ליחצו לשליחת שאלה לרב




שיעורים הבאים בימי שלישי 
No data to display
חפש בשו"ת
חפש שיעור
Doresh Tzion
     

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א 


ט'/תשרי תשפ"א

           

נמצאו 400 שאלות / תשובות
שאלה - 209861
לכבוד מורנו הרב שליט"א, עתה חזרתי מהמרכז הרפואי זיו בצפת, וחשכו עיני לראות עשרות רבות של חולי קורונה נאנקים וכואבים, ביניהם קרובי משפחה צעירים, מה עושים?
תשובה
אנחנו במצב חירום וסכנה מרחפת על כולם, חייבים להתעורר ולשפוך שיח לפני אבינו שבשמיים, אין לנו עסקנים אמיתיים ונכונים שיובילו אותנו למקומות הנכונים, עלינו לצעוק אל אבינו שבשמיים, כל איש ואשה, נער וזקן יקראו תהלים ויתפללו שתיעצר המגיפה. תקראו את סדר מ"ב מסעות כפי שכתב רבנו אליהו הכהן מאיזמיר זיע"א. וכל אחד מאתנו יקבל עליו קבלה טובה, כי בתכנית לסגור את בתי הכנסת ביום הקדוש והנורא. תתעוררו!!!


א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.

הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
תעלומות - יודע לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 209600
לכבוד הרב. ראיתי שהרב השמיט את הפסוקים "ויאמר אליהם ישראל אביהם.." מפ' הקטורת. למרות שבעוי"ח מקץ, כתב לומר. עד עכשיו אמרתי. להפסיק?
תשובה
לא השמטתי, כי מראש זה לא היה, והוא במפורש נגד דברי רבנו האריז"ל בשער הכוונות שאין לעשות שום תוספת. והדברים שם אינם מהמחבר ז"ל. כי הספר נדפס לאחר פטירתו. ואין ידוע מה התרחש שם.
ועיין בדברי רבנו האריז"ל וזה לשונו בדרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א. "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להשם. וכאן יאמר ג' פסוקים ה' צבאות עמנו כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה כו' ובכל פעם שיאמר פטום הקטור' צריך לומר אחריו ג' פסוקי' אלו ואח"כ יאמר וערבה להשם מנחת יהודה כו' ולא יאמר שום פסוק אחר כלל ולא שום תפלה כמו שנדפס בסדורים אחר עלינו לשבח וזה נוסחתה רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה ואפילו בזמן שיהיה המגפה רחמנא ליצלן, לא יאמר אותה תפלה ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת כגון "ויאמר אליהם ישראל אביהם" וכו' וכיוצא, ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק וביום השבת שני כבשים בני שנה כו' כמנהג ספרדים לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת ואין עתה זמנה עד אחר סיום תפלת שחרית".
שאלה - 209319
לכבוד הרב שלום רב
מותר להתפלל מוסף שליח ציבור בפעם שנית לציבור אחר בגלל המצב שאין להם חזן

תשובה
אפשר לסמוך על דעת הריטב"א ז"ל שכתב שמדין ערבות, כל עוד שיש יהודי שלא קיים המצווה כאילו גם כולנו לא קיימנו אותה בשלימותה, ולכן השליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתם.
ולאור אלו הדברים כתב הרב פרי מגדים ז"ל [אשל אברהם נ"ג, י"ט], שיכול אדם להוציא אחרים, גם כשהוא כבר יצא ידי חובתו, דוגצת התוקע בשופר שכבר התפלל ותקע, ויכול ללכת לכמה מקומות לברך ולתקוע ולהוציאם ידי חובתם. ולפי זה כתב החזון איש ז"ל וזיע"א, שיכול החזן שכבר התפלל, לעמוד כשליח ציבור ולהתפלל חזרת השליח ציבור.
ולכן באופן זה כאשר אין שליח ציבור שיתפלל מוסף לקהל, יכול לחזור שנית במנין אחר ולהתפלל רק חזרת השליח ציבור, וכפי שכתב הרב משנה ברורה בסימן ס"ט ועוד.
גם ידוע לי באופן אישי שהיה מיד עם שיחרור הכותל המערבי, יהודי חזרן במצוות ז"ל, והיה מתפלל בכמה מנינים בימי החול וחוזר ונעשה שליח ציבור ליהודים רחוקים שהגיעו ולא היה מי שיעבור לפני התיבה, והוא מתפלל עבורם וחוזר ועושה כן, בכל מנין ומנין, וכשראינו זאת מחינו בידו.
אלא שהלך קודם 51 שנה למרן ז"ל, והתיר לו את הדבר. והיה זה שלום.
שאלה - 208336
שלום רב!
האם מי שיוצא להתפלל בקברי צדיקים בחוץ לארץ אדמת ארץ ישראל הקדושה... את אותו האדם מהארץ בגלל מעשיו... וזה הסיבה שנכנס לו הרצון להתפלל בקברי צדיקים בחוץ לארץ?

תשובה
אינני מסכים עם המילים החריפות שכתבת. אך הענין בהחלט לא פשוט, לעזוב את אדמת ארץ ישראל ואפילו לשעה אחת.

בשנת תשכ"ה סיפר לנו מורנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל, כי בבחרותם נסעו כמה בחורים מהישיבה קודם כ - 75 שנה לטבריה לקברי הצדיקים, ועברו את אזור מחניים דרך כביש צמח. וכשחזרו לירושלים גער בנוסעים מרן ראש הישיבה רבנו עזרא עטיה ז"ל על שחצו את גבול ארץ ישראל למשך 10 דקות. היום אנחנו מבינים את המעשה, כי מי שמכיר את תוואי הכביש יודע כי הכביש לפני סיבוב מצח חוצה את הירדן, ועולה על גשר לצידו המזרחי של הירדן, וכשמגיע לאזור כביש דגניה חוזר שנית וחוצה דרך גשר את הירדן לכיוון טבריה, ונמצא כי עזב את ארץ הקודש למשך 10 דקות, ואמר להם יצאתם מתחומי ארץ ישראל, בחצות הרכב את הנהר, כי בפרשת "מסעי" מפורש גבול ארץ ישראל במזרח הירדן .

ככתוב במדבר פרק לד, פסוק י. וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה:
(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה:
(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:
ודי בזה לחכם ומבין מדעתו.
שאלה - 208333
אפתח פי ברינה בשירה ותהלה, כי פדאני מרדת שחת והחייני וחזרתי עתה לביתי ולעבודתי. ומה טוב מלומר פרק תודה, בתהלים פרק ק
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ:
(ב) עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה:
(ג) דְּעוּ כִּי יְקֹוָק הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ:
(ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ:
(ה) כִּי טוֹב יְקֹוָק לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:

תשובה
ביום י"ב באלול התש"פ. נכנסתי לצינתור במרכז הרפואי עין כרם בירושלים, ועברתי צינתור במשך למעלה משעה בהכרה מליאה כשפי ממלמל פסוקי דזמרה, ושפתי רוחשות תפלה ותהלה, לא - ל נורא עלילה, כאשר פניתי ביום ראשון י"א באלול לתומי לאיש היקר פרופסור דן גילון הי"ו, על כאבים בחזה ללא סימנים אחרים, ובביצוע בדיקה במאמץ גילה כי שני עורקים כמעט סתומים, והמצב מסוכן ביותר, ציווה עלי להישאר שם וללון ובבוקר ביצע את הצינתור האיש החכם נעים הליכות ד"ר דוד פלנר הי"ו, ובתבונה ובחכמה שחנן אותו השם יתברך פתח את הסתימות והציל את חיי, ושתל שני סטנטים מתכתיים, ונשארתי להשגחה רפואית לשתי לילות שם,
עתה היום י"ג אלול תשפ חזרתי לעבודתי בכתיבת חידושי תורה ביתר שאת וביתר עז.
כמה נסיו כאן, שלא היה התקפים מוחלטים אלא איתותים באמצעות כאבים עזים. שלא נסתמו הצינורות לחלוטין על ידי קרישי דם. שהלכתי לבדיקת אקו במאמץ ושם התגלתה הסיבה העיקרית. שהשם יתברך ארך אפים ולא הביא חלילה מכה פתאומיץ מוחלטת.
תודה לאבינו שבשמים, תודם לכולכם, ותודה למתפללים לשלומי. יהיו לרצון אמרי פי דברי בן ציון בן רבי סלמן מוצפי הי"ו.
שאלה - 208020
לכבוד הרב
אם יש את רצונו לכתוב לי הראיות שיש להביא הס"ת בחצר קודם שיבואו הקהל, ולא להביאו רק בשעת הקריאה, כי יש מערערים על זה.

תשובה
ידועה הלכה זו ומקורה בתלמוד ירושלמי וכן כתבו הפוסקים.
איתא בירושלמי מסכת יומא פרק ז, הלכה א. "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן".
וכן כתבו האור זרוע הלכות קריאת שמע סימן ט. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן י"ג, והתשב"ץ סימן קפ"ט, והמרדכי ז"ל הי"ד ראש השנה רמז תש"י, וספר המנהיג הלכות שבת עמוד קפ"ח.
ועיין בדברי מרן הבית יוסף סימן תקפ"ד, והגאון הפרי חדש סימן קל"ה, ובשו"ת יביע אומר חלק ד אור חיים סימן ט"ו. ועיין באמת ליעקב אלגאזי ולדוד אמת להגאון החיד"א.
ולכן כן הורה מרן הרב עובדיה ז"ל שהמתפללים בחצירות, בסוכות, ומחוץ לבית הכנסת, יביאו הספר תורה קודם שיגיעו הקהל, כשיבואו שנים או שלשה בני אדם, ויניחוהו במקום מכובד כשהוא מכוסה בפרוכת או בטלית. ואחר כך יגיעו הקהל אל מקום התפילה.

ועיין עוד בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן טז שכתב
בזה מקום אתי לעורר על שהונהג כעת בקריאת התורה ע"י הכותל המערבי, דארונות הקודש עם ספרי התורה מונחים ועומדים באולם הגדול והארוך שבצד הצפוני וכל מנין ומנין שמתפלל ברחבת הכותל מדי הגיעו לשעת קריאת התורה מכבד לאחד מהם ללכת לאחד מארוני הקודש העומדים באולם ולהוציא משם ספר תורה, והוא הולך לבדו ומוציא ס"ת ומביאה אל מעמד - המנין ומניחה על הבימה המוכנה ופותחים וקוראים בה.
ולפענ"ד לא יאה לעשות בכזאת שהתורה תבוא אל מקום המנין המתפלל, אלא המנין המתפלל צריך לבוא אל מקום הספר תורה, כדכתיב: אחרי ד' אלקיכם תלכו (דברים יג). ובדומה למה דאיתא בסוטה ד' ל"ט ע"ב: אמר רבי תנחום אמר ריב"ל אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ויניח במקומו ושמואל אמר עד שיצא וכו' אמר רבא בר אהינא אסברה לי אחרי ד' אלקיכם תלכו.

"ומקור לדברי אלה מצינו בספר יד אהרן על או"ח סוף סי' קל"ו הגהב"י, דבכזאת מביא בשם שו"ת עדות ביהוסף דכשאין בה"כ וגנזו הס"ת במקום המשתמר, דביומי הוצאה ס"ת, יביאו הס"ת בבקר קודם התפלה ולא כמו שהורה חכם אחד שיביאוה בשעת הוצאת ס"ת יעו"ש, וכ"כ בספר אמת ליעקב למהר"י אלגאזי פ"א אות י"א ע"ש. ובספר עקרי הד"ט על או"ח סי' ל"ד אות י"ג כותב וז"ל: הרשומים שבעיר שיש להם ס"ת בביתם ובימי חג הסוכות מתפללים בתוך הסוכה ובעת קריאת התורה מביאים ס"ת מביתם לסוכה לקרוא בו יש גנאי בזה לס"ת שלוקחים אותו ממקומו מההוא דירושלמי וכו' אך אפשר לקיים מנהגם אם כל אנשי הסוכה היושבים להתפלל שם יבואו ויעלו הס"ת וילכו אחרי התורה עד הסוכה דאז אין התורה הולכת אחריהם עיין שם הרי כנ"ל. והדברים ארוכים. ובמקום קדוש כזה יש לחזר להתנהג בהידור ומכ"ש כשיש חששא בעיקרא דדינא, ודי בזה".
שאלה - 207959
לכבוד הרב
במצוות גלילת ס"ת לדעת הרמב"ם ולדעה הראשונה בשו"ע שהגולל נוטל שכר כולם הוא העולה האחרון הגדול שבהם, עליית שביעי חשובה מעליית שישי? ומה הדין כשיש שני ספרי תורה ?

תשובה
מנהג קדום הוא שעליית האחרון בכל שבת שהוא המסיים הקריאה, מכבדים לאחד מהגדולים שבבית הכנסת. דוגמת העולה "חזק" בסיום כל חומש, ומעין חתן תורה המסיים כל הפרשיות.
בתלמוד [מגילה ל"ב, א] "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן עשרה שקראו בתורה, הגדול שבהם גולל ספר תורה. הגוללו נוטל שכר כולן, דאמר רבי יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן". ובמסכת סופרים [פרק ג, הלכה י"ב] "ומצווה בגדול לגוללו".
וכתב הרמב"ם [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה י"ח] "והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור".
וכן כתב בבית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל [מגילה כ"ה, ב] "ומכל מקום אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת". וכן כתב בקרית ספר למאירי [מאמר ה, חלק א]. וכן כתב הרב הלבוש ז"ל [קל"ה, י]. ועוד פוסקים.
והתוספות [שם[ פירשו "לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן, כדאי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע".
וכתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ו] גדול שבציבור עולה בסוף, ובלקט יושר [יורה דעה עמוד נ"ט, ענין א] כתב "ולפי דעתי זכורני שפעם אחת הייתי דורש דשביעי חשיב מגלילה והיו קונים כולם שביעי, וכשראיתי זה הייתי דורש דגלילה חביב". וכנזכר בסימן קמ"ז.
וכתב הרב אליה רבה ז"ל [סימן קל"ח, ה] "והא דנהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה, משום דבזמן המשנה לא בירך ברכה אחרונה אלא האחרון, וגם היה הגולל ספר תורה, תוספות יום טוב [פרק ד דמגילה משנה א ד"ה והחותם]. ולי נראה משום דבמגילה [כ"א, ב] אחרון שקרא ארבעה משובח, דמעלין בקודש ולא מורידין, ועוד הא כתבו מפרש"י בפ' פנחס [במדבר כ"ה, ט"ו] דאחרון חביב גבי מלכי מדין".
ובשו"ת משנה הלכות [חלק ט"ו, סימן נ"ה] כתב משום שבזמן התלמוד לא היו מברכים על התורה, רק הראשון בתחילה, ואחרון מברך בסיום. והאמצעיים לא היו מברכים, כדאיתא במגילה [כ"א, א], והגם שבזמנינו כל העולים מברכים, מכל מקום יש חשיבות למברך אחרון שהוא מעיקר התקנה. ועוד טעם שמצינו שפירש רש"י [במדבר י, כ"ה] שדגל מחנה דן היה מאסף לכל המחנות, ושאלו במפרשים מדוע לא יהודה אחרון, והשיבו שהיה מלך, משמע שאחרון יש לו חשיבות. ועיין בשו"ת הרי בשמים [חלק א, מהדורא קמא סימן י].

ומה ששאלת לגבי שישי הוא לפי הזוהר הקדוש והקבלה, ולא קרב זה אל זה.
שאלה - 207937
לכב' הרב
איך יתכן שרבנים תומכים באחת מחברות למימוש זכויות בביטוח כאילו ארגון חסד
כשגובים 25% מחתימים חוזה דרקוני ללא אפשרות לחזור. למה מצטלמים איתו? זה מטעה את הציבור

תשובה
כי הם לא יודעים את הפרטים שמסתירים מהם. וכך זה לצערינו עובד.
וזה לא חדש, הרי כך היה עם אינציקלופדיה "יהודית", שהעניקו לה הסכמות מלהיבות, ולימים גילינו בתכנית רדיו את פירסומיהם של התועבות הנוראות של עבודה זרה ממש במזרח הרחוק והקרוב, וכן תמונות של רוצחים שפלים מהמשטר הנאצי ועוד.
ואחר כך רובם ככולם חזרו בהם מחתימותיהם. כי בתחילה החזיקו אותם כאנשים תמימים וכשרים.

ואספר לך מעשה בקצרה, בסיום אחד השיעורים בא אורח בלתי קרוא וניגש אלי ותיק עב כרס בחיקו, והודיע לי כי הוא מקים פרוייקט בניה ענק לחרדים, במרכז הארץ, והוא מצוייד בסקיצה מפוארת אילנות, רכסי הרים ועוד. ומבקש את חתימתי, והצביע על כמה חתימות שיש לו מרבנים.
השבתי לו כי אין לי פרטים, וגם לא יידע בנושא ואין זה הזמן להחתים. פנה אלי בחוצפתו ושאל, "מה הרב מתנגד להקים פרוייקט דיור לחרדים? הנה חתמו לי פ' ופ' ופ', ובמה אתה שונה?......
לימים נרשמו כמה תמימים והאיש נמלט לחו"ל והמעות של האומללים בכיסו.
שאלה - 207787
מורנו ורבנו שליט"א, אני בדרגת סיכון גבוהה מאוד דרגה שלש, ולא הולך כל יום לתפילה. רק בשבת קודש. איך אני משלים את האמנים, הקדושות, והקדישים?
תשובה
עיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב, א, ט"ו.
"מצאתי כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו לומר בכל יום ג' פסוקים אלו כתובים בדברי הימים א' סי' כ"ט, ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, ויאמר דוד ברוך אתה ה' וכו' לך ה' הגדולה והגבורה וכו' והעושר והכבוד מלפניך וכו', וכאשר תיקנום חז"ל בזמירות בכל יום, והאדם יאמר אותם בפ"ע בכל יום יו"ד או ז' פעמים, ובכל פעם יאמר אחריהם פסוק "ברוך אתה ה' למדני חוקיך". ומלבד תועלת סודית שיש באמירתם, עוד תועיל לו להשלים לו מספר מאה ברכות בשעת הדחק, עכ"מ, ונ"ל שהוא מנהג יפה ונכון, ועיין פתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ח סק"א מ"ש בשם הרב פרי תבואה מה שקיבל מרבותיו יע"ש:
עוד מצאתי כתוב בכתר מלכות כתיבת יד, מנהג יפה לומר האדם בכל יום פסוק "ברוך ה' לעולם אמן ואמן" חמשה וארבעים פעמים. ובאומרו אמן ואמן יכוין בשם השלוב של הוי"ה אדנ"י, וזה הפסוק יועיל לו במקום תשעים אמנים שחייב אדם לומר בכל יום בעת שהוא אנוס ואינו יכול לענות, כגון שהוא יושב בבית לבדו ואין הולך לבית הכנסת מחמת אונס ע"כ. ונ"ל דמנהג יפה הוא זה, וכן אני נהגתי לומר פסוק זה כמספר הנז' בכל יום אחר פרשה של ברכת כהנים שאנחנו אומרים אחר ברכת השחר בכל יום, ועשיתי כן כדי שלא תשכח אמירתם ממני מאחר שעשיתי לה זמן קבוע, ואחר פסוק זה אני אומר טו"ב פעמים פסוק אור זרוע לצדיק, כמ"ש הרה"ג הרח"ף ז"ל דנכון לאומרו טו"ב פעמים בכל יום".

נמצא לסיכום, א, יזהר להשלים מאה ברכות בכל יום. ב, להשלמת 90 אמנים יאמר "ברוך אדוני לעולם אמן ואמן 45 פעמים.
ג, להשלמת יהא שמיה רבא יאמר במסכת שבת דף קיט עמוד ב
"אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו אדוני. מאי טעמא בפרע פרעות משום דברכו השם. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם כי פרע הוא. אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים. אל תיקרי שומר אמנים אלא שאומרים אמן. מאי אמן? אמר רבי חנינא אל מלך נאמן".

ד, במקום ברכו יאמר מתוך פרקי היכלות פרק ל"א.
"אמר רבי עקיבא כל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע, ופותח ואומר השם מלך, וכל צבא מרום עונים אחריו עד שמגיע לברכו. חיה אחת יש ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל עמי לי, עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את אדוני המבורך, וכל שרי מעלה עונים אחריה ברוך אדוני המבורך לעולם ועד".

ה, במקום קדושה אומר פסוקים בישעיה פרק ו
"שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ אדוני צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ".
שאלה - 207457
שלום לכבוד הרב, בראש חודש אומרים זמן כפרה לכל תולדותם, הרי יש לנו את ערב ראש חודש, וכן את יום הכיפורים. והיכן מצינו שהוא זמן כפרה?
תשובה
יום ראש חודש הוא יום כפרה לכל עוונות החודש שעבר, וכשיתקבצו י"ב חדשי השנה יתכפרו בראש השנה, ומשם אל התשובה ביום הכיפורים הקדוש. ותיקונם נחלק לפי שעות, יום, שבוע, חודש, שנה, שמיטה, יובל.
כתב רבנו משה קורדבירו ז"ל בספרו פרדס רמונים [שער י"ג, פרק ג] בענין חילוק הזמנים ברמיזתם. "ונאמר שהזמן יתחלק לשבעה חלקים, והם. א, יובלים, ב, שמיטות, ג, שנים, ד, חדשים, ה, שבתות, ו, ימים, ז, שעות. ונבאר עניינם. היובל הוא קבוץ שבע שמיטות, שמיטה הוא קבוץ שבע שנים, השנה הוא קבוץ י"ב חדשים, החדש הוא קבוץ ארבע שבתות, השבת הוא קבוץ שבעה ימים, היום קבוץ כ"ד שעות. והענין הוא כי סתם שעה היא במלכות, והיא פועלת פעולת ושינוי הזמן בכח סדר הזמן השופע עליה. וסדר הזמן הם שבע ספירות מחסד ולמטה, וסדר הזמן פועל בכח הבינה השופעת עליהם כאם על הבנים. ונמצא עיקר האילן הוא בינה והיא שורש האילן ששרשיה מתפשטים לאין תכלית. וכן כינוה בתיקונים בלשון שורש האילן וכמו שנבאר לשונו בשער ט"ו פ"ב. והיא יובל ולה ז' ענפים. וז' ענפיה הם ז' שמיטות שהם ז' ספירות. ולז' ענפים אלו לכל אחד מהם ז' ענפים והם ז' שנים. ולא נכחיש כי עם שיתייחס שם שמיטה בכל הספירות ואף כי במלכות, עם כל זה לא יעלו הם לעניין השמיטין אם לא בכח הבינה השופעת עליהם. וכן ביארו בפירוש בתיקונים. כי מצד החכמה הספירות כלולות מי' ומצד הבינה כלולות מז'. והנה נמצא שאין להם כללות השבע להיותם שמיטות אם לא בכח הבינה המאירה בשרשים הנעלמים ומשם יונק כל האילן. ולכל ענף וענף מז' ענפים עוד י"ב ענפים והם י"ב חדשים שבכל שנה ושנה, והם י"ב הוויות, שהם י"ב גבולין, שהם י"ב עלין שבשושנה ששה אדומים וששה לבנים, לפי שנטייתם לעתים לדין ולעתים לרחמים. ויש בענין החדשים וההויות כמה וכמה עניינים שאם היינו נכנסים בביאורם היינו יוצאים מהמכוון ואין לנו אלא לקצר ולעלות. והנה הי"ב הויות הם צירופים שמצטרפים משם בן ד' כזה יהו"ה יהה"ו יוה"ה, הרי שלשה ביו"ד. וכן ג' אחרים באות ה' ההי"ו ההו"י היו"ה, הרי שלשה בה'. וכן שלשה אחרים באות ו' והי"ה והה"י ויה"ה, הרי שלשה בו'. וכן שלשה אחרים באות ה' הוי"ה היה"ו הוה"י, הרי שלשה בה'. ובראשי תיבותם שם בן ד'. וכן בכל חדש וחדש שלשים ימים וכאשר נחלקם יבואו ג' לכל שבוע ושבוע ויעלו כ"ד ימים. כי יום שבת אין לו כלל, כי הוא קבוץ ההויות רצוני לומר כל ההויות הוא ביום שבת שהם שלשה הוויות. וכן אמרו שמשם נזונים כל ימי השבוע לכן הם שובתות כל שלשה ההויות שבשבוע ביום שבת. אח"כ מתחלקות שני אותיות בכל יום. אחד ביום ואחד בלילה זה זכר וזו נקבה. שכן בהוי"ה שתי אותיות שהם י"ו זכרים ה"ה נקבות, ולעתים שניהם זכרים ושניהם נקבות, ולפעמים הלילה זכר והיום נקבה, הכל בסוד האור המתהפך. וכן יש ימים שיש בהם דין יותר מחברו, כמו שביארנו ענין זה בספר אור יקר בפרשת החדש הזה לכם שהתחלנו בחבורו [עיין בעסיס רמונים].
ואיך שיהיה נמצאו הימים ענפים אל השבת, והשבת ענף אל החדש. והנה בשבת שבעה ימים נגד שבע ספירות. עוד בכל יום כ"ד שעות י"ב יום זכר רחמים, וי"ב לילה נקבה דין. הכל לפי התחלקות הוייות כמו שנאריך בביאור ענין זה בספר הנזכר וכן לפנים בספר הזה. ועתה לא יקשה עלינו אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם הנזכר במסכת שבת [קנ"ו]. או אם מזל שנה או מזל חדש או שמטה או יובל. ופתח עיניך. ועתה לא יבצר ממנו כי השעות הם צינורות של אור נשפעים מהימים, והימים צנורות של אור נשפעים מהשבועות, והשבועות צנורות של אור נשפעים מהחדשים, והחדשים צנורות של אור נשפעים מהשנים, והשנים צנורות של אור נשפעים מהשמטות, והשמטות צנורות של אור נשפעים מהיובלות. והנה אין ספק לפי זה כי לעולם יחזרו הענפים אל מקורם, כי השעות יחזרו אל הימים. ועל כן אמרו בספר הזוהר שיתוודה האדם על עוונותיו קודם שוכבו לתקן את אשר עוות. וכן הנשמה עולה ומודה על עונותיה. וכן הימים יחזרו אל מקורם שהוא השבוע. ולכן יש שכתבו כי השבת מכפרת, ונכון הוא שהוא שביתת הימים. ואל ישתומם נפש המעיין ויתבהל להשיב, הלא מהשבת נזונים הימים הבאים. ואין זו קושיא כלל [כו]. שהרי כהנים במשמרותם יוכיחו שהיו עובדים ביום השבת שתי משמרות העוברת והבאה. וזה ודאי יורה על הקשר והיחוד. וכן השבועות יחזרו אל החדש ונאמר בו כפרה, כמו שאנו מתפללין ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל וכו'. וכן החדשים אל השנה. ומשם אל התשובה שהוא יום הכיפורים, שהיו מתפללין בו תשע ברכות הכל להורות על המקור. ועתה בהקדמה זו לא ידחק שיהיה היום מגלה לעתים כח השנה כאשר ירצה המקור להגביר בו האור והשפע. ועם כל זה לא ישתווה אל השנה ממש. ואחר שנתבאר העיקר הזה נודע ענין הזמן שמה שהוא היום הזה אינו מחרתו, ומה שהוא מחרתו אינו היום שעבר. וכן בשנים, וכן בשמיטות, וכן ביובלות, מה שהוא יובל זה אינו זה, כי השרשים מתפשטים למעלה עד לאין תכלית במה שאין ראוי לעיין בו".
שאלה - 207451
לכבוד הרב כל שנה אני נוסע לאומן בראש השנה, והשנה כנראה שיהיה סגור, לאן אפנה? האם אנסה להיכנס דרך ארץ אחרת?
תשובה
מב לך ידידי נבוך? ומדוע אתה תהיה מטולטל? הידעת, כי קברי האבות הקדושים אותם אנחנו מזכירים בראשית כל תפילת עמידה חול ושבת, מועדים וזמנים, ראש השנה ויום הכיפורים, כל תפילות ישראל בכל קבר צדיק וצדיק מתאספות ונקבצות שם במערת המכפלה, והאבות עצמם מתפללים בעדינו?

אשרי הזוכה להיום בקברי אבות ואמהות ביום הדין הוא ראש השנה, בו תוקעים בשופר להזכיר את עקידת יצחק. את זכות אברהם אבינו, ואת זכות יעקב אבינו עליהם השלום.
הרי שם טמונים אדם וחוה אשר ביום ראש השנה נוצרו ונבראו, והוא אדם הראשון יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא אשר עקב רגליו מאיר יותר מהשמש. היום חטא, היום סלח לו אבא שבשמיים, היום הבטיח לו אבא שבשמיים כשיבואו ישראל היום ויתפללו לפני וישובו בתשובה אני מבטיח שאקבלם בתשובה,

ואגלה לך סוד שכתבו חז"ל שזה סוד הפסוקים בתהלים פרק קיט
לְעוֹלָם יְקֹוָק דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם:
לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד:
לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ:
ופירשו חז"ל [עיין שופר בציון, ובמחזור ראש השנה] כי לעולם השם קיים והבטחתו הוא דברך ניצב בשמיים וקיים, ובגלל ההבטחה כוננת ארץ ותעמוד, ולמשפטיך עמדו היום זה יום ראש השנה, ואנחנו מתחננים שתצילנו ותכתבינו ותחתמינו לחיים טובים. ואותם אנחנו מזכירים בפתיחת ההיכל י"ב פעמים כנגד י"ב עולמות עליונים. ומור אבי ז"ל היה אומר כי הוא מצייר בשכלו את עליית העולמות במיליארדי מיליארדים של משבצות, פי י"ב, והתפילה עולה לכולם, ושם מרחמים עלינו.
תודה על ההבנה.
שאלה - 206966
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
ממתי צריך הבעל לעשות פתיחת ההיכל עבור אשתו המעוברת?

תשובה
כתב בספר רפאל המלאך "כשתגיע המעוברת לחודש התשיעי, ישתדל הבעל במצוות פתיחת הארון, ובסוף בריך שמיה אחר שאמר וליבא דכל עמך ישראל יאמר כך. "ולבא דאנתתי [שמה ושם אמה] דתפתח ית רחמהא למילד בלא קשיותא, כמא דפתחית ית ארונא קדישא בלא קשיותא, ותליד זרעא חייא וקיימא לטב ולחיין ולשלם".
וכתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל במורה באצבע [סימן ג, אות צ] "ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש התשיעי לעיבורה נזהר לעשות החודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת". ושנה בזה בספרו לדוד אמת [סימן ב, אות ג] "נהגו באיזה קהילות שמי שאשתו נכנסת בחודש התשיעי לעיבורה קונה מצוות פתיחת שערים באותו חודש, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת".
וחזר ושילש הדברים וכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן נ"ז] "והמנהג שאם יש חתן שהוא נושא אשה בתוך החדש או אם אשתו מעוברת והיא בחדש התשיעי קונים פתיחת ההיכל וכן אם יום פטירת אביו או אמו באותו חדש קונים ההפטרה וכיוצא". והביאו דבריו הרב זכור לאברהם [סימן י, חלק ג], ובספר דרך אמונה [דוויק, סימן ל"א, ערך רמאות].
וכן כתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [קל"ד, אות ט"ז].
ובספר חיים [סימן א, אות ה] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב "מה שנוהגים לעשות פתיחת ההיכל בחודש התשיעי לעובר, ומניחים אותו פתוח וכן בחזרה נמנעים מלסגרו אין טעם בזה, אלא כיוון שהתחיל במצווה צריך שיסגור דלתיים של ההיכל כי זהו כבוד הספרי תורה, ועוד זאת כשם שעושה סימן יפה למיבעי רחמי שיפתח את רחמה, ככה יעשה סימנא טבא דאחר הלידה יסגור השם בעד רחמה". וכן בספר כף החיים סופר [קל"ד, י"ב]. ועיין בספר כתר שם טוב [גאגין אות רע"ט].
שאלה - 206923
לכבוד הרב שלום.
האם כשפותחים את ההיכל יש חשיבות לאיזה צד להסיט את הפרוכת והאם צריך להוליך את ס"ת כשהוא פתוח לבימה.

תשובה
המנהג הנכון להזיז משמאל ההיכל לימינו, כלומר שהפותח העומד מול הארון ימינו היא שמאל פני ההיכל, ושמאלו היא ימין פני ההיכל, ולכן יזהר להסיט הפרוכת מימינו לשמאלו.
קיימא לן [יומא ט"ו, ב] כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא על דרך ימין. דהיינו ממזרח לצפון, ומצפון למערב, וממערב לדרום, ומדרום למזרח. ולכן בהקפת הספר תורה מההיכל לתיבה הוא ממזרח לצפון ומשם למערב וכן הלאה, גם בהקפות בימי הושענא רבה וביום שמחת תורה, זה המנהג הנכון והמדוייק. וכן היו הכהנים בהיותם מקריבים על המזבח, וכנזכר במשנה [מסכת זבחים פרק ה, נ"ג, א] "חטאות הצבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור שעירי ראשי חדשים ושל מועדות שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות כיצד עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית".
וכפי שנוהגים בהוצאת הספר תורה להוציאו מההיכל שבמזרח לצפון ומשם למערב. והכל היפך כיוון השעון, וכן בהזזת הפרוכת משמאפני ההיכל לימינו, וכך היה מקפיד מאוד מור אבי ז"ל בכך. גם כשהיו מרקדים במעגלים בשמחת תורה ובשמחת חתן וכלה היה מורה לכווין העיגול וסיבובו משמאל לימין היפך כיוון השעון.
ואשר שאלת בהוצאת ספר תורה פתוח או סגור, הדבר תלוי במנהג המקום. כי בערים העתיקות צפת טבריה וחברון ועוד מקומות מוציאים אותו סגור, וכנזכר בשער הכוונות לרבנו האריז"ל. אך בירושלים עיר עוז לנו, המנהג להוציאו פתוח, וכנזכר בשו"ת הלק"ט ועוד. ואין כאן המקום להאריך בזה.
שאלה - 206844
מחילה מכת"ר, חשקה נפשיח לייסד שיעורי תורה לנוער רך מדי יום ביומו, ללמדם הלכות, וטעמי המקרא. מה דעת כבודו בזה?
תשובה
אשריך ואשרי חלקך, ראה איזה דור יתום אנחנו היום, כמה קשה למצוא חזנים יראי שמים, קוראים בתורה ובנביא מדקדקים, ובקיאים בהיגוי האותיות ובמבטא הצרוף, בטמי ספר תורה, בקריאת ההפטרה כמה דמים יקרים משלמים להעלות את נשמת הוריהם, ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם. ועל זה צווח מרנא החסיד רבי אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים, על בן העולה מפטיר וקורא ההפטרה בשיבושים ובטעויות. ואביו ואמו מתביישים ממנו בגן עדן.

וכן היה המנהג מקדמת דנא בירושלים עיר הקודש ובכל ערי ישראל בארץ ובחוצה לארץ, לאסוף את הילדים מגיל שש שבע מדי יום, בבתי הכנסת כד הווינא טליא, ומעמידים להם מלמדים מובחרים וידענים, ללמדם הלכות, וללמדם טמי המקרא תורה נביאים וכתובים, וזכורים לטובה זקני הדור ההוא, דור דיעה חכמים ונבונים, שייסדו ישיבות לקטנים מדי יום, והיו נותנים להם מתנות יקרות ומיני מתיקה ומגדנות, לעודדם ולשמחם, וכך נהגו מרנן ורבנן הגאונים הרב יהודה צדקה, הרב יוסף שרבאני, הרב שבתי אטון, הרב אברהם ועקנין, הרב דוד שלם, הרב אברהם שלם, הרב נתן סאלם, הרב אברהם הררי רפול, הרב יעקב בן רבי משה בלוי, ועוד רבנים מסורים זכר צדיקים לברכה, וכן היו בכל הערים והישובים, ובכל שכונה ושכונה, והיו עיניהם צופיות עליהם יום יום, והרבו תורה וחכמה בקרב נערי ישראל מקטנותם והגינו על הדור בתורתם, אשריהם ואשרי חלקם.
שאלה - 206802
לכבוד הרב הצדיק, אני כהן ורוצה ללכת לעמוקה, ושמעתי ששם היה בית קברות יהודי, האם מותר לי?
תשובה
ידידי היקר, כהן אתה, מגזע הנבחר של אהרן הכהן, זיע"א. ועליכם מצוות וקדשתו ולנפש לא יטמא בעמיו. דע, כי עיננו ראו את המקום קודם 55 שנים בהיותי עלם צעיר לימים, יחד עם חבירי הלכנו ברגל חצי שעה להגיע לשם, וכל השדה מסביב היה זרוע מצבות ושאריות של ציוני קברים, גם הייתי שם עם עטרת ראשי אבי ז"ל שהיה שואג שם כארי בסליחות וקולו היה מהדהד למרחוק, בבכי בדמע והואל. עיננו ראו ולא זר, גם היה עמנו הר"ר יעקב שלום גפנר, יזכר לטובה. וראינו מצבה הרוסה ומתפוררת בשדה של התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל זיע"א וסביבו אבני שפה של קברים רבים וכנזכר בספרים הקדומים.

אינני יודע מי, אימתי, ולמה, כל המקום נחרש בדחפורים על ידי יהודים בהוראת "חרדים" כביכול, נסללה דרך, צופתה באספלט, נבנו גדרות, נבנה בנין, והכל להתיר את האסור, וחיללו את המקום ואין פוצה פה ויש מצפצף. השם ירחם על עמו.
הערה, משום כך זה 40 שנה שאינני פוקד את המקום מרוב כאב על הנעשה.
ישנם עדויות בספרים שונים על בית קברות יהודי במקום.
שאלה - 206738
לכבוד הרב שליט"א, האם היה המנהג בירושלים לומר פיוט בר יוחאי ואימתי? ושיר השירים היו אומרים קודם קבלת שבת?
תשובה
עיין בשיבת ציון שעיקר אמירת שיר השירים הוא ביום השישי בדווקא, כי יש בו קי"ז פסוקים כנגד קי"ז שעות בשבוע שגהינם שולט ובזה יהא ניצול מאש גהינם. וצור אבי ז"ל אמר לי כמה פעמים שעיקר אמירתו קודם קבלת שבת, כדי לעורר אהבת השם יתברך אלינו.
ולגבי אמירת הפיוט בר יוחאי, היו נוהגים לאמרו בסיום תפילת ערבית של ליל שבת קודש, ועיין בית מנוחה כ"ח, ב. וכתר שם טוב גאגין עמוד קפ"ה, אות י"א.

וכתב רבי יהודה אשכנזי ז"ל בסידורו בית מנוחה דכ"ח ע"א "פזמון נאה מארץ ישראל שמסדרים בכל ערב שבת ושבת בסדר קבלת שבת על קברו של הרשב"י ז"ל, זכותו יגן בעדינו ובעד כל ישראל, כי לו נאה להודות בהלל ושבח לפני מי שאמר נעשה אדם בעבורו, שזכה וזיכה את הרבים. ושמעתי חכמים גדולים אנשי השם שבאו מארץ הקדושה, שכל מי שהעיר השם רוחו עליו, גם בחו"ל והוא ממארי קבלה ינגן פזמצון זה. וזהו סגולה נפלאה להארת הנשמה ואותיות מחכימות, והוא מיוסד ומסודר על דרך המעלות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, מלמטה עד למעלה עד לראש כל הכתרים".
ואמר לי מור אבי כי בישדיבת בית אל היו שרים אותו בסיום תפילת ערבית. והוא ז"ל הי מדי ליל שבת קודש בימי ספירת העומר לשוררו בקול רינה קודם הקידוש בליל שבת קודש.
וכן הוא מנהג קהילת צפרו במרוקו ועוד, כפי שכתב הרב דוד עובדיה ז"ל חלק ג, עמוד צ"ז. ובמלכי רבנן דקכ"ו ע"ב. וכן מנהג יהודי תימן כנכר בסידור תכלאל כנסת הגדולה עמוד ל"ז. וכן הוא בכמה מסידורי תימן השם עליהם יחיו.
ובכמה ספרים כתבו הטעם משום שמצינו כי הרשב"י עליו השלום נקרא "שבת" וכנזכר בזוהר הקדוש באדרא רבה נשא קמ"ה, ב.
שאלה - 206433
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
תזכה לשנים רבות נעימות וטובות.
אני מלמד לבר מצווה שני אחים כהנים תאומים
כיצד יעלו לתורה ביום חול בהנחת תפילין שיש שלושה עולים?

תשובה
בשני וחמישי כשיש שני כהנים בעלי שמחה בבית הכנסת, אם יש אפשרות יחלקו הקהל לשני מנינים, ובכל מנין יעלה כהן חתן ראשון. ואם הציבור מצומצם ואי אפשר לעשות כן, יוותר האחד. ואם יש חשש למחלוקת או חלילה לקנאה יעלו שניהם בהפסק ישראל בנתיים.
הנה כתב בחידושי הריטב"א [כתובות כ"ה, ב] "דעת מורי [הוא הרא"ה] ז"ל שרשאין לקרוא כהן או לוי בכל מקום שירצו, ובלבד שיאמר אף על פי שהוא כהן, או אף על פי שהוא לוי. ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו את הקריאה, דאינהו מישל שיילי ואמרי להו. ולפי זה הא דגרסינן בתוספתא עיר שכולה כהנים כלומר שאין יודעין לקרא בתורה אלא כהנים, שקורא הכהן שבעה פעמים. יש לומר שזהו לפי מנהגם, שלא היו קוראים איש בשמו וכדמוכחא שמעתא. ולפי מנהגינו יכולין לקרוא כהן אחר כהן, כשיאמרו לכל אחד אף על פי שהוא כהן, וכן היה עושה ז"ל כשהיו שם שני כהנים חתנים, וכן היה נוהג בעצמו לקרא בתורה שלישי או בשאר מקומות ושליח ציבור קוראו אף על פי שהוא לוי".
אולם מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ה] הביא דברי בעל האשכול ז"ל שכתב אי איכא שני כהנים חתנים אין ראוי שיקראו אותם זה אחר זה, מפני פגמו של ראשון, אלא עושין שתי שורות וקורא כהן ולוי וישראל, ואחר כך כהן ולוי וישראל, ואם ירצו לעשות כל השורה מהשבעה יעשו, וכל מאן דקשיש או חשיב טפי ראוי לאקדומיה, וכבר כתבתי בסמוך תשובת הרשב"א בזה, וכתבה האגור [סימן קפ"ו] וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים [סימן כ"ח] ובשם תשובת רשב"א וששמע שכך נוהגים במקומות מארגון, וזה עולה כפי מה שכתב רבינו שנוהגים בקצת מקומות לקרות הרבה כהנים בהפסק ישראל ביניהם". וסיים דבריו וכתב "ומכל מקום האידנא נהוג עלמא לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם, וכשקורא החזן לשני אומר אף על פי שהוא כהן".

ולכן מה שיש לעשות במידה ויש רק מנין אחד, להעלות הגדול ראשון, וישראל יעלה שני, והאח השני יעלה שלישי ויאמר החזן "אפילו שהוא כהן".
שאלה - 206242
לעט"ר
לצערנו רבו ה"גיורים" כדי שיהודים יוכלו להתחתן עם נשים לא מעמנו.
אם הרב יוכל בבקשה להסביר מהו גיור כהלכה.
והאם גר שחזר בשאלה ייענש כמו יהודי שלא שומר תו"מצ
יישר כח הרב

תשובה
בכה אבכה לילה ויומם על שבר בת עמי, כי לצערינו דברים שהיו רחוקים שהיינו שומעים בארצות ניכר רחוקות על התבוללות, ועל נישואי תערובת, היום מתרחשים מול עיננו כאן בארצינו הקדושה. ועיננו רואות וכלות ואין לאל ידינו.
הצליחה יד השטן והרשע ורבים מבני עמנו מתבוללים בין נכריות, ובוגדים בעמם ובנחלתם, ככתוב בדברי הנביא מלאכי [פרק ב, פסוק י"א] "בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֥ל וּבִירֽוּשָׁלִָים כִּ֣י׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְקֹוָק֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר". ולצערינו אין הסברה מספיקה על חומרת המצב.
גדולה מזו שהרבנים חוסמים פיהם, כי חוששים הם מהשלטונות והתקשורת פן יציגו אותם כאנשים חשוכים, פרימיטיביים, אנשי הדור הישן, תושבי בית ישראל, גזעניים, וגם "כרדיקלים קיצוניים" כמאמר הרב הרפורמי זיתע"א. ולכן הדור הולך מדחי אל דחי, ואין דורש ואין מבקש, וחכמת סופרים תסרח.
עתיד קיומינו הרוחני והייחודי נמצא בסכנה מוחשית וקרובה ביותר.
שאלה - 206062
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, באחד השיעורים מכת"ר, שמעתי כי ביום שהאשה המעוברת נכנסת לחודש התשיעי טוב שיתענה בעלה ויתפלל עבורה, מהי התפילה מחילה?
תשובה
מקורו בדברי השל"ה ז"ל [מסכת תמיד פרק נר מצוה קלו] "כשהאשה תיכנס בעיבורה לחודש התשיעי, ראוי שיקבעו תענית, ולעת ערב קודם אכילתם, יתנו צדקה לעניים הגונים, ויפשפשו במעשיהם ויתקנום, וישימו פניהם אל הקיר זה בזוית זה וזו בזוית זו, ויתפללו,
עננו אדוני עננו ביום צום תעניתנו וכו' עד... ואני אשמע.
עננו אדוני עננו, עננו אלהינו עננו כו', מי ששמע תפילת דוד הוא ישמע תפילתינו, בזכות האבות והאמהות. מי שענה לאמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה, ולכל צדקת וחסידה והגונה, הוא יעננו ובזמן קריב, רחמנא רחם על כל יולדות בנות ישראל, ובכללן אמתך אשתי מרת פלונית. הננו מפילים תחנונינו לפניך רחום וחנון, כי רבים רחמיך, ובידך אדוני המפתח הזה של חיה, ולא מסרתו לשליח, ובכן, זכור רחמיך אדוני וחסדיך אדוני אלהינו החפץ חיים, לפקדה בישועה ורחמים. ותלד בריווח זרע קיימא וכשר מסטרא דקדושה. (והיא אומרת: לפקדני, ואלד) דוד המלך עליו השלום נעים זמירות, אמר 'מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, אדוני לי לא אירא'. 'למנצח מזמור לדוד, יענך ה' ביום צרה וכו' עד... יעננו ביום קראנו' (שם כ). מי ששמע תפילת דוד הוא ישמע תפילתינו, בזכות האבות והאמהות. מי שענה לאימותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה, ולכל צדקת וחסידה והגונה, הוא יעננו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך אדוני צורי וגואלי".
שאלה - 205932
לכבוד הרב מוצפי שליט"א.
רצינו שהרב יאמר ונעביר הלאה לכל הבחורים דמכנים עצמם חרדים ומחפשים שידוך באינטרנט אילו איסורים הם עוברים. וחיזוק לאלה שלא נמצאים שם.

תשובה
ההתעסקות באתרי האינטרנט גדושה בעבירות אין ספור, ונזכיר לדוגמא כמה מהם.

א, עוון ביטול תורה חמור מכל עבירות שבתורה. על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, החורבן והגלות בעוון נורא זה. וכל רגע שאינו עוסק בתורה נקרא לץ. ועליו נאמר בקהלת פרק א פסוק טו "מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת": וכתב הגאון מווילנא באבן שלמה כשם שמצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל מצוות שבתורה, כך עוון ביטול תורה שקול כנגד כל עבירות שבתורה.

ב, מושב לצים. המתעסק בדברים בטלים ועניני עולם הזה וחולין, שאין בהם תועלת ואינו מקבל פני שכינה. ובתלמוד [סנהדרין ק"ג, א] "ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לצצים, כת שקרנים דכתיב דבר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא, כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע. צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע".

ג, נכשל בדברי שקר ולשון הרע, כי רוב האינפורמציה שם מכיל בדברי שקר ומניפולציות, וכן עוון לשון הרע על זה ועל זה, ודברי גנאי ודלטוריא על כל מי שזז, ומשחיתים את המידות, ללמד את ההמון ללעוג ולשמוח על מי שנכשל, או נלעג, מבזים, מכפישים, ומלבינים פני אנשים ברבים, ויכולים בקלות להגיע לאבדן חיים לא עלינו.

ג, היכרות באתר מטונף, מביא את האדם לידי עבירה, כי הולך בדרכי הגויים הטמאים, אלו החיים חיי בהמות, חיי רגע, אכול ושתה כי מחר נמות, ואצלם חיי הנישואין הוא לקישוט בלבד, כי כל הקשר המזוייף והתלוי בעניני עולם הזה לאחר היכרות של מכסימום שלשה חודשים פג תוקף ואיננו. כי כל התלות היא איטרסנטית ולא מהותית, ללא ערכים, ללא מוסר, מצפון, וערכי יסוד.
עצם פירסום האשה בתמונתה הופך אותה לאובייקט פיסי ולא רוחני, כח הקדושה האופפת את חיי הנישואין לא קיימת כלל, השכינה לא שם, כי הוא גודע במו ידיו את השושלת המפוארת של אבותינו ואימותינו הקדושים אשר יסדו לנו את מוסד הנישואין על ערכים נעלים וטהורים, והבנים הנולדים מהם יוצאים לתרבות רעה, בועטים ורומסים את מהות החיים וקדושתם, ללא תוכן, ללא תורה ויראה, וממילא אין קיום ולא עתיד לחיים כאלה. כל הרכב המשפחה מתפורר ונהרס לאבק, ללא מסגרת ומחסומים, אין אסור ומותר, כל יום הכל נראה אותו דבר. ומחנכים דור של חיים משועבדים רק לתאוות ולהנאות רגעיים, כל יום ושעה לחפש את ה"אני", זכות הקיום שלי, מה אני מקבל? ולא מה אני נותן. וההרגשה היא של ריקנות ללא נשמה, ולא כלום. כי הכל פיסי, גשמי, מילוי התאוות וההנאות המדומים.

לחיים מסוג זה אין עתיד, ולכן אין להם קיום, לא עבר, לא הווה, ואין על מה לקום בבוקר. כי אין עבודת השם יתברך, לא תורה ולא יראה. והכל נמדד לפי הרווח האישי, הפרטי, ולא הכללי, האוניברסלי, המהותי והערכי.
שאלה - 205798
לכבוד הרב היקר והנכבד שליט"א.
זה נכון שמרן הבן איש חי ז"ל סובר שאפשר להתפלל תוך 10 דקות לפני או אחרי הנץ וייחשב כאילו התפללנו בנץ?

תשובה
הנה בספרו בן איש חי כתב [ח"א, וארא ג] "והרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו כתב דרוב הציבור בירושלים תוב"ב עושים כמ"ש הרב בית דוד ז"ל, אמנם יש מדקדקים שאינם מתפללים כי אם אחר יציאת החמה ממש וכמ"ש בספר דברי יוסף שווארץ דף ע"ה וכו', לכן אני נוהג לגמור ק"ש ששה דקים שהוא עישור שעה קודם יציאת השמש, ולפעמים ממהירות החזן יהיו יו"ד או י"ב דקים קודם יציאת השמש על הארץ ולא אכפת לי, וכן לפעמים יהיה עם השמש, ולאל שדי אתחנן שיזכינו לבא על הנקודה, שזה צריך סייעתא דשמייא עכ"ל נר"ו".

ודע שמקור הדברים הוא בדברי רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל [הלכות קריאת שמע פרק א, הלכה י"א] שכתב "ואי זה הוא זמנה ביום מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות, ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר". נמצא שהוא שש דקות.
ועיין בדברי מרן הכסף משנה שם, והרב תוספות יום טוב ברכות א, א. ובמעדני יום טוב ברכות פרק א, סימן י. ועיין באחרונים בסימן נ"ח.
אמנם הגאון מווילנא בביאוריו אורח חיים נ"ח, ח. כתב "שליש שיעור שעה" שהוא שתי דקות.

ודע, כי זאת מצאתי בספר "ברכת הרי"ח" שיצא לאור בשנת התשע"ט [על ידי מורשת יהדות סוריא הי"ו] ובו לקט תשובות וחידושים מהגאון רבנו יוסף חיים ז"ל ושם בעמוד ש"כ כתב לגבי הקדמת ברכת הלבנה בארבע דקות כתב "שכל פחות משתות מהשעה [עשר דקות] לא חשיב חסרון". נמצא לסיכום שתוך 10 דקות נקרא הנץ החמה, וכך שמעתי ממור אבי ז"ל.
שאלה - 205538
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הבן למד בישיבה עם לימודי חול,רשמנו אותו לישיבה לשנה הבאה רק ללימודי קודש,יש סביבי שמערערים על השמחה שהולך ללמוד לימודי קודש.אפשר חיזוק בעיניין?

תשובה
ראה בשו"ת יחוה דעת חלק ג סימן עה שכתב
"נראה שכל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד, אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית, כדי שיוכל להיות מושלם בכל מקצועות התורה, כי מי לנו גדול מהרמב"ם שהעיד על עצמו באגרותיו: שכל מה שעסק בחכמות אחרות כפילוסופיא ורפואה וכדומה, אינו אלא לשמש לרקחות ולטבחות לתורה הקדושה להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא, ועם כל זה התאונן על כי נתמעטה עונתה של התורה".

ועיין מה שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן פא
"מקומות שאין שום צורך בזה אשר ודאי אסור ליסד שם ישיבות תיכונים, ואפילו אם יש צורך לאיזה תלמידים מועטים אין ליסד. ולכן אין בידנו מרחוק המקום להורות בדבר הזה החמור מאד כדיני נפשות, ורק מרא דאתרא יודע להחליט בזה הוראתו, וגם המרא דאתרא שיודע מצב המקום והוא ראוי להורות בזה מצד גדלותו בתורה וגדלותו ביראת ה' טהורה, יש לו להתחשב עם מקומות הסמוכים שאין צריכים לזה שלא יסמכו על היתר מקום זה ויהיה הקלקול יותר מהתיקון. הכו"ח למען האמת ולמען כבוד התורה ולמען השלום, משה פיינשטיין".

ואני הצעיר באלפי ישראל לא נותר לי אלא לברככם על החלטתכם המצויינת, ואין ספק כי הבחור יעלה ויתעלה בכל מכל כל, ויהיה לאות ולמופת לכל המשטינים והמסיתים אשר אינם חפצים ביקרו ובהצלחתו.
שאלה - 205296
לכבוד הרב:
לגבי עלייה לתורה לאדם שבכסא גלגלים מתפלל אצלנו בשכונה אדם שבכסא גלגלים מגיע לכל התפילות. ולא מעלים אותו לתורה והוא מאד רוצה. מה הדין ואיך צריך לנהוג הלכה למעשה

תשובה
שאלוני אודות מושב זקנים ששם יש בעוונותינו כמה וכמה זקנים בעלי תורה המרותקים לכסא גלגלים, ואינם יכולים לעמוד גם על ידי סמיכה, ויש להם יארצייט, או שמגיע החתן מצאצאיהם לבית הכנסת, ומאוד מתאווים לעלות לתורה אי שפיר הוא שיגשו אל הספר תורה ויברכו ויעלו מיושב.
והנה במשנה מגילה [כ"א, א] מצינו "הקורא את המגילה עומד ויושב". וגמרא אמרו "תנא, מה שאין כן בתורה. מנהני מילי? אמר רבי אבהו: דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה".
ופירש רש"י ז"ל גבי מגילה "הקורא עומד, אם רצה עומד אם רצה יושב". ואילו גבי קריאה בתורה פירש "שאין קורין בתורה בציבור מיושב". ומפשט דבריו נראה שבמגילה יכול לשבת לכתחילה, ואילו בקריאה בתורה אם ישב, בדיעבד יצא ידי חובתו, שאם לא כן היה כותב שאם קרא יושב לא יצא.
וכן מוכח מדברי רבנו הרשב"א ז"ל בחידושיו [שם] שכתב "הקורא את המגילה עומד ויושב יצא, ואף על גב דקתני יצא, אפילו לכתחילה קאמר. וכו', ועוד דהא קתני קראה אחד, ובאחד מי יש לך לומר יצא בדיעבד, אלא ודאי לכתחלה קאמר". נמצא שהן רש"י והן הרשב"א פוסקים כי בדיעבד יצא ידי חובת קריאת התורה כשישב וקרא.
גם מפורש הוא בדברי בית הבחירה להרב המאירי ז"ל שכתב "הקורא את המגלה עומד ויושב, רצונו לומר עומד ויושב כלומר הדבר [תלוי] ברצונו, ואף על פי שבספר תורה אנו צריכין לקרוא מעומד, ואין גורסין בכאן עומד או יושב יצא, שאם כן היו הדברים מוכיחין דיעבד אין, לכתחילה לא. והיה יוצא לנו ממנה שבתורה אף דיעבד לא יצא ביושב, ממה שנאמר על משנה זו בגמרא מה שאין כן בתורה, וזה אינו שלא נאמר בקריאת התורה מעומד אלא לכתחלה, כדי לעמוד ביראה, הא במגילה אף לכתחלה. אלא שמכל מקום נהגו לקרותה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובתלמוד ירושלמי [מגילה פרק ד הלכה א] מובא "הקורא את המגילה, מה לשעבר הא בתחלה לא והא תני מעשה ברבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת של טיבעין, ונתנה לאחר ובירך עליה. כיני מתניתא מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב וכו', זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה, או מפני כבוד הרבים. אין תימר מפני כבודה אפילו בינו לבינה, אין תימר מפני כבוד הרבים אפילו בינו לבין עצמו מפני כבודה הוא עומד, אם אומר את כן, אף הוא מתעצל ואינו קורא. רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא, חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא, [רב שמואל נכנס לבית הכנסת ואחד שהיה מתרגם הקריאה בתורה היה נשען על העמוד], אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ויראה". ומוכח מכאן שבמגילה יכול לקוראה לכתחילה יושב, ואילו בספר תורה לכתחילה יעמוד, ובדיעבד אם ישב וקרא יצא. שלכתחילה יש לקורא לעמוד באימה וביראה מפני כבוד התורה. וכן כתב הטור [סימן תר"צ]. והחרה החזיק אחריו הגאון הפרי חדש ז"ל [קמ"א, א].
ועיין בדברי הטור ז"ל [סימן קמ"א] שכתב "וצריך לקרות מעומד דתנן הקורא את המגילה יושב יצא, מה שאין כן בתורה. ומטעם זה נמי צריך ליזהר שלא לסמוך, דאמרינן בפרק שני דזבחים עמידה מן הצד, פירוש על ידי סמיכה איכא בינייהו, לרבנן לא הוי עמידה". וכתב הרב אפרים זלמן מרגליות ז"ל בשערי אפרים [שער ג, אות י"א] "ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא, ואין צריך לחזור ולקרות".
גם מרן הבית יוסף ז"ל [סימן קמ"א] כתב "וצריך לקרות מעומד דתנן (כא.) הקורא את המגילה עומד יושב. כלומר אם רצה עומד אם רצה יושב ובגמרא (שם) תנא מה שאין כן בתורה ופירש רש"י מה שאין כן בתורה שאין קורין בתורה בציבור מיושב ומשמע דדוקא הקורא צריך לעמוד אבל לא שאר הציבור וכן נוהגים". ומסמות דבריו משמע דגם הוא סבירא ליה שכל ענין העמידה בקריאת התורה הוא לכתחילה וכמפורש לעיל שיש לקוראה באימה וביראה, ואין הכי נמי בדיעבד אם קראה מיושב יצא, ואין צריך לחזור ולקוראה. וכן דקדק בדבריו הרב מגן אברהם ז"ל וראה לשונו לקמן בעזרת השם יתברך.
וכן נראה מדבריו בשלחן ערוך [שם א] שכתב "צריך לקרות מעומד, ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד אסור, אלא אם כן הוא בעל בשר". ומדאמר צריך, היינו לכתחילה.
אמנם הגאון הבית חדש [סימן תר"צ] בהלכות מגילה כתב "ומה שכתב משמע בדיעבד וכו'. פירוש דביושב דיעבד אין לכתחלה לא ומאי דקתני נמי הקורא דמשמע דיעבד משום יושב נקט הכי, וה"ק הקורא את המגילה יוצא בדיעבד כשיושב כמו בעומד אבל עומד ודאי אפילו לכתחלה דאי אפשר בלי עומד או יושב. ומכל מקום קשה למה לי לתנא למיתני עומד ויושב כיון דדין עומד אינו כדין יושב ונראה דתני הכי למידק מיניה דבמגילה דוקא הוה דינא הכי מה שאין כן בתורה דעומד דוקא, וכדתניא (כא א) מה שאין כן בתורה מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא (דברים ה, כח) ואתה פה עמוד עמדי, אבל יושב אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרות מעומד נראה לי".
והסכימו עמו הגאונים הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [קמ"א, ב], הרב עטרת זקנים [תר"צ, א], וכן כתב הרב פרי מגדים ז"ל [במשבצות זהב תר"צ, א] שכתב "ודע דיש לדייק ממה שפסק המחבר כאן כהר"מ ז"ל, דלכתחלה צריך לקרות בציבור מעומד מפני כבוד הציבור, ואם כן על כרחך בתורה דיעבד נמי לא יצא במיושב, וצריך לחזור ולקרות מעומד. דבמגילה [כ"א, ב] אמר עלה דמתניתין [שם ע"א], תנא מה שאין כן בתורה. ואי בציבור במגילה לכתחלה צריך לעמוד, וביחיד אף בתורה שמעביר פרשיותיו אינו צריך לעמוד, ואם כן צריך עיון".
אך הרב מגן אברהם ז"ל כתב "מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות. וכן משמע לשון הטור והגהות מיימוניות, אבל ממה שכתב הרב בית יוסף בשם רש"י, משמע דדוקא לכתחילה קפדינן, אבל בדיעבד יצא עיין שם. וכן מוכח מספ"ז דסוטה דאמרינן דהמלך קורא יושב, ואי איתא דאפילו בדיעבד לא יצא, משום כבודו של מלך לא שרי לכתחילה, וכהאי גוונא דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק".
וכן כתב הגאון הפרי חדש ז"ל [סימן קמ"א, א] "צריך לקרות מעומד. במגילה [כ"א, א] תנן הקורא את המגילה עומד ויושב, ותני עלה מה שאין כן בתורה, והטור בסימן תר"ץ כתב דלישנא דהקורא משמע דיעבד, אבל לכתחילה לא יקרא יושב, וכתב שם הב"ח [ריש הסימן] דכפי זה בתורה אפילו דיעבד לא וצריך לחזור ולקרותה מעומד, אלא דגבי מגילה לא קיימא לן הכי דבירושלמי [שם פ"ד ריש הלכה א] אמרינן (ביני) [כיני] מתניתא מותר לקרותה עומד ומותר לקרותה יושב וכן פירש רש"י [שם ד"ה הקורא], וכפי זה בתורה אם קרא מיושב יראה דמהני דודאי לא הוי עיכובא אף לפי מאי דמשמע בש"ס דילן [מגילה שם] דהוי משום כבוד התורה, וכל שכן לפי מאי דמשמע בירושלמי [שם] דהוי משום כבוד הרבים, תדע דבפרשת המלך [סוטה פ"ז משנה ח] תנן שקורא יושב, ואם איתא דבעלמא אפילו דיעבד לא מהני, היכי שרינן לכתחילה גבי מלך, אלא משמע דבדיעבד עלתה הקריאה מיושב וזה ברור". ועיין כף החיים [סופר קמ"א, ב].
נמצא לסיכום לדעת הבית חדש, הכנסת הגדולה, העטרת זקנים, והרב פרי מגדים, שמי שקרא בתורה מיושב גם בדיעבד לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות מעומד.
אך דעת התלמוד ירושלמי שבדיעבד יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולקרות, וכן הוא דעת רש"י, הרשב"א, המאירי, הרב בית יוסף, הרב פרי חדש, הרב מגן אברהם, הרב שערי אפריים, ועוד אחרונים שלא נאמרה ההלכה לעמוד כשקורא בתורה אלא לכתחילה, אך בדיעבד יצא ידי חובתו, ולכן זקן או חולה שאינו יכול לעמוד, יכול לברך על קריאת התורה מיושב ויקרא יושב, וכן היום המנהג בכמה וכמה מקומות, ובפני תלמידי חכמים גדולים שהתירו את הדבר.
שאלה - 205294
שלום כבוד הרב, ראיתי נוהגים מי שאשתו בחודש התשיעי מבקש פתיחת ההיכל היש סמך לדברים?
ישר כוחכם במלחמת מצווה נגד מהרסי הדת.

תשובה
כתב בספר רפאל המלאך "כשתגיע המעוברת לחודש התשיעי, ישתדל הבעל במצוות פתיחת הארון, ובסוף בריך שמיה אחר שאמר וליבא דכל עמך ישראל יאמר כך. "ולבא דאנתתי [פב"פ] דתפתח ית רחמהא למילד בלא קשיותא, כמא דפתחית ית ארונא קדישא בלא קשיותא, ותליד זרעא חייא וקיימא לטב ולחיין ולשלם".
וכתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל במורה באצבע [סימן ג, אות צ] "ומנהג העיר שמי שנכנסה אשתו בחודש התשיעי לעיבורה נזהר לעשות החודש ההוא מצוות פתיחת ההיכל, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת". ושנה בזה בספרו לדוד אמת [סימן ב, אות ג] "נהגו באיזה קהילות שמי שאשתו נכנסת בחודש התשיעי לעיבורה קונה מצוות פתיחת שערים באותו חודש, והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת".
וחזר ושילש הדברים וכתב בשו"ת יוסף אומץ [סימן נ"ז] "והמנהג שאם יש חתן שהוא נושא אשה בתוך החדש או אם אשתו מעוברת והיא בחדש התשיעי קונים פתיחת ההיכל וכן אם יום פטירת אביו או אמו באותו חדש קונים ההפטרה וכיוצא". והביאו דבריו הרב זכור לאברהם [סימן י, חלק ג], ובספר דרך אמונה [דוויק, סימן ל"א, ערך רמאות].
וכן כתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [קל"ד, אות ט"ז].
ובספר חיים [סימן א, אות ה] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל.
שאלה - 205100
ה"בית דין" שפסק לטובת הרפורמים האם דבריו בטלים?
תשובה
אקדים ואומר כי אין לו שום סמכות של בית דין כלל ועיקר, כי מעולם לא מונה באופן תקני ככל בתי הדין שבארצינו הקדושה.

א, ביטל בית דין של זקנים אשר כל החרדים לדבר השם קיבלוהו עליהם, והפך את הקערה על פיה. ועבר על ההלכה שאין בית דין מבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.
ב, דרכו של האיש המשתרר שם לשמוע ולמצוא חן בעיני אנשי השררה. ועובר על לא תהיה אחרי... להטות. ולקחת לעצמו סמכויות ללא הסמכה.
ג, כפה את עצמו על החרדים באיומים ובלחצים, נגד דיני התורה הקדושה שהולכים אחר הנתבע.
ד, דן בנושא מבלי שהצדדים חתמו לו שמקבלים את דיוניו והחלטותיו, עבר והתעבר על ריב לא לו, ולכן כל דבריו בטלים ומבוטלים.
ה, ישב עם הרפורמים למשך שעתיים בסתר והם שהכתיבו לו את ההחלטות ונוסחם. ישב בסוד רשעים, וגם עבר על לאו מהתורה שלא לשמוע דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו. ועבר על לא תטה משפט.
ו, כשראה את הדיון שנעשה והוחלט, בבית הדין של הגאון הרב שטרנבוך שליט"א, מגדולי הפוסקים בעולם. אמר שהוא לא מכיר בבית הדין הזקנים. כי הם "קיצונים", מפני שהם פוסקים לפי ההלכה. כפר בתורה, ועבר על מבזה תלמידי חכמים, ונערים פני זקנים ילבינו.
ז, ברור לכל אדם בר דעת, כי "ההחלטה" היתה מוכנה קודם שמיעת בעלי הדין, כשכל מטרתם היתה לפנות לבתי משפט החילונים.
ח, התירו לפרסם תמונות של בנות ישראל, לכל זב ומצורע, וטלביזיה מטונפת עם מגישת חדשות ועם דיילות שחקניות לא שומרות מצוות והתיר לעבור בכל יום על "ולא תתורו".

ט, האנשים היושבים שם אתו, יצאו חוצץ נגד מרן הגאון ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבנו משה צדקה שליט״א וגורמים לו צער נורא, הגאון הגדול הרב יעקב תופיק אביעזרי שליט״א רבה של ביתר עלית, הגאון האדיר הרב שלמה ידידיה זעפראני שליט״א גאב״ד ״כתר תורה״, הגאון הרב יהודה כהן שליט״א ראש ישיבת יקירי ירושלים, והגאון האדיר הרב יעקב חיים סופר שליט״א ראש ישיבת כף החיים. כולם קדושים ששימשו את גדולי התורה הספרדים בדור שעבר שהרפורמי מכנה אותם "רדיקלים קיצונים" עפ"ל, ונלוו אליהם עוד למעלה מעשרים מגדולי התורה בישראל. גדולי אשכנז וספרד. והמה מורדים בכולם.

י, על כל אלה הגיע תלמיד חכם נשוא פנים, שליח מיוחד אליהם ובידו מכתב מהגאון האדיר הרב דב לנדוי שליט״א ראש ישיבת סלובודקה, תלמיד מובהק של החזון איש זיע״א. איש קדוש מזקני הדור, ובו כתב כי אתר הכרויות שלהם הוא סכנה עצומה ופירצה חמורה בדת, גם פירצת הטלבזיה הטמיאה המחריבה את בתי ישראל, אסורה היא. ועמו כתב הגאון רבנו משה הלל הירש שליט״א מראשי הישיבה, והם זלזלו בכל גדולי הדור הקדושים והנאמנים להשם יתברך ולתורתו. ומרדו בדבריהם, הלזה ייקרא ״בית דין צדק״ ??? בושה תכסה פניהם!!!

הערה. כתבתי כל זאת על דעת למעלה משלשים גדולי תורה ראשי ישיבות, דיינים מוסמכים וותיקים, פוסקי הלכה, שאומרים במפורש שאין לשמוע את דבריהם כלל ועיקר.
כל זה כי יש רפורמים. תיזהרו מהרפורמים. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס...
שאלה - 205036
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, היום בתפילת מנחה נמצאה טעות בספר תורה בפסוק הלפני אחרון, במילה ככם היה כתוב כחם. האם היינו צריכים להוציא ספר אחר?
תשובה
הגאון הרב רפאל שלמה לניאדו ז"ל כתב בשו"ת בית דינו של שלמה [אורח חיים סימן ט, אות י"ג] "היכא שכבר קראו מנין העולים שלשה פסוקים לכל אחד בשני וחמישי ושבת במנחה אין מוציאים ספר אחר, וכן כתב גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בספרו שו"ת חיים שאל [חלק א, סימן ע"ד] "מעשה שנמצא טעות בספר תורה במנחת שבת בקריאת השלישי, אחר שקרא שלשה פסוקים, וכבר השני עולים ראשונים קראו שבעה. ונראה דלא יוציאו ספר תורה אחר, אף כי עדיין לא השלים הפיסקה שנוהגים לקרות וחסרים ב' או ג' פסוקים. והגם דאנן בדידן לא קיימא לן כהוראת הרב כנסת הגדולה בנמצא טעות בשביעי, דרבו כמו רבו החולקים עליו. מכל מקום בנדון דידן כולי עלמא מודו דהעיקר לקרות עשרה פסוקים, ומה איכפת במה שנהגו להוסיף על עשרה פסוקים, וזה פשוט בעיני".
וכן כתב בשו"ת תעלומות לב [חלק ג, קונטרס הליקוטים אורח חיים ג] "אם נמצאת טעות בספר תורה במנחה אחר שקראו שלשה שלשה פסוקים, והשנים כבר קראו שבעה פסוקים, גם לדידן דקיימא לן דלא כהרב כנסת הגדולה, ובשחרית אם נמצא טעות במשלים, מוציאים ספר תורה אחר, אפילו בפסוק אחרון, מכל מקום במנחה בשבת אין להוציא ספר תורה אחר, כן כתב הרב חיים שאל חלק א סימן ע"ד אות י"ד".

למסקנא מכיוון שקראו תשעה פסוקים לשלשה עולים, אין להוציא ספר אחר, ויזהרו תקנו כבר מחר בעזרת השם.
שאלה - 204797
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לומר על איזה פרק בתהלים שהוא טוב מאוד, או שיש לחשוש מה שאמרו בתלמוד האומר שמועה זו נאה. מאבד הונה של תורה.

תשובה
יזהר האדם שלא לומר עליה זו נאה וחשובה, וזו אינה נאה. וטוב לחוש גם למי שאומר שלא לומר עליה זו חשובה, אלא יאמר יש בה פסוקים אלו, כגון ויתן לך, המלאך הגואל, שירת הים, ברכת כהנים, כי ביום הזה יכפר, וכן היה נוהג מור אבי ז"ל.
בתלמוד [עירובין ס"ד, א] "אמר רבי אחא בר חנינא מאי דכתיב [משלי כ"ט, א] ורעה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה, וזו אינה נאה, מאבד הונה של תורה".
וכתב הגאון המהרש"א ז"ל [חידושי אגדות שם] שאין לומר אפילו רק שמועה זו נאה. וכן כתב בקיצור השל"ה [דנ"ג ע"ד] לגבי מכירת העליות לתורה בבית הכנסת לומר על עשרת הדברות וכיוצא פרשה זו נאה, וציווה הגאון מהר"ר שמואל ז"ל אב"ד דפירדא שלא יכריזו כן, כי משמע שפרשה אחרת חס ושלום אינה נאה.
ורבים תמהו על פירוש רש"י [במדבר ט"ז, א] שכתב "ויקח קרח, פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". דהיאך כתב יפה נדרשת. והרב שבתי בס משורר ז"ל פירש בשפתי חכמים שם, "ולפי שפירש רש"י בפרשת בראשית ואני לא באתי לפרש רק פשוטו של מקרא ולא על פי המדרש לכך פרש"י כאן פרשה זו יפה נדרשת וכו' שהוא קרוב לפשוטו לכך אפרש אותו על פי המדרש ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו". וכן פירש הרא"ם ז"ל.
גם הגאון הטורי זהב ז"ל בספרו דברי דוד שם כתב "לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דאין לומר דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, זה אינו דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא על כרחין דהכי קאמר, כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה, כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים חס ושלום. ואם כן למה אמר רש"י 'פרשה זו יפה נדרשת'. ויש לפרש דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש שני דרכים, האחד לפי פשוטו, והשני לפי המדרש. אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד, דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפילו לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו".
והנה כתב בבית הבחירה למאירי ז"ל [עירובין ס"ד, א] "אסור לאדם שיעשה עצמו מכריע בדברי תורה לומר זו הגונה וזו אינה הגונה, שמתוך כך ישפיל בהכרעתו את שאינן הגונות בעיניו. ושמא טעה בעיונו וגרם לשכח הלכות גדולות, דרך צחות אמרו רועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה כאלו מאבד הונה של תורה. וענין המשל הוא שהנשים חנן חלוק לבני אדם זו נאה לזה וזו נאה לזה ,וכן השמועות אין ראוי לדחותן אלא להתישב בטעמן, וכשיעיין בדבר ימצא הכל נאה ומתוקן".
משמע מדבריו כי מה שאסרו הוא אם אומר שמועה זו אינה נאה, אך כשאומר זו נאה שפיר דמי. וכן כתב הרש"ש ז"ל [עירובין שם] "מהרש"א בחידושי אגדות כתב דזו נאה לבד גם כן לא יאמר. והנה מצאנו באמוראי טובא דאמרי כמה מעליא הא שמעתתא ומהן בשבועות [מ"ה, ב] וגם נראה לעניות דעתי דדוקא במקום שאין חולק על דינו, רק שאומר שזה הדין אינו נאות. אבל במקום שחולק עליו, מצאנו בכגון דא שאמרו בלשון ניאוץ, כמו שאמר עולא בתענית [ד, ב] הא דרב חסדא כחומץ לשינים וכו', וכן בקדושין [מ"ה, ב], ובזה נדחה קושיית התוספות מהא דרב נחמן גופיה אמר לקמן לא שנו אלא וכו'".
גם מצינו להגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו עיני כל חי [כתובות פ"ה, א] שהעתיק דברי הרב רמת שמואל שכתב אפילו לומר זו נאה בלבד אסור, והשיב על דבריו כי לא מצינו שאסרו דוקא כשאומר זו אינה נאה. נמצא איפה כי הגאונים המאירי, הרש"ש, ורבנו חיים פלאג'י סוברים כי כל האיסור הוא כשאומר שמועה זו אינה נאה, אך מותר לומר שמועה זו נאה.
ברם מצינו למורנו הגאון רבי יוסף חיים ז"ל בספרו בן יהוידע [עירובין שם] כתב "קשה אם אומר זו נאה, אדרבה משביח, ואמאי נקיט זה בכלל מאבד וכו', ונראה לי בסייעתא דשמייא דזה האומר זו נאה, ודאי לא על כל הלכה והלכה ששומע אומר כן, אלא בוודאי יזדמן כמה הלכות שלא יאמר עליהם כלום, וכיוון שרואים שזה דרכו לומר זו נאה, נמצא לפי זה רוב ההלכות שאין אומר עליהם כלום, הרי זה מבזה אותם, ולכך הפסוק של רועה זונות הוא מדבר באומר זו נאה, לרבותא כי גם זה הוא בכלל מאבד הון". וזה כסברת המהרש"א, קיצור השל"ה וסיעתם. שאין לומר גם שמועה זו נאה.
ועיין באמת ליעקב [משפט קריאת התורה אות ה] ובלדוד אמת ובשו"ת ישכיל עבדי [חלק ב, אורח חיים סימן א], וכף החיים [סופר תצ"ד, כ"א], ובשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן ט"ז]. והוא דווקא בדברי הלכה, אך בחידושי אגדה ומדרשים אפשר לומר שמועה זו נאה או ראיתי דבר נחמד.
שאלה - 204616
לכ' הרב שלו' רב, מתנצל אני חייב להוציא את זה, צפיתי בסרטון "תגובה" של... פשוט בא לי להקיא, כל משפט שם אפשר לראות שהוא מזויף מתוכו, צריך להיות חסר מוח כדי לקבל מה שהם אומרים שם
תשובה
תרשה לי להתעכב על פרט חשוב בתמונה הכוללת.
יש כאן מלחמת קיום רוחנית קריטית ביותר. מעבר לתגובות המזלזלות והבלתי עניניות, הרדודות, ואפילו הגורמות בחילה ועוד.
המפעל הגדול בעיקר של יהודי ספרד והמזרח זה מאות שנים מימי גלות ספרד, כל אותם 5000!!! מנהיגים שקמו בארצות המזרח, רבנים, אנשי צורה וצלם אלקים, יראי שמים שהנהיגו את הציבור בתנאים לא תנאים, ברדיפות מצד שכניהם הנוצרים, המוסלמים, השלטונות, המנהיגים העריצים, הרודנים האכזרים, הרבנים וראשי הציבור השכילו ברוב חכמתם לנווט את הספינה בגלים הסוערים לחופי מבטחים, הגינו בגופם ובנפשם על צאן מרעיתם, ומסרו נפשם על קיומם הפיסי והרוחני בעיקר של כל בנות ובני קהילתם.
נזכור את יהודי תימן כמה רדיפות ספגו לאורך שנים רבות, היהודים באירן, בעירק, בסוריה, באפגניסטאן, במשהד, בהודו, בשנחאי, בהונג קונג, בסין, בגרוזיה, בקורדיסטאן, בזובקיסטאן, בבוכארה, בטשקנט, ובכל המדינות במזרח. בבולגריה, ביגוסלביה, באיסטנבול, באיי כרתים, באיזמיר, בסאלוניקי, בערי יוון, ובכל רחבי אירופה המזרחית, נשדדו ונרדפו, גורשו מבתיהם והחרימו את רכושם, ותמיד היו שם המנהיגים הרוחניים שעודדו, סייעו, הקשיבו, התפללו, הגינו עליהם בחירוף נפש, והצילום מכליה פיסית ורוחנית גם יחד.

היום הזה כאשר שרידי הקהילות וצאצאיהם הגיעו לארץ הקודש, אשר לה נכספה נפשם ונפש אבות אבותיהם, אשר עליה נשפך דמם זה שנות דור ודור, כמה ממון השקיעו כדי רק לזכות ולראות בעיניהם הנכספות את ארץ אבותינו, לחונן עפרה ולנשק את אדמתה, לגפף אבניה ולשכב בעפרותיה. נזכור את הדור שלפנינו כמה השקיעו רבותינו ואבותינו בהקמת בניהם מהעפר, בחינוכם הטהור בארץ אבות, לראות בעיניהם את ערי הקודש צפת, טבריה, ירושלים וחברון, אלו "ארבע ארצות" ערי הקודש הנפלאים, והקימו בדם ויזע, ובדמים יקרים ישיבות ובתי תלמוד תורה, מוסדות חינוך ובתי כנסת, עדרים עדרים של צאן קדשים.

והנה מגיע משיח שקר ופותח טלביזיה טמיאה, מגישת חדשות לא צנועה, תכניות בידור ורכילות, שקרים ומרמות, כל החיקויים של הגרועים שבאומות ולא אומר מנוח.
השטן מכשכש במעיו והוא מארגן מופעים, אורות קוליים שלא היה כמותן, "מופע לייזר שהימם את העולם" לראשונה בישראל.
ארבע סטנדפיסטיות יבדרו את נשות ישראל, ויסחטו את כספן. כי השחקנית המטונפת אמרה "את חייבת להגיע". מלאכית חבלה באה מהתהום וציוותה.


בלילות החנוכה הנרות דולקות בבתי ישראל, הילדים שרים, זה משחק בסביבון, זו נוגס בסופגניה החמה שאמא הרגע הוציאה מהסיר הבוער, אבא יושב ומספר את מעשה יהודה המכבי, בדירה הסמוכה שרים שירי חנוכה ופוצחים בריקודים, אבא יושב בכורסה ועליו נתלים ארבעה ילדים חמודים ומאושרים, והוא מספר להם איך מתתיהו הזקן דקר את המתייוון בבית המקדש, הילדים מתמלאים בחום של אהבת השם ובוערים כולם בדביקות טהורה, כשבשמיים מביט עליהם אבא שבשמיים מלמעלה ומתגעגע אלינו לגאול אותנו.
ולפתע הס מושלך בבתים, הגיעה שליחת השטן השחקנית מהפירסומות מטעם... "הכנתי לאמהות ולנערות כרטיסים למופע".... ב.... "היכל"... הטוטו... חושך יון נחת בן רגע על הבית, זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל. האמא ושתי בנותיה רצות אצות ל...מופע היווני. שחקניות, דיילות, ספק יהודיות, שם. איזו מפח נפש בבית, הילדים בוכים, האב חורק שיניים, הרי תיכננו ארוחה חגיגית. אך האם היהודיה ונערותיה נמצאות בשבי הרפורמים, שם סוחטים אותם בהתרמות, בהוראות קבע לכלכל את השחקניות, הזמרות, הסטפנדיות, שאינן יודעות יהדות מהי. תורה מהי, הכסף, הממון, הבולמוס של הבידור הזול, הוא מדבר עכשיו. אין מתתיהו, לא הנרות הללו. לא בית מקדש ולא מנורה טהורה. יש רפורמים.

וזה עדיין לא תם ולא נשלם, יש אתר הכרויות. בואו נציץ שם, יו,,, הנה בחורה מענינת, רגע זו לא אותה משכונת פלורנטין? והנה זאת מגבעת אולגה, וההיא ממושב אורה, בוא בחור מה דעתך להתקשר אליה, ככה סתם תאמר ש... יש רפורמים, וכך נופלים בחורי ישראל כשרים, וגם בנות ישראל התמימות. ולפעמים יש מתחזות וגם מתחזים... יש רפורמים.
"סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה..."

תלמידי רבותינו הקדושים.

הערה, תשאלו את השקרן הרפורמי אם גם זה "שקר"...???
שאלה - 204455
ראיתי את סרטון הרפורמים מלמעלה שקר א ,מראים את מרן שמוסר שיעור לנשים במרחק עצום,והם מוסרים לנשים פנים מול פנים
שקר ב הם אומרים שאין להם רכבי פאר, מבלי להראות את הרכבים שלהם,

תשובה
ראש הרפורמים הורס את קדושת עם ישראל, רפורמי כבזמן הגאון החתם סופר זיע"א שרדפוהו בחמת זעם.
א, מציג את תמונת הגאון רבנו חיים קנייבסקי שליט"א, בעוד שהוא בקולו אומר לנכדו הצדיק הרב קולודצקי שליט"א כי הסתכלות באתר "שבע קללות" ובטלביזיה הטמאה, הוא ב"יהרג ואל יעבור". וזה ברור לכל בר דעת.

ב, עובר בשאט נפש על חרם הקדמונים שלא לעבור על דברי בית דין בירושלים, ולא להכניס טלביזיה לבית. והא עשה הכל לעקור את פסק דין בית דינו של הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א.

ג, עובר במזיד ובשאט נפש על איסור תורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם",

ד, מחלל שבתות ומועדי ישראל, בבילויים בבתי מלון עם ציבור של התועים מבני אברהם יצחק ויעקב, בשבתות הכרוך בעשרות חילולי שבת ואכילת איסורים שונים.

ה, הפך את ימי חול המועד וימי החנוכה הקדושים והטהורים, בהם ניצחו החשמונאים את היוונים והמתיוונים והפכם לימי בידור עם הגרועים שבשחקני התיאטרונים. ועבר משום אלהי מסכה לא תעשה לך.

ו, הביא דיילות פרוצות, שחקניות זולות בסרטי תעמולה זולים של שחקן ושחקנית כדרך הגויים הטמאים, לפתות בנות ישראל התמימות ללכת לבתי קרקסאות ותיאטרונים.

ז, משכורות עתק, בילויים במלונות פאר בארץ ובחו"ל, מכוניות פאר, והכל מסחיטת נשים תמימות ומשפחות עניות שלחם אין להם לאכול, והוא בגאווה ובוז משתמש בכספם לאכילה ושתיה וחיי ראוותנות.

ח, מבזה בריש גלי כפושעי ישראל בגופם, מימי משה רבנו ועד עתה, בדברי שחץ לעג ומרמה, את גדולי ישראל, קדושיו, מנהיגיו הוותיקים, עטרות ראשינו, ראשי אלפי ישראל, אשר קיבלו את הנהגתם מדורי דורות, בניהם של קדושים, אראלים ותרשישים, הלא הם נושאי הדגל, מרנן ורבנן הגאונים, הרב משה צדקה, הרב שלמה ידידיה זעפראני, הרב בן ציון מוצפי, הרב אהרן ירחי, הרב נסים עטיה. ואתם חבל נביאים מאורי וצדיקי הדור, מרביצי תורה ברבים לשם שמים, ומכנה אותם בכינויי גנאי שבהם משתמשים פושעי הרחוב, "רדיקאלים קיצוניים" "שקרנים" "אנשי נטורי קרתא" "תושבי בית ישראל" "אנשים שאינם מבינים כלום". על זה לא ישתקו לו לא בשמיים ולא בארץ.
ולציבור הרחב אנחנו קוראים "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה...".
תלמידי הרבנים הקדושים.
שאלה - 204435
הגאון הגדול בן ציון מוצפי השבת בע"ה ימלאו 22 שנה לגדול הדור הגאון הגדול בן ציון אבא זצוק"ל א"א כמה דברים לדמות האיש הענק בתורה והלכה ויראת שמים ובמידות כדי שנלמד מהליכותיו
תשובה
ענק בתורה, חריף ובקי, מתמצא בכל חלקי התורה, בתלמוד, בחריפות ובחידושי תורה, בקע במדרשים ובכל שטחי התורה, בקי בעניני מוסר, כללי התנהגות, יחס אל הזולת, אהבת הבריות, מדקדק במצוות ואינו מוותר על מנהג קל שבקלים.
על כל אלה היה בקי מאוד בתורת הקבלה, על כל שטחיה, חיבוריה, חכמתה, המעשית, העיונית, הכוונות, ועוד. היו לו קשרים חשאיים עם כל חכמי הקבלה גדולי הדור הקודם.
דאג בכל כוחו לרווחתם הכלכלית של בני התורה, ייסד כולל יום שישי שכל מטרתו להנחיל את לימוד הלכות שבת יסודותיה, מקורותיה, שיטות הפוסקים ועוד, ובעיקר שיהיו מזומנים מצויים בכיסם של האברכים למצרכים לכבוד שבת.
ייסד ישיבה ללימוד הקבלה, מדי ערב, "אמת ושלום" שמה, מטרתו היתה כדי להנחיל אותה לדורות הבאים, גייס לשם כך את גדולי מורי הקבלה בדורו, רץ מאחד לחבירו, התייעץ, שקל, חקר, איך מוציאים את המכסימום של חכמה זו. לאברכים יראים ושלמים.
זכורני שנה אחת, נסענו בני הישיבה בנסיעה מאורגנת לאזור המרכז צפון לפוש מעט ולנוח רק ליום, כדי למנוע ביטול תורה, הגענו לעיר מסויימת, נכנס לסימטאות והגיע לחנות תבלינים, לא פחות מ - 300 צנצנות של צמחים, זרעים, תבלינים, את כולם זיהה לנו בשמם מהמשניות סדר זרעים, כלאיים, מעשרות, כל אחד בשמו המקראי, ומתקופת המשנה, הלכותיו, סגולותיו, הרפואות המופקים ממנו, עמדנו משתןממים מהיקף הידע, החכמה, הזריזות, ועל הכל האישיות המדהימה. זיע"א.
שאלה - 204244
דברים כהוויתם.

מצאנו לנכון להביא לידיעת הציבור את השתלשלות הענינים מראשיתם.

תשובה
א, ביום שבעה בשבט התשע״ט פנו אנשים מטעם הרבנים הספרדים, ואנשי הוועד לטוהר המחנה, לבית הדין של העדה החרדית בירושלים בראשות הגאון האדיר הרב משה שטרנבוך שליט״א מגדולי הפוסקים בעולם לבקשה לאסור על הפעילות החריגה של אנשי הידברות. בית הדין לאחר שעיין בחומר שהוגש לו והפירסומים של האירגון עצמו, הוציא צו האוסר על פעילותם.

ב, ביום ט"ז בשבט פנו אנשי האירגון לבקשת דיון באיסור, שם הופיעו שני בריונים מטעם האירגון שמטעמים מובנים אנחנו שומרים את שמם במערכת, ואנשיהם הודיעו לנציגי הרבנים "נראה לכם עם מי אתם מתעסקים", "נלשין עליכם בשלטונות".

ג, הרב שמואל דוד הכהן גרוס מבית הדין החסידי... באשדוד, חתם נגד האירגון וציווה לסגור את האתר, צלצל לפעיל מטעמינו ואמר נמצאים אצלי אנשי הידברות ומאיימים עלי, אני מסיר את חתימתי, ואני אודיע ברבים, שהוצאתם במרמה את חתימתי..... כך היה

ד, בחודש אדר עט, הרב שרגא מ"בית הדין" מטעם הפוליטיקאים, הזמין את הצדדים על דעת עצמו, ואני בהכירי את האיש ואת התנהלותו, סירבתי לאשר את ההליכה אליו, חלק מאנשינו שחשבו שיש צדק, הלכו בתמימות עם חומר מזעזע ותמונות של בנות עם כל הפרטים האישיים ביותר של הבנות, והוא ביקש לראות ראיות, וראה פירסומים של האירגון, תגובתו המיידית היתה לאיים בנוכחות ה"דיינים" כי מי שלא יחתום לדיון אצלו ימסור אותו לערכאות.

ה, ד, ט, המנכ"ל וירון אשכנזי איימו במשך שעתיים על הדיינים, ושיכתבו להם את ההחלטות. הוצא "פסק מעוות" לטובת האירגון המטהר אותו לחלוטין, ולא עוד אלא כתב שבחים מדהימים על הרשעים ראשי האירגון. בו במקום אויים נציג הרבנים וירדו לחייו האישיים כדרך אירגוני הפשע.

ו, באותו חודש זומן דיון נוסף והעלו והוכיחו כי דבר לא תוקן, ואפשר לכל אדם להיכנס לאתר הכרויות ללא זיהוי. תפסו אדם אקראי בעל אייפון, ולעיני ה"דיינים" הוכיחו כי ניתן ישירות להיכנס לכל זב ומצורע לאתר הכרויות ולהזמין כל בת שיעלה ברצונו.

ז, מיד ניתן אישור לפנות ערכאות. והוגשה תביעה לבית משפט השלום בחיפה. על סך מיליון וחצי פיצוי לה"ר ונזיקין, ומאותו יום רודפים את הרבנים במיילים ואיומים, כמו "אל תתעסק אתנו" ועוד. כדרך ראשי הפשע.

ח, באישור "בית הדין" נתבעו הרבנים עודד קורנפלד, הרב קובי לוי, והרב אליעזר שטרנפלד, שהם למעשה שליחי הרבנים.

ט, בחודש אייר דיין של בעלז בבני ברק ביקש לראות את החומרים, ואיים שירדפוך עד שלא יהיה לך מה לאכול.
י, ישנם עוד פרטים מזעזעים אשר ירעידו את אמות הסיפים, ולא עתה העת לספרם ברבים. והם איסורי דאורייתא ברורים בהכשר ההההההההה.....
שאלה - 204088
לכבוד הרב מוצפי שליט"א! מעריכה את הרב על הכל מוקירים ומודים שיש בדורנו צדיקי אמת!!!עומדים מאחורי הרב ומחזקים את ידו כנגד האירגון הנתעב! יישר כוח לרב!
תשובה
עיין ישעיה פרק נט
וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא:
וַתְּהִ֤י הָֽאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְקֹוָ֛ק וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּֽי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט:
וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ

ועיין מדרש מ"ט המלאך.
"ואין איש כמשה ואין מפגיע כשמואל שיבקש רחמים מלפני המקום על התשועה שיחזיר אותה לפניו לעשות בה תשועה לישראל, מיד זוכר הקדוש ברוך הוא צדקתו וחסדו ורחמיו של עצמו ומושיע לעצמו את זרועו הגדולה ותסמוך לו כל צדקתו, כענין שנאמר וירא כי אין איש וגו' ותושע לו זרועו וגו', אין איש כמשה שהיה מבקש רחמים כמה פעמים במדבר על ישראל ובטל את הגזרות מעל ישראל, וכי אין מפגיע כשמואל שפגע בהקב"ה וענה וקרא לו ועשה לו הקדוש ברוך הוא רצונו אפילו שלא כראוי, כענין שנאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' וגו'. ולא עוד אלא שנזדווג לו למשה שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'. ואומר אם יעמוד משה ושמואל לפני וגו'. ותושע לו זרועו, אמר הקדוש ברוך הוא באותה שעה עד אימתי אצפה לבני לעשות בצדקתן תשועה לזרועי אני בשבילי ובשביל צדקתי וזכותי אושיע את זרועי ואציל את בני מבין אומות העולם, שנאמר למעני אעשה כי איך אוחיל. באותה שעה מגלה הקדוש ברוך הוא בעולם זרועו הגדולה ומראה לה לאומות העולם, שארכה כארכו של עולם מסוף העולם ועד סופו ורחבה כרחבו של עולם ותואר זיוה כזוהר השמש בגבורתו בתקופת תמוז, מיד ישראל נגאלים מביניהם, ונראה להם משיח שיעלה אותם מארבע רוחות העולם".

גם זה נטורי קרתא? או רדיקלי קיצוני?
שאלה - 204075
שלום לכבוד מו"ר
כבר אחרי 2 בלילה עייף אך לא נרדם כי אין חשק לישון כי כל הזמן מצערים את הרב מחדש. וזה למרות שכבוד הרב תמיד מטיב עמנו שוב ושוב. בדמעה ל-ה' שימשיך לתת למו"ר בריאות

תשובה
צער השכינה וצעקתה, על מה שעושים לבניה ולבנותיה, עצר של אבינו שבשמיים היושב ברגעים אלו ושואג כארי על החורבן.
ונתקיים בנו דברי חז"ל במשנה מסכת סוטה מ"ט, ב.
"רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלא ודלדלה ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב".
מי יושב עתה לארץ וקורא תיקון חצות כמפורש בשלחן ערוך סימן א???
אולי כמה רדיקילים קיצוניים. חכמי ישראל המכונים בפי הליצן "אנשי נטורי קרתא".

וכמעט אין מי שעומד בפרץ לעצור את ההתדרדרות, וכמו בדור החורבן מטילים רפש, שקרים, השמצות זולות שאינן ראויות להתייחסות. כי לשקר אין רגלים, והמציאות טופחת על פני כולנו, כי הטלביזיה המוחרמת פועלת, ונשים מגישות חדשות בבתי עובדי השם יתברך, והכל מסתכלים שם, ושואלים אותך מה אסור פה? ומה לנו כי נלין על הבחורים הנופלים במידרון החלקלק.
רפורמים עליכם היהדות הספרדית! כך מחזירים עטרה ליושנה??? ליצנים.
שאלה - 204058
הידברות הפיצה סרטון כנגד הרב ואומרת שגדולי הדור איתם
וגם שבית הדין לממונות פסק לזכותם. הסרטון מופץ ברבים ו

תשובה
חבל לך להכניס ראשך לתוך גוב האריות, ולתת יד למהרסי הדת, שקרנים, ריקים ופוחזים.
בראש המערכה ניצבים רבנים גאונים וענקים, ונוח לרפורמים להכות בי וכאילו על דעת עצמי אני נלחם.
בראש המערכה ניצב הגאון הגדול מרן ראש ישיבת פורת יוסף הרב משה צדקה שליט"א שהוא בנו של עטרת ראשינו מרן רבי יהודה צדקה זצוק"ל ועל פיו מתנהלת המערכה.
לימינו ניצב הגאון האדיר רבנו יעקב טופיק אביעזרי שליט"א מגאוני הישיבה פורת יוסף, המכהן כרבה של ביתר עילית.
ועליהם ניצב מורנו הישיש השם יתברך יאריך ימיו בטוב הרב אברהם דב אויירבך שליט"א רבה של עיר הקודש טבריה.
ונלווה עימם הגאון המפורסם הרב שלמה ידידיה זעפראני שליט"א גאב"ד כתר תורה אשר פעילה בערים רבות בארץ ישראל.
הגאון הרב מאיר קסלר שליט"א רבה של מודיעין עילית.
הגאון הרב יהודה כהן שליט"א מגאוני הישיבה פורת יוסף וראש ישיבת יקירי ירושלים.
הגאון הרב נסים עטיה שליט"א אב"ד באשדוד ועוד.
הגאון הרב יצחק כהן שליט"א רב שכונת שמואל הנביא.
ועוד עשרות דיינים, ראשי ישיבות, מרביצי תורה בישראל ועוד.

על זה אנחנו זועקים, כיצד הותרה הרצועה להכיר בנות דרך תמונות, באופן ישיר, ללא שדכן או שדכנית, באופן מופקר, דבר שלא היה לעולמים?האם זו הדרך להכיר ללא פיקוח???
שאלה - 204056
גם אני מוחה מחאה נמרצת על החוצפה שמעיזים לדבר על מורנו ורבינו אוי לנו שכך ראינו.אוהבים אותך בכל לב
תשובה
הסכת ושמע ידידי,
הגאון החתם סופר שנפטר בדיוק קודם 180 שנה, לחם בכל עוז נגד הרפורמים שחיבלו בכרם ישראל, והם היו תלמידי חכמים עם זקנים ופיאות, אך ביקשו להכניס שינויים במנהגי ישראל, כמו האירגון הסורר הלזה, אשר פתח טלביזיה מטונפת עם מגישת חדשות, והצופים מביטים בה, ועוברים 300 פעם בדקה על ולא תתורו אחרי... עיניכם". בבקשה שיבוא מי שיבוא ויחתום לעיני כל ישראל על "היתר" זה. ויסביר לנו האם מותר להביט בדמויות של נשים? האם יש לתורה תאריך תפוגה חס ושלום? הרי כופר מי שחושב כך.
הללו אפיקורסים גמורים ומעבירים את עם ישראל על דתו, עליה נהרגו אבות אבותינו באינקווזיציה בספרד ובפורטוגל.
בבקשה תחליטו, האם דרך הרפורמים היא הנכונה מהר סיני אם לא.

ואצטט לך מתוך דברי צוואתו לבניו ולנכדיו של החתם סופר זיע"א,
..."אל תט לבכם לדבר רע, להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און, החדשים מקרוב נתרחקו מאת השם ותורתו בעוונותינו הרבים, אל תדורו בשכונתם, ולא תתחברו עמהם כלל וכלל. ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד, עולמי עד, אז רגלך לא ימעד...ומנעו רגליכם מטרטיאות חלילה וחלילה, אני אוסרכם באיסור גמור".
שאלה - 203518
לכבוד מורנו הרב שליט"א, ראיתי שכבודו כתב שמותר לשבת סנדק פעמיים לאיש אחד? וידעני כי נמנעים מכך, היש טעם לדבר? מחילה מראש.
תשובה
חן חן לך איש יקר, האמת שכן כתב רבנו פרץ ז"ל והביאו ברמ"א להלכה בהגהת שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה, שאין לכפול סנדקאות לאיש אחד, משום שהוא כקטורת, והקטורת היה בגורלות רק לכהנים שעדיין לא הקטירו מעולם, וסמך מהפסוק "ישימו קטורה באפך, וסמיך ליה ברך השם חילו". וחילו היינו כספו וזהבו. ועיין בית יוסף שם רס"ה, ופתח עיניים יומא כ"ו, א. והנודע ביהודה מהדורא קמא יורה דעה סימן פ"ו, והגאון החיד"א ז"ל בברכי יוסף רס"ה.
אלא שהגאון מווילנא ז"ל בהגהת יורה דעה שם רס"ה, כתה "לעולם לא ראינו סנדק מתעשר, ולדבריו [של הרמ"א] לא יהא סנדק שני פעמים לעולם. ודבריו אין להם שחר,והם על פי צוואת רבנו יהודה החסיד ז"ל".
ועיין בית דוד כתב שעשה פשרה שיהא אחת לי"ב חודש, וזה מנהג סאלוניקי. וחיים ביד ע"ג פירש היינו מאדם אחד פעם בי"ב חודש. ועיין זכרונות אליהו מ, כ"ד שכתב "מנהגי להיות סנדק לכל המזדמן, ואין להקפיד בזה. והגאון רבנו יוסף שאול נתנזון ז"ל בספרו יד שאול רס"ה כתב דווקא לאדם זר אין ליתן, אך לקרובו מותר לשני בניו, ותלמיד חכם גדול הוי כקרובו ויכול ליתן לו בשני בניו. ומשום כן כתבתי בסייעתא דשמיא היום לאברך תלמיד חכם שיכול ליתן לראש הישיבה פעם שניה.
שאלה - 203333
כב' מרן שליט"א,
בלמדנו בספר חודש בציון ראינו שהרב מזכיר את חכם יעקב קצין, נודה לכב' אם יספר לנו מי הוא היה ואם קשור הוא עם חכמי הקהילה החלבית בארה"ב.

תשובה
הגאון המקובל הענק בדורו, הרב יעקב קצין ז"ל, היה נצר למשפחה של תלמידי חכמים מפורסמים עוד בחלב שבסוריה, עיר של חכמים וסופרים, שהוציאה מקרבה גדולי תורה זה מאות רבות בשנים. מחברי חיבורים עמוקים במפרשי התלמוד, בספרי הלכה, בספרי שאלות ותשובות, ובספרי הקבלה.
במשך מאות בשנים הקהילה היהודית בחלב היתה לאות ולמופת בסדר לימוד התורה, ובעיקר בחריפות, בעמקות, בישרות הלימוד, בסברא ישרה, בדקדוק, בטעמים, במבטא, בשפה ברורה וצחה, ביראת השם עצומה, בחסידות ובפרישות יתירה, בענווה בחן ובחסדים רבים.
משפחת קצין המפורסמת הוציאה מקרבה ענקים בתורה ובחכמה מפוארה אשר אין מילים לתאר את עוצמתה. ביניהם היה הגאון והצדיק רבנו יהודה בן רבי יום טוב קצין ז"ל, ומעשה נורא היה עמו וזה תוארו.
איש אחד מתושבי חלב היה חשוך בנים, והיה יושב ימים על ימים בתעניות, בתפילות ובסיגופים בבקשת רחמים משמיים. לילה אחת ראה בחלומו איש הדור פנים ואומר לו מה לך בוכה ומצטער, ושח לו את צערו. אמר לו לך בבוקר אצל "רבי לויטס" והוא יתפלל עבורך ותיפקד בבנים זכרים. התעורר הלה בתמיה, מיהו רבי לויטס זה? הרי אינו יושע ממנו ולא שמע מימיו שיש חכם בשם זה. פגש את הגאון רב העיר רבי רפאל שלמה לניאדו ז"ל שאמר לו לך לבית הכנסת הגדולה ושם נמצא הגאון רבי יהודה בן רבי יום טוב קצין ז"ל אב בית הדין, הלך האיש אליו בכה לפניו וביקשו כי יתפלל בעבורו, ובאותה שנה נפקד בבן זכר ואחריו עוד כמה בנים. שאל את הרב רפאל לניאדו והרי אמרו לי לפנות לרבי לויטס, ומדוע הרב שלחני להרב קצין? השיבו, רמזו לך בחלום לגשת אל החכם הענוותן ביותר שבעירינו, והלא רבי לויטס הזהיר "מאוד מאוד הוי שפל רוח". והוא מכונה בשמיים בשם זה.

אביו של הרב יעקב קצין, הוא המקובל המפורסם הרב שאול קצין ז"ל נולד בעיר חלב בשנת תרכ"ד, ובהיותו בן כ"ז שנים עלה לארץ הקודש, תחילה התגורר בחברון תבנה ותכונן, ואחר שלש שנים עלה והתיישב בירושלים עיר הקודש, בשכונת בית ישראל סמוך לשכונת הבוכרים, והיה דורש ברבים בבית הכנסת "משכיל אל דל". כאן מצא לו חברים מבני עדת החלבים, והיה מרביץ תורה לעדרים והעמיד תלמידים הרבה. כמו כן שלח ידו בתורת הנסתר וכתב חידושים וביאורים בתורת הנסתר, וכן לסידור הכוונות לרבנו הרש"ש זיע"א, ומור אבי מביא בסידורו כמה מחידושיו בשם אומרם ונדפסו בשנה האחרונה תהולת לאל יתברך. נולדו לו שלשה בנים, הגדול הרב אברהם שהיה ענק בתורה, השני הרב יעקב, והשלישי הרב שלמה קצין ששימש שנים רבות כאב בית הדין בתל אביב ומגוריו היו בעיר בני ברק. אביהם הרב הוא נפטר בירושלים בשנת התרע"ז בהיותו בן נ"ג שנים.

בנו השני הוא המקובל המפורסם רבנו יעקב קצין ז"ל, נולד בירושלים בשנת התר"ס, 1900. וגדל ולמד תורה מפיו אביו במשך י"ז שנים עד פטירת אביו עליו, לאחר שנתיים בהיותו יתום בן י"ט שנים נשא לאשה את מזל טוב בתו של ראש מקובלי ישיבת בית אל המקובל חכם שלום הדאיה ז"ל, אביהם של הגאונים הרב עובדיה הדאיה ז"ל מחבר שו"ת ישכיל עבדי. והרבנים יצחק ועזרא הדאיה שהיו גדולים בתורה ביראה וענווה וזכיתי להכירם עוד בהיותי ילד רך בשנים.
בשנת תרפ"א בהיות רבנו יעקב ז"ל בן כ"א שנים חיבר את חיבורו הראשון ספר שאלות ותשובות בהלכה אשר חלק ממנו נדפס בשו"ת ודבר שלום. שנה לאחר מכן חשקה נפשו בלימוד תורת הקבלה, כשפרנסתו דלה ודחוקה, וסבל עוני ומחסור, והמשיך לשקוד על התורה. ותחילה למד תורה בהצנע ובהסתר, מחצות הלילה ועד עלות השחר, ואחר כך התקרב אל אותו גאון וצדיק רבנו שאול דוויק הכהן ז"ל אשר קירבו אליו כבנו ממש, ולימדו תורת האר"י החי, עץ חיים ושמונה שערים, ומיד בסידור הרש"ש זיע"א, והספר נהר שלום עמוק עמוק מי ימצאנו.

חד וזך השכל והרעיון היה רבנו יעקב ז"ל, ובעל זכרון מדהים ומפליא, וכבר בשנת תרפ"ד, התחיל להתפלל על פי כוונות הרש"ש זיע"א, ועל פי הוראת רבו רבנו שאול דוויק הכהן התחיל לרדת לפני התיבה כחזן מכהן שליח ציבור על פי הכוונות. וזאת מתוך דוחק ועוני מר וקשה, ועל כל זה התגבר כארי ועסק בתורה הקדושה. בשנת תרפ"ה חיבר את הסידור אור הלבנה, אור החודש, ואור החיים ובהם כוונות נוראות ונפלאות מפי רבנו שאול דוויק הכהן ז"ל, בספרים אלו אנחנו מוצאים כי שלשה עמודי עולם בתורת הקבלה היו יחד כאיש אחד, רבנו שאול דוויק הכהן, רבנו אברהם [עדס] ענתבי, ורבנו אברהם סלים ז"ל וזיע"א, והרבה מדבריהם יש בספרים אלו.

בשנת תרפ"א 1921, נפתחה הישיבה המפוארה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, ורבנו יעקב הוזמן להימנות בין מייסדיה ומקימיה. גם דירה ניתנה לו על ידי הנהלת הישיבה, בה התיישב עם בני משפחתו לצד כמה מגדולי הרבנים בישיבת פורת יוסף. בקי היה בכל ספרי השו"ת שהיו בירושלים לרוב, עד שהגאון רבנו יוסף ידיד הלוי ז"ל ברצותו לכתוב פסק היה מזמינו אליו, והוא ממטיר לו עשרות ומאות ספרי שו"ת שם נזכר הענין המבוקש. אך לפתע לא שפר חלקו, כי נפל למשכב בחוליים קשים ועליהם ניתוסף חולי הלב באופן קשה ומסוכן, וסיפר הנדיב הצדיק רבי שלמה בן הרב דוד צופיוף ז"ל דבר מפליא ונורא, כי בחלומו ראה איש זקן ונכבד, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, עומד ומתפלל, בבית הכנסת "צופיוף" בלב השכונה, בקרן מזרחית צפונית, ואמרו לו בחלום כי האיש הנורא כמלאך השם הזה, הוא רבנו הרש"ש זיע"א, ויגש אליו הנדיב רבי שלמה ויאמר "אנא , הרב יעקב קצין בן רבי שאול החסיד, הוא חולה תמיד אם אפשר שתתפלל בעדו". וישיב לו הרש"ש בחלום "כן אני באתי להתפלל בעדו, אין פחד הוא יתרפא ויחיה בטוב". ושערי ישועה נפתחו והרב הלך ויתחזק . ובשנת תרפ"ח נסע לעיר פריז ויעבור שם בבית הרפואה רוטשילד ניתוח והתרפא.

[וראה זה פלא כי משנת תשט"ז עד שנת תש"ל, היה מור אבי ז"ל בימים הנוראים מתפלל במקום זה ויושב ועומד באותה זווית, כל התפילות של הימים הנוראים, ומתוך הסידור והכוונות שערך הרב יעקב קצין ז"ל עוד בהיותו בחיים חיותו, ומכווין הכוונות כסידרן, זיע"א].

בשנת תרצ"ב נסע בשליחות הראשון לציון הגאון הרב יעקב מאיר לחיזוק הקהילה החלבית בברוקלין, וגם למגבית חירום עבור יהודי ירושלים, הללו הפצירו בו להישאר ולכהן כרב, אך הוא סירב וחזר ארצה. בחודש מנחם אב תרצ"ג נסע לניו יורק ומצא את קהילת "מגן דוד" עזובה ונזנחת, שיקם אותה ופיארה, עמד בפרץ ותיקן תקנות לביצור וביסוס היהודים אשר בה בכלל, והקהילה החלבית בפרט. הקים את הקהילה המפוארת ״שערי ציון״ החובקת את כל עדות הספרדים תחת קורת גג אחת בתורה וביראה טהורה.

גדול היה בקבלה, ומור אבי ז"ל שהיה דקדקן גדול, ולא הסכים לקבל או ללמוד תורת הקבלה מכל חכם, היה שונה פעמים רבות ואומר "אם יבוא רבי יעקב קצין לכאן, אאחוז בשולי מעילו ואשב לפניו כתלמיד לפני רבו ללמוד מפיו עוד ועוד בתורת הקבלה כפי מה שקיבל מרבנו שאול דוויק הכהן זיע"א".
נפטר ביום ג בטבת תשנ"ה, ונטמן בהר הזיתים בירושלים עיר הקודש. זיע"א.
שאלה - 203091
לכבוד כת"ר
מחילה הרב שמעתי מרב אחד שאמר שיש בעיה להתפלל על רשעים שיחזרו בתשובה
כדי שח"ו לא יפלו כמהו ורק בעשרת ימי תשובה הדבר טוב. מה המקור לזה.
יברך השם.

תשובה
חס ושלום לומר כך, והגמרא סותרת אותו, ככתוב על ברוריה שאמרה לרבי מאיר להתפלל על הרשעים שישובו. עיין ברכות י, א.

ועיין בילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קטז. "יסוד הדבר שאפשר להתפלל על אחרים לחזור בתשובה, הוא מהגמרא ברכות (י א) דברוריה אמרה לו לרבי מאיר, שלא יתפלל על הרשעים שימותו, אלא שיחזרו בתשובה, כי נאמר יתמו חטאים מן הארץ, וממילא ורשעים עוד אינם, ולא נאמר יתמו חוטאים מן הארץ. ע"ש. וכן מבואר בספר חרדים (מצות התשובה פרק ה') וזה לשונו לכך תיקנו על התשובה ברכה בפני עצמה, וצריך לכווין בה יותר מכל הברכות האמצעיות, לפי שהוא תועלת הנפש ורפואתה, וכשם שחייב האדם להתפלל על עצמו, כך חייב להתפלל על פושעי ישראל, כדאיתא בסוף פרק קמא דסוטה (יד א) ולפושעים יפגיע, מלמד שהיה משה רבינו מבקש רחמים על פושעי ישראל שישובו בתשובה ושבו. וכן במסכת תענית (כג ב) אמרו על אבא חלקיה כשהתפללו על הגשמים הוא ואשתו, שנענתה היא תחלה לשתי סיבות, אחת לפי מה שהיתה נותנת לעני מקרבא הנאתיה, והסיבה השניה לפי שהתפללה היא על רשעים שהיו בשכונתה שישובו בתשובה ושבו. ע"כ. והובא בשל"ה הקדוש (יומא עמוד התשובה).
והמהרח"ו בפרי עץ חיים (שער העמידה פרק כ')
שאלה - 202792
לכבוד מו"ר שליט"א
האם יש היתר לחזן לשיר באמצע התפילה ולחזור על אותה המילה כמה פעמים כגון הטוב כי לא כלו רחמיך
יאריך הקב"ה ימי מו"ר בבריאות איתנה

תשובה
עיין בטורי זהב תק"ס, ה. שכתב שחטא גדול הוא והתורה חוגרת עליהם שק עליהם, ואומרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים. וגם יש לחוש משום הפסק בתפלה וכו'. ע"ש. וכתב על זה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ו, אורח חיים סימן ז "ושפתים ישק משיב דברים נכוחים". ועיין במה שכתב כיוצא בזה בשו"ת יביע אומר ח"ג סי' טו אות ה.

וכן בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל אורח חיים סימן ל"א, שדיבר קשות בענין זה שכופלים המילים בשירה, גם עיין בשו"ת יביע אומר הנ"ל שכתב "וכן מצאתי להגאון ר' יוסף ענגיל בשו"ת בן פורת (סי' ז) שכתב, ששליחי צבור של זמנינו בעוה"ר כופלים תיבות להראות יופי נגינתם ונועם קולם, וזה בודאי אסור גמור, שהוא הפסק גמור בתפלה, ועוד שהרי המתפלל צריך לכוין לבו לשמים, ולכל הפחות בברכת אבות צריך כוונה לעיכובא, כמבואר בברכות (לד:), ואלו הש"צ מסירים כוונתם בשאט נפש מענין התפלה, וכל כוונתם ומחשבתם רק ליופי הנגינה, ובעוונותינו הרבים הרבנים שומעים ואינם מוחים".
גם עיין בשו"ת פקודת אלעזר (חאו"ח סי' כה) אשתפוך חמימיה על החזנים הנ"ל, ומפיו לפידים יהלוכו נגד העושים כן, וכתב, שאפילו במקום שאין לחוש להפסיק, כגון ביקום פורקן וכיו"ב, הכופל תיבות מאוס הוא, כי מי יהין לדבר בשפת עלגים בכפילת תיבות פעמים רבות לפני מלך בשר ודם, ועאכ"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא, וכ"ש בתפלה עצמה שאינו רשאי להפסיק בכפילת תיבות, דהוי הפסק גמור, ומשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ובעוה"ר בזה"ז היראה נתמעטה והעזות גוברת, והחזנים עושים מה שלבם חפץ ואין משגיחים על דברי חכמים, וכבר צווחתי כככרוכיא /ככרוכיא/ נגד זה ולית דמשגח בי". ודי בזה למבים ומודה על האמת.
שאלה - 202777
לכבוד מוהר"ר שליט"א
שבוע טוב ומבורך!
יום בשורה טובה הוא לנו לרגל הוצאת ספרו של מו"ר ועט"ר "חודש בציון" יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא יעדי זיויה מיניה ויקריה בבריאות וכוט"ס

תשובה
מה אשיב להשם כל תגמולוהי עלי. כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא. במה אקדם השם אכף לאלקי מרום, על אשר זיכני לראות פרי בכל עמלי זה למעלה משנה, בטירחה רבה של הכתיבה, העריכה, אסיפת הדיעות והסברות, הטעמים והמנהגים, וכל הכרוך בכך.
ועל כל אלה זימן לידי השם יתברך צוות של תלמידי חכמים מובחרים, אהובים ומסורים, אשר עשו ועושים לילות כימים, מופלגים בחכמה ביראה ובדעת, נאמנים ומסורים, השמים לילות כימים, על המלאכה מלאכת הקודש, ובראשם שר הצבא, אשר על מלאכת המרכבה, ידידי ואהובי, חמדת לבבי, חתני כבני, ליש ולביא, חכם עדיף מנביא, הגאון כמוהר"ר עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א יחשל"א, חבר בית הדין בירושלים, יושב בשבת תחכמוני, אשר על כל עיסוקיו התורניים בליבון ההלכה, ובשבתו בבית הדין מדי יום, מצא לו פנאי לעסוק במסירות מפליאה בהוצאת הספרים בכלל, ובספר קדוש זה בפרט, ועיזק וסיקל, בדק ערך והגיה הספר כולו, ודאג להוציאו בהידור רב, לכבוד ראשי חדשים. ולכבוד השם יתברך שמו המחדש חדשים.
ספר זה עוסק בהלכות והמנהגים סביב ערב ראש חודש, יום ראש חודש, וברכת הלבנה, מנהגיה והלכותיה, בליווי הטעמים, המקורות והמנהגים, עד מקום שידי יד כהה מגעת, ויהי רצון מלפניו יתברך כי יעלה קרבן מנחה זו לרצון לפניו יתברך, וילמדו בו האבות והבנים, החכמים והתלמידים, בני ישראל הנעימים והחביבים, ותרבה הדעת התורה והיראה בעולם כולו.
החותם היום ערב ראש חודש תמוז התש"פ. בן ציון ב"ר סלמן מוצפי יצ"ו.
שאלה - 202690
הולכת ספר תורה מההיכל לתיבה בזמן הזה, עד שהנגיף יעבור, האם מותר לבקש מהמתפללים לנשק את ספר התורה באויר (לשלוח יד באוויר ולנשק) או שיש בזה חס וחלילה... כלשהו לספר תורה?
תשובה
מובא בפוסקים שכאשר לא ניתן לנשק הספר עצמו, מגישים את היד מהאוויר ומנשקים.

הנה מצינו במסכת עבודה זרה [י"א, א] "אונקלוס בר קלונימוס איגייר. שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה, משכינהו בקראי, איגיור. הדר שדר גונדא דרומאי אחרינא אבתריה, אמר להו לא תימרו ליה ולא מידי. כי הוו שקלו ואזלו, אמר להו, אימא לכו מילתא בעלמא ניפיורא נקט נורא קמי פיפיורא, פיפיורא לדוכסא, דוכסא להגמונא, הגמונא לקומא, קומא מי נקט נורא מקמי אינשי? אמרי ליה לא. אמר להו הקדוש ברוך הוא נקט נורא קמי ישראל, דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו', איגיור כולהו. הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה, אמר להו: לא תשתעו מידי בהדיה. כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה ואמר להו: מאי האי? אמרו ליה אימא לן את. אמר להו: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר השם ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם, איגיור. תו לא שדר בתריה".
ובספר הכתב והקבלה להרב יעקב צבי מקלנבורג ז"ל תלמידו של רבנו עקיבא אייגר ז"ל [פרשת ואתחנן פרק ו] כתב "ולדכא תחת רגליו כל כחות התאווה ואורחותיה המתפרצים בנפש, ולתכלית הגדול הזה תיקנו קדמונינו להניח היד במזוזה בצאתם ובואם, כאמרם [עבודה זרה י"א] חזי מזוזתא אפתחא אותיב ידיה עלה והתפלל השם ישמור צאתי ובואי, ומן התימה שבתשובת רבנו עקיבא איגר ז"ל כתב שאין להנחת יד במזוזה מקור בש"ס שבכל תנועותינו נהיה שמורים בל יתחמץ הלב בשאור חמדת העולם. לכן נוסח הברכה גם כן לקבוע מזוזה, שהמכוון בו לעשות קביעות אל כל תנועותינו, והוא חיוב תמידי כפי המבואר. והכי איתא במאמר דרשב"י [זוהר הקדוש ואתחנן רס"ג, ב] פקודא למקבע בר נש מזוזה לתרעיה דלא ינשי בר נש דוכרנא דקב"ה לעלמין, ודא איהו כגוונא דציצית כמה דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את וגו'. כיון דחמא בר נש האי דוכרנא אידכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה".
ובשו"ת רבי עקיבא אייגר ז"ל [סימן נ"ח] כתב "ראיתי כמה אנשים עושים שלא כדין, שנוהגים בצאתם מפתח ביתם להניח ידם על המזוזה ואינם מחלקים את המזוזה בתוך תיק או לא, ולהדיא כתבו התוספות [שבת י"ד, א] האוחז ספר תורה, דלאו דווקא ס"ת אלא כל כתבי הקודש וכו', והך מילתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס, רק בשלחן ערוך [יו"ד רפ"ה, ב] בהגה בשם מהרי"ל, אם כן פשיטא שלא לעשות כך אם יש בו חשש איסור שמקורו בש"ס, דהיינו דרבי פרנך והוי מצוה הבאה בעבירה, ולזה אם רצונו להניח ידו על המזוזה טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה, כן נראה לעניות דעתי".
והנה כתב הרמ"א ז"ל בהגהה שולחן ערוך יורה דעה [סימן רפ"ה, ב] "יש אומרים כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה [מהרי"ל שם ומוכח בעבודה זרה דף י"א], ויאמר השם ישמר צאתי וכו' [במדרש]. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה". ועיין בדרכי משה [רפ"ה, ב] מקור דבריו במהרי"ל ז"ל בשם מדרש והביאם הדרכי משה שמפורש בתלמוד [עבודה זרה י"א, א] גבי אונקלוס הגר כפי שהבאנו לעיל.
וכן כתב רבנו אלעזר אזכרי ז"ל בספר חרדים [פרק ט"ז] "וישים אדם ידו על המזוזה תמיד כשנכנס לבית וכשיוצא, ויזכור כי הוא יתברך בעל הבית, והאדם ובניו ואשתו וכל אשר לו אורחים, וכל נכסיו של הקב"ה, והוא השומר אותם בבית ובשדה, ועל ידי כך נחשבת לו מצוות מזוזה כל יום לפניו יתברך כמצוות ציצית ותפילין".
גם רבנו החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף יורה דעה [רפ"ה, ד] "והאר"י זצ"ל כתב יניח אצבעו הנקראת אמה על שדי וינשקהו, ויתפלל להשם שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ"ה שיצילנו מיצר הרע".
ובציפורן שמיר [סימן ב, אות י] כתב החיד"א ז"ל "כשיוצא מביתו מעוטף בטלית וכו' ינשק המזוזה, ויכווין בשם שד"י ואחריו בשם כה"ת, להכניע יצר הרע. ויכון כי יצר במילוי יו"ד צד"י רי"ש. סופי תיבות שד"י, ואמצע תיבות יו"ד, לבטל מחשבות רעות. ואני נהגתי לומר שד"י יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה יחל"ץ [ראשי תיבות, יצר, חטא, לה"ר, צרה] עני בעניו והיה שד"י בצריך. יכווין כי הוי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ דהוא בפנים דשם כה"ת. ויש מי שכתב דיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה ומועיל מאוד". וכך נהג מור אבי ז"ל כשהיה יוצא לדרך מחוץ לעיר להניח ידו הימנית על המזוזה ולומר פרשת שמע עד ובשעריך בכוונה.
וכן בספר נוהג בחכמה הביא דברי הרב זכר נתן [בהשמטות ערך מזוזה] שכתב "והמון העם מניחים ידיהם על המזוזה ומנשקים ידיהם, וכו כשמראים להם הספר תורה מרחוק ואומרים וזאת התורה נושקים את ידיהם זה מנהג בורות ושטות, וכי פרחה הקדושה מהספר תורה או מהמזוזה, עד שיעשו ידיהם קדושים לנשק אותם, הרי המצווה לנשק את ספר התורה ולא הידים. וכן מצינו שגדולי תלמידי חכמים היו מנשקים התפילין גופם ולא את הידים שנגעו בתפילין". ובספר שערי אפריים [שער י ס"ד] ועוד העירו מדברי הרב ברכי יוסף שכתב בשם רבנו האריז"ל שקיים המנהג.
והנה כתב בספר דברי מרדכי קריספין ז"ל [אורח חיים סימן ט] שיש שורש נכון למנהג זה של נישוק היד המראה על הספר תורה, והביא לו ראיה ממדרש רבה [במדבר פרשה ב, ג] "ודגלו עלי אהבה, רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף הגדול של יין זה סיני, ולימדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים [כמנין] ודגל"ו עלי אהבה, אמר רבי חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע, אמר האלהים ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה". וכוונת המדרש הגם שלא נוהגים כך כלפי המלך, מכל מקום השם יתברך מדלג על כך ומוחל.
ועיין בשערי חיים שכתב בהיות וניכר הדבר שמנשק בעבור שמראה באצבע על הספר תורה, יש רושם קדושה בידו ומותר לנשק אצבעו. ועיין בקיצור השל"ה [הלכות ספר תורה דקל"ז], ובסידור בית מנוחה [עמוד קס"ג], ועוד ספרים.
ועטרת ראשינו הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר לב חיים [חלק א סימן קס"ז, ו] ובספרו על הלכות ספר תורה הנקרא ספר חיים [סימן ג, אות ו] כי יש יסוד למנהג לנשק היד הנוגעת בספר תורה או במזוזה, והביא המדרש הנזכר, וכתב "סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה, הוא מדאמרינן במדרש רבה על פסוק ודגלו עלי אהבה וכו', ונראה דלזה סמכו להראות, כן כתב הרב דברי מרדכי ז"ל [סימן ט], ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה סימן רפ"ה בסייעתא דשמיא. ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה. ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל, ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מהטעמים דהוא משום וראיתם אותו וזכרתם וגו', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזכרונו את כל מצוות השם הכתובים בספר התורה הזה".
ובספרו רוח חיים [יורה דעה סימן רפ"ה, ד] העתיק דברי הגאון הרב אליהו הכהן האיתמרי ז"ל בכתיבת יד דאסור להשים האגודל בשדי של מזוזה לנשק כמו שנוהגים דאיכא איסור משום שמורה למלך באצבע וכו', אמנם לעניות דעתי אחר המחילה רבה ליתא להא, דלגבי הקדוש ברוך הוא ארבה מצינו בגמרא [מסכת תענית ל"א, א] "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר [ישעיה כ"ה, א] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'שם קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". וכן אמרו עוד [שיר השירים רבה פרשה ב, ג. "רבי אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב [שמות י"ד] התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
וכן כתב בספר דרך אר"ץ [עמוד כ"א] על מנהג ארם צובא היא חלב, להראות באצבע עם הציציות על הספר תורה ולנשקן, כמו בתפילין ובמזוזה, שמשמשים בהן ומנשקים היד. וכן נהג הגאון רבנו שלמה זלמן אויירבך ז"ל כנזכר בהליכות שלמה [תפלה, פ"ז בהערה].
ועוד נתנו טעם בזה, על פי המבואר בגמרא חולין (מב.) וזאת החיה אשר תאכלו, מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ע"כ. וכתב בביאור המזרחי בפרשת שמיני, כי הקב"ה הראה לו למשה דבר זה באצבע. הרי כשנאמר וזאת היינו להורות על כך באצבע, וגם כאן כשאומרים וזאת התורה, מראים באצבע. וכן במה שנאמר בתורה (פרשת בשלח), זה אלי ואנוהו, פירש רש"י, והיו מראים אותו באצבע". ועיין כל זה בילקוט יוסף [רפ"ב, ז], ובספרו שלחן המערכת [חלק ב, מערכת ה, עמוד רע"ו].
שאלה - 202502
לכבוד הרב מוצפי שלום רב וישע יקרב, בכולל שאלו לגבי שאולי כדאי לעשות עבירה קלה כדי להציל את הרבים מעבירות חמורות. נבקש מחילה מראש.
תשובה
הזכרתי זאת כמה פעמים בעבר, מה שהשיב הגאון העצום ראש ישיבת ספרד קודם 600 שנה הרב יצחק עראמה ז"ל וזיע"א, בספרו המפורסם עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא.
"ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא והוא שבעוונו ימות ע"י ב"ד של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים כמו שהיה עוון פילגש בגבעה אם היו ב"ד שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם ביד ישראל. אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל כמו שהיה בבני בנימן על השתתפם בעון והוא היה עוון סדום כמו שביארנו שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון. ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים".
והביא דבריו להלכה מרן ז"ל ביביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ז. ושו"ת ציץ אליעזר חלק י"ט סימן נ"א.
שאלה - 202150
לעט"ר הגאון שלום רב, מחר בלי נדר תענית לרגל המצב הכללי. ושואלים אם לקרוא ויחל במנחה?
תשובה
הנה כתב מרן בשלחן ערוך סימן תקס"ו, ב. "כשהציבור גוזרים תענית על כל צרות שלא תבא עליהם, וכן בתעניות שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג, שנוהגים באשכנז להתענות הצבור, נהגו הראשונים לומר שליח צבור עננו בין גואל לרופא, ולקרות ויחל".
וכתב הרב אמת ליעקב אלגאזי ז"ל בשם הרב גינת ורדים ז"ל, כי בתענית שקודם ראש חודש, מותר להוציא ספר תורה לקרוא פרשת ויחל, ואפילו שאין שם עשרה מתענים, כי רק בחתימת ברכת ענינו שלא לקובעה בתפילה כשאין עשרה אסרו, כי הלוואי שיקראו ישראל כל יום ויום בתורה בברכות בציבור, אלא שמפני טורח ציבור נמנעו מכך. וכן הביא דעת הרב הכנה"ג בשם ספר תיקון יששכר [דנ"ד] לרבנו יששכר סוזאן ז"ל מצפת שכתב שראה את מרן השלחן ערוך ז"ל בתענים של משמרה [ערב ראש חודש], שמוציאים ספר תורה, ואומרים ענינו בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה. ולפי זה נושאים כפיהן במנחה כמו שכתבתי בהגהת הטור".
אמנם הגאון החיד"א ז"ל כתב בלדוד אמת כי דווקא בעשרה מתענין, וגם כשיש מנהג, ובחזון עובדיה מוכח שסובר שאפשר. ולכן אם הדבר יעורר את הלבבות כדאי הוא ואשריכם העומדים על המשמר.
שאלה - 201944
כאשר מסימים חומש מחמישה חומשי תורה, אומרים חזק נתחזק.(מי צריך לומר?) גם בפיוטים חותמים חזק, וגם לאדם שאומר משהו לעניין אומרים חזק וברוך. מה העניין בחזק וברוך?
תודה.

תשובה
נוהגים לומר לעולה "בכבוד", מפני שחז"ל אמרו שלא יעלה אלא אם כן אומרים לו קרא. וכשמסיים אומר לכל הציבור "כולכם ברוכים", והם אומרים לו "חזק וברוך". ויש משיבים "חזקו ואמצו".
כתב בספר חסד לאלפים [סימן קל"ה, כ"א] "נוהגים לומר לעולה לספר תורה 'בכבוד', וליורד מלקרות 'חזק וברוך', והוא מנהג נכון. אבל דא עקא, שיש שעושים שחוק וקלות ראש בזה בבית הכנסת כשרוצים להתלוצץ על אחד (כגון שנולד לו בת וכדומה צועקים בקול גדול: בכבוד, בכבוד, ישתקע הדבר ולא תהא כזאת בישראל לעשות איסור חמור של ליצנות ושחוק וקלות ראש, האיסור בכל מקום, ובכל זמן עושין במשפט".
והרב מטה משה ז"ל [סימן רכ"ה] כתב "ואין אדם רשאי לקרות בתורה אם לא נקרא, בשם שאין אדם מבזבז לו (תוספתא להלן). ועוד דאמרינן בירושלמי כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא, דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה לקחת לוקחה. וזהו שנוהגים שש"ץ קורא לעולים, ואפילו ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמר לו קרא. והכי איתא בתוספתא (מגילה פ"ג הכ"א) ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו קרא, שאין אדם מבזבז לו".
ולענין אמירת "חזק וברוך" למי שעלה לתורה וקרא, כתב באורחות חיים [חלק א, אות י"ט] "וכשיסיים אומרים לו חזק ואמץ, ומכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות בתורה חזק וכך המנהג בצרפת ובפרובינצה אבל בספרד אין אומרים אותו אלא בסיום התורה בלבד. והכל הולך אחר המנהג".
וכן הוא בספר המנהיג [הלכות שבת עמוד קפ"ב] "מה שנהגו בצרפת ובפרובינצא לכל הקוראים בתורה, כשמסיימין שאומר להם החזן בקול רם חזק, מצאתי סמך לדבר בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אין אומר הזה אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ספר תורה בחיקו של יהושע, ואומר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים בתורה אומרים לו חזק. אב"ן".
וכן כתב מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קל"ט] "כתב בארחות חיים [שני וחמישי אות ט"ו] וזה לשונו צריך הקורא בתורה לאחוז כאילו קיבלה עכשיו מהר סיני בירושלמי א"ר יוסי בר בון כד סלקי לדוכנא לברוכי האי מאן דבריך נקיט עמודא דתורה בידיה שנאמר [דברים ל"א, כ"ו] לקוח את ספר התורה הזה בבראשית רבה (סוף פרשה ו) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א ח) מלמד שהיה ס"ת בידו של יהושע שאין לומר הזה אלא למי שתופס החפץ וכשסיים אומרים לו חזק ואמץ מכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק עד כאן לשונו".
וכתב רבנו דוד אבודרהם ז"ל [קריאת התורה בשבת] "וכתב אבן הירחי מנהגם בכל צרפת ופרובינצא לכל המסיים בתורה מהקוראים אומר לו החזן בקול רם חזק. ויש סמך למנהג מדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהיה ס"ת בחיקו של יהושע שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו כשסיים יהושע אמר לו הקדוש ברוך הוא חזק ואמץ מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק. ובספרד לא נהגו לאמרה אלא כשמסיימים כל ספר וספר מחומשי התורה ואולי סוברים למסיים בתורה מן הספר ממש קאמר עד כאן".
ובתניא רבתי [סימן ח"פ] כתב על מנהג יום שמחת תורה "ואחרי שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל אינו חותם מיד, אלא מנהגינו לעמוד כל הציבור על רגליהם, והחזן אוחז ספר התורה בזרועו ואומר שלש פעמים, זכינו להשלים לשלום, ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום, והציבור עונים אחריו כן שלש פעמים, [ולמעשה מכאן המנהג בימינו שאומרים כולם יחד "הדרן" שלש פעמים אלא שהוא בארמית], ויש נוהגים לומר חזק זכינו וכו', ונראה שלפיכך נהגו לומר כן, לפי שהקורא בתורה, צריך לעמוד באימה וביראה ואימת הקדוש ברוך הוא עליו, וגם יש עליו אימת הציבור. וכשגמר מלקרות אומר החזן לקורא הזה חזק, והציבור עונים גם כן חזק לאותו שקורא בתורה, ונותנים פניהם כנגד הקורא כלומר חזק ואמץ מעתה. גם לחזן הכנסת אומרים לו "חזק וברוך השם תהיה".
ובכנסת הגדולה [הגהות בית יוסף קל"ט, ב] כתב "מנהגינו לומר לכל קורא אחר שיקרא "חזק ברוך" והקורא משיב "חזקו ואמצו". עיין בדברי הרב דוד אבודרהם בקריאת ס"ת של שבת". וכן הוא בחסד לאלפים [קל"ט, כ"ב]. ועיין במטה משה [סימן תנ"ב], ולרבנו חיים פלאג'י ז"ל בספרו טועמיה חיים [מערכת ס, ספר תורה].
וכתב הרמ"א ז"ל בהגה [קל"ט, י"א] על דברי מרן השלחן ערוך שכתב "הקורא בתורה צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה. הגה: וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ (יהושע א, ח - ט), ומזה נהגו לומר למסיים לקרות בתורה בכל פעם חזק". וכן כתבו הרב הלבוש [שם א], והרב אליה רבה ז"ל [שם י"ד], והרב מגן גיבורים [אלף המגן שם כ"ו], וערוך השלחן [שם ט"ו].
וכזאת כתב הגאון הפרי חדש ז"ל שם, "בכל פעם חזק. אולי יצא מנהג זה משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם [סנהדרין כו, ב], ועוד דאמרינן פרק אין עומדין [ברכות לב, ב] ד' דברים צריכין חיזוק ואלו הן התורה ומעשים טובים וכו' שנאמר [יהושע א, ז] רק חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים".
שאלה - 201934
לכבוד מר"ן עט"ר שליט"א
בבקשה תגובת הרב לגבי חיות טמאות שמביאים לגנים של הילדים, נחשים ארנבות וכו כולל ליטופים. מדובר בגנים חרדיים כמובן
מעביר להנהלת הגנים מחילה ותודה

תשובה
אקדים תחילה כי מצד ההלכה לא מצינו איסור מפורש בזה. בכל אופן לגבי ילדים שנפשם עדינה וטהורה בהחלט עלינו לעשות הכל להימנע מלהראותם בעלי חיים טמאים, וכן לגבי נשים בהריון, והדבר מובא בספרי המוסר והקבלה, גם בספרי החסידות יש בזה אזהרות רבות.
ולכן אנחנו בהחלט נמנעים ומתנגדים לתת לילדים לשחק או לראות בעלי חיים טמאים שלא לצורך, וכמה הזוהר הקדוש כתב על הכלב שהוא שורש הטומאה, וגורם טמטום לב האדם, והגאון הרב אליעזר פאפו ז"ל בספריו הרבים הזהיר שלא לתת לילד כלה להשתעשע בו, כי יטמטם לבו בלימוד התורה כשיגדל.
ועל אחת כמה וכמה משחקים עם ארנבת, שפן, חזיר, וגמל המוזכרים במפורש בתורה שהם טמאים. וחלילה לתת לילדים לשחק בהם. ומכל שכן נחש האוייב הקדמון שהוא אבי אבות הטומאה.
ועיין בזוהר הקדוש וישלח קס"ו, ב. קדושים פ"ו, ב. והקדמת התיקונים י"ב, א. בענין שור וחמור, שמבין שניהם יוצא כלב שורש הטומאה. עוד כתב שם כי מרכבת הטומאה היא גמל, חזיר, ארנבת, שפן, והם כנגד ארבע גלויות, בבל, מדי, יון, והגלות הנוכחית.

ועיין מגלה עמוקות ואתחנן אופן קכ"ד, בניהו בן יהוידע על מסכת ראש השנה ד, א. ותראה נפלאות. והשם ישמור את עמו ישראל.
בבקשה, תחוסו על נפשות ילדינו הרכים.
שאלה - 201844
לכבוד הרב שלום רב: ויכוח קטן בבית הכנסת. מתי יש לברך את ברכת הלבנה האם ביום חול משום זריזים למצוות. או לעולם במוצאי שבת?
תשובה
כתב בספר אורחות חיים להרא"ש ז"ל [ליום ד, אות נ"ד] "אל תתעצל בברכת הלבנה שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה בכל חודש דים". וכתב בביאור תוספות יום טוב [שם] אל תתרשל ואל תתעצל כאשר יבוא הזמן לקדש הלבנה, כי מצווה זו נכבדת מאוד למעלה, והכוונה בה היא שנזכור באותו זמן שהוא כמו שמקבל פני שכינה, הקדוש ברוך הוא מעת שהוציאנו ממצרים עד שנחרב המקדש, השכין מעונו אתנו במשכן ובבית המקדש, והיה קרוב אלינו, וזה נקרא שכינה. לפיכך עכשיו שמברך לקדש הלבנה, מתחדש אותו ענין שהקדוש ברוך הוא מקרה שכינתו אלינו, ובכן איך יתכן שלא נהיה זריזים שלא תחסר לנו הברכה".
וכן ראיתי את מור אבי ז"ל נוהג, ואמר שכך הנהיג רבנו יוסף חיים ז"ל בבבל לדקדק בשעה המדוייקת לצאת ולברך, ולא להשהות את הברכה אפילו בחצי שעה, וכן ראיתי למורנו הגאון רבי נסים כדורי ז"ל ראש רבני בבל, וכן נהג רבנו צדקה חוצין ז"ל, ואחריו רבי יעקב מוצפי ז"ל, שהפסיקו באמצע השיעור ויצאו לברך ברכת הלבנה, וחזרו למקומם לשיעור בציבור.
והטעם לכך הוא כי הלבנה רומזת לשכינה, ולאחר שבעה ימים נטהרת מהחיצונים ועל ידי הברכה אנחנו מעטרים אותה בכתרים נפלאים ועולה לרום המעלות, וזה כל מגמתינו ותפקידינו בעולם הזה ליחד השכינה למעלה ולטרה, ובמקביל להוציאה מבין החיצונים ולבטל אחיזתם.
וראה מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום שכל מצווה שהגיע זמנה לקיימה, הנה בכל רגע שהוא משהה אותה ויש בידו ואינו מקיימה, הרי הוא נותן כח חלילה לחיצונים שיתאחזו בה ויינקו ממנה חס ושלום, וכן הוא בספירת העומר בכל לילה, ובהגיע זמן תפלת ערבית, וכן בקידוש והבדלה.
וכן כתב רבנו יונה החסיד מגירונדי ז"ל בספר היראה "הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חודש בזמנה". והרב יוסף אומץ יוזפא [סימן תס"ז] כתב "מה מאוד צריך זהירות גדולה להשגיח במצוות קידוש לבנה מדי חודש בחדשו כי רבה היא. ולאו מילתא זוטרתי היא מה שאמרו חז"ל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים, דמשמע ששקולה היא ככל המצוות. והרי דרך העולם לקבל פני כל מושל בשר ודם אפילו שאינו נגיד ומצווה לזו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר פניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאינו נראה, ואפילו הכי רצונו להיראות, ואם כן מי גבר יחיה ולא יבקש לראות פניו. ולכן כל אדם יזרז עצמו על היותר אפשר שלא תהיה המצווה הזאת עוברת ממנו".
וכתב הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ו, ו] "ובכנסת הגדולה כתב שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נראה לי דיחיד המתענה יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפילו תלמוד תורה מבטלים משום זה כמו שכתוב בסימן רח"צ. י"ד. ואפילו ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית".
שאלה - 201831
שלום וברכה לרב. האם במנחה של שבת אומרים ומי כעמך ישראל או כישראל? וכן וינוחו בם או וינוחו בו?
תשובה
שאלות חשובות שאלתני,
א, שני פסוקים הם, האחד בספר שמואל ב פרק ז, כ"ג.
וּמִ֤י כְעַמְּךָ֙ כְּיִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר הָלְכֽוּ־אֱ֠לֹהִים לִפְדּֽוֹת־ל֨וֹ לְעָ֜ם.
והשני בדברי הימים א פרק יז, כ"א.
וּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם.
ומנהגינו הוא לומר "כישראל". משום שהוא פסוק בנביאים ויש לו עדיפות. וכן כתב הרב בן איש חי [ש"ב חיי שרה ה]. בשם רבנו יעקב צמח ז"ל.
ב, וינוחו בו או וינוחו בם, דע, כי יש בזה שתי שיטות. כי בשער הכוונות לא פורש הדבר, אך רבנו חיים ויטאל ז"ל כתב בספרו עץ הגעת טוב [כי תשא, ושמרו] לומר בלילה בה, ביום בו, ובמנחה בם.
וכתב בשיירי כנסת הגדולה [הגהות טור אורח חיים סימן רס"ח, ב]
"ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה, וביום השבת וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם. ושמעתי הטעם, שבה ובו ובם, עולה למנין זן. ומכל מקום איני יודע מאן פלג לן לומר הכי ולא איפכא. ולי נראה שבליל שבת אומרים בה, ככלה בבית אביה, שעיקר השמחה היא בבית אביה. ובשחרית בשבת אומרים בו, ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן. ובמנחה אומרים בם, שאחר זה שניהם עיקר".
והסכימו עמו המגן אברהם רס"ח, ז. מרנא החיד"א ז"ל במחזיק ברכה [שם ז], שלמי ציבור, זבחי צדק, והרב בן איש חי ש"ב וירא ח. ועיין בשיבת ציון חלק ב שער י"א, אות ט"ז.
שאלה - 201763
לכבוד מורנו הרב. אני קורא בתורה, ולפעמים מסתפק, ידוע כשיש ספק בכתיבת הספר תורה מביאים ילד כבן שש שבע ושואלים אותו איזה אות הוא רואה. האם בכל דבר שואלים?
תשובה
הנה בתלמוד [מנחות כ"ט, ב] במעשה דרבי זירא שאמר להביא ילד שלא חכם ולא טיפש ויסתכל באות ו שהיתה קצרה, וישאל אותו מהי ו או י, משמע ששאילת תינוק היא לגבי צורת האות את דומה לאחרת או לא, ולא על ענין שברור לנו אם כשר אם לא, אלא על צורת אות אם דומה לאחרת אם לא.
וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילין פרק א, הלכה י"ט] "וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול, לפיכך צריך להזהר בצורת האותיות שלא תדמה היו"ד לוא"ו, ולא וא"ו ליו"ד, ולא כ"ף לבי"ת, ולא בי"ת לכ"ף. ולא דל"ת לרי"ש ולא רי"ש לדל"ת. וכן כל כיוצא בזה עד שירוץ כל הקורא בהן".
כתב בשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ק"כ] "ואם שינה בהפריד אותם הקווים שצריכין להיות מחוברין, או בחבר אותן שצריכין להיות נפרדים פסל. והראיה מן הברייתא שהביאו בפ' הבונה [שבת ק"ג, ב] וכתבתם שתהא כתיבה תמה. שלא יכתב אלפין עינין, עינין אלפין. ביתין כפין, כפין ביתין. גמלין צדין, צדין גמלין. דלתין רישין, רישין דלתין. ההין חיתין, חיתין ההין. ווין יודין, יודין ווין. זינין נונין, נונין זינין. טיתין פפין, פפין טיתין. פשוטין כפופין, כפופין פשוטין. ממין סמכין, סמכין ממין. סתומין פתוחין, פתוחין סתומין. וכולי. ובודאי דבכל אלו לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. דהא מותבינן מינה לרב חסדא דאמר גבי הא דאמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון וכו'. ומקשינן בגמרא מי דמי, מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח, ואמר רב חסדא [שבת ק"ד, א], עלה זאת אומרת סתום שעשאו פתוח כשר. ובברייתא קתני שלא יעשה סתומין פתוחין, דמשמע מינה שהוא פסול. אלמא ברייתא לעיכובא קאמר ואם שינה פסל. וכן בכולן דכלהו בחדא מחתא מחתינהו".

וכתב בשו"ת מהרי"ק ז"ל [סימן ס"ט] "גם רשב"א מסברת עצמו הכריע דודאי פסול הוא אפילו בחסרון אות אחת ושאין לברך על קריאתו כלל וכן כתב בטור י"ד וז"ל ספר שאינו מוגה אסור להשהותו וכולי עד לא יצא ושצריך לחזור לראש הסדר ופשיטא דהמברך עליו הוי ברכה לבטלה ואין להרהר בזה ופשיטא שאין להכשירו על ידי קריאת התינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובציר לה שיעורא כגון וי"ו קטיעה שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגלוי מלתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד. אבל היכא דפשיטא לי שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה. ואף על גב שרבי' מאיר השיב בתשובה שאין תפילין ומזוזות נפסלין משום שלא כסדרן בתקון האותיות הנפרדות ותלה הטעם בקריאת התינוק היינו דווקא להחשב כסדרן מאחר שעיקר צורת האותיות נעשו כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק לא עלה על דעתו כדמוכח ואותה תשובה שהביא בתשב"ץ".

נמצינו למדים, כי רק כשיש ספק בצורת האות שואלים, אך כשיש ודאות בפיסול מוציאים ספר אחר.
שאלה - 201077
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מותר לאישה לברך ברכת הלבנה.
תודה רבה וחג שמח

תשובה
נשים לא יברכו ברכת הלבנה מכמה טעמים שנזכרו בספרי הפוסקים ובספרי הקבלה.

בתלמוד בבלי [סנהדרין מ"ב, א] "מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי. אמר ליה רב אחא לרב אשי: במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי. אלא כדרב יהודה. דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם".
וכתב השל"ה ז"ל [שער האותיות אות קדושה] "אשר נראה בעיני, שמטעם זה מתרחקות הנשים ממצוה זו, אף על פי שמקיימות הרבה מצות עשה שהזמן גרמא, כגון שופר ולולב, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה, אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה, דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה. אף על פי שמצאו להם תיקון אחר כך, שנתקנו בעגל, שלא חטאו ולא שמעו להנחש הקדמון, שהוא השטן הוא היצר הרע, ועל כן ניתן ראש חודש להנשים, שיהו משמרות אותו יותר מהאנשים, וכדאיתא בפרקי רבי אליעזר [פרק מ"ה], והובא בטור אורח חיים סימן תי"ז. מכל מקום, האשה היא סיבה ראשונה שבא המסית לעולם, ואחר כך החזיקו אותו האנשים בעגל, ועדיין לא נטהרנו, ולפעמים פגום ולפעמים מלא".
והרב מגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ו בהקדמה] כתב "נשים פטורות. דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט". וכן כתב הרב אליה רבה ז"ל [תכ"ו, ז].
וכן כתב בשו"ת קול אליהו [חלק ב, סימן י"ח] תשובה לאביו של המחבר הרב אליהו ישראל בן רבי משה ז"ל שאינן מברכות. וכתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספרו חוקי הנשים שנוהגות הנשים לעמוד אחרי האנשים ושומעות הרכה מפי החזן ועונות אמן ודי להן בזה.
ובשו"ת רב פעלים [חלק ד, אורח חיים סימן ל"ד] נשאל בענין זה, "הנה כתוב בבאר היטב [סימן תכ"ו], וכן בספר שלמי צבור הטעם דאין הנשים אומרים ברכת הלבנה מפני שהם גרמו פגם הלבנה והיכן מצינו שהם גרמו פגם הלבנה.
תשובה טעם זה מקורו בשל"ה ז"ל ומ"ש גרמו פגם הלבנה היינו כי פגם הלבנה נעשה מסיבת חטא חוה ולכן הנשים הם נגררים אחריה בזה הדבר, ומתייחס הדבר הזה אליהם יותר מן הזכרים. כי על כן אמרו רז"ל הטעם שנתייחדו לאשה שלשה מצות שהם נדה חלה הדלקת הנר הוא מחמת חטא חוה וכתב השל"ה ז"ל בדף שי"א פ' בא כמו שהלבנה לא נתמלאת פגימתה רק עד שבעה ימים כן האשה למטה ז' ימי נידות ואחר תטהר גם תמצא סתם וסת משלשים לשלשים כמו ימי החודש ע"ש".
ובשו"ת חכם צבי [ליקוטי תשובות סימן קמ"ו] הביא בענין זה "כתב ר"י מיילר בשו"ת סי' קי"א וז"ל, איתא בשו"ת שבות יעקב חלק ב' בסי' י"א דיהיב טעמא לענין שהנשים אין מקדשות הלבנה, הואיל דאיתא בעירובין דף ק' ע"ב דאחת מעשר קללות שנתקללה חוה שצריכה להיות עטופה כאבל, והאריך שם גבי אשה דהוי כאבל בשלשה ימי בכי ואבל אסור לקדש הלבנה בשלשה ימי אבלות.
ולדעתי אין זה טעם לשבח, דא"כ כל מצוות שנוהגות באבל ינהגו ג"כ באשה כל ימי חייה, וזה אינו ולא עלה ולא יעלה על דעת שום בר דעת, ועיקר הטעם הוא כמו דאיתא בספר של"ה שכתב הטעם לפי שהן היו הגרם בפגם של לבנה, והוא טעם נכון.
ועפי"ז ישבתי הש"ס בסנהדרין בסוף פרק היו בודקין (מב ע"א) דפליגי שם אמוראים על ברכת קידוש הלבנה דחד אמר במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים, א"ל האי נשי דידן נמי מברכינהו. כלומר דעיקר הטעם הוא משום דנשים פגמו פגם הלבנה, וא"כ למאן דאמר דלא מברכין רק עד פעולתו אמת ולא יאמר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה, וזה הנשים נמי יכולות לברך שלא נזכר עדיין שום דבר בפגם הלבנה, ולהכי אמר אפילו נשי דידן נמי מברכין, כלומר פשטא דאותן הנשים שלא היו בפתקא של חוה וודאי יכולין לברך ג"כ ברכת הלבנה בנוסח זה דלא נזכר עדיין שום פגם הלבנה, אלא אפילו נשי דידן דהיו בפתקא של חוה דגרמו בפגם הלבנה ואפילו הכי יכולין לברך ברכת הלבנה בנוסח זה שלא הזכירו עדיין שום עסק פגם של הלבנה, ולהכי אמר בש"ס דצריך לברך בנוסח דידן שללבנה אמר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להחדש כמותה, ומזה יצא להשל"ה דעיקר הטעם שאין הנשים מקדשין הלבנה אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, שאינו מהראוי שתזכיר פגם של לבנה הואיל דהנשים היו עיקר הגרם בפגם של לבנה".
וחזי הוית בשו"ת אגרות משה [חושן משפט חלק ב, סימן מ"ז] שכתב "וראיתי בסימן תכ"ו סעי' א' לענין ברכת הלבנה בחכמת שלמה שעל מש"כ המג"א מהשל"ה דברכת הלבנה הוא מצוות עשה שהזמן גרמא שלכן הן פטורות מדינא ואף על גב דהן מקיימות כל מ"ע שהז"ג לא מקיימי מצוה זו מפני שהן גרמו פגם הלבנה שג"כ הקשה דאין להחשיב ברכת הלבנה בכלל מצוה שהז"ג דמה שהוא רק פעם אחת בחדש הוא מחמת שלא שייכא יותר דלא מתחדשת רק פעם אחת והוא כפרי חדש שלא מתחדש אלא פעם אחת בשנה ולא נחשב זמן גרמא וכו', ודחה חשש זה וכתב כי ברכת הלבנה היא תקנה מיוחדת ואינה על ההנאה ולא מצד דבר שלא מצוי ועניני חידושים שרואים, וכלשונו הטהור "אלא שהוא משום דנחשב בזה כקבלת פני אביהן שבשמים, מטעם שמרגיש בזה בבריאת השי"ת את העולם בזה שאיזו ימים לא ראוה כאילו אינה בעולם וחוזרת ליראות או מטעמים אחרים, ולכן אינה מכלל תקנת הברכות אלא תקנה חדשה שלכן כיון שהוא רק בשעת חידושה הוא מצוות עשה שהזמן גרמא שלכן פטורות הנשים וכו', אבל ברכה הארוכה שמברכינן כדא"ר יהודה הוא ענין אחר שתיקנו על היכר שאיכא יותר מזה שהשי"ת ברא את עולמו שלכן הוא כקבלת פני השכינה ואינה מכלל תקנת כל ענין חיוב הברכות שלכן פטירי נשים מפטור דזמן גרמא".
ובספר ברכת החמה כהלכתה כתב בשם מור זקינו הגאון ז"ל כתב הטעם שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה משום שנוהגת בחוץ, וכל כבודה בת מלך פנימה. ועיין עוד בשו"ת החתם סופר [חלק אורח חיים סימן נ"ו] ובשו"ת מהר"ם שיק [סימן צ], ובשו"ת מנחת יצחק [חלק ח, סימן ט"ו, וסימן ל"ד].
והן אמנם יש מקום לבאר דהרי פגם הלבנה היה ביום רביעי מששת ימי בראשית, ואילו חטא חוה היה ביום השישי, אלא שעל פי הסוד אין כאן מקום שאלה כלל, וכבר רמז על זה הגאון השל"ה ז"ל בדבריו לעיל עיין שם, וכבוד אלקים הסתר דבר ואין לנו עסק בנסתרות, ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך.
וראיתי בזה להגאון הצדיק מזקני עדת ישורון הרב מקלויזיבורג ז"ל בספרו שו"ת דברי יציב [חלק אורח חיים סימן צ"ז] שכתב "דבאמת מה שכתב השל"ה שחוה גרמה פגם הלבנה אין לזה מובן על פי פשטות, שהרי הלבנה נתמעטה עוד לפני שנוצרה חוה, אבל הדברים עמוקין וטמורין ומבוארים ע"ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות, אמנם בפשטות י"ל דמצינו מקרא שכתוב [ישעיה ל' כ"ו] והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', ועיין ב"ב ח' ע"ב תוד"ה ומצדיקי, הרי שגם בחמה חל פגם שהרי בעולם התיקון יתוסף אורה שבעתים, ולזה נכון הדבר שיתרחקו הנשים גם מברכת החמה, והעמק בזה הרבה".
ועיין בשו"ת יביע אומר [חלק ה, אורח חיים סימן ל"ו], ובשו"ת יחוה דעת [חלק ד, סימן י"ח], ובשו"ת אור לציון [חלק ג, פרק ד, הערה א].
שאלה - 200758
לכבוד הרב שליט"א מורנו הרב, כב' כתב לנו השבוע לברך בבית הכנסת בשבתות ובמועדים את הצוות והסגל הרפואי, אני אחת מהם, אפשר לכתוב לנו שורות אחדות? תודה.
תשובה
בסיום קריאת הספר תורה בשבת יאמרו "מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה אחרן ודוד ושלמה. הוא יברך וישמור את כל הצוות הרפואי, וסגל העובדים במקומות הרפואה, הרופאים, האחים והאחיות, כל המטפלים, הפקידים וכל העוסקים במלאכת הקודש להצלת הציבור בארץ ובעולם כולו, בכל תחומי הרפואה. ובפרט העוסקים ברפואה מהווירוס הקורונה, הם וכל הנלווים אליהם.
מלכא דעלמא יברך יתהון וישמע בקל צלותהון, ויכווין כוחם ופעולתם להצלחת מיגור הווירוס והחוליים הנלווים כתוצאה ממנו, ולא יכשלו במעשיהם, ולא ישגו בפעולותיהם. וימצאו ברכה רווחה והצלחה בכל מעשי ידיהם, ויתן להם כח ויכולת להביא מדווה וארוכה לכל החולים באופן המוצלח והמדוייק, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ונאמר וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ.
שאלה - 200746
לכבוד הרב: מה המקור לאמירת שער הרחמים בערב ראש חודש
והאם ראוי ונכון גם לספרדים לומר שער הרחמים בכל ערב ראש חודש

תשובה
שער הרחמים בגן עדן אשר סגור בכל ימי החול נפתח בכל יום ראש חודש, והתפלות מתקבלות בו ביותר.
בספר יחזקאל [מ"ו, א] כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ שַׁ֜עַר הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים יִהְיֶ֣ה סָג֔וּר שֵׁ֖שֶׁת יְמֵ֣י הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וּבְי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ יִפָּתֵ֔חַ וּבְי֥וֹם הַחֹ֖דֶשׁ יִפָּתֵֽחַ. ובזוהר הקדוש [נח ע"ה, א] כתב ונתרגם לשונו ללשון הקודש, פתח רבי שמעון ואמר כה אמר השם, יש להתבונן בפסוק זה ויש בו סוד, מדוע יהיה סגור בששת ימי החול, כדי שלא להשתמש חול בקודש, וביום השבת וביום החודש יפתח, כי בו משתמש קודש בקודש, ובו מאירה הירח היא השכינה ומתחברת עם השמש רמז להקדוש ברוך הוא, בו וראה שער זה אינו נפתח בששת ימי החול כי בימי החול העולם התחתון השפל ניזון, ובו שולטים כוחות החול בעולם חוץ מארץ ישראל, ואותם ששולטים בחול אינם שולטים בארץ הקודש, כי השער הזה סגור, אולם ביום השבת וביום החודש כולם מסתלקים ואינם שולטים, בגלל שהשעה הזה הוא פתוח, והעולם כולו שרוי בשמחה וניזון דרכו, והעולם אינו נמסר ברשות זרה, ואם תאמר שבכל ששת הימים הם שולטים מעצמם, בא וראה כתוב הפונה קדים, קודם שיתעוררו לשלוט, הוא משגיח תמיד, ואינו נפתח להשפיע לעולם מצד הקדושה רק ביום השבת וביום החודש וכל שאר הימים ניזונים מיום השבת וניזונים ממנו.
עוד איתא בזוהר הקדוש [שלח לך קס"ד, ב] על פסוק מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק ונשגב [משלי י"ח, י] באותו מגדל העומד מעל לאותם מגדלים, נמצא אור אחד בדמות ספר תורה. כאשר עולה השחר יוצא אותו מגדל ממקומו, ועומד באמצע העזרה בין כנפי הכרובים. וגבהו מגיה לרום השמים, נכנס והולך בין אותם כרובים וחומותיו בין ראשיהם, שלש מאות פתחים יש שם. בפתח האמצעי נמצא אור גדול הרומז לספר תורה, אשר בו עתיד מלך ישראל לקרוא בו בפרשת הקהל. וזה יהיה מלך המשיח ולא אחר, ובאותו ספר תורה שבאותו אור, אתה החסיד הקדוש [הרשב"י] אשריך שמפיך ישמעו קול הנעימות של דבריך, מאותם דברי בסודות שאתה מגלה בתורה, בכל ראשי חודשים ושבתות ומועדים [ראש השנה ויום הכיפורים], וחגים [פסח שבועות וסכות], כאשר מבקשים כל בני הישיבה לעלות לתוך ישיבת הרקיע, כולם מתאספים סביב מלך המשיח, והוא מפרש דברי התורה, ומתוך מתיקות דבריו בהשתוקקות עולות כל עשרת הדברות. שמורים לך [הרשב"י] אותם חידושים אשר גילה ליום בו אשר שאילותיך יעלו לאותו מגדל במרכז העזרה למעלה. ובפתח ההוא פותחים הכרובים פיהם ופורשים כנפיהם ואור גדול מאיר באותו הפתח, וספר התורה הזה נפתח והכרובים פותחים פיהם ואומרים [תהלים ל"א, כ] מה רב טובך אשר צפנת ליריאך.
ואעתיק לך קורא נעים מה שכתב בספר חמדת ימים [משמרת החדש פרק ב] בפירוש ענין זה "ופשטן של דברים למתחילים בחכמה הוא כי ו' קצוות שבעולם היצירה הם נקראים ששת ימי המעשה השולטים בחול על העולם. והענין כי בשבת ובראש חודש וביום טוב יתגלה אור העליון בלי לבוש בלי אמצעי, אלא הוא בעצמו על ידי הבריאה. ואז נאמר שהקב"ה לובש בגדי מלכו'ת בגדי שבתות וראשי חדשים וימים טובים. אכן כאשר יצטרך עוד אור של בריאה להתלבש ביצירה רצונו לומר באור של יצירה אז נאמר שהמלך לובש בגדי חול, אחר שהאור הנמשך אלינו הוא על ידי העבד מ"ם טי"ת. ושער החצר הפנימית שהוא סוד הבריאה עצמו הוא סגור, שלא לערבב ממשלת היצירה הנקרא חול עם הבריאה הנקרא קדש. אמנם בשבתות ור"ח וי"ט מתגלה הבריאה עצמה שעל ידי זה מאירה האורות בעולם בלי אמצעי. וזהו שאמר דהא כדין שמושא דקב"ה וכו'. ולבאר הדבר יותר בביאור אמר תא חזי תרעא דא הוא הבריאה אינו נפתח כל ששת ימי החול. והטעם שכל ו' ימי החול מתנהגים ע"י היצירה עולם דמט"ט, ולא ע"י הבריאה, חוץ מארץ ישראל דכתיב בה "ארץ אשר השם אלהיך דורש אותה תמיד" ואין כח לשלוט שם העשיה והקליפה ואפילו מרשות הרבים, אלא כל הפעולות הנעשים בארץ ישראל תהיינה ע"י היצירה בבח הבריאה. ואפי' המיתה בארץ ישראל, אינו על ידי מלאך המות הטמא, אלא על ידי מלאך גבריאל כנודע. ולפי ששער הבריאה בחוצה לארץ סגור כל ששת ימי החול, לכן שולטים ששת ימי המעשה שש קצוות היצירה, חוץ משבתות וראשי חודשים וימים טובים, כי אז מתגלים ענפי הבריאה בעולם. ואין הכוונה באומרינו ששולטים ששת ימי המעשה שש קצוות דיצירה שהנהגה על ידם חס ושלום, כי היות שאמר שער החצר הוא סגור אין הכוונה לסגירת ההשגחה חלילה וחס. כי לעולם הוא פונה קדים כקדם בהיותו פתוח. רק הסגירה לבד לענין המזון. שכל ימי החול אינו בשפע אלא מלמטה כמו שמתבאר מדברי המאמר. כללו של דבר משם באר'ה שביום השבת וביום החדש, שער הבריאה פתוח להשפיע בעולם, והעולמות הם יותר בשלימות מבחול ע"י תוספת קדושתו. ואשר בתעלומות חכמה סובר הרזים יכיר גודל מעלת יקר הדר מלכות בהתקדש יום החדש. כי תן כל החדש והיא תחת השמש, השמש יצא וזרח יתידותיו לנצח, ויהי כזית הודו, ולחדשיו יבכר. והיא כפורחת עלתה נצה בתפילה שחרית, ובחזרתה תוסיף מתרפק על דודה והיא עלתה אל הגדולה והגבורה. ובתפלת המוסף גדילים תעשה לה עד לעלות אל ראש המלך, וגדלה הארתם מפנים העליונים כמו שיתבאר בס"ד. כי על כן קבלנו מרבינו הקדוש זלה"ה שבראשי חודשים יש הארת נפש יתירה בעת הכתר".
שאלה - 200644
שלום לכבוד הרב, הלילה פטירת רבנו סעדיה גאון ז"ל? אימתי חי והיכן?
תשובה
הגם שאנכי כיום יושב שבעה על פטירת אחותי בת שבע בת טובה ז"ל אכתוב כמה ראשי פרקים המותרים על פי ההלכה.
רבנו סעדיה גאון ז"ל ענק בדורו היה, מגדולי הגאונים בבבל, כיהן כראש ישיבת סורא בבבל. נולד בשנת ד' אלפים תרמ"ב לפני 1138 שנים, ונפטר ביום כ"ו באייר תש"ב לפני 1198 שנה כשהוא בן ששים שנה.
הנהיג את דורו בחכמה בתבונה ובדעת, בימיו יצא למלחמה נגד הקראים שהשחיתו כל חלקה טובה בעמינו ופילגו את העולם היהודי לחצאים, וכפרו בורת משה רבנו ובחכמי המשנה והתלמוד. הרב יצא חוצץ כנגדם ובלם את התפשטותם בארצות שונות בחיבוריו המפורסמים על אמיתת התורה הקדושה.

חיבר ספרים רבים, למעלה מ - 36 ספרים בכל מקצועות התורה הקדושה. ביניהם סידור התפילה עם תרגומו לערבית ומכלול ההלכות והמנהגים. ספר האמונות והדעות, ספרי תרגום וביאור לכל התנ"ך, ובעיקר לספרי הנביאים והכתובים, פירוש על פי הקבלה לספר יצירה, בביאור מדהים ומפליא. תירגם התנ"ך כולו, ספר המצוות, ספר העיבור. ספר הנקרא "כתאב ג'אמע אלצולוואת ואלתסביח" שתרגומו ספר לכלל התפלות והתשבחות. ועוד חיבורים מדהימים בעניני התכונה, אסטרונומיה, הדקדוק, וכללי יסודות האמונה. כל חייו היו קודש למענינו ולמען כל הדורות זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל אמן.
שאלה - 200640
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם הרמח"ל טמון בטבריה?
והאם זה נכון שמו"ר אביכם התנגד לזה?

תשובה
א, רבנים גדולים וענקים היו העיר טבריה במשך ה - 300 שנים האחרונות, ושום אחד מהם לא הזכיר את קבר הרמח"ל שם, והוא נפטר במגיפה ביום השישי עם כניסת שבת קודש, וקברוהו בכפר יאסיף ליד קבר הגאון רבנו רפאל מלכי ז"ל רבה של צפת.
ב, לפחות בשני ספרים מוסמכים של גדולי טבריה, הגאון הרב משה קלעריס ז"ל טבור הארץ. והגאון הצדיק רבנו רפאל אוחנה ז"ל הידוע בשם "המלאך רפאל". וספרו טובת מראה, לא הזכירוהו ואפילו ברמז.
ג, זכורני כשהייתי ילד קטן כבן 6 שנים, ומור אבי ז"ל נסע עם 150 איש מירושלים ועמו אביו של מרן הרב יעקב עובדיה, ואביו של מורנו הגרב"צ אבא שאול ז"ל הרב אליהו ז"ל, ועוד רבנים וזקנים צדיקים וישישים עם החזן הצדיק הרב מנשה חבה ז"ל בראשם, והיה גל אבנים ניצב כסימן לציונו של רבנו עקיבא זיע"א. ואמר אבי ז"ל להם כי אין לגשת לגל האבנים כי הוא ניצב רק כסימן לאנשי טבריה ולעולי הרגל שמקבר הרמב"ם ז"ל היו מזהים את המקום.
ד, קודם כ-50 שנה אחד מאנשי אירופה כתב על דעת עצמו בצבע על הגל שמו של הרמח"ל ואבי ז"ל מנע מכולם לגשת שם.
ה, זכורני קודם 54 שנה עירית טבריה דאז ניסתה לסלול שביל ליד קבר רבי עקיבא, גם ניסו להתקין גג מביטון מעל ציונו, וחפרו בורות לבנית העמודים, והשליכו עצמות ישראל לאשפה, והגיעו שלוחי בד"ץ העדה החרדית והרסו את היסודות, משום שנתגלו עצמות מתים בבורות והושלכו כדומן על פני השדה, וזאת ראיתי בעיני, מיד הגיעה משלחת של הרבנות הראשית, ופגשתי אותה בהזדמן, בראשה עמד הראשל"צ הרב יצחק נסים ועמו עמיתו הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יעקב עדס, הרב עובדיה הדאיה, הרב שאול ישראלי, הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל, ועוד, והורו לעצור את העבודות שם. מפני שעל פי מסורת רבני טבריה 24 אלף תלמידיו קבורים כולם במורד ההר.

ו, חדשים מקרוב באו וסללו כביש אספלט סביב הקבר, והגדילו לעשות עוד ובנו "מציבה" לרמח"ל שלא היתה ולא נבראה, ומתעקשים לומר שזה קברו בעוד שכל אנשי טבריה הוותיקים, ובראשם עטרת ראשינו הגאון רבי מאיר וועקנין ז"ל רב העיר וחביריו, יודעים שאין זה נכון כלל, וחקרתי אותם זה למעלה מחמישים שנה, והעידו שאין זה קברו, ולך תוכיח שלא. והם מתעקשים ל"הוכיח" שזה קברו, ומוכנים להוריד את השמש והכוכבים שיעידו שכך הוא. ואין בי כח לעמוד כנגדם.
זכותו תגן בעדינו.
שאלה - 200617
לכבוד הרב האהוב שלנו. רציתי לדעת אם בתורה כתוב אדם כי ימות באוהל,, האם כבר נגזר עליו מראש למות, מדוע הוא נענש?
תשובה
שאלה כבידת משקל שאלת, וכבר דנו בזה כל המפרשים ובעיקר חכמי הקבלה, ועיין בזוהר הקדוש שלח לך קנ"ט, ב. שם שאל רבי יהודה את רבי אבא הסופר של הרשב"י זיע"א, ואמר לו "דרכי הבורא וגזירותיו מה לך לחקור בהם". ואחר כך השיבו כי ברא השם יתברך עולמות נפלאים ומרתקים, זוהרים ומבריקים, המרנינים את הנפש ומענגים אותה. ואם האדם לא היה חוטא, היה נכנס שם למעלה ללא צער וללא כאב, באופן חלק ובהנאה עצומה.
אלא בהיות וחטא וקלקל את בריאתו הטהורה, צריך קודם לפשוט את גופו הגשמי הנוכחי, ומשאירו בעולם הזה, והולכת הנשמה ורוחצת עצמה בנהר דינור שכולו אש יוקדת. ונטהרת ומזדככת שם לפי מה שהתלכלכה כאן בגשמיות ובהנאות העולם הזה.

וכשעמדו רגלינו למרגלות הר סיני במתן תורה, חזרנו ונטהרנו כאדם הראשון כאשר נברא, טהורים ומצוחצחים, מבריקים ומזהירים, אלא שבעל הדבר נתקנא בנו והחטיא את ישראל בעוון העגל שהוא זהב, ממון, ורכוש העולם הגשמי. וכן האריכו בזה הרבנים מעבר יבק [אמרי נועם פרק ט, ושפת אמת פרק ט"ז], הראשית חכמה [שער האהבה פרק ו], רבנו חיים מוואלוז'ין בנפש החיים [שער א, פרק ו], השל"ה [ראש השנה תורה אור ע"ו], ועוד.
ושאלו בתלמוד [שבת נ"ה, א] איך משה ואהרן הצדיקים נפטרו? והשיב כי בעוון הכאת הסלע. חזר ושאל מדוע ארבעה מתו בעטיו של נחש ומשמע שלא היה בידם שום עוון? והשיבו דנראה לכאורה שיש מיתה בלי חטא.
אולם בזוהר הקדוש [בראשית נ"ז, ב] כתב שאין מיתה בלא חטא, חוץ מצדיקים מיוחדים במינם שלא עשו שום חטא ומתו בעטיו של נחש.

וכתב בבית הבחירה להמאירי ז"ל מסכת שבת נ"ה, א. "מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע, הכל מושגח מאתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם. ולא יבלבל זה מה שנראהו מהעדר הסדור למראית עינינו, בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וכן מאמר מקרה אחד לצדיק ולרשע הנאמר גם כן למראה עינינו, שאופני המשפט נעלמים ממנו ולא נדע במה יענש זה ובמה יגמל זה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אם לגמול אם לעונש. והוא שאמרו אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון. ואל יבהילך מאמר ארבעב מתו בעטיו של נחש רצונו לומר מה שנקנסה מיתה בסיבת הנחש והונחה בטבע, שלא נאמר בטבע אלא דרך הפלגה למיעוט עונותיהם, עד שלא היו ראויים לעלות במאזנים. ואף זו לא נאמרה אלא למראה עיני בשר ודם, ומי יודע לבות בני האדם עד שיחלצוהו דברי פינו וישללוהו מכל חטא, ונמצאת מכחיש מאמר אין אדם שלא יחטא, וכן אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ואף על פי שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות. וכבר ידעת שאין משיבין באגדה ומה נכבד מאמר אף משה ואהרן בחטא מתו מכאן ואילך ימחלו האחרים על כבודם".

עוד כתב הרב מעבר יבק [שפת אמת פרק ט"ז] שמילת "מיתה" משמעותה "תמימות" כלומר שלימות והיא רחמנות ותיקון, כדי לסלק את יצר הרע מהאדם. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל והנה טוב מאוד, מאוד זה מלאך ה... וראה מה שכתב במדרש קהלת רבה [פרשה ג, ח"י] "כי עליך הורגנו כל היום וגו', אלא המסורת הזה תהיה בידך כל העושה מצווה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה כי אם אותה מצווה והשלימה. וכל העובר עבירה סמוך למיתתו, דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה. אלו ואלו הולכין שלימין אלו שלימין במדת צדקם, ואלו שלימין במדת רשעם".

עוד כתב רבנו חיים מוואלוז'ין ז"ל ברוח חיים על אבות ו. מה שאמרו בגמרא "נח נפשיה" באו לומר שנעשתה לו מנוחה שם מיצר הרע. והן הן דברי המדרש בראשית רבה פרשה ט, ל"א.
ר' חייא בר ברתיה דר' ברכיה מש' ר' ברכיה את כרוב ממשח וגו' (שם שם /יחזקאל כ"ח/ יד), אמר לו את הוא שגרמת לאותו הרובה שימות, אמר לו ר' יונתן אם כן יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, שלא יהו אומרים כלום הצדיקים חיים אתמהא אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים אתמהא אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים, נמצאת עשייתן שלא לשמה, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקב"ה ה"ה הוגעתם י"י בדבריכם (מלאכי ב יז), כיון שהם מתים הן פוסקין מלהכעיס להקב"ה ה"ה שם רשעים חדלו רוגז (איוב ג יז) שם רשעים חדלו מלהכעיס להקב"ה, מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרם, כיון שהם מתים הן ננוחין והדא היא ושם ינוחו יגיעי כח (שם שם /איוב ג'/) דיינו שיגענו, ר' שמעון בן לקיש אמר ליתן שכר לאלו בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים, ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקיבלו עליהם טעם מיתה לפיכך לכן בארצם משנה יירשו (ישעיה סא ז)".
שאלה - 200526
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מה שאמרו שנרפאה המשפחה, האם לידת בן, או גם בת? ואם היו נישואין גם?

תשובה
בתלמוד מועד קטן [כ"ב, ב] "על כל המתים כולן מסתפר לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו. על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חדש".

ובתלמוד ירושלמי [מועד קטן פרק ג, הלכה ז] "רבי חיננא בר פפא סלק גבי רבי תנחום בר חייה, נפק לגביה לביש סנטיריה מהו סנטיריה מאנין דלא חפיתין. א"ל הדא מנן לך אמר ליה הכין הוה רבי סימון רבי עבד. א"ל התפלל עלינו אמר ליה יסוג תורעתך. שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה. דאמר רבי יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים היא רופפת, לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה. למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנתרערעה אחת מהן נתרערעו כולן. ואמר רבי אלעזר אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה".

ובשלחן ערוך יורה דעה שצ"ד, ד. "וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה. ואם נולד בן זכר באותה משפחה, נתרפאת כל המשפחה".
ובספרים כתבו האחרונים שאם היו נישואין במשפחה נתרפאה.
ועתה מצאתי כן בספר דברי סופרים סימן שפ"ה שכתב כן בשם הגאון היר"ח זוננפלד ז"ל בשו"ת שלמת חיים סימן תכ"ה.
שאלה - 200511
לכבוד הרב עטרת ראשינו, שמענו ונחרדנו מפטירת אחותו הגדולה נ״ע, ורצינו לדעת מה טעם שאין לנשים ללכת לבית עלמין? ומה יעשו כשצריכית ללכת לבקר קברי יקיריהן?
תשובה
עיקר המניעה היא בשעת הלווית הנפטר וכנזכר בתלמוד [ברכות נ"א, א] "אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש. ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו. ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל. ואי פגע מאי תקנתיה? לינשוף מדוכתיה ארבע אמות, אי איכא נהרא ליעבריה, ואי איכא דרכא אחרינא ליזיל בה, ואי איכא גודא ליקו אחורא, ואי לא ליהדר אפיה ולימא ויאמר השם אל השטן יגער השם בך וגו' עד דחלפי מיניה".
וכתב המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות [שם] "כדאיתא במדרשות שהם הביאו המיתה לעולם, ועדיין הוא מרקד ביניהם בעידן ריתחא".
ועיין בזוהר הקדוש [ויקהל קצ"ו, א] שכתב שבזמן שיש לא עלינו נפטר במקום המלאך משוטט שם, ויש לו רשות לחבל, לכל מי שהוא פוגש מולו, וגם כי אדם הנראה מולו עולה המלאך ומקטרג עליו ומזכיר עוונותיו, ותובע דין מלפני הקדוש ברוך הוא, ואינו זז משם עד שדנים את אותו אדם ונותנים לו רשות והורג אותו. וכתב הרמ"ק ז"ל באור החמה שם, כי הוא מקבל את הפסק דין ומחכה לאדם ההוא בשעת נפילה ומוציא הפסק לפועל.
וכתב עוד הזוהר "אמר רבי שמעון האלקים [לשון שבועה], רוב האנשים אינם מתים טרם זמנם אלא מפני שאינם שומרים עצמם כי בשעה שמוציאים את הנפטר לבית העלמין, המלאך משוטט בין הנשים, כי כך מנהגו מיום שפיתה את חוה, ובגללה גרם מיתה לכל העולם, ולכן הורג את האנשים הנמצאים בין הנשים, ונכנס ביניהם ומסתכל בפניהם בחוץ כאשר נפגשים עם נהשים בזמן שמוציאים הנפטר לבית הקברות, עש שחוזרות לבתיהן, ובגללם הורג גברים טרם זמנם, ועל זה נאמר [משלי י"ג, כ"ג] ויש נספה בלא משפט.
ומה תקנת הגבר בשעה זו, יהפוך פניו וילך כשהנשים מאחריו, ואם יש נשים לפניו, יסוג לאחור, ויזהר לא להיפגש עמן פנים אל פנים, ולא יסתכל בפניהן כלל.
ושאל רבי אלעזר, אם כן נכון שהגבר לא יצא ללוות הנפטר? והשיבו אביו הרשב"י, כי אדרבה יצא ללוות ולא יביט בנשים, ובזה יזכה לאריכות ימים, וכל שכן בעולם הבא.

וזה לשון מרן הבית יוסף [יורה דעה סימן שנ"ט] "ובספר הזוהר פרשת ויקהל [קצ"ו.] כתוב שיש למנוע לנשים מלצאת לבית הקברות מפני שאם יוצאות גורמות רעה לעולם וכן ראוי למנען". וכן פסק בשולחן ערוך שם, "מקום שנהגו לצאת נשים לפני המטה, יוצאות. מקום שנהגו לצאת לאחר המטה, יוצאות. ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה, ואין לשנות".
וכן כתב הרב הלבוש ז"ל שם, "שהאנשים מהלכים תחלה והנשים אחריהם הוא מפני כבודן של בנות ישראל שלא יביטו בהן האנשים, ועכשיו נהגו שאין יוצאות אלא לאחר המטה ואין לשנות. ואמרו בזוהר [ח"ב קצו ע"א] על פי קבלתו שיש למנוע לנשים שלא יצאו בבית הקברות אחר המטה, ואם יוצאות גורמין רעה לעולם לפיכך ראוי למונעם".

וראה דברי הגר"א זצ"ל באגרת לבני ביתו "ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל כי שם מתדבקים הקליפות מאד וכל שכן בנשים וכל הצרות והעוונות באים מזה".
נמצינו למדים עיקר הסכנה היא בשעת הלוויה בר מינן. ובאשר לביקור בבית העלמין, תילכנה בנפרד מהאנשים, ויזהרו שלא להתראות פנים אל פנים עם הגברים, ועוד יותר חמור בימים מסויימים בהם היא רואה, יש יותר סכנה כי המלאך מתחזק לעומתן.
ובספרי הקבלה נזכר טעם נוסף, כי הרשעים הקבורים שם מתגברים בתאוותן בראותם אותן ועלולים להזיקן חס ושלום.
וטעם נוסף כתבו משום הרוחות הרעות הממונות להעניש את הרשעים המשוטטות סביב בית העלמין, ויכולים להתאחז בהן.
וא - ל שדי יאמר לצרותינו די, ויחיש תחיית המתים בקרוב בימינו ובילע המוות לנצח אמן.
שאלה - 200478
לכבוד מורנו הרב אני סיימתי 11 חודש על אבא ז"ל, האם עדיין עלי לומר הריני כפרת משכבו או לא?
תשובה
שאלתך דן בה הגאון הטורי זהב ואעתיק לך לשונו [יורה דעה סימן ר"מ, י"ב].
"כפרת משכבו. פירש רש"י עלי יבוא כל דבר רע הראוי לבוא על נפשו אבל לאחר שנים עשר חודש כבר קיבל מה שקיבל שאין משפט רשעים בגיהנם יותר משנים עשר חודש עכ"ל וקשה לי מזה על מה שכתב רמ"א בסי' שע"ו נהגו שאין אומרים קדיש יותר מאחד עשר חדשים שלא להחזיקו כרשע ולמה יחתום כאן הריני כפרת משכבו כל י"ב חודש וצריכין לומר דשאני לענין הכ"מ כיון דלאחר י"ב חודש צריך לומר ז"ל וכן אומרים אפילו על אדם אחר שמת נמצא דבחודש הי"ב דאי אפשר לומר ז"ל דשמא לא זכה עדיין לעולם הבא ויש כאן שקר ואם לא יאמר כלום אלא אבא מורי יהיה זה זלזול שיודעים שמת ממילא אי אפשר להיות בשב ואל תעשה. על כן מוטב להזכירו בשם הכ"מ שאין זה זלזול, וגם כן אינו שקר דהא אומר אם יש עליו דין הריני מקבלו דהא אפי' על צדיק גמור אומרים כן ואפשר שלא ראה פני גיהנם וזהו הדרך היותר נכון מה שאין כן לענין קדיש הדרך היותר נכון שלא לומר כלום ואין ריעותא כלל בזה הואיל והבן הוא בשב ואל תעשה דאף אם אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו כן נראה לי נכון".
ורבנו החיד"א ז"ל בשיורי ברכה \יו"ד שע"ו, ו. תירץ כי יש חילוק גדול בין אמירת קדיש לבין אמירת הריני כפרת משכבו, כי עיקר הקדיש הוא להצילו מדין גהינם, ואין לאמרו כל השנה, כדי שלא יחזיק את אביו כרשע, מש שאין כן הכ"מ שיש לאמרו גם על צדיק וחסיד כי מציל אפילו מעונשים קלים, וכן כשמעלים אותו ממדריגה אחת לחבירתה, יכול לאמרו כל השנה. ועיין בחזון עובדיה חלק ג, אבילות עמוד קצ"ח שהביא דברי פוסקים שלא הסכימו עם דברי הטורי זהב. אך למסקנא יכול לומר כל השנה.
שאלה - 200430
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מי שאביו ציווהו שלא יספידו אותו, שמעתי אומרים שאינו חייב לשמוע לו, האם יש בזה משום עובר על מצווה לקיים דברי המת?

תשובה
זכורני בכמה פעמים לפני שנים שנפטרו כמה צדיקים וחסידים שציוו שלא יספידום, אך הרבנים כאן בירושלים הורו שלא ישמעו להם ויספידו אותם, ושמעתי פעם אחת ממור אבי ז"ל כי יש נחת רוח גדולה לנפטר שמספידים ובוכים עליו, ואותם ניצוצי קדושה שנשארו בעולם הזה ושייכים אליו, עולים על ידי ההספד.
ועיין בשו"ת התשב"ץ חלק ב סימן נ"ג, שכתב "שלא בכל דבר אמרו מצוה לקיים דברי המת, שאין האדם בשעת מיתתו נביא ולא מלך ונשיא, שיצווה החיים לקיים דבריו, שאין שלטון ביום המוות, ולא אמרו זה אלא כשציווה שיעשה מממונו כלום, שמצוה לקיים דברו שהרי בממון שלו יכול לצוות, וחייבין הכל לקיים דברו, ונכלל בכלל מצות נחלות ולא בכל ממון גם כן אמרו מצוה לקיים דברי המת". עיין שם שהאריך בזה. וכן פסק הרב שבות יעקב [חלק א, סימן קס"ח], והנודע ביהודה [מהדו"ת אבן העזר סימן מ"ח], וכבר האריך בזה מרן ז"ל בחזון עובדיה [אבילות חלק א עמוד רע"ג].

ולענינינו הנה מצינו למרן הבית יוסף ז"ל בספרו מגיד מישרים פרשת שמות מהדורא קמא, על הפסוק וימת יוסף וכו', ובני ישראל פרו וישרצו. וכתב "כי כאן הרמז סוד שלימדתיך, שהצדיקים במיתתם מולידים נפשות יותר מבחייהם, כי כאשר נפטר צדיק מן העולם כמה נפשות ישראל יש המשוטטות ערטילאיות באויר העולם, ואינן מוצאות מנוחה הולכות לנשמת הצדיק, וכאשר מספידים אותו ואומרים עליו דברי תורה, מתעטפות באותם מילים, ובאמצעותם עולות למדריגות עליונות, ואותן נפשות מתעטפות במילים הקדושים, ונגזר עליהם להתתקן ולבא בגילגול, ועל כל אחת מהם נגזר בשעת ההספד היכן ואיפה תתגלגל. ומתקנים להם מקום שינוחו שם לבנתיים. נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירן".

גם בספי המקובלים כתבו כי הצדיק בהיותו בעולם הזה לומד תורה ומלמדה לאחרים, והקולות היוצאים מגרונו מהדהדות בחלל אויר העולם הזה, וכשמספידים אותו, אותם קולו שלו מתחברות עם קולות ההספד ועולת לשניים ועושות פעולות יקרות.
ועיין בספר ליקוטי הפרד"ס מרש"י [די"ח ע"א] שכתב על שעת מנחה בשבת "ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באותה שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה".

וראה נא מה שכתב בפרקי דרבי אליעזר [פרק יז] "ר' נתנאל אומ' שלש מאות שנה עד שלא נולד יאשיהו שמו, ובן שמנה שנים מלך, וכי נער של שמנה שנים מה דעתו, והלא מאס את האלילים ושבר את המצבות וגדע את הפסילים וכרת את האשרים, והיה זכותו מבהקת לפני כסא הכבוד, ובשביל הרעה שהיו ישראל עושין בסתר נאסף הצדיק, שנא' כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ונאספו כל יהודה וירמיהו הנביא לגמול חסד ליאשיהו, שני ויקונן ירמיהו על יאשיהו, ר' לוי אומ' השרים אלו הלויים שהיו עומדין על הדוכן בשיר, והשרות אלו נשותיהן, ר' שמעון אומ' לא על הלויים ולא על נשותיהן בלבד הן אמרו אלא גם על הנשים החכמות, שנ' כה אמר ה' התבוננו וקראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין כן לכל זקני ישראל ולגדוליהן, שנ' ויתנם לחוק לישראל, ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומ' ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים".

ועיין בספר מעבר יבק [שפת אמת פרק ל] שכתב כי אם המספיד אינו משבחו כפי מעלתו, נענש על כך. וכתב עוד [שפתי רננות פרק כ"א] כי "המספיד צדיק למטה, גם במותו יספידוהו למעלה". וכתב עוד [שפת אמת פרק י"ט] "וההספד למת תועלת גדולה כי על ידי הדמעות יפתחו לנפטר שערי דמעה העליונים, שערים מהמסולקים מן הדין" וכתב עוד [מנחת אהרן פרק ה] "שעל ידי ההספד מקילין צער המת ודוחקו, שהם למנוע מעליו כוחות המזיקים הקשים, והאבילות הוא על צער וטירדת הנפטר". עד כאן ציטטת כמה גרגירים יקרים מדברי הרב מעבר יבק, ומכאן תדע מעלת ההספד.

אלא שהחכם המספיד יעשה בדעת, ולגדול בתורה ישבח למדנותו ותורתו, לעשיר ישבח נתינת הצדקה, ולאדם ירא שמים ישבח במעשיו הטובים. ולמי שאינו יודע מהו, ירבה במוסר על תכלית החיים והשכר לעולם הבא.
שאלה - 200400
בשבת הקרובה יחול היא"צ ה-90 לס"ק מהרש"א אלפנדרי, אם הרב יוכל לכתוב כמה מילים לדור אשר לא ידע ולא הכיר את אותו צדיק וקדוש אשר משאתו יגורו אלים. אם הרב יוכל לכתוב כמה שורות?
תשובה
מי אני ומה אני כי אגש לכתוב דברי הערכה על איש אלקים קדוש, אשר גדולי הדור הקודם שהיו במדריגת מלאכים ושרפים יראו ופחדו מפניו, אך משום אל תמנע טוב מבעליו, ולמען יוחק שמו לזכרון אשתדל לכתוב לאחר המחילה הרבה מכבוד מעלת הצדיק זיע"א.

רבנו הצדיק נולד למשפחת גאוני ארץ, משפחת אלפנ-דארי. שהוציאה מקרבה גדולי עולם שהיו מפורסמים בספריהם הרבים ובסברותיהם הישרות. יחוסה בן אחר בן עד בצלאל בן אורי בן חור שבנה את המשכן. סבו מפורסם היה הגאון רבנו חיים אלפנדרי ז"ל שהגאון החיד"א ז"ל מזכירו בהערצה רבה. והרב עצמו סיפר באחד הימים להגאון אליהו ילוז ז"ל אב"ד טבריה, כי אמו של סבו רבי חיים נישאה לשלשה חכמים גדולים, הראשון היה בן למשפחת אבולעפיה, וילדה לו בן והלא הוא רבנו חיים אבולעפיה ז"ל המפורסם אשר בנה את העיר טבריה ונטמן בה זיע"א.
כשבעלה נפטר נישאת לשני והביאה בן ונקרא הרב חיים אלגאזי ז"ל, והיה מפליא בתלמוד ובפוסקים, ולצערינו גם בעלה השני נפטר, ונשארה עם שני יתומים הנקראים חיים, ונישאת בשלישית לבן משפחת אלפנדארי וילדה לו בן והוא רבנו חיים אלפנדארי ז"ל אשר עלה והעלה בחריפותו בתורה, ושמו יצא בכל קצווי העולם.
באחד הימים נקלעו שלשת האחים הקדושים "חיים" בספינה אחת, והים רגש עליהם, קראו לתפילה וזעקה, ועמד הראשון בתחינה ועדיין הים רגש, עמד השני ועדיין הגלים סוערים. כשעמד השלישי הוא סבו של רבנו שקט הים. כשנודע הדבר למלך תורכיה הזמינם אליו ונתן להם מתנות וסמכויות נרחבות. רבינו שלמה אליעזר נולד לאביו הרב יעקב בן הרב חיים ז"ל. אמו שמה חוה. בעיר הבירה איסטנבול שבתורכיה, משם יצאו גאוני עולם.
בהיותו ילד רך בן 6 שנים התייתם מאביו, ואמו והוא ואחותו עברו לגור בבית ההקדש הספרדי, שהיתה סמוכה למקווה הטבילה. אלא שמיד התחילו הצרות, מדי לילה היו מתעוררים לקולות מוזרים, צווחות, צרחות, יללות, ועוד קולות צחוק וגלי רעשים, אמו לא יכלה להמשיך ולסבול ואמרה לילדיה מחר אנחנו עוזבים ונלך ללון ברחוב, עד שירחמו עלינו הבריות,
ביקש בנה שלמה אליעזר מאמו שתמתין לילה נוספת, ואמו הסכימה.

בלילה לקח רבנו את מפתחות הבית שהיה למעשה מחסן, עמד מעל בריכת המים וקרא "שדים שדים, אתם יודעים שמקומכם הוא לא ליד בני אדם אלא במדברות כפי שנזכר בתלמוד, לנו אין היכן להתגורר, אם אתם עוזבים את המקום מוטב, ואם לאו הנה אמי האלמנה, ואחותי ואני היתומים, הולכים לרחוב והאחריות עליכם. כשסיים השליך את צרור המפתחות למים וחזר למקומו. וראה זה פלא מאותה הלילה שרר שקט מוחלט במקום כולו.
בהמשך הזמן עלה ונתעלה רבות בתורה, ושמו יצא לתהילה בכל העיר כולה, במהרה לקחוהו רבני העיר ומינוהו לרב בכולל של האברכים, אך בראש חודש כשהביאו את המילגה ראה והנה היא כמעט כפולה מהאברכים, סירב לקחת אותה, עד שישוו אותה עם כל המילגות של האברכים כולם.

בשנת תכ"ב התמנה לרב ראשי לעיר קושטא, והנהיג בחכמה ובתבונה את הקהילה כולה באופן מופתי. בשנת תרנ"ז התבקש להגיע לדמשק ולכהן בה כרב הראשי לכלל יהודי סוריה, תפקיד אותו מילא 11 שנים רצופות. בשנת תרס"ח פנו אליו חכמי העיר צפת והתחננו לפניו לבוא ולהיות ראש עליהם למען תיפסק המחלוקת בין הגושים השונים בעיר. בשמחה רבה קיבל עליו תפקיד אחראי זה. אותו מילא בעוצמה רבה, וקיבל עליו לא לעזוב עוד את ארץ ישראל כלל בכל תנאי שיהיה. כאן שימש אותו כשליח בית דין ועוזרו הראשי חכם נסים שבאבו ז"ל אביהם של משפחת שבבו המעטירה ורבת היוחסין והפעלים. [תקצר היריעה מלכתוב כאן עובדות מאלפות מהרב].
גם בצפת שימש בכהונת הרב הראשי 11 שנים, ובשנת תרס"ח עלה לירושלים עיר הקודש. תחילה התגורר ברחוב אבינועם ילין היכן שלימים היה בנין התלמוד תורה יבנה, ואחר כך עבר למשכן קבע לביתו ברחוב אלפנדרי בשכונת מקור ברוך, מול בית הכנסת "יגל יעקב".

רבנים, דיינים, פוסקים, ראשי ישיבות, וגם פשוטי עם היו פוקדים את ביתו להתבשם מתורתו, כי היה בעל שכל מפליא, וככל שהזקין כן גברה גבורתו ועוזו וזכרונו המדהים, יש שהיו שואלים אותו שאלה הלכתית נדירה, והוא זוכר הכל, מצווה לשואל לטפס במדפים ולהוציא ארגז פלוני, ואומר תחפש כאן ותמצא תשובה שכתבתי קודם 80 שנה, והמעיין נדהם לראות כמה הוספות יש בכתבי היד השונים, צבע דיו אחר, קולמוס שונה, כתב יותר צלול, מפליא. הרב שכבר עבר את גיל ה - 100 זה הרבה שנים, עד שחכמי ירושלים אמרו עליו כי מלאך.... שכח ממנו.

לימים סיפר רבנו, כי סבו רבנו חיים אלפנדרי ז"ל היתה לו ישיבה ובה שישים תלמידי חכמים, והוא חילק את לימודם לכל חכם מסכת אחת מהשישים, והיה צריך לדעת אותה על בוריה, עם כל הפוסקים הנוגעים בעניניה, וגם המפרשים, וכשהיו לומדים איזה מסכת והיו פוגשים סוגיא הנוגעת לאיזה מסכת, היה מכריז לדוגמא "יעמוד חכם מסכת מנחות". "יעמוד חכם מסכת שבת", והיה מפרש הכל בעל פה.
הגיע ערב פסח, והרב הרגיש כי זמנו קרב, והתאווה ששישים תלמידיו יהיו אצלו. והעיר איסטנבול מחולקת לשתי יבשות, אסיה מימין ואירופה משמאל, ונהר בוספורוס חוצה אותה, ורוב התלמידים היו בחלק האסייתי, ובית המדרש ובית הרב בחלק האירופי. וכיצד יעשה? לא גילה להם הסיבה, ואמר התאוותי מאוד שנעשה יחד ליל הסדר כולנו עם נשותיכם וילדיכם, מיד קיבלו חשק ורצון רב לזכות להיות עם רבם הנערץ. והכינו כל מיני תבשילים לכבוד החג. בערב התפללו בדביקות והרב מזרזם, התחיל את הקידוש ועברו כל סדר ההגדה והגיעו לסעודה, מצה, מרור, חרוסת ותבשילים, זירזם חצי שעה קודם חצות הלילה לאכול אפיקומן, בירכו ברכת המזון ושתו שתי הכוסות.
בסיום אמר להם הרב עתה אגלה לכם סודי, הגיע זמנו למסור נשמתו למרומים, בבקשה הקיפו את המיטה במעגל כולכם השישים "הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים סביב לה". קראו יחד שמע ישראל ויצתה נשמתו באחד. למחרת טמנוהו בבית העלמים בקושטא זיע"א.

ברבות הימים בימי חול המועד היו רבים משחרים לביתו, ראה כי לא יתכן הדבר שיבטלוהו מלימוד תורה, קבע נייר על הדלת ורשם שעת ביקור, באחד הימים הגיע רבה של ירושלים הגאון רבנו יוסף חיים זוננפלד ז"ל אל הסוכה וראה את הפתק, הקיש, הדלת נעולה וצעק זה יוסף חיים מבקש לשאול שאלה, והרב שקוע בלימודו ואינו שומע, המשיך הרב זוננפלד להקיש ואין עונה, הלך לדרכו. למחרת היום הגיע בשעת קבלת הקהל, ושאל מדוע הרב אתמול לא ענה לי? השיבו הרב, גם אני כמה פעמים הלכתי לכותל המערבי והרבה דפקתי ולא נעניתי.
בלילות הפסח הזדרז בעריכת הסדר, וכשסיים פתח את ביתו לרווחה, ואמר, רבים יש להם שאלות בהלכה בלילה זו, והרבנים עסוקים ואינם עונים. אני אפתח את ביתי, והיו משחרים אליו המונים עד אור הבוקר.

רבנו כל ימיו לחם מלחמות השם נגד התנועה הציונית החילונית, ונגד תנועת המזרחי, וכינה אותם בכינויים לרוב. באי ביתו היו גדולי הארץ, הגאונים הרב יצחק נסים לימים הראשון לציון, הגאון השדי חמד, הרב יוסף בבליקי אב"ד ירושלים, הרב יעקב זריהן רבה של טבריה, הרב אליהו ילוז אב"ד טבריה, הרב דוד לניאדו, הגאון כף החיים, ועוד. מכתביו בקבלה ובהלכה נדפסו שו"ת הסבא קדישא ג' חלקים, ויש כנראה עוד בכתובים.
סיפר הרב יוסף בבליקי ז"ל באחד הימים הרב סיפר כי הוא זוכר את החידושים שאמרו בהספד על הרב עקיבא אייגר זיע"א, שאל הרב בבליקי בן כמה היה כבודו אז? השיבו הה, אתה רוצה לדעת בן כמה אנכי היום? ויעשו עין הרע חס ושלום? לא אגלה לך.

בהיותו כבן 123 שנים נחלש שלשה ימים, ובלילה האחרונה ישבו ולמדו תלמידיו בספר האדרא רבה וזוטא, סמוך למיטתו כל הלילה. בבוקר יום כ"ב באייר תר"ץ הניח תפילין קרא קריאת שמע והשיב נשמתו הטהורה לבוראה. זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 200391
אני בעל קורא,במניין הקבוע אין מניין. אני מתפלל למטה היום נגש אלי בקש שאקרא עליה חמישית את התוכחות, וגם אעלה. אני תמיד אמרתי לעצמי שלא אעלה לעליה, כי מפחד מהמילים, להסכים?
תשובה
אין בכך שום חשש, והעתקי לפניך כמה מספרי רבותינו הקדושים בענין.

הרב כנסת הגדולה [הגהות בית יוסף סימן תכ"ח, ב] כתב "נהגו שחכם הקהל קורא שירת הים ועשרת הדברות ותוכחות שבת"כ וקללות שבמשנה תורה. והטעם ששירת הים אין ראוי שיזמר להקב"ה אלא הגדול שבהם, ומסתמא חכם הקהל הוא גדול שבהם. ובעשרת הדברות שנאמרו מפי הגבורה אין ראוי שיאמר אותם מאן דהו, אלא הגדול שבהם. ותוכחות שבת"כ ובמשנה תורה הטעם ברור, שאין ראוי להוכיח אלא הגדול שבהם. אבל בספר חסידים סימן תשס"ו כתב בשם הראשונים שהיו קוראין עם הארץ לתוכחות, כדי שלא יהא אדם חשוב קורא בקללות ויתקיימו דבריו, והוא אומר "ומקללך אאור". וכתבתי בטור זה סימן רפ"ב דף קפ"ג ע"א שטה כ"ה [הגה"ט אות ה] שלפי דרכו נראה לי שאין לקרות חכם בתוכחות וקללות, משום דקי"ל [סנהדרין צ ע"ב]: קללת חכם אפילו על חנם היא באה. ועכשו אני רואה שאין זה כלום, דלא נאמר קללת חכם אפילו על חנם היא באה אלא במתכוין לקלל, אבל בקורא בתורה תוכחות וקללות, שאין כונתו לקלל, אין כאן שום חשש.
"נהגו שלוחי צבור, שקודם קריאת החכם לתוכחות אומרים [משלי ג, יא - יב] "מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב השם יוכיח, וכאב את בן ירצה". והוא נלמד ממסכת מגילה פרק בני העיר [דף לא ע"ב], ועיין בספר תיקון יששכר דף ע"ד. ופה תירי'א נוהגין כשקורין החכם לקרות עשרת הדברות אומר החזן [תהלים סח, יח]: "רכב אלהים רבותים, אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש".
וכן היה מנהגו של רבנו האר"י ז"ל שכתב רבנו חיים ויטאל ז"ל בשמו בספר שער הכוונות [ע"ג ע"ג] "וראיתי למורי ז"ל [הוא רבינו האר"י ז"ל] שעלה ביום חג השבועות וקרא עשרת הדברות בקול רם כדרך שנוהגים חכמי קהלות ספרד, וכן בפרשת בחקותי ראיתיו שעלה בשבת וקרא בפיו הקללות של פרשת בחקותי כמנהג חכמי קהלות ספרד".
וכן כתב בשער התפילה [מכתיבת יד דף ע"ג ע"ג] "גם ראיתי למורי ז"ל כשהיינו מתפללין בבית מדרשו ביום שבת שעלה ביום שבועות וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגין חכמי הקהלות כמנהג ספרד. וכן בפרשת בחוקותי ראיתיו שעלה ביום שבת ההוא וקרא בפיו בקול רם סדר הקללות של פרשת בחוקותי כמנהג חכמי הקהלות של ספרד". גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא היה עולה לספר תורה אלא ששי, כמו שנבאר בעזרת השם בשם ספר הזוהר על רבי כרוספדאי".
וכן הוא בספר פרי עץ חיים [שער השבת פרק י"ט] "כשהיינו בבית מדרשו, ראיתי שקרא מפי עצמו קללות של בחוקותי במנין השביעי. גם קרא עשרת הדברות. גם לא היה נוגע בידיו בספר תורה, אלא על ידי מפה". וכן הוא בספר שלחן הערוך האר"י ז"ל [סימן רפ"ב, ב],
ועיין במגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ח, ח] שכתב "ובספר צמח צדק [קדמון סימן נ"ו] נדחק ליישב מנהגינו שמתחילין בקללות שבתורת כהנים, ואין מתחילים בפסוק שלפניהם ומכל מקום נראה לי דיתחיל שלשה פסוקים שלפניהם. והמנהג נתפשט מפני שקורין להרב האב בית דין בכל שבת לשלישי, ואם כן צריכים לקרות עמו עד התוכחה. ולכן מתחילין בתוכחה אבל מוטב שהרב ימחול על כבודו ויעלה לרביעי באותו שבת או יתחילו למפרע ג"פ עססי' קל"ז ובכנסת הגדולה כתב שבמקומו נוהגים לקרות להחכם בתוכחות ובשירת הים ובעשרת הדברות וקודם שיקרא התוכח' אומר מוסר השם בני אל תמאס כי את אשר יאהב וגו' וקודם שקורא הדברות אומר רכב אלקים רבותיים, גם נוהגין לקרות ללוי פרשת העגל וקורין אותה בקול נמוך עכ"ל".
וכן כתב הגאון רבנו שלמה קלוגר ז"ל בשו"ת האלף לך שלמה [אורח חיים סימן ס"ג] "ומה שנהגו באיזה קהילות שאין קוראים לשום אדם לפרשת התוכחה, אלא החזן קורא אותם בלי ברכה תחילה וסוף, הנה רע מאד מנהג זה, ושתים רעות עשו, האחת שנראה בזה שמבזה את התוכחות ועובר על מה שנאמר מוסר השם בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, ועוד שהוא בזיון התורה עצמה, שעל כל הקריאות מברכים, ועל קריאת פרשה זו אין מברכים, והוי כמבזה את התורה. ויש ראיה ברורה מהש"ס [מגילה ל"א, ב] שחייבים לברך על התוכחה, וכן מוכח מהמדרש [רבה פרשת ראה]. וגם במסכת סופרים [פרק י"ב] מוכח שאפילו בזמן חכמי המשנה היו מברכים על הקללות תחילה וסוף, וכל שכן בזמן הזה שמברכים על כל הקריאות. וטעם הדבר נראה שטעמם שהיו מברכים על הקללות, להורות שהם מקבלים הקללות והיסורין באהבה וכו'. וכבר כתב המגן אברהם [סימן תכ"ח, ח] בשם הב"ח שבמקומו היה החכם קורא התוכחה".
שאלה - 200314
שלום לכבוד הרב עטרת ראשינו, היום י"ט באייר תש"פ, ימלאו 50 שנה תמימות לפטירתו של רב רבנן הגאון העצום רבנו עזרא עטיה זצ"ל, אולי כמה קווים לדמותו שנלמד מדרכיו.
תשובה
חמישים שנה עברו מאותו יום מר ונמהר, בו הסתלק האבא של כולנו, אני זוכר את אותו רגע בשעה 10,32 בבוקר, נכנס אחד הבחורים והרים את ידיו, וכולנו זעקנו, כי הבינוני שנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלקים., כי שלשה ימים רצופים גסס בביתו הסמוך לבנין הישיבה, ובבוקר השיב נשמתו לבוראה, התאלמנו, הזדעזענו, לא יכולנו להוציא הגה, כל הלימודים בישיבה שבתו, דממה נוראה השתררה, גם רבותינו הגאונים הרב יהודה צדקה יד ימינו עשרות בשנים, רבנו בן ציון אבא שאול פאר תלמידיו וכל הרמי"ם בישיבה עמדו משתוממים ולא הוציאו הגה.

ההלוויה יצאה מביתו כשגדולי הדור מספידים אותו, המשיכה מטרים ספורים לשערי הישיבה האבלים, בראש כולם עמד הגאון הראשון לציון דאז הרב יצחק נסים זצ"ל, ואתו כל גדולי התלמידים, מרן הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה הדאיה, הרב שלום לופס, הרב בן ציון אטון, הרב יהושע שרבאני, הרב יצחק כדורי, הרב שלום אזולאי, הרב נתן סאלם, הרב יוסף זרוק, הרב יוסף שעיו, הרב ששון לוי, הרב יעקב סודרי, הרב מנצור בן שמעון, הרב משה עדס, הרב עזרא עדס, הרב רפאל עבו, הרב שאול שרבני, הרב יוסף שרבני, הרב שלמה שרבני, הרב נסים ענתבי, הרב מרדכי עטיה, הרב יחזקאל כהן, הרב יעקב כהן, הרב אליהו שרים, הרב חיים דוד הלוי, הרב יהודה מעלם, הרב עזרא שעיו, הרב ישועה עטיה, הרב עמרם אזולאי, ועוד. כולם גועים בבכיה, ולבנו נשבר לרסיסים.
ויבדלו לחיים טובים הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב ציון כהן, הרב אברהם סלים, הרב משה תופיק, הרב יעקב תופיק אביעזרי, הרב משה מאיה, הרב בנימין הלוי, בניו ובראשם הרב דוד עטיה ועוד רבים אשר ינקו תורתם ממנו ולמדו מדרכיו.
גדולי הרבנים בישראל בראשות הגאון מהרי"ש אלישיב, וגדולי האדמורי"ם בראשות האדמו"ר הקדוש ה"בית ישראל" מגור אתו היו לו שיחות מרתקות ונפלאות. וכל עמך בית ישראל מכל הארץ.

רבנו נולד בעיר ואם בישראל היא חלב הנקראת ארם צובה, למשפחת רבנים מפורסמת וידועה אשר יחוסה מגיע עד דורו של מרן השלחן ערוך ז"ל, מאותה משפחה עמדו הגאונים הרב יצחק עטיה מחבר רוב דגן, ועוד עשרות גאוני עולם מפורסמים. בילדותו התייתם מאביו, ואמו העלתו ארצה לירושלים עיר הקודש, פה מצאו מגורים בדוחק בחדר בשכונת הבוכרים, הגאון המקובל הנורא הרב שאול דוויק זצוק"ל, אמצו לבן, והיה לומד עמו מדי יום גמרא, פעם הוא סיפר כי חלה, וחומו עלה, בערב הגיע רבו לבקרו, כשהביע צער שהטריחו, השיבו, וכי תיסק אדעתך שאניח הלילה ראשי על הכר מבלי שאראה פניך? מסכתות על גבי מסכתות סיימו עד שהגיע לפרק הנושא, ורבו שידך לו את בת חבירו וידידו הטוב המקובל האלקי רבי אברהם סאלים זצוק"ל, הרבנית בוליסה ע"ה, לימים סיפר לנו כי לא היה לו מעיל ללכת לשידוכין, והשאיל לו מאת חבירו הרב אברהם הררי רפול ז"ל, אחר הנישואין עלה ונתעלה ושמו הגיע למרחוק, והיה לומד בשכונת הבוכרים בישיבת "אוהל מועד".

לימים נפתחה בעיר העתיקה הישיבה ״פורת יוסף״, ושם הזמינוהו לתת שיעורים בתלמוד ובמפרשים, כשראש הישיבה הראשון היה הגאון הרב שלמה לניאדו ז"ל, לאחר שנים מספר נפטר ראש הישיבה והישיבה עברה תחת הנהגת רבנו אשר הנהיגה ביד רמה, בחכמה בתבונה ובדעת. והוציא מתחת ידו מאות רבנים מוסמכים בבתי הדין, ראשי ישיבות, פוקים ומחברים ידועים. בשנת תש"ח גלתה הישיבה ממקומה כי המקום נכבש על ידי הלגיון הערבי האכזרי אשר החריבוה עד היסוד, ושרפו את כל הספריה הנדירה שהיתה בה כולל כתבי יד נדירים ויקרים מרבות בשנים, וביניהם כתבי יד של הגאון רבנו יוסף חיים זלה"ה.
הישיבה נדדה בין בתי הכנסת בשכונת הבוכרים, י"ב בתי כנסיות הכילו את לומדיה, כשרבים מתדפקים על שעריה, ואין מקום ישיבה בה, יהודי אמיד שעלה מבוכרה היתה לו קרקע פנויה ברחוב פרי חדש, וניגש אל רבנו וביקש לתרום את הקרקע לישיבה. אולם רבנו התנגד בכל תוקף. מפני שבסמוך לשם היה בית קולנוע משוקץ ומחלל שבת, ולא אבה שהתלמידים אפילו יעברו דרך שם.

מה רבה שמחתו ביום שחנכו את בנין הישיבה וחזרה עטרה ליושנה בירושלים החדשה בשכונת גאולה, ממש בסמוך לביתו, ברחוב יוסף בן מתתיהו, בה השתתפו גדולי הדור אשכנזים וספרדים, מדי ערב ראש חודש היינו ניגשים אליו למבחן על החומר הנלמד בחודש האחרון, מה רבה התפעלותינו כאשר דקדק על כל דיבור של רש"י בלי לוותר אפילו על אות אחת, ופעם במבחן שאל מדוע כתב רש"י "דהא", ומה היה קשה לו, ומדוע האות דל"ת. העמיד אותנו על הדקדוק כיצד מעיינים ולומדים. וכשלמדנו תוספות והיו כמה תירוצים כמה דקדק בלשונם הטהור. והנפקא מינה בין התירוצים, ומה ההבדל ביניהם, ומדוע אמרו "ויש לומר", "ויש ליישב", ועוד יש לומר", "ונראה לומר", "אי נמי", "וקשה", "ואם תאמר", וכן הלאה. כמה דקדוקים בלימוד ובזה הבהיר לנו את מה שהקשו המפרשים באותה סוגיא. דקדק בדברי המהרש״א ומהרש״ל מאוד.
נפש רכה והומיה היתה לו, רגישות בלתי נתפסת, פעם סיפר, כי כשנפטר הגאון הגדול המקובל האלקי הרב אברהם עדס זצוק"ל, אחרי ארבע שנים כשהיו מזכירים שמועה בשמו היה פורץ בבכי מר ונמהר. כאילו זה עתה נפטר.

והתקופה קשה מבחינה רוחנית, מערכות דת ומדינה התחוללו, קדשי ישראל נרמסו, ויראי חטא נמאסו, חילולי שבת המוניים, הרב קרא יחד עם כל גדולי הרבנים הספרדים לצאת להפגנות השבת, נעל את בתי הכנסת והתפללנו ברחובה של עיר, משאיות גדושות קיבוצניקים הגיעו בעצם יום השבת בחסות השלטונות ואלות בידיהם כשהם מכים וחובטים בכל מי שנקרא בדרכם, והוא לחם כחומה בצורה, אך התנגד לכל גילויי אלימות.
בריכת שחיה מעורבת הוקמה בירושלים לראשונה ברחוב עמק רפאים, הרב קרא ליום תפלה ובכיה בבית הכנסת הגדול ״בזכרון משה״ מונטיפיורי ע"ה. שם נשא דרשה מעומק לבו, עד היום מהדהדים דבריו באזנינו, כמה קדושה ויראת שמים. באחד הימים פגש את אחד מגדולי הרבנים ושאל אותו היום יש הפגנה האם הבחורים הולכים? והנשאל השיבו איני מורה להם מה לעשות. אמר לו, ואם בנך היה נתפס שם ונאסר וחלילה יכוהו היית מסכים? לא עברה שעה קלה וכאשר אמר כן היה.

אהב כל תלמיד כנפשו כאילו היה בנו, כמה דברי עידוד וריצוי שמענו מפיו, כמה חרד מעוון ביטול תורה ואפילו לרגע, עד שאסר על התלמידים מלדבר מילה אחת מפני ביטול תורה, והיה מזהיר אותנו "השם יצילנו מחצי חכם" (היינו הגם היודע סוגיה אך לא בשלימותה.) וכגודל אהבתו אלינו כן אהב את התורה, יום אחד ראיתיו מעיין בגמרא מחבק אותה ומביט בתוספות שבראש העמוד כשלפתע פרץ בצחוק עמוק, והתברר כי היתה לו דחיה על דבריהם, והנה הם עצמם בהמשך הדברים מיישבים ומיישרים את הדבר והיה העקוב למישור, גם כשהלך ברחוב היה ממלמל בדברי התלמוד והיינו שומעים אותו מאחוריו ומתענגים לדבריו, תורה מהלכת היה, כולו תורה ויראה.

אחד הבחורים היו לו צרות בצרורות, הורים חולים, עניות ודלות, ועוד מרעין בישין, בצר לו הלך אל האדמו"ר הבית ישראל מגור ז"ל, כשנכנס לחדרו לתנות את צרותיו, השיבו מיד "מדוע באת אלי? ויש לך את רבי עזרא, לך לרבי עזרא והכל יסתדר". תלמיד אביו שוכב על ערש דוי והרופאים התייאשו ממנו, ניגש אליו ובקשה בפיו אסע לי לצפון ואבכה עבורו במקומות הקדושים, השיבו מיד, בצהריים תלך להר הזיתים שם שוכבים מצוקי ארץ והם יעוררו את כל הצדיקים ויתפללו עבורו ויבריא, וכן היה.

ועוד עובדה אגלה לכם היום, שנה אחת והיה זה בשנת תשכ"ג, הגיע יום ה' באייר, ובירושלים נערכת כנהוג צעדת צה"ל, ויש בחורי שוליים או עולים חדשים ממדינות שונות, שחשבו לצפות בחלקה, המשגיח היה הגאון רבנו שבתי אטון זצוק"ל, והלכנו אבדל לחיים טובים לביתו ושחנו לו את המאורע, הרב החליט לכתוב מכתב "קול קורא" לחיזוק התלמידים, שרבים מהם עלו ארצה לאחרונה ממדינות שונות. והרב ישב במשך עשר דקות וחישב איך להתייחס ליום הזה ומה לכתוב על זהותו, בסופו של דבר כתב "מחר הוא יום המצעד", ולשמחה מה זו עושה. והאריך בדברי תוכחה על כך שהגאולה מתמהמהת להגיע, ואין לומר כוחי ועוצם ידי, וחתם שמו בה. כל הבחורים ישבו על מקומם בלא להרים עיניהם מהגמרא.
אהוב לשמים ואהוב לבריות, מימיו לא הקפיד על שום אדם, ולא הקפידו עליו, נפטר בשם טוב מן העולם. זכותו תעמוד לנו ולכל זרעו אחריו ויאריך השם יתברך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.
אבקש מחילה מנשמתו הטהורה, כי לא כתבתי אפס קצהו מגדלותו ואישיותו הטהורה. בן ציון.
שאלה - 200299
שלום לכבוד הרב מוצפי שליט"א היום בערב פטירתו של הצדיק רבי יוסף וולטוך,אם הרב יוכל לספר עליו קצת במידת האפשר?
תשובה
העתקתי לך תשובה ממאמר שכתנו עליו באתר לפני שנים.

זכיתי להכירו מקרוב, תלמיד חכם גדול היה, חסיד, היה, ענוותן ושפל רוח היה, בעל יסורים רבים היה, נחבא אל הכלים. נפטר בשנת תשמ״ג לפתע פתאום, בדרך מירון צפת.

זכיתי ולמדתי עמו ואולי הרבה, צנצנת מלאה מכל מיני מעדני התורה, תלמוד ומדרשים, זוהר וקבלה, מפרשים וספרי מוסר, פוסקים וספרי הלכה, הכל היה מונח במוחו, גם ידען גדול היה בקורות העתים ובהיסטוריה של דברי ימי עמנו, לא היה חכם שחי באיזה דור שיהיה או מחבר ספר , שהוא רבי יוסף וולטוך ז״ל לא ידע את שמו ואת זמן תקופתו, חלק כבוד גדול לכל חכמי התורה שוכני עפר, ולהבדיל החיים על הארץ.

ידע מכאובים, חוליים, ושתק וקיבלם בדומיה, נדד ממקום למקום וספריו וטליתו ותפילין שלו עמו, התוודע לרבים מגדולי הדור, ובפרט אותם שהיו דוגמתו נחבאים אל הכלים, חי בחדר צנוע מאוד, רוב ימיו בודד היה, כי לא עלינו אשתו חולה היתה ומאושפזת, חגים ומועדים , שבתות וימי חול העביר לבדו בינו לבין קונו, כשאין לו מאומה מהעולם הזה, ואפילו מי שיכבס לו מטפחת או גרב, קדוש היה, ענק היה, ולא הסכים שיספרו בשבחו או ידעו על מעשיו הנסתרים.

מעשה אחד נזכרתי שאירע לפני 45 שנה, בארץ היה מנהג שבימים שסביב ימי הפסח אירגנו הקיבוצים והמושבים השונים ״צעדת 4 הימים״ שאחר כך הפכה לצעדת 3 הימים, וגם 2 הימים, וכמובן שבלילות היו לנים בדרכים אנשים נשים בנים ובנות ומגיעים היו למכשולות. והנה שנה אחת ירדו גשמים עזים במשך יומיים רצופים שבוע לפני הפסח והיה זה בצעדה האחרונה, כשכל הצועדים נרטבו והתפזרו לכל עבר.

הם היו נוהגים לסיים את הצעדה בחוצות ירושלים הבירה לקול תרועת חצוצרות תופים ומחולות בפומבי, וגם גויים היו באים ממזרח וממערב מצפון ומים, ואפילו היה זקן ישיש בן 90 מהולנד שהיה מגיע כל שנה וצועד בירושלים כשעל חזהו עיטורים ומדליות ממדינות שונות בעולם .

בסוף אותו יום ראיתי את רבי יוסף בכותל המערבי שלא כמנהגו, והגיע לשם בהפתעה, כששאלתי אותו מה הביאו היום לירושלים? כי היה לו חברותא עם אחד הצדיקים באיזור המרכז ? ביקשני לא לספר על בואו הנה, ואמר לי לא יכולתי לסבול חילול השם וחילול הקודש בצעדה זו, ולכן באתי להתפלל על ביטולה, ומאותה שנה פסקה אותה צעדה ונשכחה , ביום כ באייר הלך לבית עולמו כשהוא בן ס״ב שנים , זיע״א.
זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 200282
לכבוד הרב שליט"א
למנהג הספרדים,הטעם שלא מסתפרים בל"ד לעומר החל מהערב, הוא משום שעד הבוקר לא פסקו מלמות? או משום שאסור להסתפר בלילה על פי הקבלה?
תודה!

תשובה
עיין שיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן תצג, א. שכתב
"אמר המאסף, ויש טועים לומר שיכול להסתפר בליל ל"ד, ולא כתב רבינו המחבר עד יום ל"ד אלא לאפוקי יום ל"ג. וטעות הוא בידם, דמדקאמר בבקר, משמע שהקפדתו היא שלא יסתפר עד יום ל"ד בבקר. וכן מבואר ממ"ש כאן, כי מקצת היום ככולו, ולא שייך לומר מקצת היום ככולו אלא ביום לא בלילה, דומיא דאבל. דאף על גב דאפליגו רבוותא באבל, יש אומרים שמקצת היום ככולו היינו דוקא מקצת היום ולא מקצת לילה, וי"א אפילו מקצת לילה, והובא מחלוקת זה בתוס' והרא"ש פרק אלו מגלחין [סי' ל'], ובתורת האדם להרמב"ן ז"ל [עמ' רטו] ובספר הטורים חי"ד סימן שצ"ה [סעי' א - ב] ושם בבית יוסף כתב הר"מ ז"ל [וכו'], ולענין הלכה נקטינן כדברי הר"ם ז"ל דמסתבר טעמיה. וכן בספר הקצר כתב, כיון שעמדו מנחמין מאצל האבל ביום ז' מותר כו', כיון שהנץ החמה ביום ל'. והדרך הזה תפס הרב ז"ל כאן באיסור ספירת העומר. ואף על גב דלדעת הרמב"ן ז"ל בתורת האדם מקצת לילה כלילה, כמ"ש הרשב"ץ בתשובה [ח"א סי' קע"ח] שהביא רבינו המחבר בסימן זה, מכל מקום בספר הקצר תפס הרב ז"ל כהר"י בן שועי"ב והרשב"ץ דמקצת לילה לא מהני, וכתב לא יסתפר עד יום ל"ד בבקר. ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, שאין מסתפרין אלא עד יום ל"ד בבקר".
שאלה - 200169
לכבוד הרב שלום רב
מדוע אישה חייבת להפריש חלה ?לשמור נידה ?והדלקת הנר?

תשובה
בגלל חטאה של חוה אמנו בשלשתן. עיין מדרש תנחומא. פרשת טהרות סימן ט.
"כך שנו רבותינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר, למה בשעת לידתן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה,
ושלשתן מן התורה נדה דכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה, חלה דכתיב (במדבר טו) ראשית עריסותיכם חלה הדלקת הנר דתנו רבנן מניין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר בשבת שנאמר (ישעיה נח) וקראת לשבת ענג זו הדלקת הנר בשבת ולמה נמסרו לאשה אמר הקדוש ברוך הוא היא כיבתה נרו של עולם כו' (לעיל בריש סדר נח), נדה אמר הקדוש ברוך הוא היא שפכת דמו של אדם וכתיב (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך, והיא מתחייבת שתשפך דמה תשמור נדתה שיתכפר לה על דם ששפכה, הוי ואשה כי יזוב זוב דמה, לפיכך הקדוש ברוך הוא מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה שנטמאה ונטהרת כך עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל שנא' (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, דבר אחר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, שהמת בבית אין כ"ג נכנס לשם שהוא מיטמא, אבל נדה כ"ג נכנס עמה לבית ויושב על האיצטבא ובלבד שלא תהא האיצטבא מתנודדה, כך אילו הקדוש ברוך הוא המשיל את ישראל בטומאת המת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אלא כנדה משלן שהכהן עומד עמה בבית ואין חושש, כך הקדוש ברוך הוא שורה שכינתו עם ישראל אף על פי שהן טמאים שנא' (ויקרא טז) השוכן אתם בתוך טומאותם, א"ר לוי בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות דם מפני שאימת המצרים עליהם ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה שהיתה שכינה עמהן והנשים קבלו את התורה תחלה שנא' (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב וגו' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ואחרי כן ותגד לבני ישראל אלו האנשים, ועליהם הוא אומר איומה כנדגלות (שיר /השירים/ ו) ועליהן נאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שם /שיר השירים/ ד) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעוה"ז הייתן מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם".
שאלה - 200000
כב' מרן רבנו שליט"א.
יודעים אנו עד כמה קשור רבנו שליט"א עם רשב"י בלומדו את ספר הזוהר הקדוש, ובשיר "בר יוחאי" המושר על ידו בכל עת, אם יוכל נא בבקשה לתת לנו קצת ללמוד על פעלו והנהגותיו של רשב"י הקדוש, למען נלמדנו בימים הקדושים הללו, כאשר מקיימים אנו את מצות רבנו בקיום הנוראות וכללי הבריאות, ויהיה זה כאילו השתתפנו בהילולתו בציונו.
לכבוד השם יתברך שזיכנו היום הזה בתשובה 200000 .

תשובה
שמחה כפולה ומכופלה הלילה הזאת, ליל מוצאי שבת קודש פרשת אמור וקראנו בתורה "וספרתם לכם". והנה זיכנו השם יתברך הלילה דווקא להגיע את התשובה מספר 200,000 וסימנך "האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו, ואנחנו מציינים השבוע את יום ל"ג לעומר, הוא יום בו נסמר עטרת תפארת ישראל, רבי שמעון בר יוחאי זיע"א יחד עם חביריו על ידי איש האלקים רבי עקיבא בן יוסף.

זכינו ב"ה בשאלתך לענות ל200 אלף שואלים, ואכן ראויה תשובה זו לעלות על שלחן מלכים, ולהאיר את עינינו בקדושתו של רבי שמעון בר יוחאי ז"ל. יש לציין כי בתשובה זו אנסה לתמצת מעט מקדושתו וחייו של רבי שמעון. ובספר תורה בציון הארכנו לבאר על מעלת יום הילולתו.
רבי שמעון מכונה פעמים רבות בשם אביו - בר יוחאי. טעם הדבר מובא בספרים הקדושים [מובא בספר "נחלת אבות" לרבי יוסף משאש, דרוש קמו], על-פי מעשה שאירע להוריו, רבי יוחאי ושרה.
אביו של רבי שמעון קבור בגוש חלב, השוכנת צפונית למירון. הוא היה מגדולי התנאים וחבירו של רבי עקיבא. בימי חייו היה רבי יוחאי מקורב למלכות רומי וקשריו עמם היו טובים. למרות זאת, כאשר בנו הרביץ תורה ברבים וגינה את מעשיהם, ביקשו מלכי רומי הרשעים להורגו ולא התחשבו באביו החשוב.
שבע שנים היו רבי יוחאי ואשתו נשואים ועדיין לא זכו לפרי בטן. באה שרה הצדקת ובכתה בפני בעלה יוחאי בצער גדול, כי מי יודע מה יהיה בסופם.
ראה הקדוש-ברוך-הוא בצערה של שרה הצדקנית, ושלח לה את ישועתו. בליל ראש-השנה של השנה ההיא, חלם רבי יוחאי חלום. בחלומו ראה את עצמו עומד ביער שצומחים בו אילנות רבים, חלקם פורחים ונושאי פרי וחלקם יבשים, והוא ואשתו נשענים ויושבים מתחת עץ יבש. והנה נגלה לפניו איש בעל מראה נורא הוד, הנושא על שכמו כד מים. האיש עבר בין האילנות היבשים והשקה מקצת מהם, ואת האחרים הותיר יבשים. לבסוף ניגש לאילן עליו נשענו, הוציא צלוחית של מים מיוחדת והשקה בעזרתה את העץ היבש. המים המועטים שבצלוחית התרבו עוד ועוד והשקו את האילן, ועד מהרה הוא החל להוציא פירות.
התעורר רבי יוחאי משנתו, ומיד עלה בפיו הפסוק [תהלים קיג, ט]: "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה, הללויה". הוא סיפר על דבר החלום לאשתו, וגם היא סיפרה לו באותם פרטים, ואמר לה כי פתרון החלום רומז לכך שהיא נפקדה בפרי בטן, שהרי האילנות היבשים רומזים על העקרות, והמים שהשקה בהם האיש את האילנות רומזים לכך שעקרות אלו תיפקדנה השנה. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה [ברכות כט, א]: "בראש-השנה נפקדה שרה, רחל וחנה".
אולם דבר אחד לא הבין רבי יוחאי: מדוע את העץ שעליו נשענו, השקה האיש מתוך צלוחית מיוחדת?
במוצאי ראש-השנה הלכו רבי יוחאי ושרה אשתו אל התנא הקדוש רבי עקיבא, והוא הִצְדיק את פתרונו של רבי יוחאי, כשהוא מוסיף ומבאר את ענין הצלוחית, שהיא סימן לכלי אשר קיבל את דמעותיה של אשת רבי יוחאי, ובזכות אותן דמעות יזכו באותה שנה שתלד בן אשר יאיר עיניהם של ישראל בתורתו, למעלה מדרך הטבע.
ברכתו של רבי עקיבא התקיימה במלואה, ובחג השבועות של אותה שנה נולד לרבי יוחאי ואשתו בן, ונקרא שמו שמעון, כי שמע ה' לקול תפילת אימו ובכייתה.
כבר מילדותו ישב רבי שמעון בר יוחאי ללמד אצל חכמי ישראל, הלא הם: רבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי יהושע. בגמרא [ברכות כז, ב] מובא: "מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע". ואחר כך: "בא לפני רבן גמליאל". ומסיימת שם הגמרא [כח, א]: "ואותו תלמיד, רבי שמעון בר יוחאי הוה".

גם מובא בשם רבנו האר"י [ספר הגלגולים, שער מאמרי הרשב"י], שרבי שמעון בר יוחאי היה ניצוץ נשמת משה רבינו עליו השלום. והוכיח דבריו מהנאמר בספר תהילים [סח, יט] על משה רבינו: "עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם". ויש לתמוה, מדוע היה צריך משה רבינו לעלות למרום ולשהות שם במשך ארבעים יום וארבעים לילה, לא לאכול לחם ולא לשתות מים, והלא כבר היו שני לוחות הברית מונחים על הר-סיני? אלא בודאי עלה משה רבינו לשמים כדי להביא את תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, היא תורת הנסתר. והרמז לזה, שתיבת "שבי" היא ראשי תיבות: שמעון בר יוחאי.
כמו-כן, מה שאירע למשה רבינו, אירע גם לרבי שמעון בר יוחאי: את משה רבינו ביקש פרעה להרוג, וכמוהו - יצא גזר-דינו של רשב"י להריגה על-ידי קיסר רומי. וכשם שמשה רבינו נאלץ לברוח מפני הגזירה למדבר ושם השיג את שלימותו, כך רבי שמעון בר יוחאי נאלץ לברוח ולהתחבא במערה, במקום שהיה נקרא "מדבר לוד", ושם השיג מעלתו. למשה רבינו היה בן בשם אליעזר, ולרבי שמעון בר יוחאי היה בן בשם דומה – אלעזר, ושניהם מאותו שורש. וכן חיבר רבי שמעון חמישה פרקים ב"ספרא דצניעותא", כנגד חמישה חומשי תורה שנתן משה רבינו לישראל.

במקומות רבים בתלמוד ובמדרשים אנו למדים על מעלתו הנשגבה של רשב"י הקדוש. הוא היחיד בעולם שהסתתר ולמד שלוש-עשרה שנה במערה יחד עם בנו, רבי אלעזר, וכתב את ספר תיקוני הזוהר הקדוש, שהוא היסוד של תורת הקבלה.
לאחר פטירת תלמידי רבי עקיבא, בטרם עת, בימי ספירת העומר, על שלא נהגו כבוד זה בזה [יבמות סב, ב], העביר רבי עקיבא את התורה לחמשת תלמידיו הגדולים: רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי, רבי יהודה בר אלעאי, ורבי אלעזר בן שמוע. תלמידים אלו מסרוה לאחר מכן לרבי יהודה הנשיא, הלא הוא רבינו הקדוש, ובימיו ניתנה הרשות מן השמים להעלות על הכתב את התורה שבעל-פה במשניות ובברייתות.
הגאון רבי חיים מוולוז'ין בספרו "רוח חיים" על מסכת אבות [ א, משנה ד] כתב, שממה שמצינו בתנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי, ששיטתו הובאה במשניות רבות בש"ס, למרות העובדה שלא נפסקה ההלכה כמותו ברוב המקומות, מכל-מקום, לא נמנע מלעמוד על דעתו ושיטתו כנגד חבריו שהיו חלוקים עליו, אנו למדים שדברי תורה אינם ירושה אצל שום אדם, גם אם הוא חכם מחוכם שההלכה כמותו בכל-מקום, בכל-זאת - מדת האמת גוברת על ההלכה למעשה, ויש לִשְׁנותה וללומדה יחד עם שיטת ההלכה, שעל-כך נאמר בתורה [דברים א, יז]: "ולא תגורו מפני איש", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא [סנהדרין ו, ב]: "מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק? – שנאמר: 'לא תגורו מפני איש'. רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש".
עולה מכך, שמותר ורצוי להאבק וללחם עם רבו בבירור ההלכה על בוריה! אך בודאי יש לעשות זאת בדרך כבוד וענוה, שאין לדבר לחכם כדרך שמדברים לסתם אדם, אלא בדיבור ואמירה שיש בהם כבוד.

במסכת אבות [פרק ג, משנה יא] שנינו: "המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". וכתב הגאון החיד"א עליו השלום [בספרו חסדי אבות, על המשנה הנזכרת], שדברי התנא מכוונים כלפי האומר כי אין נסתרות בתורה, ומאמין בסיפורים הנזכרים בתורה אך לא בדרשות רבותינו זכרונם לברכה ובסודות הרמוזים בה.
הנה לנו דוגמא – במעשה זיווגה של רבקה ליצחק. על הפסוק [בראשית כד, סה] "ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו", ועל כל-הפסוקים שלאחר-מכן, דורש רבי שמעון בר יוחאי בזוהר [חיי שרה, דף קלג עמוד א] דרשות עמוקות וסודות טמירין. הרי לנו שאין מדובר בסיפור מעשה בלבד!
כן מצינו בפסוק שנאמר על הגעתה של רבקה אימנו לארץ-ישראל, בדרכה לבית יצחק אבינו. בשעה שראתה את יצחק בשדה, נאמר בה [בראשית כד, סד]: "ותפול מעל הגמל". ובהשקפה של עמי-הארץ נראה פסוק זה כייתור לשון, מפני מה מספרת התורה שנפלה מגב הגמל?! אך בזוהר הקדוש [פקודי, דף רלו עמוד א] האריך לבאר פסוק זה, כי כיון שראתה רבקה את יצחק, שהוא מידת הגבורה, נפלה מעל הגמל, להחליש כח הטומאה, כי הוא מרמז על השטן שנפרע ומשלם גמול, כמו שנאמר [ישעיה סו, ו]: "קול ה' משלם גמול לאויביו".
הרי לנו שאין פסוקי התורה סיפורים ומעשים בעלמא, כי סודות עמוקים ביותר טמונים בהם.
עוד כתב הגאון חיד"א עליו השלום [שם הגדולים, מערכת ספרים ערך בהיר] בשם האר"י הקדוש ומהר"א רוויגו, עליהם השלום, שרבי נחוניא בן הקנה נקרא 'ראש למקובלים', ואחריו – רבי שמעון בר יוחאי.
קדושת רבי שמעון בר יוחאי היתה נוראה ומופלאה משאר בני-דורו, ועל-כן זכה לחבר את "ספר הזוהר" הקדוש, שהוא חיבור קדוש ביותר, עד שאליהו הנביא וכל-הפמליא של מעלה היו יורדים בכל-יום לשמוע את דבריו.
הרשב"י הקדוש זכה מספר פעמים שאברהם אבינו ידבר עימו, וכן יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו ועוד. לכן אנחנו מוצאים בזוהר במקומות רבים [וירא ק"ו, א. שמות ח, ב ועוד] שמזכיר את "רעיא מהימנא", וכוונתו למשה רבינו עליו השלום, שהיה בא ומדבר עם רבי שמעון בר יוחאי, והיה מגלה לו סודות נפלאים בתורה.
ספר הזוהר על התורה בימינו כולל שלשה כרכים, ויש כרך נוסף שנקרא "תיקוני הזוהר", ועוד אחד בשם "זוהר חדש", שהתגלה לאחר זמן.
רבנו גדליה אבן-יחיא עליו השלום [שלשלת הקבלה, דרוש על עשרה הרוגי מלכות, ערך רבי שמעון בן גמליאל השני] כתב, שאילו היה נגלה לנו הזוהר השלם בשלימותו, היה זה משא של גמל, שכן היו בו למעלה משישים כרכים גדולים. מה שנותר בימינו מן הזוהר, הוא מעט מן המעט.
ספר הזוהר נקרא כך, על-שם שהוא מאיר בעולם, ש"זוהר" הוא לשון אורה, כמאמר הכתוב [דניאל יב, ג]: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". וכל-הנעשה בעולם כבר כתוב בספר הזוהר. ניתן לומר, שבזכות התגלות ספר הזוהר אנו מתקיימים בגלות, כי אחרת יתכן שהיינו אובדים חלילה.
זו היא זכותו הגדולה של רבי שמעון בר יוחאי, אשר היה מגדולי התנאים הקדושים וחבר ליתר תלמידי רבי עקיבא: רבי מאיר בעל-הנס, רבי יהודה בר אלעאי, רבי נחמיה, רבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן שמוע. עוד אמרו חכמי הקבלה כי "זוהר" הוא אותיות "רז ו"ה. שבא להעלות אותיות ו"ה אותם עמלק הרשע ביקש להעלימם, ועל ידי סודות הזוהר אנחנו מצילים אותם בבחינת "השם שלם".

במסכת סוכה [מה, ב] מובא: "אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בר יוחאי, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי [- אילו] אלעזר בני עימי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עימנו - מיום שנברא העולם ועד סופו". ופירש רש"י: "לפטור – בזכותי. אני סובל כל עוונותיהם ופוטרן מן הדין".
יש להבין, מפני מה זכה רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום לזכות גדולה זו, שלא מצינו שזכה בה שום צדיק, לא לפניו ולא לאחריו?
רבנו חננאל עליו השלום [שם] מבאר, שיותם בן עוזיהו ורבי שמעון בר יוחאי, וכן רבי אלעזר בנו, לא נהנו כלל בעולם-הזה מהזכויות השמורות להם לעולם-הבא. שאר הצדיקים קבלו אי-אלו הנאות פה בעולם-הזה. אך אלו לא נהנו מהעולם כלל, ולכן זכו בזכות נפלאה ונשגבה כל-כך שיכלו לפטור את כל העולם כולו מן הדין.
הרי לנו מעלת החסיד - שכל כולו רק נתינה, ואינו מחפש כלל איך לקחת לעצמו.
רבי שמעון בר יוחאי פעל לבטל את גזירות המלכות, כנזכר בגמרא [מעילה יז, א-ב] וזו הלשון:
"שפעם אחת גזרה המלכות רומי הרשעה] גזירה שלא ישמרו את השבת. ושלא ימולו את בניהם. ושיבעלו את הנידות כלומר, סגרו את בתי-הטבילה.
הלך רבי ראובן בן איצטרובלי, וסיפר קומי [גילח שערות ראשו כדרך שעושים הגויים, כדי להתנכר, שלא יכירו בו שהוא יהודי] והלך לרומי וישב עמהם בסנאט. אמר להם מי שיש לו אויב שייעני או שיעשיר? אמרו לו ייעני! אמר להם אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת, כדי שייענו! אמרו [גדולי רומי]: טבית אמר וביטלוה [לגזירה זו]. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב, יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש! אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים, ויכחישו! אמרו: טבית אמרת וביטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב, ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט! אמר להם: אם כן, לא יבעלו נידות ויתמעטו! אמרו: טבית אמר! וביטלוה.
לימים הכירו בו שהוא יהודי החזירום [את שלוש הגזירות]. אמרו [חכמי ישראל]: מי ילך ויבטל הגזירות? [אמרו]: ילך רבי שמעון בן יוחאי, שהוא מלומד [רגיל] בניסים. [אמרו]: ואחריו מי ילך [מי יתלווה אליו]? רבי אליעזר בר רבי יוסי.

יצא לקראתם [שד אחד ושמו] בן תמליון [והוא נראה כמו תינוק קטן, ורגיל להיות בין הנשים, להתלוצץ עמהן]. אמר [להם בן תמליון: האם] רצונכם [ש]אבוא עמכם [ועל-ידי יבוא הנס]? בכה רבי שמעון [הצטער על שיבוא הנס על-ידי שד], ואמר: מה [אם אפילו] שפחה של בית אבא [- הגר של בית אברהם אבינו, למרות היותה מצרית], נזדמן לה מלאך שלוש פעמים [בעת צרתה, שכן נאמר שלוש פעמים: 'ויאמר לה מלאך ה'' - מלמד שעל כל-אמירה ואמירה היה שלוח לה מלאך אחר], ואני [רבי שמעון בר יוחאי, שליח של כל-ישראל, אינני ראוי שיזדמן לי מלאך, גם] לא פעם אחת [והנס יעשה על-ידי שד?! ושוב אמר:] יבוא הנס מכל-מקום [- יבוא עמנו השד, העיקר שיבוא הנס!]. קדים הוא [- הלך בן תמליון לפניהם], על [- נכנס] בברתיה דקיסר [- בגוף של בת קיסר רומי. ונשתגעה, וצעקה ואמרה כל-הזמן: 'הביאו לי את רבי שמעון בן רבי יוחאי']!
"כי מטו להתם [כשהגיעו רבי שמעון ורבי אליעזר לבית הקיסר], אמרו לו [לבן תמליון]: 'בן תמליון צא, בן תמליון צא!' [ואמרו כן בשקט ובלחש, כדי שלא ירגישו אנשי בית המלך, ויסברו שרבי שמעון ורבי אליעזר פעלו כן בתפילתם]. וכיון דקרו ליה [- וכשאמרו לו כן], נפק אזל [- יצא מבת המלך, והלך לו. וטרם שיצא, אמר בן תמליון לאנשי בית המלך: דעו שבת המלך תתרפא, וכשאצא אשבור כל-כלי זכוכית שבבית. ואכן עשה כן ביציאתו!].
אמרו להון [- אמרו אנשי בית המלך לרבי שמעון ולרבי אליעזר: בשכר שריפאתם את בת המלך], שאילו [תוכלו לבקש] כל-מה דאית לכון למישאל [- ככל-אשר תחפצו], ועולו לבי גזא דמלכא [- והיכנסו לאוצר המלך], ושקולו כל-מה דאית לכון [- כל-מה שיש ברצונכם!]. עולו [- נכנסו לאוצר המלך], אשכחו לההיא איגרתא [- את הכתב שהיתה כתובה בו גזירת המלכות על היהודים, שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיבעלו נידות], שקלוה [- לקחו אותה] וקרעוה [ועל-ידי-כך התבטלה הגזירה]".
מבואר בגמרא [שם], שבאותו מקום של אוצר המלך ראו התנאים הקדושים גם את הפרוכת של קודש-הקודשים, והעיד רבי אלעזר בר רבי יוסי שראו עליה את הדם שהתיז עליה הכהן הגדול ביום-הכיפורים.
ומדוע נשלח לעזרתם שד ולא מלאך? - כי היה זה בחוץ-לארץ, ברומי, וזהו מקום טומאה שאין המלאכים נכנסים אליו.
רבנו הרשב"י היה חכם מיוחד במינו בכל ענייני העולם. מסופר במדרש [שיר השירים רבה א, לא], שבאו לפניו איש ואשה שהיו נשואים עשר שנים ולא נולדו להם ילדים, וביקשו להתגרש, כפי שקבעו חכמי המשנה [יבמות פרק ו, משנה ו]. אך רבי שמעון בר יוחאי יעץ להם, שטרם יתגרשו כמצות רבותינו, יעשו סעודה של שמחה, כשם שעשו בעת חתונתם.
מספר שם המדרש: "הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום-טוב ועשו סעודה גדולה, ושיכרתו [- האשה השקתה את בעלה יין] יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי, ראי כל-חפץ טוב שיש לי בבית, וטלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במיטה, וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה [- התעורר משנתו, לאחר שפג יינו]. אמר לה: בתי, היכן אני נתון? אמרה ליה: בבית אבא. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב - כל-חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך?! אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך! הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו".
נשאלת השאלה: מדוע היה צריך רבי שמעון בר יוחאי לסובב כך את הענין, שיעשו סעודה ועל-ידי-כך תתגלה חיבתם זה לזה? ולמה המתין ולא התפלל מיד כשבאו לפניו?
התשובה היא, שכדי שהתפילה תועיל יש צורך שיהיו באדם מעשים טובים. כאשר אדם מוכיח שהוא זכאי להיענות, רק אז התפילה לישועה מועילה לו.
ביקש רבי שמעון בר יוחאי להביא את הזוג שלא נפקד למצב של שלימות, שבו הם תיקנו את כל-הפגיעות שמן הסתם ארעו ביניהם במהלך עשר השנים שחיו יחד.
על-ידי מעשה זה, שלימד על אחדות ומסירות הדדית, יכול היה רבי שמעון בר יוחאי להעתיר בעבורם בתפילה ולפעול שיוושעו.
באדרא זוטא [האזינו, דף רצו עמוד ב] מובא, שכאשר נפטר רבי שמעון בר יוחאי, שמעו קול שמימי הבוקע ממערה אחת, וכך אמר אותו קול: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות". וראיתי שרבינו יוסף חיים עליו השלום [הילולא רבה] באר את הענין באריכות על-דרך הקבלה, יעויין שם. אולם אפשר לפרשו גם על-דרך הפשט, שהאדמה רעשה מחמת קדושת רבי שמעון, וכמתבאר להלן:
במדרש [בראשית רבה עט, ו] על הפסוק [בראשית לג, יח] "ויחן את פני העיר", מבאר, שכאשר יעקב חזר בשלום מפגישתו עם לבן ועם עשיו, תיקן דברים טובים בעיר, כי אדם צריך להחזיק טובה למקום שנהנה ממנו, וגם כהודאה לה' - שכנגד הצלתו מאויביו עוסק הוא בתיקון עולמו של הקדוש-ברוך-הוא. וכן נהג רבי שמעון בר יוחאי, כשיצא מהמערה, חיפש דבר טוב לתקן [ונזכר גם בגמרא שבת לג, ב]. אמרו לו, שבטבריה מצויים בדרכים קברים רבים לא ידועים, והכהנים אינם יכולים לעבור שם מחשש טומאה. רשב"י התחיל לטהר את העיר מהטומאה, וזה מה שאומרים בפיוט "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי" [באות ט]: "טיהר את עיר טבריה, עשה אותה נקיה, הודו לו מן שמיא". בגמרא [שם לד, א] מבואר, שרבי שמעון קצץ תורמוסין [מין קטניות] והשליך אותם על האדמה, ובכל-מקום שהיתה טומאה - היא צפה ועלתה בדרך נס, וכך ציין רשב"י את מיקומי הקברים.
עוד מסופר במדרש [בראשית רבה, שם], שהיה כותי אחד שביקש ללעוג לרבי שמעון ולהוכיח שהוא לא טיהר הכל כהוגן, לכן קבר מת במקום שכבר טיהר רבי שמעון, ואחר-כך בא והראה אותו לכולם. ראה רבי שמעון ברוח-הקודש שאותו כותי הטמינו שם, ואמר: "גוזר אני על העליון שירד, ועל התחתון שיעלה", דהיינו שיתחלף הגוי החי עם המת, וכך אכן היה...
זאת הכוונה שהוא "הרעיש את הארץ" - כפשוטם של דברים, שגרם לארץ לשנות מטבעה כדי לתקן את הדרוש תיקון, וכדי להעניש את החוטאים.
רבנו האר"י עליו השלום [שער הגלגולים, פרק סד] מבאר, שכח מיוחד זה קיבל הרשב"י מפני היותו ניצוץ של משה רבינו עליו השלום, שכשם שמשה רבינו אמר בעת מחלוקת קורח ועדתו [במדבר טז, ל]: "ואם בריאה יברא ה', ופצתה האדמה את פיה" - כך אירע גם עם רבי שמעון, שפתחה האדמה את פיה על-פי דיבורו ומעשיו.
הגאון רבי יצחק אלפיה עליו השלום [סדר לימוד על קבר הרשב"י, דף קכה עמוד ב] כתב, כי המילה "בראשית" שבה פותחת התורה שבכתב, רומזת על הרשב"י הקדוש, כי היא ראשי תיבות - את רבי שמעון בר יוחאי, ללמד כי כבר בזמן בריאת העולם צפה הקדוש-ברוך-הוא את ירידת נשמתו העילאית לעולם-הזה, ושהוא יזכה למה שלא זכו צדיקים אחרים.
בזכות הרשב"י עליו השלום היה קיום לעולם בימיו, שכן כל-ימי חייו לא נראתה הקשת בענן, היא אות הברית המזכירה את הבטחת הבורא יתברך שלא להביא מבול לעולם, כנאמר [בראשית ט, טז]: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם". דבר זה מלמד על זכותו הגדולה [ראה תלמוד ירושלמי ברכות פרק ט, הלכה ב].
על מעלת הצדיק המגן על הדור עד-כדי-כך שלא נראית הקשת בימיו, מסופר בגמרא [כתובות עז, ב] על האמורא רבי יהושע בן לוי, שכאשר הגיעה עת פטירתו מן העולם, הוא ביקש ממלאך-המות להראותו את מקומו בעולם-הבא. וכדי שלא יזיק אותו בדרך, נטל ממנו את סכינו כמשכון. כאשר הגיעו לגן-עדן, הגביה מלאך-המות את רבי יהושע בן לוי מעל לחומה שהיתה שם, ואז ראה את רבי שמעון בר יוחאי יושב על שלוש-עשרה מדרגות של זהב.
כשראה את הטוב הצפון לצדיקים לעולם-הבא, קפץ רבי יהושע בן לוי עם גופו לגן-עדן ונשבע שלא יצא משם. ציוה עליו הקדוש-ברוך-הוא להחזיר את הסכין למלאך-המות, כי הוא זקוק לה לצרך חולים וזקנים שצריכים ללכת לעולמם. אך מאחר שרבי יהושע בן לוי לא נשאל מעולם על שבועתו, כלומר, הוא לא ביקש מחכם להתיר לו שבועה, לכן גם כעת לא הכריחוהו לחזר בו משבועתו, והוא נשאר בחיים בתוך גן-עדן.
מיד לאחר שנכנס אל גן-עדן, שאל אותו רבי שמעון בר יוחאי: האם אתה רבי יהושע בן לוי? השיב לו רבי יהושע: אכן, אני הוא. שאל אותו: האם נראתה הקשת בימיך? השיב לו: הן. אמר רבי שמעון: אם כן, אין אתה רבי יהושע בן לוי, כי היית אמור להגן על הדור שאפילו קשת לא תהיה.
מסיימת שם הגמרא ואומרת, שבאמת לא נראתה הקשת בימיו, אבל רבי יהושע בן לוי לא רצה להחזיק טובה לעצמו ולהתגאות בכך. עד כאן. ואנו למדים מכך, שצדיק אמיתי אמור להגן בכחו על הדור בכך שאפילו הקשת לא תראה בימיו, ורבי שמעון בר יוחאי היה מאותם מתי-מעט שזכו לכך.
*
מצינו בגמרא [שבת לג, ב – לד, א], שרבי שמעון בר יוחאי הוצרך להתחבא שלוש-עשרה שנה במערה עם בנו רבי אלעזר, מחמת השנאה וההלשנות שהיו בדורו. וזו לשון הגמרא וביאורה:
"יתבי רבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון [בר יוחאי], ויתיב יהודה בן גרים גבייהו [- והיה נקרא כך על שם שהיו אביו ואמו גרים]. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של אומה זו [- רומי. שהרי] הם תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות. רבי יוסי [כששמע את דברי רבי יהודה], שתק. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה ש[הרומיים] תיקנו, לא תיקנו אלא לצורך הנאת עצמן. תיקנו שווקין – [כדי] להושיב בהן זונות. תיקנו מרחצאות – [כדי] לעדן בהן את עצמן. תיקנו גשרים – [כדי] לטול מהן [מהעוברים בהם] מכס.
הלך [רבי] יהודה בן גרים וסיפר [בביתו את] דבריהם [של החכמים]. ו[מתוך כך] נשמעו למלכות [רומי]. אמרו [אנשי השלטון]: [רבי] יהודה שעלה [וקילס את המלכות, הוא] יתעלה [בשכר זה, להיות ראש המדברים בכל מקום]. [רבי] יוסי ששתק [ולא שיבח, וגם לא מחה על דברי רבי שמעון, הוא] יגלה לצפורי. [רבי] שמעון שגינה [את המלכות, הוא] יהרג.
אזל הוא [- רבי שמעון] ובריה [- רבי אלעזר]. טשו [- הסתתרו, ב]בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו [- אשתו של רבי שמעון], ריפתא [- לחם לאכול] וכוזא דמיא [- כד של מים], וכרכי [- והם היו אוכלים]. כי תקיף גזירתא [- שחיפשו אחריהם מאד], אמר ליה [רבי שמעון] לבריה: [מכיון ש]נשים דעתן קלה עליהן, [חוששני], דלמא [הרומאים] מצערי לה [- מענים את אמך בענויים קשים שהיא לא תעמוד בהם], ומגליא לן [- והיא תהיה מוכרחה לגלות לרומאים היכן אנחנו מסתתרים].
אזלו, טשו נחבאו במערתא. [ו]איתרחיש להו ניסא, [ו]אברי להו חרובא [- נברא עבורם עץ חרובים ואכלו ממנו פרות] ועינא דמיא [- וגם מעין לשתות ממנו מים]. והוו [- היו רבי שמעון ורבי אלעזר] משלחי מנייהו, כי היכי דלא ליבלו [- פושטים את בגדיהם כדי שלא יתבלו מרב שימוש], והוו יתבי עד צוארייהו בחלא [- היו יושבים עד צווארם בתוך החול]. כולי יומא הוו גרסי [- כל שעות היום היו עוסקים בתורה], ובעידן צלויי [- כשעמדו לתפילה], מיכסו ומצלו [- לבשו בגדיהם והתפללו, וכשגמרו תפילתם], הדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו [- שוב פשטו בגדיהם, כדי שלא יתבלו מרב שימוש].
איתבו [- ישבו] תריסר שני במערתא. [לאחר שתים-עשרה שנה], אתא אליהו [הנביא], וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה [- מי יודיע] לבר יוחאי דמית קיסר רומי, ובטיל גזרתיה? [כששמעו הרשב"י ובנו רבי אלעזר את דבריו], נפקו [- יצאו מהמערה. והנה, ביציאתם], חזו אינשי דקא כרבי וזרעי [- ראו אנשים שעוסקים בחרישה וזריעה]. אמר [רבי שמעון: אנשים אלו], מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה?! [והיה להם לעשות עבודות אלו על-ידי גויים, והקדוש-ברוך-הוא מחלק מזון ורוח לעושי רצונו]. כל מקום ש[היו] נותנין [בו את] עיניהן - מיד [היה] נשרף. יצתה בת-קול ואמרה להם: להחריב [את] עולמי יצאתם?! חזרו למערתכם! הדור אזול למערה, איתיבו בה [עוד] תריסר ירחא שתא. אמרו: [הרי] משפט רשעים בגיהנם [הוא] שני עשר חדש, [ובודאי שאנחנו יכולים לצאת]. יצתה בת-קול ואמרה [להם]: צאו ממערתכם! נפקו"...
לאחר מכן מובא בגמרא [שם] סוף המעשה: "נפק רבי שמעון לשוקא, חזייה ליהודה בן גרים. אמר: עדין יש לזה מציאות בעולם? נתן בו עיניו, ועשאו גל של עצמות". עד כאן.
מוסר השכל למדנו כאן בדרך-אגב, שלקח רבי שמעון את בנו עימו כדי לחנכו וללמדו תורה, ולא השאירו לבדו, כי לא יכול לדעת מה יעלה בגורלו, וכיצד יתחנך ללא אביו.
מעשה מופלא מסופר על אותו זמן שישב רבי שמעון בר יוחאי במערה [זוהר חדש פרשת כי תבוא]. באותה עת היה רבי יהודה ברבי אילעי, חברו של רשב"י, עוסק בתורה, ונשאלה בבית-המדרש שאלה שלא היתה עליה תשובה. הצטער רבי יהודה בר אילעי ואמר: חבל על חסרונו של רבי שמעון בר יוחאי, שאין מי שיודע יותר ממנו. כי אילו הוא היה עמהם, היה משיב להם על כל-שאלותיהם, מחמת רב חריפותו ובקיאותו בתורה.
עוד מסופר [שם], כי רבי יוסי ברבי יהודה הבחין ביונה אחת ההולכת אחרי כל-העופות, קרא לה וביקש ממנה שתעשה שליחותו. הוא נטל פיסת קלף, כתב עליו איגרת לרבי שמעון בר יוחאי, ושלח את היונה שתעוף אל מקום מחבואו. ואכן, הגיעה היונה אל רבי שמעון, שקיבל אותה, ובכה על-כך שפרש מחבריו, ועל-כך שהם מתקשים בדברי-תורה שאינם גלויים להם.
מעשה נוסף ארע בזמן שהיה רבי שמעון בר יוחאי במערה, לחמיו – הלא הוא התנא רבי פינחס בן יאיר. על תנא קדוש זה כתב רבנו האר"י עליו השלום [ליקוטי הש"ס חלק ליקוטים, פרק 'מספר עץ חיים'], כי היה ניצוץ של אברהם אבינו. ורבותינו זכרונם לברכה מתבטאים ואומרים [שבת קיב, ב]: "אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פינחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים". על חמורו של רבי פינחס בן יאיר מספרת הגמרא [חולין ז, א], שלא היה אוכל תבן שאינו מעושר. ואם כך נאמר על חמורו של רבי פינחס בן יאיר, נקל לשער את גודל צדקותו של בעליו.
מסופר בזוהר הקדוש [הקדמה, דף יא עמוד א], שרבי פינחס בן יאיר הלך לפגוש את רבי רחומאי הזקן, שהיה נשיא הדור, ושוחחו בדברי-תורה. במהלך שיחתם סיפר לו רבי רחומאי, כי אמש הביט בשמיים וראה מרגלית יקרה המתחילה להאיר. מרגלית זו היתה גנוזה באוצרות גן-עדן, וכעת החלה להתגלות ולהאיר. אמר רבי רחומאי: בודאי מרגלית זו תאיר לכל-העולם כלו, במשך הדורות כולם, עד בואו של המשיח בדור האחרון, שיהיו כלם שרויים בצער.
הוסיף רבי רחומאי וסיפר לרבי פינחס בן יאיר, ששאל בשמיים מי היא זו אותה מרגלית, למי היא שייכת והיכן היא נמצאת. והשיבו לו, כי היא שייכת לרבי פינחס בן יאיר ונמצאת בביתו, שכן בתו זכתה במרגלית, הלא הוא רבי שמעון בר יוחאי שנשא אותה לאשה. באותו הזמן, כאמור, היה רבי שמעון עדיין חבוי במערה.
לבסוף הורה רבי רחומאי לרבי פינחס שיצא ויחפש את רבי שמעון, שכן כעת זוהי השעה הראויה לכך. ואכן, רבי פינחס בן יאיר התכונן לעלות על סירה על-מנת לחפש את חתנו, והנה ראה שתי ציפורים שעפות מעליו. שאל אותן אם הן יודעות היכן הוא רבי שמעון בר יוחאי, ולאחר זמן-מה באה ציפור ובפיה פתקה ובה כתוב כי רבי שמעון ובנו יצאו מהמערה בה התחבאו. מיד לקח עמו רבי פינחס בן יאיר את קרוביו ותלמידיו, ויצאו יחד להקביל את פני רבי שמעון - המרגלית שהחלה זורחת בעולם.
על חשיבותה וגדולתה של מידת ההסתפקות בענייני העולם-הזה, למדים מהנהגתו של משה רבינו עליו השלום: בעת ששהה בשמים ארבעים יום וארבעים לילה, בטרם קיבל את התורה מאת הקדוש-ברוך-הוא, נאמר עליו [שמות לד, כח]: "לחם לא אכל ומים לא שתה".
מה נורא הדבר! משה רבינו, אשר עליו ועל קדושתו נאמרו גדולות ונצורות, נצרך לערוך הכנה בטרם יגש לקבל את התורה מאת ה', ולצורך כך מנע עצמו מאכילה ומשתה במשך ארבעים יום וארבעים לילה!
גם על התנא האלקי, רבי שמעון בר יוחאי, נאמרו דברים דומים, כנזכר לעיל מהמובא בגמרא [שבת לג, ב] שמחמת גזירת הרומאים והסתתר במערה עם בנו, שם למדו יחד במשך שלוש-עשרה שנה. באותם ימים היו מזונותיהם מועטים ביותר - מעט חרובים ומי-מעיין. כמו כן, באותן שנים העלה גופם בקעים ופצעים, וכאשר הכניס רבי פינחס בן יאיר את חתנו, רבי שמעון, ובנו רבי אלעזר לבית-המרחץ, זלגו דמעותיו עליהם מרוב צער.
אמר רבי פינחס בן יאיר לחתנו: "אוי לי שראיתיך בכך". השיב לו רבי שמעון בר יוחאי: "אשריך שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך". הגמרא מספרת שם על הגדלות בתורה שזכה לה רבי שמעון, זאת מלבד ספר הזוהר הקדוש, אשר כל-פמליה של מעלה הסכימה למה שכתוב בו, ונכתב על-ידי רבי שמעון בר יוחאי.
למדים אנו מכאן, שכדי להגיע להשגות גבוהות בתורה, יש לערוך הכנה, להסתפק במועט באכילה ובשתיה, ולמעט בכל-הנאות הגוף.

תורתו מגן לנו, היא מאירת עיננו, הוא ימליץ טוב בעדינו, אדונינו בר יוחאי. ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי. תודה לאבינו שבשמיים.
ערב ל"ג לעומר התש"פ.
שאלה - 199902
האם אפשר הלילה לברך ברכת הלבנה? כי בלוח כתוב שלא.
תשובה
מי שלא בירך ברכת הלבנה, יכול לברך עד חמשה עשר יום שלמים מעת לעת מזמן המולד באותו החודש. ודעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך שעד ליל ט"ו יכול לברך, גם כשעברו מחצית של מחזור הלבנה שהוא כ"ט יום, י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, אך לא בליל ט"ז.
בתלמוד [סנהדרין מ"א, ב] "ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה, נהרדעי אמרי עד ששה עשר. ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו. הא למיהוי כי יתרא, הא למיהוי כי נפיא". ופירש רש"י ז"ל "דבמלתא דר' יוחנן פליגי, רב יהודה סבירא ליה דמלוי פגימתה היינו למיהוי כי יתרא, כמו יתר של קשת, שתהא כל פגימת הקשת מלאה עד היתר דהיינו חצי העיגול, והיינו לסוף שבעה. ונהרדעי סבירא להו עד דתהוי כי נפיא עגולה במלואתה כמו נפה.
וכתב האור זרוע [חלק ב, סימן תנ"ו] "ומברכין על החודש עד ששה עשר, כנהרדעי אליבא דר' יוחנן דאמר עד שתתמלא פגימתו, דהיינו למיהוי כי נפיא דהיינו לבנה שלימה ועגולה. דאין הלבנה שלימה קודם, ואם תמצי לומר שהיא שלימה בחמשה עשר, אם כן הוי עד ולא עד בכלל. ואין מברכין כי אם עד חמשה עשר וחמשה עשר בכלל לאפוקי ששה עשר".
ופסק הרמב"ם ז"ל [הלכות ברכות פרק י, הלכה י"ז] "אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתתמלא פגימתה". וכן פסק השלחן ערוך [תכ"ו, ג] "עד אימתי מברכים עליה עד ששה עשר מיום המולד, ולא ששה עשר בכלל".
ובספר האשכול [חלק ב, ראש חודש סימן ד] כתב "ומשהגיע ט"ז שהירח הלוך וחסור שוב אין מברכים עליו". וכן הוא בספר אוהל מועד [[שער הברכות, דרך ג] "
ורבנו המאירי ז"ל כתב בספר המאורות [ברכות תפלת השחר בסופו] "וכמה, עד ששה עשר, נראה לפרש דעד ולא עד בכלל קאמר, מכיון דתלינן טעמא בעד שתתמלא פגימתה ותו לא, ובודאי בט"ו יום נתמלאת פגימתה, ובסוף ט"ו יום מתחילה להתחסר, דקיימא לן [ראש השנה כ"ה, א] שאין חודשה של לבנה אלא כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים". וכן דעת רבנו מנוח ז"ל על הרמב"ם [הלכות ברכות פרק י, הלכה י"ז]. וכן הוא בספר אוהל מועד [שער הברכות, דרך ג] "עד מתי מברכים על החודש עד שתתמלא פגימתו שזהו כל ט"ו יום".
ובספר הכלבו [סימן מ"ג] כתב "ועד מתי מברכין על הלבנה עד שתתמלא פגימתה חצי העיגול, ויש מפרשים עד י"ו שתתמלא פגימת כל העיגול לגמרי ומשניהם נלמוד לומר לכתחילה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד י"ו ולא עוד והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחדש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מלואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם, ולכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכים על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך".
ומרן הבית יוסף ז"ל [סימן תכ"ו] כתב "מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה אם כן במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נ"ל ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז) כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות עכ"ל". נמצא לשיטת המהרי"ל הוא עד 14 ימים שלמים ועוד 18.15 שעות מהמולד.
וכן פסק מרן ז"ל בשלחן ערוך [תכ"ו, ג] "עד אימתי מברכים עליה עד ששה עשר, ולא ששה עשר בכלל". וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל [הגהות טור, סימן תכ"ו, ב] "אמר המאסף, רבינו בית יוסף לא הביא חולק בזה, וכן פסק בספר הקצר. אבל אני מצאתי בשיטת סנהדרין לאחד מגדולי האחרונים בשם תלמידי הרב רבנו פרץ והרב המאירי ז"ל, דאפילו ששה עשר בכלל". וכן כתב בשו"ת כנסת הגדולה [אורח חיים סימן י"ג] שיכול לברך בליל ט"ז, וכתב עליו הרב המאסף רבנו רפאל קלמארו ז"ל בהגהת שיורי ברכה, וכתב "לעניות דעתי דדברי הכנסת הגדולה קשים, שהרי כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל, ואם כן מאחר דרובא דרבוותא סבירא להו דעד ט"ז, ולא ט"ז בכלל, הדר דינא דספק ברכות להקל, ואין לברך בליל ששה עשר". וכן כתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו [סימן ע"ח].
וכתב הרב אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [סימן תכ"ו, ט] "אין מברכין עליה כי אם עד חמישה עשר שלמים מעת המולד מעת לעת (שם סעי' ג). כגון: אם חל המולד במוצאי שבת שנים או שלוש שעות בלילה, מותר לקדשה תחילת ליל שני. ואם לא קידש עד חמשה עשר, ויום חמישה עשר הוא שבת או יום טוב יכול לקדש. אבל אם שישה עשר בשבת לא יקדש. ולאחר שבת יקדש בלא שם ומלכות".
נמצא לסיכום ההלכה דעת רוב הפוסקים שמברך עד ליל ט"ו, אבל בליל ט"ז אין לברך. וזו דעת רבנו הרמב"ם, האור זרוע, ספר האשכול, המאירי, רבנו מנוח, אוהל מועד, הכלבו, מרן השלחן ערוך, הרמ"ע מפאנו, והחסד לאלפים ועוד. וגם אם עבר מחצית כ"ט יום, י"ב שעות, ותשצ"ג חלקים.

נמצא איפה כי הלילה ליל י"ד באייר אפשר לברך לכתחילה כל הלילה.
שאלה - 199130
שלום לכבוד הרב. האם מורנו הרב הכיר את הגאון הרב יוסף משאש ז"ל שלפני הרבה שנים נפטר?
תשובה
הכרתיו ברוך השם, כשהגיע לפני 60 שנה לארץ הקודש, והשתתף בחופת תלמיד מישיביתינו פורת יוסף, פניו פני מלאך, לחייו אדומות ומאירות מהתורה, התפעלתי מאוד מדמותו והנהגותיו, והייתי מרותק למראיהו ניגשתי אליו ונשקתי את ידו ואני ילד צעיר חיבקני ובירכני.
הרב הצדיק נולד בשנת תרנ"ב, ונפטר ביום ב בשבט תשל"ד, הוא כיהן כרב הראשי לחיפה. ואספר לך משהו מהליכותיו, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג, סימן אלף ותת"ה כתב כי באייר תשכ"ט הוזמן לשאת דברי התעוררות בעיר אילת, וראה שארון הקודש מעוטר בדמויות אריות ונמרים, והתרחק מהארון, לפתע הוזמן בשחרים שבת לפתוח את הארון וסירב, כשעלה לדרוש פתח בדברי תוכחה על דמויות אריות על הארון ובפרוכת מול המתפללים המשתחווים וזה אסור.
במוצאי שבת קודש מיד בסיום תפילת ערבית הביאו משורים, וניסרו את הדמויות, ומספרי חייטים וגזרו מהפרוכת את התבליטים, ומסרום לאומנים שיתקנו את הדבר. וכששב לאילת בפעם הבאה ראה הכל מתוקן על מכונו כהלכה. הוא היה בן דודו של אביו של הגאון רבנו שלום משאש ז"ל רבה של ירושלים. זיע"א.
היה חותם על תשובותיו "היו"ם". ראשי תיבות הצעיר יוסף משאש.
שאלה - 198866
לכבוד הרב מוצפי שליט"א אני מתגעגע למקומות הקדושים... הנה פתחו היום עסקים. אני יכול לצאת ללא חשש?
תשובה
חוששני מאוד משיקולים זרים ומפזיזות, וחוסר שיקול דעת מקצועי, ממהירות ההחלטות, והקלות בה נפתחו עסקים, זהו איתות מסוכן לציבור שיתחיל להתפרץ החוצה, ותוצאותיה מי ישורנה. יש בזה קלות דעת ושיקולים זרים מהצד הכלכלי, והשיקולים מסכנים את חיי הציבור, שאינו מודע לסכנות.
מספר החולים הרשומים הוא נורא, קרוב לתשעת אלפים חולים, ורבים ישנם בלתי מזוהים או בלתי מודעים שהם חולים, המגיפה עדיין משתוללת במקומות רבים בארץ. יש מוקדים בגליל, בדרום, במרכז, וזה סכנת חיים.

די בזה שאנחנו שומעים על סכנה חמורה של חולים שקיבלו אירוע מוחי פתאומי מהווירוס הארור הזה, ונמצאים בסכנת חיים, כמה גיבורים צעירים, אבות לילדים קטנים מתו, רק אמש נפטרו שני בני זוג בירושלים והניחו יתומים ללא אב ואם, כמה יש שהם מונשמים ומורדמים, אין כללים, אין חוקים, אין גבולות, הווירוס אינו מכיר בהם, והוא נשאר נעלם לחלוטין, ואין מי שיודע מאומה.
חמירא סכנתא מאיסורא, וכשיש פיקוח נפש אין דבר העומד בפניו.
אל תצא, אל תיסע, אל תעלה לא לגליל, לא לקברי צדיקים, כי בנפשך הדבר.
שאלה - 198834
לכבוד הרב מוצפי היקר. אני ועוד הרבה חברים יקרים שעוסקים בחקלאות בארצנו הקדושה ( בקר. מטעים וכו) נשמח שהרב יחזק את עניין הברכה בתוצרת הארץ
תשובה
אשריכם אהובי, אשריכם ידידי, עוסקי במלאכת הקודש, מלאכתו של הקדוש ברוך הוא בעצמו, מלאכת אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שבטי י - ה עדות לישראל, כולם רעו צאן ובקד, זרעו וקצרו את הגידולים. והרי היא מכלל מצות ישוב ארץ ישראל, וכנזכר בבראשית רבה פרק ס"ד, על הפסוק שכון בארץ אשר אומר אליך, עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב, וכן שכון ארץ ורעה אמונה, תהלים לז, ג, הוי זורע הוי נוטע, וכי תבואו אל הארץ ונטעתם אפילו אין לו לאדם אלא חורבה אחת בתוך גנו חייב לעבדה בכל יום.

וכן במסכת בבא בתרא י"ד, א. איתא רבי ינאי נטע ארבע מאות כרמים בארץ ישראל, וכתב השיטה מקובצת שם בשם הראב"ד ז"ל שהוא משום מצות ישוב ארץ ישראל. והתורה הקדושה כמה מבכה ומקוננת על שממות הארץ, עקירת עציה, חורבן כרמיה, ונטישת אדמותיה, ולעומת זאת משבחת את פריה את עציה ואת תנובת שדותיה, וכבר אמרו אם ראית את הארץ שנותנת פירותיה צפה לרגלי משיח.

ועיין בילקוט עקב סימן תתס"ד על הפסוק ואספת דגנך תירושך ויצהרך, שתהא ארץ ישראל מליאה דגן תירוש ויצהר , וכל הארצות באות למלאת אותה כסף וזהב. ובמסכת שבת ל, א. אמרו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, היינו מיני מאפה ובגדים נאים. ובמסכת כתובות קיב, א. אמרו עתידים כל אילני סרק שבארץ ישראל שיוציאו פירות. ובויקרא רבה כה, איתא וכי תבואו אל הארץ ונטעתם, מתחילת ברייתו של עולם לא התעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחילה גם אתם אל תתעסקו תחילה אלא במטע.

ובזוהר הקדוש אמרו כשנכנסו לארץ ישראל, המן שהיה יורד להם במדבר נמצא בתוך אילני הפירות של הארץ, וזהו הטעם שבברכת על המחיה על הגפן ועל הפירות יש נוסח מיוחד לתנובת הארץ, והוא על מחיתה, על פרי גפנה, ועל פירותיה.
ומכאן קריאה לאחינו בני ישראל לרכוש במחיר מלא גידולים של ארץ ישראל בדווקא, וכך אני משתדל.
שאלה - 198648
לכבוד הרב
האם יש איסור לקחת צדקה מגוי?
אם יש קרן פילנטרופית יהודי יכול לקבל ממנה עזרה פרטית?
ומה הדין לעזרה ציבורית כמו תרומה לבניית בית כנסת מפילטרופ גוי אוהב ישראל מותר?

תשובה
אסור לקבל צדקה מגוי כמו שאמרו במסכת סנהדרין [כ"ו ע"ב, ע"ש רש"י ד"ה אוכלי דבר אחר] ופסקו הרמב"ם הלכות מתנות עניים [פ]רק ח, הלכה ט] ובשו"ע [יו"ד סי' רנ"ד , ב].
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ז אורח חיים סימן כב שכתב
בבבא בתרא (י ב) מבואר שאסור לקבל צדקה מן הגויים משום שנאמר ביבוש קצירה תשברנה, (פירש רש"י, כשתכלה זכות שבידי אומות העולם וייבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהן אז ישברו. ובפירוש רבינו חננאל הוסיף, קציר נמשל לחסד, כדכתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, וכשאין מלכות של אוה"ע עושים חסד, מלכותם הולכת ונשברת, וכל זמן שמלכותם של אוה"ע עומדת, מלכות ישראל מעוכבת. וכ"כ הרמ"ה (אות קלב). ע"ש). ואמרינן התם, איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דר' אמי, ולא קבלינהו, שדרתינהו לקמיה דרבא וקבלינהו משום שלום מלכות, שמע רבי אמי איקפד, אמר, וכי לית ליה ביבוש קצירה תשברנה, ואף על גב דעבד משום שלום מלכות, הוה ליה למפלגינהו לעניי גוים, ואמרינן דרבא נמי לעניי גוים יהבינהו, ור' אמי דאיקפד לא סיימוה קמיה.
שאלה - 198316
לכבוד הרב שלום רב האם יש ענין להתענות ביום ה באיר
בגלל הקמת ממשלת הכפירה? ראינו מה שכתב הרב בשם אביו לענין הבחירות בתש"ט

תשובה
ידידי היקר, כל דבר טוב בשעתו המתאימה, כאמור לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים, כל מה שתאמר לי דברי קנאות או קיצוניות, אנכי הצתעיר יכול לכתוב לך פי כמה, נולדתי בירושלים, ועקבתי אחרי גדולי הדור אשכנזים וספרדים, ליטאים, חסידים, מכל גווני הקשת, וראיתי כי כולם היו חדורים אהבת ישראל עמוקה, שהיתי חקוקה בנפשם, ולא כמו שהיום יש לצערינו רבים ההוגים ומדברים, אך בתוכם אינם אוהבים אלא את עצמם, אך הם כשהיו קנאים אהבו כל אדם מישראל והתפללו לשלומו.

היום במצבינו שכל הישוב בארץ ובעולם נמצא בסכנה קיומית מצד אויב נסתר, בלתי ידוע, גם לטובי הרופאים והחוקרים, לא לביולוגים ולא לבעלי שאר המקצועות. אסור לנו לגלות אפילו צל צלו של קורטוב קנאות או חלילה שנאה כלשהי גם למי שעויין את התורה. זה לא הזמן לעורר מדנים.

על כל אלה מה שתעשה, תאמר, תפעל, תסביר, לא יבינו אותך כלל, ויפרשו את דבריך כעויין ושונא, קנאי, אדם חסר רגש. ויצא שכרך בהפסדך. ולכן כשם שתקבל שכר על הדרישה, תקבל שכר על הפרישה. זה הזמן לשתוק ולהבליג, ועל זה נאמר "והמשכיל בעת ההיא ידום". ודי בזה לחכם ומבין מדעתו.
שאלה - 198251
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם מותר לי להתפלל עם כפפות להגנה מפני המגיפה? וכן החיוב לעטות מסיכה, האם מותר?
תשובה
הנה במסכת פסחים נ"ז, א, איתא שהעזרה בבית מקדשינו צווחה "צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, שהיה כורך ידיו במפת משי ועובד עבודה". ופירש רש"י משום חציצה בעבודה, וכן כתבו התוספות שם.
והן אמנם אזהרה שמענו שלא להתפלל בכפפות על הידים משום שאין גבהות לפני המקום, וכפי שכתבו הפוסקים והביאם הרב עיקרי הד"ט ז"ל [סימן ה, אות נ"ז] ועוד. כל זה כאשר יש בזה מנהג בזיון שאין דרך לעמוד כך לפני הגדולים.
אך כאשר עושה כן להגנה על עצמו מפני המגיפה המצוייה בעוונותינו בכל מיני מקומות ומשטחים, והרופאים מזהירים על כך, ובפרט שהדבר מפורסם היום בקרב כל הציבור, שעושה כן להגנה, אין בכך זילותא ומותר.

ואשר שאלת על ענין המסיכה שחוסמת את רסיסי הרוק מהפה והחוטם, וגם מגינה על האדם מרסיסים של אחרים, כיוון שהדבר נעשה מסיבה רפואית, ורבים וטובים נוהגים בזה, וכן מתייצבים בפני שרים ונכבדים באופן זה, אין בזה שום זלזול או בזיון חלילה. וגם דיני קנסות באו לכאן, שקונסים הרשויות את מי שאינו חובש מסיכה בכמה מאות שקלים.
ומה גם שידענו כי כמה רופאים כירורגים מהלכים כך בכדי הגנה מחיידקים וכדומה, וגדולי ישראל התירו להם להתפלל כך. ובפרט במי שנמצא לפי הוראות הרופאים בקבוצות סיכון חלילה, כפי שעיננו רואות השם ירחם, ואין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש.
שאלה - 198094
שלום לכבוד הרב שליט"א, באשר דעת כבודו כפי שהתפרסם שלא להעביר ספר תורה מההיכל לבתים לקרוא בו בציבור ונפשינו לשאול הגיעה, אם יש בזה צד איסור ומהו? יודיענו ושכמ"ה.
תשובה
בזוהר הקדוש [ויחי רכ"ה, א] כתב כי חמור מאוד אם גורמים גלות לספר תורה אפילו מבית הכנסת זו לאחרת, ולהלן כתב [אחרי מות דע"א ע"א] איתא "אמר רבי חייא תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא להו למתייא בר אנן, א"ר אבא צערא מודעא להו אורייתא מודעא להו דהא בשעתא דלית מאן דידע בהאי, אפקי אורייתא סמוך לקברי ואינון מתערי על אורייתא על מה אתגלייא לההוא אתר, כדין דומה אודע להון, א"ר יוסי ואינון ידעי דהא עלמא בצערא וחייא לא אתחזון ולא ידעי לאודעא להו, ביה שעתא כלהו צוחין על אורייתא דאתקלנא ואתגלייא לההוא אתר, אי בני נשא תייבין ובכאן בלבא שלים ותייבין קמי קודשא בריך הוא, כלהו מתכנשי ובעאן רחמי ומודיעין לאינון דמיכי חברון ועאלין ומודעין לרוח דבג"ע כמה דאמרן ואי אינון לא תייבין בלבא שלים למבעי ולמבכי על צערא דעלמא, ווי להון דכלהו מתכנפי לריקא אמרי מאן גרם לאורייתא קדישא דאתגלייא על ידייהו בלא תשובה". הרי לך כי ספר תורה שמוציאים אותו ממקומו בהיכל, נגרם לו גלות וחוסר כבוד.
וכן הוא [שם עמוד ב] "אמר רבי אלעזר האי דאמרו חברייא גלותא דס"ת אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא אחרא אסיר, וכ"ש לבי רחוב, אמאי לבי רחוב, אמר רבי יהודה כמה דאמרן בגין דיתערון עליה ויתבעון רחמי על עלמא, אמר ר' אבא שכינתא כד אתגלייא הכי נמי מאתר לאתר עד דאמרה (ירמיה ט) מי יתנני במדבר מלון אורחים וגו', אוף הכא בקדמיתא מבי כנשתא לבי כנשתא לבתר לבי רחוב לבתר במדבר מלון אורחים, א"ר יהודה בני בבל מסתפו ולא קא עבדי אפילו מבי כנשתא לבי כנשתא כ"ש האי".

ובתלמוד ירושלמי [מסכת יומא פרק ז הלכה א] "בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן". וכתב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל [סימן כ"ג] והביאו המרדכי ז"ל [ראש השנה רמז מרדכי מסכת ראש השנה פרק ארבעה ראשי שנים [המתחיל ברמז תש"י] "מצאתי בתשובה אחת דבני אדם החבושים בבית האסורים אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בראש השנה ויוה"כ כדאמרינן בירושלמי בפרק בא לו בכל אתר את אמר הולכין אחר תורה והכא תימא מוליכין תורה אצלו אלא ע"י בני אדם שהם בני אדם גדולים התורה נתעלה בהם".
והפוסקים האריכו בזה, ואזכיר בקצרה כמה מהם,
כתב הרב אור זרוע ז"ל [חלק א, קריאת שמע סימן ט] אדם חשוב מביאין,
והרמ"א ז"ל בדרכי משה קל"ה, י, בין חשוב בין חולה,
והרב מגן אברהם ז"ל כתב שם כג צריך שני התנאים.
והגאון החיד"א ז"ל בלדוד אמת סימן ד, אות י כתב לאדם חשוב מוציאים.

נמצא רק לצורך חולה או רב גדול מותר להוציא.
שאלה - 197879
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם מי שנפטר מהקורונה בפרט צדיק זה בגלל שבראש השנה נגזר עליו מיתה או שאם זה צדיק יכול להיות שהיה צריך לחיות ורק בגלל המצב משמיים החליטו שהוא ילך כפרה?

תשובה
אין מי שיודע בדיוק, וכבר דנו בזה הפוסקים והמפרשים, והיום ערב חג אחרון ולא אוכל להרחיב, ולכן אעתיק לך מה שכתוב בשו"ת הרשב"ש סימן קצ"ה

"בעל הקץ הקצוב אינו נכנס בדין החיים והמוות ביום ראש השנה, אבל נכנס לענין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה, וזהו שאמר עליו החכם ויש נספה בלא משפט, וכההוא עובדא דבפ"ק דחגיגה בעובדא דמרים מגדלא נשיא ומרים מקריא דרדקי. ואותן שלא נכתבו בראש השנה בבריאות אם פשעו בעצמם יבואו לידי חולי, כמו שאמרו ז"ל בפרק מי שמת גבי משנת האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא מתרפא משל עצמו, ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא שחלה בפשיעה וכו', היכי דמי בפשיעה כדאמר רב חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש. וכן מה שאמרו ז"ל בפ"ק דשבת ובפרקא דחסידי לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה".

"ואף על פי שנכתבה בראש השנה נפילת החרב והמגפה על הכלל, כדאמרינן בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר. וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי, וזהו אמרם בברכות בפרק הרואה ובבבא קמא בפרק החובל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. וענין חזקיהו שגנז ספר רפואות והודו לו חכמים ז"ל כדאיתא בפ"ק דברכות ובפרק מקום שנהגו אינו סותר זה, וכבר בירר זה הרמב"ם ז"ל בפסחים בפירוש המשנה, וזהו לפי שלא נכתב ג"כ במיתה ונשאר בחק האפשר. וכן תועיל השמירה מהמגפה והניסה ממנה. ואמרו ז"ל בפרק הכונס דבר בעיר כנס רגלך ורבא בעידן רתחא הוה סכר כווי, כלומר בשעת המגפה סוכר החלונות".
שאלה - 197777
נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו. סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות.
גדול הרבנים בארץ הקודש, מקים עולה של תורה בעולם כולו, איש האשכולות, ענק הרוח, ענוותן כהלל, המנורה הטהורה, זכה וברה, מרן הראשון לציון הגאון הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל. אשר השיב נשמתו הטהורה לבוראו הלילה.

תשובה
ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ דוחים את הגזירות, רבים השיב מעוון, קירב את ישראל לאבינו שבשמיים, חסידא קדישא לישראל, בעיצומן של ימי חג המצות הסתלק מאתנו, עוד אנחנו מבכים את מתינו במגיפה וסופרים אותם, כשבארצות אחרות נופלים אלפים, מי יודע במקום כמה אבידות הלך הצדיק לכפר על הדור, כי בתלמוד אמרו "אליהו בארבע", וראה זה פלא כי הוא הנפטר 104, שהוא גימטריא ארבע פעמים הוי"ה.
תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים. אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים. היה לנו לחומה ולמחסה ביום זעם.
חתנא דבי נשיאה, מורנו ורבנו קדוש ישראל ותפארתו, חסיד ועניו, ירא אלקים, אוהב ישראל, אשר מסר נפשו על התורה ועל הקדושה, רבנו שלום לופס זצוק"ל, רב העיר עכו.
וי לארעא דישראל דאבדה גברא רבה כהאי, אהה עלינו, אנה נוליך את חרפתינו, מי יתן לנו חליפתו, מי יתן לנו תמורתו, ונזכור מה שאמרו בתנא דבי אליהו זוטא [פרשה ט"ז] "וכל תלמיד חכם שמת ולא הניח תמורה ראוי להתאנח עליו לעולמי עולמים". ינוח בשלום על משכבו, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים בגן עדן.

נ,ב, כמה מגדולי ישראל בעבר נספו במגיפה.
רבנו האר"י ז"ל בשנת של"ב. בן ל"ח.
י"א הפרי חדש בשנת תנ"ח. בן ט"ל.
רבנו חיים אבן עטר בשנת תק"ג. בן מ"ז.
רבנו משה חיים לוצאטו בשנת תק"ד. בן ט"ל.
שאלה - 197765
לכבוד הרב שלום רב, בלבלו אותי עם כל מיני סגולות נגד הקורונה, אני מבקש משהו אמיתי שהרב יאמר לנו, אפשר?
תשובה
הסגולה הכי מפורסמת וידועה, וקיבלנו אותה מדור דור במקורות, וכל גדולי ישראל בכל הדורות סמכו ידיהם עליה, היא אמירת "פיטום הקטורת", הן בתפילה פעמיים בשחרית, ופעם במנחה. ואפשר במשך שעות היום, וכן מחצות לילה והלאה.
ועיין בזוהר הקדוש וירא ק"א, א. שכתב על רבי אחא שהגיע לכפר טרשא בגליל, ואמרו לו כי יש מגיפה שם לא עלינו, וכבר שבעה ימים מתים שם אנשים, מיד קיבץ עשרה אנשים צדיקים בכל פינה של הישוב וקראו את "סדר פיטום הקטורת", והמגיפה נעצרה.
גם בזוהר חדש שיר השירים די"ג ע"א כתב שאין דבר מועיל בעולם המשבר את כח הסיטרא אחרא בעולם רק הקטורת.

ועיין בזוהר ויקהל רי"ח, ע"ב כתב כי מי שאומר בכל יום פיטום הקטורתיינצל מכל מקרים רעים, מכישופים, ומכל מיני פגעים, מעין הרע, וממוות, ובאותו ום לא יינזק כלל.ואילו היו יודעים בנ האדם כמה מעלת מעשה הקטורת היו לוקחים כל תיבה ותיבה מפרשת הקטורת והיו מעלים אותה ככתר זהב על ראשם, ומי שיאמר אותם בכוונה, יהיה לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא.

ורבנו האריז"ל בספרו שער הכוונות האריך בשבחה ובמעלת אמירתה, וכתב שחשוב מאוד לאמרה אחרי חצות הלילה ותועיל מאוד.
שאלה - 197230
לכבוד הרב אור עיננו, הלוחם מלחמות השם. נבקש ביאור אימתי אנחנו צריכים למחות נגד הכסילים הידועים, ואימתי עלינו לשתוק.
תשובה
עיין בספר משלי פרק כו, שני פסוקים צמודים. ד. אַל־תַּ֣עַן כְּ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּֽן־תִּשְׁוֶה־לּ֥וֹ גַם־אָֽתָּה: ה, עֲנֵ֣ה כְ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּן־יִהְיֶ֖ה חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו:
ובתלמוד [שבת ל, ב] שאלו "כתיב אל תען כסיל כאולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו? לא קשיא, הא בדברי תורה, הא במילי דעלמא.
ופירש רש"י ז"ל שם בדברי תורה היינו הלכה מותר לענות כאיוולתו.
ועיין עוד ידידי, במדרש משלי פרשה כ"ו, סימן ה.
ענה כסיל כאולתו. אמר ר' יהושע בן לוי במקום שאין מכירין אותך ואותו, למה, פן יהיה חכם בעיניו, שלא יהו אומרים אילולי לא היה חשוד בדברים שהוא מדבר עליו, לא היה שותק לו". ובדומה לזה פירש תנא דבי אליהו רבה פרשה ט"ו.
ומה נעמו דברי הרלב"ג ז"ל שם "אל תען כסיל כאולתו, במה שיטיח כנגדך מהדברים לחסרון דעתו, כי אין ראוי שתטה אזנך לשגעונותיו. פן תשווה לו גם אתה, רצונו לומר שהיה זה סכלות ממך אם תעריך דבריו באופן שתתפעל מהם.
ענה כסיל כאולתו להסירו מהטעות שנפל בו בדברי חכמה.
פן יהיה חכם בעיניו, במה שמצא מזה וישאר עם הדעת הנפסד ההוא, והנה בזה אין ראוי לך לשתוק, כי הוא הראוי שתסיר המכשולות מלפני האנשים בחזקת היד".
לכן זה הידוע ומפורסם הנח ידך ממנו, כי הכל יודעים אותו ואת שיחו. אך זה המראה עצמו ידען וחכם, והוא בור וריק, והציבור בני התורה טועים בו, עליך לפרסמו.
שאלה - 197229
שלום לכבוד הרב. בבידוד, אין אפשרות לברך ברכת הלבנה תחת כיפת השמים. יש היתר במצב שלי לברך תחת תקרה ולראות הלבנה דרך החלון?
תשובה
כתב הגאון הבית חדש [סימן תכ"ו] לגבי יציאה תחת כיפת השמים "מיהו כל זה היכא דאפשר אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי כששרויין בין הגוים יכול לקדש בביתו דרך חלון ופתח". וכתב בשיירי כנסת הגדולה [הגהות הטור, סימן תכ"ו, ד] "מצאתי כתוב בשם תלמידי הרב רבנו פרץ ז"ל שכתב, שתחת גג ותקרה שהרגילו שלא לברך לא ידעתי.
וכתב הב"ח דהא דאין מברכין אלא במקום מגולה, היינו דוקא היכא דאפשר, אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ, אי נמי כששרויין בתוך הגוים, יכול לקדש בביתו דרך חלון ופתח. עד כאן. ובספר מטה משה [סימן תקל"ז] כתוב, ואני ראיתי את מורי הרב [הוא מהרש"ל] ז"ל שהיה יושב בחבורה שמח וטוב לב, והגיע שעת קידוש הלבנה, ולא היה רוצה לצאת לחוץ, וציווה לפתוח לו החלון נגד הלבנה ובירך ברכת הלבנה. ע"כ.
וכן כתבו הגאון הפרי חדש ז"ל [תכ"ו, א] כי אין לעמוד תחת הגג, אך שיש לו מיחוש יכול לברך בביתו ויביט דרך החלון. ורבי יעקב מליסא ז"ל בדרך החיים [סימן צ"ג, ה], והרב עולת שבת [תכ"ו, ד], והאליה רבה [שם י"ז]
וכתב הרב יוסף אומץ יוזפא [סימן תס"ט] "ומי שרואה את הלבנה בביתו באישון לילה בשעה שבני אדם ישנים, ומתיירא ללכת אנה ואנה לקדשה במקום הגלוי תחת השמים, עד כי רב הפחד עליו שעל ידי כן לא יקדשנה בלילה ההיא ואז יעבור מן קידושה, נראה לי דאין לחוש לדברי המחמירים לקדשה דווקא תחת כיפת השמים, דהיינו המהרי"ל ומהרי"ו, ויש לסמוך על דברי הגאון מהר"ש לוריא ז"ל שכתב בעל מטה משה שראה אותו שמח וטוב לב, והגיעה שעת קידוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ, וציווה לפתוח החלון נגד הלבנה וקידשה. ומכל מקום טוב בעיני להוציא הראש חוץ לחלון בענים שלפחות לא יהיה ראשו תחת הגג, גם אם בראש כל חוצות יש טינופת מוטב לקדשה בבית ממקום הטינופת. ואם אי אפשר רק לקדשה במקום הטינופת, אל יקדשנה כלל דהוי מצוה הבאה בעבירה גדולה באיסור כרת [במדבר ט"ו, ל"א] דכי דבר השם בזה".
ומרנא הגאון החיד"א ז"ל כתב בספרו ברכי יוסף [אורח חיים סימן רכ"ד, א] "יש להסתפק אם ראה דבר שמברכין על ראיתו בעד החלון והוא מכוסה בזכוכית לבנה הנקראת ג'אם, אך מן הזכוכית ראה יראה הדבר ההוא ראיה טובא מי נימא דיכול לברך דהא קחזי, או דילמא בעינן ראיה בלי הפסק, ומן הזכוכית לא שמה ראיה". והביא דברי הרב יד אהרן ז"ל [סימן רכ"ה] שכתב בשם הרב שבות יעקב [חלק ב, סימן ל"ח] לגבי ברכת שהחיינו על הפירות שמעיקר ההלכה תיקנו אותה על הראיה, וסומא מברך גם על הראיה מכיוון שהוא בראיה אצל אחרים, ולא דמי למאורות, אלא מכיוון וחזרו ותיקנוה על האכילה יכול לברך. ואפשר להביא ראיה לכך ממה שמצינו גבי רב ששת שהיה סגי נהור ובירך על המלך כדאיתא בגמרא [ברכות נ"ח, א].
והגאון החיד"א ז"ל כתב לחלק בין ברכה על המלך לבין שאר ברכות הראיה, דשאני ברכת המלך דנתקנה שמרגיש בכבוד המלך, ואם יזכה יבחין. ואם כן גם סומא יש לו הרגשה וחוש השכל מבחין בכבוד המלך ויכול לברך, אבל שאר ברכות הראיה, דהיינו לראות הדבר עצמו, הדבר ברור כמו שכתב הרב יד אהרן דבעינן שיראה בעיניו. וכן ראיתי למהריק"ש [סימן תכ"ו] שכתב דמדקאמרי הרואה לבנה וכו' תלו בראיה וסומא פטור, וכן משמע קצת מדברי הרדב"ז בתשובה סימן שמ"א. ואף מהרש"ל בתשובה [סימן ע"ז] ודעימיה שכתבו דסומא מברך ברכת הלבנה, שאני התם דמדמו לה ליוצר המאורות, משמע דשאר מילי דראיה סומא לא יברך כדברי הרב יד אהרן, וכפ"ז בנ"ד אכתי לא שמיע לן אם יברך".
וכתב בספרו מורה באצבע [אות קפ"ה] "נכון לצאת לקראת הלבנה לברך, ואם יש לו מיחוש יכול לברך דרך החלון, ואם מצטער מן הרוח שהוא קצת חולה וירא שלא יזיקנו ושמא יעבור הזמן, יכול לברך כשרואה אותה מן החלון דרך זכוכית הנקארת ג'אם, ובלבד שיראנה מאירה ובהירה".
אולם הגאון הרב שמואל אבוהב ז"ל בספרו שו"ת דבר שמואל [סימן רמ"ב] כתב בתשובה להגאון הרב ישראל לינגו ז"ל שלא לברך כי אמרו בתלמוד שרואה אותה בעששית אינו מעיד עליה בקידוש החודש, ולכן גם אם רואה דרך זכוכית לא יברך מטעם ספק ברכות להקל עיין שם.
ובשו"ת קול אליהו [חלק ב, סימן י"ז] כתב ששאלוהו שהוא מן המתירים לברך בעד החלון היפך הוראת הרב דבר שמואל, ונימק היתרו שאם עברו עליה שבעה ימים שלמים מעת המולד, והיא מאירה יפה כלבנה, והאור נכנס לבית בעד החלון וניכרת פגימתה, וסיים דבריו "כיוון שיודע הוא שהלבנה היא במקום הזה ונהנה מאורה, פשיטא שיברך וזה ברור לעניות דעתי".
והגאון החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל כתב בספרו חסד לאלפים [תכ"ו, א] "ואין לעמוד תחת הגג (רמ"א שם סעי' ד) אלא תחת אויר הרקיע. אם לא כשלא יכול לצאת החוצה לאיזו סיבה, יכול לברך אפילו דרך חלון המכוסה בזכוכית, ואפילו יש סריגה".
הראת לדעת שבמקרה שלך מותר לברך דרך החלון, רפואה שלימה.
שאלה - 197118
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
איש מירון, האבא של האכסניה, איש חסד רם מעלה, הרב בן ציון קופרשטוק ז"ל נפטר הלילה מהקורונה. אולי דברי ניחמים.

תשובה
מה אענה ומה אומר ולבי חמרמר, אוי נא לה אמרה ציון כי אבדה כלי חמדתה, אדם נפלא, אדם יקר, איש תבונה, משרת בקודש פנימה, במערת בוצינא קדישא עילאה, בהיכלא דרשב"י זיע"א.

הכרתי את האיש והיה קרוב מאוד ללבי, בעל נשמה יקרה, מפז נבחרה, קשור בכל נימי נפשו למקום הקדוש והנורא, העריץ בכל נימי נפשו את המקום הקדוש, ומסר נפשו בימים ובלילות על משמר המקום וקדושתו, התאבק בעפר רגלי החכמים, לא היה לו לא יום ולא לילה, לא שבת ולא מועד, ימים טובים, כימים נוראים, שימש בקודש בהתנדבות ובמסירות אין קץ.

אהב כל יהודי באשר הוא, קטן כגדול, מגדולי ישראל ועד קטני הקטנים, שירת בנאמנות כל איש אשר בא להסתופף בבית אלקים, הוא מקום הקודש מערת הרשב"י, ללא הבדל עדה, מוצא, משפחה או קורבה, לכולם נתן את נפשו, והיה מכבד כל יהודי ואוהבו כנפשו ומאודו.

לפני שנים אחדות כאשר היו תכניות מצד גורמי השלטון להפוך את הקדוש חלילה ל"אתר תיירות", "מרכז קניות", "מרכז הסעות" ועוד, עמד כצוק איתן, ופעל מאחורי הקלעים בסתר ובגלוי, לסיכול המזימה להפוך את המקום למרכז פריצות וחילול הקודש, והצליח ועלתה בידו מטרתו הקדושה.
חבל על דאבדים ולא משתכחין, מי יתן לנו תמורתו, מי יתן לנו חליפתו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים בגן עדן, וינוח בשלום על משכבו.
תנחומינו למשפחה היקרה והכבודה.
שאלה - 196804
לכבוד הרב מוצפי 150 בנות ישראל קיבלו על עצמן להוריד את התמונות שלהם ממקומות הטמאים הפייסבוק והאינסטגרם ומהוצאפ אם אפשר כמה דיברי חיזוק להם ביטלו הרבה גזרות ושימחו את ה"
תשובה
אשריכן בנות ישראל הכשרות, אשרי חלקכן, מי ידמה לכן? אני מקנא בעולם הבא שלכן. דעו, כי מעשה גדול עשיתן, ואני בטוח הלילה הזאת כי סילקתן חרון אף מישראל, בזה שאתן מסלקות את תמונותיכן ממקומות הטינופת, השכינה הקדושה ששה ושמיחה על מעשיכן.

דעו, כי בזוהר הקדוש מובא שכאשר בת ישראל מתנהגת בפריצות, מחנות מחנות של מלאכי חבלה מקיפות אותה, וצועדות לפניה להזיק לא עלינו לבאים לקראתה, וכל הצרות בעולם בגללה באים. וכשהיא מתנהגת בצניעות, מחנות מלאכי השרת צועדות לפניה ומגרשות את כל המזיקים העומדים בדרכה.
אעלה הלילה על יצועי שש ושמח על מעשה נפלא זה, כי אתן הייתן בצד השני, וחטפתם את נשמותיכן הקדושות מהשבי של כוחות הרשע אל הקדושה, ואת השכינה שגלתה עמהן פדיתם מהשבי, שמחה גדולה בשמיים הלילה.

אין מלים בפי לתאר את המעשה הנפלא שעשיתן, השם יתברך יברככן הלילה הזאת בפני האבות והאמהות הקדושות והטהורות, ויחד עם כל הצדיקים שבגן עדן עתה בחצות הלילה מברכים אתכם בהצלחה וחיים טובים, באושר ועושר, חיים טובים וכבוד, ברכה והצלחה עד בלי די.
בזכותכן יבא גואל לישראל. במהרה בנחת ובשמחה.
שאלה - 196800
לכבוד הרב שליט"א, אפשר לרשום באתר תפילה לתיקון המגיפה?
תשובה, בשם השם נעשה ונצליח.

תשובה
סדר תיקון המגיפה.

יאמר תחילה פסוק [תהלים נ"ט, י"ז].
וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי.
לי צר ביום ומנוס לי משגב היית כי חסדך לבוקר וארנן עוזך אשיר ואני.
ויאמרנו שלש פעמים ישר והפוך ברציפות. ואחריו יאמר.

יהי רצון מלפניך אדוני אל - הינו וא - להי אבותינו, שתעשה למען רחמיך וחסדיך, ובזכות התורה הקדושה, ובזכות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן יוסף ודוד. שתתמלא ברחמים על כל יושבי העולם, ועל עמך ישראל,
ויכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותיכנס לנו לפנים משורת הדין, ותבטל מעלינו ומעל כל עמך ישראל כל גזירות קשות ורעות, ותצילנו מכל חולי ומחלה, ומכל צרה וצוקה, ומכל נזק וחבלה, מדבר וממגיפה, ובפרט ממגיפת הקורונה הנקראת קוביד 19, ולא תתקרב אלינו ולא תיכנס בגבולינו. וכל החולים מעמך ישראל תרפאם ותחלימיהם, והעלה ארוכה לכל מכותיהם וחולייהם, ויהיו בריאים בכל איבריהם וגידיהם, ותקיים בהם מקרא שכתוב והסירותי מחלה מקרבך.
ונאמר וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ.
יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝קֹוָ֗ק צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי.
שאלה - 196636
בס"ד,
הרב הגאון בבקשה תעזור לעם ישראל ותחזק אותנו את הפשוטים רוצים לשמוע אותך תעזור לנו בבקשה תגיד לנו מה לעשות תיצור אחדות בעם ישראל תרבה את לימוד התורה תפיץ את דברי קודשך

תשובה
ומה אעשה ולבי עלי דוי, בשמיים זועמים, יהודים בארץ ובחו"ל מתים במספרים מדאיגים, ביממה האחרונה נפטרה אם אלמנה בודדה לשבעה ילדים קטנים, כי יש עוונות והמקטרג עובד, שנים הנני זועק עצור!!! ואין שומע!!!
היכן היית בפסח שעבר כשאירגנו הופעות ליצים וליצניות ב"היכל" הטוטו?
היכן היית כשאותו ליצן ערך "ערב בדיחות" לנשים בלבד, בבית הכנסת "חומאני עלוש" בצפת, הנקרא על שם צדיק וחסיד?
והיום בשמיים הגיבו וסגרו לנו את בתי הכנסת, כי גם אנשים שבידם הדבר לתקן מילאו פיהם מים, ואפילו תמכו במעשים הנלוזים.
איפה היית כשאנשים מסויימים מבני ברק תמכו בעד מעשיהם המושחתים, ואתר הכרויות המוכרים את בנות ישראל לרחוב.
איפה היית כשאנשים מדברים בבית הכנסת דברי חול, לשון הרע וליצנות?
היכן היית כשאתר זימה עבד ועובד היום, ללא הפסקה?
היכן היית כשאנשים מסרו עצמם ומחו, נתבעו לערכאות של גויים, והיו ליצים שמינו עצמם ל"דיינים" ונתנו להם גושפנקא, ו"התירו" להם לתבוע?

מדוע לא פנית לגדולים הספרדים, ולא התחננת על צעירי הדור המתדרדרים?

הידעת כי עם ישראל הוא עם קדוש, ואינו ככל הגויים, וכשאנחנו סוטים מהדרך חלילה יש זעם למעלה, ואנחנו בוכים יומם ולילה על חללי בת עמי. רשעים חוטאים, והצדיקים משלמים.

אחי ורעי נשוב בבכי לאבינו שבשמיים כי הוא אבא רחמן, ואם ניכנע אליו הוא ישיב חרון אפו ויאמר למלאך המשחית הרף. ושלום על ישראל.
שאלה - 196595
לכבוד הרב שליט"א, שלומו יסגא לעד, שמענו מפי כבודו כי הפחד אינו טוב למגיפה, יורנו מורנו מאמר זה אם אפשר?
תשובה
עיין להגאון רבנו יוסף חיים זיע"א שכתב בספרו בן יהוידע על מסכת בבא קמא ס, א. "ואומרים הרופאים בדרך משל ומליצה, פעם אחת היה חולי החולירא בעיר אחת גדולה, וקודם שהתחזק החולי, מצא אדם אחד את המשחית הממונה על המחלה, ואמר לו כמה נפשות אתה רוצה לקחת? ואמר חמשת אלפים, וסוף דבר מתו באותה העיר חמשה עשר אלפי איש, וימצא האיש את המשחית, ויאמר לו למה שיקרת? והשיב, לא שיקרתי, כי לא לקחתי בחרבי בידי אלא חמשת אלפים, ואותם עשרת אלפים מתו מחמת הפחד והבעתה שהיתה להם בעבור אותו החולי בעיר".
נמצא כי הפחד גורם ראשון במדריגה, וצריכים להיות שמחים בעבודת השם יתברך, ובפרט שחג החירות הנה הוא מגיע, וסימן טוב הוא לנו. ויש לנו צדיקים ברקיע המתפללים עלינו, האבות והאמהות, הנביאים, הזקנים, חכמי המשנה והתלמוד, הראשונים והאחרונים, כולם כאיש אחד עומדים בעצם הימים הללו ומתפללים עלינו ומגינים במעשיהם הטובים שעשו בעולם הזה, על כל ישראל, לכן אחי ורעי, באו ונתחזק, נקבל עלינו לא לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, נשמור עליהם מכל משמר, גם ניזהר בימים הללו יותר בכל צעד ושעל, ונתחזק וירבה השלום והשלימות בישראל.
שאלה - 196586
שלום לכבוד הרב שליט"א שמעתי פעם מכבודו אודות אלו שמדברים בבית הכנסת באה מגיפה זה נכון?
תשובה
כתב הגאון מורנו רבי חיים פלאג'י ז"ל בספר החיים סימן מה. אות ד.
כתב הרמב"ן ז"ל [במדבר פרק ט"ז]"כתיב (ש"ב כד א) ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר (דברים יב ה) לשכנו תדרשו ובאת שמה, עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר (ש"ב ז א ב) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה. והנה דוד מנעו השם יתברך מפני שאמר (דה"י א כב ח) כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם".

וכתב בספר חיים "ומכל מקום נקטינן כי כמו שיש עונש מגיפה חס ושלום על ידי שלא תבעו בנין בית המקדש, כמו כן יש חס ושלום עונש מגיפה כשאין תובעים בנין בתי כנסיות שהם במקום בית המקדשכמו שכתוב ואהי להם למקדש מעט.ונהירנא כד הוינא טליא דקודם שנבנו הבתי כנסיות שבעירנו איזמיר בשנת התק"ס, בכל שנה ושנה לא היה נקי בעיר מדבר ומגפה, בין רב למעט. וכשנבנו הבתי כנסיות שבעיר בשנה הנזכרת עד שנת התקע"ב ואילך, שהתחילו בתי הכנסיות להיחרב והיו צריכים לבדק הבית שחזרה המגיפה בעיר, לא תקום פעמיים צרה, וכשנבנו הבתי כנסיות וחיזקו את בדק הבית ותיעצר המגיפה מעל עמו ישראל אמן".
שאלה - 196360
כבוד הרב שליט"א, זכור לי שהרב אמר כי הרב יוסף חיים ז"ל אמר באיזה שנה שהמשיח לא יבוא באותה השנה?
תשובה
נכון, כן סיפר לי אבא ז"ל כי היה זה בשנת חמשה אלפים תרס"ו. היא שנת 1006 למנינם. בעקבות עיון בסוגיה בזוהר הקדוש וירא קי"ז, א. שם כתב כי בכל שנת 66 מאלף השישי תתחזק השכינה ומסוגל מאוד לבוא הגאולה.

אבי ז"ל היה בן 6 שנים ובעל זכרון מדהים, ואמר כי כמה מזקני החכמים חישבו ומצאו כי הם באלף השישי, מאה השישית - ת"ר, עשור השישי - ס, שנה שישית - ו. = התרס"ו.
כאש בשדה קוצים פרצה השמועה והיה זה ביום תשעה באב התרס"ה, וכל היהודים בבגדד שהיו חדורי אמונה ואוהבי ציון, החלו לארוז מטלטליהם, ואמר לי אבא ז"ל כי הוא זוכר שהשכנים ארזו את החפצים המיוחדים והנחוצים יותר, בוקץ' בוקץ' [בערבית חבילות בד], ואמרו הננו עולים לירושלים, מכרו רהיטים, כלים, חפצים ועוד.
הערבים השכנים שמעו גם הם כי היהודים מתכוננים בתחילת השנה החדשה לעלות לציון, וכשהיהודים הציעו להם את חפציהם בחצי מחיר ובשליש ורביע, סירבו, ואמרו להם בין כך אתם עוזבים הכל ונוסעים, ואנחנו ניקח את שלכם חינם, פועלים עזבו את מעבידיהם, סוחרים חדלו מלהתעסק במסחר, וחלק ניכר מהציבור היו בטלים ממלאכה. והכל חיכו למוצא פיו ל ראש הגולה הוא הגאון העצום רבנו יוסף חיים זיע"א.

בשבת שובה שנת התרס"ו נשא הרב את דרשתו, המונים הגיעו לשמוע את מוצא פיו, במשך שעתיים האריך בדרשתו כמנהגו, והיו שם 50 אלף!!! יהודים משתתפים, וקולו מצלצל כפעמון, בסיום הדרשה שתק הרב ואמר "אני יודע שאתם מחכים לשמוע את דברי על ענין המשיח, לעיני כל גדולי הרבנים, בפני ארון הקודש, הנני מודיע לכם, כי השנה שנת התרס"ו לא יבא המשיח, לכו לכם לאהליכם, חזרו לעסקיכם, תפרנסו את בני ביתכם, בשנה הבאה ולכשיבוא הגואל הוא ידאג לכל צרכיכם, הוא אינו זקוק להכנות שלכם.

כל הציבור יצאו כפופי קומה מאופקים והמומים מהדברים, התעשתו והכינו עצמם ליום הכיפורים הקדוש, ואמר לי אבא ז"ל כי אותו יום הכיפורים היה יום תפלה וזעקה מכל הלבבות בכמיהה לגאולה. לאחר שלש שנים תמימות בי"ג באלול התרס"ט הסתלק הרב לבית עולמו. זיע"א.
שאלה - 196051
לכבוד מורנו הרב, מדוע כאן במדינת ישראל חובה לציית לבית המשפט ולא לתורת ישראל?
תשובה
שאלה עתיקת יומין היא, כי כך מראש תיכננו ובנו, דרסו והכניעו מקימיה, הם סירבו בכל עוז לא להזכיר שם השם ב"מגילת העצמאות". ואם בעבר פה ושם היו מי מהמדינאים והפוליטיקאים שהזכירו בחצי פה "בעזרת השם" היה זה מס שפתיים, הם הקימו מגדל בבל את בתי המשפט במתכווין ובקו הכי נוקשה לרמוס כל סממן יהודי בארץ, ולהדגיש את סמכות המשפט, ולנגח את ההלכה היהודית מימות עולם.
הם זממו להקים תחליפים לתורה, להלכה, ליהדות, לחקיה ומשפטיה. והמגמה היתה להוציא מהרבנים את הסמכות ההלכתית והציבורית.
את הרבנים הם בדקו בפינצטה, ובמיקרוסקופ, ורק מי שנכנע והלך בתלם ערכו לו הצגת בחירות והעמידו אותו.
בעוד שכל מערכת המשפט אינה נבחרת על ידי הציבור, אלא בשיטת "חבר מביא חבר", וכל מי שמשהו לא נראה אצלם פסלוהו. כך בכוח, בשיטות לחץ, בקשרים, הקימו את הפירמידה הזאת למצוא חן בעיני הגויים.
כשראו שיש התעוררות בציבור לחזור אל המקורות, דאגו להפיץ מאמרים כתבות, חדשות, אינפורמציה עויינת ומגמתית להבאיש את הציבור החרדי בכללותו בעיני הציבור הכללי.
השיכו מהעם את משה רבנו, הנביאים, השופטים, הגאונים, הפוסקים הראשונים, גדולי האחרונים, חכמי הקבלה, אנשי המוסר, והחליפו את המורשת המפוארת של שרשרת הדורות, במשענת קנה רצוץ החוקים העותמאנים, הבריטים, הצרפתים, ושאר ירקות.

לא מזכירים שם שמים כלל.
שאלה - 195923
לכבוד הרב, האם יש מקור למנהג להקפת קבר הרשב"י בארבעת המינים?
תשובה
אינני יודע אם המדובר בארבעת המינים בכל ימי השנה, או דווקא בסכות?
הנה בתלמוד [סוכה לז, ב] איתא "אמר רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים". אמנם אין המדובר בארבעת המינים, אלא בהנפת שתי הלחם.

בכל אופן הקפת קבר הרשב"י עליו השלום יש לה מקור, וכן כתב מור אבי ז"ל בספרו שפתי צדיקים במבוא, והוא מדברי מרן הבית יוסף זיע"א.
בספר מגיד מישרים פרשת אמור
"והא גשמים דאתו לא הוו דוגמת שפך לו קיתון על פניו חס ושלום, אדרבא נתקבלו דבריכם ורשב"י ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם, אלא דכיוון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים, נתעוררו המים ובאו. ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת [הכוונה נוספת] היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל. ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים, כדי שלא תקיפו יותר עליהם. וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר, תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותיענו. ועל כל צרה שלא תבא על הצבור תקיפו אותם שבעה פעמים ותיענו.
ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכם זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם, ואם תתמידו לקרות, כן יגלו לכם רזין עלאין. וכלהו רמיזין בזוהר. אלא דלא מסתכלי בהו עד דיתגלו לון, ואז ידעו למפרע אתר דרמזו להון דהא בהאי זוהר דבנייכו רמיזי כמה רזין עלאין דלית לון חושבנא, אלא דבני נשא לא מרגישין בהו וכד יתגלו להו ירגישו בהם ואתה שלום".
שאלה - 195749
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
שלום רב , האם זה נכון שכאשר מקבלים תענית של ערב ראש חודש צריך להתענות לפני המולד של החודש תודה רבה אורך ימים ושנות חיים אמן כן יהי רצון

תשובה
נכון מאוד, כתב מרן החיד"א ז"ל בספרו מורה באצבע [אות קע"ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
והגאון הרב בן איש חי [שנה שניה פרשת ויקרא כתב "תענית ערב ראש חודש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ערב ר"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד".
ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
והגאון הרב בן איש חי [שנה שניה פרשת ויקרא כתב "תענית ערב ראש חודש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ערב ר"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד".
שאלה - 195546
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
שבוע טוב ומבורך לרב!
ידוע מעלת עליית שישי לתורה! אך אם הרב יוכל בבקשה לפרט מה המעלה של עליית שישי ושל כל אחד מהעליות לתורה! והיכן המקור למעלת העליות?

תשובה
בזוהר הקדוש [שלח לך [קס"ד, ב] "ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר, מגדל עז דא תיבה וספר תורה דאיהו עז לשוואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יי' איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין, בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת, אלא קרא דריש בהאי ובהאי, כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה, כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו, שתיתאה דסליק מאינון שבעה, א"ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין, בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ דברי צדיק דא".
וכן הוא בספר תולעת יעקב [שחרית שבת אות י"ג] "וקורין שבעה, כנגד שבעת ימי בראשית ושבעה קולות שניתנה בהם התורה [זוהר ויקהל ר"ו, א]. וכהן קורא ראשון כי הוא הראש, ואחריו לוי, ואחריו ישראל כי כן הסדר, והששי הוא בדוגמת הצדיק וצריך שיהיה הגון, ועליו נאמר [משלי י"ח, י] מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק, בספר תורה ירוץ הדברים הצדיק הזה, ונשגב, מיראת מלאך המות שיאריך ימים ולא ינזק לעולם [זוהר שלח לך קס"ד, ב].
וכן כתב בשער הכוונות [דע"ג ע"ג] "גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא היה עולה לס"ת אלא שישי כמו שנבאר בעזרת השם בשם ספר הזוהר על רבי כרוספדאי".
וכתב עוד בשער הכוונות [שם ע"ד] "ועתה אבאר לך טעם מה שכתב בספר הזוהר בפרשת שלח לך כי רבי כרוספדאי תמיד ליבא מיומוי לא סליק בשבת לספר תורה אלא שתיתאה דאיהו צדיק, ועליה אתמר מגדל עוז שם השם בו ירוץ צדיק ונשגב. הנה נודע כי חמשה חסדים מתפשטים וכו', ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי כולו מגולה ולכן ר' כרוספדאי לא הוה סליק לס"ת אלא שתיתא' שהוא כנגד היסוד המגולה ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא הג' שהוא כנגד הת"ת שאורו מגולה ברובו בב' שלישיו התחתו' ושאר העולי' כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו השנים הנזכרים אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבו' ואחריו הגבו' ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכול' הוא הז' כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלי'. וזהו טעם מ"ש בגמ' הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה ועבד וקטן וכמו שנז' בדברי הפוסקים וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי השביעי גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן".
וכן כתב בספר פרי עץ חיים [שער השבת, פרק י"ט] "הנה כל השבע תחתונות הם אור מגולה. אמנם כבר ידעת, כי כל מציאות שמתגלה באבא, הוא ביסוד לבדו, כי כבר נפסק יסוד דאמא, ומה שאנו אומרים כי כל הז' מגולין, הענין הוא, כיון שהחסדים מגולין, מכה האור שלהם בכל הצדדים, ובנצח הוד דאבא, ומתגלין אורם בפנים, אך ודאי שאינו נקרא גלוי כמו היסוד. והנה אין כאן גילוי, רק שני שליש תפארת, ויסוד כולו, נמצא הגדול שבכולם הוא היסוד, כי כולו בגלוי, לכן ר' כרוספדאי לא היה סליק אלא ששי, כי הוא מקבל אור מגולה בכולו. ואחר היסוד הן שני שליש תפארת, והוא שלישי, כי הוא מגולה רובו, שהם שני שלישים תחתונים שלו. ואחר שני אלו, הם שאר העולין, ובהם יהיו המדרגות כפי גובהן, כי החסד גדול מגבורה, ואח"כ נצח, ואח"כ הוד, ואח"כ מלכות. אך התפארת גדול מכולם, והיסוד גדול מכולם. והז' קטן מכולם, כי שם הארה מועטת מאוד, כי אינו רק סוד העטרה לבד, ולכן הכל עולין למנין שבעה אפילו נשים, שהוא סוד השביעי, כמו שכתבו הפוסקים. ראיתי למורי זלה"ה, שהיה נוהג לומר בריך שמיה, הנזכר בזוהר פרשת ויקהל כשהיו מוציאין הספר תורה בשבת מהיכל בשחרית, עיין בשער קריאת התורה. גם כשהיה עולה לתורה בשבת, היה תמיד ששי".
וכן כתב הרב מגן אברהם ז"ל [סימן רפ"ב, ט] "מה שנהגו למכור ששי בפני עצמו יש קצת סמך מהזוהר שלח לך". ובספר מעשה רב [סימן קל"ג עם הוספות רבות] כתב שהגאון רבנו אליהו מווילנא ז"ל היה עולה שישי בכל שבת. וכן תמצא במנהגי קהלה קדושה בית אל בירושלים [אות ל"ה] שכתב "השליח ציבור עולה תמיד שישי סמוך, והוא דווקא ברכות קריאת ספר תורה תחילה וסוף בכוונה, ושאר המכוונים כשיעלו אין מכוונים, וביום טוב יעלה השליח ציבור משלים". ונודע כי מנהג היה כי "הרב החסיד" הלא הוא ראש המקובלים, שהיה הרש"ש זיע"א הוא היה החזן הקבוע.
וכן הוא בספר רוח חיים [קל"ו, א] לרבנו חיים פלאג'י ז"ל שכתב "ומנהג קהל קדוש בית אל יכוננה בצדק דהוא בקהל חסידים של עיר הקודש ירושלים תבנה ותכונן, דהגדול שבהם עולה סמוך דהוא יסוד בעליית השישי, דכך נוהגים מימי עולם ושנים קדמוניות". וכן כתב בספר דרכי חיים, הנהגות רבנו חיים מצאנז ז"ל כתב [ד"ט, ע"א] כי דרכו של רבנו הקדוש לעלות לשישי בכל שבת קודש, ובשבת שירה היו קוראים השירה לשישי, וגם עשרת הדברות היו גם כן קוראים לשישי".
וכן היה דרכו של מור אבי ז"ל לעלות שישי בכל הזדמנות שהיתה לו, וסידר בפרשת בשלח ששירת הים היתה עליית שישי, והיה קוראה בעצמו ומסיים "כי אני השם רופאיך". וכן עשרת הדברות היה מכוונה לעליית שישי והיה עולה וקוראה בהתלהבות יתירה ובכוונה עצומה. וראה זה פלא שגם בפרשת וישלח ידוע הוא כי המקובלים היו מהדרים לעלות בפרשת "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ"... אשר באדרא רבה קדישא האריך הרשב"י זיע"א בסודותיה, אשר בה ירמזון תיקון שבירת הכלים, וכפי שפירש רבנו האר"י החי זיע"ט, והיה עולה שישי מפסוק "ואת הארץ" [ל"ה, י"ב] ומסיים "בת מי זהב".[ל"ו, ט"ל] ומניח ארבעה פסוקים במספר לעלית שביעי. זיע"א.
ובשו"ת חתם סופר [חלק א, סימן ס"ו] כתב "ובעלי חן חילקו שבעה קרואים, אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד. ומשום הכי אמרו שישי הוא מעולה ומובחר שבקרואים כמו שכתב הרב מגן אברהם [סימן רפ"ב, ט]".
שאלה - 195510
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם יוכל הרב למסור לנו את נוסח התפילה בגלל המצב?

תשובה
מַלְאֲכֵי רַחֲמִים, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, מְבַטְּלֵי גְזֵרָה מְפִירֵי שְׁבוּעָה, מַעֲבִירֵי קִנְאָה, מְשִׁיבֵי חֵמָה, מַזְכִּירֵי אַהֲבָה, הַזְכִּירוּ אַהֲבָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וַעֲקֵדַת יִצְחָק וּתְמִימוּת יַעֲקֹב, וּבַקְּשׁוּ רַחֲמִים עַל יִשְֹרָאֵל, חַלּוּ נָא פְּנֵי אֵל עַל יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן, אוּלַי יְרַחֵם שְׁאֵרִית יוֹסֵף, שְׁבוּיֵי חִנָּם מְכוּרִים בְּלִי כֶסֶף, אוּלַי יְרַחֵם שֶֹה פְזוּרָה וּמִשִּׁבְיָה יַעֲלֵהוּ עָלֹה, וְ'אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ', אוּלַי יְרַחֵם וְיְאֶה בָּעֳנִי עַמּוֹ, הַמְקַוִּים לִשְׁמוֹ, אוּלַי יְרַחֵם עַל הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגּוֹלָה אֲשֶׁר חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ, אוּלַי יְרַחֵם הַשּׁוֹפְכִים תְּחִנָּה, הָאוֹמְרִים סְלַח נָא. אוּלַי יְרַחֵם עַם עָנִי וְאֶבְיוֹן, אֲשֶׁר הָיוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם בְּלַעַג וּבִזָּיוֹן, וּמְקַוִּים לְרַחֲמֵי אֵל עֶלְיוֹן, אוּלַי יַעֲשֶֹה לְמַעַן כְּבוֹד שְׁמוֹ.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ, בְּנֵה 'חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם'. גְּדֹר פִּרְצוֹתֵינוּ וְאַמֵּץ רִפְיוֹן יָדֵינוּ, יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּנוּ. קְרָא לַשְּׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ. כְּבֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתֵינוּ.
'תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ, וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ'. גְּאוֹן יִשְֹרָאֵל הָרֵם בְּצִדְקָתֶךָ, חֲבֹשׁ שֶׁבֶר עַמְּךָ, וּמַחַץ מַכָּתָם תְּרַפֵּא, קָרֵב יְשׁוּעָתְךָ לָבֹא וְצִדְקָתְךָ לְהִגָּלוֹת, בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים קַבְּצֵנוּ, עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים, יְרִיבֵינוּ אַתָּה תָּרִיב, וְאוֹתָנוּ אַתָּה תּוֹשִׁיעַ. גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה. לֹא יִשָּׁמַע שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלֵנוּ. פָּאֵר מְקוֹם מִקְדָּשְׁךָ, וּמְקוֹם רַגְלֶיךָ תְּכַבֵּד. זְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ. קַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ, יְרוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה 'נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח', וְתִמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהֹוָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
שאלה - 195482
שלום לכבוד הרב
כתוב בגמרא שמי שלא קרא קריאת שמע בלילה אז זה כאילו לא קרא קריאת שמע מעולם רציתי לשאול למה ערבית ולא שחרית

תשובה
רבנו יעקב ז"ל המגיד מדובנא פירש משום שעיקר מעלת קריאת שמע היא כשקורא ברציפות בוקר וערב ומקבל עול מלכות שמים, וכשהפסיק יום אחד הפסיק את הרציפות.

ובימי ילדותי ראיתי מי שפירש כי מכיוון וקריאה של יום אינו פוטר את הלילה, ובלילה אינו פוטר את היום, לכן נקרא שהחסיר מצווה אחת בפני עצמה.

ואעתיק לך בזה דברי ספר חברותא בהערות.
"המהרש"א ביאר, כי כשם שדרשו כך על קריאת שמע שנאמר בה "אשר אנכי מצוך היום", כך יש לדרוש גם על התורה שנאמר בה "היום הזה". והגר"ח שמואלביץ [לא א] ביאר שבכל פעם שקורא ק"ש נחשב לו כקבלת עול מלכות שמים חדשה, ואינה כהמשך של קבלתו מאתמול, וכן העוסק בתורה נחשבת לו כאילו עתה קיבלה, וזהו כבוד התורה. ויתכן עוד, שהרי אמרו [חגיגה ט ב] שהמבטל ק"ש פעם אחת הוא בכלל "מעוות לא יוכל לתקון", והיינו כי אף שיכול לשוב על ביטול מצוות ק"ש, הרי הוא כעבד המורד בדבר אחד [שע"ת א ו] שנחשב כפורק עול לגמרי, וכן הלומד תורה, קדושתו היא בלימוד ללא הפסק, כי הפסקתו מוכיחה על מיעוט חשיבותה בעיניו [תשב"ץ לג ג]. והחפץ חיים [שה"ל שער התורה ג בהגה] הוכיח שקדושת הלימוד היא כפי שמחשיב את התורה, וכמה שמפסיק יותר, כך מפחית בחשיבותה, כמבואר ברא"ש [פ"א יג] שאם תורתו אומנותו לימודו חשוב משאר אדם, וראה ב"ח [או"ח מז] וביאור הגר"א למשלי [כא כח], ואגרות חזו"א [ח"א ג] ולהלן".
שאלה - 195400
שלום לכבוד הרב שליט"א אולי יסכים כבודו לכתוב לנו סדר תיקון המגיפה מהרב אליהו האיתמרי ז"ל מחבר שבט מוסר ועוד ספרים.
תשובה
הועתק מספר אמת ליעקב - קונטרס שפת אמת
אנא - כד נטלו ישראל מרעמסס לא ידעון אי ינטלון לסוכות או לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לסוכות:‏
בכח - מסוכות לא ידעון אי ינטלון לאיתם או לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאיתם:‏
גדולת - מאיתם לא ידעון אי לפי החירות או לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפי החירות:‏
ימינך - מפי החירות לא ידעון אי ינטלון למרה או לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למרה:‏
תתיר - ממרה לא ידעון אי ינטלון לאילם או למקהלות או לעלמון דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאילם:‏
צרורה - מאילם לא ידעון אי ינטלון לים סוף או לחשמונה או לפונון או לעיי העברים ופקיד רבא דעמיה דינטלון לים סוף קבל - מים סוף לא ידעון אי ינטלון למדבר סין או לחרדה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למדבר סין:‏
רנת - ממדבר סין לא ידעון אי ינטלון לדפקה או ליטבתה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לדפקה:‏
עמך - מדפקה לא ידעון אי ינטלון לאלוש או לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לאלוש:‏
שגבנו - מאלוש לא ידעון אי ינטלון לרפידים או להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרפידים:‏
טהרנו - מרפידים לא ידעון אי ינטלון למדבר סיני או לקברות התאוה או לחר הגדגד ופקיד רבא דעמיה דינטלון למדבר סיני:‏
נורא - ממדבר סיני לא ידעון אי ינטלון לקברות התאוה או להר הגדגד ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקברות התאוה:‏
נא - מקברות התאוה לא ידעון אי ינטלון לחצרות או לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחצרות:‏
גבור - מחצרות נטלו לרתמה דורשי - מרתמה לא ידעון אי ינטלון לרמון פרץ או לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרמון פרץ:‏
יחודך - מרמון פרז נטלו ללבנה:‏
כבבת - מלבנה לא ידעון אי ינטלון לרסה או לאובות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לרסה:‏
שמרם - מרסה לא ידעון אי ינטלון לקהלתה או למוסרות ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לקהלתה:‏
ברכם - מקהלתה לא ידעון אי ינטלון להר שפר או לבני יעקן ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון להר שפר:‏
טהרם - מהר שפר נטלו לחרדה:‏
רחמי - מחרדה לא ידעון אי ינטלון למקהלת או לעלמן דבלתימה ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון למקהלות:‏
צדקתך - ממקהלת לא ידעון אי ינטלון לתחת או לערבות מואב ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתחת תמיד - ומתחת לא ידעון אי ינטלון לתרח או לעציון גבר ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לתרח:‏
גמלם - ומתרח נטלו למתקה:‏
חסין - וממתקה לא ידעון אי ינטלון לחשמונה או לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לחשמונה:‏
מחשמונה נטלו למוסרות:‏
קדוש - ממוסרות נטלו לבני יעקן:‏
ברוב - מבני יעקן לחר הגדגד:‏
טובך - מהר הגדגד ליטבתה:‏
נהל - מיטבתה לא ידעון אי ינטלון לעברונה או להר העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לעברונה:‏
עדתך - ומעברונה נטלו לעציון גבר:‏
יחיד - מעציון גבר לקדש:‏
גאה - מקדש להר ההר:‏
לעמך - מהר ההר לצלמונה:‏
פנה - מצלמונה לא ידעון אי ינטלון לפונן או לעיי העברים ופקיד מדברנא דעמיה דינטלון לפונן:‏
זוכרי - מפונן נטלו לאובות:‏
קדושתך - מאובות לעיי העברים:‏
שועתנו - מעיי העברים לדיבון גד:‏
קבל - מדיבון גד לעלמון דבלתיימה:‏
ושמע - מעלמון דבלתיימה להרי העברים:‏
צעקתינו - ומתמן:‏
תעלומות - יודע לערבות מואב. עכ"ל:


תקובל ברצון.
שאלה - 194945
לכבוד הרב
האמנם שהרב לא רוצה להוסיף קטגוריא על עם ישראל, בכל זאת אני כאדם חרדי מרגיש שהציבור שלנו ואני הראשון, צריכים לעשות "שינוי מסלול", מתחננים לרב שיאות לעורר אותנו

תשובה
התחיל בסין שם מייצרים את כל כלי המשחית המקלקלים את נפשות הדור. גם מוצרים רבים בעלי פירמות מפורסמות בכל תחומי התעשיה שם מזוייפים ומיוצרים כביכול על ידי אותם חברות, ועון הגזל בתעשיה נפרץ.
טיולים במקומות לא רצויים ואסורים על פי ההלכה נאלצו משמיים להיפסק.
בילויים במסעדות שונות ולא תמיד כשירות נסגרו.
נסיעות בזק לחו״ל, באיסור יציאה לחו״ל שהיו נפוצים ושכיחים נעצרו.
חג הפסח הקדוש והטהור אשר הוא המפתח לעבודת השם יתברך לכל ימי השנה נבזז ונפרץ בהיתרים שונים ודמיוניים, והדבר נעשה כהיתר, ובעיות חמורות של חמץ בפסח במלונות הן בארץ הן בחו״ל, נולדו ונפרצו, ובא הנגיף לא עלינו ועצר הכל.
ערבי שירה, בידור וליצנות, כביכול להחזיר בתשובה נעשו מצוות עשה וקודש קדשים, וכל המוחה כנגד משולח מחוץ למחנה, והשם יתברך שלח את הצרעה וביטלה הכל.
חתונות יוקרתיות לראווה וליוהרא, עם כל המתלווה שם, ראה מה נעשה עתה.
הרשימה ארוכה, אך צריכים ללמד סניגוריא, ונבקש מהשם יתברך כי ירחם עלינו ויגאלינו.
שאלה - 194917
לכב' הרב שליט"אבמחילה ובלי שום רצון לחקור במופלא, אבל אנשים מדברים, שואל: זהו המהלך של ביאת משיח? מה לעשות?
סליחה שוב על השאלה המוזרה, הנושא מדאיג

תשובה
דע ידידי היקר, כי כל ההתרחשויות בעולם הם בבחינת "חבלי משיח", ולפי הנראה בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין, ובזוהר הקדוש ובדברי המקובלים, כל אלה סימנים מובהקים לערב הגאולה. שאנחנו איננו יודעים מתי מה ואיך תבוא. כי כשרואים התרחשויות מעל הטבע, בלתי מובנות בלתי מוסברות, הן מהצד היהודי התורני, הן מהצד המדעי הרפואי, מכה נוראה שאין לה אח וריע, זה אחד מסימני חבלי משיח.
העולם כולו עצר מלכת, עסקים נסגרים, מפעלים אדירים מושבתים, כלכלה מתמוטטת, כמעט כל המטוסים מושבתים, מיליונים נשארו ללא פרנסה, רחובות הערים בעולם שוממים, טובי הרופאים העושים עבודת קודש להציל, עומדים חסרי אונים, מול נגיף מוזר, בלתי ידוע, לא מזוהה. ודע כי הוא מתוחכם, כי קרנים מידו לו, ככתוב בספר חבקוק, והם כסיכות ומחטים, ונועדו לחדור לא עלינו לגופו של המוכה במגיפה, ונכנס לתוכו, ומזהה את הוריד, ו"מתנחל" שם ומוצץ את דמו וחי על חשבונו, וכזה לא ידוע בהיסטוריה הרפואית.
אין ספק כי זו התראה מלמעלה, יש מנהיג לעולם, והוא שולח לנו איתותים, יהי רצון שנתעורר לתקן מעשינו, והוא ירחם על עמו ונחלתו, וירפא חוליינו, ויאמר די לצרותינו, ויעצור המגיפה המשחית והחרב והרעב מעל עמו ישראל, ומעל כל העולם כולו. הכותב בדמע ובתחנונים לבוראינו בעל הרחמים.
שאלה - 194574
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, רבנו היקר שמעתי כי התענית מחר היא לשבור את היצר של השתיה והאכילה בפורים? מה הענין כאן?
תשובה
אעתיק לך מה שהובא בספר מגיד מישרים למרן רבנו יוסף קארו ז"ל, פרשת ויקהל מהדורא קמא "אור י"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שס"מ וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואחר כך עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין, וזהו סוד גם כן שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם ס"מ ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם. ולהורות כשישראל שמחים ושותים בימים אלו אינו ח"ו להשלים תאוות היצה"ר אלא לעבודת קונינו שהרי הם מקדימים להתענות קודם לכן להכניע תאות היצה"ר".

ועיין בספר קב הישר ז"ל שכתב [פרק צ"ז] "והנה יש לחוש פן על ידי רבוי האכילה ושתיה ושמחה באין ישראל לידי חטא, לכן הקדים הקב"ה התענית לפי שהתענית היא סגולה להינצל על ידי התענית מן החטא ולא יהיה כח להשטן ולילית לקטרג עליהם ולהביאם לידי חטא מחמת ריבוי האכילה ושתייה. וטוב לכוין כשיאמר פזמון במתי וכו' כשאומרים שומע תפלה והעבר תיפלה וכו' צריך לכווין שלא יבואו לידי חטא ועון ח"ו ע"י ריבוי אכילה ושתיה ושמחת פורים, וע"י סליחות ותחנונים שאנו אומרים בכנופייא בזה אנו מעוררים זכות מרדכי ואסתר, כי במרדכי כתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע את בגדיו והענין מבואר בזוהר בראשית, "כי שארי בני אדם לא ידעין רק מה שעיניהם רואות ששונאי ישראל כמו המן וחביריו מבקשין לעקור ביצתן של ישראל והולכין ומתגברין ומתחדשין בכל יום ויום גזירות רעות חדשות, ומרדכי ידע תוכן הדבר ומקור כח של הקליפות שמשם יוצאים נפשות הרשעים האלו החוטאים בנפשותם וזהו שאמר הכתוב, שמרדכי ידע את כל אשר נעשה והתבונן כי גבורת יד הקליפה מחמת החטאים של ישראל שהיו באותו הדור עד שהוצרך מרדכי סיגוף גדול וזעקה בתפלה להתיש כח הסיטרא אחרא ולעורר רחמים על ישראל וכן כתיב, "ויקרע את בגדיו וישם שק" וגו' ואסתר הצדקת אשר זכתה לרוח הקדש ידעה ג"כ תוכן הדבר הנזכר ולכן כתיב בה, "ותעמוד אסתר בחצר המלך" וגו', ופי' הזוהר אין עמידה אלא תפלה כד"א "ויעמוד פנחס ויפלל", והרבתה אסתר בתפלה עד שעלתה תפלתה למעלה למקום קדוש ונורא הנקרא בתי החצירות והוא החצר שלפני בית המקדש של מעלה אשר שם מתנוצץ שם הוי"ה וזהו ותעמוד אסתר בחצר המלך מלך זה הקב"ה, ולא כתיב בחצר המלך אחשורוש וכתיב בה "ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב" ומשך אליה חוט של חסד שהוא ביד הקב"ה. ולא לה בלחודה אושיט הקב"ה שרביט הזהב אלא אפי' דמתחברין בהדה ולכן אנחנו עדת ישראל אשר שרויין בגולה וסובלין צער הגלות למען כבוד הקב"ה מתחברין ומתכנשין בבתי כנסיות שהן נקראים ג"כ חצר המלך מלכו של עולם ובוודאי על ידי אמירת הסליחות והתפלות אנו מעוררים את מרדכי הצדיק ואסתר המלכה, ובודאי הם מתחברים עמנו ביום התענית אסתר אשר אנו מזכירים זכותן באמירה. בימי מרדכי והדסה הושעת בניך. ולכן היושבי כפרים צריכין ג"כ להיות בחבורה קדישא בבית הכנסת ביום תענית אסתר כי יום זה הוא מסוגל מאוד שיקובל תפלתינו בזכות מרדכי ואסתר, וכל מי שצריך רחמים על איזה דבר שהוא צריך להתפלל יקח פנאי לעצמו ביום התענית. ויפתחו לו שערי רחמים".
שאלה - 194518
לכבוד הרב שלום רב ...אומר כולם לא טובים למי להאמין?..... למי להאמין מה...?
תשובה
אני פונה אליך כיהודי פשוט המדבר אל חבירו שעמד אתו למרגלות הר סיני, ויחד קיבלנו את התורה הקדושה, שם נשבענו לקיימה ולשמור עליה! אלפי שנות גלות לא הזיזו אותנו מאמונתינו באבינו שבשמיים, עברנו נסיונות קשים, התבררנו, הצטרפנו כצרוף את הכסף וכבחון את הזהב. ואמונתינו בהשם יתברך, ובתורתו נשארה שלימה וחתומה.
חבל לי מאוד שאתה יורד לשוליים, מסתכל על השליליים, במקום לעסוק בתורה וליהנות ממנה. כמה מתוקה היא, כמה עריבה ונחמדה, שא עיניך וראה את הישיבות הקדושות ואת הלומדים בה, יושבים שם אלפים כן ירבו בחורי חמד ושוקדים בתורה עד השעות הקטנות של הלילה, צא לערי השדה, לך נא לדוגמא למושב תפרח בדרום, במקום מנותק בו יש רק אדמה ושמיים, תמצא שם בלילות 800 כן ירבו של בחורים הוגים בתורה, שום דבר לא מענין אותם רק תורה.
צא לבני ברק לא רחוקה ממך, מאות ישיבות שם, לך נא בלילה לישיבה פונוביז', המהוללה ותראה בעיניך 1200 בחורים צעירים שואגים בימים ובלילות בתורה הקדושה, הם לא יודעים, לא מתענינים, לא שואלים, ממה שקורה ברחוב, אין להם שיח ושיג במה שהנך מתעסק ומתייאש, כי מי שלומד תורה שרוי בגן עדן בעולם הזה.
שאלה - 194356
לכבוד הרב שלום רב
באלו תפילות החזן אומר בעצמו את הקדיש שלפני עלינו לשבח גם אם אין אבלים/בעלי "חיוב"/ יארצייטים וכו'?

תשובה
רק במנחה ובערבית.
וכתב בשער הכוונות דרושי הקדיש דרוש א כוונת הקדיש הרביעי
קדיש ד' לכלול היצירה עם הבריאה ע"י הויה דס"ג וע"ב ואח"כ היצירה תפלה לדוד. ואח"כ קדיש ה' להעלות העשיה אל היצירה ע"י הויות ס"ג ומ"ה ואח"כ העשיה היא פטום הקטרת והרי נשלמה התפלה:
אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים הנז' לפי שכבר עלו כל העולמות אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים".

והגאון רבנו יוסף חיים ז"ל כתב בספר עוד יוסף חי פרשת ויחי "ודע כי מה שתקנו לומר קדיש בתרא זה בתורת חובה לאומרו היתום ביום יאר צייט דוקא ולא תקנו לאומרו היתום בכל ימות השנה בכל ימי חייו, היינו מפני כי ביום יאר צייט מוכרח וברור הדבר שיש לנפש עליה ממדרגה למדרגה ועל כן הוא צריך ביום זה לעשות הכנעה לקליפות והחיצונים, אבל בשאר ימות השנה אינו מוכרח שיהיה עליה לנפש בכל יום אלא אפשר פ"א בשבוע או ב"פ בחודש או פעם אחת ברגל או פעם אחת בשנה, משא"כ יום יאר צייט שהוא יום הפטירה מוכרח וברור שיהיה לו עליה ולכן אותו היום נקבע אמירת הקדיש חובה על היתום".
שאלה - 194149
רבנו שליט"א,
ראיתי מה שביאר רבנו לגבי הפסוק: ותעדי זהב. ובעקבות זאת נפשי בשאלתי, גם לגבי הפסוק: "קול דודי הנה זה בא מדלג", שכתב בסידור הרש"ש - אור הלבנה לומר בברכת הלבנה.

תשובה
כיוון שפסוק זה רומז על הגאולה העתידה, ותיקון קיטרוג הירח, ולקידוש החודש, אשר מקורו בפסוק החדש לכם ראש חדשים, כפי שמצינו במדרשים, וכן במדרש [שיר השירים רבה פרשה ב, א]
"קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש זה אתם נגאלין, אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם [בראשית ט"ו, י"ג] ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים, אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר [שמות י"ב, ב] החדש הזה לכם ראש חדשים".

"רבי יודן ורבי חוניא, רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי חוניא בשם רבי אליעזר בן יעקב אומר, קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר לישראל בחדש הזה אתם נגאלין אומרים לו היאך אנו נגאלין ולא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות? והוא משיבן שתי תשובות, ואומר להם אחד מכם גולה לברבריה, ואחד מכם גולה לסמטריה, דומה כמו שגליתם כולכם. ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל אומה ואומה, כותי אחד או ברברי אחד, בא ומשעבד בכם, כגון ששעבדתם בהם כל אומתם, וכאילו נשתעבדתם בשבעים אומות ובחדש הזה אתם נגאלין הדא הוא דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים".
מכל הנזכר ועוד תראה שיש בו רמז גדול לענין תיקון חסרון הלבנה בב"א.
שאלה - 194115
מרן רבנו שליט"א,
נודה אם יבאר לנו הטעם שנהגו לומר (בסוף)לאחר ברכת הלבנה הפסוק "ותעדי זהב וכסף", מה קשור הוא לברכת הלבנה ומה מקורו. בריאות איתנה, והרבה שמחה של קדושה.

תשובה
שמעתי ממור אבי ז"ל שאמירת פסוק זה הוא לרמוז על מה שיהיה לעתיד לבא, כאשר ירפא השם יתברך את שבר עמו, ויתוקן קיטרוג הלבנה, שבגללו הפסדנו במעשה העגל את הכתרים, ככתוב [שמות ל"ג, ו] ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.
ועתיד הוא להחזירו לנו כדאיתא בספרי [דברים פיסקא שנ"ו]. "אמר לו הקדוש ברוך הוא משה עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שניטל מהם בחורב כענין שנאמר [שמות לג, ו] ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, בשבועה נשבעתי ועתיד אני להחזירו להם כענין שנאמר [ישעיה מ"ט, י"ח] חי אני נאם ה' כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה".

ועיין מדרש תנחומא [פרשת תרומה סימן ה] "ותכלת וארגמן ועורות אלים ושמן למאור וגו', א"ר יהודה ב"ר סימון אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי י"ג דברים שהפרשתם לי כנגד י"ג דברים שעשיתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי ואעדך עדי (יחזקאל טז) ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזנך ועטרת תפארת בראשך ולחמי אשר נתתי לך סולת שמן ודבש האכלתיך הוי כנגד י"ג דברים שהפרשתם לי ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי, אמר דוד אשירה לה' כי גמל עלי (תהלים יג), ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד י"ג דברים אלו וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישעיה ד) אתם פורעים לי ואני מעלה עליכם כגומלים עלי וכתיב בתריה אשירה נא לידידי (שם /ישעיהו/ ה) הווי אשירה להשם כי גמל עלי".

וראה בפירוש רבנו יעקב בעל הטורים [שמות כ"ה, ו] שכתב "וי"ג דברים נמנו כאן, וכן יש י"ג מיני מלבושים ביחזקאל [ט"ז י - י"ג] ואלבישך רקמה ואנעלך תחש וגו' ואעדך עדי וגו'. וכשחטאו ישראל בעגל אבדו י"ג מלבושים כדכתיב [שמות ל"ג ו] ויתנצלו בני ישראל את עדים. ובזכות אלו י"ג מינים שהתנדבו חזרו להם י"ג".
שאלה - 194070
לכבוד הרב
האם מותר לת"ח למסור שיעור פעם בשבוע לנשים בבית של אחד החברים וכל השיעור לעצום עיניו?
אריכות ימים ושנים לכבוד הרב.

תשובה
לא הבנתי כלל מדוע צריך שיעור מיוחד לנשים???????
מה היו הדורות שלפנינו?
לא היו נשים בעזרת הנשים?
ומה קורה בימינו בבתי הכנסת אין נשים שומעות דרשות?
ומה תסלח לי הליצנות הזאת לדבר בעיניים עצומות?
ואיך יכנס ויצא ולא יראה נשים ובעיקר נשואות?
וכי אין נשים מלומדות ויודעות ספר לדבר בפני נשים?
מדוע לפרוץ גדר?
הפסוק אומר קהלת פרק י, ח. חֹפֵ֥ר גּוּמָּ֖ץ בּ֣וֹ יִפּ֑וֹל וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ.
אנחנו מוכרחים לחקות את העולם השפל החילוני?
דווקא בימינו שכל העולם מתדרדר לשאול תחתית בכל מיני הופעות של תועבה, חייבים להתחזק כחומה בצורה!!!
דווקא בימינו כשהנגיף הממית מתפרץ בכל העולם ובשמיים מאותתים לנו בכל כלי האזעקה, אתה רוצה ללכת לנשים?
ואמור לי בבקשה, את כל הגברים תיקנת? ונשארו דווקא הנשים?
בדקת אם הגברים מתפללים? ואיך מתפללים?
הם קובעים עתים לתורה? הם לא הולכים לחאפלות ועישון נרגילה, לעיסת גת?
תסתכל איך מתנפלים על אוכל ואפילו מקולקל באירועים שונים!!!
איך נהנים ממכשירים טמאים, מהודעות נבזיות, שקריות, רכילות ולשון הרע!!!
מה העיקר שהם לובשים שחור - לבן, מגדלים זקן ופיאות, ציציות בחוץ?

דבר תורה בנתיים,
בתלמוד עבודה זרה כ"ז, ב. אמרו שאסור להתרפאות מאפיקורסים ומינים. "מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו ר' ישמעאל, וא"ל ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש"!!!
שאלה - 194037
לכבוד מורנו הרב שליט"א, אמי נפטרה וחברי בכולל אומרים כי יש לעשות תיקון נפטרים מה שעושים, האם לעשות לה?
תשובה
שמע ידידי ותחכם, עיין בזוהר חדש מגילת רות דמ"ב ע"א, ותראה שם נפלאות שלש עובדות שהיו, אחת עם רבי זמיראה, והשניה עם נחום הפקולי, והשלישית עם עטרת ישראל רבי עקיבא, ושלשתם טרחו וזכו שם לנציל את המתים שהיו נידונים בדינים קשים מאוד, להינצל מכולם, ולהיכנס לגן עדן, והכל על ידי בניהם ששבו בתשובה.

ואחד מהם היה קצב בגליל ושכח שמו, כי עשה כל העבירות שבעולם, ואעתיק לך כמה שורות משם,
"ארכין אודני ושמע קלין דאמרין ווי ווי. אמר ודאי הא אתר חד מאינון דוכתי דגיהנם הכא. ועבר ההוא ערבא' ואשתאר הוא. אדהכי גחין גו דוכתא אחרא וחמא חד בר נש דהוה רמי קלין והוו נטלין ליה ואעלין ליה לעומקא דמדורא אחרינא ואתכסאי ולא חמי יתיר. אדמיך וחמא בחלמא ההוא גברא. א"ל מאן את א"ל יודאי חייבא אנא דלא שבקנא בישין וחטאין בעלמא דלא עבדנא. א"ל בגו חלמא מה שמך. א"ל לא ידענא דחייבי גיהנם לא דכרין שמייהו. אמר לי שמא דדוכתך מהו א"ל בגלילא עילאה קצבא הוינא ומגו בישין סגיאין דעבדנא התם דיינין לההוא בר נש תלתא זמנין ביממא ותלתא זימנין בליליא. [א"ל וברא שבקת א"ל אין]. קם מתמן ואזל ליה לגלילא עילאה [עאל תמן] שמע קול ינוקא דהוה אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' [משלי ב]. אזל לבי מדרשא אחרא שמע קול ינוקא אחרא דהוה אמר בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו וגו' [צפניה ב]. אזל וחפש אבתריה דההוא גברא רשע. ולחד ינוקא קא שאיל א"ל רבי תיתי כך וכך לההוא גברא דלא שבק בישין וחטאין בעלמא דלא עבד. כך וכך תהא לההוא גברא רשע ולההוא מניקתא דיניקא ליה. אמר ליה ברא שבק בעלמא א"ל הן. חד ברא שביק והוא רשע כאבוה ואיהו ינוקא דאזיל בבי מטבחיא. חפש אבתריה ונטיל ליה ולעי ליה באוריית' עד דאוליף ליה מקרא וצלותא וקריאת שמע. לבתר אוליף ליה משנה ותלמוד והלכות והגדות עד דאתחכם יתיר והיינו רבי נחום הפקולי. אמאי קרו ליה הפקולי כמד"א פקו פליליה [ישעי' נח] דאפיק לאבוה מן דינא דההוא עלמא. וכמה חכימי דרא דנפקו מיניה אקרון פקולי. ההוא גברא אתי ליה בחלמא ואמר ליה רבי כמה דאנת נחמת לי כן ינחם הקדוש ברוך הוא אותך. דהא מן יומא דידע בני פסוק חד פקו לי מן דינא. כיון דקרא קריאת שמע סלקין דינאי בין ביממא בין בליליא זימנא חד. כיון דקרי ביה רב אעברו דינאי מכל וכל. יומא דאתחכים וקרו ליה רבי אתקינו כורסי בין צדיקייא בגינתא דעדן ובכל יומא ויומא דאתחדשא אורייתא (בשמיה) [בפומיה] מעטרין לי בעיטרא עילאה דצדיקים מתעטרין. בגינך זכינא בכל האי יקר. זכאה איהו חולקיה מאן דשבק ברא דלעי בתורה בהאי עלמא. אמר ר' חייא בר אבא כהאי גוונא אירע ליה לרבי עקיבא".
ומכאן תדע כמה כח יש ביד הבן ורק הבן להציל הוריו מדין שמים.

ולמה לך לתת ממון שאינך יודע לאן הוא מגיע וכמה????????????
שאלה - 193911
לכבוד הרב שלום רב.
האם יהיה מותר לשתות קפה שהכין גוי האם יש חשש של בישולי גוים ? בין אם מדובר הכנה דרך מכונת קפה (קפסולה) או בין אם ע"י קפה טחון והרתחת מים
האם יש חשש וטוב לחמיר ?

תשובה
רוב האחרונים דנו בשאלה זו, מטעם שרבנו האר"י ז"ל החמיר בזהואסר אותו.
אך הגאון הכנסת הגדולה ז"ל בשו"ת בעי חיי יורה דעה סימן קמ"ה, ובספרו הכנה"ג יורה דעה סימן קי"ג, כתב שכל המדינות נהגו בו היתר, אך הוא עצמו מחמיר בכך ונמנע מלשתותו.
גם הגאון הפרי חדש ז"ל וזיע"א בסימן קי"ד, ו. התיר אותו כיוון שהקפה בטל במים, כמו הבירה הנעשית על ידי גויים. גם מצינו להרב בית יוסף ז"ל סימן קי"ג התיר אפונים קלויים על ידי גויים, וכן בשו"ת ויאמר יצחק יורה דעה סימן נ. והגאון הזבחי צדק סימן קי"ג, ט"ז התירו.

ועיין בספר בן איש חי שנה שניה פרשת חקת טז. שכתב "הקהוו"א שמבשלין הגוים, יש אוסרין ויש מתירין, ומרן רבינו האר"י ז"ל אסר אותה, אך אין בידינו למחות ביד המקילים שיש להם על מה לסמוך, ובפרט במקום שפשט המנהג להתיר, ופה עירנו בגדאד המנהג פשוט מקדם קדמתא לשתות קהוו"א של גויים אפילו במקום הנועד שלה, ובודאי בעל נפש צריך להחמיר והצנועין מושכין ידיהם ממנה, ברם, אפילו אדם חשוב אם הולך לבתי גדולים לעשות וזית"א [ביקור רשמי] מוכרח הוא לשתות מכמה סיבות שיש בהם טעם".
ועיין בשו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מ"ב. והליכות עולם חלק ז, עמוד קי"ב.
שאלה - 193893
לכת"ר
הלילה עליתי להיות חזן בערבית, התחלתי "ברכי נפשי", פתאום כולם השתיקו אותי ואמרו שהם נוהגים ע"פ הבא"ח שלא לומר. לי אין אלא דברי הרב שליט"א.
אם אפשר מעט מקורות?

תשובה
מספרים בדותות ושקרים, וכבר אמרו ז"ל במסכת פסחים קי"ב, א. אמר רבי עקיבא לרבי שמעון בר יוחאי "אם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול".

כך ראינו בעיננו גדולי חכמי הקבלה בירושלים שהיו נוהגים לאמרו בכל ליל ראש חודש קודם תפילת ערבית. ומור אבי ז"ל נזהר היה מאוד באמירתו, וגם בלילות כשהתפללנו ערבית לאחר צאת הכוכבים. ואמר לי הטעם כי אמירתו הוא בגדר תפילה ולא בגדר מקרא או לימוד בלילה שהמקובלים היו נמנעים לאומרם מכח אזהרת רבנו האר"י ז"ל. .
והרואה יראה כי מצינו במקומות רבים שתיקנו לנו קריאת מקרא בלילה בדרך תפלה ושבח, כפי שתראה בתפילת ערבית לומר פסוקי השם צבאות וגומר, והוא רחום ועוד, וכן שיר למעלת בערבית וכנזכר בסידור תפלה למשה להגאון המקובל האלהי רבנו משה קורדבירו ז"ל, וכן אמירת קריאת שמע שעל המיטה וכמה וכמה פסוקים ומזמורים לאחריה, וכן נוהגים לומר קודם סעודה מזמור לדוד השם רועי לא אחסר, וקודם ברכת המזון למנצח בנגינות, ועוד פסוקים כנזכר במפורש בדברי רבנו האר"י ז"ל, ומזמורים קודם ואחרי ברכת הלבנה, ואמירת למנצח בנגינות בכל לילה לאחר ספירת העומר ועוד.
וכן פסוקי ויתן לך במוצאי שבת קודש להצלחה ולשמירה וכמפורש בדברי רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות [ ד"ס ע"ב], "אותם הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים כו', הכתובים במחזורים במוצאי שבת בסדר ההבדלה היה נוהג מורי ז"ל לאומרם בכל מוצאי שבת בעת שמבדיל על הכוס בביתו, והנה נזכר בזוהר בהקדמת דפ' בראשית [ד' י"ד ע"ב] ענין זה ועיין שם". והגם שהיה מקפיד בצאת השבת שלא לומר עם הציבור את המזמורים שנהגו לומר קודם תפילת ערבית במוצאי שבת, וכנזכר [שם ד"ס ע"א] "ליל מוצאי שבת כבר ביארתי כי מה שנהגו לומר בכל מוצ"ש סדר האלפא ביתא קודם תפלת ערבית לא היה מורי ז"ל נוהג לאומרה, ולא כל אותם השירים והמעלות כו' והמזמורים כלל ועיקר וכמו שכתבנו בסדר נוסח תפלת שחרית לעיל".
ובתפילת הדרך פסוקים שונים לצורך שמירה, ואמירת תיקון חצות בלילה, הן תיקון רחל ותיקון לאה, וכאלה רבות, ולא חששו משום קריאת מקרא בלילה, והיינו על כרחך לומר, שכל שהוא דרך תפלה ובקשת רחמים אין בכך חשש. ובכל אלו שזכרנו ועוד, לא מצינו שום פוסק או מקובל שהעיר על כך שלא לאמרם בלילה, והיינו שאין בזה כל חשש כלל.
ובספר חמדת ימים [חלק , די"ז ע"א] כתב "ובהתקדש עליו היום יזדרז להקדים לבא לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית עם הציבור בזמנה לכבוד הדר ראש החדש, וברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם. ויתן בקולו קול עוז יצלח דברו במזמור "ברכי נפשי את השם, ה' אלהי גדלת מאוד" וכו' (הערת הרב המגיה הספר, א'ה לפי דברי הרב ז"ל שהעילוי בר"ח היא לנפש דוד, וע"כ יש נפש יתירה בר"ח ולא רוח יתירה. לפ"ז יש טוב טעם לומר "ברכי נפש"י") המספר בשבח היוצר ברוך הוא. "עשה ירח למועדים" לשלול סברת החוזים בכוכבים האומרים שמילואה ומיעוטה הוא לעשות רושם בבני אדם. וחושבים שיש כח בלבנה לפעול טוב כשהיא מתמלאה והולך, וכן להפך לפעול רע כשהיא מתמעטת. ועל כן חושבין אותה לאלהות, שעל כן אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח".
"ואולם לפי דברי מדרש הנעלם פרשת לך לך מצינו עוד טעם למנהג זה לומר ברכי נפשי אור ר"ח ויומו ז"ל מקימי מעפר דל וכו' להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד ליה כרסייא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקב"ה אזיל עמיה בכל ריש ירחא וירחא. וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמאריה מברכת וסגדת לקמיה הה"ד ברכי נפשי את ה'. אמר רבי עקיבא כל פרשתא דתשבחתא דא נשמתא אמרה לקמיה דקוב"ה אמר רבי עקיבא קאים עלוי ונשמתא פתחת ואמרת ה' אלהי גדלת מאד וכו' עד סיומא דקאמר יתמו חטאים. ועוד אמר ר' עקיבא ולא דא בלחודוי אלא משבחת ליה על גופא דאשתארת בעלמא דין ואומרת ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו ע"כ. ולפיכך טוב להודות מזמור הזה בהתקדש יום החדש להורות על עילוי הנשמות למעלה בר"ח. וכן מבואר בזוהר פרשת ויחי רכ"ד ע"ב העילוי רב שיש לנשמות הצדיקים בגן עדן מדי חדש בחדשו".
ועיין בשו"ת יביע אומר [חלק ו אורח חיים סימן ל, אות ו] שהביא דברי שו"ת מי יהודה [סימן כ"ב] שכתב "נראה שמותר לומר תהלים דרך תפלה ותחנונים בעת צרה לצורך רבים, ואין זה ענין ללימוד מקרא, והרי אנו אומרים כמה מזמורים בק"ש שעל המטה, [וכן הוא בגמרא שבועות ט"ז, ב], וכן שמעתי בכמה קהלות שאומרים לפני מעריב אשרי תמימי דרך וכו' בעת צרה, ולכן לפי עניות דעתי שאין כאן בית מיחוש". וכן הביא להלכה דברי הרב שו"ת ויחי יעקב [חלק אורח חיים סימן ט], שכל שקורא מזמורי תהלים בלילה דרך תפלה, אין בזה שום חשש, וכן מה שקוראים ויתן לך במוצאי שבת קודש לסימן טוב, ע"ש. וכו כתב להקל הגאון מבוטשאטש באשל אברהם [סימן רל"ח]. עיין שם". ועיין חזון עובדיה [חנוכה, עמוד רנ"ח].
וכן הוא מנהג ירושלים ושאר מדינות המזרח לומר קודם תפלת ערבית ברכי נפשי, וכן היה המנהג בירושלים העתיקה כנזכר בקובץ מחנים [עניני ראש חודש תשכ"ד].
וסיפר לי מורנו הגאון רבנו יהודה צדקה ז"ל ראש הישיבה זיע"א, כי הגאון המקובל רבנו בן ציון חזן ז"ל מייסד הישיבה פורת יוסף, אשר היה דבק בגאון עוזנו מרן הבן איש חי ז"ל, והוא אשר ערך לדפוס את כל ספרי רבנו הגאון הבן איש חי ז"ל, והיה יד ימינו בכל עניניו. היה אומר לו שבכל ערב ראש חודש לא היה מתחיל לומר "ברכי נפשי" עד שהיה מחלק לכל רבני ולומדי הישיבה פורת יוסף את המילגה החודשית שלהם, כי אמר איך אשא עיני אל השמיים ואומר ברכי נפשי, ולא שילמתי את המשכורות לכל לומדי הישיבה. וכן נהג אחריו הגאון רבי יהודה צדקה ז"ל כשבשנת תשכ"ח לקח על עצמו את עול המימון של המשכורות והמילגות לכל רבני הישיבה ואברכי הכולל, היה ממתין עד שכל הרבנים והאברכים קיבלו את משכורתם, וכשהיה מוודא שקיבלו כולם את חלקם, רק אז התחיל בתפילת ערבית ואמירת ברכי נפשי בהתלהבות מרובה קודם תפילת ערבית לעיני כל החכמים בישיבה. גם שם היה המקובל החריף חכם ששון מזרחי ז"ל מחבר ספר באתי לגני, והיה מצטרף עם כולם לאמירת המזמור. וכשסיפרתי הדברים לאדוני אבי ז"ל התרגש מאוד ושיבח את הדבר במילים נרגשות. וכולם לא הזכירו כלל מענין קריאת מקרא בלילה, והיו עושים מעשה וקוראים המזמור. גם עטרת ראשינו רבנו בן ציון אבא שאול ז"ל אשר ידיו רב לו בקבלה והיה מנאמני בית רבנו האר"י ז"ל ורבנו הרש"ש זיע"א, היה מתפלל עמנו מדי יום בישיבה הקדושה פורת יוסף, תפלות מנחה וגם ערבית בלילה, ובליל ראש חודש היה אומר את המזמור. ועיין בזה בשו"ת מבשרת ציון [חלק ב, סימן ע].
ולשקר אין רגלים.
שאלה - 193789
לכבוד מרן הרה"ג שליט"אשבוע טוב ומבורך לכת"רתענית לראש חודש
האם יש תקנה ואפשר להתענות למחר בשורות טובות ובריאות איתנה

תשובה
לא נהגו להתענות לאחר המולד, מכיוון שיחול הלילה בשעה 21.30.

כתב מרן החיד"א ז"ל בספרו מורה באצבע [אות קע"ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
והגאון הרב בן איש חי [שנה שניה פרשת ויקרא כתב "תענית ערב ראש חודש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ערב ר"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד".
ו] "נכון הדבר שהתענית תהיה לפני המולד. ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו".
והגאון הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תי"ז, ג] "הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל רבי ישראל סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד, ואז אכל אפילו חל המולד בחצי היום. ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים". וכן כתבו הרב חמדת ימים [אלול פרק ה, ומשמרת החודש פרק א], וכן כתב הרב באר היטב [תי"ז, ג].
וכן כתבו רבנו חיים פלאג'י ז"ל בכף החיים [סימן ל"ב, ז], וכן כתב רבנו יוסף חיים ז"ל בספר בן איש חי [שנה שניה, פרשת ויקרא ד] "תענית ערב ראש חדש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד. ואם המולד בחצי היום, יתענה יום שלפניו".
וכן משמע ממה שכתב הרב ראשית חכמה [שער התשובה פרק ד] שכל ענין התענית הוא מפני פגם הלבנה, וכפי שהביא לשון הזוהר הקדוש [ויחי קל"ה, א. וישב קפ"א, ב].
וכתב בספר משנת חסידים [מסכת ראש חדש, פרק א, אות א] "ביום שקודם המולד אם יהיה המולד בראש חדש, או ביום המולד עצמו, אם יהיה קודם ראש חדש, יתענה להשתתף בצער מיעוט הירח. אבל יום שאחר המולד לא יתענה".
והגאון הרב בן איש חי [שנה שניה פרשת ויקרא כתב "תענית ערב ראש חודש מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ערב ר"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ערב ר"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ערב ר"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ערב ר"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד".
שאלה - 193753
שלום לכבוד הרב
איך אני, יהודי פשוט, אמור ללמוד מ... שאני עפר לרגליהם בעוד אינם עושים כלום לגבי הארגון הצבעוני?

תשובה
עיין משנה מסכת סוטה פרק ט
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תיהפך למינות ואין תוכחה, בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז'). בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להישען על אבינו שבשמים".
ועיין בזוהר - רעיא מהימנא נשא דף קכ"ה, ב. מה אמר משה רבנו לאליהו הנביא זכור לטוב,
"אמר ליה רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דידו"ד לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה דאתמר עלי (ישעיה נג) ויתן את רשעים קברו ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהו (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים (איכה ד) בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא (בראשית ו) כי מלאה הארץ חמס"
שאלה - 193666
לכבוד מורנו הרב שליט"א, האם עוונות שאדם עושה זה מרצונו החפשי או שנגזר עליו?
תשובה
ידעתי גם ידעתי כי יש טפשים המאמינים בכל זה ולמדו זאת מחקי הגויים הכופרים בהשגחה האלקית. והנני להגיש דברי רבותינו ז"ל.

א, האדם בחירי. עיין בספר האמונה הרמה להראב"ד ז"ל בהקדמה
"ומצאנו עם זה פסוקים מעידים על היות האדם בחירי, כמאמר האל יתברך העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך [דברים ל יט]. חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות המת [יחזקאל לג יא]. לא שלחתי את הנביאים והם רצו [ירמיה כג כא]. אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה אל לבי [ירמי' יט ה]. לעשות עצה ולא מני ולנסוך מסכה ולא רוחי [ישעיה' ל א].
וכן כתב הרב משך חכמה פרשת פינחס פרק כ"ט, שהאדם גדול ממלאך, כי המלאך ממלא פקודות והוראות, אך האדם בוחר לעצמו את דרכו.

וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו חומת אנך שמואל א פרק ב
"הרשות נתונה ובטוב העולם נדון, ויש שכר ועונש, כי האדם בחירי. והכל לפי רוב המעשה, שאם נתן לצדקה דרך משל מאה כסף בפעם אחת הוא נחשב מצוה אחת ואם בק' פעמים הם מאה מצות וזהו שאמר והכל לפי רוב המעשה עכ"ד הרמב"ם ז"ל בפירושו".
גם ראינו שמשה רבנו התפלל על יהושע שיצילהו מעהמרגלים בהיותו עניו, וחשש שיפתוהו, אך עליהם לא התפלל כי הם בעלי בחירה.
עוד כתב הגאון החיד"א ז"ל בברית עולם על ספר חסידים סימן ש"כ, שאמנם המלך בלבד הוא אינו בחירי אלא לבו ביד השם יתברך, בכל זאת אם הוא מרשיע, עוזב אותו אבינו שבשמיים ונותן בידו לבחור ברע.

ב, צדיק ורשע לא קאמר. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
במסכת ברכות לג, ב. "ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה השם אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה". וכן הוא במסכת מגילה כ"ה, א.
וכתב במדרש עשרת הדברות
"ובשעת יצירת הולד בא המלאך הממונה על ההריון ונוטל הולד ומביאו לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבש"ע מה תצווה על הולד הזה חכם יהיה או טיפש עשיר או עני סומא או פיקח אילם או דברן גדול או ננס, אבל צדיק ורשע אינו אומר מפני שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

ועיין בביאור הרא"ם דברים י, י"ב. שכתב
"שהמלאך הממונה על ההריון נוטלה, ומכריז עליה ואומר: טפה זו מה תהא עליה (נדה טז ב), כלומר כל מה שתהא עליה, כגון ארוך וקצר וכיוצא בהן, אבל צדיק ורשע לא קאמר, מפני שאינו בידו, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ולפיכך אין צורך לשאול ממך אלא ליראה וכיוצא בה מפעולות האדם הרצוניים, שאם ירצה יפעל, ואם לאו, לא יפעל, שבכללם היא יראת ה', שהיא תלויה בידך".
ועיין במבשרת ציון על החקירה איך מתפללים עבור התשובה "השיבנו אבינו לתורתך"... תירץ הרמב"ם ז"ל כי אנחנו מבקשים ממנו יתברך שיזמין לפנינו דרכי התשובה, ויורנו דרכיו כמו שכתוב הוריני השם דרכך. גם תירף שפעמים האדם עשה רשע ופשע ומרד, עד שנעלו את דלתות התשובה בפניו, ועל זה מבקשים אנחנו לבלתי ינעלו בפנינו דרכי התשובה. אך הבחירה נשארת בידינו.
ג, עיקר שכר ועונש.
שאלה - 193444
לכבוד הרב מוצפי שליט"א בספר עולמו של צדיק כתוב שהמקובל רבנו סלמן מוצפי זיע"א נולד בליל שבת שקלים - משפטים תר"ס. בשבת הקרובה ימלאו בדיוק 120 שנה להולדתו, אפשר קצת מהנהגותיו?
תשובה
היד רועדת, הלב הולם בחזקה, העיניים רוטטות, גופי מזדעזע כשאני בא לתאר מלאך, איש קדוש, אני חושש שמה שאכתוב חלילה ימעיט בערכו, כי איני יודע אם נשאר היום מי שיודע לתאר באמת את הדמות המפוארת האדירה והנפלאה והנדירה בייחודיתה.
אבי ז"ל נולד בליל שבת קודש משפטים - שקלים ז"ך לחודש שבט התר"ס, השבת ימלאו בדיוק 120 שנה להולדתו. בעיר בגדד בכור לאביו החסיד הנורא חכם ציון מאיר מצפי ז"ל, שעה אחרונה מהלילה בשעה 4.00 לפנות בוקר בבית הוריו על שפת נהר החידקל.
הבית התמלא כולו אורה, הראשון להתבשר היה מורנו הגאון האדיר חכם יוסף חיים ז"ל אשר היה מורו ורבו של סבי חכם ציון מאיר שלמד אצלו בשיעור מדי בוקר לאחר התפלה בנץ החמה בספר עין יעקב, ושלחן ערוך אורח חיים כולו ויורה דעה כולו על הסדר, ואחת לארבע שנים ערכו סיום על כל לימודם.
ברית המילה התקיימה בבית הכנסת הגדול בנהרדעא הנקרא "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, [עיין מגילה כ"ט, א] שהשכינה היתה מתגלית שם, הסנדק היה מורנו הבן איש חי, והמוהל הסבא חכם יחזקאל מצפי ז"ל ראש הישיבה.
אביו שמר עליו מכל משמר, האכילוהו רק מהודר שבמהודרים, מזון כשר למהדרין, ואביו הקדישו לתורה ולעבודת השם יתברך.
עוד בהיות הילד בן ארבע בלכתו לבית הכנסת היה לוקחו עמו, ובדרך מכסה פניו לבל יראה דמות הגויים ולא בתי תיפלתם, לימדו תורה נביאים וכתובים עם טעמיהם על פה.
באלול תרס"ט נפטר הרב בן איש חי ז"ל, והוא קיבל על עצמו לקום כל לילה
בשעה 2 בבוקר וללמוד ספרי מוסר והוא ילד בן 9, ולמד עם חבירו הרב יעקב מוצפי ז"ל ראשית חכמה ושבט מוסר ופלא יועץ בעל פה.
למד בבגדד במדרש "בית זילכה", שם למדו גאוני עולם, הרב זבחי צדק, הרב בן איש חי, הרב גדולת אלישע, הרב אליהו מאני, הרב יהודה פתייה ועוד. בהיותו כבן עשרים שנה והוא הבכור בבית, יצא לעבוד כמזכיר ראשי "כתאב באשה" אצל שר האוצר היהודי. ונפגש עם גדולי עולם בעיקר עם ראשי הממשלה הבריטית, אתם שוחח באנגלית שוטפת, שלט בצרפתית, תורכית. והיה אהוב אצל כל הגויים.
התגעגע לארץ ישראל, חמש פעמים עלה לביקור וחזר, אהב את ארץ ישראל בכל לבו,
הנהגותיו
נזהר בברכות הנהנין, והיה באופן קבוע באכלו סלט בסעודה היה לוקח פרי האדמה מברך עליו ופוטרו, וכן היה מברך שהכל קודם הסעודה בחול מברך שהכל ומכווין לפטור המים ששותה בסעודה. ברכת המזון בירך בכוונה עצומה בעיניים עצומות, בהתלהבות, כמדבר אל המלך, בליל שבת הייתי עוקב אחריו כשהיה אומר את "רצה והחליצנו" היה מזיל דמעות במילים "אל תשכחנו לננננצח... ואל תזנחינו לעעעעעעד... והייתי בוכה בחשאי אתו.

נזהר כל ימיו לא ליהנות מאחרים כלל, ולכן לא הלך לשום סעודה, גם נהג לא לאכול כלל מחוץ לביתו. השלחן בין בחול בין בשבת ומועד היתה פרוסה עליו מפה לכבוד השכינה. כמבואר בזוהר הקדוש.

היה רץ לחפש קיום מצוות מהתורה, זרע תבואה כדי לקיים מצוות תרומות ומעשרות, שמיטה שמר כהלכת, שילחו הקן, זרוע לחיים וקיבה נתן לכהן, ראשית הגז בחודש אייר, נזהר במווצ מפני שיבה תקום, כיבוד אם באפן מדהים, הוא בעצמו שירת אותה בכל, צלחת האוכל רק הוא הגיש לה, את ידיה הוא נטל בכלי, מגבת בידו, קם מפניה מלא קומתו, הזמין תופרת לבית שתתפור לה בגדיה כרצונה, רופא אישי שיטפל בה, כל יום נישק ידה, והיא בחכמתה אומרת לו אותך אני צריכה כשאהיה בעולם הבא ותלמד תורה בשבילי, עתה אחים שלך יטפלו בי, קיים לקט שכחה ופיאה בגינה, היה קם מפני צלמידי חכמים, נזהר לא לקבל מהם שום שירות. דקדק במצוות בכל יכותו, היה מחפש וחוקר היכן יש משפחות עניות ועוזר להם בסתר.

אהב כל יהודי באשר הוא, בעיקר את הרחוקים, כולל מחללי שבת היה מקרבם ומדבר על לבם, מלב אל לב, בירכם ודיבר אליהם בהרבה רגש ואהבה, והם אהבוהו והעריצוהו, ושמעו בקולו והיו באים לשיעוריו ותפילותיו.
רבים פנו אליו כשהיה מי מקרובם חולה לעשות פדיון נפש, נתנו לירה אחת עשה פדיון בדמעות שליש במשך חצי שעה עם כוונות הרש״ש זיע״א, ושלח אותי אליהם עם הלירה ביד וציווה לתת אותה למשפחה עניה.

דאגתו למשפחות עניות היתה מדהימה, כמה פעמים קראני ולקח אתו מוצרי מזון בסיסיים במשקל הכי כבד, והניחם באשמורת הבוקר על פתח ביתם בסתר.

לימודו היה פלא גדול, כל מה שלמד מקרא, משנה, גמרא, זוהר, למד עם מפרשים, והיה מקשה ומתרץ בכל ענין. שילב חצי זמנו לימוד גמרא והלכות, וחצי תורת הקבלה.
ביום השישי סיים תפילתו בנץ החמה וניגש לארון קודש, פתח את ספר התור וקרא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. מיהר כצבי לביתו מרחק עשר דקות הליכה מהירה, ישב והכין את סעודת הלילה, מרק עוף עם שלל ירקות, כובה לשבת עטופה באורז, עדין היה באכילתו, קיבה רגישה לקמח או סולת, הדגים טוגנו . כשלא התענה טעם פת שחרית הכין את נרות השמן והפתילות שבעה במספר כמשפט. רץ למקוה, בזריזות פשט בגדיו התרחץ שלש פעמים ליפא מפשתן וסבון פשוט טבל במקוה קנ״א טבילות כמנין מקוה ושם אקי״ק במילואו. עלה והסתפג לבש בגדי לבן ויצא עם פנים חדשות גאו אשכנזי מבני השכונה היה רואהו ומברכו לשלום, ואמר לי אביך יוצא מהמקווה איש חדש ממש מלאל ופניו מאירות.
רץ לביתו כאילה הכין כל בגדי שבת ונעליו ורץ בחצות היום לבית הכנסת שם ישב ולמד בסודות התורה עד מנחה. קרא שיר השירים במנגינה ובזריזות, קיבל שבת עם הכוונות בחצר. וחזר לבית הכנסת להתפלל ערבית.
בדרכינו לבית הייתי צריך לשנות לפניו כל דפי הגמרא שלמדנו השבוע ולבארן.
החמיר מאוד בהלכות שבת. היינו סוגרים את הברז הראשי של המים ביום השישי, כש"טנק" מים על הגג מספק מים לכל השבת. בחשמל לא השתמש כלל בשבת, מנורת נפט היתה בבית ולאורה קראנו כולנו ולמדנו, שלחן שבת היה "גן עדן", שירים שונים, ובכל בית עוצר ושואל פירוש המילים, את שירי רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול, רבי ישראל נג'ארה, רבנו שלם שבזי, רבנו יוסף חיים, וראיתיו שהיו עיניו זולגות דמעות מרוב התרגשותו בשירים, גם כשהיה ידוע במכאוביו, מחלת לב קשה, כליות, בעיות מעיים, חוסר איזון עד שלפעמים היה נופל, כששר בשבת היה גבור כאריה והיינו מרגישים שהנה המשיח הגיע והוא מעבר לדלת.
כל שבת למדתי עמו הפרשה עם פירוש רש"י ז"ל, וקנה כל המפרשים עליו, הרא"ם, הלבוש, הטורי זהב, הכתב סופר, עמר נקא להרב ברטנורא, אהלי יעקב, ועוד היה לו שיעור עם חברותא בקבלה קבוע. נזהר לסיים סעודה שלישים קודם השקיעה. וישב ללמוד עד ערבית כדי לחבר לילה ביום בדב4י תורה.
מוצאי שבת קודש בא לבית בהפתעה, אמר פסוקי "ויתן לך" ואחריהם כל הפיוטים למוצאי שבת, גם שירים לכבוד אליהו הנביא בערבית!!! באיזה שמחה, כאילו מדבר אלין 42 בתים בהם מסופרים כל נפלאותיו, ומפרש לנו אותם ואמא יושבת מולו ומתפעלת. ואנחנו מהופנטים. אחר כל חילק עוגיה לכל אחד והיא היתה טעימה ככל מעדני עולם.

איזה יום הכיפורים היה כל שנה, לבוש כמלאך השם, פניו רציניות, פחד ורעדה על חתימת יום השנה על כל התרחשותיה, פיוטים, ביאורים, אגדות, מוסר, קריאת "כתר מלכות" לרבנו שלמה אבין גבירול, להרדב"ז, לרבי אליהו מאני, ולרבנו יוסף חיים. בעלות השחר לבית הכנסת, תפלה בכוונות עד הלילה ברציפות, ובמוצאי היום שמחה רבה.

עניו גדול היה, נחבא אל הכלים, אסר עלינו לקראו חכם או רב, מרן ז"ל העיד עליו כי מימיו לא שתה אפילו כוס מים בבית שאינו שלו, רבנו יהודה צדקה אמר לי שגם בדורו לא היה כמוהו, וראהו ברחוב "נשמה מהלכת" לא בשר ודם. מורנו הרב בן ציון אבא שאול העיד עליו שלא היה בדורו מקובל גאון כמוהו, ולא הניח תיקון שלא עשה.
כל ימיו היה בוכה על גלות ישראל, על גלות השכינה, על החורבן, כמה דמעות שפך על יהודי ארצות ערב, רוסיה, בוכרה, גרוזיה, מרוקו, ועוד. כל לילה בחצות, מבהיל, מרעיד. לילה אחת נעל את בית הכנסת על 150 איש והוציא שבעה ספרי תורה והניחם על התיבה, עשה שבעה הקפות והיה צועק בדמעות שליש על צער ישראל, על חינוך ילדי ישראל, על גזירת גיוס בנות, בחורי הישיבות, ניתוחי מתים, חילולי שבת ועוד. וכששמע שמנהיגי תבל מאיימים על ישראל לא ידע מנוח, והיה שואג כארי על עזות מצחם וחוצפתם, כי בזכות ישראל הם חיים.

בחצות הלילה פרס סדין על הקרקע הניח אפר במצחו וקרא תיקון חצות בדמעות שליש. שק על בשרו ממש עשוי מנוצה של עזים דוקר ושורט על עורו העדין ומרר בבכי על הגלותמועל ישראל אשר התרחקו מהתורה, ממקום המקדש, ועל היהודים הנמצאים בארבע כנפות הארץ ועל כל יהודי השרוי בצער.
שנה אחת ביום פורים באמצע הסעודה לקח נייר ורשם בערבית את שמות מנהיגי ארצות ערב הנלחמים עם ישראל, ומחק את שמם אחד לאחד, ובתוך שלש שנים כולם מתו במיתות שונות.
ליל הסדר היה פלא פלאות, כוונות הרש"ש על כל פרט, ארבע כוסות, מצה, מרור, חרוסת, קריאת ההגדה בקול רם כשופר. וכשסיים שר בפרסית... את חד גדיא בשמחה ובבדיחות הדעת, והיה מברך את כל ישראל בחיים טובים ומאושרים, אחר כך שר את "אחד מי יודע" בערבית, והיה בכור ולאחר תענים בכורות, וחולה, אבל שואג כארי. לא היתה לילה שמיחה בשנה כלילה זאת.

כל ימי החול לא הגיע לבית, ממוצאי שבת ועד יום השישי בבוקר, הילדים באים אליו כל יום ומוסרים דו"ח על כל הלימודים במשך היום, היה מלמד אותי כתיב וכתב, חשבון, אלגברה, גם קצת אנגלית שלמדנו בתלמוד תורה, דאג לכל הבנות, אם למדו, התפללו, מתלבשות כהלכה, הכל תפקד בסדר מופתי, כי הוא שימש לדוגמא לכולנו.
שאלה - 193200
לכבוד הרב
פרק ב, ההכנות לחג הפסח.

תשובה
א, המצות. גינה קטנה היתה בחצר, בחודש מרחשון אבא לוקח מעדר והופך את האדמה, אני בן 4 נותן בידי חופן חטים ואומר "תגיד אני זורע לשם מצת מצווה". אני אומר ומפזר את החיטים, בכדי שציפורים לא יאכלו אותם, לוקחים מקל עץ בגודל 12 סנטימטר ועליו "כובע" מקליפת חצי ביצה כדחליל לשמירה. גשם יורד והאדמה של מוצפי מוצפת. בתחילת ניסן האדמה מכוסה מרבד שבלים קטנים, כל יום הם גדלים, בסיוון הם בגובה קומת אדם, יפהפיים. תחילת תמוז קוצרים אותם וחובטים ומפרקים את החיטה בידים נקיות מחמץ, ומניחים הכל בכדי חרס גדולים מכוסים במעט עפר כדי שלא יתליעו.
בחודש אדר אמא מוציאה את החטים בשמש ובוררת אחד לאחד, שבע קילוגרם חיטה ללא ריקבון, תולעת, בשמש יום שלם, ממחסן שהוא מובאים אבני ריחיים גדולות, ומונחים בבית עשויות אבני בזלת משוננות. ריחיים ורכב, במרכז האבן יש פתח קיבול שם שופכים חופן חיטה ומסובבים אם הרכב ממעל, החטים נשחקות, אמא ז"ל תוקעת מוט עץ במקום הקבוע ואותו מלפפת בסמרטוט להגנת עור היד מהשפשופים. יושבים בעיגול סביב הרחיים וכל אחד בתורו מסובב, לדבר אסור פן יותזו טיפות רוק אל הקמח הנשפך מהצדדים על הסדין, בפעם הראשונה החיטה נשברת לרבעים, בשניה לפירורים, בשלישית וברביעית כבר יש קמח, נפה מיוחדת בידיה של אמא ורק היא מנפה ומכינה שק קמח לפסח, הוא נשמר כיהלומים יקרים, ויש סקית אחת בה שומרים את הסובים, הם לצורך ריפוי דלקת אזניים, מי שכואבת לו האוזן, לוקחים 2 כפות סובין ומחממים במחבת, מניחים בשקית בד על האוזן ישנים בלילה ובבוקר בריאים.
בשבעה בניסן אופים בחצר בתנור מוסק בעצים מצות לכל השבוע, כולם מתגייסים למלאכה, זה נותן קמח, זה מים במידה, זה לש, זה מעבד, מחלקים לכדורי בצק ופותחים במערוכים, רק אמא מסיימת את העיגול שיצא מבית היוצר, מונח בכרית מיוחדת שהכינה ומודבק בתנור, ויש מצות דקות ופריכות לכל השבוע כשהן מונחות בסלי נצרים. ומפרישה חלה, בערב פסח לאחר חצות אבא אופה עם נבחרת תלמידיו מצות עבות לליל הסדר.

ב, שמן זית. בחודש כסלו אבא מביא ממקום מיוחד זיתים ואמא כובשתם בכלים שמורים לפסח ומוציאה ליטר שמן מתוך עשר קילו זיתים, שנה אחת קרה נס ואותו בקבוק הספיק לשלש שנים.

ג, מלח ופלפל. מלח קנתה משוק מאה שערים חתיכת סלע בצבע אפור מקושקש, הניחתו במכתשת הנקראת "האוואן" ועשתה מלח עבה להכשרה ובישול, ומלח דק לארוחה. פלפל קנתה בעונה השחילה בחוט ותלתה בבלקון התייבש בשמש, דכה במדוכה ושמרה בצנצנת לפסח, וכן שאר תבלינים טבעיים ייבשה וטחנה בידיה.

ד, חרוסת. תחליפי קפה, תה, וסוכר. בחודש מרחשון הלכה לשוק לקנות ענבים צהובים בשלים, בחלקם מצומקים, הניחתם בסירים של פסח, ריסקתם ביד ובישלה על אש נמוכה שעתיים, מדי פעם בוחשת, כשהצטננו סיננה במסננת בד חדשה וסחטה, ושוב לסירים 6 שעות נוספות עד שנעשו סמיכים ויצקה לצנצנת גדולה, ציננה ושמרה לפסח. כשהגיעו אורחים בחג, תה לא הכניסה לבית, גם קפה וסוכר לא, לקחה כפית חרוסת לכוס ויצקה מים רותחים לתוך הכוס ובחשה והגישה לאורח המופתע "קפה נמס", כמובן ששתה בשקיקה וביקש עוד.
שאלה - 193197
לכבוד הרב מוצפי,אני סקרנית לקרוא על אמך הרבנית עליה השלום עלהנהגותיה .בבית ..וכו בקצרה שנזכה ללכת בדרכה
אמן.תודה לרב היקר

תשובה
התארסה עם מור אבי כאשר היה בעל מעמד גבוה כשכיהן מזכיר ראשי של שר האוצר מנחם דניאל. והודיע לה שמהחתונה הוא עוזב הכל ונוסעים יחד לירושלים, והיא הסכימה ללא פקפוק כלל.
בחו"ל בעירם הולדתם בגדד חיו בבית מעין ארמון על שפת החידקל, בנין בן שלש קומות, בעל גג הצופה על נוף מרהיב ומרתק, ומשם ישר לירושלים של פעם בשנת תרצ"ד [1934] כלה צעירה ששכרו חדר קטן בפאתי שכונת הבוכרים, חדר ששימש גם שינה, סלון, אורחים, ביחד עם חמותה סבתי האלמנה. ואבא ז"ל השאיר אותם וחזר לחסל את שאריות העבודה וחלוקת התפקידים לכמה אנשים.
על כל אלה בחזרתו לאחר חדשיים דרך ממלכת עבר הירדן מבגדד לרבת עמון , משם ליריחו, וישר לירושלים, והיא ממתינה לו ופתאום מקבלת הודעה כי הוא פצוע קשה בתאונת דרכים בירושלים ליד אנדרטת הצנחנים מול שער האריות. כי הרכב שלקח אותו התקלקל במעלה הכביש והתדרדר אחורה, והוא קפץ בשניה האחרונה קודם שהרכב נפל לתהום.
רגלו נשברה והתקפלה והרופאים התייעצו לקטוע אותה, בנסי נסים היא נשארה, והיא היתה צריכה יום יום להכין לו ארוחה ולהביא לו לבית הרפואה שבעיר העתיקה, יום יום כשכל יומיים יש עוצר מצד השלטונות הבריטיים שעצרו אותה בגדרי תיל ורובים שלופים, והיא מסרה נפשה כדי להגיע אליו כל יום. במשך שלשה חודשים, ועוד שלשה חודשים שיקום בבית.
את הבית המשיכה לנהל כל ימי חייה, שמונה בנות ושני בנים ילדה, ועוד 5 הפלות היו לה. ותמיד שמיחה ומאושרת.
היתה מקבלת בסבר פנים יפות את כל רבותיו וחביריו הרבנים המקובלים, באהבה בשמחה ובמאור פנים. אני כשנזכר ומשחזר מה עברה עומד משתומם מהיכן קיבלה אשה יקרה זו כוחות נפש עילאיים, ועמדה בעוז בכל העומס והלחץ. ועל הכל את החומרות זנהג בהם, לא אכל מאכל שלא נעשה בבית ורק בבית. קמח היא ניפתה, עיסה הכינה במו ידיה, אפתה לחם יום יום, קנתה עוף חי משם לשוחט, לבית למרוט את הנוצות, להשרות במים, למלוח ולבשל, ריבות מכינה במו ידיה, אבא סבל מכמה בעיות רפואיות ולא נטל תרופות, והיא הכינה במו ידיה הכל מכל כל, צנצנות נגד עצירות, נגד שלשול, נגד יתר לחץ דם, תרופה לחיזוק הלב, מדי בוקר לטחון במטחנה ידנית כרפס, כוסברה, שמיר, לכוס לתת לו לשתות להמיס ולפרק את האבנים בכליות.
מדי בוקר בהשכמה התלוותי אבדל לחיים אליה לרפת מעניינת ברחוב רש"י בירושלים, סיר בידה והרפתן חולב את הפרה לסיר, משם לבית להרתיח ולתת לשתות חלב מהיצרן לצרכן, מהשאריות עשתה גבינה, כי אבא לא אוכל שום מוצר מתועש. לא לשכוח כביסה ביד מדי שבוע לכל בני הבית.
התנהגותה בהריונותיה מדהימה היתה, פעם בשעת רצון סיפרה עלי שאני הייתי השישי בבית לאחר 5 בנות, ואבא שהיה בבריאות רופפת התחיל לצום 40 יום, וכשהיא ראתה כך הפצירה בו שיפסיק להתענות, וכשלא שעה לבקשתה התחילה היא גם כן לצום, והוא הגיב אז יהיה ילד עוד יותר חכם, וכל יום היו נותנים צדקה לקופת רבי איר, כדי שההריון יהא תקין והוולד יהיה חכם וצדיק. כשמי מבני הבית הרגיש לא טוב, או כאשר השכנים הירדנים היו יורים לבתים בירושלים, או בכל מצב חירום אספה את כולנו הזאטוטים ושיננה אתנו כל האלף בית, אלף בית גימל דלת הה וו... וחוזר חלילה. סיפורי אמונה וצדיקים כל לילה. כשהיו לילות רבים שאכלנו לחם לבד ושבענו והיינו שמחים.

פרק ב על ההכנות לחג הפסח אם ירצה השם בהמשך.
שאלה - 192835
לכבוד הרב
אני אוכל משחיטת בני ציון של כבוד הרב, האם ניתן לאכול גם או שיש במאגר השאלות מהעבר הרב המליץ עליהם תודה רבה ומחילה על ההטרדה

תשובה
שמע נא ידידי ואספר לך, כי בשבוע האחרון חזרו הצוות מפאראגוואי לחופשה קצרה להחליף כח, בחסדי השם יתברך עלינו זכינו השנה תש"פ לברור ולבחור אנשים מורמים מעם, שוחטים בקיאים ויראי שמים מרבים, בודקים תלמידי חכמים מובהקים, משגיחים חרוצים בכל פינה במפעל. כ״ב אנשים תלמידי חכמים. ועל צבאם כבוד ראש השוחטים הרב שלום בן שושן שליט"א, חכם ונבון, ירא אלקים, המקפיד בקלה כבחמורה.
א, הבדיקות נעשות לפי ההלכה המחמירה, הסכינים נבדקים בין ביבש בין ברטוב, שלש פעמים לכל צד, מימין משמאל ובאמצע.
ב, בתא השחיטה עומדים תמיד עם שכינים מוכנים חמשה שוחטים אומנים ומוסמכים.
ג, יש שוחט מיוחד שהוא ממונה על בדיקת הוושט בלבד וזה כל מלאכתו. כמו כן מינינו הפעם הזאת מפקח אישי שם מעמי על כל מערך הכשרות.
ד, מקפידים מאוד שלא יהיה מוטה חשמלי לזרז את העגל בדרכו לשחיטה.
ה, בודר חוץ מיומן ובקי, ועליו משגיח תלמיד חכם צמוד המחליטים להכניס רק חלק, על כל ספק קל מורה מהליין.
ו, תוך כדי עבודה עוצרים ועושים בדיקה אישית לכל מספר עגל, והצלבה בין הכתוב לבין הנמצא על השלחן כדי למנוע כל טעות אפשרית חלילה.
ז, זהירות והפרדה מוחלטת בסוגי התוצאה. חלק מסומן בצבע מיוחד, כשר באחר, טרף עובר למחלקה נפרדת מחוץ לשטח.
ח, בודק כרסים באופן ידני אחד לאחד, ולא באופן מדגמי כלל.
ט, המליחה נעשית על ידי שלשה, באופן שכל החתיכה מתכסה במלח כהלכה.
י, שיעורי תורה מתקיימים בכל יום אחר הצהריים, וממש בית מדרש מתקיים במקום. כמו כן בשבתות מתקיימים שיעורים בלכה בכל הנושאים הקשורים לשחיטה ולבדיקה, כדי לרענן את היידע.

יא, זכינו העונה הזאת לעמוד על המשמר ולבחור אך ורק את הכי חלק למהדרין לכל הדיעות, דבר שגרם שהבעלים הנכרים השתדלו מאוד להשיג עגלים מובחרים ובריאים ביותר.
יב, כל זה נעשה עבור חברת בלדי שמהשמיים סייעו בעדינו לחזק את משמרת הכשרות.
יג, ברוך השם שסיפק בידינו לשלוח השבוע צוות מובחר ומתוגבר לברזיל ובימים אלה יתחילו את מלאכתם בכל הכללים הנזכרים לעיל.
מתפללים שנצליח לעמוד המשימות הכבידות כהוגן ולעשות נחת רוח ליוצרינו.
ממשיכים בעבודה הנמרצת תוך שיפור מתמיד על כל הפרטים.

כל מה שכתבתי לך בעבר היה נכון לאותה שנה, אך מדי עונה יש שינויים והתפתחויות שונות.

יהיו לרצון אמרי פי, דברי בן ציון מוצפי.
שאלה - 192802
לכבוד הרב שלום וברכה, מורי הרב, אנחנו בהונג קונג לרגל עסקים, הרב מכיר אותי, שרויים בפחד, מה נלמד להינצל מהמגיפה? בבקשה.
תשובה
א, פיטום הקטורת.

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה. בַּד בְּבַד יִהְיֶה:
וְעָשִֹיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵֹה רוֹקֵחַ. מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ:
וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה. קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
וְנֶאֱמַר וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה:
וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה בְּכָל יוֹם. מַחֲצִיתוֹ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בָּעֶרֶב. וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. וְאַחַד עָשָֹר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ. וְאֵלּוּ הֵן:
(טוב למנותם באצבעותיו) (א) הַצֳּרִי. (ב) וְהַצִּפּוֹרֶן. (ג) וְהַחֶלְבְּנָה. (ד) וְהַלְּבוֹנָה. מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (ה) מוֹר. (ו) וּקְצִיעָה. (ז) וְשִׁבּוֹלֶת נֵרְדְּ. (ח) וְכַרְכּוֹם. מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָֹר שִׁשָּׁה עָשָֹר מָנֶה. (ט) קוֹשְֹטְ שְׁנֵים עָשָֹר. (י) קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה. (יא) קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִיוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא. אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָא לְמָה הִיא בָאָה כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לְמָה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:
תַּנְיָא רִבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב. הֵיטֵב הָדֵק. מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָֹמִים. פִּטְּמָה לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה. לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין. וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:
תָּנֵי בַר קַפָּרָא אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה כִּי כֹל שְֹאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ. מִשְֹגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
יְהֹוָה צְבָאוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ:
יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:

ב, ויהי נעם, יושב בסתר.

וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ

תהלים פרק צא
(א) יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

ג, תיקון המגיפה.
במדבר פרק יז
(יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף:
(יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם:
(יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה:
(יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח:
(טו) וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה.

ד, אנא בכח.
אָנָּא בְּכֹחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּךָ, שַֹגְּבֵנוּ. טַהֲרֵנוּ נוֹרָא (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר. דּוֹרְשֵׁי יִחוּדֶךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג):
חָסִין קָדוֹשׁ. בְּרוֹב טוּבְךָ. נַהֵל עֲדָתֶךָ (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְּנֵה. זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ. יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת (שק"ו צי"ת):
ואומר - בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, לְעוֹלָם וָעֶד:

כל הקריאה הזאת יש לאמרה במשך כל שעות היום, וכן בלילה מחצות והלאה, ולא קודם חצות.
והשם יתברך ישמור עמו ישראל לעד, וכולכם בכללם.
שאלה - 192777
לכבוד מורנו ורבנו שליט"א שלום רב, בעוד שבוע ביום רביעי [שלישי בלילה] יחול יום י"ז בשבט פטירת רבנו חיים פלאג'י ז"ל, והרב מלמד מדבריו הרבה, אפשר כמה פנינים ממנו.
תשובה
א, כתב רבנו ז"ל בכף החיים שחיבר [י"ד, כ"א] מנהג ישראל כשרואים דבר סכנה קוראים קריאת שמע, וכתב גם שיש אומרים שתי תיבות אלו "שמע ישראל". וכן ראיתי לכמה מרבותי ז"ל עוד בהיותי ילד, כשהיו רואים אפילו אדם מהלך ברחוב ומתקרבת אליו סכנה שהיו אומרים "שמע ישראל" ומיד ניצל. ומקורו במגילה ג, א. האי מאן דמבעית מאי תקנתיה ליקרי קריאת שמע.
ב, כתב בספר ברכת מועדיך לחיים חלק א דרוש א לס"ת, "שמעתי מפי קדוש אבינו מלכינו הגאון הקדוש הגאון המפורסם מרן זקיני ז"ל [הוא הגאון בעל חקרי לב], דקבלה בידם, דכמה חשוכי בנים שלא הולידו כלל, על ידי שקיימו מצות כתיבת ספר תורה, זכו להבנות, והולידו בנים ובנות". והענין הוא כי מצוה ראשונה שבתורה היא פריה ורביה, והאחרונה היא כתיבת ספר תורה.
ג, בספרו רוח חיים כתב "וכבר העידו על האריז"ל כי פעם אחת שכח והניח ידו על זקנו ביום השבת, ולא הוציאו עד שחשכה, שמא יתלוש איזה שער ביציאת היד מעל זקנו. ופירש בזה שומר שבת מחללו. ושומר ידו מעשות כל רע. ושומר ידו לשון המתנה שממתין ידו שלא לחלל את השבת".
ד, בספרו ראה חיים פרשת לך לך, חקר אם יש לעשות מצווה בצינעא או בפרהסיא, והביא דברי דעת זקנים שכתבו בעלי התוספות שאברהם אבינו מל את עצמו בפרהסייא, ותירץ שרצה שילמדו ממנו אחרים, וזה רמוז בפסוק "והצנע לכת עם אלקיך, היינו לבדך עם אלקיך אז הצנע לכת, אך אם יש ללמד לאחרים תעשה בפרהסייא.
ה, עוד כתב מה שנתן יוסף הצדיק לבנימין אחיו חמש חליפות בגדים, הוא בשביל א, שבת, ב, יום טוב, ג, ראש חודש, ד, חול המועד, ה, חנוכה ופורים. כי ימים אלה צריכים בגדים מיוחדים.
ו, הביא ראיה מדברי זוהר הקדוש תצוה קפ"ג שכתב שאם ישראל יהיו שומרים את חג המצות כהוגן לאכול מצות, היו נפטרים מהדין ביום ראש השנה, וכתב בספרו חיים לראש [בתיבת נרצה] "ועוד אני נוהג לשמור מהמצות כדי לאכול בר"ה מהמצה שנעשית לשם חג הפסח".
ז, בכף החיים שחיבר [א, ט] כתב "יתר על כן אזהרה שמענו דאל יקלל אדם לכליו ומלבושיו כדרך שיש אנשים שמקללים את חפצי ביתם כשלא באו על נכון או שהם בכעס, ולפעמים אומרים יקחם השטן או ילכו לאבדון וכיוצא מאלה הדברים, כי עושים פעולה ועל זה נאמר ונשמרת מכל דבר רע, פירוש דבור רע שלא לקלל את עצמו ואת כלי ביתו, כן אמרו בזוהר הקדוש סדר תזריע נ"ב, א".
ח, בספרו רוח חיים רפ"ח, א. כתב שהיה מייעץ למי שחלם חלום לא טוב בליל שבת, שלא יתענה אלא יענג עצמו באכילה ובשתיה ולא ישיח שיחה בטילה ויקרא כל ספר התהלים.
ט, בספרו רפואה וחיים פרק י"ב כתב מי שאחד מקרוביו חולה, ישתדל לוותר אפילו עם עופות השמים, ובדוק ומנוסה שיבקשו עליו רחמים. וכן כתב ברוח חיים תר"ה, ב. "וכן נהגו במי שהוא חולה, ומבקש רחמים, שמשליכים מאכל לעופות על הגגות, כדי לרחם על הבריות. ובזה יזכה שירחמו עליו מן השמים".
י, בספרו כף החיים [כ"ז, ל"ה] כתב ליזהר מאוד ביום השישי ובליל שבת שלא לעשות מחלוקת בביתו חלילה ובזה יהיו כולם שמורים כל אותו השבוע.
יא, בספרו רוח חיים כתב שהנזהר במצוות תפילין כתיקנה עליו נאמר לא תקח האם על הבנים, והיינו שיאריך ימים. בשם הקדמת תיקוני הזוהר ד"ג.
יב, בספרו לב חיים א, סימן ס"ח פסק שאם נגע בגוי אינו צריך ליטול ידיו, ובכל זאת החמיר לעצמו והיה נוטל ידיו.

יג, בספרו רוח חיים יורה דעה קע"ח, ב. אסר על שליח ציבור ללבוש בגד דוגמת הכמרים, והוא מנהג רע ומכוער מאוד, שרוצים להידמות למלבושי הכמרים בשעת עבודת המקום ברוך הוא, ואפילו שיש קצת שינוי ביניהם למראית העין דומים הם, וגם לדעת מהר"י קולון שרש פא, והרמ"א בהגה סימן קע"ח.
יד, שליח ציבור שעבר עבירה אפילו באקראי פסול מלהיות שליח ציבור, ואם עשה תשובה מתקבל, ואין צריך לעשות הסיגופים והתעניות שכתב רבנו האר"י ז"ל ונקבלהו.
טו, כתב בכף החיים שלו י"ג, י. אסור למנות את ישראל, ואם רוצה לדעת את יש מנין, נכון לומר הפסוק ואני ברוב חסדך וכו', או הושיעה את עמך, או ויתן לך וכו'.
טז, פועלים המשכימים להתפלל קודם הנץ, יזהרו לומר פרשת את קרבני לחמי לאחר עלות השחר. לב חיים חלק א, סימן י"ב.
יז, כשמתפלל על החולה הנמצא לידו, לא יזכיר שמו כדי שלא יקטרגו עליו בהזכרת שמו, רק כשלא בפינו יזכיר. רוח חיים תקס"ט, א.
חי, כשמברך את בנו או חתן וכלה ומניח ידו על ראשו, אין להקפיד אם בידו הימנית, או בשתי ידיו. כף החיים כ"ח, ל. ונפש כל חי ב, ל"א.
הרב נולד באיזמיר שבתורכיה י"ז טבת תקמ"ח, נפטר י"ז שבט תרכ"ח.
נפטר לפני 152 שנה, בן פ' שנים.

זכותו תגן בעדינו ובעד כל ישראל.
שאלה - 192138
שלום לכבוד הרב
אני נמצאת בשיעור אמונה בסמינר הוראה חרדי האם ההשקפה שכל דבר ואפילו עבירה שהאדם עושה היא מאת....? תודה

תשובה
השקפה מטורפת, של אנשים פתאים שוטים גמורים וחולי נפש, מוציאים שם רע על השלטון האלקי כאילו הוא עושה זאת, במקום לקחת על עצמם אחריות. זו כפירה מוחלטת בתורה הקדושה. ובמשה רבנו עליו השלום.
פסוקים למאות ולאלפים בתורה, בנביאים, ובכתובים, מוכיחים, מזהירים את האדם לבחור בטוב, רק מטומטמים אשר לא קראו מימיהם את התורה מסוגלים לדבר סרה על ההנהגה למעלה.
עומד אבי התעודה משה רבנו ומכריז, דברים פרק ל פסוק טו
רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע. אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ.
פסוק י"ט.
הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ.
שאלה - 192065
לכבוד מרן הרה"ג שליט"א
אני שומר ב"נ בכל הכוח לא לזרוק לחם וגם כאלה חתיכות שלא כ"כ טריות אני פשוט עושה מהם פרוסות לחם מטוגן עם ביצה וחלב פרוסות יותר מכזית
מה לברך על מאכל כזה ?

תשובה
אשריך אשרי חלקך. מברכים עליהם המוציא. הנה לפניך מתכון שפורסם בעבר באתר.

אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם".
שאלה - 192024
שלום לרב,
ראיתי שכבודו כתב לגבי מעלת עליית שישי אם הוא מהששה עולים הראשונים, או סמוך למשלים, אפשר ביאור קצת?

תשובה
עיין להגאון החיד"א ז"ל בספרו מחזיק ברכה [או"ח סימן רפ"ב, ה] שכתב בשם הרב שמואל בנו של המהרח"ו ז"ל
"מספקא לי בעליית הששי אם יותר טוב לעלות הששי למנין או סמוך למשלים אעפ"י שעלו יותר מו' וז'. ונראה שיותר טוב לעלות סמוך למשלים להיות כי בסמוך ומשלים צריכים לקרות בדבר אחר בס"ת בשא"כ העולים באמצע שחוזר כל אחד וקורא מה שקרא חבירו וא"כ אינו נקרא הששי אלא הסמוך למשלים. עכ"ל. וראה דבריו טובים. אם הששי הראשון שקרא לא קרא קריאה מחודשת אז מסתבר דהסמוך למשלים שקורא קריאה חדשה יש לו תורת הששי. אך אי נהוג דגם הששי הראשון קורא קריאה מחודשת ומשביעי ואילך חוזרים לקרות מה שקראו כבר נראה דיותר טוב לעלות הששי הראשון שהוא העיקר. וכן שמעתי מפה קדוש חכם ומקובל [הרש"ש] זלה"ה שהעיקר הוא לעלות הששי הראשון, וכיפי תלי לה מדקדוק לשון הזהר הקדוש דקאמר רבי כרוספדאי חמיד לבא לא הוה סליק אלא שתיתא לאינון דסלקין. דתיבות לאינון דסלקין יתירות. אמנם כיון לומר דאם קורין הרבה עולים הששי הראשון הוא נגד היסוד וזה שאמר לאינון דסלקין לא הסמוך למשלים".
שאלה - 191733
מרן שליט"א, השתתפנו אמש במעמד ההילולא, וראינו את התרגשות כבודו בהוצאת סידור הרש"ש, וחזר על עצמו גם במעמד המרטיט על הציון, נודה במחילה אם יסביר לנו על מה ההתרגשות הגדולה.
תשובה
מה אומר ומה אדבר, מי אני כי זכיתי לראות עין בעין את כתבי היד של מורי אבי עטרת ראשי, פאר מקדושים, חסיד קדוש וטהור, אשר כל ימיו היה מהלך בארץ וראשו מגיע השמימה, מדקדק במצוות באופן מבהיל, גדולי דורו כינוהו גאון בקבלה, והיה מכווין כוונות נוראות בתפילה, בברכות, בהנהגות, בקיום המצוות, ובכל צעד ושעל, הכל היה לכבוד השכינה הקדושה, להעלותה מעלה מעלה מבור הגלות, ועל עם ישראל שיזכו לתקן ולהשלים נשמותיהם בעולם הזה, והיה מעתיר בעדם כל ימיו.

בעלותו בפעם החמישית לארץ ישראל בשנת התרצ"ד הקדיש את כל זמנו וחייו ללמוד בעומק ובעיון את כל סדר הכוונות להרש"ש זיע"א, והיה בצער על כי בביקוריו הקודמים זכה ללמוד אצל מורנו הגאון רבי שאול דוויק הכהן ז"ל, ורבו הסתלק לעולמו ביום ד בטבת התרצ"ג. מיד כיתת רגליו אצל תלמידיו המובהקים, חכמי הקבלה בירושלים, וישב לפני המקובלים הרב אפריים הכהן, הרב סלמאן אליהו, והרב יעקב מונסה זכר צדיקים לברכה, אשר שתו מבארו ותורתו של הרב שאול דוויק ז"ל, והיה טורח חוקר ושואל בודק ומתחקה אחרי כל תג ותג, אות ואות, בעניני הכוונות בכל ענין וענין.
אמי עליה השלום סיפרה לי כי חמש שנים תמימות היו חייו כולם קודש ללימוד סידור הכוונות, והיה יושב בביתו ורושם כל תג ותג, וכשהיה מתקשה באיזה ענין, מיד היה קם ממקומו באמצע לימודו והולך ברגליו מרחק של כארבעים דקות הליכה עד לישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה אל רבי אפריים הכהן ז"ל ומציג בפניו את חקירתו. ואת המסקנא רשם בשולי הגליון של הסידור.

סיפר לי הגאון הרב יוסף שרבאני ז"ל כי שח לו הרב אפריים הכהן ז"ל שמור אבי היה חביב עליו ביותר, ואמר לו כי כל חכם מקובל שהיה שואל אותו שאלה בכוונות היה משיבו מיד על אתר, אולם כאשר חכם סלמאן היה שואלו היה מבקש ממנו המתנה יומיים בשביל עיון בספרים קודם שיתן לו תשובה. כדברים הללו בדיוק שמעתי מפי בנו יבדל לחיים טובים הגאון חכם שלום הכהן שליט"א.
את ההגהות על סידור הכוונות רשם לו בגליון בעיפרון באופן זמני, רק לאחר שחזר ושנה על הסוגיא עוד ועוד ושחלפו חדשים רבים ולא נשאר בלבו שום ספק, חזר וכתבם בעט ברזל בציפורן הטבולה בדיו בספר לזכרון.
כל ימיו טרח וחיפש עוד מקורות, כתבי יד של גדולי המכוונים, פעם מצא את העתקת כתב יד של המקובל הרב אליהו מאני ז"ל, והעתיקם כמוצא שלל רב, שוב היה בידו את סידור הרב סלמאן אליהו ז"ל, והעתיק ממנו חידושים, הערות והארות שנראו לו, גם העתקת כתב יד של הרב שאול קצין [הסבא] ז"ל הוא מעתיק את דבריו בסידור.
בקיצור מפעל חיים של ל"ו שנים רצופות כל יום וכל שעה, במסירות עצומה.
אמר לי פעם שהוא מונע מעצמו מים לשתות, כי הוא עסוק בלימודו, וכדי לשתות מים עליו לפתוח את סידור הכוונות ולכווין ברכת שהכל, ולאחר מכן בורא נפשות רבות, ואחר כן גם אשר יצר, ונמצא מופרע מלימודו.

שאלתני ידידי מה פשר ההתרגשות??? ובכן, מ"ה שנים הכתבים הללו היו מונחים כאבן שאין לה הופכין, והנה העיר השם יתברך היום הזה את לב כמה אנשים גיבורי חיל, ובראשם את לב חתני אהובי הגאון המפורסם הרב עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א, אשר עם כל עיסוקיו בתורה הקדושה, ומושבו בבית הדין בירושלים קרתא קדישא, שם לילות כימים והשקיע כל כוחו ואונו בגיוס תלמידי חכמים גדולים וצנועים, אנשי הסוד, מארי דרזין עילאין קדישין, אשר עבדו ימים ולילות לפענח, לכתוב, להעתיק, להגיה, ולהגיש מלאכה מושלמת ולהוציא הסידור על שלשת כרכיו לאור עולם. זהו יום גדול בשמים ובארץ. בו מתגלה דבר כזה אשר לא היה מעולמים, אחת לשלש דורות. ואין ספק שאבי ז"ל חוגג היום בשמים עם חביריו הצדיקים, אצל איתני עולם, הרשב"י, רבנו האר"י ז"ל, הרש"ש זיע"א וחכמי הקבלה זיע"א.
שאלה - 191516
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם הספרדים נוהגים לומר בשבת זו בסיום קריאת התורה חזק חזק ונתחזק ומה העניין בזה?

תשובה
הטעם העיקרי שאומרים לו חזק וברוך, הוא כמו שאומרים "הדרן" על כל סיום פרק ומסכת, לומר לו שמור נפשך ואל תשכח מה שלמדת וחזור על לימודך. גם אומרים לו בזה קיימת מצוות קריאה בתורה, תזכה לעוד מצוות לקיימם.
כן כתב בשו"ת מהר"ם מינץ ז"ל [סימן פ"ה] "וכן אנו נהגנו דלאחר סיום הספר עונים הקהל בקול רם חזק, וטעמא של אותו מנהג, כמו שכתב אחר כל פרק או אחר סיום המסכת הדרן עלך, כלומר מאחר דסיימו הפרק או המסכת השמר לך פן תשכח את הדברים כו', חזור בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן ישר כחך, כלומר גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לומר יתר מצוות, והכי נמי פירוש סיימת החומש יישר כחך". ורבנו ישראל אלנקוה ז"ל הי"ד כתב במנורת המאור [פרק כ, עמוד שצ"ה] "חזק בתורה, ואמץ במצוות ובמעשים טובים". וכן כתב הגאון הפרי חדש [קל"ט, י"א].
וכן כתב בשמו הרב אליה רבה [קל"ט, י"ד], והרב מגן אברהם ז"ל [שם י"ד] הביא דברי ספר חסידים [סימן רנ"ה] שכתב "לאחר שקרא בתורה מנשק ספר תורה על שם [שיר השירים א, ב] ישקני מנשיקות פיהו. ואם נזדמן לו רוק, ירוק ואחר כך יש לו לנשק, ולא ינשק ואחר כך ירוק".
ובפסקי הגאון מארי הרב יחיא צאלח [המהרי"ץ] ז"ל [הלכות קריאת ספר תורה אות ל"ד] כתב "נהגו שהחזן אומר לו [לעולה] ברוך תהיה, ואפשר שכיוון שקרא בתורה, קיים ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, ויצא מכלל ארור אשר לא יקים. ועוד דאמרינן [מדרש אגדה לך לך פרק י"ב, סימן ג. וזוהר הקדוש עקב ער"ב, ב] כל המברך מתברך, על כן נהגו לומר ברוך תהיה. ובספר תניא [קדמון דקכ"ט ע"א] כתב הטעם משום שהקורא צריך לעמוד באימה וביראה ואימת הקדוש ברוך הוא עליו, וגם אימת ציבור, לכך אומרים לו חזק וברוך תהיה".
ובספר שמש ומגן למהר"ש משאש ז"ל [חלק א, סימן ט"ל] כתב מכיוון "שהעולה לתורה קולט מקדושת התורה לכן מדי עוברו האנשים הפוגעים בו מכבדים אותו וכו', ואומרים לו חזק ואמץ, חזק וברוך שזכית לכך. או נימא כיוון דמצינו במתן תורה נאמר הגבל את ההר וקדשתו, השמרו לכם עלות בהר, ולפי זה ישתמטו מלעלות לתורה, ולכן אותם שעלו ויצאו בשלום, אומרים להם חזק וברוך".
ובספר אורח נאמן [חלק ג, אות כ"ח] כתב "ומנהג הספרדים הי"ו פה עיר הקודש [ירושלים] תבנה ותכונן, לומר לכל העולה אחר הקריאה "חזק וברוך", והוא משיב "חזקו ואמצו". וכן אומרים להשליח ציבור, ולהאומר קדיש אחר לימוד חזק וברוך, והוא מנהג יפה להתחזקות לעושי מצוה".
ובספר ירים משה להרב משה קאשטרו ז"ל [סאלוניקי תרמ"ה] כתב הטעם שמברכים את העולה בברכת חזק וברוך הוא משום שקיימא לן שאסור למנות את ישראל, כדאיתא בתלמוד [יומא כ"ב, ב], ומכיוון שהמכריז אומר שלישי יעלה, וכן רביעי וכן הלאה, ואין הברכה שורה בדבר המנוי, לכן הנהיגו לברך את העולה לתורה תחילה וסוף, כפי שהיו מברכים לנותני השקלים, וכדאיתא בזוהר הקדוש [כי תשא קפ"ז, ב. ובמדבר קי"ז, ב], ועיין בספר חיי אברהם [כלפון ז"ל, סימן קל"ג] שכתב שכן המנהג בטריפולי. ולמעשה כן המנהד בכל מדינות המזרח והמערב.
שאלה - 191455
לכבוד הרב
יש אדם ירא שמים שמוכר שק עיזים לימי שובבים ותיקון חצות עכשיו צבעו של השק יש לו 2 פסים שחורים פס חום ו2 פסים לבנים נוטים לצבע אפור אם זה בסדר?או צריך 100% גוון שחור?

תשובה
מחילה מכבודכם, צריך לראותו מהו. ושק של עז צריך שיהיה שחור ולא גוון אחר.
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב, סוד ישרים סימן ח
"לבישת השק ודאי הוא רק על הבשר, אב"א קרא דכתיב במלכים א' סי' כ"א, וישם שק על בשרו ויצום וכו', וכן במלכים ב' סי' וא"ו /ו'/, וירא העם והנה השק על בשרו מבית, ותרווייהו הוו עבדי לבישת השק לתיקון ולכפרה. ואב"א סברא שצריך שירגיש גופו צער מלבישתו שיהיו שערות השק עוקצים את בשרו, ואם ע"ג חלוקו מה הרגשה יש לגופו מן השק והרי הוא כאלו אינו. ועוד תיקון השק ותיקון האפר דמיין להדדי, והתם מפורש שצריך להניח האפר במקום הנחת תפילין שאין חוצץ בינו לבשר, וכן מפורש בדברי רז"ל בגמרא דתענית דף י"ד, אר"א אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו, אא"כ נענה כיהורם בן אחאב שנאמר ויהי כשמוע המלך וכו', והנה השק על בשרו מבית עיין שם".
וכתב עוד שם "הנה השק לובשי' אותו על חצי העליון של הגוף עד רישי ירכין ששם המתניי', ומ"ש ויחגור שק במתניו, וכן חגרו שקים, וכן ולקרחה ולחגור שק, וכן ועל כל מתנים שק, וכיוצא בזה במקראות הטעם הוא מפני שהשק מגיע סופו עד המתנים, ושם בסופו חוגר עליו זה הלובשו ברצועה כדי שיהיה דבק על בשרו בחוזק שאז ירגיש בצער לבישתן יותר וגם כדי שיהיו נוגעים צדדי השק זב"ז לכסות כל בשרו דמאחר שהוא פתוח לכן קושרו ברצועה בעבור זאת, ולכך נאמר בו לשון חגורה מפני שצריך לחגור אותו ברצועה, או בד"א כדי שיהא חגור על בשרו סביב כאשר אמרנו, וגם עוד נזכר בו המתנים מפני שמגיע עד המתנים, ושם תהיה חגורתו".
שו"ת רב פעלים חלק ב - סוד ישרים סימן ח
"ומה שכתבת שראית להרב אמת ליעקב ז"ל במע' השי"ן /הש'/ מבו"ש אות ד' שדן הרב המחבר מדעתו שצריך להיות השק משערות לבנות, וכתבת שמדברי רבינו ז"ל בשער רוח הקודש דף ח' לא משמע הכי, יפה כונתה, דהכי מפורש שם בדף ח' ע"ב בד"ה עוד כשחוטא האדם גורם למנוע אותם ת' קוצי וכו' מלהאיר אל הקדושה והאירו אל הקליפה הנקראת שק וכו' ע"ש, וכונתו כאשר ח"ו מאירים לקלי' נקראים שחורות וע"י התשובה שאז יאירו למקומם וכו' נקראים לבנים, ועיין בבקשה שסידר רבינו הרש"ש בתיקון השק והאפר, והביאה בספר אמת ליעקב דף קי"ו".
שאלה - 191278
לכבוד מורי שליט"א הזדעזעתי היום כשהייתי בבית ההלוויות שמגר בירושלים בהלווית הישישה הצדקת רבקה מולקנדוב ע"ה, מפליטי חרב המשטר הקומוניסטי, מספיד, צועק, מתייפח, בוכה בדמעות שליש. וכולם בוכים אתו, מי היא?



ט בטבת תש"פ.

תשובה
שרידה של דור דיעה, דור של צדיקות וחסידות, דור שהמשיך את מסורת שרה, רבקה, רחל, לאה, אימותינו הקדושות והטהורות. צנועה באופן פלאי, לבושה תכלת וארגמן כאם הכהנים, ממשפחת כהנים, צדקת, חסידה, קדושה, טהורה, דבוקה בתורה, כל היום מתפללת ומברכת, היא סבתא רבה של נכדי הצדיקים, ראשה עטוף בכמה מטפחות כמנהג אימותינו מארצות המזרח והמערב, כל ימיה תפילות, כל שעותיה ברכות, כל מעשיה צדקות.

היום נעקרה מתוכינו נטיעה גדולה ואדירה, אשה גדולה במעשים ובמידות, הצדקת הזאת שרידה של דור שעבד את הקדוש ברוך הוא בסתר, בהיחבא, במרתפים תת קרקעיים, תחת משטר אכזרי של לנין, סטאלין, חרושצוב וברזנייב וקוסיגין האכזרים, והיא כהנת נישאה לבן משפחת מולקנדוב המפורסמת, אשר בכל ימי המשטר העריץ סיפקו ארבעת המינים בסוכות, שופרות בראש השנה, מצות בפסח, מרור וחרוסת, יין לשבת ולליל הסדר, האכילו עניים בביתם בסבר פנים יפות. והכל בהחבא ובהצנע מפחד המשטר הקומוניסטי העריץ.

היא עצמה דאגה מדי שבת שבלילה יגיעו היהודים לשמוע קידוש מיין שהכינה במו ידיה, מלחם בוכרי מיוחד שאפתה עד יומה האחרון וחילקה לכל עובר ושב, השביעה את רעבונם, השקתה וריוותה את צמאונם, ודברי תורה יקרים מפנינים הפיקה מפיה, משניות ותהלים מילמלה עמם ולביתם שילחתם עם צידה לביתם.

וכן שנתה למחרת ביום השבת עם לימוד הלכות שבת במשנה ובדברי תורה, בירכה כל אחד מהאורחים כאילו היו בניה היחידים, בחכמה בתבונה ובדעת.

קודם כ - 40 שנה עלתה לארץ עם בעלה הצדיק ז"ל וקבעו מושבם בשכונת רוממה בצמוד לקרית מטרסדורף בירושלים, היתה מנשקת אבני העיר, מגפפת הכתלים, כאינה מאמינה ששבה לציון ברחמים, אהבה כל אחד מישראל כנפשה ומאודה, מסרה נפשה על התורה, התפללה בדמעות על כל אחד מישראל כאילו הוא בנה יחידה, במסירות ובאהבה אין קץ. היתה בשמחה כל ימיה והקרינה משמחתה על כולם. מיוחדת היתה בלבושה שש וארגמן מראשה ועד עקיבה מכוסה בכמה כיסויים, צנועה שבצנועות. נראתה כקנה רך ומט ליפול, אבל איתנה ומוצקה ברוחה ובאישיותה.

חבל על דאבדין, הגינה על הדור, מי יתן לנו חליפתה מי יתן לנו תמורתה.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים בגן עדן עם הנשים הצדקניות אשר שם.

ט טבת התש"פ.
שאלה - 191130
לכבוד מורנו ורבנו, הרב אמר ביום חמישי כי ליקוי החמה שהיה בערב ראש חודש הוא סימן רע לאומות, ועתידים הם לסבול, על איזה עוונות זה קורה?
תשובה
כן דיברת, בארצות המזרח הרחוק בסין יפן ומאלזיה ועוד היה ליקוי חמה מלא בצהרי יום ערב ראש חודש, והוא מורה כי בשמיים רוגזים עליהם.
והא לך מקומו בתלמוד [סוכה כ"ט, א] "תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה. לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו. פניו דומין לדם חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם, לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם. לקה בכניסתו פורענות שוהה לבוא, ביציאתו ממהרת לבא. ויש אומרין חילוף הדברים. ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתייראין מכל אלו, שנאמר כה אמר השם אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ואין ישראל יחתו".
תנו רבנן בשביל ארבעה דברים חמה לוקה, על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
ובוודאי שהאירוע משפיע על המתרחש בעולם, באוסטרליה דליקת ענק משתוללת ומכלה בתים ויערות לאין מעצור, ובסין קור אימים כמוהו לא היה של 50 מעלות מינוס!!! והכל שם קופא. וכאן.....
שאלה - 191124
שלום לכבודו מו״ר הגאון. מחילה על הטירחא, בבית הכנסת יש ויכוח גדול בין המתפללים, מא עושים כשיש עולה לתורה והוא רק מסתכל ואינו קורא, האם עונים אחריו אמן?
תשובה
עונים אחריו אמן, ומעלים מוסיפים ויוצאים ידי חובה. והרי התשובה לפניכם.
עולה שאינו קורא עם השליח ציבור, לדעת הרא"ש, הריב"ש, הלבוש, והיעב"ץ הרי ברכותיו לבטלה, ולא עונים אמן אחר ברכותיו, ואין למנותו בין השבעה עולים. אך דעת השלחן ערוך, הטורי זהב, החיד"א ועוד, שאפשר להעלותו ולענות אמן אחריו, וישתדלו להעלות עוד עולה במקומו. ובפרט בימינו שהשליח ציבור מוציא אותנו ידי חובה בקריאתו.
כן כתב בשלחן ערוך [קמ"א, ב] צריך העולה לקרות עם השליח ציבור, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. וכתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף [קמ"א, ה] "כן כתב הרא"ש [מגילה פרק ג, סימן א] וסיים דאותו שאינו יודע לקרות לא יקראוהו. ולקמן שם פרק הקורא עומד (פ"ג סי' י) הביא ראיה הרא"ש לזה מהתוספתא [מגילה פרק ג, הלכה ו], דבני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד וכו', דאם היה מותר דמי שאינו יודע יעלה ויברך והחזן יקרא, טוב היה יותר בענין זה, ממה שיקרא אחד שבע פעמים".
וכתב עוד בשו"ת הרא"ש [כלל ג, סימן י"ב] "ובור לקרות בתורה אין זה דבר הגון, כי מאחר שהוא מברך צריך שיקרא שלא תהא ברכה לבטלה. אמנם אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות, ולקרותם עם החזן מקרי שפיר קריאה. אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא, והוא לא יקרא כלל לא יתכן כלל".
ועיין בשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ד] בענין זה שכתב "ואיך יעלה והוא אינו יודע לקרות, ואף על פי שנהגו ששליח צבור מקרא את הכל דומיא דההיא דמקרא בכורים (בכורים פ"ג מ"ז) שלא לבייש מי שאינו יודע היינו שלא יטעה בקריאתו אבל צריך הוא כשיקרא עם הש"ץ שיבין מתוך הספר ואם לא כן אינו עולה כלל ואדרבה כשמברך הוי ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא. ואף על פי שהדבר ברור מעצמו שמי שאינו יודע לקרות אינו עולה למנין שבעה ואין צריך ראיה לרוב פשיטותו עכ"ז לפטרך בלא ראיה אי אפשר. דגרסינן בתוספתא דמגלה (פ"ג ו') בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים. ובודאי יש אחרים בביהכ"נ שהרי אין קורין בתורה בפחות מי' אלא ר"ל שהאחרים אין יודעין לקרות אלא זה לבדו וזה עולה ז' פעמים ואין האחרים עולים כלל כיון שאינן יודעין לקרות". ועיין בשו"ת משאת בנימין [סימן ס"ב].
וכתב הרב הלבוש ז"ל [סימן קמ"א, ג] "והאידנא נוהגין שהשליח ציבור מקרא לכל העולין, וטעמא הוא לפי שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה ואין הציבור יוצא בקריאתו וכל אחד הוא בעיניו כיודע, ואם לא יקראוהו לתורה אתי לנצויי עם הש"ץ לקרותו ג"כ, לכך תקנו שיקרא ש"ץ עם כולן שלא לבייש אותו שאינו בקי, ומכל מקום גם העולה קורא בלחש עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אבל לא יקרא בקול רם דתרי קלי לא משתמעי, מכל מקום יכול להשמיע לאזניו". וכתב עוד שם "ומי שאינו יודע לקרות עם הש"ץ מתוך הכתב, אף על פי שיוכל לומר המלה בעל פה לא יקראוהו לתורה, שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה והוי ברכתו לבטלה".
והנה תמה הרב טורי זהב ז"ל [שם ג] "ותמוה לי הא איתא בתוספתא ובירושלמי במרדכי פרק בני העיר מביאה מעשה ברבי מאיר שקרא מיושב בבית הכנסת של טבעון, ונתנה לאחר ובירך עליה. ופריך שם זה קורא וזה מברך? אמר רבי ירמיה מכאן שהשומע כקורא. ואם כן למה לא נימא גם בזה כן דאחר מברך והחזן קורא. ונראה סיוע מזה למה שכתב הרב בית יוסף בשם האגודה ונימוקי יוסף, דסומא שאמרו בפרק הקורא עומד [מגילה כ"ד, א] אינו קורא בתורה, היינו משום דאין קורא על פה, אבל אוקמי לאיניש אחרינא שפותח ורואה, והסומא מברך ועומד בצידו שפיר דמי. וכבר הביא בית יוסף דיעות אוסרים באחד קורא ואחד מברך, ממילא סומא פסול לתורה ודיעות המתירים והסכים להאוסרים".
ובשו"ת שאילת יעבץ [חלק א, סימן ע"ה] כתב "מה שכתב בטורי זהב בנדון הסומא שמצד ההוכחה הנז' מן הירו' והתוספתא נראה לי היתר גמור, במחילה מכבודו נדחה ולא נראה מעולם, ודבר בטל הוא מאליו מכמה פנים, ופשוט כביעתא בכותחא שאין כאן אפילו דמדומי ראיה. שהרי כמה תשובות בדבר, חדא דהתם בפיקח איירי ולא נזכר סומא כלל וכלל, ושמא המברך שמע מתוך הכתב, ותו לא דמי כלל התם במגילה איירי דיוצאין בה בשמיעה דעל פה לחוד. ועליה מברכין. שאין חיוב לשמוע מתוך הכתב". ועיין שם מה שהאריך עוד בזה.
ועיין בשו"ת הר צבי [חלק אורח חיים סימן נ"ז] שכתב בבירור מחלוקתם הוא שלדעת היעב"ץ ז"ל כל הגדרת שומע כעונה היא לענין הקריאה דווקא, אך לענין השומע מהקורא בכתב אינו נחשב כקורא מהכתב, ודווקא אם ספר תורה פתוח לפניו והוא שומע הקורא שם מועיל. ואילו לדעת הטורי זהב כפי שכתב הטורי אבן גם אם אין ספר תורה לפניו מועיל מדין שומע כעונה, והוא כפי דעת הטורי זהב.
והגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף [קל"ט, א] הביא מה שכתב הרמ"א ז"ל [שם] שעכשיו קורא סומא כמו שמקרין בתורה לעם הארץ, וכתב "בשו"ת שאלת יעבץ [סימן ע"ה] האריך לדחות סברא זו בעשר ידות והרבה להשיב ולהביא ראיות. ע"ש באורך. והמעיין יראה שאין הוכחותיו מכריעות ויש לדחותם, וגם יש להשיב הרבה על דבריו ואין להאריך. ודוק היטב".
ובשו"ת יביע אומר [חלק ט אורח חיים סימן פ"ג] הביא את דברי הטורי אבן [מגילה י"ט, ב] "אהא דקיימא לן שחרש שוטה וקטן אין מוציאים אחרים ידי חובת המגילה מפני שאינם מחוייבים בדבר, כתב להקשות לרבינא [ברכות כ, ב] דסבירא ליה הרהור כדיבור דמי, למה לא יצא הסומא על ידי ההרהור שלו דל מכאן קריאה, אפילו הכי הרי יוצא בהרהור, ותירץ דהא דאין חרש שוטה וקטן מוציאים לאחרים ידי חובתן מקרא מגילה, מיירי שאין מגילה פתוחה לפניהם ושומעים אותה בעל פה, ולכן על ידי הרהור אינם יוצאים, שאפילו אם הרהור כדיבור, מכל מקום לא עדיף מקראה על פה שלא יצא, ולכן אי אפשר להם לצאת אלא מדין שומע כעונה, שהוא שומע את קריאת הקורא מתוך הכתב, ולכן כשקראוה חרש שוטה וקטן שאינם מחוייבים בדבר אינו יוצא. עד כאן".
וכן הוא בדברי הרב פרי מגדים ז"ל [משבצות זהב קמ"א, ג] שכתב "הנה סומא יש לומר דלא שייך שומע כקורא, דאין ראוי לבילה. גם לומר סומא מברך ושליח ציבור קורא על סמך ברכתו, יש לומר כל שאין מחויב בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן, וסומא אפשר אין מחויב מיקרי, דאי אפשר לומר שומע כקורא. ולפי זה סומא אין מברך על מקרא מגילה ויקרא אחר על סמך ברכתו, דאין מחויב בדבר הוה".
ובספר ערוך השולחן ז"ל [קמ"א, ה] כתב "מיהו על כל פנים מדברי הטור והש"ע נתבאר דהעולה מוכרח לקרא אחר הקורא בלחש ואם לאו הוה כברכה לבטלה ורבינו הב"י בספרו הגדול כתב די"ל דאף אם לא קרא כלל הוי שומע כעונה וכן מוכח להדיא מירושלמי דמגילה פ"ג דפריך וכי זה קורא וזה מברך ומתרץ שהשומע כקורא וכבר הבאנו זה בסי' קל"ט סעיף ז' ע"ש ומ"מ וודאי יותר טוב שהקורא יאמר בלחש מיהו אם לא אמר כגון שהוא ע"ה שגם זה אינו יכול יכולים לסמוך על הירושלמי הזה הט"ז סק"ג הביא זה ראיה לסומא וכתבנו שם דלסומא אין ראיה וגם בירושלמי י"ל שהעולה קרא בלחש וזה שאומר שומע כקורא כלומר כקורא לפני הציבור שהציבור אין שומעים מהעולה ומלשון הרא"ש והטור משמע להדיא דאם העולה שותק לגמרי הוה ברכה לבטלה וכן אנחנו נוהגים". ועיין ביאור הלכה [שם ב] מה שכתב בזה שם.
שאלה - 190981
לכבוד הרב: האם נכון הדבר שיש לברך ביום חמישי הקרוב ברכת הלבנה משום זריזים מקדימים למצוות או שיש לחכות למוצ"ש?
תשובה
זמן ברכת הלבנה החודש הזה טבת תש"פ בליל שישי בשעה 8.02 ולא קודם לכן, וצריך שתהיה ברקיע מאירה כהוגן, כי החודש בליל ו' היא כבר במערב.

המדקדקים היו מכוונים את שעת המולד, ובדיוק כשהיתה מגיעה השעה של שבעה ימים מעת לעת היו מברכים, וגם כשהיו באמצע לימוד תורה ברבים היו מפסיקים ויוצאים לברך.
כתב בספר אורחות חיים להרא"ש ז"ל [ליום ד, אות נ"ד] "אל תתעצל בברכת הלבנה שאם לא זכו ישראל אלא להקביל פני שכינה בכל חודש דים". וכתב בביאור תוספות יום טוב [שם] אל תתרשל ואל תתעצל כאשר יבוא הזמן לקדש הלבנה, כי מצווה זו נכבדת מאוד למעלה, והכוונה בה היא שנזכור באותו זמן שהוא כמו שמקבל פני שכינה, הקדוש ברוך הוא מעת שהוציאנו ממצרים עד שנחרב המקדש, השכין מעונו אתנו במשכן ובבית המקדש, והיה קרוב אלינו, וזה נקרא שכינה. לפיכך עכשיו שמברך לקדש הלבנה, מתחדש אותו ענין שהקדוש ברוך הוא מקרה שכינתו אלינו, ובכן איך יתכן שלא נהיה זריזים שלא תחסר לנו הברכה".
וכן ראיתי את מור אבי ז"ל נוהג, ואמר שכך הנהיג רבנו יוסף חיים ז"ל בבבל לדקדק בשעה המדוייקת לצאת ולברך, ולא להשהות את הברכה אפילו בחצי שעה, וכן ראיתי למורנו הגאון רבי נסים כדורי ז"ל ראש רבני בבל, וכן נהג רבנו צדקה חוצין ז"ל, ואחריו רבי יעקב מוצפי ז"ל, שהפסיקו באמצע השיעור ויצאו לברך ברכת הלבנה, וחזרו למקומם לשיעור בציבור.
והטעם לכך הוא כי הלבנה רומזת לשכינה, ולאחר שבעה ימים נטהרת מהחיצונים ועל ידי הברכה אנחנו מעטרים אותה בכתרים נפלאים ועולה לרום המעלות, וזה כל מגמתינו ותפקידינו בעולם הזה ליחד השכינה למעלה ולטרה, ובמקביל להוציאה מבין החיצונים ולבטל אחיזתם.
וראה מה שכתב רבנו הרש"ש זיע"א בספרו נהר שלום שכל מצווה שהגיע זמנה לקיימה, הנה בכל רגע שהוא משהה אותה ויש בידו ואינו מקיימה, הרי הוא נותן כח חלילה לחיצונים שיתאחזו בה ויינקו ממנה חס ושלום, וכן הוא בספירת העומר בכל לילה, ובהגיע זמן תפלת ערבית, וכן בקידוש והבדלה.
וכן כתב רבנו יונה החסיד מגירונדי ז"ל בספר היראה "הוי זהיר בברכת הלבנה בכל חודש בזמנה". והרב יוסף אומץ יוזפא [סימן תס"ז] כתב "מה מאוד צריך זהירות גדולה להשגיח במצוות קידוש לבנה מדי חודש בחדשו כי רבה היא. ולאו מילתא זוטרתי היא מה שאמרו חז"ל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים, דמשמע ששקולה היא ככל המצוות. והרי דרך העולם לקבל פני כל מושל בשר ודם אפילו שאינו נגיד ומצווה לזו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר פניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאינו נראה, ואפילו הכי רצונו להיראות, ואם כן מי גבר יחיה ולא יבקש לראות פניו. ולכן כל אדם יזרז עצמו על היותר אפשר שלא תהיה המצווה הזאת עוברת ממנו".
וכתב הרב מגן אברהם ז"ל [סימן תכ"ו, ו] "ובכנסת הגדולה כתב שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נראה לי דיחיד המתענה יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפילו תלמוד תורה מבטלים משום זה כמו שכתוב בסימן רח"צ. י"ד. ואפילו ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית".
שאלה - 190842
לכ' הרה''ג והאהוב שלנו,
לתועלת הכלל ולציבור כאן , רצינו לדעת מה מעלת התורמים להקמת ושיפוץ מקוואות כמו שהארגון ''טהרת הבית'' עושה,ורואים את התוצאות בשטח בכמות הטובלות.

תשובה
אשרי מי שמחזיק, אשרי התומך, אשרי העוזר, אשרי המעודד.
זיכנו השם יתברך וישנם אנשים מתנדבים בעם, חלוצים לפני המחנה, אשר עושים ימים ולילות, בחום הכבד, בקור המקפיא, ולכל נקודה בארץ מגיעים בדרך האפשר. להקים, לשפץ, להרחיב, מקוואות טהרה במסירות נפש עילאית, ביופי ובהדר נפלאים.
מי שמסייע בכל אלה אין קץ לשכרו, כי טהרת בנות ישראל, הצלתם מעוון כרת השם יצילנו, הבאת בנים לעולם, טהורים ונקיים, זכים וברים, קדושים, חסידים,בני אמותינו שרה רבקה רחל ולאה, כל הבנים הבאים לעולם נחשבים בניו של התורם.

מעשה היה לפני כ - 60 שנה, מור אבי זיע"א היה ברמת השרון עם אמי ז"ל, ויצא לעסוק בתורה ערב הבחירות כי היו מטרידים אותו העסקנים, ושהה שלושה ימים בבית דודתי שהיא בת דודתו, (אבי ואמי בני דודות היו), ונודע לו כי אין מקווה במורשה, בין מנחה לערבית דפק על השלחן ואמר "מי מוכן לקנות ממני את עולם הבא שלי". כל המתפללים תמהו ונבהלו, כי ידעו את גדולתו וערכו. כשפנו אליו לפשר הדבר, השיבם, מי שיתרום עבור בנית מקווה טהרה אני נותן לו במתנה את העולם הבא שלי.

כל הפוסקים כתבו כי מקווה קודם לבניית בית הכנסת, וישיבות, אשרי מי שמחזיק ומסייע.
שאלה - 190804
לכבוד הרב שליט"א
חייל בצנחנים,יום שני בבוקר יש לי צניחה ראשונה.
יש לי פחד גבהים ואני חושש לקפוץ מהמטוס וגם מפחד מהצניחה.איך להתגבר על הפחד?

תשובה
מובא בספרים הקדושים לקחת ספר תהלים ולפתוח בפרק נ"ג, ולקרוא אותו שלש פעמים, לסגור את הספר, ולומר "שם פחדו פחד לא היה פחד". ולהקיש בצבע על הספר שלש פעמים. והנני מעתיק לך את הפרק.

תהלים פרק נג
(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:
(ב) אָ֮מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:
(ג) אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֘ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים:
(ד) כֻּלּ֥וֹ סָג֘ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד:
(ה) הֲלֹ֥א יָדְעוּ֘ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:
(ו) "שָׁ֤ם׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֘ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד" כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:
(ז) מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֘ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:
שאלה - 190660
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
מהי ההגדרה לעברה שיש בה חילול ה'?
והאם מי שעשה עבירה כזו לפני שידע על חומרתה , מתכפר לו רק הייתהר"ל?

תשובה
יש בזה כמה הגדרות שונות. א, בעבירה בפני אחרים. ב, באדם חשוב שעבר. ג, ביהודי שעושה עבירה בפני גוי. ד, כשהיה צריך ליהרג עליה ועבר. ה, בכל עבירה במזיד. ו, בעבירה שהיא להכעיס. ז, כשמפרסם ברבים עבירה שעבר.

ב, אופנים שונים אצל הראשונים בזה. א, מדרש תנחומא משפטים סימן ג, כשמגיש תביעה לערכאות.
ב, הרמב"ם ז"ל באיגרת קידוש השם כתב גם הלועג לדברי הנביאים והחכמים.
ג, רבנו יונה מסכת אבות ד, ד. אפילו עבירה קלה שעשה אדם חשוב בפני אחרים.
ד, הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה כתב תלמיד חכם שהוא בעל כעס וקטטה. וכן תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, או משתכר בפני אחרים.
ה, מסכת אבות ד, ה. מי שעושה התורה קרדום לחפור בו.
ועוד דוגמאות רבות ישנם במקורות.
לגבי שאלת כבודו במה מכפר? יש עשרות רבות !!! של אופנים לכפר בהם. והמה מפוזרים על כל חלקי התורה, והמרכזי שבהם הוא לעשות קידוש השם, היינו לגרום שהבריות יאהבו את התורה ולומדיה. ושיפרסם או יעזור לפרסם שם השם בעולם.
שאלה - 190577
לכבוד מעלת מורנו שליט"א, האם אין לו לאדם לבקש עבור כבודו כדי שיכירו במעלתו אם בתורה אם בשררה, או בכל תחום שהוא, וזה גורע לו מחלקו לעולם הבא?
תשובה
במשנה מסכת אבות ד, כ"א. "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". ובמסכת אבות דרבי נתן כתב "ומחיי העולם הבא".
וראה נא להרמב"ם בהלכות תשובה פרק ז, הלכה ג שכתב "אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע דרכו".

וכתב ספר חסידים [סימן תקנ"ח] "אל יהי אדם רודף אחר הכבוד כי קוברת את בעליה. כמה צדיקים מתים כשהם ראשים מפני שאותו שבא אחריו להיות ראש הגיע זמנו ונדחה הראשון מפני האחרון".

ובספר אורחות צדיקים [שער האהבה] כתב "והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים, כי בכל המצוות שיעשה - או יתן צדקה, או יעסוק בתורה או בשאר המצוות - יהיו מחשבתו וכוונתו אחר השבח והכבוד, ויחפוץ שיתנו לו כתר וגדולה, וזה הפסד גדול במעשה העבודה. אפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים הכבוד מוציאו מן העולם, כל שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים ורודף אחר הכבוד - כמה מעשיו מגונים".

ובמרכבת המשנה לרבנו יוסף אלאשקר על אבות פרק ד כתב "והכבוד גם כן יביא עונש לגוף, לפי שבסיבת שהוא רוצה להתכבד, ירבו עליו האויבים, ואפשר שיהרגו אותו, והשררה מקברת את בעליה. ונמשך ממנה עונש לנפש, לפי שבסיבת רדיפת הכבוד יהיה גס רוח, ויתכבד בקלון חבירו, וילבין פני חבירו ברבים, וכל זה יביא האדם לידי עונש הנפש. צא ולמד מירבעם שבשביל שהיה רודף אחר הכבוד, נטרד מן העולם, שכך אמרו ז"ל [סנהדרין ק"א, ב] גסות רוח שהיתה בירבעם טרדתו מן העולם וסיבבה לו שיעשה עגלי זהב. וכל זה היתה סיבת רדיפת הכבוד. והוא לפי שידע שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
ורבנו המהר"ל ז"ל בספרו נתיבות עולם [נתיב הענוה פרק ו] כתב "הרודף אחר הכבוד שיהיה מגיע הכבוד אליו על ידי עצמו הכבוד בורח ממנו שהרי אין הכבוד לאדם מעצמו רק מזולתו, ואם בורח מן הכבוד עד שאין הכבוד לגמרי ממנו זה שראוי אליו הכבוד שהוא מזולתו ולכך הכבוד רודף אחריו. ועוד כי רדיפת הכבוד הוא גאוה ובעל הגאוה מרוחק מן הכבוד, כי הכבוד ראוי אל הענוה דכתיב ושפל רוח יתמוך כבוד וכתיב ולפני כבוד ענוה".

ומה ששאלת אודות חלקו בעולם הבא אעתיק לך דברי רבנו משה אלשיך ז"ל בפירושו לתורה בראשית ב, י"א. האחד הוא "פישון" שפושה ומרבה הוא האיש הסובב וכו' להעשיר עד מקום אשר שם הזהב, שלהוט אחר הממון.
והשני הוא הרודף אחר הכבוד, ונקרא "גיחון" מלשון [תהלים כ"ב] כי אתה גוחי מבטן לשון הוצאה, כי הכבוד אחד מהדברים שמוציאים את האדם מהעולם. והנה דרך הלהוט אחר הכבוד להרבות לו עבדים לשרתו ולרוץ לפניו, ועל כן הוא הסובב את כל ארץ כוש, שמשם מוצא העבדים כנודע.
והשלישי אשר לא יתהלל בעשרו וכבודו רק בחכמתו, ולא בחכמת התורה רק בחידודין קלים, וזהו "חדקל" חד קל, ואינו חפץ בחידודי התורה אשר למעלה איכותה מן השכל, רק הוא ההולך קדמת אשור שהוא לעומת מראה עיניו, כמה דאת אמר [במדבר כ"ג] ומגבעות אשורנו, כן חכמות חצוניות אשר יביט בם בעין שכלו הקל ויאבד נפשו בו.
והרביעי הוא "פרת" הוא ההולך קדמת תאוות גופניות, והוא שטוף לפרות ולרבות. ואמר כי כל ארבעה ראשים אלו משם - הוא הגן עדן הנ"ל - יפרד ויתרחק, לכן טוב לגבר כי ישא עול תורה, ויגעל בזרה, וייטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא".
וכתב המהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה מ, א. "והרי ראה בדורות הראשונים שמי שהיה לו כדי פרנסתו היה בורח מן השררה. ולא כן דורות הללו שמי שיש לו עושר הוא נתמנה בכסף ורודף אחר הכבוד".
שאלה - 190500
לכבוד הרב שליט"א היום ראשון דחנוכה, התחלתי הלל, וטעיתי ודילגתי, מהיכן עלי לחזור? את מה שדילגתי? תבורך מפי עליון יהי רצון
תשובה
עליך לחזור על כל ההלל מתחילתו על הסדר עד סיומו.
צריך לקרוא פרקי ההלל לפי סדר הכתוב בתהלים, ואם דילג פרק וקרא אחריו, וחזר קרא מלפניו מה שדילג לא יצא. אלא צריך לחזור ולקרוא על הסדר ממקום שדילג, כי יש משמעות לסדר הפרקים. כי בצאת ישראל מספר על גאולת מצרים, לא לנו על הגלות, אהבתי ימי המשיח, אסרו חג לגוג ומגוג, אלי אתה ואודך לעתיד לבא. ואם דילג אפילו פסוק אחד יחזור לאותו פסוק וימשיך על הסדר עד סיום ההלל.
במשנה [מגילה י"ז, א] "הקורא את המגילה למפרע לא יצא". ובגמרא [שם] "תנא, וכן בהלל, וכן בקריאת שמע, ובתפלה. הלל מנלן, רבה אמר דכתיב [תהלים קי"ג, ג] ממזרח שמש עד מבואו. רב יוסף אמר [תהלים קי"ח, כ"ד] זה היום עשה השם, רב אויא אמר [תהלים קי"ג, ב] יהי שם השם מבורך, ורב נחמן בר יצחק, ואיתימא רב אחא בר יעקב, אמר מהכא [שם] מעתה ועד עולם".
וכן פסקו רבנו חננאל ז"ל ]מגילה שם], הרי"ף [מגילה שם], והרא"ש [מגילה פרק ב, סימן א], וכן פסק השלחן ערוך [תכ"ב, ו], והלבוש [שם ו], וכתב הרב דרך החיים [סימן ק, ד] "הקורא את הלל למפרע לא יצא ואם טעה ודילג פסוק אחד או כמה פסוקים ואחר כך כשאמר כמה פסוקים אחרים נזכר שטעה אין אומר אותם במקום שנזכר רק חוזר לתחלת הפסוקים שדילג ויקרא משם ולהלן כסדר".
וכתב הרב הלבוש ז"ל [סימן תכ"ב, ו] "ולא יקרא הלל למפרע, והקורא למפרע לא יצא, וסמכום [מגילה י"ז ע"א] אקרא [תהלים קי"ג, ג] ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם השם, כלומר כמו שהשמש הולך כסדרה ממזרח למערב ואינה הולכת למפרע, כן יהיה הילול השם יתברך כסדר ולא למפרע".
ובטעם הדבר מובא בתלמוד ירושלמי [מסכת ברכות פרק ב, הלכה ד] והובאו בדברי הגאון הרב פרי חדש ז"ל [תכ"ב, ו] שכתב "יש מן הגדולים שכתבו אפילו קרא הפרשיות למפרע שלא כסדרן לא יצא מפני שהפרשיות הולכות על הסדר, בצאת ישראל ממצרים כשנגאלו ממצרים, לא לנו השם על הגלות, אהבתי כי ישמע לימות המשיח, אסרו חג בעבותים לימות גוג, אלי אתה ואודך אלהי ארוממך לעתיד לבא, מבית מועד מצאתי כתוב. ולא דמי לדין קריאת שמע שנתבאר בסימן ס"ד [סעיף א] דבפרשיות יצא וק"ל".
ואם דילג פסוק אחד, עליו לחזור ולקראו וימשים משם על הסדר עד סיום ההלל. כפי שכתב רבנו ירוחם ז"ל, והביאו הלכה זו הרמ"א ז"ל בהגהה [תכ"ב, ו] והרב חיי אדם [כלל קי"ח, ט] ועוד.
שאלה - 190455
מו"ר!
שמעתי מאמי שתחי' כי בשיעור שמסר הרב ברכסים דבר במעלת תפילה על הילדים בזמן הדלקת הנרות וכי יש רמז עם השמן והמוח ע"י נבין התורה אם יוכל כב' לכתוב לנו למען יעמוד ימים רבים

תשובה
בתלמוד [שבת כ"ג, ב] "אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין".
ושם אמרו כי רבהונא היה עובר מדי יום ליד ביתו של רבי אבין, וראה שבלילי שבת היו הרבה אורות בביתם, אמר שני תלמידי חכמים גדולים יצאו מבית זה, ונולדו שם רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין, וכן רב חסדא היה עובר דרך בית רב שיזבי, והיו שם אורות גדולים, ויצא משם רב שיזבי.
ופירש רש"י ז"ל שם, "בנים תלמידי חכמים, דכתיב [משלי ו] כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, בא אור דתורה".

וחכמי הקבלה והרמז כתבו כי אותיות "השמן" הם אותיות "נשמה", ולכן זוכה להביא נשמות יקרות ומאירות לעולם. גם "שמן משחת קודש" הוא רמז לבנים שהם באים מכח המחשבה של הוריהם, שבמח יש שמן משחת קודש, וממנו נולדים בנים צדיקים, גם המשתדל בשמן זוכה שמוחו יאיר בתורה.

וכן שמעתי ממור אבי ז"ל שהמהדר להדליק נרות חנוכה בשמן ובזמנם כהלכה זוכה לבנים צדיקים, וטוב שההורים יתפללו אחרי הדלקת הנרות על בניהם שילכו בדרך התורה ויראת השם טהורה כל ימי חייהם.
גם המכבים הצדיקים חרטו על דגלם "מכבי" שהוא ראשי תיבות מי כמכה באלים הוי"ה. שהוא בגימטריא "נר" ויש בזה סודות נפלאים בהדלקת נר חנוכה.
ויזהר לומר בברכה "להדליק נר חנוכה" ולא של חנוכה. כי יש י"ג תיבות בברכה כנגד י"ג מדות של רחמים המתגלים בכל לילה בהדלקה. גם יוצא ממנו ראשי תיבות שם קדוש נח"ל. שהוא ראשי תיבות "נוצר חסד לאלפים". והוא כנגד שם הוי"ה במילוי ב"ן ועוד ל"ו אותיות מילוי המילוי. עולה גימטריא נחל.
שאלה - 190450
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום וברכה. האם הגאון השדי חמד שהיום פטירתו היה בקשר עם רבני אשכנז?
תשובה
רבנו חזקיהו מדיני ז"ל, גאון עצום זה אשר ידע את התורה כולה, נולד בירושלים ביום ז' במרחשון תקצ"ג, (1883), גדל כילד יתום, וגדולי ירושלים הרבנים קובו ובורלא ז"ל אימצוהו וחיבבוהו, למד תורה מפיהם, כשנשא אשה נסע לאי קרים ונתמנה שם לרב הכולל, במהרה יצא שמעו בכל העולם, והיה בקשר מכתבי תורה עם תלמידי הגאונים רבי עקיבא אייגר, החתם סופר, ועם הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל והגאון הבן איש חי, ועוד גדולי הרבנים לאורך כל התקופה.

בהיותו בן מ"ה שנים חלה והיה בסכנה, הוסיפו לו שם חיים וחיה. והיה חותם שמו חח"ם, חיים חזקיהו מדיני, ויוצאי הבלקן היו מבטאים את האות ח כמו כ, כך שהתפרסם בשם חכם. כל ימיו נלחם בעד ישוב ארץ ישראל, וכתב פסקים מפורסמים אודותיה וקדושתה, אשתו שירתה אותו באהבה ובמסירות ועזרה בידו לכתוב את כל מפעל חייו הגדול הספר שדי חמד על עשרה כרכיו הגדושים.

לרב נולד בן אשר נפטר בשנת תרכ"ח, ועוד שלש בנות אשר זכה להשיאם, ל"ב שנים בין השנים תרכ"ז עד תרנ"ט הנהיג את קהילות היהודים בחצי האי קרים, אשכנזים וספרדים, הגויים העריצוהו מאוד ואהבו אותו והיו נשבעים בשמו.
בשנת תרנ"ט עלה חזרה לירושלים עיר מולדתו וישב בה שנתיים, המצב הבטחוני והכלכלי לא היה יציב, והרב עבר לחברון עיר הקודש. בשנת תקס"ב נפטר הרב רחמים פראנקו ז"ל, ומיד מינוהו לרב העיר, והוא סירב לתואר רב ראשי, אלא כינה עצמו "משרת בקודש בקהילת קודש חברון".
בצוואתו כתב שהוא אוסר לכתוב עליו שבחים או תוארים, אלא יכתבו "בעיר חברון נפטר חיים חזקיהו מדיני, הידוע בשמו "חח"ם, ביקש מכל אוהביו ללמוד משניות ותהלים לעילוי נשמתו".
נפטר כהיום כ"ד כסלו תרס"ה.
שאלה - 189866
לכבוד הרב מוצפי שלום הרב אריה שכטר נפטר היום לבית עולמו כמה מילים לחיזוק אם אפשר ויישר כח שהרב יוצא נגד כל מי שזז מן התורה אנחנו מעבירים מיד יום בוצאפ בקבוצות ואנשים מתחזקים
תשובה
ברוך דיין האמת.
חבל על דאבדין ולא משתכחין, איש חכם ונבון, יקר המדות וכליל המעלות, ממעתיקי השמועה, אשר זכה והיה מקורב לרבנו הגדול בעל החזון איש ז״ל, ואשר יעץ לו בכל עניניו, ולמד הרבה מדרכיו.
היה רץ בצבי לכל מקום ופינה בארץ ובעולם להביא את דבר השם בערים ובכפרים, במושבות ובקריות, ובמקומות מרוחקים, כארי התנשא, אוי כי נפל על משמרתו, בעצם מלאכתו, לבו הרחב היה פתוח לכל מסכן ונצרך, אזניו היו כרויות לכל שואל ומבקש, פיו פתוח לכל מבקש עצה או משאלה.
עזר רבות בסידור נערים ונערות במוסדות התורה והיראה. שאג כארי בשיעוריו לעבודת השם יתברך, דיבר על כל לב להיות נאמן בהבנה וביראה לאבינו שבשמיים, ולא כמצוות אנשים מלומדה, רבים היו משומעי לקחו, הן חכמים הן בעלי בתים, הן רחוקים הן קרובים.
אני העבד איבדתי אישית ידיד וחבר, קשורים היינו בעבותות האהבה, בשבוע האחרון לתיפקודו סיפרתי לו על פעלו בקרב הקרובים והרחוקים ועל פירות אמרותיו. והוא שמח והיה מרוצה, ולא תיארתי לעצמי שזו המנגינה האחרונה שאנכי משמיע באזניו, והם דברי הפרידה ממנו בעולם הזה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, וינוח בשלום על משכבו, ואנחנו נשארנו יתומים.
שאלה - 189785
שלום כבוד הרב
הכף החיים רל"ג אות י"ב כתב בשם הזהר והאר"י שלש התפילות צריכות להיות ביום (לפני צה"כ) ויחזור ויקרא אח"כ קר"ש בצה"כ. וא"כ צ"ע למה הבן איש חי פקודי ז כתב לאחר צה"כ

תשובה
צריך עיון על הצריך עיון, מי יגלה עפר מעיניך רבנו הגדול חכם בן ציון אבא שאול ז"ל שהזהרת אותנו פעמים רבות ואמרת "בן ישיבה לא ילמד ולא יעיין בספרי הלכות הקיצורים, אלא במקורות".
ואחר המחילה הרבה אם כתב שם "דכן נראה דעת האר"י שהרי היה נזהר מאוד!!! שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה". ואיך זה יכון עם דבריך שהתפלל ערבית ביום???
והנני מעתיק לך לשון שער הכוונות דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ג שכתב בפירוש
"ועיין בדרוש התפילין טעם למה זמן התפילין נוהג ביום ולא בלילה ושם יתבאר לך היטב ענין הדרוש הזה איך ביום אין המוחין מסתלקים לגמרי אבל הם נשארים על ראשו בסוד אורות מקיפין. אמנם בלילה הם מסתלקים לגמרי וע"כ בתפלת ערבית צ"ל פ"א ק"ש כדי לעשות זווג אשר בעת ההוא לפי שאז כבר הוא לילה והדינים גמורים שולטים ולכן צריך לקרות פעם אחרת ק"ש מחדש כדי להמשיך מוחין לצורך היחוד". וחזר ושנה שם ושילש עוד ועוד שתפילת ערבית בלילה, וכנודע ליודעי חן.
ואני תמה על כבודו, היכן מצאת שרבנו האר"י ז"ל התפלל ערבית ביום, בבקשה תראה לי מפורש בדברי רבנו האריז"ל עצמו.
ועיין מנהגי ק"ק בית אל [אות כ"ח] שכתב "אין מתפללים ערבית קודם נקודת המאגריב". והוא כמה דקות אחר השקיעה. ובמנהגי חברון לרבנו אליהו מאני ז"ל נאמן ביתו של רבנו האר"י ז"ל אות כ"ז כתב "ואחר מנחה קורא אחד מהם בספר מוסר עד שעת ערבית". וכן הנהיגו הרב זבחי צדק ז"ל בבבל והגאון הבן איש חי זיע"א. והמה נאמני ביתו של רבנו האריז"ל זיע"א.
שאלה - 189731
שלום לכבוד הרב
שמעתי שהמלאך שתקף יעקב אבינו היה מיכאל שר ישראל.
האם הרב מכיר את הדבר הזה ומה המקור ?
תודה

תשובה
עיין בפרקי דרבי אליעזר פרק לז
"מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ לְהַצִּילוֹ וּלְהוֹשִׁיעוֹ מִיַּד עֵשָׂו, וְנִרְאָה לוֹ כְּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לב, כה] וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ שַׁלְּחֵנִי, שֶׁהִגִּיעָה עֵת עֲמִידָתִי לְשָׁרֵת וְלְזַמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב לְשַׁלְּחוֹ. מֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ, הִתְחִיל לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר מִן הָאָרֶץ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ הָעֶלְיוֹנִים אֶת קוֹל הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר מִן הָאָרֶץ, אָמְרוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַצַּדִּיק אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַמַּלְאָךְ מִן הָאָרֶץ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וְגוֹ' [ישעיה כד, טז]. וְעוֹד אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ שַׁלְּחֵנִי, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב אֵינִי מְשַׁלֵּחֲךָ עַד שֶׁתְּבָרְכֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית לב, כז] לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לא] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם".
שאלה - 189555
לכבוד הרב הגדול שליט"א, בר מצוה רוצה לקרוא את כל הפרשה בשבת שלו, האם לתת לו?
תשובה
ידוע הוא מהנסיון בעבר ובהווה, כי הצעירים שקוראים בתורה, מכל מיני סיבות אינם עירניים מספיק לקרוא את הפסוקים מתוך הכתב, ורובם מרחפים מרוב התרגשות, וראינו בעיננו כי הם קוראים ומדקלמים את הפרשה בעל פה וזה בפירוש נוגד את ההלכה, ומכשילים את הציבור שאינו יוצא ידי חובתו, וצריכים לעשות לזה קץ. והרי לכבודו הנימוקים בהלכה.

כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק י"ב, הלכה ח] "הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים, והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת, ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתורגמן תרגום הפסוק". וכן כתב בשלחן ערוך [קל"ט, ג] "סומא אינו קורא, לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב".
וזה לשונו של מרן ז"ל בבית יוסף [סימן קמ"א] "כתב הרא"ש בתשובה [כלל ג, סימן י"ב] אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מיקרי שפיר קריאה, אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל. והטעם מפני שצריך שידע לקרות מתוך הכתב מה שמקרין אותו, שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב. וכמו שכתב רבינו ירוחם ז"ל [נתיב ב, חלק ג, כ] בשם תשובת הרשב"א [חלק ז, סימן שס"א] וכן כתוב בשבלי הלקט [סימן ל"ו]".
וכן הוא בשו"ת הריב"ש ז"ל [סימן ר"ד] שכתב שמי שאינו קורא, או אינו יודע לקרות אינו עולה למנין שבעה. וכן כתבו הפרישה [קמ"א, ו], והגאון היעב"ץ ז"ל במור וקציעה [שם].
ועיין בשו"ת הרדב"ז ז"ל [חלק ג, סימן תר"ה] גבי שכתיבה אינה כדיבור, וכתב "וכי תימא שאני התם דטעמא משום דבעינן כתובה כולה לפניו, הא בעלמא כתיבה כדיבור, ל"ק, דא"כ מה צריך לומר דקרי כל פסוקא ופסוקא, יראה מן הכתב ויכתוב, וכן בכולה, ונמצא כותב ויוצא דהאיכא מגילה מנחא קמיה". ובשו"ת יביע אומר [חלק ד אורח חיים סימן ח] דייק מדבריו שאם ראה התיבה ותוך כדי דיבור קראה בעל פה יצא, וכתב "הוא חידוש לדינא".
שאלה - 189448
לכבוד הרב שיחיה לאורך ימים ושנים, האם לפי הקבלה לא עושים עטרה לטלית?
תשובה
כתב בספר פרי עץ חיים - שער הציצית - פרק א "גם אין לחוש בזה שנוהגין האשכנזים לעשות סימן לטלית, כדי שתמיד יניח הצד ההוא על ראשו".
וכתב רבנו חיים ויטאל ז"ל בספר עולת תמיד - שער הציצית "גם אין לחוש כלל למה שנוהגין בני אשכנז לעשות סימן בטלית כדי שתמיד יניח הצד ההוא על ראשו. גם אין לחוש כלל במה שנוהגין קצת בני אדם לימנע שלא לקשור קצוות החוטים של הציצית התלויים כדי שלא יתפרד שזירתם".
וכן הוא בלחם מן השמים לרבנו יעקב צמח ז"ל [ד"ה ע"א].

שער התפילה (מכ"י) דף ה' ע"ב
אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד א' של הטלית על הראש כמו שנוהגין האשכנזים ומנהג זה הוא טעות".
וכן כתב בספר מצת שימורים שער הציצית
"והאר"י זלה"ה לא היה מקפיד למה שנוהגים בני האשכנזים לעשות סימן בטלית כדי שתמיד יניח הצד ההיא על ראשו".
ועיין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה, סימן כ. שכתב שהוא עצמו אינו נוהג בזה.
ועיין ערוך השלחן סימן ח אות י שאין לעשות אותו.
וכן כתב הרב בן איש חי ז"ל בראשית ח. "אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש ולא יהפך, כמו שיש נוהגים להקפיד בכך ולעשות סימן, כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאין להקפיד על כך, וילבוש כאשר יזדמן לו".
שאלה - 189322
לכבוד הרב שלום רב
מבקשת ברכה ועצה מהרב לעזור לבני בן 12 להתגבר על פחדים וחרדות שעבר תאונת דרכים לפני חודש תודה לאל הוא בריא ושלם! וגם מאירוע של שבירת היד מנפילה לפני שנתיים

תשובה
כתב רבנו יוסף חיים ז"ל, בספרו סוד ישרים [חלק ד, שאלה י"ט].
"שאלה. אחד שבא לו פחד בלבבו תמיד שכל שעה יתעורר הפחד בלבבו ואינו יודע למה הוא מפחד מה יעשה, יורנו ושכרו כפול מן השמים.
א, תשובה תחילת הכל יזהר בקריאת שמע שחרית וערבית ושעל המטה שיקרא אותה בכוונה ובמתון ועיין מגילה דף ג עמוד א:‏
ב, גם יזהר שלא ירגיל להניח ידיו על נחיריו ושפתיו, ועיין בגמרא דפסחים דף קי"ב עמוד א:‏
ג, גם יזהר בנטילת ידים של שחרית ושל בית הכסא לעשותה שלש פעמים בסירוגין ובשופי, וכן יזהר בנטילת ידים אחר ההקזה ואחר גילוח ואחר נטילת צפרניו לעשותם גם כן שלש פעמים בסירוגין, ועיין פסחים דף קי"ב עמוד א:‏
ד, גם ירגיל לומר בלחש בכל עת משעות היום או הלילה דברים אלו "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי", וכן בעת שמתעורר הפחד בלבבו אז תכף ומיד יאמר דברים אלו, ועיין בגמרא דמגילה דף ג עמוד א:‏‏
ה, גם יזהר לומר בכל יום בבוקר מזמור יושב בסתר עליון [תהלים פרק צ"א] שלשה פעמים ויתחיל מן פסוק ויהי נועם. וכן יאמר גם כן מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים שלשה פעמים, וקודם שישן יאמר מזמורים אלו פעם אחת:‏
ו, גם בכל תפילת העמידה הן בשבת הן בחול יאמר קודם אלהי נצור מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים:‏
ז, יזהר ללבוש טלית קטן כשר ובדוק:‏
שאלה - 189246
בסייעתא דשמיא אנחנו פותחים כולל ליל שבת ובהמשך גם ליל שישי בבית הכנסת שלנו אם זה בסדר לבקש מכת"ר כמה מילים לחיזוק וברכה לעורר את הציבור להגיע.
תשובה
ברוכים אתם להשם, אשריכם מרבים זכויות בישראל, אנחנו נמצאים בתקופה קשה ונוראה, עצירת גשמים, מדי יום נפטרים בפתאומיות אנשים צעירים וכשרים, התרבו היתומים, האלמנות, פטירת נשים צעירות, שמועות רעות, וכל על ישראל זקוק לסניגוריא, אשרי מי שבימים אלה בהם השכינה צועקת ובוכה, מייללת על בניה במרה, אנשי הרשע מתגברים, וכגלי הים זועפים וגועשים, ומקלקלים את המון ישראל במכשולים קשים, יתומים היינו ואין אב. כי אין דורש ואין מבקש, איש לדרכו פנה, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבונין תסתתר.
הפוליטיקה והשקר, הכבוד המדומה והמרמה, הממון והשררה חוגגים בראש כל חוצות, ומעבירים אנשים על דעתם ועל דעת קונם, החוצפה רבה, ואנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, ולולי התורה הקדושה שיש לנו אבדנו. מי יתן ומכם ילמדו רבים וטובים ויקבעו לימוד תורה בקהל רב, בימים ובשעות שאין מספיק תורה, זכות לימוד התורה בשעות כאלה גדולה לאין ערוך.
ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, את אשר אוהב השם יתברך שונאים, ואת אשר שונא אוהבים, נערים פני זקנים ילבינו, והתקיים בנו ונער קטן נוהג בם. והאמת תהא נעדרת.
דעו חביבי, אתם חובשי ספסלי בית המדרש מחזיקים את העולם כולו שלא יתמוטט. אתם חביבי השם יתברך, כמוכם ירבו בישראל, בזכותם יבוא לנו הגואל, חזקו ואמצו, עלו והצליחו. ושלום על ישראל.
שאלה - 189121
לכבוד הרב שלום אמא לילדים קטנים וגם עובדת מחוץ לבית הרבה כביסות האם אפשר להקל בכיבוס בראש חודש בפרט השבוע? מתחזקים מאוד מהשיעורים של הרב תודה
תשובה
כתב הגאון היעב"ץ ז"ל במור וקציעה [סימן תי"ז] "אלא דאתקפת לן חדא, דלפ"ז שהנשים בראש חודש יושבות בקתדרא ואינן עושות שום מלאכה, דהיינו דאהני להו מעשה עגל לפי דברי פרקי דרבי אליעזר, אם כן מה נאכל בראש חודש, שמצוה להרבות בו בסעודה שהיא מלאכת הנשים, כדתנן התם [כתובות נ"ט, ב] אלו מלאכות שאשה עושה לבעלה כו' ומתקנת עזרא [ב"ק פ"ב, א] שתהא אשה משכמת ואופה. ונראה לי שכך הוא עיקרו של דבר מלאכות כבדות הוא דאסורות גם לאנשים בו, אבל בדבר האבד, אף הן מותרות להם. אך לנשים אף דבר האבד, אסור להן, אם אינו ממלאכתן, אלא יש לעשותו ע"י אנשים בדאפשר. ונ"ל דבלילה מיהו מותרין אלו ואלו בכל מלאכה, דהוי בצינעא, ולא נאסרה בראש חודש אלא מלאכת פרהסיא, ולא חמיר נמי מתענית ציבור. מכל מקום מלאכות קלות שהן ממלאכת נשים, ודאי עושות הן ביום ובפרהסיא גם כן. ועיין שער החדש שלי בהגהותי עליו במהדורא כתיבת יד".
ולהלן כתב "ולא ליאסר במלאכות שאינן עושות להשתכר. ולפי מה שכתבנו לעיל פשר דבר, הגון הוא שלא יעשו אפילו דבר שהוא ממלאכתן, אם אינו לצורך היום, או לצורך דבר האבד, במקום שאין איש להציל. וכן ישר".
ובספר חזון עובדיה [חנוכה, עמוד רמ"ו] כתב "וכן מותרות לכבס במכונת כביסה שאין בה טורח". ולהלן [עמוד רמ"ט] כתב "ונראה לפי עניות דעתי שמותר להן לכבס בראש חודש בגדי בני הבית במכונת כביסה שאין בה טורח כלל, שהפעולה נעשית על ידי לחיצת מתג ההפעלה, והכיבוס נעשה אוטומטית על ידי המכונה, וכן צידד להקל בשו"ת שבט הקהתי [חלק א, סימן קל"ה], ואפילו שבספר ראש חודש [עמוד רס"ב] כתב בשם הגרי"ש אלישיב [נר"ו] ז"ל להחמיר לעומתו ראיתי בספר שלמי מועד [עמוד י"א] בשם הגאון הרש"ז אוירבך ז"ל שפסק להקל, וכן עיקר להקל".
וכתב בשו"ת אור לציון [חלק ג, פרק א, הערה א] כי לענין כביסה עיקר המניעה הוא בכיבוס ביד, אבל במכונה יש להקל, והציע שהיא תסדר ובעלה יפעיל את המכונה. וכן האשה לא תתלה את הכביסה, אבל במכונת ייבוש מותר. ומור אבי ז"ל היתה דעתו כשאפשר יימנעו מכל וכל מכביסה וייבוש בראש חודש, וכן נוהגים. רק כשיש שעת הדחק של בגדי תינוקות וכדומה יש להקל. ומור אבי ז"ל היה מחמיר גם בהפעלת מבונת כביסה, אלא שהפעלה בעבור בגדי קטנים הורה לנו שאין להחמיר בזה.
למסקנא, מותר לכבס בגדי ילדים ובודאי של תינוקות.
שאלה - 189000
לכבוד הרב שליט"א, רבנו, השבוע ביום שלישי בערב זה ערב ראש חודש כסלו, ילמדנו רבנו מה מעלת לילה יקרה זו כפי שהרב כתב בשם אביו הגאון הצדיק זצוק"ל.
תשובה
מנהג עתיק יומין הוא להיות ערים בלילה זו ולעסוק בתורה, יש שהיו לומדים משניות, ויש שהיו לומדים זוהר, אדרא רבה וזוטא, ויש רבים וטובים שהיו לומדים בספר משמרת החודש, שחובר במיוחד ללילה זו. אם כל הלילה או חציה. וכבר משנים קדמוניות נדפס הספר הזה, ובו יש סדר לימוד ללילה זו, משניות, זוהר, ומאמרי מוסר השייכים לערב ראש חודש, וזכור לטוב מור אבי שהיה מתחיל הסדר של הלימוד בציבור, וקודם הלימוד היו כל הקהל עומדים על רגליהם והוא בראשם, ואומרים וידוי הגדול של יום הכיפורים בדמעות שליש, והיה אומר לעשות כן כדי שלא נבוא מלוכלכים בעוונותינו לגשת אל המלאכה של לימוד התורה, כדי שלא להיות חס ושלום בגדר ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, וכפי שהזהיר רבנו האר"י זלה"ה.
ובספר חמדת ימים [פרק א] כתב "ועל כן כל איש הירא יחזק במנהג זה להתקדש עצמו מדי ערב ר"ח בחדשו, להיות נעור משינתו כל היום ההוא וכל הלילה, בצום ובכי ועסק התורה בקדושה וטהרה. ובכן יעלה לו למספר כ"ד תעניות כמו שהארכנו בסדר ההפסקות. אכן צריך לטהר עצמם מבעוד יום במקוה טהרה, אם לא נשמרו אך מאשה וכל שכן אשר הוטמא במקרה הלילה ח"ו. שלא יגשו [לתיקון זה] עוד טומאתם בם, לקרבה אל המלאכה הדר המלכו"ת. אשר הוזהרנו מפי הרשב"י עליו השלום בכמה מקומות "רוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאיתקנותא דגרמי, ובאתדכאותא דמשכניה, וברעותא דלביה ונפשיה" וכולי. ולפיכך האנשים הניגשים לקרבה אל התיקון הלז יאותה למו להטהר עצמם מבעוד יום. ואח"כ יסעוד סעודת הערב, ויפסיק מבעוד יום. ומי שלא יעצור חיל לעמוד על נפשו בתענית, לא עיכב. אך למעט אכילה ושתיה מדי מחסורו אשר יכשר לו בלילה. וכן אם לא בכח יגבר איש לעמוד ניעור כל היום ההוא וכל הלילה, יבחר לו אחד משניהם, או היום או הלילה, ויקבע לימודו בהם כאשר יוכל שאת לתקן הדר המלכות כאמור. וכל ערום יעשה בדעת ויקדים בזריזות מביאה לידי זהירות, ומבעוד יום אליו יאסוף בעלי אסופות, ונאספו שמה כל ההדרים לכבוד הדר המלכות, ויכונו מחשבותם אך נגד ה' מתחלת הלילה עד אשמורת האחרונה, תמיד כל הלילה לא יחשו".
ועוד כתב "אכן לבאים בסוד ה' יאותה להם לקבוע סדר לימודם לכבוד הדר המלכות בלילה הזאת במאמרי הזוהר בסוד המלכות, להאיר אל עבר פניה בסגולת לימודם. כאשר הודעתיך זה פעמים בחלק זה את אשר הורנו הרשב"י ע"ה כי הגות בסוד תעלומי מדות העליונות מעורר עליונים למעלה בשורשן, ומאורות נתן סביבות עוזם וכמ"ש באדרא לחברייא אנא חמינא י"ג אילין בליטין קמאי ונהרין כבוצינין. וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון, אסתלק ואתתקן ואתעטר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן, ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ. הנה כי כן, לתיקון פגמי המלכות אשר פגמו בעוונם הנה הלילה הזה זמן תיקונם בהגות לבם תבונות בסוד ה', וירום מהג"ג מלכו ותנשא מלכות"ו, ויהרוג מלכים אדירים אשר המליכו בעון פשעם, ומלכותו בכל משלה. ועל כי ענייני סוד המלכות באו מפוזרים בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות, על כן לרגל המלאכה אשר לפני לזכות ליראי השם ולחושבי שמו כאשר הורונו מן השמים, אנכי אספתי בעומרים במאמרים הבאים בזוהר ובתקונים המדברים בסוד המלכות, ואחלקם לי"ב חלקים להגות בם מדי חדש בחדש, וחלק א' בכל אור ערב ראש חדש. כמו שאסדרם לפניך סדר סדר לבדו, ותכון מלכותו מאד".
וכן כתב עוד בענין חודש אלול [פרק ב] "ולכן כל איש ישראל ימסור עצמו עליה כמ"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכמו שאדם עושה המצאות ותחבולות בענין הממון וילך בדרכים מסוכנים וישים נפשו בכפו, מקום לסטים וחיות רעות. כן ראוי שישים נפשו בסכנה לעבודת יוצרו. וכל שכן שאין בזה שום סכנה כי כשירגיש עצמו לא ידע דבר רע, וכמו שלא חשו ברוח יצרם עזה כל הלילה בשמחת מריעות כל הלילה באור אש יצר סמוך, ביין ידליקם, ולילה ליום ישימו בשחוק הקוביאות ואבזרייהו, לילות עמל מינו למו, ויחלק עליהם לילה, ותדד שינתם מעיניהם, ונגזלה שנתם באש להבה אשר בקרבם, אשר אינו אלא שר"ף לא יחושו ולא יריעו ולא ישחיתו, מאשר נדדו שינתם לאמר "נחלה עבר על נפשינו" כל ראש לחולי וכל לבב דווי, כן לא יחושו על שינתם לכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולא תהיה כהנת כפונדקית כי עזבו אותו במחלואים ולא נחלו על שבר יוסף ומשיח אלהי ישראל. אכן חלינו הוא נשא ופשעינו הוא סבלם, והן תהוה ארכה לשלוותך יתנו לב לשוב על שחטאו, וינדדו שינתם בעוד לילה בודוי וחרטה גמורה, לתקן לילות עמל וכעס אשר הכעיסו גם כעס למלך ה' צבאות. ונראה לי שכמו שיועיל למי שאי אפשר לו ללמוד, או מפני טירדותיו או מפני שאינו יודע כלל, להספיק לאחרים הלומדים ויחשב לו כאילו לומד בעצמו כמ"ש ז"ל אילו נאמר "ארור אשר לא ילמד" לא היתה תקומה, אלא "אשר לא יקים", אלו נאמר "עץ חיים היא לעמלים בה" לא היתה תקומה אלא "עץ חיים היא למחזיקים בה".
"כן תועיל להם לאותם בני אדם אשר לא עצרו בכחם לעמוד על נפשם בקיום מדה זו, גם לזה יש תקוה שיבררו כל אחד איש ירא אלהים העומד בבית ה' בלילות ויחזיקו בידו לפרנסו ולכלכלו, ויהי להם חלק בתורתו ויוכלו לצאת קצת ידי חובה על ידי האנשים האלה".
ועל מעלת הלימוד בלילות בכל ימי השנה, ראה נא מה שכתב החסיד רבנו אליעזר פאפו ז"ל בספרו חסד לאלפים [סימן א] "וידוע דחיוב קביעות עיתים לתורה הוא בין ביום בין בלילה, לקיים מה שנאמר [יהושע א, ח] 'והגית בו יומם ולילה', ולכן כל אדם יקבע לעצמו ללמוד איזה שיעור דברי תורה בתחילת הלילה, כמו שיש קביעות בתחילת היום סדר לימוד חק לישראל, כן יקבע בתחילת הלילה, ולא יעבור אפילו בלילות הקצרים. ואני נהגתי לקבוע לימוד על השלחן ברייתא דאמר ר' יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה וכו' [ברכות ג, א] רבי אליעזר אומר שלוש משמרות הוי הלילה. יהודה בן תימא אומר וכו' [אבות פרק ה משנה כ], רבי שמעון אומר שלושה שאכלו על שולחן אחד וכו' [אבות ג, משנה ג], רבי חנניא בן עקשיא אומר [מכות פ"ג משנה טז]. ובשבתות ובמועדים אני קורא ברייתות מעניינא דיומא קודם יהודה בן תימא"
והנה לחבר לילה ויום בתורה בבוקר, רוב העולם אין יכולים לקיים זה אלא בחורף שהלילות ארוכים, והלואי. וירא שמים יהא זריז ונשכר, שיקדים לבדוק נקביו, באופן דלא יחבר לילה ביום בהיותו בבית הכסא, כי אם בתורה ובתחנונים".
ומאור עיננו הגאון החסיד רבי חיים פלאג'י ז"ל כתב בספרו כף החיים [סימן ג, אות כ"ב] "ובזוהר הקדוש, אמרו, הנה ברכו את ה' העומדים בבית ה' בלילות, אינון אקרון עבדי ה', אלין אתחזון לברכא למלכא, וברכתא דילהון ברכתא, הדא הוא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה', אתון אתחזון דמלכא קדישא יתברך על ידיכו, וברכתא דעל ידיכו ברכתא היא, עד כאן לשונו, ובספר מדבר קדמות מערכת ב אות י כתב, דהברכה שמברכים באותה שעה שהוא בעמוד השחר מתקיימת, שהוא שעה שהמלאכים והכוכבים משוררים, יעוין שם, והנראה משם שהוא במברך אדם לחבירו, והדבר קשה לשמוע ממה שכתוב בזוהר חדש במדרש רות דף קכח עמוד ד, דאסיר ליה לאיניש לברכא לחבריה עד דמברך למאריה בשירותא דצלותא, כאשר יעוין שם, אם לא שנאמר דהוא אחר תפילת שחרית, דהתפלל בבקר השכם, כי תקדמנו ברכות טוב לקודשא בריך הוא ושכינתיה, ואחרי כן מברך לרעהו".
"עוד מעלה אחרת מה שכתב הרב ראשית חכמה, בביאור מאמר הזוהר דדיוקנו חקוק למעלה, וזהו שכתוב העומדים בבית ה', פירושו שדיוקנו למעלה עומד ונחקק בשכינה שהיא בית ה', ומשתתף בזאת שהיא השכינה, דכיון שהוא משתתף עמה, השכינה אינה מנחת אותו שידחה ממנה ושישלוט בו יצר הרע להחטיאו, כיון שהוא רוצה להיות מעבדי ה', והבא לטהר מסייעין אותו, עד כאן דבריו, ויכון בצדק במה שכתבתי באות יד, וגם בזוהר הקדוש, אמרו, אדני אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה, אימתי איהו ישועתי, בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא, עד כאן, ולפי האמור אתי שפיר, דאין לך תשועת עולמים כמו מי שניצול מיצר הרע".
והגאון הרב יוסף חיים ז"ל כתב בספר משמרת החודש [בהקדמה] "והנה ידוע הדבר כי החרדים על דבר כבוד השם יתברך, המה מתחננים בכל ערב ראש חודש, ועוסקים בתורה ואומרים תחנונים, וקוראים למשמרה זו בשם כפור קטן.
ובאמת ראוי ונכון המנהג הזה מכמה טעמים רבים וחזקים, אשר נזכרו בספרי הקודש. והנה ידוע שהלבנה רומזת לשכינה, וכאשר תביט בחסרון הלבנה אין היא עומדת בסוף החודש, אז תמצא כי השכינה כביכול צריכה באותו זמן סעד מתורתן של ישראל ומעשיהם הטובים, דכתיב [תהלים ס"ח, ל"ה] תנו עוז לאלהים. וכתיב [תהלים ס, י"ד] באלהים נעשה חיל. וחיובא רמיא על כל איש ישראל לאשתתפא בדוחקא דשכינתא [עיין זוהר הקדוש עקב ער"ב, ב], בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו, ואם לא יתעורר האדם עכשיו בעת הדחק, אימתי, כי אינו דומה הנותן צדקה לעני בשעת הרווחתו, לנותן בשעת דוחקו, ועל כן בערב ראש חודש לילה ויום, הוא הזמן והוא העת אשר ראוי לנו אנחנו בית ישראל בניה של רחל לאשתתפא בדוחקא דשכינתא ולתמכה ולחזקה כביכול בשלשה עמודים חזקים שהם "קול צום ממון", אשר מספרם מילת "זאת" הרומזת לשכינה, והם קול תורה ותפלה ותשבחות. ותענית היום אשר הור במקום הקרבן. וממון הצדקה אשר יתנו. ואמנם כתיב [איכה ב, י"ט] קומי רוני בלילה. ובפרט כי בחינת השכינה היא מידת לילה. ולכן אמרו [עירובין ס"ה, א] לא אברי לילה אלא לגירסא.
"והנה האדם המנדד שינה מעיניו שניעור כל הלילה ועוסק בתורה, מלבד מה שיינצל בזה מכרת ומכמה עונשים, ויאיר אור רב לנפשו רוחו ונשמתו, הנה בזה יעשה תיקון גדול וקישוט לשכינה כביכול, ועל ידי צער שיש לו בעיניו, אשר נדד שינה מעיניו, הנה בזה גורם שפע רב לההיא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ויאירו שני עיניה אור רב ועצום וגדול, ויזכה להיות נשפע מעינא פקיחא דלא נאים ורבו מעלותיו. והנה הגם שישנם חלושי המזג שקשה עליהם התענית ואנוסים נקראו, עם כל זה אין להם להתעצל בלימוד תורה הלילה של ערב ראש חודש, כי גדול כוחה של תורה הנותנת חיים לעושיה, והחכמה תחיה בעליה, והגם שיש לאדם צער בזה צער השינה, יעשה הדבר בשמחה ובאהבה רבה, ובפרט כי אחרי אשר ירגיל בזה, יהיה הדבר אצלו בנקל.
ועל כן העצה היעוצה לכל איש ישראל להיות ניעור כל הלילה בערב ראש חודש, לעסוק בתורה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והגם מי שאינו יכול להתענות ביום, מה בכך, אין הלימוד תלוי בתענית, ואם אינו יכול להיות ניעור כל הלילה ישן קצת שעות בחצי הלילה הראשונה, ויהיה ניעור כל חצות הלילה עד אור הבוקר. ומה טוב ומה נעים לעשות התיקון של לימוד הקודש הזה בעשרה היכא דאפשר, אך יזהרו מאוד להשמר משיחת חולין, ובפרט באמצע הלימוד. ומי שקשה לו לעשות זה הסדר, הנה מה טוב ומה נעים להפריש מממונו סך מה לצדקה, להחזיק ביד הלומדים זה הסדר והמתענים ביום הזה לזון את בני ביתם, ויועיל כאילו עשו הם בעצמם, וחפץ השם בידינו יצלח, כן יהי רצון אמן". עד כאן דברי קדשו של מורנו הבן איש חי ז"ל וזיע"א.
קודם שהיו מתחילים הלילה בסדר הלימוד, היה נוהג מור אבי זלה"ה לעמוד על רגליו עם כל הקהל ולומר בבכי תמרורים וידוי הגדול של יום הכיפורים, כדי ללמוד תורה מתוך תשובה וניקוי החטאים. ולא להיות בכלל ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי על ידי הווידוי יעלו הלימוד והתפלות לרצון.
כתב רבנו משה קורדבירו ז"ל בספרו פרדס רמונים [שער ל"א, פרק י"א] "ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף ט"ז ע"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי"ע. והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' הכתוב (איוב ח') כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך".
וכתב בספר הליקוטים [פרשת כי תצא פרק כ"א] לרבנו האר"י זלה"ה "ומה שאמר ושבית שביו, היינו כי המצוות שעושה החוטא, והתורה שעוסק בה, מורידים שפע ואור מלמעלה. אמנם אותו השפע הקליפה חוטפתו, כי אמרה איש זה שעשה מצוות אלו, עבדי הוא ומאנשי עצתי, ומה שקנה עבד קנה רבו. נמצא שאותו השפע של החוטא חוטפו החיצונים, וזה בלתי רצון השם יתברך. וזה סוד מש"ה (תהלים ן') ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וגו', וכי הקב"ה מונע הקורא בתורה. אמנם הענין הוא, שכל עוד שעומד בחטאו, כל אותה תורה שלו והמצות שעושה נהנים מהם החיצונים כנז"ל, אבל כששב בתשובה שלימה, מוציא בלעו של הקליפה מפיו, בסוד (איוב ך' ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. וזהו פירוש תשובה, שתשוב המצוה והתורה לאיתנה למקומה הראשון. וז"ש ושבית שביו, כלומר, מה ששבה מצידך החיצוני, עכשיו ביציאתך למלחמה עליו וחזרת בתשובה, תשוב לקחת השביה אשר שבה ממך, זהו ושבית שביו".
וכן הוא [שם ספר תהלים, פרק מ"ח] "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכו'. דע, כי כל המעשים טובים שהאדם עושה בעודו רשע, או התורה שלומד, אין צריך לו חתם סופר אורח חיים סימן קמא
במשנה ג' פרק ו' דזבחים משמע דימין עדיף מדרך קצרה, והראיות מה"ר איסרלן [תרומת הדשן ח"ב סימן קיט] צ"ע קצת, וק"ל. ועיין [שו"ת] חתם סופר או"ח סימן קפ"ז מר שאינו נותן כח בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כח בקליפה, ועליו נאמר ולרשע אמר אלהי"ם וכו'. מה לך לספר חוקי, כלומר, שאתה מכניס דברי קדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף על חטאתו פשע וגדול עונו מנשוא. וכשחוזר בתשובה, מוציא אותו הכח שנותן בתוך הקליפה ומכניסו בקדושה, ועל זה נאמר חי"ל בלע ויקיאנו וגו'. ולזה נקראת תשובה, שתשוב דברי הקדושה למקומה. ושכרו כפול ומכופל, שמכניע הקליפות בהוציאו את הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. ובזה יובן מ"ש רז"ל זדונות נעשן לך כזכיות".
וכן כתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו לב דוד [פרק כ"ג], ועיין עוד בדברי השל"ה ז"ל [הקדמה פרק ב], וכן כתב [מסכת שבועות תורה אור קכ"ט]. ובספר ראשית חכמה [שער התשובה פרק ב, אות כ"ד]. ובספר דרך השם [חלק ד, פרק ב]. ובניהו בן יהוידע לרבנו המקובל שאול דוויק הכהן ז"ל [הקדמת תיקוני הנפש], וחזר ושנה בחלק אור החיים [עמוד קמ"ח]. ועיין במועד לכל חי [סימן ט"ו, י"ב].
שאלה - 188901
שלום לכבוד הרב
בשבת האחרונה בבית הכנסת בו התפללתי , עלה לעליית משלים אבא ולאחר מכן עלה בנו לעליית מפטיר האם נכון עשו ? האם הקדיש נחשב למפריד וניתן שהבן יעלה אחריו אביו?

תשובה
טעות היא, כי דווקא בשני ספרי תורה אפשר, אך לא באותו ספר תורה.

בספר שיירי כנסת הגדולה ז"ל [הגהות בית יוסף, קמ"א, ה] כתב "וכתבתי בתשובה חלק אורח חיים סימן רס"א, שדברי מהרי"ל מוכיחין שאין הקפדה בזה, אלא במפטיר של שבת שקורא המפטיר בס"ת שקרא השביעי, וכיון דשניהם קראו בספר אחד איכא עינא בישא, אבל מפטיר דימים טובים, או בשבת ביום שמוציאין שני ספרים, וקורא המפטיר בספר שני אין קפידא. ועל זה סמכתי כמה פעמים בתיריא יע"א לקרות שביעי ביום טוב אף על פי שבני י"א היה המפטיר. ונראה לי שעל זה סמכו לעשות חתנים שני אחים, גם בן ואב, ולא חששו לעין הרע אף על פי ששניהם קורין זה אחר זה, משום דבשני ספרים ליכא עינא בישא".
וכן כתבו בשמו הרב אליה רבה [שם ז], וכתב הרב עולת תמיד [סימן קמ"א, י"ג] "וכתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [הגהות ב"י אות ח] דוקא מפטיר שקורין באותו ספר תורה, אבל ביום טוב או כיוצא בו שקורין בספר תורה אחרת אין לחוש. וכתב שאין קפידא אלא כשהמפטיר בר מצוה". וכן כתב בלדוד אמת [סימן ה, אות ל"א], ועוד פוסקים.
וכתב הרב פתח הדביר [קמ"א, ט]
שאלה - 188888
לכבוד מורנו ורבנו, שמחנו מאוד לראות את הכרך הראשון של "שערי ציון", על פרקי אבות פרקים א - ב, מצפים לכרכים הבאים, מזל טוב לכם ולכל עם ישראל.
תשובה
תודה לאבינו שבשמיים על החסדים הגדולים שעשה עמנו. מה אני מה חיי, שעשה ועושה עמי טובות גדולות ועצומות, מה אשיב להשם כל תגמולוהי עלי, כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא.
השיעורים שנמסרו בקהל רב במקומות שונים ברחבי ארצינו הקדושה זה קרוב לארבעים שנה, והשם יתברך נתן לי כח ואומץ להכינם ולחברם, ובפרט בימים שבין פסח לעצרת, מנהג ישראל קדושים לעסוק בלימוד מסכת אבות, שהיא השער ״שערי ציון״ ללימוד תורה, נקבצו ובאו תחת ידי תלמידי חכמים מובהקים, חכמים ונבונים, ועשו להם ציצים ופרחים, מקורות טהורים, עם ראשי פרקים, כולם אהובים, כולם ברורים, למען ירוץ הקורא בהם, ועיטרום בכותרות נאות, למען יפיה של תורה, להגיש אותה בכלי מפואר ונאה, ולא חסכו עמל רב בימים ובלילות, למען הביא את המלאכה לגמר טוב.
ועל כולם ועל צבאם, אהובי ורעי, יקירי וחביבי, חתני אהוב עלי כבני, איש חכם ונבון, יקר המידות, וכליל המעלות, איש תבונות, אהוב על הבריות, מגזע המעלה, בעל תורה יקר וגדולה, לישרים נאוה תהלה, הלא הוא הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א, חבר בית הדין בירושלים רבתי.
את הכל עשה יפה בעט'ו, ע"ט סופר מהיר במלאכתו, קל וזריז למלאת מצוותו, לאשר קנהו מאתו, וניצח על המלאכה באסי'ף ובקצי'ר, בקטי'ף ובבצי'ר, ללקט בא'ומרים, פניני זהב חומרים חומרים, וערך ואיזן ותיקן וחיקר הספר במלוא יפיו והדרו, יחד עם חביריו גיבורי כח עושי דברו, והגיש לציבור הרחב ספר נאה ומפואר במלוא יפיו והדרו.
אברך אותו ואת צוות התלמידי חכמים על המלאכה המרובה והמורכבת, אשר עוד ידם נטויה, להוציא ספרים ערוכים במלאכה שהיתה מפוארת דיה, בתיכנון, בעריכה, בסידור ובניקוד, בהגהה, במראי מקומות, בדפוס ובכריכה.
ימלא השם יתברך כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, ותזכו לגדל את בניכם ובני בניכם לתורה וליראה, מתוך נחת דקדושה, ותצליחו בכל מעשה ידכם בזה ובבא.
שאלה - 188877
לרבלמה יש קשר בין רשעים מה שהםעושים פה בעולםואחרים מקבלים את העונש ללכתבאסונות כאלה ועוד ילדיםלמה לא כול אחד יקבל את שלו,ממש מפחיד מי מהחילוניםמבין את זה ויודע ביכלל
תשובה
הקשב ודע, את חשבונות השם יתברך בכל מקרה לגופו, אין אנחנו יודעים, אך חכמינו התוו לנו כמה כללים בסיסיים. שדרכם נוכל להבין מה מתרחש סביבינו.
א, במדרש בראשית רבתי פרשת וישב כתב "כל דמים שנשפכים בישראל אין נשפכין אלא על ידם של צדיקים שבדור שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו' באמרי לרשע וגו', ואתה כי הזהרת וגו' (יחזקאל ל"ג ז' - ט'), מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה, אינן דומין אלא לספינה שנקרע בה בית, אין אומר נקרע בית בספינה אלא נקרעה הספינה כלה שנאמר חטא ישראל (יהושע ז' י"א). אם תאמר אותם ארבעים ושתים אלף שנהרגו בבקעת בנימין מפני מה נהרגו, אלא היה להם לישראל לקשור בגדיהם למעלה מארכובותיהם וילכו בכל ישראל יום א' לעגלון, יום א' ללכיש, יום א' לחברון, יום א' לירושלים וילמדו אותם בא' בשתים קודם שיתישבו בארצם, והם לא עשו כן, אלא כיון שנכנסו לארצם כל אחד ואחד הלך לכרמו ולזיתיו ואמר שלום עליך נפשי, שלא להרבות את הטורח".
המסקנא המתבקשת מהמאמר הנ"ל, כי כשמישהו מישראל חוטא, כולנו אוטומטית שותפים בעוון השם יצילנו.
ב, שכר ועונש אין בעולם הזה, אלא בעולם הבא. ומה שיש לפעמים אסונות מפחידים לא עלינו דוגמת המקרה משבת זו, הוא יתכן הן מפני שהמקטרג עומד ומקטרג על הכלל, ובכדי להשתיקו, ולסתום פיו, נפטרים צדיקים, או תינוקות השם יצילנו. ובזה הוא מסתלק מעלינו, אך יבא יום והשם יתברך יבוא חשבון עם עושי הרשע, אם בעולם הזה, אם בעולם הבא.
גם ישנו טעם שני לכך, כדי לזעזע אותנו ולעורר אותנו להרבות בתשובה ובמעשים טובים, כדי לאזן את המשקל, כי העולם נידון לפי זכויות וחובות, וכשחס ושלום המאזניים לחובה, מעוררים אותנו לתיקון המעשים.
וטעם נוסף הוא כאשר רואים בשמיים כי מגדישים את הסאה, והעוונות גוברים, ואם זה יימשך עלול לקרוא דבר הרסני לכלל חס ושלום, מיד בשמיים מגיבים כדי להוריד את סיאת העבירות ולהשוות את משקלם מול המצוות.
נתפלל כולנו כי ירחם השם יתברך עלינו ויגאלינו גאולת עולמים בקרוב אמן.
שאלה - 188459
לכבוד מורנו שליט"א. רב מבני ברק אמר היום בשיעור, כי אם שומעים אזעקה באמצע העמידה אסור להפסיק את התפילה כי יש את כיפת ברזל.....
תשובה
פלאי פלאות, הפלא ופלא, לא כתב נימוקים, אכתוב את נימוקי אנכי איש צעיר וחדל אישים.
א, איך אתה מבקש ממנו להמשיך ו"להתפלל", וכי הוא יכול לכווין בתפילה בכלל? הלזאת הוא קורא תפילה?
ב, איך נתיר לו איסור של פיקוח נפש? הרי אפילו שבת החמורה נדחית מפני ספק נפשות? [עיין תלמוד ירושלמי כלאיים ד, ב. ורמב"ם הלכות שבת.
ג, הרי אם יסיים את העמידה ויצא, יש את כל הסיכויים שחלילה רקטה תפגע בו או רסיסיה.
ד, היודע האדון הנכבד כי גם רסיסי טיל היירוט מתפזרים באוויר ועלולים לפגוע או להרוג את המטייל בחוצות?
ה, הטענה שיש את כיפת ברזל רעועה וסדוקה, כי אנשי פיקוד העורף המומחים בדבר מצהירים ,כי פעמים שכיפת ברזל לא מיירטת את הטיל המכוון, ואיך ימלאנו לבנו להתיר איבוד נפשות מישראל ואפילו מספק?
ו, רבותינו לימדונו כי אסור לו לאדם שיעמוד במקום סכנה, שמא אין עושיםפ לו נס, ואם עושים לו מנכים מזכיותיו. [עיין שבת ל"ב, א].
ז, אם חס ושלום היו אבידות בנפש, הרי ברור כשמש שהדבר היה גורר מלחמה מיותרת, והרוגים ופצועים בלי שיעור. והאיש הזה גרם כל זאת.
ח, רק סנהדרין יכולים לפסוק לנו בדיני נפשות, ולכן לא נאבה ולא נשמע לדבר כזה, שהנני מטיל ספק אם נאמרו על ידי אדם שקול ואחראי.
והשם יתברך יביט ברחמיו עלינו ויגאלינו גאולת עולמים כי"ר.
שאלה - 188321
לציבור הרחב בארץ ובחוץ לארץ
סדר קריאת פסוקים להינצל מהסכנה.
נמצא בכתב יד המקובל הרב סלמן מוצפי ז"ל.

תשובה
סדר הקריאה בכוונה.
א,
(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
(ב) יַֽעַנְךָ֣ יְ֭קֹוָק בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב:
(ג) יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ:
(ד) יִזְכֹּ֥ר כָּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה:
(ה) יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכָל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא:
(ו) נְרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֮ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝קֹוָ֗ק כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ:
(ז) עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ׀ יְקֹוָ֗ק מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קָדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ:
(ח) אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ׀ בְּשֵׁם־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר:
(ט) הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד:
(י) יְקֹוָ֥ק הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

ב, וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ.
ג, יִתֵּ֨ן יְקֹוָ֤ק אֶת־אֹיְבֶ֙יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ.
ד, לֹא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם.
ה, תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן.
ו, וּלְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְקֹוָ֔ק בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל.
ז, כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־ בָּֽךְ.
ח, כָּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכָל־לָשׁ֛וֹן תָּקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְקֹוָ֧ק וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק.
ט, ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝קֹוָ֗ק ק֣וֹל בִּכְיִֽי.
שָׁמַ֣ע יְ֭קֹוָק תְּחִנָּתִ֑י יְ֝קֹוָ֗ק תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח.
י, יָק֣וּם אֱ֭לֹהִים יָפ֣וּצוּ אוֹיְבָ֑יו וְיָנ֥וּסוּ מְ֝שַׂנְאָ֗יו מִפָּנָֽיו:
כְּהִנְדֹּ֥ף עָשָׁ֗ן תִּ֫נְדֹּ֥ף כְּהִמֵּ֣ס דּ֭וֹנַג מִפְּנֵי־אֵ֑שׁ יֹאבְד֥וּ רְ֝שָׁעִ֗ים מִפְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים.
יא, וִיהִ֤י׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ.
תהלים פרק צא
יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:
(ב) אֹמַ֗ר לַֽ֭יקֹוָק מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ:
(ה) לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ:
(ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְקֹוָ֣ק מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ:
(י) לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין:
(יד) כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי:
(טו) יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ:
(טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי:

יב, אָנָּא, בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה.
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַֹגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא.
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם.
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם.
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ.
יָחִיד, גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ.
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת.
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

לומר בכל זמן שיש חלילה התקפה או חשש. ביום ובלילה. שלום על ישראל.
שאלה - 188200
לכבוד הרב
אני ומישפחתי מחללים שבתתסביר לי בעצם למה צריך לשמור,ומה אנחנו מפסידים פה ובעולם הבא,אם אפשר הסבר לנסות להבין

תשובה
ידיד יקר.
א, ראשית תסכים אתי שהשם יתברך ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, וביום השביעי שבת וינפש, את היום הזה מרוב אהבתו אלינו שאנחנו בניו האהובים והמסורים, נתן לנו מכל האומות שבעולם, ורק לעמו ישראל הנחילו, לכן ראה זה פלא כי כל האומות אין להם שום אחיזה בו, העולם הנוצרי לקח לו את היום הראשון בשבוע ליום מנוחה, והעולם המוסלמי לקח לו את יום השישי בשבוע. אם את יום השבת נתנו אך ורק לעמו ונחלתו עדי עד. להוכיח לנו כי אנחנו בניו הנאמנים. לתורתו.

ב, בעולם הזה. בא יחד ונטייל בעולם הקטן שלנו, אין נראית השבת בביתינו, הנקיון, היופי וההדר, המפות המפוארות, הכלים הנאים והבוהקים, האביזרים המיוחדים לשבת, והמאכלים השונים והמיוחדים אשר לא תמצא דוגמתן בשום יום מהימים, ראה, תנסה נא לבשל מאכל משובח ביום מימי החול, הוא טעים ומוצלח, אך אנא, תכין אותו במיוחד לשבת ותאמר בהכנה "לכבוד שבת קודש", תגיש אותו בשבת ותראה איזה טעם נפלא, מיוחד, מדהים, כזה לא היה, מדוע? כי בשבת יש נשמה יתירה והיא הפועלת ומשפיעה על כל הקשור אליה, המשקאות, היינות, הסלטים, התוספות, הדגים, הבשר והעופות, כולם לבשו צורה מיוחדת לכבוד שבת. כאילו עתה יצאו מבית היוצר של מלאכי עליון במיוחד לשבת. כך גם הביגוד, ההלבשה, ההנעלה, האווירה, השלווה והמרגוע. שעודות השבת קנו להם שם מיוחד בכל מהלך חיינו. אפילו הביצה שבימי החול מה טעם יש בה. בשבת טעמה שונה לגמרי. לא ניתן לתאר טעמה רק למי שיודע שבת מהי. חפש ותמצא יום מכל הימים בו המשפחה מתאחדת ומסתופפת יחד באהבה ובשמחה, ברצון ובערגה להיות סביב שלחן שבת. איך השירה והזמרה בוקעים מאליהם היום, ללא איזה רקע או סיבה, היא מתפרצת, מתרוממת, אין לנו שליטה, כי הנשמה היתירה היא המנוע המחיה אותנו להיות אחד, איזו שמחה, איזו הנאה, מרגוע, מנוחה שלימה, כל שיר נעשה סימפוניה, הם מקבלים משמעות חשובה ומיוחדת, דבר שלא היה בעולם.

ג, לעומת זאת צא וראה מה קורה עם אותם שלא זכו לאור הנפלא הזה, ההתהוללות, ההתפרצות, התפרעויות, התפרקות מכל רסן, פריצת כל מחסום, אלימות, הם המאפיינים את היום הקדוש, כולם רצים, מצטופפים, בשפת הים, בכבישים, בנהרות ובאגמים, אין פינה שקיטה, פקקים אדירים ואין יוצא ואין בא, כולם כלואים במכוניותיהם כלוביהם, ופורקים את תסכולם במוסיקה רעשנית, צרחות, הפעלת צופרים, קללות ונאצות, סכינים נשלפים, אקדחים דרוכים, וכל מיני מרעין בישין, וראה נא הסטטיסטיקה מגלה כי 70 אחוז ממקרי האלימות מתרחשים בימי השבת. האין זה אומר דרשני? היכן הנוער? ומה קורה עם ילדי בתי הספר היסודיים? האם מישהו מתענין? שואל? איש אינו יודע באילו מאורות הם מבלים ומתבלים, התפוררות מוחלטת, התפרקות מערכים, מרידה בכל מסגרת, התדרדרות ללא מעצורים, הכל מותר, כי אין להם לאומללים נשמה יתירה. יום יום אני מתפלל לשלומם, לשלום נשמותיהם, נפשותיהם וגופם, שיזכו לראות את האור הנפלא ששמו "שבת".

ד, בעולם הבא, חכמינו ז"ל לימדונו שבת מעין עולם הבא. מהו? בשבת נשמה יתירה יש לשומריה, למענגיה, למכבדיה, באמצעותה ניתן לנו רשות ל"טייל" בעולמות העליונים, לראות את האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, להכיר את מקומינו ומחיצתינו בעולם האמת, להציץ לתוככי גן עדן, ולראות את משהו מאורם של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, להתעדן מאורם של אימותינו שרה רבקה רחל ולאה, להציץ על אורו של אדון הנביאים, משה רבנו רועה נאמן, לראות משהו מאורו של אהרן הכהן הלבוש בבגדי פאר, ליהנות מאורו של יוסף הצדיק עמודו של עולם, ולקבל ממנו עוצמה וגבורה על יצרינו הרע. וגם להביט במשהו מאורו של דוד מלך ישראל המופיע במלוא יפיו ותפארתו בבגדי מלכותו, כשכתר מיוחד לשבת בראשו. והנשמה מתענגת ונהנית לראות ולבקר במרחבי הרקיעים הרבים שם למעלה, ולראות איזה טוב צפון לצדיקים לעתיד לבוא. והנשמות שלנו מקבלות מרגוע, שלוה ומנוחה, ומתחדשות לעוד שבוע של עבודת הבורא, איזה בוקר של שבת נעימה, חיוכים, שמחה, אהבה ואחווה.
נתפלל כולנו שבקרוב נזכה ליום שכולו שבת ועולם של מנוחה לחיי העולמין. אמן.
שאלה - 188065
לכבוד הרב שלום רב
האם אפשר לעלות לתורה תלמיד חכם במקום כהן

תשובה
כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות [גיטין ה, ח] "דע שדבר זה המפורסם בכל מקום שיהא הכהן קורא בבית הכנסת ראשון בין שהיה תלמיד חכמים או עם ארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה או שלא היה, הרי הוא דבר שאין לו שום יסוד בתורה כלל, ולא נזכר דבר זה בתלמוד, ואינו הענין המכוון אליו בהלכה זו. ואני מתפלא מאד שגם אנשי "אלרום" נוהגים כן על אף היותם ניצולים ממגרעות המנהגות ומסברות האחרונים ותקנותיהם ואין אצלם אלא דברים המתאימים ללשונות התלמוד, ואיני יודע מאין בא להם הפגם הזה, אלא סדר הענין כפי שבא בקבלה הוא כמו שאבאר, הכהן קודם ללוי והלוי לישראל ואמר ה' וקדשתו כי את וכו', ובא בקבלה לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. במה דברים אמורים כשלא היה שם גדול ממנו בחכמה כגון שהיו שם כהן ולוי וישראלים והיו כולם בדרגה אחת בחכמה ולא היו גדולים זה מזה, אז חוזרים אחרי קדימת היחס, ומקדימין הכהן ואחריו הלוי ואחריו הישראלי. ויבוא לך לשון זה בסוף הוריות אמרו אמתי בזמן שכולם שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכמים קודם לכל דבר. ובלשונות התלמוד שאחד החכמים קרא בספר תורה ראשון בשבת ורבמי ורבסי הגדולים ביותר בכהני ארץ ישראל היו שם אלא שהוא היה גדול מהם בחכמה. וכן אמרו רב קרא בכהני, כלומר קרא ראשון במקום כהן מפני שהיה גדול בחכמה מן הכהנים שהיו שם ואין בזה שום מחלוקת. ועוד מן הכללים אצלינו שכהן שהיה ראוי לקרוא ראשון אם הרשה לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא ראשון הרי זה רשאי, אלא שאסרנו את זה מפני דרכי שלום, לפי שיכולה לבוא בכך מחלוקת, שיאמר השני למה הרשה לזה לעלות ולא הרשה לי כיון שהדבר תלוי בו, לפיכך אמרנו שיקרא הוא בעצמו ראשון ולא ירשה לזולתו, ועל ענין זה נתכוון בהלכה זו באמרו כהן קורא ראשון וכך באר התלמוד".

וכן היה עושה מעשה מרן היביע אומר ז"ל, אצלו בביתו זיע"א.
שאלה - 188008
לכבוד הרב
אני מנגן על כל מיני כלי נגינה.
האם מותר להאזין למוסיקה הודית /פרסית ללא זמרים רק כלי נגינה , אני מאד מתרגש מהמנגינות ונהנה מהמקאמים והסולמות האם יש בזה פסול?

תשובה
תרשה לי להציג בפניך כמה מדברי חז"ל על עון ביטול תורה.
א, מסכת שמחות דרבי חייה פרק ד, הלכה ג.
"ומפני מה הם מתים כשהם קטנים, רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר בעון נדרים, שנאמר לשוא הכיתי את בניכם, רבי אומר בעון ביטול תורה, שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני".
ב, מסכת כלה רבתי פרק ו,
"אמר רב אחא, אין הצדיקים נפטרין מן העולם, אלא בעון ביטול תורה, דכתיב וזאת התורה אשר שם משה".
ג, מסכת תענית דף ז עמוד ב, אמר רב קטינא, אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך".
ד, מסכת חגיגה דף ה עמוד ב. "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' אמר רבי אלעזר שלש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה".
ה, מסכת בבא מציעא פ"ד, ב. רבי אלעזר בן רשב"י קיבל עליו יסורים. בערב היה אומר להם "אחי ורעי בואו". בבוקר אמר להם לכו, ומדוע? מפני ביטול תורה.
ו, מסכת עבודה זרה יח, ב. "תנו רבנן ההולך לאיצטדינין ולכרקום, וראה שם את הנחשים ואת החברין, בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון, בלורין סלגורין, הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר, אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו, הא למדת, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה".
ז, איכה רבה פרשה א, פסוק כ. "אמר רבי יודן לא חרבה ירושלים אלא על ביטול תורה, שנאמר זנח ישראל טוב (הושע ח ג), ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
שאלה - 187907
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
האם יש היתר או האם יש כוח להתיר לבחור ישיבה ללמוד גמרא בעיון בשעת קריאת התורה ולא מדובר בן גברא ל גבראתודה מראש כבוד הרב

תשובה
הנה אמרו במסכת סוטה ט"ל, א] "אמר רבא בר רב הונא, כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם, ואין עמידה אלא שתיקה, שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד. ר' זירא אמר רב חסדא, מהכא, ואזני כל העם אל ספר התורה".
ושאלו התוספות איך רב ששת היה לומד בשעת הקריאה? ותירצו דווקא רב ששת שתורתו אומנותו, וכל שעה מזמנו היה עוסק בתורה, אך מי שמפסיק לימודו לעניניו אין לעשות כן.
ולצערינו יש תלמידים שלא שימשו כל צרכם, והמה משתמטים ופורשים מן הציבור, ולומדים תורה בשעת הקריאה בספר תורה, ובונים במה לעצמם, באמרם כי בתלמוד [ברכות ח, א] אמרו על רב ששת שהיה הופך פניו ועוסק בלימודו. ובודאי שיש בזה חילול השם, וכי הוא אינו פורש מהלימוד לעניניו, והוא מתמיד גדול בכל הכ"ד שעות?
ועוד איך יעשה כן בפומבי ופורש מהציבור, ודווקא רב ששת שהיה מגדולי הדור וסגי נהור היה יכול לעשות כן, ולא מצינו בכל חכמי התלמוד מי שעשה כן, ובפרט בדורינו זה וגם בדורות שלפנינו לא ראינו ולא שמענו כל גדולי ישראל ארזי הלבנון שעשו כן.
גם מרן הראשון לציון ז"ל מחבר יביע אומר ראיתיו מאות פעמים בקריאת התורה יושב ומאזין לקורא בתורה וחומש בידו, ומי לנו גדול ממנו בחכמה, בהתמדה, בשקידה, ובאהבת התורה כמותו.
וראה מה שכתב מרן הבית יוסף סימן קמ"ו, "אם לא התחיל קודם אין לשום אדם ואפילו מי שתורתו אומנותו לספר בשום ענין כלל אחר כך". והביא דברי שו"ת הרשב"א ז"ל חלק א, סימן ר"ו, שאסר ללמוד מרגע שנפתח הספר תורה.

ועיין לרבנו אברהם סבע ז"ל אב חותנו של מרן השלחן ערוך שכתב בספרו צרור המור שמות פרק יא, על פסוק ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה. אבל זאת רעה שנייה שעושים ישראל בשעת קריאת התורה. שהדין הוא שיש להם לשמוע לדברי החזן שהוא קורא בספר. ולכוין לדבריו. לראות הדברים שאומר אם קיימו אותם או בטלו אותם. לשוב בתשובה. ויש להם לכוין בדבריו כיום מ"ת שהיה יושב בהר".
והרב מטה משה תלמיד מהרש"ל ז"ל [סימן ר"נ] כתה מה נמלצו לחיכי בזה אמרי פי החכם רבי אברהם סבע בספר צרור המור". והעתיק לשונו שם באורך.

ועל כל אלה ודאי איסור עושה שיושב בבית הכנסת ובריש גלי אינו מקשיב לדברי הקורא, וזה נגד דרך ארץ שקדמה לתורה, כי אמרו במסכת דרך ארץ פרק ד, הלכה ה. "לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות".
שאלה - 187831
לכבוד הרבהאם חייב לשים לחם בתוך שקית נפרדת לפני שזורקים לפח?
תשובה
עיין תשובה 166650

העורך, לטובתכם העתקתי לכם ולמשתתפים את המתכון שהרב העתיק מתלמידיו.
אפשר לתקן על ידי שלא נזרוק לחם שנשאר, כי בזוהר הקדוש דימה זאת להשלכת פירורים לאשפה. המערכת מציגה כאן מתכון שכתב לנו אחד המשתתפים וכנראה הועתק ממקום כלשהו, המקור הזדהה בשם "שרה" ותבוא בזה על הברכה. והזכויות שמורות למקור.

"לחתוך אותו לקוביות ולהכניס אותו למיקסר ולרסק ויש לך פירורי לחם נהדרים. לייבש את זה בתנור בחום של 100 מעלות כשעה בערך עד שיבש לגמרי ולאחסן בקופסה אטומה עד לשימוש, רק להיזהר ולהשתמש מהר כי עלול להעלות עובש. אפשר להכין מהלחם כופתאות בוואריות - היום במדינת ישראל הכל הפך לבווארי כולל הבירה אז אפשר גם כופתאות לחתוך את הלחם לקוביות קטנות - אפשר כל לחם, לשפוך עליו ביצים, מים חמים, להשהות עד שהלחם ספג את הנוזל חם, להוסיף בצל מטוגן חתוך לקוביות, פטרוזיליה קצוצה דק, או כל עלי ירק, מלח פלפל ואגוז מוסקט ולערבב היטב בידיים לעיסה אחידה. להשהות קצת. בנתיים לחמם בסיר גדול 2 ליטר מים עם מלח, וכשרתחו המים להכין כדורים מתערובת הלחם - אם התערובת נוזלית מידי להוסיף לה לקוביות לחם קטנות ולערבב היטב שוב ולהשהות קצת עד לספיגת הנוזלים. להכין קניידלך בידיים ולבשל במים הרותחים עד שהם צפים למעלה ועוד כמה דקות כדי שיהיו מבושלים גם מבפנים. להגיש עם נקניקיות, או גולש או שניצל ורוטב חום.
ועוד משהו קטן וחסכוני. לחתוך את הלחם לקוביות קטנות ולפזר אותו יפה על תבנית אפיה ולהכניס לתנור על 150 מעלות ל 20 דקות בערך או עד שהלחם הפך לזהוב ויש לך קרוטונים.
לא צריך להיות בזבזן... גם משהו מתוק אפשר להכין מלחם ישן בעיקר לחם או חלה לבנה, לטבול בביצה ולטגן במחבת משני הצדדים עד שזהוב חום, לפזר סוכר עם קינמון ולהגיש. הילדים יאהבו את זה מאוד. בתיאבון. ואגב, גדלתי בשנות החמישים ואמא שלי לא עשתה אף פעם מרק משאריות של ירקות ולחם. אלא את המתכונים האלה שנתתי לך כאן, קצת דימיון לא מזיק באשר לשאריות הלחם".
שאלה - 187591
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
הוציאו ספר תורה שמתי ידי ונישקתי ידי חבר אמר לי אתה מנשק ידך זה שטויות ואין בהלכה נישוק אלא עיקר המצוה ללוות את הספר 4אמות האם זה עדיף מה שאמר בלי נישוק

תשובה
עטרת ראשינו הגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספר לב חיים [חלק א סימן קס"ז, ו] ובספרו על הלכות ספר תורה הנקרא ספר חיים [סימן ג, אות ו] כי יש יסוד למנהג לנשק היד הנוגעת בספר תורה או במזוזה, וכתב "סמך למה שנהגו להראות באצבע לספר תורה בשעת הקמת ספר תורה, הוא מדאמרינן במדרש רבה על פסוק ודגלו עלי אהבה וכו', ונראה דלזה סמכו להראות, כן כתב הרב דברי מרדכי ז"ל [סימן ט], ועיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן רוח חיים ביורה דעה סימן רפ"ה בסייעתא דשמיא. ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הספר תורה, וכנראה דנהגו כן בשביל שלא להראות באצבע ריקם כלפי הספר תורה. ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל, ואולי נהגו כן על דרך שנהגו בברכת הלבנה לפי אחד מהטעמים דהוא משום וראיתם אותו וזכרתם וגו', ובעת הקריאה בספר תורה דבר בעתו להעלות בזכרונו את כל מצוות השם הכתובים בספר התורה הזה".
ובספרו רוח חיים [יורה דעה סימן רפ"ה, ד] העתיק דברי הגאון הרב אליהו הכהן האיתמרי ז"ל בכתיבת יד דאסור להשים האגודל בשדי של מזוזה לנשק כמו שנוהגים דאיכא איסור משום שמורה למלך באצבע וכו', אמנם לעניות דעתי אחר המחילה רבה ליתא להא, דלגבי הקדוש ברוך הוא ארבה מצינו בגמרא [מסכת תענית ל"א, א] "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר [ישעיה כ"ה, א] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'שם קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו". וכן אמרו עוד [שיר השירים רבה פרשה ב, ג. "רבי אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב [שמות י"ד] התיצבו וראו את ישועת ה', השמיעני את קולך זו השירה, שנא' אז ישיר משה, כי קולך ערב זה השיר, ומראך נאוה, שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
שאלה - 187587
לכבוד הרב
האם לתלות מודעות בכניסה לבתי כנסת בדבר איסור דיבור בבית הכנסת עם מקורות מחז"לאו עדיף יהיו שוגגים.

תשובה
נכון יהיה לצטט דברי חז"ל במסר קצר וקליט. לדוגמא.
המדבר בבית הכנסת הוא מסיג גבול הבורא. הרוקח.
המדבר בביהכנ"ס השכינה צועקת מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי. הרוקח.
המדבר בביהכנ"ס עליו להתענות 40 יום. מנורת המאור.
המדבר בביהכנ"ס בורא משחיתים ומזיקים זוהר הקדוש ח"ב קל"א.
" " מעמיד צלם בהיכל. זוהר הקדוש שם.
" " השטן מקטרג עליו. החיד"א ז"ל בפתח עיניים.
" " אין לו חלק באלקי ישראל. זוהר הקדוש תרומה קל"א.
" " בגהינם מקיפים אותו קוצים ארסיים, הטור.
" " אסור לעמוד בארבע אמותיו. חיי אדם.
השותק " יאריך ימים ויזכה לבנים ובני בנים. הרד"ק.
" " יצליח בכל מעשיו, ופרנסתו מובטחת. רבנו חיים פלאג'י.
תזכה למצוות. והלואי ורבים יעתיקו המאמרים הללו ויפרסמו בבתי הכנסת ויתברכו בכל הברכות שבתורה מפי הצדיקים שהזכרנו. תודה רבה לכם. שימחתם אותי.
שאלה - 187563
שלום לכבוד הרב רציתי לשאול בכתר במוסף של ראש חודש בשבתות וימים טובים רשום עם עמך ישראל ובראדי חודשים יש סידורים שרשום ועמך ויש כאלה עם עמך מה הנכון לומר בראש חודש ומה ההבדל?
תשובה
כתב בספר אור זרוע [חלק ב, הלכות שבת סימן מ"ב] "פירשו רבותינו בצפרא בצלותא דיוצר, מבעיא ליה לבר ישראל למדכר של שבת, כגון לאל אשר שבת, ואי אשתלי ולא אדכר מהדרינן ליה ומדכר. ונכתב בצידו דהיינו טעמא שהוסיפו אלו שבחות בשבת, דאשכחן שלא בחר הקדוש ברוך הוא ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת, כי אם בשבחות ישראל דאמר במדרש שש כנפים שש כנפים לאחד, מלאכי השרת משוררים כל ימות השבוע, [כל מלאך] משורר בכנף את יומו, דהיינו שש כנפים לששה ימים. ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אין לנו כנף שנשורר לפניך, תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום. אומר להם הקדוש ברוך הוא יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום, שנאמר [ישעיה כ"ד, ט"ז] מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. ונכתב בצידו דהיינו דכתיב [דברים כ"ו, י"ח] את השם האמרת היום, כלומר ביום המיוחד דהיינו שבת. והשם האמירך היום, שחפץ בך יותר ממלאכי השרת".
וכזאת כתב בתוספות הרא"ש ז"ל [סנהדרין ל"ז, ב] "מכנף הארץ זמירות שמענו. בתשובת הגאונים יש שבני ארץ ישראל אין אומרים קדושה אלא בשבת. דכתיב גבי חיות שש כנפים לאחד וכל כנף אומר שירה ביום בששת ימי החול. כשמגיע יום שבת אומרות החיות, רבונו של עולם אין לנו עוד כנף, והוא משיב יש לי עוד כנף אחד בארץ שאומר שירה. שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו".
ולפי זה כתב הגאון החיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף [סימן תכ"ג, ג] "בנוסח כתר בר"ח יאמר נא "ועמך ישראל" ובשבת וימים טובים "עם עמך ישראל". דבשבת וי"ט ישראל הם עיקר, ולהכי אמרינן עם עמך ישראל על פי המדרש. הרב מהר"ד גרשון הביאו בספר גן המלך סי' קל"ד. וראיתי להגהות מיימוניות [הלכות תלמוד תורה פרק ג, אות ב] שכתבו וז"ל, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, פירש ר"ת דרך ארץ עיקר, כדאמרינן בהחולץ [יבמות ל"ח] מדקתני יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב, שמע מינה יורשי האב עיקר, אבל רבנו אלחנן היה אומר דאדרבא עיקר היא תורה, וכו'. ודיוקא דהחולץ ליתא, דלא דייק התם אלא ממשנה יתירה דקתני יחלוקו יורשי הבעל וכו' ולא קתני יחלוקו סתמא וכו', עכ"ל. ובתוספות ישנים [יומא פ"ה, ב] כתבו על מה דדחי ה"ר אלחנן דיוקא דהחולץ, ולא ידעתי מה רצונו לומר, דהא אם היה מאריך בלשונו יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב, לא הוה דייקינן מידי, וא"כ על כרחין מלשון עם דייק. ולי נראה כי היה ליה למימר יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב. ועם, יתור לשון הוא לדקדק כן, אבל אי תני יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ אין זה יתור, כי לא היה לשון לשנות יפה תלמוד תורה ודרך ארץ, דהוה משמע או זה או זה קאמר עכ"ל. ובדפוס זה יש טעות סופר".
"עלה בידינו דלרבנו תם "עם" עיקר, ולה"ר אלחנן נראה קצת דעם טפל. ולתוספות ישנים עם עיקר כשהוא מיותר. ובספר ארחות חיים [הלכות תפלת מוסף אות ב] ובכלבו [סימן ל"ז] כתבו משם ה"ר יוסף דלהכי אמרינן במוסף מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל, לומר שישראל הם עיקר על פי המדרש וכו'. ובספר גן המלך סימן הנזכר הביא דברי הכלבו. ופשטן של דברי ארחות חיים והכלבו כדברי ר"ת. ומצו אתו כדברי תוס' ישנים נמי, דבמוסף "עם" יתר, דמצי לומר ועמך ישראל. אמנם ראיתי להר"ש פ"ז דטהרות (מ"ד) שפירש כר"ח ור"ת, וכתב מצינו עם שהוא טפל כה"ג כדכתיב (קהלת ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת, וכדאמרינן יפה ת"ת עם דרך, וידוע שהתורה עיקר, עכ"ל. משמע דפשט עם [עיקר, ויש עם] שהוא טפל. ואפשר דזו שיטת הרשב"א והר"ן. ולדעת זה מ"ש בהחולץ דייקא נמי עם יורשי האב הכוונה דסתם עם על הרוב עיקרו".
ועיין עוד מחזיק ברכה אות א, פתח עיניים וחסדי אבות על מסכת אבות ב, ב. כסא רחמים מסכת סופרים פרק ט"ז, עין זוכר [מערכת ע, אות כ"ו] ועוד.
ובספר עוד יוסף חי [הלכות פרשת תרומה אות ג] כתב "מיהו גם במוסף יום טוב וראש חודש שחלו בחול שיש להם כנף למלאכים, אין אנחנו משנים הנוסח שאומרים במוסף שבת בכל השבתות, כדי להשוות הקדושה דתפילת המוספים, כי השבתות הם רבים, שבכל שבוע יש שבת ואין ראוי לחלק ביניהם".
שאלה - 187479
הרב, סיימתי תפילת מוסף, ועכשיו נזכרתי שבשחרית לא אמרתי יעלה ויבא, האם צריך לחזור להתפלל שחרית וגם מוסף או מנחה שתים?
תשובה
עד חצות היום בשעה 11.20 אתה מתפלל עמידה של שחרית בלבד, כי את מוסף התפללת, ואם עבר חצות היום עליך להתפלל מנחה שתים. ואל תשכח לומר כעת אשרי יושבי ביתיך ולעמוד עמידה מיד.

כתב הרמ"ע מפאנו ז"ל [אלפסי זוטא] שיחיד שהתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבא בשחרית אינו חוזר, והגאון הפרי חדש ז"ל [תכ"ג, ג] כתב "מי שהתפלל תפילת יוצר [הכוונה שחרית] במקום תפלת המוספין אי מצי לכווני לתפילת הש"ץ שפיר, ואי לא יראה לי שאינו חוזר, לפי מה שסתם המחבר ז"ל בסימן רס"ח סעיף ו', דלא כספר כנסת הגדולה [הגהת הטור] שכתב בשם רדב"ז דחוזר וליתא לעניות דעתי ודוק, והיא [ברדב"ז] במודפסות בסימן רס"א [אלף של"ב]".
ברם הגאון הרב כנסת הגדולה [הגהות הטור אורח חיים סימן תכב, א] כתב "נסתפקתי, מי שטעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלת שחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף, אם צריך לחזור ולהתפלל או אם נפטר בתפלת המוסף. והסכמתי דאין צריך לחזור ולברך, שכבר נפטר בתפלת המוסף, וכן הוריתי הלכה למעשה. ושמעתי שהחכם השלם כמה"ר יוסף אישקאפה נר"ו הורה שצריך לחזור ולא שמעתי טעמו. ושוב באו לידי תשובות הרמ"ע מפאנו ז"ל וכתב בסימן כ"ה ז"ל, יחיד ששכח ולא הזכיר קדושת היום בתפלה של שחרית, ואחר שהתפלל מוסף חזר והתפלל שחרית, אינו צריך לחזור ולהתפלל מוסף. ואי לאו דמסתפינא, הוה אמינא דלא אמרו בגמרא להחזיר את היחיד שטעה אף על פי שיש לפניו תפלת מוספין אלא קודם שהתפלל מוסף, כיון שבידו לתקן יתקן לגמרי, הא אם התפלל מוסף הרי הזכיר קדושת היום ואין צריך לחזור ולהתפלל שחרית, דלא גרע דיעבד ליחיד ממאי דשרינן לכתחלה לרבים. ודברים של טעם הם להלכה. עכ"ל. ואעפ"י שהרב ז"ל לא כתב אלא להלכה, נכון הדבר אף למעשה, דלא יהא אלא ספק, אין לחזור מן הספק".
וכן כתב הרב מגן אברהם [סימן קכ"ו, ג] בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו [סימן כ"ה] שכתב "אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף אין צריך שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה" עד כאן, וכתב המגן אברהם ז"ל "ולי נראה דנכון למעשה שלא יתפלל דלא יהא אלא ספק". ושוב כתב כן להלן [תכ"ב, ].אולם הגאון הפרי חדש ז"ל [אורח חיים סימן קכ"ו, ג] לאחר שהביא דברי הגמרא לעיל, כתב "העיקר כפירוש בה"ג [הלכות ברכות סוף פרק ד] דמפרש לה בש"ץ משום טירחא דציבורא אבל ביחיד הדר. וכתב בב"י [ד"ה ולענין וד"ה ומה] דמדקתני לא הזכיר של ראש חדש ולא קתני ביום שיש בו מוסף טעה ולא הזכיר וכו' אין מחזירין אותו, משמע דדוקא ראש חדש לפי שהוא יום עשיית מלאכה היקלו כדי שלא יתבטלו ממלאכתן, אבל בשבת ויו"ט שאין בהם עשיית מלאכה לא רצו להקל ע"כ, וכן עיקר, ודלא כמור"ם בהגהה. ומיהו מסתברא דחול המועד דינו כמו בראש חדש, ואם היחיד לא נזכר עד שהתפלל תפילת מוסף מסתברא לי שאעפ"י כן לא יצא וצריך לחזור ולהתפלל, ודלא כספר כנסת הגדולה [סימן תכ"ב הגה"ט דבור ראשון]".
ועיין למרנא החיד"א ז"ל בברכי יוסף [ק"ח, ה] שהביא דברי הרמ"ע מפאנו והכנסת הגדולה והמגן אברהם להלכה שאינו חוזר, והגם דהגאון הפרי חדש פליג עלייהו נקטינן כוותייהו,
אך בשיורי ברכה [ק"ח, ב] חזר בו, מפני שמצא בשו"ת הרשב"א ז"ל כדברי הרב פרי חדש שעליו לחזור ולהתפלל, וכתב "וכן עיקר". וכתב "שאחרי שהודיע השם אותנו דברי הרשב"א בתשובה שצריך לחזור ולהתפלל כן ראוי להורות". וכן כתב בקשר גודל [סימן כ"א, אות ו], והגאון רבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בשו"ת לב חיים [חלק ב סימן קס"ט] שמהיות טוב יכווין לצאת תשלומים בשמיעת חזרת השליח ציבור במנחה.
וכן דעת הגאון היעב"ץ ז"ל בספרו מור וקציעה [סימן קכ"ו] אחר שהביא דברי הרמ"ע והרב מגן אברהם כתב "וספק זה איני יודע מהו, דבספק התפלל הא קיימא לן דחוזר ומתפלל, והלואי יתפלל אדם כל היום. ובספק הזכיר של ר"ח נמי קיי"ל דחוזר, כהסכמת האחרונים ז"ל, ונראין דבריהם בלי ספק. ולא זו בלבד דחזקה מה שרגיל הוא אומר, אלא אפילו אי הוי ספק שקול ודאי דחוזר, מאחר שאמרו בספק התפלל שחוזר. וכי לא אדכיר ר"ח כמאן דלא צלי דמי, וחוזר משום ספקו, וה"ה לכל שאר הזכרות שמחזירין על ספקן כמו על ודאן, ולמה לא יתפלל, כיון דקיי"ל דמתפלל נדבה ואין צריך חידוש בכהאי גוונא. ולכן אין ללמוד ממה שהקילו בציבור, לפי שאינם מתפללין נדבה.
"ובר מן דין אין למדין קל וחומר מדברי סופרים לדברי סופרים, מאחר שלא אמרו אלא בצבור, ואין לך אלא מה שאמרו. ובלאו הכי נמי קל וחומר פריכא הוא שאם הקילו בצבור, הוא מפני הטורח, וחשיב לגבייהו דיעבד, דהרבה חששו לטרחא דצבורא בכמה דוכתי, ולא חשו ליחיד. ועוד י"ל שאין ענין דיעבד ולכתחלה לכאן, שאפילו בדיעבד לא היו מקילין אף לצבור, אלא משום שכל יחיד מזכיר לעצמו, והשליח ציבור גם כן הזכיר בלחש ויצאו הכל י"ח. הילכך סמכו על תפלה שלפניו, לומר שדי בכך להודיע שהיום ר"ח, אבל שתעלה תפלה אחת במקום שתים זו לא שמענו, כך נראה לי לפי דברי בעל הלכות גדולות".
וכן כתב גאון עוזנו הרב בן איש חי ז"ל [שנה שניה פרשת ויקרא יג] "אם שכח לומר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהתפלל מוסף, לא יחזור אחר תפלת מוסף, אלא יתפלל מנחה שתים בשביל התשלומין, וכמ"ש שיורי ברכה בשם הרשב"א ז"ל, ועיין שלמי חגיגה". וכן כתוב בשו"ת אור לציון [חלק ב, פרק ז, אות ל"ז].
ועיין בשו"ת יחוה דעת [חלק ו, סימן ו] שפסק כי "דברי הפרי חדש קיימים. וכן כתב הגאון מהר"י זיין ז"ל [בעל פרח שושן] בתשובה כתב - יד. ע"כ. וכן פסקו הרב המגיה בשלמי צבור [דרכ"ב ע"ב], והרב מנחת אהרן פארדו [כלל ט"ז, אות מ]. וכן כתב הרב בית עובד [דפ"ז ע"ב]. וכן דעת המגן גבורים [סימן קכ"ו, ד]. וכן כתב בספר תהלה לדוד [קכ"ו, א]. וכן פסק בקיצור שלחן ערוך [סימן יט סעיף יא]. וכן פסק בפשיטות בשו"ת בית שערים [חלק אורח חיים סימן קמ"ה]".
והניף ידו שנית בשו"ת יביע אומר [חלק ח, אורח חיים סימן מ]. ועיין חזון עובדיה [ראש חודש עמוד ], וילקוט יוסף [תכ"א, ד].
שאלה - 187306
לכבוד הרב שלום רב.האם צריך לברך ברכת מעין שלוש כאשר לועסים גרגרי רימון בולעים את העסיס ופולטים מהפה (מחילה) את החרצנים? כלומר במה להתחשב; במה שנלעס או במה שנבלע? תודה
תשובה
כלל זה בידינו. א, השותה מיץ טבעי של פירות מברך שהכל נהיה בדברו.
ב, האוחז פרי כגון תפוז או כל פרי הדר ואינו מכניסו לפיו אלא מוצצו והפרי מבחוץ, מברך שהכל.
ג, המכניס פרי לפיו ולועסו ובולע את המיץ ממנו, מברך בורא פרי העץ אם הוא מין עץ, גם אם פולט את הפרי הלעוס אחרי כן.
ד, לגבי ברכה אחרונה, מחלוקת הפוסקים בזה. שלדעת הגאון הפרי חדש בשו"ת מים חיים סימן ז, נחשב כאכילה, ואם לעס כמות של 30 גרם תוך 7 דקות מברך ברכתו האחרונה, וחלקו על דבריו כמה מגדולי הפוסקים.
ועיין בספר בן איש חי [שנה ראשונה פרשת מסעי ח] שכתב "המוצץ פירות חשיב אכילה ושיעורו בכזית, והיינו דוקא במוצצם ע"י לעיסה שנותנם בפיו דכיון שצריך הוא ללעוס בשניו דיינין ליה כאוכל ושיעורו בכזית, אבל מציצה שאין בה לעיסה כגון המוצץ פארטקא"ל [תפוזים] או נארנ"ג וכיוצא שתופס הפרי בידו ומוצצו דאין בזה לעיסה הרי זה דינו כשתיה, ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה יען כי בשתיה בעינן שלא ישהה מתחלה וע"ס שיעור שתיית רביעית, והמוצץ א"א שימצוץ שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית, ועל כן כל פרי שאין מוצצו ע"י לעיסה אין מברך ברכה אחרונה אפילו אם מוצץ הרבה".
וכן פסק בשו"ת יביע אומר חלק ח, אורח חיים סימן כ"ה. ולמסקנא כשלעס את הפרי ויש בו כזית יברך ברכתו האחרונה.
שאלה - 187164
שלום לכבוד הרב, בבית הכנסת יבואו בשבת אב החתן. והחתן אשר היום מתחתן עם גויה ומבקש לעלות לתורה, ואיני רוצה להעלותם. האם הרב יכול לכתוב לי חובתי כגבאי למנוע מהם?
תשובה
עיין בשו"ת חתם סופר (חלק ה חושן משפט סימן קע"ז] מה שכתב בענין כל ישראל ערבים זה לזה, ובפרט באדם בעל תפקיד ציבורי הממונה לשמור את מצוות התורה לבלתי יפרצום כל אורח והלך. "וקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זה בזה, ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כפירוש רמב"ן פרשת כי תבוא עפ"י ספרי ומה שאמר אשר לא יקים זה בית דין של מטה. לאו דוקא בית דין אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שם הוא אם יש בידו לעשות. וכתיב ואם העלם יעלימו עם הארץ בתתו מזרעו למולך משמע שהיה על עמי הארץ שלא יעלימו, ועם הארץ איננו ב"ד כדמוכח בפ' חטאות דעם הארץ בעשותה היינו הדיוט, ובית דין היינו עיני העדה. ואם כן על כל עמי הארץ הטיל הכתוב שלא יעלימו, ומדכתב אח"כ והכרתי אותו למעט כל העולם שמע מינה שהיה להם גם כן בכרת כמותו, אלא שמיעט הכתוב והיקל עונשם מכרת, חוץ מעונש שבועות שוא דחמיר טפי. ויש עיון בדבר קצת מהש"ס פרק שבועות הדיינין, מכל מקום אמת נכון שאין בין ב"ד ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע בעוברי עבירה ולא כלום, ואפילו תלמיד לפני רבו לא מיקרי אפקרותא לפגוע בהם ולהכות באגרוף רשע, עד שתצא נפשו כנחמיה בן חכליה, ואכם ואמרטם ואמר יד אשלח בכם. ובית דין שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא, ואורחא דמלתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו, וכמו במילה ב"ד מצווים למולו, ורמב"ם סבירא ליה בספר המצות אפילו דרבנן, מן התורה נינהו מלא תסור״.

והניף ידו שנית וכתב [שו"ת חתם סופר חלק ה בהשמטות סימן ר"ז]"ועל ארבעה לו' השיבנו שאמר סיעת מרחמוהי העומדים לימינו אומרים שאינני נחשד בעינים שנעלם ממני כל זאת, אלא שעשיתי למיגדר מילתא לפע"ד שקר ענה במענה זה, כי הנה בית דין שהמיתו מי שרכב סוס בשבת והלקו מי שהטיח תחת התאנה כולי עלמא יודעים שאין זו מיתה ולא מלקות, ולא יתלונן על זאת כי אם או רשע האומר שאין ראוי לגדור פרצת הדור, ורוצה להיות בכלל אשר לא יקים את דברי התורה כמ"ש רמב"ן בשם ספרי פ' תבוא, או שאינו מאמין דצריך לגדור שמא אין כאן פרצה כלל, ואם כן טרם שיתלונן ויערער אחר תלמידי חכמים, ויש מהם שכבר חלקם בחיי העה"ב ואלו מספרים אחרי מיטתם צריכים תחלה לשאול ולחקור אי נאוה הוא, אולי גם הם יבינו וישכילו שצריך הוא לגדור הפרצה".

ועוד כתב בשו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן מט
ובש"ע י"ד רס"י של"ד העובר על דבר איסור מנדים אותו לאלתר והנה נידוי וחרם אסור לנו מפי הקיסר יר"ה וחלילה לעבור מצוותו, אבל לגרשו מבית הכנסת, ושלא להתחבר עמו, ולמול בניו, זה אינו נאסר מהמלכות. וכתב הרמ"א יו"ד סי' של"ד, ו' ויש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו, ושלא יקבר אם ימות, ולגרש בניו מבית הספר, ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו הדין. והנה זה לא אסרו הקיסר וגם שרי מדינתינו חסידים הם ורוצים בקיום דת של כל בעל דת, ולענות הפורצים גדרי דתם. על כן אם בית דין וקהל שותקים לעוברי עבירה אלו, הם בכלל ארור אשר לא יקים את די התורה הזאת".

וכזאת כתב תלמידו הגאון בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל [אורח חיים סימן ש"ג] "ונראה דעלינו מצות תוכחה משום שני טעמים. אחד, משום מצות עשה ד'הוכיח תוכיח'. והשני, משום ערבות שקיבלו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל ב'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת' [דברים כ"ז כ"ו]. ויש נפקא מינה בשורש שני החיובים, דהנה מצות תוכחה כתב הרמב"ם במנין המצות [מצוה ר"ה] ובהלכות דעות [פרק ו' הלכה ז' ח'] דהוא בנחת ובדברים רכים הנכנסים תוך הלב, בכל פעם בריצוי אחר, ולא ילבין פניו. וכתב בספר התורה והמצוה [ויקרא שם] (והוא פירוש על התורת כהנים מהגאון מלבי"ם) דלשון 'תוכחה' בלשון הקודש כך היא משמעות שלה, בדרך בירור והוכחה בדברים המושכים לבות בני אדם, מדלא כתיב בלשון 'יסר'. ואפילו הכי מצינו דאם לא קיבל ולא שמע בנחת ילבין את פניו וכמו שכתב הרמב"ם שם וכמו שעשו כל הנביאים, וילפינן לה במועד קטן דף ט"ז [ע"א] מנין שמקללין ומורטין שערותיהן ומכים את העובר עבירה, שנאמר 'ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם' [נחמיה י"ג כ"ה]. ואין הנביא רשאי לחדש דבר, ועל כרחך גמרא גמיר לה מהלכה למשה מסיני.

לכן אתה אל תירא ואל תחת ועשה תפקידך לכבודו יתברך ותצליח.
שאלה - 186066
לכבוד הרב שלום רב. מדוע ה' ברא את העולם?מה האינטרס או המניע?
ב. למה אנחנו ממליכים את ה' בראש השנה. אוהב גמרא שאלה זו מאוד מטרידה אותי.בן 13

תשובה
ידידי הצעיר, א, תדע שאבינו שבשמיים אינו כבשר ודם כלל, אין בו שום תכונה של בני האדם, כל התכונות שיש לנו הם תוצאה של שני סוגי יצרים. יצר הטוב מושך ומייעץ לדברים טובים, ואילו יצר הרע להיפך. ולכן אין לייחס לורא נטיות של בני האדם.
ב, גם דע כי הבורא יתברך שמו הוא מקור החסד, הטוב, הרחמים, ארך אפים ומרבה להיטיב, ויש לפניו תמיד רצון להשפיע ולעזור. אלא שהוא מעמיד תבל בצדק ובמשפט, וכאשר הבריות נוטות מדרך הישרה, מיד המקטרג הגדול עומד ומשטין עליהם, והוא מאריך אפו אליהם כדי לתת להם אפשרות לשוב בתשובה.
ג, עליך לדעת שעיקר השכר והעונש הוא בעולם הבא, ולא בעולם הזה, ויש פעמים שמסיבות שונות מקבל האדם שכר או עונש מעט כאן, והם מעין איתותים אליו לזכור כי יש משגיח ומנהיג, והאדם עתיד ליתן דין וחשבון.
ד, שאלת אותי מדוע הוא ברא את העולם? שאלה נכבדה זו שאל רבנו האריז"ל בספרו עץ חיים. והשיב כי השם יתברך בהיותו מקור הטוב והחסד, רצה להיטיב ולכן ברא בריות, אדמה וגלמים, צמחים ואילנות, בעלי חיים שונים, וכן בני אדם, כדי לרחם עליהם ולהיטיב עמהם, ומכיוון שהוא נקרא "רחום, חנון, ארך אפים, ורב חסד". כיצד יהא ניכר כל זה ואין יבוא לידי ביטוי? ולכן ברא עולם ומלואו.
ה, עוד שאלת מה שלא מופיע בנוסח שלעיל מפני כבוד שמים, על השם מלך גאות לבש, התורה הקדושה מזהירה אותנו שלא לבוא לידי גאווה או יוהרא, ובעיקר את השרים והמלכים שבכל העולם, שעל כולנו לדעת שהבורא הוא גדול מכולם, ולא יאתה הגדולה והממשלה, כי הוא בפועל מושל בכל, ולכן הגאוה והגדולה היא לחי העולמים. וזו הסיבה שתמצא שנופלים ממשלות, ומודחים מלכים, ומסתלקים שרים. כדי שנדע שהכל זמני ולא קבוע, והממשלה היא שלו, אלא שהוא מאריך אפו כי פעמים שהם מתעוררים וחוזרים למימד הטבעי שלהם, ולכן אומרים בתפילה "משפיל גאים עדי ארץ". ולא שחלילה הוא מתגאה עלינו, אלא שהוא מבקש להיטיב עמנו ולעורר אותנו, ולכן הזהירנו לבלתי נסטה מהדרך הטובה.

כתבתי לך על קצה המזלג כמה מהדברים המופיעים במקורותינו, ואקוה כי תירגע בהם וישקיטו רעיונותיך ומחשבותינו, ותשוב לעבוד את הבורא בהשקט ובבטחה.
בברכת חתימה טובה, עבד השם העומד כפי יכולתו הפעוטה לשרת אתכם. תודה.
שאלה - 185981
לכבוד הרב מוצפי שליט"א, האם במנחה בשבת כשקוראים האזינו יש להפסיק הזיו לך, או לא משנה. ומחילה אם אבקש הטעם לכך.
תשובה
השבת נקרא בעז"ה בפרשת האזינו ומתחילים לשלשת העולים, ה'אזינו, ז'כור ימות עולם. י'רכיבהו על במותי ארץ. כפי שכת הרי"ף ז"ל ועיין ראש השנה ל"א, א, וכן פסק מרן ז"ל בבית יוסף סימן תכ"ח.

והרמב"ם ז"ל כתב הטעם שישמעו העם התוכחה וישובו בתשובה שלימה. וכתב בפענח רזא ז"ל [האזינו] שהוא שם א' משמותיו של הקדוש ברוך הוא, ועוד כותב שם: ואמרו במדרש שמשה אמר לשירה זו על פי ע"א זקנים כמנין הזיו לך מצאתי עכ"ל. וברבינו בחיי כתב שרמזו חז"ל בזה שאנו מבקשים שיחזור הזיו והזוהר והכבוד והתפארת לישראל כבראשונה ע"כ. ובעיון יעקב [ראש השנה] מתאר את משה רבינו כזיוה והדרה של ישראל, וכיון שמת פנה זיוה והדרה.
והמהרש"א ז"ל כתב דתיבת הזיו לך מרמז על משה רבינו וזיו פניו ע"ש, והחיד"א במראית העין על ר"ה הוסיף עוד מדברי הפענח רזא דאותיות ראשי פסוקי האזינו עד זכור בגי' משה, ועיין עוד בשו"ת זכרון יוסף (או"ח סי' ט"ו) שכתב כהנ"ל דהזיו לך מרמז על קרני ההוד והזיו של משה רבינו ע"ש, והובאו דבריו בחתם סופר (פר' האזינו) ורמז בתיבת לך - על נ' שערי בינה, עוד רמז בתיבת האזינו שהיא הזיו א' נ'.
עוד כתב בדף על הדף בשם ספר ארי במסתרים להגר"א אלטר ז"ל (פר' האזינו) וז"ל: פרשת האזינו מתחלק לשש חלקים שעל זה אמרו הזי"ו ל"ך. והם כנגד שש אלפי שנה של העולם, והמשכיל יתבונן ויראה איך שכל הפרשה מרומז הענינים של אותו האלף, ובאלף השישי הוא תיקון השלם".
שאלה - 185680
לחברים היקרים די בכל אתר ואתר, לעובדים המסורים אשר בדורש ציון, לצוות היקר של תלמידי חכמים גדולים העוסקים בעריכה, בהגה, בסידור ובעימוד, בהדפסה ובהוצאה לאור של הספרים הקדושים, לכל המשתתפים באתר, השואלים המשיבים, המייעצים, לכל אחינו היהודים אשר בגולה, ולכל עם ישראל.
תשובה
תבורכו בברכת שנה טובה ומבורכת, תכתבו ותחתמו בספר חיים טובים, יחדש הקדוש ברוך הוא עליכם ועלינו ועל כל ישראל, שנה טובה ומתוקה, שנת פדות, שנת גאולה וישועה.
יקבל השם יתברך את תפילותינו ברחמים וברצון, ויחוס על עם דל ואביון המוקפים אוייבים ושונאים מכל עבר ופינה. ויגאלינו גאולת עולמים.
ישמור אותנו מיצר הרע, ומכל עוון ומכשול, ידריכינו בדרך טובה וישרה, וינחנו בדרך האמת, יטע בלבנו ובלב בנינו יראתו ואהבתו תמיד.
יפקוד בבנים זכרים זרע של קיימא לכל בניו ובנותיו החשוכי בנים בלי צער וטורח, ימציא לכל הפנויים והפנויות מעמו ישראל זיווגים טובים והגונים, ויתן בלבם להחליט נכון ובזמן את שנכון ומתאים.
ישפיע על כולכם חכמה בינה ודעת טהורים ממרומים, לעבדו בלב שלם לשם שמים, ונגדל את בנינו ובני בנינו בדרך התורה והיראה.ללא שום תערובת חול בקודש.
יפתח השם יתברך לנו ולכם את אוצרו הטוב מהשמיים לתת פרנסה טובה בנחת ובשלווה, בכבוד ובהיתר, בלי בושה וכלימה, ויתן ברכה בכל אשר נעשה.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות. כתיבה וחתימה טובה.
זכרו עשרה ימים מליל ראש השנה שערי שמים פתוחים וי"ג מדות של רחמים מאירים, נתפלל לפניו בכוונת הלב. חזקו ואמצו.
יהיו לרצון אמרי פי דברי בן ציון מוצפי, המתפלל תמיד לשלומכם.
ירושלים עיר הקודש תובב"א. ערב ראש השנה תש"פ.
שאלה - 185590
לכבוד הרב שלום..יש לי קרוב משפחה שהוא יהודי מאמין בה'..אבל לא שומר תורה ומצוות..הוא חושב שמותר לו לפגוע בעצמו חלילה.ואמרתי לו שזה עוון חמור..מה הרב אומר?
תשובה
גופו של אדם אינו קנינו הפרטי, אלא שייך לבוראינו, והפקידו לשמרו, ואם יקלקלו, דמו יבוקש מידו.
ועיין בשו"ת רדב"ז חלק ד סימן סז (אלף קלט)
שאלה שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו:
תשובה הרי זה חסיד שוטה והאלהי"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כ"ע מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל העכו"ם אבל בנ"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו.
שאלה - 185029
לכבוד הרב, נתון למתקפה כי לא הזמנתי אח עם נטייה הפוכה לבר המצוה של בני, אמרתי שאני כפוף לדברי הרב, אמרו שאשאל את הרב, אמי חילונית בוכה וכואבת שלא הזמנתי, האם להזמינו? תודה
תשובה
במקום שאתה תפתח במתקפה שקם אחד המורד בהקדוש ברוך הוא ובתורתו. ונהיה גוי בוגד. ומטיל כתם נורא ועוון על כל המשפחה, ואינך מוחה, אלא אתה מתגונן???
שאלת אתמול וענו לך ואם אתה מפחד איך אתה אומר שמע ישראל, ואיך תבוא ליום הדין בראש השנה. וכן מפחד מאשה טיפשה שתבכה שהביאה בן כזה לעולם ואתה ממנה מפחד, ומהקדוש ברוך הוא בקומו למשפט לא מפחד?
זכור נא כי רבקה אמנו הצדקת והטהורה לא נזכרה פטירתה בתורה בגלל שממנה נולד עשו.
הידעת כי כתב השל״ה ז״ל בשם הרשב״י במקום שנכנס חוטא בנידה השכינה בורחת. וכל שכן איש שעליו עונשים חמורים ונוראים, שאני רועד מלהזכירם.
ואני תמה עליך איך תכניס אל הבר מצוה במקום אנשים טהורים. אדם שהתורה קוראת אותן ״תועבה״ ותבריח את השכינה משם והבאת חלילה לשם קללה. ככתוב בפרשתינו ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת……… ואיך תשרוף נשמות טהורות בהביאך כל זאת ל״בר מצוה״. אני בוכה על בנך הטהור. ומתפלל שלא תיפגע נשמתו הטהורה חלילה. יבורך בכל הברכות ויינצל מהטומאה הנוראה.
שאלה - 184201
יום טוב לנו ולכל בית ישראל, עם צאת המחזור ליום הכיפורים "קול ציון", בן 1308 עמודים, בשני כרכים, הכולל ביאורים, כוונות פשטיות סגולות והלכות מספרי מורנו ורבנו שליט"א לפרטים: mbzm50227@gmail.com‏
תשובה
חסדי השם יתברך ורחמיו המרובים. לאחר יגיעה ועמל של שנים על שנים, יוצא מחזור מתוקן, מוגה, וערוך באופן מקצועי, צוות מורחב של עשרה תלמידי חכמים חשובים מיקירי קרתא קדישא שבירושלים, עליהם נמנים גם חכמי קבלה מובהקים ומוסמכים, אשר עמלו ימים ולילות בעריכה ובהגה, כל אות נבדקה, בעיקר שמות הקודש שהועתקו זה מאות שנים בספרים עתיקים, וחלקם היו משובשים ומוטעים תוקנו שבח לבורא עולם.
האיש אשר על צבא עבודת הקודש הלא הוא ידיד נפשי בנם של קדושים, אראלים ותרשישים, ירא אלקים מרבים, פאר החכמים, חתני הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף טולדאנו שליט"א, חבר בית הדין בירושלים. אשר מסר נפשו ימים ולילות להוציא דבר מתוקן מתחת ידו הקדושה, במסירות נפלאה יומם ולילה, ועמו תלמידי חכמים רשומים ומובהקים איש איש על מכונו ותפקידו, באופן מפליא ולא טבעי כלל. וכולם באהבה ובמסירות ובאחדות טרחו ועמלו והשקיעו כל כוחם בהוצאת המחזור הנפלא הזה.
אין לי ספק כי מור אבי ז"ל אשר השקיע הרבה משנות חייו בעניני תפילות הימים הנוראים, עמד והתפלל במרום לסייע בגמר המלאכה, שקשה להאמין שהיה ניתן לגומרה, וראינו ממש נפלאות לאורך כל הדרך. אני תפלה כי יעמוד במרומים עם חכמי ישראל אשר יסדו לנו את תפלות יום הכיפורים, הסליחות, הפיוטים, הווידוים, והנוסחאות, להגן בעדם ובעד זרעם ובני ביתם, שיהיו מאושרים כל ימי חייהם, וזכות ההתעוררות בתפלה ביום קדוש זה יעמוד להם להתברך בכל מילי דמיטב.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות ותכתבו ותחתמו לחיים טובים ולשלום אתם ובתיכם.
מודה להשם יתברך על חסדיו, הצעיר באלפי ישראל בן ציון.
שאלה - 183897
לכבוד הרב שלום רב, ראש חודש אלול חל בשבת ולמחרת ביום ראשון, ואני עושה כביסה ביום ראשון, אך בראש חודש דוחה למחרת, האם זה שראש חודש שני ימים מותר לי בשני?
תשובה
תחילת הכל עליכם לדעת שבימינו בהפעלת מכונת כביסה הקילו, כמו שכתבו בחזון עובדיה ובאור לציון ועוד, גם בבגדי קטנים ודאי שיש להקל, אך לגבי מה ששאלתם על יום שני של ראש חודש חמור הוא יותר מיום ראשון, ולכן שאר מלאכות יש להימנע ככל האפשר.
כי בספר הרוקח [סימן רכ"ח] כתב "נשים אין עושות מלאכה בר"ח כדאמרי' בפרקא דרבי אליעזר בפרק מ"ד לפי שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לבעליהן לכך נתן להם שכרן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה שהן משמרות ר"ח. ומה שכר הוא נותן להן לעולם הבא שהן עתידות להתחדש בר"ח תתחדשי כנשר נעורייכי. וכשהחודש שני ימים לא יעשו מלאכה בשני הימים. אבל לאנשים מותר במלאכה כדאמרינן בפ' ג' דמגילה (דף כב) ושאין בה ביטול מלאכה לעם כגון ראש חדש אינו אסור בעשיית מלאכה והא דאמר במס' ר"ה בפ' אם אינן מכירין (דף כג) משום בטול מלאכה לעם ב' ימים פי' אם נעבר מלא ולא חסר שאין לך ראש חודש שאין מתבטלין בו בני הגולה ממלאכה שני ימים, יום ל' ויום ל"א שמא עיברו בית דין את החודש".
וכתב דבריו מרן בבית יוסף [תי"ז] כי מה שאמרו שהוא מנהג טוב, היינו לומר שאפילו אם יהיה שני ימים ראש חודש, טוב הוא שלא יעשו מלאכה בשני הימים. אמנם הגאון הרב פרי חדש ז"ל [שם א] כתב "ומיהו כשראש חודש שני ימים וירצו להקל ביום ראשון שפיר עבידי כיון דלא הוי אלא תשלום חודש שעבר".
והגאון היעב"ץ ז"ל כתב במור וקציעה [תי"ז] "אבל כשהחודש מעובר, אם צריך לשמור שני ימים, אין בזה אלא מנהג מדינה. כן צריך לומר. ורצונו לומר היכא דנהוג נהוג, נהרא נהרא ופשטיה. והיכא דלא נהוג לא מחמרינן עלייהו והיינו בראשון, אבל שני ודאי הוא עיקר ראש חודש דבר תורה, שממנו מונין למועדים, וראשון אינו אלא דרבנן".
ורבנו חיים פלאג'י ז"ל כתב בספרו כף החיים [סימן ל"ד, אות ח"י] "ועיין זכור לאברהם חלק א מערכת ר, דלדעת הריק"ש יש להקל ביום ראשון, דהוא מחודש שעבר, ולדעת התשב"ץ שניהם שוין".
שאלה - 183860
לכבוד הרב שלנו היקר. האם מתענים מחר בחמישי או בשישי?
תשובה
כתב בתוספות הרא"ש ז"ל [מגילה ב, א] "מה שאנו מקדימין התענית ביום חמישי כשחל פורים להיות באחד בשבת, ולא רצו לקובעו בערב שבת, מפרש בתשובת הגאונים מפני שהיו מרבים בתפלות ובתחנונים ביום התענית ואם נקבע בערב שבת יהיו טרודים וישכחו טורח כבוד שבת".
וכן כתב האגודה ז"ל [מגילה ג, א] "ובתשובות הגאונים יש אם חל פורים ביום אחד בשבת מקדימין להתענות יום חמישי מפני טורח שבת, ואף כי שנינו [מגילה ה, א] פורענות מאחרין, הני מילי כגון תשעה באב שחל בשבת, אבל תענית אסתר לאו פורענות הוא".
וכן הוא בבית הבחירה לרבנו המאירי ז"ל, [תענית י"ח, א] "ערב שבת הלכה מתענה ומשלים ויש מי שהורה שלא נאמר דבר זה אלא בתעניות הקבועים לאבל כגון ארבע הצומות שאירע אחד מהם בערב שבת שאין להקדים את הפורענות אבל תענית אסתר שאינו לאבל מקדימים אותו לחמישי כל שכן לדברי אלו שאין יחיד מתענה מעצמו בערב שבת אלא אם כן הוא תענית של מצווה ואף על פי שאמרנו [עירובין מ, ב] על התלמידים הנמשכים בשמועתם שמתענים ומשלימים בערב שבת הם מפרשים אותם בתלמידים המתענים לשם צבור ואין דבריהם נראים שאין היחיד מתענה לשם הצבור אלא שני וחמשי כמו שהתבאר בפרק ראשון". והכלבו כתב [סימן ס"ב] שאין מתענים בשישי מפני דרכי האמורי.
שאלה - 183855
שלום לכבוד הרב, מה סדר הלימוד מחר יום רביעי בלילה ערב ראש חודש מוקדם? וכן מה לומדים ביום חמישי? כי חושבים להתענות.
תשובה
לומדים בספר משמרת החודש. ובו סדר הלימוד אשר כולל בתוכו תחילה פרקי משנה, פרק שני ממסכת חלה מסדר זרעים, סדר מועד חלק ממשניות ממסכת ראש השנה העוסקים בענין קידוש החודש, פרק שני מסכת תענית, פרק ראשון ממסכת כתובות מסדר נשים, פרק ראשון מסכת שבועות מסדר נזיקין, פרק שביעי מסכת תמיד מסדר קדשים, פרק שלישי מסכת פרה מסדר טהרות.
אחריהם היו קורין ברייתא דרבי ישמעאל י"ג מדות, ברייתא דמסכת אבות פרק ו. קטע מגמרא ברכות, שבת, פסחים, עירובין, ראש השנה, סוכה, מגלה, תענית, סנהדרין, שבועות, מנחות, חולין, ענין קידוש החודש ממסכת סופרים, מדרש שיר השירים, וכולם המדברים בשבח עם ישראל ואהבתו לתורה.
אחריהם היו קוראים מספר תיקוני זוהר הקדוש, זוהר בראשית בתחילתו, דפים א, ח, כ, קפ"א, רל"ו. מספר שמות דפים כ"ט, קס"ה, קפ"ט, ר, ומחלק ג דפים קס"ד, וסוגיית ההיכלות בגן עדן, בדפים ר"ד, ר"ך, מספר זוהר חדש דפ"ה, סוגיית המאורות. פ"ו.
ועיין בספר אמת ליעקב לרבנו יעקב שאלתיאל ניניו ז"ל [שפת אמת סימן ז] מה שכתב בסדר הלימוד.

ולגבי סדר הלימוד ביום כתב הגאון הרב פרי חדש ז"ל [סימן תי"ז, א] לגבי הלימוד ביום, "נהגו פה ירושלים תוב"ב שביום משמרת ראש חודש מאריכין בתפלות ותחנונים על אורך גלותינו, ואח"כ מתקבצים יחידי סגולה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקורין קודם חצות פרשת ויקרא אל משה כולה, ופרשת צו את אהרן [שם ו, א] עד להקריב את קרבניהם במדבר סיני [שם ז, לח] ובישעיהו סימן ב' מן נכון יהיה [פסוק ב] עד ולא ילמדו עוד מלחמה [שם פסוק ד], ובסימן י"א מן ויצא חוטר מגזע ישי [פסוק א] עד כי גדול בקרבך קדוש ישראל [שם יב, ו], ובירמיה סימן ל"א מן מצא חן במדבר [פסוק א] עד ולא יהרס עוד לעולם [שם פסוק ל"ט], וביחזקאל בסימן מ' בעשרים וחמש שנה [פסוק א] עד סופו, ומן יואל סימן ג' מן והיה אחרי כן אשפוך את רוחי [פסוק א] עד סופו, ומשלי [ל"א, י] אשת חיל עד סופו. ואח"כ לומדים מסכת אבות ומסכת מדות ומסכת תמיד וסימנך אמ"ת, ואחר חצות קורין כל ספר תהילים ובין ספר וספר מאריכין בתחנונים ואחר כך לומדים בספר ראשית חכמה עד שיתקבצו הקהל להתפלל תפלת מנחה, הר"י בואינו ז"ל [שלחן מלכים ס"ק ח]".
שאלה - 183700
לכבוד הרב היום כד אב פטירת הרב עזרא שעיו מפורת יוסף אם אפשר כמה דברים על מעלתו לעורר זכותו
תשובה
חובה קדושה עלי לכתוב ברעדה היום על חכם עצום, פקח ונבון, ירא אלקים, בנם של קדושים אראלים ותרשישים, מזרע קודש טהור, אשר בתחילת לימודי בישיבה הקדושה פורת יוסף כשהייתי ילד צעיר לימים, זכיתי להסתופף בצילו וללמוד תורה מפיו יום יום במשך שנה תמימה, באהבה, במסירות, בקדושה, ביראה, חן וחסד, והתייחס לתלמידיו כאב אל בניו.
כדי להשלים את התמונה צריכים לעלות למעלה בקודש, אל זקנו הגאון הצדיק אשר כל רבני ארם צובא היא חלב היו מזכירים שמו בהערצה רבה, הלא הוא הדיין המצויין רבנו עזרא עבאדי שעיו זצ"ל, נצר למשפחת גאוני אר"ץ משפחת עבאדי, אשר ממנה עמדו גאוני עולם. זקנו הנזכר למד תורה בחלב בה נולד בשנת תר"ל [לפני כמאה וחמישים שנה], ולמד תורה מפי הגאון העצום רבנו אברהם ענתבי עדס זצוק"ל, והיה רבנו עזרא ידוע בעומק עיונו בתורה, בענוותנותו היתירה, גדול בתורת הקבלה, ובים התלמוד ובפוסקים.
העמיד תלמידים רבים, ביניהם היה אותו מיוחד שבמיוחדים חריף ובקי, הגאון חכם שאול מטלוב עבאדי זצ"ל, ראש רבני הקהילה החלבית בברוקלין, אשר מורנו עטרת ראשינו רבנו עזרא עטיה היה מזכיר שמו בהערצה יתירה. בשנת התרצ"ה עלה רבנו עזרא הסבא לארץ הקודש, וחי בירושלים והנהיג את עדתו בתוככי העיר החדשה, ונסתלק לבית עולמו ביום ד בשבט התרצ"ט ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.
בנו הרב יוסף שעיו ז"ל היה ממקובלי הישיבה הקדושה פורת יוסף, וחבירם של הגאונים הרב אפריים כהן, הרב יהושע שרבאני, והרב יצחק כדורי זצוק"ל.

נכדו מורי ורבי חכם עזרא שעיו ז"ל עוד בהיותו צעיר לימים ניכרה בו חריפות ובקיאות בלימוד התורה, וצלילה במעמקיה לעומק הסוגיא, בהיותו צעיר לימים למד במחזורים הראשונים של הבחורים בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, עוד לפני קרוב ל - 80 שנה, יחד עם מרן רבנו עובדיה יוסף, רבנו בן ציון אבא שאול, רבנו שבתי אטון, רבנו ברוך בן חיים מזרחי, ועוד.
הוא נתמנה למגיד שיעור כללי מדי יום בישיבתינו הקדושה. כאמור נתווגעתי אליו בזה שזכיתי להיות נמנה על תלמידיו בגיל צעיר מאוד, אהבני וקרבני ביותר כמו כל התלמידים שלמדו עמנו, חלקם בארץ חיים. כל יום מהשעה 8.30 בבוקר ועד השעה 12.30 בצהריים, ליבון הסוגיא ללא ליאות עם דקדוקי רש"י, התוספות, והמפרשים שמסביב.

זכינו שמדי יום ביומו בסביבות השעה 9.30 היה מתדפק על דלת הכתה מורנו ראש הישיבה רבנו עזרא עטיה זצ"ל, והיה מתעניין בתלמידים, במצבם הרוחני, ובהתקדמות לימודם. גם הגאון רבנו משה עדס ז"ל בנו חביבו של המקובל הנודע רבנו אברהם עדס זצ"ל, היה מדי יום נכנס אליו לבקרנו בלימודינו והיה שבע רצון מהתקדמות התלמידים.
רבנו עזרא שעיו ז"ל היה בן בית אצל האדמור הקדוש רבנו ישראל מגור זצוק"ל אשר חיבבו מאוד, וגם לימד אצלו תקופה מסויימת בישיבת שפת אמת בירושלים.
איש אמת היה רבנו עזרא, לא סבל שום שינוי או זיוף בהלכות ובמנהגים, לחם על קדושת עם ישראל ועמד בפרץ בכמה אופנים וענינים, באופן יוצא מהכלל. ועל כל אלה שלח ידו הקדושה בכתיבת ספרי תורה ותפילין, ולהידור כתיבתו יצא שם רב בכל העולם כולו, כתב ברור, מאיר לעיניים, אות אות, ללא חששות וספיקות, והעין לא היתה שביעה מלהביט בכתיבתו הנפלאה והמיוחדת.

אישית התקשרתי אתו בעבותות האהבה גם כשהתבגרתי בישיבה, והפכתי להיות נמנה על חברי הכולל, היה בעל עיצה עמוקה, חכמה מיוחדת, קולע אל השערה, לימים בשנת תשל"ו נתמניתי על ידי רבותי למשגיח בישיבה קטנה, והוא היה לי לעזר רב בעיצה בתבונה, בדעת, ובחינוך בעיקר של בני ההתבגרות לנהוג עמם בחכמה ובסבלנות. גם קשר מיוחד היה לו עם מור אבי ז"ל אשר היה בורח מכל דבר בעל שמץ פירסום שהוא, ועמו היה מור אבי מתחבר ומשוחח בעניני לימוד ועוד, כך התוודע אליו האדמו"ר הבית ישראל מגור ז"ל, אשר הביע בפניו הרבה מידיעותיו על פרטי התנהגותו החשאית של מור אבי בעבודת השם יתברך.
חבל על דאבדין ולא משתכחין, היה שייך לדור דיעה של אנשים גדולים בתורה שעבדו את השם יתברך בצניעות יתירה.
שאלה - 183444
לכבוד הרב שלום רב
בני היקר הבר מצוה שלו ביום עשרה באלול, והסתפקנו אימתי יברך ברכת הלבנה, אם בזמנה כשהוא קטן, או ימתין לליל הבר מצוה שיתחייב בה?

תשובה
הנה כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות קרבן פסח פרק ה, הלכה ז] "גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני, וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים, חייבין לעשות פסח שני ואם שחטו עליו בראשון פטור". ומרן בכסף משנה שם, הקשה איכא למידק אטו קטן בר חיובא הוא. ותירץ הר"י קורקוס ז"ל, דכיון דרחמנא רבייה לקטן שישחטו עליו וממנים אותו, נפטר הוא בכך מן השני. ע"כ. והביא דבריהם הרב בשו"ת יביע אומר [חלק ג, אורח חיים סימן כ"ז] וכתב "אלמא דאי לאו דרבייה רחמנא לקטן, אין המצוה שעשה הקטן פוטרתו לכשיגדיל, וכל זמן שלא עבר לגמרי זמן המצוה חייב לחזור לעשותה". והאריכו האחרונים שם לפלפל בענין, שאם קיים המצווה בטנותו, והגדיל תוך זמן קיום המצווה אם צריך לחזור ולקיימה.
וכן מצינו בספר רב ברכות להגאון רבנו יוסף חיים ז"ל [מערכת ב אות ה] שכתב לגבי קטן שהגדיל ונעשה בר מצוה בליל שבת קודש, "נראה לי להורות שלא יקדש עד שיהיה ודאי לילה, שאין הקידוש שמקדש מבעוד יום כשעודנו קטן, מועיל להוציאו ידי חובת הקידוש שהוא מדאורייתא. על פי דברי מרן בכסף משנה. והגם שהמרדכי ז"ל [מגילה פרק ב] אינו סובר כן, מכל מקום לענין דינא ודאי דלכתחלה יש להורות כאמור. ואף שדבר זה לא נמצא מבואר בשום מקום, נראה שהוא מוכרח מדברי מרן הכסף משנה הנזכרים לעיל". ודקדקו בדבריו ממה שלא הצריכו להתפלל ערבית לאחר צאת הכוכבים הוא משום דהוי דרבנן ואין להקפיד במצווה דרבנן. וכן כתבו כמה מהאחרונים שדווקא בדאורייתא אומרים לו להמתין, אך בדרבנן לא.
והנה לענין ברכת הלבנה מצינו בספר הליכות שלמה [פרק ט"ו, י"א] בו הובאו פסקים מפי הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך ז"ל, כתוב "נער שעתיד להיות בר מצוה קודם סוף זמן קידוש לבנה, יכול לקדשה מיד בתחילת הזמן ואינו צריך להמתין עד שיגדיל". ומובא שם בהערות הטעם שברכת הלבנה היא מדרבנן, וגם קודם שהגדיל יש לחנכו בה.
וכתבו הגאון רבנו צבי פסח פראנק ז"ל רבה של ירושלים עיר קדשינו, בספר הדרת קודש, ובשו"ת תשובות והנהגות [חלק ג, סימן קי"ב], ובשו"ת משנה הלכות [אורח חיים חלק א, מהדורא תמיינא סימן שמ"ג] ופסקו שאם יום מלאת י"ג שנים הוא עד יום עשרה לחודש ימתין, אך לאחר מכן לא ימתין ויברך מיד. ועיין בילקוט יוסף [תכ"ו, י]. והטעם הוא על פי מה שפסק הרמ""א ז"ל בהגהה [תכ"ו, ב] שיש להמתין לברך למוצאי שבת אם הוא עד עשרה בחודש.
אלא שכתב בשו"ת יביע אומר [חלק ג אורח חיים סימן כ"ז, אות ו] "אולם לפי עניות דעתי נראה שאף במצוה דרבנן יש להורות שלא יעשנה הקטן אם יוכל לעשותה כשיגדיל לפני שיעבור זמנה, וכגון ברכת הלבנה שאם לא יברכנה בקטנותו יוכל להספיק לברך ברכה זו אחר הגיעו לעול מצות, טרם שיעבור זמן ברכתה, אז בודאי שראוי להמתין עד שיגדל ויברכנה בחיוב, ואין לו לברך ברכה זו בזמן פיטורו יחד עם הקהל במוצ"ש וכדומה. כמנהגו מקדמת דנא מעת הגיעו לחינוך. ואף על פי שהוא בר חיובא מדרבנן משום חינוך. הואיל ואין החינוך אלא מדרבנן, לא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן.
וכן כתב בשו"ת משנת יוסף ליברמן [חלק י"א, סימן כ"ד] שימתין עד שיגדל בתוך זמן המותר בברכה.
שאלה - 183265
מורנו ורבינו, מדוע הם כופים עלינו את העיוותים שלהם - אנו נשים חרדיות לדבר ה' סבורות שכשיש הפרדה - זה הידור נשים ולא הדרה..כל יום גוזרים עלינו ח"ו גזרות "שמד" איך נוהגים?
תשובה
זה קיים כבר 100 שנה. כי הם שונאים את התורה הקדושה ואותנו ואת הדת. הכל ״הצגה דמוקרטית״.
וראה מה שאומר משה רבן של כל ישראל לאליהו הנביא זכור לטוב בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא [פרשת נשא דף קכה עמוד ב]
אמר ליה רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דידו"ד לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, (שמות ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה דאתמר עלי (ישעיה נג) ויתן את רשעים קברו ולא אשתמודען בי ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך הוא דאתמר בהו (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים (איכה ד) בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא (בראשית ו) כי מלאה הארץ חמס מפניהם עלייהו אתמר (איכה ה) היו צריה לראש באומאה עלך זמנא תניינא בחי יי' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים דכל אלין מלין לא יפלון מפומך בכל יכלתך למללא בהון קמי קודשא בריך הוא ולאחזאה דוחקא דלהון".
שאלה - 183232
לכבוד הרב, ביקש לשאול אדם בעל מרץ ואמביציה לנושא: הרב אומר שתשב"ר יכולים להציל את המצב הקשה של עם ישראל. הרב יכול לפרט במה להתמקד בתפילה, תהילים, לימוד. ומתי (שבת/חול).
תשובה
במסכת ״כלה״ פרק ב הלכה ט, איתא ״תאנא בכל יום מלאך יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את העולם ולהפכו כמו שהיה, אלא כיוון שהקב״ה מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות, מיד נהפך כעסו לרחמים, אמר אביי לרב פפא לא מתקיים העולם אלא בהבל תינוקות של בית רבן, אמר לו רב פפא ושלי ושלך מה ? אמר לו אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא״.

ובמסכת שבת קי״ט, ב . אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר (ירמיהו ו, י״א) שפך על עולל בחוץ. מה טעם שפך ? משום שעולל בחוץ. ואמר רב יהודה אמר רב אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלים אותם אפילו לבנין בית המקדש. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבים אותה.

ובזוהר הקדוש ויקרא י״ז, ב. כתב שם מאמר קורע לב על החורבן, שהקדוש ברוך הוא געה בבכיה נוראה ואמר אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני ידידי לבין אומות העולם, ובאה השכינה הקדושה לצאת אתנו בגלות ואמרה לפניו ״הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, אתה השם אהוב נפשי, שכל נפשי ונפש הצדיקים בני דבוקים בך, איך תרעה ותפרנס את העולם מעומק הנחל העליון שאינו נפסק ? כי מי יוריד את השפע מהעדן העליון ? איכה תרביץ בצהריים, איך תפרנס את כל הבריות בעולמך? כי כשהיינו יחד היו יורדים השפע והברכה לכולם, ואני הייתי מחלקת לכל באי עולם ומה יהיה עתה?

השיב לה, אם לא תדעי לך היפה בנשים, אם אין את מקבלת שפע הנך יפה רעיתי וטובת לב ועין, צאי לך בעקבי הצאן אלו הצדיקים שנרמסים בעקבים בגלות והם מקיימים את העולם, ״ורעי את גדיותייך״ אלו תינוקות של בית רבן, שהם יקיימו את העולם והם נותנים כח לשכינה בגלות, ומשכנות הרועים אלו הבתים שבהם הם לומדים תורה.

כמו כן בתיקוני הזוהר תיקון ה, אמר על שילוח הקן אפרוחים אלו הצעירים הלומדים תורה, או ביצים אלו תינוקות של בית רבן, שרק בגללם השכינה שורה על ישראל , והם גומים חיבור בין השם יתברל לבין השכינה, וכתב עוד בזוהר חדש בראשית י״ג, א. כי בדור האחרון יהיו צרות רבות ״ויהיו חצופים ועזי פנים,ותשתכח התורה, ואין דורש ואין מבקש, ויהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה, והמתעורר לבו בתורה יהיה נבזה וחדל אישים, וי לאותו הדור. ואין אותו הדור מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן״.

ודורשי רשומות עיין ראשית חכמה טרק גידול בנים. אמרו על הפסוק (משלי כ״ה, ט״ו) ולשון רכה תשבר גרם, הם הילדים למטה מגיל 13 ובנות למטה מבנות 12 , שלשונם רכה תשב״ר גר״ם ראשי תיבות ת׳ינוקות ש׳ל ב׳ית ר׳בן ג׳זירות ר׳עות מ׳בטלות.

ולכן הן קריאת תהלים, משניות, פסוקים שונים לשמירה, בקשת רחמים, בכל יום ובכל שעה טובים הם עד מאוד.
שאלה - 183231
שלום לכבוד הרב שליט"א. ערב תשעה באב ביקשתי הסבר על בארה של מרים, והרב הבטיח לאחר התענית, האם השעה מתאימה?
תשובה
עיין בספר שיבת ציון, מוצאי שבת.
ובתלמוד בבלי מסכת שבת דף לה עמוד א "אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל - טהור, וזהו בארה של מרים".
והמפרשים הקשו והרי בתלמוד ירושלמי מסכת כתובות פרק יב, הלכה ג איתא אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים אמר ר' יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנשתא עתיקתא דיסרוגנין".

ותירצו שפירוש "הכרמל" איו הר הכרמל שבחיפה, אלא משמעותו כר מלא, שהוא הר מעל טבריה העתיקה שמלא חיטים, והם שבלים מלאים. במדבר רבה פרשת קרח פרשה יח "מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא". ובמדרש ארקים "ולעתיד לבא עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חדש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר וגו' (יחזקאל מ"ז י"ב), ולא עוד אלא שעתיד הקדוש ברוך הוא להעלות בארה של מרים כדכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י"ד ח')".
ובספר אורחות חיים חלק א הלכות הבדלה לב. "טעם למה נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תכף שישמעו ברכו לפי שמצאנו בהגדה שבארה של מרים נגנז בימה של טבריא וכל מ"ש מחזירין על כל מעינות ובארות וכל מי שהוא חולה ומזדמן לו מאותו מים וישתה אפי' כל גופו מוכה שחין מיד נרפה ומעשה אדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאת אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו הפיל כדה מעל שכמה ונשבר הכד ונפלו מטיפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו שם המים נרפא השחין ועל זה אמרו חכמים רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת".

והביאו מרן ז"ל בבית יוסף [סימן רצ"ט] בשם הכל בו סימן מ"א. והרב הלבוש שם סעיף י. וכן כתב הרמ"א ז"ל בהגה שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצ"ט, י. "ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצ"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו".
שאלה - 183216
לכבוד הרב שלנו שליט"א, מה בקשר לשחיטת הבקר בחו"ל, אם אפשר לפרט?
תשובה
הפרטים רבים הם והזמן מאוד דוחק, ואני אזכיר בקצרה כמה מהחשובים שבהם.
א, תחילה אנחנו מקפידים כי ראש הצוות יהיה תלמיד חכם מאנשי הבד״צ בקי וחריף ויודע לנהל העבודה ביד רמה ובדקדוק. ומקבל משכורת מיוחדת מהבד״צ.
ב, מוסיפים שוחט נוסף על חשבוננו בתא השחיטה, כי בתקן יש רק שלשה, והאחד שוחט והשני מכין הסכינים, ושלישי ברוב הפעמים הולך להתפלל או לנוח או לאכול, וכשנוצרת בעיה או תקלה חלילה, העבודה נעצרת או מתקלקלת, ולכן מוסיפים מראש שוחט מחליף שם.
ג, מעמידים שוחט תלמיד חכם ובקי לבדוק הוושט שנשחט כהלכה, כי מצוי הוא שלרוב המהירות הושט לא נשחט והבהמה נבילה.
ד, בודק מיוחד משלנו נשלח לצוות והוא בודק פנים לבדוק הריאות בעודן בתוך גוף הבהמה, והוא בקי לדעת במשמוש היד שאם יש ריר או סירכה מצייר אותה בלוח שלפניו.
ה, בודק חוץ מיוחד, שהוא בודק הריאות לאחר שהוצאו מגוף הבהמה, ולפי חומרות הבית יוסף והרמ״א הוא נוהג, ואינו מקיל היכן שמרן אוסר.
משגיח מיוחד עומד ורושם כל בהמה שנשחטה והתוצאה שלה.
ו, משגיח מיוחד על ההכשרה והמליחה שייעשו כהוגן בטמפרטורה מדוייקת, כשהבשר שוקע כולו במים ואינו צף למעלה,
ז, משגיח על ההמלחה, המלח יהיה יבש ולא רטוב, הבשר יהא מכוסה כולו במלח. ולא יקצרו את זמן ההכשרה.
ח, מהירות הליין לא תעבור את 60 ראש בקר בשעה, כי יש מפעלים שם שוחטים עד 140 בשעה ולא ניתן לבדוק כהוגן בלחץ כזה.
ט, משגיח עובר על כל חלקי הבהמה ובידו הפלומבות ותויות המיוחדות שאינן ניתנות לזיוף ומדביק כל אחת על גב האריזה בשלשה סימנין.
י, המקררים נעולים במנעולים מיוחדים כשהמפתח נמצא אך ורק בידי המשגיח הראשי.
שאלה - 183215
לכבוד הרב
רוצים לחזק את התפוצה של כשרות הרב בצפון. האם הרב יכול לפרט מעט על התנהלות מערך השחיטה בעופות והבשר? התשובה אמורה להיות מופצת בקבוצות שונות.

תשובה
א,לפני חמישים שנה היתה כל אמא יהודיה הולכת לשוק קונה תרנגולת והולכת לשוחט השכונתי שכולם סמכו עליו, והיה שוחט לה את העוף, העופות אז גדלו בטבע ובשדות הפתוחות, אכלו מאכלים טבעיים והיו בריאים ולא נמצאו בהם בעיות בדרך כלל, לעמתם בעגלים ובכבשים נמצאו לעתים תקלות, והיו בעיות של סירכות בריאות, ניקור החלב ובדיקת הסכינים.

ב,בדורנו זה למעלה מארבעים שנה התהפכו היוצרות, והבעיות ההלכתיות החמורות נתרבו בעופות פי כמה מהבעיות בצאן ובבקר, הן בגלל שינוי שיטת גידולם, כליאתם במכלאות צפופות, דבר שגורם מזרז להתפשטות מחלות, אי יציאתם לחופש, אוכל מורכב מהורמונים לא טבעיים, התפתחות מהירה של העוף ויחד אתו התפתחות מחלות ותופעות שונות, הממציאות מחלות ריאה שונות, מחלות בצומת הגידים שכיחות, הן בנוסף ההכלאה בכלובים צפופים והתחככות מתמדת יוצרת בעיות צרירות דם בנוסף למחלות מתדבקות שונות. השם יצילנו.

ג,במקביל לכך חלו תמורות ושינויים במערך השחיטה של הבקר, וגם של העופות, השחיטה הפכה להיות מרוכזת, ונתונה תחת שליטה של טייקונים היינו בעלי ממון רב שהם נותנים את המילה, וגם לפעמים מובילים את ההנחיות, וזה משפיע על רמת הכשרות במישרין או בעקיפין, ואזכיר לדוגמא כמה מן הנושאים שמוכיחים בעליל את המצב הנחות יותר של שחיטת וכשרות העופות לעומת שחיטת הבקר.

ד,השוחטים והסכינים : טובי השוחטים, בעלי הנסיון הרב, מומחים ואנשי מקצוע , עוברים לשחיטת הבקר, כך שהמתחילים , המתלמדים, הסטגרים, באים לשחיטת העופות, בד"ץ רציני שמחפש הידור בכשרות, ודוגמת בד"ץ בני ציון, לא מתפשר ולוקח את השוחטים הוותיקים, המנוסים, ובעלי יראת השם וידע רב, דבר שכרוך בהכפלת שכרם, וגורם התייקרות המוצר, בנוסף העמדת סכין והכנתה הנכונה לשחיטה, באופן שתהיה חלקה וחדה כהוגן, מצריכה מיומנות וידע, וכמה פעמים כולל היום ערכתי סיור מקיף בכמה מהמשחטות ברחבי הארץ, נוכחתי מול שוחטים במקומות אחרים שלקח להם יותר מ - 45 דקות להחליק את הסכין ולהכשירה לשחיטה, כי לא כל אחד בקי יודע ומסוגל לכך, ואתה צריך לקחת את הטוב ביותר. ובשחיטת הבשר השוחטים הרבה יותר מיומנים ובקיאים.

ה,פרק זמן בעבודה : השוחט אמור להיות רענן, רגוע, מלא מרץ ועירני, אסור שיעבוד יותר מארבע שעות במשמרת, יש מקומות שלוקחים שוחטים שכבר שחטו במשמרת לפני הצהריים, ומעבידים אותם רצוף עד הערב. בנוסף הוא אמור לעבוד 20 דקות ולנוח להפסקה 20 דקות כדי שיוכל להחליף כח ולחזור רענן לעמדת השחיטה, במקומות רבים זה לא קורה, כי רוצים לחסוך בכסף, והתוצאה שהשוחט נשחק, עייף ולא עירני ומלאכתו משובשת ומליאת תקלות, וזה על חשבון הלקוח, כי הסוחר רוצה להרויח יותר תפוקה בזמן יותר קצר, דבר שאסור לקרות אצלנו בבד"ץ מהדרין.

ו,מהירות הליין : בעידן השכלולים הטכנולוגי והאוטומטים, הפך העובד למשועבד למכונה, ומהירות הליין נקבעת על פי צרכי המסחר והתחרות להפיק כמה שיותר תוצרת ולחסוך בזמן, דבר הפוגע ביעילות השחיטה והבדיקה, זמן סביר בקצב שהשוחט יכול לעבוד נכון , לוודאת ששחט את שני הסימנים בעוף ולא גרם איזה מכשול חלילה, כי נמצא שהוא מאכיל נבילות, הזמן המכסימלי הנו 12 עופות בדקה לשוחט, וכן לבדיקות הריאה וצומת הגידין, צרירות הדם ושאר ענינים. במקומות שהבד"ץ אינו מקפיד ועוקב כל הזמן, מעלים את המהירות, וזה יכול להיות הרה אסון ומכשול נורא, בפרט אם העופות באותו יום חלילה נגועים בחששות.

ז,בדיקת הריאות - עוף חלק : בהחלט יש מושג כזה, לפני ארבעים שנה לא היה מצוי שיש בעיה בריאה של העוף, בימינו זה מצוי לא פחות מהצאן והבקר. הצפיפות, תנאי הגידול, פיתחו את הבעיות הללו והפיצו אותם, ולכן יש בזה הלכה של מיעוט המצוי, ויש פעמים שמגיעים משקי עוף שנגועים ב-40 אחוז טרף או אפילו ב -70 אחוזים, בד"ץ טוב ויעיל לא שוחט אותם וזה עובר לאלה שאינם מקפידים, כי הבודקים מתקשים להחליט ולבדוק היטב בפרק זמן כזה קצר בבעיות כל כך רצופות. וכשיש מעל 10 אחוז טרף מפסיקים את השחיטה.

ח, צומת הגידין : כל מי שמצוי בשחיטת עופות היום יודע כי לפני 10 שנים לא היתה הבעיה מצויה, אך כיום היא בהחלט מצויה, ויש למעלה מ- 5 אחוז טריפות בצומת הגידין שהן קרועות או מקולקלות, וזה טרף גמור. ולכן חובה לבדקם, במקומות שלא בודקים יכולים בקלות להגיע למצב של טריפה.

ט, ההכשרה : במקומות מהודרים מנקים היטב את הצילר, הוא המיכל הענק שבו משרים את העופות ל - 30 דקות לפני ההכשרה, ומקפידים שיהיה נקי לחלוטין ומצוחצח במי סבון, משיירי הדם והשומן של העופות שהושרו בו קודם לכן, כי לעולם לא תדע מה עלה בגורלם ומה היתה רמת הכשרתן, כמו כן יש להקפיד על החלפת המים כל 4 שעות כי הפכו אדומים כדם מרוב העופות שהושרו בתוכם. ויש רבים שאינם מקפידים על כל זה. כמו כן סולם ההמלחה צריך ניקוי יסודי משיירי מלח ודם ושומן של הקודמים, והקפדה שהסולם יעבוד 75 דקות ולא 60 דקות, מפני הפועלים המכשירים שמקפיצים את העוף ולא תמיד העופות הנמלחות מונחות בראשית הסולם אלא כמה צעדים קדימה.

י, ההשגחה : כאן נכנס גורם חשוב ומכריע בטיב הכשרות, חייבים למנות צוות משגיחים ומשגיח כללי, המשגיחים מפקחים כל אחד בגיזרה שהוא מופקד עליה, מהירות הליין, נקיונו, האיברים הפנימיים, מיכלי הטריפות, עגלות הכשר ולא חלק, לבל יתערבו או יבואו בשום מגע בדרך עם העופות החלק. משגיח על צרירות דם ושברים בעוף, הבודק ידנית כל עוף, משגיח צמוד על המליחה, משגיח כללי המסתובב בין האולמות וגם מלווה את המשגיחים לחדרי הקירור ונעילתם במנעול מיוחד כשמפתח בודד בידו בלבד, פיקוח על אולם הפירוקים, שם מתחלק העוף למנות שונות, גרונות, איברי פנים, כנפיים, שוקיים, חזה, שניצל פרוס ועוד, לסמן אותם בשני סימונים שהוא חותם בתוך חותם, עד לחדרי האריזה, ושם לסמן לפחות בשלש סימונים את האריזה האטומה מחשש לפירוקה.

כתבתי רק חלק מעבודת הקודש המתבצעת יום יום שעה שעה וכל רגע מהיממה על ידי משגיחים מסורים ויראי שמים, הנאבקים על כך במסירות נפש שעם ישראל יאכל את העוף הכי כשר ומהודר, ללא כל החששות שאנחנו רואים בעינינו כאשר אין תשומת לב נכונה, לכן, כמה טוב לרדת לשטח, לפקח ולראות, ולא להיות ניזונים משמועות דמיוניות. דבר נוסף שקיים בעוף והוא כי העוף אם תהיה בו שאילת כשרות חלילה לא ניתן יהיה לזהותו ולעלות על עקבותיו, בבקר וצאן יש מספר זיהוי אישי לכל אחד וניתן לזהותו אותו ואת חלקיו.

והשם יתברך יזכנו להמשיך לשרת בנאמנות את עם ישראל שיאכל מאכלים כשרים ומעולים. כותב יהודי שאוהב אתכם מאוד.
שאלה - 183120
שלום, הרב מורה שאין לעשות סעודות באזכרה בבתי הכנסיות.שאלתי האם כוונת הרב שסעודות ללא יוצא מן הכלל או שניתן להגיש ברכות לע"נ בצירוף דברי תורה במטבחון מחוץ לבית הכנסת?
תשובה
מחילה במיוחד לכבודו, מבין דבריך החכמים ניכר שאיש ירא אלקים ומדקדק במצוות אתה לכן אבאר לך בס"ד הענין.
דע, שמעיקר ההלכה נפסק בתלמוד [מגילה כ"ח, א] "תנו רבנן, בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין אוכלין בהן, ואין שותין בהן וכו". וכן פסק הרמב"ם ז"ל [הלכות תפילה פרק יא הלכה ו] "בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן, ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק".
וכן נפסק בשלחן ערוך [אורח חיים קנ"א, א]. ומה שראית נוהגים קולא כגון בליל חג השבועות וכדומה, הוא מפני ביטול תורה, שלא ישנו התירו להם לשתות תה וקפה כדי שיישארו ערים, ובתנאי שיושבים ולומדים. ובכל זאת עיני ראו רבים מגדולי ישראל שלא היו מכניסים לפיהם מאומה בבית הכנסת, אלא היו עושים באמצע הפסקה של דקותיים, ללכת לשירותים, ובחוץ היו שותים או אוכלים דבר מה כדי להחזיק מעמד. וכך נהג מור אבי ז"ל, רק כשהיה שיעור של רבים והוא היה נותן השיעור היה שותה חצי כוס תה בלבד וגם זה בדוחק לאחר שהיה צמא ביותר, כדי שיישמע קולו.

ועיין מה שכתב הרב בן איש חי ז"ל [שנה ראשונה ויקרא ג] "אין אוכלין ושותין בהם, ולא מטיילין בהם, ואין מתקשטין בהם, ולא נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ויש מחמירין גם בשתיית המים, ונכון להזהר היכא דאפשר. מיהו בני אדם הבאים לבית הכנסת ללמוד זוה"ק איזה שעות קודם מנחה בימות הקיץ שיש חום הרבה ואי אפשר בלא מים, אין להחמיר". ולהלן אות ה כתב "תלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בבית הכנסת מדוחק".
וזכור נא מה דאיתא בתלמוד [יבמות צ"ו, ב] "שמע רבי יוחנן איקפד. עול לגביה רבי אמי ורבי אסי, אמרו ליה לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן? קרעו סלקא דעתך? אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר, תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים, וכן הוה".
ועיין ספר חסידים [סימן ר"ט] שכתב "אם תראה בית של צדיק או בהכנ"ס חרב או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון. וכן בהמד"ר שנוהגים בו קלות ראש סופו נופל ביד ערלים דיו לעבד שיהא כרבו כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל שנאמר [ירמיה ז, י"א] המערת פריצים היה הבית הזה ואחר כך וארוה כל עוברי דרך לעולם לא יעשו הערלים רעה אלא אם כן יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה ולא יתבזו תלמידי חכמים, אלא אם כן יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם".

ועיין שו"ת אור לציון חלק ב פרק י, ד. ושו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן י"ד. ושו"ת יחוה דעת חלק ג, סימן י.

נמצא למסקנא כי מה שעושים סעודות ואזכרות בבית הכנסת, המדקדקים נזהרים מכך, ואינם אוכלים, ומה שיש מביאים מיני תרגימא כגון עוגיות ומיני פירות באזכרה, זהו דווקא כשיושבים ללמוד שם, יש להתיר מדוחק, אך כשמביאים לאחר התפילה או השיעור ואומרים שיש בזה עילוי נשמה, תתרחק מהם. ואם ירצה לטעום יצא חוץ לבית הכנסת ויטעם שם.
שאלה - 182676
לכבוד הרב מוצפי שליט"א
"לכל" מי שאני מדבר איתו בנושא הרפורמים.....

תשובה
רק סומא, חרש, או שוטה, או לוקה בהבנת הנקרא, או רשע מדאורייתא, יתיר את.
א, פניה לערכאות שהוא כופר בתורה, ואין לו חלק לעולם הבא.
ב, פתיחת אתר הכרויות לכל זב ומצורע ולהכשיל המונים באשת איש ובאיסורי כרת.
ג, מרצים ליצניים שאין בהם ריח של תורה. המבזים את קדושת בית הכנסת.
ד, ערבי בידור עם ארבע שחקניות פרוצות.
ה, פירסומת של דוגמנית ודוגמן מכריחים את הנשים התמימות לבוא אל החינגות של גויים.
ו, למרוד בבית הדין הגדול שבירושלים בראשות הגאון הרב שטרנבוך שליט"א.
ז, למרוד בגדולי התורה הספרדים הגאונים הרבנים משה צדקה, הרב יעקב תופיק, הרב יעקב חיים סופר, הרב יהודה כהן, הרב שלמה זעפראני, הרב יצחק כהן, הרב יצחק ברכה, ועוד עשרות מגדולי הרבנים הספרדים.
ח, פירסום תמונות נשים מכל הסוגים באתרים טמאים. היוצא מן הטמא טמא.
ט, לשקר על הרבנים במצח נחושה ובעזות פנים.
י, לבזות גדולי תורה, ולאיים בדברים נוראים על מי שעומד נגדם.

לך להתלונן מדוע לא מקבלים את בתך לסמינר.
שאלה - 182644
לכבוד הרב
בקהילה בחול מבקשים חיזוק בענין אמירת תחנון. ולא כל דבר קטן מבטלים אותו.בתודה מראש.בעזרת השם הדברים יתפרסמו ברבים.

תשובה
לכם קהילות ישראל הקדושים די בכל אתר ואתר, שלומכם יסגא לעד אמן.
מתנה רבה ועצומה קיבלנו מאת הבורא שברחמיו המרובים נתן לנו בסיום תפלת חזרת השליח ציבור את אמירת התחנונים ונפילת אפים, והמה נחלקים לשלשה חלקים, האחד הוידוי, השני י"ג מדות. השלישי לדוד אליך.

א, הוידוי.
כתב הרמב"ם ז"ל [הלכות תשובה פרק א, הלכה א] "כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח".
ומקור אמירת הווידוי בתפלות שחרית ומנחה הוא בזוהר הקדוש [פקודי רס"ב, א], לאחר שדיבר במעלת התפלה והשפע הנפלא היורד באמירת "שים שלום", והשכינה הקדושה מחלקת לכל הנבראים חלקם. מיד באים כוחות הרשע בעולם בראשותו של היצר הרע ומנסים לקטרג על האדם המתפלל ולחטוף ממנו את השפע המגיע אליו, מיד אומרים ישראל את הוידוי, ועל ידי אמירת הוידוי נותנת השכינה לסטרא אחרא את חלקה כדי שתסתלק מעלינו ולא תקטרג, והוא דוגמת שליחת השעיר לעזאזל המדברה ביום הכיפורים כדי שלא יקטרג על ישראל. ורבנו האר"י ז"ל כתב בשער הכוונות [דמ"ב ע"ב], כי יש לכווין שעל ידי אמירת הווידוי נשא השעיר עליו את כל עוונות הקהל והולך לו ונפרש ממקום הקודש.

ב, י"ג מידות.
כתב רבנו הגדול הלא הוא רבנו בחיי בן רבי אשר ז"ל בספר כד הקמח [כיפורים ב]
"אזכיר בכאן ביאור י"ג מדות שאנו נעזרים בהם בעיתות התפלות וזמני הצרות והם מורשה לקהילת יעקב, ואף על פי שלא ידענו לרצותו שאין הדורות יודעין כח המידות ואינן מרגישין היאך הן אדוקות במדת רחמים מכל מקום מידות רחמיו יליצו בעדנו, כי כן הבטיח הקדוש ברוך הוא למשה בסיני כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם. ודרשו רז"ל [ראש השנה י"ז, ב] ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר [שמות ל"ד, י] הנה אנכי כורת ברית. והנה הם מפתח גדול לבקש מהם שערי רחמים בכל דור ודור הן ליחידים הן לרבים, ובזמן הזה בהיותנו בגלות ושיעבוד בין האומות, ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו, ולא מזבח להקריב קרבן ולא בית המקדש להתפלל שם, ולא נשאר לנו לפני השם בלתי אם תפילתינו וי"ג מדות אלו".
ובזוהר הקדוש [פקודי רס"ב, א] העמיק מאוד בסוד אמירתם ובסגולתם, ובא רבנו האר"י ז"ל ובספרו שער הכוונות [דמ"ב ע"ג] וכתב דברים נוראים המתרחשים בעולמות העליונים כשאנחנו אומרים אותם, ואיזה אורות עליונים ונשגבים מתגלים ויורדים באותה שעה, ודי אם נזכיר מה שרמז בתיבת "ויעבור" שהוא אותיות "עב ריו". ומשמעותו כי ע"ב הוא גימטריא "חסד", ואותיות "ריו" גימטריא "גבורה", וכשאומר תיבה זו קושר הגבורה בחסד, וממתק אותה והופך מידת הדין למידת הרחמים, ומי שאינו אומר אותה כמה חסדים מפסיד, ועולמו חלילה נשאר תחת שלטון הדין רחמנא ליצלן. ואחר כך מזכיר י"ג מדות ובהם סודות נעלמים ונסתרים ומאירים בשפע גדול ונפלא. מי יכול לספר ומי ישב ויתאר. ראה נא מעט מזעיר בספר תרחם ציון על הסליחות.

ג, מזמור לדוד אליך.
השלישי המשלים את מלאכת הקודש, הוא אמירת המזמור [תהלים כ"ה] לדוד אליך השם נפשי אשא. ובזוהר הקדוש [במדבר ק"ך, ב] כתב שלאחר שהתפלל תפילת ח"י ואמר וידוי וי"ג מדות, עליו לכווין שהוא מחזיר את נשמתו ללקונו, ואשרי מי שיודע לרצות ולפייס את בוראו באמירתו, והעיקר שיאמרנו בכוונת הלב, וכתב עוד [זוהר ויקהל ר, ב] כי מי שמוסר נפשו באהבת הבורא במזמור זה, הקדוש ברוך הוא בעצמו נותן לו שלום, וכל ימי חייו העליונים נותנים לו שלום, ובשעת פטירתו נשמתו בוקעת כל הרקיעים ואין מלאך יכול לעמוד בפניה, והקדוש ברוך הוא קורא לו אליו ואומר לו יבא שלום, והשכינה מכריזה עליו ינוחו על משכבותם, ופותחים לנשמתו אוצרות של י"ג הרים המזילים שמן אפרסמון טהור ומתעדנת בעידון טהור.
וחכמי הקבלה כתבו שיחשוב בלבו לומר להשם יתברך "הנה נפשי בידך עשה בי מה שתרצה". והחסיד שבכהונה הוא עטרת ראשינו רבנו אליהו הכהן האיתמרי מאיזמיר ז"ל [ חי קודם 300 שנה] כתב במדרש תלפיות [דקנ"ג ע"ד] כל האומרו בכוונה, השם יתברך לא יתן לאחרים חילו, דהיינו שלא ימות בקיצור שנים. והרב אליה רבה ז"ל כתב "שהאומרו אינו רואה פני גהינם". והרב הכלבו [סימן ט"ו] כתב כי יש במזמור זה סדר א - ב, חוץ מאותיות ב-ו-ק. לומר לך שכל האומרו לא תהם תפלתו בוקה ומבולקו, והמקטרגים לא יוכלו לה.

ובספר פרי עץ חיים [שער נפילת אפים פרק ז] כתב בשם רבנו האר"י ז"ל זיע"א [שהלילה ליל פטירתו], כי האומרו בכוונה זוכה. א, נעשה בריה חדשה. ב, נותנים לו עוז ותעצומות ללחום נגד יצר הרע. ג, מקבל תוספת שכל בתורה וסודותיה. ד, מקבל תוספת דביקות בבורא יתברך. ה, זוכה שתפילתו עולה במסילה למעלה. ו, משפיע לשכינה האומרת "תן לי בשביל זה בני". ז, אין חטא בא על ידו, ואם יבוא באקראי יתייסר מעט וינקה. ח, בפטירתו אומרים לו שלום בלי עיכוב, מה ששאר הצדיקים ממתינים שבעה ימים. ועיין להגאון החיד"א ז"ל בספרו דבש לפי [מערכת נ, א], ושלמי ציבור [דק"נ ע"ב], וכף החיים פלאג'י [סימן ט"ז, אות י"ז].

לכן בואו אחי בואו רעי, ונחזק את אמירת התחנונים בעיתם ובזמנם בכל יום, ונאמר אותם בכוונה ובמחשבת הלב. ובזכות זה יחוס עלינו לגאלינו גאולת עולמים במהרה בימינו אמן.
שאלה - 182326
שלום לכבוד הרב
בפרשתינו מסעי מי שהרג נפש לא בזדון גולה, בימינו מה עליו לעשות?

תשובה
בספרי [מסעי] "רבי מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן מאריך ימיו של אדם, אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה בארץ".
וכתב רבנו הקדוש אלעזר מגרמייזא ז"ל בספר הרוקח הלכות תשובה סימן כ"ג,

"רוצח. הכה איש את רעהו ורצחו נפש בין איש בין אשה או הרג את הקטן ילך בגולה שלש שנים וילקה בכל עיר ויאמר רוצח אני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יגלח שער זקנו וראשו ולא יכבס את בגדיו ולא ירחץ את בשרו וזקנו ירחץ פעם אחת בחדש ויקשור ידו אשר רצח בה בשלשלת ובצוארו וילך יחף ויבכה על רציחתו ויתענה בכל יום עד שיגמור גלותו ואחר כך שנה אחרת יתענה שני וחמישי אף על פי שהתענה ג' שנים בכל יום ולא יעשה לשום אדם רעה וישתוק לכל אדם ואם יאמרו לו רוצח אל יתקוטט אך יהיה כמחריש ולא ילך לשחוק באותן ג' שנים וכשיצאו מבה"כ ישכב בכל יום לפני בה"כ ויעברו עליו ולא ידרכוהו ויכבד את אשתו ואת כל אדם ויתודה בכל יום".

וכן הוא בספר ארחות צדיקים השער העשרים וששה שער התשובה.
רוצח ילך בגולה שלוש שנים, וילקה בכל עיר ועיר, ויאמר: רוצח אני! ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא יגלח שער ראשו וזקנו אלא פעם אחת בחודש, ויקשור ידו אשר רצח בה בזרועו ובצוארו, וילך יחף, ויבכה על חטאתו, ויתענה בכל יום עד שיגמור תעניתו וגלותו, ואחר כך יתענה שנה אחת שני וחמישי. אם יחרפוהו - ישתוק. ואותן שלוש שנים לא ילך בטיול ושחוק. וכשיגלה ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת ויעברו עליו העוברים ושבים, אך לא ידרכוהו".

ובילקוט ראובני ערך הריגה כתב "מכה איש ומת. מי גרם בו מיתה, שלא נסתכל בתורה שכתוב בו שופך דם האדם באד' דמו ישפך. משל לאדם כו', כך אם הרג אדם נפש מישראל אין לו חיים שהאדם נברא בדמות מלאכי השרת". עיין מדרש רבה משפטים.

וכתב בספר ראשית חכמה שער התשובה פרק שביעי.
"רוצח ילך בגולה שלש שנים וילקה בכל עיר ועיר ויאמר רוצח אני ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יגלח שער ראשו וזקנו ולא יכבס בגדיו ולא ירחץ גופו אך יחוף ראשו פעם אחד בחדש, ויקשור ידו אשר רצח בו וזרועו בברזל בצוארו וילך יחף ויבכה על רציחתו. ואם יחרפהו אדם ישתוק, ואותם שלשה שנים לא ילך בטיולים ובשחוק ובגלותו ישכיב עצמו לפני פתח בית הכנסת ויעברו עליו כל עוברים ושבים אך לא ידרכוהו. מוסר יסיר המלבושים הנאים ויתאבל ויברח ויצטער כל ימי חייו וישפיל רוחו וגאוותו ויתודה שלשה פעמים בכל יום ולא יאכל בשר וישתה יין כי אם בשבתות וימים טובים ולא ירחץ ולא יחוף ראשו כי אם פעם אחת או שנים בחדש, ולא ילך לשחוק ולנישואין רק לשבע ברכות בלבד".
שאלה - 182192
לעט"רמדוע קוראים לתיקון חצות תיקון רחל ותיקון לאה..ומי כתב/תיקן את זה.השם יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים
תשובה
אעתיק לך דברי הגאון רבנו יוסף חיים ז"ל מה השיב למי ששאל אותו בזה בשו"ת רב פעלים חלק א אורח חיים סימן א. "ודע כי לאה ורחל אמותינו, שהם נשי יעקב וישראל אבינו, נקראו בשמות אלו על שם שמות העליונים ההם שנקראת בהם המלכות העליונה, מפני כי נשמות שלהם היו כל אחת חלק גדול מן חלק המלכות העליונה הנקראת לאה, ומן חלק הנקרא רחל, ולכן גם הם נקראו בשמות אלו ודי למבין.
ולהיות כי ישראל חוטאין גורמין פגם בעונותיהם בספירות המלכות העליונה, הנקראת בשם שכינה כאמור לעיל, בחלק ממנה הנקרא רחל, ובחלק ממנה הנקרא לאה, וכן נמי כאשר זוכים בתורה ומצות ותפילה עושים תיקון ותוספת אורות שם, על כן נתקן סדר זה של תיקון חצות שהוא תיקון רחל, כדי לתקן בחלק המלכות הנקרא בשם רחל, ותיקון לאה כדי לתקן בחלק הנקרא בשם לאה, ויש בזה טעמים עמוקים, ואין ראוי לפרשם עתה, ולא ארחיב לך הדברים האלה יותר מזה, ואתה תעשה לדעת רשב"י ע"ה, ורבינו האר"י ז"ל, שעשו סדר התיקונים האלה על פי הטעמים הגלויים להם, וכבר באלו הדברים אשר כתבתי לך אתה מבין ויודע פשטות הענין, באיזה מקום אתה עושה ומתקן, ודי בזה לאיש כמוך". וכן הוא בספרו עוד יוסף חי [הלכות, פרשת וישלח אות א].
שאלה - 182151
לכבוד הרב מוצפי שליט"אבענין לעמוד לזקן הרב כתב בתוך מבנה מוקף מחיצות כולו כארבע אמות. ומה שאמרו תוך ארבע אמות מדובר בשטח פתוח. האם הרב זוכר היכן סברא זו כתובה? תודה רבה!
תשובה
כך לשון הרמב"ם, הטור והבית חדש "הרואה חכם עובר ברשות הרבים אינו עומד מלפניו עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו". והגאון הרב בן איש חי כי תצא י"ג, כתב "ויש להסתפק אם נכנסו החכם או הזקן לבית הכנסת או לחצר המוקף, אי אמרינן כל הבית חשיב כארבע אמות וחייב לקום אף על פי שהם באו וישבו רחוק מן האדם היושב שם יותר מן ד' אמות, או"ד גם בזה יש דין ד' אמות הנז' ועיין מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף, ונ"ל כיון דהוי ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא". ועיין בשו"ת דברי שלום יו"ד סימן צ"ד. וכן בשדי חמד, ובילקוט יוסף.

ועיין הרדב"ז במצודת דוד מצוה כ"ג, כנה"ג רמד, ברכ"י שם, שו"ת יביע אומר חלק ד, יו"ד סימן ט"ז. שכתבו גם שמוקף מחיצות רק כשנכנס לארבע אמותיו. ועיין הליכות עולם חלק ח.
אמנם כשהוא אביו או רבו מובהק או גדול הדור, או כשכולם קמים עליו לעמוד גם כשאין מחיצות. מכל מרחק שהוא.

ודימו כן מהליכה בבית בלי נטילת ידים שכן כתבו האליה רבה בשם מנחת יעקב, ופרי מגדים באשל אברהם ד, א. ומקורו ממסכת ברכות כ"ה, ב.
שאלה - 181946
לכבוד הרב שליט"א מורי ורבי שמעתי היום כי הרש״ר מכנה עצמו ר״ראבד ירושלים״ תדר בתשובה והסיר חסותו מעל הרפורמים.
תשובה
לא מיניה ולא מקצתיה. ואין דבריו לא מעלין ולא מורידין ומי מתחשב בדבריו. הרי כל רצונו למצוא חך בעיני אנשי השלטון.
שלח את בנו שליט״א ובתחבולה פיתה את העסקנים להביא טענותיהם לפניו. ואני בידעי ומכירו זה 40 שנה את האיש ואת שיחו הזהרתי אותם מפניהם כי הם טומנים להם מלכודת. והם בתמימותם הלכו אליו כי חשבו שיש בו יושר ומשפט והוכיחו לו על פשעי הרפורמים. ולא חתמו בגלל שאסרתי עליהם. והוא הוציא משפט מעוקל. ולא שעה לטענותיהם. נגד הקדוש ברוך הוא ונגד תורתו.
ואישר את הפשעים של הרפורמים והוא עדיין במרדו.
אין לשמוע אותו ואת פסקיו כי הוא מעוות דין ומשפט. והתיר את האסור. והכל למען יכבדוהו וינשאוהו ומכר את התורה הקדושה בנזיד עדשים. השם ישחק לו……… אוי לאלה המחזיקים בידו. כי הוא חטא רבים נשא. לחזק ידי מרשיעי דת ומחטיאי הרבים. חבר הוא לאיש משחית.
ומרד בבית דינו של הרב שטרנבוך ובבית דינם של הרבנים משה צדקה והרב שלמה זעפראני והרב יעקב חיים סופר שמם ירום לעד. אשר קטנם עבה ממתניו.
ועוד הוסיף על חטאתו פשע בשלחו לבית הדין של הרב וואזנר כי הענין נידון לפניו ושיקר כי חתמו לו. וכי הכל כשר וישר.
ואנחנו ליה עיננו כי יקלקל מחשובתם ויפר עצתם.
ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. תתפללו על עם ישראל לבל יפלו ברשתם.
שאלה - 181791
שלום וברכה, מו"ר. מדוע כב' כל כך צועק על עיוות דין ומשפט, ועל אלו הנקראים דיינים? הרי אנשים מרצונם פונים אליהם?
תשובה
ידידי דע, כי המשפט לאלהים הוא, ואין זה דבר בעלמא, ראה נא מה שכתב מורנו הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כג, הלכה ח.
"לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, וידע את מי הוא דן, ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להיפרע ממנו, אם נטה מקו האמת שנאמר אלהים נצב בעדת אל, ואומר ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי להשם".
הלכה ט
"כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות שנאמר וקבע את קובעיהם נפש, וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת כאילו תיקן את כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל".

אמור לי עתה מותר לאשר פירסום תמונות נשים בלי בדיקה ועם בדיקה?
מותר לעבור על חרם הטלביזיה?
מותר להזמין שחקניות ודוגמניות ועוד מכספי צדקה?
מותר לערוך ערב ליצנות בבתי הכנסת לנשים?
מותר לרמות ולשקר על חכמי ישראל ולסבך אותם?
מותר לדון בענין שנדון כבר בבית דין של הגאון הרב שטרנבוך?
מותר להכתיר את עצמו בתואר "ראב"ד ירושלים" ללא סמכות?
מותר לעשות בוררות ללא הסכמת שני הצדדים?
מותר לפסוק לפי רצון בעלי אינטרסים?
מותר לחזק ידי רשעים מחטיאי הרבים ומרשיעי ברית?
מותר להתיר לפנות לערכאות, ואין לו חלק לעולם הבא והרי הוא כופר בכל התורה כולה?

הידעת כמה אנשים שפנו לערכאות ומתו בחצי ימיהם השם יצילנו?
שאלה - 181736
שלום לכבוד הרב אהובינו. רציתי לדעת אם הרש״ר שכבודו כתב הוא שמכנה עצמו הראב״ד. ומחילה מה עשה לא כהוגן וכתר כותב בחריפות עליו.
תשובה
כן לצערי זה אותו אדם. חסר עמוד שדרה. שאת הקילקולים של הדור לא מענין אותו. העבירות החמורות לא שייכות אליו כביכול. השאיר בור ברשות הרבית ונתקלים בו המונים.
בוקר אחד קם ו״הכתיר״ את עצמו ראב״ד ירושלים. ללא סמכות. מנהל דיונים ללא אישור והסכמת הצדדים. זה נוגד את ההלכה. את החוק. פלילי. ואת סדרי הדין והמשפט.
עושה דברם של הפוליטיקאים. לקנות שקט ושימשיכו הפושעים במעשיהם המקולקלים. ולא עוד אלא נתן היתר לרפורמים לפנות לערכאות ללא יראת השם.
מרד בתורה. מרד באבינו שבשמיים. מרד בגדולי התורה הספרדים. מרד בפסק דין של זקני הדיינים של העדה החרדית. ופסק שהרפורמי צדיק ומזכה הרבים והרבות.
בעזות מצח כתב לבית הדין של הרב וואזנר שהצדדים חתמו לו לסמכות בורר ושיקר במצח נחושה בעוד שהם לא חתמו לו כלל ועיקר. וכתב שהוא לא התיר פניה לערכאות. כאשר התביעה נמצאת בבית המשפט על שבאו להציל את בנות ישראל מרדת שחת.
כל זה כדי להפיס דעתם של אנשי הפוליטיקה. להחניף להם. בהסכמה מרצון לעוות משפט. להטות דין. לקלקל צדק. ולגזול מיליונים מעסקנים מתנדבים חסרי הכנסה. קשי יום. ולתת לפושעים להמשיך במעשיהם הנפשעים.
שומו שמים על זאת. והשכינה זועקת נתנני השם בידי לא אוכל קום.
תבינו כמה הספרדים יתומים ועזובים ואין לנו אבא. ונועלים בפנינו כל השערים.
שאלה - 181686
כבוד הרב שליט"א, האם נכון הדבר שהנתבעים בערכאות חתמו על שטר בוררות בפני "בית דין" מפוברק של הרש"ר, מול הרפורמים, ושם פסק ללכת לערכאות?
תשובה
א, אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר, זה דרכם כסל למו, וזו לא הפעם הראשונה ולא העשירית שהוא מכניס עצמו לתגר שלא שייך לו וכל מגמתם להחניף לפוליטיקאים ולמצוא חן בעיניהם, מעשה ליצנות עשה והוא משרתם ועושה דברם.
ב, אין טובת הציבור מול עיניו, אלא אינטרסים זרים לתורה וליהדות.
ג, הוא פיתה כמה עסקנים לדון אצלו מול הכופרים, ובשפת חלקות דיבר למען יהיו שבויים בידו, הם בפירוש "לא חתמו לו" שהם מסכימים לדון בבעיה השייכת לכלל ישראל.
ד, מרד במורנו ראש הישיבה הרב משה צדקה שליט"א. וחביריו הרבנים.
ה, מרד בבית הדין הזקן והוותיק של העדה החרדית.
ו, על צוארו כל הפשעים, התועבות, הנעשים באתר הכרויות של הרפורמים, עוונות שחייבים עליהם כריתות ומיתות בית דין.
גם הסיסמא "צפו בי". הכל לזכותו לעד.

ז, שום מילה על פריצת הטלביזיה הארורה, שום תוכחה על ערבי בידור וליצנות, שום דיבור על אתר סחר בנשים מכל הסוגים. שום ביקורת על העסקת דוגמנים ודוגמניות.
אמור לי זה נקרא בית דין? זה מקום יהודי?


ח, החלטה אחת כן קיבל הליצן, הורה לרשעים לפנות לערכאות. על זאת אין לשתוק, ירעשו שמים וארץ.
ט, הרפורמים הרשעים מלאים שקר ותחבולה, ולהלן השתלשלות הענינים.
א, בית דין ראשון של הרב שטרנבוך פסק נגדם.
ב, עקפו את כל הרבנים ומרדו בהם והלכו אל הקקיון הרש"ר עושה דבר הפוליטיקה והפך הקערה על פיה, והעסקנים הצדיקים לא חתמו לו להתדיין בפניו, דבר שהוא "נגד ההלכה" ונגד החוק "ועבירה פלילית".
ג, בית הדין של הגאון הרב וואזנר ביקש לדון, והללו במצח נחושה ובעזות פנים שיקרו ואמרו כי הם דנו כהלכה, והנתבעים חתמו להם, גם עברו על התורה, פרצו את חומת הדת והכשירו את השר"ץ, גם עיוותו דין, גם שיקרו לבית הדין השלישי. ברוב חוצפה כאילו חס ושלום אין דין ואין דיין.

עושק. עושק. עושק. ואחר כך מתפלאים למה יש אסונות........ הזהרו.
שאלה - 181677
שלום לכבוד הרב, הזדעזעתי לשמוע קלטת של רב מסויים שצועק על כך שיש כאלה רק מוכיחים צועקים וביקורת. והוא בעד להשאיר את החוטאים במצבם.
תשובה
ידעתי ידידי ידעתי שרבים נלכדו ברשתו של השטן המסית אותם לשתוק ולא להוכיח.

א, מצוות תוכחה, האם כוונתו לעקור חס ושלום מצווה מהתורה של "הוכח תוכיח"??? הנה משנה מפורשת [סוטה ט, ט"ו] "רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזנא, וחזנא כעמא דארעא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלה, ואין מבקש, על מי יש להשען על אבינו שבשמים.
בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תיהפך למינות "ו א י ן ת ו כ ח ה" בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים [מיכה ז, ו] בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי יש לנו להישען על אבינו שבשמים".

מענין אם היה בזמן ירמיהו הנביא מה היה אומר עליו, וכנראה לא ראה דברי המדרש רבה [בראשית פרשה נ"ד] אמר רבי יוסי בר חנינא, כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה, אמר ריש לקיש תוכחה מביאה לידי שלום".
ובזוהר הקדוש [בחוקותי קי"ד, ב] כתב שהשם יתברך אוהב אותנו ולכן מוכיח אותנו. ובמדרש תנחומא [פרשת משפטים] "אהב את התוכחות שכל זמן שהתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה באה לעולם, ברכה באה לעולם, רעה מסתלקת מן העולם, שנאמר [משלי כ"ד, כ"ה] ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב, על המוכיח ועל המתוכח".

רא