמרת את החקה הזאת ואסור להניח תפילין בחול המועד. וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא ע"כ. עד ואין נ"ל לסמוך על האי פיסקא משום דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואיהו מוקי ושמרת את החקה בחוקת הפסח. ושבתות וי"ט נפקא ליה מן והיה לך לאות וכן פסק רב אשי דלילה זמן תפילין הוא ולרבי יוסי הגלילי דדריש מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וי"ט לדידיה ודאי חול המועד בכלל י"ט כיון שקרוי מקרא קודש. אבל לר"ע דנפקא ליה שבתות וי"ט מוהיה לך לאות אין זה בכלל כדפרישית לעיל. וגם מה שכתב הגאון שסומא פטור מהתפילין הוא ליתא. דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב ויש שמניחין תפילין בחוה"מ בלא ברכה והמברך לא הפסיד".

וכתב שם הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך סימן ל"א, "ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין, וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה". ופירש אעמו הרב עולת תמיד [שם ג] "מפני שחול המועד אינו נקרא אות, כדברי הרא"ש, ועיין בים של שלמה [ביצה א, סימן נ], ולחם חמודות [ע"ד וע"ה],

והראב"ד בשו"ת תמים דעים [סימן מ], כתב היינו משום שנקראו אות וכשם שבשבת אסורים במלאכה, וביום הכיפורים, ובימים טובים, ובפסח אסורים באכילת חמץ, ובסוכות חייבים בסוכה. וכן כתב הרשב"א [חלק א סימן תר"צ] והביא דבריהם הרב עולת תמיד [ל"א, ב] והיש אומרים [הרמ"א] סבירא להו כיון שמותרין בעשיית מלאכה ליכא אות". וכן כתב הרב מגן אברהם [ל"א, ג].

ד, אולם רבים מגדולי אשכנז פסקו שהמנהג שאין מניחים בחול המועד, וכן כתב הגאון בשו"ת אגרות משה אורח חיים [חלק ה סימן כד] "מכל מקום הא בעניין תפילין בחוה"מ, וברוב דברים, הוזכר בראשונים החולקים שידעו גם שיטה החולקת וטעמיהם. והגר"א שפליג הוא מחמת שנראה לו יותר טעם החולקין, שע"ז הא איכא מנהגא לעשות כהסוברין שבחוה"מ מניחין תפילין. ואף שהגר"א בסימן ל"א כתב דליכא שום ראיה לדבריהם, וודאי עכ"פ שגם הגר"א לא יאמר שאלו מבעלי תוס' שסוברין שצריך להניח תפילין, ומהר"מ בר"ב, והרא"ש, הם טועין, ובפרט שגם שיטת הרי"ף והרמב"ם משמע יותר שסוברין דצריך להניח תפילין בחוה"מ. שא"כ שייך שיהיה זה דמניחין תפילין בחול המועד מנהג, שלא רק שלא יכול להורות לאחרים שלא להניח, אלא שאף הוא עצמו אף שסובר לדינא שלא כמנהגם, לא היה לו לכאורה יכולת לשנות".

ה, וכן הוא בשו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן יא] שכתב "ואפשר שלזה דייקא בחו"ל כן, אבל בא"י מרגישין יותר קדושת המועד, ובה היה הסמיכה וקידוש החודש, ומציון תצא תורה וכו', לא חזינן מניחין תפלין בחוה"מ, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכו', ולזה באר"י אין קורין קדש ביום הראשון אחר יום טוב ודו"ק". ועיין עוד שם בסימנים י - י"ד.
ועיין עוד בשדי חמד [חול המועד י"ד. ובשו"ת יביע אומר [חלק ג, סימן ה, ג]. ויש עוד מה להאריך בזה ודו"ק כי קיצרתי מפני המועד.
שאלה - 223243
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה החומרא הגדולה על העושה מלאכה בחול המועד?
תשובה
מקורו במשנה מסכת אבות ג, י"א. "רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא".
ובמסכת פסחים קיח, א. "ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות - כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמר".
וכתב רש"י ויקרא כג, נ. על הפסוק "ששת ימים, מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות. וכל המקיים את המועדות, מעלין עליו כאלו קיים את השבתות".
וראה בדברי רש"י עליו השלום במסכת מכות כג, א. שכתב "את המועדות, חולו של מועד".

ולשאלתך מדוע זה כל כך חמור, ראה בית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל מסכת סנהדרין צ עמוד א שכתב "והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים שכל אלו דברים יורו על צד כפירה לא מדרך היצר והתאוה".
וכן כתב בבית הבחירה אבות ג. "והמבזה את המועדות יורה עליו שהוא כופר במופתיו ובשינוי הטבעים שרוב המועדות באים בגללם והוא אומרם פסחים קי"ח א' כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור וכן שיבא מזה לידי כפירת חידוש העולם כאומרם ז"ל בת"כ פרשת אמור פ"ט ה"ז מה ענין שבת אצל מועדות מלמד שכל המבזה ומחלל המועדות כאלו מחלל את השבת וכל המקיימם כמקיים את השבת".

ורציתי להאריך עוד ראיות, אלא שהזמן ערב פסח דוחק. ואם ירצה השם נכתוב לך בזה. ותודה לך.
שאלה - 223023
שלום לכבוד הרב
מה הכוונה "החכמה העליונה"?
מעבר לזה שמדובר בקב"ה כמובן..

תשובה
פשט הדברים היא חכמתו העליונה של השם יתברך, ואמר "עליונה", להורות, שיש חכמה תחתונה שאפשר להשיגה בעמקות דברי התורה ובהבנתה. אך זו אינה ברת השגה לשכל האנושי כלל. כי ככל שתלך ותעלה ותגביה בהבנתך, תמצא שרחוקה היא ממך.
וכן אמר שלמה המלך החכם מכל האדם בקהלת פרק ז, כ"ג. "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". ובמדרש זוטא קהלת שם "רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
ועוד במדבר רבה חקת פרשה יט
"ויתן אלהים חכמה לשלמה מהו כחול רבנן אמרי נתן לו חכמה כנגד כל ישראל שנא' ויהי מספר בני ישראל כחול הים וגו' א"ר לוי מה חול גדר לים כך היתה חכמה גדורה לשלמה מתלא אמרין דעה חסרת מה קנית דעה קנית מה חסרת (משלי כה) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו (מלכים א ה) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעים וערומין בטייר". בשיחת עופות.
שאלה - 222421
לכבוד הרב שלום רב, מחילה מכבודו, מדוע יש איסור לבקש מהצדיקים שיצילנו אותנו, שמעתי שהרב אמר שיש בו חשש עבודה זרה ומדוע? הרי הוא מאמין בהשם יתברך?
תשובה
הגאון המקובל והפוסק רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בספרו שו"ת רב פעלים [חלק ב יורה דעה סימן לא] על מעשה שהיה בעיר ארבל במדינת עירק, שבעצירת גשמים לא עלינו היו הולכים ההמונים על קברי הצדיקים, ושוחטים שם חמשה- ששה בני בקר, ושוחטים על כל מצבה בן בקר אחד, ואחר כן מתפללים על המטר, ואומרים י"ג מידות, ותוקעים בשופר, וחוזרין לשלום ומחלקים הבשר לעניים.
והשיב כי "הגאון תבואת שור בסי' ד, כ"ג, העלה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז פרק א' ופרק ב', שאפילו שהאדם יודע שהשם יתברך הוא האלקים ואין עוד זולתו, ומה שהוא מקריב לאיזה מלאך או שר או כוכב ומזל אינו מקבלו כאלוק, אלא רק כוונתו לכבדו, מטעם שהיו דור אנוש אומרים שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד את עבדיו אלו וזהו כבודם בהקרבה זו, ואין כונת האדם בהקרבה והשתחוויה אלא רק לכבד את זה, מאיזה טעם יהיה מה שיהיה, הרי האדם נחשב עובד עבודה זרה בכך. וכתב דכן משמע מגמרא [סנהדרין ס"ב ע"ש, ולפי זה בנידון השאלה שהם שוחטין הבקר על מצבת הצדיקים, שכוונתם לכבדם בכך, כדי שיבאו להם גשמים, הרי זה נחשב כמו הקרבה שמקריב להם, ומאי מהני מה שמחלקים הבשר אח"כ לעניים, דאם תכלית כוונתם הוא רק לחלק לעניים, ישחטו הבקר בביתם, ויאכלוהו לעניים, ולמה מביאים הבקר לבית הקברות לשחטם על המצבות של המתים, ונמצא לתא דעבודה זרה איכא הכא".
ומכאן תדע גם כשמאמין שהשם יתברך הוא האלקים, כל שחולק ממשלה ויכולת לאיזה נברא הרי זה חשש עבודה זרה.
שאלה - 222264
לכבוד הרב: שאלה של משפחות רבות, מה ההבדל בין מצות חי רגעים של הבדצים למצות יהודה אביב ראשון וכו' שעולים 20 ש"ח לחבילה, והאם משפחה מרובת ילדים יכולה לקנות אותם לכתחילה?
תשובה
חבל שלא עיינת קודם שכתבת באתר שאלה לפני 10 ימים. והטרחת את הרב לחפש.

א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.

לגבי עצם השאלה, לילדים ולמשפחות במצוקה מותר לאכול מצות רגילות כשרות לפסח.
שאלה - 222197
לכבוד מורנו הרב שליטא. חודש טוב ושבוע טוב. מה טעם ציווה השם יתברך לעשות משכן וכליו, ולא הספיק משכן לבד, שמעתי את הרב ולא זוכר מה?
תשובה
בשם רבנו אברהם סבע זיע"א בספרו צרור המור [שמות] "מצאתי כתוב שהשם יתברך צוה לעשות משכן ובתוכו ד' דברים רוחניים ובראשם ארון העדות ועליו השכינה שורה. ומשם נמשכה אצילות ושפע נבואיי כאומרו ונועדתי לך שם. ואחריו השלחן ולחם הפנים. כדי שתהיה הברכה שורה שם כשכינה על הארון. ומשם נמשכה ברכה והצלחה לכל ישראל. כי איננה שורה על לא דבר וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בדברים שהם באסמיך. ואליהו גם אלישע לעד. על כן צוה אלהינו לתת לחם הפנים לפניו תמיד. ומשם תמשך הברכה על הלחם אשר על השלחן. ומשם תשרה על כל ישראל ועל כל מיני מזונותיהם בהתמדה. ואחר השלחן. המנורה אשר עליה ההשפעה. המאירה למשכילים להשכיל ולראות באור ה'. כי היא רומזת למנורת האור השמימיי. והשמן הזך להעלות נר תמיד. הוא רמז אל האצילות והשפע הבא מאור העליון. וז"ש המשורר אתה תאיר נרי וגו'. ואחריה מזבח הזהב מונח בינה ובין השלחן. הוא מזבח הקטורת להקטיר עליו קטורת סמים בבקר בבקר לפני ה'. ומסגולתו שהוא משמח הנפש והוא מזון לרוח ובהיותו משמח. הוא מסיר הכעס והחרון אף והנגף הנמשך ממנו. כאומרו ויתן את הקטורת ויכפר על העם".
שאלה - 222066
היום ההילולא של המקובל הרב חיים סיוואני פועל הישועות , הרב תמיד ממליץ בהילולא של הצדיק ללמוד מספריו ממליצה על ארזי הלבנון , דברי תורה מתוקים גם אישה יכולה להבין כמה שורות
תשובה
בימינו אלה, תיאור של גדול בישראל הוא "פועל ישועות" זה מטבע שהטביעו אנשי יח"צ ותקשורת לעשות כספים. אך הצדיק הענק הזה היה מיוחד במינו.
גאון גדול בתורת הפשט, וענק בחכמת הקבלה. צנוע ונחבא אל הכלים, ועם כל זה לוחם גדול במלחמות השם, בעלית יהודי תימן לארץ הקודש, הגם שהוא קיבל יחסית תנאי מגורים ולא נזקק לעניני החומר, כי הם לא עניינו אותו ולא עסק בהם. אך היה איכפת לו וכאב לו את ההעברה על דת, ומלחמת השלטונות נגד שמירת המצוות. עובדות שלא כאן המקום לפרטם, כשראה זאת והבחין בחכמתו ותבונתו אשר חנן הבורא אותו, יצא למלחמה נגד שליחי השלטון אשר ראה בשומרי המצוות ומגיניהם, נבערים ופרימיטיביים, אנשים "חשוכים" עובדי השם יתברך, והוא שינס מתניו ואזר כגבר חלציו, ימים ולילות לחם והתריע על ההמרדה נגד התורה וחוקיה.

כל האיומים והסנקציות שהפעילו נגדו אנשי ה"חוק" והשלטון לא התריעוהו, היו גם משתפי"ם שהוא לא התייחס אליהם. כי אהב כל אדם מישראל כאילו היה בנו, איזה תפלות ותעניות עשה, איזה זעקות וצומות תיקן, עד שהצליח למנוע את הקילקול מבני עדתו ולא באופן חלקי.
כל ימיו ישב בביתו הצנוע בעיר יהוד ועסק בתורה, לחם כמעט לא אכל, מים במשורה שתה, לשבת אתו ולדבר עמו בדברי תורה שונים בכל חלקיה זה היה גן עדן בעולם הזה. איש שהיה אהוב לשמיים ולבריות, דבריו היו נשמעים בשמיים, ראיתי אצלו מופתים גדולים בהשגתו בתורה, ובבינתו הנפלאה, אין ספק שהוא מתפלל בעדינו היום הזה ובעד כל ישראל, שבמהרה בנחת ניגאל.
שאלה - 221926
הרב כתב
בשבת ערב פסח אפשר לעשות הסעודות במצה עשירה או במצה מבושלת או מטוגנת. נוטלים ידים מברכים על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון, אבל למדנו שעל מצה עשירה אין קביעת סעודה?

תשובה
כתבנו לך, שאמרו הפוסקים כי שבת זו קובעת עליהם סעודה. אמנם הרמ"א ז"ל בסימן רמ"ד כתב שבמדינות אשכנז לא אוכלים מצה עשירה, אך דעת מרן הבית יוסף ובשלחן ערוך סימן תע"א פסק שאוכלים מצה עשירה, וכתבו האחרונים שגם לדעת הרמ"א בשבת זו מברכים עליה המוציא כי קובעים עליה סעודה. וכפי שכתב בסימן תע"א, א, עד שעה עשירית 14.40. מותר.

וכן מובא בראשונים שבשבת שחל בו ערב פסח מברכים עליה המוציא, ומותר לאוכלה בערב פסח גם למנהג אשכנז כפי שכתבו האור זרוע פסחים דנ"ט, והתוספות פסחים צ"ט, ב. הרא"ש והמרדכי שם. ושו"ת הריב"ש סימן ת"ב, רבנו ישעיה הראשון בפסקיו, וארחות חיים, הראב"ן בספר המנהיג, מרן השלחן ערוך, והרמ"א בסימן תע"א כתב בפירוש לאכול מצה עשירה בערב פסח.
ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק א עמוד רע"ט ורפ"א שהאריך בזה, והוא ז"ל חשש מאוד לסב"ל ולברכה לבטלה, מחשש איסור לא תשא כנודע, ולכן מצא עצה טובה להכין מצה מבושלת שהיא אליבא דכולי עלמא, וברכתה המוציא. אך מסכים הוא שעל מצה עשירה בשבת ובפרט בשבת זו שערב פסח חל בה מברכים עליה המוציא, וכפי שפסקו האור זרוע, הארחות חיים, תעלומות לב חלק א אורח חיים סימן ד. ורבי יצחק אבן וואליד זיע"א בספרו שמו יוסף סימן קל"ו. חלקת יואב אורח חיים סימן טז בהערה, והנודע ביהודה קמא סימן כ"א. וערוך השלחן תמ"ד, ה. ועוד.

אך מכל מקום חשש כיוון דאיכא במצה עשירה עקולי ופשורי כתב לאכול מצה מבושלת או מטוגנת ולברך עליה המוציא.אך מסכים לדעת הראשונים לאכול גם מצה עשירה.
שאלה - 221832
לכבוד הרב: אדם שרוצה בשבת פסח מליל שבת כל ה-3 סעודות לאכול מצה, בליל שבת מותר, בסעודה שנייה ושלישית כשאוכל מצה מטוגנת האם ברכתה המוציא או מזונות, והאם חייב לאכול ממנה 216?
תשובה
בסעודות שבת קודש גם כשאוכל מצה מבושלת או מטוגנת, נוטל ידיו בברכה ומברך המוציא ואוכל כביצה 54 גרם, ובסיום ברכת המזון.
והגם שבכל השנה אנחנו מברכים על המצה מזונות מספק, השבת הזאת ובפרט סעודה שלישית שאין אפשרות לאכול לחם כי אסור מצד ההלכה, ברכתה המוציא. ואמנם הגאון רבנו משה בן חביב ז"ל בשו"ת קול גדול סימן ע"א פסק שיברך מזונות, וכן כתב הגאון בשו"ת גינת ורדים כלל ג, סימן י"א. אך בשבת זו שקשה להשתמש בלחם ובפרט כשיש קטנים המפזרים פירורים, יודו שאפשר לקבוע עליה סעודה ולברך המוציא.

א, מפני שיש צורת פת עליה ונאפתה לשם פת להמוציא. ב, מפני שלא פקע ממנה ברכת המוציא. ג, סעודות שבת קובעות לפת סעודה והוי סעודה שברכתה המוציא. אך לגבי מצה עשירה עדיין יש לברך עליה בורא מיני מזונות. אך מצה מבושלת יברך המוציא.

וסומכים בזה על גדולי הפוסקים, ומהם שו"ת הרדב"ז חלק א סימן תפט, ושו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ע"א, והגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף סימן תמ"ד שכתב כשאין לו לחם אלא מיני מזונות, שבת קובעת לסעודה, ומרנא רבנו חיים פלאג'י זיע"א בשו"ת לב חיים חלק ב סימן פח, בשם זקנו הגאון החקרי לב זיע"א.

ועיין כל זה בדברי מרן בשו"ת יחוהדעת חלק א עמוד רע"ט ובחזון עובדיה פסח.
שאלה - 221757
שלום וברכה כבוד הרב שליט"א
מדוע המצה שמורה נמכרת במחיר כפול ממצה רגילה?

תשובה
יפה ששאלת.
א, המדיניות הכלכלית בארצינו היא מדיניות כלכלה חפשית. ולכן השווקים בתחרות בצורה מסחררת וקטלנית.
ב, מצה שמורה החיטה שלה גדילה רק בארץ. כל החיטה שבשאר מיני המאפה והמצות שבארץ מיובאת מארצות שונות. השמורה משמעותה שיש פיקוח הדוק על החיטה מהזריעה, הגידול, הקצירה בקיץ, והאיחסון בחורף, תוך שמירה מטיפת מים שלא תיפול עליה ותחמיץ אותה. השמירה צמודה עד ההובלה לבית טחינה מיוחדת תוך הפרדה מוחלטת משאר הקמחים. דבר המייקר את מחיר הקמח. יתר על כן החיטה אינה ניקלפת אלא נטחנת במילואה מחשש חמץ.
ג, בארץ יש בקושי שבע משפחות המוסרות נפשם כל השנה על גידול החיטה לפסח, בתנאים כלכליים קשים, ובהשקעה עצומה. תוך ספיגת נזקים כתוצאה מהצתות מעזה, ופגעי טבע.
ד, המדינה אינה מעודדת גידול תבואה לצורך מצה שמורה, כי היא מעדיפה יבוא מחו״ל, והנגישות בלתי אפשרית כי יש צורך בפיקוח צמוד על כל התהליך.
ה, חיטה למצה שמורה נטחנת בארץ תוך פיקוח מלא 24 שעות ביממה, קמח מלא מזין ובריא, ובעיקר מהודר. דבר המכפיל ומשלש את מחירו.
ו, האפיה זו מגילה ארוכה, דרוש לכך מפעל רחב ידים בעל אגפים נפרדים וגדולים, אחזקת הקמח בתנאים מיוחדים, הכנת מים שלנו במיכלים תוך שמירתם מאור השמש. והפרדה מליאה ממקום איחסון הקמח.
ז, הכנת העיסה למצה דורשת מיומנות, השגחה צמודה על כל שלב בעירבול הבצק, בעריכתו, חירורו, ואפייתו. כשיש על כל פעולה משגיח מיוחד מטעם הבד"ץ צמוד למכונות. המפקח על פעולות המכונות כסידרן.
ח, מדי 15 דקות נעצרות כל המכונות. כל הכלים נשטפים ידנית היטב, וכל חלק במכונה נבדק שבע בדיקות מכל פירור בצק. כולל המיכלים המערבלים את העיסה על כל חלקיהן. שהיא עבודה מפרכת ומדוקדקת בפני עצמה. דבר שאינו מתבצע במצות רגילות לפסח.
ט, עם סיום מלאכת האפיה המצות נבדקות אחת לאחת מחשש כפולות, דבוקות ועוד. כל הפעולות הנ"ל אינן קיימות במצות הרגילות שאינן שמורה.
י, קודם אריזת המצות מופרש מהן חלה כהלכה. ומשם נארזות בקפידה למיכלי קרטון להפצה לציבור הרחב. כח האדם העוסק במצה שמורה הוא פי 10 מכח אדם במצות רגילות, כולל ההפסקות מדי 15 דקות, אשר ממומנות על ידי המזמין ובכך העלות יותר גבוהה כשמתח הרווחים כמעט אינו קיים במצה שמורה. ועיקר העלות הוא שכר העובדים והמשגיחים.
שאלה - 221465
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום רב.
עלתה שאלה...
האם מותר ללכת אל השומרונים שעושים קרבן פסח או שיש איסור?

תשובה
משועממים.
עיין פרקי דרבי אליעזר פרק לח
וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בְּהֵיכַל ה', שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ה, ב] בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְגוֹ'. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׂמְרוֹנִים לַמִּלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. וְכִי שׂמְרוֹנִים הָיוּ וַהֲלֹא כּוּתִיִּים הָיוּ, אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר שׁוֹמְרוֹן נִקְרְאוּ שׁוֹמְרוֹנִים. וְעוֹד שֶׁבִּקְשׁוּ לַהֲרֹג אֶת נְחֶמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ו, ב] לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִרִים וְגוֹ'. וְעוֹד שֶׁבִּטְּלוּ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם שְׁתֵּי שָׁנִים וְהָיָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. מֶה עָשָׂה עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, קִבְּצוּ אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל הֵיכַל ה', וְהֵבִיאוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וּשְׁלשׁ מֵאוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה בְּיָדָם, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים וּמְנַדִּין אֶת הַכּוּתִיִּים בְּסוֹד שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי עַד עוֹלָם. מִכָּאן אָמְרוּ כָּל הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי, כְּאִלּוּ אֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. וְאַל יִתְגַּיֵּר אָדָם כּוּתִי. וְאֵין לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ד, ג] לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק וְנַחֲלָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [נחמיה ב, כ] וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם. וְשָׁלְחוּ הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְעוֹד הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם. וְהוֹסִיף עוֹד הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ וְקָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר [עזרא ו, יב] וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה וְגוֹ'.
שאלה - 221400
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, שמעתי מכבודו שאין לקחת שכר על מצווה ובעיקר גמילות חסדים, ורציתי ללמוד סוגיא חשובה זו, כי אני והאשה עוסקים בשידוכים?
תשובה
במשנה מסכת בכורות פרק ד, ו. "הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטלין, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה. אם היה כהן וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו, ואם היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו כפועל".

וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות סנהדרין פרק כג, הלכה ה] "כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר ה בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר".
ועיין הרמב"ם שבועות ו, ט. ושו"ת הרמב"ם סימן רעג.

ולענין שאלתך הנכבדה הנה בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תע"ב.נשאל אודות מוהל אשר כל ימיו מל בחינם ועתה אומר שלא ימול אלא בשכר, והשיב הרשב"א ז"ל "כמה נשתנה באומנותו מזרעו של אברהם אבינו. ובכל גלילותינו מוהל העני מחזר אחר אבי הבן להתחסד עמו שיתן לו בנו למולו בחנם ומרבה עליו רעים כדי להשתכר במצוה. וזה שאין אומן אחר בעיר אלא הוא מסרב למול עד שיחזור האב על הפתחים ויתן לו כמעט שמראה עצמו שאינו מזרעו של אברהם אבינו. וצריך לגעור בו הרבה שאינו חפץ במצות. ועוד שהאיש הזה רוצה בדינר אחד ומניח עשרה זהובים על כל ברכה וברכה ששכר ברכה אחת עשרה זהובים. והיינו דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם [חולין פ"ז] וכן בפרק החובל [בבא קמא צ"א, ב] שכר מצוה עשרה זהובים.
אמור מעתה השידוך אשר נעשה, כמה וכמה פעמים מברכים שבע ברכות לחתן ולכלה, וכן ברכת אירוסין, וכל אלה נזקפין לזכותך השדכן, ואיך יש ממירים הברכות בכמה זוזים שאין בהם סימן ברכה כלל.
וכן כתב הרמ"א ז"ל בהגה שו"ע [יורה דעה רס"א א] בשם הרשב"א הנ"ל "האב שאינו יודע למול, ויש כאן מוהל שאינו רוצה למול בחנם, רק בשכר, יש לבית דין לגעור במוהל זה, כי אין זה דרכן של זרע אברהם, ואדרבה מוהלים מהדרין שיתנו להם למול. ואם עומד במרדו, ואין יד האיש משגת לתת לו שכרו, הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבים למולו, ולכן בית דין כופין אותו, מאחר שאין אחר שימול".
וכן כתבו הלבוש שם, והגאון מווילנא ז"ל בביאוריו שם כתב "שכופין אותו כמו שמצינו בכתובות [פ"ו, א] "במה דברים אמורים, במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, כופין אותו עד שתצא נפשו". נמצא כי היודע שידוך מתאים לאיזה רווק או רווקה, ואינו משתדל בזה, עובר עבירה חמורה. ויש לבית דין לחייבו בכך.
וראה מה שכתבו האחרונים בזה, בהגהת יד שאול למהרי"ש נתנזון ז"ל על שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"א, ובנהר מצריים מילה אות ב. וערוך השלחן יורה דעה רס"ד, י"ד. שיש לקחת רק שכר בטלה או הוצאות.

וחמותי ראיתי אור בהקדמת הגאון החסיד הרב חתם סופר זיע"א לחלק יורה דעה שכתב "כל עוד שיחייני ה' ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד עם כל הבא לשמוע, לא אשקוט ולא אנוח כאשר ציווני ה' אלוקי, מה אני בחינם וכו', ולהשיב לכל שואל עד מקום שידי ושכלי מגיע באפס דמים. והנני כותב כל הספר בדיו כל מה שיחנני השם יתברך, הן בהלכה הן באגדה והמה מונחים הפקר כל מי שרוצה להעתיקם יבוא ויעתיקם. וכן עשו קדמונינו קודם הדפוס, יותר אינני מחוייב. ואם חס ושלום להגדיל שם חוששני מקללת חז"ל נגד שמא אבד שמיה, כאשר אירע לרוב מחברי ספרים, ומכל שכן להרוויח ממון ליטול חיים מן העולם, על כן לא עלה על ליבי". ישמע חכם ויוסיף לקח.
ולעניננו דעת רוב הפוסקים כפי שראינו במקורות, כי השדכן יכול לקחת דמי בטלה, היינו שעות ההשקעה כמקובל בממוצע במשק, וכן הוצאות שיש לו עבור הטלפונים והנסיעות אם ישנם, ותו לא מידי. ובוודאי שאותם הפוסקים שכר מראש אלפיים דולר מכל צד ועוד, הרי אלו עושקים את האומללים היושבים יחידים ביתה ודמעתם על לחייהם, ואין להם מושיע, ובא זה ומנצל את מצוקתם השם ירחם, ואין זו מידת ישראל שרחמנים הם, אלא חוששני שהם מגיזעא בישא חלילה.
ודע כי ראיתי רבים וטובים שלא לקחו שום שכר עבור טרחתם, ומצאו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם. ואתה לך בכוחך זה ותושיע את היושבים יחידים, והוא ישלם לך שכר פעולתך. החותם בברכה בן ציון.
שאלה - 221310
לכבוד הרב שלום, רציתי להבין את הטעם שאבא לא מציל את בנו? ואיך דוד המלך הציל את אבשלום מגהינם.
תשובה
מקור הכלל הוא במסכת סנהדרין קד, א. "מפני מה לא מנו את אמון, מפני כבודו של יאשיהו. מנשה נמי לא נמני מפני כבודו של חזקיהו, ברא מזכי אבא. אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו. השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו".

ומה ששאלת אין מצינו שדוד המלך זיע"א הציל את בנו אבשלום הנה שאלה זו נשאלה בתוספות מסכת סוטה י, ב. וכתבו
"א, משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפלת אביו דומיא דיהויקים דאמר התם שהיה כתוב על גולגלתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה ולכן לא מנו אותו.
ב, ועוד אבשלום לא עבד עבודה זרה.
ג, אי נמי מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפלה, אבל תפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום".
ד, וכן הרב באר שבע סנהדרין ק"ד כתב שתפילה מועילה.
ה, בשו"ת הרשב"א [חלק ה' סימן מ"ט] תירץ דהיינו רק בעולם הנשמות שאז נאבד הקשר בין הבן להאב, אבל בעולם הזה שפיר מהני זכות האבות".וכתב שלכן תיקנו לנו בתחילת תפילת העמידה בהזכרת זכות האבות. כי בעולם הזה זכותם מגינה עלינו.

ו, מדרש תלפיות מתרץ על פי מה שכתב בספר אור הצבי, דמה שבן מזכה אבא זה משום שברא כרעא דאבוה, וכאילו הם גוף אחד, ולכן אם הבן עושה מצות ומעשים טובים בעולם הזה, נחשב כאילו אביו עושה. אבל אבא לא מזכה ברא, דהיינו באופן שהאב כבר מת, אינו יכול לזכות את בנו, דמה בכך שהיה צדיק מכל מקום כיון שהבן חוטא וכגוף אחד, נחשב להיפך שכאילו האב חוטא בשעה שהבן חוטא. ו כל זה אם האב מת והבן חי, אבל אם האב חי והבן מת אם כן חדל הבן מלחטוא עוד, והאב שנחשב כגוף אחד עם הבן, בעשייתו תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, בכך נחשב כאילו גם הבן עושה, דכגוף אחד, ובאופן זה גם אבא מזכה ברא, ומכח זה דוד השפיע על בנו אבשלום.

ז, הגאון החיד"א ז"ל בברית עולם על ספר חסידים סימן תר"ה כתב א, האב לא מציל כמו שהבן מציל.
ח, האב יכול להציל את בנו אם הבן מקבל יסורים בעולם הזה. ולכן עשו וישמעאל שלא קיבלו יסורים לא ניצלים.
ט, עשו וישמעאל היו חוטאים וסומכים שאבותיהם יצילום, ולכן לא הועילה להם.
י,בשו"ת חיים ביד [סימן צ"ז] כתב שמועיל שהאב יאמר קדיש על בנו, שבדרך תחינה ותפילה מועילה זכות האב על בנו. כפי שכתב הרשב"א ז"ל. וראה מה שכתב בזה בשו"ת ציץ אליעזר חלק כ"ב, סימן י"ז.
שאלה - 221199
יום רביעי בשבת-קודש לסדר "ואתה תצוה את בני ישראל"
י"ב אדר התשפ"א

אל מעלת כבוד רבנו ומורנו
הגאון הגדול רבי בן- ציון מוצפי שליט"א
נשיא אלוקים בתוכנו, בד"ץ בני-ציון לשם ולתהילה

עם חזרתי בימים טרופים אלו מארץ ניכר אל ארץ חמדה ורחבה, בעת שנגיף הקורונה משתולל בכל ארצות תבל, זכינו בסיעתא דשמיא לקיים שחיטה מהודרת, למהדרין מן המהדרין, חלק בית יוסף, ביבשת דרום אמריקה, במדינת אורוגוואי, במפעל סאן-חסינטו, מטעם חברת "מאסטרפוד".
בשורות הבאות אספר לכבוד מורנו ורבנו שליט"א, על הנעשה בשחיטה מדי יום ביומו.
להלן מקצת הנהלים שהתבצעו בשטח המפעל, בכל יום ויום, תמידין כסידרן:
• מפקח צמוד מטעם הבד"ץ, הרב ירמיהו חנינה שליט"א, פיקח על כל צוות השוחטים והבודקים, יחד עם ראש הצוות.
תא השחיטה:
א. בתא השחיטה, ישנם חמישה שוחטים ובודקי סכינים – שוחט נוסף יותר מהרגיל.
ב. בדיקת הסכינים, ביבש וברטוב. ולאחר חמש שחיטות – בודקים ביבש.
ג. בין שחיטה לשחיטה בודקים את הסכין בתלתא רוחתא.
ד. ברשות כל שוחט מצויות שלוש סכינים לכל הפחות, חדים וחלקים כדת וכדין, כשהן נבדקות בכל ערב על-ידי ראש הצוות.
ה. בדיקת הוושט נעשית על-ידי השוחטים בסבב, ולא על-ידי משגיח.
ו. כל השוחטים נבחרו על-ידי הבד"ץ בדקדקנות מרובה, והינם מומחים ויראי השם ובני תורה מובהקים.
ז. כלל השוחטים, עושים את מעשה השחיטה בנחת ובשלוה, על-ידי הפסקות. כל שוחט מבַצֵע בממוצע שחיטות במשך ארבעים וחמש דקות בכל יום.
ח. מהירות "ליין השחיטה" [פס הייצור] מתבצעת כפי דרישת הבד"ץ, בין שבעים וחמש לשמונים בהמות בשעה.
בדיקת וושט:
אם לא נשחטו כל הסימנים, אלא רק רובם, מורידים את רמת הכשרות ל"כשר", בלי הידור "חלק". ולפעמים מכריזים על הבהמה כנבילה.
בדיקת כרסים:
בין כלל הבודקים, ישנו "בודק כרס", מומחה גדול, וירא שמים ובן תורה, שבודק כל כרס, שאין בו נקב מבחוץ ומבפנים. בנוסף, הוא בודק את "בית הכוסות".
בדיקת חוץ:
בשנה זו, בתקופת חורף תשפ"א, היו שני בודקי חוץ מעולים ומומחים, ותיקים בבדיקת חוץ, יראי שמים מרבים, ובני תורה ואוהבי תורה.
בדיקת הריאה נעשית על-ידי הגהה מבחוץ בדקדקנות מרובה, על-ידי נפיחה וראיה שאין בריאה שום סירכות ורירים וריעותות. כמו כן, הבדיקה נעשית בנחת ובשלווה ולא במהירות. והם נבדקו על ידי יום יום וראיתי שהם מקפידים הקפדה יתירה, ברוך השם.
ל"בודק חוץ" ולמשגיחים, ישנן טבלאות בהן יש חלוקה ל: "חלק", "כשר", ו"טרף", והם נבדקים על-ידי המפקח תוך כדי עבודה, לוודא שאין טעויות. כמו כן, כל פתקי הריאה נשמרים, כדי לוודא שלא תיפול חלילה טעות.
מחלקת "חלקי פנים":
מחלקה זו היתה תחת פיקוח צמוד, על-ידי המפקח וראש הצוות, מידי יום ביומו, שההכשרה והמליחה והשטיפה של חלקי הפנים נעשית כדת וכדין, ללא שום שאלות וספקות. כמו כן, זיהוי חלקי הפנים והאריזה, הצבנו בעמדה הזאת משגיחים יראי שמים, צדיקים ובני תורה, שהכשרות נר לרגליהם, ויודעים את הלכות מליחה וכו' על בוריים.
כמובן שגם במחלקה זו היתה הפרדה מלאה בין הבשר ה"חלק" לבשר ה"כשר".
הדיו והשקיות, היו עם כשרות לכל השנה, ואין בהם חשש איסור, ולא חשש חמץ או קטניות. קיבלנו עליהם חותמות כשרות על-ידי גופי כשרות.
זיהוי והכשרת הבשר:
מדי לילה, עבדו שני משגיחים שהיו מזהים את הבשר על-ידי הרשימות שנתנו להם, ועל-פי הבדיקות הבאות: 1. מספר. 2. חותמות. 3. היום. כל רבע ורבע נבדק, ואם היו בו צריריות דם, מנקים אותו. גם בית השחיטה נבדק, לפני ההכשרה של הבשר.
הכשרה על-ידי מתקן אוטומטי חשמלי:
א. הבשר הניתן במים: נבדק האם כל החתיכה מצויה בתוך המים, ושהוא שוהה לכל הפחות חצי שעה במים. וגם טמפרטורת המים אינה פחות משבע מעלות צלזיוס.
ב. מליחת הבשר: כל הבשר נמלח מכל צדדיו וקיפוליו, ותוך כדי עבודה בודקים תמיד שהמלח יבש ועושה את פעולתו. אם המלח לח או רטוב, לא משתמשים בו.
ג. שהיית המלח: המלח שוהה לכל הפחות שעה אחת, ואחר-כך עובר ניפוץ ושטיפה וטבילה בשלוש אמבטיות, והמים מתחלפים בכל פעם שנראה שאינם נקיים. כל זה נעשה על-ידי משגיחים יראי שמים שאנו מכירים אותם מזה כמה שנים שהם עובדים עבור הבד"ץ.
ד. העבודות הללו נבדקו הן על-ידי והן על-ידי המפקח של הבד"ץ, בהשגחה צמודה ומהודקת.
הנהגות כלליות בבית:
- בעונה זו זכינו שעבדו אצלינו משגיחים מארץ ישראל וגם מארגנטינה, אנשים טובים יראי השם ובני תורה, ויודעים לעשות מלאכתם נאמנה, בצורה מצויינת. כולם כאחד ענו על דרישות הבד"ץ.
- דבר חשוב שהצלחנו לעשות בעונה זו, למרות הנגיף המשתולל, הוא להחליף את אנשי הצוות באמצע העונה, וזה דבר חשוב מאין כמוהו, לרענן ולהתחדש, שלא תהיה שחיקה ברמת הכשרות, הידור זה התאפשר אודות לחברת "מאסטרפוד" שהביאה את השוחטים במיוחד במטוס פרטי מארגנטינה למדינת אורוגוואי. וזה הודות לאיש יקר, הלא הוא ר' דוד ברדוביץ, שעזר לנו בענין זה.
- בכל יום מתקיימות בסיעתא דשמיא תפילות שחרית מנחה וערבית במניין בבית-הכנסת, כולל קריאה בספר-תורה כשר ומהודר.
- שיעורי תורה קבועים נמסרים מדי יום ביומו, בהלכה, באמונה ובמוסר. בין השאר נמסרו שיעורים בהלכות שחיטה, בספר מסילת ישרים ובספר חובות הלבבות. את בית-הכנסת מעטרת ספריית קודש מפוארת, ומצויים בה ספרים חשובים מאוד לקובעי עיתים לתורה.
- גם מקווה טהרה מהודר מצוי במפעל.
כשרות המטבח:
במטבח המצוי במקום, מצויים בכל עת משגיחים המקפידים על בישול ישראל כדעת השולחן ערוך. כמובן שכל המטבח עבר הכשר והגעלה של הכלים והתנורים. כל המוצרים נבדקים על-ידי ראש הצוות והשוחטים שהם כשרים ואין בעיות של כשרות.
ישנם עוד הרבה דברים שהנהגנו בצוות, ואין כאן המקום להאריך.
אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לבצע שחיטה מהודרת בהשגחת בד"ץ "בני ציון", וברוך ה' שזיכינו את כלל עם ישראל באכילה מהודרת ביותר.
תפילתי היא: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, אמן ואמן.
מאת הצב"י בן-שושן שלום

תשובה
לכבוד
מעלת ותהלת הרב הגדול מעוז ומגדול, אהוב למעלה ונחמד למטה, איש על העדה, עושה ומעשה, בקי בכל הלכות וכללי הכשרות, חכם מחוכם, מבין דבר מתוך דבר, אין חקר לתבונתו, מוסר נפשו על משמר הכשרות לעם ישראל,

כמוהר"ר שלום בן שושן שליט"א יחשל"א
אחראי מערכת השחיטה בבד"ץ "בני ציון".
שלום רב וישע יקרב,
מכתב הדו"ח הכללי של השחיטה האחרונה שהיתה במדינת אורוגוואי, ואשר אני יודע כי שמת לילות כימים על משמר ההידורים שבכשרות, וכבר שמעתי מעוד מקומות מוסמכים על ההקפדה וההשגחה, ההידורים, והחומרות, היראת שמים, ולימוד התורה, השינון של ההלכות וריענון הכללים, הפיקוח הצמוד, שהכל נעשה באהבה ובמסירות אין קץ, ואפילו שהתנאים בתקופה זה היו קשים, מסרתם נפשכם על משמר הכשרות.

תודה לאל עליון שזו הפעם השלישית את מעלת ככודו לעמוד בראש המערכת והצוות, ואת הצוות היקר והנפלא, אשר לא יסולא בפז, תודה לכם ולכולכם, ולמסירות של בני משפחותיכם, לתת לעם ישראל מכל העידות והחוגים בשר חלק למהדרין, ששתי ושמחתי כי זכינו ברוך השם לכל העמל והטורח, היגיעה וההקפדה בכל מחלקה ומחלקה, בימים ובלילות, כדי לעשות יותר מהדרוש לתת כשרות מהודרת ומוצלחת, על כל הבשר והמוצרים המשובחים שעלה בידינו לקיים.

תודה לבני משפחותיכם על מסירות נפשם בתקופה קשה זו של תנאי הבידוד והעבודה המסורה.
כמו כן תודה וברכה לחברת מאסטר פוד ולידידינו הרב דוד ברדוביץ' על ההיענות לכל הדרישות והנשיאה בעול הכשרות.

הנני מתפלל לאבינו שבשמיים דיעזרינו על דבר כבוד שמו, ולא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם, ונזכה עוד רבות בשנים לשרת את הציבור בהגשת מאכלים כשרים ומהודרים העולים על שלחן מלכים, מאן מלכי רבנן.

הכותב והחותם מתוך הלל להשם יתברך ותודה עמוקה לכל חברי הצוות הנפלאים והמסורים, אשר עבדו באהבה ללא ליאות. יתן לכם השם יתברך כח ואומץ לעמוד על המשמר.
בן ציון מוצפי.
שאלה - 220848
שלום לכבוד הרב
אני רווקה בת 35. יש שמועות על החיסונים.....

תשובה
כמה שוטים שהם ערלי לב ואכזרים אשר יצאו מהמערות האפילות, והפיצו שמועות זדון משונות. ראו, מה עוללו לעם ישראל כולו, למעלה מ - 5585 הרוגים מהקורונה. זקנים עם נערים, נשים ורווקות, גדולי תורה ותלמידיהם, נשים הרות ועובריהן, אנשים ונשים במיטב חייהן, צעירים וצעירות שלא טעמו טעם חטא.
איה הספדן שיספיד את השבר הנורא הזה.
איה המקונן שישא קינה על האסון הכבד הזה.
איה המנהיג שילכד את הציבור לחזור לאבינו שבשמיים,
איה המצביא שיורה לחזור לשפיות ויהיה לציבור לעיניים.
איה הסופר אשר יכתוב דברי מוסר וחכמה ויפקח לנו את העיניים.
איה האיש השפוי לראות את אשר מבקש מאתנו שוכן שמיים.
מרוב הצרות והשמועות הנוראות הפכנו לשיכורים בלי יין, להוזים המרחפים בין הערביים, לעיוורים עם עיניים, לחרשים שלא שומעים באזניים, לסכלים הרובצים בין המשפתיים, למסכנים המקשיבים לדברי נביאי השקר המפיצים דברי הבל בצהריים. איה משיחי השקר המכריזים השכם והערב נבואות כחש באזניים. האומה החכמה מכל עם, המרוממת מכל לשון, מצוייה במצור ובמצוק אשר שנות דור לא ידעה כזאת.
אך היא מקווה ומייחלת לאבינו הרחמן כי יחוס על עם דל ואביון, בשוב השם ציון, ויעשה לנו נסים ונפלאות, וישמיענו בשורות טובות, ויראינו קץ הפלאות, וישיבינו אל גבולינו, ותיגלה ותיראה מלכותו עלינו.
שאלה - 220658
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. היום פטירת משה רבנו רבם של כל ישראל, אדון הנביאים, אפשר איזה גרגיר ממעשיו וקדושתו? תודה לרב.
תשובה
מדרש ״משה״, שם נזכר שהוא נכנס למחיצת הקדוש ברוך הוא במקום ששום מלאך אינו רשאי להיכנס, גם הרמב״ם ז״ל כתב כן שהוא עלה יותר מכל המלאכים, לומר לך בדיוק מה והיכן איני יודע, קראתי פעם באחד המפרשים בענין וכרגע איני מצוי באותו ענין.

היום בסיום סדר לימוד לפני הצהריים מצאתי בס״ד במדרש ״כתפוח בעצי היער״ שכתב כי הקב״ה ציוה למלאך מ״ט לקחת את משה לרקיע וללוותו ט״ו אלף מלאכים מימינו ועוד ט״ו אלך מלאכים משמאלו, בשמחה בשירין בתופים ובמחולות, וציוה ןמ״ט להפוך את בשרו של משה ללפידי אש, וכוחו כמו המלאך גבריאל. מיד עשה ככל אשר ציווהו השם.

הלך לרקיע ראשון וראה המים שורות שורות ומלאכים שרים וכו׳, הלך לשני וראה מלאך נוריאל והכל שם אש, לשלישי מלאך ויש לו 70 אלף ראשים, וכל ראש 70 אלף פיות, וכל פה 70 אלף לשונות, וכל לשון 70 אלף דיבורים, וכל דיבור 7 מיליארד מלאכים מאש לבנה משבחים לפני השם יתברך.

רקיע רביעי ראה כל הכוכבים והמזלות משבחים לאין מספר. רקיע חמישי עלה ראה מלאכים אין מספר וכולם חציים אש חציים שלג, ושמם אראלים. רקיע שישי עלה וראה מלאך אוריאל ומיליארדי מיליארדים של מלאכים שרים ומשבחים.

הלך משה לרקיע השביעי שהוא דומה ליום השבת וראה מלאכים קשורים בשלשלאות אש אדומה ושחורה והם אף וחימה ופחד מהם, מיד חיבקו מ״ט למשה ואמר אהוב השם, עבד השם, אל תירא ואל תחת מהם.

אחר כך ראה המרכבה וכסא הכבוד וחיות הקודש נושאות אותו ואומרות קדוש קדוש קדוש, והיה שם מלאך שלימד אותו עשר סודות. וישב לפני השם והראה לו כל מיני אוצרות וגנזים. תודה לך שבזכותך הרווחנו מאמר נפלא זה, אלא שהצטערתי שאין לי כלים טכנולוגיים כאן להעביר את כל החומר ישירות מהמדרש, והייתי צריך לקצרו כי כתבתיו באצבעותי.
שאלה - 220461
לכבוד הרב מוצפי
מחר בליל שישי צפוי שלג בירושלים שצפוי להערם על הקרקע
אני אבל על אמי ומקפיד 3 פעמים ביום תפילה במניין לומר עליה קדיש!
מה אעשה אם לא יהיה מניין או לא אוכל להגיע?

תשובה
אמו הרתה בו ונשאה אותו תשעה חודשים ברחמה, הניקה אותו בצמא וברעב, והאכילה אותו בימי שרב, וחום כבד ובימי קור מקפיא, נידדה שינה מעיניה לילות שלמים, הלבישתו, הנעילתו, רחצה אותו וסכה אותו, הסתובבה בשווקים ובחוצות להשיג עבורו מזון ובגדים, נשאה אותו על כתפיה בדרכים עקלקלות, שרה לו שירי ערש לרוב, נרדמה לידו בעריסתו, כמה דמעות הזילה עליו, כמה תפילות התפללה עבורו, כמה תבשילים בישלה בשבילו, כמה סעודות הכינה לו, כמה בגדים תפרה עבורו, כמה צעיפים ומלבושים סרגה עבורו.

עתה כשנפטרה והיא צריכה ממנו רק קדיש שיאמר למנוחתה, והוא מפחד מספק ספיקא של כמה פירורי שלג, שהודיעו במקלט הרדיו והזהירו אותו כי אולי יעופו אחדים מהם על אפו או על חמותו, או על סנטרו. והוא מבקש ממני שאבוא ואגן עליו ואקחנו בכרכרה רתומה לסוסים חיוורין מקושטת בדגלים, ועליה פעמוני זהב מצלצלים, לגרש השדין והלילתין, ושאר מרעין בישין, ולעצור הרוחות הסוערות, ואקחנו בהוד ובהדר לבית הכנסת כי הוא בנוי מצמר גפן דק, ועשוי מקרטון דקיק ונקוב.
כל זה לא היה אלא משל היה. ואולי חלום נגוז. והמבין יבין.
שאלה - 220428
שלום לכבוד הרב, לפני ברית לבן בע"ה, ונבוך אימתי יש לברך ברכת להכניסו, קודם המילה או נאחריה? ומה מקור המחלוקת ששמעתי שיש בזה?
תשובה
נחלקו הראשונים מתי יש לאב לברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" דעת הרשב"ם [שבת שם בתוספות ד"ה אבי הבן. ובפסחים ז, א, ד"ה בלבער], שהאב מברך קודם מעשה המילה, משום שכל המצוות מברך עובר לעשייתן, דהיינו סמוך וקודם לקיום המצוה, ועוד, ד"להכניסו" להבא משמע. ומה שבסדר הברייתא מובאת ברכת האב לאחר ברכת המוהל, לדעת הרשב"ם גורסים בברייתא "אבי הבן" בתחילה, ואחר-כך "המל אומר".
אולם דעת רבנו תם [בתוספות שם], שהאב מברך ברכה זו לאחר מעשה המילה, וגרס "המל" בתחילה, ולאחר-מכן "אבי הבן", כמו שכתוב בכל הספרים, והטעם שלא מברך קודם המילה, שמא ימלך המוהל ולא ימול, ועוד, דמה שייך שיאמרו "כשם שנכנס לברית" קודם שנכנס לברית. והדין שכל המצוות יש לברך עליהם עובר לעשייתן, זהו דוקא כשהמברך עצמו עושה את המצווה, מה שאין כן כאן שהאב מברך והמוהל עושה המצוה. ואפילו שלשון "להכניסו" משמע להבא, אין הברכה דווקא על ברית המילה זו שנעשית עכשיו, אלא שמודה ומשבח לה' שציוונו לעשות מצווה זו כשתבוא לידו, ותיקנוה כאן כדי להודיע שמל לשם ה' ולא לשם רפואה או עבודה זרה. ובספר הישר לרבנו תם [סימן רלב] כתב עוד טעם, משום דלהכניסו בברית היינו אחר שנימול, דהמילה היא הברית שבינו לבין המקום ברוך הוא, ואחר שנימול - אז הוא נכנס לברית עם המקום ברוך הוא, לכן מברך על המילה. והר"ן [שבת נה, ב בדפי הרי"ף] ביאר עוד, דברכת "להכניסו" אינה חשובה ברכת המצוות אלא ברכת השבח, שמודה ומשבח לה' שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ולכן לא חל עליו הכלל שיש לברך עובר לעשייתן.
גם בתשובות הגאונים [שו"ת הגאונים שערי צדק ח"ג שע"ה, ד] מצינו תשובה על ענין זה בשם רבנו שר שלום גאון ז"ל, שהאב מברך לאחר המילה, כדעת רבנו תם. והרא"ש [שבת פי"ט סימן י, ופסחים פ"א סימן י. ובשו"ת הרא"ש כלל כו] כתב דרך ממוצעת בהלכה זו, שהאב יברך את ברכתו לאחר מעשה המילה וקודם הפריעה. והטעם בזה, דגם כשהאב מברך אחר המילה, חשיב "עובר לעשייתן", כיון שעדיין לא פרע, והמל ולא פרע כאילו לא מל. וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך [יו"ד רסה, ד], שמברך להכניסו בין מילה לפריעה, ונחשב בכך עובר לעשייתן. ועיין בספר העיטור [מילה ח"ד דנ"ד ע"ד] מה שכתב בנידון זה.
והרי"ף [שבת נה] גרס המל אומר, אבי הבן אומר. וכן כתב הרמב"ם [מילה ג, א] "המל מברך קודם שימול "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה" - אם מל בן חבירו, ואם מל את בנו, מברך "וציוונו למול את הבן". ואבי הבן מברך ברכה אחרת "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ונחלקו המפרשים בביאור שיטתם, דעת הגהות מיימוניות [שם], ומרן ז"ל בבית יוסף [יו"ד רסה], ובכסף משנה [שם], שלשיטת הרי"ף והרמב"ם יש לאחר את ברכת האב לאחר הברית. אולם יש מהמפרשים [שיירי כנסת הגדולה רסה הגה"ט אות ד, ועוד] שכתבו, שלשיטת הרי"ף והרמב"ם האב מברך קודם המילה, ומה שכתב הרמב"ם "מוהל מברך וכו' אבי הבן מברל וכו'", אינו מוכרח דסברי ליה שמוהל מברך קודם, אלא העתיק לשון הברייתא, ויתכן שהברייתא לא באה ללמדנו סדר הברכות - איזה מהם להקדים ואיזה מהם לאחר, אלא באה ללמדנו נוסח הברכות בלבד, וכמו שכתב רבנו פרחיה ז"ל בפירושו על הגמרא [שבת קלז, ב] בדעת הרמב"ם. ועוד, דיתכן לפרש כמו שהביא בספר היראים [מצוה יט] בשם רש"י, שמה שהקדימה הברייתא ברכת המילה, הוא משום דפסיקא ליה, מה שאין כן ברכת "להכניסו", שאם אבי הבן שם, אין מברכין ברכה זו. וכן כתב מהר"י טייב בספרו ווי העמודים [סימן יט אות טז], אליבא דהרי"ף והרמב"ם. ועיין עוד בארחות חיים [מילה סימן ו], ובשו"ת התשב"ץ [ח"ב סימן עד], ובלחם משנה [אישות ג, כג].
ובשו"ת מהר"ם אלשקר [סימן יח] כתב, שהמנהג במקומו של הרמב"ם היה לברך קודם המילה, והביא עדות מרבנו אברהם בן הרמב"ם, שכתב בתשובה שכן היתה דעת אביו, "ומי שרוצה לקנטר בזה ולהעמיד מנהגו בראיה [לברך אחר המילה], תוֹרֶה על חסרון ידיעתו בתלמוד, אין השגחה בדבריו אצל החכמים". והוסיף עוד, שכן דעת הגאונים והתלמוד ירושלמי, והכתוב בתשובות הגאונים ז"ל, שכתוב שם: כתב רבנו החסיד ז"ל, אבי הבן צריך לקחת בנו הוא בעצמו ולהכניסו לברית ולא על-ידי שליח, ובעוד שהוא בין זרועותיו מברך "להכניסו" וכו' קודם שימולו אותו, שהברכה אינה אלא על ההכנסה שמכניס אותו, ואין צריך לברך ברכה זו לאחר שמלין אותו, דהא ברכה לבטלה היא. ונראה שזה רבנו החסיד, הוא רבי חנוניא החסיד איש ירושלים, שאמרו עליו שם הגאונים שקבלו מרוב הקבלות הערוכות לו מימי התנאים ז"ל. עוד כתוב שם בירושלמי [הוא תלמוד ירושלמי שהיה ערוך לפני הגאונים, ואינו מצוי לפנינו]: רבי שמעון בשם רבי הושעיא ורבנן, האי מאן דאפיק בריה לברית יצטרך לברך ברכה עד לא יתגזר. ע"כ. והוסיף שם וכתב, שיש לאבי הבן להיזהר שלא לדבר בין הברכה לפריעה, שהכל מצוה אחת ועל כל מעשה המילה בירך את ברכתו.

למסקנת הדברים שיש לנהוג כמנהג ירושלים לברך קודם המילה.
שאלה - 219988
כתר
תורה היא וללמוד אני צריך, הרב מדבר על תעניות שעדיף תיקון המעשים ללא תענית. האם הרב אומר זאת בגלל שהדור חלש? אני רואה גם בספר יסוד בציון את מעלת התענית. רוצים לזכות במעלת

תשובה
הבעיה שקראת רק את הפרק הראשון ולא את שאר הפרקים המדברים בתיקון המעשים, והנביא ישעיה מכחיש את דבריך ואומר ״הל זה צום ובחרהו? הלכוף כאגמון ראשו ………… התר אגודות מוטה… התר חרצובות רשע… כלומר השם יתברך אינו חפץ בתעניות ויסורים, כמאמר שמואל הנביא החפץ להשם בקרבנות אילים… הנה שמוע מזבח טוב הקשיב מזבח אלים. עיין שם שיש מעשים שהם כנגד כל הקרבנות הסיגופים והתעניות.
ומה אעשה לך ולא הקשבת ברצינות לדברים שאמרו איתני עולם. ואני בחינם טורח, ואתה מתווכח.

א, הזיעה במצווה כדמעות מכפרת. הגאון החיד"א.

ב, החידא בצפורן שמיר העונה יהא שמיה רבא בכוונה, כל השערים בפניו נפתחים, ו"מתקן כח הפגמים".
ג, הנכנס מעשרה ראשונים כתב הרב ראשית חכמה עושה תיקון גדול בכל העולמות.
ד, השומע דרשת מוסר מהרב כתב הרב ספר חרדים מוחלים לו כל עוונותיו.
במסכת מנחות המניח תפילין מולא מסיח דעתו, כל עוונותיו נמחלין והוא במקום פ"ד תעניות.
ה, החידא בצפורן שמיר. הנותן לעניים הגונים בסתר, מכפר גם על מזיד.
ו, האומר קריאת שמע ומוסר נפשו לקבל ארבע מיתות בית דין. אמר רב פפא אני ערב לו שכל עוונותיו נמחלים.
הבוכה בתפילת העמידה ומתחרט כתב רבנו חיים פלאג'י זיע"א קולו עולה לשמיים ונעשה תל תלולה ובוקע שבעה רקיעים ועולה עד כסא הכבוד.

ז, הסומך גאולה לתפלה בשחרית ומכווין לתקן מה שפגם, מסכת ברכות אין השטן יכול לקטרגו.

ואני יודע שעדיין תתווכח, אך אם אחד או שנים יקראו ויתעוררו, והיה זה שכרי.
שאלה - 219788
שלום לכבוד הרב
שאלתי לגבי דת יהודית שמשתנה לפי הדור היא לא על פאה פרוצה אלא על קצרה מאד וצנועה ממש ,האם נגיד שהיא מותרת כי הדת יהודית משתנה ?

תשובה
עצם העלאת הרעיון ללא הגבלה מסוכנת לדור.
והייתי רוצה שתדע, שאנחנו בתקופה מאוד מסוכנת, כי בתלמוד מנחות מ"א, א, מובא שבזמן זעם לא עלינו מענישים בשמים אפילו על מצוות עשה. שבכל הזמן מי שביטל מצוות עשה ומיד עשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלים לו, כנזכר במסכת יומא פו עמוד א
"שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר: שלשה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו - אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק. אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד..."


ואילו בימים של המגיפה הנוראה הזאת מצינו בהקדמה לספר חרדים כתב,
וז"ל: "יש מצוות עשה שלא יתחייב אדם בהם כי אם בסיבה, כגון מזוזה שמי שדר באהל פטור מן המזוזה, וכן אם ידור בבית שחסר אחד מן עשרה תנאים שצריך שיהיה בו כדי שיתחייב במזוזה, כדכתב הרמב"ם (פ"ו ממזוזה ה"א), וכן מצות מעקה צריך תנאים כדי להתחייב בה, וכן ציצית, מי שאינו לבוש טלית שיש בו ארבע כנפות פטור, ובתרומה ומעשר בחוצה לארץ אדם פטור, וגם בארץ ישראל פעמים דפטור, וכן מצות נתינת שכר שכיר ביומו, שאם לא ישכור אדם שכיר אין כאן מצות נתינה. ופעמים שלא תבא הסיבה לאדם כל ימיו, ונמצא שלא עשה אותה מצוה לעולם, וכן כל כיוצא במצות אלו אין בית דין של מטה מענישין את האדם למה אינו משתדל להביא עצמו לידי חיוב כדי לקיים אותן, אבל בי"ד של מעלה מענישין עליהם כשיש חרון אף בעולם, כדאיתא במס' מנחות (דף מא ע"א) שנגלה מלאך לרב קטינא ואמר לו אתה בלא ציצית בעבור שבגדיך פטורים א"כ מצות ציצית מה תהא עליה, השיב רב קטינא וכי יש עונש על מצות עשה כאלה למה אין אדם משתדל להביא עצמו לידי חיוב, השיבו המלאך בעידן ריתחא ענשינן אעשה. וכן הוא לשון הרב רבינו יונה גם: על מצוות כאלה אמרו ז"ל ענוש יענש לעתות בצרה, על דבר אשר לא חמד בלבבו כפי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיוב עליו... כדאשכחן במשה שהיה תאב ליכנס לא"י כדי לקיים המצות התלויות בה".
שאלה - 219602
שלום לכבוד הרב
אתמול נפטר הרב ציון כהן זיע"א
קראתי שסבו הוא הרב בן ציון מאיר מוצפי זיע"א
האם זה סבו של הרב ?
בשורות טובות ישועות ונחמות

תשובה
ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. ארץ שנער [בבל] הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה ירושלים כי אבדה כלי חמדתה.
הגאון הגדול שעסק בתורה והרביץ תורה לאלפים, זה כתשע עשרות בשנים, הסתלק מאתנו אמש למנוחות, ואותנו עזב לאנחות. איש צנוע ונחבא אל הכלים, מראשי הישיבה פורת יוסף, אשר תלמידיו מכהנים פאר כראשי ישיבות, אבות בתי דין, רבנים מובהקים, מרביצי תורה כיום, גדולי תורה ויראה אשר הם לנו לעיניים והכל בזכות מסירות נפשו על התורה יומם ולילה.

מו"ר סבי הצדיק הגדול, חסיד בכל מעשיו, ח"ר בן ציון מאיר מצפי זצ"ל, זכה ונולדו לו ארבעה בנים שהגדול והבכור הוא אדוני אבי ז"ל, ובת אחת הצדקת גורג'יי עליה השלום. בהיותם צעירים לימים נפטר מור זקני ע"ה והשאיר יתומים בבית. ומור אבי ז"ל נטל עליו את עול פרנסת הבית והמשפחה, הוא חיתן את שלשת אחיו הצעירים ממנו קודם אליו, ואת אחותו היחידה דאג לכל מחסורה ונישאה לתלמיד חכם וירא אלקים חכם צאלח כהן למשפחת זנגי ז"ל.
חמשה בנים הביאה לעולם דודתי, כולם תלמידי חכמים מובהקים, מרביצי תורה בישראל, אשר שמם הולך למרחוק. ומור אבי היה שמח בהם כמוצא שלל רב, כי טרח הרבה בשידוכיה, והיא בחרה את הבחור הזה, ומור אבי ז"ל הסכים מפני בקשת אמו ע"ה, ואמר לי בהזדמנות מסויימת, אסור להתערב בשידוכים אם שני הצדדים יראי אלקים, כי זה רצון שמים. תראה לי היתה הצעה אחרת, אך למפרע התגלה שלא העמיד בנים לא עלינו, ואילו הצעה זו עמדו חמש מרגליות, פנינים זוהרים. לצערינו הבנים הרב עזרא, הרב יעקב, הרב אברהם הצעיר יותר נפטר בין ראשוני חולי הקורונה והיה בוגר ישיבת פונוביז' ויד ימינו של המשגיח המפורסם הצדיק הרב יחזקאל לווינשטיין זצוק"ל, הוא גם ערך את הספר הנודע "שמירת שבת כהלכתה". ובעצמו כתב כמה ספרים עמוקים בעבודת השם "באר אברהם", ועתה הסתלק גם הרב ציון ע"ה, סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות. הלווייתו התקיימה אמש סמוך לחצות והספדתי אותו בחלק קטן ממעשיו ותולדותיו. יהא שלום במנוחתו. והשם יתברך ישיב חרון אפו מעלינו ומעל כל ישראל וינחמנו בבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן.
שאלה - 219401
שלום כבוד הרב מוצפי, שמעתי היום מרב זקן שאמר כי קבר ברוך ן' נריה הוא בבבל, והמלך שם פתח את קברו וראהו שלם כמו ישן, אמר שמצא בספר, איפה אפשר לדעת אתזה?
תשובה
עיין בספר סדר הדורות חלק ימות עולם האלף הרביעי- ג' אלפים ש"נ
"מעשה במלך שאמר ליהודי רבי שלמה כי רצוני לפתוח קבר יחזקאל הנביא בבבל, ואמר לו לא תוכל, אבל קרוב ממנו נקבר ברוך בן נריה תלמידו והיה גם כן נביא, אם תוכל לראותו אז בודאי גם את יחזקאל רבו תוכל לראותו. וא"ל המלך יפה דברת ושלח המלך אחר שריו ודוכסיו שיבואו לראות את ברוך הנביא והתאספו יחד. וכשהתחילו לפתוח הקבר תכף מי שנגע בו מת והיה שם זקן אחד ישמעאלי ואמר אדוני המלך זה יהודי היה ויהודים לומדין תורתו, על כן תצווה ותגזור עליהם שהם יפתחו קברו, וכן עשה המלך, ובקשו היהודים מן המלך שיתן להם זמן שלשה ימים בכדי שיוכלו לעשות תשובה שימחול להם הקב"ה ונתן להם זמן שלשה ימים, וגזרו תענית ועשו תשובה תפלה וצדקה, ואחר שלשה ימים שלח אליהם המלך שיפתחו קבר ברוך כדי לראותו, והלך המלך ושריו ופתחו היהודים הקבר ולא ניזוק שום אחד מהם ומצאוהו מונח בארון של אבן שיש כאלו מת מקרוב. ואמר המלך אינו נכון שיהו שניהם נקברים זה אצל זה רק קחו הארון והוליכו לעיר ולקחו ארונו והוליכוהו כמו תחום שבת. ושוב לא רצה הארון לילך משם והביא המלך גמלים וחמורים וסוסים הרבה ולא יכלו להסיע הארון ממקומו. ואמר ר' שלמה להמלך אולי בחר מקום זה לקבורתו בחייו, וצוה המלך לקברו שם וכן עשו ובנו עליו בית מדרש יפה". עד כאן, והשאר עיין שם. וד"ל.
שאלה - 219388
לכבוד מו"ור מה ההלכה לגבי לימוד תורה בבית הקברות?
תשובה
במסכת ברכות י"ח, א. "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו".
וכתב הרמב"ם הלכות תפלה ד, כ"ג. "לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת או בתוך ארבע אמות של קבר צריך לחלוץ תפיליו עד שירחיק ארבע אמות".
וכן פסק בשולחן ערוך או"ח מ"ה, א.
ודע, כי מה שיש מתפללים או לומדים תורה בבית הקברות ודאי איסור עושים וכפי שכתבו השאילתות שאילתא יד, שמחלישים דעתם של המתים שאינם בני מצוות, ואומרים מחר הם באים אלינו, והיום לועגים לנו. ועיין בדברי הרמב"ן בתורת האדם שער הסוף ענין הקבורה. והרוקח סימן שט"ז.
ובזוהר הקדוש שלח לך קס"ג, א. הזהיר מאוד באיסור זה. וכתב רבנו יונה ברכות י"א בדפי הספר שצריכים להכניס הציציות פנימה ולא ישתלשלו החוצה.

ולפי זה יש מקום שאלה על מה שהולכים לקבר הוריו או רבותיו ולומדים שם משנה תהלים וזוהר. ומצאנו לכך סמך בתלמוד בבא קמא ט"ז, ב. וכבוד גדול עשו לו במותו שהושיבו ישיבה על קברו. ואמנם התוספות שם כתבו לא על קברו ממש, אלר במרחק משום לועג לרש. ובשו"ת הרדב"ז חלק א סימן רכד, חילק בין דברי הספד ומוסר, לבין קדיש ברכו וכיוצא שאסור.
אלא שמצינו להרב נימוקי יוסף ז"ל בבא קמא ו. שלימוד האדם לעצמו אסור, אך מה שקורא לכבוד המת מותר. ולפי זה יש היתר לומר תהלים משניות וזוהר שקוראים לעילוי נשמתו, אלא שראיתי למור אבי ז"ל שהיה נזהר בבית עלמין לומר "לשם יחוד וכו'... הנה אנחנו באים לעסוק בתורה לכבודו הצדיק... הקבור כאן, ולכבוד כל המתים הנמצאים במקום הזה".
וכן מצאתי שכתב המקובל הרב יצחק אלפיה ז"ל בשיח יצחק. וכן אמר לי מורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל.
ועיין מה שכתבנו בסייעתא דשמיא בשו"ת מבשרת ציון חלק ד סימן ס"ד בזה.
שאלה - 219197
לכבוד הרב: אני לוי, אין לנו כהן בבית הכנסת שאלתי בימי שני וחמישי ובשבת במנחה שיש שלוש עליות איזה עלייה נכון יותר שאני יעלה ראשון או שלישי?
תשובה
כשלא עלה הכהן ראשון מכל סיבה שתהיה, ועלה ישראל ראשון, אין להעלות לוי שני. שמא יטעו ויאמרו שהישראל הראשון הוא כהן.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל". וכתב הרב הגהות מיימוניות ז"ל הי"ד [שם ר] "וכן פסקו רב עמרם גאון, ורבנו חננאל, ורבנו יעקב ברבי יקר, ורבנו יצחק ברבי יהודה, ורבינו שמחה. ודלא כרבי יצחק הלוי שפירש שיכול הישראל לקרוא לפני לוי וכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי, דאטו אם בית הכנסת כולו מלא מלוויים לא יקראו בתורה, וכן הורה הגאון רבנו שמואל בן רבי דוד הלוי".
ובשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ב, סימן תשכ"ד] כתב במענה לשאלה זו, "יש מי שפירש דהא דאמרינן נתפרדה החבילה, נתפרדה החבילה לגמרי שלא יקרא לוי אלא אחר כהן. והביאו ראיה מתשובת רבינו האיי והרי"ף ששאלו אם יש כהנים ולויים הרבה ורוצים לעמוד מהם שנים לכבוד בעל נשואין כיצד יעשו והשיבו יעלה כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ע"כ. ולפי עניות דעתי אין מכאן ראיה לנידון דידן דהיכא דאפשר לעשות שלא תפרד החבילה כ"ע לא פליגי אבל היכא דאין שם כהן כלל נמצא הלוי אינו עומד לקרוא בתורה כל ימיו ואיכא מאן דאמר שלא נתפרדה החבילה לגמרי וקורא ראשון או שני לפי חשיבותו וזה דעת הרשב"א ז"ל. ויש מי שפירש שאינו עולה שני לעולם כדי שלא יבואו לטעות ולומר על הראשון שקרא לפניו שהוא כהן. והנכון בזה שאם קורא אותו לעמוד לקרוא בתורה סתם לעולם לא יקראו אותו שני אבל אם אומר יעלה פלוני אף על פי שהוא לוי מותר לעלות אפי' שני דתו ליכא למטעי שאם היה הראשון כהן לא היה צריך לומר אף על פי שהוא לוי דסתמא דמילתא אחר הכהן קורא לוי אלא מדהוצרכו לומר אף על פי שהוא לוי כלומר אעפ"י שאין זה מקומו שהרי לא קרא לפניו כהן הרי הוא קורא שני לפי חשיבותו ולא בתורת לוי וכן נהגו לומר בזמן שעולה לוי ג' או ד' אלא שאני אומר כי זה יספיק אפי' לעלות ראשון או שני והרשב"א כתב דאפי' הכי יש לחוש לנכנסין והעולם לא נהגו כדבריו.
ומקור הדברים ידוע במסכת גיטין [נ"ט, ב] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה". ופירש"י, נתפרדה חבילה, "נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבינו יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי ה"ר יצחק הלוי שמעתי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים". והרב הגהות מיימוניות [הלכות תפילה פרק י"ב, ר] כתב שסובר רש"י כדעת רבו רבי יצחק הלוי ז"ל מי שירצה יקרא בתורה.
אמנם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קל"ד] הביא דבריהם והעיר "אבל הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פי"ב הי"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן [סימן קפ"ו], וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קכט) שכן נהגו". וכן כתבו האגור [סימן קפ"ג], והר"ן [מגילה דשס"ג], ושו"ת מהרי"ל [החדשות סימן כ"ו], ורבנו ירוחם [נתיב ב, חלק ג, ד"כ ע"ב], ודרכי משה [סימן קל"ה, ו].
וכתב בשו"ת ויקרא אברהם [חלק אורח חיים סימן ג] "והנה הרב חיד"א בספרו לדוד אמת [סימן ה, אות ט"ז] הביא לשון מרן אם אין כאן כהן וכו' ולא יעלה הלוי כלל וי"א דעולה לוי ויאמר הש"ץ אע"פי שהוא לוי ע"כ. והאי ויש אומרים היא סברת הרדב"ז סי' תשכ"ד וכמו שכתב בספר דבר אמת ושם מבואר דגם ראשון יעלה והכל לפי חשיבותו מכלל דלסתמא דכתב בתחילה ולא יעלה הלוי כלל גם לפי חשיבותו קאמר. וידוע דמני"ר בחיבורו זה דרכו דרך המלך כמרן בש"ע בכותב סתם ויש אומרים או יש אומרים ויש אומרים וכמ"ש בהשמטותיו אשר בועד לחכמים ח"ב וקראם פאת הראש דף צ"ד ע"ב ואלו ממ"ש אח"ך סמוך ונראה אם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה לוי ראשון עיין במחב"ר סי' קל"ה ושם במחב"ר כ"כ מהרב זרע אמת סט"ו על דברי מור"ם שכתב אבל ראשון יכול לעלות ודיעה זו דכשאין שם כהן הלוי עולה כפי חשיבותו ליתא לפי מה שסתם מקודם ועלה שם הביא מדברי הרדב"ז כנז"ל וכן יש להרגיש על הרב ער"הש סימן קל"ה דאחר שכתב המחלוקת שיש בזה ובסיום דבריו כתב מהשיטה מקובצת מרבו דיכול לקרות כהן אחר כהן ולוי בכ"מ כשיאמרו אע"פי שהוא וכו' ועיין ש"ות הרדב"ז סימן תשכ"ד ואף על גב דלא קי"ל הכי יש לסמוך עליו לקרותו ראשון בכ"הג כיון דכמה רבוותא שרו ע"כ. והא ודאי לפי חשיבותו קאמר אף על גב שסתם דבריו דליכא מ"ד שיעלה ראשון גם כנגד ישראל הגדול ממנו. אבל אחר המחילה רבה לא ידעתי איך מלאו לבו להתיר לכתחילה לעשות כן אחר שכמה רבים ועצומים ס"ל כפירוש ראשון של רש"י דגם ראשון לא יעלה ואיכא מרבוותא דסברי שגם מרן סבר כן ומה גם שהרב דוד אבודרהם העד העיד בנו שכן הוא המנהג, וכן ראינו היום ברוב תפוצות ישראל. אך אם עבר וקראוהו כפי חשיבותו יעלה שלא יגיע לו עונש ממה שאמרו כל שנותנין לו ספר תורה לקרות וכו' אך לקרותו לכתחילה לא אף לפי חשיבותו.
ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד, אות ו] כתב "ראיתי בספר מסגרת השלחן [יורה דעה, במנהגים שבסוף הספר אות י"ג] שכתב, לא נהגו כאן לקרות לוי במקום כהן, וכן נהגו בפאדובה, וישר בעיני, כי אין נכון להעלות לוי ראשון לא לפי הפשט ולא לפי הסוד, ברם בסיינה חדשים מקרוב באו ועשו מעשה להעלותו ראשון נגד הזקנים, ומר אבי ז"ל לא היתה דעתו נוחה משינוי המנהג, ואמר שזוהי כוונת מיכה [שופטים י"ז,י"ג] והיה לי הלוי לכהן, שאין להקדים מדת הגבורה שהוא הלוי, במקום כהן שהוא איש החסד. ע"כ. והן אמת שכ"כ בשער הכוונות (דף עג ע"ד) שהעולים לס"ת בשבת שבעה, כנגד שבע ספירות, הכהן בחסד, הלוי בגבורה, ישראל בתפארת וכו', מכל מקום המדובר על העליה ואינו משנה את הספירה בזה. אכן ראיתי להגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה [דנ"ז סע"א] שגם כן כתב שעל פי הקבלה אין הלוי קורא כלל, שאין להתחיל במדת הדין, וכמו שכתב בסוף ספר האמונות. ע"ש. ואנו אין לנו עסק בנסתרות". ועיין שם מה שהעיר על פי הפשט שאפשר להילותו ולהכריז "הגם שהוא לוי". והוא שאין תלמיד חכם ישראל בבית הכנסת, שאם לא כן הוא קודם ללוי.
שאלה - 219188
מ"ור מסתמא הכרתם את הרב משולם דוד היה בשכונתכם וראיתם הנהגותיו.
תשובה
הנביא ירמיה פרק ח מקונן ואומר, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי.
עיני עיני יורדה מים, בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ. כבה הנר המערבי, שריד אחרון מרבני ירושלים הקדומים, איש תבונה, חכם ונבון, קנאי אמת, ידיד השם, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, ראש השבט היה הגאון המפורסם רבי יוסף דב סלובייצ'יק שהיה נודע בשנינותו ובחריפותו, בנו היה הרב שמחה, בנו הרב יוסף דב השני, בנו הרב חיים, כולם היו שנונים וחריפים, וביאורים משמם מפארים את כל היכלי הישיבות ובתי גדולי ישראל לשבטיהם. ,בנו הוא הרב יצחק זאב סלובייצ'יק זצוקללה"ה, מנהיג היהדות החרדית בירושלים ובעולם. אותו זכיתי להכיר בילדותי, הנהגות מיוחדות לו, מור אבי ז"ל היה מבאי ביתו, ואהב אותו אהבת נפש שלא כדרך הרגיל. הוא אביו של הרב שנפטר היום הזה.
היה גר ברחוב ישעיהו פרס פינת רחוב ישעיהו היכן שכיום נמצאת ישיבת בריסק, היה מדקדק במצוות מאוד. חמשה מילדיו מתו בשואה ובמחלות שונות השם יצילנו, והיו לו עוד חמשה בנים ועוד בנות שנישאו לגדולי תורה. אביו של הנפטר הרב יצחק זאב היה קנאי ידוע, וככל שראש הממשלה הראשון ביקש לראות פניו ולבקרו, כשם שביקר את החזון איש, הוא סירב בתוקף. יש הרבה עובדות מהנהגותיו המיוחדות בירושלים,

מול ביתו היתה הקופה של בית הקולנוע אדיסון, ומכיוון שהיתה מדי ערב הצגה שניה שהסתיימה בסביבות השעה 23.00 בלילה, היה מניח החנוכיה בחצר ביתו כשהשמן היה דולק עד השעה 12 בלילה, כי אמר יש פירסומי ניסא עד שתכלה רגל מן השוק.
פעם הלכו אב ובנו ברחוב והוא ראה את פני הרב, ניגש אליו וביקש שיברך את הילד, שאל אותו מה אברכהו? השיב, שיהיה חכם וירא אלקים. הרב ענה, אברכהו שיהיה בריא וחזק, ולא יידע חולי. כי תורה ויראת השם זה תלוי ראק בך, אם תחנכהו לתורה ויראת השם.
כשהיתה הגזירה על גיוס בנות כללי לצבא, עמד בראש המחנה בהפגנות ומחאות, והרעיש את העולם כוו על כך, ראש הממשלה דאז שעל שמו שדה התעופה בלוד שלח לו "הרב יודע שיש בכוחי ובסמכותי לגייס גם את בני הישיבות לצבא". כששמע הרב את הדרישה, חבט על השלחן וצעק "הוא רוצה לגייס את בני הישיבות, אבל הוא איננו יכול לגייס אותם". "התורה שלומדים היא המגינה עליהם ולא יגייסו אותם לעולם ועד".

סיפר לי בנו הגאון רבי רפאל סלובייצ'יק אחיו של הרב הנפטר, שהיה גר ברחוב שטראוס סמוך לביקור חולים. שכאשר היו ילדים קטנים בבית, ואמם היתה מכינה להם מרק לאכול, היה ניגש בחיבה אליהם ואומר לכל אחד מהם, "תאכל, תאכל", והיו אוכלים, יום אחד הוא אמר לאבא, "אבא, אנחנו אוכלים ואין צורך שתטרח באמצע לימודך לבוא לומר לנו לאכול"??? השיבו," אני יודע שאתם אוכלים, רק רציתי שתרוויחו עוד מצווה, מצוות כיבוד אב, שאתם שומעים בקול אבא".

תלמידים רבים העמיד, המפורסמים שבהם היו בירושלים הגאון הרב שך זצ"ל, הגאון הרב שמואל משה שפירא זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב, והגאון הרב חיים אהרן טורצ'ין זצ"ל שזכיתי להכירו וללמוד מפיו. ולצערינו נפטר לפתע פתאום בדמי ימיו, והעמיד תלמידים הרבה.

שיעורים רבים מסר לתלמידיו, וגם לבני התורה שהיו באים לשמוע דברי לקחו. כששאלו אותו מדוע הרב לא כותב בספר את חידושי התורה שלו, השיב למה שאכתוב? אם זה אמת, זה בוודאי כתוב באיזה ספר. ואם זה אינו אמת. הכיצד אכתוב דברי שקר חלילה?
הוא היה ידוע חולי בערוב ימיו, ולא מש מלימוד התורה עד יומו האחרון. בערב יום הכיפורים ברגע התקדש היום קיבלנו בירושלים בשנת תש"ך את הידיעה כי מצבו אנוש, ולמגינת לבנו נפטר דקות ספורות קודם התקדש היום, בהיותו בן ע"ב שנים [72]. ביום י"א בתשרי בבוקר יצאה ההלוויה מביתו ברחוב ישעיהו, מור אבי ז"ל התענה אותו היום, ולקחני עמו אבדל לחיים טובים ללוויה, והלכנו בדמעות שליש אחר מיטתו.

הרב הנפטר היום הרב דוד משולם זצ"ל היה אחד מחמשת הבנים שנותרו לאחר פטירת אביהם הגדול. הוא האחרון מכל האחים שהסתלקו לעולמם לפניו, היה גר ברחוב עמוס פינת רחוב זכריה, ביתו היה דל ופשוט, אין רהיטי פורמייקה, לא נברשות, לא שטיחים וכלים מפוארים. הכל פשוט בתכלית הפשטות, והיה נותן שיעורים בכל שעות היום כשתלמידים מכמב מקומות מגיעים בקבוצות, והוא משנן להם ש"ס ופוסקים, דברי הראשונים והמפרשים, ומפלפל האהבה ובחיבה מדהימה.
היה סמל הענווה והפשטות, התרחק מכל פירסום, ובכל מקום שהגיע היה יושב בפינה צנועה ומסרב להתבלט, וחושש פן יחלקו לו כבוד. זכורני לפני שנים כשהתבטאתי נגד הנעשה בנחל "החרדי", והוזמנתי למשטרת ירושלים לחקירה באזהרה, נעצרתי ושוחררתי, ונערכה עצרת מחאה בבית כנסת מוסאיוף, שם הגיעו גדולי עולם ונשאו דברים, והנה אני רואה את פניו הטהורות יושב לו בפינה במעבר הכניסה כאדם פשוט שבפשוטים, והוא הזקן שבחבורה. כל ההפצרות אליו לבוא ולשבת יותר קדימה מפני כבוד תורתו, נענו בסירוב מוחלט, הוא אמר, מצאתי לנכון לבוא ולהיות נוכח כדי להביע את מחאתי על הפגיעה בבני התורה ובחכמיה.
עם כל יסוריו בשנים האחרונות מסר את שיעוריו מדי יום בביתו, הלך ובא כאיש פשוט, צנוע ונחבא אל הכלים. בן 99 שנים היה ולא נס ליחה ולא כהתה עינו.
איבדנו איש העומד בראש מחנה ישראל, גאון עולם, קדוש מבטן ומהריון, אדם שכתית גופו כל ימיו באהלה של תורה הקדושה. זכותו תעמוד לנו לנצח, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בקרוב.
שאלה - 219175
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אם אני רוצה להוסיף בקשה בתפילת 18 איפה ניתן להוסיף?
האם יש ספר שהוא בשפה פשוטה אשר מדבר על התחזקות באמונה?
תודה רבה לכבודו שעוזר לכלל הציבור.

תשובה
אין בכלל צורך בכך, חכמה בתורה יש באתה חונן, לחזור בתשובה יש בהשיבינו, סליחה בסלח לנו, רפואה בברכת רפאינו, פרנסה, יש במברך השנים, כפרת עוונות בימי השובבי"ם יש במקבץ נדחי עמו ישראל, בעיות משפטיות יש בהשיבה שופטינו, אויבים ומקטרגים יש בברכת למינים, לרחם עלינו בפרנסה, בשלום בית, במציאת דירה, רוצה ילדים ועוד, יש בעל הצדיקים, בנין ירושלים יש בבונה ירושלים, גאולה כללית וכל מה שאנחנו צריכים בכל מכל כל, יש מצמיח קרן ישועה.
כלל התפלות והבקשות יש בשומע תפלה, ובברכת שים שלום,
כל הטובות, כל סוגי הברכות, כל הבעיות והיחסים עם מי שיהיה,
חיים שקטים ושלוים, נשיאת חן, מבקש חסד ממנו יתברך, מבקש רחמים ממנו,
מבקש מתנת חינם [מבלי לנכות זכויות], על היהודים שבגולה, על התועים בדרכים,
קבלת שפע במאור פנים,
מבקשים ללמוד תורה, מבקשים בריאות, מבקשים שתשרור אהבה בבית, בבנין, בשכונה, בעיר, בארץ, בעולם.
מבקשים עוד ברכות, כתוב וטוב בעיניך לברכינו ולברך את כל עמך ישראל,
מבקשים להינצל מפצמרים, טילים, מהאירנים ושלוחותיהם, "ברוב עוז ושלום" והכל נחתם במלים "המברך את עמו ישראל בשלום".
שאלה - 219000
לכבוד הרב שליט"א, מבקשי ממני להיות סנדק, אך המקום רחוק ויהיה לי ביטול תורה, הם להסכים? כי אמרו לי שהדבר מועיל בימים אלה.
תשובה
אם כבודו נותן שיעור לרבים אל תבטל תורה, כפי שפסק הגאון היביע אומר ז"ל, אך ביטול תורה שלך לבדך מותר.
וכתב היעב"ץ ז"ל במגדל עוז [נחל ט ראש ב יאור א] בשם המדרש על מעלת הסנדק, שאפילו הקב"ה נעשה כסנדק לאברהם אבינו, שתפשו כבעל ברית עד שמל אברהם את עצמו, שנאמר [נחמיה ט, ח] "וכרות עמו הברית", וכרות לו לא נאמר, אלא "וכרות עמו". וכעין זה מובא גם במדרש חזית [ד, יד].
והרב יעקב הגוזר בספרו כללי המילה [ח"א עמוד ס"ו], כתב במעלת הסנדק על-פי מדרש רבה [ב"ר מב, יד] "למה נקרא שמו ממרא? רבי עזריה בשם רבי יודא אומר, שהמרה פנים באברהם, שאמר הקב"ה לאברהם לימול, הלך ונמלך בשלשת אוהביו וכו'. אמר לו הקב"ה נתת לו עצה למול, חייך, איני נגלה אל אוהבי אלא בפלטין שלך, ואתה תהיה עמו שותף בברית, הדא הוא דכתיב [בראשית יח, א]: "וירא אליו ה' באלוני ממרא". מכאן לבעל ברית שזוכה במצוות מילה, על-ידי שנעשה שותף לברית מילה". ובמדרש שלפנינו אינה מצויה התוספת "ואתה תהיה עמו שותף" וכו', ואפשר שהיה בידו נוסח קדמון מהמדרש.
והגאון החיד"א ז"ל בשיורי ברכה [יו"ד רסה, ה], כתב "מצאתי בתוספות יומא כתב יד, הביאם רבנו בצלאל ז"ל בליקוטי כתב יד וזה לשונו יש במדרש טעם שיש לדחוק עצמו האדם להיות בעל ברית, לפי שדומה אותה מצווה לקטורת, כדאמרינן בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ואת בני ביתו, ירד הקב"ה לשם, אמרו לו מלאכי השרת מה לך לפנות אל גבעת הערלות, כלומר, מקום מטונף הוא. אמר להם חביבים עלי כקטורת, דבחד קרא כתיב "גבעת הערלות", ובחד כתיב "גבעת הלבונה", וילפינן מהדדי".
וכן מובא בספרים, שהיו החסידים מתאווים לזכות למצוות הסנדקאות, וכמו שכתב בהגהות מיימוניות [מילה פרק ג אות ה] זה שחומדים ומתאווים לאחוז התינוק על הברכיים ולהיות בעל ברית, ויש סמל לדבר במדרש וכו'. וכן כתב הרמ"א [רסה, יא]: "ונוהגים להדר אחר מצווה זו להיות סנדק, לתפוס את התינוק ולמוהלו". ומקורו מהאור זרוע [מילה סימן קז]. ובכללי המילה לרבי יעקב הגוזר [עמוד ס"ה] כתב, שנהגו העשירים לשלם הרבה לעניים, כדי שיכבדום בסנדקאות לבניהם. וכן כתב בשו"ת מהר"י ברונא [סימן קפ], שראוי להוציא הוצאות וליתן לאבי הבן, כדי לזכות במצווה זו. ועיין בספר פלא יועץ [ערך כיבוד אב] שכתב, דמצוות סנדקאות היא בר מזלא, דכמה מצינו שמפזרים ממון בשביל להיות סנדק, מה שלא מצינו במצוות אחרות.
וכן היה המנהג בעיר הקודש ירושלים לפני כשלוש מאות שנה, שהעשירים היו משלמים ממון רב לאבי הבן, ובאותו ממון היו ההורים משתמשים להוצאות התינוק במשך השנים הראשונות לחייו, ותמורת זה היה אבי הבן מכבדו בסנדקאות. וכםי שכתב הגאון החיד"א ז"ל בשיורי ברכה [יורה דעה רס"ב, ה].
ובימי בחורותי שמעתי מעשה מפי הגאון הרב יעקב עדס ז"ל מעשה שאירע בזמן הגאון החיד"א ז"ל,, באדם עני שאשתו ילדה למזל-טוב, ובא אליו גביר אחד ונתן לו ממון רב כל שבעת הימים שלאחר הלידה, במחשבה שעל-ידי-כך יכבד אותו בסנדקאות, אולם ביום השמיני נודע לו שאשת העני ילדה בת ולא בן, ותבע אותו לדין תורה אצל הרב פרי האדמה שישיב לו את הממון שנתן לו עבור הסנדקאות. והשיב הרב, שהעני אינו צריך להשיב מאומה, שהרי את הסנדקאות אין קונים בממון, אלא שנתן את הממון על מנת לעשות צדקה עם היולדת העניה, ואת הסנדקאות חשב לקבל ממילא כהכרת הטוב, ועתה שנולדה בת יחשבו לו בשמים את שכרו כאילו שימש כסנדק, שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה, אך מכל מקום אין לו על העני שום תביעת ממון.
גם מצינו בדברי רבותינו ז"ל, שהסנדקאות מתקנת עבירות שנעשו ברגליים, כדאיתא במדרש [וי"ר כא, ה] "רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אמר, אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילה של מצוות, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ אחר מילה שהיא בין ברכין" והגם שהרד"ל [שם אות ח] כתב, דאפשר שהכוונה להיות מוהל, מכל מקום אפשר לפרשו גם על הסנדקאות. ובספרים הקדושים מובא, שאחד מהדברים הטובים עבור תיקון פגם הברית, הוא להיות סנדק, והיא מכפרת על כל החטאים יחד עם התשובה. וכן כתב גאון עוזנו הרב חיד"א ז"ל בברכי יוסף [יו"ד רס"ה, ט"ו] "כתבו ז"ל שהוא תיקון לפגם הברית, ויש להשתדל אחר מצווה זו בימי השובבי"ם". ובצפורן שמיר [ו, ק], "יש מחזרין להיות סנדק בימי השובבים כי הוא מכלל תיקוני פגם הברית". וכן כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [כ"ח, י] ובתוכחת חיים [שמות], וכן בספר בית עובד וזכר דוד [פרק פ"ח, משמר שלישי] וימלט נפשו [כ"ח, ס], ויסוד ציון [עמוד שצ"א].
וזכית בתשובה זו שמספרה 219000 כן ירבה וכן יפרוץ.
שאלה - 218866
לכבוד הרב שליט"א, הצטערנו לשמוע היום יום שני על פטירת הרב הצדיק רבי שמואל כהן שהיה עוזר בכל כוחו לציבור.
תשובה
איש האשכולות, מציל נפשות ילדי ובחורי ישראל. כל חייו היו קודש למען קדושת וטהרת עם ישראל בכללו. תלמיד חכם, נבון ופיקח, אהובם של גדולי הדור הקודם והנוכחי. ביתו היה פתוח לרווחה בימים ובלילות, בערבי שבתות ובמוצאי שבת, בערבי חגים ומועדים, רץ ממקום למקום, מעיר לעיר, באופן פרטי, ללא מנגנון, משרד, או עוזרים. הוא עשה מלאכה של 12 אנשים.

כל גדולי ישראל, ראשי הישיבות, מנהיגי הציבור מכל גווני הקשת, מכל החוגים האירו לו פנים, מרן הגאון ראש הישיבה רבי יהודה צדקה ז"ל חיבבו וקירבו כבן ממש, והלך עמו לכל כנס, אסיפה, עצרת התעוררות, כמו כן הגאון הצדיק הרב הלל זקס זצ"ל ראש ישיבת מיר, הלך עמו לכל מקום והתפעל מהפירות שהניב בפעילותו העניפה. מור אבי ז"ל ראה בו את האיש הנאמן להשם יתברך ולתורתו, חיבבו ואהבו בכל לבו.

גדולי הרבנים ביתם היה פתוח בפניו בכל עת ובכל שעה. אהוב למעלה ונחמד למטה. נשא חן וחסד בעיני כל רואיו, טיפל בכל פונה אליו, קטן כגדול, ילדים רכים, תינוקות של בית רבן, בחורים, אברכים, לכולם אזנו היתה קשבת. במהלך עבודתו הציבורית הכיר כל אדם שפנה וידע בחכמה ובתבונה מה מתאים לו, והיכן להעבירו. חכם ונבון קולע אל המטרה, כל הישיבות היו מונחות במוחו הזך, הכיר כל מקום ואופיו, והתאים כל בחור למקומו, לא אגזים אם אומר שבמהלך 45 שנה הציל אלפים מבני ישראל מרדת שחת, ומשוטטות בחוצות.

כאב את כאב השכינה על המצב הרוחני הכללי בארץ הקודש, זכיתי והיו לי הרבה שעות עבודה עמו בכל מיני זמנים והחריגים ביותר, טיפל במסירות נפש בהצלת בנות ישראל מגיוס, במסווה של שירות לאומי התנדבותי, בחורי הישיבות, חילול בתי העלמין בארץ ובגולה, חילולי השבת, מופעי הפריצות ו"התרבות" במסווה של "קירוב" רחוקים, שמירת הקדושה של עם ישראל, בכל תחום ונושא, דבריו היו עושים פירות, והכל ידעו כי אינו פועל מתוך שום אינטרס אישי, אלא לכבוד השם יתברך.

נוכח הייתי בבית מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהתפעל מחריצותו ופעילותו, ואמר עליו "ברוך שמסר עולמו לשומרים". כי ידע שהוא שומר מטעם השמיים על תושבי הארץ. ועושה מלאכתו באמונה ובתמים. לצערינו לאחרונה חלה במחלת הקורונה הארורה, והיא הכריעה אותו בדמי ימיו, בעודו בשיא פעילותו, ואמש יום שני י"ב בשבט החזיר נשמתו לבוראה. זכה ללוויה דומעת, הכל הזילו עליו דמעות, כשרבים רבים מהתלמידי חכמים היו פרי עמלו, ובזכות פעילותו הנמרצת הגיעו לעבודת הבורא יתברך.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בגן עדן. רבי שמואל היקר, תנוח בשלום על משכבך, תהא שלום במנוחתך, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, אמן.
שאלה - 218824
לכבוד הרב אהובינו, אני עומד להיכנס לבית חדש, ואמרו לי להכניס כמה ימים קודם זוג תרנגולים חיים, האם זה מותר?
תשובה
כתב הגאון באר היטב [יו"ד הקדמה לסימן קע"ט] ז"ל שנהגו קודם כניסתם לבית חדש שלא דרו בו אנשים, להביא תרנגול ותרנגולת לדור שם. ועיין בשו"ת חתם סופר [חיו"ד סימן קל"ח] שכתב "לבונה בית במקום שלא היה שם בית מעולם ואמרי אינשי להניח בהבית תרנגול זכר ונקבה ולשוחטם שם ונדמה למעלתו כדרכי האמורי ואני אומר החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון [ספר חסידים] ז"ל דימו שאם יניחו שם זמן מה זוג תרנגולים חיים הנקראים גבר הוו להו הגברים האלו הדיורים הראשונים שבבית ובשחיטתם היינו מיתתם ובזה כבר מתו הדיורים הראשונים שבבית והמה פדיון נפש בעלי הבית דוגמת הכפרות שנוהגים אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל דברים שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים ולא ר"י חסיד חתום עלי' וכדמוכח ממה שכתב בעצמו בספר חסידים סימן תס"א".
ועיין בשו"ת חיים ביד [סימן ל"ב], ועיין להגאון הצדיק הרב יקותיאל הלברשטם ז"ל האדמו"ר מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב [חיו"ד סימן נ"ט] מה שהאריך בזה. זיע"א.
שאלה - 218640
שלום לכבוד הרב שליט"א, מחר בעזרת השם אני סנדק והסתפקתי אם אומרים הלילה תיקון רחל או לא?
תשובה
כתב החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בחסד לאלפים [קלא, טז] "בעלי הברית, שהם אבי הבן, המוהל והסנדק, אין אומרים "תיקון רחל", כי יום-טוב דידהו הוא". ורבנו יוסף חיים ז"ל [בן איש חי א' וישלח ה] כתב דהיחיד הנמצא שם יאמרנו בצינעה ובלחש, אבל אבי-הבן עצמו לא יאמר, דיום-טוב שלו הוא. ועיין עוד לרבנו יוסף חיים ז"ל בספרו עוד יוסף חי [וישלח ב] שכתב בבית שבו התינוק, טוב לומר פסוקים שסידר שם במקום תיקון רחל.
אולם רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [יא, כד] כתב שכיוון שאין מילה בלילה, צריך לומר "תיקון-חצות". ורבנו אליהו מאני ז"ל בספר זכרונות אליהו [ת, טז] הביא דבריו, וכתב "אמנם ראיתי אנשי מעשה שלא היו לומדים, ובפרט אם הוא סנדק או בעל הברית". וראה עוד בהליכות עולם [ח"א עמוד מח] שהביא דבריהם, וכתב "ולענין מעשה, שב ואל תעשה עדיף".
ועל-כן להלכה, בעלי הברית שהם אבי הבן, המוהל, והסנדק. יאמרו "תיקון לאה" בלבד, כמו בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, אך שאר המשתתפים בלימוד יאמרו גם "תיקון רחל" אך יאמרוהו בצנעה, ולא יבכו ולא ישבו על הארץ בבכי כבשאר ימים, או שיאמרוהו לאחר שילכו לביתם. ועיין בספרינו ארחות ציון [חלק א עמוד עג], וחודש בציון [עמודים קעב-קעג].
שאלה - 218238
לכבוד העורך,תודה על תשובתך,לצערי אין אפשרות לעשות חיפוש ולראות את התשובות הישנות לכן ביקשתי מכבודו אם יוכל להעתיק לי את התשובה של מה לעשות בשאריות לחם. מחילה על הטירחה.
תשובה
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם".
שאלה - 218144
לכבוד מורנו הרב שליט"א, שלום רב. זכינו השבת להתפלל עם כבודו, ודיבר שבח מעלת הריצה לדבר מצווה, והקשר לימי השובבי"ם, אפשר לבקש קצת ציטוטים ומקורות אם יוכשר בעיניו.
תשובה
עיין ביסוד ציון פרק י בענין זה באורך בס"ד. וכאן אכתוב לך בקצירת הא'ומר. א, בתלמוד ברכות ו, ב. "אמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל - מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' - אנא נמי רהיטנא". ועיין בהרמב"ם ז"ל הלכות תפילה פרק ח, ספר היראה לרבנו יונה ז"ל דט"ל ועוד.
ב, המצווה לרוץ, היא כוללת ההולך לשיעור תורה, לבית הכנסת לתפלה, לגמול חסד, לבקר חולה, ללות נפטר, לנחם אבלים, לקניות לשבת קודש, לבקר את הוריו, לקבל תלמיד חכם, להסתפר לכבוד שבת, לקנות ספרי קודש, להכנסת ספר תורה, לחפש עני הגון לתת לו צדקה ועוד.
ג, בזוהר הקדוש פקודי רמ"ט, ב. כתב שלמעלה שבעה רקיעים זה למעלה מזה, וברקיע השלישי יש בו ארבעה פתחים, ובפתח הרביעי שם יש מלאך הנקרא "אופן", והוא ממונה על ארבעים מלאכים קצינים, שבידם חיי בני האדם נרשמים ותוצאותיהם, וביד חייליהם יש מגינים חרבות ורמחים, להילחם ולהגן מפני המשטינים והמקטרגים המבקשים להזיק חלילה לישראל, וכל מי שרץ לדבר מצווה כנזכר באות ב' לעיל, הם שומרים עליו מכל נזק, והמקום בו נמצאים נקרא "תא הרצים", ושם "והעיר שושן צהלה ושמחה", אלו ישראל הקדושים, ואם חס ושלום אין כאן מי שירוץ לדבר מצווה, אין חלילה למעלה מי שיעמוד נגדם.

ג, עיין בשלחן ערוך סימן צ, י"ב. שכתב "מצווה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ". וכתבו הפוסקים שאם ממהר לשיעור תורה או לדבר מצווה ירוץ. ומורנו הגאון החיד"א זצ"ל וזיע"א כתב בצפורן שמיר אות ק"מ, שהריצה לכל דבר מצווה מכפרת על כל העוונות, ובפרט עוון עריות.

ד, זכינו ובעיננו ראינו את מרנן ורבנן גדולי הדור הקודם רצים לדבר מצווה, ובפרט בערב שבת קודש, כשהשמחה נסוכה על פניהם, ואור עצום ניכר בהם, כך היה מורנו הגאון רבי עזרא עטיה, מורנו הגאו רבי בן ציון אבא שאול, מורי הקדוש אבי ז"ל עטרת ראשי, רצים לבית הכנסת, לשיעורי תורה, בערב שבת, בקניות לשבת לבקר חולים, ולכל דבר מצווה, איזה שמחה אופפת אותם, אור גדול על פניהם, מאושרים כאדם שהרוויח מטמוניות והון עשיר ורב, הולכים בעצמם לקניות בשווקים בזריזות נפלאה ללא שהיות ועיכובים, ברגליהם ירוצו, ופיהם ממלמל דברי תורה כל רגע ורגע. זכורני שמור אבי זלה"ה היה רץ ביום השישי בצהריים למקווה, ובזריזות הולך לביתו להכין את הנרות, לובש בגדי שבת ברגע אחד, ורץ ממש כשרגלו היתה חולה מתאונה שעבר בבואו לארץ ישראל בכניסה לעיר העתיקה בירושלים, ומגיע לבית הכנסת בשעה 1 בצהריים ויושב ולומד ברציפות עד זמן מנחה.
את מורנו הרב בן ציון אבא שאול ז"ל רץ לישיבה למסור שיעורים, ובדרך משיב לשאלות של העוברים ושבים במהירות הבזק, ופעם אחת לא היתה ארוחת ערב בישיבה, והיו צעירים רבים רעבים, שלף מכיסו מאות לירות ושלח לקנות פיתות חמות מהמאפיה, וגם ירקות מהירקן, וכדורי פלאפל, למאה וארבעים בחורים כן ירבו, בקושי שמונה בחורים הספיקו לבצע את המלאכה, כשהוא מזרז אותם כעלם צעיר, בעצמו פותח כל פיתה במיומנות ומניח בה ירקות וכדורי פלאפל תור שניות אחדות, ומוסר לכל בחור ואומר "קח", ולא משיב לבקשת עזרה מאחרים, ולא נח עד שכולם אכלו ושבעו, עלה לו לאולם הישיבה וישב ללמוד עוד שלש שעות בית יוסף חשן משפט כשהוא מלא סיפוק.

את ראש העטרה רבנו עזרא עטיה רץ למכולת לקנות מצרכים לבית לכבוד שבת קודש ובידיו לוקח בקבוק אמה, לחם וגבינות, ושאר מיני מצרכים, משלם, ומביא לביתו, יוצא והנה השמש קופחת על ראשו, לקח מטריה ופרסה מעל ראשו והולך לישיבה וממלמל את הסוגיא בעל פה, עולה בגרם המדרגות ונכנס לבית המדרש, ופותח את הגמרא ומעיין ישר בתוספות ולפתע פורץ בשחוק וחיוך רחב בנשימה עמוקה כשמצא את הדקדוק שדקדק בתוספות, ושמח עליו שמחה עצומה. וכך החדירו בתוכנו יראת השם ועבודתו הטהורה. זכותם תגן בעדינו.
שאלה - 218129
לכבוד הרב היקר שליט"א, מחילה על השאלה, מדוע אין לרבנים קבלת קהל?
תשובה
לאיזה צורך זה נחוץ, הרי זה מבטל תורתו. וכבר אמר הגר"א מווילנא ז"ל שלמד כל החכמות חוץ מחכמת הרוקחות. מפני שאם ילמד יהא צריך לבטל תורה מפני פיקוח נפש, ויש אחרים שעוסקים בזה. ואם דבריך מכוונים אלי, הנני להשיב לך כמה אפשרויות.
א, ברוך השם ובעזרת השם אני העבד של השם יתברך נמצא מדי שבוע שלשה ימים, בימים ראשון, שני, וחמישי. בשעות 19.00 עד השעה 20,10. השיעורים פתוחים לכולם, אפשר גם להציג שאלות בשמחה. בבית הכנסת מוסאיוף.
ב, האתר. דורש ציון פתוח בכל השעות, אני מקבל בשמחה פניות ושאלות מכל העולם, ומשתדל רוב שעות היממה להשיב בכובד ראש ובכבוד. הגם שזה גוזל ממני שעות יקרות על חשבוני האישי.
ג, שיחות אישיות. אולי זה מה שמפריע לכבודו, ויש הרוצים להוריד מליבם זעם, צער, תיסכול, תלונות, נורמות התנהגות, ועוד שיחרור לחצים. אם זה נמשך בזמן קצר הנה יש את האתר.
אלא מה, יש הנחוצים לייעוץ ארוך וממושך, ודו שיח, תסכים אתי שלזה הרבנים לא בנויים, לשם כך ישנם היום ברוך השם אנשי מקצוע מלומדים ונקראים פסיכולוגים. וזה אינו קשור לרבנים.
תודה על ההקשבה.
שאלה - 217852
שלום לכבוד הרב
התפללתי בשבת במניין חצר ולא כיסו את הכתב בין עולה לעולה והתלבטתי אם להעיר כי היו שם גם בני תורה ואולי יש להם על מה לסמוך? והאם לסגור את הס"ת בין העולים זה מועיל?

תשובה
עליך להעיר להם ולגעור בהם כי זו הלכה פסוקה.
העולה לספר תורה יראה מקום הקריאה, ויקח המפה בידו ויכסה הכתב במפה, ויאחז היריעה בשתי ידיו על ידי המפה ויברך, ואחר כך יוריד ידו השמאלית, ויאחז הקלף בידו הימנית על ידי המפה, ובגמר הקריאה יחזור ויכסה הכתב במפה ויאחז בשתי ידיו ויברך.
בברייתא אמרו [מגילה ל"ב, א] "תנו רבנן פותח ורואה גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא. מאי טעמא דרבי מאיר? כדעולא, דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה, הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה".
וכתב הרמב"ם [הלכות תפילה פרק י"ב] הלכה ה] "כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו, ואח"כ אומר ברכו את השם המבורך, וכל העם עונין ברוך השם המבורך לעולם ועד, וחוזר ומברך ברוך אתה השם אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה השם נותן התורה, וכל העם עונין אמן, ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה השם אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה השם נותן התורה". וכתבו המפרשים ז"ל [הגהות מיימוניות שם], שפסק כרבי יהודה ולא כרבי מאיר, וכן פסק רבי זירא.
אמנם התוספות ז"ל [מגילה ל"ב, א, דיבור המתחיל גוללו] כתבו "פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן, ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך, כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה, אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כרבי יהודה".
וכתב הטור ז"ל [סימן קל"ט] "ופותח הספר קודם שיברך ואחר כך יברך, דתניא פותח ורואה וגולל ומברך פירוש לאחר שפתח חוזר וסוגרו, ואז מברך וחוזר ופותח וקורא דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך והלכה כרבי יהודה ולאחר שקרא גולל ומברך". וכן פסק בשולחן ערוך [קל"ט, ד] "כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך, ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך, ולאחר שקרא גולל ומברך".
ובשו"ת הרשב"א ז"ל [חלק ה, סימן י] כתב כשישלים הקורא קריאתו גולל הספר תורה ומברך, קודם הקריאה אינו צריך לחזור ולגלול בין ברכה לקריאה. אבל לאחר שקרא למה, הא הס"ת פתוח בלא קריאה, אינו כבודו של ס"ת שיהא כתבו מגולה בלי קריאה".
והטורי זהב ז"ל כתב [שם ד] "ואיכא למידק מאי טעמא חשו התוספות לדברי רבי מאיר, כיוון דלית הלכתא כוותיה. ונראה לי דהתוספות סוברים כיון שהטעם לרבי יהודה, דברכות ליכא למטעי היינו בזמנם, שהיו הדור בעלי תורה, אבל אח"כ שנתקלקלו הדורות ויש עמי הארץ דלא ידעו כלום, ושייך חיישינן לזה כמו שחש רבי מאיר, ועל כן יש לחוש לכתחילה, ומה שכתב אבל בדיעבד פירוש אם כבר הורה אח"כ אין לחוש לבטל הוראתו, דאף אם יש עכשיו עמי הארץ, מכל מקום לא שכיחי כ"כ כנ"ל לישב דבריהם אבל הפוסקים לא חשו לזה אלא אפי' לכתחלה מברך כשהיא פתוחה, רק שהרב בית יוסף בשם כל בו, כתב גוללו ומברך וי"א שלא לגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"מ ז"ל וי"א שיש לו להפוך פניו שלא יראה כאלו ברכות כתובו' בתורה".
והגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף [קל"ט, ג] "ורואה ומברך, הכי איפסיקא הלכתא בתלמודא דידן ובירושלמי סוף מגילה, ומוכח דאפילו לכתחילה, וזהו דעת הרי"ף והרמב"ם [הלכות תפלה פי"ב ה"ה] והרא"ש ורוב הפוסקים. אך באורחות חיים ובכלבו [סימן כ] מייתו סברא דפותח ורואה וגולל ומברך. וכן כתבו התוספות בשילהי מגילה דלכתחילה גולל. ודבריהם קשים כמבואר באחרונים. ומ"ש הרב טורי זהב [שם ד] בפירוש דבריהם אינו מחוור". ולהלן [ד] כתב "וראיתי בפסקי הרב המאירי בסוף מגילה שכתב וז"ל, ואחר שקרא אם רצה לגלגל קודם שיברך לא הוזכר בגמ', אלא שגדולי המחברים כתבו דצריך לגלול, הואיל ואינו צריך לקרות בו, שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל, לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח, אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל, אלא מברך אף על פי שהוא פתוח הואיל ומ"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה, עכ"ל. ונראה דטעות סופר יש בדבריו, וצ"ל ואין נראה כן אלא מברך אעפ"י שהוא פתוח הואיל ומ"מ וכו' כך צריך לומר".
והגאון הבית חדש ז"ל [סימן קל"ט] כתב "וזה לשון מהרש"ל ז"ל [בחידושיו לטור] לא דמי ברכה אחרונה לראשונה, דראשונה דבא לצורך הקריאה דין הוא שתהא פתוחה, ויהא רואה מה שיהא קורא. אבל זה שכבר קרא למה תהא פתוחה בשעת ברכה, ודלא כהר"ן ז"ל [בחדושיו מגילה לב א] דהשיג על זה, אבל זה הוא מנהג בורות דמיד לאחר שגולל ומברך חוזרין ופותחין, אלא תהא סתומה עד דאתי גברא ויפתח לצורך קריאתו עכ"ל. וכל זה פשוט ועל כן צריך לבטל מנהג טעות זה שנוהגים בו העולם. ואחר כך כתב "ולפי עניות דעתי נראה הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי, ולא יהפוך פניו כלל, דכך הוא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג". ועיין במגן אברהם ז"ל [שם ו].
וכתב הרב אליה רבה ז"ל [שם ז] "והרב בית חדש מסיק דנכון והגון שלא יהפוך פניו כלל ויהא פתוח לגמרי, דלא חיישינן שיאמרו ברכות כתובה בתורה, וכך היה נוהג, והביאוהו אחרונים [ט"ז סק"ד, מג"א סק"ו], וכן מצאתי במטה משה [סימן רכ"ז]. ושיירי כנסת הגדולה [הגהות ב"י אות י] כתב אני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ". ועיין באליה זוטא [שם ב].
וכן כתבו הרב עטרת צבי ז"ל [שם ו] שאין צריך לגלול בתחילה ולברך, לפי שאיכא טירחא לחזור ולפתוח. והרב עטרת זקנים ז"ל [שם ו],
והרב נחלת צבי ז"ל [שם ה] דייק מדברי מרן השלחן ערוך, שהספר תורה היה מתחילה פתוח כיוון שהכתב מכוסה בסודר. וכן כתב הרב עולת תמיד ז"ל [שם ח] שמכסים הכתב, וכן הוכיח המרדכי ז"ל [מגילה סימן תתל"א], ועיין במגן אברהם ז"ל [שם ט] שכתב "נהגו לכסות. אף על פי שמן הדין להיות מגוללת, מכל מקום נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם הברכה אחרונה כמו שביארנו סעיף ד]".
והרב פרי מגדים ז"ל [משבצות זהב שם ו] כתב "ועיין מגן אברהם [שם ט] מפרש כן, ולא סיים דעת רמ"א מה היא, ואפשר להרב תרתי בעינן גוללו ומכסה בסודר. ומדברי הרב הלבוש [סעיף ה] משמע שהבין בהגהת רבנו כט"ז, מדהשמיט כיסוי כלל. ובשעת קדיש מגוללת ומכוסה, וכן בשעה שמזמרין החתן, אליה רבה אות ח'. ונראה האידנא הסגן מיישב זמן מה לאיזה שיעלה, ראוי לכסות בין גברא לגברא ומגוללת".
וכתב בספר חסד לאלפים ז"ל [סימן קל"ה, אות ט"ו] "נכון שיהא הספר תורה פתוח בברכה ראשונה לגמרי. וכשהוא מברך ברכה ראשונה יהיו פניו נגד הספר תורה, ולא יביט בספר תורה, אלא פעם למעלה פעם למטה, דבזה לא יעלה על לב לומר דהברכה כתובה בתורה".
וכן כתב בלדוד אמת [סימן ו, אות ע"ה] "הספר תורה יהיה פתוח לגמרי בשעת הברכה, והעולה יהיו פניו נגד הספר תורה ולא יסתכל בשעת הברכה בכתב אלא בחוץ".
ורבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר חיים [סימן ד, אות ז] "קודם שיברך יאחוז בשתי ידיו בספר תורה עצמו על ידי המפה, או על ידי הטלית, ואחר כך ישלק השמאל. ספר הכוונות, ועיין בספר פתח הדביר דקס"ג ע"ד, ובמה שכתב בחסד לאלפים".
שאלה - 217744
לכבוד הרב היקר שלום רב, שמעתי באחד השיעורים על גדולי ישראל שצילמו את פניהם לאחר פטירתם, והתעורר פולמוס הלכתי אם מותר לצלמם, מי היו הרבנים והיכן אפשר למצוא חומר בנידון?
תשובה
ידוע לי על שלשה גאונים, הגאון הרב שאגת אריה ז"ל בצרפת. הגאון הרה יהודה אסאד בהונגריה, הגאון הרב שלמה דאנה בתוניס. זיע"א.
בהיות והשלטונות עיכבו את הלוויותיהם ,, צילמו את דיוקנם, ולאחר זמן התפרסמו התמונות בציבור. בזמנו התפרסם קובץ תורני בשם "וילקט יוסף", שם התפרסמו תשובות של גאוני ישראל בדורם, הללו התירו בגלל שיש מעלה לזכור דיוקן של רבו לתוספת יראת השם, והללו אסרו משום בזיון הנפטר.

"כידוע, רבי הגאון יהודה אסאד סירב כל ימיו להצטלם מטעמים השמורים עימו. לאחר פטירתו תלמידיו הלבישוהו בבגדי שבת, הושיבוהו על כסאו וצילמו אותו. וכך כותב נכדו הקרוי על שמו, הלוא הוא רבי יהודה גאלדשטיין, בקונטרס "תולדות מהרי"א" (עמוד מא), אותו הציב בפתח ספר "דברי מהרי"א" שבהוצאתו (סאבינוב תרצ"א): "הנה אדוני זקני הגאון בעל המחבר ז"ל מעולם לא היה נראה תמונת צורתו, כי לא הניח לצייר את עצמו 'פאטאגראפירען'. אמנם הרבה מתלמידיו רצו את תמונתו שיישאר להם לזכר, ועל כן גמרו בלבם איזה מתלמידיו אחרי פטירת רבם והלבישו אותו בבגדי שבת והושיבוהו על כסאו וכן ציירו את צורתו הקדושה אשר בנמצא בכמה בתי אחינו בית ישראל. אמנם כל אלו אשר לקחו חלק בזה, הרע להם במאוד, ולימים לא כבירים אחרי זה הלכו לעולמם ונענשו עבור כי הטריחו את גוף קדשו אחרי פטירתו לטלטל אותו על צורך כזה".
שאלה - 217699
לכבוד הרב היקר שלנו שליט"א, בעבר הרחוק נכשלתי בהרבה עבירות, ואני פוחד מהדים לעתיד, אין אני יכול להיות בטוח שאני כעת לומד תורה כל היום שהיא מכפרת? סליחה על הבורות!
תשובה
ידיד יקר, עיין בספר יסוד ציון ותמצא מרגוע לנפשך, ואזכיר לך כמה גרגירים לתרופה.
א, בזוהר חדש אחרי מות דע"ו ע"ב כתב כי מי שלומד תורה גם ביום וגם בלילה, השם יתברך בעצמו שומר אותו, ומציל אותו מהמקטרגים. וביום פטירתו מהעולם הזה שולח מלאכים להצילו מזהינם.
ב, בזוהר הקדוש שלח לך קנ"ט. כתב הרשב"י זיע"א, כי העוסק בתורה מכפר על כל חטאיו, והוא מכין לנשמתו בגן עדן כמה כסאות מפוארים בין הצדיקים. והמתעסק בתורה מעלתו יותר ממקריב קרבנות בבית המקדש. וכאילו הקריב כל הקרבנות שבעולם.
ג, ובתלמוד [תענית ט"ז, א] אמרו "אחינו, לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ויתכסו שקים האדם והבהמה, מאי הוו עבדי? אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד, אמרו לפניו רבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו, אין אנו מרחמים על אלו, ויקראו אל אלהים בחזקה, מאי אמור? אמרו לפניו רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע מי נדחה מפני מי? וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מאי ומן החמס אשר בכפיהם? אמר שמואל אפילו גזל מריש [קורה] ובנאו בבירה [בביתו], מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו. אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה, ומתוודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם, לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועזב ירחם, ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים".
שאלה - 217475
שלום לכבוד הרב שליט"א, למה אינך מתקומם נגד... רק נגד הרפורמים? זה יותר חמור?... למה שותקים...
תשובה
תשובת המערכת.
א, כמה "חכם" איש זה, הרי בנוהג שבעולם יש למי שיהיה הערה או שאלה או בירור, דרך אנשי הדיעה והנימוס לפנות אליו אישית, או במכתב או בשיחה אישית, או דרך משא ומתן לגיטימי. אך מי שמתנפל במילים בוטות ומתריס בדברי נאצה בפומבי ופתאום, הרי זה כופר בתורה, עבריין מועד, בור ועם הארץ. מתלמידיו של בלעם הרשע, ומבזה תלמידי חכמים שדינו מפורש בהרמב"ם ובשלחן ערוך.

ב, כמה "חכם" האיש הזה האומלל, הוא חושב שהרב שלבו רחב כפתחו של אולם, ורואה שעה שעה בצערם של ישראל, בהתדרדרות הדור מטה מטה, בסבל האישי והכללי של עם ישראל, אינו מבין, ואינו יודע מהמתרחש, ואם הרב בחר לשתוק, סיבות טובות יש לו, וטעמו ונימוקו עמו.

ג, כמה "חכם" האיש הזה המסכן שאין מי שמתייחס לדבריו הנאלחים, הוא אינו מפחד מדין שמים, לצאת נגד אחד מגדולי הדור, צנוע ונחבא אל הכלים, המצטער בצערן של ישראל גדול כקטן, ושומע עשרות רבות!!! של צרות הכלל והפרט, ומתפלל על כולם בחצות הלילה בדמעות שליש, ושופך שיח לפני אבינו שבשמיים והכל בסתר ובצינעא, ובא אחד ריק ופוחז וכותב לרב דברי נאצה חירופים וגידופים.

ד, כמה "גאון" איש זה המהלך הוא והולכי בטל כמוהו אימים על חכמי ישראל, הרבנים, הפוסקים, מרים יד בתורת משה רבנו, התורה אשר נמסרה לנו מדור לדור, איש מפי איש עד חכמי דור זה. וכמה חבורות של עמי ארצות, לבלרים, טוקבקים, וכל מיני מרעין בישין הם אומרים לרבנים מה לפסוק, מה לדבר, על מה לדבר, ואוי לרב שלא יכתוב או יפסוק בשונה מדעתם, בקיצור "דור ששופט את שופטיו".

ה, כמה "אומלל" האיש השוטה הזה, אינו מאמין בשכר ועונש, אינו מתבונן שהוא קם כקורח ועדתו על איש אלקים, וכותב נגדו דברי פלסתר, ואינו מפחד שיכווה בגחלתן של תלמידי חכמים, ואינו יודע כי יש דין ויש דיין, ועל הכל יביא אלקים במשפט. מה יעשו בניו? הילכו בדרך השם כשיש להם אבא אומלל כמוהו? ממי ילמדו? איך יתנהגו" ומה יעלה בגורלם ומה יהיה עתידם? והרי הוא עבר על הפסוק, "ארור מכה רעהו בסתר".

כתבנו זאת לאחר שהתייעצנו עם שלשה תלמידי חכמים גדולים בישראל.
שאלה - 217341
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום רב. האם שיטות רש"י ורבנו תם ז"ל בתפילין, היא קדמה להם?
תשובה
תחילה נבאר מקור השיטות.
א, בתלמוד [מנחות ל"ד, ב] "תנו רבנן, כיצד סדרן, קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. והתניא איפכא, אמר אביי לא קשיא כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן".
ופירש רש"י ז"ל, "הקורא קורא כסדרן, כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם, ומאוחר מאוחר. הלכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין, מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו, ונמצא קוראן כסדרן. והא דתנא איפכא, דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל, אמניח קאמר דהוא ימין של קורא".
והתוספות כתבו "ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ, ואחריה והיה אם שמוע מבפנים. וניחא השתא מה שחלקו. וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין [פ"ט, א] כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע, וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי, פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה כלום ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס בפרשת והיה כי יביאך דקתני התם בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע מכאן אמרו מצות תפילין ארבע פרשיות כו' והדר קתני כותבן כסדרן ואם כתבן שלא כסידרן יגנזו משמע כסדר ששנאן ברישא ויש לדחות דבכתיבת הסופר קאמר אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה ואין נראה כלל".

והרמב"ם ז"ל כתב [הלכות תפילין פרק ג הלכה ה] "כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יביאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה כגון זה ואם החליף סדור זה פסולות".

ומצינו מקור לשתי השיטות בזוהר הקדוש [רעיא מהימנא פנחס רמ"ח, א] "ורזא דמלה [משלי ג, ט] יְקֹוָק בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. חכמה אבא, ארץ ברתא, כונן שמים דאיהו ברא עם אימא דאיהו תבונה והאי איהו ידד"ו הויות באמצע". וכן הוא עוד [רעיא מהימנא פנחס רנ"ח, א] "תפלין דיליה כסדר ידו"ד דאיהו קדש לי, והיה כי יביאך, שמע והיה אם שמוע, אבל בעלמא דאתי הויות באמצע דאינון ה' ה' ובגין דא אמר הנביא [ירמיה ט, כ"ג] בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי כי אני ידו"ד ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי, ודא זכי לתרין פקודין דאוקמוה עלייהו לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות דאינון י' חכמה ה' בינה ו' עמודא דאמצעיתא ה' מלכות קדישא".
גם מצינו בזוהר חדש [תיקונים דס"ט ע"ב] שכתב "מסטרא דאימא אינון הויות באמצע כמה דאוקמוה והא איתמר. ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין תרי זוגין דתפלין מספיקא דלא ידעין ברזא דא [דתרוייהו אצטריכו]. ועוד מאן דשוי תפילין כדקא חזי איהו מקיים מצוה כמאמרה. וכגוונא דצדיק איהו אות דאחיד ביה קב"ה ושכינתיה הכי איהו אחיד בתרוייהו בח"י ברכאן דצלותא ואיתמר בתפילין שח בנתים עבירה היא בידו ואיתמר בצלותא ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק".

וכתב בספר מצוות גדול [עשין סימן כ"ב] "ומכל מקום נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדרח רבינו משה ורש"י ז"ל".
וכתב בספר הלכות קטנות למרדכי [מסכת מנחות הלכות תפילין רמז תתקס"ט] "הגהה זה לשון רבינו ברוך אם אינו יודע לכווין המקום יניח של יד כדברי האחד ולברך על של יד ויניח של ראש ויברך, ואחר כך יניח כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה ולא ידבר בנתיים והשניים ישהה בראשו כמה שירצה, ואף על גב דעתה מברך על של ראש בפעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנחה של יד בפעם שניה זה טוב יותר מלערוב מכאן ומכאן, שלא להניח כלל ע"כ הג"ה. ונהוג עלמא כרש"י ורמב"ם וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י ז"ל ורמב"ם". והביאו מרן בבית יוסף [ל"ד, ב].
וכן פסקו כשיטת רש"י הרב שימושא רבה ובשו"ת הרשב"א , בשו"ת הרמב"ן סימן רל"ד]. ובשו"ת מהרי"ל [סימן קל"ז].
שאלה - 217337
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א, שאלוני האם יש בדברי המקובלים שלא ללכת לבית עלמין בלילה?
תשובה
א, בחצי הלילה הראשון אינם נמצאים על הקברים אלא יושבים בגן עדן, כמפורש בזוהר הקדוש לך לך צ"ב, א, ובשלח מ"ו, א. ועוד מקומות כנודע.

ב, בחצי השני אם עוסקים שם בתורה כגון בקברי הרשב"י, רבי עקיבא, רבי מאיר ועוד הם יבואו ויקשיבו וצריכים להתנהג שם באימה וביראה ובכבוד.

ג, להיכנס לבית עלמין בלילה יש בזה סכנה, כך אמר לי מור אבי ז"ל מחבר האלף לך שלמה על עץ חיים ושער הכוונות, כי המזיקים נמצאים שם, וגם מלאכי חבלה הממונים להעניש את רוחות הרשעים אשר שם, ויכולים להתגרות באדם הנכנס לשם.

ד, והן ידוע ומפורסם בדברי המקובלים כי רוחות רעות, שדים ומזיקים, וגם נפשות הרשעים מסתובבות ומקיפות בית הקברות, ובפרט בלילה שהוא זמן שליטת הדינים, יש להם יותר כח לפעול לא עלינו. וכנזכר בברייתא [חגיגה ג, ב] "איזהו שוטה וכו', והלן בבית הקברות, אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד".
וכן הוא בתלמוד ירושלמי [תרומות א, א], מקטיר לשדים, והיינו שהן מצויים שם בלילה ומתגבר כוחם, ועיין חזקוני [בראשית כ"ה, ו], ובעלי התוספות [שם], וכבר האריך הספורנו ז"ל בהקדמתו [כוונת התורה ד"ה ובכן], שהם טסים באויר שם מסביב. ועיין בקונטרס היחיאלי [בית עולמים סימנים ל"ד, ונ"ב] שיש נזהרים גם ביום לא להיכנס שם.

ד, נשים מאוד מומלץ לבלתי ילכו שם, הן משום שנפשות הרשעים משוטטות שם, ויכולות לפגוע, הן מפני רוחות רעות, שדים, מלאכי חבלה והמזיקים מתגברים שם כפי שכתב הרמ"ק זיע"א בספרו על הזוהר הקדוש, וכן חכמי הקבלה הרבו להזהיר בזה.

ה, אם באים לצורך מצווה כגון לקבור את המת, או להתפלל על קברי הצדיקים אחרי חצות אפשר, וטוב שיהיו עשרה בני אדם כך אמר לי מור אבי ז"ל ביום ד באב תשכ"ה כשהלכתי להתפלל על קבר רבנו האריז"ל בצפת.

ויש עוד הרבה מה להאריך בזה, אלא שהזמן דוחק, והיה זה שלום.
שאלה - 217080
מו"ר
הרב הוא דעת התורה שלי כבר שנים.
מי שהוא למשל אומר לא לשים מסכות, ומזימה מאחורי המגיפה,

תשובה
למעלה מחמשת אלפים חולים ליום, הרי זה אכזרי. עשרות אלפי חולים נמקים בבידוד וסובלים, הרי זה שוטה מוחלט.
כל אדם הנושא את הנגיף הוא משאיר את הנגיף ומחיה אותו והוא מזיק לאחרים הנמצאים אתו, והם מדביקים אחרים והאחרים את אחריהם, ואין למגיפה סוף חלילה.
מבחינה הלכתית הוא עובר משום א, ואהבת לרעך כמוך, ב, לא תעמוד על דם רעך, ג, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ובכלל זה איסור מאבד עצמו לדעת. ד, עזוב תעזוב עמו. ה, ועשית ככל אשר יורוך. ו, בור ברשות הרבים. ז, אל תפרוש מן הציבור. ח, כל ישראל ערבים זה לזה, ט, ודמו מידך אבקש. י, ורפא ירפא. ועוד עשרות!!! איסורי תורה ואיסורי דרבנן.
רואים במוחש בגלל שלא היה סגר בחנוכה הגענו ל 4000 חולים ליום ול - 3200 הרוגים. השם ירחם, דיני נפשות הוא.

לגבי הטענה מי שרוצה ומי שלא רוצה, סליחה זו טענת הגויים הכופרים, ישראל מאמינים וכפופים להלכה. ובמשנה "על כרחך אתה חי". ודי למבין.

וראה למה שכתב רבנו הרמב"ם בפירוש המשניות פסחים פרק ד, "אם לא יתעסק החולה בדרכי הרפואה על פי דרך הטבע, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו באותו פרק שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבוודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי הנפתל והעקש".
שאלה - 217054
לכ מורנו ורבנו עטרת ראשנו, יש לנו בקרוב שבת חתן ויבואו מוזמנים רבים, האם מותר להעלות לתורה אותם ויחזור השליח ציבור על אותם פסוקים, כי רב אחד אמר לי שלא?
תשובה
ישתדל הגבאי לתת לכל עולה שלשה פסוקים חדשים, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ורק בדיעבד כאשר האורחים מספרם רב, התירו הריב"ש והבית יוסף ועוד, לחזור לכל עולה שלשה פסוקים שכבר קראו אותם.
בשו"ת הריב"ש [סימן פ"ד] כתב שנשאל על המנהג בארצות ישמעאל בשמחת תורה, או כשיש חתן בבית הכנסת עולים רבים לתורה, ולפעמים שצריך החזן להחזיר ולקרות הסדר חמשה או ששה פעמים כדי שיספיק לכל אחד ואחד שלשה פסוקים. היש אסור בדבר, ואם יש בו משום לא תשא".
והשיב "נראה שהוא מותר כיון שאמרו חז"ל אבל מוסיפין עליהן. ואין כאן משום לא תשא שכיון שהן קורין צריכין לברך. ואם משום שצריכים לפעמים לקרות זה מה שקרא זה אין בכך כלום, שהרי בימי חנוכה שקורין בנשיאים כהן ולוי קורין כל הפרשה בין שניהם, וישראל חוזר וקורא אותה כולה לבדו. וכן בחול המועד בחג הסכות כהן קורא פרשה אחת ולוי קורא בפרשה של אחריה והשלישי חוזר וקורא הפרשה שקרא לוי, והרביעי חוזר וקורא שתי הפרשיות לבדו משום ספיקא דיומא. אמנם יש מפרשין כי מה שאמרו אבל מוסיפין עליהם היינו בשבת לבד, אבל בימים טובים אין מוסיפין שלא להשוותו לשבת, ולפי פירוש זה בשמחת תורה היה אסור להוסיף. אבל רש"י ז"ל פירש דאבל מוסיפין קאי אכולהו וכן עיקר, וכן דעת הרמב"ם ז"ל [הלכות תפלה פרק י"ב]".
אולם המרדכי ז"ל [מגילה רמז תתל"א] כתב "ואין נכון בעיני הך כפילות וכן כתב רבינו אפרים לרבינו יואל הנה בשמחת תורה יצאתי מבית הכנסת בחרי אף כי שמעתי זה החזן מדלג יותר מעשרה פעמים ו' פסוקים ומי התיר לו לדלג ולא אמר ולדן אמר ולגד אמר ולאשר אמר ורב ושמואל נחלקו בדילוג גבי ראש חודש ובדוחק התירו לו דלא אפשר".
וכן כתב בשו"ת הרשב"ץ [חלק א, סימן קל"א. וחלק ב, סימן ע] שאין להוסיף על השבעה עולים ואפילו בשבת, וכן הוא ביד אהרן [סימן רפ"ב] ועיין בשו"ת מהרי"ט [סימן קמ"ח], ובשו"ת מהריק"ש [סימן קל"ה], ובדברי המאירי [מגילה פרק ב], ובשו"ת חוט המשולש למהר"א בן טאווה ז"ל שבסוף שו"ת התשב"ץ [חלק ד סימן ל"א], ועוד. ומו"ר יעקב פראג'י ז"ל בשו"ת גינת ורדים [אורח חיים כלל ב, סימן כ"ג].
וכתב מרן בבית יוסף [סימן רפ"ב] שנהגו העולם כדברי הריב"ש ז"ל להעלות לעולה מה שקראו כבר, וכן פסק בשלחן ערוך [רפ"ב, ב] "מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, ואין בכך כלום". והרמ"א ז"ל בהגה חלק עליו והביא דברי המרדכי להלכה כי יש לאסור, חוץ מיום שמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים. וכן כתב הגאון הבית חדש [שם] בשם המהרש"ל.
והרב שיירי כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף רפ"ב, א] כתב "אבל במקומותינו מנהג פשוט, בשבת שיש בו שמחה בקהל מחתונה, או שבוע הבן, או נתינת ספר תורה, עולים הרבה לקרות בתורה לכבוד השמחה, וחוזרין וקורין מה שכבר קראו. ובדרשות מהרי"ל ז"ל בהלכות נשואין [ס"ה ע"א] ראיתי כתב, דיש לסדר קודם שבת לכמה בני אדם מספיק הסדר ג' פסוקים, לפי אותו סך בוררין שושבינין, כי אין לחזור בסדר אחוריו כדי לקרות כמה שירצה. וכן ראיתי בהלולא דבת מהר"י סג"ל, ביררו שושבינין ולא הספיק הסדר לכולם ונשארו הרבה אחר סיום הסדר ויצאו חפשים. ע"כ. וזה הולך על פי דעת המרדכי בשם רבינו אפרים ז"ל שאוסרים לחזור ולקרות מה שכבר קראו, וכן הוא מנהג אשכנז כמ"ש בשם ספר המפה ורש"ל וב"ח.
ומכל מקום מה שנוהגים קצת שלוחי צבור, דאף על פי שיש בסדר כדי לקרות לכל העולים שלשה פסוקים, אינן משנין הפסקות של שבעה עולים, וחוזרין וקוראין פיסקא אחת לכמה אנשים, לא יפה הם עושים, דכיון דאפשר לצאת י"ח כל הסברות, מה להם להכניס עצמם באיסור לפי דעת המרדכי. והלכך הנכון שהשליח ציבור יקרא שלשה פסוקים לכל עולה, ואם בכל זאת לא יספיקו לעולים אז יחזרו לקרות מה שכבר קראו. ועוד אני אומר, שראוי לשליח ציבור להיזהר עצמו שלא לחזור ולקרות מה שכבר קרא, אלא אחר אשר כבר קראו שבעה עולים לפחות כ"א פסוקים שהוא חיוב הקריאה, ואחר כך אם יראה שאין הסדר מספיק לכל העולים, יקרא מה שכבר קרא לאחר".
וכן כתבו הרב אמת ליעקב [קריאת ס"ת לשליח ציבור אות י"ז], ורבי אברהם כלפון ז"ל בספרו לקט הקציר [סימן ט, אות ל"ב].
והגאון החיד"א ז"ל כתב בברכי יוסף [רפ"ב, ג] "מותר לקרות עולים הרבה וכו'. זה דעת הריב"ש בתשובה [סימן פ"ד]. וראיותיו אינן מכריעות. והרשב"ץ ח"ב סי' ע' וקצת אחרונים חולקים בדין זה כאשר יראה הרואה בספרי האחרונים. ואף דנהוג הכי בכמה מקומות כהוראת הריב"ש ומרן. ואין למחות בידם. מכל מקום ירא שמים היכול ליזהר לא יעלה כשאין קוראין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעים בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כלם מחדש איזה פסוקים נוספים". ובספרו לדוד אמת [סימן ו, אות ע"א] כתב "השליח ציבור צריך שיקרא שבעה עולים בקריאות מחודשות לפחות כ"א פסוקים, ושוב אם אפשר לקרות לכל עולה מחדש שלשה פסוקים, הנה מה טוב. ואם אין הפרשה מספקת, ישער כפי הנראה בעיניו לקרות קריאה חדשה, כל מה שיכול וכדאי, אפשר לחזור לקרות מה שקרא כבר".
וכן נהג מור אבי ז"ל לחלק הפרשה מראש כאשר יש אורחים ומוזמנים רבים, לחלק לכל עולה שלשה פסוקים חדשים, וכן ראיתי למרן הרב יביע אומר ז"ל שכך היה נוהג מתחילת הפרשה לתת לכל עולה שלשה פסוקים בלבד ככל האפשר.
שאלה - 217034
שלום למורינו ורבינו. האם יש עניין לומר פסוק ואני ברב.. בכניסה לביהכנ"ס בלילה ללא טו"ת (מגיעים ללימוד לפני עלות השחר) וכן מה הדין בשבת, מנחה ערבית כמובן ללא טו"ת?
תודה.

תשובה
מי שאומר יש לו על מה שיסמוך. ומקורו בזוהר הקדוש ויקרא ח, ב. ועוד מקומות, בכל פעם שנכנס לבית הכנסת להתפלל. וכן משמע בתולעת יעקב ברכות השחר שבכל תפלה יש לאמרו, כי נמלך באבות שהם תיקנו לנו שלש תפלות. שכתב "ובכניסתו ימלך באבות העולם מתקני התפלות. ויקדים זכותם כדי שתהיה תפלתו רצויה, ויאמר (תהלים ה, ח) ואני ברוב חסדך, והוא חסד לאברהם, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, זה פחד יצחק, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד, ה) ישראל סבא".

וכן משמע מדברי רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספר חסד לאברהם - השקת יט
"קודם התפלה עומד בבה"כ פיו מקור נובע תפלה ויחוד יסוד מקור הבאר יפתח בבאר שהיא בה"כ ומתקן שכינה בכל יכולת כונתו בתפלתו, יוצא משם עולה בסוד תורה ומתקשר בה בסוד מדת יום ומתנהג עמה כל היום, עד שעת המנחה שמתקשר בגבורה, ובבקר נקשר במדת יום בחסד בתפלתו וביום בת"ת בעסק התורה, ובערב בגבורות במדת יום ובא לב"ה ליחד בסוד הגבורה כדרך שעשה בצד החסד ובין זה לזה קושר השכינה עמו בסעודתו שגומל חסד עם העניה הזאת כמו שהיה אומר הלל ע"ה יודע צדיק נפש בהמתו וזה תהיה כונתו ביום בסעודתו לגמול חסד לנפש הבהמה ולקשרה למעלה בסוד המזון, ואחר שעלה שעת המנחה ונקשר בגבורה המתין למעריב וירד הת"ת אל המלכות והרי הוא עמה בתחלת הלילה קושר עצמו בה ונכנס לב"ה עם הכונה הנז' וקושר עצמה למטה ת"ת בא לבית מלונו". וכן נראה בדברי הרב חמדת ימים בכמה מקומות.

ועט"ר רבנו האריז"ל כתב בספרו שער הכוונות [דרושי כוונת הברכות] "יזדעזע בעת כניסתו בבית אלהים שהוא בהכ"נ. "עוד נרמז ברגש אל שם אבגית"ץ שהוא בגימט' ברג"ש עם המלה בעצמה והענין הוא שצ"ל כשנכנס בפתח בהכ"נ פ' ואני ברוב חסדיך אבא ביתך כו' ותכוין כי רוב חסדיך הוא החסד העליון אשר אנו צריכין תמיד אליו ובפרט כשאנו נכנסין להיכל המלך לשאול בקשתינו כי החסד הזה הוא הנק' יומא דכולהו ולכן בכל הימים וגם בכל תפלה מג' תפלות ערב ובקר וצהרי' שאת' נכנס לבהכ"נ תכוין בחסד הזה שהוא יומא דכולהו ותכוין אל שם אבגית"ץ שהוא בחסד כנודע וז"ס בבית אלהי"ם נהלך ברגש ר"ל עם שם אבגית"ץ העולה בגימ' ברג"ש עם המלה עצמה כנז' ואחר שאמרת פ' זה בפתח בהכ"נ אז תכנס אח"כ בבהכ"נ ולא תאמר הפ' הזה אחר שנכנסת כי מנהג זה הוא טעות ביד הנוהגי' אותו". וכן כתב רבנו החסיד המקובל רבי אליהו מאני ז"ל בספרו מעיל אליהו על סידור הרש"ש דנ"א ע"א.

ואגב אכתוב לך מה שכתב בספר קהלת יעקב [ערך עי]
"וקבלה מרב הונא לומר פסוק ואני ברוב חסדך וגו' אשתחוה אל היכל קדשך, שיש בו מספר אלף תשי"ז מספר הפתחים, ועיין בקרנים שמבואר החשבון, ועיין מה שתמה שם (בדן ידין) על זה ופסוק זה יאמר אחר שנתנו לו עין רעה ויתרפא".
שאלה - 217001
לכבוד הרב היקר שלום במסגרת שיעור הגמרא שלנו ביום חמיש אני רוצה להביא כיבוד קל לא סעודה חלילה ולספר על מו"ר אביך ע"ה תוכל לתת לנו נקודות ללימוד דרכיו
תשובה
שאלה - 193444 מועתק משנה קודמת.
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בספר עולמו של צדיק כתוב שהמקובל רבנו סלמן מוצפי זיע"א נולד בליל שבת שקלים - משפטים תר"ס. בשבת הקרובה ימלאו בדיוק 120 שנה להולדתו, אפשר קצת מהנהגותיו?
תשובה
היד רועדת, הלב הולם בחזקה, העיניים רוטטות, גופי מזדעזע כשאני בא לתאר מלאך, איש קדוש, אני חושש שמה שאכתוב חלילה ימעיט בערכו, כי איני יודע אם נשאר היום מי שיודע לתאר באמת את הדמות המפוארת האדירה והנפלאה והנדירה בייחודיתה.
אבי ז"ל נולד בליל שבת קודש משפטים - שקלים ז"ך לחודש שבט התר"ס, השבת ימלאו בדיוק 120 שנה להולדתו. בעיר בגדד בכור לאביו החסיד הנורא חכם ציון מאיר מצפי ז"ל, שעה אחרונה מהלילה בשעה 4.00 לפנות בוקר בבית הוריו על שפת נהר החידקל.
הבית התמלא כולו אורה, הראשון להתבשר היה מורנו הגאון האדיר חכם יוסף חיים ז"ל אשר היה מורו ורבו של סבי חכם ציון מאיר שלמד אצלו בשיעור מדי בוקר לאחר התפלה בנץ החמה בספר עין יעקב, ושלחן ערוך אורח חיים כולו ויורה דעה כולו על הסדר, ואחת לארבע שנים ערכו סיום על כל לימודם.
ברית המילה התקיימה בבית הכנסת הגדול בנהרדעא הנקרא "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, [עיין מגילה כ"ט, א] שהשכינה היתה מתגלית שם, הסנדק היה מורנו הבן איש חי, והמוהל הסבא חכם יחזקאל מצפי ז"ל ראש הישיבה.
אביו שמר עליו מכל משמר, האכילוהו רק מהודר שבמהודרים, מזון כשר למהדרין, ואביו הקדישו לתורה ולעבודת השם יתברך.
עוד בהיות הילד בן ארבע בלכתו לבית הכנסת היה לוקחו עמו, ובדרך מכסה פניו לבל יראה דמות הגויים ולא בתי תיפלתם, לימדו תורה נביאים וכתובים עם טעמיהם על פה.
באלול תרס"ט נפטר הרב בן איש חי ז"ל, והוא קיבל על עצמו לקום כל לילה
בשעה 2 בבוקר וללמוד ספרי מוסר והוא ילד בן 9, ולמד עם חבירו הרב יעקב מוצפי ז"ל ראשית חכמה ושבט מוסר ופלא יועץ בעל פה.
למד בבגדד במדרש "בית זילכה", שם למדו גאוני עולם, הרב זבחי צדק, הרב בן איש חי, הרב גדולת אלישע, הרב אליהו מאני, הרב יהודה פתייה ועוד. בהיותו כבן עשרים שנה והוא הבכור בבית, יצא לעבוד כמזכיר ראשי "כתאב באשה" אצל שר האוצר היהודי. ונפגש עם גדולי עולם בעיקר עם ראשי הממשלה הבריטית, אתם שוחח באנגלית שוטפת, שלט בצרפתית, תורכית. והיה אהוב אצל כל הגויים.
התגעגע לארץ ישראל, חמש פעמים עלה לביקור וחזר, אהב את ארץ ישראל בכל לבו,
הנהגותיו
נזהר בברכות הנהנין, והיה באופן קבוע באכלו סלט בסעודה היה לוקח פרי האדמה מברך עליו ופוטרו, וכן היה מברך שהכל קודם הסעודה בחול מברך שהכל ומכווין לפטור המים ששותה בסעודה. ברכת המזון בירך בכוונה עצומה בעיניים עצומות, בהתלהבות, כמדבר אל המלך, בליל שבת הייתי עוקב אחריו כשהיה אומר את "רצה והחליצנו" היה מזיל דמעות במילים "אל תשכחנו לננננצח... ואל תזנחינו לעעעעעעד... והייתי בוכה בחשאי אתו.

נזהר כל ימיו לא ליהנות מאחרים כלל, ולכן לא הלך לשום סעודה, גם נהג לא לאכול כלל מחוץ לביתו. השלחן בין בחול בין בשבת ומועד היתה פרוסה עליו מפה לכבוד השכינה. כמבואר בזוהר הקדוש.

היה רץ לחפש קיום מצוות מהתורה, זרע תבואה כדי לקיים מצוות תרומות ומעשרות, שמיטה שמר כהלכת, שילחו הקן, זרוע לחיים וקיבה נתן לכהן, ראשית הגז בחודש אייר, נזהר במווצ מפני שיבה תקום, כיבוד אם באפן מדהים, הוא בעצמו שירת אותה בכל, צלחת האוכל רק הוא הגיש לה, את ידיה הוא נטל בכלי, מגבת בידו, קם מפניה מלא קומתו, הזמין תופרת לבית שתתפור לה בגדיה כרצונה, רופא אישי שיטפל בה, כל יום נישק ידה, והיא בחכמתה אומרת לו אותך אני צריכה כשאהיה בעולם הבא ותלמד תורה בשבילי, עתה אחים שלך יטפלו בי, קיים לקט שכחה ופיאה בגינה, היה קם מפני צלמידי חכמים, נזהר לא לקבל מהם שום שירות. דקדק במצוות בכל יכותו, היה מחפש וחוקר היכן יש משפחות עניות ועוזר להם בסתר.

אהב כל יהודי באשר הוא, בעיקר את הרחוקים, כולל מחללי שבת היה מקרבם ומדבר על לבם, מלב אל לב, בירכם ודיבר אליהם בהרבה רגש ואהבה, והם אהבוהו והעריצוהו, ושמעו בקולו והיו באים לשיעוריו ותפילותיו.
רבים פנו אליו כשהיה מי מקרובם חולה לעשות פדיון נפש, נתנו לירה אחת עשה פדיון בדמעות שליש במשך חצי שעה עם כוונות הרש״ש זיע״א, ושלח אותי אליהם עם הלירה ביד וציווה לתת אותה למשפחה עניה.

דאגתו למשפחות עניות היתה מדהימה, כמה פעמים קראני ולקח אתו מוצרי מזון בסיסיים במשקל הכי כבד, והניחם באשמורת הבוקר על פתח ביתם בסתר.

לימודו היה פלא גדול, כל מה שלמד מקרא, משנה, גמרא, זוהר, למד עם מפרשים, והיה מקשה ומתרץ בכל ענין. שילב חצי זמנו לימוד גמרא והלכות, וחצי תורת הקבלה.
ביום השישי סיים תפילתו בנץ החמה וניגש לארון קודש, פתח את ספר התור וקרא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. מיהר כצבי לביתו מרחק עשר דקות הליכה מהירה, ישב והכין את סעודת הלילה, מרק עוף עם שלל ירקות, כובה לשבת עטופה באורז, עדין היה באכילתו, קיבה רגישה לקמח או סולת, הדגים טוגנו . כשלא התענה טעם פת שחרית הכין את נרות השמן והפתילות שבעה במספר כמשפט. רץ למקוה, בזריזות פשט בגדיו התרחץ שלש פעמים ליפא מפשתן וסבון פשוט טבל במקוה קנ״א טבילות כמנין מקוה ושם אקי״ק במילואו. עלה והסתפג לבש בגדי לבן ויצא עם פנים חדשות גאו אשכנזי מבני השכונה היה רואהו ומברכו לשלום, ואמר לי אביך יוצא מהמקווה איש חדש ממש מלאל ופניו מאירות.
רץ לביתו כאילה הכין כל בגדי שבת ונעליו ורץ בחצות היום לבית הכנסת שם ישב ולמד בסודות התורה עד מנחה. קרא שיר השירים במנגינה ובזריזות, קיבל שבת עם הכוונות בחצר. וחזר לבית הכנסת להתפלל ערבית.
בדרכינו לבית הייתי צריך לשנות לפניו כל דפי הגמרא שלמדנו השבוע ולבארן.
החמיר מאוד בהלכות שבת. היינו סוגרים את הברז הראשי של המים ביום השישי, כש"טנק" מים על הגג מספק מים לכל השבת. בחשמל לא השתמש כלל בשבת, מנורת נפט היתה בבית ולאורה קראנו כולנו ולמדנו, שלחן שבת היה "גן עדן", שירים שונים, ובכל בית עוצר ושואל פירוש המילים, את שירי רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי ישראל נג'ארה, רבנו שלם שבזי, רבנו יוסף חיים, וראיתיו שהיו עיניו זולגות דמעות מרוב התרגשותו בשירים, גם כשהיה ידוע במכאוביו, מחלת לב קשה, כליות, בעיות מעיים, חוסר איזון עד שלפעמים היה נופל, כששר בשבת היה גבור כאריה והיינו מרגישים שהנה המשיח הגיע והוא מעבר לדלת.
כל שבת למדתי עמו הפרשה עם פירוש רש"י ז"ל, וקנה כל המפרשים עליו, הרא"ם, הלבוש, הטורי זהב, הכתב סופר, עמר נקא להרב ברטנורא, אהלי יעקב, ועוד היה לו שיעור עם חברותא בקבלה קבוע. נזהר לסיים סעודה שלישים קודם השקיעה. וישב ללמוד עד ערבית כדי לחבר לילה ביום בדב4י תורה.
מוצאי שבת קודש בא לבית בהפתעה, אמר פסוקי "ויתן לך" ואחריהם כל הפיוטים למוצאי שבת, גם שירים לכבוד אליהו הנביא בערבית!!! באיזה שמחה, כאילו מדבר אלין 42 בתים בהם מסופרים כל נפלאותיו, ומפרש לנו אותם ואמא יושבת מולו ומתפעלת. ואנחנו מהופנטים. אחר כל חילק עוגיה לכל אחד והיא היתה טעימה ככל מעדני עולם.

איזה יום הכיפורים היה כל שנה, לבוש כמלאך השם, פניו רציניות, פחד ורעדה על חתימת יום השנה על כל התרחשותיה, פיוטים, ביאורים, אגדות, מוסר, קריאת "כתר מלכות" לרבנו שלמה אבין גבירול, להרדב"ז, לרבי אליהו מאני, ולרבנו יוסף חיים. בעלות השחר לבית הכנסת, תפלה בכוונות עד הלילה ברציפות, ובמוצאי היום שמחה רבה.

עניו גדול היה, נחבא אל הכלים, אסר עלינו לקראו חכם או רב, מרן ז"ל העיד עליו כי מימיו לא שתה אפילו כוס מים בבית שאינו שלו, רבנו יהודה צדקה אמר לי שגם בדורו לא היה כמוהו, וראהו ברחוב "נשמה מהלכת" לא בשר ודם. מורנו הרב בן ציון אבא שאול העיד עליו שלא היה בדורו מקובל גאון כמוהו, ולא הניח תיקון שלא עשה.
כל ימיו היה בוכה על גלות ישראל, על גלות השכינה, על החורבן, כמה דמעות שפך על יהודי ארצות ערב, רוסיה, בוכרה, גרוזיה, מרוקו, ועוד. כל לילה בחצות, מבהיל, מרעיד. לילה אחת נעל את בית הכנסת על 150 איש והוציא שבעה ספרי תורה והניחם על התיבה, עשה שבעה הקפות והיה צועק בדמעות שליש על צער ישראל, על חינוך ילדי ישראל, על גזירת גיוס בנות, בחורי הישיבות, ניתוחי מתים, חילולי שבת ועוד. וכששמע שמנהיגי תבל מאיימים על ישראל לא ידע מנוח, והיה שואג כארי על עזות מצחם וחוצפתם, כי בזכות ישראל הם חיים.

בחצות הלילה פרס סדין על הקרקע הניח אפר במצחו וקרא תיקון חצות בדמעות שליש. שק על בשרו ממש עשוי מנוצה של עזים דוקר ושורט על עורו העדין ומרר בבכי על הגלותמועל ישראל אשר התרחקו מהתורה, ממקום המקדש, ועל היהודים הנמצאים בארבע כנפות הארץ ועל כל יהודי השרוי בצער.
שנה אחת ביום פורים באמצע הסעודה לקח נייר ורשם בערבית את שמות מנהיגי ארצות ערב הנלחמים עם ישראל, ומחק את שמם אחד לאחד, ובתוך שלש שנים כולם מתו במיתות שונות.
ליל הסדר היה פלא פלאות, כוונות הרש"ש על כל פרט, ארבע כוסות, מצה, מרור, חרוסת, קריאת ההגדה בקול רם כשופר. וכשסיים שר בפרסית... את חד גדיא בשמחה ובבדיחות הדעת, והיה מברך את כל ישראל בחיים טובים ומאושרים, אחר כך שר את "אחד מי יודע" בערבית, והיה בכור ולאחר תענים בכורות, וחולה, אבל שואג כארי. לא היתה לילה שמיחה בשנה כלילה זאת.

כל ימי החול לא הגיע לבית, ממוצאי שבת ועד יום השישי בבוקר, הילדים באים אליו כל יום ומוסרים דו"ח על כל הלימודים במשך היום, היה מלמד אותי כתיב וכתב, חשבון, אלגברה, גם קצת אנגלית שלמדנו בתלמוד תורה, דאג לכל הבנות, אם למדו, התפללו, מתלבשות כהלכה, הכל תפקד בסדר מופתי, כי הוא שימש לדוגמא לכולנו.
שאלה - 216930
שלום לכבוד הרב מברך את הרב בבריאות איתנה
שאריות לחם משבת/חול,מותר לפורר לציפרים,או שעדיף להשליך לפח ב2 שקיות? תודה רבה לרב תבורך מפי עליון אורך שנים ושנות חיים יוסיפו לך

תשובה
בגמרא אמרו חז"ל הזורק לחם קשה לעניות השם יצילנו. ולכן הפרנסה קשה לא עלינו.
הנה העתקנו לכם תשובה קודמת.
עיין תשובה 166650

העורך, לטובתכם העתקתי לכם ולמשתתפים את המתכון שהרב העתיק מתלמידיו.
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם".
שאלה - 216925
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מה הטעם שאנחנו הספרדים לא נופלים בנפילת אפים? והאם אסור לתוך כף היד?
תשובה
עיין בספר בן איש חי א, כי תשא אות י"ג, שכתב "אין נוהגים להשים פניהם על זרועם כלל, הן אדם גדול הן קטן הן חכם הן פשוט, וגם אין שום אחד מכוין למסור נפשו על קדוש השם ולא כונה אחרת, אלא רק אומרים המזמור הזה בלחש, ומה שיראים ומפחדים בזה הרבה הוא כי חוששים אל דברי זוה"ק שאמר וי ליה למאן דאמר אליך ה' נפשי אשא ולאו כל מלוהי וכו' אלא בליבא רחיקא ולא ברעותא וכו' ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא יתי לגביה במילא כדיבא דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש.

ומאחר דאנחנו מפחדים להוריד הנפש למקום הקלי' אם כן למה לנו להטות על צד שמאל להורות על דבר זה של הירידה עכ"ד נר"ו. ובודאי דטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו ולא יעשה שום שנוי כלל".

ומה ששאלת אם אסור לתוך כף היד, עיין בשיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קל"א, אות י. שכתב " הא דמסתירין פניהם כשנופלין על פניהן, לפי שכשישראל היו משתחוים בעזרה היה בין כל אחד ואחד ד' אמות כדי שלא ישמע וידוי חבירו ויתבייש ממנו, ועל שם זה אנו עושין כהאי גוונא בהסתרת פנים, כאילו אחר אינו רואה ושומע מה שחבירו מתפלל, מטה משה סימן ר"ד. ולי נראה שמפני הכוונה נגעו בה, דכשהוא מכסה פניו נותן כל מגמתו במה שמתפלל. והמנהג להתכסות פניו בטלית או בסודר כשאין לו טלית, ושמעתי הטעם כדי שלא ליפול על כף ידו שבה כתובים עונותיו".
ומקור דבריו הוא בספר המנהיג, והביאוהו הרב אליה רבה קל"א, ב. ומורנו הגאון החיד"א ז"ל במורה באצבע סימן ג, פ"ח. ובנועם מגדים לבעל הפרי מגדים.
שאלה - 216818
יומא טבא לרבנן בהפיע ספרו של חדב"נ הגאון המופלא בנש"ק הגאון ר' עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א ס' משפט השכירות מלא מזן אל זן כל הרואה אומר ברקאי יזכה עוד להפיץ תורתו ותורת מו"ר
תשובה
זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו.
מה יקר ומה נעים היום הזה, בו יצאו לאור שני כרכים נאים ומהודרים, חכמה מפוארה בכלי מפואר ומהודר, של הספר "משפט השכירות". להאי גברא רבה, תנא ירושלמאה, איש חמודות, לו נאה להודות, סבא דמשפטים, ארון התורה מעצי שטים, מצופה זהב מופז, ואין תמורתה כל כלי פז, הלא הוא חתני אהובי כבני, ליש ולביא, חכם עדיף מנביא, איש כלבבי, כמוהר"ר עובדיה יוסך טולדאנו שליט"א יחשל"א.
מגזע היחס ואנשי המעלה, לעילא לעילא, מגזע ישישים, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, הן מצד אבותיו, ואבות אבותיו, והן מצד סביו וסבתותיו, נכדו חביבו של מרן נר ישראל ותפארתו, כל עמנו עוסקים בתורתו, הוא המשביר לארץ ולדרים, כי מבארו ישקו העדרים, מורנו ורבנו, עטרת ראשינו, הגאון כמוהר"ר עובדיה יוסף זצ"ל וזלה"ה.

את הכל עשה יפה בעט'ו, ע"ט סופר מהיר, מעשה ידי אומן, קנקן שהכל בו, משפטי השכירות, לבתים ולחצרות, לנכסים ולשכירות, אמרות טהורות, וכבר התפרסם המחבר נר"ו בספריו הרבים, המאירים ומבהיקים, והמה זיו מפיקים, "משפט הקנין", "משפט העדים", "משפט המכירה", ועוד ספרים רבים, הן הנדפסים הן בכתובים, ובוודאי שזכותו של מור אבי הצדיק החסיד והעניו, אשר טרח כל ימיו להעמיד צאצאים עוסקים בתורה, ובעלי יראה, עמדה לי לזכות בגאון עצום זה לחתן אשר זוכה לשבת מדי יום על מדין, ומנהל ההליכים בחכמה ובתבונה, בדעת בכל מלאכה.
אברכהו כי יפוצו מעיינותיו חוצה. וספר זה המכיל בתוכו פרטים רבים בעניני שכירות המצויים כיום לרוב, יתן חכמה ודעת לכל חפץ תורה צדק ומשפט, על פי התורה הקדושה. ויזכה הוא ובני ביתו לרוב שלווה ונחת, חיים טובים ומתוקנים, בטוב ובנעימים, ויזכה להוציא לאור עוד ועוד ספרים בעניני המשפטים הטהורים והזכים מתורתינו הקדושה הרחבה והארוכה, המורה לנו הדרך הישרה.
שאלה - 216800
לכבוד מורנו הרב שליט"א,
הלילה התבשרנו על סילוקו של הגאון הגדול הרב אליהו שרס זצ"ל, וכמדומני שהרב סיפר פעם שלמד אצלו בישיבת פורת יוסף, האם הרב יכול לכתוב מקצת שבחיו?

תשובה
נפלה עטרת ראשינו, אוי נא לנו כי חטאנו, בלב קרוע ומורתח קיבלנו את הידיעה על סילוקו של צדיק, צנוע ועניו, משרידי דור דיעה , מורנו ורבנו הגאון רבי אליהו שרס זצ"ל.
הכרתי אותו מקרוב מאוד והייתי בילדותי קשור עמו בקשרי ידידות והערצה, כי הרב היה מורי ורבי בהיותי כבן י"ב שנה, בישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה בירושלים.
הכרתי את אביו רבי אברהם ז"ל שהיה איש חסיד וצנוע, והיה מתפלל עם מור אבי ז"ל בבית הכנסת מדי יום.
מורי הרב, היה נערץ על כל התלמידים, כי מעולם לא הוציא מפיו דבר של גנאי או זלזול כלפי מי שיהיה, ואהב וחיבב את כולם כקטון וכגדול, בשיעורים אתו בתלמוד מסר את כל נפשו בעיון הסוגיא, בפירושי רש"י, התוספות והמפרשים, ואימץ את כוחו ואונו ללמד את כולם תורה ודעת, כוחו היה גדול בעיון הסוגיא, והיה מפשיט את הנאמר באופן שכל תלמיד יבינם, גם דברי מוסר וחיזוק היו עמו, וגילה את אהבתו לכל התלמידים למען ילמדו להבין את התלמוד, ולכבד את התורה.
מידותיו התרומיות היו מן המפורסמות בירושלים בכלל ובישיבה פורת יוסף בפרט, ברח מן הכבוד, צנוע היה ונחבא אל הכלים, מימיו לא שמענו מפיו דיבור כלשהו על איזה אדם בכלל ולא על תלמידי חכמים בפרט. עם כל גדלותו בתורה ובקיאותו בש"ס היה מתנהג כאדם פשוט, ודווקא משום כך הכל אהבוהו והעריצוהו, למעלה מיובל שנים הרביץ תורה בישיבה הקדושה והעמיד תלמידים לאלפים, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ושלום רב על משכבו.
שאלה - 216410
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, בבית הכנסת שלנו מדי שבת מביאים משקאות ערק, קוניאק ועוד בקריאת התורה ושותים ומשתכרים, אנא יכתוב לנו כמה שורות להזהיר את הציבור.
תשובה
דע, כי רבנו תם ז"ל ובית דינו הטילו חרם ונידוי על השותה שיכר בבית הכנסת.
וכתב רבנו יעקב בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] "ולתתך עליון. רמז לטטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם (שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמו"ר כא ד) מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים (קהלת ז ו):

וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".

בספר חרדים [מצוות עשה פרק א, י"ט] כתב מצווה "להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו שנאמר ומקדשי תיראו ואמרו בתורת כהנים את מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל מקום דעלייהו כתיב ואהי להם למקדש מעט אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ועונש העובר על זה גדול מאד כדאיתא בזהר בפ' נשא על פסוק כי יפליא אמרו כל בי כנשתא דעלמא מקדש אקרי ושני חכמים מקובלים גדולים בדורנו פסקו הדבור בבית הכנסת לגמרי רק בדברי תורה ויראת השם והם החכם השלם כמה"ר משה קורדואירו זלה"ה והחכם השלם כמה"ר יצחק אשכנזי זצ"ל וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת התפלה כי כן לשון הזוהר מאן דמשתעי בבי כנשתא מפני אימת השוכן בו יתברך דהא כתיב במקום גילוי שכינה קול דממה דקה וכתב סמ"ק דיש לאדם לדון ק"ו מהעמים העומדים בבית תפלותם שעומדים באלמים וכן כתב הכלבו לכן יש לאדם ללמוד ק"ו העומדים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
ובספר הרוקח הלכות תשובה סימן כו, כתב "המדבר בבית הכנסת וחביריו משבחים ומשוררים קורא אני עליו הוי על כל שכיני הרעים כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ולא נמנה עם חביריו ומואס לשבח לקונו הוא מסיג גבול הבורא ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש כדאמר בפ"ד דמגילה (דף כח) אלקים נצב בעדת אל והמדבר עושה כאלו הופך אליו ערפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי ביקש זאת ממך רמוס חצרי אך השתחוה לו ושב לפניו במורא בכפיפת ראש ובענוה בשחיות הלב התחנן לפניו ותשורר לפניו בשמחה ובא לפניו ברננה אז קרוב אליך ונמצא לך ותייחד שם שמים בכוון הלב והתפלל בכוון הלב כשתאמר ברוך אתה שאם חשבת בדברים בטלים כאלו התלוצצת בו ולא נתת יראתו על פניך אך חשוב כי הוא נצב לקראתך שויתי ה' לנגדי תמיד ותתן יראתו על פניך ואהבתו בך".

והרב בן איש חי ח"א ויקרא א] כתב "וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל".

וכתב מורנו הגאון החתם סופר זיע"א [דרשות חלק ב, דש"ט ע"ב] הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו השאיר לנו מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואם אנחנו נוהגים בהם קודש, הם עתידים להיקבע בארץ ישראל [מגילה כ"ט, א] ויש להם גם עתה קדושת ארץ ישראל, אך אם חס ושלום נוהגים בהם בזיון חז ושלום, ומדברים בהם דברים בטלים, ההבל הוא טמא ומתלבש בו שר של חוץ לארץ, והוא נעשה בעל הבית בבית הכנסת רחמנא ליצלן, ומקבל התפילות ומכניסם אל החיצונים והוי ליה כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן".
וכתב הגאון השדי חמד ז"ל מערכת בית הכנסת "כל דבר שהגויים נזהרים שלא לעשותו בבית תפלתם, אנחנו אסור לנו לעשות בבית הכנסת".

וכן כתבו הגאונים הרב יוסף משאש זצ"ל והרה"ג משה עטיה זצ"ל (שו"ת "מעט מים" חאו"ח, סי' ל') תוכחה לזהירות משיחה בטלה ומקלות ראש בבית-הכנסת וזו לשונו: "ועיני ראו ולא זר ביום שבת-קודש בשמחות וגיל, בברית-מילה או בר-מצוה או חתן וכיוצא, כשמגיע השליח-ציבור למוספין סמוך ל'משלים' שותים שכר (ערק וקונייאק) בבית-הכנסת בלא קידוש כמעט כל העם הנִמצאים שם ונכנס יין יצא סוד ונעשה קול המולה ושיחה בטילה בבית-הכנסת ואין קול עונה לא למברך ולא לשליח-ציבור הקורא בתורה, ובעוונותינו הרבים אין איש שׂם על לב מאמר רז"ל שדרשו על פסוק 'ואהי למקדש מעט' - 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות', וכתבו הפוסקים שמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית-הכנסת ובבית-המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה, ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר 'מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי'. ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם. ואמר: 'מאן דמשתעי בבי כנישתא' (ר"ל: בדברים בטלים חיצוניים) אין לו חלק בא-לוהי ישראל, ורבינו "בעל הטורים" כתב בפרשת כי-תבוא בפסוק: 'ולתיתך עליון', וזו לשונו: 'אבל מי ששח שיחה בבית-הכנסת מקיפים לו כל גופו בקוצים' (עיי"ש). ובספר "פתח עיניים" כתב: שרבינו תם ובית דינו נידו על זה. ובעוונות הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חירופין וגידופין והלבנת פנים ברבים וגם פעמים לפני הספר תורה, ובמסכת סנהדרין (צט) כתוב: המבזה את חבירו בפני תלמידי-חכמים - הוא אפיקורוס (רחמנא ליצלן). ואין לו חלק לעולם הבא, כמו שכתוב שם (פ"י, מ"א) וזו לשונו: ואלו שאין להם חלק לעולם-הבא: האומר שאין תחיית-המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובמסכת אבות (פ"ג, מ"א) אמר רבי אלעזר המודעי: 'המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא, המבזה את חבירו בפני השכינה שמצויה בבית-הכנסת שנאמר 'א-לוהים ניצב בעדת א-ל' (כמו שכתוב בברכות ו) ואם היו בה עשרה שכינה מקדימה ובאה (כמו שכתוב שם, לך נאה ומצאת כי תדרשנו) ובפני הספר תורה לכ"ש ... נוסף על ביטול עניית כמה אמנים של המברכים ... ולבבות יכאבו, על שנעשה כהיתר לרבים מעמי-הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים לעם ואף-על-פי-כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. את זה ויותר מזה דרשתי ברבים כמה וכמה פעמים ואך כי הן בעוון הקליפה גברה הִתגברות נוראה שאין למעלה הימנה ואין איש שׂם על לב וכו' ובפה מלא אמרתי: כי אנוכי הצעיר ... וביתי נקיים והקולר תלוי על צוואר מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, שכתוב (ירמיה כ"א): 'בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר והצילו גזול מיד עושק פן תצא' וכו', לא ענש אלא מי שבידו לשפוט. ודי בזה למי שיש לו לב, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אכי"ר". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצ"ל (בספרו "שיירי הנפש" סי' ט', עמ' ש"א) וזו לשונו: "קהל קדוש! כמה בתי-כנסת נכשלים בעוון גדול ואיסור חמור, להביא לבית-הכנסת באמצע התפילה בשבת: דברי אוכל ומשקים, ביצים, ערק ועוד, ואוכלים ושותים באמצע קריאת התורה, או אחרי הקריאה, כשספר התורה על הבימה. דבר זה איסור גמור מכמה טעמים".

ויהי רצון מלפניו יתברך שהדברים יתקבלו ויועילו ונזכה לגאולה השלימה.
בן ציון מוצפי.
שאלה - 216331
שלום לכבוד הרב
ראיתי שהרב כתב שאת הקדיש שלפני עלינו לשבח צריך לומר יתום תוך 12 חודש. ואם לאחר 12 חודש לא יאמר? לא ראינו שמדלגים על הקדיש הזה!

תשובה
העתקתי לך דברי רבנו מהרח"ו ז"ל בשם רבנו האריז"ל, שכתב בספרו שער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש הרביעי
"אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים. והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם.
ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות ויו"ט לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינה של גהינם לבד כי הנה עוד יש תועלת א' והוא להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרג' וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאמרו ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בג' תפילות והיה אומרו בנוסח קדיש של בני ספרד כמו שנעתיקהו לקמן בעזרת השם"
ואתה מקשה ממנהג עמי הארץ על דברי רבנו האריז"ל.
וכתב "לא ראינו", האם מרן היביע אומר ז"ל היה אומרו? או רבנו בן ציון אבא שאול, או רבנו יהודה צדקה, או הרב יצחק כדורי, או איזה חכם גדול מגדולי ישראל?
אימתי תתחילו להבחין בין רבנים לבין עמי ארצות.
שאלה - 216176
שלום לכבוד הרב רציתי לשאול האם מותר לשחק בקלפים שיש בהם גוקר, מלך,?
והאם יש בזה ענין של ע"ז ?

תשובה
העתקתי לך ידידי מה שכתב הרב בספר חמדת ימים - יום טוב - פרק ד

"וביותר ידבר על לבם בפסח ובחג על עונש כת הלצים, אשר בימי חול המועד שבמועדי' אלו בפרט רבה המספחת הזאת ברבים מבני ישראל, להיות בסוד משחקים בקוביא ושאר מיני שחוק וקלות ראש, בהיותם פנויים ממלאכתם.
וכל שכן האנשים החטאים האלה המשחקים בקוביא אשר לא שתו מורא שמים עליהם, וזה שבתם בימי המשפט מאז הבוקר, ותעבור המנחה בסוד משחקים בשאט בנפש, ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם, לפני מי הם נצבים חוטאים ומחטאים לריעיהם אתם. כי לא יתכן בלתי אם נועדו, ואחד באחד נגשו הנצמדים לבעל פעור, מלכים מדינים זה עם זה. ואין כסף נחשב, להבל דמה בעינם, אשר לכסף לכסף, אשר לזהב לזהב. הללו עולין והללו יורדין לטמיון, עד ככר לחם. וברשת זו נלכדה רגלם, וישבעו באלהים ובלא אלהים, תקוע אלפ"א, וכקוץ מונד כולהו, נעים ונדים מזן אל זן, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. כי תשרפם כאש להבה האספסוף אשר בקרבם, ולא יתנם השב רוחם. וישיבו את נפשם איש לפי אוכלו, המעט הוא אם רב, עודינו משחק אתם בחפזון רב, בלי ברכה ראשונה וגם לאחרונה. וכאלה רבות אתם לחלל מועדי ה' ולבזותם".

"וכבר ראיתי לחכם אחד עשה שיר על כת משחקי בקוביא מספר בגנותם, וכה תוארו:
המשחק בקוביא. מכתו טריה. ואחריתו שאיה יקולל בשערים:
יפזר ממונו. ויוסיף עונו. ומורד בקונו. בשבועות שקרים:
יחשוב כי ירויח. ולעולם לא יצליח. ובימיו לא יפריח. כי אחריתו מרורים:
יאכל בחפזון. בלי ברכת מזון. ולא ימצא רזון. כעינוי [יום] כפורים:
ילך מעיר לעיר. מקומו לא יעיר. והוא עני וצעיר. מדלג על ההרים:
ראשו פרוע. ובגדו קרוע. כי רוע ירוע. לעצמו ולאחרים:
כל אנשי ביתו. שונאים אותו. ומצפים יום מותו. בשמחה ובשירים":
שאלה - 216088
כבוד מרן שליט"א
אם יואיל נא רבנו לבאר מעלת הצדקה בחנוכה, ואם יש ענין בנתינה למוסד קדוש כמו מערכת מכון בני ציון או דומה לו.

תשובה
ימי החנוכה יקרים מפז ונופת צופים, בהם אנחנו מודים לאבינו שבשמיים החומל על עמו ונחלתו, ומשגיח עלךינו ברחמיו וברוב חסדיו.
הצדקה בימים אלה בוקעת הרקיעים ופותחת חלוני שמים, ומשפיעה חסר ורחמים. כי מתעוררים על ידי הצדקה נשמות האבות והאמהות, וכן נשמת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ומתפללים עבורנו.
ימים אלה ובעיקר הלילה ראש חודש טבת מתעוררים רחמי שמים עלינו ועל כל ישראל, ומסוגלים ביותר לבנים זכרים זרע של קיימא, כי הופרה בהם עצת היוונים שביקשו לבטל מאתנו ברית מילה ולעצור חלילה שושלת עם ישראל, וכן גזרו על נישואי הכלות, ועל המקוואות, על ראשי חודשים, ועל שבת קודש שממנו באים נשמות עם ישראל, גם מסוגלת הצדקה בימים אלה למציאת שידוכים וזיווגים טובים והגונים.
והחוט המשולש של שבת, ראש חודש ומילה, מתעוררים בנתינת הצדקה בימים אלה לעורר רחמי שמים עליכם.

אין קץ לשכרו של המחזיק במכון דורש ציון, כי עובדים בו י״ב תלמידי חכמים הגונים ויראים, אנשי חיל השמים לילות כימים, בארבעת חלקי הפרדס של התורה, בקיאים בפשטיה, בתלמוד ובמדרשים, בהלכות ובמנהגים, בחלקי הזוהר והקבלה, בתורת הסוד. ועל כולם בקיאים וחריפים בכוונות סידור הרש״ש זיע״א, וכבר גילו כוחם בהוצאה לאור של חלקי ״האלף לך שלמה״ סידור הרש״ש על תשעת חלקיו, עם ההגהות המצויינות בו מכתב היד של מור אבי זיע״א, פאר מקדושים, אשר לא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה.
ולאחרונה טרחו ועמלו להוציא לאור את הספר ״שר שלום״ כוונות לחנוכה, פורים, ליל הסדר, וספירת העומר. ועוד ידם נטויה.
כמו כן צוות רבנים ערכו את שלשת הכרכים על פרקי אבות, המלאים וגדושים בפירושים מהראשונים והאחרונים, ועם משלים, אגדות, הנהגות ועובדות מגדולי ישראל בכל הדורות, וכן הגדה של פסח מפוארת וגדושה בביאורים ודרשות משלים ומעשיות בכל מכל כל.
ועל כל אלה שרשרת של ספרים במעגל השנה ארחות ציון הלכות ומנהגים ליום יום, שיבת ציון על עניני הבת קודש והסובב. וכן על מועדי השנה.
אשרי מי שנעשה שותף למפעל כביר זה, אשר הוצאותיו מרובות, וכל ההכנסות מוקדשות להדפסות כתבים וספרים חדשים.
כל אלה ועוד זכויות זוכים המחזיקים במכון בני ציון. ובעזרת השם יתברך נעתיר נתחנן נבקש ונתפלל עבור כל התורמים בלב שלם ובנפש חפיצה. ונשמת מור אבי זיע"א בשמיים שהחודש יום פטירתו, תעתיר ותתפלל עליכם בכל מילי דמיטב. ובעיקר לזיווגים הגונים ולבנים זכרים.
שאלה - 215671
מורי ורבי שליט"א. בית הכנסת שאין שם כהן, האם לוי עולה במקומו ראשון או ישראל, כי יש ויכוח אצלנו?
תשובה
עולה ישראל, והטעם כתב מרן בבית יוסף [סימן קל"ה] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן וכו'. בפרק הניזקין [גיטין נ"ט, ב] ופירש רש"י נתפרדה חבילה נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן, ומורי רבנו יצחק בר יהודה, וכך סידר רב עמרם גאון ז"ל [בסדורו חלק א, סימן צ"ט] אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים. והרא"ש [גיטין פרק ה סימן כ] כתב פירש רש"י שלא יקרא הלוי במקומו כלל ויכול ישראל לקרות לפניו. וריצב"א היה תופס זה הפירוש עיקר. ודוקא אם הישראל חשוב ממנו, אבל אם שווים, לוי קודם. ואפילו לקרות במקום כהן, כדאמר רבי יהושע בן לוי במגילה מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני ורבי יהושע בן לוי לוי היה כדאמרינן בפרק כל הבשר [חולין ק"ו, ב] דרבי מיאשא בר בריה, לוי הוה, וקאמר שלא היה מניח לישראל לברך לפניו, ובשוין מיירי דומיא דלא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשווין עד כאן. וכן כתב שם המרדכי [סימן ת"ה] שהוא דעת ר"ת וכתבו הגהות מיימון בפרק י"ב מהלכות תפילה (אות ר) שכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי וכתב אטו בית הכנסת שכולה לויים לא יקראו בתורה אבל הרמב"ם [פרק י"ב הלכה י"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן סימן קפ"ו וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א, סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם [סוף עמוד קכ"ט] שכן נהגו".
וכן פסקו הרא"ש [גיטין פרק ה, הלכה כ"א], ובתוספות הרא"ש [גיטין נ"ט, ב], והמרדכי [מגילה רמז תתכ"ח].
שאלה - 215541
לכבוד הרב היקר, יוצאים בהמונים לדובאי, האם מותר לצאת לחו"ל?
תשובה
עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז שכתב "שנינו בספרי (פרשת ראה יב, כט, פיסקא כי יכרית), וירשת אותם וישבת בארצם, מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה, וירשת אותם וישבת בארצם, אמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, חזרו ובאו להם למקומם. (ובהשגות הרמב"ן על ספר המצות להרמב"ם, במצות עשה ששכח הרב, מצוה ד', הביא לשון הספרי, וכתב: וקראו המקרא הזה, וירשתם אותה וישבתם בה, ושמרתם לעשות את כל החקים וכו', ללמדך שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ע"ש). ובתוספתא (עבודה זרה פרק ה') שנינו: כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שכך נאמר בדוד, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן הוא אומר אצל יעקב אבינו, ושבתי בשלום אל בית אבי, ואחר כך והיה השם לי לאלקים".

"ובדרשות הר"ן (דרוש ד' דף יג ע"א)כתב שכל הארצות חוץ מארץ ישראל נמסרו להנהגת הכוכבים והמזלות, ולכן אמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שמצד שארצות העמים מסורות לשרי מעלה, ואי אפשר שתשתנה הנהגתם אלא על צד הפלא, וכמו שפירשו על הפסוק כי לא ישא לפשעכם, לכן הדר בחוץ לארץ מצד היותו תחת כוכב או מזל אין תפלתו נשמעת כל כך, מה שאין כן בארץ ישראל שאינה תחת ממשלת קצין שוטר ומושל, כי אם השי"ת לבדו, וכמו שנאמר, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. והתפלה נשמעת שם ביותר. וזה שאמר (בדברים לא) וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כי האלהות כולם מלבד השי"ת לבדו נכרים הם בארץ ההיא. ע"ש. (וראה עוד בפירוש הרמב"ן דברים פרק ד' פסוק טו, ובפירוש הראב"ע שם פסוק יט). ומרן החיד"א בפתח עינים (כתובות קי ע"ב) הסביר גם כן בשם המקובלים, מה שאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכו', כי מדינות חוץ לארץ נתונות תחת השפעת הכוכבים והמזלות ושרי אומות העולם, כי לשבעים שרים של אומות העולם נתן הקדוש ברוך הוא לכל שר אומה אחת תחת שלטונו, וגם האדמה אשר הם עליה, וכשישראל בגלות בחוץ לארץ כל התורה והמצות שעושים שם עולים למעלה באויר ארץ העמים לרשות השר השולט במקום ההוא, ומשם יעלו לנוכח פני ה', ובינתים אותו שר נהנה מהם, ולכן אין העבודה נראית לה' לבדו, לפיכך הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכאילו עובד עבודה זרה, מה שאין כן הדר בארץ ישראל שהיא תחת שלטון הקדוש ברוך הוא בלבד בכבודו ובעצמו, לכן הוא דומה כמי שיש לו אלוה. ע"ש. [ונראה שזהו הטעם שתיקנו חז"ל (בברכות ל ע"א), שהעומד להתפלל בחוץ לארץ צריך לכוין פניו כנגד ארץ ישראל, וכנגד ירושלים, וכנגד בית המקדש ובית קדש הקדשים. ועיין בתוספות בבא בתרא (כה ע"א), ובספר ספרי דבי רב (דף קפב סוף ע"ג). ודו"ק]. וכיוצא בזה כתב ההפלאה בכתובות (קי ע"ב), והוסיף, שמצינו כעין זה אצל אברהם אבינו כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לעלות לארץ ישראל, ואז, ואעשך לגוי גדול, ופירשו חז"ל (פסחים קיז ע"ב) זהו שאומרים אלהי אברהם, כי רק אחר עלייתו לארץ ישראל ייחד השי"ת אלהותו עליו, שהדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה וכו'. ע"ש. ועדיין צריכים אנו למודעי בפירוש המאמר כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, שתיבת דומה משמעותה שבאמת אינו כן, וכן כשאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, משמע שבאמת יש לו אלוה, וזהו היפך המכוון. ופירש ההפלאה שם, כי בודאי אין להעלות על הדעת שקבלת אלהותו יתברך אינה על ידי עשיית וקיום המצות אלא בדירת ארץ ישראל בלבד, אלא האמת היא שהמקבל עליו עול תורה ומצות הוא שיש לו אלוה, ומכל מקום הדר בארץ ישראל אף על פי שפרק מעליו עול תורה ומצות, כיון שקיבל עליו מצות יישוב ארץ ישראל, כבר הוא דומה למי שיש לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, ואילו הדר בחוץ לארץ אפילו קיבל עליו עול תורה ומצות, ובאמת יש לו אלוה, אף על פי כן כיון שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שכל הארצות תחת שלטון המזלות, כמו שכתוב אשר חלק השם אלקיך אותם לכל העמים וכו'. והם מקבלים השפע מהשי"ת ומשפיעים לתושביהן, ואם כן הם ניזונים על ידי שליח וכו'. ע"ש".
שאלה - 215507
שלום לכבוד הרב, האם יש הנהגות מיוחדות לבנ תורה הרוצים להתחזק בלימודם? תודה כבוד הרב.
תשובה
עיין בספר מטה משה [עמוד התורה שער ד],
הא', הנהגת למודו. הוא שירחיק עצמו מתאות גבעת עולם, ולא ילך בשרירות לבו, שאין דברי תורה מתקיימת בלימודה בעידון אלא מתוך עינוי הגוף, כמו ששנינו בפרק (ה') [ו'] (מ"ד) מאבות כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא. ובפ"ו (מ"ה) חשיב מ"ח דברים שהתורה נקנית, ומהם מיעוט שינה, מיעוט שיחה, ומיעוט תענוג. וכן כתוב בתנחומא (נח ג') כל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, ויש מכלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ט, א) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. אותו אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה כו'.
והעיקר הלימוד המקוים ביד כל אדם הוא כשכותב דבריו, שמתוך כך זוכרם. ורמז לדבר כ'י ת'שמרם ב'בטנך, ראשי תיבות "כתב", רמז אם כותב דבריו שלמד אזי ישמרם בבטנו. גם אמרו רז"ל בירושלמי פרק אין עומדין (ברכות פ"ה ה"ה) ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. ואם הוא עמל בתורה התורה מזמנת פרנסתו, כדכתבתי לעיל שער א'. וגרסינן נמי בפ"ג מאבות (מ"ה) ר' נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. על כן טוב לו לאדם עולה של תורה שהיא כבוד לאדם בעולם הזה ובעולם הבא, אף על פי שיהא בעמל ועוני מכל העולם כולו".
עוד כתב הרב ז"ל הנהגות במידות.
"הא', שיהא עניו ושפל ברך. הב', שיהא דיבורו תמיד בתורה ולא בשיחה בטילה. הג', שישא ויתן באמונה. הד', שיהא דיבורו בנחת ולא יהא קפדן. הה', שיהא נזהר מהדברים המשכחים הלימוד. הו', שידקדק בדיבורו ולשונו ולא ישנה דבורו. הז', שלא יזלזל עצמו בין הבריות".
ואיש חכם אתה לך ועיין שם ותמצא נפלאות.
שאלה - 215373
לכבוד הרב מוצפי שליט"א אני כהן ויושב בכיסא גלגלים. השבת היינו שני כוהנים ולכהן השני הייתה אזכרה ורצה לקרוא מפטיר אז אני עליתי ראשון. האם זה בסדר?
תשובה
אכתוב לך מה ששאלוני בעבר בנושא זה, והרי הוא לפניך.
שאלוני אודות מושב זקנים ששם יש בעוונותינו כמה וכמה זקנים בעלי תורה המרותקים לכסא גלגלים, ואינם יכולים לעמוד גם על ידי סמיכה, ויש להם יארצייט, או שמגיע החתן מצאצאיהם לכבודם לבית הכנסת, ומאוד מתאווים לעלות לתורה אי שפיר הוא שיגשו אל הספר תורה ויברכו ויעלו מיושב.
והנה במשנה מגילה [כ"א, א] מצינו "הקורא את המגילה עומד ויושב". וגמרא אמרו "תנא, מה שאין כן בתורה. מנהני מילי? אמר רבי אבהו: דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה".
ופירש רש"י ז"ל גבי מגילה "הקורא עומד, אם רצה עומד אם רצה יושב". ואילו גבי קריאה בתורה פירש "שאין קורין בתורה בציבור מיושב". ומפשט דבריו נראה שבמגילה יכול לשבת לכתחילה, ואילו בקריאה בתורה אם ישב, בדיעבד יצא ידי חובתו, שאם לא כן היה כותב שאם קרא יושב לא יצא.
וכן מוכח מדברי רבנו הרשב"א ז"ל בחידושיו [שם] שכתב "הקורא את המגילה עומד ויושב יצא, ואף על גב דקתני יצא, אפילו לכתחילה קאמר. וכו', ועוד דהא קתני קראה אחד, ובאחד מי יש לך לומר יצא בדיעבד, אלא ודאי לכתחלה קאמר". נמצא שהן רש"י והן הרשב"א פוסקים כי בדיעבד יצא ידי חובת קריאת התורה כשישב וקרא.
גם מפורש הוא בדברי בית הבחירה להרב המאירי ז"ל שכתב "הקורא את המגלה עומד ויושב, רצונו לומר עומד ויושב כלומר הדבר [תלוי] ברצונו, ואף על פי שבספר תורה אנו צריכין לקרוא מעומד, ואין גורסין בכאן עומד או יושב יצא, שאם כן היו הדברים מוכיחין דיעבד אין, לכתחילה לא. והיה יוצא לנו ממנה שבתורה אף דיעבד לא יצא ביושב, ממה שנאמר על משנה זו בגמרא מה שאין כן בתורה, וזה אינו שלא נאמר בקריאת התורה מעומד אלא לכתחלה, כדי לעמוד ביראה, הא במגילה אף לכתחלה. אלא שמכל מקום נהגו לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובתלמוד ירושלמי [מגילה פרק ד הלכה א] מובא "הקורא את המגילה, מה לשעבר הא בתחלה לא והא תני מעשה ברבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת של טיבעין, ונתנה לאחר ובירך עליה. כיני מתניתא מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב וכו', זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה, או מפני כבוד הרבים. אין תימר מפני כבודה אפילו בינו לבינה, אין תימר מפני כבוד הרבים אפילו בינו לבין עצמו מפני כבודה הוא עומד, אם אומר את כן, אף הוא מתעצל ואינו קורא. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא, חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא, [רב שמואל נכנס לבית הכנסת ואחד שהיה מתרגם הקריאה בתורה היה נשען על העמוד], אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ויראה". ומוכח מכאן שבמגילה יכול לקוראה לכתחילה יושב, ואילו בספר תורה לכתחילה יעמוד, ובדיעבד אם ישב וקרא יצא. שלכתחילה יש לקורא לעמוד באימה וביראה מפני כבוד התורה. וכן כתב הטור [סימן תר"צ]. והחרה החזיק אחריו הגאון הפרי חדש ז"ל [קמ"א, א].
ועיין בדברי הטור ז"ל [סימן קמ"א] שכתב "וצריך לקרות מעומד דתנן הקורא את המגילה יושב יצא, מה שאין כן בתורה. ומטעם זה נמי צריך ליזהר שלא לסמוך, דאמרינן בפרק שני דזבחים עמידה מן הצד, פירוש על ידי סמיכה איכא בינייהו, לרבנן לא הוי עמידה". וכתב הרב אפרים זלמן מרגליות ז"ל בשערי אפרים [שער ג, אות י"א] "ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא, ואין צריך לחזור ולקרות".
גם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קמ"א] כתב "וצריך לקרות מעומד דתנן (כא.) הקורא את המגילה עומד יושב. כלומר אם רצה עומד אם רצה יושב ובגמרא (שם) תנא מה שאין כן בתורה ופירש רש"י מה שאין כן בתורה שאין קורין בתורה בציבור מיושב ומשמע דדוקא הקורא צריך לעמוד אבל לא שאר הציבור וכן נוהגים". ומסמות דבריו משמע דגם הוא סבירא ליה שכל ענין העמידה בקריאת התורה הוא לכתחילה וכמפורש לעיל שיש לקוראה באימה וביראה, ואין הכי נמי בדיעבד אם קראה מיושב יצא, ואין צריך לחזור ולקוראה. וכן דקדק בדבריו הרב מגן אברהם ז"ל וראה לשונו לקמן בעזרת השם יתברך.
וכן נראה מדבריו בשלחן ערוך [שם א] שכתב "צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר". ומדאמר צריך, היינו לכתחילה.
אמנם הגאון הבית חדש [סימן תר"צ] בהלכות מגילה כתב "ומה שכתב משמע בדיעבד וכו'. פירוש דביושב דיעבד אין לכתחלה לא ומאי דקתני נמי הקורא דמשמע דיעבד משום יושב נקט הכי, וה"ק הקורא את המגילה יוצא בדיעבד כשיושב כמו בעומד אבל עומד ודאי אפילו לכתחלה דאי אפשר בלי עומד או יושב. ומכל מקום קשה למה לי לתנא למיתני עומד ויושב כיון דדין עומד אינו כדין יושב ונראה דתני הכי למידק מיניה דבמגילה דוקא הוה דינא הכי מה שאין כן בתורה דעומד דוקא, וכדתניא (כא א) מה שאין כן בתורה מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה, כח) ואתה פה עמוד עמדי, אבל יושב אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרות מעומד נראה לי".
והסכימו עמו הגאונים הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [קמ"א, ב], הרב עטרת זקנים [תר"צ, א], וכן כתב הרב פרי מגדים ז"ל [במשבצות זהב תר"צ, א] שכתב "ודע דיש לדייק ממה שפסק המחבר כאן כהר"מ ז"ל, דלכתחלה צריך לקרות בציבור מעומד מפני כבוד הציבור, ואם כן על כרחך בתורה דיעבד נמי לא יצא במיושב, וצריך לחזור ולקרות מעומד. דבמגילה [כ"א, ב] אמר עלה דמתניתין [שם ע"א], תנא מה שאין כן בתורה. ואי בציבור במגילה לכתחלה צריך לעמוד, וביחיד אף בתורה שמעביר פרשיותיו אינו צריך לעמוד, ואם כן צריך עיון".
אך הרב מגן אברהם ז"ל כתב "מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות. וכן משמע לשון הטור והגהות מיימוניות, אבל ממה שכתב הרב בית יוסף בשם רש"י, משמע דדוקא לכתחילה קפדינן, אבל בדיעבד יצא עיין שם. וכן מוכח מספ"ז דסוטה דאמרינן דהמלך קורא יושב, ואי איתא דאפילו בדיעבד לא יצא, משום כבודו של מלך לא שרי לכתחילה, וכהאי גוונא דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק".
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [סימן קמ"א, א] "צריך לקרות מעומד. במגילה [כ"א, א] תנן הקורא את המגילה עומד ויושב, ותני עלה מה שאין כן בתורה, והטור בסימן תר"ץ כתב דלישנא דהקורא משמע דיעבד, אבל לכתחילה לא יקרא יושב, וכתב שם הב"ח [ריש הסימן] דכפי זה בתורה אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרותה מעומד, אלא דגבי מגילה לא קיימא לן הכי דבירושלמי [שם פ"ד ריש הלכה א] אמרינן (ביני) [כיני] מתניתא מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב וכן פירש רש"י [שם ד"ה הקורא], וכפי זה בתורה אם קרא מיושב יראה דמהני דודאי לא הוי עיכובא אף לפי מאי דמשמע בש"ס דילן [מגילה שם] דהוי משום כבוד התורה, וכל שכן לפי מאי דמשמע בירושלמי [שם] דהוי משום כבוד הרבים, תדע דבפרשת המלך [סוטה פ"ז משנה ח] תנן שקורא יושב, ואם איתא דבעלמא אפילו דיעבד לא מהני, היכי שרינן לכתחילה גבי מלך, אלא משמע דבדיעבד עלתה הקריאה מיושב וזה ברור". ועיין כף החיים [סופר קמ"א, ב].
נמצא לסיכום לדעת הבית חדש, הכנסת הגדולה, העטרת זקנים, והרב פרי מגדים, שמי שקרא בתורה מיושב גם בדיעבד לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות מעומד.
אך דעת התלמוד ירושלמי שבדיעבד יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולקרות, וכן הוא דעת רש"י, הרשב"א, המאירי, הרב בית יוסף, הרב פרי חדש, הרב מגן אברהם, הרב שערי אפריים, ועוד אחרונים שלא נאמרה ההלכה לעמוד כשקורא בתורה אלא לכתחילה, אך בדיעבד יצא ידי חובתו, ולכן זקן או חולה שאינו יכול לעמוד, יכול לברך על קריאת התורה מיושב ויקרא יושב, וכן היום המנהג בכמה וכמה מקומות, ובפני תלמידי חכמים גדולים שהתירו את הדבר.
שאלה - 215183
בשבת אם אני רוצה לקיים עם אשתי סעודה שנייה ב12 וחצי לאחר חצות יום זה לכתחילה או בדיעבד? מציין שלפני התפילה שתיתי כוס מים ככה שאני לא בתענית
תשובה
אסור לעשות כן, זה חלילה זילזול בכבוד השבת. דע, כי סעודות שבת אינם שלנו ולא לשם הנאתינו, אלא כביכול העולמות העליונים יושבים ומצפים ליהנות מרוחניות המאכלים, ומי שמעכב אותם או מבטלם גורם להם ולעצמו חסרון גדול. אין שבת כימי החול שאוכלים בשעות מסויימות של העולם.
סעודה ראשונה היא מצילה מחבלי משיח ומכל הצרות המקיפות אותנו.
סעודת שחרית זמנה בבוקר עד השעה 11.25. ומי שנזהר בה לאכול לחם ובשר ניצל מאש גהינם ומכפרת עליו, והעולמות הכי עליונים באים לשלחן ונהנים ומברכים אותנו.
סעודה שלישית זמנה אחר תפילת מנחה וצריך לכתחילה לסיימה קודם השקיעה, ועל ידה ניצל האדם ממלחמת גוג ומגוג. אשר מי יודע איך תתרחש ואימתי, ומי ישאר ויתקיים, וצריכים ליזהר בהם מאוד.
עוד סוד אחד גילה לנו רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, שיש מלאך מיוחד הממונה על הסעודות, ובסיום הסעודה השלישית הוא מעלה את כל הדמויות של כל המסובים, של כל הסעודות, סביב השלחן עם הצלחות והמאכלים שהיו עליו, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, והוא מברך אותנו, ונשפעים באורות גדולים ועצומים, וזוכים למקום טוב בגן עדן ולחיי העולם הבא.
שאלה - 215170
לכבוד הרב שלום רב
השבת חל יום השנה להסתלקותו של הצדיק העניו חכם יעקב עטיה זצל רב הקהילה בעיר בת ים ,האם הרב הכירו? אם כן אם יוכל לכתוב כמה מילים לחיזוק לכלל הציבור

תשובה
קשה מאוד לכתוב על אישיות תורנית בסדר גודל כזה. דמות שאין כמעט דוגמתה בזמנינו, איש קדוש וטהור, בעל נפש עדינה, ירא שמים בתכלית, צנוע, נחבא אל הכלים, עושה כל שביכולתו למען הציבור ואינו מחזיק טובה לעצמו, ורחוק מאוד מן הכבוד, השררה, והפירסומים.

א, ענווה. גדול היה בתורה וביראה, אך תמיד עשה הכל בהסתר ובצינעא, עליו ניתן להליץ את דברי חז"ל בתלמוד [סנהדרין פ"ח, ב] "שלחו מתם, איזהו בן העולם הבא? ענוותן ושפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק, וגריס באורייתא תדירא, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה". גדולה מזו גם כשהיו חלוקים לו כבוד ואפילו מעם מהמעט ממה שראוי לו, היה מגיב בצער אמיתי, כי לא החזיק מעצמו מאומה.

ב, פשטות. התנהג כאיש פשוט, לא התעטף באיצטלא דרבנן, היה נחבא אל הכלים, וקיים בעצמו מאמר התנא במסכת אבות [פרק ד, ד] "רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח". הוא תמיד ישב במקומות פשוטים ולא אבה לקבל שום מעמד או כבוד, ומי שלא הכיר את מעשיו היה נדמה לו שיהודי פשוט יושב מולו. וכידוע שמי שלא נהנה מכבוד בעולם הזה, שם יש לו כבוד גדול ועצום.

ג, שתיקה, אחז מידת השתיקה כנאמר "יפה שתיקה לחכמים", המעיט בדיבור באופן מדהים, ולא רק בעניני חולין או בדברים בטלים, וכל שכן לא דברי איסור ולשון הרע ושאר דברים האסורים, אלא גם בעניני הציבור היה מרבה בשתיקה, בחינת "אמור מעט ועשה הרבה". ומעולם לא שמענו ממנו שאומר כך וכך עשיתי, כך וכך פעלתי.

ד, אהבה לזולת. כל איש מישראל היה חביב בעיניו כאילו היה מרגלית יקרה. כמה חיבב כל אדם מישראל ואפילו היה אחד מהשוק, וגם אותם הרחוקים מהתורה ומצוותיה, אהבם, קירבם כאילו היו בניו, ולכן זכה שדבריו היו נשמעים ומתקבלים באזניהם.
והיה מכבד כל אדם העשוי בצלם, ואפילו אותם שאינם בני ברית היה מאיר פניו אליהם, ונוהג בהם כבוד, והם היו מתייראים מפניו כאילו היה מלאך אלקים.

ה, חביבות ומאור פנים. תמיד היה שמח וחביב, גם בימים קשים לו ולבריאותו, ולא התלונן ולא התאונן, כמה היה נעים לשבת במחיצתו, תמיד השרה על הסובבים אותו אמונה ובטחון באבינו שבשמיים,

ו, כל ימיו היו קודש לעם ישראל ולא לעצמו ולביתו. כמה שיעורי תורה יסד, קרנות חסד וצדקה הקים, עזרה הגונה לאלמנות, ליתומים, לחתנים ולכלות, למשפחות עניות, ולכל נצרך ונזקק, והכל בצניעות ובסתר.

ז, אהב תלמידי חכמים, כיבדם, הוקירם, והתבטל בפניהם, גדולים כקטנים, וגם אם היו צעירים ממנו בשנים רבות. קירבם מאוד, והיה שמח להיות בצילם, ושמח עליהם כמוצא שלל רב, גם היתה לו יראה פנימית מהם, ואצלו ראינו מה שדרשו חז"ל "את השם אלקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים".
ומעשה היה בתלמיד חכם אחר גדול בתורה ומרביץ תורה, שהרבה טירדות סבבוהו והיה לפעמים נעדר מהכולל, וההנהלה היתה מנכה מהמילגה החדשית עבורו, וכשנודע לו הדבר הלך לאחראים וגער בהם, והודיעם שחכם זה יבוא ויצא אימתי שיצטרך וילמד וילמד לאחרים מה שבדעתו, ואיש לא יעמוד בדרכו כי תלמיד חכם הוא.

דורנו הפסיד את איש האשכולות, אדם ענק בתורה ביראת השם ובמידות. שומה עלינו לאחוז מדרכיו והנהגותיו, ובזה יהא נחת רוח לנשמתו הטהורה במרומים.
שאלה - 215053
לכבוד הרב שלום
אדם שנאנס ולא שמע קדיש/קדושה ראוי שישמע במשך היום כפול כדי להרויח כמו"כ אם לא שמע כמה ימים כגון בידוד יש ענין לשמוע כמה וכמה פעמים?
אוהבים את הרב הרבה בריאות

תשובה
עיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב, א, ט"ו.
"מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג' פסוקים אלו כתובים בדברי הימים א' סי' כ"ט, ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו' לך ה' הגדולה והגבורה וכו' והעושר והכבוד מלפניך וכו', וכאשר תיקנום חז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפ"ע בכל יום יו"ד או ז' פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך". ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם, עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק, עכ"מ, ונ"ל שהוא מנהג יפה ונכון, ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ח סק"א מ"ש בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יע"ש:
עוד מצאתי כתוב בכתר מלכות כתיבת יד, מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" חמשה וארבעים פעמים. ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י, וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות, כגון שהוא יושב בבית לבדו ואין הולך לבית הכנסת מחמת אונס ע"כ. ונ"ל דמנהג יפה הוא זה, וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנז' בכל יום אחר פרשה של ברכת כהנים שאנחנו אומרים אחר ברכת השחר בכל יום, ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתם ממני מאחר שעשיתי לה זמן קבוע, ואחר פסוק זה אני אומר טו"ב פעמים פסוק אור זרוע לצדיק, כמ"ש הרה"ג הרח"ף ז"ל דנכון לאומרו טו"ב פעמים בכל יום".

נמצא לסיכום, א, יזהר להשלים מאה ברכות בכל יום. ב, להשלמת 90 אמנים יאמר "ברוך אדוני לעולם אמן ואמן 45 פעמים.
ג, להשלמת יהא שמיה רבא יאמר במסכת שבת דף קיט עמוד ב
"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו אדוני. מאי טעמא בפרע פרעות משום דברכו השם. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם כי פרע הוא. אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים. אל תיקרי שומר אמנים אלא שאומרים אמן. מאי אמן? אמר רבי חנינא אל מלך נאמן".

ד, במקום ברכו יאמר מתוך פרקי היכלות פרק ל"א.
"אמר רבי עקיבא כל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע, ופותח ואומר השם מלך, וכל צבא מרום עונים אחריו עד שמגיע לברכו. חיה אחת יש ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עמי לי, עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את אדוני המבורך, וכל שרי מעלה עונים אחריה ברוך אדוני המבורך לעולם ועד".

ה, במקום קדושה אומר פסוקים בישעיה פרק ו
"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אדוני צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
שאלה - 215029
אל כבוד הרב שליט"א. שמענו את הרב בשיעור בלילה לכווין שם הוי"ה אדנו"ת גימטריא צ"א, ומסוגל נגד מחשבות זרות בעמידה. האם זה גם בדברים המותרים?
תשובה
ידידי, שום מחשבה אינה מותרת בתפילה רק כוונת המילים שמוציא מפ]יו, ואעתיק לך לשונו הזהב של מורנו הרב חיים פלאג'י זצוק"ל וזיע"א.
בספרו הנפלא כף החיים [סימן י"א, ה] "כתב בספר אור הישר פרק יד, דהאדם שאינו מכווין בתפילה, משתתף עם רוח הטומאה, ויבא גם השטן בתוכם ואוי לו ואוי לנפשו, כמה רעה גורם לעצמו, וזהו בכל אדם, קל וחומר לשליח צבור, ודרשו דורשי רשומות כי שליח ציבור העובר לפני התיבה יכווין כי ראשי תיבות תי"בה הוא ת'פילה י'שרה ב'כונת ה'לב, וכתוב בספר חסד לאלפים סימן צ"ג, דאין לך צרה גדולה כמו זו כשאינו מכוין בתפילתו, והוא רבה רעה מכל רעות שבעולם, כאשר יעוין שם, ואיתא בתקונים מאן דאשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו, מיד וישמע השם ויחר אפו, ובספר חומת אנך להגאון החיד"א זיע"א במשלי סימן זך, כתב דהמבחן לאדם אם הוא צדיק, הוא כשמכוין היטב בתפילתו בלי שום מחשבה, יעוין שם, וראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים פרשת שמות, דכתב ד"ישעו בדברי שקר" הוא המתפלל שלא בכוונת הלב, ועליו נאמר ישוועו ואין מושיע, אבל המתפלל בכוונת הלב, עליו נאמר אז תקרא וה' יענה, יעוין שם, ומורינו הרב בתי כנסיות, הביא דהמתפלל בכוונת הלב ניצול מחיבוט הקבר, ובספרי הקטן חפץ חיים אספתי בא'ומרים כל דיני שליח ציבור, ממה שהשיגה ידי כיד השם הטובה עלי".
שאלה - 214941
לכבוד מורנו הרב שליט"א, בשחרית של שבת מצא הקורא בתורה אות ל שהראש שלה נכנס באות ר שמעליה, וקרא לילד בן שבע, ואמר הילד שזה אות ר. האם כשר?
תשובה
בהחלט לא, וחבל מאוד שהקוראים בתורה מחליטים בהבל פיהם מה כשר ומה לא, ואין שאלת תינוק מועילה אלא בדבר שהוא ספק בצורת האות, אך לא בדבר כזה שמפורש בהלכה שהוא פסול. וכאשר יבואר בס"ד להלן.

הנה בתלמוד [מנחות כ"ט, ב] במעשה דרבי זירא שאמר להביא ילד שלא חכם ולא טיפש ויסתכל באות ו שהיתה קצרה, וישאל אותו מהי ו או י, משמע ששאלת תינוק היא לגבי צורת האות אם דומה לאחרת או לא, ולא על ענין שברור לנו אם כשר אם לא, אלא על צורת אות אם דומה לאחרת אם לא.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילין פרק א, הלכה י"ט] "וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול, לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו, ולא וא"ו ליו"ד, ולא כ"ף לבי"ת, ולא בי"ת לכ"ף. ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת. וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן".
ובשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ק"כ] כתב "ואם שינה בהפריד אותם הקווים שצריכין להיות מחוברין, או בחיבר אותן שצריכין להיות נפרדים פסל. והראיה מן הברייתא שהביאו בפרק הבונה [שבת ק"ג, ב] וכתבתם שתהא כתיבה תמה. שלא יכתב אלפין עיינין, עיינין אלפין. ביתין כפין, כפין ביתין. גמלין צדין, צדין גמלין. דלתין רישין, רישין דלתין. ההין חיתין, חיתין ההין. ווין יודין, יודין ווין. זינין נונין, נונין זינין. טיתין פפין, פפין טיתין. פשוטין כפופין, כפופין פשוטין. ממין סמכין, סמכין ממין. סתומין פתוחין, פתוחין סתומין. וכולי. ובודאי דבכל אלו לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. דהא מותבינן מינה לרב חסדא [שבת ק"ד, א] דאמר גבי הא דאמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו'. ומקשינן בגמרא מי דמי, מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח, ואמר רב חסדא עלה זאת אומרת סתום שעשאו פתוח כשר. ובברייתא קתני שלא יעשה סתומין פתוחין, דמשמע מינה שהוא פסול. אלמא ברייתא לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. וכן בכולן דכלהו בחדא מחתא מחתינהו".
וכתב הרב שיירי כנה"ג [הגהות בית יוסף ל"ב, כ"ז] כי מה שיש מכשירים כשרגל הך' נכנסה לחלל האות שלמטה, ומכשירים כשאין שם נגיעה, היינו דווקא שלא נכנסה לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות, אלא שנכנס לתוך החלל כל שהוא, אבל אם נכנסה לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות, לכולי עלמא פסול. ואפילו נימא שאף בזו מכשירים, גג הלמ"ד שנכנס לחלל הרי"ש שלמעלה ונדמית כקו"ף לכולי עלמא פסול, ולא שייך כאן לאתויי ינוקא דלא חכים ולא טיפש.
עוד כתב הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [שם אות י] "הא דלא משגיחינן בתינוק בפשוט, היינו דווקא לחומרא, אבל לקולא אף על פי שמן הדין כשרה, אי תינוק דלא חכים ולא טיפש קרי בענין שהוא פסול משגיחינן ביה. וכן נראה מדברי ספר ברוך שאמר, שהביא רבינו המחבר בסימן ל"ו באות וא"ו ובסימן כ"ד דאפילו לקולא לא משגיחינן בתינוק". והביא דבריו להלכה הרב אמת ליעקב ז"ל [סימן ט"ז, אות י"ג].
שאלה - 214672
לכבוד הרב שלום רב
האם יום רביעי זה יום של דינים?
שמעתי רב מוכר וצדיק אמת שגם הרב מכיר שאמר שיום רביעי

תשובה
טעות בידך ידידי, חלילה לעבור על מה שכתוב בתורה "לא תעוננו" ודרשו רבותינו סנהדרין ס"ה, א. לומר עונה זו יפה וזו לא. ועיין לרבנו אלעזר אזכרי ז"ל שכתב בספר חרדים [מצוות לא תעשה פרק ד, נ"ב] "לא תעוננו פירוש לשון עת ועונה אלו נותני עתים עונה זו יפה לצאת לדרך עונה זו אינה יפה אלא יבטח בהשם יתברך בכל ענייניו, ממנין תרי"ג".

ובמסכת נדרים ל"ב, א] "אמר רבי כל המנחש [הכוונה מאמין בדברי הבל] לו נחש, שנאמר כי לא נחש ביעקב. והא בלמ"ד אל"ף כתיב! אלא משום מדה כנגד מדה. תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש, מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו". וכן הוא בתלמוד ירושלמי שבת ו, ט.
וכן עיין בקרן אורה [נדרים שם] שכתב על אברהם אבינו עליו השלום, "והבין במאמרו יתברך כי אי אפשר להיות תמים עם השם, ולצאת חפשי משליטת המזלות כי אם על ידי אות ברית קודש, וזו היא מעלת ישראל, וכמו שכתוב תמים תהיה כו', ולזה סמך דרשא דויוצא אותו החוצה צא מאיצטגנינות שלך, כי אחר כריתת הברית יצאו הוא וכל זרעו מגדרי האיצטגנינות, כי אין קבלת השפעתם על ידי צבא השמים, כי אם ממקור הברכות ככל צבא השמים, וזה שנאמר הבט נא וספור הכוכבים כו' כה יהיה זרעך, וז"ש עוד כל שאינו מנחש מכניסין אותו לפנים ממחיצה של מלאכי השרת, וכמש"נ התהלך לפני והיה תמים".
שאלה - 214548
לכב הרב שליט"א
תהיה בריא על התשובהבאותה נשימה יש טובים ממנו.אבל במקרה הספציפי הנ"ל יודעת שבתוכו הוא טוב והכי מיוחד ומתאים לי, והוא המיועד מהשמיים!רק התיקון שלנו מורכב

תשובה
כתבתי לכם אתמול את דברי רבנו בחיי ז"ל בספר חובות הלבבות שער ח - שער חשבון הנפש פרק ג
"ואמרו על אחד מן הצדיקים, שהיה אומר אחר תפלתו: אלהי לא נשאני לעמד לפניך סכלי בפחיתות ערכי ומעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך, כי אתה רם ונשא ואני נקלה ונבזה וקטן משאל ממך ומקרא אליך שבח והלל, וקדש שמך המקודש בקולות המלאכים העליונים הקדושים, אבל נשאני על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרא אליך, והרשתני לשבח את שמך העליון, כפי הכרתי אותך וידיעתי בכבודך עם הראותי עבודתי לך ושפלותי לפניך. ואתה יודע תקנתי ואופני הנהגתי, ולא הודעתיך בצרכי להעיר אותך עליהם, אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך. ואם אשאל ממך בסכלותי מה שאינו טוב לי ואבקש ממך מה שאין בו תקנתי, בחירתך העליונה טובה מבחירתי. וכבר הנחתי כל עניני אל גזרתך הקיימת והנהגתך העליונה, כמו שאמר דוד ע"ה: ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי".
שאלה - 214511
לכבוד הרב, מה שרואים אנשים משתעלים ומצוננים ומסתובבים בתוך הציבור ולא נזהרים, ואמר לי אחד איזה איסור הוא עובר?
תשובה
תחילת כל הוא עובר משום ואהבת לרעך כמוך, גם יש כאן איסור של גרימת שפיכות דמים, כפי שמצינו בפירוש בכמה אנשים שהלכו לעולמם משום שנדבקו מחולים שזלזלו בכללים והתערבו עם אחרים, והרי אמרו חז"ל [עיין חגיגה ה, א] על הפסוק בסיום ספר קהלת פרק יב "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע". שאם אחד רקק ברחוב ועבר אדם וראה ונמאס, על זה ישפטו את הרוקק. ומכל שכן אם גרם נזק או חולי או חלילה...

וכתב בספר חסידים סימן תרע"ג "לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט י"ד) שלא ירחץ אדם שהוא מוכה שחין עם יהודי אחר אלא א"כ יודיענו שנאמר (שם שם י"ח) ואהבת לרעך כמוך וכתיב (שם שם ט"ז) ולא תעמוד על דם רעיך".
וכתב הגאון הרמב"ן ויקרא פרק יג פסוק ג
"והתורה רצתה בטהרת ישראל ובנקיות גופם, והרחיקה החולי הזה מתחילתו, כי המראות האלו אינן עדיין צרעת גמורה אבל תבאנה לידי כך. ויאמרו הרופאים בספריהם, הבהרות נירא מהן מהצרעת. ולכך יאמר הכתוב בהן בתחילתן "נגע צרעת", כלומר מכה של צרעת, איננה צרעת גמורה, ובהיות סימני הטומאה גמורין לאחר ההסגר שיאמר "צרעת היא".
שאלה - 214405
מחילה מהרב, שמעתי שטוב לקנות יין בבקבוק כהה צבעוני ולא בבקבוק זכוכית שקופה היש בזה מעלה או אמצאה?
תשובה
נראה מתוך הדברים שהאומר כן התכווין למנהג שהמחמירים נזהרים שגוי לא יראה את היין ולא רק שלא יגע בו. וכמו שכתב הרב בן איש חי ז"ל.

ועיין בספר דרכי תשובה [יורה דעה קכ"ג, ב] שהביא מספר טעמי המצות להרב מנחם הבבלי ז"ל שכתב בימי חורפי ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם שאפילו בראיית כלי היין לא היו שותין אף על פי שלא נגע בו ע"כ, והובא גם במדרש תלפיות באות יין, ובשו"ת דובב מישרים [חלק א סימן קכ"ד], וכתב דחסידים ואנשי מעשה מחמירין אפילו אם הגוי ראה היין דרך זכוכית, דאף דמצינו בכמה מקומות דחשוב ראיה ע"י זכוכית, מ"מ י"ל דשליטת העין אינו פועל דרך הזכוכית עי"ש, וכן העלה בשו"ת זבחי צדק [חלק ג סימן קס"ה].
ועיין בשו"ת רביד הזהב בהערה שם שכתבתי למחבר שליט"א, כי שמעתי מפי חמי רבי יעקב ז"ל יליד העיר טבריה שבצעירותו היה נוכח בעריכת החופה לאחד מנכבדי היהודים בטבריה, ולשם הוזמנו הכומרים של הכנסיה הסקוטית בעיר שהיו ידידי היהודים, וערך את החופה הגאון רבנו יעקב זריהן ז"ל רבה של העיר, והוא ביקש מחמי וחבירו שיעמדו חוצצים בינו ובין הכומרים לבלתי ישלטו עיניהם בכוס היין.
ועיין במקור חיים להרב חוות יאיר ז"ל [בקיצור הלכות סימן קפ"ג], שכתב מידת חסידות להקפיד בכוס של ברכה על הסתכלות גוי מטעם דברי הרמב"ן ובחיי והחבר לכוזר [מאמר ב סי' ס] ופי' הקול יהודה שם, ועיין בפירוש הרמב"ן פרשת אחרי.
וכתב הרב בן איש חי [פרשת בלק דחומרת הרבינו מנחם הבבלי אין להחמיר אלא בנוצרי וכדומה, אבל בישמעאלי אפילו מדת חסידות ליכא.
הנה תראה ידידי היקר, כי כנראה לזה התכווין החכם שאמר לך אלה הדברים.
שאלה - 214390
לכבוד הרב שלום רב, רבים וגם יש רבנים האומרים כי מי שחטא עליו לשמוח שמתקרב להקדוש ברוך הוא.
תשובה
היזהר והישמר מהם כי שלוחי השטן הם, כנביאי השקר שהיו בבית ראשון, שהיו מתנבאים שקר באותות ובמופתים ומחטיאים את עם ישראל, באמרם להם שלום ואין שלום, כנזכר באורך בדברי הנביאים הקדושים.

וראה נא ידידי את דברי רבנו בחיי על שמות פרק ל פסוק טז כתב
"ומפני זה אמר והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם, יגיד כי יעשו בבנין דבר מיוחד ומסוים מכסף השקלים, והיה הדבר ההוא לבני ישראל לזכרון כי יזכירו חטאם תמיד ויתנחמו בו, כטעם וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), ויהיה לפני ה' לכפר כי יתרצה להם בהיות האדנים יסודות של משכן, ואז יפנו למעלה ראש, ולכך קרא לכסף זה כסף הכפורים".
והרב צרור המור על דברים פרק ל פסוק יד כתב "רמז דוד במזמור בבוא אליו נתן הנביא (תהלים נא, א-ו), שתקנו על חטא בת שבע. ונתן בו סדר לשבים, שראוי להם להודות על פשעיהם ולא לכסות עליהם. וכן ראוי לבקש בקשתם על צד החסד והרחמים, וזהו חנני אלהים כחסדך. וכנגד ההודאה אמר, כי פשעי אני אדע שהם רבים. וחטאתי הידוע נגדי תמיד. ואני מודה עליו ואומר לך לבדך חטאתי, ולא לאוריה, לפי שהוא סיבב מיתתו בעברו על מאמר המלך.
וכתב הרב שפתי כהן ז"ל ויקרא פרק כד פסוק יז "וטומאתו עליו. בטומאת הנפש הכתוב מדבר שאין העבירות שאדם עושה מטמאים אותו מלקבל פני שכינה, זהו ונכרתה הנפש ההיא מלפני:
וטמאה עד הערב, אם עשה עבירה ועשה תשובה אל יחזיק בעצמו שנטהר אלא יהיה העבירה שעשה מגמתו, כמו שאמר (תהלים נ"א, ה') וחטאתי נגדי תמיד, עד הערב עד שיעריב שמשו שהוא יום המיתה, ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, רמז שלא יתעדן בעולם הבא עד שיעשה תשובה, ובא השמש, שעם כל זה אפילו שעשה תשובה יש עבירות שאין מספיק להם תשובה אלא מיתה ממרקת, זה ובא השמש וטהר".

ומאהבתי אלים כי בן אברהם יצחק ויעקב אתה, אעתיק לך שורות אחדות מדברי אחד מגדולי ישראל הוא רבנו הגדול והנורא רבנו אלעזר מגרמייזא זצ"ל וזיע"א אשר חי קודם קרוב ל - 900 שנה מה שכתב בספרו הנורא הרוקח ספר הרוקח הלכות תשובה סימן כ"א
תפלת השב בכל כוחו.
"רבון העולמים אתה הוא בעל הרחמים ה' אלהינו ואלהי אבותינו בושתי לדבר לפניך אמנם אנכי חטאתי לך הרעותי מדרך טובה נטיתי עברתי על מצותיך זכרתי שמך לרצותך רשעתי ויושר העויתי כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ואני דומע בדמע לבי פלגי מים ירדו עיני אשר לא שמרתי תורתך צער ומצוקות לבבי הרחיבו ואתנה לבושי שק כי אוריד עדיי ממני ואתוודה לפניך בצוק צרת לבי כי עונותי עברו ראשי אתאונן על חטאותי וכאשר ידמע יאמר במר דמעותי יכבה חרון אפך כבה בדם לבי הנמס כבה אש קדחתי באפך ותשובת חרטותי ישיבו אפך ממני ונוזלי דמעותי יחשבו כניסוך יין ומים ומשמן בשרי כחלבים ואמורים ודמי הנחסר כאלו נזרק על גבי המזבח וקול אנחותי כקול שירי הלוים וקול גניחותי כקול תופים וכנורות ושבירת לבי כשברים ותרועות שופרות וניתוק מורשי לבבי כנימי כנור ועוגב וחלישת איברי כעריכת איברים ופדרים ושפיכת נפשי כמים ימחו פשעי ובדם לבי תמחה עונותי ובליחלוח גופי יכבו חטאתי ובודוי אשם נפשי יחוורו אשמותי וניב שפתי והגיון לבבי יתכפרו רעיוני והרהורי וקריעת לבבי יקרעו כל ספרי עונותי ורוב נהמותי המה ינחמוך וחנינותי יגלגלו מדת רחמיך לחונני ותפלתי קבל עם תפלת בניך בני בחוניך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".
שאלה - 214372
שלום לכבוד הרב שליט"א,
משוגע אמר לי שהוא שמח שעבר עבירה חמורה, כיוון שלאחר העבירה זכה להתקרב לה' יתברך מאוד מאוד וגם למד מהטעות לא לחזור על זה. זה לא נשמע לי טוב. מה דעת הרב?

תשובה
האומר הדברים הללו שוטה גמור הוא וכופר בעיקרי האמונה. ואסוןר לשמוע דבריו כלל.

כתב רבנו סעדיה גאון ז"ל ספר האמונות והדעות מאמר ה.
"ואם יאמר אומר, שחובה אחת תפסיד זכיות רבות, איננה עושה זה, אלא שיש עמה חרטה, בעבור עלת החרטה לא בעבור עצמה. ושזכות אחת תתקן חובות רבות, איננה עושה זה כי אם עם התשובה, בעבור התשובה לא בעבור עצמה. - והוצרכתי לביאור הזה מפני שראיתי אנשים מזייפים הדברים, ואומרים אם יש בשיעור כפירה אחת, לאבד הרבה מן האמונה, לא יתכן להיות בשיעור אמונה אחת, מה שיאבד הרבה כפירות, ואם יש בכח אמונה אחת, מה שיסיר הרבה כפירות, לא יתכן להיות כפירה אחת, מה שיסיר הרבה מן האמונה, ויהיו המאמינים נבוכים בדברים האלה".
עוד כתב רבנו שלמה אבן גבירול ז"ל בספר תיקון מידות הנפש חלק ג שער ד
"המידה הזאת תהיה כשהאדם שב מחטאו כשיראה ממנו עניין החרטה, אז תהיה תשובתו שלימה עם הקדמת השלשה הדברים: שהם התשובה ובקשת המחילה, ושיקבל עליו שלא ישנה. וכמו שביאר אותו רבינו סעדיה ז"ל בכמה מקומות ואחד מן החסידים היה אומר: מי שמתחרט על מה שעבר, כאילו לא חטא. וזאת המדה משובחת על הדרך הזאת, אך העניין המגונה שבה, כגון שיאמר היום הן על שום דבר ואחר כך יתחרט, או יאמר וידור להתענות או לתת בצדקה, ויתחרט אחר כן, במדה הזאת היא מגונה. ודרך השכל בעיניי שיזהר האדם מהביא את עצמו בדבר שיתחרט בו, אעפ"י שאין בכח בני אדם למשול בנפשה מהגברת מדותם, אך צריך להם שישתדלו להרגיל עצמם לדלג מן המנהגים הרעים אל הטובים ומן המדות המגונות אל המשובחות. וזה תכלית הטוב שיוכל האדם למשול ברוחו ולבלום את נפשו ולהנהיגה המנהג הטוב, ומי שטבעו נמשך אחר שכלו גבר".
וכתב בחיבור התשובה למאירי - משיב נפש מאמר א פרק ד
וכן צריך שלא לבוז בקצת עברות מצד היותם קלות בעיניו, שכמו שאמרנו להזהר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, כך אין אדם יודע ענשן של עברות, ועוד שהקלות אין היצר מתעורר בתשובתן כמו שבארנו, והחמורות אין עברה מצויה בהן אלא מתוך תקף יצר ואחר שעה מתחרט ומתביש, ולפי גודל חטאו מתבייש מבוראו ומנפשו ומתחרט חרטה גמורה, מה שאין כן במי שמזלזל בקלות, ועל דרך הצחות דרשו בזה, אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון, אך אלים ימחץ ראש אויביו וגו', האויל הזה כשהוא נכשל בעברה אומר וכי מה אני חייב סקילה או שריפה כלום אני חייב אלא אשם והוא אינו יודע שעונו על קדקדו מעל לשערו, רצו בו שהדברים אשר לא יחשב לעצמו עון בהם ישקיעוהו ויכשילוהו בטבעו הרע עד שיאבד ברשעו, ומפני זה צריך לכל מתעורר לתשובה לחפש בדרכיו ולבער דעות רעות מקרבו לבלי יהיו סבה לעכב תשובתו".

ובספר אורחות צדיקים שער החרטה כתב "החרטה - הוא שעושה אדם דבר וחוזר בו ומתנחם על המעשה. היא דרך ישרה מאד לענין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט, כאילו לא חטא. ואי אפשר לשוב בלא חרטה, פירוש: לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולתי החרטה, כי איך יאמר "סלח לנו אבינו כי חטאנו", כשאינו מתחרט על חטאיו?

וכתב רש"י על אבות פרק ב
"ותפארת לו מן האדם. שלכל העולם היא ישרה דאין לך דבר עבירה שיעשה אדם שלא יתחרט בו ויאמר בלבו מה עשיתי ויש לו בושת מבני אדם".
ורבנו הגדול ר' בחיי אבן פקודה ז"ל כתב בספר חובות הלבבות שער ז - שער התשובה פרק ג
"הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשני, שידע אפן רוע מעשהו וגנותו, כי, אם לא יתברר אצלו, כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב, לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמ"ש: שגיאות מי יבין וגו'. והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי, אם לא ידע זה, אין הצורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו, כי הוא ענוש עליו, יתחרט אחר כך ויבקש המחילה, כמו שכתוב: כי אחרי שובי נחמתי וגו', ואמר: סמר מפחדך בשרי וגו'".
שאלה - 214273
לכבוד הרב
לגבי מה שכבודו דיבר בשיעור: האם ציבור שלא היה להם ס"ת בבוקר יכולים אחה"צ להוציא ס"ת ולקרוא ולברך? האם זה תקף לכל הימים? ר"ח שבת חול?
תזכה לשנים רבות

תשובה
הגאון רבנו צבי פסח פראנק ז"ל בשו"ת הר צבי [אורח חיים א סימן נ"ב] כתב "שאין בזה סתירה לדברי הרדב"ז ז"ל וזה לשונו "יש מקום לומר דחיוב קריאת התורה הוא מילתא באנפי נפשיה, ואינו תלוי כלל אם התפללו בצבור. ואינו דומה לסידור קדושה, שהוא מגוף התפלה, ובזה שפיר קאמר הרדב"ז, דכשהתפללו ביחידות פרח מינייהו חיוב קדושה, מה שאין כן קריאת התורה מבואר ברמ"א [נ"ה, ג], דהוי ענין אחר, ויש לומר דחיוב זה במקומו עומד, ולא פקע בשביל זה שהתפללו ביחידות". ועיין שם שהביא ראיה מדברי שלחן ערוך רבנו זלמן ז"ל שהעתקנו לשונו, וכתב עוד כי הרב חיי אדם [ל"א, י"א] והגאון היעב"ץ בסידורו העלו דבר זה בספק, והביא עוד להקת פוסקים וביניהם יד מאיר, אשל אברהם מבוטשאטש, מנחת פתים ועוד, שהתירו לקרות בתורה לאותם שלא שמעו הקריאה.
וכן כתבו בשו"ת מהר"י אסד [אורח חיים סימן נ"א], ובשו"ת מהרש"ג [חלק ב, סימן צ"ב], ובשו"ת ציץ אליעזר [חלק י"ג סימן כ"ז], ובשו"ת יביע אומר [חלק ד, אורח חיים סימן י"ג].

וזה שייך לכל יום שיש בו קריאת התורה לאותו יום בלבד.
אלא שאני עדיין מסופק אם בשעת מנחה גם אפשר, כשלא שמעו בשחרית. וזכורני קודם למעלה מ - 20 שנה שהגאון רבי ישראל פישר זצ"ל הסכים שיוציאו ספר תורה במנחה.
שאלה - 214271
שלום לכבוד הרב
אם שאלתי אינה במקום הריני כאילו לא שאלתי
האם אפשר להכניסנו קצת אל הקודש פנימה ולומר לנו מדוע כבוד הרב אינו מתעסק בענייני שמות?

תשובה
כנראה שכבודו חדש בשכונה, ואציג לך להשתעשע, מה הגיב הרב.

היום זו אופנה. יש שם לסתיו ויש לאביב. יש לקיץ ויש לחורף. יש לחול ויש לשבת. יש למועדים ויש לשלש רגלים, יש לנופש ויש לצימר. יש לארץ ויש לחוץ לארץ. יש לחוף הים ויש למלונות. יש לאירופה ויש לאפריקה, יש לקליפורניה ויש לזמביה, יש לבילויים ויש לבישולים. יש לניקוי סירים ויש למחברות שירים. יש לציחצוח השיניים ויש לפי צבע העיניים. יש לתינוקת ויש לילדונת. יש לנערונת ויש למבוגרת. יש לארוסה ויש להרוסה. יש לנישואין ויש לקידושין. יש לשינה ויש לשן בינה. יש ליולדת ויש להריונת. יש לאמא צעירה ויש לסבתא. יש מהג׳ירפה ויש ממקהלת חיפה. יש בצרפתית ויש בלועזית. יש בעברית ויש בלאטינית. יש בפורטוגזית ויש בחנות האמגזית. יש בערבית ויש בחביט חביט.
אשה שאין לה 52 שמות כמנין ב״ן היא אפילו לא צנצנת. ובודאי גם לא גננת. כי נתנה לה אותו ההיא שבכוכבים מעוננת. ודבר לא מסתדרת, וגם לא זורמת, אלא הן ביום הן בלילה מקוננת. ותמיד לאביה או לבעלה רוטנת. כי כך אמר הבאבא או העלי באבא. החוזה בכוכבים או כוכב החוזים. פותר החלומות או חולם הפתרונות. המקובל מהרדיו או המתרים בוידאו. השדרן או השחקן. הקבצן או הדרסן. הגנן או הטפסן. המתרים הבכיין או הגוזר העבריין, בכוכבים חוזה, או עמיתו המתחזה. הלץ או הליצן.
לכל ליצן יש שם. יש מבית מרקחת ויש מחנות נעליים. יש מהקניון ויש מהמוזיאון. יש מהספארי ויש מהבוכרי. יש שם של צוללת, ויש שם של מנעול הדלת, יש שם של אוירון, ויש שם של הקרון, יש שם של חנות נעלים, ויש שם של רופא אזניים, יש שם של פדיקור, ויש שם מאת לול הקורקור, יש שם כשהיא מתפללת, ויש שם כשהיא מטיילת, יש שם מהעבודה, ויש שם מהדודה, יש שם עם יו"ד, ויש שם של עוד ועוד, יש שם עם סיבה, ויש שם למסיבה. יש שם עם שני יודי"ם, ויש שם של שדים. יש של ציידים, ויש של סיפורי בדים. יש שם מהירח, ויש בלי טעם וריח. יש ממערכת השמש, ויש ממערכת נמושת הנמש. יש ממערכת ההתרמות ויש מרוחשי המזימות.
ואין מי ששינו שמה והצליחה. וגם מאומה לא הרוויחה. לא קיבלה שום דבר בטוח. כי את כולם נשא הרוח. ושמה נשאר גם אחרי הכביסה. כי הוא ניתן לה מהעריסה.
שאלה - 214004
לכבוד הרב מאור עיננו, בשבת זו יש בר מצוה, וכשסידרנו העולים, יש הרבה אחים, שלא יכולים לעלות זה אחרי זה, האם אפשר שהסבא יעלה אחר הבר מצוה רביעי?
תשובה
אב ובן בנו נהגו להתיר, ויש המקפידים גם בזה, ובפרט אם הנכד קרוי על שמו, אך אב ובן בתו התירו כל הפוסקים בזה.
כתב הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קמ"א ח] "יראה לי עוד דלאו דוקא אב ובן ושני אחים אלא אפילו אב ובן בנו איכא משום עינא בישא, ולא יעלו זה אחר זה לספר תורה בספר תורה אחד. כן הסכמתי בתשובה הנזכרת".
והגאון הפרי חדש ז"ל [סימן קמ"א, ו] רוח אחרת עמו וזה לשונו "כתב בספר שיירי כנסת הגדולה [הגב"י אות ח] דאפילו אב ובן בנו איכא משום עינא בישא ולא יעלו זה אחר זה לספר תורה, ולא נהירא לי".
והגאון החיד"א ז"ל כתב במחזיק ברכה [קמ"א, ה] שאם הסבא מקפיד יש לחשוש.
וכתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספר חיים [סימן י"א, אות י"א] "אבי הבן או שני אחים ואפילו מאם, לא יעלו בזה אחר זה, אלא בהפסק אדם אחר. ובמקום שקורים בלי שם, יכולים לעלות שני אחים, אך שמן המאור כתב דלא יעלה. ועיין חסד לאלפים. בשני אחים מאב ואם אם קראוהו לא יעלה, ואם עלה לא ירד. אבל מאם, ואב ובן בנו, אם קראוהו יעלה, שערי אפרים ש"א.
ודווקא בבן בנו, אבל בבן בתו אין קפידא כלל. וחתן עם חמיו יש מי שמקפיד. ועיין שיירי כנסת הגדולה וכר"ש ופרי מגדים, ומנחת אהרן [כלל טו"ב]. ועיין מה שכתב רב רחומאי בספר פתח הדביר [דקנ"ה ע"ג].
ועיין בשו"ת דברי שלום [אורח חיים חלק א, סימן צ"ח, אות ג] שכתב "ועיין להרב שכנה"ג שכתב דה"ה אב ובן בנו נמי איכא משום עינא בישא והביאו העולת שבת [אות י"ג] ואליה רבה [אות ח] ומטה יהודה [אות ז] ואמת ליעקב שם אלא דהגאון הפרי חדש כתב דלא נהירא לי והמטה יהודה דעתו כהשכנה"ג יעו"ש, ונראה שדוקא באב ובן בנו איכא משום עינא בישא, אבל באב, ובן הבת, עולין זה אחר זה לכו"ע ועוד במקום שאין המנהג ידוע שאין עולין אב ובן בנו יש להקל בזה ועולין זה אחר זה מאחר שלא נזכר בדברי הפוסקים אלא בשני אחים ואב ובנו, עיין או"ח וכלבו ובמרדכי בהלכות קטנות ובב"י הבו דלא להוסיף עלה. אבל במקום שנהגו שלא להעלות אב ובן הבן יחזיקו במנהגם. ועוד נראה אפילו אם קראוהו בשמו אחרי אביו או לאחר אחיו לא יעלה מיד לאחריהם אלא יעלה אחר אחריהם. ואחריו יעלה הבן או האח ובכה"ג שאין עולין מיד זה אחר זה ליכא חשש משום עין הרע וכן ליכא חשש דמי שנותנין לו ס"ת לקרוא ואינו קורא כיון שהוא עולה וקורא מיד אחרי הפסק אחר ביניהם. ונראה שגם למנהג שהביא ה' מט"י שאין עולה כלל באותו יום, מ"מ אם קראוהו בשמו לעלות יעלה בהפסק אחר ביניהם. ואין לחשוש להא שכ' האו"ח שהם פסולי עדות כמ"ש הגר"א לדחות טעם זה מדברי הגמרא ולכן יעלה בהפסק אחר ביניהם, ולעדיפותא בעלמא יכוין בעלייתו לס"
שאלה - 213944
לכבוד הרב
מה עדיף יותר עלית שישי בשבת שחרית או במנחה שלישי
אדם שנפטר ביו"ט או בחול המועד היום ביום פקודת שנתו נשמתו נמצאת בקבר.

תשובה
אין לומר עליה זו נאה.
יזהר האדם שלא לומר עליה זו נאה וחשובה, וזו אינה נאה. וטוב לחוש גם למי שאומר שלא לומר עליה זו חשובה, אלא יאמר יש בה פסוקים אלו, כגון ויתן לך, המלאך הגואל, שירת הים, ברכת כהנים, כי ביום הזה יכפר, וכן היה נזהר בזה מור אבי ז"ל.
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זה נאה או ראיתי דבר נחמד.
ב, אין בזה נפקה מינה כי הנשמה לא תבוא בראש חודש או בחול המועד.
שאלה - 213935
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
יסביר למו מורינו קצת.על רבינו יונה שהיום פטירתו כח שערי תשובה סםר חזק אנימאשה קוראת בו זיעא

תשובה
רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד, ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".

בצעירותו למד אצל רבי שלמה מן ההר ז"ל. ואצל האחים רבי משה בר שניאור ורבי שמואל בר שניאור. למד גם מבן דודו הרמב"ן אמו של הרמב"ן היא אחותו של רבי אברהם, אביו של רבנו יונה, והתקשר עמו בקשרי חיתון, כאשר השיא את בתו לרבי שלמה, בנו של הרמב"ן. בשנת ה' ד' מונה לרב בטולדו. והיה רבו של הרשב"א.
רבנו יונה נודע כבעל חריפות ועוצמה למדנית גדולה מאוד בעולם התלמודי, וכתב חידושים לכמה מסכתות. אך כיום נשאר רק חידושיו למסכת בבא בתרא הנקרא בשם "עליות דרבנו יונה". בחיבור עצמו מעלה רבנו יונה דיונים מעמיקים על סדר המסכת, סוגיה אחר סוגיה. בסוף כל דיון מביא רבנו יונה את מה ש"עלה בידנו", הכוונה היא לפרטים אותם פוסק רבנו יונה להלכה, ומכאן גם שמו של החיבור.

כמה מתלמידיו כתבו חידושים על מסכתות שונות שרובו או כולו ממנו, וקרויים בשם חידושי תלמידי רבינו יונה ובקצרה תר"י. הרשב"א והרא"ש מרבים לצטט מחידושיו גם למסכתות נוספות.

חיבר ספר מוסר כללי הנקרא "שערי צדק" אשר רובו אבד ונשאר ממנו הספר "שערי תשובה", חיבר פירוש על ספר משלי, וכן חיבר פירוש על מסכת אבות שהוא פירוש ארוך יחסית לפירושי רש"י ורמב"ם.

בספר "חידושי גיטין המיוחסים לריטב"א" מצוטטים דברי תורה מרבנו יונה על מסכת גיטין.

נפטר בטולדו בכ"ח בחשוון בשנת ה'כ"ד. רבי יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם).
שאלה - 213876
לכה״ר מורנו, האם מותר בשבת לקרוא מאמרי מדע וחוכמה שאין בהם כפירה אלא ידע כללי על טבע העולם מפלאי הבורא יתברך. נאמר לי שמעיקר הדין מותר,אך לא הינו בטוחים. תודה לכבוד תורתו
תשובה
מי הוא זה ואיזה הוא אשר יערב אל לבו לסלק יראת השם ממול פניו אפילו לרגע אחד, ובפרט ביום הקדוש הוא שבת קודש שניתני לנו לכבוד השם ולמנוחת הנפש, ובמקום לרכוש ידע בתורה הקדושה, בחכמתה ובאגדותיה, הוא מעיין בספרים חיצוניים, ואתה כותב לי "שמעיקר הדין מותר"... אולי דין הב... או היו... רחמנא ליצלן.
האם חסר לך ידע כללי במדרשי חז"ל?
זכור! שיש בזה כמה איסורים חמורים, א, עוון ביטול תורה, ב, עוון מושב לצים. ג, אל תפנו אל האלילים, ופירשו חז"ל שבת קמ"ט, א. אל תפנו אל מדעתכם, ועיין בשדלחן ערוך ש"ז, ט"ז. ובשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן י"ב. מה שכתב בענין הטלביזיה הארורה שהיום נותנים עליה הכשר.
ועיין בשו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק כ"ה, ו. שכתב "מוכח מדברי מרן שכל דברי חולין אסור לקרוא בשבת, ואף ספרי חכמות כתב מרן בסתם לאסור. וא"כ אין להתיר לקרוא בהם בשבת. ואמנם הרמ"א שם התיר לקרוא אף דברי חולין אם הם כתובים בלשון הקודש, מ"מ מסתימת מרן מוכח שבכל אופן אסור. ולכן עיתונים שאינם של דברי תורה אסורים בקריאה בשבת. וכן הזמנות לחתונה אין לקרוא בשבת, דהוי כאגרות של שאילת שלום, שכתב מרן שם בסעיף י"ג שאף לעיין בהם בלא קריאה אסור. וסיפורים על גדולי ישראל מותר, שהרי לוקח מהם מוסר, וכעין מה שכתב במחזיק ברכה שם לענין ספר יוסיפון וספר יוחסין, ע"ש. אבל ספרים על חינוך ילדים וכדומה, אם אינם בנויים על מאמרי חז"ל, הרי הם בכלל דברי חולין שאסורין בקריאה בשבת. וה"ה שאין לעיין במפה בשבת, וכן אין לפתוח מילון בשבת אא"כ רוצה להבין על ידו דברי תורה".
שאלה - 213873
לכב הרב שליט"א, יורנו המורה בבקשה מדוע כבודו מתנגד למשחקים שונים גם כשאין שם צד איסור?
תשובה
אין בעולם משחק שאין בו צד איסור, והעולה על כולם הוא עוון ביטול תורה. וראה נא ידידי מה שכתב רבנו יעקב אנטולי ז"ל שחי קודם 820 שנה בפרובנס. בספרו "מלמד התלמידים" פרשת בהר. "הלא תראה כי השחוק בקוביא הוא אצלנו הקלה שבקלות עד שקצת גדולים הנמצאים עמנו יתפארו בו, ואתה תראה כי המחזיק בו והמרגילו נמשך בו אחר עבירות רבות, ובסוף כופר בעיקר, לפי שאינו עוסק בישובו של עולם שהיישוב הוא נמצא כשיתנה זה בזה ויקח ממון חבירו על אחד משני פנים אם בדרך משא ומתן או בדרך שכר שכיר. והמשחק בקוביא אינו כן אבל הוא עובר על לא תתאוה ולא תחמוד ולא תגנוב שכן דרך המשחקים בקוביא לגנוב זה מזה ולהטעות זה את זה ועובר על לא תגזול שכן דרך מי שאבד מעותיו בשחוק שחוטף מחבירו שהרויח מה שתשיג ידו לקחת מלפניו. ועובר על פן יוסיף להכותו שכן דרך הנגזל ההוא להכות החוטף ההוא על ידו או על שאר איבריו וגם אם לא יכהו נקרא רשע בהגביה ידו עליו כמו שדרשו ז"ל למה הכית לא נאמר אלא למה תכה את רעך. ועובר על לא תשא שכן הוא דרך המשחקים לרוב ובסוף כופר בעיקר כי כאשר לא יצליח בשחוק ואולתו תסלף דרכו על י"י יזעף לבו".

ואל תאמר לי זה לא יקרה, כי ראינו בעיננו גדולים וענקים שנמשכו לזה ואיבדו את חייהם חס ושלום.
שאלה - 213805
שלום לכבוד הרב רצינו לדעת קצת דברים על הרב לופס לרגל יום האזכרה שלו
תשובה
ענק בתורה וביראה, בעל צדקות באופן פלאי, ירא אלקים ברמח איבריו ושסה גידיו, לא חת מפני איש. הנהיד את עדתו יותר מיובל שנים לתורה וליראה.

איש אלקים קדוש, שהיה מתהלך כאן וחי למעלה.כשראינו אותו דימינו בעצמינו איך התנהגו התנאים והאמוראים. כי בכל רגע היה שם השם מול פניו. אהב את ישראל ולימדם תורה בחיבה ובמסירות. היה מכבד תלמידי חכמים באופן מבהיל. אפילו שהם היו צעירים וקטנים ממנו. מסר נפשו על קיום כל מצוה ומצוה. שנא ממון וכבוד בתכלית. וכל מאוויו היו עבודת השם ואיך להרבות עוד עובדי השם. התפלל מקירות לבו לב זך וטהור ולכן דבריו גם היו משפיעים על כולם כי יצאו מלב טהור, והכל ידעו כי הוא ישר ונאמן לתורה ולעבודת השם יתברך.את הכתוב במסכת אבות היה מקיים כפשטם וכהלכתם. חילק כל כספו לעניים ונדכאים ולא ידע שבעה. חי חיי צניעות בצימצום גדול ושמח בעבודתו. אשרי הדור אשר ראו פניו ויהי רצון שנזכה לראותו בקרוב בתחיית המתים עם כל הצדיקים והחסידים. לא אצא ידי חובה בדברים שכתבתי, אך לפחות קווים אלה יהיו לנו לזכרון.
שאלה - 213688
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, היש שורש למנהג שמניחים היד על המזוזה ומנשקים את היד? ועתה בזמן הקורונה ראיתי זקינה מרחוק מצביעה על בית הכנסת ומנשקת, היש להם מקור?
תשובה
בציפורן שמיר [סימן ב, אות י] כתב הגאון החיד"א ז"ל "כשיוצא מביתו מעוטף בטלית וכו' ינשק המזוזה, ויכווין בשם שד"י ואחריו בשם כה"ת, להכניע יצר הרע. ויכון כי יצר במילוי יו"ד צד"י רי"ש. סופי תיבות שד"י, ואמצע תיבות יו"ד, לבטל מחשבות רעות. ואני נהגתי לומר שד"י יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה יחל"ץ [ראשי תיבות, יצר, חטא, לה"ר, צרה] עני בעניו והיה שד"י בצריך. יכווין כי הוי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ דהוא בפנים דשם כה"ת. ויש מי שכתב דיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה ומועיל מאוד". וכך נהג מור אבי ז"ל כשהיה יוצא לדרך מחוץ לעיר להניח ידו הימנית על המזוזה ולומר פרשת שמע עד ובשעריך בכוונה.

ומה ששאלת שעתה בזמן המגיפה מצביעים ומנשקים האצבע, ראיתי באיזה ספר שהביאו לו ראיה ממדרש רבה [במדבר פרשה ב, ג] "ודגלו עלי אהבה, רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף הגדול של יין זה סיני, ולימדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים [כמנין] ודגל"ו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע, אמר האלהים ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה". וכוונת המדרש הגם שלא נוהגים כך כלפי המלך, מכל מקום השם יתברך מדלג על כך ומוחל.
ועיין בשערי חיים שכתב בהיות וניכר הדבר שמנשק בעבור שמראה באצבע על הספר תורה, יש רושם קדושה בידו ומותר לנשק אצבעו. ועיין בקיצור השל"ה [הלכות ספר תורה דקל"ז], ובסידור בית מנוחה [עמוד קס"ג], ועוד ספרים.
ועטרת ראשינו הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר לב חיים [חלק א סימן קס"ז, ו] ובספרו על הלכות ספר תורה הנקרא ספר חיים [סימן ג, אות ו] כי יש יסוד למנהג לנשק היד הנוגעת בספר תורה או במזוזה, והביא המדרש הנזכר, וכתב "סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה, הוא מדאמרינן במדרש רבה על פסוק ודגלו עלי אהבה וכו', ונראה דלזה סמכו להראות, כן כתב הרב דברי מרדכי ז"ל [סימן ט], ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה סימן רפ"ה בסייעתא דשמיא. ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה. ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל, ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מהטעמים דהוא משום וראיתם אותו וזכרתם וגו', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזכרונו את כל מצוות השם הכתובים בספר התורה הזה".
ובספרו רוח חיים [יורה דעה סימן רפ"ה, ד] העתיק דברי הגאון הרב אליהו הכהן האיתמרי ז"ל בכתיבת יד דאסור להשים האגודל בשדי של מזוזה לנשק כמו שנוהגים דאיכא איסור משום שמורה למלך באצבע וכו', אמנם לעניות דעתי אחר המחילה רבה ליתא להא, דלגבי הקדוש ברוך הוא ארבה מצינו בגמרא [מסכת תענית ל"א, א] "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר [ישעיה כ"ה, א] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'שם קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". וכן אמרו עוד [שיר השירים רבה פרשה ב, ג. "רבי אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב [שמות י"ד] התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.

וכן כתב בספר דרך אר"ץ [עמוד כ"א] על מנהג ארם צובא היא חלב, להראות באצבע עם הציציות על הספר תורה ולנשקן, כמו בתפילין ובמזוזה, שמשמשים בהן ומנשקים היד. וכן נהג הגאון רבנו שלמה זלמן אויירבך ז"ל כנזכר בהליכות שלמה [תפלה, פ"ז בהערה].
ועוד נתנו טעם בזה, על פי המבואר בגמרא [חולין מ"ב, א] וזאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר וזאת היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים וזאת התורה, מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה, זה אלי ואנוהו, פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע". ועיין כל זה בילקוט יוסף [רפ"ב, ז], ובספרו שלחן המערכת [חלק ב, מערכת ה, עמוד רע"ו].
שאלה - 213664
לכבוד הרב שלום רב
שמענו שיעור מהרב, שהרב מסר ברדיו. הרב אמר שיש מעלה גדולה מאד בקריאת ספר תהילים, אם אחת לחודש ואם אחת לשבוע. הרב יוכל להרחיב בדבר? לא ידענו זאת.

תשובה
ספר התהלים על כל פרקיו נכתב בשמיים, עוד קודם שנברא העולם. פסוקיו מלאים סודות כמוסים, אלפי אלפים של שמות הקודש ומלאכים רמוזים בו, בראשי תיבות, בסופי תיבות, בחילופי תיבות, בחילופי אותיות, הרבה הלכות בתלמוד בבלי ובתלמוד ירושלמי נפסקו ממנו, והוא כולל כל העולמות כולם.

הספר שייך לסידרת הכתובים ולא לנביאים, אך יש לו מעלה גדולה ומועדפת על ספרי הנביאים, כפי שתראה בתפילת מוספים של ראש השנה שפסוקי התהלים מקדימים את פסוקי הנביאים בעיקביות, ובתלמוד במסכת ראש השנה נאמרה הסיבה כי חיברו דוד המלך כששרתה עליו אור השכינה וזימר אותו ברוח הקודש, ודוד היה קדום לנביאים שבתפילה.

על עוצמת קריאתו יש לייחד מאמר רחב ומנומק ובעל מקורות נרחבים, אך במסגרת זו כשאני יושב בשעת לילה מאוחרת זו בין תנור וכיריים ממש, אומר דבר אחד והוא עצום, כי פרקיו נקראים ״זמירות״ . והסיבה לכך כי אין כמו בקריאתו להכרית ולזמר בזמורה רוחנית את כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה היא השכינה. ואותם מקטרגים נבראו מעוונותינו, ועתה על ידי קריאת המזמורים אנחנו משמידים אותם והיו כלא היו. ואין שטן ואין פגע רע, אין עוון ואין משחית.
גם מקריאתו נעשים עטרות של אש זוהרת בראש מלך מלכי המלכים בורא העולמים, אשר אוהב אותנו כמו אב את בניו. והוא גוער במידת הדין ומעלה את מידת הרחמים והחסד.
זה אחד מאלפי ומיליוני וטריליוני החלקים שטמונים ונסתרים בתוכו.
שאלה - 213619
לרב שאלה של האח שחוזר 7 שנים לא באתי להעיר עפר אני לרגלייך אבל במחילה כתוב שלא ראו בטוח שדיברו איתו אז איך יברכו מחיה מתים אלא שצריך לברך רק שהחיינו אם טעיתי מחילה שלא תצא תקלה
תשובה
לא עפר ולא אבק שהוא, עיין בתלמוד [מסכת ברכות נ"ח, ב] "אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש אומר ברוך מחיה המתים". וכן פסקו הרי"ף הרא"ש ובעל הלכות גדולות.
וכן פסק הרמב"ם ז"ל [הלכות ברכות פרק י, הלכה ב] "וכן הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך ב שהחיינו, ואם ראהו לאחר שנים עשר חדש מברך ברוך אתה יי' מחיה המתים". וכן פסק הרב חיד"א ז"ל בברכי יוסף.
וכתב בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן יז
"מי שלא ראה את חבירו במשך שלשים יום, והוא חבירו שחביב עליו מאוד, והוא הדין לאביו או רבו, או אחד מקרוביו, בנו או אחיו ובדומה, או אחת מקרובותיו כגון אשתו או אמו או בתו, או אחותו, כל שהוא שמח בראייתם, עליו לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות, אף על פי שהיה אתם בקשר טלפוני או בקשר של מכתבים בתוך שלשים יום. ומי שלא ראה את חבירו החביב עליו מאוד ושמח בראייתו במשך שנים עשר חודש, ולא היה לו עמו קשר במכתב או בטלפון או במברק, וכדומה, וגם לא שמע מאנשים אחרים ששלום לו, צריך לברך עליו בשם ומלכות ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מחיה המתים. אבל אם היה עמו בקשר כנ"ל, לא יברך אלא ברכת שהחיינו בשם ומלכות בלבד".
שאלה - 213616
לרבנו הגאון שלומו יסגא לעד, האם זה נכון שהאדם צריך לשלם על מצווה שעושה, ואם לא עושה כך מקטרגים עליו?
תשובה
מי שכיבדוהו למצווה או לעליה שהיא, טוב יעשה אם יתן סכום מה עבור המקום, שלא תהיה מצוות חינם, וכן בכל מצווה שמקיים וקיבל במתנה, כגון ארבעת המינים, מצת מצווה, ועוד. ובזה יבטל אחיזת החיצונים לבלתי יהא להם חלק במצווה.
הפסוק בישעיה [נ"ב, ג] כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ.
וכתב בזוהר הקדוש [תרומה קכ"ח, א] "אשתדלותא דקודשא בריך הוא למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל, אבל אשתדלותא דקודשא בריך הוא דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודשא אלא באגר שלים, בספרא דחרשי דאוליף אשמדאי לשלמה מלכא כל מאן דבעי לאשתדלא לאעברא מניה רוח מסאבא ולאכפייא רוחא אחרא, ההוא עובדא דבעי לאשתדלא ביה בעי למקני ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מניה בין זעיר בין רב בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקנייא ואזדבן בלא אגרא ואניס לבני נשא למשרי עלייהו ומפתי לון לדיירא עמהון בכמה פתויין, בכמה ארחין סטי לון לשוואה דיוריה עמהון ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים".
גם הנה נודע שרבנו האר"י ז"ל וזיע"א היה נזהר בזה מאוד וכפי שכתב נאמן ביתו הגאון מהרח"ו ז"ל בספר שער המצוות [פרשת עקב] "ובענין הצדקה והמצוות לא היה קמצן כלל, וכמו שביארנו לעיל בענין ההבדלה שמבדילים בבית הכנסת ונתו ארבעה פרחים [מטבעות] זהב לצדקה כדי שיניחוהו להביא יין הנזכר להבדלה משלו. גם כשהיה קונה איזו מצווה כגון תפילין או אתרוג, לא היה מקפיד לדעת כמה יש במצווה ההיא, אלא היה פורע כל מה שהיו שואלים לו בפעם ראשונה, והיה אומר למוכר הרי המעות לפניך קח כל מש שתרצה וכמו שכתב בזוהר תרומה".
וכן הוא בספר חרדים [בהקדמה] שם כתב התנאים שהאדם צריך ליזהר בכל מצווה, וזה לשונו "התנאי הי"ז שלא יעשה המצוה בחנם אלא יקנה אותה בשכר שלם ולא יקפיד כלל כדי להעביר רוח הטומאה כדאיתא בזוהר בפרשת תרומה ז"ל שם ויקחו לי מאן דבעי לאשתדלא במצות ולאשתדלא ביה בקב"ה אצטריך דלא ישתדל ביה בריקניא במגנא וכו".
והביא דבריו השל"ה זיע"א, [מסכת יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר קס"ו], וכתב שם להלן "סוד אחר נלוה לזה. והוא, בקיימך המצוות, ראוי שתקיימם במבחר מתנותיך ומנותיך. וזה יחלק לשלשה חלקים. האחד, ראוי לאדם שיבחר ממין המשובח והמעולה לכל המינים, הראויים לאותה מצוה. וזה נתבאר מדגרסינן ריש פרק כל קרבנות (מנחות פג ב), [כל קרבנות] הצבור והיחיד באים מן הארץ ומן חוצה לארץ מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ וכולן אינם באים אלא מן המובחר. איזה מובחר שלהם וכו' עד... וכל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין".
ועיין בשו"ת תורה לשמה [סימן נ] המיוחסת לרבנו יוסף חיים ז"ל, שנשאל על מצוות הסנדקאות שיש בבית הכנסת שני סנדקים, והאחד לקח המצווה במעות, אם יש לו קדימה על זה שהמצווה באה לו בחינם, והביא דברי הזוהר הקדוש הנ"ל, וכתב "המצוה שבאה לידי האדם בממון יש לה מעלה גדולה ונשגבה מאוד על המצוה שבאה לידי האדם בחינם. ומאחר כי אלו הסנדקים זכו בעליית ס"ת היום הזה מחמת המצוה, הא ודאי יש קדימה לבעל המצוה שבאה לידו בממון על אותו שבאה לידו בחינם".
גם כתב כן רבנו צדוק הכהן מלובלין ז"ל בספרו פרי צדיק [פרשת תרומה] "אסיר לנטלא ליה למגנא וכו' אלא באגר שלים. והיינו דהשתדלות במצוות צריך להיות במחיר. מצוות עשה יש דשייך בו מחיר כסף כפשוטו".
וכן כתב הגאון החפץ חיים ז"ל בספרו אהבת חסד חלק ב הערות פרק טז הערה ג] לאחר שכתב דברי הזוהר הנזכרים לעיל, כתב "וזהו תוכחת מגולה לאותן האנשים שדרכן בעת שמוכרין עליות בבה"כ ובהמ"ד לצרכי הוצאות בהמ"ד לעצים ונרות וכהאי גוונא, הם יוצאין ועושין מנין לעצמן כדי שלא יצטרכו להוציא מעות על זה, ובלבם שלום יחשבו לנפשם שיש להם בית המדרש ועצים ונרות בחנם וכמה טעות טועין אלו האנשים שלא ידעו שעיקר המצוה תלויה בהוצאת מעות עליה כי הקונים העליות לבד העליות הלא בהמעות קונים נרות ועצים לבהמ"ד וכמה שכרם גדול עבור זה, כי זהו בכלל החזקת התורה. גם המזרז לענין עשיית המנין לא יפה הוא עושה כלל שבזה ממעט הכנסת בהמ"ד, ואם יחסר אחר כך עצים או נרות לבהמ"ד, הקולר תלוי בצוארו חס ושלום, על כן השומר נפשו ירחק מזה".
ובתלמוד [סוכה [מ"א, ב] "ומעשה ברבן גמליאל, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא, שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז. נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו, ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו, ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל".
ומנהגו של רבי אבא' ז"ל היה לזרז הציבור בענין זה מאוד, הן בארבעת המינים, הן בשלש מצות, והן במצוות השייכות לספר תורה, אם פתיחה, הקמה, או כל עליה שתהיה, לתת בעין יפה איזה סכום לקיום המצווה, ובזה יסתלקו החיצונים מאחיזתם בה.
שאלה - 213564
לכבוד עטרת ראשנו שליט"א האם יש סמך או מקור למנהג שבחודש התשיעי להריון הבעל פותח את ההיכל?
תשובה
כתב בספר רפאל המלאך "כשתגיע המעוברת לחודש התשיעי, ישתדל הבעל במצוות פתיחת הארון, ובסוף בריך שמיה אחר שאמר וליבא דכל עמך ישראל יאמר כך. "ולבא דאנתתי [שמה ושם אמה] דתפתח ית רחמהא למילד בלא קשיותא, כמא דפתחית ית ארונא קדישא בלא קשיותא, ותליד זרעא חייא וקיימא לטב ולחיין ולשלם".
וכתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל במורה באצבע [סימן ג, אות צ] "ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש התשיעי לעיבורה נזהר לעשות החודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת". ושנה בזה בספרו לדוד אמת [סימן ב, אות ג] "נהגו באיזה קהילות שמי שאשתו נכנסת בחודש התשיעי לעיבורה קונה מצוות פתיחת שערים באותו חודש, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת".
וחזר ושילש הדברים וכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן נ"ז] "והמנהג שאם יש חתן שהוא נושא אשה בתוך החדש או אם אשתו מעוברת והיא בחדש התשיעי קונים פתיחת ההיכל וכן אם יום פטירת אביו או אמו באותו חדש קונים ההפטרה וכיוצא". והביאו דבריו הרב זכור לאברהם [סימן י, חלק ג], ובספר דרך אמונה [דוויק, סימן ל"א, ערך רמאות].
וכן כתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [קל"ד, אות ט"ז].
ובספר חיים [סימן א, אות ה] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב "מה שנוהגים לעשות פתיחת ההיכל בחודש התשיעי לעובר, ומניחים אותו פתוח וכן בחזרה נמנעים מלסגרו אין טעם בזה, אלא כיוון שהתחיל במצווה צריך שיסגור דלתיים של ההיכל כי זהו כבוד הספרי תורה, ועוד זאת כשם שעושה סימן יפה למיבעי רחמי שיפתח את רחמה, ככה יעשה סימנא טבא דאחר הלידה יסגור השם בעד רחמה". וכן בספר כף החיים סופר [קל"ד, י"ב]. ועיין בספר כתר שם טוב [גאגין אות רע"ט].
ותמהתי כאשר ראיתי לחכם אחד שכתב שאין לזה מקור, וכשהראוהו מקורו בדברי רבנו החיד"א ז"ל כתב ועדיין אין לי בזה כדי סמיכה.
שאלה - 213487
לכבוד מו"ר האם זה נכון שדוד המלך ע"ה נשאר מחוץ לגן עדן 7 שנים וביקש ולא הכניסו בשער ??
תשובה
הסיבה היתה משום שהוא נשבע שלא יעלה למנוחתו עד שיבנה בית המקדש, ולכן לא נכנס עד ששלמה בנו סיים הבנין. ככתוב.
תהלים פרק קלב
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְקֹוָק לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ:
(ב) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיקֹוָק נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:
(ג) אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:
(ד) אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:
(ה) עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:
(ו) הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר:
(ז) נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו:
(ח) קוּמָה יְקֹוָק לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ:
(ט) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ:
(י) בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ:
(יא) נִשְׁבַּע יְקֹוָק לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ:
(יב) אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ:
(יג) כִּי בָחַר יְקֹוָק בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ:
(יד) זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:
שאלה - 213378
לכבוד הרה"ג מוצפי שליט"א זה קורה בהרבה ביהכ"ס מעלים לתיבה שליח ציבור עם כיפה בגודל תחתית של כוס תפוסה עם 2 סיכות ועל הראש האם יוצאים ידי חובה ועניית הברכות קדושה וכו..
תשובה
לא יוצאים ידי חובה כלל, ובהכרח שאיש זה אינו ירא שמים, וספק גדול אם מצטרף לעשרה.
ועיין בשו"ת הרדב"ז חלק א סימן שמ"ג, ודבר שמואל סימן קס"ג, וחיים שאל חלא א סימן א, שדי חמד מערכת ג, ע"א, באר משה חלק ה סימן ב.
וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יג
"נראה שבודאי יש לחזר לחבוש תמיד בשעת התפלה מגבעת על הראש כדרך הופעה חשובה בפני מלך או שר, ובאין אפשרות מאיזה סיבה שהיא יש עכ"פ לחזר לא לבוא בביהכ"נ עם כיפה פשוטה שישן בה, וכן שתכסה את רוב ראשו. ויעוין להגרש"ק ז"ל בספרו שו"ת האלף לך שלמה סי' ג' שסובר שבכלל צריך תמיד שלא יהא מקצת הראש מגולה, וכך מביא בספר לקוטי מהרי"ח ח"א בסדר לבישת הבגדים בשם הבעל ייטב פנים הגאב"ד דסיגוט שכתב שצריך לילך מכוסה כל הראש, ולא שמחצית הראש יהא מגולה והכובע חבוש בקצה הראש ע"ש. ויעוין מ"ש בזה דברים נמרצים גם בס' שו"ת ישכיל עבדי ח"ו בהשמטות שבסוה"ס חאו"ח סי' א'. וגם לרבות בס' שו"ת הלל אומר סי' מ"ג כותב נמי בזה".
וכל זה מדובר ביחיד המתפלל, ומכל שכן שליח ציבור.

ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן א שכתב "מכל מקום גם בכיפה קטנה אפשר לדון להקל, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צדדי הראש, הן מלפנים הן מאחור. ולא כיפה קטנה שבקושי אפשר להבחין בה. וכמו שכתב הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (בהשמטות לאורח חיים סימן א', דף רצ"ב ע"א), שפעמים רבות היה גוער באלה המקילים לעצמם ללבוש כיפה קטנטנה שאינה מכסה רק חלק קטן מהראש. ע"ש. וראה עוד בספר הלל אומר (סימן מ"ג). ע"ש. ובשו"ת שמחת כהן חלק ב' (סימן ג') נשאל אודות הלובשים כיפה קטנה מאחרי ראשם, ואינה נראית כנגד פניהם, האם יש למנוע עלייתם לספר תורה עד שיתקנו הכיפה שתיראה כנגד פניהם, והשיב, שאינו רואה בזה תועלת כל כך. שמה שמתכסה מצד הפנים מתגלה מצד העורף, ולכן ראוי להוכיחם שילכו עם כיפה יותר גדולה, ואם אי אפשר, אין ראוי בגלל כך למונעם מלעלות לספר תורה, פן נגרום להם שיפסיקו בכלל לבוא לבית הכנסת ולהתפלל. ע"ש. (וסעד לדבריו ממה שכתב האור זרוע חלק ב' סימן מ"ג בשם רבותינו שבצרפת. ע"ש).
אולם בשעת קריאת שמע ותפלה שמקבל עליו עול מלכות שמים, צריך להזהר יותר ללבוש כיפה שמכסה רוב הראש, שהרי נאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וראה במה שכתב בספר מגן גבורים (סימן צ"א אות ג') בשם המאירי, שהנוהגים בבואם לבית הכנסת להסיר הכובע שבראשם מחמת החום, ונשארים בכיפה קטנה שעל ראשם, כאשר הם עומדים בביתם, וכך הם קוראים קריאת שמע ומתפללים, בודאי שדבר זה נחשב לחוצפה, הואיל ואין דרך לעמוד כן בפני גדולים". ע"כ.
שאלה - 213377
לכבוד הרב הגאון שליט״א ממעתיקי השמועה ונושא כליהם של גדולי רבני הספרדים זצ״ל.
יצאה שמועה כי הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ״ל היה מבקר בהיכל שלמה ונואם שם.

תשובה
זה דרכם של מסלפי האמת, המספרים אחוז אחד של אמת ועליו בונים בנינים של שקר. אספר לך מעשה שהיה שהנני זוכר אותו כהיום הזה.
בשנת התשכ״א בהיותי עלם צעיר לימים רעשה הארץ, קהילה יהודית בהודו בשם ״בנין יסראיל״ שתרגומה ״בני ישראל״ ביקשה להתחתן עם יהודים בארץ כדת וכדין, והיו חילוקי דיעות בין הרבנים ביחס לכשרותם ולבואם בקהל ישראל. בני הקהילה בעידוד כלי התקשורת האנטי דתיים וכמה גורמים בממשלה ערכו הפגנות ומעין שביתת שבת ברחבה שהיתה בזמנו מול היכל שלמה בירושלים מעוזה של הרבנות הראשית אז.
בראש הרבנות כיהן הגאון הראשון לציון הרב יצחק נסים ז״ל , והוא הפך למטרה אישית בהפניית חיצי הארס נגדו שהגיעו לפסים בלתי מכובדים בעליל.
במקביל נפתחה הסתה ציבורית נגד הרבנות הראשית על היותה ״קיצונית״ ושייכת לימי הביניים ועוד כינויים לא מוצלחים שהועתקו מדברי שונאי היהדות מאז ומעולם.
הרבנות הראשית ערכה ״כנס חירום״ באולם הגדול של היכל שלמה שם נקבצו כל הרבנים והדיינים המכהנים בתפקידים רשמיים ברחבי הארץ. בנשיאות הכנס ישבו הרבנים יצחק נסים, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב עובדיה הדאיה, הרב יעקב עדס, הרב יוסף שלום אליישיב, הרב ראובן כץ, הרב יהושע פיטוסי, הרב שלמה יוסף זווין, שבחלקם נשאו נאומי מחאה חריפים על הפגיעה בכבוד רבני ישראל ובכבודו של הרב יצחק נסים.
האווירה היתה מתוחה ביותר הדברים היו חדים וחריפים, והעיתונאים סיקרו את האירוע בזריזות ובחריצות.

לפתע שררה דממה והתרחשה דרמה עם היכנסו של הגאון הרב יחזקאל סרנא ז״ל ישר אל הבמה מבלי שהוזמן, הרב יצחק נסים קיבלו בהפתעה ובמאור פנים ונתן לו את רשות הדיבור.

דממה שררה באולם הענק, וגם ביציע שם היו אנשי התקשורת המגוונים מכל הקשת הפוליטית. והכל הקשיבו למוצא פיו, פתח ואמר הרב סרנא הגיע הזמן שהרבנות תתנתק מהמימשל, ותיהפך להיות עצמאית. וכך נוכל לשמור על התורה הקדושה גם לדורות הבאים כפי שקיבלנו מהר סיני, ולא נצטרך להתחשב בדעות הכופרים, כל המשתתפים פרצו במחיאות כפיים סוערות. והרבנים באולם קראו קריאות הסכמה מליאה בכך, ואמרו הגיע הזמן.
הרב המשיך ואמר, חזרתי עכשיו ממש מביתו של הגאון הקדוש האדמו"ר מקלויזינבורג הרב יקותיאל הלברשטאם זצ"ל, והוא שהגה את הרעיון והחליט בכך על אתר, ואמר כי אין לנו ברירה.
הגאון הראשון לציון הגר"י נסים קרא "וכסף מנלן? הרי צריכים להקים מנגנון שיממן את הפעילות הארצית והעולמית?. השיבו הרב סרנא זצ"ל, האדמו"ר הקציב היום חצי מיליון לירות [סכום עתק באותם ימים] כקרן ליסוד, וההמשך יבוא מקהילות בחו"ל, כולם ספקו כף. והאסיפה התפזרה. אך כתוצאה מכך הממשלה ואנשי חצריה התקפלו, ופחדו מצעדים כאלה. עד כאן המעשה שאני וחבירי היינו עדים לו.

ויש לציין כי לאחר מכן ישבו כל גדולי הרבנים והפוסקים והתירו אותם לבא בקהל, לאחר שביררו ושקלו את כל הנושא לגופו, ופירסמו ספר עם הפסקים בשם "בני ישראל".
שאלה - 213199
לכבוד מורנו הרב, המולד לחודש כסלו יחול ביום ראשון ערב ראש חודש בשעות אחר הצהריים, שמעתי שמתענים בו, זה נכון?
תשובה
נכון מאוד, ועיין חודש בציון מה שכתבנו בזה בסייעתא דשמיא, כשהמולד חל אחר חצות היום, מתענים בו, וכשמולד הלבנה חל ביום כ"ט בחודש קודם חצות היום, יש להקדים התענית ביום שלפניו.
כתב מרן החיד"א ז"ל בספרו מורה באצבע [אות קע" כתב מרן החיד"א ז"ל בספרו מורה באצבע [אות קע"ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
והגאון הרב בן איש חי [שנה שניה פרשת ויקרא כתב "תענית ערב ראש חודש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ערב ר"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד".
ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
שאלה - 212910
לכבוד הרב שלום רב, היום בבית הכנסת הביאו נער בן 12 שנה לקרוא בתורה, וכשמחיתי על כך אמרו שיש אנשים הרוצים אותו. האם זה נכון?
תשובה
כתב הרב כנסת הגדולה [הגהות הטור רפ"ב, י"ג] "ודווקא למנין שבעה מצטרף, אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיהיה בן שלש עשרה ויביא שתי שערות. הר"ם מלמד בתשובות כתיבת יד [משפט צדק חלק ג, סימן מ"ג]. וכן כתבו הרב עולת שבת [רפ"ב, ג], והמגן אברהם ז"ל [שם ו], והחיי אדם [כלל ל"א, ט"ל] ועוד
ועיין בדברי הרב גינת ורדים ז"ל [כלל ב, סימן כ"א], אשר מפיו לפידים יהלוכו על מה שנהגו במקצת בתי כנסת להעמיד קטן לקרוא בתורה בעבור נעימות וצחות מילולו, ואין נכון לעשות כן להשמיע התורה לציבור מפי קטן וראוי לעשות מעשה זה על ידי היותר גדול ומכובד שבצבור. ומצינו לרבותינו ז"ל שמסלסלים לעשות מצווה זו ביותר, דוגמת נתינתה בהר סיני, כמו שמצינו בתלמוד ירושלמי [מגילה פרק א, הלכה ד ] על רבי שמואל בר יצחק שגער בחזן שהיה מתרגם ונשען על העמוד, ואמר לו אסור לך כשם שניתנה תורה באימה, כך אנחנו צריכים לנהוג בה באימה. וכתב עוד "והשליח ציבור שמשמיע את הקריאה לרבים הוא הסרסור וכן העלינו במקום אחר [סימן נ"א] הנה נמצא בין כך ובין כך שהש"צ שמשמיע הקריאה לצבור או קאי במקום שכינה או קאי במקום משה וא"כ צריכין אנו להקפיד שיהיה הש"צ המשמיע קריאה לצבור אדם הגון שימלא מקום שכינה או מקום משה כי היכי דקפדי רבנן בכמה מילי לעשותן כעין נתינתה בסיני. ואיככה אוכל וראיתי שיעמידו הקהל נער מנוער מן המצוות ולא יחושו לכבוד שמים ויניחו כתר תורה בקרן זוית ואם היה מפני הכרח גדול שאין שם מי שיודע לקרות זולתו החרשתי אכן להעמידו בשביל שקולו ערב ונעים הא ודאי עקא היא ועל זאת ידוו הדווים אוי לדור שכך עלתה בימיו".
"נמצינו למדין שהמעמידין קטן להשמיע להם התורה הם מזלזלים בכבוד שמים ואפקרותא הוי, ותו אשכחן דעכ"פ לא פלטי להו מידי לטותא דתנן בפרק לולב הגזול מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהם אומרים ותבא לו מארה כו' ופרש"י תבא לו מארה שלא למד ואם למד תבא לו מארה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה ע"כ אשר על כל אלה ראוי למחות ביד הצבור והטבא להו עבדינן להו שלא תבא להם מארה דרבנן ח"ו שהבל פיהם אש לוהט". והאריך שם בדבריו להוכיח שאין זה ראוי ואין זה הגון לא מצד ההלכה ולא מצד כבוד התורה.
ובספר אמת ליעקב [העליה לספר תורה אות כ"ז] הקשה עליהם מדברי הכנה"ג [סימן תכ"ב] שכתב שבמצוות מדרבנן קטן שהגיע לחינוך מוציא את הרבים ידי חובתן, וקריאת התורה היא מדרבנן. והגאון הרב יביע אומר [חלק ח אורח חיים סימן ט"ו, אות כ"א] הביא דברי הרב באר המים [אורח חיים סימן י"א] וכתב שלא ראה דברי הרב גינת ורדים שכתב שאני הכא שהוא כבוד התורה וכבוד הציבור ויש להחמיר בזה.
שאלה - 212771
שלום לכבוד הרב כבודו סיפר על הביקור האחרון של אביו הצדיק בקבר רחל, מה היה שם? ואימתי זה היה?
תשובה
כידוע שמור אבי ז"ל היתה לו ישיבה שהתנהלה ברחבי המקום, והוא עצמו היה מגיע לשם מדי ימי ראשון וחמישי בשעה 19.00 עם קהל של 120-150 איש והיו לומדים שם עד חצות הלילה, אומרים תיקון חצות בדמעות שליש ובבכי קורע לב, ואחר מכן סדר שבעה כורתי ברית עם הקפות וכל הכוונות.
בליל פטירת רחל אמנו עליה השלום ליל י"א במרחשון היו יושבים ע סדינים שפרשו על הקרקע ולומדים תורה כל הלילה, כשהוא מנצח על המלאכה כקברניט הספינה.
בשנה האחרונה לחייו היא שנת התשל"ה כהיום הזה, לקחתי אותו לשם, והתחיל ללמוד בבכיה עצומה, אחר כך סגר את הספר והיה בוכה ורועד כל גופו מאין הפוגות באופן מדהים ויוצא דופן, לקחתי אותו לחצר כדי להתרענן, וישב שם על ספסל האבן ובכה בכפל כפליים ללא הפסקה, הייתי מאוד מוטרד מכך, כי היתה לי הרגשה שאולי זו הפעם האחרונה שהוא מבקר שם בחייו. המשכנו לשבת למעלה מחצי שעה ולא חדל לבכות.
חזרנו לבית בארשת פנים רצינית. ורמז לי כי ראה דמות רחל אמנו מביטה עליו ומנחמת אותו. לאחר 50 יום חלה והסתלק מן העולם בי"ז בטבת התשל"ה. זכותה וזכותו תגן בעדינו תמיד.
שאלה - 212745
לכבוד הרב מוצפי שליט"א,

ראיתי באחת התשובות שברכה של רשע יכולה להזיק. האם גם יש בעיה אם הוא מתפלל עלי? ואשמח בבקשה למקור בגמרא או בפוסקים בעניין הברכה. תודה רבה על הכל.

תשובה
עיין בראשית רבה חיי שרה פרשה ס
"אחותנו את היי לאלפי רבבה, רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט) ברכת אובד עלי תבא, ברכת אובד זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי, עלי תבא זו רבקה, אחותנו את היי לאלפי רבבה ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב, אלופים מעשו אלוף תימן אלוף קנז, מיעקב רבבה, דכתיב (יחזקאל טז) רבבה כצמח השדה נתתיך".

ובתלמוד סנהדרין דף קה עמוד ב
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע [בלעם] אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - מה טבו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם - ומשכנתיך ישראל, לא תהא מלכותן נמשכת - כנחלים נטיו, לא יהא להם זיתים וכרמים - כגנת עלי נהר, לא יהא ריחן נודף - כאהלים נטע ה', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה - כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך - יזל - מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באומות - וזרעו במים רבים, לא תהא עזה מלכותן - וירם מאגג מלכו, לא תהא אימת מלכותן - ותנשא מלכתו. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך, קללה, ולא קללות". השם יצילנו.
שאלה - 212633
שלום לכבוד הרב
בפירוש הרמב"ן [ויקרא כ"ו] כתב "וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עוון ויחלו, לא ידרשו ברופאים רק בנביאים". ולמה כבודו אומר לעטות מסיכה?

תשובה
הוצאת הדברים בחלקם, כי למעלה מזה כתב "והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם, ולא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר [שמות ט"ו, כ"ו] כי אני השם רופאך". הרי שמדבר בצדיקים גמורים דווקא, ובזמן הנביאים. ולא על זמנינו זה.
וכמו כן כתב רבנו אברהם אבן עזרא ז"ל בפסוק [שמות כ"א, י"ט] "ורפא ירפא, לאות שניתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש [איוב ה, יח]. וכתוב באסא [דברי הימים ב' ט"ז, י"ב] גם בחליו לא דרש את ה', כי אם ברופאים". אך רוב ככל הפוסקים חלקו על זאת.

וראה נא ידידי, מה שכתב אבנו בחיי ז"ל בספר חובות הלבבות [שער ד שער הביטחון פרק ד]
"כי אדם אף על פי שקיצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר לא תנסו את ה' אלהיכם וגו' כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים, או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה, כאלו המית זולתו מבני אדם, אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו, שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו: לא תרצח, וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית, יהיה העונש יותר ראוי, כמ"ש: על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק, מפני שמשלו בזה כעבד, שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו, שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכיון שראה, שבושש השליח לבא, נפרד מן המקום קודם בואו, וקצף עליו אדוניו והענישו עונש גדול".

והבט וראה מה שכתב רבנו הנשר הגדול הרמב"ם בפירוש המשניות [פסחים פרק ד], "שאם לא יתעסק החולה בדרכי הרפואה ע"פ דרך הטבע, סופו למות מאותו חולי, מה שלא נגזר עליו באותו פרק שחלה, ודומה לנכנס באש יוקדת, שבודאי אש אוכלתו ומת בלא עתו, ונמצא מתחייב בנפשו, ודברים ברורים הם, לא יכחישם זולתי הנפתל והעיקש".

וכן פסק רבנו הגדול הרדב"ז ז"ל בשו"ת הרדב"ז [חלק ד סימן ס"ז] "שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו?
תשובה הרי זה חסיד שוטה והאלהי"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כולי עלמא מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל הגויים אבל בנ"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו. ותו דבשלמא התם הוא עובר העבירה אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא אוכל או מתרפא. ותו דבשלמא התם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה והוא כעין סייג למצות. ובזה הדרך אני מתרץ ההיא דאלישע בעל כנפים שאעפ"י שהיה שעת הגזרה למה יצא לשוק ותפילין בראשו אבל בנדון דידן אין שום גדר דהא כולי עלמא ידעי דניתנה שבת לידחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך".

ועיין בדברי שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן ט"ו, פרק ג. ובשו"ת יביע אומר חלק ד חושן משפט סימן ו, ד. ובשו"ת יחוה דעת חלק א סימן ס"א, ועוד.
שאלה - 212537
לכבוד הרב
נשמח לתרום בלי נדר פלטה לשבת ומיחם לשבת למשפחת האברך.אדאג שזה יגיע עד לפתח ביתו.שמואל-054

תשובה
שתי משפחות של אברכים שמחו הלילה במעשה ידיך, שטרחת והבאת את הפריטים עד לכאן. האחת את המיחם לשבת, והשנית את הפלטה המפוארת.
ויקויים בך ובבני ביתך הפסוקים הללו, בספר דברים פרק כח
ג. בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:
(ד) בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ:
(ה) בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ:
(ו) בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:
(ז) יִתֵּן יְקֹוָק אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ:
(ח) יְצַו יְקֹוָק אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ט) יְקִימְךָ יְקֹוָק לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו.
שאלה - 212419
מורי ורבי שליט"א. שלו"ר וכו"ט סלה. הגב בני בן 9 ילד מאוד פיקח והוא רוצה שאני ישלח אותו לחוג נגינה על אורגן רציתי לדעת את דעתי של רבנו בעניין?? ב. הרב מה אני כן יתן לו תודה רבה
תשובה
בשורה רעה בישרתני, בנך שנולד אחרי כמה מופתים בשמיים. עד שהורידו את נשמתו הזכה. רק על ידי זכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, מאות נסים ונפלאות, כמו כל תינוק בעמנו היקר, גדל וחונך לתורה, ומה ביקשנו עבורו בברית המילה שיגדל לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים, שיהיה חכם וצדיק. כפי שביקשה אמו של רבי יהושע בן חנניה זכותו תגן עלינו, וכך היה.

ואתה האבא, רוצה לשלחו למדבר שממה, ארץ ציה וצלמוות, שם יש קוצים וברקנים, מערות חשוכים של שוכני נחשים ועקרבים, תנינים וטיגריסים, בורות וגאיות, עולם המוסיקה. הידעת מה מתרחש שם? ראינו בעיננו ״ילדי הפלא״ ואני מכיר אישית איך נמסרו ביד אנשי מרמה ותועבה, ולתחתיות ירדו לחמישים שערי… וכמה……… סוחרי נשמות תועות, אורבים להם. האם זו שאיפתך ושאיפתינו? תתעורר מהתרדימה!

רבנו שמעון בר יוחאי זיע״א כתב בזוהר הקדוש בפרשת יתרו, אבא שלא שולח את בנו ללמוד רק תורה, הרי זה נענש כעושה פסל ומסיכה, ועובד עבודה זרה.

אמר לי פעם חזן ופייטן ירא שמים, שאם בנו יהיה פייטן כמוהו, הוא יתפלל עליו ש…… לרגל הנסיונות הקשים והנוראים האורבים למי שמתעסק בכך. נורא ואיום, זה להעביר את הילד למולך, כי היום זה רק אורגן, מחר גם גיטרה, ושנה אחר כך גם מערכת שלימה במקלט. ואחרי כן לא תמצאהו, פשוט שמד רוחני, לשרוף לו את הנשמה. אני מזועזע.

החותם בדמע ובתחינה, עבד השם ומשרת הציבור, בן ציון.
שאלה - 212357
לכבוד הרב
תודה רבה למורנו הרב שליט"א על כל התשובות המחכימות. אם אפשר לבקש, אם מצאנו חן בעיני המלך, להכניסנו אל הקודש פנימה ולתאר לנו סדר מוצאי שבת של מור אביו זצ"ל.
תודה רבה

תשובה
בהיותו אחראי על בית הכנסת שהיה מכיל 300 מתפללים, דאג תחילה בצאת השבת להכין כל החשבונות של נדרים ונדבות השייכים לכלל עניני המצוות שהיו בשבת קודש, עמד על המשמר שבית הכנסת יהיה נקי ומצוחצח למחר בשחרית בהשכמה. דאג שיש מי שיקפל את המרבדים המיוחדים לשבת קודש למקומם, כי בשבת היו מרבדים מקושטים על כל הספסלים.

עם סיום ההבדלה קרא את פסוקי "ויתן לך" כנזכר בשער הכוונות. התפילה שמובאת בשיבת ציון "את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום". אליהו הנביא זכור לטוב, ובבית הסיבו כולם סביב השלחן לומר הפיוטים למוצאי שבת קודש "המבדיל בין קודש לחול", "אל אליהו בזכות אליהו הנביא הבא נא", "במוצאי יום מנוחה", "חדש ששוני", "אגיל ואשמח בלבבי", "משביח שאון ימים", "שיר אענה", "אמר אדוני ליעקב", "על בית זה ויושבהו", "אל חי זכרנו לטובה", "זכור אדוני לדוד",
ובנוח עליו הרוח היה שר לנו בערבית לכבוד אם הבית והבנים "חביב אמה אליהו"... "חביב אל רב אליהו". שירים מאוד נדירים, המכילים בתוכם מדרשים רבים על מעשה פינחס ואליהו הנביא והנסים שאירעו עמו.

בסיום היה מחלק ממתקים ומגדנות, ועורך סעודה רביעית. זיע"א.
שאלה - 212210
שלום לכבוד הרב מוצפי רחל שלקחה את ר"ע שהיה עם הארץ בגיל 40 וללא תורה בגלל שהיה לו מידות טובות האם לא היו בדורו גדולים בתורה עם מידות טובות ועוד התעקשה להתחתן איתו
תשובה
שכחת שהשם יתברך מזווג זיווגים. העתקתי לך להזכירך. במדרש ויקרא רבה פרשת צו פרשה ח
"מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים דכתיב (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו', אמרה לו ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה אמר לה מזווג זווגים, אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו הדא הוא אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת, אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף הניחה והלך לו מה עשתה שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה להם פלוני ישא לפלונית פלוני לפלונית זווגן בלילה אחת לצפרא אתין לגבה דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אצילי' פריך ודין ארכובה תבירה דין אמר לינא בעיא לדין ודין אמר לינא בעיא לדין מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו רבי אמת היא תורתכם נאה משובחת היא יפה אמרת כל מה שאמרת, אמר לה לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות בכי ושירות, דבעא אמר שירה דלא בעא בכה ומה הקדוש ברוך הוא עושה מזווגן על כרחן שלא בטובתן".
שאלה - 212110
לכבוד הרב שלום רב אם על המלך טוב ואיני מטריחו האם הרב יכול לכתוב לנו מעשה מיוחד שהיה לרב עם מרן כדי שנתחזק ונשוב בתשובה
תשובה
מעשה זה אירע בערב יום הכיפורים התשע"ג, שנה קודם פטירתו למנוחת עולמים. יהודי יקר תושב איזור המרכז, נולד לו בן זכר ראשון ושמח שמחה עצומה, והנה פגש בו חבירו הטוב וראהו שהוא נהפך לאדם עצוב ומבולבל, שאל אותו מדוע פניך זועפים? והשיבו כי חמיו בא אליו בתביעה כי נדר ונשבע שהוא יהיה הסנדק לבן הנולד, אלא שהסבא "הסנדק" מגדל שיער קוקו, וכל גופו מלא שחין קעקועים מצוארו ועד כפות ידיו ורגליו, ואני אנה אני בא ואוי לה לאותה בושה וכלימה.
השיבו חבירו כעת אני פותר את הענין, אסע עכשיו למרן ואציע לו להיות סנדק, אולם דא עקא כי הילד נולד בג' בתשרי, והברית יחול בעצם יום הכיפורים. אמר ועשה ויסע לו לירושלים הישר למעונו של מרן. תחילה היה מי שדחה אותו בגלל מצב בריאותו של הרב, אולם הלה לא ויתר, ופרץ בבכי מר. הגיעו הדברים לאוזן מרן, קרא אותו וניחמו ואמר אני אהיה לו סנדק, והכל יסתדר.
יצא לו הלה בשירה ובשמחה ונסע אל חבירו, אירגן להם דירה בקרבת מקום בשכונה, והכל היה מוכן. בלילה שלפני הכיפורים רואה הודעה על צג הטלפון השעה 1 בלילה, ומרן על הקו, נבהל הלה ומיהר להשיב, ומרן בסבלנות ובאהבה אין קץ אומר "מדבר עובדיה יוסף, באיזה שעה נולד הילד", התברר כי בשעת אחר הצהריים, שמח מרן ואמר, טוב מאוד, היולדת תוך שבעה מעת לעת מהלידה ומותר לה לטעום מהכוס והכל ילך למישרים.
השתוממו היהודים היקרים מגודל מסירותו של מרן וענוותנותו, ועצם פשטותו הגיעו בני המשפחה לירושלים, ובליל הכיפורים ביקש שהיולדת תיכנס לחדרו ובירך אותה שעה ארוכה, ולמחרת קודם תפילת מוסף נערכה הברית מילה בבית מרן ז"ל, והכל בא על מקומו בשלום.
מעשה זה סיפר לי היום בצאתי מסנדקאות בירושלים מפי בעל המעשה בדמעות וגיל.

אגב, ה"סבא" גילח את שער ראשו ועתה הוא קובע עתים לתורה מדי יום.
זכות מרן תגן עלינו ועל כל ישראל.
שאלה - 211418
שלום לכבוד הרב מוצפי היקר שליט"א, פטירת מרן הרב יביע אומר זצוק"ל תחול בשבוע הבא ביום רביעי, האם יש לעשות סעודות ולהרבות באכילה או להיפך?
תשובה
זה יום קשה לכל עם ישראל בו כבה נר המזרח שהאיר את העולם כולו במשך צ"ד שנים, כיתת רגליו להרביץ תורה לכל ישראל, כתב עשרות רבות של ספרי הלכה בכל הנושאים.
וצריכים להפנים כי יום פטירת צדיק הוא יום בכי ותענית ועיין בשולחן ערוך סימן תק"פ, א. שכתב "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם, ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו.
סעיף ב
"באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר. בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון השם. בכ"ח בו מת שמואל הנביא, בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בכ"ה בו נהרגו רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים. בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. באחד באב מת אהרן הכהן. בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דיבת הארץ. בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא. בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל. בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו. בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים. בט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירעה בו. בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע. בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה. בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום. בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל".
הרי לך שיום פטירת צדיק וגדול בישראל יום אבל ותענית הוא, ולא יום שמחה או סעודה. ואל תקשה לי מהרשב"י עליו השלום, כי אין לנו שום אסמכתא מהראשונים שהוא נפטר ביום זה. ועיין מבשרת ציון, שהשמחה שעושים היא לזכר יציאתו מהמערה ביום זה כפי שכתבו הפוסקים.
שאלה - 211320
לכבוד הרב
לפני כחודש הרב הכניסנו אל הקודש פנימה, וכתב לנו שירי שבת שמור אביו ז"ל היה נוהג לומר בסעודה ראשונה. האם יוכל הרב להעשירנו בשירים שנהג לשורר בסעודה שנייה?
תודה

תשובה
בסעודה זו היה מקצר משום ביטול תורה, היה מתפלל כמובן עם הנץ החמה, ולאחר התפילה היה משלים פרקי משניות שבת. והיה ממתין עד שישלימו "מנין שני", כי נחוץ היה להיות נוכח בבית הכנסת לסדרי הקריאה בתורה ולמנוע מחלוקות, ולנהל העליות בעיקר בימי שמחות.
והיינו בסביבות השעה 9.00 בבוקר מתחילים הקידוש והסעודה, אכל חתיכה קטנה של דג, רחץ ידיו, אכל חמין מעט אורז וחתיכה קטנה של עוף, שר שירים מספר בעיקר "אז תתענג על השם" לרבנו יוסף חיים ז"ל, [עיין לשון חכמים חלק א' סימן ג]. אחריו "עת דודים כלה באי לגני", פירות העונה העץ והאדמה, "צור משלו אכלנו", זימון בשלשה על הכוס. ברכת המזון, בשעה 11.00 ישבנו ללמוד נ"ך על הסדר. והוא שכב לנמנם, בשעה 11.30 קם כארי ורץ לבית הכנסת ישב ועסק בתורת הקבלה עד זמן מנחה גדולה.
בשעה 14.00 היינו לומדים יחד פירוש רש"י על החומש עם מפרשים, של הרא"ם, הלבוש, הטורי זהב, עמר נקא לרבנו עובדיה מברטנורא ז"ל ועוד.
אחרי כן למדנו גמרא עם פירושים שונים, מסדר נשים ונזיקין, לאחר נישואי למד עמי בתורת הח"ן בסתר.
חצי שעה בדיוק מירבי נטלנו ידים ובירך המוציא בחדרו הפרטי שבבית הכנסת סעדנו סעודה שלישית, חצי ביצה זכר לפטירת משה רבנו עליו השלום, חתיכת דג כפי שכתב הרשב"י ע"ה. שרנו מלשון חכמים [חלק א' סימן ה] "תתן אמת ליעקב". "אל חי נוהג כצאן יוסף". "ציווה השם את משה". דקה קודם השקיעה ברכת המזון.
ישבנו ללמוד מדרשים ומפרשים עד זמן תפילת ערבית.
על מוצאי שבת קודש בלי נדר פרק בפני עצמו. וברוך הנותן לנו חיים.
שאלה - 210856
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם יש בעיה לשמוע שירים של זמרים שמופיעים מעורב, אבל הם כן לומדים תורה ועם כיפה וכו'?

תשובה
כתב רבנו האר״י ז״ל כי כל תורה שלומד הרשע המחזיק בחטאו מפרנס בה את השטן וכוחות הטומאה לא עלינו, וכן כתב בספר הליקוטים בשם רבנו האר"י ז"ל.
"ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו'. דע, כי כל המעשים טובים שהאדם עושה בעודו רשע, או התורה שלומד, אין צריך לומר שאינו נותן כח בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כח בקליפה, ועליו נאמר ולרשע אמר אלדי"ם וכו'. מה לך לספר חוקי, כלומר, שאתה מכניס דברי קדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף על חטאתו פשע וגדול עונו מנשוא. וכשחוזר בתשובה, מוציא אותו הכח שנותן בתוך הקליפה ומכניסו בקדושה, ועל זה נאמר חי"ל בלע ויקיאנו וגו'. ולזה נקראת תשובה, שתשוב דברי הקדושה למקומה. ושכרו כפול ומכופל, שמכניע הקליפות בהוציאו את הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. ובזה יובן מ"ש רז"ל זדונות נעשן לך כזכיות".
וכתב רבנו אברהם אזולאי ז"ל בספרו חסד לאברהם מעין ד - נהר לה
"כמו שבזמן שישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם ישאר מאור השפע ההיא חלקו להתלבש בו, וממנו יתהווה לבוש נקי אל הנשמה, כן השפע המר שישפיע החוטא לקליפות ישאר לו חלקו, וממנו יתהווה לבוש טמא לאותה הנשמה להתלבש בו בעת שתסתלק מן העולם. ועם זה יובן ענין ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי מאחר שהרשע נמצא בתוך הקליפות כנזכר, הנה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפות בהכרח, וקליפה תובעת ואומרת תפלתו של פלוני משלנו היא ונוטלת השפע הבא מחמתו, וזהו סוד ושפחה כי תירש גבירתה. ועכ"ז על ידי כח התשובה יתקן הכל כשהיה בראשונה ויותר, כי יכניע וישבר כח הקליפה ויחזור ויקח כל השפע שנטלו מחמתו ויעלו לריח ניחוח לה', ויחשבו לו העוונות לזכיות כמ"ש בס"ד".
שאלה - 210427
לכבוד הרב שלום רב, יש לנו מנין בחצר תוך שמירת מרחק ומסיכה, צריכים ספרי תורה בבית צמוד, מותר להחזיק אותו בבית.
תשובה
ספר תורה צריך ליזהר מאוד בכבודו ולייחד לו מקום חשוב ביותר, ולהתנהג לפניו במורא ופחד, ולא ירוק כנגדו, ולא יגלה בשרו מולו. גם יזהר כשישאנו בזרועותיו יהיה בדרך של כבוד. וכשנושאים הספר תורה בהליכתו ובחזרתו יש לציבור לעמוד מפניו עד שיונח על מקומו.
כתב מרן ז"ל בשולחן ערוך [יורה דעה רפ"ב, א] "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה. ומצווה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ספר תורה. ולא יגלה ערוותו כנגדו. ולא יפשוט רגלו כנגדו. ולא יניחנו על ראשו כמשוי. ולא יחזור אחוריו, אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים, אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר והיה שם בך לעד [דברים ל"א, כ"ו], ויכבדנו כפי כחו".
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ט] "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו כשיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואחר כך יהיו מותרין לישב".
ובשו"ת הרשב"א ז"ל [חלק ג, סימן רפ"א] נשאל לגבי אם יש לעמוד בשעה שהחזן מראה הכתב לציבור. והשיב "איני רואה שיהא חיוב העמידה אחר שספר תורה בדוכן, לפי שהוא במקום אחד והציבור במקום אחר, ואין אדם חייב לעמוד מפני רבו שהוא עומד למעלה בביתו והתלמיד למטה על גבי קרקע. אבל כל שמוציאין ספר תורה מן ההיכל, עד שמעלין אותו לדוכן עומדין הקהל על עמדם. ומקרוב ראו קצת מגדולי הציבור שיש לעמוד גם בשעה ששליח ציבור זוקפו ומראה הכתב לעם, ואמרו לי שכל זה מכבוד ספר תורה, ושכן נהגו ברוב המקומות, וכל שטוענין שיש בו כבוד ספר תורה ראיתי לחוש, ועכשיו כל הציבור עומדים עד שמניחין אותו במקום שקורין בו".
וכן כתב בספר השומר אמת [סימן ד, אות א] "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה ומצווה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו".
שאלה - 209861
לכבוד מורנו הרב שליט"א, עתה חזרתי מהמרכז הרפואי זיו בצפת, וחשכו עיני לראות עשרות רבות של חולי קורונה נאנקים וכואבים, ביניהם קרובי משפחה צעירים, מה עושים?
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!


א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
תעלומות - יודע לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 209600
לכבוד הרב. ראיתי שהרב השמיט את הפסוקים "ויאמר אליהם ישראל אביהם.." מפ' הקטורת. למרות שבעוי"ח מקץ, כתב לומר. עד עכשיו אמרתי. להפסיק?
תשובה
לא השמטתי, כי מראש זה לא היה, והוא במפורש נגד דברי רבנו האריז"ל בשער הכוונות שאין לעשות שום תוספת. והדברים שם אינם מהמחבר ז"ל. כי הספר נדפס לאחר פטירתו. ואין ידוע מה התרחש שם.
ועיין בדברי רבנו האריז"ל וזה לשונו בדרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א. "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להשם. וכאן יאמר ג' פסוקים ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו' ובכל פעם שיאמר פטום הקטור' צריך לומר אחריו ג' פסוקי' אלו ואח"כ יאמר וערבה להשם מנחת יהודה כו' ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה ואפילו בזמן שיהיה המגפה רחמנא ליצלן, לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון "ויאמר אליהם ישראל אביהם" וכו' וכיוצא, ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק וביום השבת שני כבשים בני שנה כו' כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית".
שאלה - 209319
לכבוד הרב שלום רב
מותר להתפלל מוסף שליח ציבור בפעם שנית לציבור אחר בגלל המצב שאין להם חזן

תשובה
אפשר לסמוך על דעת הריטב"א ז"ל שכתב שמדין ערבות, כל עוד שיש יהודי שלא קיים המצווה כאילו גם כולנו לא קיימנו אותה בשלימותה, ולכן השליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתם.
ולאור אלו הדברים כתב הרב פרי מגדים ז"ל [אשל אברהם נ"ג, י"ט], שיכול אדם להוציא אחרים, גם כשהוא כבר יצא ידי חובתו, דוגצת התוקע בשופר שכבר התפלל ותקע, ויכול ללכת לכמה מקומות לברך ולתקוע ולהוציאם ידי חובתם. ולפי זה כתב החזון איש ז"ל וזיע"א, שיכול החזן שכבר התפלל, לעמוד כשליח ציבור ולהתפלל חזרת השליח ציבור.
ולכן באופן זה כאשר אין שליח ציבור שיתפלל מוסף לקהל, יכול לחזור שנית במנין אחר ולהתפלל רק חזרת השליח ציבור, וכפי שכתב הרב משנה ברורה בסימן ס"ט ועוד.
גם ידוע לי באופן אישי שהיה מיד עם שיחרור הכותל המערבי, יהודי חזרן במצוות ז"ל, והיה מתפלל בכמה מנינים בימי החול וחוזר ונעשה שליח ציבור ליהודים רחוקים שהגיעו ולא היה מי שיעבור לפני התיבה, והוא מתפלל עבורם וחוזר ועושה כן, בכל מנין ומנין, וכשראינו זאת מחינו בידו.
אלא שהלך קודם 51 שנה למרן ז"ל, והתיר לו את הדבר. והיה זה שלום.
שאלה - 208336
שלום רב!
האם מי שיוצא להתפלל בקברי צדיקים בחוץ לארץ אדמת ארץ ישראל הקדושה... את אותו האדם מהארץ בגלל מעשיו... וזה הסיבה שנכנס לו הרצון להתפלל בקברי צדיקים בחוץ לארץ?

תשובה
אינני מסכים עם המילים החריפות שכתבת. אך הענין בהחלט לא פשוט, לעזוב את אדמת ארץ ישראל ואפילו לשעה אחת.

בשנת תשכ"ה סיפר לנו מורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל, כי בבחרותם נסעו כמה בחורים מהישיבה קודם כ - 75 שנה לטבריה לקברי הצדיקים, ועברו את אזור מחניים דרך כביש צמח. וכשחזרו לירושלים גער בנוסעים מרן ראש הישיבה רבנו עזרא עטיה ז"ל על שחצו את גבול ארץ ישראל למשך 10 דקות. היום אנחנו מבינים את המעשה, כי מי שמכיר את תוואי הכביש יודע כי הכביש לפני סיבוב מצח חוצה את הירדן, ועולה על גשר לצידו המזרחי של הירדן, וכשמגיע לאזור כביש דגניה חוזר שנית וחוצה דרך גשר את הירדן לכיוון טבריה, ונמצא כי עזב את ארץ הקודש למשך 10 דקות, ואמר להם יצאתם מתחומי ארץ ישראל, בחצות הרכב את הנהר, כי בפרשת "מסעי" מפורש גבול ארץ ישראל במזרח הירדן .

ככתוב במדבר פרק לד, פסוק י. וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
ודי בזה לחכם ומבין מדעתו.
שאלה - 208333
אפתח פי ברינה בשירה ותהלה, כי פדאני מרדת שחת והחייני וחזרתי עתה לביתי ולעבודתי. ומה טוב מלומר פרק תודה, בתהלים פרק ק
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ:
(ב) עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:
(ג) דְּעוּ כִּי יְקֹוָק הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:
(ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ:
(ה) כִּי טוֹב יְקֹוָק לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:

תשובה
ביום י"ב באלול התש"פ. נכנסתי לצינתור במרכז הרפואי עין כרם בירושלים, ועברתי צינתור במשך למעלה משעה בהכרה מליאה כשפי ממלמל פסוקי דזמרה, ושפתי רוחשות תפלה ותהלה, לא - ל נורא עלילה, כאשר פניתי ביום ראשון י"א באלול לתומי לאיש היקר פרופסור דן גילון הי"ו, על כאבים בחזה ללא סימנים אחרים, ובביצוע בדיקה במאמץ גילה כי שני עורקים כמעט סתומים, והמצב מסוכן ביותר, ציווה עלי להישאר שם וללון ובבוקר ביצע את הצינתור האיש החכם נעים הליכות ד"ר דוד פלנר הי"ו, ובתבונה ובחכמה שחנן אותו השם יתברך פתח את הסתימות והציל את חיי, ושתל שני סטנטים מתכתיים, ונשארתי להשגחה רפואית לשתי לילות שם,
עתה היום י"ג אלול תשפ חזרתי לעבודתי בכתיבת חידושי תורה ביתר שאת וביתר עז.
כמה נסיו כאן, שלא היה התקפים מוחלטים אלא איתותים באמצעות כאבים עזים. שלא נסתמו הצינורות לחלוטין על ידי קרישי דם. שהלכתי לבדיקת אקו במאמץ ושם התגלתה הסיבה העיקרית. שהשם יתברך ארך אפים ולא הביא חלילה מכה פתאומיץ מוחלטת.
תודה לאבינו שבשמים, תודם לכולכם, ותודה למתפללים לשלומי. יהיו לרצון אמרי פי דברי בן ציון בן רבי סלמן מוצפי הי"ו.
שאלה - 208020
לכבוד הרב
אם יש את רצונו לכתוב לי הראיות שיש להביא הס"ת בחצר קודם שיבואו הקהל, ולא להביאו רק בשעת הקריאה, כי יש מערערים על זה.

תשובה
ידועה הלכה זו ומקורה בתלמוד ירושלמי וכן כתבו הפוסקים.
איתא בירושלמי מסכת יומא פרק ז, הלכה א. "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן".
וכן כתבו האור זרוע הלכות קריאת שמע סימן ט. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן י"ג, והתשב"ץ סימן קפ"ט, והמרדכי ז"ל הי"ד ראש השנה רמז תש"י, וספר המנהיג הלכות שבת עמוד קפ"ח.
ועיין בדברי מרן הבית יוסף סימן תקפ"ד, והגאון הפרי חדש סימן קל"ה, ובשו"ת יביע אומר חלק ד אור חיים סימן ט"ו. ועיין באמת ליעקב אלגאזי ולדוד אמת להגאון החיד"א.
ולכן כן הורה מרן הרב עובדיה ז"ל שהמתפללים בחצירות, בסוכות, ומחוץ לבית הכנסת, יביאו הספר תורה קודם שיגיעו הקהל, כשיבואו שנים או שלשה בני אדם, ויניחוהו במקום מכובד כשהוא מכוסה בפרוכת או בטלית. ואחר כך יגיעו הקהל אל מקום התפילה.

ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן טז שכתב
בזה מקום אתי לעורר על שהונהג כעת בקריאת התורה ע"י הכותל המערבי, דארונות הקודש עם ספרי התורה מונחים ועומדים באולם הגדול והארוך שבצד הצפוני וכל מנין ומנין שמתפלל ברחבת הכותל מדי הגיעו לשעת קריאת התורה מכבד לאחד מהם ללכת לאחד מארוני הקודש העומדים באולם ולהוציא משם ספר תורה, והוא הולך לבדו ומוציא ס"ת ומביאה אל מעמד - המנין ומניחה על הבימה המוכנה ופותחים וקוראים בה.
ולפענ"ד לא יאה לעשות בכזאת שהתורה תבוא אל מקום המנין המתפלל, אלא המנין המתפלל צריך לבוא אל מקום הספר תורה, כדכתיב: אחרי ד' אלקיכם תלכו (דברים יג). ובדומה למה דאיתא בסוטה ד' ל"ט ע"ב: אמר רבי תנחום אמר ריב"ל אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ויניח במקומו ושמואל אמר עד שיצא וכו' אמר רבא בר אהינא אסברה לי אחרי ד' אלקיכם תלכו.

"ומקור לדברי אלה מצינו בספר יד אהרן על או"ח סוף סי' קל"ו הגהב"י, דבכזאת מביא בשם שו"ת עדות ביהוסף דכשאין בה"כ וגנזו הס"ת במקום המשתמר, דביומי הוצאה ס"ת, יביאו הס"ת בבקר קודם התפלה ולא כמו שהורה חכם אחד שיביאוה בשעת הוצאת ס"ת יעו"ש, וכ"כ בספר אמת ליעקב למהר"י אלגאזי פ"א אות י"א ע"ש. ובספר עקרי הד"ט על או"ח סי' ל"ד אות י"ג כותב וז"ל: הרשומים שבעיר שיש להם ס"ת בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ס"ת מביתם לסוכה לקרוא בו יש גנאי בזה לס"ת שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הס"ת וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם עיין שם הרי כנ"ל. והדברים ארוכים. ובמקום קדוש כזה יש לחזר להתנהג בהידור ומכ"ש כשיש חששא בעיקרא דדינא, ודי בזה".
שאלה - 207959
לכבוד הרב
במצוות גלילת ס"ת לדעת הרמב"ם ולדעה הראשונה בשו"ע שהגולל נוטל שכר כולם הוא העולה האחרון הגדול שבהם, עליית שביעי חשובה מעליית שישי? ומה הדין כשיש שני ספרי תורה ?

תשובה
מנהג קדום הוא שעליית האחרון בכל שבת שהוא המסיים הקריאה, מכבדים לאחד מהגדולים שבבית הכנסת. דוגמת העולה "חזק" בסיום כל חומש, ומעין חתן תורה המסיים כל הפרשיות.
בתלמוד [מגילה ל"ב, א] "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן עשרה שקראו בתורה, הגדול שבהם גולל ספר תורה. הגוללו נוטל שכר כולן, דאמר רבי יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן". ובמסכת סופרים [פרק ג, הלכה י"ב] "ומצווה בגדול לגוללו".
וכתב הרמב"ם [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ח] "והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור".
וכן כתב בבית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל [מגילה כ"ה, ב] "ומכל מקום אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת". וכן כתב בקרית ספר למאירי [מאמר ה, חלק א]. וכן כתב הרב הלבוש ז"ל [קל"ה, י]. ועוד פוסקים.
והתוספות [שם[ פירשו "לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן, כדאי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע".
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ו] גדול שבציבור עולה בסוף, ובלקט יושר [יורה דעה עמוד נ"ט, ענין א] כתב "ולפי דעתי זכורני שפעם אחת הייתי דורש דשביעי חשיב מגלילה והיו קונים כולם שביעי, וכשראיתי זה הייתי דורש דגלילה חביב". וכנזכר בסימן קמ"ז.
וכתב הרב אליה רבה ז"ל [סימן קל"ח, ה] "והא דנהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה, משום דבזמן המשנה לא בירך ברכה אחרונה אלא האחרון, וגם היה הגולל ספר תורה, תוספות יום טוב [פרק ד דמגילה משנה א ד"ה והחותם]. ולי נראה משום דבמגילה [כ"א, ב] אחרון שקרא ארבעה משובח, דמעלין בקודש ולא מורידין, ועוד הא כתבו מפרש"י בפ' פנחס [במדבר כ"ה, ט"ו] דאחרון חביב גבי מלכי מדין".
ובשו"ת משנה הלכות [חלק ט"ו, סימן נ"ה] כתב משום שבזמן התלמוד לא היו מברכים על התורה, רק הראשון בתחילה, ואחרון מברך בסיום. והאמצעיים לא היו מברכים, כדאיתא במגילה [כ"א, א], והגם שבזמנינו כל העולים מברכים, מכל מקום יש חשיבות למברך אחרון שהוא מעיקר התקנה. ועוד טעם שמצינו שפירש רש"י [במדבר י, כ"ה] שדגל מחנה דן היה מאסף לכל המחנות, ושאלו במפרשים מדוע לא יהודה אחרון, והשיבו שהיה מלך, משמע שאחרון יש לו חשיבות. ועיין בשו"ת הרי בשמים [חלק א, מהדורא קמא סימן י].

ומה ששאלת לגבי שישי הוא לפי הזוהר הקדוש והקבלה, ולא קרב זה אל זה.
שאלה - 207937
לכב' הרב
איך יתכן שרבנים תומכים באחת מחברות למימוש זכויות בביטוח כאילו ארגון חסד
כשגובים 25% מחתימים חוזה דרקוני ללא אפשרות לחזור. למה מצטלמים איתו? זה מטעה את הציבור

תשובה
כי הם לא יודעים את הפרטים שמסתירים מהם. וכך זה לצערינו עובד.
וזה לא חדש, הרי כך היה עם אינציקלופדיה "יהודית", שהעניקו לה הסכמות מלהיבות, ולימים גילינו בתכנית רדיו את פירסומיהם של התועבות הנוראות של עבודה זרה ממש במזרח הרחוק והקרוב, וכן תמונות של רוצחים שפלים מהמשטר הנאצי ועוד.
ואחר כך רובם ככולם חזרו בהם מחתימותיהם. כי בתחילה החזיקו אותם כאנשים תמימים וכשרים.

ואספר לך מעשה בקצרה, בסיום אחד השיעורים בא אורח בלתי קרוא וניגש אלי ותיק עב כרס בחיקו, והודיע לי כי הוא מקים פרוייקט בניה ענק לחרדים, במרכז הארץ, והוא מצוייד בסקיצה מפוארת אילנות, רכסי הרים ועוד. ומבקש את חתימתי, והצביע על כמה חתימות שיש לו מרבנים.
השבתי לו כי אין לי פרטים, וגם לא יידע בנושא ואין זה הזמן להחתים. פנה אלי בחוצפתו ושאל, "מה הרב מתנגד להקים פרוייקט דיור לחרדים? הנה חתמו לי פ' ופ' ופ', ובמה אתה שונה?......
לימים נרשמו כמה תמימים והאיש נמלט לחו"ל והמעות של האומללים בכיסו.
שאלה - 207787
מורנו ורבנו שליט"א, אני בדרגת סיכון גבוהה מאוד דרגה שלש, ולא הולך כל יום לתפילה. רק בשבת קודש. איך אני משלים את האמנים, הקדושות, והקדישים?
תשובה
עיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב, א, ט"ו.
"מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג' פסוקים אלו כתובים בדברי הימים א' סי' כ"ט, ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו' לך ה' הגדולה והגבורה וכו' והעושר והכבוד מלפניך וכו', וכאשר תיקנום חז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפ"ע בכל יום יו"ד או ז' פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך". ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם, עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק, עכ"מ, ונ"ל שהוא מנהג יפה ונכון, ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ח סק"א מ"ש בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יע"ש:
עוד מצאתי כתוב בכתר מלכות כתיבת יד, מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" חמשה וארבעים פעמים. ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י, וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות, כגון שהוא יושב בבית לבדו ואין הולך לבית הכנסת מחמת אונס ע"כ. ונ"ל דמנהג יפה הוא זה, וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנז' בכל יום אחר פרשה של ברכת כהנים שאנחנו אומרים אחר ברכת השחר בכל יום, ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתם ממני מאחר שעשיתי לה זמן קבוע, ואחר פסוק זה אני אומר טו"ב פעמים פסוק אור זרוע לצדיק, כמ"ש הרה"ג הרח"ף ז"ל דנכון לאומרו טו"ב פעמים בכל יום".

נמצא לסיכום, א, יזהר להשלים מאה ברכות בכל יום. ב, להשלמת 90 אמנים יאמר "ברוך אדוני לעולם אמן ואמן 45 פעמים.
ג, להשלמת יהא שמיה רבא יאמר במסכת שבת דף קיט עמוד ב
"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו אדוני. מאי טעמא בפרע פרעות משום דברכו השם. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם כי פרע הוא. אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים. אל תיקרי שומר אמנים אלא שאומרים אמן. מאי אמן? אמר רבי חנינא אל מלך נאמן".

ד, במקום ברכו יאמר מתוך פרקי היכלות פרק ל"א.
"אמר רבי עקיבא כל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע, ופותח ואומר השם מלך, וכל צבא מרום עונים אחריו עד שמגיע לברכו. חיה אחת יש ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עמי לי, עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את אדוני המבורך, וכל שרי מעלה עונים אחריה ברוך אדוני המבורך לעולם ועד".

ה, במקום קדושה אומר פסוקים בישעיה פרק ו
"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אדוני צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
שאלה - 207457
שלום לכבוד הרב, בראש חודש אומרים זמן כפרה לכל תולדותם, הרי יש לנו את ערב ראש חודש, וכן את יום הכיפורים. והיכן מצינו שהוא זמן כפרה?
תשובה
יום ראש חודש הוא יום כפרה לכל עוונות החודש שעבר, וכשיתקבצו י"ב חדשי השנה יתכפרו בראש השנה, ומשם אל התשובה ביום הכיפורים הקדוש. ותיקונם נחלק לפי שעות, יום, שבוע, חודש, שנה, שמיטה, יובל.
כתב רבנו משה קורדבירו ז"ל בספרו פרדס רמונים [שער י"ג, פרק ג] בענין חילוק הזמנים ברמיזתם. "ונאמר שהזמן יתחלק לשבעה חלקים, והם. א, יובלים, ב, שמיטות, ג, שנים, ד, חדשים, ה, שבתות, ו, ימים, ז, שעות. ונבאר עניינם. היובל הוא קבוץ שבע שמיטות, שמיטה הוא קבוץ שבע שנים, השנה הוא קבוץ י"ב חדשים, החדש הוא קבוץ ארבע שבתות, השבת הוא קבוץ שבעה ימים, היום קבוץ כ"ד שעות. והענין הוא כי סתם שעה היא במלכות, והיא פועלת פעולת ושינוי הזמן בכח סדר הזמן השופע עליה. וסדר הזמן הם שבע ספירות מחסד ולמטה, וסדר הזמן פועל בכח הבינה השופעת עליהם כאם על הבנים. ונמצא עיקר האילן הוא בינה והיא שורש האילן ששרשיה מתפשטים לאין תכלית. וכן כינוה בתיקונים בלשון שורש האילן וכמו שנבאר לשונו בשער ט"ו פ"ב. והיא יובל ולה ז' ענפים. וז' ענפיה הם ז' שמיטות שהם ז' ספירות. ולז' ענפים אלו לכל אחד מהם ז' ענפים והם ז' שנים. ולא נכחיש כי עם שיתייחס שם שמיטה בכל הספירות ואף כי במלכות, עם כל זה לא יעלו הם לעניין השמיטין אם לא בכח הבינה השופעת עליהם. וכן ביארו בפירוש בתיקונים. כי מצד החכמה הספירות כלולות מי' ומצד הבינה כלולות מז'. והנה נמצא שאין להם כללות השבע להיותם שמיטות אם לא בכח הבינה המאירה בשרשים הנעלמים ומשם יונק כל האילן. ולכל ענף וענף מז' ענפים עוד י"ב ענפים והם י"ב חדשים שבכל שנה ושנה, והם י"ב הוויות, שהם י"ב גבולין, שהם י"ב עלין שבשושנה ששה אדומים וששה לבנים, לפי שנטייתם לעתים לדין ולעתים לרחמים. ויש בענין החדשים וההויות כמה וכמה עניינים שאם היינו נכנסים בביאורם היינו יוצאים מהמכוון ואין לנו אלא לקצר ולעלות. והנה הי"ב הויות הם צירופים שמצטרפים משם בן ד' כזה יהו"ה יהה"ו יוה"ה, הרי שלשה ביו"ד. וכן ג' אחרים באות ה' ההי"ו ההו"י היו"ה, הרי שלשה בה'. וכן שלשה אחרים באות ו' והי"ה והה"י ויה"ה, הרי שלשה בו'. וכן שלשה אחרים באות ה' הוי"ה היה"ו הוה"י, הרי שלשה בה'. ובראשי תיבותם שם בן ד'. וכן בכל חדש וחדש שלשים ימים וכאשר נחלקם יבואו ג' לכל שבוע ושבוע ויעלו כ"ד ימים. כי יום שבת אין לו כלל, כי הוא קבוץ ההויות רצוני לומר כל ההויות הוא ביום שבת שהם שלשה הוויות. וכן אמרו שמשם נזונים כל ימי השבוע לכן הם שובתות כל שלשה ההויות שבשבוע ביום שבת. אח"כ מתחלקות שני אותיות בכל יום. אחד ביום ואחד בלילה זה זכר וזו נקבה. שכן בהוי"ה שתי אותיות שהם י"ו זכרים ה"ה נקבות, ולעתים שניהם זכרים ושניהם נקבות, ולפעמים הלילה זכר והיום נקבה, הכל בסוד האור המתהפך. וכן יש ימים שיש בהם דין יותר מחברו, כמו שביארנו ענין זה בספר אור יקר בפרשת החדש הזה לכם שהתחלנו בחבורו [עיין בעסיס רמונים].
ואיך שיהיה נמצאו הימים ענפים אל השבת, והשבת ענף אל החדש. והנה בשבת שבעה ימים נגד שבע ספירות. עוד בכל יום כ"ד שעות י"ב יום זכר רחמים, וי"ב לילה נקבה דין. הכל לפי התחלקות הוייות כמו שנאריך בביאור ענין זה בספר הנזכר וכן לפנים בספר הזה. ועתה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם הנזכר במסכת שבת [קנ"ו]. או אם מזל שנה או מזל חדש או שמטה או יובל. ופתח עיניך. ועתה לא יבצר ממנו כי השעות הם צינורות של אור נשפעים מהימים, והימים צנורות של אור נשפעים מהשבועות, והשבועות צנורות של אור נשפעים מהחדשים, והחדשים צנורות של אור נשפעים מהשנים, והשנים צנורות של אור נשפעים מהשמטות, והשמטות צנורות של אור נשפעים מהיובלות. והנה אין ספק לפי זה כי לעולם יחזרו הענפים אל מקורם, כי השעות יחזרו אל הימים. ועל כן אמרו בספר הזוהר שיתוודה האדם על עוונותיו קודם שוכבו לתקן את אשר עוות. וכן הנשמה עולה ומודה על עונותיה. וכן הימים יחזרו אל מקורם שהוא השבוע. ולכן יש שכתבו כי השבת מכפרת, ונכון הוא שהוא שביתת הימים. ואל ישתומם נפש המעיין ויתבהל להשיב, הלא מהשבת נזונים הימים הבאים. ואין זו קושיא כלל [כו]. שהרי כהנים במשמרותם יוכיחו שהיו עובדים ביום השבת שתי משמרות העוברת והבאה. וזה ודאי יורה על הקשר והיחוד. וכן השבועות יחזרו אל החדש ונאמר בו כפרה, כמו שאנו מתפללין ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל וכו'. וכן החדשים אל השנה. ומשם אל התשובה שהוא יום הכיפורים, שהיו מתפללין בו תשע ברכות הכל להורות על המקור. ועתה בהקדמה זו לא ידחק שיהיה היום מגלה לעתים כח השנה כאשר ירצה המקור להגביר בו האור והשפע. ועם כל זה לא ישתווה אל השנה ממש. ואחר שנתבאר העיקר הזה נודע ענין הזמן שמה שהוא היום הזה אינו מחרתו, ומה שהוא מחרתו אינו היום שעבר. וכן בשנים, וכן בשמיטות, וכן ביובלות, מה שהוא יובל זה אינו זה, כי השרשים מתפשטים למעלה עד לאין תכלית במה שאין ראוי לעיין בו".
שאלה - 207451
לכבוד הרב כל שנה אני נוסע לאומן בראש השנה, והשנה כנראה שיהיה סגור, לאן אפנה? האם אנסה להיכנס דרך ארץ אחרת?
תשובה
מב לך ידידי נבוך? ומדוע אתה תהיה מטולטל? הידעת, כי קברי האבות הקדושים אותם אנחנו מזכירים בראשית כל תפילת עמידה חול ושבת, מועדים וזמנים, ראש השנה ויום הכיפורים, כל תפילות ישראל בכל קבר צדיק וצדיק מתאספות ונקבצות שם במערת המכפלה, והאבות עצמם מתפללים בעדינו?

אשרי הזוכה להיום בקברי אבות ואמהות ביום הדין הוא ראש השנה, בו תוקעים בשופר להזכיר את עקידת יצחק. את זכות אברהם אבינו, ואת זכות יעקב אבינו עליהם השלום.
הרי שם טמונים אדם וחוה אשר ביום ראש השנה נוצרו ונבראו, והוא אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר עקב רגליו מאיר יותר מהשמש. היום חטא, היום סלח לו אבא שבשמיים, היום הבטיח לו אבא שבשמיים כשיבואו ישראל היום ויתפללו לפני וישובו בתשובה אני מבטיח שאקבלם בתשובה,

ואגלה לך סוד שכתבו חז"ל שזה סוד הפסוקים בתהלים פרק קיט
לְעוֹלָם יְקֹוָק דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:
לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד:
לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ:
ופירשו חז"ל [עיין שופר בציון, ובמחזור ראש השנה] כי לעולם השם קיים והבטחתו הוא דברך ניצב בשמיים וקיים, ובגלל ההבטחה כוננת ארץ ותעמוד, ולמשפטיך עמדו היום זה יום ראש השנה, ואנחנו מתחננים שתצילנו ותכתבינו ותחתמינו לחיים טובים. ואותם אנחנו מזכירים בפתיחת ההיכל י"ב פעמים כנגד י"ב עולמות עליונים. ומור אבי ז"ל היה אומר כי הוא מצייר בשכלו את עליית העולמות במיליארדי מיליארדים של משבצות, פי י"ב, והתפילה עולה לכולם, ושם מרחמים עלינו.
תודה על ההבנה.
שאלה - 206966
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
ממתי צריך הבעל לעשות פתיחת ההיכל עבור אשתו המעוברת?

תשובה
כתב בספר רפאל המלאך "כשתגיע המעוברת לחודש התשיעי, ישתדל הבעל במצוות פתיחת הארון, ובסוף בריך שמיה אחר שאמר וליבא דכל עמך ישראל יאמר כך. "ולבא דאנתתי [שמה ושם אמה] דתפתח ית רחמהא למילד בלא קשיותא, כמא דפתחית ית ארונא קדישא בלא קשיותא, ותליד זרעא חייא וקיימא לטב ולחיין ולשלם".
וכתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל במורה באצבע [סימן ג, אות צ] "ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש התשיעי לעיבורה נזהר לעשות החודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת". ושנה בזה בספרו לדוד אמת [סימן ב, אות ג] "נהגו באיזה קהילות שמי שאשתו נכנסת בחודש התשיעי לעיבורה קונה מצוות פתיחת שערים באותו חודש, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת".
וחזר ושילש הדברים וכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן נ"ז] "והמנהג שאם יש חתן שהוא נושא אשה בתוך החדש או אם אשתו מעוברת והיא בחדש התשיעי קונים פתיחת ההיכל וכן אם יום פטירת אביו או אמו באותו חדש קונים ההפטרה וכיוצא". והביאו דבריו הרב זכור לאברהם [סימן י, חלק ג], ובספר דרך אמונה [דוויק, סימן ל"א, ערך רמאות].
וכן כתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [קל"ד, אות ט"ז].
ובספר חיים [סימן א, אות ה] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב "מה שנוהגים לעשות פתיחת ההיכל בחודש התשיעי לעובר, ומניחים אותו פתוח וכן בחזרה נמנעים מלסגרו אין טעם בזה, אלא כיוון שהתחיל במצווה צריך שיסגור דלתיים של ההיכל כי זהו כבוד הספרי תורה, ועוד זאת כשם שעושה סימן יפה למיבעי רחמי שיפתח את רחמה, ככה יעשה סימנא טבא דאחר הלידה יסגור השם בעד רחמה". וכן בספר כף החיים סופר [קל"ד, י"ב]. ועיין בספר כתר שם טוב [גאגין אות רע"ט].
שאלה - 206923
לכבוד הרב שלום.
האם כשפותחים את ההיכל יש חשיבות לאיזה צד להסיט את הפרוכת והאם צריך להוליך את ס"ת כשהוא פתוח לבימה.

תשובה
המנהג הנכון להזיז משמאל ההיכל לימינו, כלומר שהפותח העומד מול הארון ימינו היא שמאל פני ההיכל, ושמאלו היא ימין פני ההיכל, ולכן יזהר להסיט הפרוכת מימינו לשמאלו.
קיימא לן [יומא ט"ו, ב] כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא על דרך ימין. דהיינו ממזרח לצפון, ומצפון למערב, וממערב לדרום, ומדרום למזרח. ולכן בהקפת הספר תורה מההיכל לתיבה הוא ממזרח לצפון ומשם למערב וכן הלאה, גם בהקפות בימי הושענא רבה וביום שמחת תורה, זה המנהג הנכון והמדוייק. וכן היו הכהנים בהיותם מקריבים על המזבח, וכנזכר במשנה [מסכת זבחים פרק ה, נ"ג, א] "חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות כיצד עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית".
וכפי שנוהגים בהוצאת הספר תורה להוציאו מההיכל שבמזרח לצפון ומשם למערב. והכל היפך כיוון השעון, וכן בהזזת הפרוכת משמאפני ההיכל לימינו, וכך היה מקפיד מאוד מור אבי ז"ל בכך. גם כשהיו מרקדים במעגלים בשמחת תורה ובשמחת חתן וכלה היה מורה לכווין העיגול וסיבובו משמאל לימין היפך כיוון השעון.
ואשר שאלת בהוצאת ספר תורה פתוח או סגור, הדבר תלוי במנהג המקום. כי בערים העתיקות צפת טבריה וחברון ועוד מקומות מוציאים אותו סגור, וכנזכר בשער הכוונות לרבנו האריז"ל. אך בירושלים עיר עוז לנו, המנהג להוציאו פתוח, וכנזכר בשו"ת הלק"ט ועוד. ואין כאן המקום להאריך בזה.
שאלה - 206844
מחילה מכת"ר, חשקה נפשיח לייסד שיעורי תורה לנוער רך מדי יום ביומו, ללמדם הלכות, וטעמי המקרא. מה דעת כבודו בזה?
תשובה
אשריך ואשרי חלקך, ראה איזה דור יתום אנחנו היום, כמה קשה למצוא חזנים יראי שמים, קוראים בתורה ובנביא מדקדקים, ובקיאים בהיגוי האותיות ובמבטא הצרוף, בטמי ספר תורה, בקריאת ההפטרה כמה דמים יקרים משלמים להעלות את נשמת הוריהם, ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם. ועל זה צווח מרנא החסיד רבי אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים, על בן העולה מפטיר וקורא ההפטרה בשיבושים ובטעויות. ואביו ואמו מתביישים ממנו בגן עדן.

וכן היה המנהג מקדמת דנא בירושלים עיר הקודש ובכל ערי ישראל בארץ ובחוצה לארץ, לאסוף את הילדים מגיל שש שבע מדי יום, בבתי הכנסת כד הווינא טליא, ומעמידים להם מלמדים מובחרים וידענים, ללמדם הלכות, וללמדם טמי המקרא תורה נביאים וכתובים, וזכורים לטובה זקני הדור ההוא, דור דיעה חכמים ונבונים, שייסדו ישיבות לקטנים מדי יום, והיו נותנים להם מתנות יקרות ומיני מתיקה ומגדנות, לעודדם ולשמחם, וכך נהגו מרנן ורבנן הגאונים הרב יהודה צדקה, הרב יוסף שרבאני, הרב שבתי אטון, הרב אברהם ועקנין, הרב דוד שלם, הרב אברהם שלם, הרב נתן סאלם, הרב אברהם הררי רפול, הרב יעקב בן רבי משה בלוי, ועוד רבנים מסורים זכר צדיקים לברכה, וכן היו בכל הערים והישובים, ובכל שכונה ושכונה, והיו עיניהם צופיות עליהם יום יום, והרבו תורה וחכמה בקרב נערי ישראל מקטנותם והגינו על הדור בתורתם, אשריהם ואשרי חלקם.
שאלה - 206802
לכבוד הרב הצדיק, אני כהן ורוצה ללכת לעמוקה, ושמעתי ששם היה בית קברות יהודי, האם מותר לי?
תשובה
ידידי היקר, כהן אתה, מגזע הנבחר של אהרן הכהן, זיע"א. ועליכם מצוות וקדשתו ולנפש לא יטמא בעמיו. דע, כי עיננו ראו את המקום קודם 55 שנים בהיותי עלם צעיר לימים, יחד עם חבירי הלכנו ברגל חצי שעה להגיע לשם, וכל השדה מסביב היה זרוע מצבות ושאריות של ציוני קברים, גם הייתי שם עם עטרת ראשי אבי ז"ל שהיה שואג שם כארי בסליחות וקולו היה מהדהד למרחוק, בבכי בדמע והואל. עיננו ראו ולא זר, גם היה עמנו הר"ר יעקב שלום גפנר, יזכר לטובה. וראינו מצבה הרוסה ומתפוררת בשדה של התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל זיע"א וסביבו אבני שפה של קברים רבים וכנזכר בספרים הקדומים.

אינני יודע מי, אימתי, ולמה, כל המקום נחרש בדחפורים על ידי יהודים בהוראת "חרדים" כביכול, נסללה דרך, צופתה באספלט, נבנו גדרות, נבנה בנין, והכל להתיר את האסור, וחיללו את המקום ואין פוצה פה ויש מצפצף. השם ירחם על עמו.
הערה, משום כך זה 40 שנה שאינני פוקד את המקום מרוב כאב על הנעשה.
ישנם עדויות בספרים שונים על בית קברות יהודי במקום.
שאלה - 206738
לכבוד הרב שליט"א, האם היה המנהג בירושלים לומר פיוט בר יוחאי ואימתי? ושיר השירים היו אומרים קודם קבלת שבת?
תשובה
עיין בשיבת ציון שעיקר אמירת שיר השירים הוא ביום השישי בדווקא, כי יש בו קי"ז פסוקים כנגד קי"ז שעות בשבוע שגהינם שולט ובזה יהא ניצול מאש גהינם. וצור אבי ז"ל אמר לי כמה פעמים שעיקר אמירתו קודם קבלת שבת, כדי לעורר אהבת השם יתברך אלינו.
ולגבי אמירת הפיוט בר יוחאי, היו נוהגים לאמרו בסיום תפילת ערבית של ליל שבת קודש, ועיין בית מנוחה כ"ח, ב. וכתר שם טוב גאגין עמוד קפ"ה, אות י"א.

וכתב רבי יהודה אשכנזי ז"ל בסידורו בית מנוחה דכ"ח ע"א "פזמון נאה מארץ ישראל שמסדרים בכל ערב שבת ושבת בסדר קבלת שבת על קברו של הרשב"י ז"ל, זכותו יגן בעדינו ובעד כל ישראל, כי לו נאה להודות בהלל ושבח לפני מי שאמר נעשה אדם בעבורו, שזכה וזיכה את הרבים. ושמעתי חכמים גדולים אנשי השם שבאו מארץ הקדושה, שכל מי שהעיר השם רוחו עליו, גם בחו"ל והוא ממארי קבלה ינגן פזמצון זה. וזהו סגולה נפלאה להארת הנשמה ואותיות מחכימות, והוא מיוסד ומסודר על דרך המעלות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, מלמטה עד למעלה עד לראש כל הכתרים".
ואמר לי מור אבי כי בישדיבת בית אל היו שרים אותו בסיום תפילת ערבית. והוא ז"ל הי מדי ליל שבת קודש בימי ספירת העומר לשוררו בקול רינה קודם הקידוש בליל שבת קודש.
וכן הוא מנהג קהילת צפרו במרוקו ועוד, כפי שכתב הרב דוד עובדיה ז"ל חלק ג, עמוד צ"ז. ובמלכי רבנן דקכ"ו ע"ב. וכן מנהג יהודי תימן כנכר בסידור תכלאל כנסת הגדולה עמוד ל"ז. וכן הוא בכמה מסידורי תימן השם עליהם יחיו.
ובכמה ספרים כתבו הטעם משום שמצינו כי הרשב"י עליו השלום נקרא "שבת" וכנזכר בזוהר הקדוש באדרא רבה נשא קמ"ה, ב.
שאלה - 206433
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
תזכה לשנים רבות נעימות וטובות.
אני מלמד לבר מצווה שני אחים כהנים תאומים
כיצד יעלו לתורה ביום חול בהנחת תפילין שיש שלושה עולים?

תשובה
בשני וחמישי כשיש שני כהנים בעלי שמחה בבית הכנסת, אם יש אפשרות יחלקו הקהל לשני מנינים, ובכל מנין יעלה כהן חתן ראשון. ואם הציבור מצומצם ואי אפשר לעשות כן, יוותר האחד. ואם יש חשש למחלוקת או חלילה לקנאה יעלו שניהם בהפסק ישראל בנתיים.
הנה כתב בחידושי הריטב"א [כתובות כ"ה, ב] "דעת מורי [הוא הרא"ה] ז"ל שרשאין לקרוא כהן או לוי בכל מקום שירצו, ובלבד שיאמר אף על פי שהוא כהן, או אף על פי שהוא לוי. ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו את הקריאה, דאינהו מישל שיילי ואמרי להו. ולפי זה הא דגרסינן בתוספתא עיר שכולה כהנים כלומר שאין יודעין לקרא בתורה אלא כהנים, שקורא הכהן שבעה פעמים. יש לומר שזהו לפי מנהגם, שלא היו קוראים איש בשמו וכדמוכחא שמעתא. ולפי מנהגינו יכולין לקרוא כהן אחר כהן, כשיאמרו לכל אחד אף על פי שהוא כהן, וכן היה עושה ז"ל כשהיו שם שני כהנים חתנים, וכן היה נוהג בעצמו לקרא בתורה שלישי או בשאר מקומות ושליח ציבור קוראו אף על פי שהוא לוי".
אולם מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ה] הביא דברי בעל האשכול ז"ל שכתב אי איכא שני כהנים חתנים אין ראוי שיקראו אותם זה אחר זה, מפני פגמו של ראשון, אלא עושין שתי שורות וקורא כהן ולוי וישראל, ואחר כך כהן ולוי וישראל, ואם ירצו לעשות כל השורה מהשבעה יעשו, וכל מאן דקשיש או חשיב טפי ראוי לאקדומיה, וכבר כתבתי בסמוך תשובת הרשב"א בזה, וכתבה האגור [סימן קפ"ו] וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים [סימן כ"ח] ובשם תשובת רשב"א וששמע שכך נוהגים במקומות מארגון, וזה עולה כפי מה שכתב רבינו שנוהגים בקצת מקומות לקרות הרבה כהנים בהפסק ישראל ביניהם". וסיים דבריו וכתב "ומכל מקום האידנא נהוג עלמא לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, וכשקורא החזן לשני אומר אף על פי שהוא כהן".

ולכן מה שיש לעשות במידה ויש רק מנין אחד, להעלות הגדול ראשון, וישראל יעלה שני, והאח השני יעלה שלישי ויאמר החזן "אפילו שהוא כהן".
שאלה - 206242
לעט"ר
לצערנו רבו ה"גיורים" כדי שיהודים יוכלו להתחתן עם נשים לא מעמנו.
אם הרב יוכל בבקשה להסביר מהו גיור כהלכה.
והאם גר שחזר בשאלה ייענש כמו יהודי שלא שומר תו"מצ
יישר כח הרב

תשובה
בכה אבכה לילה ויומם על שבר בת עמי, כי לצערינו דברים שהיו רחוקים שהיינו שומעים בארצות ניכר רחוקות על התבוללות, ועל נישואי תערובת, היום מתרחשים מול עיננו כאן בארצינו הקדושה. ועיננו רואות וכלות ואין לאל ידינו.
הצליחה יד השטן והרשע ורבים מבני עמנו מתבוללים בין נכריות, ובוגדים בעמם ובנחלתם, ככתוב בדברי הנביא מלאכי [פרק ב, פסוק י"א] "בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֥ל וּבִירֽוּשָׁלִָים כִּ֣י׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְקֹוָק֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר". ולצערינו אין הסברה מספיקה על חומרת המצב.
גדולה מזו שהרבנים חוסמים פיהם, כי חוששים הם מהשלטונות והתקשורת פן יציגו אותם כאנשים חשוכים, פרימיטיביים, אנשי הדור הישן, תושבי בית ישראל, גזעניים, וגם "כרדיקלים קיצוניים" כמאמר הרב הרפורמי זיתע"א. ולכן הדור הולך מדחי אל דחי, ואין דורש ואין מבקש, וחכמת סופרים תסרח.
עתיד קיומינו הרוחני והייחודי נמצא בסכנה מוחשית וקרובה ביותר.
שאלה - 206062
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, באחד השיעורים מכת"ר, שמעתי כי ביום שהאשה המעוברת נכנסת לחודש התשיעי טוב שיתענה בעלה ויתפלל עבורה, מהי התפילה מחילה?
תשובה
מקורו בדברי השל"ה ז"ל [מסכת תמיד פרק נר מצוה קלו] "כשהאשה תיכנס בעיבורה לחודש התשיעי, ראוי שיקבעו תענית, ולעת ערב קודם אכילתם, יתנו צדקה לעניים הגונים, ויפשפשו במעשיהם ויתקנום, וישימו פניהם אל הקיר זה בזוית זה וזו בזוית זו, ויתפללו,
עננו אדוני עננו ביום צום תעניתנו וכו' עד... ואני אשמע.
עננו אדוני עננו, עננו אלהינו עננו כו', מי ששמע תפילת דוד הוא ישמע תפילתינו, בזכות האבות והאמהות. מי שענה לאמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה, ולכל צדקת וחסידה והגונה, הוא יעננו ובזמן קריב, רחמנא רחם על כל יולדות בנות ישראל, ובכללן אמתך אשתי מרת פלונית. הננו מפילים תחנונינו לפניך רחום וחנון, כי רבים רחמיך, ובידך אדוני המפתח הזה של חיה, ולא מסרתו לשליח, ובכן, זכור רחמיך אדוני וחסדיך אדוני אלהינו החפץ חיים, לפקדה בישועה ורחמים. ותלד בריווח זרע קיימא וכשר מסטרא דקדושה. (והיא אומרת: לפקדני, ואלד) דוד המלך עליו השלום נעים זמירות, אמר 'מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, אדוני לי לא אירא'. 'למנצח מזמור לדוד, יענך ה' ביום צרה וכו' עד... יעננו ביום קראנו' (שם כ). מי ששמע תפילת דוד הוא ישמע תפילתינו, בזכות האבות והאמהות. מי שענה לאימותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה, ולכל צדקת וחסידה והגונה, הוא יעננו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדוני צורי וגואלי".
שאלה - 205932
לכבוד הרב מוצפי שליט"א.
רצינו שהרב יאמר ונעביר הלאה לכל הבחורים דמכנים עצמם חרדים ומחפשים שידוך באינטרנט אילו איסורים הם עוברים. וחיזוק לאלה שלא נמצאים שם.

תשובה
ההתעסקות באתרי האינטרנט גדושה בעבירות אין ספור, ונזכיר לדוגמא כמה מהם.

א, עוון ביטול תורה חמור מכל עבירות שבתורה. על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, החורבן והגלות בעוון נורא זה. וכל רגע שאינו עוסק בתורה נקרא לץ. ועליו נאמר בקהלת פרק א פסוק טו "מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת": וכתב הגאון מווילנא באבן שלמה כשם שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל מצוות שבתורה, כך עוון ביטול תורה שקול כנגד כל עבירות שבתורה.

ב, מושב לצים. המתעסק בדברים בטלים ועניני עולם הזה וחולין, שאין בהם תועלת ואינו מקבל פני שכינה. ובתלמוד [סנהדרין ק"ג, א] "ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לצצים, כת שקרנים דכתיב דבר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא, כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע. צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע".

ג, נכשל בדברי שקר ולשון הרע, כי רוב האינפורמציה שם מכיל בדברי שקר ומניפולציות, וכן עוון לשון הרע על זה ועל זה, ודברי גנאי ודלטוריא על כל מי שזז, ומשחיתים את המידות, ללמד את ההמון ללעוג ולשמוח על מי שנכשל, או נלעג, מבזים, מכפישים, ומלבינים פני אנשים ברבים, ויכולים בקלות להגיע לאבדן חיים לא עלינו.

ג, היכרות באתר מטונף, מביא את האדם לידי עבירה, כי הולך בדרכי הגויים הטמאים, אלו החיים חיי בהמות, חיי רגע, אכול ושתה כי מחר נמות, ואצלם חיי הנישואין הוא לקישוט בלבד, כי כל הקשר המזוייף והתלוי בעניני עולם הזה לאחר היכרות של מכסימום שלשה חודשים פג תוקף ואיננו. כי כל התלות היא איטרסנטית ולא מהותית, ללא ערכים, ללא מוסר, מצפון, וערכי יסוד.
עצם פירסום האשה בתמונתה הופך אותה לאובייקט פיסי ולא רוחני, כח הקדושה האופפת את חיי הנישואין לא קיימת כלל, השכינה לא שם, כי הוא גודע במו ידיו את השושלת המפוארת של אבותינו ואימותינו הקדושים אשר יסדו לנו את מוסד הנישואין על ערכים נעלים וטהורים, והבנים הנולדים מהם יוצאים לתרבות רעה, בועטים ורומסים את מהות החיים וקדושתם, ללא תוכן, ללא תורה ויראה, וממילא אין קיום ולא עתיד לחיים כאלה. כל הרכב המשפחה מתפורר ונהרס לאבק, ללא מסגרת ומחסומים, אין אסור ומותר, כל יום הכל נראה אותו דבר. ומחנכים דור של חיים משועבדים רק לתאוות ולהנאות רגעיים, כל יום ושעה לחפש את ה"אני", זכות הקיום שלי, מה אני מקבל? ולא מה אני נותן. וההרגשה היא של ריקנות ללא נשמה, ולא כלום. כי הכל פיסי, גשמי, מילוי התאוות וההנאות המדומים.

לחיים מסוג זה אין עתיד, ולכן אין להם קיום, לא עבר, לא הווה, ואין על מה לקום בבוקר. כי אין עבודת השם יתברך, לא תורה ולא יראה. והכל נמדד לפי הרווח האישי, הפרטי, ולא הכללי, האוניברסלי, המהותי והערכי.
שאלה - 205798
לכבוד הרב היקר והנכבד שליט"א.
זה נכון שמרן הבן איש חי ז"ל סובר שאפשר להתפלל תוך 10 דקות לפני או אחרי הנץ וייחשב כאילו התפללנו בנץ?

תשובה
הנה בספרו בן איש חי כתב [ח"א, וארא ג] "והרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו כתב דרוב הציבור בירושלים תוב"ב עושים כמ"ש הרב בית דוד ז"ל, אמנם יש מדקדקים שאינם מתפללים כי אם אחר יציאת החמה ממש וכמ"ש בספר דברי יוסף שווארץ דף ע"ה וכו', לכן אני נוהג לגמור ק"ש ששה דקים שהוא עישור שעה קודם יציאת השמש, ולפעמים ממהירות החזן יהיו יו"ד או י"ב דקים קודם יציאת השמש על הארץ ולא אכפת לי, וכן לפעמים יהיה עם השמש, ולאל שדי אתחנן שיזכינו לבא על הנקודה, שזה צריך סייעתא דשמייא עכ"ל נר"ו".

ודע שמקור הדברים הוא בדברי רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל [הלכות קריאת שמע פרק א, הלכה י"א] שכתב "ואי זה הוא זמנה ביום מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות, ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר". נמצא שהוא שש דקות.
ועיין בדברי מרן הכסף משנה שם, והרב תוספות יום טוב ברכות א, א. ובמעדני יום טוב ברכות פרק א, סימן י. ועיין באחרונים בסימן נ"ח.
אמנם הגאון מווילנא בביאוריו אורח חיים נ"ח, ח. כתב "שליש שיעור שעה" שהוא שתי דקות.

ודע, כי זאת מצאתי בספר "ברכת הרי"ח" שיצא לאור בשנת התשע"ט [על ידי מורשת יהדות סוריא הי"ו] ובו לקט תשובות וחידושים מהגאון רבנו יוסף חיים ז"ל ושם בעמוד ש"כ כתב לגבי הקדמת ברכת הלבנה בארבע דקות כתב "שכל פחות משתות מהשעה [עשר דקות] לא חשיב חסרון". נמצא לסיכום שתוך 10 דקות נקרא הנץ החמה, וכך שמעתי ממור אבי ז"ל.
שאלה - 205538
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הבן למד בישיבה עם לימודי חול,רשמנו אותו לישיבה לשנה הבאה רק ללימודי קודש,יש סביבי שמערערים על השמחה שהולך ללמוד לימודי קודש.אפשר חיזוק בעיניין?

תשובה
ראה בשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עה שכתב
"נראה שכל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד, אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית, כדי שיוכל להיות מושלם בכל מקצועות התורה, כי מי לנו גדול מהרמב"ם שהעיד על עצמו באגרותיו: שכל מה שעסק בחכמות אחרות כפילוסופיא ורפואה וכדומה, אינו אלא לשמש לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, ועם כל זה התאונן על כי נתמעטה עונתה של התורה".

ועיין מה שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פא
"מקומות שאין שום צורך בזה אשר ודאי אסור ליסד שם ישיבות תיכונים, ואפילו אם יש צורך לאיזה תלמידים מועטים אין ליסד. ולכן אין בידנו מרחוק המקום להורות בדבר הזה החמור מאד כדיני נפשות, ורק מרא דאתרא יודע להחליט בזה הוראתו, וגם המרא דאתרא שיודע מצב המקום והוא ראוי להורות בזה מצד גדלותו בתורה וגדלותו ביראת ה' טהורה, יש לו להתחשב עם מקומות הסמוכים שאין צריכים לזה שלא יסמכו על היתר מקום זה ויהיה הקלקול יותר מהתיקון. הכו"ח למען האמת ולמען כבוד התורה ולמען השלום, משה פיינשטיין".

ואני הצעיר באלפי ישראל לא נותר לי אלא לברככם על החלטתכם המצויינת, ואין ספק כי הבחור יעלה ויתעלה בכל מכל כל, ויהיה לאות ולמופת לכל המשטינים והמסיתים אשר אינם חפצים ביקרו ובהצלחתו.
שאלה - 205296
לכבוד הרב:
לגבי עלייה לתורה לאדם שבכסא גלגלים מתפלל אצלנו בשכונה אדם שבכסא גלגלים מגיע לכל התפילות. ולא מעלים אותו לתורה והוא מאד רוצה. מה הדין ואיך צריך לנהוג הלכה למעשה

תשובה
שאלוני אודות מושב זקנים ששם יש בעוונותינו כמה וכמה זקנים בעלי תורה המרותקים לכסא גלגלים, ואינם יכולים לעמוד גם על ידי סמיכה, ויש להם יארצייט, או שמגיע החתן מצאצאיהם לבית הכנסת, ומאוד מתאווים לעלות לתורה אי שפיר הוא שיגשו אל הספר תורה ויברכו ויעלו מיושב.
והנה במשנה מגילה [כ"א, א] מצינו "הקורא את המגילה עומד ויושב". וגמרא אמרו "תנא, מה שאין כן בתורה. מנהני מילי? אמר רבי אבהו: דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה".
ופירש רש"י ז"ל גבי מגילה "הקורא עומד, אם רצה עומד אם רצה יושב". ואילו גבי קריאה בתורה פירש "שאין קורין בתורה בציבור מיושב". ומפשט דבריו נראה שבמגילה יכול לשבת לכתחילה, ואילו בקריאה בתורה אם ישב, בדיעבד יצא ידי חובתו, שאם לא כן היה כותב שאם קרא יושב לא יצא.
וכן מוכח מדברי רבנו הרשב"א ז"ל בחידושיו [שם] שכתב "הקורא את המגילה עומד ויושב יצא, ואף על גב דקתני יצא, אפילו לכתחילה קאמר. וכו', ועוד דהא קתני קראה אחד, ובאחד מי יש לך לומר יצא בדיעבד, אלא ודאי לכתחלה קאמר". נמצא שהן רש"י והן הרשב"א פוסקים כי בדיעבד יצא ידי חובת קריאת התורה כשישב וקרא.
גם מפורש הוא בדברי בית הבחירה להרב המאירי ז"ל שכתב "הקורא את המגלה עומד ויושב, רצונו לומר עומד ויושב כלומר הדבר [תלוי] ברצונו, ואף על פי שבספר תורה אנו צריכין לקרוא מעומד, ואין גורסין בכאן עומד או יושב יצא, שאם כן היו הדברים מוכיחין דיעבד אין, לכתחילה לא. והיה יוצא לנו ממנה שבתורה אף דיעבד לא יצא ביושב, ממה שנאמר על משנה זו בגמרא מה שאין כן בתורה, וזה אינו שלא נאמר בקריאת התורה מעומד אלא לכתחלה, כדי לעמוד ביראה, הא במגילה אף לכתחלה. אלא שמכל מקום נהגו לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובתלמוד ירושלמי [מגילה פרק ד הלכה א] מובא "הקורא את המגילה, מה לשעבר הא בתחלה לא והא תני מעשה ברבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת של טיבעין, ונתנה לאחר ובירך עליה. כיני מתניתא מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב וכו', זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה, או מפני כבוד הרבים. אין תימר מפני כבודה אפילו בינו לבינה, אין תימר מפני כבוד הרבים אפילו בינו לבין עצמו מפני כבודה הוא עומד, אם אומר את כן, אף הוא מתעצל ואינו קורא. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא, חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא, [רב שמואל נכנס לבית הכנסת ואחד שהיה מתרגם הקריאה בתורה היה נשען על העמוד], אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ויראה". ומוכח מכאן שבמגילה יכול לקוראה לכתחילה יושב, ואילו בספר תורה לכתחילה יעמוד, ובדיעבד אם ישב וקרא יצא. שלכתחילה יש לקורא לעמוד באימה וביראה מפני כבוד התורה. וכן כתב הטור [סימן תר"צ]. והחרה החזיק אחריו הגאון הפרי חדש ז"ל [קמ"א, א].
ועיין בדברי הטור ז"ל [סימן קמ"א] שכתב "וצריך לקרות מעומד דתנן הקורא את המגילה יושב יצא, מה שאין כן בתורה. ומטעם זה נמי צריך ליזהר שלא לסמוך, דאמרינן בפרק שני דזבחים עמידה מן הצד, פירוש על ידי סמיכה איכא בינייהו, לרבנן לא הוי עמידה". וכתב הרב אפרים זלמן מרגליות ז"ל בשערי אפרים [שער ג, אות י"א] "ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא, ואין צריך לחזור ולקרות".
גם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קמ"א] כתב "וצריך לקרות מעומד דתנן (כא.) הקורא את המגילה עומד יושב. כלומר אם רצה עומד אם רצה יושב ובגמרא (שם) תנא מה שאין כן בתורה ופירש רש"י מה שאין כן בתורה שאין קורין בתורה בציבור מיושב ומשמע דדוקא הקורא צריך לעמוד אבל לא שאר הציבור וכן נוהגים". ומסמות דבריו משמע דגם הוא סבירא ליה שכל ענין העמידה בקריאת התורה הוא לכתחילה וכמפורש לעיל שיש לקוראה באימה וביראה, ואין הכי נמי בדיעבד אם קראה מיושב יצא, ואין צריך לחזור ולקוראה. וכן דקדק בדבריו הרב מגן אברהם ז"ל וראה לשונו לקמן בעזרת השם יתברך.
וכן נראה מדבריו בשלחן ערוך [שם א] שכתב "צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר". ומדאמר צריך, היינו לכתחילה.
אמנם הגאון הבית חדש [סימן תר"צ] בהלכות מגילה כתב "ומה שכתב משמע בדיעבד וכו'. פירוש דביושב דיעבד אין לכתחלה לא ומאי דקתני נמי הקורא דמשמע דיעבד משום יושב נקט הכי, וה"ק הקורא את המגילה יוצא בדיעבד כשיושב כמו בעומד אבל עומד ודאי אפילו לכתחלה דאי אפשר בלי עומד או יושב. ומכל מקום קשה למה לי לתנא למיתני עומד ויושב כיון דדין עומד אינו כדין יושב ונראה דתני הכי למידק מיניה דבמגילה דוקא הוה דינא הכי מה שאין כן בתורה דעומד דוקא, וכדתניא (כא א) מה שאין כן בתורה מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה, כח) ואתה פה עמוד עמדי, אבל יושב אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרות מעומד נראה לי".
והסכימו עמו הגאונים הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [קמ"א, ב], הרב עטרת זקנים [תר"צ, א], וכן כתב הרב פרי מגדים ז"ל [במשבצות זהב תר"צ, א] שכתב "ודע דיש לדייק ממה שפסק המחבר כאן כהר"מ ז"ל, דלכתחלה צריך לקרות בציבור מעומד מפני כבוד הציבור, ואם כן על כרחך בתורה דיעבד נמי לא יצא במיושב, וצריך לחזור ולקרות מעומד. דבמגילה [כ"א, ב] אמר עלה דמתניתין [שם ע"א], תנא מה שאין כן בתורה. ואי בציבור במגילה לכתחלה צריך לעמוד, וביחיד אף בתורה שמעביר פרשיותיו אינו צריך לעמוד, ואם כן צריך עיון".
אך הרב מגן אברהם ז"ל כתב "מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות. וכן משמע לשון הטור והגהות מיימוניות, אבל ממה שכתב הרב בית יוסף בשם רש"י, משמע דדוקא לכתחילה קפדינן, אבל בדיעבד יצא עיין שם. וכן מוכח מספ"ז דסוטה דאמרינן דהמלך קורא יושב, ואי איתא דאפילו בדיעבד לא יצא, משום כבודו של מלך לא שרי לכתחילה, וכהאי גוונא דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק".
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [סימן קמ"א, א] "צריך לקרות מעומד. במגילה [כ"א, א] תנן הקורא את המגילה עומד ויושב, ותני עלה מה שאין כן בתורה, והטור בסימן תר"ץ כתב דלישנא דהקורא משמע דיעבד, אבל לכתחילה לא יקרא יושב, וכתב שם הב"ח [ריש הסימן] דכפי זה בתורה אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרותה מעומד, אלא דגבי מגילה לא קיימא לן הכי דבירושלמי [שם פ"ד ריש הלכה א] אמרינן (ביני) [כיני] מתניתא מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב וכן פירש רש"י [שם ד"ה הקורא], וכפי זה בתורה אם קרא מיושב יראה דמהני דודאי לא הוי עיכובא אף לפי מאי דמשמע בש"ס דילן [מגילה שם] דהוי משום כבוד התורה, וכל שכן לפי מאי דמשמע בירושלמי [שם] דהוי משום כבוד הרבים, תדע דבפרשת המלך [סוטה פ"ז משנה ח] תנן שקורא יושב, ואם איתא דבעלמא אפילו דיעבד לא מהני, היכי שרינן לכתחילה גבי מלך, אלא משמע דבדיעבד עלתה הקריאה מיושב וזה ברור". ועיין כף החיים [סופר קמ"א, ב].
נמצא לסיכום לדעת הבית חדש, הכנסת הגדולה, העטרת זקנים, והרב פרי מגדים, שמי שקרא בתורה מיושב גם בדיעבד לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות מעומד.
אך דעת התלמוד ירושלמי שבדיעבד יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולקרות, וכן הוא דעת רש"י, הרשב"א, המאירי, הרב בית יוסף, הרב פרי חדש, הרב מגן אברהם, הרב שערי אפריים, ועוד אחרונים שלא נאמרה ההלכה לעמוד כשקורא בתורה אלא לכתחילה, אך בדיעבד יצא ידי חובתו, ולכן זקן או חולה שאינו יכול לעמוד, יכול לברך על קריאת התורה מיושב ויקרא יושב, וכן היום המנהג בכמה וכמה מקומות, ובפני תלמידי חכמים גדולים שהתירו את הדבר.
שאלה - 205294
שלום כבוד הרב, ראיתי נוהגים מי שאשתו בחודש התשיעי מבקש פתיחת ההיכל היש סמך לדברים?
ישר כוחכם במלחמת מצווה נגד מהרסי הדת.

תשובה
כתב בספר רפאל המלאך "כשתגיע המעוברת לחודש התשיעי, ישתדל הבעל במצוות פתיחת הארון, ובסוף בריך שמיה אחר שאמר וליבא דכל עמך ישראל יאמר כך. "ולבא דאנתתי [פב"פ] דתפתח ית רחמהא למילד בלא קשיותא, כמא דפתחית ית ארונא קדישא בלא קשיותא, ותליד זרעא חייא וקיימא לטב ולחיין ולשלם".
וכתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל במורה באצבע [סימן ג, אות צ] "ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש התשיעי לעיבורה נזהר לעשות החודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת". ושנה בזה בספרו לדוד אמת [סימן ב, אות ג] "נהגו באיזה קהילות שמי שאשתו נכנסת בחודש התשיעי לעיבורה קונה מצוות פתיחת שערים באותו חודש, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת".
וחזר ושילש הדברים וכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן נ"ז] "והמנהג שאם יש חתן שהוא נושא אשה בתוך החדש או אם אשתו מעוברת והיא בחדש התשיעי קונים פתיחת ההיכל וכן אם יום פטירת אביו או אמו באותו חדש קונים ההפטרה וכיוצא". והביאו דבריו הרב זכור לאברהם [סימן י, חלק ג], ובספר דרך אמונה [דוויק, סימן ל"א, ערך רמאות].
וכן כתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [קל"ד, אות ט"ז].
ובספר חיים [סימן א, אות ה] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל.
שאלה - 205100
ה"בית דין" שפסק לטובת הרפורמים האם דבריו בטלים?
תשובה
אקדים ואומר כי אין לו שום סמכות של בית דין כלל ועיקר, כי מעולם לא מונה באופן תקני ככל בתי הדין שבארצינו הקדושה.

א, ביטל בית דין של זקנים אשר כל החרדים לדבר השם קיבלוהו עליהם, והפך את הקערה על פיה. ועבר על ההלכה שאין בית דין מבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
ב, דרכו של האיש המשתרר שם לשמוע ולמצוא חן בעיני אנשי השררה. ועובר על לא תהיה אחרי... להטות. ולקחת לעצמו סמכויות ללא הסמכה.
ג, כפה את עצמו על החרדים באיומים ובלחצים, נגד דיני התורה הקדושה שהולכים אחר הנתבע.
ד, דן בנושא מבלי שהצדדים חתמו לו שמקבלים את דיוניו והחלטותיו, עבר והתעבר על ריב לא לו, ולכן כל דבריו בטלים ומבוטלים.
ה, ישב עם הרפורמים למשך שעתיים בסתר והם שהכתיבו לו את ההחלטות ונוסחם. ישב בסוד רשעים, וגם עבר על לאו מהתורה שלא לשמוע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו. ועבר על לא תטה משפט.
ו, כשראה את הדיון שנעשה והוחלט, בבית הדין של הגאון הרב שטרנבוך שליט"א, מגדולי הפוסקים בעולם. אמר שהוא לא מכיר בבית הדין הזקנים. כי הם "קיצונים", מפני שהם פוסקים לפי ההלכה. כפר בתורה, ועבר על מבזה תלמידי חכמים, ונערים פני זקנים ילבינו.
ז, ברור לכל אדם בר דעת, כי "ההחלטה" היתה מוכנה קודם שמיעת בעלי הדין, כשכל מטרתם היתה לפנות לבתי משפט החילונים.
ח, התירו לפרסם תמונות של בנות ישראל, לכל זב ומצורע, וטלביזיה מטונפת עם מגישת חדשות ועם דיילות שחקניות לא שומרות מצוות והתיר לעבור בכל יום על "ולא תתורו".

ט, האנשים היושבים שם אתו, יצאו חוצץ נגד מרן הגאון ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבנו משה צדקה שליט״א וגורמים לו צער נורא, הגאון הגדול הרב יעקב תופיק אביעזרי שליט״א רבה של ביתר עלית, הגאון האדיר הרב שלמה ידידיה זעפראני שליט״א גאב״ד ״כתר תורה״, הגאון הרב יהודה כהן שליט״א ראש ישיבת יקירי ירושלים, והגאון האדיר הרב יעקב חיים סופר שליט״א ראש ישיבת כף החיים. כולם קדושים ששימשו את גדולי התורה הספרדים בדור שעבר שהרפורמי מכנה אותם "רדיקלים קיצונים" עפ"ל, ונלוו אליהם עוד למעלה מעשרים מגדולי התורה בישראל. גדולי אשכנז וספרד. והמה מורדים בכולם.

י, על כל אלה הגיע תלמיד חכם נשוא פנים, שליח מיוחד אליהם ובידו מכתב מהגאון האדיר הרב דב לנדוי שליט״א ראש ישיבת סלובודקה, תלמיד מובהק של החזון איש זיע״א. איש קדוש מזקני הדור, ובו כתב כי אתר הכרויות שלהם הוא סכנה עצומה ופירצה חמורה בדת, גם פירצת הטלבזיה הטמיאה המחריבה את בתי ישראל, אסורה היא. ועמו כתב הגאון רבנו משה הלל הירש שליט״א מראשי הישיבה, והם זלזלו בכל גדולי הדור הקדושים והנאמנים להשם יתברך ולתורתו. ומרדו בדבריהם, הלזה ייקרא ״בית דין צדק״ ??? בושה תכסה פניהם!!!

הערה. כתבתי כל זאת על דעת למעלה משלשים גדולי תורה ראשי ישיבות, דיינים מוסמכים וותיקים, פוסקי הלכה, שאומרים במפורש שאין לשמוע את דבריהם כלל ועיקר.
כל זה כי יש רפורמים. תיזהרו מהרפורמים. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס...
שאלה - 205036
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, היום בתפילת מנחה נמצאה טעות בספר תורה בפסוק הלפני אחרון, במילה ככם היה כתוב כחם. האם היינו צריכים להוציא ספר אחר?
תשובה
הגאון הרב רפאל שלמה לניאדו ז"ל כתב בשו"ת בית דינו של שלמה [אורח חיים סימן ט, אות י"ג] "היכא שכבר קראו מנין העולים שלשה פסוקים לכל אחד בשני וחמישי ושבת במנחה אין מוציאים ספר אחר, וכן כתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ע"ד] "מעשה שנמצא טעות בספר תורה במנחת שבת בקריאת השלישי, אחר שקרא שלשה פסוקים, וכבר השני עולים ראשונים קראו שבעה. ונראה דלא יוציאו ספר תורה אחר, אף כי עדיין לא השלים הפיסקה שנוהגים לקרות וחסרים ב' או ג' פסוקים. והגם דאנן בדידן לא קיימא לן כהוראת הרב כנסת הגדולה בנמצא טעות בשביעי, דרבו כמו רבו החולקים עליו. מכל מקום בנדון דידן כולי עלמא מודו דהעיקר לקרות עשרה פסוקים, ומה איכפת במה שנהגו להוסיף על עשרה פסוקים, וזה פשוט בעיני".
וכן כתב בשו"ת תעלומות לב [חלק ג, קונטרס הליקוטים אורח חיים ג] "אם נמצאת טעות בספר תורה במנחה אחר שקראו שלשה שלשה פסוקים, והשנים כבר קראו שבעה פסוקים, גם לדידן דקיימא לן דלא כהרב כנסת הגדולה, ובשחרית אם נמצא טעות במשלים, מוציאים ספר תורה אחר, אפילו בפסוק אחרון, מכל מקום במנחה בשבת אין להוציא ספר תורה אחר, כן כתב הרב חיים שאל חלק א סימן ע"ד אות י"ד".

למסקנא מכיוון שקראו תשעה פסוקים לשלשה עולים, אין להוציא ספר אחר, ויזהרו תקנו כבר מחר בעזרת השם.
שאלה - 204797
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לומר על איזה פרק בתהלים שהוא טוב מאוד, או שיש לחשוש מה שאמרו בתלמוד האומר שמועה זו נאה. מאבד הונה של תורה.

תשובה
יזהר האדם שלא לומר עליה זו נאה וחשובה, וזו אינה נאה. וטוב לחוש גם למי שאומר שלא לומר עליה זו חשובה, אלא יאמר יש בה פסוקים אלו, כגון ויתן לך, המלאך הגואל, שירת הים, ברכת כהנים, כי ביום הזה יכפר, וכן היה נוהג מור אבי ז"ל.
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זו נאה או ראיתי דבר נחמד.
שאלה - 204616
לכ' הרב שלו' רב, מתנצל אני חייב להוציא את זה, צפיתי בסרטון "תגובה" של... פשוט בא לי להקיא, כל משפט שם אפשר לראות שהוא מזויף מתוכו, צריך להיות חסר מוח כדי לקבל מה שהם אומרים שם
תשובה
תרשה לי להתעכב על פרט חשוב בתמונה הכוללת.
יש כאן מלחמת קיום רוחנית קריטית ביותר. מעבר לתגובות המזלזלות והבלתי עניניות, הרדודות, ואפילו הגורמות בחילה ועוד.
המפעל הגדול בעיקר של יהודי ספרד והמזרח זה מאות שנים מימי גלות ספרד, כל אותם 5000!!! מנהיגים שקמו בארצות המזרח, רבנים, אנשי צורה וצלם אלקים, יראי שמים שהנהיגו את הציבור בתנאים לא תנאים, ברדיפות מצד שכניהם הנוצרים, המוסלמים, השלטונות, המנהיגים העריצים, הרודנים האכזרים, הרבנים וראשי הציבור השכילו ברוב חכמתם לנווט את הספינה בגלים הסוערים לחופי מבטחים, הגינו בגופם ובנפשם על צאן מרעיתם, ומסרו נפשם על קיומם הפיסי והרוחני בעיקר של כל בנות ובני קהילתם.
נזכור את יהודי תימן כמה רדיפות ספגו לאורך שנים רבות, היהודים באירן, בעירק, בסוריה, באפגניסטאן, במשהד, בהודו, בשנחאי, בהונג קונג, בסין, בגרוזיה, בקורדיסטאן, בזובקיסטאן, בבוכארה, בטשקנט, ובכל המדינות במזרח. בבולגריה, ביגוסלביה, באיסטנבול, באיי כרתים, באיזמיר, בסאלוניקי, בערי יוון, ובכל רחבי אירופה המזרחית, נשדדו ונרדפו, גורשו מבתיהם והחרימו את רכושם, ותמיד היו שם המנהיגים הרוחניים שעודדו, סייעו, הקשיבו, התפללו, הגינו עליהם בחירוף נפש, והצילום מכליה פיסית ורוחנית גם יחד.

היום הזה כאשר שרידי הקהילות וצאצאיהם הגיעו לארץ הקודש, אשר לה נכספה נפשם ונפש אבות אבותיהם, אשר עליה נשפך דמם זה שנות דור ודור, כמה ממון השקיעו כדי רק לזכות ולראות בעיניהם הנכספות את ארץ אבותינו, לחונן עפרה ולנשק את אדמתה, לגפף אבניה ולשכב בעפרותיה. נזכור את הדור שלפנינו כמה השקיעו רבותינו ואבותינו בהקמת בניהם מהעפר, בחינוכם הטהור בארץ אבות, לראות בעיניהם את ערי הקודש צפת, טבריה, ירושלים וחברון, אלו "ארבע ארצות" ערי הקודש הנפלאים, והקימו בדם ויזע, ובדמים יקרים ישיבות ובתי תלמוד תורה, מוסדות חינוך ובתי כנסת, עדרים עדרים של צאן קדשים.

והנה מגיע משיח שקר ופותח טלביזיה טמיאה, מגישת חדשות לא צנועה, תכניות בידור ורכילות, שקרים ומרמות, כל החיקויים של הגרועים שבאומות ולא אומר מנוח.
השטן מכשכש במעיו והוא מארגן מופעים, אורות קוליים שלא היה כמותן, "מופע לייזר שהימם את העולם" לראשונה בישראל.
ארבע סטנדפיסטיות יבדרו את נשות ישראל, ויסחטו את כספן. כי השחקנית המטונפת אמרה "את חייבת להגיע". מלאכית חבלה באה מהתהום וציוותה.


בלילות החנוכה הנרות דולקות בבתי ישראל, הילדים שרים, זה משחק בסביבון, זו נוגס בסופגניה החמה שאמא הרגע הוציאה מהסיר הבוער, אבא יושב ומספר את מעשה יהודה המכבי, בדירה הסמוכה שרים שירי חנוכה ופוצחים בריקודים, אבא יושב בכורסה ועליו נתלים ארבעה ילדים חמודים ומאושרים, והוא מספר להם איך מתתיהו הזקן דקר את המתייוון בבית המקדש, הילדים מתמלאים בחום של אהבת השם ובוערים כולם בדביקות טהורה, כשבשמיים מביט עליהם אבא שבשמיים מלמעלה ומתגעגע אלינו לגאול אותנו.
ולפתע הס מושלך בבתים, הגיעה שליחת השטן השחקנית מהפירסומות מטעם... "הכנתי לאמהות ולנערות כרטיסים למופע".... ב.... "היכל"... הטוטו... חושך יון נחת בן רגע על הבית, זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל. האמא ושתי בנותיה רצות אצות ל...מופע היווני. שחקניות, דיילות, ספק יהודיות, שם. איזו מפח נפש בבית, הילדים בוכים, האב חורק שיניים, הרי תיכננו ארוחה חגיגית. אך האם היהודיה ונערותיה נמצאות בשבי הרפורמים, שם סוחטים אותם בהתרמות, בהוראות קבע לכלכל את השחקניות, הזמרות, הסטפנדיות, שאינן יודעות יהדות מהי. תורה מהי, הכסף, הממון, הבולמוס של הבידור הזול, הוא מדבר עכשיו. אין מתתיהו, לא הנרות הללו. לא בית מקדש ולא מנורה טהורה. יש רפורמים.

וזה עדיין לא תם ולא נשלם, יש אתר הכרויות. בואו נציץ שם, יו,,, הנה בחורה מענינת, רגע זו לא אותה משכונת פלורנטין? והנה זאת מגבעת אולגה, וההיא ממושב אורה, בוא בחור מה דעתך להתקשר אליה, ככה סתם תאמר ש... יש רפורמים, וכך נופלים בחורי ישראל כשרים, וגם בנות ישראל התמימות. ולפעמים יש מתחזות וגם מתחזים... יש רפורמים.
"סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה..."

תלמידי רבותינו הקדושים.

הערה, תשאלו את השקרן הרפורמי אם גם זה "שקר"...???
שאלה - 204455
ראיתי את סרטון הרפורמים מלמעלה שקר א ,מראים את מרן שמוסר שיעור לנשים במרחק עצום,והם מוסרים לנשים פנים מול פנים
שקר ב הם אומרים שאין להם רכבי פאר, מבלי להראות את הרכבים שלהם,

תשובה
ראש הרפורמים הורס את קדושת עם ישראל, רפורמי כבזמן הגאון החתם סופר זיע"א שרדפוהו בחמת זעם.
א, מציג את תמונת הגאון רבנו חיים קנייבסקי שליט"א, בעוד שהוא בקולו אומר לנכדו הצדיק הרב קולודצקי שליט"א כי הסתכלות באתר "שבע קללות" ובטלביזיה הטמאה, הוא ב"יהרג ואל יעבור". וזה ברור לכל בר דעת.

ב, עובר בשאט נפש על חרם הקדמונים שלא לעבור על דברי בית דין בירושלים, ולא להכניס טלביזיה לבית. והא עשה הכל לעקור את פסק דין בית דינו של הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א.

ג, עובר במזיד ובשאט נפש על איסור תורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם",

ד, מחלל שבתות ומועדי ישראל, בבילויים בבתי מלון עם ציבור של התועים מבני אברהם יצחק ויעקב, בשבתות הכרוך בעשרות חילולי שבת ואכילת איסורים שונים.

ה, הפך את ימי חול המועד וימי החנוכה הקדושים והטהורים, בהם ניצחו החשמונאים את היוונים והמתיוונים והפכם לימי בידור עם הגרועים שבשחקני התיאטרונים. ועבר משום אלהי מסכה לא תעשה לך.

ו, הביא דיילות פרוצות, שחקניות זולות בסרטי תעמולה זולים של שחקן ושחקנית כדרך הגויים הטמאים, לפתות בנות ישראל התמימות ללכת לבתי קרקסאות ותיאטרונים.

ז, משכורות עתק, בילויים במלונות פאר בארץ ובחו"ל, מכוניות פאר, והכל מסחיטת נשים תמימות ומשפחות עניות שלחם אין להם לאכול, והוא בגאווה ובוז משתמש בכספם לאכילה ושתיה וחיי ראוותנות.

ח, מבזה בריש גלי כפושעי ישראל בגופם, מימי משה רבנו ועד עתה, בדברי שחץ לעג ומרמה, את גדולי ישראל, קדושיו, מנהיגיו הוותיקים, עטרות ראשינו, ראשי אלפי ישראל, אשר קיבלו את הנהגתם מדורי דורות, בניהם של קדושים, אראלים ותרשישים, הלא הם נושאי הדגל, מרנן ורבנן הגאונים, הרב משה צדקה, הרב שלמה ידידיה זעפראני, הרב בן ציון מוצפי, הרב אהרן ירחי, הרב נסים עטיה. ואתם חבל נביאים מאורי וצדיקי הדור, מרביצי תורה ברבים לשם שמים, ומכנה אותם בכינויי גנאי שבהם משתמשים פושעי הרחוב, "רדיקאלים קיצוניים" "שקרנים" "אנשי נטורי קרתא" "תושבי בית ישראל" "אנשים שאינם מבינים כלום". על זה לא ישתקו לו לא בשמיים ולא בארץ.
ולציבור הרחב אנחנו קוראים "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה...".
תלמידי הרבנים הקדושים.
שאלה - 204435
הגאון הגדול בן ציון מוצפי השבת בע"ה ימלאו 22 שנה לגדול הדור הגאון הגדול בן ציון אבא זצוק"ל א"א כמה דברים לדמות האיש הענק בתורה והלכה ויראת שמים ובמידות כדי שנלמד מהליכותיו
תשובה
ענק בתורה, חריף ובקי, מתמצא בכל חלקי התורה, בתלמוד, בחריפות ובחידושי תורה, בקע במדרשים ובכל שטחי התורה, בקי בעניני מוסר, כללי התנהגות, יחס אל הזולת, אהבת הבריות, מדקדק במצוות ואינו מוותר על מנהג קל שבקלים.
על כל אלה היה בקי מאוד בתורת הקבלה, על כל שטחיה, חיבוריה, חכמתה, המעשית, העיונית, הכוונות, ועוד. היו לו קשרים חשאיים עם כל חכמי הקבלה גדולי הדור הקודם.
דאג בכל כוחו לרווחתם הכלכלית של בני התורה, ייסד כולל יום שישי שכל מטרתו להנחיל את לימוד הלכות שבת יסודותיה, מקורותיה, שיטות הפוסקים ועוד, ובעיקר שיהיו מזומנים מצויים בכיסם של האברכים למצרכים לכבוד שבת.
ייסד ישיבה ללימוד הקבלה, מדי ערב, "אמת ושלום" שמה, מטרתו היתה כדי להנחיל אותה לדורות הבאים, גייס לשם כך את גדולי מורי הקבלה בדורו, רץ מאחד לחבירו, התייעץ, שקל, חקר, איך מוציאים את המכסימום של חכמה זו. לאברכים יראים ושלמים.
זכורני שנה אחת, נסענו בני הישיבה בנסיעה מאורגנת לאזור המרכז צפון לפוש מעט ולנוח רק ליום, כדי למנוע ביטול תורה, הגענו לעיר מסויימת, נכנס לסימטאות והגיע לחנות תבלינים, לא פחות מ - 300 צנצנות של צמחים, זרעים, תבלינים, את כולם זיהה לנו בשמם מהמשניות סדר זרעים, כלאיים, מעשרות, כל אחד בשמו המקראי, ומתקופת המשנה, הלכותיו, סגולותיו, הרפואות המופקים ממנו, עמדנו משתןממים מהיקף הידע, החכמה, הזריזות, ועל הכל האישיות המדהימה. זיע"א.
שאלה - 204244
דברים כהוויתם.

מצאנו לנכון להביא לידיעת הציבור את השתלשלות הענינים מראשיתם.

תשובה
א, ביום שבעה בשבט התשע״ט פנו אנשים מטעם הרבנים הספרדים, ואנשי הוועד לטוהר המחנה, לבית הדין של העדה החרדית בירושלים בראשות הגאון האדיר הרב משה שטרנבוך שליט״א מגדולי הפוסקים בעולם לבקשה לאסור על הפעילות החריגה של אנשי הידברות. בית הדין לאחר שעיין בחומר שהוגש לו והפירסומים של האירגון עצמו, הוציא צו האוסר על פעילותם.

ב, ביום ט"ז בשבט פנו אנשי האירגון לבקשת דיון באיסור, שם הופיעו שני בריונים מטעם האירגון שמטעמים מובנים אנחנו שומרים את שמם במערכת, ואנשיהם הודיעו לנציגי הרבנים "נראה לכם עם מי אתם מתעסקים", "נלשין עליכם בשלטונות".

ג, הרב שמואל דוד הכהן גרוס מבית הדין החסידי... באשדוד, חתם נגד האירגון וציווה לסגור את האתר, צלצל לפעיל מטעמינו ואמר נמצאים אצלי אנשי הידברות ומאיימים עלי, אני מסיר את חתימתי, ואני אודיע ברבים, שהוצאתם במרמה את חתימתי..... כך היה

ד, בחודש אדר עט, הרב שרגא מ"בית הדין" מטעם הפוליטיקאים, הזמין את הצדדים על דעת עצמו, ואני בהכירי את האיש ואת התנהלותו, סירבתי לאשר את ההליכה אליו, חלק מאנשינו שחשבו שיש צדק, הלכו בתמימות עם חומר מזעזע ותמונות של בנות עם כל הפרטים האישיים ביותר של הבנות, והוא ביקש לראות ראיות, וראה פירסומים של האירגון, תגובתו המיידית היתה לאיים בנוכחות ה"דיינים" כי מי שלא יחתום לדיון אצלו ימסור אותו לערכאות.

ה, ד, ט, המנכ"ל וירון אשכנזי איימו במשך שעתיים על הדיינים, ושיכתבו להם את ההחלטות. הוצא "פסק מעוות" לטובת האירגון המטהר אותו לחלוטין, ולא עוד אלא כתב שבחים מדהימים על הרשעים ראשי האירגון. בו במקום אויים נציג הרבנים וירדו לחייו האישיים כדרך אירגוני הפשע.

ו, באותו חודש זומן דיון נוסף והעלו והוכיחו כי דבר לא תוקן, ואפשר לכל אדם להיכנס לאתר הכרויות ללא זיהוי. תפסו אדם אקראי בעל אייפון, ולעיני ה"דיינים" הוכיחו כי ניתן ישירות להיכנס לכל זב ומצורע לאתר הכרויות ולהזמין כל בת שיעלה ברצונו.

ז, מיד ניתן אישור לפנות ערכאות. והוגשה תביעה לבית משפט השלום בחיפה. על סך מיליון וחצי פיצוי לה"ר ונזיקין, ומאותו יום רודפים את הרבנים במיילים ואיומים, כמו "אל תתעסק אתנו" ועוד. כדרך ראשי הפשע.

ח, באישור "בית הדין" נתבעו הרבנים עודד קורנפלד, הרב קובי לוי, והרב אליעזר שטרנפלד, שהם למעשה שליחי הרבנים.

ט, בחודש אייר דיין של בעלז בבני ברק ביקש לראות את החומרים, ואיים שירדפוך עד שלא יהיה לך מה לאכול.
י, ישנם עוד פרטים מזעזעים אשר ירעידו את אמות הסיפים, ולא עתה העת לספרם ברבים. והם איסורי דאורייתא ברורים בהכשר ההההההההה.....
שאלה - 204088
לכבוד הרב מוצפי שליט"א! מעריכה את הרב על הכל מוקירים ומודים שיש בדורנו צדיקי אמת!!!עומדים מאחורי הרב ומחזקים את ידו כנגד האירגון הנתעב! יישר כוח לרב!
תשובה
עיין ישעיה פרק נט
וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא:
וַתְּהִ֤י הָֽאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְקֹוָ֛ק וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּֽי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט:
וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ

ועיין מדרש מ"ט המלאך.
"ואין איש כמשה ואין מפגיע כשמואל שיבקש רחמים מלפני המקום על התשועה שיחזיר אותה לפניו לעשות בה תשועה לישראל, מיד זוכר הקדוש ברוך הוא צדקתו וחסדו ורחמיו של עצמו ומושיע לעצמו את זרועו הגדולה ותסמוך לו כל צדקתו, כענין שנאמר וירא כי אין איש וגו' ותושע לו זרועו וגו', אין איש כמשה שהיה מבקש רחמים כמה פעמים במדבר על ישראל ובטל את הגזרות מעל ישראל, וכי אין מפגיע כשמואל שפגע בהקב"ה וענה וקרא לו ועשה לו הקדוש ברוך הוא רצונו אפילו שלא כראוי, כענין שנאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' וגו'. ולא עוד אלא שנזדווג לו למשה שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'. ואומר אם יעמוד משה ושמואל לפני וגו'. ותושע לו זרועו, אמר הקדוש ברוך הוא באותה שעה עד אימתי אצפה לבני לעשות בצדקתן תשועה לזרועי אני בשבילי ובשביל צדקתי וזכותי אושיע את זרועי ואציל את בני מבין אומות העולם, שנאמר למעני אעשה כי איך אוחיל. באותה שעה מגלה הקדוש ברוך הוא בעולם זרועו הגדולה ומראה לה לאומות העולם, שארכה כארכו של עולם מסוף העולם ועד סופו ורחבה כרחבו של עולם ותואר זיוה כזוהר השמש בגבורתו בתקופת תמוז, מיד ישראל נגאלים מביניהם, ונראה להם משיח שיעלה אותם מארבע רוחות העולם".

גם זה נטורי קרתא? או רדיקלי קיצוני?
שאלה - 204075
שלום לכבוד מו"ר
כבר אחרי 2 בלילה עייף אך לא נרדם כי אין חשק לישון כי כל הזמן מצערים את הרב מחדש. וזה למרות שכבוד הרב תמיד מטיב עמנו שוב ושוב. בדמעה ל-ה' שימשיך לתת למו"ר בריאות

תשובה
צער השכינה וצעקתה, על מה שעושים לבניה ולבנותיה, עצר של אבינו שבשמיים היושב ברגעים אלו ושואג כארי על החורבן.
ונתקיים בנו דברי חז"ל במשנה מסכת סוטה מ"ט, ב.
"רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב".
מי יושב עתה לארץ וקורא תיקון חצות כמפורש בשלחן ערוך סימן א???
אולי כמה רדיקילים קיצוניים. חכמי ישראל המכונים בפי הליצן "אנשי נטורי קרתא".

וכמעט אין מי שעומד בפרץ לעצור את ההתדרדרות, וכמו בדור החורבן מטילים רפש, שקרים, השמצות זולות שאינן ראויות להתייחסות. כי לשקר אין רגלים, והמציאות טופחת על פני כולנו, כי הטלביזיה המוחרמת פועלת, ונשים מגישות חדשות בבתי עובדי השם יתברך, והכל מסתכלים שם, ושואלים אותך מה אסור פה? ומה לנו כי נלין על הבחורים הנופלים במידרון החלקלק.
רפורמים עליכם היהדות הספרדית! כך מחזירים עטרה ליושנה??? ליצנים.
שאלה - 204058
הידברות הפיצה סרטון כנגד הרב ואומרת שגדולי הדור איתם
וגם שבית הדין לממונות פסק לזכותם. הסרטון מופץ ברבים ו

תשובה
חבל לך להכניס ראשך לתוך גוב האריות, ולתת יד למהרסי הדת, שקרנים, ריקים ופוחזים.
בראש המערכה ניצבים רבנים גאונים וענקים, ונוח לרפורמים להכות בי וכאילו על דעת עצמי אני נלחם.
בראש המערכה ניצב הגאון הגדול מרן ראש ישיבת פורת יוסף הרב משה צדקה שליט"א שהוא בנו של עטרת ראשינו מרן רבי יהודה צדקה זצוק"ל ועל פיו מתנהלת המערכה.
לימינו ניצב הגאון האדיר רבנו יעקב טופיק אביעזרי שליט"א מגאוני הישיבה פורת יוסף, המכהן כרבה של ביתר עילית.
ועליהם ניצב מורנו הישיש השם יתברך יאריך ימיו בטוב הרב אברהם דב אויירבך שליט"א רבה של עיר הקודש טבריה.
ונלווה עימם הגאון המפורסם הרב שלמה ידידיה זעפראני שליט"א גאב"ד כתר תורה אשר פעילה בערים רבות בארץ ישראל.
הגאון הרב מאיר קסלר שליט"א רבה של מודיעין עילית.
הגאון הרב יהודה כהן שליט"א מגאוני הישיבה פורת יוסף וראש ישיבת יקירי ירושלים.
הגאון הרב נסים עטיה שליט"א אב"ד באשדוד ועוד.
הגאון הרב יצחק כהן שליט"א רב שכונת שמואל הנביא.
ועוד עשרות דיינים, ראשי ישיבות, מרביצי תורה בישראל ועוד.

על זה אנחנו זועקים, כיצד הותרה הרצועה להכיר בנות דרך תמונות, באופן ישיר, ללא שדכן או שדכנית, באופן מופקר, דבר שלא היה לעולמים?האם זו הדרך להכיר ללא פיקוח???
שאלה - 204056
גם אני מוחה מחאה נמרצת על החוצפה שמעיזים לדבר על מורנו ורבינו אוי לנו שכך ראינו.אוהבים אותך בכל לב
תשובה
הסכת ושמע ידידי,
הגאון החתם סופר שנפטר בדיוק קודם 180 שנה, לחם בכל עוז נגד הרפורמים שחיבלו בכרם ישראל, והם היו תלמידי חכמים עם זקנים ופיאות, אך ביקשו להכניס שינויים במנהגי ישראל, כמו האירגון הסורר הלזה, אשר פתח טלביזיה מטונפת עם מגישת חדשות, והצופים מביטים בה, ועוברים 300 פעם בדקה על ולא תתורו אחרי... עיניכם". בבקשה שיבוא מי שיבוא ויחתום לעיני כל ישראל על "היתר" זה. ויסביר לנו האם מותר להביט בדמויות של נשים? האם יש לתורה תאריך תפוגה חס ושלום? הרי כופר מי שחושב כך.
הללו אפיקורסים גמורים ומעבירים את עם ישראל על דתו, עליה נהרגו אבות אבותינו באינקווזיציה בספרד ובפורטוגל.
בבקשה תחליטו, האם דרך הרפורמים היא הנכונה מהר סיני אם לא.

ואצטט לך מתוך דברי צוואתו לבניו ולנכדיו של החתם סופר זיע"א,
..."אל תט לבכם לדבר רע, להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און, החדשים מקרוב נתרחקו מאת השם ותורתו בעוונותינו הרבים, אל תדורו בשכונתם, ולא תתחברו עמהם כלל וכלל. ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד, עולמי עד, אז רגלך לא ימעד...ומנעו רגליכם מטרטיאות חלילה וחלילה, אני אוסרכם באיסור גמור".
שאלה - 203518
לכבוד מורנו הרב שליט"א, ראיתי שכבודו כתב שמותר לשבת סנדק פעמיים לאיש אחד? וידעני כי נמנעים מכך, היש טעם לדבר? מחילה מראש.
תשובה
חן חן לך איש יקר, האמת שכן כתב רבנו פרץ ז"ל והביאו ברמ"א להלכה בהגהת שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה, שאין לכפול סנדקאות לאיש אחד, משום שהוא כקטורת, והקטורת היה בגורלות רק לכהנים שעדיין לא הקטירו מעולם, וסמך מהפסוק "ישימו קטורה באפך, וסמיך ליה ברך השם חילו". וחילו היינו כספו וזהבו. ועיין בית יוסף שם רס"ה, ופתח עיניים יומא כ"ו, א. והנודע ביהודה מהדורא קמא יורה דעה סימן פ"ו, והגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף רס"ה.
אלא שהגאון מווילנא ז"ל בהגהת יורה דעה שם רס"ה, כתה "לעולם לא ראינו סנדק מתעשר, ולדבריו [של הרמ"א] לא יהא סנדק שני פעמים לעולם. ודבריו אין להם שחר,והם על פי צוואת רבנו יהודה החסיד ז"ל".
ועיין בית דוד כתב שעשה פשרה שיהא אחת לי"ב חודש, וזה מנהג סאלוניקי. וחיים ביד ע"ג פירש היינו מאדם אחד פעם בי"ב חודש. ועיין זכרונות אליהו מ, כ"ד שכתב "מנהגי להיות סנדק לכל המזדמן, ואין להקפיד בזה. והגאון רבנו יוסף שאול נתנזון ז"ל בספרו יד שאול רס"ה כתב דווקא לאדם זר אין ליתן, אך לקרובו מותר לשני בניו, ותלמיד חכם גדול הוי כקרובו ויכול ליתן לו בשני בניו. ומשום כן כתבתי בסייעתא דשמיא היום לאברך תלמיד חכם שיכול ליתן לראש הישיבה פעם שניה.
שאלה - 203333
כב' מרן שליט"א,
בלמדנו בספר חודש בציון ראינו שהרב מזכיר את חכם יעקב קצין, נודה לכב' אם יספר לנו מי הוא היה ואם קשור הוא עם חכמי הקהילה החלבית בארה"ב.

תשובה
הגאון המקובל הענק בדורו, הרב יעקב קצין ז"ל, היה נצר למשפחה של תלמידי חכמים מפורסמים עוד בחלב שבסוריה, עיר של חכמים וסופרים, שהוציאה מקרבה גדולי תורה זה מאות רבות בשנים. מחברי חיבורים עמוקים במפרשי התלמוד, בספרי הלכה, בספרי שאלות ותשובות, ובספרי הקבלה.
במשך מאות בשנים הקהילה היהודית בחלב היתה לאות ולמופת בסדר לימוד התורה, ובעיקר בחריפות, בעמקות, בישרות הלימוד, בסברא ישרה, בדקדוק, בטעמים, במבטא, בשפה ברורה וצחה, ביראת השם עצומה, בחסידות ובפרישות יתירה, בענווה בחן ובחסדים רבים.
משפחת קצין המפורסמת הוציאה מקרבה ענקים בתורה ובחכמה מפוארה אשר אין מילים לתאר את עוצמתה. ביניהם היה הגאון והצדיק רבנו יהודה בן רבי יום טוב קצין ז"ל, ומעשה נורא היה עמו וזה תוארו.
איש אחד מתושבי חלב היה חשוך בנים, והיה יושב ימים על ימים בתעניות, בתפילות ובסיגופים בבקשת רחמים משמיים. לילה אחת ראה בחלומו איש הדור פנים ואומר לו מה לך בוכה ומצטער, ושח לו את צערו. אמר לו לך בבוקר אצל "רבי לויטס" והוא יתפלל עבורך ותיפקד בבנים זכרים. התעורר הלה בתמיה, מיהו רבי לויטס זה? הרי אינו יושע ממנו ולא שמע מימיו שיש חכם בשם זה. פגש את הגאון רב העיר רבי רפאל שלמה לניאדו ז"ל שאמר לו לך לבית הכנסת הגדולה ושם נמצא הגאון רבי יהודה בן רבי יום טוב קצין ז"ל אב בית הדין, הלך האיש אליו בכה לפניו וביקשו כי יתפלל בעבורו, ובאותה שנה נפקד בבן זכר ואחריו עוד כמה בנים. שאל את הרב רפאל לניאדו והרי אמרו לי לפנות לרבי לויטס, ומדוע הרב שלחני להרב קצין? השיבו, רמזו לך בחלום לגשת אל החכם הענוותן ביותר שבעירינו, והלא רבי לויטס הזהיר "מאוד מאוד הוי שפל רוח". והוא מכונה בשמיים בשם זה.

אביו של הרב יעקב קצין, הוא המקובל המפורסם הרב שאול קצין ז"ל נולד בעיר חלב בשנת תרכ"ד, ובהיותו בן כ"ז שנים עלה לארץ הקודש, תחילה התגורר בחברון תבנה ותכונן, ואחר שלש שנים עלה והתיישב בירושלים עיר הקודש, בשכונת בית ישראל סמוך לשכונת הבוכרים, והיה דורש ברבים בבית הכנסת "משכיל אל דל". כאן מצא לו חברים מבני עדת החלבים, והיה מרביץ תורה לעדרים והעמיד תלמידים הרבה. כמו כן שלח ידו בתורת הנסתר וכתב חידושים וביאורים בתורת הנסתר, וכן לסידור הכוונות לרבנו הרש"ש זיע"א, ומור אבי מביא בסידורו כמה מחידושיו בשם אומרם ונדפסו בשנה האחרונה תהולת לאל יתברך. נולדו לו שלשה בנים, הגדול הרב אברהם שהיה ענק בתורה, השני הרב יעקב, והשלישי הרב שלמה קצין ששימש שנים רבות כאב בית הדין בתל אביב ומגוריו היו בעיר בני ברק. אביהם הרב הוא נפטר בירושלים בשנת התרע"ז בהיותו בן נ"ג שנים.

בנו השני הוא המקובל המפורסם רבנו יעקב קצין ז"ל, נולד בירושלים בשנת התר"ס, 1900. וגדל ולמד תורה מפיו אביו במשך י"ז שנים עד פטירת אביו עליו, לאחר שנתיים בהיותו יתום בן י"ט שנים נשא לאשה את מזל טוב בתו של ראש מקובלי ישיבת בית אל המקובל חכם שלום הדאיה ז"ל, אביהם של הגאונים הרב עובדיה הדאיה ז"ל מחבר שו"ת ישכיל עבדי. והרבנים יצחק ועזרא הדאיה שהיו גדולים בתורה ביראה וענווה וזכיתי להכירם עוד בהיותי ילד רך בשנים.
בשנת תרפ"א בהיות רבנו יעקב ז"ל בן כ"א שנים חיבר את חיבורו הראשון ספר שאלות ותשובות בהלכה אשר חלק ממנו נדפס בשו"ת ודבר שלום. שנה לאחר מכן חשקה נפשו בלימוד תורת הקבלה, כשפרנסתו דלה ודחוקה, וסבל עוני ומחסור, והמשיך לשקוד על התורה. ותחילה למד תורה בהצנע ובהסתר, מחצות הלילה ועד עלות השחר, ואחר כך התקרב אל אותו גאון וצדיק רבנו שאול דוויק הכהן ז"ל אשר קירבו אליו כבנו ממש, ולימדו תורת האר"י החי, עץ חיים ושמונה שערים, ומיד בסידור הרש"ש זיע"א, והספר נהר שלום עמוק עמוק מי ימצאנו.

חד וזך השכל והרעיון היה רבנו יעקב ז"ל, ובעל זכרון מדהים ומפליא, וכבר בשנת תרפ"ד, התחיל להתפלל על פי כוונות הרש"ש זיע"א, ועל פי הוראת רבו רבנו שאול דוויק הכהן התחיל לרדת לפני התיבה כחזן מכהן שליח ציבור על פי הכוונות. וזאת מתוך דוחק ועוני מר וקשה, ועל כל זה התגבר כארי ועסק בתורה הקדושה. בשנת תרפ"ה חיבר את הסידור אור הלבנה, אור החודש, ואור החיים ובהם כוונות נוראות ונפלאות מפי רבנו שאול דוויק הכהן ז"ל, בספרים אלו אנחנו מוצאים כי שלשה עמודי עולם בתורת הקבלה היו יחד כאיש אחד, רבנו שאול דוויק הכהן, רבנו אברהם [עדס] ענתבי, ורבנו אברהם סלים ז"ל וזיע"א, והרבה מדבריהם יש בספרים אלו.

בשנת תרפ"א 1921, נפתחה הישיבה המפוארה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, ורבנו יעקב הוזמן להימנות בין מייסדיה ומקימיה. גם דירה ניתנה לו על ידי הנהלת הישיבה, בה התיישב עם בני משפחתו לצד כמה מגדולי הרבנים בישיבת פורת יוסף. בקי היה בכל ספרי השו"ת שהיו בירושלים לרוב, עד שהגאון רבנו יוסף ידיד הלוי ז"ל ברצותו לכתוב פסק היה מזמינו אליו, והוא ממטיר לו עשרות ומאות ספרי שו"ת שם נזכר הענין המבוקש. אך לפתע לא שפר חלקו, כי נפל למשכב בחוליים קשים ועליהם ניתוסף חולי הלב באופן קשה ומסוכן, וסיפר הנדיב הצדיק רבי שלמה בן הרב דוד צופיוף ז"ל דבר מפליא ונורא, כי בחלומו ראה איש זקן ונכבד, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, עומד ומתפלל, בבית הכנסת "צופיוף" בלב השכונה, בקרן מזרחית צפונית, ואמרו לו בחלום כי האיש הנורא כמלאך השם הזה, הוא רבנו הרש"ש זיע"א, ויגש אליו הנדיב רבי שלמה ויאמר "אנא , הרב יעקב קצין בן רבי שאול החסיד, הוא חולה תמיד אם אפשר שתתפלל בעדו". וישיב לו הרש"ש בחלום "כן אני באתי להתפלל בעדו, אין פחד הוא יתרפא ויחיה בטוב". ושערי ישועה נפתחו והרב הלך ויתחזק . ובשנת תרפ"ח נסע לעיר פריז ויעבור שם בבית הרפואה רוטשילד ניתוח והתרפא.

[וראה זה פלא כי משנת תשט"ז עד שנת תש"ל, היה מור אבי ז"ל בימים הנוראים מתפלל במקום זה ויושב ועומד באותה זווית, כל התפילות של הימים הנוראים, ומתוך הסידור והכוונות שערך הרב יעקב קצין ז"ל עוד בהיותו בחיים חיותו, ומכווין הכוונות כסידרן, זיע"א].

בשנת תרצ"ב נסע בשליחות הראשון לציון הגאון הרב יעקב מאיר לחיזוק הקהילה החלבית בברוקלין, וגם למגבית חירום עבור יהודי ירושלים, הללו הפצירו בו להישאר ולכהן כרב, אך הוא סירב וחזר ארצה. בחודש מנחם אב תרצ"ג נסע לניו יורק ומצא את קהילת "מגן דוד" עזובה ונזנחת, שיקם אותה ופיארה, עמד בפרץ ותיקן תקנות לביצור וביסוס היהודים אשר בה בכלל, והקהילה החלבית בפרט. הקים את הקהילה המפוארת ״שערי ציון״ החובקת את כל עדות הספרדים תחת קורת גג אחת בתורה וביראה טהורה.

גדול היה בקבלה, ומור אבי ז"ל שהיה דקדקן גדול, ולא הסכים לקבל או ללמוד תורת הקבלה מכל חכם, היה שונה פעמים רבות ואומר "אם יבוא רבי יעקב קצין לכאן, אאחוז בשולי מעילו ואשב לפניו כתלמיד לפני רבו ללמוד מפיו עוד ועוד בתורת הקבלה כפי מה שקיבל מרבנו שאול דוויק הכהן זיע"א".
נפטר ביום ג בטבת תשנ"ה, ונטמן בהר הזיתים בירושלים עיר הקודש. זיע"א.
שאלה - 203091
לכבוד כת"ר
מחילה הרב שמעתי מרב אחד שאמר שיש בעיה להתפלל על רשעים שיחזרו בתשובה
כדי שח"ו לא יפלו כמהו ורק בעשרת ימי תשובה הדבר טוב. מה המקור לזה.
יברך השם.

תשובה
חס ושלום לומר כך, והגמרא סותרת אותו, ככתוב על ברוריה שאמרה לרבי מאיר להתפלל על הרשעים שישובו. עיין ברכות י, א.

ועיין בילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קטז. "יסוד הדבר שאפשר להתפלל על אחרים לחזור בתשובה, הוא מהגמרא ברכות (י א) דברוריה אמרה לו לרבי מאיר, שלא יתפלל על הרשעים שימותו, אלא שיחזרו בתשובה, כי נאמר יתמו חטאים מן הארץ, וממילא ורשעים עוד אינם, ולא נאמר יתמו חוטאים מן הארץ. ע"ש. וכן מבואר בספר חרדים (מצות התשובה פרק ה') וזה לשונו לכך תיקנו על התשובה ברכה בפני עצמה, וצריך לכווין בה יותר מכל הברכות האמצעיות, לפי שהוא תועלת הנפש ורפואתה, וכשם שחייב האדם להתפלל על עצמו, כך חייב להתפלל על פושעי ישראל, כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (יד א) ולפושעים יפגיע, מלמד שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה ושבו. וכן במסכת תענית (כג ב) אמרו על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו, שנענתה היא תחלה לשתי סיבות, אחת לפי מה שהיתה נותנת לעני מקרבא הנאתיה, והסיבה השניה לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה ושבו. ע"כ. והובא בשל"ה הקדוש (יומא עמוד התשובה).
והמהרח"ו בפרי עץ חיים (שער העמידה פרק כ')
שאלה - 202792
לכבוד מו"ר שליט"א
האם יש היתר לחזן לשיר באמצע התפילה ולחזור על אותה המילה כמה פעמים כגון הטוב כי לא כלו רחמיך
יאריך הקב"ה ימי מו"ר בבריאות איתנה

תשובה
עיין בטורי זהב תק"ס, ה. שכתב שחטא גדול הוא והתורה חוגרת עליהם שק עליהם, ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים. וגם יש לחוש משום הפסק בתפלה וכו'. ע"ש. וכתב על זה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ו, אורח חיים סימן ז "ושפתים ישק משיב דברים נכוחים". ועיין במה שכתב כיוצא בזה בשו"ת יביע אומר ח"ג סי' טו אות ה.

וכן בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל אורח חיים סימן ל"א, שדיבר קשות בענין זה שכופלים המילים בשירה, גם עיין בשו"ת יביע אומר הנ"ל שכתב "וכן מצאתי להגאון ר' יוסף ענגיל בשו"ת בן פורת (סי' ז) שכתב, ששליחי צבור של זמנינו בעוה"ר כופלים תיבות להראות יופי נגינתם ונועם קולם, וזה בודאי אסור גמור, שהוא הפסק גמור בתפלה, ועוד שהרי המתפלל צריך לכוין לבו לשמים, ולכל הפחות בברכת אבות צריך כוונה לעיכובא, כמבואר בברכות (לד:), ואלו הש"צ מסירים כוונתם בשאט נפש מענין התפלה, וכל כוונתם ומחשבתם רק ליופי הנגינה, ובעוונותינו הרבים הרבנים שומעים ואינם מוחים".
גם עיין בשו"ת פקודת אלעזר (חאו"ח סי' כה) אשתפוך חמימיה על החזנים הנ"ל, ומפיו לפידים יהלוכו נגד העושים כן, וכתב, שאפילו במקום שאין לחוש להפסיק, כגון ביקום פורקן וכיו"ב, הכופל תיבות מאוס הוא, כי מי יהין לדבר בשפת עלגים בכפילת תיבות פעמים רבות לפני מלך בשר ודם, ועאכ"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא, וכ"ש בתפלה עצמה שאינו רשאי להפסיק בכפילת תיבות, דהוי הפסק גמור, ומשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ובעוה"ר בזה"ז היראה נתמעטה והעזות גוברת, והחזנים עושים מה שלבם חפץ ואין משגיחים על דברי חכמים, וכבר צווחתי כככרוכיא /ככרוכיא/ נגד זה ולית דמשגח בי". ודי בזה למבים ומודה על האמת.
שאלה - 202777
לכבוד מוהר"ר שליט"א
שבוע טוב ומבורך!
יום בשורה טובה הוא לנו לרגל הוצאת ספרו של מו"ר ועט"ר "חודש בציון" יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא יעדי זיויה מיניה ויקריה בבריאות וכוט"ס

תשובה
מה אשיב להשם כל תגמולוהי עלי. כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא. במה אקדם השם אכף לאלקי מרום, על אשר זיכני לראות פרי בכל עמלי זה למעלה משנה, בטירחה רבה של הכתיבה, העריכה, אסיפת הדיעות והסברות, הטעמים והמנהגים, וכל הכרוך בכך.
ועל כל אלה זימן לידי השם יתברך צוות של תלמידי חכמים מובחרים, אהובים ומסורים, אשר עשו ועושים לילות כימים, מופלגים בחכמה ביראה ובדעת, נאמנים ומסורים, השמים לילות כימים, על המלאכה מלאכת הקודש, ובראשם שר הצבא, אשר על מלאכת המרכבה, ידידי ואהובי, חמדת לבבי, חתני כבני, ליש ולביא, חכם עדיף מנביא, הגאון כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, חבר בית הדין בירושלים, יושב בשבת תחכמוני, אשר על כל עיסוקיו התורניים בליבון ההלכה, ובשבתו בבית הדין מדי יום, מצא לו פנאי לעסוק במסירות מפליאה בהוצאת הספרים בכלל, ובספר קדוש זה בפרט, ועיזק וסיקל, בדק ערך והגיה הספר כולו, ודאג להוציאו בהידור רב, לכבוד ראשי חדשים. ולכבוד השם יתברך שמו המחדש חדשים.
ספר זה עוסק בהלכות והמנהגים סביב ערב ראש חודש, יום ראש חודש, וברכת הלבנה, מנהגיה והלכותיה, בליווי הטעמים, המקורות והמנהגים, עד מקום שידי יד כהה מגעת, ויהי רצון מלפניו יתברך כי יעלה קרבן מנחה זו לרצון לפניו יתברך, וילמדו בו האבות והבנים, החכמים והתלמידים, בני ישראל הנעימים והחביבים, ותרבה הדעת התורה והיראה בעולם כולו.
החותם היום ערב ראש חודש תמוז התש"פ. בן ציון ב"ר סלמן מוצפי יצ"ו.
שאלה - 202690
הולכת ספר תורה מההיכל לתיבה בזמן הזה, עד שהנגיף יעבור, האם מותר לבקש מהמתפללים לנשק את ספר התורה באויר (לשלוח יד באוויר ולנשק) או שיש בזה חס וחלילה... כלשהו לספר תורה?
תשובה
מובא בפוסקים שכאשר לא ניתן לנשק הספר עצמו, מגישים את היד מהאוויר ומנשקים.

הנה מצינו במסכת עבודה זרה [י"א, א] "אונקלוס בר קלונימוס איגייר. שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי. כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו, אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? אמרי ליה לא. אמר להו הקדוש ברוך הוא נקט נורא קמי ישראל, דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור כולהו. הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תשתעו מידי בהדיה. כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה ואמר להו: מאי האי? אמרו ליה אימא לן את. אמר להו: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר השם ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, איגיור. תו לא שדר בתריה".
ובספר הכתב והקבלה להרב יעקב צבי מקלנבורג ז"ל תלמידו של רבנו עקיבא אייגר ז"ל [פרשת ואתחנן פרק ו] כתב "ולדכא תחת רגליו כל כחות התאווה ואורחותיה המתפרצים בנפש, ולתכלית הגדול הזה תיקנו קדמונינו להניח היד במזוזה בצאתם ובואם, כאמרם [עבודה זרה י"א] חזי מזוזתא אפתחא אותיב ידיה עלה והתפלל השם ישמור צאתי ובואי, ומן התימה שבתשובת רבנו עקיבא איגר ז"ל כתב שאין להנחת יד במזוזה מקור בש"ס שבכל תנועותינו נהיה שמורים בל יתחמץ הלב בשאור חמדת העולם. לכן נוסח הברכה גם כן לקבוע מזוזה, שהמכוון בו לעשות קביעות אל כל תנועותינו, והוא חיוב תמידי כפי המבואר. והכי איתא במאמר דרשב"י [זוהר הקדוש ואתחנן רס"ג, ב] פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה דלא ינשי בר נש דוכרנא דקב"ה לעלמין, ודא איהו כגוונא דציצית כמה דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמא בר נש האי דוכרנא אידכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה".
ובשו"ת רבי עקיבא אייגר ז"ל [סימן נ"ח] כתב "ראיתי כמה אנשים עושים שלא כדין, שנוהגים בצאתם מפתח ביתם להניח ידם על המזוזה ואינם מחלקים את המזוזה בתוך תיק או לא, ולהדיא כתבו התוספות [שבת י"ד, א] האוחז ספר תורה, דלאו דווקא ס"ת אלא כל כתבי הקודש וכו', והך מילתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס, רק בשלחן ערוך [יו"ד רפ"ה, ב] בהגה בשם מהרי"ל, אם כן פשיטא שלא לעשות כך אם יש בו חשש איסור שמקורו בש"ס, דהיינו דרבי פרנך והוי מצוה הבאה בעבירה, ולזה אם רצונו להניח ידו על המזוזה טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה, כן נראה לעניות דעתי".
והנה כתב הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך יורה דעה [סימן רפ"ה, ב] "יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה [מהרי"ל שם ומוכח בעבודה זרה דף י"א], ויאמר השם ישמר צאתי וכו' [במדרש]. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה". ועיין בדרכי משה [רפ"ה, ב] מקור דבריו במהרי"ל ז"ל בשם מדרש והביאם הדרכי משה שמפורש בתלמוד [עבודה זרה י"א, א] גבי אונקלוס הגר כפי שהבאנו לעיל.
וכן כתב רבנו אלעזר אזכרי ז"ל בספר חרדים [פרק ט"ז] "וישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא, ויזכור כי הוא יתברך בעל הבית, והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו אורחים, וכל נכסיו של הקב"ה, והוא השומר אותם בבית ובשדה, ועל ידי כך נחשבת לו מצוות מזוזה כל יום לפניו יתברך כמצוות ציצית ותפילין".
גם רבנו החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף יורה דעה [רפ"ה, ד] "והאר"י זצ"ל כתב יניח אצבעו הנקראת אמה על שדי וינשקהו, ויתפלל להשם שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ"ה שיצילנו מיצר הרע".
ובציפורן שמיר [סימן ב, אות י] כתב החיד"א ז"ל "כשיוצא מביתו מעוטף בטלית וכו' ינשק המזוזה, ויכווין בשם שד"י ואחריו בשם כה"ת, להכניע יצר הרע. ויכון כי יצר במילוי יו"ד צד"י רי"ש. סופי תיבות שד"י, ואמצע תיבות יו"ד, לבטל מחשבות רעות. ואני נהגתי לומר שד"י יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה יחל"ץ [ראשי תיבות, יצר, חטא, לה"ר, צרה] עני בעניו והיה שד"י בצריך. יכווין כי הוי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ דהוא בפנים דשם כה"ת. ויש מי שכתב דיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה ומועיל מאוד". וכך נהג מור אבי ז"ל כשהיה יוצא לדרך מחוץ לעיר להניח ידו הימנית על המזוזה ולומר פרשת שמע עד ובשעריך בכוונה.
וכן בספר נוהג בחכמה הביא דברי הרב זכר נתן [בהשמטות ערך מזוזה] שכתב "והמון העם מניחים ידיהם על המזוזה ומנשקים ידיהם, וכו כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה נושקים את ידיהם זה מנהג בורות ושטות, וכי פרחה הקדושה מהספר תורה או מהמזוזה, עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, הרי המצווה לנשק את ספר התורה ולא הידים. וכן מצינו שגדולי תלמידי חכמים היו מנשקים התפילין גופם ולא את הידים שנגעו בתפילין". ובספר שערי אפריים [שער י ס"ד] ועוד העירו מדברי הרב ברכי יוסף שכתב בשם רבנו האריז"ל שקיים המנהג.
והנה כתב בספר דברי מרדכי קריספין ז"ל [אורח חיים סימן ט] שיש שורש נכון למנהג זה של נישוק היד המראה על הספר תורה, והביא לו ראיה ממדרש רבה [במדבר פרשה ב, ג] "ודגלו עלי אהבה, רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף הגדול של יין זה סיני, ולימדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים [כמנין] ודגל"ו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע, אמר האלהים ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה". וכוונת המדרש הגם שלא נוהגים כך כלפי המלך, מכל מקום השם יתברך מדלג על כך ומוחל.
ועיין בשערי חיים שכתב בהיות וניכר הדבר שמנשק בעבור שמראה באצבע על הספר תורה, יש רושם קדושה בידו ומותר לנשק אצבעו. ועיין בקיצור השל"ה [הלכות ספר תורה דקל"ז], ובסידור בית מנוחה [עמוד קס"ג], ועוד ספרים.
ועטרת ראשינו הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר לב חיים [חלק א סימן קס"ז, ו] ובספרו על הלכות ספר תורה הנקרא ספר חיים [סימן ג, אות ו] כי יש יסוד למנהג לנשק היד הנוגעת בספר תורה או במזוזה, והביא המדרש הנזכר, וכתב "סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה, הוא מדאמרינן במדרש רבה על פסוק ודגלו עלי אהבה וכו', ונראה דלזה סמכו להראות, כן כתב הרב דברי מרדכי ז"ל [סימן ט], ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה סימן רפ"ה בסייעתא דשמיא. ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה. ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל, ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מהטעמים דהוא משום וראיתם אותו וזכרתם וגו', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזכרונו את כל מצוות השם הכתובים בספר התורה הזה".
ובספרו רוח חיים [יורה דעה סימן רפ"ה, ד] העתיק דברי הגאון הרב אליהו הכהן האיתמרי ז"ל בכתיבת יד דאסור להשים האגודל בשדי של מזוזה לנשק כמו שנוהגים דאיכא איסור משום שמורה למלך באצבע וכו', אמנם לעניות דעתי אחר המחילה רבה ליתא להא, דלגבי הקדוש ברוך הוא ארבה מצינו בגמרא [מסכת תענית ל"א, א] "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר [ישעיה כ"ה, א] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'שם קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". וכן אמרו עוד [שיר השירים רבה פרשה ב, ג. "רבי אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב [שמות י"ד] התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
וכן כתב בספר דרך אר"ץ [עמוד כ"א] על מנהג ארם צובא היא חלב, להראות באצבע עם הציציות על הספר תורה ולנשקן, כמו בתפילין ובמזוזה, שמשמשים בהן ומנשקים היד. וכן נהג הגאון רבנו שלמה זלמן אויירבך ז"ל כנזכר בהליכות שלמה [תפלה, פ"ז בהערה].
ועוד נתנו טעם בזה, על פי המבואר בגמרא חולין (מב.) וזאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר וזאת היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים וזאת התורה, מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), זה אלי ואנוהו, פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע". ועיין כל זה בילקוט יוסף [רפ"ב, ז], ובספרו שלחן המערכת [חלק ב, מערכת ה, עמוד רע"ו].
שאלה - 202502
לכבוד הרב מוצפי שלום רב וישע יקרב, בכולל שאלו לגבי שאולי כדאי לעשות עבירה קלה כדי להציל את הרבים מעבירות חמורות. נבקש מחילה מראש.
תשובה
הזכרתי זאת כמה פעמים בעבר, מה שהשיב הגאון העצום ראש ישיבת ספרד קודם 600 שנה הרב יצחק עראמה ז"ל וזיע"א, בספרו המפורסם עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא.
"ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עוון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עוון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים".
והביא דבריו להלכה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ז. ושו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן נ"א.
שאלה - 202150
לעט"ר הגאון שלום רב, מחר בלי נדר תענית לרגל המצב הכללי. ושואלים אם לקרוא ויחל במנחה?
תשובה
הנה כתב מרן בשלחן ערוך סימן תקס"ו, ב. "כשהציבור גוזרים תענית על כל צרות שלא תבא עליהם, וכן בתעניות שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג, שנוהגים באשכנז להתענות הצבור, נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא, ולקרות ויחל".
וכתב הרב אמת ליעקב אלגאזי ז"ל בשם הרב גינת ורדים ז"ל, כי בתענית שקודם ראש חודש, מותר להוציא ספר תורה לקרוא פרשת ויחל, ואפילו שאין שם עשרה מתענים, כי רק בחתימת ברכת ענינו שלא לקובעה בתפילה כשאין עשרה אסרו, כי הלוואי שיקראו ישראל כל יום ויום בתורה בברכות בציבור, אלא שמפני טורח ציבור נמנעו מכך. וכן הביא דעת הרב הכנה"ג בשם ספר תיקון יששכר [דנ"ד] לרבנו יששכר סוזאן ז"ל מצפת שכתב שראה את מרן השלחן ערוך ז"ל בתענים של משמרה [ערב ראש חודש], שמוציאים ספר תורה, ואומרים ענינו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה. ולפי זה נושאים כפיהן במנחה כמו שכתבתי בהגהת הטור".
אמנם הגאון החיד"א ז"ל כתב בלדוד אמת כי דווקא בעשרה מתענין, וגם כשיש מנהג, ובחזון עובדיה מוכח שסובר שאפשר. ולכן אם הדבר יעורר את הלבבות כדאי הוא ואשריכם העומדים על המשמר.
שאלה - 201944
כאשר מסימים חומש מחמישה חומשי תורה, אומרים חזק נתחזק.(מי צריך לומר?) גם בפיוטים חותמים חזק, וגם לאדם שאומר משהו לעניין אומרים חזק וברוך. מה העניין בחזק וברוך?
תודה.

תשובה
נוהגים לומר לעולה "בכבוד", מפני שחז"ל אמרו שלא יעלה אלא אם כן אומרים לו קרא. וכשמסיים אומר לכל הציבור "כולכם ברוכים", והם אומרים לו "חזק וברוך". ויש משיבים "חזקו ואמצו".
כתב בספר חסד לאלפים [סימן קל"ה, כ"א] "נוהגים לומר לעולה לספר תורה 'בכבוד', וליורד מלקרות 'חזק וברוך', והוא מנהג נכון. אבל דא עקא, שיש שעושים שחוק וקלות ראש בזה בבית הכנסת כשרוצים להתלוצץ על אחד (כגון שנולד לו בת וכדומה צועקים בקול גדול: בכבוד, בכבוד, ישתקע הדבר ולא תהא כזאת בישראל לעשות איסור חמור של ליצנות ושחוק וקלות ראש, האיסור בכל מקום, ובכל זמן עושין במשפט".
והרב מטה משה ז"ל [סימן רכ"ה] כתב "ואין אדם רשאי לקרות בתורה אם לא נקרא, בשם שאין אדם מבזבז לו (תוספתא להלן). ועוד דאמרינן בירושלמי כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא, דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה לקחת לוקחה. וזהו שנוהגים שש"ץ קורא לעולים, ואפילו ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמר לו קרא. והכי איתא בתוספתא (מגילה פ"ג הכ"א) ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו קרא, שאין אדם מבזבז לו".
ולענין אמירת "חזק וברוך" למי שעלה לתורה וקרא, כתב באורחות חיים [חלק א, אות י"ט] "וכשיסיים אומרים לו חזק ואמץ, ומכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות בתורה חזק וכך המנהג בצרפת ובפרובינצה אבל בספרד אין אומרים אותו אלא בסיום התורה בלבד. והכל הולך אחר המנהג".
וכן הוא בספר המנהיג [הלכות שבת עמוד קפ"ב] "מה שנהגו בצרפת ובפרובינצא לכל הקוראים בתורה, כשמסיימין שאומר להם החזן בקול רם חזק, מצאתי סמך לדבר בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אין אומר הזה אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע, ואומר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים בתורה אומרים לו חזק. אב"ן".
וכן כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ט] "כתב בארחות חיים [שני וחמישי אות ט"ו] וזה לשונו צריך הקורא בתורה לאחוז כאילו קיבלה עכשיו מהר סיני בירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר [דברים ל"א, כ"ו] לקוח את ספר התורה הזה בבראשית רבה (סוף פרשה ו) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א ח) מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין לומר הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים אומרים לו חזק ואמץ מכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק עד כאן לשונו".
וכתב רבנו דוד אבודרהם ז"ל [קריאת התורה בשבת] "וכתב אבן הירחי מנהגם בכל צרפת ופרובינצא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם חזק. ויש סמך למנהג מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בחיקו של יהושע שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו כשסיים יהושע אמר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק. ובספרד לא נהגו לאמרה אלא כשמסיימים כל ספר וספר מחומשי התורה ואולי סוברים למסיים בתורה מן הספר ממש קאמר עד כאן".
ובתניא רבתי [סימן ח"פ] כתב על מנהג יום שמחת תורה "ואחרי שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל אינו חותם מיד, אלא מנהגינו לעמוד כל הציבור על רגליהם, והחזן אוחז ספר התורה בזרועו ואומר שלש פעמים, זכינו להשלים לשלום, ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום, והציבור עונים אחריו כן שלש פעמים, [ולמעשה מכאן המנהג בימינו שאומרים כולם יחד "הדרן" שלש פעמים אלא שהוא בארמית], ויש נוהגים לומר חזק זכינו וכו', ונראה שלפיכך נהגו לומר כן, לפי שהקורא בתורה, צריך לעמוד באימה וביראה ואימת הקדוש ברוך הוא עליו, וגם יש עליו אימת הציבור. וכשגמר מלקרות אומר החזן לקורא הזה חזק, והציבור עונים גם כן חזק לאותו שקורא בתורה, ונותנים פניהם כנגד הקורא כלומר חזק ואמץ מעתה. גם לחזן הכנסת אומרים לו "חזק וברוך השם תהיה".
ובכנסת הגדולה [הגהות בית יוסף קל"ט, ב] כתב "מנהגינו לומר לכל קורא אחר שיקרא "חזק ברוך" והקורא משיב "חזקו ואמצו". עיין בדברי הרב דוד אבודרהם בקריאת ס"ת של שבת". וכן הוא בחסד לאלפים [קל"ט, כ"ב]. ועיין במטה משה [סימן תנ"ב], ולרבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו טועמיה חיים [מערכת ס, ספר תורה].
וכתב הרמ"א ז"ל בהגה [קל"ט, י"א] על דברי מרן השלחן ערוך שכתב "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה. הגה: וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ (יהושע א, ח - ט), ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק". וכן כתבו הרב הלבוש [שם א], והרב אליה רבה ז"ל [שם י"ד], והרב מגן גיבורים [אלף המגן שם כ"ו], וערוך השלחן [שם ט"ו].
וכזאת כתב הגאון הפרי חדש ז"ל שם, "בכל פעם חזק. אולי יצא מנהג זה משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם [סנהדרין כו, ב], ועוד דאמרינן פרק אין עומדין [ברכות לב, ב] ד' דברים צריכין חיזוק ואלו הן התורה ומעשים טובים וכו' שנאמר [יהושע א, ז] רק חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים".
שאלה - 201934
לכבוד מר"ן עט"ר שליט"א
בבקשה תגובת הרב לגבי חיות טמאות שמביאים לגנים של הילדים, נחשים ארנבות וכו כולל ליטופים. מדובר בגנים חרדיים כמובן
מעביר להנהלת הגנים מחילה ותודה

תשובה
אקדים תחילה כי מצד ההלכה לא מצינו איסור מפורש בזה. בכל אופן לגבי ילדים שנפשם עדינה וטהורה בהחלט עלינו לעשות הכל להימנע מלהראותם בעלי חיים טמאים, וכן לגבי נשים בהריון, והדבר מובא בספרי המוסר והקבלה, גם בספרי החסידות יש בזה אזהרות רבות.
ולכן אנחנו בהחלט נמנעים ומתנגדים לתת לילדים לשחק או לראות בעלי חיים טמאים שלא לצורך, וכמה הזוהר הקדוש כתב על הכלב שהוא שורש הטומאה, וגורם טמטום לב האדם, והגאון הרב אליעזר פאפו ז"ל בספריו הרבים הזהיר שלא לתת לילד כלה להשתעשע בו, כי יטמטם לבו בלימוד התורה כשיגדל.
ועל אחת כמה וכמה משחקים עם ארנבת, שפן, חזיר, וגמל המוזכרים במפורש בתורה שהם טמאים. וחלילה לתת לילדים לשחק בהם. ומכל שכן נחש האוייב הקדמון שהוא אבי אבות הטומאה.
ועיין בזוהר הקדוש וישלח קס"ו, ב. קדושים פ"ו, ב. והקדמת התיקונים י"ב, א. בענין שור וחמור, שמבין שניהם יוצא כלב שורש הטומאה. עוד כתב שם כי מרכבת הטומאה היא גמל, חזיר, ארנבת, שפן, והם כנגד ארבע גלויות, בבל, מדי, יון, והגלות הנוכחית.

ועיין מגלה עמוקות ואתחנן אופן קכ"ד, בניהו בן יהוידע על מסכת ראש השנה ד, א. ותראה נפלאות. והשם ישמור את עמו ישראל.
בבקשה, תחוסו על נפשות ילדינו הרכים.
שאלה - 201844
לכבוד הרב שלום רב: ויכוח קטן בבית הכנסת. מתי יש לברך את ברכת הלבנה האם ביום חול משום זריזים למצוות. או לעולם במוצאי שבת?
תשובה
כתב בספר אורחות חיים להרא"ש ז"ל [ליום ד, אות נ"ד] "אל תתעצל בברכת הלבנה שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה בכל חודש דים". וכתב בביאור תוספות יום טוב [שם] אל תתרשל ואל תתעצל כאשר יבוא הזמן לקדש הלבנה, כי מצווה זו נכבדת מאוד למעלה, והכוונה בה היא שנזכור באותו זמן שהוא כמו שמקבל פני שכינה, הקדוש ברוך הוא מעת שהוציאנו ממצרים עד שנחרב המקדש, השכין מעונו אתנו במשכן ובבית המקדש, והיה קרוב אלינו, וזה נקרא שכינה. לפיכך עכשיו שמברך לקדש הלבנה, מתחדש אותו ענין שהקדוש ברוך הוא מקרה שכינתו אלינו, ובכן איך יתכן שלא נהיה זריזים שלא תחסר לנו הברכה".
וכן ראיתי את מור אבי ז"ל נוהג, ואמר שכך הנהיג רבנו יוסף חיים ז"ל בבבל לדקדק בשעה המדוייקת לצאת ולברך, ולא להשהות את הברכה אפילו בחצי שעה, וכן ראיתי למורנו הגאון רבי נסים כדורי ז"ל ראש רבני בבל, וכן נהג רבנו צדקה חוצין ז"ל, ואחריו רבי יעקב מוצפי ז"ל, שהפסיקו באמצע השיעור ויצאו לברך ברכת הלבנה, וחזרו למקומם לשיעור בציבור.
והטעם לכך הוא כי הלבנה רומזת לשכינה, ולאחר שבעה ימים נטהרת מהחיצונים ועל ידי הברכה אנחנו מעטרים אותה בכתרים נפלאים ועולה לרום המעלות, וזה כל מגמתינו ותפקידינו בעולם הזה ליחד השכינה למעלה ולטרה, ובמקביל להוציאה מבין החיצונים ולבטל אחיזתם.
וראה מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום שכל מצווה שהגיע זמנה לקיימה, הנה בכל רגע שהוא משהה אותה ויש בידו ואינו מקיימה, הרי הוא נותן כח חלילה לחיצונים שיתאחזו בה ויינקו ממנה חס ושלום, וכן הוא בספירת העומר בכל לילה, ובהגיע זמן תפלת ערבית, וכן בקידוש והבדלה.
וכן כתב רבנו יונה החסיד מגירונדי ז"ל בספר היראה "הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חודש בזמנה". והרב יוסף אומץ יוזפא [סימן תס"ז] כתב "מה מאוד צריך זהירות גדולה להשגיח במצוות קידוש לבנה מדי חודש בחדשו כי רבה היא. ולאו מילתא זוטרתי היא מה שאמרו חז"ל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים, דמשמע ששקולה היא ככל המצוות. והרי דרך העולם לקבל פני כל מושל בשר ודם אפילו שאינו נגיד ומצווה לזו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר פניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאינו נראה, ואפילו הכי רצונו להיראות, ואם כן מי גבר יחיה ולא יבקש לראות פניו. ולכן כל אדם יזרז עצמו על היותר אפשר שלא תהיה המצווה הזאת עוברת ממנו".
וכתב הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ו, ו] "ובכנסת הגדולה כתב שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נראה לי דיחיד המתענה יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפילו תלמוד תורה מבטלים משום זה כמו שכתוב בסימן רח"צ. י"ד. ואפילו ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית".
שאלה - 201831
שלום וברכה לרב. האם במנחה של שבת אומרים ומי כעמך ישראל או כישראל? וכן וינוחו בם או וינוחו בו?
תשובה
שאלות חשובות שאלתני,
א, שני פסוקים הם, האחד בספר שמואל ב פרק ז, כ"ג.
וּמִ֤י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּ־אֱ֠לֹהִים לִפְדּֽוֹת־ל֨וֹ לְעָ֜ם.
והשני בדברי הימים א פרק יז, כ"א.
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם.
ומנהגינו הוא לומר "כישראל". משום שהוא פסוק בנביאים ויש לו עדיפות. וכן כתב הרב בן איש חי [ש"ב חיי שרה ה]. בשם רבנו יעקב צמח ז"ל.
ב, וינוחו בו או וינוחו בם, דע, כי יש בזה שתי שיטות. כי בשער הכוונות לא פורש הדבר, אך רבנו חיים ויטאל ז"ל כתב בספרו עץ הגעת טוב [כי תשא, ושמרו] לומר בלילה בה, ביום בו, ובמנחה בם.
וכתב בשיירי כנסת הגדולה [הגהות טור אורח חיים סימן רס"ח, ב]
"ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה, וביום השבת וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם. ושמעתי הטעם, שבה ובו ובם, עולה למנין זן. ומכל מקום איני יודע מאן פלג לן לומר הכי ולא איפכא. ולי נראה שבליל שבת אומרים בה, ככלה בבית אביה, שעיקר השמחה היא בבית אביה. ובשחרית בשבת אומרים בו, ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן. ובמנחה אומרים בם, שאחר זה שניהם עיקר".
והסכימו עמו המגן אברהם רס"ח, ז. מרנא החיד"א ז"ל במחזיק ברכה [שם ז], שלמי ציבור, זבחי צדק, והרב בן איש חי ש"ב וירא ח. ועיין בשיבת ציון חלק ב שער י"א, אות ט"ז.
שאלה - 201763
לכבוד מורנו הרב. אני קורא בתורה, ולפעמים מסתפק, ידוע כשיש ספק בכתיבת הספר תורה מביאים ילד כבן שש שבע ושואלים אותו איזה אות הוא רואה. האם בכל דבר שואלים?
תשובה
הנה בתלמוד [מנחות כ"ט, ב] במעשה דרבי זירא שאמר להביא ילד שלא חכם ולא טיפש ויסתכל באות ו שהיתה קצרה, וישאל אותו מהי ו או י, משמע ששאילת תינוק היא לגבי צורת האות את דומה לאחרת או לא, ולא על ענין שברור לנו אם כשר אם לא, אלא על צורת אות אם דומה לאחרת אם לא.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילין פרק א, הלכה י"ט] "וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול, לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו, ולא וא"ו ליו"ד, ולא כ"ף לבי"ת, ולא בי"ת לכ"ף. ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת. וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן".
כתב בשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ק"כ] "ואם שינה בהפריד אותם הקווים שצריכין להיות מחוברין, או בחבר אותן שצריכין להיות נפרדים פסל. והראיה מן הברייתא שהביאו בפ' הבונה [שבת ק"ג, ב] וכתבתם שתהא כתיבה תמה. שלא יכתב אלפין עינין, עינין אלפין. ביתין כפין, כפין ביתין. גמלין צדין, צדין גמלין. דלתין רישין, רישין דלתין. ההין חיתין, חיתין ההין. ווין יודין, יודין ווין. זינין נונין, נונין זינין. טיתין פפין, פפין טיתין. פשוטין כפופין, כפופין פשוטין. ממין סמכין, סמכין ממין. סתומין פתוחין, פתוחין סתומין. וכולי. ובודאי דבכל אלו לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. דהא מותבינן מינה לרב חסדא דאמר גבי הא דאמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו'. ומקשינן בגמרא מי דמי, מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח, ואמר רב חסדא [שבת ק"ד, א], עלה זאת אומרת סתום שעשאו פתוח כשר. ובברייתא קתני שלא יעשה סתומין פתוחין, דמשמע מינה שהוא פסול. אלמא ברייתא לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. וכן בכולן דכלהו בחדא מחתא מחתינהו".

וכתב בשו"ת מהרי"ק ז"ל [סימן ס"ט] "גם רשב"א מסברת עצמו הכריע דודאי פסול הוא אפילו בחסרון אות אחת ושאין לברך על קריאתו כלל וכן כתב בטור י"ד וז"ל ספר שאינו מוגה אסור להשהותו וכולי עד לא יצא ושצריך לחזור לראש הסדר ופשיטא דהמברך עליו הוי ברכה לבטלה ואין להרהר בזה ופשיטא שאין להכשירו על ידי קריאת התינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובציר לה שיעורא כגון וי"ו קטיעה שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגלוי מלתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד. אבל היכא דפשיטא לי שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה. ואף על גב שרבי' מאיר השיב בתשובה שאין תפילין ומזוזות נפסלין משום שלא כסדרן בתקון האותיות הנפרדות ותלה הטעם בקריאת התינוק היינו דווקא להחשב כסדרן מאחר שעיקר צורת האותיות נעשו כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק לא עלה על דעתו כדמוכח ואותה תשובה שהביא בתשב"ץ".

נמצינו למדים, כי רק כשיש ספק בצורת האות שואלים, אך כשיש ודאות בפיסול מוציאים ספר אחר.
שאלה - 201077
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לאישה לברך ברכת הלבנה.
תודה רבה וחג שמח

תשובה
נשים לא יברכו ברכת הלבנה מכמה טעמים שנזכרו בספרי הפוסקים ובספרי הקבלה.

בתלמוד בבלי [סנהדרין מ"ב, א] "מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי. אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי. אלא כדרב יהודה. דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם".
וכתב השל"ה ז"ל [שער האותיות אות קדושה] "אשר נראה בעיני, שמטעם זה מתרחקות הנשים ממצוה זו, אף על פי שמקיימות הרבה מצות עשה שהזמן גרמא, כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה, אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה, דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה. אף על פי שמצאו להם תיקון אחר כך, שנתקנו בעגל, שלא חטאו ולא שמעו להנחש הקדמון, שהוא השטן הוא היצר הרע, ועל כן ניתן ראש חודש להנשים, שיהו משמרות אותו יותר מהאנשים, וכדאיתא בפרקי רבי אליעזר [פרק מ"ה], והובא בטור אורח חיים סימן תי"ז. מכל מקום, האשה היא סיבה ראשונה שבא המסית לעולם, ואחר כך החזיקו אותו האנשים בעגל, ועדיין לא נטהרנו, ולפעמים פגום ולפעמים מלא".
והרב מגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ו בהקדמה] כתב "נשים פטורות. דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט". וכן כתב הרב אליה רבה ז"ל [תכ"ו, ז].
וכן כתב בשו"ת קול אליהו [חלק ב, סימן י"ח] תשובה לאביו של המחבר הרב אליהו ישראל בן רבי משה ז"ל שאינן מברכות. וכתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספרו חוקי הנשים שנוהגות הנשים לעמוד אחרי האנשים ושומעות הרכה מפי החזן ועונות אמן ודי להן בזה.
ובשו"ת רב פעלים [חלק ד, אורח חיים סימן ל"ד] נשאל בענין זה, "הנה כתוב בבאר היטב [סימן תכ"ו], וכן בספר שלמי צבור הטעם דאין הנשים אומרים ברכת הלבנה מפני שהם גרמו פגם הלבנה והיכן מצינו שהם גרמו פגם הלבנה.
תשובה טעם זה מקורו בשל"ה ז"ל ומ"ש גרמו פגם הלבנה היינו כי פגם הלבנה נעשה מסיבת חטא חוה ולכן הנשים הם נגררים אחריה בזה הדבר, ומתייחס הדבר הזה אליהם יותר מן הזכרים. כי על כן אמרו רז"ל הטעם שנתייחדו לאשה שלשה מצות שהם נדה חלה הדלקת הנר הוא מחמת חטא חוה וכתב השל"ה ז"ל בדף שי"א פ' בא כמו שהלבנה לא נתמלאת פגימתה רק עד שבעה ימים כן האשה למטה ז' ימי נידות ואחר תטהר גם תמצא סתם וסת משלשים לשלשים כמו ימי החודש ע"ש".
ובשו"ת חכם צבי [ליקוטי תשובות סימן קמ"ו] הביא בענין זה "כתב ר"י מיילר בשו"ת סי' קי"א וז"ל, איתא בשו"ת שבות יעקב חלק ב' בסי' י"א דיהיב טעמא לענין שהנשים אין מקדשות הלבנה, הואיל דאיתא בעירובין דף ק' ע"ב דאחת מעשר קללות שנתקללה חוה שצריכה להיות עטופה כאבל, והאריך שם גבי אשה דהוי כאבל בשלשה ימי בכי ואבל אסור לקדש הלבנה בשלשה ימי אבלות.
ולדעתי אין זה טעם לשבח, דא"כ כל מצוות שנוהגות באבל ינהגו ג"כ באשה כל ימי חייה, וזה אינו ולא עלה ולא יעלה על דעת שום בר דעת, ועיקר הטעם הוא כמו דאיתא בספר של"ה שכתב הטעם לפי שהן היו הגרם בפגם של לבנה, והוא טעם נכון.
ועפי"ז ישבתי הש"ס בסנהדרין בסוף פרק היו בודקין (מב ע"א) דפליגי שם אמוראים על ברכת קידוש הלבנה דחד אמר במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א"ל האי נשי דידן נמי מברכינהו. כלומר דעיקר הטעם הוא משום דנשים פגמו פגם הלבנה, וא"כ למאן דאמר דלא מברכין רק עד פעולתו אמת ולא יאמר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה, וזה הנשים נמי יכולות לברך שלא נזכר עדיין שום דבר בפגם הלבנה, ולהכי אמר אפילו נשי דידן נמי מברכין, כלומר פשטא דאותן הנשים שלא היו בפתקא של חוה וודאי יכולין לברך ג"כ ברכת הלבנה בנוסח זה דלא נזכר עדיין שום פגם הלבנה, אלא אפילו נשי דידן דהיו בפתקא של חוה דגרמו בפגם הלבנה ואפילו הכי יכולין לברך ברכת הלבנה בנוסח זה שלא הזכירו עדיין שום עסק פגם של הלבנה, ולהכי אמר בש"ס דצריך לברך בנוסח דידן שללבנה אמר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להחדש כמותה, ומזה יצא להשל"ה דעיקר הטעם שאין הנשים מקדשין הלבנה אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, שאינו מהראוי שתזכיר פגם של לבנה הואיל דהנשים היו עיקר הגרם בפגם של לבנה".
וחזי הוית בשו"ת אגרות משה [חושן משפט חלק ב, סימן מ"ז] שכתב "וראיתי בסימן תכ"ו סעי' א' לענין ברכת הלבנה בחכמת שלמה שעל מש"כ המג"א מהשל"ה דברכת הלבנה הוא מצוות עשה שהזמן גרמא שלכן הן פטורות מדינא ואף על גב דהן מקיימות כל מ"ע שהז"ג לא מקיימי מצוה זו מפני שהן גרמו פגם הלבנה שג"כ הקשה דאין להחשיב ברכת הלבנה בכלל מצוה שהז"ג דמה שהוא רק פעם אחת בחדש הוא מחמת שלא שייכא יותר דלא מתחדשת רק פעם אחת והוא כפרי חדש שלא מתחדש אלא פעם אחת בשנה ולא נחשב זמן גרמא וכו', ודחה חשש זה וכתב כי ברכת הלבנה היא תקנה מיוחדת ואינה על ההנאה ולא מצד דבר שלא מצוי ועניני חידושים שרואים, וכלשונו הטהור "אלא שהוא משום דנחשב בזה כקבלת פני אביהן שבשמים, מטעם שמרגיש בזה בבריאת השי"ת את העולם בזה שאיזו ימים לא ראוה כאילו אינה בעולם וחוזרת ליראות או מטעמים אחרים, ולכן אינה מכלל תקנת הברכות אלא תקנה חדשה שלכן כיון שהוא רק בשעת חידושה הוא מצוות עשה שהזמן גרמא שלכן פטורות הנשים וכו', אבל ברכה הארוכה שמברכינן כדא"ר יהודה הוא ענין אחר שתיקנו על היכר שאיכא יותר מזה שהשי"ת ברא את עולמו שלכן הוא כקבלת פני השכינה ואינה מכלל תקנת כל ענין חיוב הברכות שלכן פטירי נשים מפטור דזמן גרמא".
ובספר ברכת החמה כהלכתה כתב בשם מור זקינו הגאון ז"ל כתב הטעם שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה משום שנוהגת בחוץ, וכל כבודה בת מלך פנימה. ועיין עוד בשו"ת החתם סופר [חלק אורח חיים סימן נ"ו] ובשו"ת מהר"ם שיק [סימן צ], ובשו"ת מנחת יצחק [חלק ח, סימן ט"ו, וסימן ל"ד].
והן אמנם יש מקום לבאר דהרי פגם הלבנה היה ביום רביעי מששת ימי בראשית, ואילו חטא חוה היה ביום השישי, אלא שעל פי הסוד אין כאן מקום שאלה כלל, וכבר רמז על זה הגאון השל"ה ז"ל בדבריו לעיל עיין שם, וכבוד אלקים הסתר דבר ואין לנו עסק בנסתרות, ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך.
וראיתי בזה להגאון הצדיק מזקני עדת ישורון הרב מקלויזיבורג ז"ל בספרו שו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן צ"ז] שכתב "דבאמת מה שכתב השל"ה שחוה גרמה פגם הלבנה אין לזה מובן על פי פשטות, שהרי הלבנה נתמעטה עוד לפני שנוצרה חוה, אבל הדברים עמוקין וטמורין ומבוארים ע"ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות, אמנם בפשטות י"ל דמצינו מקרא שכתוב [ישעיה ל' כ"ו] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', ועיין ב"ב ח' ע"ב תוד"ה ומצדיקי, הרי שגם בחמה חל פגם שהרי בעולם התיקון יתוסף אורה שבעתים, ולזה נכון הדבר שיתרחקו הנשים גם מברכת החמה, והעמק בזה הרבה".
ועיין בשו"ת יביע אומר [חלק ה, אורח חיים סימן ל"ו], ובשו"ת יחוה דעת [חלק ד, סימן י"ח], ובשו"ת אור לציון [חלק ג, פרק ד, הערה א].
שאלה - 200758
לכבוד הרב שליט"א מורנו הרב, כב' כתב לנו השבוע לברך בבית הכנסת בשבתות ובמועדים את הצוות והסגל הרפואי, אני אחת מהם, אפשר לכתוב לנו שורות אחדות? תודה.
תשובה
בסיום קריאת הספר תורה בשבת יאמרו "מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה אחרן ודוד ושלמה. הוא יברך וישמור את כל הצוות הרפואי, וסגל העובדים במקומות הרפואה, הרופאים, האחים והאחיות, כל המטפלים, הפקידים וכל העוסקים במלאכת הקודש להצלת הציבור בארץ ובעולם כולו, בכל תחומי הרפואה. ובפרט העוסקים ברפואה מהווירוס הקורונה, הם וכל הנלווים אליהם.
מלכא דעלמא יברך יתהון וישמע בקל צלותהון, ויכווין כוחם ופעולתם להצלחת מיגור הווירוס והחוליים הנלווים כתוצאה ממנו, ולא יכשלו במעשיהם, ולא ישגו בפעולותיהם. וימצאו ברכה רווחה והצלחה בכל מעשי ידיהם, ויתן להם כח ויכולת להביא מדווה וארוכה לכל החולים באופן המוצלח והמדוייק, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ונאמר וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ.
שאלה - 200746
לכבוד הרב: מה המקור לאמירת שער הרחמים בערב ראש חודש
והאם ראוי ונכון גם לספרדים לומר שער הרחמים בכל ערב ראש חודש

תשובה
שער הרחמים בגן עדן אשר סגור בכל ימי החול נפתח בכל יום ראש חודש, והתפלות מתקבלות בו ביותר.
בספר יחזקאל [מ"ו, א] כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ. ובזוהר הקדוש [נח ע"ה, א] כתב ונתרגם לשונו ללשון הקודש, פתח רבי שמעון ואמר כה אמר השם, יש להתבונן בפסוק זה ויש בו סוד, מדוע יהיה סגור בששת ימי החול, כדי שלא להשתמש חול בקודש, וביום השבת וביום החודש יפתח, כי בו משתמש קודש בקודש, ובו מאירה הירח היא השכינה ומתחברת עם השמש רמז להקדוש ברוך הוא, בו וראה שער זה אינו נפתח בששת ימי החול כי בימי החול העולם התחתון השפל ניזון, ובו שולטים כוחות החול בעולם חוץ מארץ ישראל, ואותם ששולטים בחול אינם שולטים בארץ הקודש, כי השער הזה סגור, אולם ביום השבת וביום החודש כולם מסתלקים ואינם שולטים, בגלל שהשעה הזה הוא פתוח, והעולם כולו שרוי בשמחה וניזון דרכו, והעולם אינו נמסר ברשות זרה, ואם תאמר שבכל ששת הימים הם שולטים מעצמם, בא וראה כתוב הפונה קדים, קודם שיתעוררו לשלוט, הוא משגיח תמיד, ואינו נפתח להשפיע לעולם מצד הקדושה רק ביום השבת וביום החודש וכל שאר הימים ניזונים מיום השבת וניזונים ממנו.
עוד איתא בזוהר הקדוש [שלח לך קס"ד, ב] על פסוק מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק ונשגב [משלי י"ח, י] באותו מגדל העומד מעל לאותם מגדלים, נמצא אור אחד בדמות ספר תורה. כאשר עולה השחר יוצא אותו מגדל ממקומו, ועומד באמצע העזרה בין כנפי הכרובים. וגבהו מגיה לרום השמים, נכנס והולך בין אותם כרובים וחומותיו בין ראשיהם, שלש מאות פתחים יש שם. בפתח האמצעי נמצא אור גדול הרומז לספר תורה, אשר בו עתיד מלך ישראל לקרוא בו בפרשת הקהל. וזה יהיה מלך המשיח ולא אחר, ובאותו ספר תורה שבאותו אור, אתה החסיד הקדוש [הרשב"י] אשריך שמפיך ישמעו קול הנעימות של דבריך, מאותם דברי בסודות שאתה מגלה בתורה, בכל ראשי חודשים ושבתות ומועדים [ראש השנה ויום הכיפורים], וחגים [פסח שבועות וסכות], כאשר מבקשים כל בני הישיבה לעלות לתוך ישיבת הרקיע, כולם מתאספים סביב מלך המשיח, והוא מפרש דברי התורה, ומתוך מתיקות דבריו בהשתוקקות עולות כל עשרת הדברות. שמורים לך [הרשב"י] אותם חידושים אשר גילה ליום בו אשר שאילותיך יעלו לאותו מגדל במרכז העזרה למעלה. ובפתח ההוא פותחים הכרובים פיהם ופורשים כנפיהם ואור גדול מאיר באותו הפתח, וספר התורה הזה נפתח והכרובים פותחים פיהם ואומרים [תהלים ל"א, כ] מה רב טובך אשר צפנת ליריאך.
ואעתיק לך קורא נעים מה שכתב בספר חמדת ימים [משמרת החדש פרק ב] בפירוש ענין זה "ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי ו' קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם. והענין כי בשבת ובראש חודש וביום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש בלי אמצעי, אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה. ואז נאמר שהקב"ה לובש בגדי מלכו'ת בגדי שבתות וראשי חדשים וימים טובים. אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רצונו לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול, אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מ"ם טי"ת. ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור, שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש. אמנם בשבתות ור"ח וי"ט מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי. וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקב"ה וכו'. ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול. והטעם שכל ו' ימי החול מתנהגים ע"י היצירה עולם דמט"ט, ולא ע"י הבריאה, חוץ מארץ ישראל דכתיב בה "ארץ אשר השם אלהיך דורש אותה תמיד" ואין כח לשלוט שם העשיה והקליפה ואפילו מרשות הרבים, אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה ע"י היצירה בבח הבריאה. ואפי' המיתה בארץ ישראל, אינו על ידי מלאך המות הטמא, אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע. ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול, לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה, חוץ משבתות וראשי חודשים וימים טובים, כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם. ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שהנהגה על ידם חס ושלום, כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חלילה וחס. כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח. רק הסגירה לבד לענין המזון. שכל ימי החול אינו בשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר. כללו של דבר משם באר'ה שביום השבת וביום החדש, שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם, והעולמות הם יותר בשלימות מבחול ע"י תוספת קדושתו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש. כי תן כל החדש והיא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנצח, ויהי כזית הודו, ולחדשיו יבכר. והיא כפורחת עלתה נצה בתפילה שחרית, ובחזרתה תוסיף מתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה. ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך, וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס"ד. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה"ה שבראשי חודשים יש הארת נפש יתירה בעת הכתר".
שאלה - 200644
שלום לכבוד הרב, הלילה פטירת רבנו סעדיה גאון ז"ל? אימתי חי והיכן?
תשובה
הגם שאנכי כיום יושב שבעה על פטירת אחותי בת שבע בת טובה ז"ל אכתוב כמה ראשי פרקים המותרים על פי ההלכה.
רבנו סעדיה גאון ז"ל ענק בדורו היה, מגדולי הגאונים בבבל, כיהן כראש ישיבת סורא בבבל. נולד בשנת ד' אלפים תרמ"ב לפני 1138 שנים, ונפטר ביום כ"ו באייר תש"ב לפני 1198 שנה כשהוא בן ששים שנה.
הנהיג את דורו בחכמה בתבונה ובדעת, בימיו יצא למלחמה נגד הקראים שהשחיתו כל חלקה טובה בעמינו ופילגו את העולם היהודי לחצאים, וכפרו בורת משה רבנו ובחכמי המשנה והתלמוד. הרב יצא חוצץ כנגדם ובלם את התפשטותם בארצות שונות בחיבוריו המפורסמים על אמיתת התורה הקדושה.

חיבר ספרים רבים, למעלה מ - 36 ספרים בכל מקצועות התורה הקדושה. ביניהם סידור התפילה עם תרגומו לערבית ומכלול ההלכות והמנהגים. ספר האמונות והדעות, ספרי תרגום וביאור לכל התנ"ך, ובעיקר לספרי הנביאים והכתובים, פירוש על פי הקבלה לספר יצירה, בביאור מדהים ומפליא. תירגם התנ"ך כולו, ספר המצוות, ספר העיבור. ספר הנקרא "כתאב ג'אמע אלצולוואת ואלתסביח" שתרגומו ספר לכלל התפלות והתשבחות. ועוד חיבורים מדהימים בעניני התכונה, אסטרונומיה, הדקדוק, וכללי יסודות האמונה. כל חייו היו קודש למענינו ולמען כל הדורות זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל אמן.
שאלה - 200640
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם הרמח"ל טמון בטבריה?
והאם זה נכון שמו"ר אביכם התנגד לזה?

תשובה
א, רבנים גדולים וענקים היו העיר טבריה במשך ה - 300 שנים האחרונות, ושום אחד מהם לא הזכיר את קבר הרמח"ל שם, והוא נפטר במגיפה ביום השישי עם כניסת שבת קודש, וקברוהו בכפר יאסיף ליד קבר הגאון רבנו רפאל מלכי ז"ל רבה של צפת.
ב, לפחות בשני ספרים מוסמכים של גדולי טבריה, הגאון הרב משה קלעריס ז"ל טבור הארץ. והגאון הצדיק רבנו רפאל אוחנה ז"ל הידוע בשם "המלאך רפאל". וספרו טובת מראה, לא הזכירוהו ואפילו ברמז.
ג, זכורני כשהייתי ילד קטן כבן 6 שנים, ומור אבי ז"ל נסע עם 150 איש מירושלים ועמו אביו של מרן הרב יעקב עובדיה, ואביו של מורנו הגרב"צ אבא שאול ז"ל הרב אליהו ז"ל, ועוד רבנים וזקנים צדיקים וישישים עם החזן הצדיק הרב מנשה חבה ז"ל בראשם, והיה גל אבנים ניצב כסימן לציונו של רבנו עקיבא זיע"א. ואמר אבי ז"ל להם כי אין לגשת לגל האבנים כי הוא ניצב רק כסימן לאנשי טבריה ולעולי הרגל שמקבר הרמב"ם ז"ל היו מזהים את המקום.
ד, קודם כ-50 שנה אחד מאנשי אירופה כתב על דעת עצמו בצבע על הגל שמו של הרמח"ל ואבי ז"ל מנע מכולם לגשת שם.
ה, זכורני קודם 54 שנה עירית טבריה דאז ניסתה לסלול שביל ליד קבר רבי עקיבא, גם ניסו להתקין גג מביטון מעל ציונו, וחפרו בורות לבנית העמודים, והשליכו עצמות ישראל לאשפה, והגיעו שלוחי בד"ץ העדה החרדית והרסו את היסודות, משום שנתגלו עצמות מתים בבורות והושלכו כדומן על פני השדה, וזאת ראיתי בעיני, מיד הגיעה משלחת של הרבנות הראשית, ופגשתי אותה בהזדמן, בראשה עמד הראשל"צ הרב יצחק נסים ועמו עמיתו הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יעקב עדס, הרב עובדיה הדאיה, הרב שאול ישראלי, הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל, ועוד, והורו לעצור את העבודות שם. מפני שעל פי מסורת רבני טבריה 24 אלף תלמידיו קבורים כולם במורד ההר.

ו, חדשים מקרוב באו וסללו כביש אספלט סביב הקבר, והגדילו לעשות עוד ובנו "מציבה" לרמח"ל שלא היתה ולא נבראה, ומתעקשים לומר שזה קברו בעוד שכל אנשי טבריה הוותיקים, ובראשם עטרת ראשינו הגאון רבי מאיר וועקנין ז"ל רב העיר וחביריו, יודעים שאין זה נכון כלל, וחקרתי אותם זה למעלה מחמישים שנה, והעידו שאין זה קברו, ולך תוכיח שלא. והם מתעקשים ל"הוכיח" שזה קברו, ומוכנים להוריד את השמש והכוכבים שיעידו שכך הוא. ואין בי כח לעמוד כנגדם.
זכותו תגן בעדינו.
שאלה - 200617
לכבוד הרב האהוב שלנו. רציתי לדעת אם בתורה כתוב אדם כי ימות באוהל,, האם כבר נגזר עליו מראש למות, מדוע הוא נענש?
תשובה
שאלה כבידת משקל שאלת, וכבר דנו בזה כל המפרשים ובעיקר חכמי הקבלה, ועיין בזוהר הקדוש שלח לך קנ"ט, ב. שם שאל רבי יהודה את רבי אבא הסופר של הרשב"י זיע"א, ואמר לו "דרכי הבורא וגזירותיו מה לך לחקור בהם". ואחר כך השיבו כי ברא השם יתברך עולמות נפלאים ומרתקים, זוהרים ומבריקים, המרנינים את הנפש ומענגים אותה. ואם האדם לא היה חוטא, היה נכנס שם למעלה ללא צער וללא כאב, באופן חלק ובהנאה עצומה.
אלא בהיות וחטא וקלקל את בריאתו הטהורה, צריך קודם לפשוט את גופו הגשמי הנוכחי, ומשאירו בעולם הזה, והולכת הנשמה ורוחצת עצמה בנהר דינור שכולו אש יוקדת. ונטהרת ומזדככת שם לפי מה שהתלכלכה כאן בגשמיות ובהנאות העולם הזה.

וכשעמדו רגלינו למרגלות הר סיני במתן תורה, חזרנו ונטהרנו כאדם הראשון כאשר נברא, טהורים ומצוחצחים, מבריקים ומזהירים, אלא שבעל הדבר נתקנא בנו והחטיא את ישראל בעוון העגל שהוא זהב, ממון, ורכוש העולם הגשמי. וכן האריכו בזה הרבנים מעבר יבק [אמרי נועם פרק ט, ושפת אמת פרק ט"ז], הראשית חכמה [שער האהבה פרק ו], רבנו חיים מוואלוז'ין בנפש החיים [שער א, פרק ו], השל"ה [ראש השנה תורה אור ע"ו], ועוד.
ושאלו בתלמוד [שבת נ"ה, א] איך משה ואהרן הצדיקים נפטרו? והשיב כי בעוון הכאת הסלע. חזר ושאל מדוע ארבעה מתו בעטיו של נחש ומשמע שלא היה בידם שום עוון? והשיבו דנראה לכאורה שיש מיתה בלי חטא.
אולם בזוהר הקדוש [בראשית נ"ז, ב] כתב שאין מיתה בלא חטא, חוץ מצדיקים מיוחדים במינם שלא עשו שום חטא ומתו בעטיו של נחש.

וכתב בבית הבחירה להמאירי ז"ל מסכת שבת נ"ה, א. "מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע, הכל מושגח מאתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם. ולא יבלבל זה מה שנראהו מהעדר הסדור למראית עינינו, בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וכן מאמר מקרה אחד לצדיק ולרשע הנאמר גם כן למראה עינינו, שאופני המשפט נעלמים ממנו ולא נדע במה יענש זה ובמה יגמל זה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אם לגמול אם לעונש. והוא שאמרו אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון. ואל יבהילך מאמר ארבעב מתו בעטיו של נחש רצונו לומר מה שנקנסה מיתה בסיבת הנחש והונחה בטבע, שלא נאמר בטבע אלא דרך הפלגה למיעוט עונותיהם, עד שלא היו ראויים לעלות במאזנים. ואף זו לא נאמרה אלא למראה עיני בשר ודם, ומי יודע לבות בני האדם עד שיחלצוהו דברי פינו וישללוהו מכל חטא, ונמצאת מכחיש מאמר אין אדם שלא יחטא, וכן אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואף על פי שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות. וכבר ידעת שאין משיבין באגדה ומה נכבד מאמר אף משה ואהרן בחטא מתו מכאן ואילך ימחלו האחרים על כבודם".

עוד כתב הרב מעבר יבק [שפת אמת פרק ט"ז] שמילת "מיתה" משמעותה "תמימות" כלומר שלימות והיא רחמנות ותיקון, כדי לסלק את יצר הרע מהאדם. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל והנה טוב מאוד, מאוד זה מלאך ה... וראה מה שכתב במדרש קהלת רבה [פרשה ג, ח"י] "כי עליך הורגנו כל היום וגו', אלא המסורת הזה תהיה בידך כל העושה מצווה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה כי אם אותה מצווה והשלימה. וכל העובר עבירה סמוך למיתתו, דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה. אלו ואלו הולכין שלימין אלו שלימין במדת צדקם, ואלו שלימין במדת רשעם".

עוד כתב רבנו חיים מוואלוז'ין ז"ל ברוח חיים על אבות ו. מה שאמרו בגמרא "נח נפשיה" באו לומר שנעשתה לו מנוחה שם מיצר הרע. והן הן דברי המדרש בראשית רבה פרשה ט, ל"א.
ר' חייא בר ברתיה דר' ברכיה מש' ר' ברכיה את כרוב ממשח וגו' (שם שם /יחזקאל כ"ח/ יד), אמר לו את הוא שגרמת לאותו הרובה שימות, אמר לו ר' יונתן אם כן יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, שלא יהו אומרים כלום הצדיקים חיים אתמהא אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים אתמהא אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים, נמצאת עשייתן שלא לשמה, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב"ה ה"ה הוגעתם י"י בדבריכם (מלאכי ב יז), כיון שהם מתים הן פוסקין מלהכעיס להקב"ה ה"ה שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג יז) שם רשעים חדלו מלהכעיס להקב"ה, מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרם, כיון שהם מתים הן ננוחין והדא היא ושם ינוחו יגיעי כח (שם שם /איוב ג'/) דיינו שיגענו, ר' שמעון בן לקיש אמר ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים, ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקיבלו עליהם טעם מיתה לפיכך לכן בארצם משנה יירשו (ישעיה סא ז)".
שאלה - 200526
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מה שאמרו שנרפאה המשפחה, האם לידת בן, או גם בת? ואם היו נישואין גם?

תשובה
בתלמוד מועד קטן [כ"ב, ב] "על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו. על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חדש".

ובתלמוד ירושלמי [מועד קטן פרק ג, הלכה ז] "רבי חיננא בר פפא סלק גבי רבי תנחום בר חייה, נפק לגביה לביש סנטיריה מהו סנטיריה מאנין דלא חפיתין. א"ל הדא מנן לך אמר ליה הכין הוה רבי סימון רבי עבד. א"ל התפלל עלינו אמר ליה יסוג תורעתך. שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה. דאמר רבי יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים היא רופפת, לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנתרערעה אחת מהן נתרערעו כולן. ואמר רבי אלעזר אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה".

ובשלחן ערוך יורה דעה שצ"ד, ד. "וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה. ואם נולד בן זכר באותה משפחה, נתרפאת כל המשפחה".
ובספרים כתבו האחרונים שאם היו נישואין במשפחה נתרפאה.
ועתה מצאתי כן בספר דברי סופרים סימן שפ"ה שכתב כן בשם הגאון היר"ח זוננפלד ז"ל בשו"ת שלמת חיים סימן תכ"ה.
שאלה - 200511
לכבוד הרב עטרת ראשינו, שמענו ונחרדנו מפטירת אחותו הגדולה נ״ע, ורצינו לדעת מה טעם שאין לנשים ללכת לבית עלמין? ומה יעשו כשצריכית ללכת לבקר קברי יקיריהן?
תשובה
עיקר המניעה היא בשעת הלווית הנפטר וכנזכר בתלמוד [ברכות נ"א, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש. ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו. ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל. ואי פגע מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקו אחורא, ואי לא ליהדר אפיה ולימא ויאמר השם אל השטן יגער השם בך וגו' עד דחלפי מיניה".
וכתב המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות [שם] "כדאיתא במדרשות שהם הביאו המיתה לעולם, ועדיין הוא מרקד ביניהם בעידן ריתחא".
ועיין בזוהר הקדוש [ויקהל קצ"ו, א] שכתב שבזמן שיש לא עלינו נפטר במקום המלאך משוטט שם, ויש לו רשות לחבל, לכל מי שהוא פוגש מולו, וגם כי אדם הנראה מולו עולה המלאך ומקטרג עליו ומזכיר עוונותיו, ותובע דין מלפני הקדוש ברוך הוא, ואינו זז משם עד שדנים את אותו אדם ונותנים לו רשות והורג אותו. וכתב הרמ"ק ז"ל באור החמה שם, כי הוא מקבל את הפסק דין ומחכה לאדם ההוא בשעת נפילה ומוציא הפסק לפועל.
וכתב עוד הזוהר "אמר רבי שמעון האלקים [לשון שבועה], רוב האנשים אינם מתים טרם זמנם אלא מפני שאינם שומרים עצמם כי בשעה שמוציאים את הנפטר לבית העלמין, המלאך משוטט בין הנשים, כי כך מנהגו מיום שפיתה את חוה, ובגללה גרם מיתה לכל העולם, ולכן הורג את האנשים הנמצאים בין הנשים, ונכנס ביניהם ומסתכל בפניהם בחוץ כאשר נפגשים עם נהשים בזמן שמוציאים הנפטר לבית הקברות, עש שחוזרות לבתיהן, ובגללם הורג גברים טרם זמנם, ועל זה נאמר [משלי י"ג, כ"ג] ויש נספה בלא משפט.
ומה תקנת הגבר בשעה זו, יהפוך פניו וילך כשהנשים מאחריו, ואם יש נשים לפניו, יסוג לאחור, ויזהר לא להיפגש עמן פנים אל פנים, ולא יסתכל בפניהן כלל.
ושאל רבי אלעזר, אם כן נכון שהגבר לא יצא ללוות הנפטר? והשיבו אביו הרשב"י, כי אדרבה יצא ללוות ולא יביט בנשים, ובזה יזכה לאריכות ימים, וכל שכן בעולם הבא.

וזה לשון מרן הבית יוסף [יורה דעה סימן שנ"ט] "ובספר הזוהר פרשת ויקהל [קצ"ו.] כתוב שיש למנוע לנשים מלצאת לבית הקברות מפני שאם יוצאות גורמות רעה לעולם וכן ראוי למנען". וכן פסק בשולחן ערוך שם, "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה, יוצאות. מקום שנהגו לצאת לאחר המטה, יוצאות. ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות".
וכן כתב הרב הלבוש ז"ל שם, "שהאנשים מהלכים תחלה והנשים אחריהם הוא מפני כבודן של בנות ישראל שלא יביטו בהן האנשים, ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה ואין לשנות. ואמרו בזוהר [ח"ב קצו ע"א] על פי קבלתו שיש למנוע לנשים שלא יצאו בבית הקברות אחר המטה, ואם יוצאות גורמין רעה לעולם לפיכך ראוי למונעם".

וראה דברי הגר"א זצ"ל באגרת לבני ביתו "ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל כי שם מתדבקים הקליפות מאד וכל שכן בנשים וכל הצרות והעוונות באים מזה".
נמצינו למדים עיקר הסכנה היא בשעת הלוויה בר מינן. ובאשר לביקור בבית העלמין, תילכנה בנפרד מהאנשים, ויזהרו שלא להתראות פנים אל פנים עם הגברים, ועוד יותר חמור בימים מסויימים בהם היא רואה, יש יותר סכנה כי המלאך מתחזק לעומתן.
ובספרי הקבלה נזכר טעם נוסף, כי הרשעים הקבורים שם מתגברים בתאוותן בראותם אותן ועלולים להזיקן חס ושלום.
וטעם נוסף כתבו משום הרוחות הרעות הממונות להעניש את הרשעים המשוטטות סביב בית העלמין, ויכולים להתאחז בהן.
וא - ל שדי יאמר לצרותינו די, ויחיש תחיית המתים בקרוב בימינו ובילע המוות לנצח אמן.
שאלה - 200478
לכבוד מורנו הרב אני סיימתי 11 חודש על אבא ז"ל, האם עדיין עלי לומר הריני כפרת משכבו או לא?
תשובה
שאלתך דן בה הגאון הטורי זהב ואעתיק לך לשונו [יורה דעה סימן ר"מ, י"ב].
"כפרת משכבו. פירש רש"י עלי יבוא כל דבר רע הראוי לבוא על נפשו אבל לאחר שנים עשר חודש כבר קיבל מה שקיבל שאין משפט רשעים בגיהנם יותר משנים עשר חודש עכ"ל וקשה לי מזה על מה שכתב רמ"א בסי' שע"ו נהגו שאין אומרים קדיש יותר מאחד עשר חדשים שלא להחזיקו כרשע ולמה יחתום כאן הריני כפרת משכבו כל י"ב חודש וצריכין לומר דשאני לענין הכ"מ כיון דלאחר י"ב חודש צריך לומר ז"ל וכן אומרים אפילו על אדם אחר שמת נמצא דבחודש הי"ב דאי אפשר לומר ז"ל דשמא לא זכה עדיין לעולם הבא ויש כאן שקר ואם לא יאמר כלום אלא אבא מורי יהיה זה זלזול שיודעים שמת ממילא אי אפשר להיות בשב ואל תעשה. על כן מוטב להזכירו בשם הכ"מ שאין זה זלזול, וגם כן אינו שקר דהא אומר אם יש עליו דין הריני מקבלו דהא אפי' על צדיק גמור אומרים כן ואפשר שלא ראה פני גיהנם וזהו הדרך היותר נכון מה שאין כן לענין קדיש הדרך היותר נכון שלא לומר כלום ואין ריעותא כלל בזה הואיל והבן הוא בשב ואל תעשה דאף אם אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו כן נראה לי נכון".
ורבנו החיד"א ז"ל בשיורי ברכה \יו"ד שע"ו, ו. תירץ כי יש חילוק גדול בין אמירת קדיש לבין אמירת הריני כפרת משכבו, כי עיקר הקדיש הוא להצילו מדין גהינם, ואין לאמרו כל השנה, כדי שלא יחזיק את אביו כרשע, מש שאין כן הכ"מ שיש לאמרו גם על צדיק וחסיד כי מציל אפילו מעונשים קלים, וכן כשמעלים אותו ממדריגה אחת לחבירתה, יכול לאמרו כל השנה. ועיין בחזון עובדיה חלק ג, אבילות עמוד קצ"ח שהביא דברי פוסקים שלא הסכימו עם דברי הטורי זהב. אך למסקנא יכול לומר כל השנה.
שאלה - 200430
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מי שאביו ציווהו שלא יספידו אותו, שמעתי אומרים שאינו חייב לשמוע לו, האם יש בזה משום עובר על מצווה לקיים דברי המת?

תשובה
זכורני בכמה פעמים לפני שנים שנפטרו כמה צדיקים וחסידים שציוו שלא יספידום, אך הרבנים כאן בירושלים הורו שלא ישמעו להם ויספידו אותם, ושמעתי פעם אחת ממור אבי ז"ל כי יש נחת רוח גדולה לנפטר שמספידים ובוכים עליו, ואותם ניצוצי קדושה שנשארו בעולם הזה ושייכים אליו, עולים על ידי ההספד.
ועיין בשו"ת התשב"ץ חלק ב סימן נ"ג, שכתב "שלא בכל דבר אמרו מצוה לקיים דברי המת, שאין האדם בשעת מיתתו נביא ולא מלך ונשיא, שיצווה החיים לקיים דבריו, שאין שלטון ביום המוות, ולא אמרו זה אלא כשציווה שיעשה מממונו כלום, שמצוה לקיים דברו שהרי בממון שלו יכול לצוות, וחייבין הכל לקיים דברו, ונכלל בכלל מצות נחלות ולא בכל ממון גם כן אמרו מצוה לקיים דברי המת". עיין שם שהאריך בזה. וכן פסק הרב שבות יעקב [חלק א, סימן קס"ח], והנודע ביהודה [מהדו"ת אבן העזר סימן מ"ח], וכבר האריך בזה מרן ז"ל בחזון עובדיה [אבילות חלק א עמוד רע"ג].

ולענינינו הנה מצינו למרן הבית יוסף ז"ל בספרו מגיד מישרים פרשת שמות מהדורא קמא, על הפסוק וימת יוסף וכו', ובני ישראל פרו וישרצו. וכתב "כי כאן הרמז סוד שלימדתיך, שהצדיקים במיתתם מולידים נפשות יותר מבחייהם, כי כאשר נפטר צדיק מן העולם כמה נפשות ישראל יש המשוטטות ערטילאיות באויר העולם, ואינן מוצאות מנוחה הולכות לנשמת הצדיק, וכאשר מספידים אותו ואומרים עליו דברי תורה, מתעטפות באותם מילים, ובאמצעותם עולות למדריגות עליונות, ואותן נפשות מתעטפות במילים הקדושים, ונגזר עליהם להתתקן ולבא בגילגול, ועל כל אחת מהם נגזר בשעת ההספד היכן ואיפה תתגלגל. ומתקנים להם מקום שינוחו שם לבנתיים. נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירן".

גם בספי המקובלים כתבו כי הצדיק בהיותו בעולם הזה לומד תורה ומלמדה לאחרים, והקולות היוצאים מגרונו מהדהדות בחלל אויר העולם הזה, וכשמספידים אותו, אותם קולו שלו מתחברות עם קולות ההספד ועולת לשניים ועושות פעולות יקרות.
ועיין בספר ליקוטי הפרד"ס מרש"י [די"ח ע"א] שכתב על שעת מנחה בשבת "ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באותה שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה".

וראה נא מה שכתב בפרקי דרבי אליעזר [פרק יז] "ר' נתנאל אומ' שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו שמו, ובן שמנה שנים מלך, וכי נער של שמנה שנים מה דעתו, והלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וגדע את הפסילים וכרת את האשרים, והיה זכותו מבהקת לפני כסא הכבוד, ובשביל הרעה שהיו ישראל עושין בסתר נאסף הצדיק, שנא' כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ונאספו כל יהודה וירמיהו הנביא לגמול חסד ליאשיהו, שני ויקונן ירמיהו על יאשיהו, ר' לוי אומ' השרים אלו הלויים שהיו עומדין על הדוכן בשיר, והשרות אלו נשותיהן, ר' שמעון אומ' לא על הלויים ולא על נשותיהן בלבד הן אמרו אלא גם על הנשים החכמות, שנ' כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל ולגדוליהן, שנ' ויתנם לחוק לישראל, ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים".

ועיין בספר מעבר יבק [שפת אמת פרק ל] שכתב כי אם המספיד אינו משבחו כפי מעלתו, נענש על כך. וכתב עוד [שפתי רננות פרק כ"א] כי "המספיד צדיק למטה, גם במותו יספידוהו למעלה". וכתב עוד [שפת אמת פרק י"ט] "וההספד למת תועלת גדולה כי על ידי הדמעות יפתחו לנפטר שערי דמעה העליונים, שערים מהמסולקים מן הדין" וכתב עוד [מנחת אהרן פרק ה] "שעל ידי ההספד מקילין צער המת ודוחקו, שהם למנוע מעליו כוחות המזיקים הקשים, והאבילות הוא על צער וטירדת הנפטר". עד כאן ציטטת כמה גרגירים יקרים מדברי הרב מעבר יבק, ומכאן תדע מעלת ההספד.

אלא שהחכם המספיד יעשה בדעת, ולגדול בתורה ישבח למדנותו ותורתו, לעשיר ישבח נתינת הצדקה, ולאדם ירא שמים ישבח במעשיו הטובים. ולמי שאינו יודע מהו, ירבה במוסר על תכלית החיים והשכר לעולם הבא.
שאלה - 200400
בשבת הקרובה יחול היא"צ ה-90 לס"ק מהרש"א אלפנדרי, אם הרב יוכל לכתוב כמה מילים לדור אשר לא ידע ולא הכיר את אותו צדיק וקדוש אשר משאתו יגורו אלים. אם הרב יוכל לכתוב כמה שורות?
תשובה
מי אני ומה אני כי אגש לכתוב דברי הערכה על איש אלקים קדוש, אשר גדולי הדור הקודם שהיו במדריגת מלאכים ושרפים יראו ופחדו מפניו, אך משום אל תמנע טוב מבעליו, ולמען יוחק שמו לזכרון אשתדל לכתוב לאחר המחילה הרבה מכבוד מעלת הצדיק זיע"א.

רבנו הצדיק נולד למשפחת גאוני ארץ, משפחת אלפנ-דארי. שהוציאה מקרבה גדולי עולם שהיו מפורסמים בספריהם הרבים ובסברותיהם הישרות. יחוסה בן אחר בן עד בצלאל בן אורי בן חור שבנה את המשכן. סבו מפורסם היה הגאון רבנו חיים אלפנדרי ז"ל שהגאון החיד"א ז"ל מזכירו בהערצה רבה. והרב עצמו סיפר באחד הימים להגאון אליהו ילוז ז"ל אב"ד טבריה, כי אמו של סבו רבי חיים נישאה לשלשה חכמים גדולים, הראשון היה בן למשפחת אבולעפיה, וילדה לו בן והלא הוא רבנו חיים אבולעפיה ז"ל המפורסם אשר בנה את העיר טבריה ונטמן בה זיע"א.
כשבעלה נפטר נישאת לשני והביאה בן ונקרא הרב חיים אלגאזי ז"ל, והיה מפליא בתלמוד ובפוסקים, ולצערינו גם בעלה השני נפטר, ונשארה עם שני יתומים הנקראים חיים, ונישאת בשלישית לבן משפחת אלפנדארי וילדה לו בן והוא רבנו חיים אלפנדארי ז"ל אשר עלה והעלה בחריפותו בתורה, ושמו יצא בכל קצווי העולם.
באחד הימים נקלעו שלשת האחים הקדושים "חיים" בספינה אחת, והים רגש עליהם, קראו לתפילה וזעקה, ועמד הראשון בתחינה ועדיין הים רגש, עמד השני ועדיין הגלים סוערים. כשעמד השלישי הוא סבו של רבנו שקט הים. כשנודע הדבר למלך תורכיה הזמינם אליו ונתן להם מתנות וסמכויות נרחבות. רבינו שלמה אליעזר נולד לאביו הרב יעקב בן הרב חיים ז"ל. אמו שמה חוה. בעיר הבירה איסטנבול שבתורכיה, משם יצאו גאוני עולם.
בהיותו ילד רך בן 6 שנים התייתם מאביו, ואמו והוא ואחותו עברו לגור בבית ההקדש הספרדי, שהיתה סמוכה למקווה הטבילה. אלא שמיד התחילו הצרות, מדי לילה היו מתעוררים לקולות מוזרים, צווחות, צרחות, יללות, ועוד קולות צחוק וגלי רעשים, אמו לא יכלה להמשיך ולסבול ואמרה לילדיה מחר אנחנו עוזבים ונלך ללון ברחוב, עד שירחמו עלינו הבריות,
ביקש בנה שלמה אליעזר מאמו שתמתין לילה נוספת, ואמו הסכימה.

בלילה לקח רבנו את מפתחות הבית שהיה למעשה מחסן, עמד מעל בריכת המים וקרא "שדים שדים, אתם יודעים שמקומכם הוא לא ליד בני אדם אלא במדברות כפי שנזכר בתלמוד, לנו אין היכן להתגורר, אם אתם עוזבים את המקום מוטב, ואם לאו הנה אמי האלמנה, ואחותי ואני היתומים, הולכים לרחוב והאחריות עליכם. כשסיים השליך את צרור המפתחות למים וחזר למקומו. וראה זה פלא מאותה הלילה שרר שקט מוחלט במקום כולו.
בהמשך הזמן עלה ונתעלה רבות בתורה, ושמו יצא לתהילה בכל העיר כולה, במהרה לקחוהו רבני העיר ומינוהו לרב בכולל של האברכים, אך בראש חודש כשהביאו את המילגה ראה והנה היא כמעט כפולה מהאברכים, סירב לקחת אותה, עד שישוו אותה עם כל המילגות של האברכים כולם.

בשנת תכ"ב התמנה לרב ראשי לעיר קושטא, והנהיג בחכמה ובתבונה את הקהילה כולה באופן מופתי. בשנת תרנ"ז התבקש להגיע לדמשק ולכהן בה כרב הראשי לכלל יהודי סוריה, תפקיד אותו מילא 11 שנים רצופות. בשנת תרס"ח פנו אליו חכמי העיר צפת והתחננו לפניו לבוא ולהיות ראש עליהם למען תיפסק המחלוקת בין הגושים השונים בעיר. בשמחה רבה קיבל עליו תפקיד אחראי זה. אותו מילא בעוצמה רבה, וקיבל עליו לא לעזוב עוד את ארץ ישראל כלל בכל תנאי שיהיה. כאן שימש אותו כשליח בית דין ועוזרו הראשי חכם נסים שבאבו ז"ל אביהם של משפחת שבבו המעטירה ורבת היוחסין והפעלים. [תקצר היריעה מלכתוב כאן עובדות מאלפות מהרב].
גם בצפת שימש בכהונת הרב הראשי 11 שנים, ובשנת תרס"ח עלה לירושלים עיר הקודש. תחילה התגורר ברחוב אבינועם ילין היכן שלימים היה בנין התלמוד תורה יבנה, ואחר כך עבר למשכן קבע לביתו ברחוב אלפנדרי בשכונת מקור ברוך, מול בית הכנסת "יגל יעקב".

רבנים, דיינים, פוסקים, ראשי ישיבות, וגם פשוטי עם היו פוקדים את ביתו להתבשם מתורתו, כי היה בעל שכל מפליא, וככל שהזקין כן גברה גבורתו ועוזו וזכרונו המדהים, יש שהיו שואלים אותו שאלה הלכתית נדירה, והוא זוכר הכל, מצווה לשואל לטפס במדפים ולהוציא ארגז פלוני, ואומר תחפש כאן ותמצא תשובה שכתבתי קודם 80 שנה, והמעיין נדהם לראות כמה הוספות יש בכתבי היד השונים, צבע דיו אחר, קולמוס שונה, כתב יותר צלול, מפליא. הרב שכבר עבר את גיל ה - 100 זה הרבה שנים, עד שחכמי ירושלים אמרו עליו כי מלאך.... שכח ממנו.

לימים סיפר רבנו, כי סבו רבנו חיים אלפנדרי ז"ל היתה לו ישיבה ובה שישים תלמידי חכמים, והוא חילק את לימודם לכל חכם מסכת אחת מהשישים, והיה צריך לדעת אותה על בוריה, עם כל הפוסקים הנוגעים בעניניה, וגם המפרשים, וכשהיו לומדים איזה מסכת והיו פוגשים סוגיא הנוגעת לאיזה מסכת, היה מכריז לדוגמא "יעמוד חכם מסכת מנחות". "יעמוד חכם מסכת שבת", והיה מפרש הכל בעל פה.
הגיע ערב פסח, והרב הרגיש כי זמנו קרב, והתאווה ששישים תלמידיו יהיו אצלו. והעיר איסטנבול מחולקת לשתי יבשות, אסיה מימין ואירופה משמאל, ונהר בוספורוס חוצה אותה, ורוב התלמידים היו בחלק האסייתי, ובית המדרש ובית הרב בחלק האירופי. וכיצד יעשה? לא גילה להם הסיבה, ואמר התאוותי מאוד שנעשה יחד ליל הסדר כולנו עם נשותיכם וילדיכם, מיד קיבלו חשק ורצון רב לזכות להיות עם רבם הנערץ. והכינו כל מיני תבשילים לכבוד החג. בערב התפללו בדביקות והרב מזרזם, התחיל את הקידוש ועברו כל סדר ההגדה והגיעו לסעודה, מצה, מרור, חרוסת ותבשילים, זירזם חצי שעה קודם חצות הלילה לאכול אפיקומן, בירכו ברכת המזון ושתו שתי הכוסות.
בסיום אמר להם הרב עתה אגלה לכם סודי, הגיע זמנו למסור נשמתו למרומים, בבקשה הקיפו את המיטה במעגל כולכם השישים "הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה". קראו יחד שמע ישראל ויצתה נשמתו באחד. למחרת טמנוהו בבית העלמים בקושטא זיע"א.

ברבות הימים בימי חול המועד היו רבים משחרים לביתו, ראה כי לא יתכן הדבר שיבטלוהו מלימוד תורה, קבע נייר על הדלת ורשם שעת ביקור, באחד הימים הגיע רבה של ירושלים הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד ז"ל אל הסוכה וראה את הפתק, הקיש, הדלת נעולה וצעק זה יוסף חיים מבקש לשאול שאלה, והרב שקוע בלימודו ואינו שומע, המשיך הרב זוננפלד להקיש ואין עונה, הלך לדרכו. למחרת היום הגיע בשעת קבלת הקהל, ושאל מדוע הרב אתמול לא ענה לי? השיבו הרב, גם אני כמה פעמים הלכתי לכותל המערבי והרבה דפקתי ולא נעניתי.
בלילות הפסח הזדרז בעריכת הסדר, וכשסיים פתח את ביתו לרווחה, ואמר, רבים יש להם שאלות בהלכה בלילה זו, והרבנים עסוקים ואינם עונים. אני אפתח את ביתי, והיו משחרים אליו המונים עד אור הבוקר.

רבנו כל ימיו לחם מלחמות השם נגד התנועה הציונית החילונית, ונגד תנועת המזרחי, וכינה אותם בכינויים לרוב. באי ביתו היו גדולי הארץ, הגאונים הרב יצחק נסים לימים הראשון לציון, הגאון השדי חמד, הרב יוסף בבליקי אב"ד ירושלים, הרב יעקב זריהן רבה של טבריה, הרב אליהו ילוז אב"ד טבריה, הרב דוד לניאדו, הגאון כף החיים, ועוד. מכתביו בקבלה ובהלכה נדפסו שו"ת הסבא קדישא ג' חלקים, ויש כנראה עוד בכתובים.
סיפר הרב יוסף בבליקי ז"ל באחד הימים הרב סיפר כי הוא זוכר את החידושים שאמרו בהספד על הרב עקיבא אייגר זיע"א, שאל הרב בבליקי בן כמה היה כבודו אז? השיבו הה, אתה רוצה לדעת בן כמה אנכי היום? ויעשו עין הרע חס ושלום? לא אגלה לך.

בהיותו כבן 123 שנים נחלש שלשה ימים, ובלילה האחרונה ישבו ולמדו תלמידיו בספר האדרא רבה וזוטא, סמוך למיטתו כל הלילה. בבוקר יום כ"ב באייר תר"ץ הניח תפילין קרא קריאת שמע והשיב נשמתו הטהורה לבוראה. זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 200391
אני בעל קורא,במניין הקבוע אין מניין. אני מתפלל למטה היום נגש אלי בקש שאקרא עליה חמישית את התוכחות, וגם אעלה. אני תמיד אמרתי לעצמי שלא אעלה לעליה, כי מפחד מהמילים, להסכים?
תשובה
אין בכך שום חשש, והעתקי לפניך כמה מספרי רבותינו הקדושים בענין.

הרב כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף סימן תכ"ח, ב] כתב "נהגו שחכם הקהל קורא שירת הים ועשרת הדברות ותוכחות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה. והטעם ששירת הים אין ראוי שיזמר להקב"ה אלא הגדול שבהם, ומסתמא חכם הקהל הוא גדול שבהם. ובעשרת הדברות שנאמרו מפי הגבורה אין ראוי שיאמר אותם מאן דהו, אלא הגדול שבהם. ותוכחות שבת"כ ובמשנה תורה הטעם ברור, שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבהם. אבל בספר חסידים סימן תשס"ו כתב בשם הראשונים שהיו קוראין עם הארץ לתוכחות, כדי שלא יהא אדם חשוב קורא בקללות ויתקיימו דבריו, והוא אומר "ומקללך אאור". וכתבתי בטור זה סימן רפ"ב דף קפ"ג ע"א שטה כ"ה [הגה"ט אות ה] שלפי דרכו נראה לי שאין לקרות חכם בתוכחות וקללות, משום דקי"ל [סנהדרין צ ע"ב]: קללת חכם אפילו על חנם היא באה. ועכשו אני רואה שאין זה כלום, דלא נאמר קללת חכם אפילו על חנם היא באה אלא במתכוין לקלל, אבל בקורא בתורה תוכחות וקללות, שאין כונתו לקלל, אין כאן שום חשש.
"נהגו שלוחי צבור, שקודם קריאת החכם לתוכחות אומרים [משלי ג, יא - יב] "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב השם יוכיח, וכאב את בן ירצה". והוא נלמד ממסכת מגילה פרק בני העיר [דף לא ע"ב], ועיין בספר תיקון יששכר דף ע"ד. ופה תירי'א נוהגין כשקורין החכם לקרות עשרת הדברות אומר החזן [תהלים סח, יח]: "רכב אלהים רבותים, אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש".
וכן היה מנהגו של רבנו האר"י ז"ל שכתב רבנו חיים ויטאל ז"ל בשמו בספר שער הכוונות [ע"ג ע"ג] "וראיתי למורי ז"ל [הוא רבינו האר"י ז"ל] שעלה ביום חג השבועות וקרא עשרת הדברות בקול רם כדרך שנוהגים חכמי קהלות ספרד, וכן בפרשת בחקותי ראיתיו שעלה בשבת וקרא בפיו הקללות של פרשת בחקותי כמנהג חכמי קהלות ספרד".
וכן כתב בשער התפילה [מכתיבת יד דף ע"ג ע"ג] "גם ראיתי למורי ז"ל כשהיינו מתפללין בבית מדרשו ביום שבת שעלה ביום שבועות וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגין חכמי הקהלות כמנהג ספרד. וכן בפרשת בחוקותי ראיתיו שעלה ביום שבת ההוא וקרא בפיו בקול רם סדר הקללות של פרשת בחוקותי כמנהג חכמי הקהלות של ספרד". גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא היה עולה לספר תורה אלא ששי, כמו שנבאר בעזרת השם בשם ספר הזוהר על רבי כרוספדאי".
וכן הוא בספר פרי עץ חיים [שער השבת פרק י"ט] "כשהיינו בבית מדרשו, ראיתי שקרא מפי עצמו קללות של בחוקותי במנין השביעי. גם קרא עשרת הדברות. גם לא היה נוגע בידיו בספר תורה, אלא על ידי מפה". וכן הוא בספר שלחן הערוך האר"י ז"ל [סימן רפ"ב, ב],
ועיין במגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ח, ח] שכתב "ובספר צמח צדק [קדמון סימן נ"ו] נדחק ליישב מנהגינו שמתחילין בקללות שבתורת כהנים, ואין מתחילים בפסוק שלפניהם ומכל מקום נראה לי דיתחיל שלשה פסוקים שלפניהם. והמנהג נתפשט מפני שקורין להרב האב בית דין בכל שבת לשלישי, ואם כן צריכים לקרות עמו עד התוכחה. ולכן מתחילין בתוכחה אבל מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחילו למפרע ג"פ עססי' קל"ז ובכנסת הגדולה כתב שבמקומו נוהגים לקרות להחכם בתוכחות ובשירת הים ובעשרת הדברות וקודם שיקרא התוכח' אומר מוסר השם בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שקורא הדברות אומר רכב אלקים רבותיים, גם נוהגין לקרות ללוי פרשת העגל וקורין אותה בקול נמוך עכ"ל".
וכן כתב הגאון רבנו שלמה קלוגר ז"ל בשו"ת האלף לך שלמה [אורח חיים סימן ס"ג] "ומה שנהגו באיזה קהילות שאין קוראים לשום אדם לפרשת התוכחה, אלא החזן קורא אותם בלי ברכה תחילה וסוף, הנה רע מאד מנהג זה, ושתים רעות עשו, האחת שנראה בזה שמבזה את התוכחות ועובר על מה שנאמר מוסר השם בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ועוד שהוא בזיון התורה עצמה, שעל כל הקריאות מברכים, ועל קריאת פרשה זו אין מברכים, והוי כמבזה את התורה. ויש ראיה ברורה מהש"ס [מגילה ל"א, ב] שחייבים לברך על התוכחה, וכן מוכח מהמדרש [רבה פרשת ראה]. וגם במסכת סופרים [פרק י"ב] מוכח שאפילו בזמן חכמי המשנה היו מברכים על הקללות תחילה וסוף, וכל שכן בזמן הזה שמברכים על כל הקריאות. וטעם הדבר נראה שטעמם שהיו מברכים על הקללות, להורות שהם מקבלים הקללות והיסורין באהבה וכו'. וכבר כתב המגן אברהם [סימן תכ"ח, ח] בשם הב"ח שבמקומו היה החכם קורא התוכחה".
שאלה - 200314
שלום לכבוד הרב עטרת ראשינו, היום י"ט באייר תש"פ, ימלאו 50 שנה תמימות לפטירתו של רב רבנן הגאון העצום רבנו עזרא עטיה זצ"ל, אולי כמה קווים לדמותו שנלמד מדרכיו.
תשובה
חמישים שנה עברו מאותו יום מר ונמהר, בו הסתלק האבא של כולנו, אני זוכר את אותו רגע בשעה 10,32 בבוקר, נכנס אחד הבחורים והרים את ידיו, וכולנו זעקנו, כי הבינוני שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלקים., כי שלשה ימים רצופים גסס בביתו הסמוך לבנין הישיבה, ובבוקר השיב נשמתו לבוראה, התאלמנו, הזדעזענו, לא יכולנו להוציא הגה, כל הלימודים בישיבה שבתו, דממה נוראה השתררה, גם רבותינו הגאונים הרב יהודה צדקה יד ימינו עשרות בשנים, רבנו בן ציון אבא שאול פאר תלמידיו וכל הרמי"ם בישיבה עמדו משתוממים ולא הוציאו הגה.

ההלוויה יצאה מביתו כשגדולי הדור מספידים אותו, המשיכה מטרים ספורים לשערי הישיבה האבלים, בראש כולם עמד הגאון הראשון לציון דאז הרב יצחק נסים זצ"ל, ואתו כל גדולי התלמידים, מרן הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה הדאיה, הרב שלום לופס, הרב בן ציון אטון, הרב יהושע שרבאני, הרב יצחק כדורי, הרב שלום אזולאי, הרב נתן סאלם, הרב יוסף זרוק, הרב יוסף שעיו, הרב ששון לוי, הרב יעקב סודרי, הרב מנצור בן שמעון, הרב משה עדס, הרב עזרא עדס, הרב רפאל עבו, הרב שאול שרבני, הרב יוסף שרבני, הרב שלמה שרבני, הרב נסים ענתבי, הרב מרדכי עטיה, הרב יחזקאל כהן, הרב יעקב כהן, הרב אליהו שרים, הרב חיים דוד הלוי, הרב יהודה מעלם, הרב עזרא שעיו, הרב ישועה עטיה, הרב עמרם אזולאי, ועוד. כולם גועים בבכיה, ולבנו נשבר לרסיסים.
ויבדלו לחיים טובים הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב ציון כהן, הרב אברהם סלים, הרב משה תופיק, הרב יעקב תופיק אביעזרי, הרב משה מאיה, הרב בנימין הלוי, בניו ובראשם הרב דוד עטיה ועוד רבים אשר ינקו תורתם ממנו ולמדו מדרכיו.
גדולי הרבנים בישראל בראשות הגאון מהרי"ש אלישיב, וגדולי האדמורי"ם בראשות האדמו"ר הקדוש ה"בית ישראל" מגור אתו היו לו שיחות מרתקות ונפלאות. וכל עמך בית ישראל מכל הארץ.

רבנו נולד בעיר ואם בישראל היא חלב הנקראת ארם צובה, למשפחת רבנים מפורסמת וידועה אשר יחוסה מגיע עד דורו של מרן השלחן ערוך ז"ל, מאותה משפחה עמדו הגאונים הרב יצחק עטיה מחבר רוב דגן, ועוד עשרות גאוני עולם מפורסמים. בילדותו התייתם מאביו, ואמו העלתו ארצה לירושלים עיר הקודש, פה מצאו מגורים בדוחק בחדר בשכונת הבוכרים, הגאון המקובל הנורא הרב שאול דוויק זצוק"ל, אמצו לבן, והיה לומד עמו מדי יום גמרא, פעם הוא סיפר כי חלה, וחומו עלה, בערב הגיע רבו לבקרו, כשהביע צער שהטריחו, השיבו, וכי תיסק אדעתך שאניח הלילה ראשי על הכר מבלי שאראה פניך? מסכתות על גבי מסכתות סיימו עד שהגיע לפרק הנושא, ורבו שידך לו את בת חבירו וידידו הטוב המקובל האלקי רבי אברהם סאלים זצוק"ל, הרבנית בוליסה ע"ה, לימים סיפר לנו כי לא היה לו מעיל ללכת לשידוכין, והשאיל לו מאת חבירו הרב אברהם הררי רפול ז"ל, אחר הנישואין עלה ונתעלה ושמו הגיע למרחוק, והיה לומד בשכונת הבוכרים בישיבת "אוהל מועד".

לימים נפתחה בעיר העתיקה הישיבה ״פורת יוסף״, ושם הזמינוהו לתת שיעורים בתלמוד ובמפרשים, כשראש הישיבה הראשון היה הגאון הרב שלמה לניאדו ז"ל, לאחר שנים מספר נפטר ראש הישיבה והישיבה עברה תחת הנהגת רבנו אשר הנהיגה ביד רמה, בחכמה בתבונה ובדעת. והוציא מתחת ידו מאות רבנים מוסמכים בבתי הדין, ראשי ישיבות, פוקים ומחברים ידועים. בשנת תש"ח גלתה הישיבה ממקומה כי המקום נכבש על ידי הלגיון הערבי האכזרי אשר החריבוה עד היסוד, ושרפו את כל הספריה הנדירה שהיתה בה כולל כתבי יד נדירים ויקרים מרבות בשנים, וביניהם כתבי יד של הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה.
הישיבה נדדה בין בתי הכנסת בשכונת הבוכרים, י"ב בתי כנסיות הכילו את לומדיה, כשרבים מתדפקים על שעריה, ואין מקום ישיבה בה, יהודי אמיד שעלה מבוכרה היתה לו קרקע פנויה ברחוב פרי חדש, וניגש אל רבנו וביקש לתרום את הקרקע לישיבה. אולם רבנו התנגד בכל תוקף. מפני שבסמוך לשם היה בית קולנוע משוקץ ומחלל שבת, ולא אבה שהתלמידים אפילו יעברו דרך שם.

מה רבה שמחתו ביום שחנכו את בנין הישיבה וחזרה עטרה ליושנה בירושלים החדשה בשכונת גאולה, ממש בסמוך לביתו, ברחוב יוסף בן מתתיהו, בה השתתפו גדולי הדור אשכנזים וספרדים, מדי ערב ראש חודש היינו ניגשים אליו למבחן על החומר הנלמד בחודש האחרון, מה רבה התפעלותינו כאשר דקדק על כל דיבור של רש"י בלי לוותר אפילו על אות אחת, ופעם במבחן שאל מדוע כתב רש"י "דהא", ומה היה קשה לו, ומדוע האות דל"ת. העמיד אותנו על הדקדוק כיצד מעיינים ולומדים. וכשלמדנו תוספות והיו כמה תירוצים כמה דקדק בלשונם הטהור. והנפקא מינה בין התירוצים, ומה ההבדל ביניהם, ומדוע אמרו "ויש לומר", "ויש ליישב", ועוד יש לומר", "ונראה לומר", "אי נמי", "וקשה", "ואם תאמר", וכן הלאה. כמה דקדוקים בלימוד ובזה הבהיר לנו את מה שהקשו המפרשים באותה סוגיא. דקדק בדברי המהרש״א ומהרש״ל מאוד.
נפש רכה והומיה היתה לו, רגישות בלתי נתפסת, פעם סיפר, כי כשנפטר הגאון הגדול המקובל האלקי הרב אברהם עדס זצוק"ל, אחרי ארבע שנים כשהיו מזכירים שמועה בשמו היה פורץ בבכי מר ונמהר. כאילו זה עתה נפטר.

והתקופה קשה מבחינה רוחנית, מערכות דת ומדינה התחוללו, קדשי ישראל נרמסו, ויראי חטא נמאסו, חילולי שבת המוניים, הרב קרא יחד עם כל גדולי הרבנים הספרדים לצאת להפגנות השבת, נעל את בתי הכנסת והתפללנו ברחובה של עיר, משאיות גדושות קיבוצניקים הגיעו בעצם יום השבת בחסות השלטונות ואלות בידיהם כשהם מכים וחובטים בכל מי שנקרא בדרכם, והוא לחם כחומה בצורה, אך התנגד לכל גילויי אלימות.
בריכת שחיה מעורבת הוקמה בירושלים לראשונה ברחוב עמק רפאים, הרב קרא ליום תפלה ובכיה בבית הכנסת הגדול ״בזכרון משה״ מונטיפיורי ע"ה. שם נשא דרשה מעומק לבו, עד היום מהדהדים דבריו באזנינו, כמה קדושה ויראת שמים. באחד הימים פגש את אחד מגדולי הרבנים ושאל אותו היום יש הפגנה האם הבחורים הולכים? והנשאל השיבו איני מורה להם מה לעשות. אמר לו, ואם בנך היה נתפס שם ונאסר וחלילה יכוהו היית מסכים? לא עברה שעה קלה וכאשר אמר כן היה.

אהב כל תלמיד כנפשו כאילו היה בנו, כמה דברי עידוד וריצוי שמענו מפיו, כמה חרד מעוון ביטול תורה ואפילו לרגע, עד שאסר על התלמידים מלדבר מילה אחת מפני ביטול תורה, והיה מזהיר אותנו "השם יצילנו מחצי חכם" (היינו הגם היודע סוגיה אך לא בשלימותה.) וכגודל אהבתו אלינו כן אהב את התורה, יום אחד ראיתיו מעיין בגמרא מחבק אותה ומביט בתוספות שבראש העמוד כשלפתע פרץ בצחוק עמוק, והתברר כי היתה לו דחיה על דבריהם, והנה הם עצמם בהמשך הדברים מיישבים ומיישרים את הדבר והיה העקוב למישור, גם כשהלך ברחוב היה ממלמל בדברי התלמוד והיינו שומעים אותו מאחוריו ומתענגים לדבריו, תורה מהלכת היה, כולו תורה ויראה.

אחד הבחורים היו לו צרות בצרורות, הורים חולים, עניות ודלות, ועוד מרעין בישין, בצר לו הלך אל האדמו"ר הבית ישראל מגור ז"ל, כשנכנס לחדרו לתנות את צרותיו, השיבו מיד "מדוע באת אלי? ויש לך את רבי עזרא, לך לרבי עזרא והכל יסתדר". תלמיד אביו שוכב על ערש דוי והרופאים התייאשו ממנו, ניגש אליו ובקשה בפיו אסע לי לצפון ואבכה עבורו במקומות הקדושים, השיבו מיד, בצהריים תלך להר הזיתים שם שוכבים מצוקי ארץ והם יעוררו את כל הצדיקים ויתפללו עבורו ויבריא, וכן היה.

ועוד עובדה אגלה לכם היום, שנה אחת והיה זה בשנת תשכ"ג, הגיע יום ה' באייר, ובירושלים נערכת כנהוג צעדת צה"ל, ויש בחורי שוליים או עולים חדשים ממדינות שונות, שחשבו לצפות בחלקה, המשגיח היה הגאון רבנו שבתי אטון זצוק"ל, והלכנו אבדל לחיים טובים לביתו ושחנו לו את המאורע, הרב החליט לכתוב מכתב "קול קורא" לחיזוק התלמידים, שרבים מהם עלו ארצה לאחרונה ממדינות שונות. והרב ישב במשך עשר דקות וחישב איך להתייחס ליום הזה ומה לכתוב על זהותו, בסופו של דבר כתב "מחר הוא יום המצעד", ולשמחה מה זו עושה. והאריך בדברי תוכחה על כך שהגאולה מתמהמהת להגיע, ואין לומר כוחי ועוצם ידי, וחתם שמו בה. כל הבחורים ישבו על מקומם בלא להרים עיניהם מהגמרא.
אהוב לשמים ואהוב לבריות, מימיו לא הקפיד על שום אדם, ולא הקפידו עליו, נפטר בשם טוב מן העולם. זכותו תעמוד לנו ולכל זרעו אחריו ויאריך השם יתברך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.
אבקש מחילה מנשמתו הטהורה, כי לא כתבתי אפס קצהו מגדלותו ואישיותו הטהורה. בן ציון.
שאלה - 200299
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א היום בערב פטירתו של הצדיק רבי יוסף וולטוך,אם הרב יוכל לספר עליו קצת במידת האפשר?
תשובה
העתקתי לך תשובה ממאמר שכתנו עליו בא