ליחצו לשליחת שאלה לרב
ראשון לציון
בית כנסת אליהו הנביא
רחוב השנים 12
יום ג' י"א מרחשון 12/11/24 למניינם בשעה 20:30

חפש בשו"ת
חפש שיעור
Doresh Tzion
     

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א 


י"א/חשון תשפ"ה

              

נמצאו 400 שאלות / תשובות
שאלה - 293854
לכבוד הרב מוצפי שליטא, לפעמים קובעת סעודה עם לחוח, האם ליטול ידיים ולברך המוציא? או מזונות? או פשוט לאכול פת בנוסף?
תשובה
פת הנקראת "לחוח" ברכתה מזונות. כיוון שנעשית בלילה רכה בישול גלוי במחבת, ולכן צורתה נקבים נקבים, ואין זה אפיה כלל.
הלחוח גם הנמכר בשוק, נעשה עיסה נוזלית שיוצקים אותה למחבת כשהיא על האש חמה ללא שמן, ומתבשלת ללא אפיה, ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות ל"ח, א. כובא דארעא] שבלילתה רכה ונאפת על גבי קרקע, אינה כלחם האפוי בתנור.
וכתב הגאון רבי חיים כסאר ז"ל, זקן רבני תימן בדור שלפנינו, בפירושו שם טוב [ביכורים ו, י"ב] "ודע, דמה שעושין אצלינו מערבין קמח עם מים, ואופין אותה על המחבת שקורין לו לחוח, נראה דפטור מן החלה. חדא דאין דרך עיסה בכך, ועוד לאו דרך אפיה בכך דהוה ליה דרך בישול, וגרע מעיסה שנתבשלה שכתב רבנו דפטורה".
ונודע כי עיסה הפטורה מהחלה אין מברכים עליה המוציא, דהא בהא תליא כפי שכתב בחזון עובדיה [ברכות].
וראיתי בספר ארחות מרן להגאון הרב דוד יוסף שליט"א שכתב שם [ח"ב עמוד תק"א] במנהגי אביו מרן היביע אומר זלה"ה "כשהביאו לו לחוח שהוא הלחם שאופים התימנים, שנעשה בצק שבלילתו רכה ביותר, ושופכים את הבצק על מחבת חם עד שנאפה, היה מקפיד לאכלו בתוך הסעודה לאחר שבירך המוציא על פת גמורה, ואמר לי שהרוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה, מברך עליו מזונות ועל המחיה".
וכן כתב בספר הלכה ברורה [חלק ח עמוד תמ"ח] לברך עליה מזונות ועל המחיה.
והן אמנם תמצא באתר כתוב לברך המוציא, אך לאחר העיון והבירור בהלכה נראה נכון לברך מזונות. וצור יצילנו משגיאות.
שאלה - 293840
לכבוד הרב היקר, מי שנפטר ביום שישי בערב שבת ולא נקבר רק ביום ראשון, לפי מה קובעים את הלימוד באזכרה, לפי יום הפטירה או יום הקבורה?
תשובה
בשו"ת תרומת הדשן [סימן רצ"ג] כתב "יראה דביום המיתה שפיר טפי, וכן הורה אחד מהגדולים ותלמידים שהיו גם מהגדולים הורו כך, וכמה גדולים גם כן שהורו ביום הקבורה. והיה נראה ראייה לדבריהם מהא דאמרינן פ"ק דסוטה [י"ג, א] גבי קבורת יעקב אבינו, דשקל חושים בן דן קולפיה ומחויי לעשו עד שנפל רישיה מיניה, וקאמר תלמודא כאן נתקיימה נבואתה של רבקה למה אשכל גם שניכם ביום אחד, ואף על גב דמיתתם לאו ביום אחד הוא, קבורתם מיהא ביום אחד הוא עכ"ל.
אלמא דיום הקבורה חשיב יום השכול ואנינות וצרת הלב האב והאם על הבן וכן איפכא. וכל מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו אינו אלא לזכרון יום אנינותו וצרתו, כדתניא בהדיא כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. אמנם הא אדרבה משמע דיום המיתה עיקר, דבסתמא אמר כיום שמת בו אביו, ואין בלשון הזה בסתם אלא מיתה ולא קבורה. וההיא דסוטה פי' מדקא אמרינן ואף על גב דמיתתם כו', משמע דלא נתקיימה לגמרי אלא מעין זה, ולהכי קאמר התם קבורתם מיהא כו', וכן אני רגיל להורות ביום המיתה",
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [או"ח תקס"ח, ח] " מצאתי כתוב [שו"ת מהרי"ל סי' ז] מתענין יום המיתה כן כתב אגודה [שבועות פ"ג סי' ט] ועל המתענין יום הקבורה כתב הבל הוא וראייתו מדקאמר שמואל (שבועות כ.) יום שמת בו אביו". וכן הוא בהגה [יו"ד ת"ב, י"ב].
וכתב באורחות חיים [סימן יד, ל] ואין מתענה היארצייט אלא ביום המיתה, אם לא שלא היה בשעת מיתה, ובא אצלו בשעת הקבורה, אז מתענה לעולם ביום הקבורה, ואפילו יש הרבה אחים הדין כך, זה שהיה ביום המיתה מתענה ביום המיתה, וזה שהיה אצל הקבורה מתענה יום הקבורה. כ"כ בש"ע, אבל כמה גדולים פסקו בתשובות דלעולם מתענין יום המיתה.
וכן כתב המהרי"ל זלה"ה [הלכות שמחות ג] [ואמר דמתענין על האב ואם, יום המיתה ולא יום הקבורה. וראייה ממסכת שבועות, דקאמר יום שמת בו אבא יום שנהרג בו גדלי' בן אחיקם, ויום הקבורה לא מוזכר, וכן באגודה [שבועות סימן ט]". וכן כתבו במטה משה [סימן תשס"ה]. ודרך החיים [רס"ט, ג]. חכמת אדם [קע"א, י"א], הלבוש [תקס"ח, ח]
וכן כתב בשו"ת מהר"י ווייל [סימן קכ"א] "יש להתענות ביום שנהרג. וכן קבלתי ממורי ז"ל שיש להתענות יום המיתה ולא יום הקבורה וטעמ' דמסתבר הוא".
וכתב רבנו בחיי זיע"א [בראשית כ"ג, א] "וידוע כי מיתת הגוף סיבת החיים לנפש, על זה אמר שלמה עליו השלום [קהלת ז, א] ויום המות מיום הולדו, שיבח יום המיתה מיום הלידה בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. לעולם הבא הוא שאי אפשר לנפש להשיג מעלת האדם העליון כי אם במיתת הגוף, ובעולם הזה לפי שאין שבחיו של אדם ומעשיו הטובים ניכרים ומפורסמים כי אם ביום המיתה, שהרי ביום הלידה לא יכירו מי הוא, אבל ביום המיתה הכל מכירין אותו ומזכירין מעשיו הטובים וצדקותיו אשר עשה".
שאלה - 293155
לכבוד הרב, ישנו מנהג בו נשים יקרות מקיימות סעודת אמנים בבית הכנסת מתוך מחשבה מוטעת שמדובר בסעודת מצווה שמותר לאכול בבית הכנסת. האם כבודו יוכל להסביר על חומרת הדבר בבקשה?
תשובה
כתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] ואכתוב לך לשונו בלשון הקודש "ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שעושה פירוד בין העולמות, אוי לו שפוגם בשכינה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, שמתנהג כאילו חס ושלום אין לו אלוה ולא נמצא שם, ואינו מפחד ממנו".
וכתב בספר חסידים סימן תשפו "במקום אחד היו עשרה והיה אחד מתפלל להם ויש מהם שהיו מדברים בבית הכנסת דברים בטלים ולא רצה להתפלל עד שקבלו עליהם שלא ידברו באותם דברים של קדושה שאין יכולים לומר אלא בעשרה. וכן לא רצה לברך ברכת המזון אלא א"כ שלא ידברו עד שיסיימו ברכת המזון".
ורבנו יעקב ז"ל בעל הטורים [דברים כ"ו, י"ט] כתב "ולתתך עליון. רמז לטוטפות של הקדוש ברוך הוא דכתיב בהו (להלן לג כט) אשריך ישראל (ברכות ו א) לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם הוא לו לתפארת. והיינו דאמרינן (מגילה טו ב) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם שו"ט תהלים יט ד"ה יום ליום וגו', שמות רבה כ"א, ד] מחזירה להם, אבל מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת מקיפין לו כל גופו בקוצים, לכך שיר השירים לית וכנגדו כקול הסירים [קהלת ז, ו].
ובחסד לאלפים (אות ו') כתב בשם מהר"א מגרמיזא, דאותם אנשים היושבים בעזרת בית כנסת ואין נכנסים לבית הכנסת, ואותם המדברים בבית הכנסת בשעה שהצבור מתפללים, בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת.
ובספר דרך משה הביא בשם כתבי האר"י ז"ל, שעל ידי שמדברים בבית הכנסת ובבית המדרש נבראים מזה מלאכי חבלה שממיתים בשעת הדבר ב"מ, ולכן כתב מרן, שמי שמדבר בבית הכנסת ובבית המדרש גדול עוונו מנשוא כמו שנאמר אצל קין.

ובשער הכוונות (דף ד') כתב, ראיתי למורי ז"ל שנזהר בתכלית הזהירות מלדבר בבית הכנסת וכו'. וכתב מרן החיד"א בפתח עינים, המדבר שיחת חולין בבית הכנסת טוב לו שלא יבוא כל עיקר, כי הוא חוטא ומחטיא, והשטן מקטרג ואומר היום קצר לו לדבר עד שממתין שעת התפלה, ובכלל זה לומדי התורה המפלפלים בשעת התפלה, ומבלבלים את הקהל בצעקתם, דלא יאות עבדי, אף על פי דתלמוד תורה כנגד כולם, אמרו חכמים ז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ועוד, דעמי ארצות יקחו קל וחומר בעצמם לזלזל בדבר זה, ולא יחושו גם הם לשמוע את התפלה מהשליח צבור. וכן כתב הפרי מגדים (אשל אברהם סק"א) שיש לגעור במי ששח שיחת חולין בבית הכנסת, דאף שלצורך פרנסה מותר לדבר שיחת חולין, מכל מקום בבית הכנסת גם זה אסור".
ומהר"ח פלאג'י בכף החיים (סימן כח אות נו) כתב: שיחת חולין בבית הכנסת ביום השבת, חמיר טפי מימות החול, וכאילו מחלל את השבת, וכאשר האריכו בספר דעת חכמה (שער השבת פרק ה'), ובספר שלמי צבור. ובספרו גנזי חיים (קונטרס תשובה מחיים דף קנ) כתב: הרגיל לדבר בבית הכנסת הנה כשבא לעשות תשובה ולהתחרט יקבל עליו שלא יפתח פיו בבית הכנסת אפילו בלשון הקודש, ואפילו לצורך גדול, כדי לתקן עונו יתענה ארבעים יום. ע"כ. ובספרו תוכחת חיים (פרשת תרומה) כתב, שהרד"ק בביאורו ליחזקאל (יא, טז) כתב, שעל ידי שנוהג קדושה בבית הכנסת הקדוש ברוך הוא שומע תפלתו ומצילו מן האויבים, מלבד מה שמצינו כמה תועליות בחיים חיותו לנזהר שלא לדבר בבית הכנסת שיחה בטלה, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, ולא ימות לשחת, ולא יחסר לחמו, עוד בה כי לאחר מותו תנוח נפשו בקבר לשכון בטח, וגופו ועצמותיו אינם נרקבים, כמו שכתב בראשית חכמה (שער הענוה פרק ג'). ובספרו עיני כל חי (ברכות ח א) כתב עוד: כי קדושת בית הכנסת תוסיף תת כוחה לטהרו ולא לטמאו ח"ו, כאשר חכמים הגידו כח סגולת בית הכנסת להוסיף טהרה וקדושה שנאמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', למה נסמכו אהלים לנחלים, לומר לך מה נחלים הללו מעלים לאדם מטומאה לטהרה, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלים לאדם מטומאה לטהרה, ואם הם מוסיפים טהרה לאדם כל שכן שלא יוסיף בתוכה שום טומאה ח"ו, וכאשר ינהג עמהם בקדושתם כך ינהגו עמו, וכאשר עשה כן יעשה לו. וסיים שם: שכך מצא להדיא במדרש שוחר טוב (פרק ד'). ע"ש. ועיין בעדות ביהוסף ח"ב (סי' לא) בחומר איסור הדיבור בביהכ"נ ובפרט בשעת התפלה. ע"ש.
ובספר חסידים כתב, שראה לחסיד אחד במותו שפניו היו מוריקות, ואמר לו מפני שהיה מדבר בשעה שהצבור אומרים ויכולו.
וכתב השל"ה הקדוש, ראיתי מהחרדים לדבר ה' שמשימין הסידור בפניהם בשעת החזרה, ועיניהם ולבם שם שלא יראו חוצה, ואז מכוונים על כל מלה ומלה. גם בספר ראשית חכמה כתב, צריך ליזהר שלא לדבר בעת שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו כרויות למה שהש"צ מוציא מפיו.
והרב אליה רבה (סימן קכד) כתב בשם ספר ווי העמודים, דמן הראוי שכל קהלה וקהלה יעמידו אנשים שישגיחו בקביעות שהצבור לא ידברו, וכל מי שידבר יענישו אותו ויביישו אותו ברבים, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד. וכן הביא במשנה ברורה (סימן קכד ס"ק כז) בשם האליה רבה הנ"ל שכתב בשם הכל בו, שאוי להם לאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ויש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה. ע"כ. וע"ש [בשי למורא] שתירץ, דמי שמדבר בבית הכנסת בשעת התפלה, מכניס את הצבור בסכנת נפשות, ולכן הותר לנו לביישו ברבים כדי להציל את הצבור מסכנה זו. אי נמי, דמי שמדבר בבית הכנסת באמצע החזרה, גורם לחילול ה', שהגויים אינם מדברים כך באמצע תפלתם בבית תפלתם, ועל כן לטובתו ולכפרת עוונו התירו לביישו ברבים, כדי לכפר על עון חילול ה' שגרם.

ועיין בעדות ביהוסף חלק ב (סימן לא) מה שהאריך בחומר איסור הדיבור בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפלה, ועונשו ומשפטו ותשובתו. והביאו הברכי יוסף (סק"ד). ע"ש. וכל שכן השח שיחת חולין באמצע לימודו, שאמרו בגמרא חגיגה (יב ב) א"ר לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר, הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. [וכתב הרוקח בתיקוני התשובה, שהרגיל לדבר דברים של חול בבית הכנסת, אפילו שלא בשעת התפלה, יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום, ומכאן ואילך ישב במורא גדול, ויתפלל בכוונה, ולא ידבר בבית הכנסת כלל, והביאו החס"ל (סק"א). ובמק"א כתבנו שהתיקון בדברים אלה, ולבעלי תשובה, הוא על ידי ההתחזקות בלימוד התורה בהתמדה. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק אורח חיים סימן מד). ע"ש. ובספר החרדים (דף יח א) כתב, להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו, ואמרו בתורת כהנים, את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', ועונש העובר על זה גדול מאד. והחכם השלם רבי משה קורדואירו, והחכם השלם רבי יצחק אשכנזי זצ"ל, פסקו לאסור הדיבור בבית הכנסת לגמרי, רק בדברי תורה ויראת השם. וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת תפלה, כי כן לשון הזוהר, מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו', מפני אימת השוכן בו יתברך. וכתב סמ"ק, דיש לאדם לדון קל וחומר מהגוים העומדים בבית תפלותיהם כאילמים. וכן כתב הכל בו, וכל שכן בעומד לפני מלך מלכי המלכים. וע"ע בשו"ת הלל אומר (סימן קא) שכתב דברים קשים כנגד אלה המדברים דברים בטלים בבית הכנסת, שהרי החמירו בזה בקריאת התורה אפילו בדברי תורה, והגאון המחבר תיקן במקומו, שאם ידברו דברים בטלים באמצע קריאת הספר תורה, ולא יועילו האזהרות בזה, שיחזירו הספר תורה למקומו באמצע הפרשה. ע"ש.

ובספר ראשית חכמה (שער היראה אות מג והלאה) כתב באורך בענין כבוד בית כנסת, שלא ירים קולו בבית הכנסת כדרך המלכים וכו'. ע"ש. ובשער הקדושה (פרק יד) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לשיח שיחה בטלה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (סימן קנא) וכו', וכיון שבית הכנסת הוא מקום מושב לשכינה, בודאי שאין לשיח שם שיחת חולין, או שיחה בטלה האסורה אפילו חוץ מבית הכנסת, כדכתיב, ודברת בם ולא בדברים בטלים. ע"ש. ובספר אור ישר (פרק ט) כתב, שמי שמגביה קולו בבית הכנסת בדברים שאינם מעניני התפלה, נוהג ביזיון בקדושתו יתברך, ומגרש השכינה משם, ועליו השכינה צועקת וקובלת, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואז נאמר עליה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי אין לה דירת מנוחה בעת גלותה כי אם בבית הכנסת שבישראל, אוי לו ואוי לנפשו, ועונשו שגם הוא יהיה בידי אכזרים אשר לא ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, לכן בעל נפש יחוש לעצמו ואז תאיר נשמתו באור החיים. ע"כ. ובספר פלא יועץ (מערכת בית הכנסת) כתב, תסמר שערות אנוש ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ, ואין נגרע, ששומעים חומר האיסור, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע, ועולם כמנהגו נוהג, אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה, וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל, ובחגים, וכל מי שיש בידו למחות ימחה על כבוד שמו, ויש שאינם רוצים לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליהם אחרים, נראה להם כיוהרא שלא להשיבו דברים בטלים בבית הכנסת, עד שנעשה לו כהיתר, והרי צריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול שלא לעבור שום עבירה ושלא להמנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו הוי עז כנמר, ומכלל מורא בית הכנסת שלא יתן שם בקולו עוז, אפילו לקרוא לאדם בשמו, או למחות באחרים, וידבר להם כעומד לפני מלך, וחובת גברא הוא למאמין באמונה שלימה במציאות ה' מלך נורא ואיום בכל מקום, וכל שכן בהיכל קדשו. עכת"ד. ובכף החיים (סימן קנא) כתב, שאף אסיפה של נכבדי העיר, לצורך תיקון עניני העיר, אין ראוי לעשותה בבית הכנסת, כי לא יפלא מלומר שם דברים בטלים וכו'. (ראה להלן). ע"ש. ובמשנה ברורה (שם סק"ב) כתב, דכל שכן שאסור לדבר דברים האסורים בבית הכנסת, כמו לשון הרע וליצנות ורכילות, כי אינו דומה מי שחוטא בינו לבין עצמו, לחוטא בפלטין של מלך, ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל את הרבים, שלבסוף יתחברו ויתלקטו חבורות חבורות לריב איש ברעהו, עד שנעשה כל בית הכנסת כמדורה גדולה, ובעונות הרבים באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים, והלבנת פנים ברבים. וגם פעמים רבות בפני ספר תורה, שזהו גם כן עון חמור, שהרי אפילו המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם, אמרו חז"ל (סנהדרין פרק חלק), שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא, וכל שכן למבזה את חבירו בפני ספר תורה. וכעין זה כתב בתשובת מהרי"ו (סימן קנב). ע"ש. וראה אריכות דברים בחומר האיסור לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, בספר מורא מקדש (עמוד יד והלאה). ע"ש. וכל שכן אלו המדברים דברים בטלים באמצע התפלה, בקריאת התורה, ובחזרת הש"צ, וכבר כתב האליה רבה, בשם הכל בו, כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ע"כ. ורבינו יונה באגרת התשובה (ליום ראשון) כותב, ולא ישעה בדברי חולין בבית כנסת, וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן שהשליח צבור מתפלל, יש לגעור בו מלחטוא להשי"ת, וכו'. ע"ש. ובספר ראשית חכמה (שם) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לדבר בעוד שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו למה שהשליח צבור מוציא מפיו, וכו'. ע"ש. ועיין בבית יוסף (סימן נו). ובשלחן ערוך התניא (שם סעיף א) כתב, צריך להזהר מאד בעניית הקדיש, והשומע שאינו עונה, הוא בנידוי מ' יום וכו'. ובסעיף ז' שם כתב, פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר ליה מה אלו טעונים, אמר ליה, אף וחמה, לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין קדושה לקדושה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך, וכל המדבר בהן עליו נאמר ולא אותי קראת וכו'. ובספר מטה משה (סימן תיא) הביא בשם מדרש, שחכם אחד נראה בחלום לתלמידו, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו, ואמר לו מפני מה אירע לך כך, אמר ליה, מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן אומר קדיש. ע"ש. ובספר ווי העמודים (פרק י) כתב, שמן הראוי שבכל קהלה וקהלה מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע, יעמדו אנשים על זה אשר ישגיחו וכו', וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויתנו במתג ורסן עדיו לבלום את פיהם בבית הכנסת, שלא לדבר דבר של חול ושיחה בטלה. וכן כתב בספר צוואה מחיים, שהזקן והחשוב ביותר שיש בבית הכנסת, ימנו אותו לסבב בבית הכנסת בחזרת העמידה, להשגיח שלא ידברו זה עם זה כלל, ויענו אמן, ויהיה סבלן ומוחה בכבוד וברמז, וכן בעת קריאת התורה, ישב בתיבה וישגיח מארבע פינות הקהלה הקדושה, שלא ידבר שום אדם. ע"כ.

ובספר הגן ודרך משה כתב " על כל קיטרוג שהשטן מקטרג, הקדוש ברוך הוא במידת רחמיו משתיקו, כשהשטן אומר ישראל חס ושלום גנבים או גזלנים הם, משיב לו, אומות העולם יותר גנבים וכן הלאה. אבל אם מקטרג ואומר שישראל אין להם יראה ומדברים בבית הכנסת, לזה אין להקדוש ברוך הוא כביכול תירוץ, כי עתה ראינו בעוונותינו הרבים שהאומות עומדים בבית "תיפלתם" באימה וביראה, ומיד חס ושלום יש רשות למשחית לחבל בעולם וזה מגיפות רחמנא ליצלן, והוא נקרא מכת דבר, לשון דיבור. שהמדבר בבית הכנסת בורא מלאכים משחיתים, והמה ממיתים אותו בשעת הדבר בר מינן".

לכן אתה ברח לך משם כי סכנה יש להתפלל שם, והשם יתברך ישפות שלום לנו ולכל ישראל, כתיבה וחתימה טובה, היום ערב ראש חודש אלול התשע"ז.
שאלה - 292288
לכבוד הרב, מצד אחד אין עברה מכבה תורה ומצד שני היא הולכת לסט"א ח"ו. איך הדברים מסתדרים?
תשובה
לא אני אמרתי, אלא רבנו האר"י ז"ל אמר כפי שכתב הרמ"ק זיע"א בספר פרדס רמונים [שער לא, פרק יא]
[ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט"ז ע"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע"ה ולרשע אמר אלקים".

וכן כתב רבנו הרב אברהם אזולאי זיע"א בספר חסד לאברהם [מעין ד, נהר לה]
"כמו שבזמן שישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם ישאר מאור השפע ההיא חלקו להתלבש בו, וממנו יתהווה לבוש נקי אל הנשמה, כן השפע המר שישפיע החוטא לקליפות ישאר לו חלקו, וממנו יתהווה לבוש טמא לאותה הנשמה להתלבש בו בעת שתסתלק מן העולם. ועם זה יובן ענין ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי מאחר שהרשע נמצא בתוך הקליפות כנזכר, הנה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפות בהכרח, וקליפה תובעת ואומרת תפלתו של פלוני משלנו היא ונוטלת השפע הבא מחמתו, וזהו סוד ושפחה כי תירש גבירתה".
וכן כתב השל"ה זיע"א במסכת ראש השנה תשובה שביעית. ועוד.

וכתב רבנו מהרח"ו זיע"א בספר הלקוטים [תהלים מ"ח] "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו'. דע, כי כל המעשים טובים שהאדם עושה בעודו רשע, או התורה שלומד, אין צריך לומר שאינו נותן כח בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כח בקליפה, ועליו נאמר ולרשע אמר אלדי"ם וכו'. מה לך לספר חוקי, כלומר, שאתה מכניס דברי קדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף על חטאתו פשע וגדול עונו מנשוא. וכשחוזר בתשובה, מוציא אותו הכח שנותן בתוך הקליפה ומכניסו בקדושה, ועל זה נאמר חי"ל בלע ויקיאנו וגו'. ולזה נקראת תשובה, שתשוב דברי הקדושה למקומה. ושכרו כפול ומכופל, שמכניע הקליפות בהוציאו את הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. ובזה יובן מ"ש רז"ל זדונות נעשן לך כזכיות".

ומה ששאלת עבירה אינה מכבה תורה מדובר באדם צדיק שנכשל.
שאלה - 292243
לכבוד הרב היקר,לאחר שהאדם נפטר:האם בבית דין של מעלה אדם יכול לשקר?האם אדם יכול לשפוט את עצמו שם כשהוא אומר דברים שהוא לא מאמין בהם באמת?תודה רבה, שנה טובה ומתוקה
תשובה
אוי ואבוי, אתה חושב ששם יש חכמות ותחבולות? וכי יש מי שיכול לומר מילה, הוא חתום בכל לילה על מעשיו של היממה האחרונה שנאמר וביד כל אדם יחתום.

עיין "בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן:
הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת:
השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעה"ז ממש:
השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי...:
הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף:
החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה [וזה] לכל אחד ואחד בפני עצמו:
הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם:
השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה, עד כאן".
שאלה - 292177
לכבוד מו"ר הרב מוצפי שליט"א מה עלינו לעשות לאחר ההתרחשויות באיזור? ואיך צריכים להתנהג?
תשובה
ידידי ורעי, נסים גדולים עושה עמנו אבינו שבשמיים בימים אלה, מי יודע מה זממו אויבינו עלינו ואנחנו לא ידענו מאומה, וכל מה שקורה מסביבינו, הוא בהשגחה עליונה.
מי יודע מה מתרחש בימים אלה בגן עדן, מה אומרים ומתפללים האבות הקדושים? מה עושים הנביאים? התנאים והאמוראים, הפוסקים וחכמי ישראל שבכל דור ודור. מי יודע ויכול לגלות כמה תפילות הם קיימו ומקיימים כעת לפני כסא הכבוד והתפללו ומתפללים עלינו עם ישראל? מה נגזר בראש השנה הזאת, ואנחנו ישננו על מיטתנו בשלווה, והם בתפילתם הגינו עלינו, גם היום, גם בשעה זו איזה ויכוח יש בין סניגוריהם של ישראל, מלאכי עליון, לבין המקטרגים המבקשים חלילה לשלוח יד ביהודים בכל מקום.
מי יודע כמה תפילות ותחינות שפכו גדולי הדורות עלינו להצילנו מידי אויבינו? מה מתחולל ברקיע בכל שעה ובכל רגע, אין הדברים מובנים מאליהם, "לא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה", גם "לא מעשינו הזעירים בתפילה ובמצוות הם מספיקים", כמעט אין בידינו זכויות, אבל יש לנו זכות אבות, וכפי שאמרו חז"ל לולא תפילת המתים על החיים לא היינו מתקיימים אפילו רגע אחד.
שאלת אותי איך צריכים להתנהג? להכפיל את המצוות, הצדקות, המעשים הטובים, התפילות, לימוד התורה. להגביר את האהבה והאחווה שלום והריעות בין אדם לחבירו, ללמד זכות, למחול בלב שלם, להתאחד, וכך נתקרב לגאולה שתבוא בנחת ולא בצער, מתוך יראת השם ואהבתו, תוספת בקביעות עתים לתורה, ותחזינה עיננו בשוב השם לציון ברחמים.
ונזכה לשנים רבות נעימות וטובות.
שאלה - 292175
שלום לכבוד הרב. בכניסה למטבח על בית המזוזה שם י ק ו ק, אדנות ולמנצח באותיות קטנות. על המקרר מגנט אשר יצר גם עם שם ה'. האם מותר, כשלפעמים עוברים שם בשרוול קצר או בלי מטפחת?
תשובה
עוון גדול עשו המדפיסים שמות הקודש על נרתיקים וחפצים, גם אם הם כלים קדושים, כי אלה שמות הקודש שאינם נמחקים, והמשתמש בהם עובר כל רגע על לאו מהתורה, "לא תעשון כן לה"א". ואסור להשתמש בכלים אלה, וצריכים גניזה. ומי יודע בשל מי הרעות אשר מצאונו השנה הזאת, כמה מבני ובנות ישראל נהרגו ונרצחו בידי השפלים והבזויים הארורים.
ואוי ואבוי לאותם המפיצים ומדפיסים שמות השם יתברך שאינם נמחקים, אלה עמי ארצות, ריקים ופוחזים, ערלי לב, הגורמים שתשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות. ואין דורש ואין מבקש, וקולם של החכמים לא נשמע בזה.

וכבר מזמן רב מחיתי באותם מדפיסי סידורים אשר מדפיסים על הכריכות למנצח בנגינות ויש בו לפחות שש פעמים שם אלקים, ויש עוד שוטים שהדפיסו על הכריכה שם הוי"ה הקדוש על הכריכה. גם בדף החלק שאחרי הכריכה או על גבה הדפיסו שמות הקודש וצירופי שמות, ובכל שימוש בסידור הוא נמחק במשך הזמן, וכל זה מפני שלא למדו ולא שנו את ההלכה. ואולי לא גדלו בתלמודי תורה, עד שאינם יודעים הלכה פשוטה.
והם חוטאים ומחטיאים, וראוי למחות בהם בכל עוז על שהרהיבו ידם לעשות כן.

והשם יכפר בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 292041
ראינו שהגאון הבן איש חי זיע"א, מביא עובדות מספר עמק המלך, אימתי היה הספר הקדוש הזה?
תשובה
בספר עמק המלך [הקדמה השלישית, פרק א] כתב "להיות שיש באנשי דורינו זה חכמים בעיניהם, ויתגאו בעצמם, שיש להם יד ושם, בפשוטו של תורה, ואומרים אני ואפסי עוד, ולא יאמינו במעשי י"י כי רבים וגדולים המה, ונפלאים מאוד. בודאי יהיה לו [למתעלם מחכמת הקבלה] עונש גדול, כמו ששמעתי מפי מגידי אמת, שבא רוח רעה אחד באשה אחת בק"ק ויניציאה, והגיד עונו שהיה מלעיג על דברי הזוהר, ואמר שאינם דברי הרשב"י ע"ה. וכל זה הוא מפני שהרגילו עצמם, לכזב בדברי הפילוסופיא, 'ובילדי נכרים ישפיקו' [ישעיהו ב' ו' עיין אבן עזרא ורד"ק על אתר], ובודאי הרשב"י והאר"י זלה"ה יהיה להם דין עמהם, בעולם הבא".

ולכן קנאתי קנאת חמת גבר, כפנחס שקנא 'קנאת י"י צבאות' [מלכים ב' י"ט ל"א], על אנשי דורינו זה, אשר הם חכמים בדעתם, ויקשו את ערפם, לבלתי האמין כי יש אלהים שופט בארץ, ויראתי פן מקנאתם כשמעם את שמע גדולתו ונפלאותיו העצומים של האר"י, פן חס ושלום יטילו מום ופגם בקודש הקדשים, ויאמרו מאי גבר בגוברין 'הלוא גם בנו דבר... י"י' [במדבר י"ב ב]:
עד שמפני זה אני מספר קצת דרכיו ונפלאותיו, אשר כתב מורנו הרב רבי חיים ויטל זלה"ה תלמידו החשוב, אשר עיני מורנו הרב רבי חיים 'ראו ולא זר' [איוב י"ט כ"ז], דברים מבהילים לא נראו בארץ מימי התנאים כרשב"י ע"ה, ומימי הנביאים אחר משה רבינו ע"ה. לא היה איש כמוהו שהיה מכיר בכל מעשה בני אדם, וגם אפילו במחשבותיהם, והיה מכיר בחכמת הפרצוף ובנשמת בני אדם, דברים מבהילים [כדברי רבי חיים ויטאל בתחילת שער רוח הקודש דף י"ט]. ואומר הזוהר בפרשת יתרו על פסוק, 'ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים' [שמות י"ח כ"א], אתה תראה בחכמת הפרצוף ולא אחר, [זוהר שמות ע"ח א'], וגם משה לא הבין עד שנתלבשה בו השכינה:
וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו ופרישתו, אחרי התעסקו ימים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה זו, ועליהם הוסיף חסידות זריזות ופרישות וטהרה וקדושה, עד שבא אליהו ז"ל [שם] ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש. והנה הדברים בעצמם יעידון ויגידון ברזין דיליה, וכל רואיהם יכירום, כי דברים כאלה אי אפשר לשום נברא להשיגם, בשום שכל ומדע, לולי על ידי הופעת רוח הקודש ממרום, ועל פי אליהו הנביא ז"ל. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו ויבוא אליו בדמותו ובצלמו עצמו, עד שישתומם על המראה. אבל אין בו יכולת לגלות יותר אלא מה שבכח ניצוץ נשמתו ולא יותר. אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר. ואתה המעיין תראה ספר מגיד מישרים של הרב רבי יוסף קאר"ו ע"ה, שנתגלה אליו המגיד לעתים ידועים, וגילה לו איזה טעמי תורה, ואף על פי כן 'כלא נחשבו' דמי, לפני רזי האר"י זלה"ה, כי עדיין לא נשלמו ניצוצי עולם התוהו, ולא יכלו להתגלות ניצוצי עולם התיקון:
וכתב מורנו ורבנו הרב חיים זלה"ה, 'אלמלא באתי לכתוב כל אשר קבלתי ממורי זלה"ה לא יספיקו כל 'עורות אילי נביות', ולא שלחו הקב"ה בעולם הזה אלא לזכות הדור בהחכמה הזאת. שיגלה לנו דברי הזוהר החתומים באלף עזקאן, כמו שאמרו התיקונים, מהאי חיבורא דילך יתפרנסון, ובגיניה ושבתם איש אל אחוזתו [תיקוני זוהר כ"ד א'] [עץ חיים הקדמת מהרח"ו לשער ההקדמות]. הרי כי כבר אמר הרשב"י ע"ה שספרו יהיה גנוז וחתום עד סוף יומייא בדרא בתראה, כדי שבזכותיה יגאלו ישראל, לכן צוה לר' אבא לכתבו, והניחו למשמרת לדור האחרון. יתברך י"י לעולם אמן ואמן:
שאלה - 291955
לכבוד הגאון שליט"א, הלילה הזאת יום פטירתו של ראש רבני בבל חכם נסים כד'ורי חזן זצוק"ל לצערי מעט מהציבור כיום שמע עליו, הרב שליט"א זכה להכירו מקרוב, זכות הרנ"ך תגן בעד כל ישראל אמן
תשובה
מה שהנני כותב, הוא לקט ידיעות ששמעתי ממור אבי זיע"א [או שראיתי] שהיה ידידו הטוב ביותר והיתה ביניהם אהבת נפש, עד שכאשר חלה התפללתי והשתוקקתי שיהיו שכנים בגן עדן, ואכן נטמנו זה ליד זה בדרך פלא.

היה בנם של קדושים אראלים ותרשישים, סבו היה מגדולי חכמי העיר בגדד, חיבר פיוטים רבים על הגלות ועל הגאולה, הרב מילדותו היה צנוע ונחבא אל הכלים, שקד על לימוד הש"ס בעומק העיון, היה מהיר הבנה, ועושה עצמו כאינו יודע, כשהגיע לפרק הנושא התחיל ללמוד את ההלכה על בוריה, נוקב ויורד עד דכדוכה של נפש, סיפר לי אבא כי כל ספר הלכה ובעיקר שו"ת [שאלות ותשובות] שהיה מגיע לעיר היה מגיע תחילה לביתו, והיה לומד את כולו ומחזירו לשלחו.
בדידי הוה עובדא, שעשרות!! פעמים היה כותב לי פתק שם של ספר אחד או שנים, ומוסר לי בבוקר לאחר תפילת שחרית, והייתי הולך לישיבה פורת יוסף שם היתה ספריה נדירה ועשירה בספרים עתיקים, והייתי ניגש אל הספרן היקר והנבון בעל נפש טהורה הרב מרדכי אבא שאול ז"ל ובמאור פנים היה מגיש לי את הספרים, והייתי מביאם אליו, ולאחר כמה ימים מחזירם אלי, וחוזר חלילה.
לאחר שנות נישואין מעטות נפטרה עליו אשתו הצדקת בבגדד, והניחה לו בנים ובנות תינוקות. ולאחר כשנה נשא את אשתו הטמונה לידו בבית העלמין בירושלים. הרב היה מצעירותו כבד שמיעה, דבר שהעיב על קשריו עם הציבור ולכן התבצר בבית מדרשו, ושקד על לימודו עד שחכמי העיר קראו אותו "התנא רבנו נסים".
שם גם לחם מלחמת השם, נגד איזה פוחזים שהרימו ראש לשנות מנהגי יהודי העיר, ותורת ישראל, הצניעות, הטהרה, הכשרות, חינוך הילדים, ובשביל זה פרש מבית המדרש ויתר על המילגה, וישב בביתו כדי להוכיחם.

בשנת תשי"א עלה מבגדד עם בני משפחתו, והביא עמו את ספריו, ואני תינוק רך בשנים יצאנו לקבל פניו, ומור אבי ז"ל שינס מתניו ויצא לחפשו בין העולים החדשים, ולקחו עמו לירושלים, ועשו לו קבלת פנים בבית הכנסת "אהל רחל" שם היה משכן קבע של מור אבי זיע"א, ולפי המצב הכלכלי באותם ימים אבא שכר לו דירה חצי מרתף בסמוך, והיו לומדים יחד יומם ולילה בתורת הפשט. לימים נסע אבא לגבירים הבבלים שברמת גן ובאיזור תל אביב להתרימם עבור דירת קבע לרב, [זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את תל אביב, היה צריך להזמין כרטיס באגד יום קודם, ואבא התרוצץ ממקום למקום להתרים את הגבירים], גם הראש"ל הגר"י נסים זצ"ל עזר בדבר ואמר למור אבי ז"ל לולי אתה לא היו יודעים עליו מאומה, והשיגו לו דירה ברחוב הרב אלפנדרי זיע"א, בה ישב עד רגע פרידת נשמתו.

הרב קבע את תפילותיו כל ימי השנה כאן בבית הכנסת, היה מדי יום מגיע מעוטר בטלית ותפילין מביתו, גם בימי השלג הכבד, גם קבע שיעור עם כ - 60 איש בשלחן ערוך יורה דעה מדי שבת קודש בין השעות 11.00 - 13.00 עם פירוש הזבחי צדק, כשהוא מוסיף על הכתוב כהנה וכהנ"ה, הרב הוציא לאור ספר כיס בשם "חובת הארץ", ובו הלכות תרומות, מעשרות, ערלה, שביעית, גם צירף "לוח עולמית" לזמני היום לכל השנים על פי הלוח הכללי, והפיץ אותם בכל מקומות משכנות יהודי בבל. אבא דאג להביא לפניו כמה מכשירי שמיעה מובחרים, אך הוא לרוב עדינותו הרבה, לא סבל אותם עליו, מה גם שחשש משימוש בהם בשבת קודש.
פעם אמר לי אבא "תסתכל עליו בשעת קריאת שמע", ראיתי שהיה מנענע גופו לימין ולשמאל כל משך הקריאת שמע, מדי שחרית וערבית, לאחר התפילה אמר לי אבא, ראית, הוא מקיים דברי הגאון החיד"א זיע"א שכתב לא ישען על הספסל בשעה שקורא את שמע".
מעשה היה שבאחת השבתות העיריה בירושלים אירגנה בבית הכנסת בשבת בשלח, שבת של תורה ושירה, והזמינו רב "מטעם" שלא היה ידוע כלמדן מופלג, גם הממונה על השירה היה אמנם חזן בעל שם עולמי, אך לא מופלג ביראת השם, שבת לפני ה"אירוע", ראה הרב את ההזמנה, פנה אל המתפללים והגבאי והודיע אני נוטל את טליתי והולך להתפלל בבית הכנסת אחרת. לא יתכן ש"חכם" שאינו יודע שלחן ערוך, יבא לכאן, ולימים מי מהציבור יפנה אליו בשאלה הלכתית ויאמר על אסור מותר ועל מותר אסור, וכיצד מלאכם ליבכם להביא לכאן זמר המופיע בבתי משתאות וכו', מיד בוטל האירוע.

מעשה נפלא היה עמו המתאר את צניעותו ואישיותו. מור אבי שהיה מקורב לכמה רבני אשכנז בירושלים, מצא אוזן קשבת אצל "הוועד להצלת פליטי רבני רוסיה בישראל". והם בנדיבותם ניאותו להקציב לו מדי חודש סכום של כ-70 לא"י והיו מוסרים דרך שליח מיוחד את הסך, בנו הגדול של הרב היה בחור חכם וכשרוני, ואנשי משרד האוצר מינוהו בהנהלת החשבונות שם עם משכורת חדשית, הבן היקר החל לעזור בידי אביו והמשפחה בעול הכלכלה, מיד ניגש הרב נסים למור אבי ז"ל ואמר לו תלך לוועד רבני רוסיה ותבקש מהם לא לשלוח לי יותר את הסכום, כי די לי בהכנסת הבן, באותה שעה מילא מור אבי את רצונו, והללו תמהו והתפלאו ואמרו למור אבי זו פעם ראשונה שנתמך בא ואומר "אני מוותר".
בשנים האחרונות לחייו שבר את הקרסול ונשאר בביתו כמה חודשים ואבי מדי יום נכנס אליו כמנהגו, באחד הימים כשהרב התאושש, אבא כינס את המתפללים כולם, ואמר להם, עורו ישנים, ספר תורה בצער, נלך כולנו ונביא אותו אלינו. וכן היה.
זכה ידידנו הגאון הרב אהרן ירחי שליט"א, שאמו היתה בת אחיו שהיה תלמיד חכם גדול והיה מרביץ תורה באחד מישובי השרון.
מנהג נפלא היה לו מדי שנה בשנה, בליל שמחת תורה, לאחר סיום ההקפות, ישבו כל הציבור שמנה כ - 250 איש על ספסלי בית הכנסת ושרו את שירי הבקשות של נוסח בבל, בנעימה ובערגה, כשהרב מנצח על השירה.
ביום שמחת תורה עלה "חתן תורה" במנין הראשון ואבא במנין השני. בתפילת מנחה עשינו הקפות כפי שתיקן רבנו הרש"ש זיע"א, ובהקפה שישית, היה מארגן את הציבור זה אוחז בידי זה, ושרים שיר שחיברו הגאון הרי"ח זיע"א, "איומה קומי התנערי", ובו עשרה בתים כנגד עשר ספירות ובסיום כל בית חוזרים על הפזמון "איומה", ומדלגים שלשה דילוגים לגובה רב, להקמת שכינתא מעפרא.
תודה לך ידידי שעוררת אותי לזאת. זכותו תגן בעדינו עד עולמי עד.
הערה קטנה חשובה שם משפחתו הוא חזן, וכד'ורי הוגים בד' רפויה אלה שבימינו השכיחו את הדקדוק.
שאלה - 291944
שלום,1. לגבי העולמות של העונשים (גהינום, כף הקלע וכד׳), תמיד יש משפט לאדם (יהודי או גוי) לפני שהוא נידון שם?2. האם קיים מקרה שבו לא ישפטו את האדם לפני שהוא נידון שם?

תודה

תשובה
בתלמוד [תענית י"א, א] "צדיק וישר הוא. מלמד שבשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפרטין לפניו, ואומרים לו, כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר הן. ואומרים לו: חתום וחותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום. ולא עוד, אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם: יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך".
ובמסכת אבות דרבי נתן [פרק כה] איתא "בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי היה מגביה קולו ובוכה. אמרו לו תלמידיו רבי עמוד הגבוה, נר העולם, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה. אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל שאם יכעוס עלי אין כעסו אלא בעולם הזה ואם יאסרני אין איסורו אלא בעולם הזה ואם ימיתני אין מיתתו אלא בעולם הזה. ולא עוד שאני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון. הא איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאם יכעוס עלי כעסו בעולם הזה ובעולם הבא שאיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ועוד שיש לי שתי דרכים אחת לגן עדן ואחת לגיהנם ואיני יודע אם יכריעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן ועליו הכתוב אומר [תהלים כ"ב, ל] לפניו יכרעו כל יורדי עפר וגו'".

בזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן:
הראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, והוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל עונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה אל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת:
השני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה כרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין על כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, וזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעה"ז ממש:
השלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי זרע לבטלה והקריין:
הרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף בעוה"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף:
החמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת כמחט בבשר החי, וזה [וזה] לכל אחד ואחד בפני עצמו:
הששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם:
השביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת הדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה, עד כאן".
שאלה - 291785
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, הביאו לו קרובים מחו"ל חליפה יפה ומהודרת, אבל היא משומשת, נקיה ונראית כחדשה, ואני שמח כי חיפשתי כזאת, אני יכול לברך עליה שהחיינו?
תשובה
מנהגינו לברך שהחיינו על בגד כשלובשו בפעם הראשונה גם אם הוא אינו חדש.
בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ט הלכה ג] איתא "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו וכו', אמר רבי חייא בר בא, לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו".
וכן פסק בבית יוסף ז"ל [סימן רכ"ג] "ואיתא בירושלמי לאו דוקא חדשים, אלא הוא הדין ישנים אם הם חדשים לו. לשון הירושלמי לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים, כאילו חדשים הם לו. וכן כתבוהו התוספות (ד"ה ורבי יוחנן) וגם הרשב"א [שם ד"ה בנה בית] כתב אלא אפילו שחקים חדשים הם לו ועל כרחך לומר שפירושו כמו שכתב הרא"ש וזה לשונו אלא אפילו הן שחקים והן חדשים לו וזה כדברי רבינו כלומר שאם הן חשובים עליו כחדשים מברך עליהם וכן כתבו בהגהות מיימון (פ"י אות א) וכך כתב סמ"ג (עשין כז קיד.) אפילו ישנים הם חדשים לו:
וכתב מרן בשולחן ערוך [רכ"ג, ג] "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו, ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן".
וכן כתב בשו"ת הלק"ט [ח"א סימן ר"ז] ובאר היטב [רכ"ג, י"א]. וכן הורו לנו רבותינו ואבותינו, כשקיבלת בגד משומש במצב טוב, ואתה שמח בו, תברך עליו שהחיינו. וכן ראינו כמה מגדולי ירושלים נוהגים.
לכן שמח בחלקך ותברך עליה שהחיינו.
שאלה - 291541
לכבוד הרב מוצפי שליט"א.
אני שואל על חבירי הרווק המבוגר שאין לו בנים, האם זה מועיל לו? מה ששמעתי מפי הרב כי כשישראל עונים יהא שמה רבא מצילים את הרשעים מגיהינם, גם אם העונים לא בניו.

תשובה
אמת דיברת, עיין בזוהר הקדוש נח ס"ב, ב שכתב
"לבתר כרוזא דבסטר צפון אכריז עלייהו ואמר [תהלים ט, י"ח] ישובו רשעים לשאולה וגו', כמה חבילי טריקין אתכנשו עלייהו בארבע סטרין אשא מלהטא בגי בן הנם, תלת זמנין ביומא מתפקדן. ולא עוד אלא בזמנא "דישראל" אתיבו בקול רם, "אמן יהא שמיה רבא מברך", קודשא בריך הוא אתמלי רחמין וחייס על כולא ורמיז למלאכא דממנא על תרעי דגיהנם, ותלת מפתחן בידיה ופתח תלת תרעין דבסטר מדברא וחמאן נהורא דהאי עלמא, אתא תננא דנורא וסתים אורחין, כדין תלת ממנן דתחות ידייהו תלת מגרופין מנשבן בידייהו ואתיבו תננא לאתרייהו, ורווחין לון שעתא ופלגות שעתא, ולבתר תייבין לאשייהו, וכן תלת זמנין ביומא. ובכל זמנין דאמרי ישראל "אמן יהא שמיה רבא מברך" וכו' אינון רווחין לון, זכאין אינון צדיקיא דאורחיהון מנהרא בההוא עלמא לכל סטרין כמא דאת אמר [משלי ד, י"ח] ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום".

הרי לך שכתב בזמן שישראל עונים בכוונה יהא שמיה רבא מברך.
שאלה - 291340
לכב' מרן
נשמח אם כת"ר יכתוב לנו מעט מגדלותו של המועמד לראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א
ובפרט עכשיו ששועלים קטנים מנסים שלא יכנס לתפקיד למרות שכל גדולי הדור אמרו שיהיה

תשובה
קטנתי מלתאר את דמותו התורנית והרוחנית של הגאון הגדול, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, חכם מחוכם ורב רבנן, ידיו רב לו בהרבצת התורה בכל מקום ובכל שעה, מוכתר בכתרה של תורה, הן בכתב הן בעל פה, כל העם עונים אחריו מקודש מקודש, משחר נעוריו שימש את אביו הענק שבענקים, ינק ממנו את תורתו, ועוד הוסיף חכמה ודעת משלו, חריף ושנון, בעל הסבר ותיאור מקיף באופן מדהים ומרתק, צולל במים אדירים ומעלה פנינים ומרגליות בקולמוסו הטהור.

הרב שליט״א הקים בתי מדרש וישיבות וגם שיעורי תורה בכל אתר ואתר לתפארת, עשה ועושה רבות לבל תשתכח תורה מישראל מנער ועד זקן. ועל כל אלה לבו רחב כפתחו של אולם לעזור ולסייע בכל נושא תורני ציבורי וכללי.

זה קרוב ליובל שנים שהוא מרביץ תורה לעדרים במתק לשונו ובעוז רוחו, עומד בפרץ, מוכיח בשער, מורה דרך ישרה, בכל נושא וענין. פה מפיק מרגליות, רהוט ברור ומבהיר, מאיר פנים בתורה, בעל עוז ותעצומות במלחמתה של תורה, דבריו נאמרים בנועם ובמתק שפתיים ונעימים לשומעים גם כשיש בהם מוסר ותוכחה, והכל יודעים שהם נאמרים באהבה ובחיבה.

גם חיבוריו התורניים עמוסים בידע ובחכמה מפוארה, מעוטרים בדברי גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים, פוסקי ההלכה, אנשי האגדה הדרש והמוסר. כל דבריו נעימים המה למעיין ולקורא, מקיפים כל נושא וענין מכל צדדיו הסבוכים ביותר, ומוצגים לעין הקורא בחן בהרחבה ובאהבה ובחיבה.

אין בלבי ספק שבחירתו לכהונת הראשון לציון תתרום תרומה נעלה לכל העם היהודי בארץ ובגולה. תתן לכולם דעת וידע בנושאי היהדות, באופן בהיר קולע וזורח. ויקרב רבים לחיק היהדות המקורית האמיתית.

אשרי הדור שרבנו דוד יהיה מנהיגו הרוחני.

החותם לכבוד כתרה של תורה עבד השם בן ציון מצפי יצ״ו. ששה באלול התשפ״ד.
שאלה - 291333
שלום למורנו הרב , התבקשתי מהציבור בו אני מוסר שיעור יומי לשאול את פיכם, מי שנתמך במילגה על ידי נדיב, האם נחסר מתורתו זכות? בזה שמקבל שכר.
תשובה
שאלה נכבדה זו התעסקתי בה קודם כמה שנים בס"ד, ואצטט לכבודו כמה שורות ממנה.
אמנם, הגם שמחזיק התורה מקבל שכר עצום על חלקו בשותפות עם העוסק בתורה, מכל מקום חקרו רבותינו ז"ל בדבר, האם מחמת שכרו של התומך בתורה נגרע משכרו של התלמיד-חכם. ומצאתי למרנא החיד"א ז"ל בספרו הבהיר ראש דוד [קדושים עמוד שלח] שכתב לדון בזה, וזה לשונו: "והנה לכאורה מקום לחקור, גבר חכם דלא מצא לפרנס עצמו, ועל כן הוצרך להשתתף בפריטי העשיר כיששכר וזבולון, ונמצא כי אין לו במה שלומד כי אם החצי, והחציו לנדיב המחזיק בידו. והחכם, הנה אשה לקראתו, באשתו אמרו דפלגא בהדיה [סוטה כא, א. ברכות יז, א. ועיין שם בפירוש ר"י פינטו ועץ יוסף], היכי לדיינו להאי דינא, או האשה לוקחת החצי והעשיר החצי והוא נשאר ריקם. ואם תמצא לומר לא מן השם הוא זה, דעיקר תורה זו החכם בחכמתו יום ולילה טרח ועסק בה, ואיך יתכן דבעל תורה מבחוץ, והעשיר ואשתו יציגו אותו כלי ריק. אם כן ניחזי אנן דהעשיר יש לו חצי תורתו, ולפי זה יהיה לו החצי מחלקו, והוא רביע. ולצד זה החכם והעשיר כל אחד רביע, ואשתו שני רבעים. או כלך לדרך זו, דהעשיר נוטל החצי והחכם ואשתו כל אחד רביע או ביניהם. אבל ראיתי להרב מהר"ש פרימו ז"ל [רמזים פרשת בהר], דבתוך דבריו לדרכו היה מהלך, וכתב מסברתו דהחצי שנוטלת אשת חבר, אין נגרע מחלקו, כי הוא אדעתא דידיה עביד ולא התנו על כך, רק שהקב"ה בחסדו נותן לה חצי מבעלה מאיתו יתברך. מה שאין כן בעשיר שהתנו על כך, אלו דבריו ז"ל". עכ"ל החיד"א.
ואחר כך פירש לפי זה דברי המשנה עוקצין [ג, יב] "אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר [משלי ח, כא] "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", ופירש דידוע דהם תרי"ג מצוות דאורייתא וז' דרבנן, והרי הם כת"ר מצוות, שני פעמים י"ש, וזהו "לכל צדיק וצדיק" התלמיד חכם והעשיר, שחולקים ביניהם בשווה. "ואוצרותיהם" הן הנשים שנקראות "אוצר", כמו שאמרו בעירובין [יח, ב]. "אמלא" היינו שהשם יתברך ממלא חלקה ממנו יתברך ואין נגרע חלקה כלל. ובספרו מדבר קדמות [מערכת מ, לו] כתב מעין זה "ואף-על-גב דאמרו רבותינו ז"ל דנשי התלמידי חכמים פלגן בהדייהו, ואם כן השתא יהיה הלב מהסס כיצד יהיה דין התלמיד-חכם, החצי לאשתו והחצי למחזיק, והוא יישאר נקי? ויש לצדד צדדים וכו'. אמנם אני בעניי מצאתי במפרשים, שהקב"ה נותן מתנת חינם לאשת תלמיד-חכם, שכר שיעור החצי מתורת התלמיד-חכם, ולא ינוכה מהתלמיד-חכם מאומה, ובזה יעלזו חסידים בכבוד תורה, ירננו על משכבותם". עכ"ל.
והן אמת שיש אומרים שנגרע מהתלמיד-חכם גם מחצית השכר שנוטלת אשתו, וכמו שכתב בספר דרשות לרבי שלמה מולכו [בהקדמת המו"ל], שהגאון רבי משה גלאנטי היה מצטער ואומר "אוי ואבוי לתלמידי חכמים שבזמן-הזה הנהנים מעמי הארץ לפרנסתם, שנמצא שבעת שנפטרים מהעולם-הזה מאומה אין בידם, לפי שמחצית שכרם נוטלות נשותיהם, ומחצית הנשאר לוקח המחזיק בידם, ותם לריק כוחם, כי לשליש ולרביע לא שמענו, והלואי שתהא יציאה כביאה". והחיד"א הזכיר מזה בספרו מדבר קדמות [מערכת מ אות לו]. אמנם דעת המפרשים הנזכרים אינה כן.
וגדולה מזו מצאנו במפרשים, שהתלמיד-חכם מקבל שכר שלם, ואין נגרע משכרו מאומה גם במה שהחזיק בידו העשיר, כי כן כתב מהר"א פלומבו בספר יד המלך [דרשות וישלח ד"י, ב] בשם מהרימ"ט, שפירש הפסוק [משלי יב, יד]: "מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו", דהיינו מה שהחכם לומד בעולם-הזה ופריו מתוק לחיכו, ישבע טוב בעולם-הבא. ומה שגמלו לו בני אדם להחזיק בידו, אין מנכים לו משכרו כלל, אלא גמול בני אדם ישיב לו הקב"ה למחזיק בפני עצמו, דאין מעצור להקב"ה לתת לו שכרו בפני עצמו. וכן כתב רבנו חיים אבן עטר זיע"א באור החיים [שמות ל, יג] "בשקל הקודש", על דרך אומרם ז"ל שקל הקודש כפול היה [בכורות מט, ב], בא להודיע כי מה שיטול מהקודש בעד מחצית כספו, לא יתנכה מחלק הלומד, ונמצא כל אחד אין בידו אלא מחצית שכר, לא כן הוא, כי שקל הקודש כפול היה ונמצא כל אחד בידו שקל שלם, והבן".
גם מרן זלה"ה בשו"ת יביע אומר [ח"ז יו"ד סימן יז, ב] האריך בזה, להוכיח שאין נגרע משכר הלומד מאומה, והעתיק לשון בעל ההפלאה בהקדמתו [פתחא זעירא אות מג] שכתב: "יש שחושבים שעל ידי החזקתם בתלמיד-חכם הם קונים ממנו חלק מתורתו כדרך שאר משא ומתן. אולם חלילה מחשוב כן, וכי ימכור תלמיד-חכם אפילו שעה אחת מחיי עולם-הבא, אשר היא יפה מכל חיי עולם-הזה? וכן אמרו חז"ל [יל"ש משלי חצ"ר] על פסוק [משלי ה, ו] "אורח חיים פן תפלס", שלא תהיה נושא ונותן בתורה ובמצוות. אלא העניין הוא שכל אחד מהם מקבל שכרו מושלם. משל למי שמדליק נר מנר, שאין מחסיר לאורו, כן המחזיק בתלמיד חכם נוטל שכרו מאת ה' יתברך, ואינו נוגע חס ושלום בחלקו של התלמיד חכם". עכ"ל. וכן הוא בשו"ת ציץ אליעזר [חלק כ סימן ל"ד].
ומור אבי ז"ל היה מחזק ידי התלמידי חכמים מאוד, ואומר להם כי אין מי שיודע להעריך גודל שכרם העצום שם בעולם העליון, במסירותם ללימוד התורה ובפרט בעיון נכון וקולע, משום שנשמתם זוכה להתענג באור העליון במחיצתו של השם יתברך, ובפרט אם יתעסקו בתורה לשמה, כדי להבין הסוגיא לאמיתה של תורה, וככל שיטרחו עליה, כך זוכים שם להתקרב לאור של מעלה במעלות נוראות ונשגבות, גבוה מאוד מאוד מעלה אחרי מעלה. וידוע הוא בפי כל הסובבים אותו שהיה מעודד את הגבירים והתומכים לעסוק בעצמם בתורה, והם מדמים בנפשם כי יעלו המה במעלות גן עדן העליון, והם אינם משתדלים להגות בתורה בעצמם, והיה אומר להם "אל קארי אחסן מינאכ" היינו אותו ההלך העני ששוכרים אותו לקרוא תהלים ואדרא לעילוי נשמת הנפטר, ונראה מסכן ונאלח, הוא במעלה גדולה ממך. ופירש להם כי לא ידמה בשום אופן הנותן זהב מכיסו, לבין העוסק בתורה בעצמו.
גם היה מוכיח ומזרז מאוד את בני הנפטר ונכדיו, כשיש אזכרה להוריהם, שיעסקו המה בעצמם בתורה, ולא יתעסקו בחלוקת מגדנות וקפה ותה ללומדים, אלא ימנו אחרים שיעסקו בזה, והם ישבו ללמוד תורה בעצמם, כי נשמת הנפטר נהנית מאוד כיוצאי חלציו עוסקים בתורה בעצמם, וגדולה מעלתו של הלומד בעצמו עשרת מונים על התומך והמסייע בלימוד התורה הקדושה.
שאלה - 291253
שלום לכבוד הרב בפיוט "אוחילה לא-ל" רציתי לשאול מה הפירוש לאדם מערכי לב
תודה רבה!

תשובה
עיין רש"י ז"ל משלי ט"ז, א. לאדם מערכי לב, הוא סודר עצתו ודבריו בלבו:
ומה' מענה לשון, כשבא להשיב הקדוש ברוך הוא משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב:
והרלב"ג ז"ל פירש
לאדם מערכי לב ומה' במה שיסדר מהדברים בלבו אך יצטרך עם זה עזר אלהי להוציא הדברים בפיו כי כמה דברים ימצא שיבלבלו הדברים בפיו אף על פי שנערכו בלב באופן שלם
ורבנו משה אלשיך ז"ל פירש
"הנה דרך רעיוני בני אדם לערוך מערכות מול מערכות לענות א' מהנה, ולא ידע איזה מענה הוא טוב מכלם לענות, כי לא ידע אי זה יכשר הזה או זה, כי כלם נכוחים לפניו גם שנגדיים המה, אך בענותו אחד מהנה וייטב לו, ומה גם אם הוא לפני מלך ושרים, ורואה כי אם היה עונה המענה הנגדיי אל אשר ענה היה לרע לו, אז ישמח לבו ויאמר אך חכמתי עמדה לי, כי נבונותי לבחור בטוב פתע פתאום, עם שהיו נראים כלם כאחד טובים, אמר כי לא כן ידבר, כי הלא מה שיתיחס לאדם במה שהוא אדם הוא מערכי לב, לערוך מערכות בלב שונות זו מזו ויהיה נדון לבחור, אך מענה לשון אשר יענה אם לטובתו ולהפכו מה' הוא, כי הוא יתברך שם בפיו אשר יענה ולא לאדם יתיחס".
שאלה - 291208
לכבוד הרב שליט"א. האם מי שלומד גמרא או הלכה, עליו לכתחילה לדקדק בקריאתם כהלכה?
תשובה
בהחלט כן. ועיין בספר מבשרת ציון חלק א סימן י"ח במעלת ביטוי נכון ומדוייק של האותיות בכל רגע ורגע כי הביטוי הנכון מקיים את העולם בכל רגע ורגע, ועיין בחוברת דרשה מראש השנה תש"ד בעיצומה של השואה האיומה, בה זעק רבנו צדקה חוצין זיע"א על שאין מבדילין באותיות בין אות ח לאות כ, ובין א לאות ע, ובין כ לבין אות ק. ואמר שם כי התפילות לא עולות לשמים בעבור קלקול זה רחמנא ליצלן.
והטור [ס"א] כתב "ולא בקריאת שמע בלבד, אלא אף בפסוקי דזימרה ובתפלה. כמו ספרו בגוים את כבודו, שבחי ירושלים את, ותקם את, ויראו העם את, וממליכים את. וכתב הרמב"ם ז"ל צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח. וכתב הראב"ד ולא ידעתי בנד הנח מה הפסד יש בו ואם אמר על לבבך בנד בי"ת השניה כדי להטעימה שלא תראה כוי"ו ואם יטעים יו"ד של והיו שלא תראה אל"ף וכן יו"ד של ישראל שלא תראה אל"ף וכיוצא בזה יניד הנח ותבא עליו ברכה כתב הרב רבי יונה שצריך לקרותה בטעמיה כמו שהם בתורה וזהו פירוש דההיא דמקום שנהגו שהיו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים שלא היו קוראים אותה בטעמיה".


וכמה הזהיר מרן ז"ל בבית יוסף [אורח חיים סימן ס"א] על כל אלה, בית יוסף שם, ולא בק"ש בלבד אלא אף בפסוקי דזמרה ובתפלה כו'. כן כתב ה"ר יונה בספר היראה (שם): וה"ר דוד קמחי (שם עב:) כתב שבכל עת שיקרא אדם בתורה נביאים וכתובים צריך ליזהר אבל הזהירו בק"ש והוא הדין לכל קריאה ומה שהזהירו בק"ש הוא לשתי עילות האחת מפני שיש באותם הפרשיות יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים והאחרת שכל ישראל קוראים אותם פעמים ביום חכמים ועמי הארץ לפיכך היו צריכים להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם בקיאים בקריאה עכ"ל:

וראה מה שכתב הרב ראשית חכמה שהיה בספרד תלמיד גדול הדור רבנו יוסף טאייטצאק זיע"א בספרו ראשית חכמה שער הקדושה פרק ו ושער היראה פרק ד, לדוגמא, כי באות א בקוץ הי' שלה תלויים 14 מיליון ו - 50 אלף עולמות, צא ולמד מי שמחסר חס ושלום תיבות שלימות כמה עולמות מחריב.
ומה ששאלת אם גם כשלומד תורה צריך לדקדק ראה [סנהדרין צ"ט, א] כל האומר תורה כולה מן השמים חוץ "מדקדוק אחד" זהו בכלל כי דבר השם בזה. השם ישמור. ועיין בשו"ת היעבץ [א, פא] שכתב שבצעירותו כשהיה לומד ומגיע לפסוקים שבהם שם השם והיה קורא בכינוי, היה גוער בו אביו החכם צבי זיע"א ומורה לו לחזור ולאומרם כקורא בתורה.
וכן היו רבותינו זיע"א וגם מור אבי זלה"ה מורים לנו וחוזרים ומזהירים שלא לשנות אופן הביטוי המדוייק בלימוד תורה, וכן כתב רבנו האר"י ז"ל.
שאלה - 291199
לכבוד הרב
זוהר בראשית בששים ושש וכו'
אין הדברים כפשטן.

תשובה
בבקשה אל תתעסק בחשבונות הגאולה ותימנע בכך צפית שוא ואכזבות, וכב אמרו חז"ל במסכת סנהדרין צ"ז, ב
"מאי ויפח לקץ ולא יכזב, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא, שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו".

סיפר לי מור אבי ז"ל כי בשנת התרס"ו הוא היה בגיל שש שנים, ופשטה השמועה בעירו בגדד, ובשאר המדינות כי בתרס"ו יבא המשיח, והדיפלומטים חישבו, כי זה אלף השישי, המאה השישית, העשור השישי, השנה השישית, ורבים מפשוטי העם החל למכור מטלטליהם לערבים, ויש שמכרו את בתיהם.

והגיעה השמועה לכל בני הערים הגויים, וסירבו לקנות לא חפץ ולא בית כי אמרו להם, המשיח בשנה הקרובה יבא, ואתם תלכו ל"קודס" היא ירושלים עיר הקודש. ואנחנו נירש את רכושכם בחינם. והרבנים ביקשו לשמוע את דעת רבנו יוסף חיים זיע"א, והוא לא הגיב.
בשבת תשובה תרס"ו, היה מור אבי ז"ל נוכח כמידי שבת, בבית הכנסת בדרשתו המפורסמת, והרב עמד והכריז בפני כל הרבנים והציבור שמנה כ - 30 אלף איש, ואמר, דעו, כי אני מבטיח לכם שהמשיח לא יבא בתרס"ו, תחזרו לכם איש איש למקומו ולמלאכתו, כשיבוא המשיח הוא ידאג לכל צרכינו.
שאלה - 291179
לכבוד מורנו הרב, שמעתי כמה פעמים את הרב בשיעורים מכריז אני לא מקדיש את השיעור, זה לא שלי, זה של השם יתברך, מדוע אסור להקדיש?
תשובה
הרא"ש עליו השלום בספרו ארחות חיים [סימן קטז] כתב, שתורה לשמה היא "שלא יעמול לריווח". כוונתו בכך היא שלא לעמול בתורה לשם ריווח כלשהו, וזו מעלה גדולה מאוד הקשה להשגה. וכן כתב רבינו משה קורדובירו [הרמ"ק] עליו השלום [תומר דבורה, פרק שביעי אות יא], שיש לאדם ללמוד ללא שום צד של הנאה גשמית, אלא ההנאה כולה תהיה לגבוה, לשם שמים.
והגאון החיד"א עליו השלום [אהבה בתענוגים, על משנתנו] הוסיף וכתב, שעל האדם ללמוד ללא שום מטרת רווח והנאה, ואפילו לא לשם מחילת עוונות. אמנם כאשר אדם לומד ממילא נמחלים עוונותיו, אבל מוטב שלא יאמר בפיו כי הוא עושה זאת לשם כך. וכן לא יאמר במפורש שהוא לומד לרפואת פלוני או לעילוי נשמת פלוני. והוסיף וכתב על הלומדים לשם דברים אלו: "ועל זה ידוו כל הדווים".
על פי זה, בימינו ישנה חשיבות גדולה ללימוד ללא שיתוף, כלומר, ללא הקדשת הלימוד לזכות מאן דהוא. כמו כן אין זה ראוי שבזמן שיעור תורה יאמרו שהשיעור מוקדש לעילוי נשמת פלוני או לרפואת אלמוני. אלא יש ללמוד אך ורק בשביל לשמח את הקב"ה, וכפי שאומרים ב"לשם יחוד" "לעשות נחת רות ליוצרינו ולעשות רצון בוראינו". ואחרי השיעור ניתן לומר "מי שברך" וכדומה. גם כאשר האדם קורא תהלים ומכוון להינצל מצרה ומצער, אין זו תורה לשמה. וכן כתב מרן רבנו יוסף קארו עליו השלום בכסף משנה [הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י], שיש ללמוד בלי שיתוף דבר אחר בעולם, וזו היא "תורה לשמה". וכן היה מזהיר ונזהר מור אבי ז"ל בזה מאוד.
ויש בזה עוד אריכות דברים.
שאלה - 291066
שלום לרב. שמעתי שמור אביכם חכם סלמן זיע"א היה מציע לתלמידיו ושומעי לקחו, לא לספר מעשיהם הטובים כדי שלא ישבחו אותם?
תשובה
אמת כתבת. כי חשש מאוד לדברי בעלי המוסר שכתבו שאם אדם מפרסם מעשיו הטובים, ומכבדים אותו בשבילם, את שכרו קיבל בעולם הזה, וחלילה עונש יהא לו לעולם הבא חס ושלום.

והזכרת אותי מעשה פלא פלאות. מור אבי ז"ל גבאי צדקה היה בבית הכנסת המרכזי אוהל רחל בשכונת מקור ברוך בירושלים, ומדי שנה לקראת יום ראש השנה היה מפרסם מאזן התרומות של התורמים שהיו למעלה מ - 300 איש, והיה לוח עץ עם דלת זכוכית בכותל מערב בית הכנסת. שם היה רושם כל המעות שנגבו במשך כל ימי השנה, ההכנסות וההוצאות בפירוט רב. והיה לו ידיד בעל משרד שהיה מדפיס לו את הדו"ח שנתי לאותה שנה ונשארת שם כל השנה הבאה.

כל השמות היו מופיעים לפי א - ב, באות ב' יחד לכל אחד מאנשי בריתו מספר שבחר, והי רשום בעילום שם מספר י"ב, מספר י"ח, כ"ב, כ"ו, ל"ב, ל"ז, מ"ב, מ"ה, ב"ן, נ"ז, ס"ג, ס"ה, ס"ח, ע"ב, ע"ח, פ"ו, צ"א, ק"א, קי"ב, וכן על זה הדרך. הציבור השאר היו מופיעים בשמותיהם המלאים, וכמובן שאותם בעלי הסיסמאות כל אחד ידע את הקוד שלו. זיע"א.
שאלה - 291033
הוד כבוד מרן שליט"א
ראיתי באתר מי שכתב על איגרת לבני הישיבות שכתב הרב שליט"א
ונפשי בשאלתי אולי יעלה העורך את דבר האיגרת הזאת לכלל העם הצמאים למוציא פיו של הרב שליט"א

תשובה
איגרת שלומים לבני הישיבות די בכל אתר ואתר.

בני הישיבות היקרים, תלמידי התלמודי תורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר ואתר.
מה נכבד היום הזה ראש חודש אלול בו אתם הולכים לחבוש את ספסלי בתי המדרש, ובפרט אתם המתחילים בשנה ראשונה את מסגרת הלימודים אם בישיבות הצעירות, אם בישיבות הגדולות. היום הזה הוא יום חג לכל עם ישראל, הוא אינו שייך דווקא לכם ולהוריכם אלא לכלל ישראל ולכלל העולם. מי יכול לתאר את מסירות הנפש שלכם בדור יתום זה לקבלת עול תורה עליכם, אתם הנושאים במשא עם ישראל, אתם מבטיחים את קיומינו הגשמי והפיסי, אתם מקיימים את העולם כולו. אך יותר מכל אתם מבטיחים את עתידה הרוחני של האומה כולה.

היום הזה אתם מקבלים את התורה הקדושה מהר סיני, וממשיכים את שושלת הדורות ממשה רבנו ועד עתה, דעו אהובי חביבי, עיני כולנו נשואות אליכם, כולנו מתפללים להצלחתכם, כי הצלחתכם היא הצלחתינו. עתידכם הוא עתיד כולנו. בלכתיכם ללמוד תורה כל בחור במשמרתו ובמקומו, הנכם שליחים של כולנו איש ואשה, קטן וגדול, עולל ויונק, זקן ובחור, כי בתורתכם אתם מקיימים אותנו כולנו. אחריות עצומה מוטלת על כתפיכם, שליחות הרת גורל היא מתפקידכם, חיילים על משמרת שלום ישראל, הצלחתם, בריאותם, כלכלתם, קיומם, חייהם ועתידם, בגלל תורתכם כולנו ניכתב בספר חיים טובים, ונצליח בכל מעשה ידינו, כי כל ישראל ערבים זה לזה, חיינו מסורים בידכם. אנא מכם, אל תיראו ואל תערצו במשמרתיכם, אנא אל תתרשלו ואל תיחלשו במשימותיכם, כי העולם כולו מוטל בכף מאזניים בכל רגע ובכל שעה, למדתם עמוד גמרא, פירשתם דברי רש"י או דיבור תוספות אחד, אמרתם חידוש תורה, כתבתם איזה סיכום סוגיא, הכרעתם את העולם כולו לכף זכות. הזהרו לא להתרשל, לא להישבר, פן חלילה כולנו ניכשל. זכרו מה שאמרו רבותינו בתלמוד [מכות י, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב [תהלים קכ"ב, י"ז] עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".

ובתלמוד ירושלמי [סנהדרין פרק י, הלכה א] "אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך היה אחז סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין גדולים, אם אין גדולים אין חכמים, אם אין חכמים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקודש, אם אין רוח הקודש אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, כביכול אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל". ואל יאמר לך איזה קל דעת, וכי מה אתה בחור צעיר יכול לומר או להוסיף, יש גדולים בישראל, יש זקני תלמידי חכמים, יש מחברי חיבורים, וכי מה אני יכול להועיל או לתת?
זכור מה שכתב בירושלמי שם, מאמר מבהיל ומדהים ביופיו ובעומקו, "אמר הקדוש ברוך הוא אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך, לא יהא בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול, ולא כשומעו מפי גדול אלא כשמעו מפי חכם, ולא כשמעו מפי חכם אלא כשמעו מפי נביא, ולא כשמעו מפי נביא אלא כשמעו מפי רועה, ואין רועה אלא משה כמה דתימר [ישעיה ס"ג, י"א] וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ". לא כשמעו מפי רועה אלא כשמעו מפי הגבורה. ניתנו מרועה אחד, ואין אחד אלא הקדוש ברוך הוא כמה דתימר [דברים ו ד] שמע ישראל השם אלהינו השם אחד".

עוד משפט אחד קטן אדבר באזניך ידידי הצעיר, אהובי וחביבי, אבקש ממך אנא, גם בעתות משבר, וישנם במהלך הימים כמה כאלה מדומים וגם חולפים, כשהרב אינו מאיר פניו, המשגיח אינו מתייחס, חבר מתלחש עליך, מישהו מקניט אותך, או אמרת איזה רעיון או חידוש בלימוד ולא התייחסו לך כפי שחשבת או ציפית, ובצדק התאכזבת, אל תיבהל ואל תתפעל, זה קרה וזה קורה וזה יכול לקרות, כולנו עברנו כזאת, הכרתי רבים מגדולי הדור שלפנינו שחוו כל זאת ויותר מכך, וכזאת על בשרם ועל נפשם, והמשיכו להחזיק בתורה בכל כוחם. והמשיכו ללמוד, הם הרוויחו וכל עם ישראל הרוויח. אל תתן לחולשה של רגע להרוס חלילה את עתידתך, היה חזק, התנהג כצוק איתן, דע, רבבות מלאכים שולח אבינו שבשמים לשמור אותך, לעודד, לחזק, לאמץ את רוחך. גם כשיש בעיות בבית, במשפחה, בכלכלה, במובנים הכלליים, הכל חולף, הכרתי בימי חיי בחורים רבים ועצומים שהיו איתנים ואדישים לקורא מסביבם והצליחו, כל משבריך וגליך עלי עברו.

זכור ידידי הצעיר את הגאון רבנו חיים חזקיהו מדיני ז"ל, הלא הוא המחבר ספרי "שדי חמד", איש אשר רוח אלקים בו, אשר הקיף את כל התורה כולו בקרבו, ומכל העולם פנו אליו בשאלות הלכה ובפתרון סוגיות עמוקות בש"ס ובפוסקים, יתום מאב היה, למד בירושלים לפני כ - 150 שנה, ויש שקינאו בו והעלילו עליו עלילה נוראה ושפלה בהיותו בחור בן ט"ז שנה, והכל האמינו חלילה עליו את השמועה הנוראה. והוא שתק, ונשא את כאבו בדומיה, והמשיך ללמוד בתוספת עוצמה וכח, ולאחר שנים בא מפיץ העלילה לירושלים וביקש לפני קהל ועדה את סליחתו ומחילתו, ולפתע נודע לעין כל כי כל ה"מעשה" לא היה ולא נברא, והכל העריכוהו וידעו את גדולתו כי לא רק שלא נשבר כיתום וילד בודד, אלא אדרבה התחזק יותר, ואמר באחד הפעמים כי התמדתו היא שעמדה לו להחזיק בתורתו.

ושוב אקרא לכם בחורים אמיצים, ילדים רכים, בנים יקרים, לכו לאהלי התורה בששון ובשמחה, בשירה וריקודים, זכיתם לכתרה של תורה, זכיתם להיות בניו המיוחדים אל אבא שבשמיים, הוא ישמרכם, הוא יעזרכם, הוא עומד ויעמוד לימינכם תמיד, כל ישראל עיניהם נשואות אליכם, המלאכים בשמים מצפים למוצא פיכם, אבותינו הקדושים מקשיבים לקול תורתכם, כל הצדיקים בגן עדן מחרישים ומאזינים לדברי תורתכם, עמדו איתנים על המשמר על התורה ולימודה, התמידו בה, חזרו עליה, היא פתי מחכימה, לא מרימים ידים, לא מתייאשים, מחזיקים מעמד, הנה הישועה באה.
מוצאי שבת קודש ראה, א' באלול התשע"ח, ראש חודש לישראל אדיר ומבורך. אוהב אתכם ומחבק כל אחד מכם, בן ציון הי"ו.
שאלה - 291011
לכבוד הרב
בעוד יוסף חי פרשת בא משמע..... וכתב דנהגו כל הנשים לגלות שני שלישי טפח. האם יש ללמוד מכאן שמותר........

תשובה
טעות חמורה טעית והתרת איסורי תורה חמורים, כי גילוי עריות הוא אחד משלש עבירות חמורות. שדינם "ייהרג ולא יעבור". תתוודה על כך מיד!!!
טעות מפורסת בשפה של ימינו בגלות, שחושבים שהיא ה"עברית". יסדוה עוקרי הדת והלוחמים והחתרנים נגד יסודות התורה. והדברים כתובים עלי ספר.
א, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ישנה הבחנה ברורה בין שוק לבין ירך, שוק הוא החלק התחתון שברגל המחובר לכף הרגל. ירך הוא החלק העליון המחובר לאיזור הבטן. ככתוב בקרבנות בספר ויקרא ואת שוק הימין ועוד. ובספר ישעיה מ"ז, ב, "גלי שוק עברי נהרות".

במסכת ברכות [כ"ד, א] "אמר רב חסדא, שוק באשה ערוה, שנאמר גלי שוק עברי נהרות, וכתיב תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל, קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת, שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים".

ב, דבר נוסף הוא העתקת מהספר עוד יוסף חי, ושכחת שהוא מדבר לפני לפחות 150 שנה קודם שצרפת ובריטניה הרשעים הגיעו למזרח התיכון, ושרפו את כל המסורת, הדת, הקדושה והטהרה. כי עד אז היו הנשים וגם הגברים הולכים עם חלוקים ארוכים עד הקרקע, ומתחתיהם היו מכנסיים פנימיות ארוכות. באו הללו וקיצרו כל הבגדים, ובגד בוגדים בגדו.

ג, הספר עוד יוסף חי הלכות נדפס שנים אחרי פטירת המחבר, ואין לנו שום אסמכתא להחליט מה הסכים ומה לא, מה הוא כתב ואם היו חלילה תוספות או שינויים שם, ובכל זאת הוא כותב על שני שליש טפח שהוא בערך 5 ס"מ מעל הרצפה, ועל זה אתה בונה בנין של שקר והבל.
שאלה - 290855
לכבוד מורנו הרב שליט"א, מה המוסכם בברכה על מיני פיצוחים גרעיני אבטיח, דלעת, גרעיני שמש שחורים ועוד?
תשובה
מיני זרעונים, כגון גרעיני דלעת, אבטיח, מילון, חמניות וכדומה, מברך עליהם בורא פרי האדמה, כיוון שעיקר זריעתם לאכול את הגרעינים לשם הנאה, וכן בטנים, שומשמין, ואפונים קלויים.
הן אמנם דעת הרשב"א ז"ל [חידושי ברכות ל"ו, ב] כיוון שגרעיני הפירות אינן חייבים בערלה משום פרי, אלא משום ריבוי את פריו, גם הטפל לפריו, אין מברך עליהם, כיוון דלא נטע להו על דעת לאכול הגרעינים, ואם ממתק אותם באש, מברך עליהם בורא פרי האדמה. והסכימו עמו הגאונים הפרי חדש [ליקוטים סימן ר"ב], הרב פנים מאירות [חלק א סימן ס"ה], וביאורי הגר"א [ר"ב, ח], ועוד אחרונים.
אלא שהתוספות [ברכות ל"ו, ב] כתבו "קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה. דפירי נינהו. מכאן שיש לברך על הגרעינין של גודגדניות וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים וכל מיני גרעינים של פירות בורא פרי העץ". וכן כתב הרא"ש ז"ל [ברכות פרק ו סימן ד] "תניא קליפי רמון והנץ שלו או קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה, משום דהוו שומר. ודרשינן את פריו לרבות את הטפל לפריו. אבל גרעינין מדחייבין בערלה אלמא פרי נינהו. מכאן יש ללמוד על כל גרעיני פירות דמברכין עליהם בורא פרי העץ, ובלבד שלא יהו מרים שיהא נהנה מהן". וכן פסק הטור [סימן ר"ב] בשם אביו הרא"ש ובשם ר"י בעל התוספות.
וכן פסק מרן השלחן ערוך [ר"ב, ג] לברך על גרעיני פירות בורא פרי העץ. ואם הם מרים ומיתקם באש מברך עליהם שהכל. וכן כתב הרב רבי דוד אבודרהם ז"ל [הלכות ברכות שער ה], ועיין בשו"ת יביע אומר [חלק ז אורח חיים סימן ל"א].
ומרן החיד"א כתב בברכי יוסף [ר"ב, ג] ובשו"ת יוסף אומץ [סימן כ"ד] שכיוון שהדבר שנוי במחלוקת, והגרעינים לדעת התוספות והרא"ש אינם פירות, וכן הוא דעת הרבנים פרי חדש, ופנים מאירות ואבן העוזר, שגרעינים אינם בכלל הפרי, יש לברך על גרעיני הפירות שהכל. והסכימו עמו הרב חסד לאלפים [סימן ר"ב], והיפה ללב [ח"א ר"ב, ג] ועוד.
והנה הגם שקודם חמישים שנה היה המנהג לברך על גרעיני דלעת ואבטיח שהכל נהיה בדברו, משום שהיו טפילות לפרי, כי עיקר הזריעה היתה על דעת הפירות, הנה היום המציאות השתנתה, כי אנחנו רואים שהתעשיה השתכללה והחלו לשווק גרעיני דלעת בכמויות מסחריות, ומשתמשים בהן למאכלים ומיני מאפים, וסלטים שונים להנאה ולבריאות, ונטעי להו על דעת הגרעינים גם כן. גם גרעיני האבטיחים נזרעים מראש בשביל הגרעינים, כי האבטיחים לאכילה אין בהם גרעינים כמעט כלל, והחקלאים זורעים אבטיחים מיוחדים לצורך הגרעינים בלבד, ולכן מברכים עליהם האדמה.
וגרעיני החמניות מיובאים בימינו ברובם ככולם מחו"ל ושם זורעים אותם אדעתא לאכילה, ולכן מברכים עליהם בשופי ברכת האדמה
שאלה - 290757
לכבוד מורנו הרב שליט"א, רופא טבעוני אמר לי להשרות אפרסק עם כמה דובדבנים בקערת מים ולשתות כל בוקר, מה אני מברך על המים כי אני טועם את הפרי במים?
תשובה
ברכתו שהכל.
כתב הרא"ש ז"ל [ברכות פרק ו, סימן יח] "ומיא דסלקא ומיא דליפתא ומיא דשבתא בורא פרי האדמה, דקיימא לן מיא דכולהו שלקי כשלקי ומברכינן עלייהו בורא פרי האדמה, אף על פי שאין בו כי אם המרק וטעם הירקות מברך עליהן כמו שמברך על הירקות עצמן. ולא דמי למי פירות דאמרינן לעיל דזיעה בעלמא הוא, לפי שמשקה אין לו טעם הפרי. ואפשר שאם בישל הפרי ונכנס טעם הפירות במים מברך עליהן בורא פרי העץ".
אך הרשב"א ז"ל כתב [בחידושיו ברכות ל"ח, א ד"ה דבש] "ואי שלקי להו לתמרי ונפיק מינייהו דובשא דרך בישול מי מברכינן עליה בורא פרי העץ? אלא משמע דטעמא קא דרשינן דכיון דלא חייל שם תרומה אסחיטת פירות לבד מיין ושמן, שמע מינה דלא חשיב משקה אלא זיעה בעלמא. ולא דמי למיא דשלקי ומיא דשיבתא [שם ט"ל, א] דהנהו כיון דרוב אכילתן הוא על ידי שליקה מי שליקתן כמותן".
והמרדכי [ברכות רמז קכ"ה] כתב "מיא דכולהו שלקי כשלקי, פירוש בין אם סוחט המשקה מהם בין אם בישלן במים. ודוקא ירקות שהמשקה שיוצא ממנו עיקרו לטבול בו קאי, וחשיב מאכל כמקודם דהא אמרינן פרק חבית [שבת קמ"ד, א] משקה הבא לאוכל כאוכל דמי. אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדין אחר סחיטתם לשתיה מברך שהכל נהיה בדברו ואחר כך בורא נפשות רבות. וכן פירש ר"י בריש פסחים דמיא דסילקא משבח, אבל שכר מי שעורין לא משבח .ועוד דילמא לא אישתני למעליותא אלא לגריעותא, דמעיקרא היו השעורין ראויין ללחם. ובסוף פרקין פסק האלפס אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים מברך שהכל".
ופסק מרן השלחן ערוך [ר"ב, י] פירות ששראן או בישלן במים, אף על פי שנכנס טעם הפרי במים, אינו מברך על אותם המים אלא שהכל. והרא"ש כתב דאפשר שאם נכנס טעם הפרי במים מברך בורא פרי העץ".
שאלה - 290745
לכבוד הרב שלום רב
שאלה כנה ואמיתית - הרב כתב שלפני 150 שנה לא הלכו עם חליפות כמו היום איך זה הגיע כלבוש חרדי בימינו? אם זו אופנה מהגויים מדוע זה מותר ומדוע אסור להתלבש כרצוננו

תשובה
שאלה חשובה ומיוחדת שאלת, וכבר כתבנו על כמה פעמים באתר, אך מצווה בחדש, כתוב בתורה ובחוקותיהם לא תלכון, ואמרו בתלמוד שלא ללבוש מלבושי האומות. ונשאלה השאלה לגבי מלבושי הרבנים עטופי הגלימות, והרי להבדיל אנשי הנצרות והאיסלם הולכים בגלימות דומות?



שאלה - 241935
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם זה שהולכים היום עם חליפות ומגבעות שגם הגויים לובשים, יש הזה משום חקות הגויים?
תשובה
כתב מורני ועטרת ראשינו הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א.
"אין הולכין בחקות הגויים, ולא מתדמין להן לא במלבוש ולא בשיער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו, וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים, לא ילבש במלבוש המיוחד להן, ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם, ולא יגלח מן הצדדין ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית".

וכתב מרן ז"ל בבית יוסף יורה דעה סימן קע"ח, בשם מהר"י קולון ז"ל, [שורש פ"ח], שאין איסור "ובחוקותיהם" רק בדבר שהוא "חק סתום ונסתר, ואינו נגלה בלשון חק". או דבר שהונהג משום "פריצות או כפירה". אך בענינים הרגילים טעמם אין איסור בכך. וכיוון שהלבוש בימינו אינו משום פריצות, ואינו חק לעבודה זרה, וגם רוב הגויים והכומרים כולם אינם לובשים בגדים אלו, אין בהם שום חשש.
אך במלבושי נשים כל שהם משום פריצות, יש ליזהר בזה.
שאלה - 290734
לכבוד הרב.בבית הכנסת מתכננים טיול לקברי צדיקים קברי האבות כולל על האש בערב ראש חודש אלול.אני נגד זה ונמנע בגלל המצב הנורא בארץ. אבקש לחזק אותנו שאנחנו לא משתתפים בזה.
תשובה
טיול לקברי צדיקים זה נוסח של בורים ועמי ארצות מובהקים, חלילה ללכת שם ולשלב הנאות חומריות אכול בשר ושתה יין כי מחר ... בר מינן, נתחזק כולנו בלימוד התורה כדי להציל נפשות ישראל מסכנות שונות.
לכבודך העתקתי תשובה שחנני השם יתברך לכתוב באתר.


שאלה - 244323
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א
היום מהלילה מחר ומחרתיים ראש חודש אדר!
האם החודש הזה מסוגל לישועות מעל הטבע?
ולנהפוך הוא גדול לאדם מה צריך לעשות כדאי לזכות לשינוי טבע
תשובה
מדוע אינך עוסק בתורה? אלא מבזבז את זמנך בקריאת דברים בטלים?
הידעת שעוון גדול הוא לבקש לשנות הטבע?

א, במשנה מסכת ברכות נד, א.
"והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא. היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, היה בא בדרך ושמע קול צווחה בעיר, ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא".

ב, בתלמוד מסכת תענית כד, א.
"בריה מאי היא יומא חד הוו אגרי ליה אגירי בדברא, נגה להו ולא אייתי להו ריפתא. אמרו ליה לבריה כפינן, הוו יתבי תותי תאינתא, אמר, תאנה, תאנה, הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא. אפיקו ואכלו. אדהכי והכי אתא אבוה. אמר להו לא תינקטו בדעתייכו, דהאי דנגהנא אמצוה טרחנא, ועד השתא הוא דסגאי. אמרו ליה: רחמנא לישבעך כי היכי דאשבען ברך. - אמר להו מהיכא? אמרו הכי והכי הוה מעשה. אמר לו בני, אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירותיה שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו".

ג, עוד בתלמוד בבלי תענית כד, א.
"אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו, אמר להו: אשבעתיכו, במאי עסקיתו? אמרו ליה: ביתום ויתומה. אמר להן: העבודה! שהן קודמין לבתי. שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי, ואסיק שדייה באכלבא. אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה: מאי אייתי אבוך? - אמרה לה: כל מה דאייתי - באכלבא שדיתיה. אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי, וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל".

ד, עוד בתלמוד תענית כ, ב. "דאמר רבי ינאי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. אמר רב חנן מאי קרא דכתיב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".

ה, ואם תקשה, הרי רבי חנינא בן דוסא עשו לו נסים מעל הטבע, תשובתה בצידה, שרבי חנינא היה מתנהג בעבודת השם יתברך מעל הטבע, לכן מן הראוי הוא שיעשו לו נסים מעל הטבע. אך אנן יתמי דיתמי, באיזה זכות נבקש, ובעבור מה נדרוש ממנו, והלוואי שמה שנחנו צריכים לקיים נעשה.

ו, וכתב רבנו משה אלשיך שמות י, י.
"יהי כן ה' עמכם בלכתכם בלי טף כאשר בשלחי טפכם. לא כן הוא, כי הלא ראו כי כוכב רעה מראה דם נגד פניכם. וגם שיעשה לכם נס לא תפטרו בלא כלום. וטוב לכם השאיר פה הטף, כי יכבדו עליכם ויסתכנו הטף. ומה גם אם הוא דם חרב רבים לוחמים, כי בלי טף תתאזרו ללחום או לנוס, מה שאין כן על ידי טף. באופן שגם שיהיה ה' עמכם, אינו דומה ההשגחה שגם הטבע מסייע, להשגחה שכולה נגד הטבע שצריך זכות רב".
ועיין עוד בדברי הרב צרור המור בפרשת וארא ופרשת בא מה שכתב בזה.

ז, ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן כד, אודות המעשה הנורא שנשרף בית הכנסת מפואר עם ששה ספרי תורה בו, בעיר פרדס חנה, מדוע לא נעשה נס. וכתב שם בין הדברים
"ובס' מצבת משה (מ"ק כו) הסביר עפ"ד מהר"י מדובנא באהל יעקב (ר"פ וירא בפסוק היפלא מה' דבר, ביריעות האהל. ובר"פ ויצא בד"ה מדרש וכו'.) שכל זמן שיש אפשרות של הצלה ע"פ דרך הטבע לא עבד רחמנא ניסא בכדי, ורק כשכלתה יד הטבע ואין דרך להצלה אלא ע"י נס עביד רחמנא ניסא להראוי לכך. ע"ש. וא"כ י"ל דבאש קטנה שהיה אפשר להציל אין בזה הוראה מיוחדת מן השמים, ואין החילול השם גדול כ"כ מה שלא עשה הקדוש ברוך הוא נס בזה, היות והיה פתח להצלה עפ"ד הטבע, ורק ע"י התרשלות נשרף, אף שלא במרד ובמעל ח"ו. אבל באש גדולה שא"א להציל בענין אחר, הי"ל להקב"ה להציל כמו שעשה לאברהם אבינו ולחנניה מישאל ועזריה. אלא שבעונותינו נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך כאילו אינו יכול להושיע, וחילול ה' גדול הוא, לכן צריכים קריעה. ע"ש".
שאלה - 290707
לכבוד הרב היקר שליט"א, רציתי לדעת האם אבל מותר לגזוז שפמו באופן שמפריע לו באכילתו, וכן יש מחמירים ולא גוזזים בימים רגילים את השפם, וטוענים כי על פי הקבלה אין לגזוז אותו.
תשובה
ידידי הצעיר והיקר, דע לך כלל ברזל ששמעתי ממור אבי זלה"ה קודם למעלה מחמישים שנה, שאמר לי אם תרצה לברר הנהגה בקבלה, תלך אל הזקנים חכמי הספרדים ששימשו את הגדולים, ותעקוב אחר מנהגיהם וכן תנהג.

תחילה אבאר לך כי תוך שבעה ימי האבל מפורש בהלכה כי אין לסדר במספריים שפמו גם אם מפריע לו לאכול, ואחר שבעה רבו הפוסקים המתירים.
ולגבי גזיזת השפם בימי השנה הרגילים, מצינו כי חכמי אשכנז החסידים מניחים שיער שפמם ארוך ואינם גוזזים אותו, ופעמים שבשעת האכילה הוא מתלכלך. ולא מראה טוב הוא. ואילו חלק חכמי מרוקו מקצצים אותו הרבה, ואת שיער זקנם משאירים כמו שהוא. חכמי הקבלה הספרדים אשר בירושלים עיר הקודש היו נוהגים בלכתם אל הספר אחת לשלשים יום, לצוות עליו לגזוז מעט מאורכם כדי שלא יאריכו השערות אל חלל הפה.

והן אמנם בזוהר הקדוש בכמה מקומות שהזכיר את י"ג יקוני דיקנא עילאה כתב באדרא רבא קדישא [נשא קל"א, א] "תקונא תניינא מתתקן שערא מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל". ומדבר על השפם שהוא מעל הפה מצד לצד שני באורך שווה.
אמנם מובא בספרי דבי רבנו האר"י החי זיע"א, כי הי מתקן שפמו והטעם מפני שאיתא בזוהר הקדוש שכאשר השיער של השפם מתארך לחלל הפה הוא מעכב בעד התפילה היוצאת מפיו של המתפלל מלעלות למעלה, וכן כתבו מפרשי הזוהר הקדוש, ולא עת לדבר עתה.
ועיין במקדש מלך, באור החמה ובפירוש יין הרקח.
שאלה - 290703
אדם שקובע בכל יום שיעור בחברותא, ביקשנו מחבר שלומד לבד בביתו מידי יום שישתתף איתנו בשיעור בכולל, הנ"ל סירב.שאלה: מה שכרו של זה הלומד בחברותא בכולל משל זה הלומד לבד בביתו?
תשובה
עיין בתלמוד תענית [ז, א]
" אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד, לומר לך, מה ברזל זה, אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.

אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחיד אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי.
והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר ונואלו, ולא עוד אלא שחוטאין, כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו, ואיבעית אימא מהכא, נואלו שרי צען [וגו'] התעו את מצרים.
אמר רב נחמן בר יצחק, למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים, קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא, הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן".

והדברים ידועים, רק רציתי להזכיר לעצמי.
שאלה - 290539
לכבוד הרב
אדם שאכל ושבע ומסופק אם בירך ברהמ"ז, האם יכול לצאת י"ח ע"י אשתו שאכלה ושבעה ועדין לא בירכה? [אפי' שמעיקר הדין הוא צריך לחזור ולברך, אבל הוא רוצה שאשתו תוציא אותו]

תשובה
אשה שאכלה פת כשיעור ושבעה, והסתפקה אם בירכה ברכת המזון אם לא, תהרהר ברכת המזון בלבה רק.
הנה בתלמוד [ברכות כ, ב] אמרו "אמר ליה רבינא לרבא, נשים בברכת המזון, דאורייתא או דרבנן? למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן. אי אמרת דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, ואי אמרת דרבנן, הוי שאינו מחוייב בדבר, וכל שאינו מחוייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן". ופירש רש"י ז"ל "והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק, ואי משום בנות צלפחד, חלק אביהם הם דנטלו, שהיה מיוצאי מצרים". והתוספות כתבו כיוון שאינן בברית ותורה המוזכרות בברכת המזון. ונשארה הסוגיא בספק.
וכתב הרא"ש ז"ל [ברכות פרק ג סימן יג] "ולא אפשיטא הבעיא הלכך נשים אינן מוציאין את אחרים ידי חובתן". וכן כתבו הרז"ה בעל המאור, הראב"ן, הראבי"ה, ההשלמה, המכתם, הרא"א בחידושיו לברכות שם, רבנו ישעיה הראשון ועוד, וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת [ח"ו סימן י].
אמנם הרמב"ן במלחמות [על הרי"ף], הראב"ד, הרשב"א, והריטב"א ועוד כתבו דאיפשיטא והויא מן התורה. מכל מקום כיוון שמצינו מחלוקת הפוסקים בזה, במקום ספק אמרינן ספק ברכות להקל, ולא תברך שוב. וטוב תעשה אם תעיין בסידור ותהרהר בכל ברכה שם ומלכות בליבה.

נמצא כי האשה אינה בוודאי חייבת בברכת המזון מהתורה, ולכן כשהאיש אכל ושבע והתחייב מהתורה בברכת המזון, אינו יכול לצאת ידי חובתו ממנה.
שאלה - 290366
ב"ה, לכבוד הרב שליט"א, ביום שישי שאלתי ברדיו את הרב על כיסוי הראש בטלית בכמה מקומות בתפילה, ורציתי אם יוכשר בעיני הרב להשיבני בהרחבה כדי שאוכל לעיין בענין.
תשובה
בשו"ת תרומת הדשן [סימן י] נשאל גבי כיסוי ראש מקליעת קש ובו נקבים, אם מועיל להתפלל כשהוא לראשו, והביא ראיה מה שאמרו [כתובות ע"ב, א] לגבי גילוי ראש דאשה, יש לה סמך מן התורה דמוזהר עלה, ואפ"ה קאמר התם, דמדאורייתא בקלתה על ראשה שריא, ואפילו ברה"ר, ומחצר לחצר דרך מבוי, ואפי' משום דת יהודית לית לה בה. הא קמן, דאפי' סל, דאינו דומה כלל לכיסוי הבגד, שהרי הוא חלול בכמה מקומות, לפי שאינן קלועין יפה, וכ"ש כובעין של קש, הוא קלוע מרוצף ומהודק היטב, ודומה לכיסוי של בגד וכו', י"ל דודאי איסור גילוי הראש דהתם, איננו אלא משום פריצות דגברי, והיכא דלא שכיחא רבים, כגון בחצר אין קפידא; אבל איסור גילוי ראש דהכא, משום קלות ראש כלפי שמיא, דמדכר שם מקום ב"ה שלא באימה וביראה".
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן ח, ב] "מכסה ראשו שלא יהא בגילוי הראש. גם זה מדברי בעל העיטור (שם) ונראה דלאו למימרא שיכסה ראשו כדי שלא יהא בגילוי הראש לגמרי שאין זה מענין מצות ציצית ועוד דהיאך הלך לעשות צרכיו וליטול ידיו בגילוי הראש אלא היינו לומר שאע"פ שראשו מכוסה דרך צנועים להטיל סודר או טלית על ראשם וכדאיתא בשלהי פרק קמא דקדושין (כט:) משתבח ליה רב חסדא לרב הונא ברב המנונא דאדם גדול הוא א"ל לכשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא ופירש רש"י דלא פריס סודרא כדרך הנשואין שהיו רגילין לכסות ראשם עכ"ל ופשיטא שלא היו הבחורים הולכים בגילוי ראש ממש אלא ודאי היינו סודר או טלית שפורסין על הראש לצניעות ולפי שכיסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים וכדאיתא בסוף מסכת שבת (קנו: וע"ש) דאמרה ליה אימיה לרב נחמן בר יצחק כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא לכך כתב שיכסה ראשו בטליתו כדי שלא יהא בגילוי ראש מסודר או טלית שדרך ליתן על כסוי התחתון שבראש. ואפשר דהכי קאמר יכסה ראשו בענין שלא יהא בגילוי ראש מטלית של מצוה שצריך שיכסה ראשו בציצית לקיים מצות ציצית מן המובחר".
וכתב מרן ז"ל בשולחן ערוך [צ"א, ג] "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, ויש אומרים שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגילוי הראש.
ובכנסת הגדולה [הגב"י או"ח צ"א, ב] כתב בשם שו"ת מהרש"ל [סימן ע"ב] "לא הזכיר הטור גילוי הראש כי אם לגבי תפילה, לא לגבי קריאת שמע, אבל מה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואין להקל בפניהם וכו', ואם אינו יכול להניח על ראשו דבר כבד יכסה ראשו בבגד פשתן או במשי. ומכל מקום, מי שירצה לברך ברכת הנהנין והוא בלילה שאין לו כובע או כשרוחץ באמבטי, די לו במה שמכסה את ראשו בידיו. ועיין בתרומת הדשן סימן י', שהביאו רבינו ז"ל לפנינו בעמוד ד', דסובר דאסור להתפלל ולברך בגילוי הראש".
ובשו"ת הרש"ל ז"ל [סימן עב] חילק בין הנחת ידו על לבו, היינו משום שכן דרך האדם להניח ידו על לבו ואינו נראה בזה כיסוי, לבין להניח ידו על ראשו אין זה דרך האדם לכן שפיר חשיב כיסוי.
והמגן אברהם [צ"א, ד) דחה את דבריו וכתב שאין לסמוך עליו בזה. ע"ש. וכן כתבו מרן השלחן ערוך. והחיי אדם (כלל א' אות ט'), הגאון רבי זלמן (אות ד'), באר היטב [ד], בן איש חי [וישלח טז] ועוד.
וכתב הגאון היעב"ץ זיע"א במור וקציעה [סימן ח] "ולא הבנתי מה שכתב במגן אברהם [אות ג] דמשמע בקידושין דבחור שלא נשא לא היה מכסה ראשו בטלית. ומי שאינו ת"ח אפילו נשוי לא היה מכסה. עכ"ל. טלית מאן דכר שמה, התם בסודר איירי, וסודר דבר אחד וטלית דבר אחר, שהסודר כיסוי הראש, והטלית כיסוי הגוף, כדאמרינן בהרואה [ברכות ס, ב] כי פריס סודרא ארישיה לימא עוטר, כי מיעטף להתעטף, וגבי כוס דברכת המזון אמרינן [ברכות מט, ב] מר פריס סודרא ומר מיעטף. והכי מוכח בהרבה מקומות, ועיין לקמן סימן ש"א.
ופשוט שבשעת תפלה שניהם צריכים, רצוני בין סודר בין טלית, לת"ח ולשאינו ת"ח לנשוי ולבלתי נשוי הכל שוין בזה, רק שלא בשעת התפלה אז היה מנהגם של ת"ח בסודר, ולא שאר העם, אף על פי שלא היו הולכים בגילוי הראש כדברי הרב בית יוסף, כי בלי ספק היה להם כובע על ראשם לכל העם מקצה, רק הסודר שעוטף בו הראש למעלה מן הכובע כדרך שהטלית עשוי לעטיפת הגוף על הבגדים, זה היה מנהג הצנועים בלבד לילך בהם כל היום, והיו מצויינים וניכרין על ידי כך התלמידי חכמים מן השאר. כמ"ש [שבת עז, ב] מאי סודרא סוד ה' ליראיו, כי המון העם העוסקים במלאכה שארית היום לא יתעטפו בהם שכבדים עליהם ומעכבין אותן מלעשות מלאכתן על כן לא היו נושאין אותן כי אם בשעת תפלה. וק"ל.
והעיקר הוא שאין חילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ות"ח ושאינו, לענין טלית דמצוה דלא סגי בלא"ה, דזימנין דענשי אעשה, ולא מפלגי בין נשוי לפנוי, דשאר אינשי נמי, מאן פטרינהו ממצוה, במי שאין לו טלית קטן, ואף במי שיש לו טלית קטן מכל מקום מצוה היא להתעטף עכ"פ בשעת תפלה כדכתיבנא לקמן בסי' כ"ד.
ותו כיון דמצוה היא וצורך תפלה, ליכא נמי לפלוגי כלל, אלא הכל צריכין עטוף לתפלה דשחרית לכל הפחות. וזה פשוט. וכן הוא מנהגן של ישראל תורה. ועיין מה שכתבתי בס"ד בלח"ש מ"ה פ"ח דב"ק.
וכן כתב עוד במה שכתב דעל כל פנים לא יכסה ראשו לגמרי וציין עיין סוף סימן כ"ז. איברא לא משמע מידי מהתם, ההיא שלא בשעת התפלה מיירי, ולומר שלא יכסנו בכובעו ובבגדו וסודרו כל היום, כדרך שנוהג בשל יד, קא משמע לן דשל ראש שאני, דאורחייהו בגילוי, ואפ"ה לאו דעת הכל היא ואיתא התם מאן דאמר דלאו מילתא היא. עיין שם בבית יוסף" עד כאן דבריו.
שאלה - 290365
לכבוד הרב, האם מותר לברך כל ברכה שהיא כשידיו מלוכלכות בהפרשות מחוטמו?
תשובה
יהיו ידיו נקיות בשעה שמברך ומזכיר שם שמים, ואם נגע במקומות מכוסים שבגופו וכן בתוך אזניו או חוטמו, ישתדל לרחוץ ידיו במים, ואם אין לו מים ישפשפם במגבת או בבגדיו.
כתב מרן בשלחן ערוך [צ"ב, ה] "רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה, אם יש לו מים, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ואם אין לו מים מזומנים, אין צריך לחזור וליטול". ולהלן [אות ז] כתב "מקום מטונף, היינו מקומות המכוסים באדם, לפי יש בהם מלמולי זיעה, וכן אם חיכך הראש". וכתב הרמ"א ז"ל בהגה בשם המהרי"ל זיע"א "ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפילה, או עוסק בתורה, וכן בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד".
והגאון היעב"ץ ז"ל כתב במור וקציעה [סימן צב] "ונראה לי פשוט שלא נפסלו הידים אם נגעו בליחת החוטם בדרך השלכתה, כיון דאורחיהו בהכי ולא קפדי עלה אינשי כולי האי, אינו צריך להפסיק בתפלתו לחזר אחר מים לנקותן ממנה. אבל אם נגעו בצואת האוזן נ"ל דיש לחוש להצריכן נטילה לתפלה, ולא משום דשם צואה קגרים כנזכר, אלא דלא גרע מנגע במקום המכוסה שיש שם מלמולי זיעה, דמיקרי מקום הטנופת, כ"ש בצואה דאוזן דאיכא תרתי ומאיסא טובא (ודווקא כשהיא רכה ולחה, אבל יבשה ודאי לא חמירא מצואה ממש), משא"כ בחוטם דמיגלי, והוה כזיעה דפנים ושאר מקומות המגולים וכרוק הפה שאינו פוסל הידים כדלקמן סימן צ"ז".
והגאון החיד"א זיע"א השיג על דבריו בספרו מחזיק ברכה [צ"ב אות ד] וכתב דלא נהירא, והעתיק דבריו להלכה הרב שערי תשובה ז"ל [אות י].
וכתב המגן אברהם ז"ל [שם ה] בשם שו"ת הרשב"א [סימן קנ"ג] "עוסק בתורה לכולי עלמא די בנקיון בעלמא אפילו שיש לו מים".
והגאון אשל אברהם מבוטשאטש כתב "נראה פשוט דלגבי צואת אוזן מהני לכולי עלמא נקיון כל דהוא גם לתפילה, וכמו שכתב המג"א ע"ה לגבי חכוך במקום זיעה, ע"ש בסימן צ"ב [ס"ק ג] והמחמיר תבוא עליו ברכה כפולה:
עוד מצאתי במה שכתוב באו"ח [סימן צ"ב] חומרא על ליחות אוזן וחוטם, אינו רק חומרא בעלמא ומדת חסידות ולאשר נקל עליו להזהר בכך היטב.
שם. אודות מה שכתוב בשו"ע שליחות אוזן וחוטם צריך ליטול נטילת ידים מהם. וכשנתיבש הליחות אולי קיל ולא חמיר מצואה שיבשה שכיון שנפרכת קיל. ואולי גם כשחזרה ונתלחלחה ממים קיל, ואולי גם שנתיבשה ע"י אש וחזרה ונתלחלחה קיל וצריך לדבר עוד עיון".
שאלה - 290350
לכבוד הרב מוצפי שליט"א

ס"ת אשכנזי שנשמט אחד הצדדים בשעת הגלילה וכמעט נפל אבל נעצר ע"י רגלו של המגביה (לא ראיתי אבל כך סיפרו לי)
האם לצום?

תשובה
בהלכה מובא בספרי האחרונים, שכיוון שנפל קרוב לארץ צריכים להתענות, אלא שלמעשה כתבו הפוסקים שהיא חומרא וממידת חסידות. וכפי שכתבו בנהר שלום תקס"ו, שדה הארץ ח"ג סימן י"א חאו"ח. גנזי חיים [ט, ל"א] לרבנו חיים פלאגי זיע"א,
וכפי שכתב מרן החיד"א זיע"א בשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן י"ב). ע"ש. ועיין מה שכתב בשו"ת יביע אומר [חלק ב' אורח חיים סימן כ"ח].

ועיין בשו"ת יחוה דעת [חלק ד סימן נו] שכתב גבי מה שעשו הפורעים הערבים ימ"ש במערת המכפלה אשר בחברון עם ששת הספרי תורה, "ומכל מקום מי שאינו בריא כל כך, ועל ידי התענית אפשר שיגרם לו ביטול תורה, לא יתענה, והעיקר בזה תשובה ומעשים טובים, כי בוודאי עונותינו הטו אלה, ועל גדולי העיר וסביבותיה לגדור פרצות ישראל עד כמה שידם מגעת, ודילמא כדמבעי למעבד לא עבדי. וכיוצא בזה אמרו במכות [י"א ע"א] שהיה להם לבקש רחמים על אנשי דורם וכו'. ויש לנצל הלויית הספרי תורה לעורר לב ישראל בתשובה ולקרבם אל צור מחצבתם, ולחנך את בניהם ברוח תורתינו הקדושה, בבתי ספר של החרדים לדבר ה' ובישיבות הקדושות, שיתחזקו בתורה ויראת ה' טהורה".
שאלה - 290277
שלום לכבוד הרב. הסתפקנו אימתי יש היסח דעת בברכת הריח, ופעם שמעתי מהרב שיעור בזה ואין לי העתק ממנו.
תשובה
מרן ז"ל בשולחן ערוך [רי"ז, ג] כתב "הנכנס לחנותו של בשם שיש בו מיני בשמים, מברך בורא מיני בשמים. ישב שם כל היום, אינו מברך אלא אחת. נכנס ויוצא נכנס ויוצא, מברך על כל פעם. ודוקא שלא היה דעתו לחזור, אבל היה דעתו לחזור לא יברך".
והקשה המגן אברהם ז"ל [שם ג] "צריך עיון דבסימן קע"ח כולי עלמא מודו דבדברים שאין טעונים ברכה אחרונה, אם שינה מקומו צריך לברך אפי' היה דעתו לחזור. וצריכים לומר דשאני הכא דלבסוף הוא מריח אותן בשמים שהריח מקודם, ולכן אין צריך לברך, דדמי ליצא מסוכתו על דעת לחזור, כמושכתב ססי' תרל"ט עמ"ש סי' רי"ח ס"ג וסימן ח' סי"ד. מה שאין כן באכילה דאוכל דבר אחר ולכן צריך לברך. ולפי זה אם כשחזר מריח בבשמים אחרים צריך לברך. עוד יש לתרץ דהכא אינו מחוסר מעשה אלא כשנכנס מריח ממילא ולכן מהני דעתו".
והרב טורי זהב ז"ל [שם א] כתב "ובגמ' פריך והא לאו לריחא עבידא ואמאי יברך. ומשני אין לריחא נמי עבידא כי היכי דנירחי אינשי וניתי ונזבון מיניה. נראה לי מזה דאין חיוב בברכה זו אלא בנכנס ונתכוין להריח אבל בלאו הכי אלא שהריח אתי ממילא אין חייב, דכך לי באינו מתכוין כמו בדבר שאינו עשוי להריח. ומשום הכי ניחא דלא אמר המוכר בשמים חייב לברך על כל פעם שעוסק בהם, אלא ודאי דפטור כיון שלא נתכוין להריח וכןמשמע בגמ' דאמר נכנס והריח ריח כו':
והרב אשל אברהם [בוטשאטש] שם כתב "הט"ז ז"ל כתב בחנות בשם שאם אין כוונתו להריח אין צריך לברך. והמג"א ז"ל כתב שבחדר שאינו חנות אינו מברך. הגם דאפושי פלוגתא לא מפשינן, מכל מקום אי אפשר להשוותן בכך, כי מסברא גם בחדר אם מכוון להריח מדוע לא יברך. ואולי יש לומר חילוק בין כוונה להריח בין כוונה להנות מהריח וצריך לדבר עיון ע"כ:
והנה בשער הכוונות [ד"ע ע"ד] כתב "ואחר כך תבוא לבית ותעשה הקפת השלחן להמשיך אור המקיף של החיצוניו' הנה"י ואח"כ תקח בידך ב' אגודות הדס וכמ"ש רז"ל במ' שבת פ' במה מדליקין על ההוא גברא דרהיט ובידי' תרין מדאני אסא וראוהו רשב"י ור"א בנו בצאתם מן המערה ואמרו חזי כמה ישראל זהירין במצות כו' וקחם בין ב' ידיך ימנית ושמאלית ותחברם יחד ותברך עליהם בורא עצי בשמים ואח"כ תריח בהם.
ולהלן [ע"ב ע"ג] כתב "ואחר ברכת המזון תחזור לקחת ב' אגודות של הדס בב' ידיך ותחברם יחד בכונה הנ"ל ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואח"כ תברך ברכת עצי בשמים ותריח". ורבים שאלו הכיצד יתכן שאותם הדסים שבירך עליהם כבר, והם מונחים לפניו על השלחן, חוזר ומברך עליהם, והרי ברכת המזון לא הוי הפסק לענין ברכת הריח.
ובשו"ת רב פעלים [ח"ב או"ח סימן ל"א] כתב "הגם דברכת המזון חשיב סילוק, היינו לענין מיני מאכל ומשתה, אבל לענין הנאת הריח לא נגע ולא פגע, על כן לא יחזור ויברך עליהם אחר בהמ"ז כיון דהם עודם לפניו. ומ"ש בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל [דע"ב ע"ג] תחזור לקחת ב' אגודות של הדס בשני ידיך, ותחברם יחד בכונה הנז"ל, ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ואח"כ תברך ברכת עצי בשמים ותריח עכ"ל, נראה פשוט דלא איירי בהיכא שנשארו אגודות ההדס לפניו על השלחן אחר שבירך עליהם קודם קידוש, אלא איירי בהיכא דסילקום והניחום במקום הראוי להם שלא יתייבשו, ועתה אחר בהמ"ז חוזרים ומביאים אותם, ולכן מברך עליהם שנית, וזה פשוט, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר".
וכן חזר וכתב בספרו בן איש חי [ב, וירא כ"א] "אחר בהמ"ז תחזור ליקח שתי אגודות ההדס בשתי ידיך, ותחברם יחד ותאמר "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" ואחר כך תברך ותריח, וכנזכר בדברי האר"י ז"ל בשער הכונות. ונראה לי שצריך להסיר ההדס אחר קידוש שכבר בירך עליו, ולהצניעו במקום אחר, כדי שיוכל להביאו אחר בהמ"ז ולברך עליו שנית, אבל לא ישאר לפניו, אף על גב דבהמ"ז חשיב סילוק, הא איכא פלוגתא בזה. ולפי דעת רבינו האר"י ז"ל מנהג טוב לקרות בכל ליל שבת אחר ברכת המזון המשנה דמסכת עירובין, ואנו לא נהגנו בזה ומי שאפשר לו תבוא עליו ברכה".
ועיין למרנא החיד"א זיע"א בברכי יוסף [מ"ו, ו], וכן בהליכות עולם [חלק ג עמוד צ"ב]. מה שכתבו בזה.
שאלה - 290183
לכבוד הרב מוצפי הי'ו
כבוד הרב מה זה אומר "תשכח ימיני"?
תודה רבה לרב, שיבוא כבר המשיח אין כבר כוח לכל הצרות האלה.

תשובה
פירש הרב אברהם אבן עזרא זיע"א, תהלים קל"ז, ה.
"דברי כל אחד מהמשוררים בלבם וטעם אשכחך כנגד בזכרנו וטעם ימיני בעבור כנורותינו כי בימין ניגון המיתרים ופעול תשכח ימיני חסר כמו המעשה והזכיר על הימין תשכח דרך משל ויש אומרים שפירושו תיבש בלי חבר".
וכן פירש הרד"ק ז"ל בימין מנגנים במיתרי הכנור.

ומורנו רבי משה אלשיך זיע"א פירש מידת החסד, ולשון שאלה וכי אפשר לשכוח?

והרב מצודת דוד ז"ל פירש "אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה".

והרב המלבי"ם ז"ל פירש "ימליץ שכמו שהימין היא מוכנת אל האדם בכל תנועותיו ועסקיו, כן ירושלים היא חבת כל תנועותינו ועסקינו, עד שאי אפשר לשכחה כמו שאי אפשר לשכוח את הימין, ויותר מזה כי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, שכל דבורי הוא בך ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה".
שאלה - 289267
לכבוד הרב שלום רב. בשלחן ערוך למדנו שהרואה מלך מברך עליו, והמגיד שיעור אמר כי יש בו משהו מקדושת מלך מלכי המלכים, זה יכול להיות?
תשובה
כן כתב רבנו יצחק אברבנאל ז"ל [דברים י"ז, ט"ו] "כי המלך בארץ הוא במקום הקדוש ברוך הוא בעולם. ולכן היה מסור אליו היכולת המוחלט להעניש גם שלא כדין כפי צורך השעה ולבטל הנימוס הכללי כמו שהש"י לצורך השעה מבטל הטבע. ועושה נפלאות גדולות לבדו ולכן היה יחיד במלכות כיחוד הקדוש ברוך הוא בעולמו. ומפני זה ארז"ל במסכת ברכות הרואה מלכי אומות העולם אומר ברוך שחלק מכבודו וכו'. והרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליריאיו. והנה במה שאמרו מכבודו הודו שמלכי האדמה יש אתם מכבוד הש"י ומעלתו על דרך הדמוי וההעברה. ולכן אין ראוי להמון העם שישלחו יד במלכם להסירו ממלוכה כי היה זה רב ידו לו כשולח ידו בכבוד אלהים, וכבר העיד על זה דוד המלך עליו השלום שעם שהיה משוח מלחמה לא רצה לשלוח ידו בשאול להיותו מלך ישראל ואמר (שמואל א' כ"ז) כי מי שלח ידו במשיח ה' וניקה". עד כאן דבריו.

ולפי זה השבתי לאחד מהחברים ששאל על מנהגו של מור אבי זלה"ה מדי שנה בשנה ביום הפורים בתוך הסעודה, לקחת עפרון ונייר ולרשום את שמות מנהיגי האומות השונאים ונלחמים בנו, ולמחקם ביין או שיכר, והיה שולח לזורקם בבית הכבוד. והיה נזהר ביותר לא לכתוב בכתב יהודי אלא בכתב לעז, ומאוד נזהר שלא לרשום שום מלך ממלכי אומות העולם, הגם שהיה מנהיג אומה הנלחמת בנו, ואמר לנו משום הפסוק [קהלת י, כ] גם במדעך מלך אל תקלל. ולאנשי הסוד אמר כי יש במלכותו ניצוץ של מלכות שמים מלובשת בכמה מלבושים, ושבויה בו.
וכתב בספר המקנה [קידושין ל"ב, ב] "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכו'. כבר כתבנו לעיל הטעם משום דאין המלכות שלו ואינו יכול למחול כבוד מלכות שמים אשר בקרבו וכן כתב המהרש"א ז"ל. ובזה נראה דיש ליתן טעם מה שתיקנו חז"ל ברואה מלך ישראל לברך שחלק מכבודו ובמלך גוי שנתן מכבודו, משום דמלך ישראל אין המלכות שלו אלא של הקדוש ברוך הוא, והוא יש לו חלק בו. מה שאין כן במלך גוי שאין בזה כבוד להקדוש ברוך הוא, אלא לו בלבד לכך מברך שנתן. ובזה נראה דנכון הא דאמר בזבחים דף ק"ב לעולם יהא אימת מלכות עליך, דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי. משמע דאפילו במלכות גויים צריך שתהא אימתו עליו, ואפילו הכי איתא [עבודה זרה י, ב] גבי אנטונינוס שמחל על כבודו וגחין קמיה דרבי, היינו משום דמלך גוי, ודאי דיכול למחול על כבודו שהכבוד שלו".
שאלה - 289266
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
בליל ברית יצחק הגישו לנו יין משובח ובירכנו עליו הגפן, והביאו גלידה, והתעורר ויכוח אם לברך על הגלידה שהכל או לא כי היא כמו שתיה?

תשובה
כתב הגאון רבי בצלאל שטרן ז"ל בשו"ת בצל החכמה [חלק ג סימן קט"ו] "ולפי מה שכתבתי, לא מיבעיא גלידה העשויה מחומרים שהם אוכלין כביצה, סוכר, תבלינים ועוד, בודאי שאין ברכת היין ושתייתה פוטרתה, שהרי אינה משקה כלל. אלא גם גלידה שחלב ומי פירות מעורבים בה, וחלב ומי פירות בודאי קודם שהוקפאו דינם כמשקין שברכת היין ושתייתו פוטרתם, מכל מקום כעת שהוקפאו ומעורבים עם שאר חומרי הגלידה, מסתבר שגם הדע"ק מודה שדינם כאוכל, וכמבואר דעת הגאון בעל התניא ועיקרי הד"ט בשם הרדב"ז שהזכרתי [בסימן קי"ד אות י"א].
אלא לאחר עלות דברי הפוסקים שמחלקים בין גלידה הנקרשת גם כשמופשרת ונראית גוש, יש לה הגדרה של מאכל ולא משקה, לבין גלידה שכאשר מופשרת נעשית כמים, ויש לה הגדרת משקה, וכמפורש בפרי מגדים [מש"ז סימן ק"צ, ג], ובשו"ת מנחת יצחק [חלק ב סימן ק"י] ומעשה נסים [עמוד ס"ה], ועוד. יש לחלק בין גלידה הנעשית גוש שנקראת כאוכל, לבין זו הנעשית משקה.
ומה גם שהמרכיבים בגלידה הם ביצים שיש פוסקים הסוברים שהיא מאכל ולא משקה, גם יש בה סוכר, מרגרינה ועוד, שמטבעם ותכונתם להקריש אם המוצר, ונמצא שהיא יותר קרובה להגדרת מאכל מאשר למשקה, ולכן כדי לצאת מידי הספק, כשיברך על היין יכווין בפירוש אין בכוונתו לפטור את הגלידה.
שאלה - 289124
שאלה - 271959
המערכת, מציגים בפניכם את הקינות שיש לאמרם מדי יום בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.

תשובה
תשובה
יאמר תחילה על נהרות בבל... מזמור לאסף... זכור אדוני..... הבט משמים וראה...
לאחריהם שתי קינות בעודו יושב לארץ בבכי ובדמעה על הגלות הקשה. ועל רציחת היהודים בכל הדורות ושריפתם, השם ינקום דמם.
ונזכה כולנו לראות הגאולה בקרוב.

חיברו הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל וכתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

"קול ברמה נשמע ביללה, קול נהי מציון המהוללה,
חישבתי ימים הייתי גברת, ביד אדוני עטרת תפארת, ועתה אני שחרחורת, טבעתי בבור ביוון מצולה.
יחידה רעיה אזי הייתי, וכבוד עליון אני נקראתי, ועתה לתחתיות ירדתי, ודודי ורעי לרום עלה.
יחד יודעי בתולותי ורעותי, בכו נא עמי כי רבות אנחותי, אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי, כי דודי ממני ניסע ונגלה.
ממרום הושלכתי ברוב מגינה, שלח אש בעצמותי וירדנה, ויצאתי בגולה בדד כאלמנה, הגלה יהודה הגלת שלומים כלה.
הייתי כלה בתוך נוה אפריון, וענן יומם על מכון הר ציון, הושלכתי לחוץ כעני ואביון, בגדי לקח צר ואני אומללה.
כהני וזקני טבחו אויבי, מחזיקים בבריתי זרע אוהבי, בני היקרים ובחורי, הלכו בשבי ועוללי בגולה.
הן כל אלה אין דורש לנפשי, אמלאה החורבה ואל עמים ארים ראשי, ואויבי אמר לא תקראי עוד אישי, כי נפלתי לפני בני עוולה.
נא אב רחמן תשוב לציון, עין בעין נראה בבנין אפריון, והבית הזה יהיה עליון, ואז גאולים יפצחו צהלה".

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה
שאלה - 288900
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א. היום זה יום האזכרה של תלמידו היקר רבי תמיר ארביב זצ"ל 10 שנים להסתלקותו בסערה השמימה. אם אפשר במחילה מכבודו כמה דברי הספד קצרים.
תשובה
צדיק וישר היה, אהב את התורה ולומדיה, שירת כל דבר שבקדושה, מסר נפשו על קיום התורה באהבה ובחיבה, כיבד תלמידי חכמים בכל כוחו גם אותם שלא הכיר, השקיע כל כוחו בגידול בניו היקרים לתורה ויראת שמים טהרה. קירב רחוקים גם מעבר לים.
איש חכם ונבון היה, אציל המידות וכליל המעלות, עבד בכל כוחו שאת השם יתברך. הוא "יסד את האתר דורש ציון", מינה את העובדים במקום, דאג לכל מחסורם, שמח מאוד בכל פעולה תורנית, הוא אשר יזם את קיום השיעורים בכל קצות הארץ, וגם נתן ידו לעזור בהוצאת הספרים שזכינו בסייעתא דשמים לכתוב ולהדפיס, כמה שמחה היתה לו בכל ספר שיצא לאור. בפרט שבנסיעות הארוכות הייתי מגלגל עמו בדברים הכתובים בראשונים והאחרונים זיע"א. התפעמתי מאישיותו העצומה, ומכח ההסתרה והענווה שהיתה מנת חלקו, סלד והתרחק מכל כבוד בעולם הזה.
מעשה היה בתלמיד חכם עצום וגדול בירושלים, אשר נודע לו כי דירתו צפופה ויש לו ילדים קטנים, חיפש ומצא לו דירה רחבה, והלה התקשה במכירת דירתו הישנה כדי לעמוד בזמני התשלומים, הלך ולוה כספים ממכרים, וקנה בעצמו את הדירה דרך איש מסתרים, ולא גילה שהוא הרוכש והמשקיע.

אלה הם מקצת דרכיו ועלילותיו של האיש היקר הלזה אשר ידעתי את הליכותיו וארחותיו מקרוב. תהא נשמתו של תמיר בן מלכה צרורה בצרור החיים והשלום אצל בורא העולמות אדון כל הנשמות.
שאלה - 288877
לכבוד הרב מוצפי שליט"א האם מותר לצאת לחופש בחוץ לארץ בבין הזמנים לבתי מלון השם יברך את הרב בכול הברכות
תשובה
עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נז שכתב "שנינו בספרי (פרשת ראה יב, כט, פיסקא כי יכרית), וירשת אותם וישבת בארצם, מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה, וירשת אותם וישבת בארצם, אמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, חזרו ובאו להם למקומם. (ובהשגות הרמב"ן על ספר המצות להרמב"ם, במצות עשה ששכח הרב, מצוה ד', הביא לשון הספרי, וכתב: וקראו המקרא הזה, וירשתם אותה וישבתם בה, ושמרתם לעשות את כל החקים וכו', ללמדך שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ע"ש). ובתוספתא (עבודה זרה פרק ה') שנינו: כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שכך נאמר בדוד, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן הוא אומר אצל יעקב אבינו, ושבתי בשלום אל בית אבי, ואחר כך והיה השם לי לאלקים".

"ובדרשות הר"ן (דרוש ד' דף יג ע"א)כתב שכל הארצות חוץ מארץ ישראל נמסרו להנהגת הכוכבים והמזלות, ולכן אמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שמצד שארצות העמים מסורות לשרי מעלה, ואי אפשר שתשתנה הנהגתם אלא על צד הפלא, וכמו שפירשו על הפסוק כי לא ישא לפשעכם, לכן הדר בחוץ לארץ מצד היותו תחת כוכב או מזל אין תפלתו נשמעת כל כך, מה שאין כן בארץ ישראל שאינה תחת ממשלת קצין שוטר ומושל, כי אם השי"ת לבדו, וכמו שנאמר, ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. והתפלה נשמעת שם ביותר. וזה שאמר (בדברים לא) וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, כי האלהות כולם מלבד השי"ת לבדו נכרים הם בארץ ההיא. ע"ש. (וראה עוד בפירוש הרמב"ן דברים פרק ד' פסוק טו, ובפירוש הראב"ע שם פסוק יט). ומרן החיד"א בפתח עינים (כתובות קי ע"ב) הסביר גם כן בשם המקובלים, מה שאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכו', כי מדינות חוץ לארץ נתונות תחת השפעת הכוכבים והמזלות ושרי אומות העולם, כי לשבעים שרים של אומות העולם נתן הקדוש ברוך הוא לכל שר אומה אחת תחת שלטונו, וגם האדמה אשר הם עליה, וכשישראל בגלות בחוץ לארץ כל התורה והמצות שעושים שם עולים למעלה באויר ארץ העמים לרשות השר השולט במקום ההוא, ומשם יעלו לנוכח פני ה', ובינתים אותו שר נהנה מהם, ולכן אין העבודה נראית לה' לבדו, לפיכך הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכאילו עובד עבודה זרה, מה שאין כן הדר בארץ ישראל שהיא תחת שלטון הקדוש ברוך הוא בלבד בכבודו ובעצמו, לכן הוא דומה כמי שיש לו אלוה. ע"ש. [ונראה שזהו הטעם שתיקנו חז"ל (בברכות ל ע"א), שהעומד להתפלל בחוץ לארץ צריך לכוין פניו כנגד ארץ ישראל, וכנגד ירושלים, וכנגד בית המקדש ובית קדש הקדשים. ועיין בתוספות בבא בתרא (כה ע"א), ובספר ספרי דבי רב (דף קפב סוף ע"ג). ודו"ק]. וכיוצא בזה כתב ההפלאה בכתובות (קי ע"ב), והוסיף, שמצינו כעין זה אצל אברהם אבינו כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לעלות לארץ ישראל, ואז, ואעשך לגוי גדול, ופירשו חז"ל (פסחים קיז ע"ב) זהו שאומרים אלהי אברהם, כי רק אחר עלייתו לארץ ישראל ייחד השי"ת אלהותו עליו, שהדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה וכו'. ע"ש. ועדיין צריכים אנו למודעי בפירוש המאמר כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, שתיבת דומה משמעותה שבאמת אינו כן, וכן כשאמרו כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, משמע שבאמת יש לו אלוה, וזהו היפך המכוון. ופירש ההפלאה שם, כי בודאי אין להעלות על הדעת שקבלת אלהותו יתברך אינה על ידי עשיית וקיום המצות אלא בדירת ארץ ישראל בלבד, אלא האמת היא שהמקבל עליו עול תורה ומצות הוא שיש לו אלוה, ומכל מקום הדר בארץ ישראל אף על פי שפרק מעליו עול תורה ומצות, כיון שקיבל עליו מצות יישוב ארץ ישראל, כבר הוא דומה למי שיש לו אלוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים, ואילו הדר בחוץ לארץ אפילו קיבל עליו עול תורה ומצות, ובאמת יש לו אלוה, אף על פי כן כיון שדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שכל הארצות תחת שלטון המזלות, כמו שכתוב אשר חלק השם אלקיך אותם לכל העמים וכו'. והם מקבלים השפע מהשי"ת ומשפיעים לתושביהן, ואם כן הם ניזונים על ידי שליח וכו'. ע"ש".

ועל כל אלה תמיה הנני עליך שירא אלקים אתה, ואיך תסמוך שם בחוצה לארץ, על כשרות המאכלים, הבשר, הדגים, העופות, והתבשילים? כלי הבישול בהם בישלו נבילות וטריפות, הארנבת והשפן, הגמל והחזיר, כי טמאים המה לנו.
ומי ערב לך על הכלים, הסירים, המחבתות, הכפות, הסכינים ומזלגות, שכולם גיעולי גויים טמאים המה, אהה, מה נענה ליום הדין הקשה והנורא, אשר הוא יום נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום, למי ננוס לעזרה? ומי יהא לנו סיתרה? ואיך נעמוד ביום הכיפורים שיבוא עלינו ועל כל ישראל לחיים טובים ולשלום? על איזה מהם נבקש? ועל איזה מהם נתוודה? הרי כל ישראל ערבים זה לזה. וכשלו חלילה איש באחיו, איש בעוון אחיו.
ואל תאמר, רבים אוכלים שם, רבים שותים שם, דע, כי גהינם אמרו חז"ל יש בו מקום לא עלינו לכולם.
לכן חזקו ונתחזק בעד חיזוק הדת והכשרות ושלום על ישראל.
שאלה - 288738
שלום לכבוד הרב. אנחנו עקורי הצפון זה תשעה חודשים גולים נדים ומטולטלים באיזור המרכז, ואיןלנו בית, ושומעים איומים מהערבים המבקשים חלילה להכחידנו, האם היתה צרה כזו אי פעם בעם ישראל?
תשובה
רבנו מאיר ב"ר קלונימוס ז"ל כתב בספרו משך חכמה [דברים ח, י] "ויש להבין מה שאמרו [ברכות מח, ב] "הטוב והמטיב" ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר וכו'. "הטוב והמיטיב" תקנו על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפיים שנה, והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה, ו"כל כלי יוצר עליה לא יצלח" (ע"פ ישעיה נד, יז).
והנה אחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשרי, ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו על ידי מלכות בן כוכבא, שגדולי עולם היו מוטעים בו. אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחד, ונגזר עליהם קבורה, כדאמרו ירושלמי תענית, הבינו כי ישראל שה אחד בין שבעים זאבים, ובחסד ה' על ידי מלכי חסד יחליף כח ויוסיף דעת, וכאשר יהמיון גלי ים לשוטפם יבוא הרוח וישקיטם על ידי מושלי ויועצי ארץ אשר לבבם ביד ה' המלאה חסד. לכן תקנו "הטוב והמיטיב" על קיום האומה. ומקיום האומה הפלאי למדנו כי נאמנו דברי נביאינו ודברי אבותינו אשר הנחילו לנו מורשה באמונת אומן כל ההנהגה האלקית בבנין ירושלים וארץ. לכן המלכיות של הני ברכות תיקנו להזכיר ב"הטוב והמיטיב". ולכן על יין תיקנו "הטוב והמיטיב", כי זה מפלאות תמים דעים אשר אומה כזו בנימוסים כאלה, אשר אסר להם החיתון, וכמו שאמרו [איכ"ר א, כ"ט] על קרא [איכה א, ג] "גלתה יהודה" גויים אינם גולים? אלא אף על פי שגולים אין גלותם גלות. גויים שאוכלים מפתם ושותים מיינם אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם, גלותם גלות". וישראל, שאם נגע גוי ביינו אסור לו לשתות, ומדיח כוסו שלש פעמים, כמו שאמר המן. ובכל זאת הם מתקיימים בגולה, אין זה רק צדקת פזרונו בישראל. ובעל הבית יודע להפקיד כליו, ושכינה גלתה עמהם [מגילה כט, א] לסוכך עליהם בגדפין דילה, הוא כבוד השי"ת ויתעלה".

הראית לדעת שבמשך כל שנות קיומינו סבלנו נדודים והתחזקנו.
שאלה - 288512
שלום לכבוד הרב
בהיכל בית הכנסת שיש סמל מובהק של שמש וכמו כן מספר משולשים,ומעל לוחות הברית יש עין עם שמש מה הדין והאם מותר להתפלל במקום זה ?

תשובה
עיין במסכת ראש השנה כד, ב.
"תניא, לא תעשון אתי, לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות". וכן הוא במסכת עבודה זרה מ"ג, ב. ובפסיקתא יתרו פרק כ, סימן ב. וכן כתבו כל הפוסקים, ובפרט כאשר הם דמיות בולטות ואפילו מעט.
ובבית הכנסת זה חמור שבעתיים, מפני ששם מתפללים, ומשתחוים לאותו כיוון ונראה חס ושלום כ....
ועיין מה שכתב באותו נושא מרן זיע"א בשו"ת יחוה דעת [חלק ג סימן סב]
"יש לאסור לתלות פרוכת שמצוייר בה אריות על ההיכל של ארון הקודש מבחוץ, וכן יש לאסור להקים צורת אריות מברונזא או שיש וכיוצא בזה מעל לארון הקודש. ורבני ישראל שליט"א נקראים לדרוש ברבים על כך, ולדבר על לב גבאי בית הכנסת בכל אתר ואתר, במתק שפתים, להסיר צורות אלו מבתי הכנסת, ולפרסם ברבים שלא יוסיפו להקדיש פרוכות כאלה לבית הכנסת, ויש לעשות הכל בחכמה ובתבונה בשלום ובמישור, ולא לגרום חס ושלום למחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".
שאלה - 288467
לרב היקר והנכבד שלום רב, רציתי לדעת מה המנהג הנכון בהחזקת כוס היין בברכה? האם על האצבעות או בתוכם? כי צפיתי בתמונה והרב מניחה על האצבעות?
תשובה
היטבת לראות. כתב רבנו האריז"ל להניחם על ראשי האצבעות, ומקורו טהור בדברי הזוהר הקדוש. בהקדמה דף א עמוד א
"בגין לאפקא חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, ואינון חמש אקרון ישועות ואינון חמש תרעין, ועל רזא דא כתיב (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא דא כוס של ברכה, כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר, כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא דחמש אצבען, ושושנה דא איהו כוס של ברכה, מאלהים תניינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל בברית".

וכן כתב רבנו האריז"ל בשער מאמרי רשב"י - מאמרי ספר הזוהר מהרב הגדול זלה"ה - פרשת בראשית
ודע כי סוד שמים אלו הם סוד כוס של ברכה ומחמש גבורות יצאו ולפיכך נאמר עליהם מעשה אצבעותיך כגוונא דכוס של ברכה דיתבא על חמש אצבען דאינון חמשה גבורות כדפרישית".
הרי מפורש יוצא כאן ובעוד מקומות רבים דברי הרשב"י זיע"א אור העולם, ורבנו עטרת ראשינו האר"י החי, להניח הכוס על ראשי חמש אצבעות.
וכן ראיתי מילדותי לחכמי הקבלה תורת האמת ובראשם עטרת ראשי מור אבי זלה"ה נוהגים.
שאלה - 288233
לכבוד מורנו הרב שליט"א, מה תעשה האשה שהיא בהריון ומבקשת עובר צדיק ותלמיד חכם?
תשובה
העורך, העתקתי עבורך ועבור נשות ישראל הכשרות, את תשובת הרב מלפני שנים רבות.

שאלה - 229000
לכבוד הרב,
שמעתי שבהריון האשה משפיעה על העובר שיהיה קדוש. אנא רק אם לא קשה לכבודו, ואם נכון הדבר, לומר לנו מהם הדברים שבידי האשה לעשות עוד בהריונה למען קדושת בנה?
תודה רבה!
תשובה
לא לכעוס. לא לקלל, להיות שמחים תמיד, להשתדל לשמוע דברי תורה ומוסר מפי אנשים הגונים. להסתכל על בית הכנסת, על ארון הקודש, על הספר תורה כשמוציאים אותו ופותחים אותו לציבור. להסתכל באותיות התורה נביאים וכתובים, ובכלל זה להסתכל בספר תהלים.
גם טוב להזכיר שמות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף פינחס דוד ושלמה. יהושע בן נון, כלב בן יפונה. שמות הנביאים שמואל, ישעיה ירמיה, יחזקאל, הושע יואל יונה מיכה חגי, עובדיה, זכריה, מלאכי, צפניה, נחום, חבקוק, עמוס.
עזרא, נחמיה, ברוך בן נריה, נתן הנביא,
השופטים, עתניאל בן קנז. אהוד בן גרא,
עלי הכהן,

שמות חכמי המשנה. שמעון הצדיק, שמעון בן שטח, יהודה בן טבאי, הלל ושמאי, יונתן בן עוזיאל, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אליעזר הגדול, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו, רבי שמעון בן נתנאל, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן שמוע, רבי יהודה בן בבא, רבי יהודה בן דמא, רבי יוסי הגלילי, רבי מאיר בעל הנס, רבי אלעאי הזקן, רבי יהודה בר אלעאי, סומכוס, רבי שמעון בן אלעזר, רבי יהודה הנשיא, רבי חייא, בניו יהודה וחזקיה, רבי מנחם בר סימאי, רבי יהושע בן קרחה, רבי צדוק, רבי אלעזר המודעי, שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, רבי נתן, רבי נתן הבבלי, בר קפרא, רבי אלעזר הקפר, ועוד.

וכן שמות חכמי התלמוד.
שאלה - 288131
אחד פסק בספרו שאם מברך ברכות השחר וקורא ק"ש גם אליבא דהזוהר מותר לאכול בליל התענית לאחר שתעורר משנתו ועדיין לילה, כמובן שעשה תנאי לפני שישן. נשמח לדעת הרב בנידון.
תשובה
אעתיק לך דברי הזוהר הקדוש ויקהל רט"ו, ב

"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא,

"ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן"

בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו, ואי תימא הא קיימא נ' באמצעיתא הכי הוא ודאי דהא לא יכלין לשלטאה בההוא סטרא אחרא עד דאתערבי ביה ערובא דסטר קדושה כחוטא חד דקיק, מאן (הקדמה ב ב) דבעי לקיימא שקרא יערב בה מלה דקשוט בגין דיתקיים ההוא שקרא ועל דא עון מלה דשקר הוא ובגין לקיימא ליה עאלין בה מלה דקשוט ודא איהו נ' בדא מקיימי לההוא שקר, ומאן דלא צלי צלותא לקמי קודשא בריך הוא עד לא ייכול על דמיה, כמנחש ומעונן,
שאלה - 287663
לכבוד הרב היקר שליט״א, לצערינו כמעט מדי יום נהרגים חיילים יקרים בידי המחבלים הארורים. האם ההשכבה, וכשמזכירים שמם יש לומר השם יקום דמו? וכן על הקבר? ומה התועלת בכך?
תשובה
נושא כואב ורחב זה מצריך נימוקים וראיות לרוב בספרים הקדושים המדברים בזה. ואנסה כאן בקצרה להביא מעט מהם.
בספר מעבר יבק לרבנו אהרן ברכיה דימודינה זיע״א תלמיד הרמ״ע מפאנו ז״ל שהוא ספר יסוד בעניני הנפטרים ועולמם. כתב כי דבר זה נצרך ומועיל מאוד למנוחתו. א. מפני שהוא נרצח, ב, על ידי אויב. ג, על ידי גוי. ד, כשמסר נפשו להצלת בני עמו. ואין לנפשו מרגוע למעלה משום שנלקח מכאן שלא בדרך הטבע וגם לא בזמנו ככל החיים.
כשאנחנו מזכירים את נקמת דמו ביד השם יש לנפשו מנוחה שלימה. משום שדבר זה מוזכר בתורה ... כי דם עבדיו יקום. בנביאים.... כי יום נקם בלבי. .... וניקתי דמם לא ניקתי. בכתובים ...אל נקמות השם.
והטעם מובא בזוהר הקדוש ששר האומה הרוצחת למעלה משתבח בעצמו שהוא לקח נפש בנו של השם יתברך. ולכן השם יתברך לובש בגדי נקם ונוקם ממנו את נפש ההרוג.
ויש בזה עוד מקורות רבים בזוהר ובתלמוד ובמדרשים. ולצערי לרוב חולשתו אין ידי מגעת היום להאריך בזה, בפרט שראוי להאריך עוד.
ואזכיר כאן דברי הזוהר הקדוש [משפטים ק"ז, א] "וקרא אמר ולא נמצא אתו דבר (מ"א טו ה) רק בדבר אוריה החתי, רק למעוטי קא אתי, בדבר אוריה, ולא באוריה, וקודשא בריך הוא אמר, (ש"ב יב ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב בני עמון הוה חקיק ביה חויא עקים דיוקנא דדרקון, ואיהו עבודה זרה דלהון, אמר קודשא בריך הוא, יהבת חילא לההוא שקוץ, בגין דבשעתא דקטלו בני עמון לאוריה, וסגיאין מבני ישראל עמיה, ואתגבר בההיא שעתא חרב בני עמון, כמה תוקפא אתתקף ההיא עבודה זרה שקוץ".

נמצא זה היה קשה לדוד שאוריה נהרג בידי בני עמון, והיו מתגאים נגד השם ונגד משיחו. ועיין במפרשים שם ובעוד מקומות.
שאלה - 287647
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. אני קורא כל בוקר כמה מזמורי תהלים, לרפואת בני המשפחה וכמה קרובים הסובלים חולאים לא עלינו, אני יכול לומר פרק נוסף עבור עם ישראל?
תשובה
מחילה תן לי לעשות לך סדר בתפילות הפרטיות והכלליות. לימדו אותך ואת הציבור טעות בעבודת השם היא התפילה.
דע ידידי, כי התפילה לא נאמרת לפי מספרים, אנשים, מטרות, ונושאים. אלא תפלה נאמרת בגלל שיש למעלה מפריעים ומונעים מהשפע, הברכה, הבריאות, ההצלחה, מלרדת לעולם בגלל העוונות. וכשאנחנו היהודים בכל דור ודור, רואים שיש צרות הפרט והכלל, בעיות בריאות, שלום בית, פרנסה וכלכלה, חינוך בנים ומשמעת ועוד.
זה אינו קורה רק אצל אדם פרטי, אלא אצל רוב הציבור, יש הרבה ויש מעט, בתחומים שונים של החיים, בריאות, פרנסה, בטחון, ועוד, וזה קורה בגלל הפרת איזון בין הזכויות לבין החובות.
במצב זה אנחנו צריכים להתעורר, לתקן המעשים, לעזוב את החטאים, ורק אז להתחיל להתפלל, והתפילה צריכה להיות בכוונת הלב, לכבוד השכינה הסובלת עמנו בגלות ובצרות הפרטיות והכלליות אשר פוקדים לא עלינו את ישראל.
מכיוון שכולנו זקוקים לישועה, וכל אדם בתחום מסויים, אין להתפלל לפי סוגים ומספרים, אלף ובית, גימל ודלת, אלא כללית, וזה יעיל ביותר, והעיקר מבקשים בעבור שמו הגדול ולא רק בעבורינו, אלא בעבור כולנו כאיש אחד. וכנזכר בתלמוד ברכות בסופו [ס"ג, א] אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלים לו פרנסתו [משאלותיו], שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך.
וכשנתפלל באופן כללי בעבור הכלל, ובפרט בעבור החיילים העומדים להגן על עם ישראל, ומוסרים נפשם להריגה בעבורינו, התפלה מקבלת חשיבות מספר אחת ראשונה לעלות, ומכריתה כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה, ואין שטן ואין פגע רע, ושב ישראל ושקט ושאנן ואין מחריד.

הערה חשובה רבנו האריז"ל כתב כי העושה כן, והשפע יורד בעבור תפלתו הוא הראשון להיוושע. משום שהוא גרם שתעלה התפילה.
ולכן קדימה לעבודה.
שאלה - 287595
לכ מו'ר יצאנו ביוזמה בלי נדר לקריאת שיר השירים לפני מנחה לילדים גם יגיעו חצי שעה לפני שבת גם יקראו בקול נעים
אנא מכבוד תורתו אם יכול לעודד רוחם של תינוקות של בית רבן תודה למור

תשובה
יעלו ויצליחו, יפריחו וישגשגו.
אשריכם ילדי ישראל הבאים ראשונים לבתי הכנסת ומשכימים ומעריבים, ובזה תזכו לאריכות ימים ושנים, ברכה רווחה והצלחה בכל ימי חייכם.
כשאתם באים ביום השישי מבעוד יום, ועוזבים את הבלי העולם את המשחקים, ואת הבילויים, מתלבשים מוקדם לכבוד שבת קודש, ואומרים את שיר השירים, כל מלאכי מעלה לאלפים ולרבבות באים ומקשיבים לקולכם, נושקים את פיכם הטהור, ומעלים את קולכם אל הצדיקים אשר בגן עדן, והקדוש ברוך הוא מתענג ושמח לקולכם.
כי אין לאבינו שבשמיים שמחה במלאכים המשוררים לפניו, אלא בכם. כי אתם בשר ודם, ויש לכם את עיסוקיכם, ואתם עוזבים כל עסקיכם ומתכוננים להקדים לבית הכנסת לכבוד שבת קודש המלכה, השם יתברך בעצמו מכריז במרום את שמותיכם ומזכיר את המלאכים הקדושים לשמור אתכם, וגם את עמו ישראל, מידי אויבינו ושונאינו.

וכל העולמות דוממים ומקשיבים לקולכם, ובפרט באמירת "שיר השירים" כי הוא שבח יקר ונעים לאבינו שבשמים, וגדול ונכבד מכל השבחים, השירים, והזמירות. ובפרט הנאמר על ידכם ילדי ישראל הטהורים, הבל שאין בו חטא, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אתכם, ושמחים לקולכם.
חזקו ואמצו ילדי ישראל היקרים, השם ישמרכם.
שאלה - 287544
לכבוד הרב שליט"א, שמעתי רבנית... תהלים....
תשובה
אין דרכינו להגיב או להשיב מקשקושים שונים של ריקים ופוחזים המשמיעים דברי כפירה על תורה שבכתב הכוללת כל חלקי התנ"ך. אשר כולם נכתבו על ידי משה רבנו והנביאים עליהם השלום, ונכתבו מפי הגבורה.
אך כאן לא יכולתי לעבור לסדר היום ולא להגיב על דברי הבל ורעות רוח, שאם היה לנו ספר תהלים מסודר היינו יכולים לפעול כל מיני פעולות, לטוס עמו למרומים ולהגיע לכל השערים, ועוד דברי שטות ודמיון.
מי יכול או רשאי לפצות פה ולהגיב או להעביר ביקורת על ספר התהלים הקדוש שכתבו דוד מלך ישראל אשר בכל יום משבחים אותו שרפי מעלה על מעלת הספר התשבחות הנפלא שכתב, והרי כל התלמודים בבלי וירושלמי, הזוהר הקדוש והמדרשים מלאי תוכן הלכות וביאורים על כל מילה ומילה וכל אות ואות מספר התהלים.
ותבוא היום טיפשה הקוראת לעצמה רבנית ותתחיל לתאר אם היום היה ספר התהלים כך וכך היינו יכולים לעשות כך, וכי אם היו מגלים לכל אחד מאיתנו את כל מפתח הסודות והשמות, וכי היינו יכולים לפעול איזו פעולה? חלומות באספמיה, זהו ספר התנ"ך אשר התקבל משמים על ידי משה רבנו ללא כל שינוי.
שאלה - 287528
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם התפילין צריכות להיות שחורות מהתורה?
תשובה
לא מהתורה, רק הרצועות הם הלכה למשה מסיני.
כתב הרמב"ם הלכות תפילין פרק ג, הלכה א.
"שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני ולפיכך כולן מעכבות ואם שינה באחת מהן פסל, ואלו הם, שיהיו מרובעות, וכן תפירתן ברבוע, ואלכסונן ברבוע עד שיהיה להן ארבע זויות שוות, ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל, ושיכרוך הפרשיות במטלית, ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן, ושיהיו תופרין אותן בגידין, ושעושין להן מעבורת מעור החפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה, ושיהיו הרצועות שחורות, ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע כצורת דל"ת".
ובהלכה יד כתב
"הרצועות של תפילין בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים וזו הלכה למשה מסיני, אבל אחורי הרצועות הואיל ומבפנים הן אם היו ירוקות או לבנות כשרות, אדומות לא יעשה שמא תהפך הרצועה וגנאי הוא לו, ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים, ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה".
שאלה - 287300
שלום הרב
אני בישיבה תיכונית לומד תורה ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק בישיבה לכן אחר הצהריים החלטתי ללמוד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד בלימוד עיון או ללמוד בבקיאות

תשובה
אלה - 287276
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
שאלה - 287246 "> 287246
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
תמשיך עם החבר כיום.
שאלה - 287246 "> 287246
אני בישיבה תיכונית ואני מרגיש שאיני לומד תורה מספיק
לכן אחר הצהריים אני לומד גמרא עם חבר
האם כדי לי להתמקד לימוד בעיון או לימוד בבקיאות וכשאגדל ואלך בישיבה אלמד בעיון
תשובה
תמשיך עם החבר כיום.
שאלה - 287195
שלום הרב
אני בן 14 מעוניין ללמוד הלכה מתוך הבנה וידיעה של המקור
ולא מתוך ספר מסכם.ולא יודע מאיפה להתחילהאם כדי להתחיל טור עם בית יוסף ואיך לומדים טוראו שולחן ערוך ואך לומדים
תשובה
הסדר הוא כדלהלן. א, הסוגיא בגמרא בהבנה. ב, לימוד הבית יוסף ולסכם את השיטות השונות. ג, לימוד השלחן ערוך.

הערה, א, אתה עדיין צעיר ללמוד סדר זה. ב, לא ניתן ללמוד לבד, רק עם חברותא בעל נסיון. ג, עתה תלמד טוב כמה מסכות בהבנה עם הראשונים.
שאלה - 287158
לכבוד הרב שלום רב
האם יוכל הרב להסביר לי ללמוד הלכה
והאם ללמוד בית יוסף או שולחן ערוך
ואיך לומדים בית יוסף
תשובה
ידידי הצעיר, אתה זקוק לחברותא שילווה אותך בלימודך. אל תחפש פתרונות קסם שוא.
שאלה - 287127
אם הרב יוכל לכתוב מהי מעלת הנישואין לבן תורה אברך שלומד כל היום בכולל ולא לומד
מה האישה זוכה מזה
לפעמים שוכחים וצריך תזכורת

תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.

ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו ואשתו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבות, ובכל לילה בחצות רואות אותו ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעות בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכנות אמו ואשתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו ושל אשתו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר להן, איזה אושר נפל בחלקן.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.
שאלה - 287086
לכבוד הרב שליט"א. איך זה ממשלת ימין על מלא, ולא חוקה חוק נגד גיוס בני הישיבות, וכעת מתוך הליכוד מתנגדים לבני הישיבות.
תשובה
כשיש לך חברי כנסת שלא למדו מימיהם בישיבות, ואינם יודעים מה זה ערך של תורה זו התוצאה. ותראה מה קורה כמה חטופים כבר מתו, ומי יודע מי נשאר בחיים? ומה יהיה בצפון?
התקיים בנו מה שאמרו חז"ל "והגליל יחרב".

עיין במשנה מסכת סוטה פרק ט
רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות משנה מסכת סוטה פרק ט
רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות "והגליל יחרב" והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים".
וכתה רבנו עמנואל חי ריקי ז"ל הי"ד בספרו הון עשיר מסכת סוטה פרק ט
"והגליל יחרב. מבתים, כדכתיב (ויקרא כו, לג) ועריכם יהיו חרבה. וכאשר זכני ה' לעלות לארץ ישראל פה צפת תוב"ב שהוא ארץ הגליל בשנת התע"ח, עיני ראו ולא זר איך בעונותינו הרבים כן היה, כי כלו מלא בתים חרבות".
שאלה - 286980
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רוצים היום לבטל תורה מבני ישראל, מה נעשה אנחנו? בצער כולנו.
תשובה
עיין בפסיקתא רבתי, פיסקא כא
"כתוב בתהלים "ארץ יראה ושקטה, אמר רבי פנחס בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ, תאמר שהגיע עונתה של תחיית המתים והקב"ה תובע מידי מה שהפקיד אצלי כדכתב וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה (ישעיה כ"ו כ"א), וכיון ששמעה [אנכי מיד שקטה, בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים שם י') משל למלך שהיה] יוצא בקימפון חרבות מכאן וחרבות מכאן רמחים מכאן ורמחים מכאן, והיו הכל אומרים מה אם בשעה שהוא יוצא בקימפון כך כשיוצא למלחמה על אחת כמה וכמה, כך שמיעה אחת השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו בסיני והרעיש את כל העולם כולו לכשיקום להוכיח את עולמו (כל באי עולם) וליתן שכרם של צדיקים כמה שכתב בקום למשפט אלהים להושיע כל ענוי ארץ סלה על אחת כמה וכמה, אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן למלך שהיה עומד ומכרכר על פתח פלטין שלו, [כיון שראוהו עסוק] דוכוס אומר עמי הוא עסוק (כיון שראו עסוק) איסטרטילוס אומר עמי הוא עסוק, כיון שראו אותו אוחז ביד בנו, אמרו (בו) עם בנו הוא עוסק, כך היה הקדוש ברוך הוא כשעמד ומכרכר על הר סיני שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ' א'), מיכאל אומר עמי עסוק, גבריאל אומר עמי הוא עוסק, כיון שאמר אנכי אמרו עם בנו הוא עוסק ותורה הוא נותן לבניו".

אנחנו שלו, והתורה שלו, וכל העולם שלו.
שאלה - 286802
שלום לכבוד עטרת ראשינו הרב... מי שהיה בשירותים, ויצא ולא בירך עדיין אשר יצר, ואכל מיני מזונות, האם יקדים אשר יצר, או על המחיה?
תשובה
בשו"ת מהרש"ל ז"ל [סימן צ"ז] כתב מי שהתחייב בברכת אשר יצר וגם בברכת נפשות רבות, איזה מהן יקדים. והשיב כי "יראה שיקדים אשר יצר משום דקיימא לך בכל דוכתי, תדיר ואינו תדיר תדיר קודם. וברכת אשר יצר הוא תדיר, מה שאין כן בברכה אחרונה שיכול להיות כמה ימים זולתו. וכגון שלא אכל או שתה כי אם בתוך הסעודה. ועוד ברכת אשר יצר אין לה שיעור, כמו שכתב הרא"ש דכל פעם שנפתחו נקביו צריך לברך. וברכה אחרונה יש לה שיעור, לפי דעת כל המחברים. אלא שר"י היה מסתפק באיזה שיעור או בכזית או ברביעית. ואם כן ברכה שאין לה שיעור קודמת במעלה וראויה להקדים, הנראה בעיני כתבתי".
והעתיק דבריו להלכה ככתבם וכלשונם תלמידו הגאון הרב מטה משה [סימן שס"ה], וכן כתב הרב מגן אברהם [קס"ה, ג] "כתב רש"ל בתשובה [סימן צ"ז] אכל דבר שחייב לברך בנ"ר ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים. יברך אשר יצר קודם דהיא תדירה, ועוד דאין לה שיעור כמו שכתב [ז, ד] מה שאין כן בברכה אחרונה".
והגאון היעב"ץ זלה"ה כתב במור וקציעה [סימן ז בסופו] "ראיתי כתוב בשם רש"ל מי שאכל דבר שצריך לברך ברכה אחרונה והטיל מים, שיש שתי ברכות לפניו ברכה אחרונה דהנאה ואשר יצר, איזה מהן קודם, והשיב אשר יצר קודם דתדיר. ע"כ. ולענ"ד אי משום הא לא אריא, דמאן יימר שאין זה תדיר כמו זה, אדרבה אכילה ושתיה תדירים יותר ברוב בני אדם, מעשיית צרכים.
איברא לדידי בלאו הכי שפיר פסק, משום דמיד אחר ההנאה חל עליו להודות, ואין לו להמתין ולהעביר הזמן שמרגיש בה עדיין כדכתיבנא לעיל, וברכה אחרונה אי אפשר לו להסמיכה עוד אחר שעבר זמן הנאתה, לכן בדין לאחרה. ודוק".
וכן כתב מורנו רבי חיים פלאג'י זיע"א ברוח חיים [סימן ז] דלכאורה גם האכילה היא תדירה, ואמאי הברכה אחרונה של אכילה ושתיה לא תחשב תדירה גם כן. וכתב, כי לגבי ברכה אחרונה כבר הסיח דעתו והפסיק מברכה אחרונה ומאי דהוה הוה, אבל ברכת אשר יצר דהוי סמוכה ממש יש להקדימה לברכה אחרונה. "וכל שכן אם אכל משבעת המינים שיש אומרים שטעונים ברכה אחרונה במקומם, וכמ"ש מרן השלחן ערוך [קפד, ג], א"כ כשיצא מבית הכסא ונטל ידיו, הרי חל עליו החיוב של ברכת אשר יצר מיד, ואילו ברכה אחרונה של שבעת המינים לא חלה עליו עד שילך וישב במקום שאכל. ופשוט".
ובשו"ת תורה לשמה [סימן ס"ו] כתב אפילו שברכת מעין שלש לסברת הרמב"ם, הרא"ש, והרשב"א, ורבנו יונה זיע"א, וכן דעת הבה"ג שהביאו הטור, היא מן התורה. ואשר יצר הוא מדרבנן, נראה דצריך לברך אשר יצר קודם, משום שהתחייב בה תחילה, ואין מעבירין על המצוות. ולכן יש להורות בנידון השאלה דיברך אשר יצר ברישא. ומה גם עוד דאיכא טעמא אחרינא, והוא דאיכא דסבירא להו אשר יצר הוי תדיר. והיה זה שלום".

ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ח אורח חיים סימן כג וסיים "ומיהו פירות שברכתן האחרונה בנ"ר, יש להעדיף אשר יצר עליהם, כיון שברכת בנ"ר רשות, כמ"ש הרוקח (סימן שמב) והריטב"א (ברכות לה א). וכ"כ בס' פרדס הגדול (ס"ס עח). ע"ש. ושו"ר בשו"ת תורה לשמה (סימן סו) שכתב, שאף אם הטיל מים ואכל פירות משבעת המינים, ברכת אשר יצר קודמת, כיון שנתחייב בה תחלה, וגם מטעם תדירה. וע"ש. ואכמ"ל יותר".
שאלה - 286699
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. נשאלתי מדוע דווקא על אכילת לחם תיקנו ברכת המזון ולא שאר מאכלים גם את הם טעימים ומשביעים?
תשובה
עיין בהקדמת הרב המקובל הבן איש חי זיע"א שכתב בספרו בן איש חי [א, מסעי אות א] "כל אכילה ושתיה המעולה יותר מצד הבירור הנעשה בה תקנו בה ברכות יותר, לכך אכילת הלחם שהיא מעולה יותר במלאכת הבירור תקנו לפניה שתי ברכות שהם על נטילת ידים והמוציא, ולאחריה חמש ברכות שהם ארבע דבהמ"ז ואחת של הכוס, ואכילה של שבעת המינין כשאוכל מיני מזונות או פירות העץ דחמשה מינין, הואיל ואינה מעולה אכילה זו כאכילת הלחם הגמור לא תקנו בה אלא ברכה אחת באחרונה אך היא מעין שלש ברכות דבהמ"ז, ואכילה של פירות דשאר אילנות או פירות האדמה ובשר ודגים וכיוצא דגריעה מאותה אכילה של שבעה המינים שנשתבחה בהם א"י לא תקנו בהם ברכה מעין שלש אלא ברכה של בורא נפשות רבות.
לכן חמשה מיני פירות שהם משבעה המינים שנשתבחה בהם א"י אם אכל מהם כזית שהוא תשעה דרהם מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא של העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל הפירות בא"י על הארץ ועל הפירות, וחמשה מינים אלו שגדלו בא"י עצמה בין אם אוכלם בא"י בין אם אוכלם בחו"ל חותם ונודה וכו' על הארץ ועל פירותיה בא"י על הארץ ועל פירותיה, ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה, וכן ה"ה ביין אחר ששתה כשיעור שצריך ברכה מעין שלש על היין של חו"ל יחתום ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל פרי הגפן בא"י על הארץ ועל פרי הגפן, ועל יין של ארץ ישראל יחתום ונודה וכו' על הארץ ועל פרי גפנה בא"י על הארץ ועל פרי גפנה".
שאלה - 286633
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
פרי שיש עליו ברכת שהחיינו האם מקדימים לברך שהחיינו או קודם ברכת הפרי ?
תודה רבה

תשובה
רבו הפוסקים הסוברים להקדים ברכת הפרי לברכת שהחיינו, ובראשם הגאון רבי יעקב חאגיז זיע"א [ש"פ – תל"ד] בספרו שו"ת הלכות קטנות [חלק א סימן רל"ו] "תשובה מריש הוה אמינא דעדיף טפי להקדים שהחיינו לברכת הפרי כיון דאפילו עכשיו אם ברך שהחיינו על הראייה בלבד לא הפסיד ומוטב שלא להפסיק בין ברכת הפרי לאכילה. שבתי וראה דיש להקדים ברכת הפרי כמו שמצינו בלולב וחנוכה דאנו מברכין תחלה ברכת המצוה ואח"כ שהחיינו והכי עדיף טפי דעולה לכאן ולכאן". והביאו הרב באר היטב [רכ"ה, ו] להלכה.
וכזאת מצינו בשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק א, סימן רצ"ז] שכתב, "ואני רגיל לברך שהחיינו בשעה שאני נהנה מהפרי, ואף על פי שהרשב"א בתשובה כתב שראוי יותר לברך בשעת הראיה, אני נוהג כסברת החולקים לפי שבשעת הנאתו יש בו שמחה יתירה, לפיכך אני כולל את ברכת שהחיינו אחר ברכת ההנאה, וכמו שמצינו בדין סוכה". וכוונת דבריו בסוכה שמברך קודם לישב בסוכה ואחר כך מברך שהחיינו.
וכן כתב בשו"ת כנה"ג [סימן ל"ה] ] גבי ברכת שהחיינו בבין המצרים, "כל שכן כשכבר בירך על הפרי דאז זקוק לאכלו דודאי יש לו לברך שהחיינו וכו' ועוד דאין זה מן הדין אלא מילי דחסידותא ואם אתה אומר דאע"פ שכבר בירך ברכת הפרי לא יברך ברכת שהחיינו אלא יאכלנו בלא ברכה שבקיה לחסידותיה ואדרבא עבירה בידו שהניח לברך ברכה שכבר נתחייב בה מפני החסידות שלא לברך שהחיינו וכו' אבל אם כבר בירך ברכת הפרי שאם אינו מברך שהחיינו עבירה היא פשיטא דיברך שהחיינו".
גם מצינו להגאון מרן החיד"א זיע"א בספריו מחזיק ברכה [כ"ב, ג] שכתב "לדעת מרן יברך להתעטף ואחר כן יברך שהחיינו, על דרך שאנחנו נוהגים באכילת פרי חדש, דמברכין ברכת הפרי ואחר כך שהחיינו. וכן כתבתי בספרי הקטן ברכי יוסף בסייעתא דשמיא, ומה שנראה מהרב בית חדש ז"ל, דמברך שהחיינו קודם, היינו משום דסבר דשהחיינו על המצווה, ולא מטעם קנין חדשים כמבואר בדבריו". וכן כתב בספרו שו"ת יוסף אומץ [סימן נו] בדברי הרב כנסת הגדולה הנזכרים כאן.
ובמעשה רב [אות כ"א] כתב שכן נהג הגר"א מווילנא ז"ל לברך ברכת הפרי קודם שהחיינו. וכן הוא בשו"ת פרי האדמה [הלכות ברכות פרק י הלכה ב], ובספר יפה ללב [חלק א, אות ה], ועוד אחרונים הנזכרים בשו"ת יחוה דעת [חלק ג סימן ט"ו], ובחזון עובדיה [ט"ו בשבט [עמוד תמ"א].
וכתב בשו"ת אבני נזר [חלק אורח חיים סימן ת"נ] "כתבו הפוסקים [סימן ת"ר] להניח פרי חדש בליל שני של ראש השנה לצאת ידי ספק. והבית יוסף כתב שהעולם נוהגין שאין מברכין בשופר ביום שני, אך בקידוש מברכין על ידי שמניח פרי חדש. ומה הועילו בפרי חדש. הא לדעת שאין מברכין בליל שני הוי ברכת זמן אפרי חדש הפסק. אלא ודאי דלא הוי הפסק. והרי על כרחך יצטרך להודות. דמה שהוא חוב רק מחמת המנהג לא הוי הפסק. שהרי ברכת הבשמים במוצאי שבת אינו אלא מנהג בעלמא כמו שכתב הטור [סימן רצ"ז] בשם רבינו אפרים. ואף על פי כן לא הוי הפסק בין ברכת היין לשתיה. רק ברשות גמור הוא, שיש לומר דהוי הפסק. ומאחר שכבר פשט המנהג בכל ישראל לומר ברכת שהחיינו על פרי חדש עד שכתבו [תקנ"א, י"ז] שאין לאכול בין המצרים פרי חדש. שוב לא הוי הפסק".
כתב הגאון בספרו אשל אברהם ז"ל [מבוטשאטש רכ"ה, ג] "אכילה. כתבתי במקום אחר אודות להקדים שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי, היינו כשהוא תחלת ראייתו הפרי, דבכהאי גוונא נראה דמודו הגאונים בעל הלכות קטנות [חלק א סימן רלו] והבאר היטב [רכ"ה, ו] זללה"ה. ודבריהם רק כשכבר ראה הפרי, דבכהאי גוונא נראה דברכות הפירות תדיריות מברכות שהחיינו דפירות, ואולי מכל ברכות שהחיינו, ואולי אזלינן בזה בכל אחד לפי מה שתדיר אצלו. והפסק לא הוי, הגם דשהחיינו דפירות רשות, מכל מקום לא גרע מגביל לתורא, ובהנ"ל מודים כולי עלמא".
עוד מצאתי. כתבתי במקום אחר אודות ברכת שהחיינו על פרי, שיש מקום לומר לברך שהחיינו קודם ברכה דהפרי, ומכל מקום כיון דאתמר בשם הרב הלכות קטנות ז"ל [שם] לברך ברכה דהפרי תחלה אין לשנות מזה. הנה במתעטף בטלית חדש, נראה דכולי עלמא מודו דעדיף לעשות עיטוף קצת תיכף אחר ברכה דלהתעטף, ולומר שהחיינו אחר כך. כי גבי פרי אחר אכילתו לא יוכל לברך עוד כידוע, מה שאין כן בזה שיכול לברך על קניית הבגד גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים, וכיון שכן עדיף שיסמוך הברכה דלהתעטף להעטיפה בכל מה דאפשר, ושני הברכות אתיין שפיר בזה.
שם. אכילה. מה שכתבתי במקום אחר להקדים שהחיינו לברכת הפרי, אין ראיה מקידוש ושופר ומגילה. כי שם אין השהחיינו רשות רק קבוע חוב, ואין בו שום הפסק, מה שאין כן דפירות רשות, טוב להקדים שלא יהיה הפסק".
וכן כתב הרב ערוך השולחן ז"ל [רכ"ה, ה] "והעולם נהגו לברך תחלה הברכה שעל הפירא ואח"כ שהחיינו וכן ראיתי לגדולים שכתבו כן מטעם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועוד טעמים [הגרי"פ ובשם הלק"ט]
שאלה - 286160
שלום לכבוד הרב
יש מנהג שאסור להתקלח אחרי חצות הלילה מפני מזיקים מהו מקור המנהג והאם הוא נכון ?

תשובה
עירבו לכם כאן שני ענינים, בתלמוד [פסחים קי"ב, ב] "שלשה דברים ציוה רבי יוסי ברבי יהודה את רבי: אל תצא יחידי בלילה, ואל תעמוד בפני הנר ערום, ואל תכנס למרחץ חדש, שמא תיפחת. ואל תעמוד בפני הנר ערום. דתניא: העומד בפני הנר ערום הוי נכפה, [חולי האפילפסיה]. לא עלינו.

והגאון מרן ז"ל בשו"ת יביע אומר [ח"ג יו"ד סימן ז] כתב "והנה באו"ח [ער"ה] בהגה, כתב הרמ"א בזה הלשון, נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה. וכן כתב הרוקח. ע"כ. והאליה רבה [שם י"ד] הקשה בשם הפרישה, דהא בלאו הכי אסור לעמוד בפני הנר ערום מפני הסכנה דהוי נכפה. ותירץ הא"ר שיש לחלק דבש"ס משמע דאיירי בגדול. והכא בקטן. ע"כ. אולם בתוספת שבת שם ט"ז כתב, ואין זו קושיא, שכבר אמרו דעכשיו נשתנו הסגולות והטבעים שהיו בזמן הש"ס. וגם הכל לפי טבע הארצות וכמו שכתב המג"א קע"ג לענין אכילת בשר אחר דגים. וקא משמע לן הכא דמשום ביזוי מצוה אסור. עד כאן. ולפי זה ניחא מה שנהגו ללכת לבית המרחץ בלילה ועומדים ערומים לאור הנר. מפני שאין דבר זה נוהג בזמן הזה כגון זוגות ושיבתא שאינם מצויים בזה"ז. וכמ"ש התוס' יומא (עז:) וחולין (קז:). ועל כל פנים במקום צורך מצוה כגון לטבילה או להתרחץ לכבוד שבת אפשר לסמוך על זה".
והארים שם בדרכו בקודש לפלפל בדברי הפוסקים, וכתב למסקנא "ובצירוף כל הסברות הנ"ל שצדדנו להקל נראה לפע"ד שהרוצה להקל יש לו על מה שיסמוך. והמחמיר תע"ב".
ובשו"ת אור לציון [ח"ב פמ"ה ס"ג] חילק בין אור החשמל שמותר, לבין אור הנר שיש להימנע.
נמצא כי אין חילוק בין קודם חצות, לבין אחרי חצות לילה.
שאלה - 286099
לכב׳ הרהג שליטא. בריאות ורפו״ש. בשות הרהג עובדיה זצוקל. הרהג פלאג׳י זצוקל על שמחה ביום העצמאות. שהתירו תספורת ומוזיקה ביום שנעשה לאדם נס.באייר.ולא הבנתי אם הרב התיר?
תשובה
עיין בשו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן מ"א, שדן בארוכה בענין, ומסקנתו השוללת שינויים בנויה על שש סיבות.
א, צריך שיהיה הנס של כדרך הטבע, ולא כדרך הטבע.
ב, הנס היה רק לחלק מכללות עם ישראל בעולם, רק בארץ ישראל.
ג, נהרגו חללים רבים מישראל במלחמה.
ד, עדיין לא יצאני מהסכנה לחלוטין, ואייבינו מתחמשם בכל סוגי הנשק.
ה, בו ביום לא התרחש נס, אלא הכריזו על הקמת מדינה, והמלחמה התחילה.
ו, "ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא - דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו: ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, וכדרשת חז"ל בחגיגה (יד) ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו' (סוטה מט:), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו״.
שאלה - 285799
שלום וברכה
הרב , קראתי בשם הרב שהנותן צדקה ומתפאר בה, נענש, והרי הוא גורם שגם אחרים יתנו?

תשובה
אעתיק לך תשובת הגאון מגרמניה, שנכתבה קודם 150 שנה, בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א יורה דעה סימן ריט
"ראיתי באיזראעליט שמות המתנדבים ומתנותיהם הכל מפורש ומפורסם באר היטב, והייתי מצטער על זה מאד, ואמרתי בלבי מאז היה ישראל לגוי קדוש, חקרו ודרשו איך להסתיר מתנותיהם מבלי שידע המקבל ממי קיבל. ועכשיו בעוונותינו הרבים כל אחד מתפאר ומתייהר בשלו אם יראה את שמו ומתנתו מפורסמת לכל באי עולם. וכתיב בסמ"ג הביאו הב"י ביורה דעה סימן רמ"ז צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן, ואם מתפאר לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן אלא שמענישין אותו, דתניא בפ"ק דבבא בתרא [י, ב]: נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת. צדקה וחסד שאומות העולם עושין, חטא הוא להם שאין עושין אלא להתייהר וכל המתיהר נופל בגיהנם עכ"ל. ואם כן לב מי לא ידוה בראות קלקול רבים כזה שישראל הולכים בדרך האומות רחמנא ליצלן ומפרסמין את מתנותיהם, ותחת שנקוה להיגאל בקרב ימים בזכות הצדקה, אנו נותנין מקום לסטר"א לקטרג עלינו רחמנא ליצלן, וכן נראה ממה שכתוב מתן בסתר יכפה אף, מכלל שאם הוא בגלוי שיתעורר האף רחמנא ליצלן, וכן נראה ממה שכתוב הגיד לך אדם מה טוב וגו' והצנע לכת עם אלהיך".
תשובה
(א) מדברי הסמ"ג הובא בב"י יורה דעה ריש הלכות צדקה [סי' רמ"ז] כל המתפאר ומתיהר על צדקתו כמו אומות העולם נענש, אכן על ידי הפרסום אין מן הצורך כלל שמתפאר ומתיהר הנותן על זה, ואם רוצה איש להתפאר ולהתיהר הרבה צריכים לגיהנם חלילה, ויכול להראות למיודעיו הצדקה קודם שלחו להגבאי, ובאמת מי להשם להשם, ומי לעזאזל לעזאזל.
(ב) מלשון הקרא מתן בסתר יכפה אף נשמע רק דבלא מתן בסתר לא יכפה אף, אבל מנא לן שהוא נשמע ההיפוך חלילה. והנה לפי פשוטו של מקרא [עיין רלב"ג ואבן עזרא והמאירי] אין מן הצורך לפרשו על הקדוש ברוך הוא, וגם לדרשת חז"ל [סוטה ה, א. בבא בתרא ט ע"ב] עם כל זה לא נשמע ההיפך, ומי שרוצה לזכות בברכה המפורשת בקרא, יכול לצוות שלא לפרסם שמו. וגם יש להסתפק אם יכול הגבאי לקפח שכר הנודר שאין אומר לו לפרסם רק שנותן סתם מלב שלם דוגמת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואולי חקירה זו הוא יותר חקירה הלציית.
(ג) כל הנ"ל יש להשיב גם כן על מה שהביא קרא דוהצנע לכת וכו', ובודאי טוב הוא מאוד אבל לא נשמע ההיפוך.
(ד) מה שכתבתם כי המליצה שאם לא בדרך זה אינם נותנים כלל, אינו מספיק. דאין אחריות זו עלינו, ואדרבה היא הנותנת, דאינו צדקה לשמה וגם שנותנים יד לפושעים לאמור, כמו שאנו משנים הדין משום ההכרח, גם הם מורשים לעשות כן עד כאן לשונו הטהור. לענ"ד על הכל יש להשיב, דזה לא נוכל להכחיש כי על ידי הפרסום נתרבה מאוד הנדבות בעזרת השם יתברך, ואם יהיה בזה איסור איך הנהיגו קדמונינו לנדור בקריאת התורה סך קצוב ומפורש, ומה לי פרסום בקהלה או פרסום בעולם, אלא על כרחך משום דלא נעשה להתפאר ולהתייהר, ומה לנו אם יעלילו עלינו, בלא זה היום אומרים כך ומחר כך"..
שאלה - 285760
לכבוד הרב עטרת ראשנו שלום רב
מחילה!
מאז פרוץ המלחמה מארגנים מידי יום אמירת תהלים לילדים קטנים. כוול יום שישי.
אם אפשר כמה מילות חיזוק לקבל כוחות להמשך.

תשובה
ילדים יקרים ואהובים.
כמה שמחה יש בעולם שאתם מתכנסים מדי יום לאמירת תהלים, דבר נפלא את עושים, במצווה רבה הנכם זוכים. המילים שאתם מוציאים מפיכם מאירים ומזהירים כככובים ברקיע, ואבינו שבשמיים שמח ומשתוקק לקולכם, ומתענג לדבריכם, לכן תשתדלו מאוד להגיע מדי יום ולומר פסוקי תהלים בחשק ובאהבה.
עליכם אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה ג, ב. מה עושה הקדוש ברוך הוא כל יום ברבע אחרון של היום? יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר, את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה? לגמולי מחלב ולעתיקי משדים".

ורבי שמעון בר יוחאי זיע"א, כתב בזוהר חדש [בראשית י"ג, א] כשחלה רבי אליעזר הגדול נכנס רבי עקיבא לבקרו, אמר לו את הפסוק "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון [שיר השירים ד] ועל הדא פסוקא גילה לו שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעתותיו וזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים. באותה שעה בכה רבי עקיבא אמר לו על מה קא בכית? אמר לו אוי לדור שיהיו יתומים ממך. אמר לו אל תאמר כך, אלא ווי לדור שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה. וימים יבואו שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר לבו בתורה יהיה נבזה וחדל אישים. ווי לדרא ההוא כד ייתי ההוא דרא. אמר ליה, לית דרא ההוא מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן".
ובמסכת שבת [קי"ט, ב]"אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן".
שאלה - 285626
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רק רציתי למחות על השאלה והתוכחה שהאיש הוכיח את כבוד הרב לגבי הרפורמים וגם התואר"הרב לרב הראשי הגאון הרב יצחק יוסף ממש בושה
תשובה
והוא עוד לא מבין מה זה ערך של גדול בתורה. כמו מרן רבנו יצחק שליט"א בנם של קדושים, כמה ימים ושנים משקיעים בלימוד התורה, לנדד שינה מהעיניים, למנוע ארוחות סדירות מהפה, לא לצאת לחופשות, ולטיולים, גם לא להתרענן, אלא לשבת יומם ולילה באהלה של תורה, ולהיות בקי בכל הספרים, במפרשים ובדברי הראשונים והאחרונים. להעמיק ולצלול בים הגדול של התורה הקדושה, וגם לסבול חירופים וגידופים, ועוד שאת בעול הציבור בענינים קטנים וגדולים.

יש עוד רעה חולה אצל רוב הציבור ולצערינו גם הנקראים חרדים לדבר השם, שהם משווים באותה מדריגה מי שעמל בתורה ביום ובלילה ונעשה גאון בישראל, לבין מי שמזמן זעיר התחיל ללמוד סימן או שנים בשלחן ערוך, ויודע לשאת דברים דרשות או מעשיות בפני ההמון, ואצל עם הארץ שניהם שוים, ואינו מבחין ששני האישים רחוקים במדריגתם כרחוק מזרח ממערב.

ולזה כיוונו דברי התלמוד במסכת שבת קיט, ב.
"אמר רבי יצחק, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ. אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי חנינא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה. מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור, כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה.
אמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב יהודה אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו".
שאלה - 285294
לכבוד הרב מועדים לשמחה
מהי גדר המצווה של הקבלת פני רבו ברגל האם רק להתברך
והאם יש עוד מצווה אם הולך לעוד חכמים (לא במקום לימוד)

אשמח לדעת אם השבוע יתקיימו 2 שיעורים במוסיאוף

תשובה
בשו"ת הרמ"ע מפאנו זיע"א כתב הטעם שקדושת המועדים נמסרה בידי החכמים, "ואנו צריכים לקבל פני החכמים ברגל כדי להראות ולהודות שקביעת וקדושת הרגל נמסר להחכמים".
ועיין במלבי"ם [מלכים ב' ד, כ"ג] "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש. כי היה מנהגם ללכת אל איש האלהים בחדש ושבת, שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחדש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא שכתוב (ישעיה סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, רק שבזמן הזה שהוא דבר שאי אפשר היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש אל, וממנו ילמדו דרכי השם ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, ועל כן תפס חדש ושבת לבד.
וחז"ל (ר"ה טז ב) הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין מקדש יהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל, והגם שבחדש ושבת אין חיוב, כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, במועד יש חיוב בדבר. כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש".
והנודע ביהודה [מהדו"ת או"ח צ"ד] כתב על שאלת הגאון רבי ישעיה ברלין זיע"א מדוע הטור והשולחן ערוך השמיטו הלכה זו, והשיב מפני שבזמן הזה אין לנו מקדש, ולא חיוב לעלות ברגל לירושלים. וידוע שאין לעשות כבוד רבו יותר מכבוד שמים [עיין קידושין ל"ג, ב], ולכן אינו נוהג בימינו.
ויש בזה עוד אריכות ומפני קדושת המועד לא הארכתי.
שאלה - 285267
שלום לכבוד הרב מה צריכים לעשות בשביל שלום בית?
תשובה
לשתוק ולוותר, כי זה עובר.
על פי הגאון החיד"א זיע"א, לומר בדמעות תהלים פסוקי ש ל ו מ מפרק קי"ט.
(קסא) שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם ומדבריך וּ֝מִדְּבָרְךָ֗ פָּחַ֥ד לִבִּֽי:
(קסב) שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב:
(קסג) שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָה תּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי:
(קסד) שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ:
(קסה) שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל:
(קסו) שִׂבַּ֣רְתִּי לִֽישׁוּעָתְךָ֣ יְקֹוָ֑ק וּֽמִצְוֹתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי:
(קסז) שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד:
(קסח) שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כָל־דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ.

פט) לְעוֹלָ֥ם יְקֹוָ֑ק דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם:
(צ) לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמֽוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּ אֶ֝֗רֶץ וַֽתַּעֲמֹֽד:
(צא) לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ:
(צב) לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי:
(צג) לְ֭עוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם חִיִּיתָֽנִי:
(צד) לְֽךָ־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:
(צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן:
(צו) לְֽכָל תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד:

(מא) וִֽיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְקֹוָ֑ק תְּ֝שֽׁוּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ:
(מב) וְאֶֽעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי־בָ֝טַחְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ:
(מג) וְֽאַל־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר־אֱמֶ֣ת עַד־מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי:
(מד) וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:
(מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי:
(מו) וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ:
(מז) וְאֶשְׁתַּֽעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי:
(מח) וְאֶשָּֽׂא־כַפַּ֗י אֶֽל־מִ֭צְוֹתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ:

(צז) מָֽה־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי:
(צח) מֵ֭אֹ֣יְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא־לִֽי:
(צט) מִכָּל־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי:
(ק) מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:
(קא) מִכָּל־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ:
(קב) מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא־סָ֑רְתִּי כִּֽי־אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי:
(קג) מַה־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי:
(קד) מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל־כֵּ֝֗ן שָׂנֵ֤אתִי׀ כָּל־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר:
שאלה - 285256
ברשות מו"ר שליט"א
זה הזמן והמקום להודות למו"ר על השקעה ועבודה רבה להשקות את צאן מרעיתו בתורת ה' תמימה בספרים וסידורים נפלאים, לרבות את חתנא דבי נשיאה עוד ינובון בשיבה כו'

תשובה
תודה לאבינו שבשמיים עושה שמים וארץ שזיכנו כל זה.
תודה לצוות היקר העובדים, העורכים, המגיהים, חכמי הדקדוק, המסדרים והמדפיסים, וכל העוסקים במלאכת הקודש יומם ולילה.

תודה מעומקא דליבא, לנכבדינו שר הצבא, ארי במסתרים, סבא דמשפטים, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, מגזע ישישים, חכם מחוכם אב בית הדין בירושלים עיר קדשינו, חתני היקר כבני הגאון המופלא, וכבוד השם מלא, איש חיל ורב פעלים כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, על מסירותו הנפלאה, בימים ובלילות, בערבי שבתות ומועדות, אשר לא חוסך שום עמל וטורח בהעתקה, בהגה, בדקדוק, בבירור ההלכה, המנהג והמסורת לאבות אבותינו הקדושים, חכמי וההלכה וחכמי הקבלה.

אשר מוציא מתחת ידיו המבורכות דברים ערבים מדוייקים ומתוקנים, בעל ראיית השכל חדה, האזנה והקשבה לכל פרט וכלל, בנגלה ובנסתר.
יבורך הוא ורעיתו, בניו ובנותיו, נכדיו וכל הנלווים אליו, יזכו לכל טוב כל ימי חייהם, ויזכה תמיד לכווין אל האמת בנחת בשלווה ובברכה עד בלי די.
כה דברי המצפה לרחמי שמיים עלינו ועל העם השוכן בציון, לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו כן יהי רצון.
ערב חג המצות התשפ"ד, הצב"י בן ציון יצ"ו בכמוהר"ר סלמן מצפי זיע"א.
שאלה - 285244
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם יום ערב פסח יש בו מעלה גדולה יותר משאר ערבי חגים? והאם גם הוא נקרא חג ומועד?
תשובה
בהחלט כן, זה יום טוב כנזכר במסכת פסחים.
ועיין בספרי דאגדתא על אסתר, מדרש פנים אחרים.[ד, טז]
"וכאשר אבדתי אבדתי. נענה מרדכי ואמר לאסתר הרי אמרת לגזור תענית. ואיני יכול לבטל מגילת תענית, שכתוב בהן, מן יום ראשון ניסן ועד יומין שמונה עשר קרב התמיד, דלא למספד בהון, ודלא להתענאה בהון, ואת אמרת גזור תענית, שיצומו שלשת ימים, בי"ד יום ששוחטין בו את הפסח, ובט"ו בו מועד, ובט"ז בו קרב עומר התנופה? שלחה ואמרה לו אתה זקינן של ישראל, אם אין ישראל בעולם, מה המועדות יפים? אם אין ישראל למה תורה? מוטב לבטל מצוה אחת, אולי ירחמו עלינו מן השמים, אלא עמוד וגזור התענית".
וכתב הרב הלבוש יורה דעה סימן שצט
"ובערב פסח שהוא יותר עדיף משאר ערבי ימים טובים, מפני שהיו מקריבים בו את הפסח כמו שנתבאר בהלכות פסח [סימן תס"ח, סעיף א], מותר האבל לא עלינו בכל מיד אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך, ובתגלחת מותר אפילו קודם חצות, הואיל ואחרים הרבה נהגו איסור לגלח אחר חצות, גם הוא ינהוג איסור ויגלח קודם חצות".
וכתב הריטב"א זיע"א מה שנאמר בהגדה "אי ביום ההוא יכול מבעוד יום" שהוא יום י"ד שבו שוחטים את הפסח.
שאלה - 285050
לכבוד הרב שליטא. האם בבית כנסת ספרדי ראוי לכתחילה להעלות לתורה לוי כשאין כהן או עדיף להימנע?
תשובה
אסור לעשות כן. עיין מקרא בציון בשם מרן היביע אומר ז״ל ועיין תשובה מנומקת באתר

העורך, העתקתיו לך.

"כשאין כהן בבית הכנסת, עולה במקומו ישראל, והמנהג שעולה הגדול והחכם שבקהל, וגם אם יש לוי לא יעלה במקום כהן, ולא יעלה שני.
בתלמוד [מגילה כ"ב, א] "רב בכהני קרא, דהא רב הונא קרי בכהני. בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי, דכהני חשיבי דארעא ישראל, מיכף כייפו ליה לרב הונא. אלא רב הא איכא שמואל, דכהנא הוה ודבר עליה, שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב, ורב הוא דעבד ליה כבוד. וכי עביד ליה בפניו, שלא בפניו לא עביד ליה".
וכן איתא בתלמוד ירושלמי [מסכת ברכות פרק ה, הלכה ד] "אמר רבי חנינא שנים ישראל ואחד כהן, ממצעין את הכהן, אימתי בזמן שכולם שוין, אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם ממצעין את החבר. אמר רבי יהושע בן לוי, מימי לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי ישראל לברך לפני". מכאן למדנו כי כשאין כהן בבית הכנסת יש להדר להעלות התלמיד חכם הגדול שבקהל ראשון, וכן היה נזהר מור אבי ז"ל, שפעמים שלא היה כהן בבית הכנסת, היה מכבד את הגאון הרב סלמן חוגי עבודי ז"ל אב בית הדין בירושלים.
וכתב מרן בבית יוסף [סימן קל"ה] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן וכו'. בפרק הניזקין [גיטין נ"ט, ב] ופירש רש"י נתפרדה חבילה נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן, ומורי רבנו יצחק בר יהודה, וכך סידר רב עמרם גאון ז"ל [בסדורו חלק א, סימן צ"ט] אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים. והרא"ש [גיטין פרק ה סימן כ] כתב פירש רש"י שלא יקרא הלוי במקומו כלל ויכול ישראל לקרות לפניו. וריצב"א היה תופס זה הפירוש עיקר. ודוקא אם הישראל חשוב ממנו, אבל אם שווים, לוי קודם. ואפילו לקרות במקום כהן, כדאמר רבי יהושע בן לוי במגילה מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני ורבי יהושע בן לוי לוי היה כדאמרינן בפרק כל הבשר [חולין ק"ו, ב] דרבי מיאשא בר בריה, לוי הוה, וקאמר שלא היה מניח לישראל לברך לפניו, ובשוין מיירי דומיא דלא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשווין עד כאן. וכן כתב שם המרדכי [סימן ת"ה] שהוא דעת ר"ת וכתבו הגהות מיימון בפרק י"ב מהלכות תפילה (אות ר) שכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי וכתב אטו בית הכנסת שכולה לויים לא יקראו בתורה אבל הרמב"ם [פרק י"ב הלכה י"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן סימן קפ"ו וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א, סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם [סוף עמוד קכ"ט] שכן נהגו".
וכן פסקו הרא"ש [גיטין פרק ה, הלכה כ"א], ובתוספות הרא"ש [גיטין נ"ט, ב], והמרדכי [מגילה רמז תתכ"ח].
וכתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל, אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי, אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר, וכן לא יקרא לוי אחר לוי, שמא יאמרו אחד משניהם פסול". וכן הוא בלשון ראשון של רש"י ז"ל [גיטין נ"ט, ב].
ורבנו הרב שלמה לוריא ז"ל כתב בים של שלמה [גיטין פרק ה, אות כ"א] "וזה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה, דע שזה הדבר מפורסם בכל המקומות, שיהא הכהן קורא בבית הכנסת ראשון, בין שיהא תלמיד [חכם] או עם הארץ, הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל, ולא נזכר זה בתלמוד, ולא היה זאת הכוונה הנרמזת אליה בזאת ההלכה, ואני נפלא הפלא ופלא מערי הגלות, שנוהגין בזה אחר המנהג, היותם בריאין מחולאי המנהגות, ומדעת האחרונים ודרכיהם, ואין אצלם אלא עניינים נאותים ללשון התלמוד, ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד, ואמנם צורת הענין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד, וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל, לפי שנאמר [ויקרא כ"א, ח] וקדשתו כי את לחם אלהיך וגו', ובא בקבלה, בכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, לברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון, וזהו כולו כשאין שם חכם גדול ממנו, כגון שיהיו שם כהנים לוים וישראלים, ויהיו כולם במדרגה אחת בחכמה, ולא יהיו קצתם יותר חכמים מקצתם, אז תחזור הקדמת היחוס, שכהן קודם, ואחריו לוי, ואחריו ישראל, ויתבאר לך זה הלשון בפרק אחרון דהוריות (ה"ח) באמרו בזמן שכולם שוין, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם בכל ענין, מבואר מן התלמוד, שאחד מן החכמים קרא ראשון בשבת בספר תורה, ורב אמי ורב אסי גדולים, ומן הכהנים שהיו בארץ ישראל היו מצויין שם, לפי שהיה זה חכם יותר מהם, וכך אמרו רב קרא בכהני, רצונו לומר קרא ראשון כמו הכהן, לפי שהיה יותר חכם מן הכהן, וזה אין מחלוקת בו, ומן העקרים גם כן, שהכהן כשהוא ראוי שיקרא ראשון, אם התיר לישראל שהוא כמותו, או פחות ממנו, שיעלה ויקרא, הרשות בידו, אבל אסרו חכמים מפני דרכי שלום, שיתחדש מזה המחלוקת, שמא יאמר ישראל אחר מפני מה התיר לזה שיעלה ראשון, ולא התיר לי, אחר שהדבר תלוי בו, לכך אנו אומרים שיקרא הוא בעצמו, לא שיתיר לזולתו, ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה, באמרו כהן קורא ראשון, וכן ביאר בתלמודא",
ובארחות חיים [ח"א, הלכות קריאת ספר תורה אות כ"ט] הביא כמה דיעות בדבר. וזה לשונו "אין שם כהן ישראל עולה ראשון. וכתב הרמב"ם ז"ל שלא יעלה לוי אחריו כלל. ויש אומרים שיעלה, ובלבד שלא יעלה במקום כהן ולא במקום לוי, ויקרא אותו החזן בשמו ומזכיר אע"פי שהוא לוי. והרשב"א כתב בתשובת שאלה [שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמ"ג] דלוי שקרא רביעי אע"פי שהיה ישראל מפסיק ביניהם ואפילו אמר אע"פי שהוא לוי, אין זה מוציאו מידי פגם, דאיכא משום הנכנסים שלא שמעו כן, דאי לאו הכי אפילו לוי אחר לוי יקרא ע"כ. והר"ש ז"ל כתב דלוי קורא בכל מקום שירצה. וכן דעת הרב רבנו פרץ ז"ל שיכול לקרותו ראשון אם ירצה, והביאו ראיה מהירושלמי [מסכת ברכות ה, ד] דאמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני. וכן כתב הרב שמואל בר לוי דוד ז"ל. ושמעתי שהרב רבנו זרחיה הלוי ז"ל היה קורא לפעמים ראשון, כשלא היה שם כהן. והר"ם נשמתו עדן כתב דבמקום שאין שם כהן יש כל דבר לישראל כמו ללוי, ואמרו לפניו זה הירושלמי וענה ואמר איני מאמין שהוא בירושלמי, ואם הוא שם, זה לא היה אלא בשביל שהוא גדול מכולם". וכן כתב בספר כלבו [סימן כ].
וכן הוא בספר תשב"ץ [סימן שי"ב] לרבנו שמשון בן רבי צדוק ז"ל שכתב "שאלתי להר"ם [מרוטנבורג] ז"ל אם חובה ליתן ללוי לברך ברכת המזון במקום שאין כהן. והשיב לי לא, דבמקום שאין כהן יש דין לישראל כמו ללוי לכל דבר. ומה"ר יצחק מדור"א אומר שבירושלמי יש אמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברך לפני ישראל. ואומר מהר"ם ז"ל שאינו מאמין שהוא בירושלמי ואם הוא לשם שמא בשביל שהוא גדול". ועיין מה שכתב בזה בשו"ת אבן השוהם [סימן ל"ג].
ועיין במרדכי ז"ל [גיטין רמז תס"ב]. ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד] שכתב "ודע עוד שעל פי המבואר בפנים, כל שיש צורך בדבר מותר להעלות לוי שלישי, רביעי, ובלבד שיאמר החזן, אף על פי שהוא לוי יעמוד וכן המנהג. והשם יתברך יאיר עיננו באור תורתו אמן".
שאלה - 285000
שלום לכבוד הרב
בעולם הבא שגוף ונשמה יחיו ביחד, האם יהיו יחסי חברה בינינו כדוגמת אדם לחבירו ואיש לאשתו או שכל אחד יהיה דבוק בהקב"ה בעבודה פרטית לבד משאר האנשים?
תודה רבה!

תשובה
אין מי שיודע מה יש שם. כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה מסכת סנהדרין פרק י
"דע כי כשם שלא ישיג הסומא את הצבעים, ולא ישיג החרש את הקולות, כך לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים. וכשם שאין הדג מכיר יסוד האש מפני שהוא שרוי בהפכו, כך לא יודע בעולם הזה הגשמי תענוגי העולם הרוחני, לפי שאין אצלינו כלל עונג זולת עונג הגופות בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה, וכל שהוא חוץ מזה הרי הוא אצלינו בלתי מצוי ולא נכירהו ולא נשיגהו בעיון ראשון אלא אחרי חקירה מרובה. והדבר כך לפי שאנו בעולם הגופני ולא נוכל להשיג אלא תענוגיו, אבל התענוגות הנפשיים הם תמידיים בלתי נפסקים, אין בינם ובין אלו התענוגות שום יחס בשום אופן כלל ואין נכון לנו לפי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים לומר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אלא יש להם תענוג גדול מאד במה שהשכילו מן הבורא יתהדר ויתרומם, והם על ידי כך בתענוג תמידי בלתי פוסק.
ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהן מה שאנחנו משיגים. וכן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה המעלה אחר המות, לא ישיג את התענוגות הגופניים ולא ירצם אלא כמו שירצה המלך האדיר במלכות שיעקר ממלכותו ויחזור לשחק בכדור ברחובות, ואף על פי שכבר היה בזמן מסויים בלי ספק מעדיף את המשחק באותו הכדור על המלכות והוא בהיותו בגיל צעיר בזמן סכלותו בשני הדברים יחד, כמו שאנו מעדיפים היום התענוג הגופני על הנפשי.

ואם תתבונן בענין שני התענוגים הללו תמצא שפלות התענוג האחד ועליונות השני ואפילו בעולם הזה, שהרי אנו מוצאים רוב בני אדם ואולי כולם מטילים על נפשם וגופם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי להשיג גדולה או שיכבדוהו בני אדם, והרי תענוג זה אינו תענוג מאכל ולא משתה. וכן רבים מבני אדם מעדיף להנקם מאויבו יותר מרבים מתענוגי הגוף. והרבה מבני אדם נמנעים מן הגדול שיכול להיות בתענוגי הגוף מחשש שמא תבואהו בכך בושה או חרפה מבני אדם, או כדי להשיג שם טוב. ואם כך הוא מצבינו בעולם הזה הגשמי כל שכן בעולם הנפשי והוא העולם הבא שבו תשכיל נפשינו מן הבורא בדומה למה שמשכילים הגרמים העליונים או יותר, הרי אותו התענוג לא יתחלק ולא יתואר ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמתו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך".
שאלה - 284952
לכבוד מורנו הרב שליט"א, יש עדיין תרועות מלחמה, מה נעשה בחג הפסח המתקרב? האם לצאת מהבית?
תשובה
מיום חורבן בית מקדשינו השם יתברך מחכה לגאלינו, ככתוב בישעיה ל, י"ח.
"וְלָכֵ֞ן יְחַכֶּ֤ה יְקֹוָק֙ לַֽחֲנַנְכֶ֔ם וְלָכֵ֥ן יָר֖וּם לְרַֽחֶמְכֶ֑ם כִּֽי־אֱלֹהֵ֤י מִשְׁפָּט֙ יְקֹוָ֔ק אַשְׁרֵ֖י כָּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ: ס
(יט) כִּי־עַ֛ם בְּצִיּ֥וֹן יֵשֵׁ֖ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם בָּכ֣וֹ לֹֽא־תִבְכֶּ֗ה חָנ֤וֹן יָחְנְךָ֙ לְק֣וֹל זַעֲקֶ֔ךָ כְּשָׁמְעָת֖וֹ עָנָֽךְ:".

ובתלמוד [סנהדרין צז, ב] אמרו "וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? מידת הדין מעכבת, וכי מאחר שמידת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו".
נמצא כי השם יתברך רוצה כל רגע לגאלינו בפרט עתה בחודש ניסן, אלא שאנחנו מתמהמהים ולא שבים בתשובה, וממשיכים בחיי היום יום, כאילו דבר לא קרה.
מיום שמחת תורה השנה, כל הפעמונים מצלצלים, קוראים ומזהירים לתקן את המעשים, וכנראה שאנחנו לא מתעוררים כהוגן.
אם נתעורר כולנו לתקן את מעשינו, את חג הפסח הזה בעוד שבוע בדיוק מהלילה, נחוג בבית המקדש.
שאלה - 284883
לכבוד הרב שלום רב,

מה הסיבה שחוששים מלאכול צלי או עוף צלוי בליל הסדר ?
אין אריאל, לא כהן, לא מזבח, איך אפשר לומר נראה כקדשים בחוץ ?
אין בעיה להסתדר בלעדיהם, אבל צריך ללמוד .

תשובה
לא ידעתי שאתה גאון יותר מגאוני התורה בכל הדורות?
אם היית מוותר על המשפט השני, ולומד את הסוגיא לעומק בלי להתחכם על גדולי ישראל, היית מבין.
אני מחבב אותך מאוד, אך שאלותיך מנוסחות כהתרסה ובאופן קנטרני בגלל חוסר ידיעה, ואי למידת הסוגיא וחומרת הדבר.
״איך אפשר לומר״ תכתוב מדוע חששו?..... או מה החשש?


לתשובת הדבר, דע, ששחיטה בחוץ, הוא איסור תורה ועובר בלאו [דברים י"ב, י"ג], כנפסק במסכת זבחים ק"ו, א. וכן פסקו הראשונים להלכה.

והבעיה בימינו היא כי יש רבים וטובים, וגם כאן באתר, הקונים בהמה ואומרים זו לפסח, ועוברים על איסור נוסף, כי באמירתם נעשה קודש. כפי שנפסק בגמרא פסחים נ"ג, א.
וכן כתבו כל הפוסקים סביב הסוגיא, והדבר נפוץ, כי היו בחו"ל שוחטים כבשים, כדי לאכול את בשרם לחג, ולא ידעו ולא הוזהרו שצריך להימנע מכך, כי גם בעלי בתים וגם נשים היו אומרים "זה לפסח" כבדרך אגב, ובזה יש איסור אחר של הקדש, ואיסור אכילתו כי נעשה קדוש, ואין לנו מזבח, וזה איסור קשה ונוסף על האיסור שהזכרת.
ואתה שלום, חג כשר ושמח.
שאלה - 284406
לרב הי"ו בליל הסדר הבן הזמין את עצמו אלינו מחו״ל שם הכיר גויה מפורסמת ורוצים לבא אלינו לסדר פסח?
תשובה
שכחתם את מקורותיכם. בני אברהם יצחק ויעקב אנחנו, לא עם בלי שם, בלי תרבות, בלי קדושה וטהרה, חס ושלום.
שכחתם דבר נוסף אנחנו בעיצומה של מלחמה על עצם קיומינו. שונאי ישראל בעיקר האירנים וגרורותיהם שסביבינו שעה שעה מתייעצים עלינו להכחידנו. בשמחת תורה היינו בסכנת קיום ממשית, רק אבות העולם משה רבנו והצדיקים בגן עדן עמדו בתפילה עלינו. כאשר האכזרים שחטו וטבחו את בנינו ובנותינו. ואם חלילה לא היו נעצרים מי יודע לאן היו מגיעים ומה עוד היו מבצעים.
ומדוע אני מזכיר זאת בשאלה חמורה זאת? הרי הדבר הכי מכעיס בשמיים הוא שיהודי הולך עם גויה טמיאה. בלעם הרשע אמר לבלק האכזר ״אלההים של אלו שונא זימה הוא״, מיד שלחו מלכי ונשיאי מדין ומואב את בנותיהם
להחטיא את בני ישראל, פרצה מגיפה, וקם פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן והציל את עם ישראל מכליה.

אנחנו בעיצומה של מלחמה נכניס שוב בנות טמיאות לבתינו בלילה קדושה זו? הרי יכול להיות בגללן תהו ובהו. חורבן נורא. סכנה לעם כולו.

ועוד גויה מפורסמת. חילול השם נורא, כל הצדיקים בגן עדן גועים בבכיה, מה קרה לנו? ההורים והסבים של המשפחה זועקים וצווחים על הבזיון הנורא אותו הם סופגים של למעלה. על צאצאים גרועים שהביאו לעולם. על בזיון נורא שנגרם לייחוסם למעלה כולם מביטים עליהם בהשתוממות.
אוי לה לאותה בושה. אוי לה לאותה כלימה.

פינחס בן אלעזר. הנני נותן לו את בריתי שלום.
שאלה - 284310
לכבוד הרב העורך שליט"א. אודה לך אם תעתיק לי תשובת הרב בספר מילה בציון על אודות מנהגי אביו לקיים מצוות מילה בבוקר.
תשובה
בתלמוד [פסחים ד, א] איתא: "כל היום כולו כשר למילה, אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר [בראשית כב, ג] "וישכם אברהם בבקר". ע"כ. וכן הוא במדרש אגדה [בראשית שם]: "וישכם אברהם בבקר" - שכל מעשה הצדיקים בבקר, ומכאן שהזריזים מקדימין למצוות". ע"כ.
ופסק הרמב"ם ז"ל [הלכות מילה פ"רק א ה"לכה ח], וזה לשונו: "אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש, בין ביום השמיני שהוא זמנה, בין שלא בזמנה - שהוא מתשיעי והלאה, שנאמר [ויקרא יב, ג] "ביום השמיני" - ביום ולא בלילה. מל משעלה עמוד השחר, כשר. וכל היום כשר למילה, ואף-על-פי כן מצווהוה להקדים בתחילת היום, שזריזין מקדימין למצות". עכ"ל. וכן כתבו הראשונים והפוסקים כולם.
וכן כתב במנהגי מהרי"ל ז"ל [[הלכות מילה אות י, והלכות תשעה באב אות כה], וכן פסק בבית יוסף ובשלחן ערוך [יו"ד דעה סימן רסב, סעיף א], שיש להיזהר להקדים המילה ככל הניתן ביום השמיני, ואין לאחרה מחמת שום סיבה ומצווה. ובאמת לא מצינו בשום מצווה ממצוות שהתורה הזכירה בה ענין זריזות כמו בברית מילה, וממנה לומדים לכל המצוות שזריזין מקדימין, ומוכח שבמצווה זו יש חשיבות יתירה לזריזות בה. וכן כתב בערוך השלחן [רסב, ח], שבשאר המצוות אין כל-כך קפידא אם יאחר מעט הגם שגם בהם מצווה להקדימם, אולם במצוות מילה שהוא חותם ברית קודש ועל-ידה נכנס לקדושת ישראל, יש קפידא גדולה שלא לאחרה.
וסמך לזה מצאנו גם בזוהר הקדוש [לך-לך דף פ"ט, ע"א], וזה לשונו: "תא חזי, עד לא אתגזר בר נש לא אתאחיד בשמא דקודשא-בריך-הוא. כיון דאתגזר, עאל בשמיה ואתאחיד ביה [בא וראה, טרם שנימול האדם, לא נדבקנאחז בשמו של הקב"ה. כיון שנימול, נכנס בשמו ונדבק אחז בו]".". ע"כ. כלומר, כל זמן שהתינוק אינו נימול, אין בו שייכות עם ייחוד שם ה'. ומכאן דקדקו המפרשים, שיש להקפיד על הקדמת הברית בשעהרגע הראשונהן של היום השמיני, בכדי שהנימולתינוק יעלה ויתאחד בשם ה' ובקדושה, שמאחר שהגיע זמן המילה אין להמתין עוד ולהשאיר הנולד תינוק בחסרון קדושה אפילו רגע אחד.
ובספר שפתי כהן על התורה [פרשת לך-לך, עמוד נד בנדפס מחדש] כתב על כך רמז נורא, שמנין השעות מזמן הלידה עד הגיע היום השמיני הוא מאה שישים ושמונה שעות, ובתוספת השעות של ליל המילה, עולים יחד מאה ושמונים שעות. זו הסיבהה לכך שיצחק אבינו שהיה הנימול הראשון ביום השמיני חי מאה ושמונים שנה בדיוק, כנגד אותם מאה ושמונים שעות שעברו עליו מזמן לידתו עד עת המילה, שאברהם אבינו לא השתהה ביום השמיני אפילו שעה אחת, אלא מיד שהאיר היום ערך בבנו יצחק את ברית המילה. עכ"ד. וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספר נחל קדומים [תזריע, וביום השמיני] בשם ספר קדמון כתב יד, והביאם הרב זכר דוד [מאמר א פרק ס"ד]. וכן כתב מור אבי ז"ל בדרשתו על ענין המילה, וכתב שהוא גימטריא שמות הוי"ה במילוי [יוד קי ויו קי, יוד קי ואו קי, יוד קא ואו קא] ע"ב ס"ג מ"ה שעולים גימטריא ק"פ. והם ק"פ שעות שעברו מלידתו. ולכן יש למולו מיד בסיום תפילת שחרית.
והנה, רבים מסתפקים בהלכה זו של זריזים מקדימים למצוות לענין מצוות מילה, שבכמה מקומות בתלמוד מצינו שישנה מעלה גדולה ונכבדה לעשות את המצוות ברוב עם, משום "ברָב עם הדרת מלך" [משלי יד, כח], ואם-כן אפוא יש לברר מה עדיף לקיים במצוות מילה, האם מעלת "זריזים מקדימים" עדיף, ויערכו את הברית בהשכמה הגם שלא יהיו בה אלא מעט משתתפים, או שיש להמתין ולאחר את הברית ולקיימו במנין שיש בו רוב עם בבית-הכנסת.
ומצינו להגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף [או"ח חיים סימן א, ז] שעמד על כך, וכתב וזה לשונו: "אין ספק דדבר גדול הוא להזדרז במצוות, וכגון דא מצווה רבה של עשרה ראשונים ראויה היא לבני החבורה, כי ברבים היו, ועבדו להון זרזי'ן לפני בא יום, והרי אמרו במסכת ראש-השנה [דף לב, ב], אמתניתין דקתני השני מתקיע והראשון מקרא את ההלל, מאי שנא שני מתקיע? משום "ברָב עם הדרת מלך" [משלי יד, כח]. אי הכי, הלל נמי נימא שני משום ד"ברָב עם הדרת מלך"? אלא מאי שנא הלל בראשון, משום דזריזין מקדימין למצוות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום זריזין מקדימין למצוות וכו'? אמר רבי יוחנן, בשעת גזירת המלכות שנו. ע"כ. אלמא דאי לאו דמשנתינו בשעת הגזירה, תקיעה נמי עבדינן בראשון, ואתי טעם דמקדימין למצוות ודחי לטעם "ברָב עם הדרת מלך". הראת לדעת, דמתקף תקיפא טעמא דזריזין מקדימין". ע"כ. וחזר ושנה דבריו בספרו מחזיק ברכה [אורח חיים רכט, ז]. וכן הביאו ראיה זו בחתם סופר [ראש-השנה לב, ב], ובשדי חמד [כללים מערכת פ כלל לט].
על-פי-זה, אין לממתינים שיבואו קהל רב להשתתף בברית על מה שיסמוכו, אלא יש להקדים את המילה בהשכמה גם ללא השתתפות קהל רב. וכן דעת רוב הפוסקים, שכל שאין ההידור בגוף המצוה, אין לאחר את המצוה. וכן כתבו בחיי אדם [כלל סח אות ו], ובשו"ת לב חיים [חלק ב סימן קכז].
עוד מצינו לרבנו המאירי ז"ל [בית הבחירה הוריות י, ב], שכתב בחשיבות הזריזות וההקדמה בקיום המצוות, וזה לשונו: "לעולם יהא אדם מסלסל עצמו במידות, ולא יהא פורק עול בענייניהם, אפילו בדברים שאין מצווה או עבירה תלויה בהם, שכל אדם מסלסל עצמו באיזה מידה, מקומו מושכר לו וכו'. וכל שכן כשתבוא דבר מצווה לידו, שיהא מכלל זריזים מקדימים למצוות ולא יתאחר בעשיית מצוה, שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כוונה מעולה, אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלומדה". ע"כ.
ועוד כתב [יומא כח, ב]: "כל היום כשר למילה, שנאמר [ויקרא יב, ג] "וביום השמיני" וכו', ומכל מקום ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן, ולאחוז בדרכי האבות, שנאמר עליהם בכיוצא בה [בראשית כב, ג] "וישכם אברהם בבוקר". ע"כ. ועיין בחידושי חתם סופר [שבת קלד, ב ד"ה וראיתי] שכתב, כי הטעם שמשה רבנו עליו השלום התעצל מלמול את בנו, הוא משום שרצה למול בברזל שיש בזה מצווה מן המובחר, וידע שאם ימול בברזל יצטרך להמתין שלושה ימים מפני הסכנה, ולמול בצור דליכא סכנה לא רצה, משום שאינה מצוה מן המובחר. וכשנסתכן על-ידי המלאך שרצה להמיתו, הבינה ציפורה שעדיף טפי למהר המצוה על-ידי צור, הגם שאינו מן המובחר, מלאחרה ולקיימה מן המובחר בברזל. ע"כ.
ובספר חיי אדם [כלל סח, ו] כתב: אין מעבירין על המצוות. רצונו לומר, מצוה שתבוא לידו תחילה יעשנה, ולא יניחנה מפני שרוצה להקדים אחרת וכו', והוא איסור מן התורה, שנאמר [שמות יב, יז] "ושמרתם את המצות", קרינן ביה: שלא תחמץ ותיישן המצוות. וכן שכן שאסור להחמיצה ולעשותה אחר-כך. ע"כ.
והנה, מדברי התוספות [שבת קל, א ד"ה רבי אליעזר] משמע, דהזריזות היא אפילו ברגעים אחדים, דכמה שימהר יותר, כך תהיה המצווה מהודרת יותר. שכן כתבו התוספות, שרבי אליעזר התיר להביא את האיזמל בשבת דרך רשות הרבים שהוא מדאורייתא, כדי למהר המצוה, והגם שיכול להביא התינוק עצמו אל מקום הסכין שאיסור טלטולו רק מדרבנן, כיון שהחי נושא את עצמו. ובתוספות הרא"ש [שם קל, ב ד"ה שלא] הוסיף, שכיון שהמצוה תתאחר, נחשב הדבר כמו שאי אפשר לקיים את המצוה בלא לחלל שבת, כיון שיש בזריזות משום חיבוב מצוה.
ובשו"ת הרד"ך לרבנו דוד הכהן ז"ל [בית ב חדר ה] כתב, דזריזין מקדימין אינו רק מצווה מן המובחר, אלא חיוב גמור מהתורה. ועל-פי דבריו כתב בגליוני הש"ס [פסחים ד, א], דאם מתעכב מקיום המצוה, הרי זה כמבטל מצוה. וכן דעת הגאון רבי שלמה קלוגר ז"ל בספר החיים [על המגן אברהם סימן תרד, א]. וכן כתבו החיי אדם [כלל סח אות ו], והשדי חמד [מערכת יוה"כם-הכיפורים סימן א, אות יד]. וכן משמע משו"ת התשב"ץ [חלק ג סימן ח]. ועיין בספר חזון איש [יורה דעה קנג, ה], דבכל רגע שמתעכב ללא סיבה, יתכן שעובר על מצות עשה. אמנם בשו"ת שבות יעקב [חלק א סימן ל] כתב, שהוא מדין הש"ס, ויש לו סמך מן התורה מאברהם אבינו, וכן כתבו בטורי אבן [ר"האש-השנה יד, ב], ובשו"ת בנין שלמה [חלק ב סימן יג], דהוא מדרבנן.
ובשדי חמד [כללים, מערכת א, אות שכא] הביא דברי שו"ת מקור חיים לגאון רבי שלמה הכהן מוילנא ז"ל [סימן ג], שכתב שדין זריזין אינו חיוב אלא הנהגה טובה. והעיר על דבריו. אמנם עיין בגליוני הש"ס [שם] שכתב, שהגם שענין הזריזות בקיום המצוות לא נזכר בתורה בדרך ציווי, אלא כסיפור דברים בעלמא מהנהגת אברהם אבינו עליו השלום בזריזותו לקיום מצוות המילה, מכל מקום עצם הזכרת מעשה זה מוכיח על מעלת הקדמת הברית לשעה הראשונה ביום השמיני, ואין לאחרה. וכן פסק בשו"ת יביע אומר [יו"ד ח"ב סימן יח] לאחר שהאריך בדברי הפוסקים בזה, כתב "זאת תורת העולה שאין להשהות מצוות מילה לאחר ה' שעות מן היום, שנראה שמצוות מילה בזויה עליו חס ושלום. וכמו שכתב האור זרוע. ואפילו כוונתו להשהותה לאחר חצות היום בכדי שירבו הנוכחים שם לקיים ברוב עם הדרת מלך, אעפ"כ זריזין מקדימין למצוות עדיף טפי מהא דברב עם הדרת מלך". עכ"ד.
על-כן להלכה ולמעשה, אין לאחר בשום פנים את הברית עבור ריבוי המשתתפים, שענין הזריזות לקיום המצוה גובר על מעלת "ברָב עם הדרת מלך". ורק בשעת הדחק, כגון שרוצה שאחד מהגדולים אשר בארץ ישמש כבסנדק ואינו רוצה לבטלו מלימוד התורה, רשאי להמתין עבורו כמה שעות, וזה לעומת זה עשה האלוהים, שעל-ידי ההתחזקות בלימוד התורה ומניעת ביטולה, יהיה הדבר לזכות עבור התינוק שיינצל מהסטרא אחרא, אבל בסתמא אין להמתין אפילו עבור כבוד אנשים חשובים ויראים.
ומור אבי זלה"ה היה מקפיד ומחמיר בכך מאוד. ושמענו מפיו פעמים רבות, שאנו רואים בדור האחרון שיש הילדים חסרי בושה ודרך ארץ יותר, וכמעט שאין בהם מידת הבושה, שלא כמו ילדי הדורות הקודמים, והוא מחמת ענין זה, שמאחרים למול ביום השמיני, וידוע שבכל המצוות כולן כאשר הגיע זמן המצווה והאדם אינו מקיימן, נותן בכך כוח לסטרא אחרא, [נהר שלום להרש"ש זיע"א, דל"ה ע"א שעל ידי ספירת העומר בכל לילה מיד, מסלקים אחיזת החי' מהעולמות] וכל שכן במצוות מילה, שכל זמן שהערלה מצויה עדיין על גופו של התינוק, מתגבר כוח הסיטרא-אחרא על הילד, והוא הגורם לחציפות והיעלמות הבושה ולפגם הברית חס-ושלום.
והוכיח ממה שכתב רבנו הרש"ש ז"ל בנהר שלום [ד"ף כ ע"ב], שמי שישן בלילה והתעורר לאחר חצות-הלילה, ימהר לומר ברכות-השחר, שכל עיכוב באמירת הברכות גורם להיאחזות החיצוניים בנפש, וברוח, ובנשמה, ובחיה, וביחידה של אותו אדם. ולאחר מכן כל מעשה שעושה באותו יום הם אחוזים עמו ויונקים ממצוותיו, ויש עליו הקפדה על שהיה בכוחו להפרידם ולסלקם ולא עשה כן כאשר התעצל מלומר ברכות-השחר בהגיע זמנם. ע"כ תוכן דבריו. וכתב כן על אודות מנהג חכמי ישיבת המקובלים "בית-אל", שם נהגו לקום ממיטתם קודםלאחר חצות לילה, והשַׁמָשׁ היה מסתובב בין הלומדים עם ספל לנטילת ידיים, ולאחר מכן ברכו ברכות-השחר ואמרו תיקון-חצות, וישבו ללמוד עד אור הבוקר. ואם בברכות-השחר חמור הדבר כל-כך ויש להזדרז בלא עיכוב, כל שכן במצוות חמורות כמצוות מילה.
וכן כתב בספר נהר שלום [דף ל"ב ע"ב] לענין קיום מצוות ספירת העומר, שיש להזדרז לספור תיכף בסיום תפילת ערבית, ואם מתעכב גורם להידבקות החיצוניים ויניקתם מהמצוות. וכתב שם "שאם יאחרנה הרי גורם לתת אחיזת החי' בכלי מוח החכמה". ע"כ. ועיין בזה מה שכתבנו בס"ד בספרנו תורה בציון [עמוד טז]. ועיין עוד גבי ברכת הלבנה בספרנו חודש בציון [עמוד שיג]. ואם במצווה שאינה מן התורה בזמן הזה יש להזדרז מאוד, כל שכן שבמצווה חמורה של ברית מילה שהיא מן התורה וכמה סודות וסגולות תלויות בה, שיש להקדים ולהזדרז ככל הניתן בבוקר יום השמיני.
ואין הדברינו אמורים באופן שממתינים למוהל שיבוא, או ביום שבת-קודש שממתינים לסיום תפילת שחרית וקריאת-התורה, אלא באלו המעכבים את המילה מראש ושממתינים לאורחים רבים שיבואו וכדומה, זו אינה דרכה של תורה, והמתעכב ידע שגורם בכך נזק ממשי וקשה לבנו.
וכתב רבנו מהר"ח פלאג'י עליו השלום בספרו תוכחת חיים [חלק א סוף פרשת לך-לך], וזה לשונו: "גם יש ליזהר לעשות המילה בבוקר, תיכף ומיד בסיום תפילת שחרית אחר יציאתם מבית-הכנסת, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות מילה [פרק א, ח]: "מצווה להקדים בתחילת היום, שזריזין מקדימין למצוות" ע"כ, ויעויין שם. וכתב הרב מעשה רוקח [שם]: וכן מנהג כל ישראל, זולת באיזה מקומות, דכדי להמתין לנשים עד שיתקשטו מוכרחים לאחר מצוות מילה ונישואין ופדיון הבן, וזה גורם איסור גדול לאחר עד אחר חצי היום, ומה יעשו גדולי הדור שאין בידם למחות, והשומע ישמע והחדל יחדל ויזהיר לנשים על הדבר או לא ישמע להן בדבר הזה כלל, אלא ימול מיד אחר יציאתם מבית-הכנסת, ותבוא עליו ברכת טוב מהאל הטוב והמטיב שזיכהו לבן זכר שיחיה בזכות המצווה הזאת".. ע"כ. וכן כתב בספר מכשירי מילה [ב, ג]. ובערוך השלחן [רסב, יח] כתב: ויש לנו לצווח על מנהג זמנינו, שמאחרין המילה מפני שטותים, שלא באו כל הקרואים, וכדומה שטותים כאלה, ויש מקומות שמאחרין עד חצות-היום, והוא עוון פלילי. ע"כ. ועיין בספרנו עטרת ציון [חלק א עמוד קפה].
ועיין בספר לקט יושר [יורה דעה עמוד נב] שכתב, שפעם אחת איחרו הנשים לבוא לבית-הכנסת עם הילד, וכשבאו שלח בעל תרומת הדשן את השמש לומר להם שימתינו במשך אותו הזמן שהיו צריכים להמתין להם, ועמדו שם בנזיפה. ע"כ.
וכן כתב בספר המכתם [פסחים ד, א], שנהגו כל ישראל להשכים ולמול בזריזות. וכן כתב רבי יעקב הגוזר בכללי המילה [עמוד נ"ז]: אבותינו נהגו ביום השמיני של המילה שמתפללים בהשכמה, לפי שזריזין מקדימין למצוות. ע"כ. ובכתב סופר [יורה דעה סימן קכב] כתב, שיש להקדים לקיים את ברית המילה מיד אחר תפילת שחרית, ולא יאחרוה מחמת שום דבר בעולם. ע"כ. ועל-פי-זה אין להמתין לשום אדם, ואפילו לרב חשוב לא ימתינו, שאין זה מן הראוי שאליהו מלאך הברית המקדים את בואו לברית, ימתין עבור בן תמותה שיבוא להשתתף בברית.
ולענין זמן הברית תיכף לאחר תפילת שחרית, מצינו לרבנו יוסף חיים ז"ל עליו השלום בספרו מלאך הברית [קורח, בוקר ויודע ה'], שכתב טעם למנהג ישראל שנהגו להקדים ולמול בבוקר אחר תפילת שחרית, שהוא כדי להוציאו משם "ערל", ויפה שעה אחת קודם. ועוד כתב [פינחס, לכן אמור], שההקדמה מורה אל אהבתם ושמחתם במצוה, ושעל-ידי-זה נעשה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ונסתם פה המקטרגים. ע"כ. ובספר זכר דוד [מאמר א פרק ס"ד] כתב, דמלבד הטעם שחביבה מצווה בשעתה, עוד עלינו לדעת כי אליהו מוכן שם להיות מזומן לקיום מצוות מילה, היתכן שאיש אלוהים קדוש ימתין כעבד ישאף צל לרצוננו המתנגד לרצון בוראנו, איה כבוד מלאך האלוהים? וזהו הדרו, שנהדרו בכך שנסייע בעשיית המצוה ושיברך הילד הנימול ויצילהו מכל מחלה. ועוד, דכולי עלמא ידעי כוח טומאת הערלה, וכמה מסוכן הוא הנער מהמקטרגים העומדים עליו שסובבים אותו למונעו מתיקון המילה, ולמה לא יחושו להצילו מיד הקמים עליו לרעה ולהסיר ממנו חולי הנפש דהיינו טומאת הערלה, כמו שאמרו [פסחים צב, א]: "הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר". ואם בר מינן בין דא לדא יקראנו המוות, משום שרצו בשביל הבלים דעלמא לאחֵר המצווה, לכן הביטו וראו ההפסד והשכר ותשקלו אותם, ולא תאמר נמתין כדי שיבוא אצלנו איש פלוני חשוב כי קרוב הוא לנו, או האישה הנכבדת קרובה וכו', יען כבוד שמים קודם לכבוד בשר ודם להבל דמה. ע"כ.
שאלה - 284296
לכבוד מורנו הרב מה הם חבלי משיח?
תשובה
עיין רש"י בענין שלש סעודות בשבת. ועד שאתה דואג מהם, צריכים לדאוג ממצבינו הרוחני, ועיין בדברי מהרש"א זלה"ה שם שבת קי"ט ב.

"ואמר רבה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וגו' ובקשו ברחובותיה ר"ל במקום משא ומתן של הבריות אם תמצאו איש ר"ל אם תמצא אותו איש שאינה אותך כי מיד שמאנה חברו במשא ומתן הרי הוא מחביא עצמו, כדי שלא ימצאהו הלוקח מהר וישהה ביד הלוקח החפץ כדי שיראה לתגר. ואם גם תמצאהו בשוק אם יש עושה משפט מבקש לעשות משא ומתן באמונה, מה כתיב הכם אריה מיער זאב וגו' שהם הגויים שמבקשין ממון ישראל. והנה רוב עונות וכמעט כולם הם בדור הזה בעוונותינו הרבים. איסורי שבת מעט מזעיר שנזהרים בהם ורבים שאינן יודעין באיסורן. וראוי בכל קהלה להודיע ברבים לדרוש להן ולהודיע איסורן.

ובכל מ"ש רבים הם שדרך חיוב הוא להם להשתכר במ"ש ולבטל ק"ש של שחרית בזמנו. ביטול תינוקות של בית רבן הוא מצוי בכל קהלה, גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים, והולכים ברחובות בביטולים וטיולים. בענין שהשוו קטן כגדול, הוא פרוץ בדור הזה שכל אחד רוצה להיות רב ואב"ד באין תורה והוא בכלל רבים חללים וגו' וכל אחד רוצה להנהיג עצמו בעשירות בין בבגדים בין בבתים ובכל דבר וזה יבא לגזול חבריו. ההוכחה בעיקרי הקהלות אינה כלל שאומר כל אדם על חבירו ראוי לחוש על כבודו. ביזוי ת"ח ושלא לקבל תוכחתם מצוי הוא בכל יום. משא ומתן אינו באמונה בכל מיני אונאה ורבית וגזילה עד שנעשה כהיתר למי שבא לידו ממון חבירו ואינו משלם ויש לכל ירא השם וחרד לשום לבו לכל זאת, ומי שבידו למחות ימחה ויוכיח זה את זה על כל זאת".......
שאלה - 284266
לכבוד הרב היקר שליט"א, מדוע אני צריך לשאול רב אם להתארח בבית מלון? הרי יש תעודת כשרות.
תשובה
כשם שאתה עצמך שואל כאן שאלות שונות בעניני ממון, כשרות המטבח, כיבוד אב ואם ועוד מיגוון נושאים, כך צריך לשאול מה עם להתארח בבתי מלון?


שאלת השאלות מי התיר להתארח בבתי מלון? ובעיקר בשבת?
מי נמצא במטבח, במחסנים, ומפקח על מצב התבשילים?
מה מצב הסירים, החמין, המרק, הבשרים, הדגים, וכיצד מחממים אותם?
מה עם הכשרות במקום?
מהיכן הבשרים?
מי מפקח שלא מגניבים מהצדדים?
מה עם איסור בשר שנתעלם מן העין?
מה עם בישולי גויים?
מי הם הטבחים, השפים, והעובדים במטבח?
הם כולם שומרי שבת קודש?
מה כשרות הכלים שבושלו בהם טריפות?
הידעת שבשעה 2 לפנות בוקר בשבת קודש, האחראי בודק שאין איש מסתובב מהאורחים, והוא מבעיר ומכבה, מפעיל ומנטרל את כל כלי החשמל כרצונו?
מה כשרות הסירים, המחבתות, כלי הבישול לחג הפסח?
מי ניקה, שפשף, בדק, בחן, הכשיר, את עשרות אלפי!!! המזלגות, הכפות והסכו"ם לפסח?
מי מפקח ששום פריט מהחלבי לא מתערב בבשרי ולהיפך? [דבר שקורה מדי יום ביומו].
מה עם בשר ודגים שהוא אסור בפירוש? [אמר לי "רב המלצרים" כששאלתי אותו, שהוא בפעם הראשונה ששומע שהדבר אסור].
מבושל יחד? מוגש לשלחן באותה כף הגשה?
מה עם הקיטור המבשל את הכלים הבשריים וגם החלביים ביחד?
מה עם חילולי שבת קודש?
הידעת כי המיחם של שתיה חמה התרוקן בשעה 2 בלילה בשבת קודש , ובבוקר בשעה 6.00 באורח פלא היה גדוש על גדותיו במים רותחים?

ושאלת השאלות, מה עם הפריצות החוגגת בריש גלי? מה עם תערובת אנשים ונשים? תביט על השלחן השירות עצמי כיצד נדחפים שם, באיזה תלבושת? כל זה מותר? חלילה בשמים מוותרים? עיין מסכת גיהינם!!!
מה עם חילולי שבת המוניים?
תיירים המגיעים לשם בהמוניהם? בבריכה, בלובי, בגינה, בספא, בג'קוזי ועוד מרעין בישין שקצר הגליון מלהכילם.
שאלה - 284262
לכ מור שליט"א, שמעתי את השיעור בעניני ברכות מהרב, שדיבר לא לברך בידים מלוכלכות, והרב אמר שיש מעשה נורא מהזוהר ולא כל כך הבנתי אותו.
תשובה
בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, א] כתב מעשה נורא שהיה עם הנקרא "ינוקא דפרשת בלק". "רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי באורחא מטו לההוא אתר דכפר סכנין, דהוה תמן רב המנונא סבא אתארחו באתתא דיליה דהוה לה ברא חדא זעירא וכל יומא הוה בבי ספרא ההוא יומא סליק מבי ספרא ואתא לביתא, חמא לון לאלין חכימין וכו',
רבי יהודה הוו ידוי מלוכלכן ונטיל ידוי ובריך עד לא נטיל, אמר ליה אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא בידים מזוהמות, ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה, פתח ההוא ינוקא ואמר [שמות ל, כ] בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו', ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמי מלכא בידין מזוהמן חייב מיתה, מאי טעמא בגין דידוי דבר נש יתבין ברומו של עולם, אצבעא חדא אית בידא דבר נש ואיהו אצבעא דארמא משה".
וכתב בספר חסידים [סימן נ"ח] "והאוכל וידיו מלוכלכות בתבשיל והוא רוצה לשתות יין, יקנח ידיו ויברך על היין וישתה, שנאמר [תהלים קל"ד, ב] שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ולהלן [סימן תתנ"ג] כתב "כשאדם אוכל וצמא לשתות, אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואחר כך יברך וישתה, ופוטר שאר משקין, דכתיב (תהלים קל"ד ב') שאו ידיכם קודש וברכו את השם".
ובשו"ת משנה הלכות [חלק י"א, סימן קל"א] כתב מה ששאל אותו הגאון רבי משה שטרן זלה"ה [מחבר באר משה], במי שרוצה לברך ברכת הנהנין על דבר שאם יקחנו בידו ילכלך את ידיו וקיימא לן דאין מברכין בידים מזוהמות כמבואר בזוהר הקדוש ובשעת הברכה הלא צריך לאחוז המאכל בידו ובימינו, כמבואר בש"ע ולאחזו במזלג אי אפשר, כי המזלג הוא ברזל והמתכות שהיא מקצר. אין מן הדין שיניף על המאריך, כמבואר במגן אברהם [ק"פ, ד], ובבאר היטב שם, ובפרמ"ג בשם האליה רבה. ולכן העלה שתי דרכים יגביה הצלחת שבו המאכל כולו, או שיקח מפית ויאחוז ויברך עליו.
והשיב לו כי דברים הללו כמו זר נחשבו, ולא ראינו כך אצל אבותינו ורבותינו, ומה שכתב שאוחז המאכל בידו נקרא מרך בידים מזוהמות, הרי המקדש על היין כוס מלא על גדותיו, וכן כוס של ברכה, ושל הבדלה, וכן ארבע כוסות, איך מברכים ומקדשים. ובליל פסח טובל הכרפס במי מלח, והמרור בחרוסת ומשקיעו כולו בחרוסת ומברך, והרי ידיו מטונפות. והגם שיוכל לקנח ידיו, מכל מקום במה שאוחז בידו שוב מתלכלכות.
גם בעיקר החידוש שלא לברך כשמחזיק במזלג או כף, משום דברזל מקצר וכו', דאם כן המקדש בכוס של מתכת, והמל שאוחז הסכין בידו ומבך, והשוחט בהמות ומברך, וגם אמאי לא יוריד כל מיני מתכות מהשלחן. ולפי עניות דעתי לא אמרו כן אלא בסכין שהוא דומה לגרזן שמשחית ומקצר ימים חס ושלום.
ומה שכתב שיקח מפית בידו, אדרבה גריעותא היא וראיה מהא דיששכר איש כפר ברקאי [פסחים נ"ז, א], שהיה כורך ידיו במטפחת משי ועובד בבית המקדש, וחציצה פוסלת בעבודה, וכו'. ולמסקנא כתב כי כלים מזוהמים וידים מזוהמות אחד הם, כנזכר [שלחן ערוך יורה דעה קט"ז, ו],
וסיים "אלא אם כן פשוט נמי דאין נכון לברך ולאחוז צלחתו בידו ולברך, חדא דאין זה מדרך כבוד ואלא גם דרך רעבתנות, ועוד דלאחר שיברך לא ישתה מן הצלחת אלא יקח כף או מזלג לאכול והוה ליה עובר דעובר לעשייתן ורק בדיעבד אינו חוזר ומברך כהאי גוונא, אבל לכתחילה ודאי אין לברך ולהחזיק הצלחת בידו, אלא יקח מהאוכל או הרוטב בכף או במזלג ויברך ויאכל, כנלפענ"ד פשוט ויאכלו ענוים וישבעו וברכות יחולו על ראשם, ומפני כבודו הארכתי בזה יותר מדאי".

אמנם, עיין מה שכתב מורנו הרב בן איש חי זיע"א [א, בלק ד] "ואין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ויאחזנה בימינו כי הם שני הפכיים, דהימין ממנו תוצאות חיים והסכין מקצר ועיין אשל אברהם ור"ז ז"ל, וצריך להזהר שהמזלג יהיה של כסף ולא של ברזל, כי יש דבר דמוכרח לתחוב במזלג ולברך".
שאלה - 284255
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. קיבלתי חליפה יפה אך משומשת ונקיה במצב טוב, אני רשאי לברך עליה שהחיינו?
תשובה
בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ט הלכה ג] איתא "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו וכו', אמר רבי חייא בר בא, לא סוף דבר חדשים, אלא אפילו שחקים, כאילו הם חדשים לו".
וכן פסק בבית יוסף ז"ל [סימן רכ"ג] "ואיתא בירושלמי לאו דוקא חדשים, אלא הוא הדין ישנים אם הם חדשים לו. לשון הירושלמי לא סוף דבר חדשים אלא אפילו שחקים, כאילו חדשים הם לו. וכן כתבוהו התוספות (ד"ה ורבי יוחנן) וגם הרשב"א [שם ד"ה בנה בית] כתב אלא אפילו שחקים חדשים הם לו ועל כרחך לומר שפירושו כמו שכתב הרא"ש וזה לשונו אלא אפילו הן שחקים והן חדשים לו וזה כדברי רבינו כלומר שאם הן חשובים עליו כחדשים מברך עליהם וכן כתבו בהגהות מיימון (פ"י אות א) וכך כתב סמ"ג (עשין כז קיד.) אפילו ישנים הם חדשים לו:
וכתב מרן בשולחן ערוך [רכ"ג, ג] "בנה בית חדש, או קנה כלים חדשים, אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך על כל פעם, שהחיינו, ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים, אם הם חדשים לו, שלא היו אלו שלו מעולם, ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן".
וכן כתב בשו"ת הלק"ט [ח"א סימן ר"ז] ובאר היטב [רכ"ג, י"א].

וכן הורו לנו רבותינו ואבותינו, כשקיבלנו בגד משומש במצב טוב, ואתה שמח בו, תברך עליו שהחיינו. וכן ראינו כמה מגדולי ירושלים נוהגים.
שאלה - 283823
לכבוד הצדיק
אני משוחחת עם בחורה שמתחזקת ושאלה אותי איך יודעים שלחז"ל באמת היה רוח הקודש
היא בתחילת הדרך מחפשת הוכחות כדי לקיים בלב.
מה נכון לענות.

תשובה
עיין מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב
"תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום".

ועוד במסכת שבת דף לג עמוד ב
רשב"י ובנו רבי אלעזר, "איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל".

ויש עוד מאות דוגמאות דומות.
שאלה - 283583
מורי ורבי אני מתחננת לפניך
בעוד כמה ימים חברתי בת 15 מבית חרדי הולכת לישון בצימר עם חבר שלה מישיבה
בבקשה תנסה להציל את נפשה במילים ואראה לה
כי תוכחת היא לא שומעת ולא מפחדת מה'

תשובה
שמעי בת יקרה והטי אזנך.
השם יתברך אוהב אותנו בניו ובנותיו, הבדילנו מן הגויים ורוממנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו הקדושה, וכל מי ששומר אותה ואת מצוותיה טוב לו כל הימים.
גיל הנערות והבגרות יש בו הרבה עליות ומורדות, רצונות ושאיפות שונות, ויצר הרע האוייב הגדול אורב לכולם ומנסה להפילם. מי שהולך כסומא בארובה אחריו, נופל לבאר שחת, מתדרדר ומאבד את עתידו, ואחרי מילוי תאוותו מתמלא ריקנות, חרטה, הרגשת אפסיות, ולא נשאר לו טעם לחייו חס ושלום.
הכרתי רבים וטובים, שהלכו אחר רצונותיהם ותאוותיהם, ופתאום באו עליהם הצרות וההסתבכויות, ונכנסו למשברים קשים. ושחיפשו את הדרך חזרה נתקלו בקשיים עצומים ונפלו במהמורות. כולם התחרטו והצטערו ע היופי של החיים הצעירים שהלכו לאיבוד ולאפס מעשה, אך כבר זה היה מאוחר.
אין חיי חינם בעולם הזה, על הכול משלמים פי כמה, תעצרי כאן בבקשה, ולא תתחרטי, תגרשי את היצר ותברחי ממנו, כי הוא אויב ולא אוהב. והשם יתבך יצילך מכל רע כל ימי חייך.
שאלה - 283383
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לזרוק קמח ישן בפח
לחוח שעשוי משמרים מים ומלח מה ברכתו תודה

תשובה
א, בתוך שקית.

ב, פת הנקראת "לחוח" ברכתה מזונות. כיוון שנעשית בלילה רכה בישול גלוי במחבת, ולכן צורתה נקבים נקבים, ואין זה אפיה כלל.
הלחוח גם הנמכר בשוק, נעשה עיסה נוזלית שיוצקים אותה למחבת כשהיא על האש חמה ללא שמן, ומתבשלת ללא אפיה, ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל [ברכות ל"ח, א. כובא דארעא] שבלילתה רכה ונאפת על גבי קרקע, אינה כלחם האפוי בתנור.
וכתב הגאון רבי חיים כסאר ז"ל, זקן רבני תימן בדור שלפנינו, בפירושו שם טוב [ביכורים ו, י"ב] "ודע, דמה שעושין אצלינו מערבין קמח עם מים, ואופין אותה על המחבת שקורין לו לחוח, נראה דפטור מן החלה. חדא דאין דרך עיסה בכך, ועוד לאו דרך אפיה בכך דהוה ליה דרך בישול, וגרע מעיסה שנתבשלה שכתב רבנו דפטורה".
ונודע כי עיסה הפטורה מהחלה אין מברכים עליה המוציא, דהא בהא תליא כפי שכתב בחזון עובדיה [ברכות].
וראיתי בספר ארחות מרן להגאון הרב דוד יוסף שליט"א שכתב שם [ח"ב עמוד תק"א] במנהגי אביו מרן היביע אומר זלה"ה "כשהביאו לו לחוח שהוא הלחם שאופים התימנים, שנעשה בצק שבלילתו רכה ביותר, ושופכים את הבצק על מחבת חם עד שנאפה, היה מקפיד לאכלו בתוך הסעודה לאחר שבירך המוציא על פת גמורה, ואמר לי שהרוצה לאכלו שלא בתוך הסעודה, מברך עליו מזונות ועל המחיה".
וכן כתב בספר הלכה ברורה [חלק ח עמוד תמ"ח] לברך עליה מזונות ועל המחיה.
שאלה - 283138
לכבוד הרב שלום רב. הרב אמר המלווה ברבית אינו קם בתחית המתים, מה הטעם?
תשובה
הגאון רבנו יהונתן אייבשיץ זלה"ה כתב בספר יערות דבש [חלק שני, דרוש ה]
"וכבר אמרתי בדרך הלצה, למה המלוה בריבית לא יקום בתחית המתים, משום דמרגלא בפומי דאינשי על המלוה בריבית, זה האיש מצליח, הוא ישן ומעות שלו גדילות ויוסיפו יום ביומו, וא"כ לעתיד לבא כשיבקש לקום בתחיית מתים, יאמרו לו למה לך לקום, שכב כי מעותיך יוסיפו ביומו, זהו מהלצה:

אבל יובן על פי דרוש מדרש הנעלם בפרשת חיי שרה [זהר ח"א קכד ע"א], כי עפרון הוא שר דומה, שנפקדו בידו כל נפשות שוכני עפר המתים, ולכך נקרא עפרון, והוא נותן משלו להם לקיים הבלי דגרמי, שיהיה להם חיבור עם הנפש ורוח, כי לולי זה לא היה תחיית המתים, רק היה נקרא בריה חדשה, אבל על ידי כך יש בהם הרוח להחיותם ולהקימם, וזהו השפע נותן להם שר דומה משלו מה שקיבל מה' להשפעתו, ולעתיד לבא יפרע לו הקב"ה שפעו, וזהו [בראשית כ"ג] וישקול אברהם לעפרון ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר, שיקבל שפע אשר הלוה לגויה בהבלי דגרמי עיין שם.
אם כן זהו האיש שעבר על אם כסף תלוה, ולא רצה להלות בחנם, אף עפרון אינו מלוה לו שפע, וימות ויגוע ויכלה הבלי דגרמי, ולא יהיה לו קימה בעת תחיה, ולכך שוטים האומרים שעושים כדרך התגרים וסוחרים, ווי ווי, שאל יהיה בכלל ד' מאות שקל כסף עובר לסוחר לעתיד לבוא".
שאלה - 283130
לכבוד הרב שלום
הרב דיבר הלילה בבני ברק דברים חוצבי להבות אש, והזכיר את רבנו בחיי ז"ל בענין עבודת השם לשם כבוד, אם ימחל כב' להזכיר את הציון.

תשובה
בספר חובות הלבבות שער ה, שער יחוד המעשה פרק ד
ויש יתרון לגוי על החנף בארבעה דברים. אחד מהם, כי הגוי בזמן הזה שאין חזון, איננו מוזהר ע"י נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ומופתים, אבל המחניף בתורת האלהים יש עליו טענה במה שקבל מן המצוות בעבודת האלהים וההזהרה מעבודת זולתו.
והשני, כי הגוי עובד מי שאינו ממרה את האלהים, אבל המחניף בתורת האלהים עובד מי שממרה את האלהים מן האנשים ומי שאינו ממרה אותו.

והשלישי, כי הגוי הוא עובד דבר אחד בלבד, והחנף אין תכלית לנעבדיו. והרביעי, כי הגוי אין ענינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו, מפני פרסום כפרנותו באלהים, אבל החנף אין כפרנותו נראה ובני אדם בוטחים בו, ויתכן לו להזיקם, מה שלא יתכן לזולתו, והוא הגדול שבמדוי העולם ונקרא בלשוננו. חנף ויהיר ומפתה. אך מי שאינו מבין מצוות האלהים ותורותיו, אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו, שכיון שאינו מבין אופני העבודה בשרשי התורות, כל שכן שלא יבין אופני השלמתם ביחד לבבו בהם לאלהים".
שאלה - 282552
לכבוד הרב היקר שליט"א, תמיד מנקר לי בראש מה ההבדל בין מוצאי שבת מברכים מאורי האש על נר שמדליקים, לבין מוצאי יום הכיפורים שמברכים רק על נר שדלק מאתמול? ולא הבנתי.
תשובה
בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ח הלכה ה] כתב "רבי לוי בשם רבי נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתי' עשרה בשב' והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתיירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר אך חושך ישופני אמר רבי לוי באותה השעה זמן לו הקדוש ברוך הוא שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתו' שהיא תחילת ברייתה רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורי' מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום".

וכשחיפשתי בפוסקים, מצאתי בחידושי הרמב"ן זיע"א [ברכות נ"א, ב] שכתב "וקשה לי זו שאמר בפסחים [נ"ד, א] שאור היוצא מן העצים ומן האבנים דבמוצאי שבת מברכין עליו, ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו, והלא היה ראוי לברך יותר לפי שהוא האור המתחדש שלא נשתמשו בו מעולם,
ויש לומר שאין אנו מברכין ברכת השבח אלא במה שנברא במעשה בראשית תמיד בעולם, דכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש לנו אנו מברכין עליו, אבל אור היוצא מן העצים לאו ממעשה בראשית הוא, אלא דבמוצאי שבת שתחלת בריית תשמישו בו היה כך, שהקיש שתי אבנים ויצא מהן אור ובמוצאי שבת היה, הניחו לו לברך עליו זכר ליצירה ראשונה, והוה ליה כרואה חמה בתקופתה וככוכבים במסילותם ומזלות כסדרן דהיינו כתחלת הוייתן מברך.
מה שאין כן ביום הכפורים שאינו מברך על אור של מעשה בראשית, כלומר אור ההווה בעולם וחזר לו. ובין במוצאי שבת, בין במוצאי יום הכפורים אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבודה, לפי שאנו מברכין עליו משום חידושו אצלנו וזה לא פסק תשמישו מהם, והוה ליה כמאורו של אש בשאר הלילות שאין מברכין עליו מפני תדירותו כמו שפירשתי. עד כאן השגתי הטעם בברכה זו".
שאלה - 282316
לכבוד הרב היקר שליט"א, שמעתי אומרים בשם הרב שכתוב שהקב"ה שולח נשמות הצדיקים לשמור עלינו במלחמה ולהציל את ישראל מפיגועים?
תשובה
שמעת נכון מאוד, והעתקי לך ולחברים כאן דברי רבנו מנחם מריקאנטי זיע"א בביאורו על הזוהר הקדוש פרשת בלק פרק כ"ג.
"והאמת היא כי אין שר ומלאך שיגיע למעלת הצדיקים באותו העולם.
ואולי תקשה על דבריהם ז"ל ממה שאמר הפסוק [זכריה ג, ז] ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, הרי שלא הבטיחו רק להיות מעלתו בין המלאכים הנקראים עומדים.
דע כי רז"ל נתעוררו על זה בסוד סתרי תורה כי יש צדיקים גמורים צרורים בצרור החיים, ואף כי הן באותה השלמות, ואותה המעלה, הקדוש ברוך הוא שם אותן להיות מגן וצינה על זה העולם, וכשרואין שישראל בצער, הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת כסא הכבוד, והצדיקים עומדים ומגינים עליהם לפני המקום, והקדוש ברוך הוא אומר מאריה דאגרתא ליהוי פרוונקא, מי שמתחנן על בני העולם הוא יעשה השליחות, והקדוש ברוך עושה להם כנפים כמלאכי השרת ושטין על העולם לעשות נסים לישראל, זהו ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
כמו שהמלאכים יורדין בזה העולם לעשות נסים לישראל ואחר כך חוזרים למקומן, כענין אברהם ומנוח כן הצדיקים גם כן ז"ל. וזהו מעלה יתירה על מעלתם להיותם קרובים למלכות ומבטלין הגזרות בשליחות השם יתברך. כענין שנאמר [שמואל ב, כג, ג] צדיק מושל ביראת אלהים, וזהו מהלכים בין העומדים כאדם ההולך ממקום למקום ואינו מתקיים במקום אחד, כך הם באים למטה לבטל הגזרות ושבים למעלה בשליחות בוראם".

ראה נא ידידי, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ושומר עלינו.
שאלה - 282294
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מי שיש לו מחר ברית מילה, אומר הלילה תיקון רחל כרגיל?
תשובה
כתב החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בחסד לאלפים [קלא, טז]: "בעלי הברית, שהם אבי הבן, המוהל והסנדק, אין אומרים "תיקון רחל", כי יום-טוב דידהו הוא". ע"כ. ורבנו יוסף חיים ז"לעליו השלום [בן איש חי א'שנה ראשונה וישלח ה] כתב, דהיחיד הנמצא שם יאמרנו בצינעה ובלחש, אבל אבי-הבן עצמו לא יאמר, דיום-טוב שלו הוא. ועיין עוד לרבנו יוסף חיים ז"ל בספרו עוד יוסף חי [וישלח ב] שכתב בבית שבו התינוק, טוב לומר פסוקים שסידר שם במקום תיקון רחל.
אולם רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [יא, כד] כתב, שכיוון שאין מילה בלילה, צריך לומר "תיקון-חצות". ורבנו אליהו מאני ז"ל בספר זכרונות אליהו [ת, טז] הביא דבריו, וכתבכתב וזה לשונו: "אמנם ראיתי אנשי מעשה שלא היו לומדים, ובפרט אם הוא סנדק או בעל הברית".. ע"כ. וראה עוד בספר הליכות עולם [ח"לק א עמוד מח] שהביא דבריהם, וכתב: "ולענין מעשה, שב ואל תעשה עדיף". ע"כ.
ועל-כן להלכה, בעלי הברית יאמרו "תיקון לאה" בלבד, כמו בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון, אך שאר המשתתפים במעמד הלימוד יאמרו גם "תיקון רחל" אך יאמרוהו בצנעה, ולא יבכו ולא ישבו על הארץ בבכי כבשאר ימים, או שיאמרוהו לאחר שילכו לביתם. ועיין בספרינו ארחות ציון [חלק א עמוד עג], וחודש בציון [עמודים קעב-קעג].
שאלה - 282254
לכבוד הרב שליט"א
שמעתי באחד השיעורים של הרב שליט"א, כי יש חיים שהם לא חיים, ויש מיתה שאינה מיתה אלא חיים מה הפירוש?

תשובה
מקורו בהגאון בעל ספר העקידה [שער ק"א פרשת נצבים]
ותכלית דבריו, כי יש חיים ויש חיים.
יש סוג של חיים שהוא אוכל ושותה ומטייל, ונהנה מהעולם הזה, וחושב שהוא חי, אך כשיתרגל בכך ימאס בכל זה ויצא מאפו, ולא ישאר לו טעם בחיים כלל, ומרוב הרדיפה אחר התענוגים, נעשה כמת השם ישמור ויציל.

ויש חיים אמיתיים, למי שעוסק בתורה ואוהב אותה, וטועם בה טעם חיים אמיתיים, ונשמתו מתעדנת כאן בעולם הזה, בבחינת צדיקים בית המדרש נדמה להם כגן עדן. והם החיים טובים באמת.

לעומתם יש מיתה שהוא מסתלק מהעולם לא עלינו, ומצטערים עליו, אך הוא הולך לארץ החיים, ויושב לא בגן עדן עם הצדיקים ושמח ונהנה הנאת עולמים.
ואעתיק לך ולשאר החברים שורות מדבריו הקדושים.

"זה הוא ממש כמי שנותן לפניהם אבן של זכוכית אחת ספיריית ובהירה. ומרגלית אחת מאד יקרה, ואומר ראה נתתי לפניך היום שתי אבנים אל,ו והוי יודע כי אחת מהנה היא יפת המראה לבד. אמנם השנית, אם שאינה יפה המראה כמוה, יש לה סגולות נפלאות להעמיד הבריאות ולהשאיר החיים. בחר לך אחת מהנה, כי מעתה גלה אוזן אנשים בתכלית הגילוי וההכרה והנה הטיפש לא יחוש למאמר ולמראה עיניו ישפוט, לברור ביפה ויעזוב הטובה.

אמנם הפיקח ישמע לקול מוריו יבחר לעצמו הטובה ויעזוב היפה. וכן אמר להם ראה נתתי לפניך היום את החיים אשר יתאוו אליהם האנשים, ויתאנו בהם ויכשלו ביופים כאשר ילכד הסכל בבהירות יופי הזכוכית גם נתתי לפניך את הטוב והיא ההצלחה הנפשיית אשר היא במדרגת האבן היקרה והמסוגלת אשר בה ירצו השלמי' עם היות שאינה יפה למרא' כי הרבה צער ופרישות מתאוות העולם וייסורין מצויין לצדה וכאילו הם שני ענינים הפכיים כנגד שני חלקיך בחיים החיים הם תשוקת הנפש החיונית והטוב תשוקת הנפש המשכלת".
שאלה - 281854
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. האם מנהג השובבי"ם הוא דוקא בשנה מעוברת, או בכל השנים?
תשובה
כתב הרב הלבוש ז"ל [תרפ"ה, א]
"יש מקומות שנוהגין בשנת העיבור לקבוע תענית בכל יום חמישי לפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים ת'רומה ת'צוה, וקורין בשחרית בפרשת השבוע ואומרים שומר ישראל, ובמנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו. ונוהגין כן מפני שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב דמרחשון לבה"ב דאייר שהם ימי תענית וכפרה לישראל, לכך מתענה ח' ימים כנגד החדש העיבור, שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה', וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענין אלא פעם אחת בשבוע.
עוד שמעתי טעם אחר, והוא כי ראו קדמונינו שהנשים המעוברות היו עלולים להפיל עובריהם בשנים המעוברות, ותקנו להתענות אלו הח' תעניתים כנגד כל ב' וה' של חדש העיבור, משום הנשים המעוברות שלא יפילו, ונראה לי שלפי זה הטעם אתי שפיר טפי מה שהתחילו להתענות בפרשת שמות, משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל ושנעשו לעם גדול ורב, כדכתיב [שמות א, ז] ובני ישראל פרו וישרצו וגו', לכך מתפללין גם כן שגם עכשיו יפרו וירבו ולא יפילו".

והגאון החיד"א זיע"א וזלה"ה כתב בספרו ספר ברכי יוסף [תרפ"ה, א].
"הרב הלבוש כתב בסימן זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום ה' בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון הקרי, וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלה. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודע. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכתיבת יד מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפך. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לא. ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"ל. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו, ואין להאריך כאן".

ועיין עוד במגן אברהם, באר היטב, שערי תשובה, פרי מגדים, כולם בסימן תרפ"ה בתחילתו. ומועד לכל חי כ"ח, ט. מגלה עמוקות פרשת שמות, השל"ה שמות ועוד.
שאלה - 281781
שלום לכבוד הרב יש לנו ברוך ה' שלושה מניינים בבוקר בזמנים שונים לפעימים יש בר מצוה באחד מהם האם כולם יכולים לדלג על תחנון . תשובה מפורטת בבקשה ה' ישמור אותכם כי אתם עושים שלום
תשובה
א, מעיקר ההלכה גם כשיש בר מצוה בבית הכנסת, אומרים תחנון. ומה שראית מקומות שלא אומרים, מנהג בעלמא הוא, ואיך נוותר על אמירת וידוי שבזה נמחלים לנו עוונותינו וחותם השם יתברך פה השטן מעלינו, וכשלא אומרים אין במה לחתום.
ב, אמירת ויעבור וי"ג מדות, אין כמוה לבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות. וממתקת הדינים מעלינו ומעל כל ישראל. בפרט בימים קשים וסוערים אלה שכולנו זקוקים לרחמים מרובים.
ג, אמירת לדוד אליך, אין כמוה לפדות נפשינו עם השכינה ממוות ומגלות, מצרות ומגזירות קשות, וכפי שאמרו המפרשים, "באמרך אליך השם נפשי אשא, הרי נפשי בידך עשה בי מה שתרצה". מיד מתגלגלים רחמיו עלינו ומכפר לנו על כל עוונותינו.
ד, מה שלא אומרים תחנון כשיש בר מצוה, אין לו מקור בפוסקים ולא בספרי המנהגים, כי בשלמא ברית מילה יש מקור בשלחן ערוך, וכן שבעת ימי חופה, אך בר מצווה לא מוזכר כלל. להוציא סברא אחת שכתבו כיוון שמצטרף עוד יהודי למצוות ולכף זכויות, וגם אם זה מקורי ונכון, מי ערב לנו שהנער הנחמד ישמור המצוות כהוגן? ומה גם שברוב האופנים זה אינו יום הולדתו, אלא יום שבחרו הדודות והאורחים לבוא ולחגוג. אלה הדברים ויש עוד והשומע ישמע, ואני את נפשי הצלתי.
שאלה - 281778
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אני שומע הרבה שאומרים שצריך ללכת בדרך בינונית, לא להיות כעסן הרבה, ולא לסלוח יותר מדי, בשם הרמב"ם איפה זה כתוב?
תשובה
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות דעות פרק א, הלכה ד]
"הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, כיצד לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת, וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו, וכן לא יהיה עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כענין שנאמר טוב מעט לצדיק, ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך, ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו, ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם".
עלה והצלח ידידי הצעיר.
שאלה - 281571
שלום כבוד הרב, האם מותר לכתוב פסוקי תורה על מפת שלחן שבת. או על פרוכת לארון הקודש לעילוי נשמת?
תשובה
כתב בשו"ת הרמב"ם סימן רסח
"התשובה זה המעשה הוא חטא ואינו מותר בשום פנים. ואיסורו לדעתנו משני טעמים. האחד מהם, שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים אלא יכתוב שלוש תיבות לבד ולא יותר. ואם צריכים אנו להביא ראיה מפסוק, משנים אנו הכתב ונותנים לו צורה אחרת או כותבים מכל תיבה אות אחת או שתיים, סוף דבר, מקצת התיבה, או כותבים בסירוגין. ואפילו מי שהתיר לכתוב פרשה לתינוק להתלמד בה, לא התיר זאת אלא בגלל הכרח הלימוד, לפי שלא ניתנה תורה להכתב פרשיות פרשיות, וכל שכן פסוק פסוק. ואולי יחשוב מישהו, שאין זה אסור אלא בכותב על הספר בדיו וכדומה, אבל בחורת בעץ או בזהב וכדומה או רוקם בבגד מותר, הרי ידע, שאין חילוק בין כתיבה לחריתה, כמו שנתבאר בגיטין ונתבאר גם כן בזה העניין האיסור מאומרםו אף היא עשת טבלה שלזהב שפרשת סוטה כתובה עליה. וזו היתה חריתה בלוח זהב וממנה היה הכוהן מעתיק וכותב על הספר. והקשה התלמוד על זה המעשה ואמר: שמעת מינה כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה. ותירץ זאת הקושיא כמו שנתבאר שם, שבזאת הטבלה היה חרות אלפבית של כל תיבה או היתה כתובה בסירוגין, שלוש תיבות פה ושלוש תיבות רחוקות מהן בשורה שניה, שאינה נקראת עם הראשונה.
וראיה לנו מזה, שהחריתה אסורה ככתיבה, והוא הדין ברקימה. ופה במצרים ראינום לוקחים לוחות זהב או כסף וחורתים בהם שיר של פגעים ותולים אותם בצוארי הנערים, ומחינו בידם על זה תכלית המחאה והטעם השני, אשר בגללו אסור זה המעשה, והוא יותר חזק מן הראשון, הוא שמפקיר פסוקי תורה לידי זלזול, לפי שהציצית תשמישי מצוה ואין בה קדושת גוף, ולפיכך מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא ולדורסה ברגל ולהשתמש בה, כגון לפורשה ולכסות בה, בעת כיסוי הערווה ובעת גילויה, כל זה מותר.

ואיך נפקיר פסוקי התורה, שנכתבו בקדושה, שנכתבו מפי הגבורה, לאלו הטינופות והזלזולים? וזה ביזוי תורה בלי ספק, נוסף להיותו ג"כ חידוש וסטיה, שלא היה כמותו בישראל לפי ידיעתנו, וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהשמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודשים דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי. ובגלל זה העניין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול".
שאלה - 281527
לכבוד הרב היקר, כשיש שמחה במשפחה והם כהנים יכולים לעלות כהן אחר כהן.
תשובה
אסור בהחלט לעבור על תקנת חכמים אלא יעלו ישראל ביניהם. ועיין מקרא בציון.

"כהן אחר כהן לא יעלה משום פגמו של ראשון, שמא יאמרו שהראשון אינו כהן. וכל החשש הוא בספר תורה אחד, ולכן כשאין שם אחריו לוי בבית הכנסת, לא יעלו כהן אחר, אלא הוא חוזר ומברך במקום לוי.
בתלמוד [גיטין נ"ט, ב] "אמר רבי יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון". וכן פסקו הרי"ף ז"ל [מגילה י"ד, ב], והרא"ש ז"ל [גיטין פרק ה, סימן כ],
וכתב בשאילתות דרב אחאי [ניצבים, שאילתא קס"א] שאם אין שם לוי, לא יעלה כהן אחר שני אחרי הכהן הראשון במקום לוי, משום פגמו של כהן ראשון, אלא אותו כהן שעלה ראשון יברך פעם שניה ויברך שני במקום לוי. וכן לשונו "ואי ליכא לוי כהן קורא תרי זימני אבל למיקרי כהן אחר כהן לא אם אין שם כהן קרי אדם חשוב ואמ' אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה החבילה וכן לוי אחר לוי לא יקרי".
וכתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [גיטין נ"ט, ב] "היה שם כהן אבל לא היה שם לוי הרי הכהן שקרא ראשון חוזר וקורא במקומו ואינו צריך לישב בנתים שמאחר שחוזר ומברך נכר הוא שקריאה שניה היא אבל כהן אחר לא יקרא במקום לוי שהרי אמרו כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון שיאמרו כהן ראשון פסול היה וקורא אחר תחתיו ואף על פי שהראשון עולה למנין שבעה מכל מקום איכא חשש יוצאין אבל פגם שני אין כאן שאם יבאו לומר עליו שפסול הוא היאך היה קורא במקום לוי והלא כל שאין שם לוי כהן קורא במקום לוי וזה אינו כהן אלא אין כאן פגם אלא לראשון".
אולם בחידושי הריטב"א ז"ל [כתובות [כ"ה, ב] כתב "וכבר הארכתי בזה במסכת גיטין בס"ד, ושם כתבתי דעת מורי [הרמב"ן] ז"ל שרשאין לקרוא כהן או לוי בכל מקום שירצו ובלבד שיאמר אף על פי שהוא כהן או אף על פי שהוא לוי ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו את הקריאה דאינהו מישל שיילי ואמרי להו, ולפי זה הא דגרסינן בתוספתא עיר שכולה כהנים כלומר שאין יודעין לקרא בתורה אלא כהנים שקורא הכהן שבעה פעמים יש לומר שזהו לפי מנהגם שלא היו קוראים איש בשמו וכדמוכחא שמעתא, ולפי מנהגנו יכולין לקרוא כהן אחר כהן כשיאמרו לכל אחד אף על פי שהוא כהן, וכן היה עושה ז"ל כשהיו שם שני כהנים חתנים, וכן היה נוהג בעצמו לקרא בתורה שלישי או בשאר מקומות וש"צ קוראו אף על פי שהוא לוי".
שאלה - 281374
מו"ר עט"ר
האם יש ניקוד מיוחד לאותיות רפויות, כי כך ראיתי כתוב בשם רבנו האר"י ז"ל?

תשובה
לצערינו ובשתינו, אלו שלקחו בכוח את השלטון וההובלה בארץ ישראל, גופים המנוערים ממצוות התורה ומהדת בכללה. והם הקימו להם בתחילה את "הועד ללשון העברי". ולימים הסיבו את שמה ל"אקדמיה ללשון" משל הם משכילים ואריסטוקראטים, והם קנו להם בכח הזרוע את השלטון על כל שטחי החיים בארץ הקודש. כולל את לשון הקודש.
השיבושים אשר הנהיגו בשפתינו הקדושה רבים הם, ואי אפשר למנותם. אך היום אכתוב לך ידידי הצעיר, על שאלתך החכמה.
בכל ספרי הקודש המתייחסים אל השפה העתיקה שלנו אשר ירדה מהר סיני, ובה ברא רבון העולמים את העולמות, כמוזכר בספר יצירה ועוד, וכן בספר עץ חיים לרבנו האר"י ז"ל, תמצא כי אותיות בג"ד כפר"ת, יש בהם ניקוד דגש וניקוד רפה. ניקד הדגש ידוע וברור לכל ילד הלומד תורה, שהוא נקודה בתוך האות. אם ניקוד הרפה נשתכח ברבות השנים.
אם מחד גיסא בגלל השליטים כאן, אם מהשפעת הרחוב האירופי שהשתלט מאידך גיסא על שפתינו ודיבורינו, ורוב מסורת אבותינו נמוגה. והרפה הוא נקודה על האות כמו פ' רפויה, וכדומה. [אגב, גם האות ר נשתכחו ההבדלים] ותמצא לך דוגמא מוחשית לצערינו בסידור המכיל בתוכו תרגום התפילה לערבית, לאותם עולים מארצות המזרח שלא למדו ולא ידעו פירוש התפילה. ובכותרת כתוב להם "שרח פ'י אלערבי" . שמשמעותו תרגום לערבית.

ספר יצירה פרק ד
[ד] שבע כפולות בג"ד כפר"ת חקקן חצבן צרפן וצר בהם כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע אדמות ושבע שבתות לפיכך חבב שביעי תחת כל השמים:
[ה] כיצד המליך אות ב' בחיים וקשר לו כתר וצר בו שבתאי בעולם ויום ראשון בשנה ועין ימין בנפש:
[ו] המליך אות ג' וקשר לו כתר וצר בו צדק בעולם יום שני בשנה ועין שמאל בנפש:
[ז] המליך אות ד' וקשר לו כתר וצר בו מאדים בעולם ויום ג' בשנה ואוזן ימין בנפש:
[ח] המליך אות כ' וקשר לו כתר וצר בו חמה בעולם ויום ד' בשנה ואזן שמאל בנפש:
[ט] המליך אות פ' וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם ויום ה' בשנה ונחיר ימין בנפש:
[י] המליך אות ר' וקשר לו כתר וצר בו כוכב בעולם ויום שישי בשנה ונחיר שמאל בנפש:
[יא] המליך אות ת' וקשר לו כתר וצר בו לבנה בעולם ויום שבת בשנה ופה בנפש:
שאלה - 281373
לכבוד מורנו הרב שליט"א, בקשר לשאלה היום בשיעור על הבייגלה המכוסה בשומשום, שהרב אמר שברכתו מזונות. מה הסיבה שהוא משתנה על ידי הציפוי?
תשובה
פת שאפאה ופיזר עליה שומשמין מעט, ברכתה המוציא, אך אם רוב פני הפת מכוסה בשומשמין, ברכתה מזונות. ומעשה היה עם מו"א זלה"ה שבליל שבת ערכו השלחן, והפת היתה מכוסה ברובה בשומשמין, וגירדם מעל הפת ובירך המוציא.
עיין פרי מגדים [פתיחה אות י"א] שכתב "כלל אמרו בברכת הנהנין דאזלינן בתר רובא, כמבואר בסימן ר"ב סעיף א' בהג"ה שאם "נתערב" כו'. והך תערובת לאו דוקא שאי אפשר להכיר, אלא אפילו כל אחד עומד בפני עצמו נמי בתר רוב אזלינן, דהטעם הוא הכלל כל שעיקר ועמו טפילה הולכין בתר העיקר כמו שכתב הט"ז [ר"ב, א]. ובסימן [רב"י, א] מבואר בין טפילה מעורבת או בפני עצמה
וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל [ברכות פ"ג ה"ה והלאה] ומינה בפורים שמרקחין שומשמין בדבש ומערבין פתיתי אגוז, כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה, כי אין זה דומה לביטול האיסורין דלא שייך רוב אלא אם כן אין ניכר, מה שאין כן בברכת הנהנין, וכדכתיבנא".

ועיין בהליכות עולם פינחס י"ב, ח"ב עמוד קי"ד] שכתב בפירוש "ודע, שעוגות שאין בהם סוכר, אלא שיש בהם שומשמין הרבה, דינם כפת גמור. אלא אם כן השומשמין הרבה מאוד עד שאין ניכר טעם העיסה מרוב שומשמין ועיין ביאור הלכה [קס"ח ד"ה שכמעט. ואין חילוק בין ממולאים בשומשמין או על גביהם.

ועיין ילקוט יוסף [קס"ח, ה] מה שכתב בשם ביאור הלכה [קס"ח ד"ה שכמעט], ובסידור רבנו זלמן ז"ל. וכתב בשם מו"א מרן היביע אומר ז"ל, שאמנם הביאור הלכה מיירי בממולאים שעושים בימי הפורים, ובשאלתינו השומשמין על גבי הפת, אין לחלק בזה.
שאלה - 281347
למרן המקובל הרב בן ציון מוצפי שליט"א. מה הברכה על פיצה, בבית או בחנות?
תשובה
פיצה הנאפת עם גבינה ותבלין, אם העיסה כשלעצמה היא בטעם לחם ברכתה המוציא, ואם טעמה השתנה מחמת שעירבו בה סוכר או תבלינם והשתנה טעמה, מברך עליה בורא מיני מזונות.
כתב הרמב"ם ז"ל [ברכות פ"ג ה"ט] "עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים, הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות, ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא, וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב, או שעירב בה מיני תבלין ואפאה, והיא הנקראת פת הבאה בכסנין. אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא". וכך מפרש את ההגדרה של פת הבאה בכסנין. וכן דעת רש"י ז"ל [ברכות מ"א, ב].
אמנם דעת רבנו חננאל כפי שהעתיק רבנו יונה ז"ל [ברכות כ"ט, א] שהיא עיסה עשויה ככיסים, וממלאים אותה במיני מתיקה שקדים ותבלינים. והערוך [ערך כסן] הביא גם דעת רב האיי גאון ז"ל, שפירש שפירושה פת שהיא כעכין יבשים בין מתובלת בין שאינה מתובלת, וכוססים אותם ואוכלים ממנו מעט.
ומרן השלחן ערוך ז"ל [קס"ח, ז] פסק "והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים, נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין".
אשר על כן, יש לטעום את העיסה או המאפה ללא הציפוי, מצידו או מתחתיתו, ואם טעמו כטעם פת ברכתו המוציא עם כל הפרטים השייכים בלחם גמור, ואם העיסה התערבה בתבלינים או בסוכר וכדומה והשתנה טעמה מפת, מברכים עליה מזונות. ודבר זה צריך בירור בכל מקום שאדם אוכל פיצה, ולא יסמוך על פי השמועה, אלא יטעם בעצמו, כי רבים מהם ידענו כי טעמם טעם לחם וברכתם המוציא.
ואל יפתוך אחרים באמרם שבעיסה יש חלב, כי המציאות היא שטעם העיסה לא השתנה, וכמות החלב היא מועטת וחלק ניכר הוא מים, ועוד החלב של ימינו כמעט טעמו השתנה למים רגילים, הן מפני ששואבים ממנו את אחוזי השומן לתעשיה, הן משום שהפרות החולבות מאכילים אותם במאכלים לא טבעיים ובהורמונים כדי שיניבו חלב הרבה, ולכן אין טעם העיסה משנה משמעותית.
שאלה - 281345
שלום לכבוד הרב, באשר לשאלתי עם כת"ר בענין אמירת ברכת המפיל, וענה לי כי רוצה לעיין בדבר, האם אפשר לדעת מה מסקנתו? מחילה מראש.
תשובה
כתב ראש חסידי בית אל המקובל רבנו רפאל אברהם שרעבי זיע"א, בספרו דברי שלום [בהגהות על שער הכוונות דס"ח ע"ג] "ובענין ברכת המפיל שאל ממני עמיתי בתורה חסידא קדישא הרב הכולל כמוהר"ר רפאל קלאמארו [נר"ו] זיע"א וזה לשונו על ענין ברכת המפיל, אם ראוי לאמרה אף כשהוא ניעור, יען דברכת המפיל נתקנה על המעשה אשר נעשה למעלה, שהוא הסתלקות המוחין מז"א ונותנם בנוק' כדי לבנותה, ואם כן נמצא דהוי כמו ברכות השחר הנאמרות על מנהגו של עולם, ונאמרות אפילו כשלא ישן, ואם נאמר שאינה נאמרת. כשהולך לישן אחר חצות אם נאמרת, יען דבעת השינה מורה הסתלקות למעלה או לאו.
והשיבותי לו דאין שייכות לומר ברכת המפיל אחר חצות, יען דאחר חצות היא עת ועונה דהמשכת המוחין החדשים הנמשכים על ידי המעיר בברכה, וזה מתחילת חצות ואילך. ומנהגינו כשאנו נעורים בלילה בלימוד התורה, לומר קריאת שמע ולכווין בכוונת ברכת המפיל קודם חצות שעה קטנה, ולומר ברכות השחר ותיקון חצות. ואם אנו רוצים לישן אחר כך אנחנו ישנים. וכמה שכתב הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת, אם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן עיין שם".
אך על מה שכתב כבוד תורתו דברכת המפיל היא בכלל הברכות הנאמרות על מנהגו של עולם, האמת דחקירת חכם היא זאת, וצריך להתיישב בדבר". ועיין שם משא ומתן בדבר.

והרב החסד לאלפים [רל"ט, י"ג] כתב "ויאמר ברכת 'המפיל' בלשון רבים. וכבר בקונטרס 'בית תפילה' הבאתי מן ההדיוט, קצת תוספת דברים לומר אצל קריאת שמע שעל המיטה, וגם בספרים יש דברים הדברים. יאחז הצדיק דרכו, ברוך אומר ועושה, את אשר בכוחו לעשות יעשה. וטוב לומר פסוק ויאמר ה' אל השטן וכו', ומזמור 'ארוממך ה' כי דליתני' וכו'. אין אוכלים ושותים, ולא מדברים, אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא ישן מיד, שנאמר [תהלים ד, ה] 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'. ואם קרא ולא יכול לישן, אם תלמיד חכם הוא יעיין בתלמודו, ואם לאו בר הכי, יהא חוזר וקורא פסוקים [עיין רמ"א רל"ט, א] או חושב בהם, באופן שישן מתוך דברי תורה".

וכתב הגאון המקובל האלקי רבנו אליהו מאני זיע"א בספרו זכרונות אליהו [מערכת ה, א] "עיין זכור לאברהם [ברכות מע' ה] ועיין בהמגיה [חס"ל רל"ט, ה] שהעיד שהמנהג בעיר הקודש ירושלים ת"ו שהחסידים הבאים בסוד השם על פי האריז"ל, שלא לאומרה כל שעבר חצות, ואפילו שלא ישן בתחילת הלילה ולא בירך, ועיין דברי שלום בהגהותיו על סה"כ שהאריך בטעם הדבר יעויין שם.
ובאות ב כתב "ראיתי בגליון זכור לאברהם בשם הר"א אלאזרקי שכתב וז"ל ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו, מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ולא ראיתי שום פוסק שסבר כן. ואדרבה ראיתי איפכא שאם הוא צריך לדבר משום איזה אונס, לא הוייא ברכה לבטלה, כיוון שמכל מקום ישן, בעת שיבוא שינה לעיניו, וכמו שמבואר בהגהת השל"ה [חולין קכ"ג]. וראיתי בשיירי כנה"ג [הגה"ט רל"ט, ה] שכתב שברכת המפיל היא ברכת השבח, על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע מברך. אם כן לפי זה נראה דחייב לברך אפילו אם יהיה צריך לדבר בשביל אונס כן נראה לעניות דעתי עכ"ל.
ועיין שם שהאריך לפלפל בדברי הרב פתח הדביר [ח"ב סימן רט"ל] וסיים וכתב "והאמת עם הרב יעב"ץ ז"ל שמדמה ברכה זו לברכת הנהנין והויא ברכה לבטלה אם פסק אחר הברכה, וכן דעת הרב סדר היום, ועיין בית עובד [דקע"ה, א] שכתב "ויש אומרים הברכה בלשון יחיד ובלי הזכרת השם, וכפי זה מי שחושש שמא יפסיק ואינו מברך טוב עושה, ובפרט אם רגיל לדבר אחר קריאת שמע".

והגאון רבנו יוסף חיים זיע"א בשו"ת רב פעלים [חלק א סוד ישרים סימן י"ד] לאחר שהביא דברי שער הכוונות כתב "ועוד מה דמות תערוך לברכת המפיל עם ברכת המעביר, והלא ברכת המעביר מלבד שיש בה כוונות שצריך לכוין בהם היפך ברכת המפיל, עוד יש בה תוספת כוונות להועיל בד"א ג"כ, ולכן היא מכלל י"ח ברכות שאין לה ביטול בשום זמן, שאפילו לא ישן כל הלילה מברך המעביר אך ברכת המפיל אין בה חיוב כ"כ דכוותא, דהא אם לא ישן כל הלילה אינו מברך המפיל, וכן אפילו אם ישן אחר חצות אינו מברך המפיל, וכ"כ הרב דב"ש בהגהותיו על ספר הכונות, דמסיק שם שאם נזדמן שלא ישן אלא עד אחר חצות, אפילו שירצה לישן אחר חצות לא יברך ברכת המפיל יע"ש, וכן המנהג פשוט, שגם החסידים המנדדים שינה מעיניהם אין מברכים המפיל אם נעורים בלילה, ועכ"ז ברכת המעביר מברכין, ועוד נמי דאפילו בכל לילה יש הרבה חסידים שאין מברכין המפיל בשם ומלכות קודם השינה, דחוששין שמא יפסיקו בדיבור בין הברכה לבין השינה".
ועיין פני יצחק [ברכות ע"ו] ובשו"ת ישכיל עבדי [ח"ז סימן א]

אמנם כתב המקובל רבנו יעקב שאלתיאל ניניו זיע"א בספרו אמת ליעקב [שפת אמת דק"ד ע"ב], "ואין כן האמת וצריך לברכה, בכל זמן שהולך לישן בלילה, ועיין לחמי תודה למהר"י בסאן ז"ל.
וכתב גאון עוזנו החיד"א זיע"א בברכי יוסף [או"ח רל"ט] "ומברך המפיל וכו'. יש מי שרצה לומר דעל פי הסוד אין לברך המפיל, אם היה ער עד אחר חצות ואז הולך לשכב, ואין כן האמת אלא צריך לברכה בכל זמן שהולך בלילה לישן. מהר"ר ישעיה באסן בתשובותיו הנקראים לחמי תודה [סימן כ"א].
שאלה - 281073
להרב מוצפי היקר, מה עם פירות יבשים לט"ו בשבט? אפשר לקנות בשקט מכל המוצרים?
תשובה
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.
שאלה - 281030
לכבוד מורנו. מחילה היום בפסוק אחרון של השלישי נמצא טעות. האם היו צריכים להוציא ספר תורה אחר?
תשובה
נא עיין מקרא בציון.


הגאון הרב רפאל שלמה לניאדו ז"ל כתב בשו"ת בית דינו של שלמה [אורח חיים סימן ט, אות י"ג] "היכא שכבר קראו מנין העולים שלשה פסוקים לכל אחד בשני וחמישי ושבת במנחה, אליבא דכולי עלמא אין צריך להוציא ספר תורה אחר". וכן כתב גאון עוזנו הרב חיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ע"ד] "מעשה שנמצא טעות בספר תורה במנחת שבת בקריאת השלישי, אחר שקרא שלשה פסוקים, וכבר השני עולים ראשונים קראו שבעה. ונראה דלא יוציאו ספר תורה אחר, אף כי עדיין לא השלים הפיסקה שנוהגים לקרות וחסרים ב' או ג' פסוקים. והגם דאנן בדידן לא קיימא לן כהוראת הרב כנסת הגדולה בנמצא טעות בשביעי, דרבו כמו רבו החולקים עליו. מכל מקום בנדון דידן כולי עלמא מודו דהעיקר לקרות עשרה פסוקים, ומה איכפת במה שנהגו להוסיף על עשרה פסוקים, וזה פשוט בעיני".
ועיין באמת ליעקב להרב יעקב אלגאזי ז"ל [סימן א, אות י] שכתב מכיוון שכיוון שמשה רבנו עליו השלום תיקן לנו הקריאה בהם, כפי שכתב הרמב"ם ז"ל, יש להביא ספר תורה אחר גם כאשר מצאו דיבוק אות לחבירתה או פירוד, והעתיק דברי מהר"י קאשטרו ז"ל [סימן קמ"ג] שלא מצאנו שום חילוק בפוסקים בין קריאה בשבת לקריאה בימי החול, ולכן יש להוציא ספר תורה אחר כאשר נמצאה בו טעות.
וכן כתב בשו"ת תעלומות לב [חלק ג, קונטרס הליקוטים אורח חיים ג] "אם נמצאת טעות בספר תורה במנחה אחר שקראו שלשה שלשה פסוקים, והשנים כבר קראו שבעה פסוקים, גם לדידן דקיימא לן דלא כהרב כנסת הגדולה, ובשחרית אם נמצא טעות במשלים, מוציאים ספר תורה אחר, אפילו בפסוק אחרון, מכל מקום במנחה בשבת אין להוציא ספר תורה אחר, כן כתב הגאון הרב חיד"א ז"ל בספרו חיים שאל [חלק א סימן ע"ד אות י"ד]. והן אמנם בספרו לדוד אמת [סימן א, י] כתב שגם במנחה בשבת ובשני וחמישי יוציאו אחר, המדובר הוא כשעדיין לא קראו השלשה עולים כתקנת חז"ל, אך הכא מיירי שקראו כבר.
וכתב בשו"ת דבר משה [אורח חיים סימן י"ב] כשנמצא דיבוק אות לחברתה בספר תורה במנחה בשבת, יוציאו ספר תורה אחר, וכפי שכתב בשו"ת הרשב"ץ ז"ל [חלק א סימן קל"א] כי אין חילוק בין מנחה לבין שחרית, ועיין בשו"ת הרא"ש [כלל ג, סימן י"א], ובשו"ת שבות יעקב [חלק א, סימן א], והביאו הרב אשל אברהם [אופנהיים, קמ"ד, ד].
שאלה - 280913
כב' מו"ר עט"ר. נמצצאה טעות בספר תורה בקריאת האחרון בפרשה, האם יש להוציא ספר תורה אחר?
תשובה
אם נמצאה הטעות כשכבר קראו שבעה עולים בשבת שהוא עיקר המצווה, אך עדיין לא סיימו הפרשה, בכל זאת צריכים להוציא ספר תורה אחר כדי להשלים את קריאת הפרשה היום.
הן אמנם בשו"ת מהר"ם מלובלין [סימן פ"ד] כתב שכאשר עלו לספר תורה שבעה עולים לחובת היום וקרא כל אחד מהם שלשה פסוקים לפחות, אין להוציא ספר תורה אחר, כי יצאו ידי חובתם. וכן הסכימו עמו הרב עטרת זקנים [קמ"ג, א] ועוד אחרונים.
והגאון הכנסת הגדולה [בהגהות בית יוסף רפ"ב, י] כתב שמכיוון שיצאו ידי חובת קריאת שבעה עולים, הגם שלא השלימו הפרשה לא יוציאו ספר תורה אחר, מכיוון שקריאת הפרשה היא מנהג, ואינה מעיקר ההלכה. וכתב שכך דקדק מדברי שו"ת התשב"ץ [חלק א סימן קל"א] שהובאה בבית יוסף [סימן רפ"ב].
גם הגאון המגן אברהם ז"ל [רפ"ב, ד] העתיק דברי הגאון הבית חדש ז"ל שכתב "ומנהגינו על פי המרדכי שאם עדיין לא קרא שלשה פסוקים, קורא הטעות בעל פה עד שיקרא שלשה פסוקים ומפסיק שם, ואם הוא פחות משלשה פסוקים סמוך לפרשה גומר הפרשה, וכן נהגו גדולי עולם האשכנזים שלפנינו. ופסק השלחן ערוך הוא הוראה חדשה, ולא ידעתי מאין באה הוראה זו". והסתמך המגן אברהם בזה על הרמב"ם "שמתיר לקרות בספר תורה הפסול, אף דלא קיימא לן כוותיה, מכל מקום יש לסמוך עליו בדיעבד שעלתה קריאתו, ואין צריך לברך שנית".
וכן כתב הרב פרי מגדים [אשל אברהם קמ"ג, ד], ועיין במחצית השקל [שם ד].
אמנם הגאון החיי אדם ז"ל [חלק א, כלל ל"א] כתב "ואם לאחר שקראו שבעה וכבר בירך באחרונה, ועדיין לא קראו כל הסדרה ומצאו טעות באמצע הסדרה, נראה לי דלכולי עלמא צריך להוציא אחרת, שהרי על כרחך צריך להשלים כל הסידרה, ויקראו בשניה בברכה, ויכולין להוסיף בשאר שבתות".
ועיין מקרא בציון עוד.
שאלה - 280911
לכבוד מורנו הרב שליט"א. מה מעלת הזימון בשלשה או יותר, וכוס של ברכה?
תשובה
יזהרו מאוד לזמן ולהתחייב בו, כי בזה שכרם גדול שמרבים שבח ותהילה לבורא העולמים. ולא יחפשו להשתמט מחיובו.
כתב רבנו דוד אבודרהם זיע"א [ברכת הלחם זימון ברכת המזון] "וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה להבורא יתברך שמזמנין ומתרין זה את זה מתוועדין יחד להודות לו ולשבחו ולפארו על שפע טובתו כמו שנאמר (תה' לד, ד) ונרוממה שמו יחדיו".
וכן הוא בספר כלבו [סימן כה] "וענין הזמון הוא ריבוי שבח וגדולה אל הש"י שמזמנין ומתרין זה את זה ומתוועדין יחד להודות לו ולשבחו על שפע טובתו כדכתיב (תהלים לד, ד) ונרוממה שמו יחדו".
והשל"ה [שער האותיות קדושת האכילה אות קפ"ה] הביא דבריהם וכתב "והנה ראיתי מכשלה בהרבה המוניים, כשמסובים יותר משלשה אז פורש והולך, ואומר: הלא יש זימון בלעדי, אבל הכסיל בחושך הולך ופורש, כי בוודאי השלשה הם יוצאים זולתו, אבל הוא לא יצא, שהרי נתחייב בזימון להודות להלל ולשבח".
והרב באר יהודה [שלוזווער ז"ל הלכות ברכות פרק ה על הרמב"ם] כתב "ולשון גודל לשון ריבוי שבח שהעונין יאמרו שבח יותר מהמזמן ומשום הכי עונין השתא ובטובו חיינו, דהוי השבח לכל החיות. ובזה מיושב גם כן מה שנראה מפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שרוצה לומר דוקא בזימון בעשרה, אזי יאמרו העונין ובטובו חיינו, מה שאין כן בזימון של שלושה לא יענו ובטובו חיינו, ועיין בצל"ח גם בזה. ולפי הנ"ל ניחא דהנה הגמרא שם מביאה עוד פסוק אחר לברכת זימון מדכתיב גדלו להשם אתי ונרוממה שמו יחדיו והב"ח ז"ל דעתו לומר דזה הפסוק דגדלו לד' אתי קאי על זימון של שלושה, וקרא השני קאי על זימון של עשרה. ובזה אתי שפיר דדוקא בזימון של עשרה שפיר יענו העונים גם ובטובו חיינו להרבות בשבח. מה שאין כן בזימון של שלושה דנלמד מפסוק דגדלו מזה ליכא למילף להרבות בשבח
וכתב הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א [בן יהוידע חגיגה ט, ב] על מה שאמרו על פסוק [קהלת א, ט"ו] מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, "זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. פירוש רצו שיצטרף עמהם למנין להתפלל וקדם והתפלל ביחיד, דאז פרח מיניה מצות תפלה בציבור. או יובן כגון שנמנה עמהם בצירוף זימון, והוא קדם ובירך ברכת המזון, דאע"ג דגם עתה חביריו יעשו זימון בצירופו, עם כל זה הם קיימו מצות זימון, והוא לא קיים, וכנזכר בשולחן ערוך [אורח חיים קצ"ד א]".
שאלה - 280837
שלום לכבוד הרב. מחילה ממעלתו זה שנים שאני מחפש אודות מפרש הרמב"ם ז"ל הוא הנקרא יצחק ירנן, ושמו הרב אליקים גאטינייו ז"ל, מדוע קרא שם החיבור יצחק ירנן? ימחל לי מור על הטירחה.
תשובה
דע ידיד, כי משאת נפשם של חכמי ישראל בכל הדורות היתה לזכות שיהיו להם בנים גדולי תורה ויראה. ועיין בהקדמת הביאור יצחק ירנן, שכתב שם שנולד בעיר איזמיר המפורסמת בגדולי תורה אשר הוציאה מקירבה, ואביו רבי יצחק זיע"א כל חייו טרח שבנו יהיה גדול בתורה וכפי שכתב בנו "והיה טורח בגופו ובממונו לילה כיום יאיר להוציא מחשבתו אל הפועל".

והנה קרה מקרה כפי שכתב הוא ז"ל "הן בעוון ממרום שלח אש בליל י"ח תמוז משנת התק"ב ויבער ביעקב להבה, והיה למאכולת אש. הללו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואין בית אשר אין שם אש, ויהי כל הארץ שפה אחת ואיש לדרכו פנו לכרכים ולכפרים, ולא נמצא גם ספר ללמוד.
והנה יצחק הוא אדוני אבי ז"ל צועק ובוכה ואומר לריק יגעתי ולהוציא מחשבתו לפועל אף שהיה זקן קרוב לשבעים שנה, כה אמר אלי נסעה ונלכה לעיר רבתי עם, שמשם תורה יוצאת זאת העיר כלילת יופי שאלוניקי יגן עליה אלקים, ונפן ונסע עם מרת אמי מנשים באוהל תבורך נוחה עדן, ותודה להשם יתברך, מצאתי איש שרוח אלוקים בקרבו הוא החכם השלם הדיין המצויין שלמה אמארילייו זלל"ה והייתי שונה הלכות וכולהו תנויי עמו במחיצתו, וכשהיה הולך ללמוד אצל מר דודו הרב החסיד ועניו מאד בעל ספר דבר משה זללה"ה הייתי הולך עמו ללמוד, וישבנו שם כמו עשרים חדשים בלחם צר ומים לחץ וחזרנו לעירנו איזמיר".
שאלה - 280725
לכבוד מורנו הרב שליט"א, עבדך סובל מכמה בעיות פנימיות לא אליכם, בכלי הדם ומעיים, והרופא הזהיר אותי מלאכול מאפה מקמח לבן, אורז לבן וסוכר לבן. מה לעשות בפת שחרית?
תשובה
ראשונה נעתיק לך דברי התלמוד
בבא מציעא ק"ז, ב
"דבר אחר, מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן.
תנו רבנן, שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית. מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין, ומן המזיקין, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעים, ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. אמר ליה רבה לרבא בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך, ואמרו רבנן, השכם ואכול, בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצינה. אמר ליה דכתיב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש. לא יכם שרב ושמש, כיון דלא ירעבו ולא יצמאו".

כל המעלות הללו מדובר בפת שהיתה בזמנם, החיטה היתה טבעית ובה רוב אבות המזון. והקמח היה מכיל חומרים בריאים. וכן כל יתר המזונות והגידולי קרקע ללא כימיקלים וחומרים מזיקים.
בימינו הקמח הפך להיות אבק לבן, ושאר המוצרים מתועשים חסרי טעם ומלאכותיים, הפירות והירקות איבדו את טעמן ואת ריחם, ואין בהם כמעט תועלת. עד שאפילו קרקור התרנגולת נשמעת משונה.
לכן המסקנא היא שמי שמרגיש לא טוב או סובל מבעיות רפואיות, ישתדל לאכול מאכלים יותר טבעיים ובריאים, ואתה תפעל לפי הוראות התזונאי שלך.
שאלה - 280692
לרב היקר חכם בן ציון מוצפי. לא מצליח לקום בבוקר להתפלל כמו כולם, אין לי סדר יום. מה עלי לעשות. הצילני???
תשובה
ידידי היקר, כבר כמה שנים שאני כותב לך באתר הנוכחי דברי חיזוק והתעוררות. וכנראה שדברי לא נשמעו באזניך.
אספר לך מה כתב גדול חכמי הוסר בדורות הקדמונים. הלא הוא רבנו בחיי אבן בקודה זיע"א בספרו חובות הלבבות.
איכר אחד היה מגדל גם תרנגולות. אך היתה אחת מובחרת מכולם בגודלה, במראה המרהיב שהיה לה , ולקפיצותיה. בעלת צבעים ססגוניים היתה, כנפיה, נוצותיה, וכולה יופי והדר.
הוא ייעד אותה לסעודת פורים. והיה מדי יום משתעשע בה ובחכמתה.
באחד מימי החורף הגשומים נכנסה לתוך בור מלא בוץ וטיט ורפש, אץ רץ להוציאה ולהצילה, ונבהל לראות את מראיה העלוב והמבהיל, לקח אותה למעונו והחל להבריש אותה ולנקותה במי שושנים ומי ורדים, מרככי שיער ונוצות למיניהם, אך המלאכה היתה קשה. עברה שעה תמימה ועדיין לא ניקה אפילו שליש מנוצותיה, הגיע אליו חבירו וגער בו, אמר לו ידידי הצעיר הנח אותה בחצר והיא תתנקה ניקוי עצמי. הכיצד?
אמר לו שמע בקולי, הניחה על מקומה בחצר והיא התנערה מעצמה וכל הבוץ עף חיש קל כצבי מהיר. כך האדם אם יחליט לקחת עצמו לידים, לנער את יצר הרע מעליו, יהיה נקי כצחר.
שאלה - 280232
לכבוד מורנו הרב שליט"א, הנה הגיע חכם אחד מעיר אחרת ואמר לציבור שיש לעמוד בקדושה דיוצר בשחרית. ותמהנו על כך, כי שמענו מכבודו שאין לעמוד בה אלא אדרבה אם היה עומד, ישב?
תשובה
אמת דיברת. כי מפורש בספר שער הכוונות לרבנו האריז"ל שיש לשבת בקדושה זו, וכן מפורש בזוהר הקדוש ועיין ארחות ציון שחרית.
אך גדולה מזו מצינו להרמב"ם זיע"א בתשובה שכתב בחריפות נגד שינוי המנהג. שו"ת הרמב"ם א.
"וזאת העמידה בקדושת היוצר הוא מנהג בורים בלי ספק, ועמידת החכם בה הוא חטא גמור, לפי שאפילו הדברים אשר תלוי בהם דבר איסור אמרו בו אל ישנה אדם מפני המחלוקת. כל שכן בדבר שאין נתלה בו שום איסור בשום פנים, ועובר בזה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. וטענתו בזה מהיות המלאכים עומדים תמיד אין להם ישיבה, אינה כלום. כי לא נתחייב אנחנו לעשות כמו המלאכים אשר אין להם קפיצין. ומה שעומדים חבריו ותלמידיו לעמידתו, זה דבר מנעוהו חז"ל ממנו באומרם ומנין לזקן שלא יטריח שנאמר זקן ויראת מאלהיך. נוסף על זה שיש בזה יציאה מדרך ארץ, אשר מנעו עליו באומרם לא יעמוד אדם בין היושבים ולא ישב בין העומדים. וראוי תמיד ללכת במנהג המרובים בדבר שאין בו העברה על אסור. וכתב משה".
שאלה - 280200
תפלה וסגולה נפלאה
מכתב יד המקובל חכם סלמן מצפי זיע"א.

תשובה
לאומרה בכל יום בבוקר קודם שיצא מביתו ללכת לעסקיו ויצליח. ובפרט בעת מלחמה. (אורח צדיקים, קונטרס לשון חסידים סימן א).
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹונָי [יא, הד, ונ, הי] אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וּלְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק אֲדֹונָי אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, [יביט בשמות אלה ולא יקראם: יקוק, יא הד ונ הי נו, ימה הו ה, יאהדויהר, ישהמוכה, יבהכולה, יההאורהץ]. וְתַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִּין וְתֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים עָלַי וְעַל בָּנַי, וְעַל כָּל בְּנֵי בֵּיתִי וְעַל כָּל הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל רַע, מִדֶּבֶר וּמֵחֶרֶב מִמַּשְׁחִית וּמִמַּגֵּפָה, וּמִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִיָּגוֹן וּמִכָּל חֹלִי וּמַחֲלָה, וּמִכָּל נֵזֶק וְחַבָּלָה, מִפַּחַד מִבֶּהָלָה מִתְּאוּנָה וּמִמִּלְחָמָה.
וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְתִגְזֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת, וְאַל תִּקָּחֵנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה קֹדֶם זְמַנֵּנוּ, וְאַל תַּדִּיחֵנוּ מִפְּנֵי שׁוּם נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם, אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים תּוֹסִיף לָנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ לְתוֹרָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְקוָק צוּרִי וְגֹאֲלִי. וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ אֲדֹונָי עֵת רָצוֹן אֱלֹהִ-ים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.
שאלה - 280149
שלום לכבוד הרב יש לי שאלה בנושא תחיית המתים האם אנשים שנשרפו יקומו בתחייית המתים? כי אין להם גוף.. תודה מראש
תשובה
עיין במסכת גיטין נ"ז, ב.
"במתניתא תנא, מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן, אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב, מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך, כך, אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה. אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר: כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה".
ובמדרש איכה רבה פרשה א
"מה על אלה אני בוכיה, אספסיאנוס מלא ג' ספניות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי, עמדו ואמרו לא דיינו שהכעסנוהו במקדשו אלא אף בחוצה לארץ, אמרו לנשים מבקשות אתון לכך אמרו להם לאו, אמרו מה שדרכן לכך אינן רוצות אנו עאכ"ו, תאמרו אם משליכים אנו עצמנו לים אנו באים לחיי העוה"ב מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם בפסוק הזה (תהלים ס"ח) אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב מבין שיני אריות אשיב, ממצולות ים, כמשמעו, עמדה כת ראשונה ואמרה (שם /תהלים/ מ"ד) אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר והשליכו עצמן לים, עמדה כת שנייה ואמרה (שם /תהלים מ"ד/) כי עליך הורגנו כל היום והשליכו עצמן לים, עמדה כת שלישית ואמרה (שם /תהלים מ"ד/) הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב והשליכו עצמן לים, ורוח הקדש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה".
ובמדרש תהלים מזמור סח
אמר ה' מבשן אשיב. אלו שאכלו אותם חית השדה. אשיב ממצולות ים. אלו שנטבעו במים על קידוש השם, כשם שפרע הקדוש ברוך הוא מעוג מלך הבשן ומפרעה [ומצרים בים סוף, כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מגבורי אדום הרשעה, ומהו אשיב מעוג ומפרעה], יש לי להשיב להם תשובה. למען תמחץ רגלך בדם. במלחמות גוג ומגוג. דבר אחר במלחמת אדום, כמה שנאמר מדוע אדום ללבושך [וגו'] פורה דרכתי לבדי (ישעיה סג ב ג). לשון כלביך. אלו חית השדה שהן מזומנים לסעודה, שנאמר כל (חיתו שדה) [חית השדה] התיו לאכלה (ירמיה יב ט), כל חיתו יער (תהלים נ י). ראו הליכותיך. בים סוף. הליכות אלי מלכי בקדש. בהר סיני. קדמו שרים אחר נוגנים. שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שמות טו א). בתוך עלמות תופפות. ותקח מרים הנביאה [וגו'] את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות (שמות טו כ).

ושמעתי ממור אבי זלה"ה, כי ידוע שאין דבר הנאבד בעולם ונמחק, ואפילו איבר קטן שבאדם לא עלינו כשנשרף, מתפרק וחלק ממנו נעשה עשן, וחלק אפר, וחלק אדים, ועוד. בשעת תחית המתים יחזיר הבורא יתברך שמו כל החלקים ויחזרו ויעשו גוף שלם ובריא. ויהי רצון שנזכה בקרוב לראותם.
שאלה - 280077
לכבוד הרב שלום רב
האם צריך להצטער שאדם רשע מת .......

תשובה
בושה וחרפה מה שכתבת. חסר לך הרבה תורה ובעיקר רחמנות ודרך ארץ.
אתה יודע כמה השם יתברך יש לו צער שמישהו מזרע ישראל נפטר או נהרג? לא למדת תורה, לא לך אני כותב כי יקח הרבה שנים עד שתתיישר. אך לנבונים אני כותב.
בתלמוד חגיגה ט"ו, ב. מובא שאליהו הנביא אמר לרבה בר שילא, את דברי רבי מאיר במשנה, סנהדרין ו, ח.
"מאיר בני אומר, בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים. קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך".
"כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ". ועוד בספר יחזקאל פרק יח כג "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה".
אין מי שיודע כמה מקורות יש בכל הספרים, על נשמות בני ישראל התועות מהדרך הישרה, כי כולם בניו של השם יתברך, בעיקר ההמונים שאינם בקיאים ונסחפים מהאווירה שבכל העולם, ומעתיקים מהגויים מנהגים ונורמות משונות, ובשמים יש צער גדול עליהם, ובגלל זה הגאולה מתעכבת, עד יערה השם יתברך רוח ממרום עליהם וכולם ישובו בתשובה ויתוקנו.
ותזכרו דברי רבי יוחנן במסכת כתובות קי"א, ב. "אמר ר' אלעזר עמי הארצות אינן חיים, שנאמר מתים בל יחיו וגו'. תניא נמי הכי, מתים בל יחיו, יכול לכל? תלמוד לומר רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. אמר ליה ר' יוחנן, לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודה זרה הוא דכתיב".
ויש עוד הרבה מה להאריך, רק הזמן עושק, מה שהלב חושק.
שאלה - 279647
לכבוד הרב
אם שירים קדוש עדיף לא לאומר עם שם הויה או או קל אם עדיך להגיד בשם או להגיד השם וכו

תשובה
מה קרה לכם??? שירים אסור??? שירים קדוש???
תפתח את סידור התפלה, אדון עולם..... והוא אלי וחי גואלי... ועם רוחי גויתי אדוני לי....
והשירים, יה רבון עלם... אל מסתתר... אליך אקרא יה אל נורא... אל בשירי זמרה בוחר... ידיד נפש... אנא אל נא רפא נא לה... צור משלו אכלנו... כדבר אדוני... אין קדוש כאדוני... אגדלך אלהי כל נשמה.. שירו לאל גאה גאה... כי אשמרה שבת אל ישמרני, ועוד ועוד...
והפיוטים, יה שמע אביוניך... אדוני שמעתי שמעך... אדוני יום לך אערוך...
עיין במחזורים לראש השנה ויום הכיפורים. והחגים והמועדים,
ועוד עשרות ומאות שירים ופיוטים, כל חכמי הדורות הזכירו אותם, כיוון שהם בלשון תפילה או שבח ותהילה לבורא העולמים. מאות רבות בשנים אמרו אותם מזמן רבינו שלמה אבן גבירול שהיה מגאוני ישראל, ורבי יהודה הלוי, והרב הגדול החכם רבנו אברהם אבן עזרא זיע"א, וכל גדולי ישראל היו אומרים אותם.
ואדרבה, אותם האומרים קל, המוני, אדושם, קלי, שקי, צבקות, הרי הם משמיעים חלילה זילזול כלפי שמותיו יתברך והוא רחום יכפר.

כל השירים, כל הפיוטים, מזכירים שם השם, כך היה וכך יהיה לדורי דורות עד עולם!!!
שאלה - 278870
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אם יש מדינות שתומכות בישראל, בשעת מצוקה ומלחמה, היש להם שכר בעולם הבא על כך?
תשובה
א, זה שהם תומכות הוא דבר מבורך וטוב וגם מועיל לדעת שיש עמים ושליטים שהם תומכים בנו בעתות מלחמה. ויבורכו על כך.
ב, לגבי עולם הבא, אינני יודע מה החשבונות למעלה, מה כוונת המדינות בזה? מה מטרתן בתמיכה? אלה דברים הנעלמים, או שהם בלב האנשים הקובעים. ועל זה נאמר בתורה הנסתרות להשם אלקינו.
ג, באופן כללי זה שיש גויים עוזרים, אין לנו לסמוך ולהישען עליהם, אלא על אבינו שבשמיים.
ואעתיק לך דברי נשיא ישראל רבן יוחנן בן זכאי זיע"א, בתלמוד מסכת בבא בתרא [ י, ב].
"תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת? נענה רבי אליעזר ואמר, צדקה תרומם גוי, אלו ישראל. דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת, כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר [עזרא ו, י] "דִּי לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי".
ובהמשך הדברים מובא,
"נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר, צדקה תרומם גוי וחסד לישראל, ולאומים חטאת. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומות חטאת". והתלמוד שם מבאר שכוונת דבריו שמה שהם עוזרים כפרה הוא להם על עוונותיהם.
שאלה - 278625
לכבוד מורנו הרב שליט"א, בבני ברק בחורים שוטים ביזו וצעקו על חייל חרדי שעבר ברחוב, גידף וקילל, מה צריך לעשות נגד תופעות מעין אלה? אנחנו במלחמה קשה, מה עלינו לעשות?
תשובה
טיפוסים אלה חסרי בינה ודעת, ראויים לכל גינוי שבעולם, הם עצמם ראויים לתוכחות מוסר על התנהגותם הנלוזה והמופקרת, חסרי רסן, בטלנים המתגרים בכל מי שאינו מתאים להם. אין לנו עסק עמהם ולא עם הדומים להם. אלא נידבק באנשים ישרים ובעלי נפש.

זה עתה ממש היום ח' בכסלו חזרתי מניחום אבלים אצל משפחת פרידמן היקרה הי"ו, אשר בנם החייל בעל נשמה טהורה וגבוהה, איש רוח חכם ונבון, גבוה משכמו ומעלה, שחר פרידמן הי"ד, אשר במסירות נפש עילאית ובאהבה מוחלטת יצא להילחם באוייבינו השנואים ביותר, המשוקצים והנתעבים שבאומות. ונפל על משמרתו בעזה. היה בעל מסירות נפש יוצאת מהכלל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, משמח ומחייך לכל דווה נפש.
אביו ואמו דורון וליאת יבלחט"א אנשים יקרים ואהובים, בעלי נפש זכה, סיפרו לי כי מעולם לא שמעו ממנו שום הגה או ציוץ של התנגדות או דברים בוטים, והיה נזהר בכיבוד אב ואם ביותר. וכן בכבוד כל אדם באשר הוא. עזר לזולת במסירות ובחיוך.
אביו דורון פרידמן הי"ו עוסק זה כעשרים שנה בהדפסת והוצאת לאור של ספרינו באהבה ובחיבה, ינוחמו מן השמים ולא יוסיפו לדאבה עוד.
שאלה - 277924
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם העיר עזה היה בה ישוב יהודי קודם שלש מאות שנה?
תשובה
היה גם היה, חיו בשכינות טובה יהודים לצד ערבים, רבנים גדולים היו לנו שהתגוררו בה יש בקבע ויש בעראי, יש עד ימינו שרידים של בית הכנסת העתיק בעזה, גם בית עלמין יהודי יש שם.
ידוע לנו מהמקורות כי בתקופת בית שני והמשנה היה ישוב יהודי משגשג בה, והדבר נמשך הרבה דורות שם, לפני קרוב לארבע מאות שנה הגיע אליה רבנו אברהם אזולאי זיע"א, מקובל גדול בעל החסד לאברהם. וישב בה כמה שנים כפי שהוא מתאר בהקדמת ספרו הנ"ל, קודם אליו היה בה המשורר החכם הנודע רבי ישראל נג'ארה זצ"ל, לפני 500 שנה וקברו מצוי שם בבית העלמין היהודי בה. היו בה עוד רבנים מפורסמים שמפאת הזמן לא זכורים לי כרגע. בית הכנסת עזוב וחרב מצוי עד ימינו בשכונת אי רימל לא רחוק מנמל עזה.
במאורעות תרפ"ט עזבו היהודים האחרונים את העיר ונמלטו לתוך ערי ארץ ישראל.
הרב האחרון שכיהן בה ברבנות היה הגאון הרב נסים אוחנה שזכינו להכירו ולקבל את ברכתו, הוא נפטר לפני קרוב ל- 60 שנה ואחר כן כיהן כרבה הראשי של העיר חיפה זיע"א.
שאלה - 277850
שלום לכבוד הרב
אני חייל מילואים שנכנס לעזה להביא אספקה לחיילים
האם יש תיקון שאני יכול לעשות במקום הזה?

הרב יוכל בבקשה לברך את כולנו שנחזור לשלום?
ה' יאריך ימיך בטוב אכי"ר

תשובה
השם יתברך אלוקי אברהם יצחק ויעקב, ששמר את עמו ישראל לאורך כל הדורות מידי אויבינו ושונאינו, הוא יברך וישמור את כל חיילינו, עם הקצינים, והמפקדים, ביבשה באוויר ובים, מכל צרה וצוקה, מכל תאונה ונזק, ומכל משחית ומגיפה, ומכל אוייב ואורב, וישלח מלאכיו הקדושים והטהורים לשמורכם ולהצילכם מכל מקרים רעים, ויכתירכם בכתר ישועה ונצחון, ידבר שונאינו תחתינו ותשובו כולכם לשלום לבתיכם בקרוב כן יהי רצון.

לומר תהלים פרק צ"א.
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:
שאלה - 277831
לרב מוצפי שליט"א שלום רב
אני צפויה לעבור ניתוח קיסרי ואני מאוד חוששת,רציתי לדעת אלו פרקי תהילים או כל תפילה אחרת אני אוכל להתפלל ע"מ לעבור את הניתוח בשלום?

תודה מראש לרב

תשובה
תהלים פרק מא
(א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
(ב) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְקֹוָק:
(ג) יְקֹוָק יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
(ד) יְקֹוָק יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
(ה) אֲנִי אָמַרְתִּי יְקֹוָק חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
(ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
(ז) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
(ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
(ט) דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
(י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
(יא) וְאַתָּה יְקֹוָק חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
(יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
(יג) וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
(יד) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
שאלה - 277577
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. מה לעשות כשיש חלילה אזעקה, כי כולם מפחדים.
תשובה
לא לפחד כלל. לא יבא ולא יהיה. אלא מיד לומר
תהלים פרק צ
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ
תהלים פרק צא
(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:
(ב) אֹמַר לַיקֹוָק מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה יְקֹוָק מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:
שאלה - 277294
יש לי אזרחות אמריקאית וב"ה גרה בארץ ישראל ומאד אוהבת את ארץ ישראל. ההורים אמרו לי לעשות ל5 ילדי אזרחות אמריקאיתשיהי ה להם אם המצב יחמיר. האם כדאי שנעשה להם אזרחות אמרקאית?
תשובה
אהבת ארץ ישראל עולה על כולם. אשריכם בניו של השם יתברך.

ואם יש לכם זמן ללמוד מעט הנה העתקתי לכם
דברי המקובל האלהי רבנו אברהם אזולאי זיע"א, בספר חסד לאברהם - מעין ג - נהר כב
דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא וכגופם של חנוך ומשה רבינו ע"ה ואליהו, וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות:
וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע?
ואומר להם מלך המשיח כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה.ולחמדת ממון שחמדתם הנה הש"י נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותם בים יפו תוך ג' ימים לטבעתם.....
ואותם תושבי ארץ ישראל שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר".
שאלה - 276533
שלום לכבוד הרב, מורנו ורבנו אנחנו בעיצומה של המלחמה, מה יהיה עמנו? עד מתי זה יימשך כך? אני מכיר מקרוב סיפורי הצלה מתוך תופת ההריגה, חיילי הצבא חירפו נפשם להציל, אך למה זה קרה?
תשובה
כתבת בהתרגשות, ולכן דבריך אינם מסודרים, אני מבין אותך, מי יודע מה בשמים מבקשים? אך דבר אחד כולם יודעים, אבא שבשמיים רוצה שנהיה טובים וזכים, צחים וברים כשלג בהרים. נמשיך בכל כוחנו להאמין בו ולהתחזק עוד ועוד באמונתו יתברך לעד.
לי הצעיר באלפי ישראל נראה שהתפלות בראש השנה ויום הכיפורים כנראה לא היו מספיק רציניות, וביקשו מאתנו עוד יותר כדי לסתום פיות המקטרגים עלינו לרעה חס ושלום.
כי כך כתב רבי אמנון ממגנצא הי"ד בתפילתו המפורסמת לא בכינו כהוגן ומממעמקי הלב בבכי תמרורים בדמעות שליש בעד כל ישראל, ובעד כל הקרובים והרחוקים שאינו יודעים משמעותם והשפעתם של ימים אלה על כולנו, "מי יחיה ומי ימות, מי בחרב ומי ברעב, מי בחיה ומי באש, מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי ישלו, ומי יתיסר, מי בעתו ומי לא בעתו, מי במים ומי באש, מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו מי במים ומי באש מי ברעב ומי בצמא מי ברעש ומי במגפה מי בחניקה ומי בסקילה". ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
והנה לא עברו עשרה ימים מאז וקראנו אסון נורא בידי חיות אדם אכזרים ושונאי ישראל. אשר עמי העולם מטפחים אותם
וכבר ביארו המפרשים הפסוק זכור אדוני לבני אדום האומרים ערו ערו עד היסוד בה. כי עם אדום צבועים הם ומעמידים פני ידידים, ואומר לישמעאלי קח תחמושת ותחריב ותהרוג חלילה בעם ישראל, והוא עומד מהצד ומרוצה ממעשה ישמעאל, ורוחץ בנקיון כפיו כאילו הוא אינו בשותפות עמו.
גם אותו ישפוט אלהי השמים והארץ.
שאלה - 276440
לכבוד מורנו הרב שליט"א. מורי ורבי, כיצד קרה שביום קדוש ונורא כמו יום שמחת תורה נרצחו יהודים למעלה ממאתיים נשים וילדים?
תשובה
א, התרגלנו לקבל משמים רק מתנות וטובות. ולא התרגלנו לתת, מה עשינו בימי החג הזה? סעודות מפוארות, תלבושות ססגוניות, עניבות משי, נעלים מבריקות, שמלות אירופיות, ושאר מיני קשקושים, ומה בשביל עצמינו? בשביל נשמתינו? בשביל עולם הבא שלנו?
לימוד תורה קבענו? בקושי רב עשינו "טובה" ובליל הושענא רבה הגענו לבית הכנסת לומר חומש דברים בעשר בלילה, דיברנו דברי הבל, שתינו קפה, כעכים, יצאנו לעשן סיגריות. והלילה נגמר, ועשינו "תיקון".
הרי כל זה לנו, לנשמה, לעתיד לבא, להתעלות בעולם בתורה ומצוות.

ב, שכחנו שימי החגים הם לא רק ימי שמחה וצהלה, אלא יש בהם דיון בבית דין שלמעלה, כי "בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה". לאן הלכו אנשים לחג הפסח? זה שאבותינו ואבותיכם הקפידו על קלה כבחמורה, על ספק תערובת חמץ, למלונות פאר, עם שחקני בידור, הרי זו "מצווה" ושמחת בחגך. תערובת אנשים ונשים, כן וגם בגדים נוצצים ופרוצים, איבוד זמן קדוש של ימי החג הטהורים בבילויים. בפסח נקבעת הפרנסה של האדם אם תהיה בנחת, בכבוד, ממקורות טהורים ועוד.

ג, הידעת שלקחו את חג מתן תורה חג השבועות יום קדוש ונורא בו אדם מקבל נשמה חדשה עד לשנה הבאה, וחיללוהו ב"נופש שבועות", עם זמרים שיכורים וגם..... בבית מלון על שפת הים, מרצה בכיר בדחן נודע, ליצן החצר, תחת שלילה זו נתקדשה זה 3335 שנה ליל מתן תורה בלימוד תורה ללא הפסקה. "ובעצרת על פירות האילן"זה האדם עץ השדה.....

כמה שבתות נופש יש לרווקות, היכרויות, מפגשים ושאר מרעין בישין. העל אלה לא יעוררו חלילה את מידת הדין חס ושלום? ומה עם האופנות? התלבושות, בזבוזים על מותרות והנאות מדומות? מכוניות פאר, צעצועי פלאפונים. במקום לפרנס עניים ובפרט בימי החגים.
עורו ישנים מתרדמתכים, ונרדמים הקיצו משנתכם, אלה המבלים את ימיהם בהבלי הזמן.
לא באתי עתה לקטרג חלילה אלא להזכיר נקודה אחת מתוך עשרות רבות של נושאים הדורשות תיקון. וכיוון שהשואל הציג שאלה מדוע בשמים,,,, כתבתי נקודה אחת. מדוע בשמים כך עשו לנו ביום החג.
שאלה - 276435
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מה המסר משמים איך אחרי התעלות כזו של חגים הגיעו לשמחת התורה ונגזרה גזירה כזו רחל

תשובה
חס ושלום הגזירה היתה יכולה להיות קשה פי כמה. כי יש ממחנינו החושבים כי ימי הקודש של תשרי ימי בילויים בבתי מלון וב״הופעות״, הסליחות הנאמרות בבכי ובתחנונים הפכו אצלם בגלל תאוות ממון לאירוע מוסיקלי, כל נגינה, שירה בציבור וזלזול גדול במטרתן.
הפיוטים לראש השנה ויום הכיפורים המלאים יראה וחרדה, ופחד מימי הדין לפולקלור ולתעשיית פירסומי כבוד וחלילה בילוי.
ימי הסוכות הפכו לימי טיולים ובילויים, להופעות זמר, לבמה של לייצנים במסווה של ״קירוב רחוקים״ בעוד שהם הפכום ל״ריחוק קרובים״. ימי המועד בו בארבעה פרקים העולם נידון (עיין משנה ראש השנה) לימי הופעות וטיולים. מי זוכר את היראה בהושענא רבה? את הפחד מהדין חלילה?

כל אלה וכמותם גורמים שהמקטרג יפער חלילה פיו. אך מכיוון וכנגדם יש עובדי השם באמת ובתמים, ובזכותם ועבודתם לשם שמים, ועל ידי המצוות ומעשים טובים התמתקה הגזירה והתמעטה. ולצערינו כשהגזירה באב היא אינה מבחינה בין רעים לטובים. ומי יודע מה עלול היה להיות כתוצאה מכך.
תזכור את ההרוגים במירון מה קרה בגלל עוונותינו. לכן צריכים לשוב מעבד אל אבינו שבשמים הרחום והחנון.
שאלה - 276416
לכבוד הרב
בן ציון מוצפי שליט"א
מה עלינו לעשות הלילה כשמגיעות ידיעות על למעלה ממאה שבויים בהם נשים וילדים, וכ - 200 הרוגים?

תשובה
לפשפש במעשים, ליזהר מלדבר רכילות ולשון הרע, לברוח ממחלוקת, להחזיר כספים שכל אחד חייב למישהו, כי זה עוזר לקבלת התפילות. לשתוק בבית הכנסת. יזהר מעוון ביטול תורה, לשלוח את הבעל ללמוד תורה למקום שלא מדברים דברי חולין רק דברי תורה. והגברים יזהרו מאוד לא לדבר דברי חול.
אחר שנעשה בפועל כל אלה, נתפלל בבכיה ובדמעות על אחינו יושבי הדרום הסובלים זה שנים מעול הפלשתינים.
לצעוק לאבא שבשמיים שהוא רחמן שיתמלא ברחמים מרובים על עמו ישראל, לבכות מאין הפוגה על ההרוגים ועל הפצועים, על השבויים ועל הנעדרים, על המשפחות האומללות והדואגות. על האבלים באבלם הכבד, על החטופים בידי אכזרים צמאי דם, לבכות ולבכות, כך השטן לא יוכל לקטרג, וכך התפילות יעלו, כי שערי דמעה לא ננעלו, זה מה שיש בכוחותי הדלים לכתוב לכם אהובי הלילה הזה.
לא להאמין בכוח בשר ודם, כי אנחנו סמכנו על כוחנו, על צה"ל, על המודיעין המשובח, שיש לנו, ולא הרהרנו בתשובה, ולא שמנן לנגד עיננו כי "ושוא תשועת אדם" כי בלי לקרוא לאבא שבשמיים שיעזור, זה לא יזוז.
הדורש שלומכם וטובתם כל ימיכם לעולם.
שאלה - 275778
לכבוד הרב היקר, ראיתי את מה שהרב כתב לא לבטוח בבני אדם שיעזרו, ואם אני צריכה עזרה משמים למי אפנה ולמי אבקש?
מפרסמים בזה ברכת הרב לעם ישראל כולו עם התשובה על השאלה.

תשובה
אין כמו האדם עצמו אשר יכול להציל את עצמו מכל מיני צרות וגזירות רעות וחמורות. יש לכולנו אבא רחמן, אוהב, שומע, סולח, מקשיב, עונה בעת צרה וצוקה, אליו נצעק אליו נתפלל, אליו נקרא, אליו נתחנן, ממנו נבקש, ממנו נבקש סליחה ומחילה, על שציערנו אותו במעשינו המכוערים, על שהלכנו בתאוות לבנו ועיננו, על שמרדנו באחדותו, בגדנו בתורתו, עברנו על מצוותיו, עזבנו את דרכיו הטובים והישרים, והלכנו בשרירות לבנו הסורר והמורד.

היום הזה היום הגדול הקדוש והנורא, בו כל בני ישראל מתאספים בהמוניהם לבתי התפילה, בו אנחנו מתענים ובוכים ומתוודים על עוונותינו, ומתחרטים חרטה גמורה ומוחלטת על מעשינו הרעים, ומתפללים אליו והוא שומע תפלה עדיו כל בשר יבואו, שומע תחינה אליו כל הרוחות יבואו, והוא שמח בנו כי אנחנו בניו ועבדיו וצאן ידו, כי בני אברהם יצחק ויעקב אנחנו, בני שרה רבקה רחל ולאה נוצרנו.

וכמה נשמות של צדיקים מכל הדורות, אדם הראשון מתושלח וחנוך, נח ואבותינו, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן, יוסף דוד ושלמה, הנביאים הקדושים, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, כולם ללא יוצא מהכלל, מעתירים, מבקשים, מתחננים, מתפללים, זועקים, נאנקים, משוועים, מרננים בתפילתם כ"ד שעות מאין הפוגה בעדינו ובעד על עמו ישראל, ומעל כולם עומדים משיח צדקינו עם אליהו הנביא, ומתחננים לפני כסא כבודו בעד עמו ישראל, כדי שיגער בשטן ויחתום פיו לבל ישטין עלינו, ויעמדו מלאכי עליון וילמדו עלינו סניגוריא ונצא זכאים בדין.

כל זה תלוי בנו, בך, בו, בכם, בכל אחד ואחת מעם ישראל, לבקש בפיו מה שיכול ויודע, כי הוא היושב במרום שומע היום תפילתינו יותר מכל הימים בשנה, ולא יעזור רק ממון, או פדיון, או תפלה בלי תשובה. ולחזור ולהתחרט על כל מה שחטאנו עווינו ופשענו, ונקבל עלינו לעשות מעשים טובים וללכת בדרכים ישרים ותמימים, ואם כה נעשה אין ספק, כי תהיה זו שנת גאולה וישועה, שנת ששון ושמחה, ויתמלאו כל משאלות לבנו ולבכם לטובה ולברכה.

ערב יום הכיפורים תשפ"ד. הצעיר באלפי ישראל, בן ציון בכמוהר"ר סלמן מצפי יצ"ו.
שאלה - 275744
שלום לכבוד הרב. המון ארגונים של רבנים גדולים עושים תיקונים בתשלום לפני יום כיפור, ומבטיחים לעבור את כל השנה בשלום, חבר טוב אמר לי שהוא תורם ולא צריך לשוב בתשובה.......
תשובה
דור יתום הוא הדור שלנו, אנשי אמונה אבדו, אוי ואבוי למי שחושב כך, הרי אמרו חז"ל "האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר". עיין משנה יומא פרק ח, משנה ט. ומסכת אבות.

ובטעם הדבר כתב רבנו יצחק קארו זיע"א, דודו של מרן השלחן ערוך ז"ל, בספרו תולדות יצחק דברים פרק טו
"מה שאמרו חז"ל [יומא פה, ב] האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והטעם לפי שהתשובה היא חסד גמור שמה הועיל מי שרצח שישוב בתשובה, שהרי לא ישוב לגופו נפש הנהרג בתשובה, וכן מי שחלל שבת לא ישוב מקודם בתשובה, אלא ודאי הוא חסד גמור כמו שאמר [הושע יד ה] אוהבם נדבה כמתנדב שלא היה חייב בו, ואם כן כשאומר אחטא ואשוב הנה התשובה היא סיבת חטאו שאם לא יהיה תשובה בעולם לא יחטא, ולא יתכן שהחסד שעשה השי"ת יהיה הוא עצמו סבה לחטוא".

ודע, כי אין שום בשר ודם אשר יכול להבטיח שום הבטחה, כי מי עלה שמים וירד??? ומי יודע מה עומק הדין והמשפט בבית דין שלמעלה??? יהיה מי שיהיה. יכול רק להבטיח כי יתפלל עבורנו, וימליץ טוב בעדינו, אך לא להבטיח תוצאות או שיהיה האדם פטור מהמשפט. וזה אחד מיסודות האמונה הברורה לכל בר דעת.
לכן, על כולנו לשוב בתשובה שלימה בכל כוחינו, ולהרבות בתפלה ובתחנונים לפניו היום ערב היום הקדוש, ומחר ביום הקדוש, להתחרט על מעשינו הרעים, להתוודות בשברון לב בדמעות שליש לפני אבינו שבשמיים אשר הוא רחמן ומלא רחמים, לבקש ממנו כי יראה בעוני העם הקדוש הזה עמו ונחלתו, וימחול לנו על כם חטאתינו עוונותינו ופשעינו.
מהרה חושה כי הזמן עובר מהר, טרם ינעלו השערים.
שאלה - 274980
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, מותר לומר מה שיש מדברים או כותבים, "מי הוא הרבון". ומסבירים שכוונתם מי הקובע או האחראי במדינה או בעיר וכדומה?
תשובה
לומר כן זו כפירה מוחלטת במלכות שמים, כי כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכן זובח לאלהים יחורם בלתי להשם לבדו, וכמה הזהירונו חז"ל בתלמוד ובמדרשים, שלא לתת עלינו שום כח שלטון או להאמין בו, חוץ מהשם יתברך, וכמה חזר והזהיר רבנו האריז"ל בספריו הקדושים, כלל ברזל שלא יינתק, שגם העולמות העליונים, והאורות הנשגבים הבלתי מושגים לנו, הם ייקראו נאצלים, ורק הבורא הוא המאציל, הבורא היוצר והעושה.

וכן הוא בתלמוד ירושלמי [ברכות פרק ט, הלכה א]
"רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו, וקורא לעבדו או לבן ביתו. והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד [יואל ג ה] כל אשר יקרא בשם ה' ימלט".
וכפי שאומרים בעלינו לשבח, "הוא אלקינו ואין עוד אחר, אמת מלכינו ואפס זולתו".
שאלה - 274707
לכבוד הרב שלום, שמעתי בשם הרב על הנשיא שמנסה לעשות פשרה בענין הרפורמה המשפטית, כי הסבא שלו כתב בחריפות נגדם, שאין לנו חלק בהם, האם זה נכון?
תשובה
נכון מאוד, אנחנו שומרי המצוות לא מצד זה ולא מזה, כי על פי התורה הקדושה אין לנו אתם שיח ושיג. ואעתיק לך מה שכתב סבו שהוא נקרא על שמו, הגאון הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל שזכיתי בילדותי להכירו ולהתברך ממנו.
כתב מרן הרב בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן סה
"גם הגאון מופת הדור החזון איש זצ"ל (סנהדרין סימן ט"ו אות ד') כתב: שהדבר ברור שאין שום נפקא מינה בין הדן בפני גויים, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן על פי חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה' ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב"ן ריש פרשת משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. (וכן הובא בספר אז נדברו חלק ג' עמוד ק"ס. וע"ש).
והגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, מרא דארעא דישראל, כתב (במאמר שהובא בספר התורה והמדינה כרך ז' עמודים ט' - י'), שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו' ח"ו. ומוכח מדברי הרשב"ץ (חלק ב' סימן ר"צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי עבודה זרה, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני גויים, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם על פי משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורי דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו'. עכת"ד. וכן האריך בזה הגאון רבי יחזקאל סרנא באגרת שנדפסה בקובץ אחר תאסף (עמוד תש"ה). ע"ש. וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט ע"א) כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל וכו'. ע"ש. ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הבטחוני והכלכלי כיום, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו. עד יערה עלינו רוח ממרום, ומלאה הארץ דעה את ה'.
שאלה - 274703
לכבוד הרב עטרת ראשנו . יש כמה ופשוט שעל מורנו לא אמרו מילה ומתרצים שזה באי ידיעת הרב. ומפקפקים בכשרות הרב שאינה בהידור כמו קהילות רובין לנדא מה אענה?
תשובה
ישנה קבוצה של אנשי עולם הפשע שהשתלטה על הכשרויות והשיווק, והמה בקיאים בהפרחת שמועות שונות, והכשרות שלנו לצנינים בעיניהם, ועיניהם נתנו בממון אין להם אפילו קמצוץ של יראת אלקים, ומפריחים שמועות זדון, ויש גורמים עויינים מבפנים המסייעים במסע ההשמצה. ואנחנו לא נרתעים מפניהם, וממשיכים בעוז ובגאון את מלאכתנו, חרף ההפרעות והחבלות השונות בכל פינה ואיומים כלפי כל מי שבא לתת לנו שירות במחיר מלא, אך אינם מצליחים המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
ואתה אמור נא ל"חבריך" הכסילים, עד מתי תתעסקו בלשון הרע, ברכילות ובהוצאת שם רע? מי שיש לו זכות בא ורוכש את המוצרים המשובחים והמהודרים עשרת מונים על פני השאר.
וכאן העתתי לך מה שכתבתי בשנה האחרונה, ולא נתת ליבך לזה.


אוי לאותם המלעיזים המוציאים שם רע על השחיטה המהודרת ביותר, ומהללים שחיטה קלוקלת ומעוותת אשר ספק יהודי לא יאכלנה. בדץ בני ציון שם לו למטרה להפיץ בשרים ועופות משובחים ומהודרים בכל ההידורים במחירים נמוכים שבשוק.
לכם, בני התורה. העובדים קשי היום, האברכים שאין ביכולתם לרכוש במחירים מופקעים של מפיצים ערלי לב שכל מטרתם להפקיע את המחירים ולהתעשר על חשבון האברכים.

זכינו והרב הצדיק איש חיל ורב פעלים, נודע בשערי השובי״ם שמו הלא הוא הצדיק המומחה ישר דרך ומהדר בכשרות הרב יורם בן סעדון שליט״א עומד בראש השוחטים. והוא עומד כארי במשמר, לא לפניו חנף יבוא, מדקדק בקלה כבחמורה, ומגיש לפניכם כשרות מהודרת שבמהודרים, יאכלו ענוים וישבעו.
שאלה - 274180
לרב הגאון! מה עלינו לעשות בשבת קודש? אנשים ריקים באים ומפטפטים בקולי קולות בחזרת השליח ציבור בקריאה בתורה ובכל הזדמנות.
תשובה
תדפיסו עותקים מתשובה זו ותחלקו בין כל הציבור, וכן תתלו כרזות במקומות בולטים את הדברים בשם אומרם.

שיחת חולין בבית הכנסת חמורה ביותר, ובזוהר הקדוש החמיד מאוד בעונש המדבר בו ונוהג שם מנהג בזיון. ומכל תיבה נברא משחית לא עלינו. ובפוסקים כתבו דברי הנביא ירמיה [ז, י"א] הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם.
כתב בזוהר הקדוש [תרומה קל"א, ב] "ומאן דמשתעי בבי כנישתא במילין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל, דאחזי דהא לית (ליה) אלהא ולא אשתכח תמן ולא דחיל מניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא".[ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד חס ושלום, אוי לו שגרע באמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, דומה כמי שאין כנגדו אלוה, וחלילה אינו נמצא שם, ואינו ירא מפניו, ונוהג בזיון בעולמות העליונים].
וכתב בספר ראשית חכמה [שער הקדושה, פרק ארבעה עשר] "עוד צריך ליזהר שלא לשוח שיחה בטילה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (טור אורח חיים סימן קנא) בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והתול ושיחה בטלה. ובזוהר (פרשת תרומה) מאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דאחזי פירודא ווי ליה דגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מניה ואנהיג קלנא בתקונא עילאה דלעילא, עד כאן לשונו. ואף על פי שלכאורה מתוך הלשון נראה שאין כל חומרות אלו אמורים אלא בשעת תפלה, כמו שאמר בסמוך דהא בשעתא דישראל מסדרי בבי כנישתא סדורא דשירין ותושבחן וסדורא דצלותא, כדין מתכנשי תלת משריין דמלאכי עילאי. מכל מקום כיון שבית הכנסת מקום קדוש הוא מושב לשכינה שבכל עת אסרו רבותינו ז"ל לחשוב בהם חשבונות אם לא יהיו חשבונות מצוה בודאי שאין לשוח שיחת חולין או שיחה בטלה האסורה אפילו מחוץ לבית הכנסת, כדכתיב (דברים ו, ח) ודברת בם ולא בדברים בטלים, מכאן השח שיחת חולין או שיחה בטלה עובר בעשה. הכלל העולה כי בכל מקום שיש בו קדושה צריך לנהוג בו מורא, כדכתיב (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים. ובפיקודין של רשב"י עליו השלום (זוהר בשלח ח) אמר, דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא. וכאשר ידמה האדם בדעתו ענין זה יירא ויפחד ויתפלל בכוונה, שהרי הבית הכנסת העליון נקרא אש נוגה ואין נשמות הצדיקים נכנסים לתוכו אלא להתפלל לא לשוח דברים בטלים, וכנגדו הבית הכנסת נקראת אש נוגה, כדפי' ברעיא מהימנא (פרשת כי תצא דף רפב) ועל דא קראן לבי כנישתא אש נוגה".
וכתב הגאון הרב חיים פלאג'י זיע"א בספר כף החיים [סימן כח, נ"ו] "שיחת חולין בבית הכנסת, חמיר טפי בשבת מימי החול, וכאילו מחלל את השבת, הנה על זה כמו צער בנפשי, איך גדל כח היצר הרע, ויפק רצונו בשבת יותר ויותר מימי החול, דבחול אינם מדברים כל כך בבית הכנסת בשעת התפילה, דבחפזון יוצאים, ואילו בשבת דחמיר טובא, מרבים העם לשוח שיחת חולין, ה' הטוב יכפר בעדם, ולפי מה שכתב בספר עץ חיים [שער פנימי וחיצון פרק ט"ו], דהתפילות של שבת הן מזון הנפש בפנים, כמו שכתוב [בראשית ב, ז], לרוח חיה ממללא, כאשר יעויין שם, אם כן בין תבין דהטיבו את אשר דיברו, כי עונש המדבר בבית הכנסת בשבת בתוך התפילה, הוא גדול יותר מאד מימי החול, והיינו משום דעושה פגם גדול בבחינת התיקון עצמו של התפילות, אם שח שיחת חולין, וזה יהיה עוד רמז אחר בראשי תיבות שב"ת, ש'תוק ב'תוך ת'פילתך, רוצה לומר שתיקה מדברים אחרים בעוד שהוא מתפלל, ויותר נראה ש'יחה ב'ל ת'מצא, או ש'יחה בטלה ת'אסור והיינו כדי שיהא לזכרון בין עיניך, דלא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ובפרט בתוך התפילה"
וכתב בספר כלבו [סימן יא] "אמרו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך ופותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים, ומאותה שעה זוכין התינוקות לחיי העולם הבא, ואם כן אוי להם למדברים דברים בטלים או שחוק בשעת התפלה ומונעין בניהם מחיי העולם הבא, כי יש לנו לעשות קל וחומר בעצמו מן [מלך בשר ודם, שהיה האדם מבקר בהיכלו, אין היה עומד שם באימה וביראה] כל שכן אנו שעומדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי ראינו בעוננו כמה בתי כנסיות שנחרבו על שנהגו בהם קלות ראש ונהפכו להיות בתי עבודה זרה, ועליהם אמר הנביא (ירמיה ז, יא) המערת פריצים היה הבית הזה, על כן כל אחד ואחד יתן אל לבו להיות ירא וחרד מפני בוראו, ולא ידבר בשעה שהחזן מתפלל שמונה עשרה".
עוד כתב בספר כלבו [סימן סו] "המדבר בבית הכנסת בשעה שמתפללין משיג גבול המקום שהוא נצב בעדתם ויש לו לשבת במורא לפני המלך הקדוש הנכבד והנורא, שב לפניו ביראה ובענוה בלב נשבר התחנן לפניו ואז יהיה קרוב אליך ונמצא לך וישמע תפלתך אך שתתפלל בכונת הלב, ואם דברת דברים בטלים כאלו מתלוצץ ולא נתת יראתו על פניך לכן התפלל בכל מיני כוון והכנעה לפניו ותתודה חטאתך ותברכהו". והם הן דברי הרב הרוקח, וכן כתב רבנו ישראל אלנקוה זצוק"ל הי"ד בספרו מנורת המאור [פרק ג, תשובה עמוד קי"ח].
וכתב בספר ערבי נחל [כי תצא דרוש ה] לרבנו דוד שלמה אייבשיץ ז"ל "מאד מאד צריך לשמור את הפה, ומחמת זה כתב הרב בחוה"ל (ש' הפרישות פ"ה) וז"ל: שצריך האדם להרגיל את עצמו בסגירת פיו, עד שיהיה מורגל כל כך בסגירת פיו שיהיה תנועת לשונו יותר כבד עליו מתנועת כל אבריו. והיינו לרוב החומרא והסכנה שיש בתנועת הלשון יותר מבתנועת כל שאר האברים, שמכל דיבור נברא משחית אחר.
ובכלל זה המדבר בבית הכנסת שהחמיר מאד בזוהר הקדוש (ח"ב קלא א) האי מאן דמשתעי בבי כנישתא כו', וזה ג"כ בורא מכל דיבור ודיבור משחית א' ובמקום קדוש, והוא דמיון מעמיד צלם בהיכל ח"ו, לכן מאוד צריך לפרוש מזה ולעשות גדר שלא ישיח שום שיחה בבית הכנסת, וכשצריך לו מאד לדבר דבר הנה לא רחוק מאתו פתח בית הכנסת ויצא וידבר את דבריו, ומכל שכן כשמדבר שם בתפילין כי השח בתפילין הוא בלאו הכי עון פלילי, מכל שכן בהצטרפות אלו השנים בית הכנסת ותפילין עליו והוא משיח בהם הנה גדול עונו מנשוא. ומכל שכן שעל ידי השיחה לא יתן דעתו לעניית ברוך הוא וברוך שמו ואמן, ועל זה יש עונש גדול רחמנא ליצלן, וידוע בספרים המעשה שאירע להגאון בעל הלבושים בזה כו', לזאת כל העבירות התלוים בדיבור צריך לעשות מאד משמרת למשמרת"..
שאלה - 274130
לכבוד רבנו עטרת ראשנו. האם זה נכון להגיד שבחורה רווקה שסופרת 7 נקיים וטובלת, הרי היא לא עוברת על איסור כרת ואף לא איסור דאורייתא, וכך גם בן זוגה, רחמנא לצלן?
תשובה
גם בעל תאוות זימה ותועבה, גם מרבה אנדרלמוסיה בישראל, גם חוטא בימי הרחמים והסליחות, גם עובר על "לא יהיה קדש מבני ישראל, ולא תהיה קדישהמבנות ישראל". ועל הכל עובר על חילול השם הנורא והאיום.

שאלה - 202502
לכבוד הרב מוצפי שלום רב וישע יקרב, בכולל שאלו לגבי שאולי כדאי לעשות עבירה קלה כדי להציל את הרבים מעבירות חמורות. נבקש מחילה מראש.
תשובה
הזכרתי זאת כמה פעמים בעבר, מה שהשיב הגאון העצום ראש ישיבת ספרד קודם 600 שנה הרב יצחק עראמה ז"ל וזיע"א, בספרו המפורסם עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא.
"ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עוון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עוון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים".
והביא דבריו להלכה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ז. ושו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן נ"א.
שאלה - 273899
שבוע טוב רבנו
בעלי מקלל בערבית ושם ה מופיע בקללות שלו נכון צריך ללמדו לא לקלל אבל הוא מקלל אם מקלל בערבית יש לזה משמעות?שהי לא מקלל בשפת הקודש
ה ישמרך רבנו אמן

תשובה
לעולם יהא אדם מן המקוללים, ואל יהא מהמקללים. כי המקלל הקללה עליו תבוא, ונשמתו מצד הסט"א בר מינן. ומורה כי נשמתו מצד הטומאה, ושורשה מהערב רב.
בתלמוד [סנהדרין מח, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, היינו דאמרי אינשי, תהא לוטא ולא תהא לאטה". ופירש רש"י ז"ל "נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל"..
ובזוהר חדש [רות דל"ג ע"א] כתב "שבעה פתחים יש לגיהנם כנגד ז' שעות שיש לו. ז' מדורות הן זו על זו וכולן מדורות מוזמנים לרשעים לידון שם. גופן כלה בקבר ונשמתן נשרפת והאש אוכלתן: מדור הראשון בור והוא מדור העליון ושם כמה כתות של מלאכי חבלה כעין הבור אשר אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו כך המדור הזה נקרא בור בו כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין נחשים השרפים אשר אין להם לחש. ושלשה ממונים שולטים בגיהנם מתחת ידי דומה והם משחית אף חימה וכל האחרים ממונים תחתם. וכל אותם הממונים רצים ושבים ודנין בם נפשותן של רשעים וכל אותם כתות של מלאכי חבלה כולם מרעישים גיהנם ונשמע קולם ברקיע. וקול הרשעים בגיהנם צווחין ואומרים ווי ווי ואין מרחם עליהם.
על כל אלו השלשה ממונים עם שאר כתות של מלאכי חבלה שמרעישים גיהנם אמר קרא עלייהו קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו [ישעי' סו] כנגד ג' משחיתים הללו ששולטים כל ימי השבוע. מזמן תפילת ערבית כל הלילה דנין לאותן אשר היה במחשך מעשיהם וגו' ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם אמר הכתוב [שם כט] והיה במחשך מעשיהם וגו'. הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם וגו' [מיכה ב] וכיון שהתחילו גומרים ביום על כולם אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם משתחשך הלילה ועל זה נקראים לילות כמה דאת אמר מפחד בלילות ואמר רבי אלכסנדראי מפחדה של גיהנם. ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם ע"י המשחיתים שהם משחית אף וחימה. וכולם נכללים בהאי קרא דוהוא רחום. משחית הדא הוא דכתיב ולא ישחית. אף דכתיב והרבה להשיב אפו. חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תקנו לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת שכיון נכנס שבת מסתלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש היום ועל כן אין אומרים בערב שבת והוא רחום שלא יתעוררו מלאכי חבלה ולפיכך הוא אסור מפני כבודו של מלך וכו'.
והוא הדין שאין לומר שומר עמו ישראל. בהאי מדור דנין לאותן שקוטפין מלוח עלי שיח המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטילה. ואותם שאינן נוהגין כבוד בתלמידי חכמים. ואין דנין במקום הזה למבזה תלמיד חכם כי דנין אותו בטיט היון. ובמדור הראשון מורידין ודנין המבזה ת"ח בלבו אף על פי שכבדום לפני אחרים. והמקלל חרש וכיוצא בהם. והעובר אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חברו בפני מי ששונאים אותו לדעת ועל אבק לשון הרע וכל אלו וכיוצא בהם נידונין במדור הראשון".
עוד בתלמוד [סנהדרין מ"ח, ב] "אמר רב יהודה אמר רב, כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם, זב - מרחבעם, דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. מצורע - מעוזיהו, דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, וכתיב והצרעת זרחה במצחו. מחזיק בפלך - מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו, ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזו פודגרא. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי? אמר ליה: כמחט בבשר החי. מנא ידע? אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה, ואיבעית אימא: מרביה הוה גמיר לה, ואיבעית אימא: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. נופל בחרב - מיאשיהו, דכתיב וירו (המורים) +מסורת הש"ס: היורים+ למלך יאשיהו. ואמר רב יהודה אמר רב: שעשו כל גופו ככברה. וחסר לחם - מיכניה, דכתיב וארחתו ארחת תמיד נתנה – לו".
וכתב הרמב"ם [הלכות סנהדרין פרק כ"ו, א] "כל המקלל אחד מישראל לוקה שנאמר לא תקלל חרש, ולמה נאמר חרש שאפילו זה שהוא אינו שומע ולא נצטער בקללה זו לוקה על קללתו, ויראה לי שהמקלל את הקטן הנכלם לוקה".
ובספר מעבר יבק [שפת אמת פרק י"ג] כתב "המקלל מורה שאין בו נשמה מצד הקדושה, אלא מצד הטומאה ושורשה מהערב רב, כי הנשמה הטהורה היא מקור הברכה, ועל כן גם בינו לבין עצמו אל יקלל שום יהודי ככתוב [קהלת י, כ] גם במדעך מלך אל תקלל ובחדר משכבך אל תקלל עשיר, כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. ואילו האיש המברך זוכה שנשמתו מצד הקדושה, שם מקור הברכה".
שאלה - 273824
שלום לכבוד הרב מורי ורבי, הנה חודש אלול הגיע, מה אנחנו האנשים הפשוטים צריכים להתפלל ולבקש בפרט בעת רצון חצות לילה ועוד.
תשובה
תתפללו עבור כל מי שבעם ישראל שעדיין לא זכה לעבוד את השם יתברך, שייפקחו עיניו יכיר את מציאות השם בעולם, וישוב בתשובה.
עבור כל אדם מישראל הנמצא בצרה ובמצוקה שהשם יתברך יושיעו.
עבור כל ישראל שיכתבו ויחתמו בספר חיים טובים.
עבור אנשי הצבא והבטחון בפרט אותם הנמצאים במקומות מסוכנים, שישובו בשלום אל חיק בני משפחותיהם.
עבור כל יושבי הדרום, הצפון, הערים הגדולות, והישובים שיהיו שמורים ומוגנים מכל צר ואויב ולא תאונה להם שום תאונה או חבלה.
עבור היושבים והמופקדים על שמירת הארץ והדרים בה, שהשם יתברך יתן בליבם עיצה טובה ונכונה לקבל את ההחלטות המובחרות והנכונות לטובת הישוב היהודי בארץ ישראל.
עבור לומדי התורה שיתמידו בלימודם בכל השעות, מתוך נחת ושלווה בחשק רב ובהתמדה גדולה, לטובת העולם כולו.
וביום ראש החודש הזה ירחם בו עלינו ויושיעינו, ויזכרנו בו לטובה, ויפקדנו בו לברכה, ויושיעינו בו לחיים טובים.
ראש חודש טוב ומבורך.
כשראש החודש טוב כל החודש יהיה טוב ומוצלח.
שאלה - 273778
לכבוד הרב שלום רב מה ששואל הקדוש ברוך הוא במוצאי שבת את הנשמה מה חידוד היה לה היום, האם גם את הרשע שואל?
תשובה
אכתוב לך מה שמצאתי שכתב רבנו יהונתן אייבשיץ זיע"א בספרו דרושי הצל"ח [דרוש ד' לשבת תשובה] "ומה שראוי לחדש בכל שבת חידושי תורה לכבוד הנשמה יתירה, כי בכל מוצאי שבת בחזרת הנשמה למעלה, הקב"ה שואל אותה בתי מה פעלת בעולם ההוא והיא משיבה דבר זה חדשתי בתורה, ולאו דוקא שימציא שכלו איזה דבר, כי לאו כל מוחא סובל דא, רק שילמוד דבר חדש כל אחד לפי כחו, הבינוני ילמוד מדרש וספרי מוסר, ואף עם הארץ ילמוד ספרי לעז פירושי התורה גם כן נקרא חידושי תורה אצל נשמתו".
"אבל אלו שמוכרים שיבולת בשבת גם נשמתו היתירה עולה במוצאי שבת בין כל הנשמות, והקב"ה שואל לכל הנשמות מה חדשו בזה העולם כל אחת מגדת לפי ערכה זה סתרי תורה וזה חידושי תורה, וזה פוסק, וזה מדרש, וזה ספר מוסר, וזה פירושי התורה, אף בלע"ז על כל פנים כל אחת מגדת מתורתנו ובלשון יהודית ונשמתו של זה הרשע מתחלת ואומרת מכרתי שיבולת כך וכך אוי לאותה בושה, אוי לאותו כלימה, והקב"ה אומר צא ממחיצתי וכל פמליא של מעלה דוחים אותה, ומקללים אותה. אוי לאותה בושה, אוי לאותו כלימה, לכן ראוי לכל אחד לקדש יום השבת, ואם חכם הוא יעסוק בהלכות ואם בינוני הוא ילמוד מדרש".
שאלה - 273777
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. היום מתחילים 40 יום של עלית משה רבנו עליו השלום למרום, מה כדאי לקבוע ללמוד בימים אלה?
תשובה
כתב גאון עוזינו הרב החיד"א זיע"א בספרו ברכי יוסף [תקפ"א, ו] "יותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הציבור מללמוד. הרב טור ברקת. וכן ראיתי לקצת רבנים שתמיד היו עסוקים בגופי הלכות והחיבורים, ובחדש אלול היו מניחין קצת מסדרם ללמוד גירסא ותחנונים". והניף שנית ועוד ידו בספריו הנחמדים מזהב ומפז רב.
ולחיבת הקודש אעתיק לך קורא יקר, עוד כמה מדברות קדשו של רבנו יהונתן אייבשיץ זיע"א מה שכתב בספרו יערות דבש בענין זה, [חלק שני, דרוש א] "ולכן עלינו להיות נעורים, ולא להיות ישנים בשינה האיוולת בעוונותינו הרבים, כי אין עיקר הדבר במה שמשכימים להתפלל באשמורת הבוקר וכל היום לא יאכלו ולא ישתו, כי באין תשובה שלימה - שהיא עזיבת חטא ורוח נשברה בחרטה גמורה מוחלטת על העונות העוברים, וגדרים גמורים לבל ישובו לכסלם טוב להם לישן, כי שינת הרשעים נאה וכו', [סנהדרין ע"א ע"ב], וכן התענית היא לריב ומצה וכח לסטרא אחרא, כדכתיב [ישעיה נח, ג] מדוע צמנו ולא ראית, ועל זה יש לאדם העיקר, אלא לשוב בימים האלו, וכאשר יעברו ימים שיש בהן חפץ הללו ויגיעו ימים ומועדים, ימים אלו ימי בכורי ענבים, אז אין זכר לכל המעשים אשר נעשו, אשר היו מטפחים ומענים אשמנו וכו' ויצעקו אל ה' בחזקה, וכבר דברתי זה בדרוש פעמים רבות, אשר טוב מזה מבלי לעשות דבר, כי על ידי כך ניתן ביותר כח לסטרא אחרא ופתחון פה לשטן לקטרג:
ולכן, לו בניי שמעו אלי, יראת ה' אלמדכם, בימים אלו, ימי חשבון, יעשה כל אחד גדרים וגדר של קיימא שלא יעבור, כי הכל תלוי בגדר, וראשון לכל הגדרים הוא לימוד תורה, ובפרט שיעור שעה או חצי שעה, ספרי מוסר בכל יום הוא סם חיים שנותנים הרופאים ליקח ממנו כל יום גרעין או חצי בבוקר ובערב, ואם יאמרו שהוא טוב לחיי זמן, ידעתי כי אין אחד שנמנע מלוקחו אפילו במחיר, אף כי מה שאני אומר הוא טוב לחיי עולם הזה, כי ימנע לאדם לרדוף אחר מותרות ולהתעדן ביותר, וזהו ששומר לאדם בריאותו, והעיקר חיי נצח שמביא לאדם, ולכן מאוד יזהר אדם בו, וספרים כאלה מצוים רבו גם רבו, ואח"כ בלימוד תורה, כאשר אמרתי, כי הוא מבער יצה"ר ומגין, ואח"כ גדרים, מי שעושה חטא בעסקו עם נשים, יעשה גדר מבלי לילך בחבורתם, וכדומה בכל ענינים גדרים, וביותר דבר מועיל אם יראה חבירו עושה כן, יוכיחו ויאמר, אל אחי, לא טוב הדבר נבול תבול ולא תקום למשפט לפני השם. ואם כן אחר כך יכנע בעצמו לומר לחבירי מחיתי, ואיך אעשה אני הרעה כזו, ויתנחם ויתעצב אל לבו ומבלי לעשותו, ושב ורפא לו".
ובספר מטה אפרים [סימן תר"ג, ד] כתב "יֵשׁ לְכָל אָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלָשׁוּב מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים בְּיָמִים אֵלּוּ, וּסְפֵק עֲבֵרָה צָרִיךְ יוֹתֵר תְּשׁוּבָה מֵעֲבֵרָה וַדָּאִית. כִּי יוֹתֵר מִתְחָרֵט כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה מֵאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְלָכֵן קָרְבַּן אָשָׁם תָּלוּי הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּיֹקֶר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְהַרְבֵּה דִּינֵי תְּשׁוּבָה וְסִדְרֵי תְּשׁוּבָה כָּתְבוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים וְאֵין קֻנְטְרֵס זֶה מְכִילָתוֹ. וְיֵשׁ לִלְמֹד שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה וְסֵפֶר הַיָּשָׁר הַמְּכֻנֶּה לְרַבֵּנוּ תָּם. וְגַם בְּסִפְרֵי מוּסָר שֶׁל הָאַחֲרוֹנִים יַכִּיר כָּל אִישׁ לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וּמַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיִּתְפָּעֵל מֵחֲמַת זֶה לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִקְבַּע בָּזֶה כָּל לִמּוּדוֹ כִּי אֵין בֶּצַע מֵהַרְבּוֹת הָעִיּוּן בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי כַּאֲשֶׁר יֻרְגַּל בָּזֶה לֹא יִתְפָּעֵל מִזֶּה כְּלָל. וְדֻגְמָתוֹ בָּרְפוּאוֹת בָּחֳלִי הַגּוּף, כֵּן הוּא בָּחֳלִי הַנֶּפֶשׁ. רַק יֵשׁ לִלְמֹד מְעַט בְּכָל יוֹם בְּסֵפֶר מוּסָר עַד שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כִּי בָאוּ אֶל קִרְבּוֹ לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. וְעִקַּר לִמּוּדוֹ יָשִׂים בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא וּפֵרוּשֶׁיהָ, שֶׁיְּהֵא רָגִיל וּמַכִּיר בַּעֲבוֹדָה".
שאלה - 273773
לכבוד הרב, מורי ורבי, מה המקור לכתוב לחבירו שנה טובה?
תשובה
כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [סימן יא, ד] "הכותב איגרת לחבירו בחדש הזה, יכתוב בראש האיגרת לשנה טובה תכתב, או תזכה לשנים רבות נעימות וטובות, ועיין באר היטב, וככה יעשה בתשרי ובשאר מועדי רגל, לכתוב דיזכה לשנים רבות, היכא דהוא כותב איגרת סמוך לרגל".
וכן מצינו להגאונים בעל תרומת הדשן ]סימן כ"ה, ל"ה, ורמ"ג] "תכתב ותחתם לשנה טובה". גם בשו"ת מהר"י ברונא [סימן רע"ג] כתב "לשנה טובה ומתוקה תגזר תכתב ותחתם" ובשו"ת מהר"ם מינץ [סימנים ז, מ"ו], שו"ת חתם סופר [ח"א סימן קס"ו], שו"ת אגודת אזוב [אה"ע סימן ו, אות ו], שו"ת יהודה יעלה [אסאד, ח"א סימן פ"ח], שו"ת מהר"ם שיק [או"ח קל"ו], שו"ת לבושי מרדכי [מהדורא רביעאה סימן י]. שו"ת אבני נזר[או"ח סימן תמ"ה] ועוד.
וכתב באורחות חיים [חלק א הלכות יום הכפורים מח] "יש מקומות שנותנין שלום איש לחבירו בזה הלשון תענה ותעתר ר"ל תקובל תפלתך וכן אמר הפייט ר' יהודה הלוי תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו ויש מקומות אומרים בזה הלשון תחתמו לחיים והם עונים להם תחתמו לחיים ותזכו לשנים רבות והכל הולך אחר המנהג". ועיין שו"ת תשובה מאהבה [חלק א, סימן א]. בן איש חיל ועוד להגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, ושו"ת שואל ונשאל [ח"ג סימן ס"ו], ושו"ת שמחת כהן [חאו"ח סימן ע"ט], שו"ת דברי חכמים [חאו"ח סימן נ"ב], שו"ת אור לציון [ח"א חו"מ סימן י"ב], שו"ת יחוה דעת [ח"ב סימן ע"ד] ועוד.
וכן כתבו המהרי"ל ז"ל [ ימים נוראים ג] "משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה." והביא דבריו הרב אליה רבה תקפ"א, א]. וחזר וכתב באליה זוטא [שם ט]. וכן כתב לקט יושר [ח"א עמוד י, ג. ועמוד מ"ה], ועוד. וזכרון משה [היילפרין הלכה ו], של"ה [ווי העמודים פרק כ, ז], פרישה [תקפ"ב, ט"ו],
ומרנא הגאון החיד"א זיע"א כתב בברכי יוסף תקפ"ב, יג. "הגהה. לשנה טובה תכתב. לא יאמר תכתב לשנה טובה, או תכתב לחיים טובים, לפי שהוא ר"ת תלט, לשון קללה, מידי דהוה אמשז"לו שלא לומר אכול בשמחה לחמך, שהוא ר"ת אבל. מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כתיבת יד משם ספר זכרון משה". וכן כתב הפרישה [תקפב, טו],
וראה להגאון הרב יהוסף שווארץ ז"ל בספרו תבואת הארץ משנת תר"י, שכתב במנהגי הספרדים בארץ הקודש, שהביא המנהג בירושלים לברך איש את רעהו בברכת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות", ומשיבים "תזכה ותחיה ותאריך ימים". גם זכור לטוב מור אבי ז"ל שכמה פעמים עלה לארץ ישראל, ובעלותו בפעם האחרונה לירושלים בחודש אלול תרצ"ד הדפיס כרטיס ברכה בחתימתו ועליה כתב "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות". כדי להשיב ברכה למברכים אותו.
שאלה - 273655
הרב כתב שבעיה לקחת מעלים שגדלו בכותל מחשש מעילה.
השאלה אם זה כבר על הריצפה ודורכים על זה אם גם יש בעיה לקחת.?
אם כן אם נלקח מה לעשות עם זה ?

תשובה
עירבת שתי איסורים שונים שיש כאן, א, איסור נתיצה. ב, איסור מעילה.
שניהם איסורי תורה הם,
א, נתיצה. עיין בהרמב"ם ז"ל הלכות יסודי התורה פרק ו, הלכה ז, "הסותר אפילו אבן אחת וכו', או משאר העזרה לוקה, שנאמר "כי את מזבוחתם תתוצון, וכתיב לא תעשון כך להשם אלקיכם".
מכאן למדו חז"ל שהתולש אפילו גרגר עפר מכותלי הר הבית, וכן העלים הצומחים שם, הרי זה נותץ ולוקה. וגם לאחר שנפלו בכל דרך שהיא אסור להשתמש בעלים. ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד רס"ו הוכיח שגם לאחר שנתלשו ישנו איסור נתיצה מהתורה. וראייתו ממסכת פסחים מ"ח ועוד. ועיין ציץ אליעזר חלק י, י"ב. יביע אומר חלק א או"ח י. וחלק ח י"ח.

ב, מעילה. כתב רבנו הגדול הרמב"ם זיע"א [מנין המצוות קמ"ו] "וזו היא אזהרה של כל מועל שלא ייהנה מן הקדשים האסורים ליהנות מהם ואם נהנה מעל". עוד כתב הרמב"ם הלכות מעילה פרק ו, הלכה ז
"אמרו חכמים שהנוטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו שניהם מעלו".
וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סג
"ומצד איסור מעילה באבני הכותל , הא ודאי גם במה שלקחו לרשותו אף בלא הנאה איכא האיסור, דהא מעילה איכא על הוצאה מרשות הקדש אף בלא הנאה, ועל הנאה בלא הוצאה מרשות הקדש".
ועיין פסחים כ"ו גבי אם מותר לשבת בצל כותל ההיכל שנהנה מהצל אם יש מעילה.
שאלה - 273646
לכבוד מורנו הרב היקר שליט"א, מה סוד קריאת תהלים שהרב בכל זמן מעודד לקרוא בו דווקא?
תשובה
כתב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש רבנו משה סופר בדרשותיו החתם סופר [דברים ז, יב] "כי ידוע דפסוקי דזמרה המה סגולה לזמר עריצים ולהכרית סיטרא דנחש וזה לא ישמע לקול המלחשים פסוקי דזמרה הנ"ל, והרמז הוא, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, כי אותיות קודם נח"ש הוא זמ"ר והיינו ישופך ראש פי' אותיות שבראשו של נח"ש, ואתה תשופנו עקב בסוף אותיות שבסוף עקב, אם תכתוב עקב במלואו עין קוף בית יהי' אותיות אחרונו' אותיות פת"ן אשר לא ישמע לקול זמ"ר הנ"ל והיינו שהנחש יסית ל

גם ראה נא מה שכתב מורנו עטרת ראשינו רבנו המקובל רבי יוסף חיים זיע"א בספר בן יהוידע [ברכות י, א]
"ונראה לי בס"ד כי דוד המלך עליו השלום לפי בחינתו לא בא לעולם אלא כדי לזמר עריצים ולהכרית הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה, לכך כל ימיו היה עושה מלחמות למטה, ובזה מכרית הקליפות למעלה, ולכן אמרה לו אביגיל כי מלחמת ה' אדוני נלחם, וזו היא מלאכתו כל ימיו, ובעבור כך חיבר ספר תהלים, והיא ראה ברוח הקודש מפלתן של רשעים, אלו הקליפות שהוא מזמר אותם, וראה שהוא מצליח במלאכה זו אשר בא לעולם בעבורה, ואמר שירה על זאת ההצלחה:עבור על דברי רבנן הקלים בעיניו לדוש בעקב".
ויש בזה עוד אוצרות טללי ברכה ולא עט' האס'ף המקנה.
שאלה - 273424
לכבוד הרב שליטא אני נשואה עומדת בנסיון עם גבר רק התכתבות לא נפגשנו אבל מרגישה שממש לא אומר אוכל לעמוד בנסיון מה לעשות?
תשובה
את בת של הקדוש ברוך הוא, הוא צופה ומביט על כל תנועה שלנו, ארך אפים ורב חסד, אך בענינים אלו ממהר להגיב וחלילה להעניש. כי כשיש רבב איסור בעריות הוא א - ל קנא ונוקם, כי אשת איש זה אחד הפשעים החמורים ביותר.

ראי וזכרי, כי המצב עם שכיננו מאוד נפיץ, וכל רגע אנחנו חוששים מה יהיה, השם יתברך גוער במלאך המשחית, ואינו נותן לו לבוא חלילה. אך כח עבירה מסוג זה מעוררת זעם ועברה לא עלינו, ואם חס ושלום ולא יבא ולא יהיה איזה דם ישפך כולנו שותפים בהריגה. מי מוכן שיהיו חלילה גזירות חמורות בגלל איזה דמיון של ענין מבהיל זה.
זכרי, כי יום הדין קרב ובא, שבוע הבא מתחיל חודש אלול ובודקים את מעשינו לשעבר, וכולנו רועדים ורועשים מהעבר, מי יערב אל לבו לעשות עבירה חמורה כזאת? הייכתב בספר חיים? הייחתם לשנה טובה? היצא זכאי בדין? כולנו נעמוד למשפט ביום ראש השנה!!! אם כבנים אם כעבדים! מי יודע באיזה מאזנים הוא נשקל???
ומה יהיה ביום הכיפורים??? ובשעת הנעילה??? מבהיל!!!
ומה בליל הושענא רבה??? אם הצל חלילה מסתלק???...........
זה הזמן להתגבר כארי ולגרש את השטן הבא לגבולינו, להכניעו, ולבקש מאבא שבשמיים שיתן לך כח להכניעו ולגרשו לחלוטין.
קבלי עלייך עתה להפסיק מיד את הקשר האסור ותכתבי בספר החיים לאלתר.
שאלה - 273407
שלום לכבוד הרב. שמענו את השיעור היום על עון הגזל ונחרדנו, האם לא מתקבלים התפילות חלילה"
תשובה
עד שמחזירים את הגזילה. תתקבל התפלה. וכתבו כמה מספרי המוסר הקדמונים, כי ישתדל מאוד בתיקון עון הגזל, הן שיזהר שלא לגזול אחרים, הן שישיב הגזילה אשר גזל, ובזה תהיה תפילתו מתקבלת.
במדרש רבה [בשלח פרשה כ"ב, ג] "ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה, וכשם שהן טהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב וייראו העם את ה' ויאמינו ואחר כך אז ישיר, כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אמר (איוב טז) על לא חמס בכפי ותפלתי זכה, אמר רבי יהושע הכהן בן רבי נחמיה וכי יש תפלה עכורה? אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו. למה שתפלתו בעבירה שנאמר (בראשית ו) ויאמר ה' לנח קץ כל בשר וגו', אבל איוב שלא היה בעמלו גזל, היתה תפלתו זכה. לכך אומר על לא חמס בכפי. לפי שאין עוול בכפי ובעמלי תפלתי זכה, אמר רבי חמא בן רבי חנינא מנין שכל מי שהגזל בידו תפלתו עכורה, שנאמר (ישעיה א) ובפרשכם כפיכם וגו' אינני שומע. מפני מה שידיכם דמים מלאו, ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה, שנאמר [תהלים כד, ד] נקי כפים ובר לבב מה כתיב אחריו [תהלים כ"ד, ה] ישא ברכה מאת ה', זה דור דורשיו".
שאלה - 273372
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הלילה [כ"א מנחם אב] ימלאו 70 שנה לפטירתו של הסבא דמשפטים ראב"ד דטבריה, ר' יעקב חי זריהן זצ"ל, עבדך מתגורר במרחק כמה דקות מבית העלמין הנ"ל, הרב אולי בבקשה יוכל לחזקנו במעשיו

תשובה
מה אני ומה חיי, איכה אכתוב ואתאר את האיש הרם והנישא, ואין מי שיכול לספר בשבח רוממות נשמתו הטהורה, חכם מחוכם רב כל חכימייא, מירושלים ממנה תצא תורה ומכל ערי הארץ, היו נוסעים אליו בדרכים עקלקלות ובארחות מפותלות לקבל פני קדשו, ולרוות ממתק לשונו. ולבאר להם ספיקותיהם. היה בעל חכמה מפוארה. ענק בתורה וחריף ומעמיק כל סוגיא, מכל קהילות ישראל בני אשכנז וספרד גדולי הדור וינוקי דבי רב בארץ ובגולה, היו באים להשתעשע עמו בעומקה של הלכה, הלא די אם תראה את פירושו לתורה שושנת העמקים, החריפות והשנינות, בשלש תיבות היה מפרש מה שאחרים כותבים בשלש שעות. בקיצור והתמצות אדירה. עד שהמעיין צריך לפתוח כמה מסכתות ומפרשים להבין את דבריו הזכים. חריף ובקי, מהיר בהבנתו ועמוק במחשבתו.
ועל כל אלה, קדושתו ופרישותו, יראתו ודביקותו בבורא יתברך בכל רגע מחייו, פרישותו מעניני העולם הזה הלא המה מבהילי השכל והרעיון, מעל כל מחשבה ודמיון. היה נוהג מדי מועד בחולו של מועד לעלות ירושלימה לקבל פני שכינה אצל הכותל המערבי, והיה שוכר חדר סמוך לכותל ומשקיף ממנו על הר הבית, ושתיו לוחשות תפלה על בנין בית מקדשינו בקרוב.
וכאן עמד קולמוסי לגודל הפחד מפני דמותו הנוראה והמופלאה. עמוק עמוק מי ימצאנו. זכותו תגן בעדנו ובעד זרעינו עד עולם.

ואספר כאן מעשה מופלא אשר התרחש עמנו שנה אחת, קודם כארבעים שנה, נסענו בשעות היום לעיר טבריה עם בני הקהילה חלקם בחיים. וכל הדרך הייתי קורא ומנסה לבאר דברי קדשו בפירושו לתורה, שעתיים תמימות כולם שותים בצמאון את דבריו, והנה התקרב הרכב אל עיר הקודש טבריה ת״ו, ביקשתי מאשר על ההגה שיכנס למקום בית העלמין, הגם שמעולם לא הייתי על ציונו, ועצרנו במקום כלשהו, הלכנו ארבעה צעדים בין המציבות העתיקות ולפתע פתאום אני מוצא שלש מציבות עתיקות. התבוננתי והמציבה האמצעית זה היה הוא,כאילו מלאך מובילני אליו, הזדעזעתי מהפלא הגדול ופרצתי בבכי מר ממעמקי הלב ונשקתי קברו עשרות פעמים, בהתרגשות נוראה וכל הקהל עמי עמדו נדהמים ומשתאים, כיצר לפני רגע עוסקים בתורתו ואחרי רגע עומדים ליד מציבתו. העתרנו בעד כל ישראל. וכולם ראו כי יד השם היתה כאן להראות מפעלות צדיק.
ליל א"ך מנחם אב התשפ"ג. שבעים שנה לפטירתו.
שאלה - 273341
לכבוד רבנו הגדול שליט"א, אם אפשר וייטב בעיניו הטהורות לכתוב לנו ט"ל מלאכות האסורות בשבת?
תשובה
אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. (א) הַזּוֹרֵעַ. (ב) וְהַחוֹרֵשׁ. (ג) וְהַקּוֹצֵר. (ד) וְהַמְּעַמֵּר. (ה) הַדָּשׁ. (ו) וְהַזּוֹרֶה. (ז) הַבּוֹרֵר. (ח) הַטּוֹחֵן. (ט) וְהַמְּרַקֵּד. (י) וְהַלָּשׁ. (יא) וְהָאוֹפֶה. (יב) הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. (יג) הַמְּלַבְּנוֹ. (יד) וְהַמְּנַפְּצוֹ. (טו) וְהַצּוֹבְעוֹ. (טז) וְהַטּוֹוֶה. (יז) וְהַמֵּסֵךְ. (יח) וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. (יט) וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. (כ) וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. (כא) הַקּוֹשֵׁר. (כב) וְהַמַּתִּיר. (כג) וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כד) הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כה) הַצָּד צְבִי. (כו) הַשּׁוֹחֲטוֹ. (כז) וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. (כח) הַמּוֹלְחוֹ. (כט) וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. (ל) וְהַמּוֹחֲקוֹ. (לא) וְהַמְּחַתְּכוֹ. (לב) הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לג) וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לד) הַבּוֹנֶה. (לה) וְהַסּוֹתֵר. (לו) הַמְּכַבֶּה. (לז) וְהַמַּבְעִיר. (לח) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. (לט) הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.

ויש לזכור, שי להם תולדות וסעיפי משנה הנכללים בהם, ועיין פירוטם בהרמב"ם ובשלחן ערוך.
שאלה - 273209
לכבוד הרב שלום וברכה. האם ישנה (חובה) מצווה לכתוב "לשנה טובה" וכו מא' אלול עד הושע"ר? א"כ, האם גם במיילים? וגם בפגישה פנים אל פנים? תודה רבה!
תשובה
הכותב איגרת לציבור או לחבירו בימי אלול, יכתוב בראש האיגרת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".
כתב רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי [סימן יא, ד] "הכותב איגרת לחבירו בחדש הזה, יכתוב בראש האיגרת לשנה טובה תכתב, או תזכה לשנים רבות נעימות וטובות, ועיין באר היטב, וככה יעשה בתשרי ובשאר מועדי רגל, לכתוב דיזכה לשנים רבות, היכא דהוא כותב איגרת סמוך לרגל".
וכן מצינו להגאונים בעל תרומת הדשן ]סימן כ"ה, ל"ה, ורמ"ג] "תכתב ותחתם לשנה טובה". גם בשו"ת מהר"י ברונא [סימן רע"ג] כתב "לשנה טובה ומתוקה תגזר תכתב ותחתם" ובשו"ת מהר"ם מינץ [סימנים ז, מ"ו], שו"ת חתם סופר [ח"א סימן קס"ו], שו"ת אגודת אזוב [אה"ע סימן ו, אות ו], שו"ת יהודה יעלה [אסאד, ח"א סימן פ"ח], שו"ת מהר"ם שיק [או"ח קל"ו], שו"ת לבושי מרדכי [מהדורא רביעאה סימן י]. שו"ת אבני נזר[או"ח סימן תמ"ה] ועוד.
וכתב באורחות חיים [חלק א הלכות יום הכפורים מח] "יש מקומות שנותנין שלום איש לחבירו בזה הלשון תענה ותעתר ר"ל תקובל תפלתך וכן אמר הפייט ר' יהודה הלוי תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו ויש מקומות אומרים בזה הלשון תחתמו לחיים והם עונים להם תחתמו לחיים ותזכו לשנים רבות והכל הולך אחר המנהג". ועיין שו"ת תשובה מאהבה [חלק א, סימן א]. בן איש חיל ועוד להגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, ושו"ת שואל ונשאל [ח"ג סימן ס"ו], ושו"ת שמחת כהן [חאו"ח סימן ע"ט], שו"ת דברי חכמים [חאו"ח סימן נ"ב], שו"ת אור לציון [ח"א חו"מ סימן י"ב], שו"ת יחוה דעת [ח"ב סימן ע"ד] ועוד.
וכן כתבו המהרי"ל ז"ל [ ימים נוראים ג] "משנכנס אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה." והביא דבריו הרב אליה רבה תקפ"א, א]. וחזר וכתב באליה זוטא [שם ט]. וכן כתב לקט יושר [ח"א עמוד י, ג. ועמוד מ"ה], ועוד. וזכרון משה [היילפרין הלכה ו], של"ה [ווי העמודים פרק כ, ז], פרישה [תקפ"ב, ט"ו],
ומרנא הגאון החיד"א זיע"א כתב בברכי יוסף תקפ"ב, יג. "הגהה. לשנה טובה תכתב. לא יאמר תכתב לשנה טובה, או תכתב לחיים טובים, לפי שהוא ר"ת תלט, לשון קללה, מידי דהוה אמשז"לו שלא לומר אכול בשמחה לחמך, שהוא ר"ת אבל. מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כתיבת יד משם ספר זכרון משה". וכן כתב הפרישה [תקפב, טו],
וראה להגאון הרב יהוסף שווארץ ז"ל בספרו תבואת הארץ משנת תר"י, שכתב במנהגי הספרדים בארץ הקודש, שהביא המנהג בירושלים לברך איש את רעהו בברכת "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות", ומשיבים "תזכה ותחיה ותאריך ימים". גם זכור לטוב מור אבי ז"ל שכמה פעמים עלה לארץ ישראל, ובעלותו בפעם האחרונה לירושלים בחודש אלול תרצ"ד הדפיס כרטיס ברכה בחתימתו ועליה כתב "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות". כדי להשיב ברכה למברכים אותו.
שאלה - 272679
לכבוד הרב היקר, האם שיער השפם מותר בגזיזה במספריים, ואין בו חשש של שערות הזקן?
תשובה
העתקתי לך תשובה שכתביתי בס"ד בעבר לשואל יקר ונכבד, בענין זה.

שאלה - 261290
לכבוד הרב מחילה רצינו לדעת כבודו אמר בשיעור ששערות השפם הם אחד מי"ג תיקוני דיקנא, ומדוע אנחנו רואים שחכמי הספרדים גוזזים את שיער השפם ומניחים ממנו מעט?
תשובה
כתב בספר עמק המלך - שער טז - פרק סא
"וכן כתב מורינו ורבינו רבי חיים ויטאל זלה"ה, שרבנו האר"י זלה"ה, נהג כל ימיו שלא לגלח שערות זקנו כלל לא בתער ולא במספרים, אלא בשערות השפה, מה שמעכב האכילה, ולא יותר, מפני הסוד הזה. וכן הוא אומר באדרא רבה" וכתב עוד [שם פרק סב] "והנה אם השערות של השפה העליונה והתחתונה יאריכו יותר על הפה, יעכבו הדבור חס ושלום, לכן הוא מותר לחתוך שערות השפה, מה שמעכב האכילה, והמבין יבין".
והענין הוא כי בזוהר הקדוש כתב כי יש ממונים על שערות הזקן, ונגדם יש מלאכים ממונים על הבל הפה של התפילה שאדם מוציא מפיו, ואם דברי התפלה פוגעים בשיער השפה, יכולים המלאכים ההם של השפה להפריע ולעכב מהתפילה מלעלות למעלה, וכן כתבו המפרשים שם.

וכבר האי תנא קדישא גדול המקובלים בדורו, רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בשו"ת תורה לשמה סימן שצא, שאלה שנשאל אם יש צד חסידות להניח שערות השפה, וכתב "אין בזה שום חומרא וחסידות כלל אלא גם החסידים עושים כן, דבהדיא איתא בכתבי רבינו מהרח"ו זלה"ה כי רבינו הגדול האר"י זצ"ל בעצמו, היה קוצץ משיער השפה מה שהיה מעכב האכילה. ומי לנו גדול ממנו בחסידות ואם היה בזה מידת חסידות לא הוה עביד עובדא בנפשיה. ומה ששאלת מה טעם יש בזה הנה תראה מ"ש באדרא רבא בתיקונא דתריסר דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין ויאן שערי סחור סחור ליה וכו'. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק, ולא בעי מילא אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה וכו'. ובגין כך שערוי שקילין סוחרניה דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ע"ש. ועוד עיין שם בתשעה תיקונין דז"א תיקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערין בתיקונא סחור סחור ליה וכו' ע"ש. ולפי זה מובן הטעם מה שהיה רבינו האר"י זצ"ל קוצץ שיער המעכב האכילה, לאו משום פינוק הוא, אלא אדרבא הוה קפיד לקצצו משום מצוה, מפני כי זה המעכב האכילה הנה הוא יורד על פומא, ועל כן יש מצוה וחסידות לפנותו משם, כדי שיהא פומא פנוי וכאשר תראה סוד הפומא באמת למעלה".

וראה גם ראה מה שכתבו הפוסקים על שערות השפה שגולשים ונכנסים לחלל הפה. ועיין במה שכתב הגאון הב"ח אורח חיים סימן תקנא
"הרב [הטור] זכרונו לברכה נמשך לדעתו שכך פסק בדין אבל. אבל להרי"ץ גיאת (שערי שמחה ח"ב עמ' מט) דבאבל תוך שבעה אף למה שמעכב האכילה אסור. וכן פסק בשולחן ערוך ביורה דעה [סימן ש"צ] אם כן הכא נמי אסור אף למה שמעכב האכילה, ואיכא לתמוה דבשולחן ערוך פסק כאן [יג] כהרמב"ן, וביורה דעה פסק כהרי"ץ גיאת".

ובא רעהו וחקרו וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה [הגהב"י שם יג]
"ויראה דסבירא ליה דלדעת הרמב"ן דלאחר ז' ותוך ז' הכל א', מ"ש דינו כדין אבל, פירושו אף תוך ז'. אבל לדעת הרי"ץ בן גיאת ז"ל דיש חילוק בין תוך ז' לאחר ז', מסתיין דנדמה שבוע שחל להיות ט"ב בתוכה לדין אבל תוך ל', ולא לדין אבל תוך שבעה".

וכתב הטור אורח חיים סימן תקנא, "ותספורת של שבת זו [שחל תשעה באב בתוכו] כתב הרמב"ן שדינו כדין אבל אחד ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב האכילה מותר".
ועיין בן איש חי דברים יב. שכתב "תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שיער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר" וכן כתבו דרך החיים קכ"ט, ב. ועוד אחרונים. ולכן אנו אין לנו אלא מסורת אבותינו זיע"א, שהיו גוזזים שיער השפם.
שאלה - 272646
שלום לכבוד הרב
איך אני יכולה לשלוח בלב שלם ובשמחה את בעלי ללמוד תורה כל היום מאוד קשה לי בפרנסה

תשובה
אעתיק לך מה שכתבי קודם שנה שנתיים באתר.

שאלה - 227500
לכבוד הרב, רשמתי את בני לת"ת לאחרונה לא שקטה בכלל. חושבת לשנות לדתי ממלכתי. דואגת לעתידו מכל המובנים הבעל לא קשוב אליי כלל ואפילו חסום אליי לא מנסה להבין מה בליבי למי לפנות
תשובה
אני מתפלא עלייך אשה חכמה ונבונה, תצביעי לי על אדם אחד שלומד תורה ורעב ללחם? כל גדולי ישראל השם ישמרהם החיים בדורינו ומגינים עלינו בתורתם הקדושה, האם למדו בממלכתי? רק היום מורה שם כתבה כאן באתר על התנהגות שלילית של התלמידים והתלמידות, הרי אנחנו חיים בדור הרוס ופרוץ, ומי שאינו עוסק בתורה חייו אינם חיים.
ראי והביטי כמה מאושרות הנשים שילדיהם לומדים תורה, כמה עונג ושמחה יש להם, וכל הצדיקים בגן עדן מברכים אותם יומם ולילה, אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
בבקשה עוד כמה משפטים אדבר מלב אל לב, הגידי נא לי, איזה אושר יש לאמהות שבגן עדן, שבניהם נעשו גדולים בתורה?
מי יכול לתאר את הגן עדן שיש לאמו ואשתו של הרב בן איש חי זיע"א, באיזה היכלות מפוארות יושבת, ובכל לילה בחצות רואה את בנה ופניו מאירים ומזהירים, ומשתעשעת בו.
מי יודע באיזה היכלות שוכונת אמו ואשתו של מרך הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, כמה תורה ריבץ, כמה תלמידים גידל, כמה חכמים הסמיך, כמה חיבורים כתב, ובכל יום לומדים בספריו הקדושים ושפתותיו דובבות בקבר. מי יכול לתאר לנו כמה כתרים, עטרות, ומלבושים יקרים מלבישים עתה והרגע את נשמת אמו הרבנית גורג'ייה ז"ל, כל הנשים שם מקנאות בה.
מי יכול לתאר את הגן עדן של אמו של מורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, כמה תלמידים לאלפים העמיד, כמה אנשים ונשים השיב בתשובה במתק שפתיו ובעוז רוחו, דברים חוצבי להבות אש?
מי הסופר שיבוא ויתאר את הגן עדן של אמו ואשתו של רבנו בן ציון אבא שאול זיע"א, התלמידים שהעמיד, החכמה שהביע, היראת שמים שהשפיע, איזה גן עדן מפואר לה, איזה אושר נפל בחלקה.
ומי האיש אשר ירדה נשמתו ממעל לתאר לנו את האושר והעונג שיש עתה לאימותינו הטהורות והקדושות, לסבתי אם אבי ולסבתי אם אמי בשמיים, שאחיות היו, וגידלו את אדוני מור אבי זיע״א, החסיד והצדיק, שהיה גאון בתורה, הרביץ תורה, כל ימיו התפלל בעד עם ישראל, התענה והסתגף לרוב, והכל בסתר עליון, כמה חידושים כתב, כמה ספרים חיבר, כמה צדקות עשה. מימיו לא נהנה בפרוטה מזולתו, לא מתנות, לא הלוואות, לא מילגות, וגם לא כספי ביטוח לאומי. אשריהם ואשרי חלקם.

לעומתם מסכנות האמהות שלא הניחו בנים העוסקים בתורה, מי יודע היכן הן? מי ינוד להן וינחמם. לכן עתה הזמן, היום ההזדמנות לחזק את הילדים שלנו כאן בעולם הזה שיעסקו בתורה, שיתפללו, שישאפו להיות גדולים בתורה וביראה לטוב לנו לכל הדורות.
מתפלל שהדברים ייכנסו ללבך, ותחזיקי את הבנים בלימוד התורה.
שאלה - 272524
לכבוד הרב שליט"א, בחדר האוכל בישיבה שעמים מזמנים ופעמים לא, האם הזימון יש בו מעלה על פי הקבלה?
תשובה
מעלת הזימון רבה ועצומה למאוד. כי השטן בא לקטרג בשעת הסעודה, ובאמירת הפסוקים וקיום הזימון מסתלק ואינו מקטרג.
בזוהר הקדוש [בלק קפ"ו, ב ] "פתח ואמר (תהלים לד ב) אברכה את הוי"ה בכל עת וגו', וכי מה חמא דוד לומר אברכה את הוי"ה, אלא חמא דוד דבעי הזמנה, ואמר אברכה, בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פתורא, שכינתא קיימא תמן, וסטרא אחרא קיימא תמן, כד אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, שכינתא אתתקנת לגבי עילא לקבלא ברכאן, וסטרא אחרא אתכפייא, ואי לא אזמין בר נש לברכא לקודשא בריך הוא, סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה.
"ואי תימא בשאר ברכאן אמאי לא אית הזמנה, אלא ההוא מלה דברכה דקא מברכין עלה, איהו הזמנה, תא חזי, דהכי הוא, דהאי דמברך על פרי, ההוא פרי איהו הזמנה ומברכין עליה, ולית ליה חולקא לסטרא אחרא, וקודם דא, דהוה ההוא פרי ברשות דסטרא אחרא, לא מברכין עליה, וכתיב (ויקרא יט כג) לא יאכל, בגין דלא יברכון על ההוא פרי, ולא יתברך סטרא אחרא, כיון דנפק מרשותיה, יאכל, ומברכין עליה, ואיהו הזמנה לברכתא: וכן כל מילין דעלמא דקא מברכין עלייהו, כלהו הזמנה לברכתא, ולית בהו חולקא לסטרא אחרא".
ורבנו האר"י ז"ל הביא מהרח"ו ז"ל דבריו בשער המצות [פרשת עקב] "אמנם אלו הפסוקים צריך לאומרם אחר מים אחרונים קודם ברכת המזון מזמור אלהים יחננו כו' כולו ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת כו'. כי הס"א העומדת על השולחן כנ"ל בשם הזוהר הנה הוא נקרא בכל עת בסוד ואל יבא בכל עת אל הקדש וכדי לסלקו משם צריך לומר הב לן ונבריך כמ"ש בינוקא פרשת בלק ולכן אומרים זה הפסוק אברכה את ה' בכל עת כו' תמורת הב לן ונברך ואח"כ פסוק סוף דבר הכל כו' ואח"כ פסוק תהלת ה' ידבר פי וגומר ואח"כ פסוק ואנחנו נברך יה וגומר ואח"כ יאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ואח"כ יאמר ברכת המזון"
וכן כתב בספר משנת חסידים [מסכת מוצאי שבת, פרק ח, ח] "וקודם הברכה יסיר הסכינים מעל השלחן ולא די לו בכסוי אם הוא משרש קין ויאמר למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו כלו ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת ויכוין שכל עת הוא הס"א העומדת על השלחן שהוא מגרשה באמרו או פסוק זה או הב לן ונבריך ואח"כ יאמר פסוק סוף דבר הכל נשמע ופסוק תהלת ה' ידבר פי ופסוק ואנחנו נברך יה"
המקובל רבנו משה זכותא [הרמ"ז] זיע"א פירש "והשני לברך המזון שבמעים ושיעשה העיכול לברר כל חלקי האכילה. ומכל אלו הטעמים מזדמנת שם הקלי' כאמור, ואנו מקדימים לתת לה מתמצית השפע, וזהו במים אחרונים ובכוונה הידועה. אבל רעבה היא ולא מסתפקת בזה שאינו כי אם צמצום המוכרח לקיומה, וצופה היא אם תוכל להאחז בשפע העיקרי ח"ו. ולכן כד אזמין בר נש וכו', שכבר אמרנו שסוד ההזמנה הוא להוריד כח מזווג העולמות אז ס"א אתכפייא, וזה שאנו אומרים (תהלים לד, ב) אברכה את ה' בכל עת, שהס"א נקרא בכל עת כנזכר בפרשת אחרי מות קה), מפני שהיא מזומנת תמיד בלי הזמנה רק בדרך קרי בלבד, ולהבדיל השכינה עת מיוחדת ובהזמנה, וזהו (קהלת י, יז) ושריך בעת יאכלו. וטעם התכפות הס"א בהזמנה, הוא מפני שהכונה בה להעלות מ"ן ולהתעלות למעלה, ובזה מתרפה כח החיצונים שאין כחם לזה, כי אדרבא חפצם לעכב המיין נוקבין העולים:
ואיהי אתתקנת בברכתא לגבי עילא, היא השכינה המבורכת המעלה מ"ן לנגד ד' המוחין העליונים. וסטרא אחרא לאו איהו בכללא, הענין שבעת עליית העולמות רוצה נוגה להדבק ולהתכלל כידוע מעליית העולמות בערב שבת קו), אבל כשיש הזמנה אינה נכללת. ואי לא אזמין וכו', שרוצה להאחז וליהנות ממוח הגבורות, וזהו חולקא בההיא ברכה, שאם תחסר ההזמנה אין יחוד בחו"ג, ואדרבה הגבורות מחולקות מהחסדים, וז"ש חולקא בההיא ברכה. ואי תימא וכו', וכלומר הלא יש בהם ניצוצי הטהרה, וגם בהן נצטרך לקיבול שפע, ואיה אם כן הזמנתם. ומשני ההוא מלה דברכה וכו', ירצה אותו הדבר של אותה הברכה שמברכין עליו זו היא ההזמנה שלו, פי' היחוד והפרטיות של סגנון הברכה המיוחדת שמברכין על אותו דבר, כגון בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה, שהיא המשכת שפע העולמות פרטי ממדה מיוחדת, ואין לקליפות שייכות בפרטיות כי אם דוקא בברכת המזון הזן את העולם, שהיא על כללות כל המזון והחיות של העולמות, ואז הקליפה מתעוררת להנות משם כי גם היא חלק אחד מחלקי העולם".
וכן כתב בספר אליהו רבה ז"ל [קפ"ג, ו] "ויאמר למנצח בנגינות אלוקים יחנינו וגו' ואחר כך אברכה את ה' הפסוק סוף דבר הכל נשמע וגו', ואחר כך תהילות ה' וגו' ואנחנו נברך"..., וכן כתבו הרב חסד לאלפים [קפ"א,ז],
ובספר בן איש חי [א, שלח לך טו] כתב "צריך להזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון אפילו בדברי תורה, ורק פסוקים אלו יאמר אותם אחר מים האחרונים קודם ברכת המזון, והם מזמור אלהים יחננו ויברכנו כולו, וטוב לצייר במחשבתו בצורת המנורה, ואחריו יאמר פסוק אברכה את ה' בכל עת וגו', ויכוין לגרש הסטרא אחרא העומדת על השלחן, ואחריו פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו', ופסוק תהלת ה' ידבר פי וגו', ופסוק ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה, ואחר כך וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה', ויכוין סופי תיבות ז'ה השלח'ן אש'ר נה"ר",
שאלה - 272099
לכבוד הרב שליט״א הרב כתב היום מעלת אמירת תיקון חצוה, הרב יכול לכתוב לי כמה שורות לפרסם ברבים?
תשובה
עיין ראשית חכמה שער הקדושה פרק י, וקיצור דבריו, "כופה כוחות הסט"א, ועוונותיו מתכפרים, מטהר מחשבתו, ממתק כוחות הדין מעלינו,
ורבנו אברהם אזולאי זיע"א כתב בהגהת הלבוש כי הורג את יצר הרע ומכניעו, וכן כתב הגאון החיד"א זיע"א בברכי יוסף סימן א.

ובתנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד
"כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות, [רוח הקודש בדבריו אז השם בקרבו את רוח קדשו (שם /ישעיהו ס"ג/), מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אין צריך לא חרב ולא חנית ולא רומח ולא כל דבר (שהיה) [שיהיה לו שומר], שהקב"ה משמרו בעצמו, ומלאכי השרת עומדין לו סביב סביב וחרבות ביד כולן, ומשמר אתו, שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמ"ט ו')".

ובזוהר הקדוש לך לך צב, ובשלח נ"ז, כתב יהיה שמור בעליונים ובתחתונים, וחלק תדיר בעולם הבא, ונקרא בן להקדוש ברוך הוא, ונכנס בכל הפתחים שבגן עדן, ואין מי שימחה בידו, ותפילתו נשמעת. ובויקרא י"ג כתב שוהברכות שמברך לאחרים מתקיימות, והשכינה שורה ומתעטרת עליו, ונעשה שושבין לשכינה, והעולם מתקיים בזכותו.

ורבנו חיים פלאיג'י כתב מכפרים לו כל עוונותיו, וזוכה לאריכות ימים, ובניו לא ימותו בחייו, ויראה זרע ויאריך ימים.
ועיין כל אלה בספר ארחות ציון חלק א עמוד סב.
שאלה - 271959
המערכת, מציגים בפניכם את הקינות שיש לאמרם מדי יום בחצות היום מהשעה 12.45 והלאה.
לא אומרים, ביום השישי, כ"ט בתמוז, בא' אב.

תשובה
יאמר תחילה על נהרות בבל,,, מזמור לאסף... זכור אדוני..... הבם משמים וראה...
לאחריהם שתי קינות בעודו יושב לארץ בבכי ובדמעה על הגלות הקשה. ונזכה כולנו לראות הגאולה בקרוב.
ואין לאמרם לא ביום השישי, לא בכ"ט בתמוז, ולא בא' אב.

חיברו הגאון המקובל רבנו חיים הכהן מארם צובה ז״ל כתב אותה. ונהגו לאמרה בחצות היום בימים אלה.

"קול ברמה נשמע ביללה, קול נהי מציון המהוללה,
חישבתי ימים הייתי גברת, ביד אדוני עטרת תפארת, ועתה אני שחרחורת, טבעתי בבור ביוון מצולה.
יחידה רעיה אזי הייתי, וכבוד עליון אני נקראתי, ועתה לתחתיות ירדתי, ודודי ורעי לרום עלה.
יחד יודעי בתולותי ורעותי, בכו נא עמי כי רבות אנחותי, אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי, כי דודי ממני ניסע ונגלה.
ממרום הושלכתי ברוב מגינה, שלח אש בעצמותי וירדנה, ויצאתי בגולה בדד כאלמנה, הגלה יהודה הגלת שלומים כלה.
הייתי כלה בתוך נוה אפריון, וענן יומם על מכון הר ציון, הושלכתי לחוץ כעני ואביון, בגדי לקח צר ואני אומללה.
כהני וזקני טבחו אויבי, מחזיקים בבריתי זרע אוהבי, בני היקרים ובחורי, הלכו בשבי ועוללי בגולה.
הן כל אלה אין דורש לנפשי, אמלאה החורבה ואל עמים ארים ראשי, ואויבי אמר לא תקראי עוד אישי, כי נפלתי לפני בני עוולה.
נא אב רחמן תשוב לציון, עין בעין נראה בבנין אפריון, והבית הזה יהיה עליון, ואז גאולים יפצחו צהלה".

על היכלי חיברו רבי יהודה עבאש ז"ל.

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בְּכִי נַפְשִׁי עַל חָרְבַּן פַּעֲמַיִם
אֶרֶץ צְבִי צְבִי יְרוּשָׁלַיִם
וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלַךְ בַּגּוֹלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה
הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה
עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
סִפְדִי תוֹרָה כִּי חֻלְּלָה תִפְאַרְתֵּךְ
נָפַל נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ
וּשְׂאִי קִינָה עַל אֲהֳלִיבָה וְאָהֳלָה
וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַהֻולָּלָה
חִזְקוּ עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם
נָקָם אֶלְבַּשׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם
תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וּתְהִלָּה
שאלה - 271927
לכבוד הרב שלום רב, יש לנו שכן שהוא יכול להתענות, אך מתעצל בכך, ושואל מה החומרא של התענים בי"ז בתמוז?
תשובה
אמור לו שהתענית הזאת מועיל מאוד לאדם המתענה, ויצליח בכל מעשה ידיו, כי חמשה דברים קשים אירעו לאבותינו ביום זה.
נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, הועמד צלם בהיכל.
א, נשתברו הלוחות, דע, כי לוחות ראשונות נחצבו בידי בורא עולם, קונה שמים וארץ, ונכתבו באצבע אלקים ממש, ואין לנו מושג כהוא זה להבין ערכן, כוחם וצורתם. אך חז"ל ביארו כי הם שיחררו את העולם כולו מהמוות, מהחוליים, ממלחמות, מסיכסוכים וממריבות, ומכל מיני סבל, והיינו משוחררים מיצר הרע ומכל דבר רע, וכל הביות היו חיים בשמחה ובטובה.

ב, בוטל התמיד. הקרבן שהיה מכפר לנו כל יום על כל עוונותינו, תמיד של שחר על כל העוונות שעשו בלילה. ושל בין הערביים על כל העוונות שעשו ביום. והיתה ברכה במזון, ביינות ובשמנים, בפירות והירקות, ולא היו מתקלקלים.

ג, הובקעה העיר, זו ירושלים משוש תבל, שכל מי שהיה נכנס אליה כשהו עצה היה יוצא שמח, חולה והתרפא, עני היה מעשיר, ההסתכלות על אבניה היתה נותנת חכמה ומביאה לידי נבואה, תושביה כולל הילדים היו חכמים ונבונים, וכשהיה בן ירושלים נוסע לחו"ל, היו בונים לו קתדרה כדי לשמוע לדברי חכמתו,

ד, שרף אפוסטמוס את התורה. התורה הקדוש שהיתה כתובה מפי משה רבנו עליו השלום, אשר כל הקורא בה היה מבין ומחכים בצפונותיה, סודותיה, רזיה ורמזיה, הועלתה באש והתחללה, ובזה האוייבים גברו עלינו.

ה, הועמד צלם בהיכל, היכל קדש הקדשים, שם היה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה, ביום הקדוש והנורא, יום הכיפורים, יום אדיר בימי שנה, ביאמה, ביראה, ברת ,בזיע, בו שכן כבוד אורו של עולם, הוא המאציל, הבורא היוצר והעושה הכל אשר לכל, ושם היה שוכן כבודו ומאיר משם לעולם כולו, ביום נורא זה הועמד פסל להכעיס את הבורא בביתו ובהיכלו, על זה ועל כל אלה נחגור שק, נתפלשה באפר, נבכה ונתפלל אליו כי ירחם עלינו, ויבנה את ביתו בקרוב, ויחזיר שכינתו לציון בקרוב.

אלה דברים קצרים להבים מה אירע את אבותינו ואותנו ביום נורא זה, חזקו ואמצו אחי ורעי, בני עמי המשתתפים באבל הכבד והנורא הזה, והצער והבכי שלנו, הם אשר יקרבו את הגאולה ויביאו לנו את הישועה בהמרה ובקרוב.
שאלה - 271875
לכבוד הרב מוצפי שמעתי אומרים מי שלומד תורה כל לילה בבית, הקדוש ברוך הוא שומרו, זה נכון?
תשובה
נכון מאוד כי כך כתב בזהר חדש דף פד/ב
"פתח רבי יודאי ואמר, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. מזוזת כתיב, מאי טעמא, אלא אשריהם ישראל, שהם מצויינים תמיד במצות. בשבתם, ובלכתם, בשכבם, ובקומם. דכתיב, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך:
ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצות, כדי שידבקו תמיד בהקב"ה. דכתיב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום. וכל הדבק בקונו, אינו ניזוק לעולם.
ולא עד, אלא ששני מלאכי השרת מלוין לו לאדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. דכתיב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצוה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. שנאמר, ה' שומרך
מה עושה הקב"ה. נוטל מלאך ההולך בימינו, ומעמידו לפניו. והוא עומד במקומו. שאמר, ה' צלך על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמידו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק אותו,
ועל כן, צריך שלא יהא האדם מצוי בלא תורה ובלא מצות, אפילו שעה אחת. בביתו הקב"ה שומרו מבחוץ, והאדם מבפנים.
ותנינן, אמר רבי יוסי בר יהודה, פתח המצויין במזוזה, אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו. מפני שהקב"ה שומר הפתח, אפילו בשעה שניתן רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו, ורואה ששם שדי עומד על הפתח, כדכתיב, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. לפיכך צריך האדם שיהא תמיד מצוי במצות מזוזה".
שאלה - 271790
שלום לכבוד הרב הקדוש והיקר. בסיום השיעור הנפלא היום, לא הבנתי את המסקנא לגבי האוכל לרפואה, אם מברך ומה מברך?
תשובה
כתב מרן בשלחן ערוך [ר"ד, ח] כל האוכלים ומשקים שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב, והחיך נהנה מהם צריך לברך עליהם תחלה וסוף. ובבית יוסף שם הביא מקור לזה מהתוספות והמרדכי [ברכות לו]. שאם אין החיך נהנה מהם אינם צריכים ברכה, ולפי זה לא תיקנו ברכת הנהנין ,אלא כשהחיך נהנה ממנו. ותירץ דכוונת מרן היא שכל שהחיך נהנה ממנו מברך עליו כברכתו, בורא מיני מזונות, או בורא פרי העץ, או בורא פרי האדמה. אבל אם אין החיך נהנה מהם יברך על כל פנים שהכל על הנאת המזון. והגם שמרן הבית יוסף [סימן רד] הביא תשובת הרא"ש, שכל המרקחות שאינם מאכל בריאים אלא לרפואה מברך שהכל, ומשמע שאפילו שהחיך נהנה מהם אין לברך עליהם ברכת המרקחת, כיון שאוכלם לרפואה. אמנם העיר המגן אברהם, שמרן הבית יוסף השמיט בכוונה דין זה מהשלחן ערוך, מפני שרוב הפוסקים חולקים על זה, וסוברים שמברך ברכה הראויה להם. וכמו שכתב מרן בבדק הבית. וכן הפר"ח והגר"א.

לסיכום, דבר שיש בו טעם בחיך, מברך עליו ברכה המבוררת. מזונות, העץ, האדמה. דבר שאין בו טעם ואינו מר, אבל תועלת לבריאות מברך שהכל.
שאלה - 271525
לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א, קאתי הלילה מה שכתב מור בענין פירות מרוסקים ונהניתי, איישר חיליה לאורייתא, רק רציתי לדעת האם לברך ברכה המבוררת זה חשוב בהלכה?
תשובה
כתב בספר האגודה [ברכות, אות קמ"ט] "שמעתי אם יש לפניו שעורין וכוסמין אף על גב דכוסמין מין חטין מברך על השעורין כיון דכתיב בהדיא בקרא ובסה"ק כתב דאמר בז' המינים ברכה המבוררת קודמת כגון יין לתמרים או מעשה קדירה אפי' של שעורין קודמת לזתים ואם שניהן מבוררין כגון יין ומעשה קדירה דחטין או דשעורי מעשה קדירה קודמת כיון דמוקדמת בפסוק ואם ברכותיהם שוות לפניהם ולא לאחריהן כגון תפוחים ותאנים, לאחריהן נמי נראה שיפטר בברכה אחת מעין ג' שהרי בכלל תנובת השדה הן וכן אם אכלו עם יין אבל אם אכלו עם משקה קדרה שאינו אומר על תנובת השדה או שתה מים עם יין לכאורה יברך תחילה בורא נפשות רבות ואחרי כן ברכה אחת מעין ג' הכל לשון סה"ק".
וכן עיין בשו"ת פנים מאירות [חלק ג, סימן כ"א] שהביא דברי מרן השלחן ערוך [ר"ב, א] שעל יין מבושל מברך בורא פרי הגפן, והקשה שמדוע נטה קו מדברי רבים מהראשונים, ובראשם הרי"ף והרמב"ם שכתבו לברך עליו שהכל נהיה בדברו, כיוון שהשתנה לגריעותא, ולא יהיה אלא ספק, וקיימא לן ספק ברכות להקל? והשיב, מכיוון שגם הם סוברים שאם בירך הגפן בדיעבד יצא, גם בברכה אחרונה, ואם היה פוסק לברך שהכל, יבא לברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות, ויש כאן חשש ברכה לבטלה, כיוון שמי שהתחייב בברכת מעין שלש אינו פוטר עצמו בברכת בורא נפשות רבות, כפי דעת התוספות והרא"ש [ברכות ל"ז, א], וכדי שלא יבוא לידי תקלה בברכה אחרונה, כתב לברך בורא פרי הגפן, שהיא ברכה המבוררת.
וכן הוא בחזון עובדיה [חלק א, סימן ז], ובשו"ת יביע אומר [חלק ז, או"ח סימן כ"ט].

ויש עוד להאריך בזה, והמלאכה מרובה.....
שאלה - 271510
לכבוד הרב מורנו ורבנו שליט"א, בסיום עונת המשמש קנינו כמה קילו פרי, בדקנו היטב מהתולעים, ריסקנו ויבשנו, ועשינו לדר, ושמורים לימי הגשמים כי אמר הרופא שזה בריא לגרון, מה מברכים עליו?
תשובה
כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן ר"ד] "בתרומת הדשן [סימן כ"ט] כתוב דגודגדניות שמבשלים אותם עד שהם נימוחים לגמרי ומערבים בהם דבש ותבלין אף על גב דמההיא דהומלתא נראה שצריך לברך עליו בורא פרי העץ כי דייקינן בפירוש רש"י [ברכות לח.] בההיא דטרימא בורא פרי העץ שפירש כתוש מעט ואינו מרוסק "משמע דאי הוו מרוסקים טובא מברכים שהכל משום דלאו במילתייהו קיימי", וכל שכן הכא שהם נימוחים לגמרי וגם מעורבים בשמים ודבש דנפקי ממילתייהו וההיא דהומלתא דפירש רש"י בפרק בתרא דיומא (פא:) בשמים כתושים בדבש יש לומר דהטעם משום דאורחייהו בהכי לכתש ולשחוק כל הבשמים משום הכי חשיבי קיימי במילתייהו מה שאין כן בדבר אחר שאין דרכו תדיר להיות מעוך ומרוסק ואף על פי שאין אלו החילוקים ברורים לי מכל מקום לא יעשו אלא ספק בדבר וכל היכא דאיכא ספיקא בברכה ראשונה מברך שהכל עד כאן. ואין דבריו נראין בעיני שאם רש"י פירש דטרימא הם תמרים שכתשן קצת כבר נתבאר בסימן ר"ב (קעט.) דלהרמב"ם [הלכות ברכות פרק ח, הלכה ד] אפילו מיעכן ועשאן עיסה מברך בורא פרי העץ ועוד שכבר נתבאר שמחלוקת רבינו אינו כשהפרי ממשו קיים דבההיא לכולי עלמא פרי עיקר ומברך עליו אלא כשהפירות כתושים ביותר ואפילו הכי סוברים חביריו שמברך על הפרי וביטל הוא דעתו מפני דעתם".
ובשולחן ערוך [רד, יא] פסק "חבושים או גינדא"ש או ורדים ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש, הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, אפילו הם כתושים ביותר, הילכך מברך על חבושים וגינדא"ש בורא פרי העץ; ועל של עשבים, בורא פרי האדמה, ועל של ורדים, בורא פרי האדמה".
וכתב הרב מגן אברהם ז"ל [שם כ"ב] "ודוקא שניכר מהותו ותארו אבל אם נפסדה צורתו העצמי מברך שהכל וכמ"ש סי' ר"ב ס"ז בהג"ה (של"ה) ועמ"ש שם דדוק' כשנימוחו לגמרי מברכין שהכל וכן משמע פה בבית יוסף".
והנה כתב הרמב"ם [הלכות ברכות פרק ח, הלכה ד] "דבש תמרים מברכין עליו תחלה שהכל, אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש".
אמנם הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה כתב בשו"ת רב פעלים [ח"ב או."ח סימן כ"ח] על אודות התמרים הנידוכין במדוכה עם גרעיני השומשמין, הנקרא בלשון ערבי "מדגוגה" ומנהג אנשי העיר בגדד לברך עליהם שהכל נהיה בדברו, והביא מחלוקת הראשונים בזה, שלדעת הרמב"ם ז"ל ברכתם בורא פרי העץ, וכן פסק מרן בשלחן ערוך [ר"ב, ז], אך לדעת הרב תרומת הדשן [סימן כ"ט] ברכתם שהכל, וכן פסק הרמ"א ז"ל [ר"ב, ז], ואילו דעת הגאון הבית חדש ז"ל יברך ברכת האדמה.
והרב פעלים הביא דברי הרב שיירי כנסת הגדולה [ר"ד, הגהב"י ט], שתמה על דברי מרן שפסק לברך בורא פרי העץ, כיוון דקיימא לן ספק ברכות להקל, וסיים הרב פעלים שהכי קיימא לן בכמה מקומות שאומרים סב"ל ולא כסברת מרן השלחן ערוך. גם הביא דברי הרב מאמר מרדכי [ר"ב, י"ד] שכתב אודות שקדים טחונים ורסק משמש הנקרא לדר ובערבית שמו קמארדין, לדעת מרן הבית יוסף ברכתם העץ, ולדעת הרמ"א וסיעתיה ברכתם שהכל. וכתב רבנו החיד"א זלה"ה בברכי יוסף [ר"ב, ב] בשם זקנו רבנו אברהם אזולאי זיע"א שמברכים עליו שהכל,
והרב מזמור לאסף [דק"ו ע"א] כתב שעל הלדר הנקרא קמרדין לכולי עלמא ברכתם שהכל, וכתב שאינו כן, כי לדעת מרן השלחן ערוך ברכתו העץ. וסיים דבריו הרב פעלים ז"ל כי מנהג אנשי עירו בגדד לברך עליהם שהכל , ואם נמצא בהם חתיכת פרי שלא נתרסקה וניכרת צורתה מברכים עליה העץ.
איך שיהיה הנה כאן בארץ ישראל אנן אתכא דמרן השלחן ערוך סמכינן ומברכים עליהם בורא פרי העץ. ובפרט שהיא ברכה המבוררת.
שאלה - 271330
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
רצתי לשאול בבקשה
אדם חולה ויש לו אמונה שלמה בבורא עולם שיבריא אותו
ולא מוכן ללכת לרופא כי מאמין שהכל יכול להעלם במידה ומאמינים באמונה שלמה
זה נכון ?

תשובה
עיין אודותי בספר חובות הלבבות ובמסילת ישרים, שאין זה בוטח אלא עצלן.

העורך, ואעתיק לך תשובת הרב מהאתר.
עון גדול הוא, כיון שהשם יתברך נתן רשות לרופא לרפאות והוא אינו הולך אליו הרי זה מתחייב בנפשו ודמו מידו יבוקש,
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ד - חושן משפט סימן ו שכתב "ומוכח שגם החולה מצווה לשתף פעולה עם הרופא ולציית להוראותיו, ובודאי שיש לסמוך יותר עמ"ש הרמב"ן בתורת האדם להלכה. וע' בחובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שאסור לסמוך על הנס בזה, שמא אין עושים לו נס ונמצא מתחייב בנפשו, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו, לכן צריך להשתדל בזה ע"פ דרך הטבע. ע"ש. וכיו"ב אמרו בברכות (לה:) הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וע' באבן ישראל (דרוש ג די"ד ע"ב). ע"ש. וע' בשבט יהודה עייאש (סי' שלו), שיש חיוב על החולה וקרוביו לחזר אחר הרופא המובהק, ולחזר אחר התרופות המועילים לרפואת אותו חולי, וכל המתעצל ומתרשל בדבר ולא יחוש להתרפאת ע"פ הטבע, אלא יסמוך על הנס שה' ישלח דברו וירפאהו, אינו אלא דעת שוטים ועתיד ליתן את הדין, שהרי אמרו כל עיר שאין שם רופא אסור לת"ח לדור בתוכה (סנהדרין יז:). ומחללים שבת במלאכות גמורות בשביל פקוח נפש. ועיין עוד בפוסקים מה שכתבו בענין זה באורך שחייב האדם להשתדל בכל כוחותיו לדרוש ברופאים כפי שעשו גדולים רבים מחכמי ישראל. ועיין בשו"ת יחוה דעת. וראה בשלחן ערוך יורה דעה סימן של"ו, א. שכתב "מצוה היא, ואם מנע עצמו הרי זה שופך דמים , ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות".
ויש בזה אורך והיום קצר והמלאכה מרובה.
שאלה - 271070
חדש טוב ומבורך לכ"מ עט"ר שליטא שמגיעים לגיל 20 איזה תיקון צריך לעשות? מדובר בבחור שלומד בישיבה תודה ותזכה למצוות
תשובה
העורך, העתקתי לך תשובה מלפני כמה שנים של הרב שליט"א.

מעלתו גדולה מאוד, ורבנו אברהם אזולאי ז"ל כתב על כך בספר חסד לאברהם [עין הקורא, מעין ב, נהר נ"ו] ואעתיק לך קטע מדבריו.

"דע שמסורת קבלה בידינו מה שאמרו רז"ל שנבראו חמישים היכלות של טהרה בעולם היצירה בהיכל אהבה העומדים שם מחנה מיכאל הנקראים אופנים, וכנגדם נבראו חמישים היכלות הטומאה בעולם היכלי התמורות הנקראים עולמו של ס"מ שהוא מולך עליהם, ואל יקשה בעיני המעיין אומרי עולמו של ס"מ, כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת לכל יודעי דעת, כמו שכתב הרשב"י ע"ה כי ס"מ עבדא דמ"ט, וכן מ"ט עצמו הוא עבדא דקב"ה.
וידוע שאין האדם נידון בב"ד של מעלה אלא מבן עשרים שנה ולמעלה
ומי שנכנס ביום אחד של שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות, אזי בלילה ראשונה כשהוא ישן על מטתו אזי מיכא"ל השר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי הראוי לו, להוליך נפשו ולהכניסה בפתח שער היכל הראשון מהחמישים היכלות של טהרה ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו, ועל דרך זה בכל לילה ולילה מכניסין נפשו יותר בפנים כפי שיעור השתדלותו בתורה ובמצות, ואם יזכה להיכל הנ' הרי נעשה בן חורין מס"מ ושוב אין לו פחד ממנו, אבל כל זמן שלא זכה להכנס להיכל הנ' אע"פ שנכנס בהיכל מ"ט עדיין יש כח באדם בבחירתו להתגבר עליו יצר הרע להיות תוהה מן הראשונות להוציאו מן המ"ט היכלות הטהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה.

וכן מי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע ועזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך, אזי כשהוא ישן על מטתו שולח ס"מ אחד מגדולי מחנותיו כפי שיעור מדרגות נפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה ומכניס אותה בפנים מפתח שער ההיכל הראשון כפי שיעור חטאיו ופשעיו".
מכאן נהגו ישראל לעסוק בתורה בלילה זו איש כפי יכולתו.
שאלה - 270081
לכבוד הרב שלום רב מדוע אנחנו המזרחיים נקראים שפרדסים? הרי רוב המכריע הם בני עדות מארצות המזרח?
תשובה
שאלתך טובה. הכל מתחיל מלפני אלף שנים ויותר. למעשה אלפיים שנה לפחות. כי גולי בבל בזמן חורבן בית שני, הגיעו בחלקם לספרד, בעיקר לעיר טו לידו הנקראת בזמנם טולי טולה. שם היו ישיבות של חכמי טוליטולה, אשר נוהלו ביד רמה של גדולי החכמים.
משם התחילו להתפזר לערי תורכיה, מצרים, לצרפת, גרמניה, רוסיה ואשכנז. בתקופה של קודם אלף שנים, התפרס ורבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי אברהם אבן עזרא, רבי דוד קמחי, רבי יוסף אבן מיגאש ועוד.

באותם ימים עזבו את ספרד, הרמב״ם, הרשב״א, רבנו יונה, הרמב״ן, ועוד.
בספרד היו הרמב״ן, הריטב״א, הר״ן, הריב״ש, ועוד. יחד עם גדולי התורה יצאו יהודים רבים ונאחזו עם עסקיהם המסחריים ברצות המזרח כולם.
כשעזבו הרבנים את ספרד, אחריהם עזבו קהילות נוספות והתיישבו ברחבי ארצות המזרח.
גירוש ספרד בשנת נ"ב לאלף זה הביא בעקבותיו יציאה של למעלה מרבע מיליון יהודים אל ארצות שונות, וגם לערי הארץ.
כיוון שמוצא רוב בני הקהילות הוא מפרד, לכן נקראו בני הספרדים.
שאלה - 269980
לכבוד הרב שליט"א
הרב כתב שיש 7 דברים שמעכבים את התפילה ולא מצאתי בארחות ציון אם אפשר בבקשה מהעורך לכתוב היכן זה כתוב או להעתיק כאן את הדברים
תודה רבה

תשובה
כתב בספר חסידים סימן תריב
"כתיב בספר התשובה של רב סעדיה גאון בשביל שבעה דברים אין תפלתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת וראיה לדבר ממשה רבינו כיון "שנגזר עליו" שלא יכנס לארץ אף על פי שנתחנן לא נעתר פלול שלו כמו שנאמר (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכך נענה לו (שם שם כ"ו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.
והשנית המתפלל "בלא כוונת הלב" אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (תהלים ע"ח ל"ו) ויפתוהו בפיהם [וגו'] ולבם לא נכון עמו.
והשלישית השונא את התורה ו"אינו מקשיב לדברי תורה" אין תפלתו נשמעת וכן כתיב (משלי כ"ח ט') מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעית מי שאינו משיב לדברי העני "ואוטם אזנו מזעקתו" גם הוא יקרא ולא יענה.
והחמישית מי "שעושק וגוזל" ואוכל את האסור לו אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (מיכה ג', ג' - ד') ואשר אכלו שאר עמי וגו' אז יזעק] אל ה' ולא יענה אותם.
והששי המתפלל בלא "נקיות וטהרה" אין תפלתו נשמעת כמו שכתוב (ישעי' א' ט"ו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידכם דמים מלאו.
והשביעי אשר "גברו עונותיו" עצמו משובותיו והוא מתפלל בלי עשות תשובה אין תפלתו נשמעת כדכתיב (זכרי' ז' י"ג) כאשר קרא ולא שמעו".
שאלה - 269780
לכבוד הרב שלום רב , אמרת שאסור לפי הזוהר לקום לפני עלות השחר ולאכול בתענית
השאלה אם אני קם בחצות ללמוד תורה או קצת אחרי ואני רגיל לאכול
מותר או שאסור - שהאכילה היא אגב אורחיה.

תשובה
מדובר בכל לילה ולא בתענית. והעתקי לך מקורו.

זוהרה הקדוש ויקהל רטו עמוד ב
"פתח ואמר כתיב (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי (ד"א קדם דאכיל) על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת (ואשתטחת) למחמי ברזא דיקירא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא לאשתתף (נ"א דאתפשט) גו דמא לאתקיימא גופא ועל דא (ס"א ועכ"ד) טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה, וכד אתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא, ואף על גב דאשתדל בר נש באורייתא (נ"א טעים טעמא דמותא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא וכד אתער בר נש אף על גב דאשתדל באורייתא) ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרה ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא, וכד יצלי בר נש צלותא דפלחנא דמאריה כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר, וכדין בר נש אשתלים קמי מאריה כמה דאצטריך נפש לתתא ורזא דמלה דנשמתא לעילא, ועל דא מאן דצלי צלותא עד לא ייכול קאים גרמיה כמה דאצטריך וסלקא נשמתא על אתר מותבה כמה דאצטריך, ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהא איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטר אחרא ולמאכא סטרא דקדושה, אמאי אקרי בר נש ההוא דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקודשא בריך הוא לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו".
שאלה - 269399
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אימתי יום ההילולא של רבי חנינא בן דוסא?
תשובה
עיין בשולחן ערוך תק"פ, ב.
"באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון ה', בכ"ח בו מת שמואל הנביא; בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן; בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ; בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא, בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר, מפני מעשה העגל; בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו; בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו; בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה; בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום, בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל.

העורך, יש לבעלי התעמולה תאריך בינלאומי לכל הצדיקים והוא יום כ"ה בסיוון. היכונו אליו, במקור הוא יום הריגת הרשב"ג ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול זיע"א. עתה יש גם תאריך לרחב"ד. הכינו להפתעות.
שאלה - 269261
שלום לכבוד הרב ראיתי את החוברת חרדים מכתות שהרב כתב להם הסכמה
מה החשיבות של החוברת הזו? כדאי לפרסם אותה?

תשובה
זה בהחלט מאוד נחוץ. בפרט בתקופה האחרונה, בה הציבור שומרי המצוות מתפרסים על פני הארץ כולה, ללא מנהיגות בריאה, וללא דמויות רבניות מורמות מעם, בלתי תלויות ונקיות מאינטרסים, וללא גיבוש מיוחד, כך שנוצר וואקום.

אל תוך ההזדמנות הזאת מסתננים כל מיני דמויות תמהוניות, ולפעמים נכלוליות, שאין להם שום שמץ של אחריות כלפי הכלל, לא טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם. אלא כל מאווייהם הם קידום אינטרסים שלהם, ונסיון השתלטות על כל מיני תמימים ותמימות, וניצולם לצרכיהם ולתאוותיהם, ומשעבדים את אלה התמימים הניגשים אליהם לבקש תמיכה נפשית או אחרת. ואינם מודעים כי הללו כל מטרתם היא ניצולם המוחלט להיות להם לעבדים ולשפחות., עם כל המשתמע מכך.

הם לוקחים מהם כל אפשרות לשקול, לחשוב, או להיות עצמאיים בהחלטה, ומבצעים בהם שטיפת מח כאילו ראש הכת הוא כל יכול, החכם, היודע, הנבון, ולפעמים גם נביא השקר התורן לכווין אותם, לכל אשר יחפוץ.
תופעה הזאת התפשטב בעשר השנים האחרונות כאש בשדה קוצים, ואותם משועבדים לא מסוגלים לחשוב אם הם מנוצלים ונסחטים על ידי ראש הכת ועוזריו, זה סכנה בהחלט שאחריתה מי ישורנה.
שאלה - 269206
לרה"ג כת"ר שליט"א,
לומדים נביא בעיון בס"ד, לא מוצא חומר במפרשים מי היה שבע בן בכרי שהחליט למרוד בדוד,משמע היה לו יחוס, ולא מוצא.
ראיתי שהוא ירבעם וכו'.. באותה עת לא מצאתי.

תשובה
מסכת סנהדרין דף קא עמוד ב
תנא: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי. נבט - שניבט ולא ראה, מיכה - שנתמכמך בבנין, ומה שמו - שבע בן בכרי שמו.

ובמדרשבראשית רבה ויגש פרשה צד
כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, אם במלך למה בדוד ואם בדוד למה במלך, אלא אמר ר' עזריא בשם ר' יהודה בר' סיחון כל שמעמיד פניו במלך כאלו העמיד פניו בת"ח כ"ש במלך ות"ח, רבי יודן אמר כל המעיז פניו במלך כאלו מעיז פניו בשכינה, (שם /שמואל ב' כ'/) ותאמר הנה ראשו מושלך אליך, מנא ידעה אלא אמרה כל דמחציף אפיה במלכות בית דוד מרים הוא ראשיה מלעיל, מיד (שם /שמואל ב' כ'/) ותבא האשה אל כל העם בחכמתה, אמרה להון לית אתון ידעין מיליא דדוד הידא אומה קמת בהון הידא מלכותא קמת בהון אמרין לה ומהו בעי אמרה להון אלף גוברין, ולא טב אלף גוברין מלמחרבה מדינתכון, אמרו לה כל חד וחד ליהב לפום מה דאית ליה, אמרה להון דלמא אגב פיוסא שביק ציבחר, עבדא נפשה כמה דאזלא מפייסא והדרה מאלף לחמש מאין למאה לעשרה לחד והוא אכסנאי ומנו שבע בן בכרי מיד ויכרתו את ראשו.
שאלה - 269200
לכבוד הרב
האם הרב יוכל לבאר לנו איזה מעשים הם מיוחדים לעילוי שכינת עוזנו?
ויהיה לעילוי נשמת מרן רב רבנן החכם השלם רבי עזרא עטיה זצוק"ל וזיע"א
חזק וברוך
ומחילה

תשובה
אעתיק לפניכם מה שכתבתי קודם שלש שנים כמה גרגרים אודותיו.


שאלה - 200314
שלום לכבוד הרב עטרת ראשינו, היום י"ט באייר תש"פ, ימלאו 50 שנה תמימות לפטירתו של רב רבנן הגאון העצום רבנו עזרא עטיה זצ"ל, אולי כמה קווים לדמותו שנלמד מדרכיו.
תשובה
חמישים שנה עברו מאותו יום מר ונמהר, בו הסתלק האבא של כולנו, אני זוכר את אותו רגע בשעה 10,32 בבוקר, נכנס אחד הבחורים והרים את ידיו, וכולנו זעקנו, כי הבינוני שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלקים., כי שלשה ימים רצופים גסס בביתו הסמוך לבנין הישיבה, ובבוקר השיב נשמתו לבוראה, התאלמנו, הזדעזענו, לא יכולנו להוציא הגה, כל הלימודים בישיבה שבתו, דממה נוראה השתררה, גם רבותינו הגאונים הרב יהודה צדקה יד ימינו עשרות בשנים, רבנו בן ציון אבא שאול פאר תלמידיו וכל הרמי"ם בישיבה עמדו משתוממים ולא הוציאו הגה.

ההלוויה יצאה מביתו כשגדולי הדור מספידים אותו, המשיכה מטרים ספורים לשערי הישיבה האבלים, בראש כולם עמד הגאון הראשון לציון דאז הרב יצחק נסים זצ"ל, ואתו כל גדולי התלמידים, מרן הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה הדאיה, הרב שלום לופס, הרב בן ציון אטון, הרב יהושע שרבאני, הרב יצחק כדורי, הרב שלום אזולאי, הרב נתן סאלם, הרב יוסף זרוק, הרב יוסף שעיו, הרב ששון לוי, הרב יעקב סודרי, הרב מנצור בן שמעון, הרב משה עדס, הרב עזרא עדס, הרב רפאל עבו, הרב שאול שרבני, הרב יוסף שרבני, הרב שלמה שרבני, הרב נסים ענתבי, הרב מרדכי עטיה, הרב יחזקאל כהן, הרב יעקב כהן, הרב אליהו שרים, הרב חיים דוד הלוי, הרב יהודה מעלם, הרב עזרא שעיו, הרב ישועה עטיה, הרב עמרם אזולאי, ועוד. כולם גועים בבכיה, ולבנו נשבר לרסיסים.
ויבדלו לחיים טובים הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב ציון כהן, הרב אברהם סלים, הרב משה תופיק, הרב יעקב תופיק אביעזרי, הרב משה מאיה, הרב בנימין הלוי, בניו ובראשם הרב דוד עטיה ועוד רבים אשר ינקו תורתם ממנו ולמדו מדרכיו.
גדולי הרבנים בישראל בראשות הגאון מהרי"ש אלישיב, וגדולי האדמורי"ם בראשות האדמו"ר הקדוש ה"בית ישראל" מגור אתו היו לו שיחות מרתקות ונפלאות. וכל עמך בית ישראל מכל הארץ.

רבנו נולד בעיר ואם בישראל היא חלב הנקראת ארם צובה, למשפחת רבנים מפורסמת וידועה אשר יחוסה מגיע עד דורו של מרן השלחן ערוך ז"ל, מאותה משפחה עמדו הגאונים הרב יצחק עטיה מחבר רוב דגן, ועוד עשרות גאוני עולם מפורסמים. בילדותו התייתם מאביו, ואמו העלתו ארצה לירושלים עיר הקודש, פה מצאו מגורים בדוחק בחדר בשכונת הבוכרים, הגאון המקובל הנורא הרב שאול דוויק זצוק"ל, אמצו לבן, והיה לומד עמו מדי יום גמרא, פעם הוא סיפר כי חלה, וחומו עלה, בערב הגיע רבו לבקרו, כשהביע צער שהטריחו, השיבו, וכי תיסק אדעתך שאניח הלילה ראשי על הכר מבלי שאראה פניך? מסכתות על גבי מסכתות סיימו עד שהגיע לפרק הנושא, ורבו שידך לו את בת חבירו וידידו הטוב המקובל האלקי רבי אברהם סאלים זצוק"ל, הרבנית בוליסה ע"ה, לימים סיפר לנו כי לא היה לו מעיל ללכת לשידוכין, והשאיל לו מאת חבירו הרב אברהם הררי רפול ז"ל, אחר הנישואין עלה ונתעלה ושמו הגיע למרחוק, והיה לומד בשכונת הבוכרים בישיבת "אוהל מועד".

לימים נפתחה בעיר העתיקה הישיבה ״פורת יוסף״, ושם הזמינוהו לתת שיעורים בתלמוד ובמפרשים, כשראש הישיבה הראשון היה הגאון הרב שלמה לניאדו ז"ל, לאחר שנים מספר נפטר ראש הישיבה והישיבה עברה תחת הנהגת רבנו אשר הנהיגה ביד רמה, בחכמה בתבונה ובדעת. והוציא מתחת ידו מאות רבנים מוסמכים בבתי הדין, ראשי ישיבות, פוקים ומחברים ידועים. בשנת תש"ח גלתה הישיבה ממקומה כי המקום נכבש על ידי הלגיון הערבי האכזרי אשר החריבוה עד היסוד, ושרפו את כל הספריה הנדירה שהיתה בה כולל כתבי יד נדירים ויקרים מרבות בשנים, וביניהם כתבי יד של הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה.
הישיבה נדדה בין בתי הכנסת בשכונת הבוכרים, י"ב בתי כנסיות הכילו את לומדיה, כשרבים מתדפקים על שעריה, ואין מקום ישיבה בה, יהודי אמיד שעלה מבוכרה היתה לו קרקע פנויה ברחוב פרי חדש, וניגש אל רבנו וביקש לתרום את הקרקע לישיבה. אולם רבנו התנגד בכל תוקף. מפני שבסמוך לשם היה בית קולנוע משוקץ ומחלל שבת, ולא אבה שהתלמידים אפילו יעברו דרך שם.

מה רבה שמחתו ביום שחנכו את בנין הישיבה וחזרה עטרה ליושנה בירושלים החדשה בשכונת גאולה, ממש בסמוך לביתו, ברחוב יוסף בן מתתיהו, בה השתתפו גדולי הדור אשכנזים וספרדים, מדי ערב ראש חודש היינו ניגשים אליו למבחן על החומר הנלמד בחודש האחרון, מה רבה התפעלותינו כאשר דקדק על כל דיבור של רש"י בלי לוותר אפילו על אות אחת, ופעם במבחן שאל מדוע כתב רש"י "דהא", ומה היה קשה לו, ומדוע האות דל"ת. העמיד אותנו על הדקדוק כיצד מעיינים ולומדים. וכשלמדנו תוספות והיו כמה תירוצים כמה דקדק בלשונם הטהור. והנפקא מינה בין התירוצים, ומה ההבדל ביניהם, ומדוע אמרו "ויש לומר", "ויש ליישב", ועוד יש לומר", "ונראה לומר", "אי נמי", "וקשה", "ואם תאמר", וכן הלאה. כמה דקדוקים בלימוד ובזה הבהיר לנו את מה שהקשו המפרשים באותה סוגיא. דקדק בדברי המהרש״א ומהרש״ל מאוד.
נפש רכה והומיה היתה לו, רגישות בלתי נתפסת, פעם סיפר, כי כשנפטר הגאון הגדול המקובל האלקי הרב אברהם עדס זצוק"ל, אחרי ארבע שנים כשהיו מזכירים שמועה בשמו היה פורץ בבכי מר ונמהר. כאילו זה עתה נפטר.

והתקופה קשה מבחינה רוחנית, מערכות דת ומדינה התחוללו, קדשי ישראל נרמסו, ויראי חטא נמאסו, חילולי שבת המוניים, הרב קרא יחד עם כל גדולי הרבנים הספרדים לצאת להפגנות השבת, נעל את בתי הכנסת והתפללנו ברחובה של עיר, משאיות גדושות קיבוצניקים הגיעו בעצם יום השבת בחסות השלטונות ואלות בידיהם כשהם מכים וחובטים בכל מי שנקרא בדרכם, והוא לחם כחומה בצורה, אך התנגד לכל גילויי אלימות.
בריכת שחיה מעורבת הוקמה בירושלים לראשונה ברחוב עמק רפאים, הרב קרא ליום תפלה ובכיה בבית הכנסת הגדול ״בזכרון משה״ מונטיפיורי ע"ה. שם נשא דרשה מעומק לבו, עד היום מהדהדים דבריו באזנינו, כמה קדושה ויראת שמים. באחד הימים פגש את אחד מגדולי הרבנים ושאל אותו היום יש הפגנה האם הבחורים הולכים? והנשאל השיבו איני מורה להם מה לעשות. אמר לו, ואם בנך היה נתפס שם ונאסר וחלילה יכוהו היית מסכים? לא עברה שעה קלה וכאשר אמר כן היה.

אהב כל תלמיד כנפשו כאילו היה בנו, כמה דברי עידוד וריצוי שמענו מפיו, כמה חרד מעוון ביטול תורה ואפילו לרגע, עד שאסר על התלמידים מלדבר מילה אחת מפני ביטול תורה, והיה מזהיר אותנו "השם יצילנו מחצי חכם" (היינו הגם היודע סוגיה אך לא בשלימותה.) וכגודל אהבתו אלינו כן אהב את התורה, יום אחד ראיתיו מעיין בגמרא מחבק אותה ומביט בתוספות שבראש העמוד כשלפתע פרץ בצחוק עמוק, והתברר כי היתה לו דחיה על דבריהם, והנה הם עצמם בהמשך הדברים מיישבים ומיישרים את הדבר והיה העקוב למישור, גם כשהלך ברחוב היה ממלמל בדברי התלמוד והיינו שומעים אותו מאחוריו ומתענגים לדבריו, תורה מהלכת היה, כולו תורה ויראה.

אחד הבחורים היו לו צרות בצרורות, הורים חולים, עניות ודלות, ועוד מרעין בישין, בצר לו הלך אל האדמו"ר הבית ישראל מגור ז"ל, כשנכנס לחדרו לתנות את צרותיו, השיבו מיד "מדוע באת אלי? ויש לך את רבי עזרא, לך לרבי עזרא והכל יסתדר". תלמיד אביו שוכב על ערש דוי והרופאים התייאשו ממנו, ניגש אליו ובקשה בפיו אסע לי לצפון ואבכה עבורו במקומות הקדושים, השיבו מיד, בצהריים תלך להר הזיתים שם שוכבים מצוקי ארץ והם יעוררו את כל הצדיקים ויתפללו עבורו ויבריא, וכן היה.

ועוד עובדה אגלה לכם היום, שנה אחת והיה זה בשנת תשכ"ג, הגיע יום ה' באייר, ובירושלים נערכת כנהוג צעדת צה"ל, ויש בחורי שוליים או עולים חדשים ממדינות שונות, שחשבו לצפות בחלקה, המשגיח היה הגאון רבנו שבתי אטון זצוק"ל, והלכנו אבדל לחיים טובים לביתו ושחנו לו את המאורע, הרב החליט לכתוב מכתב "קול קורא" לחיזוק התלמידים, שרבים מהם עלו ארצה לאחרונה ממדינות שונות. והרב ישב במשך עשר דקות וחישב איך להתייחס ליום הזה ומה לכתוב על זהותו, בסופו של דבר כתב "מחר הוא יום המצעד", ולשמחה מה זו עושה. והאריך בדברי תוכחה על כך שהגאולה מתמהמהת להגיע, ואין לומר כוחי ועוצם ידי, וחתם שמו בה. כל הבחורים ישבו על מקומם בלא להרים עיניהם מהגמרא.
אהוב לשמים ואהוב לבריות, מימיו לא הקפיד על שום אדם, ולא הקפידו עליו, נפטר בשם טוב מן העולם. זכותו תעמוד לנו ולכל זרעו אחריו ויאריך השם יתברך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.
אבקש מחילה מנשמתו הטהורה, כי לא כתבתי אפס קצהו מגדלותו ואישיותו הטהורה. בן ציון.
שאלה - 269030
לכבוד הרב מאיפה לומדים שאסור לשבת על שלחן האוכל?
תשובה
עיין ספר חסידים סימן תתקכ
"ילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו היה משים תדיר ספריו עליו ולא יחדו רק לספרים לבד וגם כשרצה לאכול עליו לחם ובכל יום ספרים עליו ולקח הספרים מעליו עד שאכל ועמד הילד על השלחן וירד ונחתך כף רגלו בסכין, אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן".

במסכת ברכות נה עמוד א
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כל זמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו - שלחנו של אדם מכפר עליו.
וכתב הרב פנים יפות ויקרא יא
"שלחנו של אדם מכפר עליו שנאמר [יחזקאל מא, כב] זה השלחן אשר לפני ה', ענינו שע"י אכילת אדם מצרף ומברר הטוב והוא תיקון עלייתו והיינו דכתיב אותה תאכלו וכן גבי דגים דכתיב אותה תאכלו, היינו שיכוון באכילתו להעלות את הניצוץ הטוב שבעצמותו כמבואר בספרים בכוונת האכילה [לקוטי תורה, עקב] להעלות המאכל והוא כמו ענין הקרבן".

וכתב הרב מטה משה עמוד גמילות חסדים חלק שני במעלת הצדקה פרק ט בהכנסת אורחים
"וכתב רבינו בחיי בספר שלחן ארבע שער א' וז"ל, והנה באזנינו שמענו ורבים ספרו לנו, בגדולים שבספרד והפרנסים בעלי אכסנאים, שנהגו מנהג נכבד מאד ונתפשט ביניהם מימים קדמונים, שהשלחן שלהם שהאכילו עליו את העניים, בלכתם לבית עולמם שעושין ממנו ארון ולוחות שנקברים בהם. וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות, כי האדם אילו יגיע שיאו לעב ויעלה עשרו לעושר המלך שלמה, לא ישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש, כי אם הטוב שעושה והצדקה שהוא מרחם את העניים, כמו שאמר (ישעיה נח, ח) והלך לפניך צדקך".

וכתב בפסקי תשובות אורח חיים סימן קסז
כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן. וכשאחז"ל (ברכות נ"ה א) בזמן שביהמ"ק קיים המזבח מכפר על האדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' (- מ"ב סק"ל). ועפי"ז כתב בשעה"צ (סקכ"ו) בשם האחרונים שאסור להרוג כינה על השלחן, וה"ה שלא50 לעשות עליו שום דבר מאוס ולא להניח עליו דבר מאוס, ובשם ספר חסידים (סי' תתק"כ) שלא להניח לילדים לפסוע על השלחן, ויהיה השלחן מכוסה במפה והכלים שעליו נקיים.
שאלה - 268969
שלום לכבוד הרב
אנו מלמדי תינוקות של בית רבן מבקשים מקור מדוייק להראות להורים, שכלב לילד זה מטמטם את ליבו ומשכח תלמודו תודה רבה

תשובה
לכבודו של מורנו התנא האלקי הרשב"י הנני לציין בס"ד, כמה נקודות כמיסת הפנאי.
א, עיין בזוהר בשלח דף סה עמוד א
"כתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, יחדיו דייקא, ותנינן לא יהיב איניש דוכתא לזינין בישין דהא בעובדא דב"נ (לתתא) אתער מה דלא אצטריך, וכד מזדווגי כחדא (לא יכלין למיקם בהו, מבין סטרא דלהון נפיק) מתקיפותא דלהון דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו הדא הוא דכתיב (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, (נ"א מתקיפותא דלהון נפיק ההוא דאקרי כלב ודא חציפא מכלהו) אמר קודשא בריך הוא אתון אמרתון היש יי' בקרבנו אם אין הרי אני מוסר אתכם לכלב, מיד ויבא עמלק, ר' יהודה אמר (במדבר כד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק, אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל הדא הוא דכתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ולא הוה עמא דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקודשא בריך הוא, ועמלק לא הוה דחיל, הדא הוא דכתיב ולא ירא אלהים",

ב, זוהר רעיא מהימנא נשא דף קכד עמוד א
"ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי נחש, ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמא"ל אתקרי כלב ממנא דגיהנם דצווח הב הב הדא הוא דכתיב (משלי ל) לעלוקה שתי בנות הב הב וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה גיהנם ועבר עליו רוח קנאה".

ג, זוהר רעיא מהימנא פנחס דף רכד עמוד ב
"ואוף הכי כד מית ב"נ אי זכי נחית בדמות אריה לקבלא נפשיה ואי לאו בדמות כלב דאמר דוד עליה (תהלים כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ובגין לשיזבא קודשא בריך הוא גופיהון דישראל מנהון ונפשהון מני לקרב קרבנין דבעירן וגופן באתרייהו לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים".

ד, מכמה בחינות הדבר אסור וגרוע מאוד למי שמגדלו,
א, האיסור שלדעת הרבה פוסקים הוא מהתורה ועובר על עשה ועל לא תעשה. ב, הטומאה שיש ממנו ושורה על הבית ויושביו.
א, בתלמוד שבת סג, א. "אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יוונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר, אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב".
וכתב רבינו בחיי ז"ל דברים כב, ח. "השמר לך ושמור נפשך מאד", ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו, וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול".
ועיין למהרש"ל בים של שלמה שם, שכתב אפילו אינו רע, ואפילו קשור בשלשלת אסור מפני הפחד ממנו. וכתב המהרש"א בחידושי אגדות "ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו' דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק". ראה כמה רעה גרם לעצמו, שהמזוזה אינה מועילה לבית.
והרב שפת אמת ז"ל פירש "מה שנקרא כלב רע, הוא בעל מום ועקרו שיניו וצפרניו,ובכל זאת אסור להחזיקו".

ב, ובתלמוד בבא קמא פג, א. "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, המגדל כלבים כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה? למיקם עליה בארור. ועיין בספר יראים סימן ר"י שכתב על פי הגמרא בבא קמא שהמגדלו בביתו הוא ארור. וכן כתב רבנו שניאור זלמן מלאדי ז"ל בשלחן ערוך שלו בחושן משפט הלכות שמירת הנפש. ועיין בדרך פיקודיך מ"ע א' כתב שהוא בנידוי. ובספר סודי רזייא חלק א בפתיחה כתב שהוא כעובד עבודה זרה, ויראת שדי יעזוב, שהוא מתפלל לאבינו שבשמיים, ובוטח בו שיצילנו מכל רע, ויברכהו בפריה ורביה, וישמרהו מהמזיקים, ומעלים עיניו מהעניים הרוצים להיכנס אליו ולהשביע רעבונם.

ג, ועיין בפתחי חושן חלק ו, פרק ה, הערה צו
שו"ע סימן תט, ג, ובשו"ע הרב ה' שמירת גוף ונפש, שמא תפיל אשה מיראתו, ולדבריו גם זה בכלל מכשול שיש בו משום סכנה, שיש בו משום עשה ול"ת (עי' פרק ב סעיף ג), וסיים שהמגדל כלב רע עומד בארור כמו המגדל חזירים (עי' שו"ע שם), ומשמע בשו"ע סימן שצה, א. שגם כלב שאינו נושך אלא על ידי שסוי הוא בכלל כלב רע שאסור להניחו.

ד, ועל פי הזוהר הקדוש וחכמי הקבלה יש בזה דברים חמורים ביותר, והמזיקים חס ושלום באים עמו.

ה, ספר חסד לאלפים סימן שיו
המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה, ויש אומרים שאף בחול אסור לצוד בכלבים משום מושב לצים (רמ"א שם), ואינו זוכה לשמחת לויתן (הוי מחשב גודל הפסד עבירה של מושב לצים,
נ"ב בלי נדר נמשיך בכך בבא העת.
שאלה - 268430
לכבוד הרב הצדיק והיקר , אם הרב יכול לכתוב את חשיבות מטפחת הראש לאישה ולא פאה יש לי חברה עם חלישות הדעת לגביי מטפחת רק קצת דברי חיזוק תודה לרב השם ישמור תרב בבריאות היתנה.
תשובה
העורך, אעתיק לכבודו תשובת הרב קודם שנתיים.


שלום בלוס אנג'לס יצא פסק ע"י רביי שמותר לאשה נשואה ללא כיסוי ראש ומסתמך מספר חוקי הנשים להרי"ח שכתב כן על נשות גרמניה והפסק עושה רעש ורבים נגררים אחריו, נא מכת"ר לעורר על זה
בתודה מראש קהילות הספרדים לוס אנגלס וקנדה.
תשובה
אוי לעיניים שכך רואות , ואוי לאזניים שכך שומעות, כי שני חטאים נוראים חטאו המתירים בזה, האחת להוציא דיבה ועלילה על קדוש ישראל רבנו הבן איש חי שכאילו התיר הדבר חלילה, והשנית לעקור דבר מהתורה, ולפרוץ את חומת הצניעות השומרת עלינו מכל רע, ולגרום שהשכינה חס ושלום תסתלק מישראל.

אוי לדור שכך עלתה בימיו, והרי כיסוי ראש לאשה לדעת רבים מהפוסקים הוא מהתורה, וכדאיתא במסכת כתובות עב, א. וכן הוא במדרש רבה נשא ט . טז. שהוא מהתורה. וכן דעת המאירי כתובות שם, והרשב"ץ מ"ע קלז, נב. וערוך השלחן עה, ז. ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

ומי הוא אשר יהין להתיר איסור נורא של שער באשה ערוה, כנזכר בברכות כד, א. וכן נפסק בשלחן ערוך אורח חיים עה, ב. ועוד בשלחן ערוך אבן העזר כא,ב. אסר על האשה ללכת בחוץ גלויית ראש בסכינא חריפא. וכן לו בסימן קטו , ד. שההולכת אפילו במבוי או בחצר משותפת גלויית ראש נקראת עוברת על דת משה ויהודית, ועליו לגרשה מיד ללא כתובה .

והאם לא די לנו בצרות והאסונות הנוראות המקיפים אותנו מכל עבר, ואויבינו מכל העולם מדמים להשמידינו, ועל הכל היצר הנורא אורב בכל חלק ופינה להחריב כרם בית ישראל, והדור הצעיר נחלש ביראת השם, והמסורת הנתונה לנו מדור דור הולכת ומתדלדלת, עד שקמים אנשים מקרבנו להרוס גדר הצניעות ???

ועל הטענה המופרכת שכאילו הבן איש חי התיר, מעולם לא היה כדבר הזה, אלא הוא דיבר לגבי קריאת שמע מול שיער של מי שרגילה להתנהג בפריצות ובעלה רגיל בכך, וחלילה להעליל על קדוש ישראל שהתיר את הדבר. והדברים ברורים ואינם צריכים הסבר לכל ישר דעת ונבון.

היה לא תהיה, גורו לכם מפני התורה הקדושה, גורו לכם מפני החבלה בצניעות ובקדושת ישראל, אל תמרדו באבינו שבשמים, אל תמרדו בגדולי הדור, אל תמרדו בתורה הקדושה.

והשם יתברך יגדור פרצותינו, וישכין שלום במחנה ישראל, ונשמור על חקי התורה ומצוותיה עד בא גואל לציון בב"א.


החותם בדמע ובכאב נורא בן ציון מוצפי.
היום כ"ב באייר , ל"ז למטמוני"ם התשע"א.
שאלה - 268240
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר להשתתף באירוע מעורב עם מוסיקה ונגננים של אחותי אירוע הנקרא 'בריתה'בספירת העומר בראש חודש ? תודה

תשובה
אעתיק לך ידידי תשובה שכתב הרב במענה לשאלה זו.

שאלה - 74472
ב"ה
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב שלי התיר לי לעשות בריתה, והוא אמר לי לומר שם דבר תורה וזה יהיה סעודת מצוה, ואני רוצה לסמוך עליו.
תשובה
א,אני מבין מדבריך שאתה בסך הכל רוצה ל"הודיע" לי שיש לך דרך לעקוף את התורה הקדושה, ולצפצף על כל חכמי הדורות שלפנינו שלא היתה להם את החכמה ל"המציא" את השיטה לטהר דבר אסור.

ב,עצם קריאת המסיבה "בריתה" הוא בורות, ליצנות ועם ארצות מוחלטת, זו העתקה לא מוצלחת וטפילה של שמחת הברית, זילות של המצוה היקרה ביותר, והיא כריתת "ברית דמים" עם הקדוש ברוך הוא, והסעודה שלה היא "סעודת מצוה" ממדריגה עליונה, עד שבגמרא פסחים קיג, נאמר שמי שמזמינים אותו לסעודה והכל שם צנוע וכשר, ואינו משתתף, מנודה הוא לשמים חלילה. ועמי הארץ למדו מהגוים לקחת את הקודש ולעשות ממנו חול.

ג,עצם קיום מסיבה שאינה של מצוה, היא עבירה, כי אסור לנו לבדות מלבנו "שמחות" ובודאי לא לארגן מסיבות וסעודות ראווה, באולמות, בזבוז כספים, השחתת המידות, כלי זמר שהם אסורים לא במצוה, ונקראים בהלכה במקרה הטוב "סעודות הרשות", כלומר סעודה שאדם המציא ואין לה מקור. וצריך כפרה עליה.

ד,בנידון שלפנינו אין ספק שתהיה פה החטאת הרבים, כי תבאנה נשים שונות, בלבושים משונים, יהיה קשה במקרה הטוב לשמור על גדרי הצניעות שהם איסורי תורה חמורים ביותר, כמו תערובת אנשים ונשים ואפילו כשהם עומדים בפאתי האולם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, לבישת בגדי פריצות של חוקות הגויים, שירי תפלות והוללות, קולות זמר של נשים שתלוונה את "האירוע. ושלא לדבר על פריצת גדר וחומת הדת בזה שמכניסים בדלת האחורית מנהגים מקולקלים שאחריתם מי ישורנו.

ה,לא ידעתי אם לצחוק אם לבכות כשקראתי ש"תכשיר" את האירוע הנורא על ידי דבר תורה. וזה הוספת חטא על פשע כאילו היתממות, אני רוצה להנצל מעונשו של הקב"ה, ואני חלילה מתחכם עליו ואומר תורה ובזה "מכשיר" את האסור, גדולה מזו אני משתמש בתורה עצמה נגדה, לא יראת השם כאן, לא כבוד התורה, לא הצורך בהשמעת דברי מוסר לאנשים שאין בהם תורה, אלא זה הפך לפוללוקלור, בבחינת נזם זהב באף... ועיין באור לציון חכמה ומוסר מה שכתב על מי שמשתמש בשלחן ערוך כדי לפטור עצמו מהדין, ולא כדי לקיים את רצון השם.

ו,תמוה שבעתיים, שאיני מכיר אותך כלל, לא הזדהית בשמך, שרבבת אותיות, ועברת על הפסוק מדבר שקר תרחק, ותשלך אמת ארצה. מי הוא רבך ? האם אין לו שם ? האם הוא נסתר ? ואם כן מה לי ולו ? וכי כך פוסקים הלכות ומנהגים ? זורקים דברים לאויר ? האם זו היהדות, התורה החכמה, הרצינות שאתה מתייחס אליה ?

ז,עוד משפט אכתוב לך, היום ב"רחוב" ישנה מגמה מסוכנת, כאילו קיום הדת הוא ענין משפטי או פוליטי או סקטוריאלי, ואם אתה שייך לאיזה "זרם" שצץ לצורך אותו ענין מותר לך לעשות ככל העולה על רוחך. זהו מרד גלוי בהקב"ה ובתורתו, בגדולי הדור שלא נהגו בכך, במסורת אבותינו הקדושים, כי עם קדוש אנחנו לאבינו שבשמים.

ח,לא כל מי שפותח ספר ומצטט פתגמים, ופעמים רבות אינם כענין ובודאי לא להלכה, נעשה פוסק, מורה דרך, קובע מנהג, רב מוסמך, ויש המשווים אותו לגדולי דורנו שלמדו מאה ואחת !!! פעמים את הש"ס, שימשו וראו את גדולי הדור הקודם שהיו מלאכים בדמות אנשים, יראי הוראה, ודקדקו על כל קוצו של יו"ד בתורה וביהדות. חלילה לנו לחלוק עליהם, להמרות את פיהם, ויהי בימי שפוט השופטים. ולסיום אני מתחנן אליך ואל חבריך אנא, אל תחקו את מנהגי הציבור החילוני, ואל תכניסו לקהילתינו מנהגים הרסניים.

כתבתי כל זה למען יהי לכולנו מעט נקודות למחשבה בדרך התנהלותינו בדור תהפוכות זה, ובזמן קשה שאנחנו מוקפים תלאות ואיומים קיומיים, וכל זה בא לעוררנו לשמור על קיום התורה.
שאלה - 267631
שלום לכבוד הרב. מדוע פחדו ישראל מצריים על הים?......
תשובה
בתורה כתוב שמות יד, י
וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק:
במדרש שמות רבה פרשה כא
"נוסעים אינו אומר אלא נוסע, כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר כיון שראו אותו נתייראו הרבה שנאמר וייראו מאד, ומהו והנה מצרים נוסע אחריהן שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקדוש ברוך הוא מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה, וכן אתה מוצא בנבוכדנצר שהפיל הקדוש ברוך הוא לשרו תחלה שנאמר (דניאל ד) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל".

המלאך הממונה עליהם ירד מהשמים להילחם בעם ישראל, והשם יתברך הטביע אותו בים ככתוב "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים".
וצריכים לדעת שקריעת ים סוף עיקרה היתה בשמים, שם נלחם אבא שלנו שבשמים עם שרי מעלה, ולכן נקרעו כי ימים וןנהרות ומימות שבעולם, וכל העולם פחד מאבינו שבשמיים ככתוב בשירת הים. תתבונן ותראה שהיו נסים גליים מופתים עצומים. ובקרוב יעשה לנו כמתם.
שאלה - 267336
לכבוד הרב מוצפי שליט"א מרגישה שאני עומדת בנסיונות באמונה אבל הם גדולים עליי עוד קצת ואני מתרסקת נא כבוד הרב חזק את נפשי
תשובה
בהוראת הרב שליט"א העתקתי תשבתו לשואלת הנכבדב במיוחד, ממאגר התשובות באתר.

דע, שאבי ז״ל אמר לי לפני 56 שנה. יבואו ימים ואתם בדורכם תראו דברים משונים והפוכים. ויהיו הפרעות רבות בעבודת השם יתברך מכל הצדדים. ולא יהיה אדם במנוחה ובשלווה. ולשמור מצוות בלב שלם ובאמת יהיה קשה מאוד. ותצעקו ותבכו ולא יהא מי שאפילו יאזין לכם ויקשיב לצערכם. והסיבה כי ה"בעל דבר" הוא המשטין והמפריע ככל שמתקרבים ימי המשיח והגאולה, עושה הכל כדי להפיל את האדם מדרכו הטובה, אך מי שיהיה איתן ויציב באמונה ובעבודת השם יחזיק מעמד.
ועתה לסיבות והפירצות לכך, אומר לך ידידי היקר, ראשית הכל הוא שיש במחנינו אנשים שונים המורדים בגלוי בגדולי ישראל, אם מטעמי כבוד מדומה, אם מטעמי שלטון ושררה, ומסיטים וגם מסיתים את הציבור מהדרך הישרה, והורסים ומחריבים בדרכם כל חלקה טובה, וממרידים את ציבור היראים והתמימים מלשמוע בקול הרבנים, והם משמשים דוגמה רעה לכולם, והאנשים התמימים נגררים אחריהם.
האחריות הגדולה בראש ובראשונה היא על כלי התקשורת השונים הנקראים "חרדים" המחקים את דרכי הגויים הנלוזות, בהשמעת ביקורת גלויה וגם מרומזת על חכמי הדור, המתירים ומחטיאים את הרבים לכתוב ולהשמיע רכילות, לשון הרע, שנאה ופירוד, גם נגד גדולי הדור, והם אם כל חטאת, ונלווים אליהם סכלים ורפי השכל, אספסוף נבער ומשועמם, אשר מגיבים ומקבלים במה חשובה לאיסורים אלה, ומתחרים ביניהם מי ישמיץ יותר, מי יבזה יותר, מי יטנף פיו וישמיע דברי נאצה, והכל במסגרת עבודה ל"שם שמים" ותיקון העולם. ואין עליהם פיקוח כלל. כי הם אומרים לעצמם אני ואפסי עוד.
ועתה לעצם הענין, עצם הדבר שפרצו את כל הגדירות של ביטול תורה, השמעת דברי הוללות, שירים משונים שאין בהם מאומה לשבח הבורא והתורה, היראה והטהרה, התשובה והמוסר, ובמוסיקה מחקים את אומות העולם. היכן שירי רבי יהודה הלוי? שירי רבנו שלמה אבן גבירול? שירי רבנו החכם אברהם אבן עזרא? שירי רבי אברהם מימון, שירי רבי אלעזר אזכרי, שירי רבי ישראל נג'ארה? שירי הקדוש רבנו שלם שבזי? שירי רבי דוד חסין? רבנו יוסף חיים? רבי מרדכי עבאדי? רבי שלמה לניאדו? ועוד ועוד. שירי הקדמונים הקדושים ששזרו בדבריהם תורה וסודותיה, קדושה ויראה ודברי חכמה ותורה. ועתה כל איזה זמר אליל מחבר מילים מכריסו וממוחו המבולבל, והוא ריק מכל, פוחז המופיע בבתי מרזח ומרקד בבתי משתאות. ועורכים תחרויות ומירוצים חידונים ושעשועונים להבלים.
וכמה כואב הדבר שבדיוק בחודש האחרון שכלנו למעלה מעשרה ילדים באסונות שונות, מי באש, מי בסקילה, מי בהריגה, מי בחניקה, מי בחליו, מי בעריסתו, יונקי שדים, גמולי חלב, תינוקות של בית רבן, ואין מי שמעורר על הדבר, ובו ביום טרם נטמנו הנפטרים הרכים, יש חאפלות, סעודות, הילולות, תופים ומצילתיים, שירים ומחולות, זלילה וסביאה, כאילו לא אלינו נוגע הדבר, מבהיל, מדהים, מזעזע, מרעיד כל מי שנפש יהודית בקרבו. ועל כולם בעצם ימים הללו הסתלק מנהיג הדור, הזקן אשר על העדה, שריד דור דיעה, ואין מי שמבכה ומספיד את הדור היתום. מבהיל איך עמי ארצות, בורים, אנשים ריקים, משתלטים על חייו הטהורים של עם ישראל.

שכחנו לומר תיקון חצות שהוא הלכה מפורשת בשלחן ערוך, ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה, ועל התורה ועמנו ההולכים בגולה, וכך היה מנהג אבותינו הרבנים והחכמים, אנשי העמל ובעלי הבתים, פשוטי עם וגם בחורים צעירים, ובשעת חצות הקדושה מאוד. במקום זאת צווחים כעגלים הלילה שמחה גדולה הלילה, ומידי רגע וקטע משמיע השתיין את גערתו והברותיו היוצאים מגרונו, כאילו מופיע בבתי מרזח ומועדונים, והורס את מעט היראת שמים שנשארה בנבכי נשמות ישראל הקדושים. ובין פרק לפרק משמיעים דברי תעמולה ופירסומות על טיולים, תכניות בידור, מושב ליצים, מרצים ריקים מתורה ומחכמה, בילויים בבתי מלון גרועים, ללא הקפדה על צניעות וכשרות נכונים, ומושכים את כל החרדים מבתיהם, ועוקרים אותם מבני משפחותיהם לפינה נידחת בקצה הארץ, במסווה של "חיזוק ואמונה", כאילו כאן בערי הקודש אין תורה ואין רבנים, וצריכים כולם לנדוד ולהגיע למקומות לא רצויים, שלא ראינו מימינו ולא שמענו על שום גדול בישראל שהלך שם לנפוש חלילה. ושם נפגשים גברים ונשים ומביטים בכלים טמאים, ומטמאים את נפשם ונפש האבות עם הבנים, ומחליפים ביניהם רשמים, מכל מיני הבלים. וידעתי בני ידעתי כמה משפחות טובות התפרקו, התדרדרו, וירדו תהומה הם וצאצאיהם כתוצאה מהחשיפה למקומות אלה, תשאל את הדיינים היראי שמים היושבים על מדין. ונעשה הדבר כמצווה כאילו שבת קודש במקום היותה יום קדוש לתורה ולמוסר, הופכת ליום אופנה, בידור, בילוי וזלילה, כאילו היהודי חס ושלום בא לעולם לבלות ולטייל כל ימיו.

הליצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, ובבית המקלט פתוח ומשמיע קול נחירות הסוסים וקרקור העורבים, ואת כל הפסולת הנמצאת בקודקודם של השתיינים הפולטים למיקרפון קול הברה, עם קולות נכאים, והשומע אומר יפה. ולכן היהודים יוצאי אירופה מעלים בדעתם שאלו חלילה בני הספרדים ואלה מנהגם ומתעבים אותם ומתרחקים מהם, וזו הסיבה שלא מכניסים את בנינו ובנותינו למוסדות התורה, כי חוששים על שמם הטוב, ואינם יודעים שאלה מיעוט שבמיעוט, השוליים שבשוליים, המקלקלים את בני ובנות הדור הצעיר, ולא נמצאו בקרבנו מנהיגים מורמים מעם שיעמדו ויתריעו על כך, ואין דורש ואין מבקש.
כך זה משפיע על הציבור החרדי בכללותו, והנשים היקרות בראותן שאין מוחה, ומדמות בעצמן שזו דרך נכונה חלילה, מורדות ומזלזלות בבעליהן, וכך צאן פזורה מחכים לישועה.
שאלה - 267256
שלום לכבוד הרב. כבודו לימד אותנו כמה פעמים כי הזכרת י"ג מדות אינם חוזרות ריקם, ומדוע אנחנו פעמים רבות מתפללים ואומרים ויעבור ולא נענים?
תשובה
שאלתך דנו בה הראשונים, ואצטט לך ידידי דברי מהר"ם אלשיך בכמה מקומות, ומהם בספר תהלים פירש רבנו משה אלשיך ז"ל [קג, ז]
"כמו שאמרו ז"ל שכביכול נתעטף כש"ץ ואמר ה' ה' א - ל רחום וכו', ואמר עשו לפני כסדר הזה, וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. והנה על אשר יקשה כי הלא כמה פעמים אומרים י"ג מדות ואין נענים, שמעתי בשם בעל ספר לבנת הספיר שמדקדק אומרו "עשו לפני וכו'" ולא אמרו ז"ל שאמר "אמרו לפני", שרמז כי לא חפץ ד' בהזכיר מדותיו יתברך בפה ולא יעשה אותם בפועל, כי אם שגם יהיו עושין אותם כי המדות הנאמרים רחום וחנון וכו' יהיו עושים המזכירים אותן, וזהו "עשו לפני". והנני מוסיף על דבריו למה לא אמר "עשה לפני", כי אם "עשו" לשון רבים עם היות שעם משה ידבר, אך הוא כי למשה אין צריך רק הודעה לאומרם, כי הוא לא חסרו ממנו עשות המדות ההם. ובזה נבא אל הענין, והוא כי לזה אמר דעי נפשי כי הן אמת כי למשה לא היה צריך רק הודעת דרכיו אשר שאל "הודיעני נא את דרכיך" שהם הי"ג מדות, אך לבני ישראל היה צריך פועל שיעשו ויפעלו אותם כמדובר מלשון אומרו עשו לפני וכו', וזהו יודיע דרכיו למשה כי למשה הודעה תספיק, אך לבני ישראל צריך עלילותיו יתברך שיפעלו אותן ממש".
שאלה - 267207
לכבוד הרב היקר שליט"א, שמעתי פעם מהרב שחיטא שאמר שהכבוד נברא בעולם רק למען שנכבד את השם יתברך, ואיך הטטווינו לכבד טת ההורים ואת החכמים?
תשובה
דע, כי המפרשים עמדו על שאילתך החשובה, כי ראינ בכמה מקומות בתורה הקדושה, שבכתב ותורה שבכל פה, לכבד את השם יתברך, את אב ואם, את הזקנים, את חכמי ישראל, את המורה שמלמד אותך. וכן מצינו לכבד כל אדם, כנזכר בפרקי אבות "בן זומא אומר איזהו מכובד זה המכבד את הבריות.

והתשובה היא שכל מה שנצטווינו לכבד את הגדולים, היא מכוח מי שציווה אותנו, כי בשעה שאתה מכבד את הוריך אתה מכבד את הקדוש ברוך הוא שציווה אותך לכבדם, וכגן כשאתה מכבד אחרים נמצאת נוהג בכבוד ובדרך ארץ, ובזה מעריכים הסובבים את התורה ואת מי שנתן לנו אותה.

ואעתיק לך את מקור הציווי, בדברי רבנו בחיי ז"ל בספרו כד הקמח [ערך חילול השם] "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיה מח). הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (שם), וידוע כי העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד ה' יתעלה. שנא' (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואין ראוי לשום אדם לחפוץ כבוד בעוה"ז כי אם לכבודו יתברך להשתדל במעשים שיתקדש בהן שם שמים ולא שיחולל בסבתו".
שאלה - 267170
לכבוד מורנו הרב שליט"א, שמעתי פעם בשיעור מהרב שיש ליזהר לא להשליך פסולת או את הבגדים כשמחליפים, ולגרום טירחה לעובד יהודי. מי אמר את זה ואם זה כתוב?
תשובה
נכון הדבר, א, משום נימוס ודרך ארץ. ב, כשיהודי שומר מצוות עושה כך יש בזה משום חילול השם.
ג, על כל אלה יש איסור בתורה[ ויקרא כ"ה, מ"ו] וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: וכתב בספר המצוות להרמב"ם זיע"א [מצות לא תעשה רנט] "ולשון ספרא (שם) לא תרדה בו בפרך שלא תאמר לו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך לו. וכן כל מה שדומה לזה. ואמנם הביאו משל מן היותר קלה שבמלאכות והיותר נקלה מהם ועם כל זה אינה מותרת אלא בעת הצורך".
ובספר חרדים מצוות לא תעשה [פרק ה, עג] כתב "לא ישתעבד אדם בחבירו ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ולתועלתם ואפי' להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות ככר לחם אסור אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ, מרבינו יונה"

וכן שמעתי ממור אבי ז"ל וממורנו הרב בן ציון אבא שאול ז"ל, שאסור לאדם להשליך בגדיו בריצפה או לפזרם, מי מבני הבית יצטרך להתאמץ לאוספם, כי אתה יכול להוליכם לארון הכביסה בעצמך, וכן לא להשלים פסולת ברצפה בבית הכנסת או בבית המדרש ויש שם עובד יהודי שיצטרך לטרוח להרימם, כי זה לאו מהתורה.
ופעם אחת ראיתי למור אבי ז״ל לעת זקנותו, שראה על רצפת החדר בבית חתיכת נייר, והתאמץ להרימה מהריצפה והלך להשליכה לאשפה. כדי שבני הבית לא יטרחו, והגם שהיה חלש מאוד.
וכן ראינו כמה פעמים את מרן ראש הישיבה הגר״י צדקה ז״ל, שראה בחלון הכיתה פסולת, הוציא מכיסו מטבע חשוב ונתן לאחד הילדים וציווה עליו לסלקו לאשפה. זיע״א.
לכן, ניזהר בזה לא להטריח עובדים יהודים. [ולא יהודים מפני חילול השם].
שאלה - 266198
שלום לכבוד הרב
האם הכשרות שלך היא כשרה לבשר או לא

תשובה
הגאון הרב הצדיק יורם בן סעדון שליט"א, איש ירא אלקים משכמו ומעלה, חכם ונבון, בקי בכל הדיעות והפרטים בהלכה, בכל השייך בכלל, ועניני הכשרות בפרט. על כל אלה אומן במלאכת השחיטה, זריז וזהיר, חכם מחוכם ונבון לחש, בעל חכמה ותפיסה נדירים, מהיר מחשבה ובעל רגישות ועירנות מיוחדים, המבחין מעצמו במלאכה הקשה והעמוסה, וגם בעל עין חדה באופי בעלי מלאכת הקודש, הן השוחטים, הן הבודקים, הן המשגיחים והמפקחים, על כולם מפקד בכוח אשר חנן אותו הבורא, אינו יודע מנוחה באחריותו בימים ובלילות, הן בשחיטת העופות, והן בשחיטת הבקר.

זכה בד"ץ "בני ציון" במרגלית יקרה זו, יהלום דלית ליה טימי, מוכתר בנימוסין, בעל לב רחב, סבלנות מרובה, וגם תקיפות איתנה בכל הנוגע להלכה, ואינו זז כמלא נימא בכל עבודת הקודש. עוד בימי הגאון מרן מלכא ה"יביע אומר" זצוק"ל זלה"ה, נודע בשערים המצויינים בהלכה שמו, ובחר בו להיות ראש הבד"ץ, ואת הכל עשה בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

אני הצעיר באלפי ישראל מודה ומשתחווה לאבינו שבשמיים שזימן לנו אותו לגשת אל המלאכה, לבחור את כל אנשי הצוות, אחד לאחד, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים במלאכת הקודש, והוא נשיא עליהם לנהלם ביום ובללה למען יאכלו בני ישראל מוצרים מהודרים, ויעלו על שלחנם עופות ובשרים מעולים ומהודרים בכל ההידורים, אליבא דכל הדיעות.

כאן עוד מקום יפה בלבי לברך את בעלי המפעל "וול דאן", אשר לא חסכו ולא חוסכים כל מאמץ לחזק את הכשרות בכל ההידורים, ועומדים איתנים כנגד כל הרוחות הזרות הסוערות למולם, את ידידנו הנכבר ירא אלקים שמעון אסרף הי"ו, וחביריו היקרים והנכבדים, אשר דלתם פתוחה תמיד בפנינו לכל פרט והידור בימים ובלילות, וההידור קודם לעסקיהם ולאומנותם, וגם על המלאכה הסטרילית, הנאה והיאה לכבוד זה השלחן אשר לפני השם, להגיש לכולנו ממיטב וממבחר הבשרים המהודרים.
ברך השם חילם ופועל ידם תרצה. וימצאו ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידיהם. אמן נצח סלה ועד.
החותם פה ירושלים עיר קדשינו בן ציון הי"ו ב"ר סלמן מצפי זצוק"ל וזיע"א.

חרף כל המכשולים וההפרעות מצד בדצי"ם מהדרים מן המהדרין, השם יתברך בעזרינו. לכן מצווה לרכוש את התוצרת והאלקים יבקש את נרדף.
שאלה - 265955
מה ההבדל בין מי שעושה שידוך, לבין מי שנותן שירות ומקבל ממון עבורו.
תשובה
דבר העורך.

אכזר ערל לב חסר מצפון, החי ומתעשר על חשבון האומללים והמסכנים, הרווקים והרווקות, אשר אין להם מנחם. שאינם יודעים את נפשם מרוב צערם ויגונם. מי ינוד להם וינחמם ומי רואה בארץ את עניים. המתאכזר עליהם הוא ספק יהודי.

ואתם השדכנים המעונגים והמדושנים. המתארחים בבתי מלון מפוארים. ומעשנים סיגרים יקרים מקובה ומבעל קובה. מאריזונה ומפילדלפיה, מפורטו ריקו ומטורונטו, השוכבים על כסאות שן מפוארות, ועל ספות עטויות עור קורקודיל, השותים ויסקי משובח ומיושן מסקוטלנד ועד פינלנד, האוכלים מעדנים ומיני ממולאים בבשרים, ומתארחים ברחבי מלונות הערים, דגים משובחים ומתובלים בכל מיני בשמים ותבלינים, מדושני עונג, יושבים וסופרים את מאות הדולרים המגוהצים והירוקים שבכיסם התפוח, אותם סחטו בכוח הזרוע מאבות ומאמהות שבורים ונדכאים, וקיבלו אותם לאחר שאיימו עליהם בצ"ח אלף קללות שחלילה יהיו לבניהם ולבנותיהם, יושבים וצוחקים על בנות ישראל העגונות תחת ידכם, וכל אחד מהם מתפאר ומתגאה בכשרונותיו הנכלולים כיצד סחט את פלוני ואת פלונית. מלגלגים ומתלוצצים על בחורי ישראל ההולכים שחוח בגללכם, יומם ולילה בוכים ומזילים דמעות כנחל במסתרים, ומרווים ביגונם את המזרנים והכריות הבלויים עליהם הם מניחים עצמותיהם הקרים.

הלילה הזאת ליויתי את מורנו ורבנו אשר יצא בשארית כוחותיו לנחם את בני משפחת אחותו, ולחלוק עמם זכרונות מבית אבא ז"ל לעודדם, לחזקם, ולדבר על ליבם, כשעמד לצאת באו המונים מבני השכונה ועטו עליו בבקשות ובתפילות, בבכיות ובתחינות, ופתקים עם שמות בידם, בכל פתק היו מינימום שש שמות של רווקים ורווקות. והפתקים היו עשרות רבות, והוא בלבו השבור מברך כל אחד ואחת במאור פנים יפות. כשעזב אותם לפתע מעד ונפל על פניו, וגעה בבכי מר קורע לב.... שאלתי אותו הרב על מה בוכה??? השיב לי, לא על אחותי שהסתלקה, ולא על בעלה השוכב דומם על ערש דוי, גם לא על המשפחה העניפה והעניה שהשאירה, על אלה אני בוכה ומבכה, על אלה!!! נופף בידו כשלשים פתקים... ואמר רבונו של עולם, איה סופר איה מונה, איה מי שיספור את השמות ובעיותיהם, איה מי שיחשב וימנה את דמעותיהם, והיה קורא את השמות ומתייפח, צועק בקול מר עד מתי!!!

נשאנו אותו על כפים ונסענו עמו לביתו כשהוא אינו חדל מבכי ומספד, וכשהגענו לביתו עלה לחדר לימודו לבכות את צערם של ישראל, ולעסוק בסוגיא חמורה שהונחה על שלחנו להשיבם דבר. חזרתי לביתי המום ומדוכדך, תוהה ובוהה, איזה פנים לנו? על מה באה עלינו הצרה הזאת? באיזה דור אנחנו נמצאים? והנה כשפתחתי את המחשב, אני מוצא את מכתבך איש ממון נכבד.


אומר לך אני הקטן, מה הרב אומר לנו בעוסקינו בסוגיה זו. בודאי שאת ההוצאות שהיו לשדכן יש לשלם, אך רק אותם ולא אגורה יותר. ההבדל הוא פשוט. שידוך זו מצוה מהתורה הכוללת בתוכה כמה סוגי מצוות. הנעלה על הדעת שיהודי ידרוש כסף עבור הנחת תפילין לעצמו? או עבור נטילת ידים? או עבור תפלה? או קדיש? או קדושה? הנעלה על הדעת שאדם ידרוש במפגיע ממון עבור מצוות נטילת לולב? או עבור ישיבה בסוכה? הנעלה על הדעת שאדם המעביר זקן בכביש יבקש ממנו בקשיש? או המנחה עיוור בדרך יבקש ממנו סכום גם לא בעל ערך? הנעלה על הדעת שכל מי שעשה טובה לחבירו, עודדו, נתו לו עיצות להיחלץ ממצבו, חיזק אותו, תמך בו, והביאו אל המנוחה ואל הנחלה, יבוא למחרת וידרוש ממנו תמורה? הנעלה על הדעת שהמאכיל את הרעב בביתו מנה הגונה של בשר או דג, יבקש תשלום? הרי זה שוד!!! ואין זה בכלל אדם!!!

העניים של דורינו אלו הרווקים והרווקות!!! הם הם היתומים שאין להם אב ואם!!! הם יותר במצב גרוע מהיתומים הידועים, כי ליתומים יש מי שמטפל, יש מי שמלביש ומאכיל, אך הבודדים הללו אין להם מנחם!!!
האלמנות יש מי שישלח להם מדי שבת מאכלים ומנות, מיני תופינים ועוגות, אך הללו איך יערב להם מאכלם ואיך ייטב להם משקיהם, וכיצד יחוגו את החגים והמועדים, והם בודדים וגלמודים!!!

בכמה מקומות התורה ציוותה אותנו על מידת החסד, ובכמה מסכתות ציוונו חז"ל על עזרה לזולת!!! הרי אפילו אליעזר בלכתו לבית לבן ובתואל הרשעים עובדי אלילים, אמר להם "אם ישכם עושים חסד ואמת", ואפילו רשע הוא שר המשקים ביקש ממנו יוסף בבית האסורים "ועשית נא עמדי חסד והזכרתני", ואפילו רחב שהיתה בתחילה לא כשירה אמרה לכלב ולפינחס "כי עשיתי עמכם חסד".
והפסוק [הושע י, י"ב.] אומר זרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד. והנביא מיכה ו, ח. כתב הגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְקֹוָק דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

ואיך הללו אומרים י"ג מידות של רחמים ומזכירים "ארך אפים ורב חסד ואמת" והם מבקשים שלמונים עבור השידוכים? מסופקני אם האוכל המניסים לפיהם אינו בשר פיגולים וזאבים.
מה? אין לנו תורה? או שחלילה הללו נעשו לא יהודים רחמנים? האין חסד בעולם? רבונו של עולם!!! הרי יתמוטט העולם.
יהודים התעוררו!!! הקיצו מתרדמתכם!!!
חושש אני אם מי שיושב וצופה במצב ואינו עושה משהו, אם תפילתו תתקבל בשמים, אם השם יתברך יפנה אליו.
אסור לנו לתת יד לסחטנים ולליצנים המריקים כספם של ההורים האומללים, כי זה מעורר חס ושלום קיטרוג למעלה. גורו לכם מיום הדין!!!
והלואי והדברים ישפיעו ואפילו במשהו על הקוראים החביבים, ותמצא עיצה ותושיה לבנים ולבנות ישראל החביבים.


לכותב אל הרב, הדברים הללו לא הופנו אליך אישית, אלא לכלל העוסקים ב"מקצוע" זה והיה זה שלום.
העורך.
שאלה - 265926
למו'ר, קול תרועות המלחמה עם אירן, כנות, פגישות, נסיעות חשאיות דחופות. עולם כמרקחה, אנחנו מה עלינו לעשות? מחילה שהשבוע הרב מבקש לא להפריע. אך אנחנו חוששים.
תשובה
ראיתי במפרשים שכתבו על הפסוק בספר הושע יד, ה. אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:
ה. אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.
ואמרו כי שלש קבוצות יהיו בישראל בעת הזאת.
א, תאמר נקים ק\"קואליציה" עם מדינות שכינו וארצות המערב, - אומר להם הנביא אשור לו יושיעינו.
ב, תאמר נקום נגדם למלחמה, נראה להם, תנו לצהל לנצח. אומר להם הנביא על סוס לא נרכב, לא בכח הנשק.
ג, תאמר מה בידינו לעשות, נשב ונמתין עד שהשם ירחם, נחכה לו.

עונה לשלתן הנביא "למעשה ידינו" ארפא משובתם, נשוב בתשובה, נתקן מעשינו, נתעורר, בדק בים כל אחד מאתנו במידותיו. וכך תבוא הגאולה.

וזכורני בשנת תשכ"ז כשהיו שלש שבועות של המתנה, ערב מלחמת ששת הימים, והיה מתח דול. הכל הושבת. כל הגברים עד גיל 55 גוייסו לצבא, והועמדו לאורך הגבולות. ולא היה לחם וחלב ושאר מוצרי מזון, והיינו במצוקה גדולה.
בשכונת מאה שערים התאספו לקול בד"ץ העדה החרדית, שהם היחידים שעמדו בפרץ, והכריזו שלשה ימים רצופים של קריאת התהלים, ואני נער קטן, ומו"ר אבי זיע"א שלחני אחר חצות לילה עם ספר תהלים בידים לשם, והיו שם המונים המונים, וקראנו התהלים בקול נשבר ונדכה ובדמעות שליש, על עם ישראל כולו. ולא עברו שלשה ימים ונושענו. תודה לאל עליון.
שאלה - 265899
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, לגבי מה ששאלתי על אבילות בפורים אם נוהגים בתוך שבעה במנהגי אבילות בפרהסיא?
תשובה
כתב הרב המרדכי ז"ל [מגילה רמז תשפה] "נשאל לרבנו גרשם ז"ל מי שאירע לו אבל בפורים אם נוהג אבילות אם לאו והשיב כך דעתי נוטה שנוהג אבילות בפורים שלא מנו חכמים במשנה ימים שאין אבילות נוהג אלא שבת ורגלים ור"ה ויו"כ אבל ר"ח ופורים לא וכ"ת בפורים לא תנהוג אבילות דכתיב ימי משתה ושמחה הא תני רב יוסף שמחה שאסור בהספד משתה שאסור בתענית וכן חנוכה וראש חדש מיהו מצאתי דלאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב לעת קריאת המגילה מותר לילך לבית הכנסת, דאפילו עבודה דקרבן צבור מגילה דוחה. וסיים דלא עדיף משבת". וכן כתבו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל ]הלכות שמחות סימן א], שבלי הלקט [סימן ר"ג],

ברם בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות פורים
ומהר"ם הנהיג ברוטנבורק לאבל שינעול מנעליו וילך לב"ה לשמוע מגילה ערבית ושחרית, ובצאתו יחזור לאבילתו. אבל הוא חייב לשלוח מנות לב' או לג' בני אדם כי הוא חייב בכל המצות. וכן העיד עליו בספר פרנס, ולא כא"ח שהעיד על מהר"ם שאמר שלא לנהוג אבילות בפורים וכו', וכן הורה מהר"י סג"ל אך אמר אם יוכל האבל לקבץ אליו עשרה להתפלל לו ולקרא לו המגילה הרי זה משובח".

וכתב הרא"ש ז"ל [מועד קטן פרק ג סימן פה] "והורה רבינו מאיר שלא יתאבל כלל בפורים דיומי משתה ושמחה קבלו עלייהו וחנוכה ופורים אסורין בהספד ובתענית ונהי דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו ותנן נמי חנוכה ופורים מענות ומטפחות בזה ובזה אין מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות אבל דברים של צנעא נוהג דלא עדיף משבת ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב הורה לו שילך לבית הכנסת בעת קריאת המגילה דאפילו עבודה דקרבן צבור שדוחה שבת קריאת המגילה דוחה אותה"
וכן כתב מטה משה [מגילה סימן אלף יז]
"דברים שבצינעה נוהג דלא עדיף משבת. ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב, הורה [מהר"ם] שילך לבית הכנסת בעת קריאת מגילה. משמע דווקא בערב, דעדיין לא נכנס ימי משתה ושמחה קריאת מגילה, אבל בשחרית אינו נוהג אבילות כלל כמו בשבת כנ"ל. ואף על פי שאינו נוהג אבילות בפורים עולה לו למניין ז' ול', ומשלים אבלותו אחר כך". ועיין חכמת אדם [שער השמחה ב] שכתב בשם הרמ"א שאין אבילות נוהגת, והש"ך כתב בשם רוב האחרונים שנוהגת.
ועיין בשו"ת חקרי לב [יורה דעה, שיירי או"ח י"ט], שפסק שאין נוהגת לא בי"ד ולא בט"ו.

והרמב"ם ז"ל [הלכות אבל פי"א, הלכה ג] שבכל מנהגי אבילות. נוהגים בפורים. וכן כתב מרן השלחן ערוך [יורה דעה תרצ"ו, ד] אמנם הרמ"א ז"ל שם חולק ופסק שדווקא דברים שבפרהסיא לא נוהג, אבל דברים שבצינעא נוהג. ועיין בטורי זב שם ב. שהאריך בזה, ומגן אברהם שם י"ב.
אמנם מרן בשלחן ערוך [יורה דעה ת"א, ז] חזר בו ממה שכתב לעיל וכתב "מת לו מת קודם פורים, ופגע בו פורים, אינו מפסיק האבילות. ומכל מקום אין אבלות נוהג בו, לא בי"ד ולא בט"ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות. ואף על פי שאינו מתאבל בהם, עולים לו ממנין השבעה, כמו שבת".
נמצא לסיכום ביום פורים שבעירך, אתה נוהג כמו בשבת קודש, שמותר להחליף הבגדים, לנעול המנעלים וללכת לבית הכנסת, אלא שבשחרית קודם הוצאת ספר תורה, יבא החזן אליך ויאמר הפסוקים "לא יבוא עוד שמשך"... ובשורות טובות.
שאלה - 265707
למור ועטר האהוב היקר שליט"א, שמעתי בשם כבודו כי יש מצווה להיכנס לבית הכנסת מפתח אחד, וכשמסיים התפילה לצאת מהפתח השני.
תשובה
כתוב בספר יחזקאל [מ"ו, ח] וּבְבוֹא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּבְדַרְכּוֹ יֵצֵא: [ט] וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהֹוָה בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא.
ובתלמוד [מגילה כ"ט, א ] "אמר רב נחמן בר יצחק הנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא מותר לעשותו קפנדריא ואמר רבי חלבו אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת להתפלל מותר לעשותו קפנדריא שנאמר ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב".
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קנ"א] "ומ"ש רבינו וכשנכנס בה להתפלל מצוה למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחרת. מייתי ראיה בגמרא (כט.) מדכתיב (יחזקאל מו ט) ובבא עם הארץ לפני יי' במועדים הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער (ה)נגב והרא"ש (סי' ט) גורס מצוה לעשות קפנדריא וכן היא גירסת רבינו אבל הרי"ף (ט:) גורס מותר לעשות קפנדריא וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל".
ובשולחן ערוך [אורח חיים קנ"א, ה[ כתב "היו לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו; ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בהכ"נ, מותר. וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו, מותר לעשותו דרך. וכשנכנס בו להתפלל, מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר". וכמה מהאחרונים העירו על לשונו שכתב "מותר", והיה צריך לומר מצווה, ובקושטא דמילתא שמרן ז"ל העתיק לשון הרמב"ם ז"ל כדרכו בהרבה מקומות, וזה לשון הרמב"ם [הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא, הלכה י] "מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך". כי בא לומר שאין בו איסור של קםנדריא. והוא לשון הגמרא שהעתקנו לעיל.
על כל פנים יש מצווה בזה, שהנכנס מפתח זה יצא מפתח אחר אם יש שם.
והרב לבוש מרדכי ז"ל כתב [אורח חיים סימן קנא, ה] "היו לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס לתוכה בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו,ח ואם היה הדרך עובר שם קודם שנבנה בית הכנסת מותר, וכן אם לא נכנס מתחלה בו כדי לקצר דרכו אלא לצורך אחר באופן שנתבאר שמותר, מותר אח"כ לעשותו דרך לקצר דרכו ולצאת בפתח אחרת אם צריך שם, אבל כשנכנס בו להתפללט יש אומרים שמצוה למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר, שכן כתיב ביחזקאל [מו, ט] הבא דרך שער צפון להשתחות יצא דרך שער הנגב, וטעמו הוא כמו שאמר יחזקאל לעשות כן במועדים כדכתיב [שם] ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים וגו', כדי שיקיימו יפה מצות הראייה שנאמר [שמות כג, יז] יראה כל זכורך וגו', כלומר כשיבואו בפתח זה ויצאו בפתח אחרת יתראו כולם יפה יפה בכל העזרה, כן הוא בכאן בכניסת בית הכנסת להתפלל כשיכנסו בפתח זה ויצאו בפתח אחרת יתראו הכל בכל צדדי עזרת בית הכנסת שהתקבצו כולם להשתחות בבית ה' ולהתפלל לפניו יתברך, וזהו לתפארתו ולכבודו יתברך".
ועיין מה שכתב בזה הרב אליה רבה [אות ט] דלדעת הרא"ש ז"ל יש מצווה לצאת בפתח השני, אך לדעת הרי"ף והרמב"ם לא גרסי מצווה אלא מותר, והשלחן ערוך נמשך אחריהם, ואילו הרב הלבוש נמשך אחרי דברי הרא"ש ז"ל שסבירא ליה שיש בזה מצווה. ועיין בדברי הרב חיי אדם ועוד.
והרב בן איש חי [ש"א ויקרא ט] כתב "ואף על גב דאסור ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח אחר כדי לקצר דרכו, מכל מקום אם הולך לצורך מצוה שרי. וכן אם נכנס בפתח זה ולמד בבית הכנסת מזמור תהלים, שרי לצאת בפתח השני דהוי נכנס לצורך מצוה. ומיהו טוב לשהות מעט שם, שאז יהיו בידו שתי מצות לימוד ושהיה". וכן נהג מור אבי ז"ל ליכנס בפתח זה ולצאת בסיום התפילה מפתח השני, והיה מצווה אותנו לעשות כן.
שאלה - 265685
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
אתמול נרצחו בישוב חווארה 2 אחים ה''יד, ואמא שלהם אמרה שהם היו בדרך ללימוד תורה, אבל מצד שני שמעתי ששלוחי מצווה אינם ניזוקים, אם אפשר הסבר לענין תודה

תשובה
עיין בספר שמואל א פרק טז
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:
(ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי ס וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק בָּאתִי:
(ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

ושאלו בתלמוד [פסחים ח ב]
"והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין! - היכא דשכיח היזיקא שאני, שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך".
וכן הוא [יומא י"א, א]
"ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אין ניזוקין, היכא דקביע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני".

והמפרשים הוסיפו כי בשעת המהומות והמלחמות, הנהרגים נקראים קרבנות ציבור, והלכו לכפר על כל הציבור.
שאלה - 265569
שלום לכבוד הרב
אמרתי היום לרב ירא שמים של הבית כנסת שכבוד הרב אומר שאסור לאכול בבית כנסת גם בישעורי תורה והוא אמר לי שהרב עובדיה כתב שכדי לקרב אנשים שיבואו ויקשיבו מותר.

תשובה
הם לא מעיינים בדבריו, ויורים לכל הכיוונים.

שאלה - 243424
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בקשר לסעודה שלישית בבית הכנסת הנה מצינו למו"ר ביחוה דעת וגם ביביע אומר שהתיר?
תשובה
לא עיינת בדברי כהוגן, כתבתי על כך ששותים בירה, ערק, ושאר מרעין בישין בבית הכנסת, והפכו את המקום למאורת שוטים ריקים ופוחזים, ואין שם דברי תורה כלל.
צא ולמד מה כתב האי חסידא קדישא עמודא דנהורא, פאר החכמים מרנא ורבנא, לוחם מלחמתה של תורה בספרו הבהיר כאור החמה מזהיר, בשו"ת יביע אומר חלק י, אורח חיים סימן יד
"וכן מתבאר מדברי הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת בראשית סימן א אות ז), שסיים, שסעודת מצוה מותרת לכתחלה בבית הכנסת. ע"ש. ומה גם בנ"ד דמיירי שאין שותים שם יין ושכר, אלא רק משקאות קלים, ועוד שהחכם דורש שם בהלכה ובאגדה ומוסר, ואין לך דבר גדול יותר מזיכוי הרבים. וכמ"ש בש"ע (סימן פט ס"ו). וכן לדעת מהר"ם חלאוה והר"ן שצרכי רבים מותר, גם סעודה זו שנעשית בקהל רב נחשבת כצרכי רבים, כדי שיוכלו להמשיך השיעור ותפלת המנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ויתחילו הסעודה לפני השקיעה, וממשיכים אח"כ סעודתם עם דברי תורה".
ובהמשך דבריו הקדושים כתב
"ועדותי זו נאמנה, כי בכל מקום שנזדמנתי בסעודה שלישית, ראיתי, שלא הביאו שם רק פת וסרדינים, ולא היו שם משקאות חריפים המשכרים כלל, אלא רק משקאות קלים לרוות צמאון הסועדים. ואחר אכילה קצרה היה עומד החכם שנמצא שם ומשמיע דברי תורה לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה, ולחזקם ולאמצם ולקרבם לצור מחצבתם. והרי אין לך דבר יותר חשוב מזיכוי הרבים כמ"ש מרן בש"ע (סי' פט) כנ"ל, הילכך גם לתירוץ מהר"ם חלואה והר"ן, שכיון שלצורך רבים התירו במגילה (כח ב), אף לגבי האורחים שבליל שבת חשיב צורך רבים. גם בנ"ד ס"ל להתיר כיון שיש בזה צורך הרבים וזיכויים. ומכיון שאין כאן סעודה גדולה משרא שרי אף להמג"א, כי מה לי פת וקטנית בסעודת עיבור השנה, מה לי פת וסרדין. ולכ"ע משרא שרי, כיון שאין שם קלות ראש כלל".
שים נא עיניך ולבך "רק פת וסרדינים". וכל זה היה בטרם חשכה שמשו וכבה נר ישראל בראש ההרים, המאיר לארץ ולדרים, אך אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב, ונפרצה בימינו החומה, ואמרתי אשימה מחסום לפי ולא אעורר חלילה קיטרוג, ולבי ולבך ידעי מה נעשה בימינו בבתי כנסיות בסעודה זו. והמרחם הוא ירחם עלינו כרחם אב על בנים.
שאלה - 265282
לרהג שליט", הרב דיבר היום על סוגי הדיסורים להרמב"ם, היכן אמצא אותם?
תשובה
בפירוש המשנה להרמב"ם [אבות א, ט"ז] הביא דברי חכמי המוסר וכתב "נאמר בספרי המידות, כי אחד מן המתלמדים נראה מרבה בשתיקה, עד שלא היה מדבר אלא מעט מזער. ואמרו לו: מה סיבת הפלגת שתיקתך? ואמר: בחנתי הדיבור, ומצאתיו מתחלק לארבעה חלקים: החלק האחד - דיבור שהוא כולו נזק מבלי תועלת, כקללת אדם ודבר נבלה וכיוצא בהם, שאמירת זה שגעון גמור. והחלק השני - דיבור שבו נזק מצד אחד ותועלת מצד אחר, כשבח אדם כדי לקבל תועלת ממנו, ויהיה בשבח ההוא מה שיכעיס את שונאו, ויזיק לזה ששבחו. וצריך להניח זה בגלל זה, ולא לדבר בזה החלק מן הדיבור גם כן. והחלק השלישי - דיבור שאין בו לא תועלת ולא נזק, כרוב דיבורי ההמון: איך נבנתה חומת העיר, ואיך נבנה ארמון פלוני, ותאור יפי בית פלוני, ורוב פירות מדינה פלונית, וכיוצא באלה מדיבורי המותרות. אמר: הרי הדיבור בזה החלק גם כן למותר, אין תועלת בו. והחלק הרביעי - דיבור שהוא כולו תועלת, כדיבור בחכמות ובמעלות, ודיבור האדם במה שמיוחד לו מאשר בו קיום חייו והמשך מציאותו. ובזה ראוי לדבר. ובכל עת שאשמע דיבור, אני בוחנו, ואם אמצאהו מזה החלק הרביעי - אדבר בו, ואם יהיה מן החלקים ההם - אשתוק ממנו. אמרו בעלי המידות: התבונן בזה האיש וחכמתו, שהוא חסר שלושה רבעים מהדיבור, וזו חכמה שראוי להתחנך בה".
"ואני אומר, כי הדיבור יתחלק לפי חיוב תורתנו לחמשה חלקים: מצווה, ואסור, ומאוס, ואהוב, ומותר.
החלק הראשון, והוא המצווה, הוא קריאת התורה ולימודה והעיון בה, וזו מצות עשה מחויבת: +דברים ו ז+ "ודברת בם", והיא כמו כל המצוות. וכבר בא בחיזוק בלימוד מה שיקצר זה החיבור מהכיל קצתו.
והחלק השני, הוא הדיבור אשר נאסר, והוזהר ממנו, כעדות שקר וכזב ורכילות ומלשינות וקללה, ופסוקי התורה יורו על זה החלק, וממנו נבלות פה ולשון הרע.
והחלק השלישי, הוא הדיבור המאוס, והוא הדיבור אשר אין תועלת בו לאדם בנפשו, ולא משמעת ולא מרי, כרוב סיפורי ההמון במה שארע ומה שהיה, ואיך מנהג מלך פלוני בארמונו, ומה היתה סיבת מות פלוני, או עושר פלוני, ואלה יקראו אצל החכמים סיחה בטלה, ואנשי המעלה ישתדלו בנפשם להניח זה הדיבור, ונאמר על רב תלמיד ר' חייא שהוא לא סח סיחה בטלה מימיו. ומזה החלק גם כן שיגנה האדם מעלה, או ישבח פחיתות, בין שהיתה מידותית או שכלית.
והחלק הרביעי, והוא האהוב, הוא הדיבור בשבח המעלות השכליות והמידותיות, ובגנות הפחיתויות משני המינים גם יחד, והערת הנפש לאלה בסיפורים ובשירים, ומניעתה מההן באותן הדרכים עצמן. וכן לשבח המעולים ולהללם במעלותיהם, כדי שייטב מנהגם בעיני בני אדם וילכו בדרכם, ולגנות הרעים בפחיתויותיהם, כדי שיתגנו מעשיהם וזיכרם בעיני בני אדם, ויתרחקו מהם ולא ינהגו במנהגם. ויש אשר יקרא זה החלק - רצוני לומר: לימוד המידות המעולות והרחקת המידות הפחותות - דרך ארץ.
והחלק החמישי, והוא המותר, הוא הדיבור במה שמיוחד לאדם מסחורתו ופרנסתו ומאכלו ומשתהו ולבושו ושאר מה שצריך לו, וזה מותר, אין אהבה בו ולא מיאוס, אלא אם ירצה ידבר בו במה שירצה, ואם ירצה ימנע. ובזה החלק ישובח לאדם מיעוט הדיבור, ומן הריבוי בו יוזהר בספרי המוסר. אבל האסור והמאוס, הרי אין צריך לדברים ולא לציווי שראוי לשתוק ממנו לגמרי. ואמנם המצווה והאהוב, אם יוכל האדם לדבר כל ימיו בהם - הרי זו היא התכלית. אבל ראוי לו עם זה שני דברים: האחד - שיהיה מעשהו מתאים לדיבור, כמו שיאמרו: "נאים דברים היוצאין מפי עושיהן", ועל זה הענין אמר כאן: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה", והחכמים יאמרו לאיש מעלה שילמד המעלות: "דרוש, ולך נאה לדרוש", ואמר הנביא: +תהלים לג א+ "רננו צדיקים בה', לישרים נאוה תהלה". והענין האחר - הקיצור, ושישתדל להרבות העניינים במעט הדברים, לא שיהיה הענין בהפך, והוא אומרם: "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה".
שאלה - 265153
לכבוד הרב היקר שלום. האש זה נכון שבימינו יש לאדם בת זוג משורש נשמתו? ומה המקור שיש?
תשובה
כתבו גדולי המקובלים תלמידי רבנו האריז"ל, הלא המה רבנו חיים ויטאל זיע"א ורבנו אברהם אזולאי זיע"א, ועוד, כי אין בדורות אלה מי שלוקח את בת זוגו, ובודאישלא משורש נשמתו. מכיוון שכוחנו היום מגולגלים, ובגילגול אדם אינו לוקח את בת זוגו, כפי שאמר בזוהר הקדוש.

ועיין בפירוש הרמ"ז על זוהר דברים. "ועל דא קשין וכו', זה נפרש מעין מ"ש בספר הגלגולים פרק הנזכר מ), שכאשר האדם זוכה לבת זוגו האמיתית שהוא בפעם הראשונה שבא לעולם, אז זווגו נעשה ברגע ובהצלחה והוא הנקרא זווג ראשון, אבל אם חטא והוצרך להתגלגל וזכה שגם בת זוגו חזרה לעולם בעבורו בסוד מא) (שמות כא, ג) ויצאה אשתו עמו, ושהוא הנקרא זווג שני, אז קשה לזווגם שיש מקטרגים רבים הרוצים לעכבו".

וכתב בספר חסד לאברהם מעין ב נהר סה.
"בענין הזיווג נפל טעות גדול בדעת המון העם בחשבם היות הזיווג כפי כחו ואונו, ובזה יש מהם שנטו אחר הבצע והממון, ויש שנתנו עיניהם ביופי, ויש שנתנו עיניהם במשפחה היותם בעלי זרוע, ואין ספק שכל הדברים האלה בלתי הגונים, וקרוב אצלי לומר היות הדבר הזה מתנהג על ב' דרכים, אם שנאמר שרוב בני דורינו זה בלתי הגונים ואין מי שיטול בת זוגו, והכל לפי המקרה כענין וארבתם בכרמים, וכענין שמא יקדימנו אחר ברחמים. או שנאמר שימצא גם עתה נשמות הגונות והקדוש ברוך הוא מוריש זה כדי שישא זאת ומעשיר זאת כדי שתנשא לזה, וגורם הדברים בענין שיהיה מחשבת בני אדם הרעה והבלתי הגונה מסכמת עם גזירת חכמתו יתברך"

וכתב עוד שם מעין ב נהר סה
"ויובן ענין זה בהקדמה א' והיא כי האדם ישיג בת זוגו על אחד משני פנים ויאבד בת זוגו על אחד משתי פנים, הפן הא' הוא כי האדם שיהיה בו נשמה חדשה שלא נתגלגלה כלל, וזכה איש זה במעשיו והשיג בת זוגו טהורה ונקיה שלא נגע בה אדם, והיא ג"כ חדשה שלא נתגלגלה מעולם, וזיווג זה יהיה כענין זיווג האבות אברהם ושרה ויצחק ורבקה וכיוצא, הפן הב' הוא האדם שנתגלגל וזכה שקודם גם כן היה ראוי והגון וכמו שנתגלגל הוא נתגלגלה בח זווגו עמו להשלים חוקם עמו כראוי, או כפי גזירת חכמתו אל הגלגול כאשר נתבאר במקום אחר, והנה זו מגולגלת והוא מגולגל והם מזדווגים ג"כ וזיווגם עולה יפה, ועל כזה פירש התיקונים כי יש צדיק שהשעה עומדת לו דהיינו צדיק שבת זוגו עומדת לו ומתגלגלת עמו, וממין זה משה רבינו ע"ה עם צפורה, ודוד עם בת שבע, ור' חנינא בן דוסא ובת זוגו, ורבים כמוהם:
ויש ב' פנים שיאבד בת זוגו, הא' הוא מי שנתגלגל להשלים עניינו ובת זוגו זכתה ונשלמה כבר, והוא לא נמצא בו זכות להכריחה להתגלגל לתועלתו, וזהו צדיק שאין השעה עומדת לו וכן פי' בתיקונים, האמנם אחר שישלים חוקו בעולם הזה תחזיר עמו והיא מצפה וממתנת לו. ואפשר לפעמים שבזקנותו תתגלגל הכל כפי כשרון מעשיו וגזירת חכמתו, והיינו שאנו רואים כמה שנושאים בתולות נערות בזקנותם וזוכים אז אל השלום וקיום הבית ונחת רוח מורה שהיא בת זוגם. הב' הוא מי שאבד אותה מכל וכל ואין לו בת זוג כלל והם אותם שמתו בלא בנים ונתיבמו נשותיהן והם נטעו בהן, ונתגלגלו על ידי אחיהן שהרי אלו נקראים אחרים ואין להם בת זוג כלל אלא דרך חטיפה כדפי' בזוהר בכמה מקומות ובפרט בפרשת משפטים בסבא".
שאלה - 264830
לכבוד הרב שליטא
יהודי שאל לגבי אשתו שכל יום מוציאה כספים בחנויות בגדים ומישהו השיב לו שיתן תודה על כך שהכסף אינו יוצא על טפולי שיניים, כי מה שיוצא- היה צריך לצאת. מה דעת הרב?

תשובה
יש היום שיבוש מכוון בעיקרי האמונה, כתבנו פעמים רבות כי אחד העיקרים הוא שכר ועונש, על כל מעשה, דיבור, תיבה, אות, פסיק והגה, על הכם יש לאדם אחריות מליאה!!!
זכות הבחירה היא ענין יסודי בשכר ובגמול בעולם הזה ובעולם הבא, וצריכים להבין ולדעת, כי בשמיים לא מתערבים כלל, במעשיו, מחשבותיו, שיקוליו, החלטותיו. של כל אחד מבני האדם.
רק לבהמות ובעלי החיים אין שיקול דעת, והם פועלים על פי פקודות מלמעלה, דוגמת הצומח, הדומם, ההרים והגבעות, הימים והנהרות, ואילו בני האדם המיושבים בדעתם ובריאים בנפשם, יש להם בחירה חפשית מוחלטת!!!
ולכן, כל אדם נידון על כל מעשיו, כי הוא בחר בדרך זו ובמעשה זה, וזה אחד מעיקרי האמונה.

כפי שהתורה הקדושה אומרת לנו, [דברים ל, י"ט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ,
וכפי שכתבו גדולי ישראל בכל הדורות המשנה, התלמוד, הגאונים, הראשונים והאחרונים. וזה עיקר באמונה האמיתית.
שאלה - 264782
סליחה הרב
אני מקווה שהשאלה שלי לא כפירה. מבולבלת. בתנ"ך הקב"ה היה נוכח והיה קשר ישיר עם בני האדם. וכיום לא רואים את זה. גם התקופה שלנו לא נכתבת בשום מקום. יתומים

תשובה
א, גם היום למי שיש עיניים לראות מבין שיש קשר ישיר עם אבינו שבשמיים, הוא נותן לנו נשימה בריאותנו, הוא נותן דופק בלבנו, הוא נותן לנו נשמה בקרבינו, חיים, פרנסה, כח לפעול, תעסוקה, תחבורה, מסחר, חיים ומזון, וכל טוב.
ב, אנחנו בשגרת החיים חושבים שכל אלה זה מובן מאליו, וכאילו חלילה מישהו חייב לנו וצריך לתת לנו, ואין אנחנו יודעים להודות ולהכיר טובה למי שעושה עמנו טובה, אנחנו מוקפים אויבים מכל עבר, והוא שומר עלינו, יש לו שליחים טובים, חכמי ישראל, לומדי התורה, אנשי הבטחון, השומרים, החיילים, כולם מי נותן לנו חכמה ובינה, אבינו שבשמיים.
ג, תפתחו את התנ"ך לכל ארכו ורחבו מאות רבות של אזהרות יש בו, כך בתלמוד, במדרשים, בזוהר הקדוש, בספרי המוסר, במפרשים, הכל כתוב, הכל ידוע, כולם דיברו על "חבלי משיח". נכון, לפעמים זה קשה, ואפילו קשה מאוד, אבל הוא נותן בנו כח להתאושש, לסבול, להתעודד, לשמוח במה שיש, וכל זה כדי להקל מעלינו את המשפט בעולם הבא, כי הוא מקור הטוב ועושה עמנו רק טוב.
שאלה - 264558
לכבוד הרב מוצפי שליט"א,
שמעתי אתמול בעצרת שהרב אמר על המלבי"ם שכתב על הצרות בעולם ואני לא זוכר את הלשון בדיוק?

תשובה
כתב הנביא חבקוק [ג, טז] שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ
ופירש המלבי"ם ז"ל "רצונו לומר, כי ישראל יהיה קבלה בידיהם שאי אפשר שיגאלו רק מתוך צרות גדולות ורעות שהם חבלי משיח שידמו כחבלי יולדה, שכל שיגדלו החבלים כן תגדל התקוה, כי התשועה קרובה שיולד הוולד, וכמ"ש כמו הרה תקרב ללדת תחיל תזעק בחבליה וכו' הרינו חלנו כמו ילדנו רוח, שבעת הצרות הגדולות יולד אצלם רוח תקוה ובטחון שהצרות הם סימן התשועה והגאולה, וזה שאמר קול צללו שפתי אשר אנוח ליום צרה, שאז שפתי האומה יצללו דבור עמוק המצלצל באזנים ומהו הקול? אשר אנוח ליום צרה, שבעת יבא יום צרה אז אנוח מן הגלות, שהצרה היא סימן אל המנוחה והגאולה לעלות לעם יגודנו, שהצרה היא מוכנת לעלות אל העם אשר יתגודדו גדודים ויתאספו למלחמת גוג ומגוג, עליהם תעלה הצרה ואני אנוח, כל זה צללו שפתי האומה בעת הצרה ויתנחמו בזה, ועל זה אמר כי שמעתי לקול צללו שפתי ותרגז בטני ויבא רקב בעצמי, שבטני וכל איברי ירגזו מן הקול הזה אשר יצלצל באזניהם שאי אפשר להם להיוושע רק מתוך צרות גדולות והריגות וחבלי משיח". השם יצילנו.
שאלה - 264438
לכבוד הרב.בשבת היה אדם מבוגר שלא הפסיק לדבר בתפילה בבית הכנסת מתחילתה ועד סופה..ואני לא התאפקתי ובסוף התפילה דיברתי אליו בתקיפות על מעשיו..האם עשיתי נכון? לבקש סליחה?
תשובה
אני משתומם ועומד נבהל, בן אדם מעיז לדבר בתפילה ביום שבת קודש, זה היום בו הקדוש ברוך הוא בעצמו נמצא בחלונות בית הכנסת ובוכה על שאנחנו בגלות, וזה השוטה מדבר, ואותם ששתקו ולא מחו, נעשו שותפים לדבר עבירה.

ולתועלת הציבור אעתיק לך דברי הזוהר הקדוש [בחוקותי קיד, ב]
"פתח ר' יצחק ואמר (שיר ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה וגו', זכאין אינון ישראל קזכו דמשכונא דא למהוי גבייהו מן מלכא עלאה דאף על גב דאינון בגלותא קודשא בריך הוא אתי בכל ריש ירחי ושבתי וזמני לאשגחה עלייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית ליה גבייהו דאיהו כסופא דיליה למלכא דסרחא מטרוניתא אפקה מהיכליה מה עבדת נטלת ברה דיליה כסופא דמלכא רחימא דיליה ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקיה בידהא, בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברה הוה סליק אגרין ונחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין נוקבי כותלי עלייהו כיון דחמי לון שארי בכי מאחורי קוסטי כותלא ולבתר אזיל ליה, כך ישראל אף על גב דאינון נפקו מהיכליה דמלכא ההוא משכונא לא שבקו ובגין דרעותא דמלכא עלייהו שבקיה עמהון, בשעתא דסליק רעותא דמלכא קדישא על מטרוניתא ועל ישראל סליק אגרין (מקפץ על הגבעות) נחית דרגין וסליק כתלין לאסתכלא ולאשגחא בין קוסטי כותלא עלייהו כיון דחמי לון שארי ובכי הדא הוא דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים לדלגא מכתלא לאיגרא ומאיגרא לכתלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, משגיח מן החלונות (דודאי בי כנישתא בעייא חלונות) מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלייהו, ובגין כך ישראל בעי למחדי בההוא יומא דאנהו ידעי דא ואמרי (תהלים קיח) זה היום עשה יי' נגילה ונשמחה בו ".
וכתב הרב ראשית חכמה בספרו בשער התשובה פרק ראשון
ו"עוד משגיח מן החלונות אלין חלונות דבי כנשתא דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן ואיהי בכל יומא אשגחותיה עלייהו ויהיב לון מזונא. ויפן כה וכה אם אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילהון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מט, ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו בעסקין דילהון באורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון (שמות יח, כ) אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, אלא וירא כי אין איש אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא עובדי עבודת אלילים, דצווחין לגביה ולית לון בשת אנפין דלא אית מאן דקרא לון בתיובתא דיחזיר הקדוש ברוך הוא שכינה לגביה בגוונא דיחזיר לגבייהו ואידמיין לכלבים דאתמר בהו (תהלים קלו, לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב דכל חסד עבדין לגרמייהו עבדין, עד כאן לשונו".
שאלה - 264320
לכבוד הרב שלום רב, האם זה נכון שהרב דיבר על הסכנה באכילת פירות מיובשים ומהם?
תשובה
תשובה
שאלה - 154392
מורי ורבי, מה הסכנה באכילת פירות יבשים המיובאים מחו"ל?
תשובה
לפי מה שחקרתי מומחים יודעי דבר המצב מאוד חמור בענין זה, ואזכיר פרטים חלקיים ומעטים מתוכם.
הפירות היבשים מיובאים ממדינות שונות כמו תורכיה, טיוואן, תילאנד, סין והמזרח, שם אין פיקוח רציני וקפדני על תעשית המזון, ושם מוסיפים לפירות היבשים מיני חומרים כימיים המכילים גפרית, זרחן מסוכן, צבעי מאכל, טרטזין, סולפור, חומרי הדברה נגד יתושים ותולעים, עמילן, סוכרים מסוכנים, שמן דקלים מוצק מסוכן למחלה הידועה, שומן רווי מוצק הגורם לכלוסטרול גבוה, חומצות התעשיה, שמן פרפין, SO 2 המסוכן, ועוד מרעין בישין.

כל החומרים הללו מורכבים כדי לשמר את הפירות, לייצבם, לצבוע אותם בצבעים זוהרים, והם מסוכנים ביותר לבריאות, יוצרים אלרגיה, היפר אקטיביות בעיקר לילדים, מתח ועצבנות, בעיקר אסטמה ובעיות נשימה קשות, סרטן קיבה, צריבות עור, ועיניים, חולשה ונזק לכבד ולאיברים הפנימיים.
הפירות נצבעים בצבעים מרהיבים מלאכותיים המזיקים לבריאות האדם.

הצבע הכחול מסוכן ביותר כי הוא מכיל פחם מזיק, וגם זפת!!!
ירוק E133, אדום בוהק E129, צהוב סנטס יולו E110,
בעיקר יש להמנע מאכילת
קיווי מיובש, מכיל טרטזין 102.
אבטיח מיובש,
משמש הצהוב שהוא עם תוספת חומצות וזרחן, האורגני טבעי הוא בצבע חום כהה.
צימוקים בתוספת שמן פרפין המזיק לקיבה,
פרוסות מלון סכנה ממש,
בננות מטוגנות מכילות זפת וגפרית, גם שמן דקלים מוצק המסוכן שבעתיים.
אגוזים יש לקנות עם קליפה, כי הקלופים מאבדים מחצית מערכם התזונתי ועוברים תהליכי "הגנה" בחומרים לא בריאים, וזה כולל פיסטוק קלוף, שקדים קלופים, ולבנים. כל זה ועוד אמר לי היום מומחה לתעשית המזון להזהיר את הציבור, כי בהלכה חמורה הסכנה יתר מאכילת איסור.

לא הזכרנו את הפירות הנגועות בתולעים, רמשים, ושאר מיני יתושים.
שאלה - 264319
לכבוד הרב שלום רב, ביום ראשון ערב ט"ו בשבט אומרים תחנון או לא?
תשובה
תשובה
אכתוב לך כמה הקדמות, פסק מרן בשולחן ערוך [אורח חיים קל"א, ו] "נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, בפורים, אין נופלים על פניהם". וכתב הגאון פרי חדש ז"ל [קל"א, ו]"לכולהו קאי דכל יום שאין בו נפילת אפים אין נוהגין ליפול במנחה שלפניו וכן בחנוכה".

ודעת הרב עולת תמיד [שם] שבט"ו באב וכן בט"ו בשבט אומרים תחנון במנחה שלפניהם, וכתב הרב יעקב מליסא ז"ל בדרך החיים כי אין אומרים. והרב משנה ברורה ז"ל העיר על הרב עולת תמיד שאין המנהג כן, אלא אין אומרים.
וכתב הרב פרי מגדים [אשל אברהם ט"ז] שיש כלל כל שלא אומרים תחנון אין אומרים צדקתך.
וכתב הרב טיקוצינסקי ז"ל בלוח ארץ ישראל בשם רבני אשכנז כי במנחה שלפניו אומרים, וכן כתב בספר "על תחנון" להגאון רבי אפרים פישל שטיין שליט"א. שהוא דוקא כאשר מחזיקים את הלילה ליום טוב, כמו ראש חודש וחנוכה. אך שאר הימים כט"ו בשבט וט"ו באב לא. וכל שכן פסח שני שהרי הוא משום קרבן ואין מקריבים אלא ביום. ועיין שבלי הלקט [סימן ל].
ועיין ילקוט יוסף [סימן קל"א, הערה ל"ז] "הנה בתחלה יש לחקור מהו הטעם שאין אומרים וידוי במנחה שלפני ליל ראש חודש, האם הוא כדי להודיע לעם שהערב הוא ראש חודש, או שהוא כלל בידינו, דכל יום שאין אומרים בו וידוי, אין אומרים גם במנחה שלפניו, שהוא סמוך ונראה. ונפקא מינה בזה, בערב פסח שני, דאם הטעם הוא כדי להודיע לצבור שבערב הוא יום חג, זה שייך בראש חודש וכדומה, אבל בפסח שני שכולו נקבע לצורך יחידים שלא עשו את הפסח, ולא עבור כלל הצבור, ממילא יש לומר דצריך לומר וידוי במנחה של י"ג באייר. כי אין ענין מיוחד להודיע לצבור שהערב הוא פסח שני. ודי לנו שאין אומרים וידוי בפסח שני עצמו. אבל לפי הכלל דכל שאין אומרים בו וידוי אין אומרים גם במנחה שלפניו, משום שהוא סמוך ונראה, אם כן גם במנחה של י"ג באייר אין לומר וידוי. ומצינו בזה מחלוקת מנהגים, כי בשו"ת ברוך השם (חידושי אורח חיים סימן כב) כתב, דגם במנחה של י"ג באייר אין אומרים תחנון. וכן הוא בלוח דבר יום ביומו היוצא לאור ע"י מו"צ דק"ק מחזיקי הדת בירושלים. ובלוח עזרת תורה כתב, בי"ד באייר יש נוהגין שלא לומר בו תחנון. ולענין מנחה שלפניו, עיין בסידור הרב, הגם שדעתו שבפסח שני אין אומרים תחנון, בכל זאת לענין תחנון במנחה שלפניו כתב שאומרים, כמו בערב ראש השנה וערב יום הכפורים. והו"ד בשו"ת רבבות אפרים חלק ו' (סימן רנח), ושם הביא מה שכתב בכתר שם טוב חלק א' (עמוד עב), שטעם אלו הנוהגים שלא לומר וידוי בערב פסח שני, וערב ל"ג בעומר, וערב ט"ו בשבט וט"ו באב, משום שכלל בידם, שכל זמן שאין נופלין על פניהם אין נפילת אפים במנחה שלפניו. ויתכן לומר שעושים כן כדי להודיע לצבור שמחר חג. וכמה פעמים אירע שהצבור מרוב טירדתם אינם יודעים מתי יהיה פסח שני, או ל"ג בעומר וכו'. ועוד שנפילת אפים רשות. ואמנם מנהג בני אשכנז אינו כן, אלא מתוודים ונופלים על פניהם בפסח שני, וטעמם דמשום יחידים שעושים פסח שני אין למנוע לומר תחנונים, דהא ט' זמנים שמביאין קרבנות יחידים, ואפילו הכי אומרים תחנונים. [נועם מגדים]. ע"ש. ובספר טעמי המנהגים (סימן תקכח) כתב, דבערב יום טוב אין אומרים תחנון להזכיר שבא יום טוב בלילה. ע"ש.
ולענין צדקתך יש שכתבו שדווקא ביום שאין אומרים תחנון מצד קדושת היום, אך כשיש סיבה מצד איזה שמחה וכדומה יש לומר, ובפרט על פי הקבלה שיש ענין עמוק בזה להזכיר זכות משה רבנו יוסף הצדיק ודוד המלך זיע"א.

לסיכום מנהג הספרדים הוא כדעת הגאון הפרי חדש לא לומר, ויש נוהגים לומר, ואילו מנהג בני אשכנז לומר במנחה שלפניו.
שאלה - 264102
לכבוד הרב, למי תיקנו את התענית שובבים?
תשובה
הזמן עצר מלכת, דבר לא השתנה, הנה לך תשובה מלפני כשבע שנים.

שאלה - 170490
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
בצומות כמו שובבים כבודו אומר ללמוד תורה ולתקן מעשים, ומדוע תיקנו לנו תעניות בשובבי"ם?
תשובה
תיקנו לאנשים בעלי לב זך, לב נקי, לב מתחרט, אדם המשנה את דרכיו מהקצה אל הקצה, הבוכה על עוונותיו, אדם שכל יום אצלו הוא יום הכיפורים, מתבייש במעשיו שעשה, חרד להביט לשמים, מתבושש לבקש מאבא למעלה בקשה לאחר שמרד בו ופשע במעשיו.
לא העיקר גידול זקן, פיאות, ציציות בחוץ, ללבוש שחור לבן, לשנות את החיצוניות, אך בפנימיות נשאר אותו הדבר. צריך ללכת יום יום אצל אחד מגדולי זקני הדור, לשמוע ממנו דברי מוסר, דברי התחזקות, עבודת השם, להגות בתורה, ביראה, בחכמה ובמעשים טובים.

כמה צר וכואב כי עיוותו וסילפו את הקדושה והטהרה של עמינו הטהור והקדוש.
כנביאי השקר בתקופת בית ראשון ש"הרגיעו" את עובדי עבודה זרה ואמרו להם שלום שלום. כדברי הנביא ירמיה עליו השלום [פרק ח, י"א] "וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם".

כי היום הכל עובד על "רייטינג" וממון, זה מקור הכנסה אדיר ועצום לעורכי ה"תיקונים", ולא לשם תיקון. מספיק לראות את התחרות המבישה בין ה"אירגונים" השונים הצצים חדשים לבקרים ולשקרים, ומבטיחים עולם הבא, גן עדן, וכל טוב, בדברים נבובים, חלולים, ריקים מכל מעשה.
גם שדרני הרדיו הפכו להיות מנהיגים. הם מחקים את התחנות החילוניות, והחילוניות את תחנות הגויים בארצות הטמיאות. ואיזה הבטחות הם מבטיחים, ומהללים את זמרי הרחוב מחברים לנו שירים, ומקשקשים לפי דמיונם הרדוד והזוהר ברחוב. וקוראים לו "אחי", "צדיק שלי",
מותר להביט ולהסתכל ברחובות, בקניונים, בהופעות זמר.
אמור לי בבקשה אתה מעלה על דעתך כי השם יתברך מקבל שוחד? האם אדם אשר חטא, פגם, החריב. ואחר כך הולך ומתענה, ובערב משתתף בערב בידור עם ליצנים "בעלי זקן" עם תואר רב ריק מתוכן, ורואה סרטים של הופעות שונות, כלי זמר, תופים ומחולות, אשתו הולכת לערב בידור עם ארבע זמרות צמרת "מתחזקות" שלוחות השטן להחטיא אותנו ואת ילדינו. במקום שלפני שנים אחדות בנות ישראל הכשרות היו משתתפות בעצרות חיזוק ומוסר לחינוך טהור וליראת שמים, כיום בידור זול, בדיחות, ליצנות, קומיקאים, המשלחים ארס במוחם ומרעילים בחשאי את נפש הנשים התמימות במסווה של טהרה וקירוב רחוקים.
מה יעזרו גם ארבע מאות אלפי תעניות, אם עובר על הפסוק "יד ליד לא ינקה"... כשנוגע בידי נערה או נשואה, ומרשה לעצמו להביט בה ולשחוק עמה. על חשבון התעניות שהתענה.
המושג "חרדי" הפך להיות ריק מתוכן. אוכלים היכן שבא, העיקר שיש חותמת, "תעודת כשרות". אין משגיח במטבח, ומחליפו איזה תאילנדי או סיני, קמבודי, ופיליפיני, ואין מי שיודע מה מתרחש בסיר ובמחבת. מה בכלל הוכנס שם, מה עורב בתוכו, באיזה כלים השתמשו, ומה אתמול בושל בהם.
על כל אלה זוללים ברחוב, מכל הבא ליד, אין רסן, אין מעצור, אין מתינות ומחשבה. ובמקרה הפחות גרוע ליד שלחן ברחוב לעיני כל עובר ושב, והאוכל בשוק דומה לכלב.
אם הוא מתענה ואחר כך מספר או שומע רכילות ולשון הרע, דברי גנאי, ללעוג, לבזות, לרדוף, להשמיץ, לחרף ולגדף, לבוז לדברי חכמים.
אם נשים מדברות בפני גברים, גברים בפני נשים ונקראים רבנים.
שאלה - 263819
לכבוד מורנו הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א, לרגל הרדיפה המשפטית והפוליטית נגד התנועה הקדושה, ונגד מחולל המהפכה הרב אריה דרעי שליט"א, מה עלינו היהודים הפשוטים לעשות?
תשובה
הנביא ישעיה [מ"א, יא-יד] אומר לנו בשם השם "הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ, כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: ס, אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְקֹוָק וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".
דרשו רבותינו ז"ל נקראנו "תולעת יעקב", לומר לך מה תולעת זו אין כוחה אלא בפיה ואין אדם יכול לעמוד כנגדה, כך ישראל אין כוחם אלא בפה, ואין מי שיכול לעמוד כנגדם.
השם יתברך מלך מלכי המלכים אדיר וחזק, נורא ונשגב, צופה ומביט על אותם הקוראים לעצמם לוחמי הצדק, אנשי היושר, שומרי הסף, אשר אינם מכירים בקיומו של בורא העולם. אינם אפילו מזכירים אותו על דל שפתם.
הם, לא את רבי אריה מחפשים, אלא אותנו היהודים המאמינים הם מבקשים, התנועה הקדושה והמפוארת של היהדות הספרדית אשר יסדוה מרן גאון עוזנו ונזר תפארתינו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, ועמו חביריו הצדיקים מרן הגאון הרב שלום הכהן זצוק"ל, ומרן הגאון הרב שמעון בעדני זצוק"ל, אשר כל משך ימי חייהם, מסרו נפשם רוחם ונשמתם על חינוך היהדות הספרדית המפוארת, וחפץ השם עלה בידם, והקימו מוסדות תורה לתפארת בארץ ובעולם כולו.

מעולם לא השלינו את עצמינו ואפילו לרגע, שאותם "שוחרי הצדק" ישלימו עם הפעילות התורנית, כי זה למעלה ממאה שנה , יש להם איבה עם היהודים שומרי התורה, השמיצו, חירפו, גידפו, הסיתו, ניאצו, ורדפו את בני היהדות החרדית. ולאחר מכן השלימו את מלאכתם עם היהודים המזרחיים ששמרו את התורה הקדושה ומסורת אבותינו הקדושים.
זכורני, כשהייתי ילד כבן 4 שנים בלכתי לתלמוד תורה שהיה במרחק 20 דקות הליכה מהבית, הייתי סופג מכות בעיטות וחבטות, בליווי חירופים וגידופים, וגם נאצות. עד שאבי זצ"ל נתן הוראה בבית שאלך בליווי אחיותי ללמוד בתלמוד תורה.

רבי אריה היקר!
אליך אני פונה בפניה אישית, אל תירא ואל תחת, אל תערוץ ואל תחשוש, השם עמך בכל אשר תלך, כל גדולי הצדיקים החכמים והרבנים הספרדים, ועמם כל גדולי עדות וקהילות ישראל אשר במרום, היושבים בישיבה של מעלה, עומדים ומתפללים עליך, הם אינם נחים ואינם שקטים ואפילו לרגע אחד מלהתפלל עבורך ועבורנו, הם רואים את המתרחש בדורנו, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליך יזרח השם וכבודו עלייך ייראה. אתה נמצא בשליחות, אינך אדם פרטי, שליח של מעלה, שליחם של גדולי הדור הקודם, ואתך קצינים וחיילים שומרי משמרת הקודש, השם הגדול הגבור והנורא שומר עליכם, הוא ינחה אתכם בדרך הנכונה והישרה, עד שתגיעו למטרה הקדושה אליה נשלחתם.
חזקו ואמצו, ויהי השם עמכם תמיד.
הצב"י בן ציון.
שאלה - 263818
שלום למורינו הרב שליט"א,
הרב אריה דרעי שליט"א, עומד מול מערכת המשפט המטילה עליו האשמות, והרדיפות אחר שומרי התורה, גם נגד הציבור המזרחי נמשכות, מה עלינו לעשות בשבילו ובשבילנו?

תשובה
אכתוב לך מה שקראתי היום בבוקר,
לכל אחד לקרוא כל יום פסוקים אלו.

תהלים פרק קיט
(א) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְקֹוָק:
(ב) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:
(ג) אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:
(ד) אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:
(ה) אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:
(ו) אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:
(ז) אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:
(ח) אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:

(קנג) רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
(קנד) רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:
(קנה) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:
(קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים. יְקֹוָק כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:
(קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:
(קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:
(קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְקֹוָק כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:
(קס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:

(עג) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ:
(עד) יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי:
(עה) יָדַעְתִּי יְקֹוָק כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי:
(עו) יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ:
(עז) יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי:
(עח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ:
(עט) יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וידעו וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ:
(פ) יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:

(לג) הוֹרֵנִי יְקֹוָק דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב:
(לד) הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב:
(לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי:
(לו) הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע:
(לז) הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי:
(לח) הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ:
(לט) הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים:
(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי:

יהי רצון שאמירת פסוקים אלו יהיו להצלחת אריה בן אסתר.
שאלה - 263644
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הרב היקר שלום רב, כשיוצאים משירותים
ורוצים תיכף לאכול לחם' מה הנכון לעשות בנטילה.

תשובה
העורך, זה מצער שאינך מחפש במפתחות, ומטריח לחינם את הרב.

שאלה - 149732
לכבוד הרב: שאלה הלכתית ומצוייה מאד בימינו כאשר יש להתפנות לפני קביעת סעודה
איך הכי נכון לנהוג על פי ההלכה לגבי הנטילה הברכה אשר יצר והמוציא שלא יהיה הפסק או ברכה לבטלה?
תשובה
יש בנושא חילוקי דיעות מהותיים בין הפוסקים ואציגה לפניך עיקרן.
כתב הרב בן איש חי [א, שמיני ט]. אם עשה צרכיו ורוצה מיד לאכול, יטול ידיו תחלה בשביל עשיית צרכיו ויברך אשר יצר, ואח"כ יגע בידיו במקומות המכוסים שבגופו, ואז יטול ידיו ויברך על נטילת ידים".

אך הרב מגן אברהם ז"ל קס"ה, ב. כתב בשם השל"ה ז"ל כי בזה גורם לברכה שאינה צריכה. אלא יטול ידיו פעם אחת בלבד. וכן הסכימו כמה מהאחרונים ועיין ילקוט יוסף קס"ה, א.
והעיצה הנכונה היא שירחץ ידיו מהברז ביציאתו מהשירותים ללא כלי וינגב ידיו ויברך אשר יצר, ויגע במקום מכוסה בגופו ויטול ידיו לסעודה בכלי.
גם יכול לקחת כלי וליטול ידיו לסירוגין ויברך על נטילת ידים, ויברך המוציא ואחריו אשר יצר.
שאלה - 263576
לכבוד הרב שליט"א. האם מצוות פדיון פטר חמור נוהגת גם בחו"ל?
תשובה
עיין להגאון החיד"א זיע"א שכתב בספרו עין זוכר [מערכת פ,אות טו]
"פטר חמור נוהג גם בחו"ל מדאורייתא כמתבאר מהש"ס ספ"ק דקדושין וכן פסקו כל הפוסקים וכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בחידושיו לקדושין שם.

ורבים תמהו על מ"ש הרמב"ן בפירוש התורה פ' בא והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ והדבר קשה דמהש"ס מוכח איפכא והזכרתי קושיא זו בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סימן שכ"א ע"ש. ועתה נראה לי דכונת הרמב"ן לומר שאינה נוהגת במדבר עד שלא באו לארץ וכמ"ש אח"ך דהנולדים במדבר בכורות לא נתחייבו במדבר וז"ל וע"ד הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום וכו' ולא ציוה להם עתה פדיון עד שהחליפם בלויים וציוה בפדיון העודפים אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר וציוה כי כאשר יבואו אל הארץ תנהג באדם ובבהמה ובפטר חמור עכ"ל והיינו מאי דקאמר בעבור כי מצות פטר חמור אינה נוהגת אלא בארץ לאפוקי שלא נהגה בנולדים במדבר ומשו"ה כתיב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני ואה"נ כי בבואם לארץ נוהגת פטר חמור בארץ ובח"ל דאתקש לתפילין ות"ת כמ"ש הרמב"ן בחידושיו. ולדעת רש"י משום שחובת הגוף היא אלא דעל רש"י דקדק הרמב"ן דאכתי לא ק"ל הא. ואה"נ דלמאי דמסיק איכא תרי טעמי לדעת הרמב"ן. ולא הוצרך הרמב"ן בפירוש התורה לפרש כי הוא דבר הלמד מענינו ממ"ש סמוך לזה אח"ך. ולא נחית התם לפסקי הלכות והגם שהוא קצת דוחק בלשון נראה דיציבא מלתא ומהימן פשריה,.
שאלה - 263212
שבוע טוב ומבורך
ברשות מרן שליט״א ויחשל״א
למערכת היקרה, חשבתי בעניי להציע שיצמידו לראש התשובות את העצות של מו״ר לימי השובבי״ם (ת׳ 170616 ). תודה

תשובה
המערכת, לבקשתך, העתקנו דברי הרב שליט"א משנים קדמוניות.

עזבתי את כל עיסוקי התורניים ביום הקדוש הזה יום פטירתו של מור אבי ז"ל וזיע"א. כדי לכתוב לבקשתכם כמה גרגירים חשובים לתיקון המעשים בימים אלה.
א, בראש הסולם הגדול, יזהר מעוון ביטול תורה, לא לבטל אפילו רגע מחייו בדיבורים מיותרים.

ב, קביעת עתים לתורה, כל יום וכל לילה שעה מינימום קבועה ללימוד תורה בחברותא או עם שיעור מפי רב, או לפחות לבדו.

ג, שמירת העיניים. לצאת לרחוב כמה שפחות, וכן לאירועים. ואם מוכרח ישמור את העיניים. לא יסתכל בעבודה זרה וסמליה, לא בפני אנשיה ראשיה ותמונותיהם. לא יביט בתמונות של אנשים העוברים על התורה.

ד, שמירת הפה. לא להוציא קללות, ניבול פה, שמות גנאי וזילזול, לשון הרע, רכילות, נדר, שבועה, לא לבייש אחרים, לא לבשר בשורות לא טובות, שקר, כזב.

ה, שמירת האזניים. לא ישמע שירי חול כולל שירים של שדרנים כי אינם בני תורה, רק שירים שחיברום גדולי ישראל. לא ישמע רכילות, לשון הרע, דברי גנאי, דברי כפירה וכדומה.

ו, קדושת בית הכנסת. יהיה מעשרה ראשונים, יקבע מקום מושבו ועמידה בתפלה, יקבל עליו לשתוק בבית הכנסת, שום דיבור רק תורה ותפילה, לא לאכול שם מאומה, לא לשתות, לא לשבת בדרך שחץ וגאוה, יתהלך בתוכו באימה וביראה, כשנכנס ילך אל מול ארון הקודש וישתחווה.

ז, אכילה. יזהר בנטילת ידים, יברך בכוונה, יבדוק היטב הכשרות, תולעים, אם זה גזל או אינו שלו, מעושר, מי בישל, מה עורב בהם, מהיכן הכלים, לא אוכלים בחוץ. לא יאכל בגסות, חתיכות גדולות, שבע ואוכל עוד.

ח, זהירות בברכות. יברר היטב מה מברכים על כל מוצר. יאמר הברכה בנחת ובדקדוק, לא לבלוע מילים או אותיות, יכווין בהזכרת השם לכווין היה הוה ויהיה אדון הכל, לא לשכוח ברכה אחרונה.

ט, פתיחת פה לא לטובה. לא יאמר "לא מרגיש טוב" אלא מרגיש לא טוב. לא יאמר לילד "אתה תפול", אלא תיזהר שלא תפול. לא "שכך יהיה לו", לא יספר דבר לא טוב בלשון נוכח, "אתה נפצעת" אתה... אלא הוא, לא תתאר לך שאתה הולך ומישהו יורה בך, אלא יאמר בו, עליו, הוא.

י, קיום מצוות. בזריזות, להזיע בעשייתה מכפר עוונותיו, בשמחה ובאהבת השם, יכבד חכמים והורים, יכבד אנשים אחרים, לעזור, לסייע, לתמוך בחלשים, משפחות חסרות ישע, עידוד אנשים במצוקה. לקום מפני זקן.

כל אלה ועוד יעשה ברצון ובאהבה לכפר עוונותיו וייטב לו. והשם יתברך ידריכנו בדרך התורה ודרך הישרה לעבדו וליראה אותו כל ימינו לעולם.
שאלה - 262923
שלום לכבוד הרב
השבוע ימלאו חמישים שנה להסתלקות הגאון הקדוש חכם יהושע שרבאני, שהרב זכה לקרבתו הגדולה. יעורר אותנו רבינו בדרכו ובהליכותיו המקודשות.

תשובה
יום פטירתו ברביעי י"א בטבת. הסתלק מאיתנו לפתע ביום שבת קודש, חכם חריף ושנון, כל רז לא אניס ליה, לא כהתה עינו ולא נס ליחו עד הרגע האחרון, העמיד חמשה דורות בחייו של תלמידי חכמים מובהקים וחריפים.

חביב ביותר היה על ראש גולת אריאל היא בבל, הגאון רבנו יוסף חיים זיע"א, והיה בן בית אצלו, שמו היה נודע לתהילה ב"מדרש בית זילכה". ובן י"ב שנים לא היה חכם שיכל להתמודד עמו בלימוד התלמוד. בעלותו לירושלים, ליווהו הגאון הבן איש חי, ושלח לו צידה לדרך כמה ארגזים של פירות יבשים, ואמר לו תשתמש בהם לבני ביתך ביושביכם בירושלים עיר הקודש, כאן מצא לו מחסן ישן בתוך חומת העיר העתיקה, סמוך לשער שכם, בתוך אורווה של פרדות וסוסים, כשהתבן משמש להם גם למזרונים, וגם לכרים וכסתות. והוא קרן מאושר שזכה לעלות לירושלים עם רעיתו ובניו הקטנים.

בימים שבין כסה לעשור בשנת התשל"ג, קיבל ממנו כמנהגו רבנו ישראל אביחצירא זיע"א, מכתב ברכה לשנה החדשה, כינס את הנמצאים בביתו באותה שעה, ושאל על חכם יהושע, שמות בניו, בנותיו, נכדיו, נכדותיו, ובני נכדיו ובני בניהם, וכשהתברר כי כולם לומדים ועוסקים בתורה הקדושה איש על מחנו לדגלו וצבאותיו, שאל ואמר לנו "הגידו לי, היש מי בדורינו הראוי יותר ממנו לקבל את פני משיח צדקינו? הרי הוא האיש שיש לו צאצאים גדולים בתורה וביראת השם טהורה!!! אם כן, אני מבקש שכולכם תסכימו אתי, שאין טוב ומוצלח ממנו.
וכן תאמרו יחד עמי כולכם, "מוכרח הוא שרבי יהושע שרבאני, יחיה השנה ויכתב בספר חיים, כדי לצאת ולקבל פני משיח צדקינו". אמרנו אחריו,.... בחול המועד סכות פגשתי אותו בכותל המערבי וכולו זוהר ושמח כמנהגו, נשק את הילדים שראה ובירכם.
לצערינו הסתלק מאיתנו המאור הגדול שהאיר לכל העולם כולו. כשהוא אומר וידוי ליום הכיפורים, באומרו לסובבים אותו "היום הוא יום כיפור". זיע"א.
שאלה - 262388
שלום לכבוד הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א. באיזה קדישים אמרו חז"ל שאין להרבות בהם ומאיזה טעם?
תשובה
שאלה - 252244 העתקתי לך תשובה הרב שכבר ענה לשואלים באתר.

לכבוד הרב שליט"א, שמעתי שאין להרבות בקדישים. על איזה דברים נאמר שאסור.
תשובה
דע ידידי, כי נושא זה חמור הוא, ובעלי בתים מקילים ראש בו, ואינם יודעים כי הוא חמור כמו הברכות שאין מרבים בהם.

עיין להגאון מווילנא זיע"א בספר מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה, אות נג "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביום טוב. גם מר"ח אלול עד יום הכיפורים אין אומרים קאפיטל כ"ז".

וכתב הרב חיי אדם חלק א כלל ל, סעיף ז
"בענין הקדישים אסור לאומרן עד שיאמרו על כל פנים שלש פסוקים (מ"א סי' רל"ד וסי' ס"ט, וכ"כ א"ר סי' נ"ה וסי' תקפ"א בשם כל בו, דלא כט"ז בסי' נ"ה). ואסור לומר ב' קדישים זה אחר זה אם לא בהפסקת מזמור. אבל ב' בני אדם מותרים לומר קדיש ביחד. וכשם שאסור להרבות בברכות, כך אסור להרבות בקדישים".

והגאון החיד"א זיע"א כתב בספרו הבהיר ברכי יוסף אורח חיים סימן קלב
ב. "מאנה הנחם נפשי כי פשתה המספחת להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצא. והוי כחוכא ואיטלולא. וכמה צווחות צווחו קמאי על זה ואין שומע ואין מקיץ. וגדול בדורנו מורנו הרב חיים אבולעפייא זלה"ה ראה והתקין בעיר איזמיר, כמפורש בתקנותיו אשר בסוף ספרו חנן אלהים, ומי שדבריו נשמעים ימהר לתקן בקהל עדתו".
ובספר ערוך השולחן אורח חיים סימן נה כתב "יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו' [איכה ד, א] ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בסי' זה דכשם שטוב למעט בברכות כמו כן טוב למעט בקדישים [כנה"ג] ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו' סי' קפ"ג הובא בבאה"ט סק"א] וז"ל המרבים באמירת הקדישים כו' ומתישים כח קדושת ה' הגדול והנורא וכו' עכ"ל ולכן נבאר כמה קדישים י"ל בתפלות ופירושו של קדיש יתבאר בסי' נ"ו בס"ד:
סעיף ד
הקדמונים לא אמרו רק שבעה קדישים בכל היום ג' בשחרית אחד אחר ישתבח והשני אחר תחנון והשלישי אחר ובא לציון גואל ושנים במנחה אחד אחר אשרי והשני אחר תחנון ושנים בערבית אחד קודם שמונה עשרה והשני אחר שמונה עשרה, על שם שבע ביום הללתיך [רוקח] ואח"כ הוסיפו עוד ג' היינו בכל תפלה לאחר עלינו וכתבו שכל איש צריך לקיים בכל יום אותיות צדי"ק והיינו צדיק אמנין ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות [מג"א סי' כה, תכג] ותקנו קדיש לאחר עלינו מפני היתומים שלא יוכלו להתפלל לפני העמוד וקראו לזה קדיש יתום וביום קריאת התורה עוד קדיש לאחר קריאת התורה ויותר אין מקום לקדישים ועכ"ז הוסיפו עוד אחד אחר שיר של יום מפני היתומים המרובים אבל יותר מזה חלילה להוסיף ובזה מקיימים דגל השכינה הקדושה וח"ו לומר הקדיש במרוצה וחפזון וזה דרך עמי הארץ אלא יאמרוהו בכונה ובהתבוננות ולהצטער על גלות השכינה הקדושה:
וכתב מורנו הרב בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי ט. "כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים".

ולמסקנא, כיוון שבמאות השנים האחרונות נתפשטו מנהגי רבנו האריז"ל בעולם, ובפרט בקהילות המזרח והמערב, יש לומר א, קדיש על ישראל בהודו, ב, קדיש ברכו ביוצר. ג, חצי קדיש קודם אשרי. ד, קדיש תתקבל שאחרי ובא לציון גואל, ה, קדיש שקודם קוה. [קדיש שקודם עלינו לשבח אינו חובה, ודווקא בו הבע"ב מתנפלים לאומרו].
ו, קדיש קודם העמידה במנחה, ז, קדיש תתקבל. ח, קדיש קודם עלינו במנחה. ט, קדיש ברכו בערבית, ', קדיש קודם העמידה. יא, קדיש תתקבל. יב, קדיש קודם עלינו בערבית.
שאלה - 262228
לכבוד הרב שליט"א עט"ר, אם ייטב בעיניו להמציא לנו המקורות להנחת החנוכה בפתח הסמוך לפתח. ותלרנו"ט.
תשובה
שאלה - 240344
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. הרב כותב להדליק בפנים, אפשר סיכום קצר דעת הפוסקים שיש להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח?
תשובה
מקורו בתלמוד שבת כ"ב, א.
מדרש שכל טוב בשלח פרק ט"ז.
שאילתות דרב אחאי וישלח כ"ו.
רבנו חננאל שבת כ"ב, א.
הרי"ף שבת ט, ב. בעמודי הספר.
הרמב"ם חנוכה פרק ד, הלכה ז.
הרא"ש שבת פרק ב, סימן ה.
מרדכי שבת רמז רס"ו.
מחזור ויטרי סימן רל"ו.
סמ"ג עשה דרבנן ה.
סמ"ק מצוה ר"פ.
רבנו פרחיה מפרש הרי"ף שבת.
ספר המנהיג עמוד תק"ל.
ראבי"ה חלק ג, סימן תתמ"ג.
שבולי הלקט סימן קפ"ה.
רבי דוד אבודרהם חנוכה.
שו"ת מהרש"ל סימן פ"ה.
מטה משה סימן תתקע"ט.
השל"ה תמיד נר מצוה ד.
לבוש תרע"א, ז.
פרי חדש, שם.
ברכי יוסף להחיד"א שם.
טורי זהב תרע"ו, ו.
הגר"א מווילנא ז"ל תרע"ו, ה.
הגהות מהריק"ש.
חיי אדם חלק ב כלל קנ"ד, י"ג.
ערוך השלחן תרע"א, כ"ג.
חזון עובדיה חנוכה עמוד לב.

שלחן ערוך תרע"א, ז.

רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות דק"ח ע"ג.
שאלה - 262142
שלום רבנו
האותיות לפי ממצאים ארכיאולוגיים מראים אותיות אחרות מהאותיות בני ימינו למה זה?שהרי התורה היא אמיתית הכל אמיתי בה אז למה האותיות לא אותו דבר?
תודה רבנו

תשובה
תשובה 233422 .
הכתב של ספר תורה וגם של הדפוס נקרא "כתב אשורי". ובו כתב משה רבנו את התורה הקדושה. והענין שכאשר התפצלו ממלכת יהודה וממלכת ישראל בשומרון, הוא נשתכח במשך הזמן, עד שבבית שני בא עזרא הסופר והחזיר את הכתב הזה הנוכחי כפי שירד מהר סיני, ונקרא "כתב הנשתוון".

ועיין בתלמוד ירושלמי מגילה פרק א
"ולמה נקרא שמו אשורי שהוא מאושר בכתבו אמר רבי לוי על שם שעלה בידם מאשור תני רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו [עזרא ד ז] וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית [דניאל ה ח] ולא כהלין כתבא למיקרי מלמד שבו ביום ניתן ר"נ אומר ברעץ ניתנה התורה ואתייא כר' יוסה רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית [זכריה ט יב] גם היום מגיד משנה אשיב לך [דברים יז יח] וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות".
שאלה - 121568
לכבוד הרב
1האם נכון שעזרא הסופר שינה את
תשובה
ידידי היקר, חבל שאתה רועה בשדות זרים, ולומד דברי כופרים בורים ועמי ארצות, גם אם יש להם כפה והם מתפללים, ודבריהם הארסיים נקלטים במוחך הבריא אשר העניק לך אבינו שבשמים.
לעצם הענין כתוב בפסוק ״כתב הנשתוון״, והגמרא אמרה כי בהר סיני ירד הכתב הנוכחי הנקרא ״אשורי״ הם אותיות הדפוס הללו המרובעות, ובהם כתב משה רבנו את התורה והשם יתברך כתב את לוחות הברית.
בתקופת בית ראשון רבים מהעם עזבו את הכתב הזה והשתמשו בכתב הכנעני, חוץ מנביאי ישראל והחכמים שהחזיקו בו, וכשגלו לבבל מראש יאושם שכחו הכל ועזבוהו.
כשעזרא הסופר הוציאם מבבל והנהיג את העם והקשיבו לו, לימדם את הכתב מחדש והוא נשאר עד ימינו.
שאלה - 261566
לכבוד מורנו עטרת ראשינו שליט"א, מה נעשה והנשים משגעות את הבעלים ללכת לבתי מלון לקראת החנוכה, סביבון סוב נא סוב.
תשובה
דע, שאבי ז״ל אמר לי לפני 56 שנה. יבואו ימים ואתם בדורכם תראו דברים משונים והפוכים. ויהיו הפרעות רבות בעבודת השם יתברך מכל הצדדים. ולא יהיה אדם במנוחה ובשלווה. ולשמור מצוות בלב שלם ובאמת יהיה קשה מאוד. ותצעקו ותבכו ולא יהא מי שאפילו יאזין לכם ויקשיב לצערכם. והסיבה כי ה"בעל דבר" הוא המשטין והמפריע ככל שמתקרבים ימי המשיח והגאולה, עושה הכל כדי להפיל את האדם מדרכו הטובה, אך מי שיהיה איתן ויציב באמונה ובעבודת השם יחזיק מעמד.
ועתה לסיבות והפירצות לכך, אומר לך ידידי היקר, ראשית הכל הוא שיש במחנינו אנשים שונים המורדים בגלוי בגדולי ישראל, אם מטעמי כבוד מדומה, אם מטעמי שלטון ושררה, ומסיטים וגם מסיתים את הציבור מהדרך הישרה, והורסים ומחריבים בדרכם כל חלקה טובה, וממרידים את ציבור היראים והתמימים מלשמוע בקול הרבנים, והם משמשים דוגמה רעה לכולם, והאנשים תמימים נגררים אחריהם.
האחריות הגדולה בראש ובראשונה היא על כלי התקשורת השונים הנקראים "חרדים" המחקים את דרכי הגויים הנלוזות, בהשמעת ביקורת גלויה וגם מרומזת על חכמי הדור, המתירים ומחטיאים את הרבים לכתוב ולהשמיע רכילות, לשון הרע, שנאה ופירוד, גם נגד גדולי הדור, והם אם כל חטאת, ונלווים אליהם סכלים ורפי השכל, אספסוף נבער ומשועמם, אשר מגיבים ומקבלים במה חשובה לאיסורים אלה, ומתחרים ביניהם מי ישמיץ יותר, מי יבזה יותר, מי יטנף פיו וישמיע דברי נאצה, והכל במסגרת עבודה ל"שם שמים" ותיקון העולם. ואין עליהם פיקוח כלל. כי הם אומרים לעצמם אני ואפסי עוד.
ועתה לעצם הענין, עצם הדבר שפרצו את כל הגדירות של ביטול תורה, השמעת דברי הוללות, שירים משונים שאין בהם מאומה לשבח הבורא והתורה, היראה והטהרה, התשובה והמוסר, ובמוסיקה מחקים את אומות העולם. היכן שירי רבי יהודה הלוי? שירי רבנו שלמה אבן גבירול? שירי רבנו החכם אברהם אבן עזרא? שירי רבי אברהם מימין, שירי רבי אלעזר אזכרי, שירי רבי ישראל נג'ארה? שירי הקדוש רבנו שלם שבזי? שירי רבי דוד חסין? רבנו יוסף חיים? רבי מרדכי עבאדי? רבי שלמה לניאדו? שירי הקדמונים הקדושים ששזרו בדבריהם תורה וסודותיה, קדושה ויראה ודברי חכמה ותורה. ועתה כל איזה זמר אליל מחבר מילים מכריסו וממוחו המבולבל, והוא ריק מכל, פוחז המופיע בבתי מרזח ומרקד בבתי משתאות. ועורכים תחרויות ומירוצים חידונים ושעשועונים להבלים.
וכמה כואב הדבר שבדיוק בחודש האחרון שכלנו למעלה מעשרה ילדים באסונות שונות, מי באש, מי בסקילה, מי בהריגה, מי בחניקה, מי בחליו, מי בעריסתו, יונקי שדים, גמולי חלב, תינוקות של בית רבן, ואין מי שמעורר על הדבר, ובו ביום טרם נטמנו הנפטרים הרכים, יש חאפלות, סעודות, הילולות, תופים ומצלתיים, שירים ומחולות, זלילה וסביאה, כאילו לא אלינו נוגע הדבר, מבהיל, מדהים, מזעזע, מרעיד כל מי שנפש יהודית בקרבו. ועל כולם בעצם ימים הללו הסתלק מנהיג הדור, הזקן אשר על העדה, שריד דור דיעה, ואין מי שמבכה ומספיד את הדור היתום. מבהיל איך עמי ארצות, בורים, אנשים ריקים, משתלטים על חייו הטהורים של עם ישראל.

שכחנו לומר תיקון חצות שהוא הלכה מפורשת בשלחן ערוך, ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה, ועל התורה ועמנו ההולכים בגולה, וכך היה מנהג אבותינו הרבנים והחכמים, אנשי העמל ובעלי הבתים, פשוטי עם וגם בחורים צעירים, ובשעת חצות הקדושה מאוד. במקום זאת צווחים כעגלים הלילה שמחה גדולה הלילה, ומידי רגע וקטע משמיע השתיין את גערתו והברותיו היוצאים מגרונו, כאילו מופיע בבתי מרזח ומועדונים, והורס את מעט היראת שמים שנשארה בנבכי נשמות ישראל הקדושים. ובין פרק לפרק משמיעים דברי תעמולה ופירסומות על טיולים, תכניות בידור, מושב ליצים, מרצים ריקים מתורה ומחכמה, בילויים בבתי מלון גרועים, ללא הקפדה על צניעות וכשרות נכונים, ומושכים את כל החרדים מבתיהם, ועוקרים אותם מבני משפחותיהם לפינה נידחת בקצה הארץ, במסווה של "חיזוק ואמונה", כאילו כאן בערי הקודש אין תורה ואין רבנים, וצריכים כולם לנדוד ולהגיע למקומות לא רצויים, שלא ראינו מימינו ולא שמענו על שום גדול בישראל שהלך שם לנפוש חלילה. ושם נפגשים גברים ונשים ומביטים בכלים טמאים, ומטמאים את נפשם ונפש האבות עם הבנים, ומחליפים ביניהם רשמים, מכל מיני הבלים. וידעתי בני ידעתי כמה משפחות טובות התפרקו, התדרדרו, וירדו תהומה הם וצאצאיהם כתוצאה מהחשיפה למקומות אלה, תשאל את הדיינים היראי שמים היושבים על מדין. ונעשה הדבר כמצווה כאילו שבת קודש במקום היותה יום קדוש לתורה ולמוסר, הופכת ליום אופנה, בידור, בילוי וזלילה, כאילו היהודי חס ושלום בא לעולם לבלות ולטייל כל ימיו.

הליצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, ובבית המקלט פתוח ומשמיע קול נחירות הסוסים וקרקור העורבים, ואת כל הפסולת הנמצאת בקודקודם של השתיינים הפולטים למיקרפון קול הברה, עם קולות נכאים, והשומע אומר יפה. ולכן היהודים יוצאי אירופה מעלים בדעתם שאלו חלילה בני הספרדים ואלה מנהגם ומתעבים אותם ומתרחקים מהם, וזו הסיבה שלא מכניסים את בנינו ובנותינו למוסדות התורה, כי חוששים על שמם הטוב, ואינם יודעים שאלה מיעוט שבמיעוט, השוליים שבשוליים, המקלקלים את בני ובנות הדור הצעיר, ולא נמצאו בקרבנו מנהיגים מורמים מעם שיעמדו ויתריעו על כך, ואין דורש ואין מבקש.
כך זה משפיע על הציבור החרדי בכללותו, והנשים היקרות בראותן שאין מוחה, ומדמות בעצמן שזו דרך נכונה חלילה, מורדות ומזלזלות בבעליהן, וכך צאן פזורה מחכים לישועה.
שאלה - 261392
שלום לכבוד הרב שליטא אם על המלך טוב לכתוב לנו אימתי והיכן היו המשוררים הגאונים רבי שלמה אבן גבירול ורבנו אבא שלם שבזי זיע״א.
תשובה
עיין בתורה מציון בסופו אודותיו, היה ענק בתורה, חברו של רבנו יוסף אבן מיגאש זיע"א, תלמחד מובהק של הרי"ף, נולד במדינת קורדובה בספרד לפני למעלה מאלף שנה, חבר מאות רבות של פיוטים, שירים, קינות וחיבורים. נהרג על ידי מושל מוסלמי בהיותו כבן ל"ו שנים.
בין שיריו המפורסמים "שפל רוח שפל ברך וקומה". שלום לבן דודי". הקינה "שומרון קו תתן", פיוטים שופט כל הרץ, שנאנים שאננים,שחר אבקשך, שפעת רביבים ועוד.
חיבר ספרים מבחר הפנינים, וכן תיקון מידות הנפש ועוד.

מורנו אבא שלם שבזי זיע"א, נולד לפני 400 שנה במחוז תעיז בתימן, היה גאון גדול ומקובל אלקי, דומה למלאך השם צבאות, חיבר כעשרה ספרים, פירוש על התורה, ספרי קבלה, אסטרונמיה, מוסר ואמונה, היה נערץ מאוד בקרב יהדות תימן המהוללה, גם המוסלמים רעשו מפניו והעריצוהו מאוד.
כתב כשלשת אלפים שירים, אשאל אלקייך, אם ננעלו דלתי נדיבים, אהבת הדסה, אם אזכרה חטאי, אדון הכל מחיה כל נשמה, הללי נפשי לצורך, איילת חן, לוחות שנים הם.
שאלה - 261391
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, השיר שלום לבן דודי הוא שיר קודש, ומותר לשיר אותו על שלחן שבת? כי אמרו לי שכן.
ומה עם השיר אהבת הדסה על לבבי? תודה ושבת שלום.

תשובה
שניהם כאחד שירים קדושים מאוד, ומרמזים על הגלות הקשה, והנחמה העתידה לבוא אלינו.
השיר שלום לבן דודי, חיברו הגאון המפורסם רבנו שלמה אבן גבירול זיע"א, ובית אחד בשיר ישראל פונים לאבינו שבשמים, וכן בבית השני. ובבית השלישי הוא משיב לנו מה לך יפהפיה ותעוררי אהבה....
גם השיר אהבת הדסה על לבב, חיברו אותו גאון וקדוש רבנו מארי שלם שבזי זיע"א, האיש אשר כתב כשלשת אלפים שירים המעוררים אותנו לכיסופים לגאולה ולאמונה בביאת משיחנו, ועם ישראל מכונה בשם "הדסה". והשם יתבך מודיע לנו כי הוא זוכר אותנו בכל רגע ורגע.
יהי רצון שיתקבלו הדברים לפניו ונזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה.
שבת שלום לכולכם.

העורך, העתקתי לכם שני בתים מהשיר.
אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה - וַאְנִי בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים
לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה - תּוֹךְ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר הֵם נֶהְלְלִים
שַׁחְרִית וְעַרְבִית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה - לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים
שאלה - 261290
לכבוד הרב מחילה רצינו לדעת כבודו אמר בשיעור ששערות השפם הם אחד מי"ג תיקוני דיקנא, ומדוע אנחנו רואים שחכמי הספרדים גוזזים את שיער השפם ומניחים ממנו מעט?
תשובה
כתב בספר עמק המלך - שער טז - פרק סא
"וכן כתב מורינו ורבינו רבי חיים ויטאל זלה"ה, שרבנו האר"י זלה"ה, נהג כל ימיו שלא לגלח שערות זקנו כלל לא בתער ולא במספרים, אלא בשערות השפה, מה שמעכב האכילה, ולא יותר, מפני הסוד הזה. וכן הוא אומר באדרא רבה" וכתב עוד [שם פרק סב] "והנה אם השערות של השפה העליונה והתחתונה יאריכו יותר על הפה, יעכבו הדבור חס ושלום, לכן הוא מותר לחתוך שערות השפה, מה שמעכב האכילה, והמבין יבין".
והענין הוא כי בזוהר הקדוש כתב כי יש ממונים על שערות הזקן, ונגדם יש מלאכים ממונים על הבל הפה של התפילה שאדם מוציא מפיו, ואם דברי התפלה פוגעים בשיער השפה, יכולים המלאכים ההם של השפה להפריע ולעכב מהתפילה מלעלות למעלה, וכן כתבו המפרשים שם.

וכבר האי תנא קדישא גדול המקובלים בדורו, רבנו יוסף חיים זיע"א כתב בשו"ת תורה לשמה סימן שצא, שאלה שנשאל אם יש צד חסידות להניח שערות השפה, וכתב "אין בזה שום חומרא וחסידות כלל אלא גם החסידים עושים כן, דבהדיא איתא בכתבי רבינו מהרח"ו זלה"ה כי רבינו הגדול האר"י זצ"ל בעצמו, היה קוצץ משיער השפה מה שהיה מעכב האכילה. ומי לנו גדול ממנו בחסידות ואם היה בזה מידת חסידות לא הוה עביד עובדא בנפשיה. ומה ששאלת מה טעם יש בזה הנה תראה מ"ש באדרא רבא בתיקונא דתריסר דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין ויאן שערי סחור סחור ליה וכו'. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק, ולא בעי מילא אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה וכו'. ובגין כך שערוי שקילין סוחרניה דפומא, ופומא אתפני מכל סטרוי וכו' ע"ש. ועוד עיין שם בתשעה תיקונין דז"א תיקונא שביעאה דלא תליין שערי על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי ויתבין שערין בתיקונא סחור סחור ליה וכו' ע"ש. ולפי זה מובן הטעם מה שהיה רבינו האר"י זצ"ל קוצץ שיער המעכב האכילה, לאו משום פינוק הוא, אלא אדרבא הוה קפיד לקצצו משום מצוה, מפני כי זה המעכב האכילה הנה הוא יורד על פומא, ועל כן יש מצוה וחסידות לפנותו משם, כדי שיהא פומא פנוי וכאשר תראה סוד הפומא באמת למעלה".

וראה גם ראה מה שכתבו הפוסקים על שערות השפה שגולשים ונכנסים לחלל הפה. ועיין במה שכתב הגאון הב"ח אורח חיים סימן תקנא
"הרב [הטור] זכרונו לברכה נמשך לדעתו שכך פסק בדין אבל. אבל להרי"ץ גיאת (שערי שמחה ח"ב עמ' מט) דבאבל תוך שבעה אף למה שמעכב האכילה אסור. וכן פסק בשולחן ערוך ביורה דעה [סימן ש"צ] אם כן הכא נמי אסור אף למה שמעכב האכילה, ואיכא לתמוה דבשולחן ערוך פסק כאן [יג] כהרמב"ן, וביורה דעה פסק כהרי"ץ גיאת".

ובא רעהו וחקרו וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה [הגהב"י שם יג]
"ויראה דסבירא ליה דלדעת הרמב"ן דלאחר ז' ותוך ז' הכל א', מ"ש דינו כדין אבל, פירושו אף תוך ז'. אבל לדעת הרי"ץ בן גיאת ז"ל דיש חילוק בין תוך ז' לאחר ז', מסתיין דנדמה שבוע שחל להיות ט"ב בתוכה לדין אבל תוך ל', ולא לדין אבל תוך שבעה".

וכתב הטור אורח חיים סימן תקנא, "ותספורת של שבת זו [שחל תשעה באב בתוכו] כתב הרמב"ן שדינו כדין אבל אחד ראשו ואחד כל שער שבו ובזקן כל שמעכב האכילה מותר".
ועיין בן איש חי דברים יב. שכתב "תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שיער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר" וכן כתבו דרך החיים קכ"ט, ב. ועוד אחרונים. ולכן אנו אין לנו אלא מסורת אבותינו זיע"א, שהיו גוזזים שיער השפם.
שאלה - 261162
רציתי לשאול בענין שעור כזית כי שמעתי בשם הרב שחכמי ישיבת פורת יוסף היו מורים לשער כזית לברכה אחרונה לפי משקל כדעת הגרע''י ודלא כהאור לציון רציתי לדעת אם זה נכון ומה דעת הרב
תשובה
יש הרבה רעש וצילצולים בתואר "חכמי ורבני פורת יוסף". מיום שנכנסתי לישיבה הקדושה ידעתי כי כולם כאיש אחד, מסרו נפשם על לימוד התלמוד ומפרשיו, על לימוד ספרי מוסר, על השרשת מוסר ויראת שמים, על לימוד מסורת אבות ומנהגים קדושים, על כבוד תלמידי חכמים.

הם לא עסקו בפסיקת הלכות, כי יראי הוראה היו, לא הורו הוראות, למדנו שלחן ערוך, עם מגן אברהם וטורי זהב, ונמנעו מלחוות דיעה בנושאים השנויים במחלוקת.
הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל לא עסק בפומבי בפסיקת הלכות עד שנת תשל"ב - ל"ג. זכורני מקרוב כי היה נמנע מלפסוק, וכשהיינו פונים אליו בשאלה הלכתית, היה שולח אותנו לגדולי ההוראה מחוץ לישיבה. ומורנו ראש הישיבה הגר"י צדקה ז"ל היה מפציר בו שיפסוק, והוא היה נמנע ומתחמק, לא פעם ולא פעמיים הגיעו אברכים או אנשים מבחוץ לשאול בעניני הלכה והגר"י צדקה היה מפנה אותם אל הרב בן ציון, אומר להם הוא גדול בתורה ופוסק, תפנו אליו ואל תעזבוהו עד שיפסוק לכם, עד שנאלץ הגרב"צ אבא שאול לפסוק.
שאלה - 260880
לכבוד הרב בן ציון מוצפי שליט"א, אצלנו אומרים ביום מעונן או גשום, כשהשמש יוצאת בין העננים ויש הפוגה בגשמים זו שמש משקרת, ושמעתי מהרב, לא לומר כך. ושאלו אותי למה?
תשובה
א, הוא קורא קריאת גנאי וזלזול כלפי נברא של השם יתברך, כי השמש היא מש [בקמץ], המשמשת לפני השם יתברך ועושה רצונו.
ב, יש בזה כפיות טובה כלפיה, כי האור שלה מועיל לנו ועוזר בענינים ובתחומים שונים במשך ימי השנה, וחוסכת לנו אנרגיה ועוד.
ג, יש בזה תלות לא נכונה כאילו היא הגורמת, או היא המחליטה, והיא הקובעת את מזג ההיום, ובכל מקום ומקום, והכחשת והתעלמות מרצון הבורא שהוא המשגיח, והוא הקובע את מזג האויר היכן ומדוע, כמה ואיך, והיא מקיימת את רצונו ואין הדבר תלוי ברצונה.
ד, גם יש כאן התעלמות מכך שהפסוק אומר בתהלים פרק יט
"בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם:
(ו) וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח:
(ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ"
גם בתפילת שבת ומועד אומרים "שמחים בצאתם ששים בבואם עושים באימה רצון קוניהם... קרא לשמש ויזרח אור"....
שאלה - 260476
כבוד הרב
אם מצאתי חן בעיני המלך, אם אפשר ולא מכביד על מורנו הרב שליט"א, מה פירוש "והשאינו ה' אלוהינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום", וכן "כאשר רצית ואמרת לברכנו".
תודה

תשובה
במחזור ויטרי [סימן שכח] כתב "והשיאנו כמו והזכירנו. כגון ישא פרעה את ראשך (בראשית מ). דמתרג' ידכרינך פרעה ית רישיך. מפי ר' משה בר ישעיה".
ובספר המנהיג [עמוד שז] כתב "מלשון והשיאו אותם והטעינינו, ויש אומרים כמו תשא ובאת". וכן פירש הרוקח תשא ובאת.

כאשר רצית ואמרת ושמחת בחגך כאשר יברכך השם אלהיך.

וכתב בספר אבודרהם [סדר תפלות הפסח]
"יש מפרשים שהוא מלשון ונשיא בעמך (שמות כב, כז) כלומר רוממתנו וגדלתנו. ויש מפרשים שהוא מלשון כיצד משיאין משואות (ר"ה כב, ב) כלומר והאר פנינו ועינינו
ויש מפרשים שהוא מלשון ישא את ראשך (ברא' מ, יג) ומתרגמינן ידכרינך פרעה כלומר יעלה זכרוננו לפניך לטובה.
יש מפרשים שהוא מלשון (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ומתפלל לשם בדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאונו בכל מועד ומועד לירושלם. ולא ישרו בעיני כל אלו הפירושים כי אינם נקשרים עם תיבת את.
אבל הנכון לפרש שהוא מלשון (ברא' מג, לד) וישא משאות מאת כולם. שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך. וגם יתכן לפרש שהוא מלשון משא בני קהת (במדבר ד, טו) כלומר הטעיננו את ברכת מועדיך. והטעם שתזכנו לעלות לירושלים".
שאלה - 260449
לכבוד הרב שלום רב
האם נכון לתופף בדרבוקה בבית הכנסת כל יום בזמירות אמרו לי שזה לעודד בחורים שיבואו להתפלל או שאינו ראוי מדין שאין להכניס כלי שיר.

תשובה
אעתיק לך מה שכתב הרב קודם כמה שנים באתר.
תהלים פרק נה
אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ.
ועיין בעדות ביהוסף חלק ב (סימן לא) מה שהאריך בחומר איסור הדיבור בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפלה, ועונשו ומשפטו ותשובתו. והביאו הברכי יוסף (סק"ד). ע"ש. וכתב הרוקח בתיקוני התשובה, שהרגיל לדבר דברים של חול בבית הכנסת, אפילו שלא בשעת התפלה, יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום, ומכאן ואילך ישב במורא גדול, ויתפלל בכוונה, ולא ידבר בבית הכנסת כלל, והביאו החס"ל (סק"א). ובמק"א כתבנו שהתיקון בדברים אלה, ולבעלי תשובה, הוא על ידי ההתחזקות בלימוד התורה בהתמדה. וראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (חלק אורח חיים סימן מד). ע"ש. ובספר החרדים (דף יח א) כתב, להיות בבית המקדש במורא וכובד ראש מאימת השי"ת השוכן בתוכו, ואמרו בתורת כהנים, את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', ועונש העובר על זה גדול מאד. והחכם השלם רבי משה קורדואירו, והחכם השלם רבי יצחק אשכנזי זצ"ל, פסקו לאסור הדיבור בבית הכנסת לגמרי, רק בדברי תורה ויראת השם. וכבד עונש השח אפילו שלא בשעת תפלה, כי כן לשון הזוהר, מאן דמשתעי בבי כנישתא וכו', מפני אימת השוכן בו יתברך. וכתב סמ"ק, דיש לאדם לדון קל וחומר מהגוים העומדים בבית תפלותיהם כאילמים. וכן כתב הכל בו, וכל שכן בעומד לפני מלך מלכי המלכים. וע"ע בשו"ת הלל אומר (סימן קא) שכתב דברים קשים כנגד אלה המדברים דברים בטלים בבית הכנסת, שהרי החמירו בזה בקריאת התורה אפילו בדברי תורה, והגאון המחבר תיקן במקומו, שאם ידברו דברים בטלים באמצע קריאת הספר תורה, ולא יועילו האזהרות בזה, שיחזירו הספר תורה למקומו באמצע הפרשה. ע"ש.

ובספר ראשית חכמה (שער היראה אות מג והלאה) כתב באורך בענין כבוד בית כנסת, שלא ירים קולו בבית הכנסת כדרך המלכים וכו'. ע"ש. ובשער הקדושה (פרק יד) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לשיח שיחה בטלה בבית הכנסת, וכן כתב רבינו יעקב (סימן קנא) וכו', וכיון שבית הכנסת הוא מקום מושב לשכינה, בודאי שאין לשיח שם שיחת חולין, או שיחה בטלה האסורה אפילו חוץ מבית הכנסת, כדכתיב, ודברת בם ולא בדברים בטלים. ע"ש. ובספר אור ישר (פרק ט) כתב, שמי שמגביה קולו בבית הכנסת בדברים שאינם מעניני התפלה, נוהג ביזיון בקדושתו יתברך, ומגרש השכינה משם, ועליו השכינה צועקת וקובלת, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, ואז נאמר עליה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי אין לה דירת מנוחה בעת גלותה כי אם בבית הכנסת שבישראל, אוי לו ואוי לנפשו, ועונשו שגם הוא יהיה בידי אכזרים אשר לא ימצא מנוח ומרגוע לנפשו, לכן בעל נפש יחוש לעצמו ואז תאיר נשמתו באור החיים. ע"כ. ובספר פלא יועץ (מערכת בית הכנסת) כתב, תסמר שערות אנוש ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ, ואין נגרע, ששומעים חומר האיסור, ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע, ועולם כמנהגו נוהג, אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה, וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל, ובחגים, וכל מי שיש בידו למחות ימחה על כבוד שמו, ויש שאינם רוצים לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליהם אחרים, נראה להם כיוהרא שלא להשיבו דברים בטלים בבית הכנסת, עד שנעשה לו כהיתר, והרי צריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול שלא לעבור שום עבירה ושלא להמנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו הוי עז כנמר, ומכלל מורא בית הכנסת שלא יתן שם בקולו עוז, אפילו לקרוא לאדם בשמו, או למחות באחרים, וידבר להם כעומד לפני מלך, וחובת גברא הוא למאמין באמונה שלימה במציאות ה' מלך נורא ואיום בכל מקום, וכל שכן בהיכל קדשו. עכת"ד. ובכף החיים (סימן קנא) כתב, שאף אסיפה של נכבדי העיר, לצורך תיקון עניני העיר, אין ראוי לעשותה בבית הכנסת, כי לא יפלא מלומר שם דברים בטלים וכו'. (ראה להלן). ע"ש. ובמשנה ברורה (שם סק"ב) כתב, דכל שכן שאסור לדבר דברים האסורים בבית הכנסת, כמו לשון הרע וליצנות ורכילות, כי אינו דומה מי שחוטא בינו לבין עצמו, לחוטא בפלטין של מלך, ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל את הרבים, שלבסוף יתחברו ויתלקטו חבורות חבורות לריב איש ברעהו, עד שנעשה כל בית הכנסת כמדורה גדולה, ובעונות הרבים באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים, והלבנת פנים ברבים. וגם פעמים רבות בפני ספר תורה, שזהו גם כן עון חמור, שהרי אפילו המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם, אמרו חז"ל (סנהדרין פרק חלק), שהוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא, וכל שכן למבזה את חבירו בפני ספר תורה. וכעין זה כתב בתשובת מהרי"ו (סימן קנב). ע"ש. וראה אריכות דברים בחומר האיסור לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, בספר מורא מקדש (עמוד יד והלאה). ע"ש. וכל שכן אלו המדברים דברים בטלים באמצע התפלה, בקריאת התורה, ובחזרת הש"צ, וכבר כתב האליה רבה, בשם הכל בו, כי ראינו כמה בתי כנסיות שנחרבו בשביל עון זה, ע"כ. ורבינו יונה באגרת התשובה (ליום ראשון) כותב, ולא ישעה בדברי חולין בבית כנסת, וכל המספר בעסקיו בבית הכנסת כל זמן שהשליח צבור מתפלל, יש לגעור בו מלחטוא להשי"ת, וכו'. ע"ש. ובספר ראשית חכמה (שם) כתב, עוד צריך ליזהר שלא לדבר בעוד שהשליח צבור חוזר תפלת שמונה עשרה וכו', ויהיו אזניו למה שהשליח צבור מוציא מפיו, וכו'. ע"ש. ועיין בבית יוסף (סימן נו). ובשלחן ערוך התניא (שם סעיף א) כתב, צריך להזהר מאד בעניית הקדיש, והשומע שאינו עונה, הוא בנידוי מ' יום וכו'. ובסעיף ז' שם כתב, פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר ליה מה אלו טעונים, אמר ליה, אף וחמה, לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין קדושה לקדושה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבה ליתברך, וכל המדבר בהן עליו נאמר ולא אותי קראת וכו'. ובספר מטה משה (סימן תיא) הביא בשם מדרש, שחכם אחד נראה בחלום לתלמידו, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו, ואמר לו מפני מה אירע לך כך, אמר ליה, מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן אומר קדיש. ע"ש. ובספר ווי העמודים (פרק י) כתב, שמן הראוי שבכל קהלה וקהלה מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע, יעמדו אנשים על זה אשר ישגיחו וכו', וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד, ויתנו במתג ורסן עדיו לבלום את פיהם בבית הכנסת, שלא לדבר דבר של חול ושיחה בטלה. וכן כתב בספר צוואה מחיים, שהזקן והחשוב ביותר שיש בבית הכנסת, ימנו אותו לסבב בבית הכנסת בחזרת העמידה, להשגיח שלא ידברו זה עם זה כלל, ויענו אמן, ויהיה סבלן ומוחה בכבוד וברמז, וכן בעת קריאת התורה, ישב בתיבה וישגיח מארבע פינות הקהלה הקדושה, שלא ידבר שום אדם. ע"כ.

ובספר הגן ודרך משה כתב "על כל קיטרוג שהשטן מקטרג, הקדוש ברוך הוא במידת רחמיו משתיקו, כשהשטן אומר ישראל חס ושלום גנבים או גזלנים הם, משיב לו, אומות העולם יותר גנבים וכן הלאה. אבל אם מקטרג ואומר שישראל אין להם יראה ומדברים בבית הכנסת, לזה אין להקדוש ברוך הוא כביכול תירוץ, כי עתה ראינו בעוונותינו הרבים שהאומות עומדים בבית "תיפלתם" באימה וביראה, ומיד חס ושלום יש רשות למשחית לחבל בעולם וזה מגיפות רחמנא ליצלן, והוא נקרא מכת דבר, לשון דיבור. שהמדבר בבית הכנסת בורא מלאכים משחיתים, והמה ממיתים אותו בשעת הדבר בר מינן".
והיה זה שלום על כל ישראל.
שאלה - 259826
שלום לכבוד הרב. כיצד קרה שבחורים ואברכים חרדים הלכו לחגוג הלילה עם מהרסי הצניעות והקדושה, אלה המתהללים בכוחי ועוצם ידי, ומערבים אנשים ונשים "לפי ההלכה".
תשובה
ידעתי ידידי גם ידעתי את השבר הנורא, הפוקד כמה מהשוליים הנרחבים במחוזותינו, אנשים שאין להם עמוד שידרה, חסרים ידע תורני בסיסי, השקפה נכונה ובריאה, ואינם צופים לאופק רוחני. וילכו שולל אחרי כל מיני סיסמאות נבובות, ודרכים עקלקלות, פרסומות מתלהמות ודיעות נכזבות, ויש שברוב סכלותם הלכו ל"חגוג" בנצחונם המדומה.
יש לי שיח ושיג עם כמה מהרבנים החשובים שם, ואני יודע מהם שאין דעתם נוחה מהמתרחש בחוגיהם, בפרט בחוסר תוכן מוצק של יראת השם, רדידות התכנים וחוסר המחשבה הצרופה, והליכה שולל אחרי מה שרועש וצבעוני. זה דבר מסוכן לטווח ארוך ורחוק, אנה פנינו מועדות, בפרט עם בני הנוער הנחפזים והנמהרים אחרי כל מה ששונה, נוצץ לרגע ומושך את העין.

לבי לבי עם הציבור החרד לדבר השם, ודבר לי עם המחנכים והעומדים על המשמר ובעלי התפקידים האחראים. אני אישית יצאתי הפעם מגדרי, רק בגלל המלחמה הרוחנית הקשה שנכפתה עלינו, וצעדתי צעד כבד שלא מרצוני החופשי, להציל מה שאפשר להציל.
כיצד קרה שיש כאן כשלון צורב וכואב, שצעירי דור העתיד שאינם מספיק מיושבים בדעתם וזקוקים לשמירה מעולה, ואתם גם "אברכים" ובחורי ישיבה בני חמודות, זלגו וחצו קווים אדומים מבלי משים לב ועין, ונטו אל אנשים לא בעלי משקל רוחני, שבין המייצגים אותם, לא כולם שומרי תורה ומצוות, ואפילו מחללי שבת קודש, ואנשים שאינם מדקדקים בתורה ובמצוות. זאת בנוסף על בחירת נשים דבר שנאסר בדורינו על ידי גדולי ישראל. ואין פוצה פה ומצפצף. ולואי שאתבדה.
שאלה - 259733
שלום לכבוד הרב
בשבת בתפילת שחרית עלה לתורה לוי במקום כהן אמרתי שלא נכון לעשות כך,
מה להלכה נפסק? תודה לכבוד הרב.

תשובה
עיין בספר מקרא בציון שם נכתב בס"ד.
כשלא עלה הכהן ראשון מכל סיבה שתהיה, ועלה ישראל ראשון, אין להעלות לוי שני. שמא יטעו ויאמרו שהישראל הראשון הוא כהן.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ט] "אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל". וכתב הרב הגהות מיימוניות ז"ל הי"ד [שם ר] "וכן פסקו רב עמרם גאון, ורבנו חננאל, ורבנו יעקב ברבי יקר, ורבנו יצחק ברבי יהודה, ורבינו שמחה. ודלא כרבי יצחק הלוי שפירש שיכול הישראל לקרוא לפני לוי וכן היה נראה לרש"י כרבו הלוי, דאטו אם בית הכנסת כולו מלא מלוויים לא יקראו בתורה, וכן הורה הגאון רבנו שמואל בן רבי דוד הלוי".
ובשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ב, סימן תשכ"ד] כתב במענה לשאלה זו, "יש מי שפירש דהא דאמרינן נתפרדה החבילה, נתפרדה החבילה לגמרי שלא יקרא לוי אלא אחר כהן. והביאו ראיה מתשובת רבינו האיי והרי"ף ששאלו אם יש כהנים ולויים הרבה ורוצים לעמוד מהם שנים לכבוד בעל נשואין כיצד יעשו והשיבו יעלה כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחריו כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל ע"כ. ולפי עניות דעתי אין מכאן ראיה לנידון דידן דהיכא דאפשר לעשות שלא תפרד החבילה כ"ע לא פליגי אבל היכא דאין שם כהן כלל נמצא הלוי אינו עומד לקרוא בתורה כל ימיו ואיכא מאן דאמר שלא נתפרדה החבילה לגמרי וקורא ראשון או שני לפי חשיבותו וזה דעת הרשב"א ז"ל. ויש מי שפירש שאינו עולה שני לעולם כדי שלא יבואו לטעות ולומר על הראשון שקרא לפניו שהוא כהן. והנכון בזה שאם קורא אותו לעמוד לקרוא בתורה סתם לעולם לא יקראו אותו שני אבל אם אומר יעלה פלוני אף על פי שהוא לוי מותר לעלות אפי' שני דתו ליכא למטעי שאם היה הראשון כהן לא היה צריך לומר אף על פי שהוא לוי דסתמא דמילתא אחר הכהן קורא לוי אלא מדהוצרכו לומר אף על פי שהוא לוי כלומר אעפ"י שאין זה מקומו שהרי לא קרא לפניו כהן הרי הוא קורא שני לפי חשיבותו ולא בתורת לוי וכן נהגו לומר בזמן שעולה לוי ג' או ד' אלא שאני אומר כי זה יספיק אפי' לעלות ראשון או שני והרשב"א כתב דאפי' הכי יש לחוש לנכנסין והעולם לא נהגו כדבריו.
ומקור הדברים ידוע במסכת גיטין [נ"ט, ב] "אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה". ופירש"י, נתפרדה חבילה, "נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבינו יצחק בן יהודה, וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי ה"ר יצחק הלוי שמעתי משמו, שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים". והרב הגהות מיימוניות [הלכות תפילה פרק י"ב, ר] כתב שסובר רש"י כדעת רבו רבי יצחק הלוי ז"ל מי שירצה יקרא בתורה.
אמנם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קל"ד] הביא דבריהם והעיר "אבל הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פי"ב הי"ט] כתב אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל וזהו כפירושא קמא דרש"י ולזה הסכימו תשובות הרמב"ן [סימן קפ"ו], וכן הסכמת הרשב"א בתשובה [חלק א סימן רי"ד] וכתב ה"ר דוד אבודרהם (סוף עמ' קכט) שכן נהגו". וכן כתבו האגור [סימן קפ"ג], והר"ן [מגילה דשס"ג], ושו"ת מהרי"ל [החדשות סימן כ"ו], ורבנו ירוחם [נתיב ב, חלק ג, ד"כ ע"ב], ודרכי משה [סימן קל"ה, ו].
וכתב בשו"ת ויקרא אברהם [חלק אורח חיים סימן ג] "והנה הרב חיד"א בספרו לדוד אמת [סימן ה, אות ט"ז] הביא לשון מרן אם אין כאן כהן וכו' ולא יעלה הלוי כלל וי"א דעולה לוי ויאמר הש"ץ אע"פי שהוא לוי ע"כ. והאי ויש אומרים היא סברת הרדב"ז סי' תשכ"ד וכמו שכתב בספר דבר אמת ושם מבואר דגם ראשון יעלה והכל לפי חשיבותו מכלל דלסתמא דכתב בתחילה ולא יעלה הלוי כלל גם לפי חשיבותו קאמר. וידוע דמני"ר בחיבורו זה דרכו דרך המלך כמרן בש"ע בכותב סתם ויש אומרים או יש אומרים ויש אומרים וכמ"ש בהשמטותיו אשר בועד לחכמים ח"ב וקראם פאת הראש דף צ"ד ע"ב ואלו ממ"ש אח"ך סמוך ונראה אם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה לוי ראשון עיין במחב"ר סי' קל"ה ושם במחב"ר כ"כ מהרב זרע אמת סט"ו על דברי מור"ם שכתב אבל ראשון יכול לעלות ודיעה זו דכשאין שם כהן הלוי עולה כפי חשיבותו ליתא לפי מה שסתם מקודם ועלה שם הביא מדברי הרדב"ז כנז"ל וכן יש להרגיש על הרב ער"הש סימן קל"ה דאחר שכתב המחלוקת שיש בזה ובסיום דבריו כתב מהשיטה מקובצת מרבו דיכול לקרות כהן אחר כהן ולוי בכ"מ כשיאמרו אע"פי שהוא וכו' ועיין ש"ות הרדב"ז סימן תשכ"ד ואף על גב דלא קי"ל הכי יש לסמוך עליו לקרותו ראשון בכ"הג כיון דכמה רבוותא שרו ע"כ. והא ודאי לפי חשיבותו קאמר אף על גב שסתם דבריו דליכא מ"ד שיעלה ראשון גם כנגד ישראל הגדול ממנו. אבל אחר המחילה רבה לא ידעתי איך מלאו לבו להתיר לכתחילה לעשות כן אחר שכמה רבים ועצומים ס"ל כפירוש ראשון של רש"י דגם ראשון לא יעלה ואיכא מרבוותא דסברי שגם מרן סבר כן ומה גם שהרב דוד אבודרהם העד העיד בנו שכן הוא המנהג, וכן ראינו היום ברוב תפוצות ישראל. אך אם עבר וקראוהו כפי חשיבותו יעלה שלא יגיע לו עונש ממה שאמרו כל שנותנין לו ספר תורה לקרות וכו' אך לקרותו לכתחילה לא אף לפי חשיבותו.
ובשו"ת יביע אומר [חלק ו, אורח חיים סימן כ"ד, אות ו] כתב "ראיתי בספר מסגרת השלחן [יורה דעה, במנהגים שבסוף הספר אות י"ג] שכתב, לא נהגו כאן לקרות לוי במקום כהן, וכן נהגו בפאדובה, וישר בעיני, כי אין נכון להעלות לוי ראשון לא לפי הפשט ולא לפי הסוד, ברם בסיינה חדשים מקרוב באו ועשו מעשה להעלותו ראשון נגד הזקנים, ומר אבי ז"ל לא היתה דעתו נוחה משינוי המנהג, ואמר שזוהי כוונת מיכה [שופטים י"ז,י"ג] והיה לי הלוי לכהן, שאין להקדים מדת הגבורה שהוא הלוי, במקום כהן שהוא איש החסד. ע"כ. והן אמת שכ"כ בשער הכוונות (דף עג ע"ד) שהעולים לס"ת בשבת שבעה, כנגד שבע ספירות, הכהן בחסד, הלוי בגבורה, ישראל בתפארת וכו', מכל מקום המדובר על העליה ואינו משנה את הספירה בזה. אכן ראיתי להגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה [דנ"ז סע"א] שגם כן כתב שעל פי הקבלה אין הלוי קורא כלל, שאין להתחיל במדת הדין, וכמו שכתב בסוף ספר האמונות. ע"ש. ואנו אין לנו עסק בנסתרות". ועיין שם מה שהעיר על פי הפשט שאפשר להילותו ולהכריז "הגם שהוא לוי". והוא שאין תלמיד חכם ישראל בבית הכנסת, שאם לא כן הוא קודם ללוי.
שאלה - 259666
לכבוד הרב מוצפי שליט"א. רב יקר שלום רב,
אני בחו"ל מלמד תלמידים יהודים תורה, והם שואלים מה קורה ליהודי שאוכל אוכל לא כשר? האם זה משפיע עליו? על נשמתו? על אופיו? נודה לרב בתשובותיו המחכימות.

תשובה
א, כתב רבינו בחיי ז"ל בפירושו על התורה [שמות כג, לא תבשל גדי]
"ועל דרך הפשט טעם המצוה הזאת לפי שהוא מטמטם את הלב, שהרי החלב נעשה מן הדם והדם מזגו רע ומוליד אכזריות".
וכתב בספר החינוך [מצוה שסב, ענין טהרת המקדש]
"לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה [ויקרא י"א, מ"ג] ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה [יומא ל"ט ע"א] ונטמתם בם, כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח אלהים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה".

ב, כתב הרמב"ן ז"ל [דרשות, תורת השם תמימה] כי "ידוע שענין הבעלי חיים הטמאים מזיקים לרפואה ולבריאות, עוד הם מזיקים לנפש האדם". וכן הוא בספר העיקרים מאמר ג, פרק ט"ו.


ג, כתב הנצי"ב מוואלוז'ין ז"ל יבמות קי"ד,א, כי אכילת איסור מטמטם את הלב, ובקטן שאין לחוש באותה שעה, זה דווקא שאוכל דרך מקרה, אבל לאורך זמן ודאי שמזיק גם לקטן.
ד, והגאון החתם סופר זיע"א כתב בהגהות אורח חיים שמ"ג, כי "העידו קדמונינו ז"ל שעל ידי מאכלות אסורות בנערות, מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע".
ה, והגאון הרב בן איש חי שנה שניה אמור י"ד הביא דברי הרמ"א בשו"ע יו"ד פ"א, ז.
"אם צריך לתינוק מינקת, ישתדלו מאד שלא להניקו מן הנכרית, מפני דחלב נכרית מטמטם את הלב ביראת שמים, ומוליד לו טבע רע ואכזריות, ואף על פי שזאת הנכרית יושבת בבית ישראל ואוכלת מאכלים של היתר בלבד, שומר נפשו ירחק ממנה ולא יתן את בנו לה להניקו".

כתבתי לך בקצירת הא'ומר כמה מקורות ואתה תחכים מדעתך בעוד ספרים, ושלום לך ולתלמידיך.
שאלה - 259319
לכבוד הרב היקר, האם זה נכון שלפי הקבלה אנחנו נמצאים בגאולה?
תשובה
אם היית יודע מה מצבינו בגלות הקשה הזאת היית בוכה לילה ויום מאין הפוגות.
כתב רבנו האריז"ל בספרו האדיר והנפלא עץ חיים - שער לו פרק ב
"זהו ענין במסכת חגיגה ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם, והבן זה היטב. נמצא כי בהתלבש ט' ספירות דמלכות בפלונית דקליפה עיקר האבדה זו הוא לז"א, כי ממנו יצאו כנ"ל, וזהו מאמר בזוהר פרשה במדבר דף קי"ט על פסוק קולה כנחש ילך והבן ענין זה היטב. והוא כי בחינת מה שנשארה במלכות דאצילות הוא בחי' מלכות שבה הנקראת זנב, בסוד שאמרו רז"ל ויבן ה' אלהים את הצלע, רב אמר זנב היתה. וזה הזנב נשאר בה בלבד והט' ספירות ראשונות שבה שהם רישא דילה ירדו בקלי' ושכיבא לעפרא בסוד ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. לכן ישראל שיניקתן מן המלכות אינם שולטין בגלות אלא שחה לעפר נפשם אך האומות שיניקתן מן הזנב הם השולטין כי אי הנהגה ושלטון עתה אלא בזנבא הנ"ל ומשם מקבלין אומות העולם שהם גם כן בחי' זנבא שפע ושולטין בגלות זה. וזהו סוד ג"כ מה שאמר הכתוב כן משחת מאיש מראה והבן זה".
שאלה - 259115
לכבוד הרב שלום רב האם אדם צריך לעמוד בפני חמיו וכמו כן האם לקרוא לו בשמו ואם לא בשמו אז איך ?
תשובה
עיין במדרש תהלים מזמור ז
"ר' יהודה אומר אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא, אמר ר' נחמיה שביטלו ממצות ציצית שעה אחת, כיון שנכרתה לא היה יודע בקש ולא מצא אותו, אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי, אמר לו בסירה הועדת, כיון ששמע דוד כך אמר ליה ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי (שם שם /שמואל א' כ"ד/ יב), מיכן שחייב אדם בכבוד חמיו כבכבוד אביו, ר' יהודה אמר אבי ראה גם ראה, אבי ראה אמר לשאול, גם ראה אמר לאבנר, ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר, דהוה אריה בתורה, גם ראה אמר לשאול".
ועיין בפירוש רבנו אליהו מזרחי [הרא"ם שמות יח]
"כשהוא אומר "איש לרעהו" מי הוא הקרוי איש, זה משה. ובמכילתא: "מי הוא הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ג): 'והאיש משה עָנָו מאד', הרי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו. מכאן למדנו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו".
וכתב בספר חרדים מצוות עשה פרק ד
"וכן האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי ואב ואם של זה כאב ואם של זה".
לכן כל מה שנוהג כלפי אביו ינהג כלפי חמיו.
שאלה - 258977
שלום כבודו, בן תורה מתלבט מאוד אם להצביע שס.
תשובה
אדרבה ואדרבה, דווקא בן התורה יודע ומבין את עומק חשיבות השמירה על תורת ישראל, על קדשי האומה, על ערכי היהדות, על המצוות שהצטווינו בסיני. על הערבות ההדדית שכרת השם אתנו בהר חורב, על האחריות הלאומית המיוחדת לנו לתורה הקדושה, על השמירה על ההמונים מרוחות הזמן המתחלפות, על הסכנות האורבות לצעירי הנוער ובפרט יושבי העיירות והמושבים.
אנחנו בני התורה צריכים ללכת בעקבות גדולי האומה, וללמוד מהנהגתם, איך ירדו אל העם, איך הפקירו את ביתם ואת חייהם הגשמיים ובריאותם לטובת עתידו הרוחני של עמנו.

דווקא בשעות גורליות אלה, כאשר רסיסי אירגונים התחברו ושמו אותנו להם למטרה לנגח את כל קדשי האומה, ולהיות ככל הגויים בית ישראל, להשכיח את התורה, את לומדיה, את קדושתה וחשיבותה, וגם את מנהיגיה, ולתת ללעג ולמשיסה את כל הקדוש לנו, שבת קודש נרמסת בצעדי ענק, הקדושה והטהרה הולכים ונעלמים מההמונים, מוסדות התורה, תלמודי התורה, הישיבות הקדושות, הכוללים, נמצאים בסכנה.
היהדות כולה בסכנה, הגיור, רישום הנישואין, מערכות הכשרות, סמכויות בתי הדין הרבניים, שמירת השבת שהיא בבת עיננו, המקומות הקדושים ובראשם שריד בית מקדשינו הוא הכותל המערבי נתונים למשיסה.
העל אלה נשב בחיבוק ידים, ונאמר שלום עלייך נפשי???
מה נענה ליום פקודה כאשר ישאלונו אם מרן היביע אומר עזב את משוש נפשו חיבוריו התורניים כדי להרבות תורה בישראל, אם מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל כתת רגליו מעיר לעיר ומפינה לפינה לקרב אחינו לאבינו שבשמיים.

לכן, כולנו ניחלץ חושים ונצא לערי השדה ולכרכים ולכל מקום שנידרש להשמיע את דבר השם ונזכה לקדש שם שמים.
שאלה - 258730
שלום לכבוד הרב
ראינו מספר דעות ונשמח אם הרב יפסוק לנו להלכה. האוכל פסטה/קוסקוס בכמות של יותר מ 216 גרם- למיטב הבנתנו חייב בסוכה, אך האם חייב לברך לישב בסוכה?

תשובה
רצון עז יש בי להאריך בסוגיא חשובה זו, אם טרדות הזמן הקיפוני וצרכי ציבור תפסוני, ואיני יכול לרדת עד עומקא של הלכה. רק זאת אדבר עי כבר קדמנו מופת הדור בזמנו הוא הגאון החיד"א זיע"א בספרו חיים שאל חלק ב, סימן ע"א, שהביא דברי הסוברים כתב וזה לשונו

"הדבר ברור דלהצריך לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה וטובה. ואה"נ דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה אבל לא לברך. וה"ה בפהב"כ נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על הרמב"ם אפי' יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה דאינו כפת דהא מברך במ"מ =בורא מוני מזונות= והוי כעראי דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה דאז הוי כפת דמברך בהמ"ז והוי כדין תבשיל העשוי מה' מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו וה"ה פהב"כ בעינן קביעות סעודה וכו', וסיים דברים דבפת גמור מברך, ובפת הבאה בכסנין צריך שיעור שיעור שלש ביצים שהוא 162 גרם.
וכל זה במיני מזונות אפויים, אך בתבשיל שאין שם ברכת המזון, לא נוכל להצריכו לברך לישב בסוכה.
שאלה - 258105
לכבוד הרב היקר, אימתי זמן ברכת הלבנה החודש תשרי?
תשובה
כתב הרב הלבוש אורח חיים [סימן תרב]
"ואני שמעתי בשם גדול אחד שאדרבה טוב שיקדשו אותה בתוך עשרת ימי תשובה, כדי שתבא מצוה זו ותוסיף על זכיותינו הקודמות, ואולי תכריע היא את הכף לזכות ביום הדין,ז וסברא נכונה היא, כי זו היא משמחת הלבבות שתוסיף על זכיותינו ותכריעינו לזכות, וכדי לקיים המנהג אפשר לומר כיון שממתינין לכבודה כדי לקבלה בשמחת הלב, הוי ההמתנה ג"כ מצוה והיא היא המכרעת".
וכן כתב הרב אליה זוטא [סימן תרב, ד].
"כתב בסוף ספר אור חדש סיפר לו החסיד מהר"מ מייזלש מעשה באחד שפגע בו עכו"ם בלילה ורצה עכו"ם להרגו, וביקש ממנו שיניחנו לעשות מצוה אחת קודם מותו ואח"כ יעשה אתו מה שלבו חפץ, והלבנה היתה בחידושה וקידשה בפניו בכוונה גדולה, ונעשה לו נס כשדלג וקפץ ג' פעמים כמנהג ונשאו הרוח וניצול ממנו. גם שמעתי ממנו שמי שיקדש הלבנה מיום שיקדש שוב לא ידאוג שימות באותו חודש מאותו יום ואילך ע"כ. הבאתי זה כאן ללמוד ממנה קצת ראיה ללבוש דיותר מסתברא לקדש קודם יו"כ, משום דנאמר כשם שלא ידאוג שימות באותו החודש כן לא יגזור עליו מיתה באותו חדש".


ועיין מעשה רב [סימן קנט] שדעת רבנו הגר"א מווילנא זיע"א שאין להחמיץ ולעכב מצוות ברכת הלבנה, אלא מקדשין אותה קודםיום הכיפורים, וכן כתבו הגאונים החיד"א במורה באצבע \אות רפ"ג], ומורנו הרב חיים פלאג'י ז"ל ברוח חיים תר"ג, ג. ועוד.
וכן כתב מורנו הרש"ש זיע"א בנהר שלום דל"ח ע"ב, שיש לברך קודם יום הכיפורים, וכן כתב הרב בן איש חי שיש להרבות זכיות קודם החתימה ביום הכיפורים.

לעצם שאלת זמן ברכת הלכנה הוא הלילה בשעה 10.00 כשהיא במערב.
או מחר יום שני מתחילת הלילה.
שאלה - 257260
הרב הציע שיפתחו בית ספר ספרדי טוב ומה יעשו שהמפלגות הספרדיות לא תומכות בזה ונלחמות בזה כי לא רוצים להסתכסך עם ראשי הערים מצביעים להם כל פעם ובסוף יורקים על הספרדים כמו באתא
תשובה
אתה באמת ספרדי! קח יוזמה! מדוע אתה כל כך חששן? נסית לפתוח? הרי לא מקבלים את בנותיך שם.
הקשב ושמע, קודם למעלה מתריסר שנים ויותר, הקמנו בית ספר יסודי בשכונת קטמון בירושלים, עברנו הרבה יסורים ונדודים, וכיום המקום משגשג והולך, בנות ספרדיות מהמצויינות בירושלים לומדות שם, מורות מסורות ונפלאות, גננות מלומדות ומקצועיות עובדות אצלנו, בנות הכי מוצלחות, בגלל מסירות הצוות. אנחנו מברכים אותם מדי פעם, הבוגרות קיבלו תעודות מדהימות, והתקבלו לסמינרים הכי טובים בירושלים, כשהמוסדות המפורסמות מתחרות לקבל את הבנות שלנו. מחנכות בעלות שם מבנות אירופה החרדית באות לראות מקרוב ולהתרשם מהפלא הגדול, והחסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא, הרבה דם יזע ודמעות שפכנו על המוסד הקדוש הזה "בית יעקב יראת השם" מתנוסס לתפארה בצומת פת המפורסמת בירושלים.

ומה שכתבת שלא רוצים להסתבך? יצויין בברכה את הרב אריה דרעי, ומשנהו הרב חיים ביטון, שעוזרים בכל כוחם למוסד הזה, גם ראש העיר משה ליאון היקר ומשנהו הרב צבי כהן היקר, הרב בצלאל וחברי המועצה על כל גווניהם נרתמים עמנו לפעולה להצלחת המקום בגשמיות וברוחניות.
שאלה - 257044
לכבוד מורנו ורבנו ועט"ר שליט"א, בדרום אמריקה שמענו שיעור של הרב השבוע על שחלק מהתפילה או כולה לא כיוון בה, מה תקנתו, וכת"ר הרחיב בזה כיד השם הטובה עליו, אפשר ראשי פרקים לעיין בנושא כואב זה?
תשובה
שלום לכם וכל טוב סלה.
הן ידוע מה שמובא בתלמוד ברכות כח, ב. "תנו רבנן כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא".
גם ידוע מה שכתבו קדמונינו [חובות הלבבות חשבון הנפש פ"ג, ט] כי תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ועיין עוד בספר העקידה [שער נ"ח], צרור המור [פרשת וילך], ליקוטי תורה [עקב], השל"ה [מסכת תמיד], אור החיים [בחוקותי כ"ו, ג], ועוד.

והנה מצינו להמקובל הרב נפתלי הרץ ז"ל מתלמידי רבנו האריז"ל שכתב בספר עמק המלך [שער יד פרק קכו] שהביא דברי הזוהר הקדוש על הבכיה ברקיע על חורבן בית המקדש, והרעש הנורא המתעורר שם כשאנחנו בגלות הקשה, וכתב שם "ועם כל דא, יתן החי אל לבו, בודאי יכוין היטב, בברכת בונה ירושלים ובברכת 'את צמח דוד עבדך', ועבודת בית המקדש הנזכר בברכת רצה, ולא כמו האנשים המתפללים, 'והרגילות, מחבר האותיות והתיבות, ולבם בל עמהם, ומחשבה זרה חושבים, והקרבן פגול הוא לא ירצה לקרבן 'אשה ריח ניחוח ליי'. וכשיצא נשמתו יבוא מלאך אחד ומגריפה של אש בידו ותוחב האותיות והתיבות שהיה מבליע אל פיו, ואומרם בלא כוונה, ונשלכת נשמתו למקום פסולי המוקדשין. והוא כאילו הקריב אש זרה, ולא יזכה לזווג עולם הבא, שהוא סוד מיין נוקבין, שלא יהיה מיין נוקבין ליחוד זו"ן". וכן הוא בילקוט ראובני [פרשת שמיני], ובספר קהלת יעקב [ערך ת"פ, ה].
וכתב עוד שם [שער יז, פרק יא] "יש רקיע הנקרא בזק והוא הרקיע שעל ראש הכרובים, שבספר יחזקאל. ובזק זה וכו', וברקיע זה בזק יש מלאך אחד הנקרא [סהדי'] והוא מעיד על תפילותיהם של ישראל, אם היא זכה, והוא ביד ימיני של [סנד'], והוא גם כן משמותיו ויוצא מפסוק, ופניהם פרודות מלמעלה, לאיש, שתים חוברות איש ושתים מכסות גויותיהנה. וכשבודק התפילות, אם אינן כשרות, נשארות במקום פסולי המוקדשין שהוא מקום מיוחד שברקיע זה של בזק. ושני מלאכים מלאכתם לבדוק הנשמות, אם הם ראויות לעבור ולעלות למעלה, והם הנקראים מאזנים הנזכר בפרשת פקודי [רנ"ה א] בהיכלא קדמאה של ז' היכלות דמלכות. וזה לשונו, 'ואלין אקרון מאזנים, על דא כתיב במאזנים לעלות, ולא אינון דכתיב בהו מאזני צדק כדקאמרן, כל אינון דשקילין דא מן דא ולא שקיל דא יתיר מן דא סלקין ואתחברון כחדא'. פירוש, אלו המלאכים הם ממונים להעלות הנשמות, שהיו שוקלין מעשיהם במאזנים, והם בהיכלות של מלכות".
וכתב בספר חמדת ימים [שבת קדש פרק טז]
"הנה אם חננך ה' דעת בסתרי תורה תשכיל לדעת ממאמרים הנכבדים האלה גאון עוזה של תפלה זאת בעת הזאת, אשר אין לך שעה בעולם עת רצון ורחמים כאותה שעה לקבול התפלות ולתקון עון קלקלת כוונת התפלות ביתר הימים אשר נפסלו מהכנס אל הקדש הפנימה. ועתה אם יתאמץ בכוונתו בתפלה זו בגילוי רצון עילאה דאשתכיך רוגזא ומתקבלת צלותא ימצא מזור וארוכה לו עלתה, להתקבל יתר תפלות אשר לא נתקבלו לו עד עתה מחסרון הכוונה או מהיותם נאמרות שלא עם הצבור. ובתפלה זו עתה בכוונה יש בה מהסגולה הזאת בתתו את לבו להעלותן. אכן לא ראי זה כראי זה אבל סגולת שאר התפלות תועילו להוציא תפלות הפסולות ממחשכים ולהעלות ממקום פסולי המוקדשין בלבד. ובסגולת כוונת תפלת מנחת שבת עת רצון היא גם להיות נענה, ולאשר כל משאלותיו אשר הרבה והפציר בתפלות ההן כמ"ש ענני באמת ישעך וזה סוד וא"ו העטוף "ואני תפלתי" כי יעטוף לשאר התפלות אתו. והירא את דבר השם ישית על לבבו גאון עוזה רום הדרה של תפלה זו".

עוד כתב הרב ז"ל [יום הכפורים פרק ג] "ואמרו המקובלים ז"ל כי בשאר ימות השנה מחסדו הגדול יתברך אפילו שלא נתכוון האדם בכל ברכות של י"ח בבת אחת רק אם יום אחד יכוין בברכה אחת או ב', וכמו כן ביום אחר בברכה אחת או ב' אחרות, ברכות מצטרפות. וכשנמצא שנתכוון בכל התפלה אז המלאך [סהדי'] מוסרה [לסנד'] להוליכה למעלה. אבל כל זמן שלא נתכוון בכולן המלאך הנזכר מעכב אותה אצלה עד יוה"כ. ואם לא נתקנה עד היום ההוא אז המלאך משליכה למקום פסולי המוקדשין שהוא חוץ לרקיע שקובעים בו כוכבים ומזלות דאשת זנונים, היא פלונית חייבת שעומדת ברקיע זה ונוטלת תפלה זו ועושה מהם רקיעין אחרים של שוא, ועולה היא וחייליה ומשטנת על אותם התפילות".

ולכן תיקנו לנו חכמי הקבלה לומר קודם התפילה בראש השנה בלילה וביום, וכן ביום הכיפורים נוסח תפילה המודפסת במחזורים, אשר מתחילה בתיבות "רבונו של עולם עפר אנחנו ולא בינת אדם לנו וכו', ואף שאר התפלות אשר נדחו מחוסר כוונתינו בהם בשאר הימים, המה יעלו היום עם תפילתינו". מובא בס"ד בקול ציון ר"ה עמוד ע"ג, יוה"כ קנ"א.
ומה שכתב הרב חמדת ימים על מנחת שבת שבה אפשר להעלות התפלות, אמר לי מו"א ז"ל כי ידוע הדבר שתפלות השבוע כולו מסתיימות במנחה של שבת קודש ונתקנות ועולות למעלה, ולכן יש כח גדול בתפילת המנחה של שבת לתקנם, ואין הכי נמי בתפילת מנחה של כ"ט בחודש, את תפלות החודש כולו, וכן בערב ראש השנה. ובימי ראש השנה ויום הכיפורים מצד מעלתם וכלליותם לכפר ולתקן העולמות והתפלות בכללות, נוכל להשלים התפילות שנחסרו כוונתם או תפילתם בשאר הימים.
והוא משום שהתפלות עולות כ"ד שעות, שבעה ימים, חודש, ימי הקיץ, ימי החורף, שנה, עשור, מאה, אלף, וכן הזמנים, שנה, שמיטה, יובל.
והשם יתברך יעזרנו ל דבר כבוד שמו ויקבל תפילותינו ברחמים וברצון.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים ומתוקים אמן.
שאלה - 256933
לכבוד מאור עיננו, הרב בן ציון מוצפי שליט"א. מפרסמים שכאילו הגאונים החיד"א, הבן איש חי ועוד הזהירו לא לכווין ראשי תיבות בתפילה של שמות הקודש. האם אפשר להכחיש את החי?
תשובה
א, הגאון החיד"א זיע"א במורה באצבע אות ה, "כשלומד בטלית ותפילין, יכווין לייחד השם המיוחד [הוי"ה] באופן זה, יעורר היראה לירא מהשם מאות י, והאהבה להשם מאות ה ראשונה, והתורה מאות ו, והמצווה [טו"ת] מאות ה אחרונה, וייחד שם המיוחד ביחודא שלים".
ב, אות יב, "יזהר לתת צדקה בכל יום לפחות פרוטה, ייכווין לייחד שם הוי"ה הקדוש ויכווין כי רומז זרועו ו, חמש אצבעותיו ה, פרוטה י, חמש אצבעות העני או הגבאי ה".
ג, אות כ"ה, "בכריעה ראשונה יכווין י"א, י מהוי"ה, א מאדנות, בשניה ה"ד, וכשיאמר מודים יכווין ו"נ, ובחתימה ה"י, ליחד יא,הד,ונ,הי"

ועיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב טו.
"מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" חמשה וארבעים פעמים. ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י, וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת מקץ
יג. ענין גדול ונורא ועצה טובה ויקרה גילה לנו רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק יחוד כ"א, והוא ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו הוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך, ועי"כ תשרה ותחול עליו קדושה עליונה,
וזה שכתבנו כל אדם יכול לכוון בזה, ותחלה ירשום השמות עם נקודיהם
בספר, ואחר שירגיל בהם אז יוכל לכוין הכל בע"פ ולא יצטרך לראות את הרשום בכתב, וע"כ טוב שירגיל לעשות כונות הנז' כל לילה על מטתו קודם שיקרא ק"ש על המטה".
בן איש חי שנה ראשונה פרשת תרומה
וכשיאמר מלא כל הארץ כבודו יכוין הארץ על ספירת המלכות שנקראת ארץ, ויכוין לכלול עצמו תוך המלכות כדי לקבל קדושה מן הקדושה שנמשכת למלכות באומרינו סדר קדושה זו, כי אנחנו בני המלכות מקבלים הקדושה ע"י אמנו המלכות, וכל זה יכוין באומרו מלא כל הארץ כבודו".

הנה הצגתי לפניך שלשה מתוך אלפים מכל אחד מהקדושים, וכזה ראה וקדש.
שאלה - 256143
לעורך היקר
אם לא יקשה על כבודו להעתיק את האגרת שבתשובה 163666 כתשובה לשאלתי זו
אנשי המכשירים המסוננים לא יכולים להגיע לאיגרת ונורא רוצים ומתאווים
תודה רבה

תשובה
אינני ראוי ולא הגון לתאר את מעלת בני התורה היקרים ההוגים בה יומם ולילה ומגינים על כולנו בתורתם, אך כיוון והענין נוגע מאוד ללבי ולציפור נפשי, גם ראוי שנחזיק להם טובה על מסירותם בלימוד התורה, ובפרט בחודש יקר זה בו כולנו מחפשים סניגורים לא אמנע עצמי מלהיענות לבקשתך.

איגרת שלומים לבני הישיבות די בכל אתר ואתר.

בני הישיבות היקרים, תלמידי התלמודי תורה הנפלאים, ובכללם בנות ישראל המסולאות בפז ההולכות ללמוד תורה בבתי הספר החרדים די בכל אתר